גמילה מהנקה

אמא טרייה- ממליצה לך לזרום, זו יכולה להיות תקופה גם של חודש וזהו, אבל מצד שני גם לא לבלבל אותו- פעם לסרב ופעם לתת.לגבות את ההתנהגות בהסברים.אולי להניק 3 פעמים ולהסביר שבלילה הציצי ישן?

שליחה על ידי יעלי* » 20 יולי 2007, 14:24

מנסה לעלות לדיון שאלות שהתעוררו בתחילת הדף, לפני כמה שנים...
אני מניקה בן שנתיים ו3 חוד'. לא מזמן התחיל קצת להמאס לי. החלטתי שאני בהחלט לא רוצה לגמול לחלוטין אבל כן לארגן את העניינים. אני משתמשת הרבה בטקטיקות של "ציצי רק במיטה ורק בחושך" (גם ביום, אבל חדר מוחשך), אם יונק שעות במיטה מבקשת שיפסיק כי לא נעים לי ומסבירה שמציצה של הרבה זמן מציקה לי בציצי. בסה"כ העניינים התארגנו ומהנקה נמשכת כל היום והלילה (מיטה משותפת כמובן) התאפסנו על בעיקר הנקות הירדמות, התעוררויות באמצע ובסוף שינה (ביום ובלילה) וכשחולה או נופל או מצוברח או.... הוא מוביל למיטה כשרוצה לינוק, ברור לו שלא יונקים בכל מקום וכו'. הילדון המדהים כבר מזמן הוכיח שמסוגל להרדם בכל מקום ולהיות ימים שלמים בלעדי, כשרק לעיתים נדירות מבקש אמא ציצי. כשאני נמצאת הוא כמובן צריך את הציצי הרבה יותר.
ומה הבעיה?? התחושה שאני במשא ומתן מתמיד עם הבן שלי על הנתינה שלי. מאמא שרק רוצה לתת ולהעניק, שבבית עם הילדון רוב הזמן (ואם לא אני אז אבא), שההנקה זרמה לה בשיא הטבעיות והקלות מההתחלה, התחלתי ללמד אותו הילכות שוק על יכולת ורצון הנתינה שלי!! וכך הוא מבקש לינוק (משמע מבקש אמא ותשומת לב ואהבה ואני מתנה את זה - רק במיטה ורק אח"כ וכואב לי וקשה לי והוא מציב דרישה אחרת (רק ציצי אחד וזהו למשל) עד שמוצאים את עמק השווה). אני מאד בעד משא ומתן עם פעוטות לגבי דברים שהם רוצים ולא מתאים לנו, אבל הכלל הזה תקף גם לאהבה שלנו שהם רוצים?? נכון שמבחינתנו אותה האהבה מתבטאת גם אחרת והרי אני מציעה חיבוק ונשיקה ואת כל כולי, אבל מבחינתו שיא האמא זה רק ציצי, מכאן - אני מתדיינת איתו לגבי כמה אהבה הוא יקבל.
מקריאת הדף אני מבינה שרוב האמהות שנוהגות די ב"באופן" נהגו בשיטה שלי. הנקה ארוכת טווח עם מקס' לארגן זמני הנקה, מתוך נתינה אמיתית. מה תחושותיכן לגבי ההגבלות על אמא שהצבתן??
היבט נוסף - למה נמאס לי בעצם?? מה השתנה מלפני חצי שנה? אני חוששת שזו לא באמת אני, אלא החברה שמחלחלת לתוכי. אני נמצאת בחברה תומכת הנקה מאד, בעל שהיה מת להניק בעצמו, אמא שהניקה את כולנו ואת האחרונה עד כמעט 3 (וגמלה בעקבות מחלה פתאומית ואשפוז ארוך), רופא ילדים שמאד בעד הנקה בגילאים המאוחרים ועוד. אבל איפשהו גבול השנתיים מרחף סביבי ויתכן שאיבדתי קצת סבלנות בגלל שחצינו את הרף הזה. במקביל גם חזרתי ללימודי התואר השני שלי, אז אולי זה העומס שנפל עלי. ד"א, כשהיה קטן והנקתי בכל חור ומול כל העולם היה לי הרבה יותר נוח מאשר הפרישות שהפלתי על עצמי לאחרונה, כך שתמיד בנסיעות, מתי שהכל מבולבל יותר ועייף, יש יותר מו"מ על ציצי ויותר קושי לקבל. (נסענו אתמול ליומולדת והילדון הודיע לי כבר בדרך שיש ביומולדת מיטה וחושך שאפשר לינוק...).
מאידך, אני מכירה את תיאורית האינדיווידואציה-ספרציה וגמילה מהנקה מסתדרת יפה עם התיאוריה, כך שהבנה של הפעוט כי לאם יש יכולות נתינה מסוימות בריאות להתפתחות הרגשית שלו. וזה מציב את תחושותי ורצוני לא להניק כל הזמן בכל מקום במקום נכון פסיכולוגית.
אנסה לחדד את שאלתי - האם דין ודברים שחוזר על עצמו על זה שכואב לי בגללו ("כואב לי הציצי כשאתה יונק הרבה"), שאני עייפה בגללו (בלילה ישנים חמוד, אמא מאד עייפה וקשה לי לקום להניק"), ובכלל ההגבלות החוזרות האלו על כמה אמא יקבל, לא עושות לילד רע רע??

