גשמי ברכה

מפגרת כבר אמרנו.
אל תאמרי "מפגרת", אמרי "מאמצת מאוחרת".

_מפגרת כבר אמרנו
אל תאמרי "מפגרת", אמרי "מאמצת מאוחרת"._
או מאותגרת סוגריים

מתגעגעת לסבתא שלך...

מתגעגעת לסבתא שלך... גמני !

אמא, השם שלך בשפה של סבתא הגדולה זה נה? או מנה?
לא.
היא כל הזמן אומרת לך נה ונוגעת בך כשאתן מדברות.
נכון, אמא, מצטרפת הגדולה, גם לי היא אומרת את זה! לא נראה לי שזה שם...
נה, זה בשפה שלה משהו כמו "הנה". או "קחי". בדרך כלל מתלווית לזה דחיפה נוקשה עם אגודל אצבע ואמה שמתאחדות למין כלי חפירה כזה, בד"כ באזור טיפה למטה מהכתף. כשאת פונה להסתכל אל שלוש האצבעות היחידות ביקום שלא מעצבנות כשהן מבצעות את הנקישה-חפירה הזאת במעלה החיצוני של הזרוע, חבויה בינהן בדרך כלל חתכה מנסניקה, או איזה אומפיסיקו צ'וקולטה, או עשרים שקל שתקני גרביים לבעלך. או, המתקת רכילות על איזה קולברה.
הן מרוצות מההסבר, אבל זה רק פותח עוד שאלות. הן עדיין תחת הרושם של האירוע המשפחתי שעשינו בפארק רעננה.
למה היא קוראת לי עיניים?
למה היא קוראת לי יא-מא?
יא-מא, רציתי לקרוא לך ככה. אבל זה נשמע כמו ימה והמצב של הכנרת הוריד לי את החשק. אבל יא-מא זה פשוט אמא בערבית. בעדות המזרח נהוג לקרוא למי שאוהבים אמא, או אבא. שמת לב שהיא קוראת לאבא יא-בא?
גם לתינוק היא קוראת יא-בא! הן צוחקות. היא קוראת לו אבא!
נכון. לכל הגברים במשפחה היא קוראת יא-בא. גם לבעלה היא נהגה לקרוא ככה.

פארק רעננה, איזה מקום מיוחד. יש שם, מעבר לאגם, ולמרחבים, שלושה גני שעשועים, האחד רגיל אבל מהנה (מבולי עץ וכל זה), והשניים האחרים, מתקנים של בית איזי שפירא, בית שיקום (אא"לט) לילדים מוגבלים, והם מתקנים שפשוט שווה לנסוע לשם ליהנות. האחד מבוך לפעוטות וקטנים, נעים ביותר, והשני, מתקנים מיוחדים ביותר שמתאימים גם לנכים, והם גם יפים וגם מהנים מאד לשימוש, ובעיקר ניכרת שם אהבה ויצירתיות וחופש מחשבה של מי שיצר אותם. מקום משמח ביותר! (לא בשבת! באנו פעמיים ובשבת לא היה כיף.)

אז בגלל שבטו-בשבט יש להמון בני משפחה יומולדת, התכנסנו שם עם חמין וסלטים ומתנות. כמו שכבר סיפרתי ב בלוג החיים בבית, 16.11.2004 01:22): בקטע שלקוח מתוך השבעה של סבא שלי, זכרו הטוב שורה עלינו, והנה תחילתו:
**טוב, אתה נולדת בין נשים היא אמרה והזיזה קצת את הכסא פינתה לו מקום בעזרת הנשים הקטנה שהתאספה פתאם לתוך המטבח שלה.
היום זה כבר לא ככה. היום ללכת בית חולים, אין בבית, היא מקילה עליו את פילוס הדרך והמבוכה .
הוא מתיישב ושניהם ממשיכים להסתכל על עדת הגברים, ברובם זרים, שהתנועעו בתפילה בסלון.
מה תגיד, איזה נכדות יש לך, מכוערות, טפו, היא טופחת על ברכו והוא נבהל וממהר להבין את הבדיחה הישנה ומחייך. איזו הקלה, הסבתא נתנה אישור לחייך. לא מזכירה לו, אפילו לא בהטיית הגוף, את הנטישה מלפני עשרים שנה** (סוף ציטוט, המשך שם.)

אז כמתואר שם, אבא שלי, שעזב את אמא שלי ושלושת ילדיה אחרי עשרים שנות נישואים, נורא רוצה שסבתא שלי תקבל אותו למרות הכל. והיא מקבלת אותו.
עכשיו, לעיניים החפות ממסננים עדתיים ספציפיים, נדמה שהמילה לקבל היא סתם עוד פועל תמים. אבל לא כך. לקבל זה פועל שבתוכו, חבל על הזמן מה שחבוי.
כשאמרה לראשונה "...אבל אני קיבלתי אותו." היא תיארה הימנעות תוך מאמץ, גבורה, אצילות, מלעשות לו את האימ-אימא של המוות, אחרי הפדיחה שהוא עשה לה. זה שהיא לא זרקה אותו מכל המדרגות כשבא להתנצל, זה שלא זרקה לו הפרחים ברצפה, בחתונה שהיה במשפחה, זה שלא ירקה בנעל שלה וזרקה לו בפנים, כל זה, זה מעשה אחד אדיר, מבחירה מודעת. מכוח רב שהושקע שם. כי אשה מסוגה, אם עוזבים את הבת שלה ככה, אז אין פדיחה גדולה מזו, ואין חילול כבוד גדול מזה, ואין הרבה כאבים גדולים מזה.
בשבילכם, מה את חושבת, יא-מא. בשבילכם שאתם הבשר שלו, אפילו שיצתם טובים. דם זה לא מים.
אבל אני לא אכלתי את זה אף פעם. ידעתי שכל תקוותה שיחזור, הכאלב, על ארבע שיחזור.
היא הפסיקה למלמל "שיישרף הכאלב" רק כשאחותי ביקשה ממנה במפורש. לאחותי יש ביצים לכעוס על סבתא שלי. היא גם מתייחסת בביטול מה לתשוקה שלי למילותיה, וטוענת שהיא אומרת לכל אחד מאיתנו את מה שהוא רוצה לשמוע. אחותי, האשכנזיה הזאת, לא מבינה שאני מוכנה לאכול לוקשים בתיאבון כשמתבלים אותם כמו שצריך.

