גמילה ממוצץ

כשהקטנה שלנו נולדה קיבלתי חבילה מחברים מהארץ (היינו באוסטרליה) ובה שני מוצצים מפוארים. במכתב הנלווה, היה רשום "אני יודע שאת נגד, וגם אני הייתי, אבל אני רוצה שברגע שתשברי - שיהיה לך זמין" (גרנו בחווה מנותקת קצת..).
בגיל חודש וחצי נשברנו. אני לא ממש זוכרת למה. התוצאה היתה הרת אסון אז (דלקת כרונית קשה בשדיים, שיבוש ההנקה ועוד...) ועד היום אנחנו איתו. המוצץ המפואר. יותר נכון שניים, אם אפשר שלושה. היא בת שנתיים ושלוש, מדברת נונסטופ עם מוצץ בפה, השיניים מאבדות בכל יום עוד קצת מהכיוון המקורי ואנחנו רוב היום בחיפושים ובדיונים על מקומו של הנודניק הזה שנדבק לה לפה.
אולי זה לא האתר הנכון לעניני מוצצים, אבל בכל זאת, איך גומלים????

שליחה על ידי אש''א* » 29 יוני 2003, 00:51

גמני רוצה לדעת איך גומלים ממוצץ (וגם מבקבוק ) בגיל שנה וחצי.

דעתי בנושא:
אם זה הפך נושא שכל הזמן מדברים עליו, אז קודם כל כדאי להפוך את זה ל-non issue. כלומר, 3 חודשים, נניח, שבהם לא מעירים, לא מעודדים גמילה,לא כלום. התעלמות מוחלטת.
לאחר מכן, אפשר בהדרגה לכוון אותה למצבים שבהם לא מוצצים. למשל - תוך כדי דיבור (זה קל. אומרים לה, את האמת, שקשה להבין אותה). אחר כך - כשהיא פעילה, מבקשים ממנה לתת לכם את המוצץ. כשהיא מבקשת חזרה - נותנים לה (גם אם זה אחרי שניה). כך היא לומדת, שהוא זמין לה כשהיא רוצה, והיא לא צריכה לשמור עליו. עם הזמן, היא תתחיל לפתוח פערים גדולים יותר. בשלב מסוים, כשהיא כבר זקוקה לו מעט, אפשר להפסיק לקחת אותו כשיוצאים החוצה.
בהדרגה, להגביל למקום שימוש (במיטה) או זמני שימוש (רק במנוחה). לדעתי, אם המוצץ הוא רק ללילה ולזמני מצוקה - אין טעם להמשיך בגמילה, וכדאי לחכות שזה יגיע ממנה.

שליחה על ידי אש''א* » 29 יוני 2003, 19:28

ומה לגבי בקבוק?
אני ממש מפחדת על השיניים.

בגיל שלוש השינויים נחשבים הפיכים.
יש כאן אתר שאולי יעניין אותך.
באתר הורים יש גם עצות.
גילה כתבה כאן באתר

שליחה על ידי אש"א* » 30 יוני 2003, 12:31

יעל
תודה רבה.

יעל - התכונת למשהו שאני כתבתי? מה?

גילה - כן , אני מצוטטת (מתוך דמעות גן ):
"יונת, אתמול היתה לי שיחה מענינת בעקבות דיון על גמילה ממוצץ באמצעות פרסים.
אדם שפוי לחלוטין אמר לי (אני מצטטת) "כל הילדים מנסים לספק את ההורים שלהם כל הזמן. הורים חכמים - דואגים שהילד יבין שהוא צריך לספק גם את עצמו - בשטחים מסוימים של החיים".
וזה ממשיך: "וחוץ מזה: הילד צריך לדעת כל הזמן למה ההורים שלו מצפים ממנו. אסור שהוא יחיה בעלטה. הם צריכים לומר לו מה הוא נדרש לעשות ומה נאסר עליו וכו'. ברב המקרים - הם צריכים לתת לו חיזוק חיובי על דברים טובים שהוא עושה, ובמקרים נדירים, חיזוק שלילי על דברים לא טובים שהוא עושה.
אם החיזוקים יבואו באופן אקראי, ולא באופן מתוכנן וקבוע (שבו לילד יש טבלא כמו: זריקת זבל

סוכריה, הפרעה בצהריים

געירה, רחיצת כלים == ביסלי וכו') הם יתפסו הרבה יותר".
לי זה קצת הזכיר את בתי הסוהר, כמו במאמר שהיה בבאופן.