שליחה על ידי דנה* » 23 יולי 2007, 08:33

אני רוצה לסייע לבתי בת השלוש לקראת סיום ההנקה עם איזשהו טיפול תומך. כרגע היא יונקת מעט אבל אני יודעת שהפרידה הסופית לא תהיה פשוטה.. למישהו יש ניסיון עם טיפול טוב ואפקטיבי? תודה

מקפיצה את הדף
בנות, עזרה לגומלות, מישהי?

הי דנה, אני מכירה אמא ובן שנעזרו מאד בתמציות של פרחי באך. בהצלחה

יעלי, רק בגלל שאני אוהבת אותך
אענה לך!

למרות שאין לי ניסיון כ"כ
את הגדולה גמלתי בגיל 9 חוד' (התייבש לי החלב בהריון)
וזאת הייתה קטסטרופה
סיוט מארץ הסיוטים
פטמות מדממות ותינוקת מורעבת שלא ישנה ולא אוכלת....
כמובן את השניה אני מוכנה להניק עכשיו עד גיל 4
כדי לפצות (את עצמי בעיקר) על הגמילה הטראומטית
אבל לפי דעתי היא תגמול את עצמה בהזדמנות הראשונה,
היא אחת שמאז שנולדה יונקת 5 דק' על השעון,
הציצי לא מעניין מעבר לסגולותיו התזונתיים.
כרגיל למי שאין ניסיון יש מלא תיאוריות....
בעיניי המשא ומתן על הציצי הוא הוא שתסכל את שניכם.
אותך - כי את מרגישה שאם לא תתני לו ציצי את בעצם לא אוהבת אותו,
או שהוא לא יאהב אותך (אני לא צריכה להסביר לך שזה לא נכון

),
ואותו זה מתיש כי הוא חייב לנג'ס הרבה כדי לקבל.
בעיניי זה המקום לפחות משא ומתן ולקביעת סדר וגבולות שיטיבו עם שניכם.
למשל: ביום ציצי ישן. יום זה יום גם אם מחשיכים את החדר.
ונניח יום שבת - יונקים חופשי 24 שעות (סתם אני עושה השוואה עם דיאטה, אולי כאן זה לא מתאים)
דבר אחרון ש(אני אישית) הייתי עושה זה להגיד לילד שכואב לי בגלל הנקה,
זה מזכיר לי קטע פולני של "כמה הכאבת לי בלידה!"