בכל אופן, לאירוע, אמרתי לסבתא, נזמין את אבא והבת זוג שלו. אמא והחבר שלה גם יהיו והם בסדר אחד עם השני...היא שותקת. ואז מארגנת את מה שאחותי התכוונה ואומרת "אני מה אכפת לי? למה לא? אם הוא בסדר איתכם אני בסדר איתו.
אז לא אכפת לך?
מה פתאם ממה! היא נזעקת. ואז מנמיכה את הקול : שלא תחשבי, האיש הזה, רק אלוהים יודע כמה כאב לי מה שעשה, שכאב לי עליכם ועל האמא שלך, שזה הבת שלי, שהיתה כמו חתולה עדינה כזותי, ואלוהים גם נותן בחזרה, אבל אם אתם רוצים אותו שמה מה פתאם שאני יגיד משו. אני אוכלת אותו בלי מלח. עלי הוא לא עובד. ועליה אני לא כועסת. זה לא שלקחה אותו ישר מהבת שלי. (עליה..היא החברה המצויינת של אבא שלי, שהכירה אותו עשרים שנה אחרי אותו אירוע, שסבתא שלי מדברת עליו כאילו קרה לפני חודש גג. באצילות אופיינית היא לא כועסת עליה. וזה יפה מצידה. יכלה גם כן לכעוס...)
וכשהם נפגשים, כולם, הם מתנשקים, והיא מנשקת גם אותה, ולהפתעתה היא מוציאה סוודר יפה ונותנת לה במתנה "ששמעתי שהיה לך גם יומולדת". וסבתא שלי, אשכרה נמסה לגמרי. והן פוצחות בספרדית, היא ספרדית של ארגנטינה אמנם, אבל מדברות, ומוחקות, ושתיהם כמו שתי מלעונות כל הזמן עם עין אחת על הרושם שזה עושה. הן בעבודה. וזה אכן נותן את הסחורה ושוטף את כולם בנינוחות. ופתאם, אני שומעת אותה אומרת לסבתא :" ...ואני אומרת לו תמיד, הוא אידיוט שעזב את הבת שלך, מי עוזב אשה כזאת?" הבת שלה רחוק משם, משחקת עם הנכדים על הדשרא, אבל סבתא, ליבה עולה עד גדותיו להתפקע מהמחווה הזאת. והיא גומלת לה: "עלייך אני לא כועסת, מותק. אני רואה שאת אשה טובה, וזה לא שאת לקחת אותו ממנה. כבר עבר כמה שנים!"
ואז אומרת לה "אני יגיד לך סוד: (ומרעימה, בטכניקה הזאת של לחישה שלא מפספסת אף אוזן, שכל לועסי החמין בטוח ישמעו): כשקרה, בא אלי ואמר לי אני מתבייש אמא.
בטח שהוא התבייש...ממלמלת בת זוגו בהבנה
תשתקי! ותשמעי,
(פאוזת הסבר: המילה "תשתקי!" היא מילת פתיחה שבאה עם נקודותיים. מלווה תמיד בצביטה פתאומית עם כל כף היד, באיזור הירך, כמו בהחבא, כתגובה לתגובה על דבריך. וזו מחווה אינטימית שמדגישה קירבה ואמון גדולים והבנה, ובאה להגיד " אני מבינה שאת מבינה מה אני אומרת ושאנחנו רואות עין בעין, ואני מודה לך ומרגישה אהבה אלייך ואמון בך, ומרגישה כמוך שאנחנו דומות וקרובות, ומכאן, על הבסיס הזה, בואי נקפיא את מה שאמרת באויר כעדות, ואת תסתמי שניה, ותראי מה יש לי להוסיף על זה, ותביני למה הייתי צריכה להגיד לך לשתוק, כי למרות שאת מסכימה אתי ושאני אסירת תודה על כך בכנות, את עוד לא בכיוון של להבין על מה אני מדברת." )

(פפפפווו! זה היה מסובך אבל הכי מדוייק שיכולתי להוציא על התשתקי הזה.)

אה, כן: אז היא אמרה לה:
תשתקי! כשבא אלי, ואמר לי אמא אני מתבייש, משכתי אותו ככה אלי ואמרתי לו באוזן, אתה, כשחילקו את הבושה, אתה היית תלוי בתקרה."

חבל על הזמן!!!