אוי. לקח לי שעה להבין שהבאת את הציטוט כדי להגיד שלגמול ממוצץ עם שיטות ביהייוויוריסטיות זה לא לענין.

אם פי 3, תודה.
נשמע לי נכון. בעצם זה לא היה אישיו עד עכשיו. לאחרונה היא פשוט מאוד צמודה אליו (אליהם) וההערות שלנו באות בעיקר כשהיא מדברת איתו (האמת, אני כן מבינה אותה עם מוצץ, אבל זה קשה לי לקבל את זה...).
לא חשבתי על ענין של פרסים, כמו שלא "פירסתי" אותה כשנגמלה מחיתול - לא נראה לי הגיוני (אם אין מקלות אז אין גזרים...)
יעל, התכוונת שעד גיל 3 השיניים עוד יכולות להשתנות? כלומר הן תחזורנה למקום?
אינשאללה

שליחה על ידי גלית* » 03 יולי 2003, 10:04

איזה מזל שאצלינו זה לא קיים!

יחי הציץ!!
בלי בָּקבָקבּקבּוּקים (איכס!)
ללא מוצצים עם פטמה משומשת מרופטת ודוחה!!
יחי הציץ הנצחי!
כבר שנתיים, ואינשאללה עוד שנתיים

יעל, התכוונת שעד גיל 3 השיניים עוד יכולות להשתנות?
עמדת שיניים נקבעת בין היתר משיווי משקל בין לשון-שפתיים-לחיים. בכל אחד מאלו יש שרירים שמביאים את השיניים לעמדה מסוימת. כשמוצצים מוצץ משנים את שיווי שמשקל הזה. כשמפסיקים בזמן בדרך כלל לשפתיים יש יכולת "לדחוף" את השיניים הקדמיות לאחור והלשון שומרת עליהן שלא ילכו יותר מדי לאחור. כל זאת בהנתן שהלשון לא נדחפת מתוך הרגל למרווח שיצר המוצץ...

http://images.animfactory.com/animations/[po]people a l[/po]/baby/baby suck on pacifier md wht.gif

אמא לשתיים ועוד אחד שאלה אותי בדף שלי על דעתי על גמילה ממוצץ.
דעתי, בקיצור, (שם עניתי לה לא בקיצור ) היא שלא כדאי לכפות. במיוחד ילד שלא ינק הרבה, נראה לי סביר לגמרי שישאר עם מוצץ (אצלינו עד גיל שש, רק בלילה, וגם אז הופסק כי הופעלו עליה לחצים- לא מצידנו- שיניים, מראה תינוקי וכו').
אני מרגישה שילד שנכפה עליו להפסיק את המציצה (משד, ממוצץ) לפני שהיה מוכן לכך, אולי יהיו לו שיניים טובות (וגם זה בכלל לא בטוח כי רבים נזקקו ליישור שינים בלי קשר למוצץ), אבל סביר שיתעורר אצלו חסך רגשי, אוראלי, שיחפש לפצות את עצמו בבגרות באכילת יתר, בעישון, אולי בפטפטנות? כל מה שעם הפה...(זו השערה.)
מה דעתכם?

ראיתי עכשיו ב גריינים בצ'יק צ'ק את דברי שמיכת טלאים למישהי שכנראה אמרה משהו דומה בדף אחר, אז למען הסר ספק, זו לא הייתי אני!!!! (-:
עכשיו אחזור לקרוא את כל הדיון שרק רפרפתי עליו, בנחת, בצל עצי האשוח...

ענת, אל תדאגי. לא חשבנו שזו את.

אוקיי, לא קראתי את כל מה שכתב אמיל בדף לוותר על ההנקה ולהשאר שפוייה אבל הבנתי למה שמיכת כתבה אשח ולא אשוח (וכן, כן, אני יודעת ששמיכת יודעת מתי ח' ומתי כ' ) ...(-:
אבל,
הנזק הפסיכולוגי שנעשה לוולד עקב הפסקה של הנקה בשלבים מאוד מוקדמים הוא אף לעיתים גרוע ומסוכן אף יותר. מחקרים הראו שאנשים שהופסקה הנקתם בגיל מוקדם יחסית(3 חודשים-9חודשים) נוטים לעשן יותר -כי הסיגריה מזכירה להם את הפטמה של שד האם...
האם זו רק הפחדה? נשמע לי הגיוני לגמרי. לא כי יש דמיון בין סיגריה לפטמה, אלא בגלל הפיצוי דרך הפה. (אולי הם גם אוהבים להתנשק יותר אז לא הכל רע).