יותר מדי התקרבנות בקיצור P-:
לגבי זה שנמאס.... לאו דווקא זה בא מהסביבה, דבר כזה בכיף יכול לבוא גם מהאמא.
ראיתי במו עיניי כלבה שבאמצע הנקה קמה והלכה למלונה לנוח, תוך כדי שגוריה נושרים לה מהפטמות.
הכלבה קלטה אותי מסתכלת עליה, דפקה לי מבט עייף ונכנסה למלונה לחרופ.
ואני דמיינתי אותה אומרת לי "דיייייייי, דיייייייייי כבר, הלכו לי הפטמותתתת........."
אמא שלי ז"ל גידלה חתולה נחמדה, אמא מסורה לגורים. בגיל מסויים היה נשבר לה מהם ומי שבכל זאת היה מנסה לינוק היה נשרט בפנים.
יומיים אחרי שהגורים מפסיקים לינוק אגב החתולה מתייחמת.
יעלי, אולי את צריכה תינוק חדש??

יאללה מותק בהצלחה לך

והכל ברוח טובה וספורטיבית

{@{@

שליחה על ידי יעלי* » 23 יולי 2007, 23:11

קטיל'ה מתוקתי, כבר אמרתי שטוב שיש קשרים??
אז תודה על ההתייחסות. תמיד מתסכל אותי לקרוא כאן דברים ולרצות להשתלב בדיון ואז לגלות שהוא מ2001 והילדים היונקים כבר מתמודדים עוד מעט עם גמילת ילדיהם שלהם:-)
לתחושתי לא ממש הבנת את כוונתי.אפילו רחוק משם... (וזה לא בגלל שכתבת דברים שלא נעימים לי, להפך!). את החוקים אני מכירה פחות או יותר, לקבוע גבולות, פחות להתדיין ולנהל משאים. כל מה שלומדים בחוג לפסיכולוגיה (ואני לומדת שם כאמור)... לא מצפה לעצות קונקרטיות אלא להסתכלות עקרונית על תחושות הילד בעת גמילה מסוג שכזה שנחשבת יחסית פופולרית כאן בפורום. אני רציתי שמישהו יעזור לי להכנס לתחושות של הילדון, שמבחינתו מיצוי האמא זה הלינוק. כשהוא הכי "מסכן" הוא הכי צריך לינוק ולא בכדי ולא כהרגל. אני מאמינה שאני חפה כמה שאפשר מהצורך להניק כדי להראות לעצמי שאני נאהבת על ידו. אני באמת לא מאמינה שאני מקרבנת את עצמי כדי שיראה כמה אני נותנת לו. אני מנסה בנרות לחפש הסברים מניחים את הדעת למה עכשיו אני לא רוצה להניק ו"לא בא לי" לא לוקח (ראה אמא כלבה וגוריה - מכירה מקרוב, את יודעת שאני אספנית חיות כפייתית ולא תמיד עיקרנו בזמן אז צפינו בלא מעט הנקות והתרחקות האם, אבל בגיל הרבה יותר מבוגר מהשנתיים של בני!). הילדון הזה בתקופת הלמה על כל דבר ואם אני עוצרת הכל עשרות פעמים ביום ומסבירה למה ענן גבוה ולמה לאבא יש קרחת ומגיעה לעיתים לחוקי פיזיקה גרעינית, הבסיסי הוא שאסביר למה לא יונקים עכשיו. לכן הסבר הכאב - זו האמת. מציצת השד, תוך הישענות עליו עם השיניים בגלל תנוחה מסוימת, מכאיבה לי אחרי חצי שעה שכזו. אז אני מסבירה כדי שיבין למה אני מבקשת שיתנתק. מקבלת את זה שאולי זה לא נכון, אשמח להתעמקות בנושא.
ולגבי הלעשות עוד תינוק - אנסח בעדינות - כיוונת הכי רחוק שאפשר עד כי די נטרפתי מחוסר הקשר.... תגובה שקיבלתי מלא מעט אחיות טיפות חלב ושכאלו שלא מבינות בהנקה כלום.
אני מאמינה באמת ובתמים שאני עושה הכי טוב לבן שלי ושההנקה המאוחרת נכונה לו מאד ומטרתה היא לא להשאירו תינוק כי אני לא מתמודדת. להפך!! ההנקה המאוחרת בריאה בעיני מאד עבורו וכל המרבה הרי זה משובח. הצלחת לתסכל אותי יותר עם השורה הזו מתסכולי מהאתר...