(פאוזת הסבר: המילה "תשתקי!" היא מילת פתיחה שבאה עם נקודותיים. מלווה תמיד בצביטה פתאומית עם כל כף היד, באיזור הירך, כמו בהחבא, כתגובה לתגובה על דבריך. וזו מחווה אינטימית שמדגישה קירבה ואמון גדולים והבנה, ובאה להגיד " אני מבינה שאת מבינה מה אני אומרת ושאנחנו רואות עין בעין, ואני מודה לך ומרגישה אהבה אלייך ואמון בך, ומרגישה כמוך שאנחנו דומות וקרובות, ומכאן, על הבסיס הזה, בואי נקפיא את מה שאמרת באויר כעדות, ואת תסתמי שניה, ותראי מה יש לי להוסיף על זה, ותביני למה הייתי צריכה להגיד לך לשתוק, כי למרות שאת מסכימה אתי ושאני אסירת תודה על כך בכנות, את עוד לא בכיוון של להבין על מה אני מדברת." )
אויש, אני מבינה בדיוק בדיוק. מכירה את זה מהבית... (-:

פארק רעננה, איזה מקום מיוחד
ויש שם פסל סביבתי אחד, שאפשר להתחבא מאחוריו עם ספר וקפה הפוך מארקפה הקרוב ואף אחד לא שם לב שאתה שם (-:

כתמיד, תענוג לקרוא אותך..

אוייש...גדולה שכמותך,איך שאת מביאה לנו את סבתא שלך ממש,ממש לכאן.
(יכולה אפילו לשמוע את הקול שלה)

אח, יא רב יא רב.
את יודעת, מהתיאורים של סבתא שלך, שיקח אותי השד, סבתא שלי ילידת תל אביב, ולא דוברת ספניולית, אבל כן ידעה קצת ערבית (מזה שגורשו למצריים) וקצת צרפתית (מגן הילדים היהודי צרפתי באלכסנדריה) וכמובן הכל במבטא עברי ארצישראלי לעילא, אפילו למדה קצת יידיש (במבטא עברי ישראלי כנ"ל), אבל איכשהו, לא יודעת איך להסביר, הדמיון גדול מאוד.

אבל איכשהו, לא יודעת איך להסביר, הדמיון גדול מאוד.
לא יודעת איך להסביר, אבל אני מבינה מה את אומרת.

איכשהו, לא יודעת איך להסביר, הדמיון גדול מאוד.
גם אני ככה, רק שאצלי זה ארגנטינאית ממוצא פולני. נראה לי שזו הזיקנה, עם צורת הדיבור המספרת, (כמו שאמור להיות, זקנים אמורים לספר), והכנות הזו המביכה לפעמים.
בכל אופן, בזכות סיפורי הסבתא שלך אני מתייחסת אחרת לשיחות עם סבתי- מקשיבה לה אחרת. במקום להתנגד לכל מה שהיא אני מתענגת.

אני מתייחסת אחרת לשיחות עם סבתי- מקשיבה לה אחרת. במקום להתנגד לכל מה שהיא אני מתענגת.
איזה כיף. איזה יופי. תודה שסיפרת.

את מעלפת אותי, אלופה אחת..

רגע, הסיפור נגמר? רק אני לא הבנתי את הסוף?

אנונימי

יום חופשי בבית.
התכוונתי לנצל אותו כדי:
לנוח,
כביסות (מכונות, ייבוש, קיפול, פיזור),
בישולים קלים (סיר אורז לבן _{[נהיה קצת מאתגר להכין ולאכול אורז לאחרונה]} וקצת מרק על בסיס שאריות מרק אחר)
לסדר חדר שינה וסלון
המובן מאליו: לשטוף כלים
ואולי להספיק עוד משהו.

מה נהיה חוץ מהאורז? שישבתי וקראתי את הבלוג שלך. שזה אפילו לא מנוחה, כי הכסא לא נוח והעורף תפוס עכשיו עוד יותר, אבל הלב התרחב והתרווח

הלב התרחב והתרווח

תודה תודה תודה

כזה כיף לקרוא אותך ולהיות איתכם שם בפארק, כמעט הרחתי את הפיקניק @}

(ולחלק הזה של הפארק קוראים גן חברים. בימי חול נפגשים שם ילדים מבתי ספר ברעננה עם ילדים שלומדים באיזי שפירא. וגם זה מרחיב לב.)

איזה תגובות כיפיות. תודה

(תמיד אני מתביישת קצת לכתוב תגובה לתגובות. אבל זו תמיד ההרגשה. הכרת תודה עצומה על שקוראים.)

הלב התרחב והתרווח גם כאן (-:

אסופת לא-מחמאות שמביאות נחת (תמצית ההפוך על הפוף שבכיף האינהות):

אמא, את יודעת מה כיף בך, שאלה קטנה. שאת כזאת שכחנית שאפשר לספר לך שוב ושוב דברים ואת תמיד אומרת וואו! באמת? יואו...וואו!

ובסוף יום בית ספר, קטנה מתיישבת בנשיפת אנחה באוטו ואומרת בלאות מסופקת "אוי, המורה רצינה היא כל כך נחמדה."
באמת? אני שואלת. לא ראיתי אותה אף פעם מחייכת.
אויש אמא, למדוד נחמדות לפי חיוך זה כמו למדוד גיל לפי גובה.

ועוד אחת:
בארוחה, תינוק יושב עלי עם הפנים לצלחת, ואנחנו מצליחים לאכול בהרמוניה נפלאה. כף אורז עם עדשים ואבוקדו לו, וכף גדושה לי. הוא יושב עלי רגוע, כל גופו רפוי, משתף פעולה עם קצב האכילה, ואני מאושרת. לא צריכה להסתכל כלל על הפנים שלו, אלא רק לחוש בזוית העין את תנועת הלסתות הנפערות בהמתנה לכף המושטת. חושיים אמהיים זה דבר מיוחד כל כך. ואני מרוקנת את הכף לתוך פיו שנפער וממהרת לגדוש לי אחת, כמעט מזמזמת בשביעות רצון, כשהכל קופא בצווחת זעם אחידה מהפיות הנדהמים של הילדות שלי: א מ א !!! ! ומסתכלות בי בזוועה, בכעס.
מה?!
"אמא!" יורות שתיהן "הוא פיהק!"