ביתי הגדולה בת 7 וחצי ועדיין ישנה עם מוצץ...

נחנו פשוט שכחנו אתהמוצץ בגן יום אחד, וגם ביום שאחרי וביום שאחרי וביום שאחרי וביום שאחרי....
וכשנזכרנו להביא אותו הבכורה החליטה לתת אותו לתינוקת שרק נולדה (אצל השכנה).
ואחרי מספר חודשים אותו דבר היה אצל הבת הקטנה שלנו.
לגבי בקבוק הגדולה נגמלה רק בגיל ארבע והקטנה בת שלוש ושמונה חודשים עדיין שותה חלב בבקבוק פעם עד פעמיים ביום (בערב ולעתים בבוקר). כשיתחשק לה היא תפסיק! בנתיים אני מרוצה שהיא שותה הרבה חלב
והבכורה שותה בכוס שוקו.

איך גומלים ילדה בת שלוש ממוצץ בעוד אחותה החדשה בת החודש מתחילה להשתמש?גם ככה הגדולה מבקשת את כל מה שנותנים לקטנה{שמיכה חיתול עגלה...}מה לעשות?

עצה ראשונה שאני יכולה לחשוב עליה - אולי לא להתחיל בכלל לתת מוצץ לתינוקות החדשה?
כמו שתגלי באתר הזה, יש גם דרכים אחרות וטובות להרגיע תינוקות.
וגם, התחושה שלי (גם מניסיון וגם מקריאה על ניסיון של אחרים) היא שהולדת האחות החדשה
היא מהפך מספיק גדול בחיי האחות הגדולה. זה כנראה לא הזמן המתאים לגמול אותה ממוצץ שהיא
בטח מאוד קשורה אליו. בהצלחה!

בימים האחרונים חזרנו לדבר עם גמילה ממוצץ. היא כבר בת 7 וחצי וישנה איתו בשמחה. למרות כל הדיעות, אני מרגישה שזה עוזר לה להישאר קצת תינוקת, מה שהיא מאד זקוקה לו. מצד שני, היא כבר גם קצת רוצה להיגמל וקראנו יחד כתבה בעיתון על בת 17 שעמדה להינשא והייתה צריכה להיגמל וזה נראה לנו מוגזם...
היא אמרה: אז תקני לי ואני לא יודעת אם אני מאמינה בשיטות הפרסים האלו, אבל מבינה את הצרך שלה בפיצוי ובחיזוק.
האם יגיע רגע שבו היא תפרד מיוזמתה מהמוצץ? כמה ברביות אני אקנה בדרך?

לפני שלושה שבועות לייה היתה בת ארבע.
היא החליטה לזרוק את המוצצים לפח, ואני הצטרפתי - קניתי במיוחד קופסת סיגריות כדי לזרוק (עישנתי סגריה בשבוע בערך).
כמובן שעודדתי אותה בעוונותי. שנה ומשהו אחרי שפתחתי את הדף הגמדת הקטנה נגמלה.
כמו התחזית של ענת כאן למעלה. היא גם אוכלת יותר וגם מפטפטת יותר. להתנשק היא תמיד אהבה.
כל פעם שהיא נזכרה (בשבוע הראשון) במוצץ הרמתי אותה ועזרתי לה להתרכז בתחושה בפה ולראות איך היא עוברת (מיני ויפאסנה). זה עבד.
מאוד ברור לי שמכיוון שזו היתה החלטה מאוד ברורה ואמיצה שלה אני חייבת לעזור לה לעמוד בה. מרגישה כאילו יש בזה משהו גורלי כזה....
אולי ההתנסות הזו תשפיע על היכולת שלה לעמוד בהחלטות.. בכל מקרה נראה שהמוצץ והסיגריות הם היסטוריה אצלנו...!

האם יש איזה ספר מוצלח המדבר על גמילה ממוצץ?

שלום לכולם,

בני בן ארבע חודשים וישן תמיד עם מוצץ, במהלך השינה הוא קם ומחפש את המוצץ שנפל...