חחחחחחחחחח מה הצלחתי לתסכל מה לא הבנתי כלום
אני התכוונתי דווקא שעברתם את הגיל שהוא תינוק, והגוף שלך מוכן לשחרר אותו כדי להתפנות לעוד ינוקא לפי עיקרון הרצף,
משם מגיעה ה"עייפות" מהנקה - מה ששאלת מה שונה בין עכשיו ללפני חצי שנה.
למה את חושבת החתולה הפסיקה להניק? נגמר לה הסיבוב, מתחילה חדש.
ולי זה עוד יותר מעפן שמפרשים אותי ככה, טוף?
<מתקרבת בשיטת ה פולניות כאן ועכשיו>
עד שלא קראתי אותך לא תיארתי לעצמי שאפשר לפרש אותי כאחות טיפת חלב
אוי ליייייייייייייייי

לגבי כאב הציצים.
תשמעי, בעיניי זה גדול מדי להכיל את זה שהאמא כואבת בגלל הנקה. גדול על הילד.
את לא חושבת ככה?
אני אם אשים כובע של ילד - לא ארצה לדעת את כל האמת על הכל (ומה היא בכלל האמת?),
אני ארצה סיפור שיספק אותי וירגיע אותי. עם הדגש על ה ירגיע.
לא טוב לי "אהבה כואבת" בגיל הזה.
מה את אומרת?

אבל בגיל הרבה יותר מבוגר מהשנתיים של בני
אל תסתכלי על הכלבות,
תקשיבי לגוף שלך

לא צריך בשביל זה תואר שני, אני מבטיחה לך

את כבר יודעת הכל ואת עושה את הכל על הצד הטוב ביותר.
זו קצת תקופה שכזו, גם ההורמונים....