אויש אמא, למדוד נחמדות לפי חיוך זה כמו למדוד גיל לפי גובה.
גאונה!

גדולה אומרת: לכתוב שיר ואחר כך לשיר אותו זה כמו להכין ארוחה. עובדים מלא זמן ואוכלים בשניה.

תודה תרמיל. לפעמים נדמה לי, ז"א, מה נדמה לי, ברור לי לחלוטין, שהם כולם גאונים. צריך רק את רגעי החסד לראות את זה, המזל הזה, שפתאם יש לך אלומת אור על זה ואתה אשכרה רואה, ולספר את זה. וזה פתאם נשמע גאונות, אבל זה בעצם המצב שלהם כולם.
ןלמען האמת של כולנו.
<שיחות ברגע של אהבת כל המין האנושי וילדיו ללא גרם ציניות>

אני על גל סנטימנטלי אז ממשיכה, מי שימרח עליו מהדביקות יש ברז מאחורה בפינה.
הבוקר, כדי לזכור לכתוב את מה שכתבתי קודם, האצתי בקטנה, שגילתה מקום. גבעה כזאת, עם מורד, עם אבנים, עם קסום, עם שאסור לי לספר כי זה סודי. וכשירדה ורצה חזרה למעלה אל האמא הדוחקת בה נו כבר נו כבר יש לי מלא מה לעשות בבית, אמרה בפנים לוהבות "זה הטיול הכי יפה שעשיתי בכל החיים שלי"
זה אחד הדברים הכי מרגשים ששמעתי כי זה היה סתם איזה גבעה מטר מהבית וארך אולי שמונה דקות. וקיבל מעמד כזה, מתוך טוהר. אין לי מילה אחרת.

זה מזכיר לי דבר כמעט זהה:
היינו בהצגה עם הבית ספר. אחת ההצגות הכי יפות שראיתי. גילגולו של מעיל, ואני לא יודעת את שמות המבצעים המוכשרים ואבדוק ואכתוב כאן.
ובשלב כלשהו, השחקנית מכינה משקה בכאילו, בתוך חבית בכאילו, ושותה ומשקה את הנגנים, ואז שואלת את הקהל אם הוא רוצה, ועוברת עם כוסות מדומיינות ומצקת ענקית מדומיינת ומוזגת להם משקה מדומיין, וקהל הילדים הזה, שמתאפיין, תסלחו לי, בהשתייכות לשכבה צרכנית-צרחנית מטורפת, שמבלה ימיו בקניונים ובנשיאה על גופו מיני אביזרים יקרים להחריד, ילדים שמשמשים מחסן חסר תחתית לתאוות נתינה הורית שירדה מהפסים ומשתוללת בהפגזת מוצרי צריכה שנקנים באינספור שנות נטישת הילדים האלה כדי להביא כסף לרכישת המוצרים האלה- אוי, אוי, אויר,
אז הילדים האלה, שמשתקשקים על גופם ובתוכו ובסביבתו הפרטית מליוני שקלים בדמות פלסטיק בד מתכת אשמה ונצנצים,
פשוט יצאו מגדרם, התעופפו מעורם, בתחנונים קורעי לב ואוזניים, לקבל מעט מהמשקה המדומיין ההוא, בספל המדומיין.
וברי המזל שזכו בו, כי היא הרי לא חילקה לכולם, התיישבו חזרה עמוק בכסאות המרופדים החדשים של בית העם, מבטם לח ונרגש, חופנים את אוצרם בשתי ידיים ולוגמים, ומתבשמים במבטי הקנאה העצובים של שכניהם שנותרו צמאים.

למקרה שנסחפתי אם מלל והמסר לא עבר, הם אמרו שם: אנחנו לא צריכים כלום.
סליחה: אנחנו צריכים כלום.

(פעם אמרו לי ש לום, זה הבפנים של החרצן של הזית. עד כדי כך מעט. כמו לום. כ-לום. )

מצאתי פרטים (יבשים להחריד) על המבצעים, אבל למרות היובש אני ממליצה בחום רב רב רב. Vhttp://www.omanut-laam.co.il/departments/[po]repertoire item[/po].asp?DepID=58&sug p=11&k rep=3463
נראה שזו הצגה שפונה בעיקר לבתי ספר. מי שלא בבית ספר מומלץ לו לנסות להצטרף לסל התרבות בבית הספר המקומי.

לילה טוב, תשובה באיחור:
הסיפור התחיל בזה שכתבו כאן שמתגעגעים לסבתא שלי, ונהיה לי חשק לכתוב מה יא אמרה על "היית תלוי בתקרה" אז הבאתי את ההקשר של המשפט. (זה עונה על השאלה?)
פלוני אלמונית, תשובה ממש באיחור (סליחה!) : לא, אני כותבת רק כאן. תודה על ההתעניינות הנעימה.

אני בהתענגות מוחלטת בדף הזה.
עונג צרוף.

_ברור לי לחלוטין, שהם כולם גאונים. צריך רק את רגעי החסד לראות את זה, המזל הזה, שפתאם יש לך אלומת אור על זה ואתה אשכרה רואה, ולספר את זה. וזה פתאם נשמע גאונות, אבל זה בעצם המצב שלהם כולם.
ולמען האמת של כולנו._
נכון.