אנו נאלצים כמעט תמיד להגיע לחדרו ולעזור לו להחזיר את המוצץ לפיו. זה יכול לקרות כמה פעמים בלילה, ובתנומת היום זה קורה גם הרבה. נראה כי המוצץ מפריע לשנתו יותר מאשר הוא מועיל.

חשבתי לגמול אותו מהמוצץ כי ביום הוא כמעט ולא רוצה אותו (רק בשינה), אבל ממש קשה לנו לגמול אותו מהרדמות עם מוצץ, אשמח לעצותיכם!!!!

פשוט מאוד
את יכולה לשים אותו במיטה איתך ולתת לו ציצי (-:
קשה לי להאמין שתינוק בגיל כה צעיר יוכל לבטל את רפלקס המציצה בלילה
את יכולה לפזר לו כמה מוצצים במיטה (לא עשרות, 2-3) ועם הזמן הוא ילמד להכניס אותם לפה לבד
אם זה מעודד אותך לפעמים אני קמה לבת השנתיים שלי כדי לשים לה מוצץ בפה
היא יודעת כמובן להכניס לבד אבל כשחולמים איזה משו לא נעים לא תמיד מבינים שצריך לחפש מוצץ

חמייה את הדף. הבן שלי (3.5) עד לפני כמה ימים היה מהמכורים הכבדים למוצץ. הלך איתו בלילה, ביום, בגן בבית ובכל הזדמנות שאפשר. לפני כמה ימים שכחנו את המוצץ אצל סבתא. תמיד חשבתי שהקושי הגדול בגמילה ממוצץ יהיה בהירדמות שלו. כי בלעדיו הוא אף פעם לא נרדם. וגם אם אין לא מוצץ בצהריים הוא לעולם לא יירדם לשנ"ץ.
מסתבר שלהירדם הוא דוקא הצליח (כבר 4 לילות טפו), אבל יש לו קושי גדול במהלך היום. הוא יותר פגיע, מסתובב עם ידים בפה, ולא סותם את הפה לרגע. הוא גם דוחה את השינה כמה שרק אפשר וצובר עייפות (מדלג על שנ"צ כבר אמרתי?). מה שמעניין שהוא לא ביקש מוצץ מאז שהוא נשכח, חוץ מפעם אחת שהזכרתי לו.
השאלה- אולי באמת הצורך במציצה גדול, או שמא יש כבר בשלות מסויימת לגמילה?
ואולי בכלל עדיף להחזיר את המוצץ ולחכות שהוא ייפרד ממנו ביוזמתו?
אשמח לתובנות

לדעתי מה שקורה הוא סוג של ביוזמתו. אם הוא לא היה בשל, לפחות במידה מסוימת, הוא כבר מזמן היה מבקש אותו בחזרה ומתעקש שתשיגו אותו. זה מאד טבעי שיש כל מיני תגובות לשינוי, וברור שאם הוא היה רגיל שהמוצץ בפה כל הזמן ועכשיו הוא לא שם אז הפה מוצא דברים אחרים לעשות

אם את לא מרגישה שהוא במצוקה, אני הייתי מחכה ולא מציעה אלא אם כן הוא יבקש בעצמו. נראה לי מובן מאליו שאם הוא אכן בגמילה אז יהיו לזה כל מיני השלכות והשפעות על מצב הרוח, השינה, ההתנהגות וכו'. זה שינוי משמעותי...
בהצלחה.

תודה...

האמצעית שלי מכורה למוצץ. מוצצי.
היא כמעט בת 3, ואם היתה יכולה למצוץ את המוצץ גם בזמן האוכל, היא בטח היתה שמחה לעשות כך.
מה שמדאיג אותי הוא בעיקר השיניים. נראה שהחיך העליון כבר מקבל צורה שונה מהמקורית. בחודש הבא יש לנו תור ראשון לרופא שיניים... נראה מה הוא יגיד.

לפני שנה וקצת המוצץ תפקד בעיקר כמרדים. בין לבין, אם לא ראתה אותו, לא ביקשה. לפני השינה היה צורך, גם בצהריים וגם בלילה.
ואז היא היתה חולה כמה ימים, ולא הגבלתי (כמו שעשיתי עם אחותה), ומאז אין להפריד בינהם. היא מבקשת יותר ויותר. אמנם במשפחתון היא מקבלת אותו רק לשינה ולפני היציאה הביתה, אבל בבית ובסופי שבוע היא כל הזמן מחפשת אותו. בעיקר ברגעי משבר (תמיד יש סיבה לבכות) היא צועקת "מוצצי!".