שליחה על ידי דנה* » 24 יולי 2007, 08:15

הי יעלי. גם אני חוויתי המון הלבטויות דומות. יש כמה דברים שהיום אני אומרת לעצמי קצת אחרת, וזה מקל גם עלי וגם עליה. דבר ראשון, אהבה היא מקבלת בכל מקרה. אי הנקה היא לא אי אהבה. אני מבינה את הצורך שלה ומקבלת אותו ומנסה לאפשר פיתרון אחר. בעניין הזה אני חושבת שיותר חשוב שאת ממש תפנימי את זה, אפילו יותר ממנו. הוא מרגיש שאת מרגישה שאת מונעת ממנו אהבה. נכון, בגיל קטן ההבדלים בין הנקה ואהבה אולי קצת מטושטשים. אבל עכשיו להבנתי הוא כבר מסוגל לקבל מקסימום אהבה גם עם פחות הנקה. דבר שני, אם את ממש סובלת או כואב לך או הסבלנות שלך פוקעת אי אפשר להתעלם מזה. הוא גם מרגיש את זה. אני לא חושבת שאפשר לתת לו להחליט ("אתה בוחר לינוק ולאמא יהיה כואב או לא לינוק ולאמא לא יהיה כואב?"). זה כבד מדי. איפשהו זה דוגמא אישית ממש לא טובה שנותנת תחושה של הקרבה עצמית. כשאני ממש סובלת למדתי להגיד את הלא הזה. אני יודעת שאני לא אמא שמתעלמת מצרכים. אם אני מזהה שקיים צורך ממש חזק, אני מנסה לגייס לעצמי סבלנות מתוך הבנת הצורך. אה, ועוד דבר - מישהי פה בדף למעלה כתבה פעם שהפסקת ההנקה זו התחלה של היפרדות מהילד שמתחילה עכשיו ותמשיך בהדרגה. לכן זה קשה ועצוב לפעמים עבורינו. אבל זה חיוני. זה לא פחות אהבה, אלא יותר נפרדות. זה חשוב בשבילו, זה חשוב בשבילך. טוב, את יודעת את כל זה, את לומדת פסיכולוגיה..
בגיל שנתיים גמלתי מלילה עקב חורים בשיניים. זה היה מ-א-ד קשה. היא מאד אהבה לינוק, גם לי זה היה נעים, אבל מצב השיניים היה רע. גם הרגשתי בהתחלה שאני מונעת ממנה אהבה. היא בכתה וכעסה ובעטה בי, והתפרצויות הזעם שלה ביום-יום גברו. בדיעבד אני מבינה שהיא התנגדה להתחלת ההיפרדות ממני, ואני, עם תחושותי הקשות, לא עזרתי לה. אחר כך היא הביעה את ההתנגדות שלה בכך שהיא בחרה להרדם לבד ולעבור למיטה משלה (והיא נשארה שם עד היום אבל נרדמת איתי). המשכנו עם המון ציצי ביום. בשלב מסויים אני עברתי תהליך כלשהו שקצת הבהיר לי דברים. הבנתי את הצורך שלי ושלה בצעדים לקראת ניפרדות מסויימת. ואז, בלי כוונה, התחיל להמאס לי קצת מההנקה. גם לא היתה לי סבלנות כמו פעם וגם התחילו לי כאבים הורמונליים בשדיים (כנראה כדי לעזור לי..) מאז התחלתי להציב גבולות להנקה, אבל ממקום מאד ברור, חד משמעי ולא מתנצל. היא קיבלה את זה ממש בקלות. עברנו לשלוש הנקות ביום: כשהיא מתעוררת (ואחר כך לפעמים חוזרת לישון עוד איזו שעה..), אחרי ארוחת צהרים ואחרי ארוחת ערב (לפני הצחצוח). אם היא ממש צריכה היא מבקשת, אני בודקת כמה היא צריכה ואז היא מקבלת בדרך כלל "שלוק ושלוק" מכל צד. אם היא ממש זקוקה ליותר, וזה מאד חריג - אני מאפשרת. אני גם מציעה לה לנשק, לגעת. לפעמים זה מספיק. לפעמים, כשהיא פשוט רעבה, אני מציעה אוכל רגיל או אוכל אטרקטיבי - וזה מספיק. לאחרונה היא התחילה לבקש פחות. היום, חוץ מבמקרים חריגים, היא יונקת רק את הנקת ההתעוררות שלה, כשהיא עוד מטושטשת ולי קשה לדבר איתה וגם אני זקוקה לשעה השקטה שלי (כמו עכשיו..). בתקופה שהיא עוד ינקה הרבה שאלתי אותה מתי נפסיק את ההנקה והיא אכשהו התקבעה על כך שנפסיק ביומולדת שלוש. אולי כי יש לה חברה שנגמלה בשלוש. די הרצתי את התעמולה על הפסקה בשלוש ואמרנו את זה המון פעמים. עכשיו השלוש הזה מגיע עוד שלושה שבועות. כרגע דווקא טוב לי עם ההנקה המועטה זו. גם המצב ההורמונאלי פתאם נראה שהסתדר, אבל אמרנו כל כך הרבה... לכן אני רוצה איזה טיפול תומך, כמו שביקשתי למעלה, כדי לסייע להתנתקות הסופית. גם ברור לי שאני צריכה להחליט ולהיות שלמה לגמרי לפני. אולי גם לי הטיפול התומך הזה יעזור. אולי גם לכם? מקווה שעזרתי קצת.

רסיסים של אור- תודה. יש לך אולי שם, טלפון, משהו?