לצחוק ולבכות בו זמנית. את פלא, וגם הילדים שלך! (בסדר, וגם ילדי כל העולם)

"אמא!" יורות שתיהן "הוא פיהק!"
אחחחחחחח כמוני כמוך. אבל את יותר מצחיקה. כרגע נשפכתי מצחוק הזדהות אבל שותפי לחדר (בעבודה) לא כ"כ הבין למה אני נחנקת מצחוק מול המסך.

(תמצית ההפוך על הפוף שבכיף האינהות):
אוי! פליטת מקלדת?
לכל מי שיקרא ויחשוב שזו איזה שנינה מופלצת אז לא

, אבל בחיי שיש בה משהו. צריך לכתוב פעם איזה הייקו על העולם הפרוש בין האמהות לאינהות, במרחבי ההפוך הנשקפים מהפוף.

ותודה על התגובות הנעימות

וברי המזל שזכו בו, כי היא הרי לא חילקה לכולם, התיישבו חזרה עמוק בכסאות המרופדים החדשים של בית העם, מבטם לח ונרגש, חופנים את אוצרם בשתי ידיים ולוגמים, ומתבשמים במבטי הקנאה העצובים של שכניהם שנותרו צמאים
אוח...

אנחנו צריכים כלום.
לא, לא, אנחנו צריכים המון.
המון אהבה וקבלה והכלה ומרחב וסבלנות ואמונה. רק שאי אפשר לקנות אותם בכסף וקשה להגיע אליהם. יותר קל תאוות נתינה הורית שירדה מהפסים ומשתוללת בהפגזת מוצרי צריכה
באמת יותר קל, מנסיון.

<זאת התגובה השניה שלי, אחרי שחשבתי רגע>
<התגובה הראשונה היתה לזמזם לך: את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים....>
<אבל עשיתי על עצמי יותר רושם עם התגובה השניה>
<הדגמה טובה של ההסבר שלך על סוגריים משולשים, לא?>

צריך לכתוב פעם איזה הייקו על העולם הפרוש בין האמהות לאינהות, במרחבי ההפוך הנשקפים מהפוף.

לא צריך, כתבת כבר, רק צריך לסדר את זה נכון בשורות קצרות כאלו.

_ברור לי לחלוטין, שהם כולם גאונים. צריך רק את רגעי החסד לראות את זה, המזל הזה, שפתאם יש לך אלומת אור על זה ואתה אשכרה רואה, ולספר את זה. וזה פתאם נשמע גאונות, אבל זה בעצם המצב שלהם כולם.
ולמען האמת של כולנו._

תודה גדולה על זה.

ובאופן כללי- אכן, עונג צרוף.

@} @} @} יעל

<בלי סוגריים משולשים אי אפשר>

אויש אמא, למדוד נחמדות לפי חיוך זה כמו למדוד גיל לפי גובה
גאון!!!! לא פחות.
ואגב, אין גאונה בעברית (-:
אבל אפשר להמציא (-:

סליחה: אנחנו צריכים כלום
צצצ כלום = משהו, דבר-מה. מספיק כבר לתרגם מאנגלית! כלום זה לא nothing.
nothing

לא-כלום. no thing. not a thing. וכך כלום

משהו, ולא כלום = לא משהו, שום דבר.

_כל מה שהוא צריך זה אמא.
נוכחת, מיניקה.
זה הכל.
לא רהיטים, לא צעצועים, לא בגדים יפים, לא "בילויים" יקרים, לא חינוך קנוי, לא הורים עם "תעודות", לא כסף_
בשמת א מתוך למה לא גן
זה מה שהזכרת לי

תודה שאת כותבת. את ממיסה אותי.

תודה לכן

הדגמה טובה של ההסבר שלך על סוגריים משולשים, לא?
ברוח הדברים, לגמרי.
.<שיחות לא מבינה למה היא צריכה להסביר שבעים פעם: משולשים זה על עצמך בגוף שלישי!!!!!>

בשמת דארלינג, במקום השיעור באנגלית, מה עם הסבר ה לום , לא דיבר אליך?

סליחה: אנחנו צריכים כלום

בשמת, גם אני חשבתי לומר שזה צריך להיות 'לא כלום', אך אז הבנתי שאולי שיחות התכוונה לומר שהם 'צריכים משהו' - לא הרבה, רק משהו ! משהו קטן - בשביל להיות שמחים.

ולכן אולי זה דווקא יותר מתאים לומר את זה, מלומר שהם לא צריכים שום דבר בכלל.

(וגם אני שמעתי את ההסבר בעניין ה'לום'. נראה לי שזה ההסבר הנכון)

שיחות לא מבינה למה היא צריכה להסביר שבעים פעם

זה כי שיחות היא אושיה ותיקה, ועוברת היא מהחדשים זה-מקרוב-באו
(איפה הייתם ב-2003, כשתבשילה עוד כתבה בשמה המלא? איפה הייתם ב-2001, כשהיו רק 72 דפים באתר ויונת התחננה שאנשים יכתבו בלוג או משהו?)

יש ברז מאחורה בפינה.
אבל את יודעת איזה קשה זה להגיע אליו? עכשיו כשכל השורות כאן מלאות וגם במעברים כבר התישבו והזאתי משורה 20 בכלל הלכה להניק ליד הברז ועכשיו כל מי שרוצה לשטוף צריך לדלג מעל התיק שלה הענק עם כל החיתולים הר"פ.
אבל חפיף, פה באמת עונג צרוף!