אחותה הקטנה לא משתמשת במוצץ למציצה או הרגעה, מקסימום בתוך נשכן או צעצוע רגעי...
קראתי פה עצות להתעלם מהעניין ורק אחרי תקופת אדישות להתחיל לדבר על זה, אבל עניין השיניים די מדאיג אותי.

אלה עוד חודשיים בת 4, ומכורה למוצץ יותר מבעבר. דיברנו על זה מספר פעמים והיא הציעה שלכבוד גיל 4 היא תשים אותם בשקית ותתן לתינוק חבר שלנו.
מכיוון שלאחרונה זה הרבה יותר חשוב לה , כנראה היא מרגישה שהיא תיפרד בקרוב אז מנסה לנצל כמה שיותר, אני מנסה לשכנע אותה להיפרד ממנו בהדרגה, אך ללא הועיל
האם למישהו יש עצה?
ברור לי שלהניח לזה עד גיל 4 לא יעזור כיוון שיהיה לה קשה מאוד ב4 להיפרד ממנו למשך היום...

אמא של אלה
אצלנו היה אותו הדבר קצת לפני גיל 3 (ללא קשר לגיל).
נולדה אחיינית קטנה וחמודה, שהגדול מאוד אוהב, והתחלנו ברוב טקסיות לאסוף מוצצים מהבית, ארזנו אותם יפה באריזת מתנה, וגם הבאנו לתינוקת. ככה, בן לילה.
אם נזכר במוצץ הזכרתי לו שהמוצץ אצל התינוקת, וזהו. הלך דיי חלק, וזה ילד שהיה מכור ממש למוצץ.

לדעתי- אם כבר הלכתם על לחכות לגיל 4, כדאי להניח לזה (ממש ממש, גם בראש)- ובגיל 4 פשוט לעשות את המעבר. זה לא כמו הנקה, זה יותר כמו גמילה מחיתולים. מעבר חד וחלק.

אלה עוד חודשיים בת 4, ומכורה למוצץ יותר מבעבר. דיברנו על זה מספר פעמים והיא הציעה שלכבוד גיל 4 היא תשים אותם בשקית ותתן לתינוק חבר שלנו.
זכרון שלי מהגיל הזה - הייתי גם מכורה למוצץ, אבא שלי לא סבל את זה, הוא יצר למילואים וזרקתי את המוצץ לכבודו, שישמח כשיחזור... ותוך זמן קצר התחלתי למצוץ אצבע - עד גיל 8.

לאש"א
_ומה לגבי בקבוק?
אני ממש מפחדת על השיניים._
דללי. כל יום פחות חלב (או תחליף..) ויותר מיים.
עשי את זה מאוד מאוד לאט. (חודשיים שלושה ) עד שיהיה בקבוק שהוא רק מים. אם גם זה יפריע אז אחרי חודש חודשיים של מיים בלבד נסי לעבור לכוס לאור (בן 3 ) יש במיטה כוס עם פייה מפלסטיק הוא שותה כשהוא צמא ואין חשש שזה ייזל.
לגבי מוצץ
בגילאים הממש קטנים יש סברה שזה מונע מוות עריסה. בלילה כן כדאי שיהיה מוצץ (או ציצי ) בפה.
לפני מספר חודשים אור השתולל והעיף דברים מעבר הארונית שעלייה עומדת הטלבזיה. חלק מהדברים היו גם מוצצים (והיו לו קרוב ל 20 ) ואמרתי לו שאם הוא יזרוק את המוצצים לא יהיו לו. כי הארונית מאוד כבדה ואי אפשר להזיז אותה. הוא התפוצץ מצחוק כשאמרתי לו את זה והמשיך לזרוק...
בערב הוא שאל איפה המוצצים שלו. הזכרתי לו. הוא צחק ונרדם.
אחרי שבוע הוא הזכיר אותם שוב. שאל. הזכרתי. צחקנו על מעשה השובבות וזהו. לא הייתה לו שום בעייה להרדם בלעדיהם אפילו פעם אחת.
כדאי לחכות לזמן שיתאים והכי חשוב לא בדרמות.