שליחה על ידי יעלי* » 24 יולי 2007, 13:32

קטיל'ה, עכשיו הבנתי אותך. תודה על ההבהרה , הייתי צריכה את זה:-)
מתחברת לגמרי לעניין הכאב ולהעמיס אותו על כתפיו. יש לך רעיון אחר להסבר מניח את הדעת לילד אינטליגנט?
לגבי נגמר הסיבוב - אני מרגישה שאני ממש לא מוכנה לתינוק חדש, אלא רוצה עדיין לסבוב סביב תינוקי הזה, בלי להגדיל אותו טרם זמנו. מרגישה שהחוסר סבלנות שלי להנקה הוא חברתי ולא נכון ואני צריכה למלא מאגרים ולא ליצור משקעים לילדון.

דנה - תודה רבה על שכתבת. מתחברת מאד לדברייך. אין ספק שאני במקום שלך (רק כמה חודשים אחרייך..), אבל יש לי מחשבה שנייה על הגמילה הזו:
ולפני, רק רוצה להבהיר כמה דברים. אני לא נותנת לו בחירה כשכואב לי, אני מודיעה לו שמפסיקים לינוק עכשיו כי לאמא כבר לא נעים בציצי מרוב מציצות. הבעיה שזה הסבר בעייתי מאד. אמנם זו האמת, אבל זה קישור רע בין הנקה לכאב שלי.
לגבי האהבה - ברור לי שזו לא הדרך הבלעדית להעניק לו אהבה ויש לי אין ספור דרכים אחרות. אבא שלו מצליח להעניק לו אהבה מופלאה בלי ציצי. אבל לתחושתי הילדון רואה בהנקה את תמצית הלהיות עם אמא ולהגביל את זה, זה בעייתי קצת בעיני:
מכירה טוב מאד את חשיבות הנפרדות, אבל אני מאמינה שילד בריא יעשה באופן אקטיבי את התהליך. יש במערב מן רצון לזרז (בשם שוק העבודה כמובן) תהליכי עצמאות של הילדים (כשהקיצונים שולחים למעון בגיל 3 חוד' כשהילד אוכל כבר לבד בסלקל עם מגבת לתמיכת הבקבוק:-( ).
מרגישה שיונתן (שנתיים ו3 חוד') עדיין צריך את כל כולי וציצי זו הדרך הכי מזוקקת לקבל את אמא עבורו. אני רואה תהליך מאד איטי והדרגתי של יותר עצמאות, יותר יכולת להירדם לבד בלי ציצי, יותר יכולת להתגבר על כאב בלי ציצי וכו'. ואם לפני חצי שנה ניסיתי לא להניק בלילה והילדון בכה על אמת, היום אם אני גמורה אני אומרת שאני עייפה ואין לי כוח להניק והוא מסתובב ונרדם. גם אני מאמינה שברגעים שהוא צריך אותי הוא יקבל, גם אם החוקים שנקבעו אתמול אומרים שיונקים רק בחושך במיטה. עכשיו כואב לו ועצוב לו והוא צריך ציצי - אני כאן בשבילו. אני סומכת עליו לחלוטין ויודעת שהוא מבקש ציצי זה מה שהוא צריך. במקרים מסוימים אני מנסה להמיר באוכל/מים/משחק ורואה אם ציצי הוא הכרח או הפתרון הקל עבורו (ויונתן יעדיף כיום ציצי ע"פ אוכל או כל פעילות אחרת, אבל אולי זה בגלל שאני מנסה להוריד הנקות ואם ציצי היה מתי שבא לו - הוא לא היה צריך אותו כ"כ...). במקרי פציעות, עלבון וכו' כל הסבלנות מגוייסת בנקל וכולי שמחה על הציצי שעוזר לו.
בקיצור - אני חוששת שתהליך הגמילה האיטי שלנו לא היה נכון והייתי צריכה לגייס יותר סבלנות (בניגוד למה שקטי כתבה, לתחושתי זה חיצוני, הגוף לא מאותת לי שדי) ולהניק כרצונו, ועם תמיכה מתאימה הגמילה היתה באה ממנו, ללא משקעים וחוקים.