ואת יודעת מה? גילית מה עושה לי את זה הכי בכתיבה שלך . את בונה שיא, ובונה ובונה אותו ואז פתאום מגיע אנטי שיא (מה הביטוי העברי לאנטי קליימקס?) והוא נכנס כמו אגרוף ישר ללב שלי שכבר נפתח והתרחב והתגבהה, ואז האגרוף הזה נכנס ומתחיל לעשות שם "גלו גלו גללו" עם האצבעות שלו והלב עולה על גדותיו.
הנה כמו כאן
חושיים אמהיים זה דבר מיוחד כל כך. ואני מרוקנת את הכף לתוך פיו שנפער וממהרת לגדוש לי אחת, כמעט מזמזמת בשביעות רצון, כשהכל קופא בצווחת זעם אחידה מהפיות הנדהמים של הילדות שלי: א מ א !!! ! ומסתכלות בי בזוועה, בכעס.
וזה כזה כייף להרגיש את זה כל פעם מחדש.
תודה

זה כי שיחות היא אושיה ותיקה, ועוברת היא מהחדשים זה-מקרוב-באו
כמה זמן נחשבים לחדשים-מקרוב-באו?
זה כמו בקיבוץ - מי שהגיע לפני חמישים שנה, חצי שנה אחרי יום העלייה להתיישבות - לעולם לא ייחשב לוותיק.
או כמו במדינה - מה שנקרא "מושבי עולים" זה מושבים של עולים משנות החמישים (!)
אז ככה זה גם באתר?

כן.

(מותק, רק ותיקות מרשימה יכולה להפיק כזאת כמות שנינה קורבנית במילה אחת, ועוד כזאת קצרה.)

מימה בוקר טוב

(בלי אגרופים)

כן, נו, יש לי את זה....
אבל למה את באינטרנט בשש בבוקר? אין איזה פוך שקורא לך להתכרבל בתוכו ולהקשיב לגשם נוקש על הגג, ולשקוע לאט לאט בשינה מתוקה, ולחלום שאת מתנשקת עם בחור חצי מוכר בחדר אפלולי בבית זר רק כדי להתעורר להנקה שוב בשבע וחצי?

לא יודעת אם להחליט שאלה הזיות של אשה לא מיניקה או של אשה כן מיניקה. ואת אשה מיניקה ככל הידוע לי. מצד אחד איזה אשה מתעוררת להנקה שוב בשבע וחצי? שוב ממתי? ואיך מתעוררת אם לא נרדמה?
ומצד שני...הנה, איך שלא נסובב את זה, זה חוזר להנקה. מה מצד שני? שכחתי כבר. אולי מעולם לא ידעתי. מצד שני גם ציצי.
טוב, משאירה אצלי רק את המתנשקת עם בחור חצי מוכר בחדר אפלולי בבית זר והולכת אל הפוף.

אה, זה הולך ככה: מניקה בשש וחצי תוך תפילה לוהטת שההנקה תיגמר בתינוק ישן. תפילתה נענית והיא נרדמת (ראה לעיל) רק כדי להתעורר שוב בשבע וחצי. גם אז היא מקווה לחזור למצב של תינוק ישן ונוקטת בהנקה בכפיה. ההנקה מצליחה, השינה (של התינוק) לא, וכך היא מושכת זמן עד שמונה בתקוה שהתינוק יסכים לשחק עם עצמו במיטה. אין ביקוםתינוק שמסכים לשחק עם עצמו במיטה, זו הזיה של אשה מניקה, ולכן היא קמה.
עכשיו היא מחכה שאבא של תינוק יחזור הביתה ויקח אותו לחצי שעה, כדי שגם היא תוכל לחזור ל מתנשקת עם בחור חצי מוכר בחדר אפלולי בבית זר (אם כי מנסיוני אי אפשר לחזור לחלומות שההנקה קטעה באמצע).

<עוברת היא טיפוס של לילה. עד שתיים עשרה בצהרים היא לא בנאדם>

<לא כמו שיחות, שבשש בבוקר כבר יושבת עם תה לואיזה לראות את הזריחה אחרי שתרגלה יוגה, בזמן שהלחמניות מקמח כוסמין אורגני נאפות בתנור>

D-:
הייתי נותנת לכן תכנית ברדיו ("הכל דיבורים" למשל) וקוראת לזה "שיחות עם עוברת אורח".
מימה תערוך את המוזיקה.
<דגנית יכולה לרקום את חלום שלה לאין סוף - הוא תחנת רדיו באופן טבעי>

סליחה: אנחנו צריכים כלום.
אני מבינה את זה ככה: אנחנו צריכים חלום.

גם אני פה במתענגות,
ואת ההסבר על ה"לום" סיפרתי מי-יודע-כמה פעמים, עד שיום אחד, הגעתי להדרכה בירושלים, כזאת חינמית בקיץ, וגיליתי שמחכה לי משפחה אחת בלבד.
משפחת קור. (-:.
בהתחלה פחדתי לדבר, הייתי בטוחה שכל העברית הקלוקלת שאין לי פתאום תחליט לפרוץ,
בסוף היה נחמד מאד. וכמובן ששאלתי אותו על לום, זה הרי אחד ההסברים שאני הכי אוהבת אבל לא מצאתי את המקור שלו.
ובכן, לפי הדוקטור, זה לא נכון. ההסבר אכן יפה, והיה מוכר לו, אבל זה לא המקור של המילה כלום, אלא קיצור של "כל מאום".
ציער אותי מאד, זה באמת הסבר נפלא.