שלום לכם,

הבכור שלי בן 5 (אחותו הקטנה בת שנתיים וחצי) ומכור למוצץ בערך מגיל חודשיים.
הוא יודע יפה מאד להפריד בין זמן פעילות (גן, חברים, גן שעשועים וכו') - שאז הוא בלי מוצץ
לבין זמן מנוחה (בבית, באוטו, אצל סבתא) שאז הוא עם מוצץ כאוות נפשו - כלומר כמעט כל הזמן הזה.

יש לי התלבטות גדולה לגבי גמילה, משום שעד כה, את כל המעברים (חיתולים, מיטה, גן, ציצי) עשינו מאד באיזי ובקצב שלו, אף פעם לא תוך כדי מאבק דרמטי. חלקם אפילו בקלות.
ההתלבטות שלי היא האם להכריז על גמילה בגלל גילו (וכולם מקוננים על מבנה הלסת והשיניים)
או להיענות עדיין לצורך הגדול שלו במוצץ, להניח לזה עד שזה יגיע ממנו.

בעלי חושב שהגיע הזמן, שהוא תינוקי בהתנהגות שלו, בין היתר בגלל המוצץ, ושנעשה טוב אם נדרוש ממנו להגמל, להתבגר.
לי זה לא כל כך מובן מאליו ומנוגד לאינסטינקט שלי לתת לזמן לעשות את שלו.

אשמח לשמוע דעות ועצות מנסיונכן...
תודה!

מצטרפת גם, עם בן ארבע ושלושה חודשים. אוהב את המוצץ רק כדי להירדם, רק בלילה. זה לא מפריע לי יותר מדי. ניסינו לגמול ביום ההולדת. קשרנו מוצץ לבלון, הפרחנו. בבית נשארו עוד מוצצים ובבכי של הלילה אחרי נתנו לו אותם - ובעצם הוא לא נגמל. לפעמים באוטו, בנסיעה, כשהוא בלי מוצץ אני רואה כמה קשה לו להירדם בלי המוצץ. אם אני שולפת מוצץ הוא נרדם מייד. אם אין - לפעמים נשאר ער כל הנסיעה.
מבקבוק הוא נגמל יחסית בקלות. קנינו כוס גדולה ויפה ומאז שותים רק בה. אבל המוצץ נראה כמו משהו אחר, יותר בסיסי.

אחותו הקטנה, בת שנה וחודשיים, לא מוצצת מוצץ, והציצי הוא בשבילה מוצץ ונחמה. לאמא זה כבר קצת קשה... ולפעמים נמאס להיות הדרך שבה הקטנה נרגעת. הלוואי ואפשר היה להעביר לה את המוצץ שלו. אבל היא לא מתעניינת במוצצים, וגם לא בבקבוקים. והוא לא מתעניין בהוצאת המוצץ מהפה...

הילדה שלי, בת שנתיים וחצי התחילה לקחת מוצץ. מאז שבוע מהלידה היא מצצה אצבע כשנרדמה, בדרך כלל לבד וינקה כרצונה. מגיל חצי שנה הפסיקה מעצמה למצוץ אצבע והייתה נרדמת בהנקה. בגיל שנה וחודשיים גמלתי אותה בהדרגה מהנקה, הגמילה הייתה טובה. עם הזמן הגבלתי אותה עם בקבוק המים, בעיקר בגלל שהייתה שותה המון מים, ללא ספק לשם הרגעה.

לפני שמונה חודשים נולדה לה אחות. לאחותה יש מוצץ. עכשיו גם היא רוצה, את המוצץ, את הבקבוק... היום היא ממש חיכתה ללכת לישון בשביל לקבל מוצץ. לא קיבלה. בכתה והלכה להתנחם אצל אבא.
אחלה נחמה. אפילו עדיף על מוצץ (-;

השאלה מה אני עושה מכאן ואילך, לתת לה להתחיל עם מוצץ?
לאפשר לה לשתות מים מבקבוק?
להתחיל לבדוק מה קרה עכשיו שהעלה את הצורך? גן חדש, אמא עצבנית )-:

שלום. אני קוראת ותיקה באתר וזו לי הפעם הראשונה שאני כותבת. בתי בת 3, ילדה מדהימה. כשהיתה תינוקת ניסינו מספר פעמים לתת לה מוצץ אך היא סירבה בכל תוקף. לא התעקשנו. בגיל שנה, בגן, הגננת אמרה לנו שלכל הילדים יש מוצץ חוץ מלנעם ושהיא רוצה גם. הם אמרו שהיא מנסה לקחת לילדים האחרים וביקשו שנביא לה אחד משלה. היינו תמימים וחשבנו שהיא לא באמת תיקח אותו. מאז ועד היום היא עם מוצץ. היתרון הוא שהיא לוקחת מוצץ רק בלילה לישון ובשנת צהריים. לפעמים כשהיא בוכה היא מבקשת מוצץ אבל אנחנו חוזרים ואומרים לה שאי אפשר.
לאחרונה הינו אצל רופא ילדים והוא אמר שהשיניים של נעם מתחילות להתרחק אחת מהשנייה ושכדאי להפסיק עם מוצץ.
היום עשינו נסיון ראשון. סיפרנו לה שפיית המוצצים הגיעה (שהיא מגיעה רק כשהילד כבר גדול מספיק) ולקחה איתה את המוצץ והשאירה לה מתנה (ספר שהיא מאד אוהבת) במקום. היא מאד שמחה מהספר אבל אחרי שקראנו אותו בשנצ היא התחילה לבכות ורצתה את המוצץ חזרה. אני לא מגזימה כשאני אומרת שהבכי שלה הזכיר לי מישהו בגמילה מהרואין. זה שבר לי את הלב.
מצד אחד אני אומרת שאם ילד בוכה כל כך ממשהו שהוא כל כך תלוי בו, אז הגמילה הזו היא טובה וחשובה. במיוחד עם זה משהו כמו מוצץ. מצד שני כמה כתבו פה משהו שאני מרגישה אינסטנקטיבית שהוא נכון, שילד יכול לבדו להחליט מתי הוא נגמל (במיוחד אם הוא לוקח מוצץ רק בשינה). מצד שלישי, מה עם מה שהרופא אמר?
אשמח לכל תגובה בנושא, מיכל.

אני חושבת כך:
מוצץ זה דבר מלאכותי, ולכן לא חייבים (ואולי גם לא נכון) לחכות שהגמילה תבוא ביוזמת הילד.
הרופא, מן הסתם, צודק.
היא רגילה למוצץ כבר הרבה זמן, אז ברור שיצירת הרגל חדש לוקחת זמן.
מה שאת יכולה לעשות כדי להקל על התהליך זה להכין אותה קצת יותר. פעוטות מגיבים נהדר לסיפור על עצמם ו/או למשחקי תפקידים עם בובות.
אז תמציאי סצנריו של גמילה ממוצץ, ואיך בהתחלה זה קצת מוזר ומתגעגעים אליו אבל אז מוצאים פתרונות אחרים (נניח, להירדם עם דובי / שמיכה מיוחדת / חיבוק / כל מה שמתאים לכם), ומנסים, ומתרגלים, ועכשיו הכל שוב בסדר...
ותספרי לה אותו או שתשחקו או זה עם הבובה / הפיל / הטרקטור האהוב עליה, כמה פעמים טובות, עד שהיא מכירה את הסיפור בעל פה ויודעת מה יקרה, ואז תגידי לה "החל ממחר אין מוצץ", זה יהיה קל לה יותר.
וגם: להיות מוכנה לעבור דרך הבכי. מותר לה להיות עצובה ולבכות כחלק מתהליך ההסתגלות. פעם ראשונה יהיה בכי ואומללות, פעם שניה זה כבר יהיה הרבה יותר קל.
(והרבה יותר קל מגמילה מהרואין

)
בהצלחה!

ותספרי לה אותו
על עצמה, בגוף שלישי בלשון עבר, כמו שמספרים סיפורים. ככה המסר נספג בלי לחץ.

תודה רבה, אנסה את שיטת הסיפור. בינתיים חזרנו לתת לה מוצץ כי הרגשנו שהיא היתה יותר מידי עצובה ושזה כן צריך לבוא ממנה עם הכוונה מאיתנו. בנינו קופסא שתלינו מעל המיטה והמוצצים נכנסים לשם בבוקר כשהיא קמה וכשהיא תרגיש מוכנה נשים את הקופסא בחלון שהפיה תיקח איתה. היום היא אמרה לנו שהיא מוכנה לשים על החלון אבל עכשיו לנו זה נראה מוקדם מידי ואמרנו לה שתשים תמוצץ קודם בקופסא ואם היא תוכל לישון בלי אז נשים על החלון יום אחרי. אני מקווה שאנחנו עושים נכון. ננסה בכל מקרה את עניין הסיפור.. תודה..

נשמע טוב