(מצד שני, הוא אמר על בור מים באר. שככה יהיה לי טוב. ב א ר !! הזדקפתי , נשמתי עמוק, ונתתי לאבשלום קור "רגע של עברית"- מה ההבדל בין בור לבאר. ורק כמה ימים אחרי, כשסיפרתי את הסיפור, מדריך אחר השתבץ - את עשית לו רגע של עברית? השתגעת?? זה של רשת ב!! D-:)

סופסוף קיבלתי עבודה שווה באמת - עורכת מוזיקלית בתכנית שווה באמת!
אז עכשיו אני מרגישה חובה לשים כאן איזה שיר וזה מה שבא לי ראשון לראש.
<למימה יש איזה קטע עם לאה גולדברג מאז ה"יום בו יקום" של הבחירות והסימפוזיון המרתק ב מי זוכר את מילות השיר >
שבת שלום!

אפשר שזה יהיה אות הפתיחה של התכנית שלנו?

שיואאאאווו! מה קורה פה!
תינוק לא מסכים מחשב, באסה. אבל איזה כיף נהיה פה!

http://www.youtube.com/watch?v=Zp6u3LzF9F8

זה תקוע לי בראש מאז שקראתי את ההתפתחויות כאן. קצת לא נעים לי לחבר את זה עם אות הפתיחה היפיופי, אבל זה פשוט לחלוטין בלתי נמנע, בעיקר אחרי הסיפור הכה מרגש של אמא של בוטן (-: (ממש לכבוד הוא לי לארח כאן סיפור כה משובח!)
אגב, מה ההבדל אם כך בין בור מים לבאר? וחשוב מכך: איך הוא הגיב?
(לגבי התה לואיזה...החלטתי לא לקלקל את התיאור היפה עם פיסות מציאות מושפרצות משקעי קפה שחור.)

בבור מים אוגרים מי גשמים, ובאר חופרים כדי לנצל מי תהום הנמצאים מתחת לקרקע..

אז אם כבר בבורות - (-:
איך עושים שהמים ישארו בבור? (עם סיד? ביר סוד יתום בגב, זה מזה?) (בור סיד שאינו מאבד טיפה? ) (מה, צבעו אדמה בסיד? ) (עם מי אני מדברת? סוף סוף כולם ישנים, אז באלמוניות?!)

אוף איתך, אני תכף הולכת לישון. %D7%95%D7%91%D7%95%D7%A8[/u]%D7%9E%D7%99%D7%9D]קחי קישור
ותקראי קצת על בורות ובארות.

<ואני לא כל כך אלמונית. אתן לך איזה רמז לגבי זהותי. גרה בעיר עם הרבה בורות מים. למקרה של מצור>

עוד קישור, קצת יותר מושקע

<שכחתי לומר קודם, הצ'ופצ'יק של הקומקום הוא אחד האהובים עלי>

את?! (-:
גיברת עם קישורים לא קונים במכולת. בדיוק רציתי לשאול אותך אם כבר יש לכם שקדיות.

בור סוד זה מזה.
גם אני ערה...

בדיוק רציתי לשאול אותך אם כבר יש לכם שקדיות. המון, המון.... מקסימות. ממש פריחת הדובדבן

|
סליחה שנטשתי ככה אתמול בערב. דקה אחרי זה כבר נעצמו עיניי....

תענוג צרוף.
אה כן, ומה שכתבה ליאת סקיפי - שבוע שעבר גם...
ץ

בבור מים אוגרים מי גשמים, ובאר חופרים כדי לנצל מי תהום הנמצאים מתחת לקרקע..
ואיך מבחינים ביניהם?

או-
בדיוק לשאלות האלה חיכיתי (-:
בור-מיועד לאיסוף מי גשם, ולכן "אין הבור מתמלא מחוליתו"- הבור לא יתמלא מהגשם שיורד מעליו (חוליה- האבן שמעל הבור), אלא צריך מערכת ניקוז שתוביל אליו מים. את הבור סיידו היטב כדי שהמים לא יחלחלו לסלע.
באר- חופרים עמוק עד שמגיעים למי תהום. לא צריך מערכת ניקוז, לא צריך לטייח.
(בירושלים, לדוגמא- יש רק בורות מים.)
והנה זה בא- רגע של עברית והיום - איך זוכרים את ההסבר הזה בשטח?
ובכן, נעזרים בניקוד. בור מנקדים מלמעלה, ולכן זה מי גשמים. באר מנקדים מלמטה, מתחת למילה, וכך זוכרים שאלו מי תהום.
נכון חמוד?
יאללה, שיבואו כבר גשמי ברכה וימלאו את כל הבורות..

_ואגב, אין גאונה בעברית
אבל אפשר להמציא_
נו, זה מה שעשינו! (-:

"אין הבור מתמלא מחוליתו"-
זה פתגם, נכון? אז מה המשמעות שלו בעצם? (יש לי הרגשה שחבוי פה איזה משהו לחיים כזה.)

נכון חמוד?
נכון. ובהחלט עוזר לזכור אבל מביא עוד שאלות
אפשר להציק עוד שניה?
אם אני אצבע עכשיו פנים בור בחצר עם סיד ייאגרו בו מי גשם? (אני מבינה שהוא לא אמור להתמלא מלמעלה, אבל איך זה עובד? והמערכת ניקוז, יש לך יותר פרטים עליה?)

לא שברור לי איך צובעים אדמה בסיד (-:

זה לא אדמה
זה בור! וצובעים את הדפנות שלו
זה נראה דומה - בור ובאר, ולכן גם כל כך מבלבל, אבל בור לא עמוק כמו באר, שאמורה להגיע למי התהום, אלא הוא פשוט בור לאגירה

טוב, נעבור לפינת האהבלה:
_זה לא אדמה
זה בור!_
אז ממה הוא עשוי? מפיילה? מזתומרת זה לא אדמה? חפרו אותו באדמה, לא?

זה בור מדופן. חפרו באדמה בור, ואז ציפו מבפנים בחומר. עשו לבור "קיר". כמו שעושים קרמיקה באמבטיה, שהקירות לא יירטבו. מצפים אותם כי הרי אדמה היא מחלחלת, והמים "יברחו" דרכה. כדי לחזק את שמירת המיים בבור, מסיידים את הקירות וזה אמור למנוע עוד יותר את הבריחה של המים.
יש בורות עיליים ויש בורות חפורים. אלו החפורים מבלבלים עם באר. אם הייתם בקלעת נמרוד, יש שם חדר שלם - שבקרעיתו עדיין יש מים
עם עדשית ירוקה כזו שמכסה את פני המים בשכבה ירקרקה יפהפיה, וממש אפשר לראות שזה היה "בור" לאגירת מים - רואים את כל השכבות שעשו בקירות כדי למנוע חלחול של מים. לנו זה נראה כמו חדר גדול, אבל בעצם זה היה מתחת לפני הקרקע = מה שמתאים יותר לתפסיתנו את המונח בור.

ומים עם סיד, זה אורגני?

שיחות,
לכשייפסק הגשם, סעי אל האתר הארכיאולוגי הקרוב למקום מגורייך וראי במו עינייך.
בעיקרון הבור לא מתמלא מלמעלה, אלא מתעלות ההולכה שמובילות אליו. אמור להיות גם בור שיקוע, שבו שוקעת הג'יפה המגיעה עם המים, ורק אחר כך המים יוזרמו אל הבור.
אני מכירה בעיקר את הבורות בצורת פעמון (צר מלמעלה ומתרחב כלפי מטה) שנחצבו בסלע. למעלה הסלע קשה ולמטה יש סלע רך, ואת ה"רך" הזה חופרים החוצה.

איה כיף פה!
וגם אותי מסקרן בטירוף
וחשוב מכך: איך הוא הגיב?
והאמת שממש מפליא אותי שהוא התבלבל. הרי בגמרא יש המון פתגמים עם בור- " בור סוד שאינו מאבד אף טיפה"
"והבור ריק אין בו מים" והפרשנים מתייחסים להבדל.

_מניקה בשש וחצי תוך תפילה לוהטת שההנקה תיגמר בתינוק ישן. תפילתה נענית והיא נרדמת (ראה לעיל) רק כדי להתעורר שוב בשבע וחצי. גם אז היא מקווה לחזור למצב של תינוק ישן ונוקטת בהנקה בכפיה. ההנקה מצליחה, השינה (של התינוק) לא, וכך היא מושכת זמן עד שמונה בתקוה שהתינוק יסכים לשחק עם עצמו במיטה. אין ביקוםתינוק שמסכים לשחק עם עצמו במיטה, זו הזיה של אשה מניקה, ולכן היא קמה.
עכשיו היא מחכה שאבא של תינוק יחזור הביתה ויקח אותו לחצי שעה._
וואו. מצטרפת לשטף המברכות.
>ענ בר מתביישת משומה לכתוב תגובה חמימה אחרי כל פוסט, כדי שלא יחשבו שהיא סתם נדבקת. וגם חובבת סוגריים משולשים הפוכים, אם אפשר<

אבל לא אמרו פה משהו חשוב לגבי בור ובאר:
בור נחצב בהר ופתחי הנקוז שלו הם בגב ההר והמים זורמים מלמעלה היישר לפתחי הניקוז, וככה הוא מתמלא בהרבה מים ולא רק ממה שטפטף בדיוק מעל הפתח. באר היא במקומות יותר נמוכים, כי מי מטורף לחפור את כל ההר עד התהום? וגם חבל לא לנצל את הגשמים המרובים בהר.
ולגבי "אין הבור מתמלא מחוליתו": בספר שמואל (לא זוכרת איפה) באים לדוד המלך עם מצוקת רעב והעצה שהוא נותן היא להעלות את המיסים, על כך עונים לו- אין הבור מתמלא מחוליתו, יעני אי אפשר לשאוב את הבור מהחוליה ולהכניס לתוך הבור- זה לא ימלא אותו, צריך משהו חיצוני שימלא את הבור.
כך לדוג' כשצמאים- לא עוזר לשתות רוק (מניסיון).
ואיך זה קשור להנקה? נגיד נעקצת, את חושבת שיעזור שתשימי חלב שלך על העקיצה? לא יעזור כי אין הבור מתמלא מחוליתו- אם יש לך נוגדנים לזה הם כבר הגיעו לשם בעצמם ולא יעזור החלב שלך, צריך חלב של מישהי אחרת.
< נראה לי קצת נסחפתי עם האסוציאציות>

" בור סוּד שאינו מאבד אף טיפה"
בור סוד פירושו בור מצופה בסיד, מסוייד. סיד במקרה זה הוא טיח.
הכוונה לבור מצופה טיח, למניעת נזילות וחלחול. אם הטיח נעשה כראוי - הבור אינו מאבד טיפה.

תינוק לא מסכים מחשב

תינוק לא מסכים מחשב
חייבים אייקון לזה

חייבים אייקון לזה
נכון