מרגישה שהחוסר סבלנות שלי להנקה הוא חברתי ולא נכון ואני צריכה למלא מאגרים ולא ליצור משקעים לילדון
תגידי.. ומה יקרה אם לא תגמלי?
אם תשחררי את הלחץ סביב ההנקה?
זה לא יגרום לו לינוק "ארוחות" יותר קצרות?

ובקשר ל

בניגוד למה שקטי כתבה, לתחושתי זה חיצוני, הגוף לא מאותת לי שדי

אני לא ממציאה דברים, רק עונה למה שקראתי

ומה קראתי?

אני חוששת שזו לא באמת אני, אלא החברה שמחלחלת לתוכי. אני נמצאת בחברה תומכת הנקה מאד, בעל שהיה מת להניק בעצמו, אמא שהניקה את כולנו ואת האחרונה עד כמעט 3 (וגמלה בעקבות מחלה פתאומית ואשפוז ארוך), רופא ילדים שמאד בעד הנקה בגילאים המאוחרים ועוד. אבל איפשהו גבול השנתיים מרחף סביבי ויתכן שאיבדתי קצת סבלנות בגלל שחצינו את הרף הזה. במקביל גם חזרתי ללימודי התואר השני שלי, אז אולי זה העומס שנפל עלי.

ומכאן משתמע שאין מישהו ספציפי (או מעורפל) שרוצה שתגמלי, רק את.

סליחה אם לא הבנתי נכון, אבל זה רק כי לא הסברת נכון

שליחה על ידי דנה* » 24 יולי 2007, 21:14

אני אכתוב את דעתי בקצרה, צריכה ללכת להרדים בלי ציצי P-:
אני חושבת שהדרך הנכונה לראות את המצב היא כמערכת. זה לא רק ילד בחלל ריק שיעשה בזמנו החופשי תהליך היפרדות. זה לפחות ילד ואמא, אם לא ילד-אמא-אבא. את הגעת לאיזשהו שלב( לפחות אני הגעתי לאיזשהו שלב) שזה כבר לא מרגיש אותו דבר. זה מרגיש כמו משהו חדש. לא פחות טוב ולא יותר טוב, אלא בתוך תהליך כלשהו. הילדה בטח מרגישה את זה, אפילו לפני שאני מסוגלת להסביר לעצמי מה קורה. לנסות לשמור לה מן עולם סטרילי בו היא תפרד בזמנה החופשי זה במקרה הטוב אשליה. אני יכולה להגיד לך שממש הרגשתי שמבחינתה הגמילה הלילית, למשל, היא מעין משל ליחסים בינינו. בהתחלה זה נורא כאב לי. עכשיו אני מבינה שזה היה נחוץ למערכת שלנו. אצלינו זה היה צריך להיות חד, אולי כי אני לא השכלתי להבין את הנחיצות של ההיפרדות הזאת (לאו דווקא דרך ההנקה). הנטיה הפנימית שלי היתה לעטוף אותה לנצח, בערך. בחיים לא הייתי מודה שיש כאן גם המון דברים בלתי פתורים שלי.
וזה נכון שכשאני, בשלב מאוחר יותר, התחלתי לסבול מההנקה, היא דווקא רצתה אותה יותר. אבל אחרי שהגבולות הובהרו בצורה מאד ברורה והכי חשוב: ממקום מאד נקי ושלם שלי, והיא הבינה שהיא מקבלת אם היא ממש צריכה ויש עוד דרכים לקבל אמא, גם ברגעי משבר, היא נרגעה והתחילה בהדרגה לבקש פחות. תביני, אם היא היתה מתקשה להפרד - בדרך כלל הייתי נוטה להצמד בחזרה. אבל עם זה אין לי כל קושי. עם ההנקה יש ולכן זו לא הטקטיקה שלי במקרה הזה. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שהם מרגישים אותנו לגמרי, שאם את מרגישה שינוי כנראה שקורה משהו, ושאת לגמרי חלק מכל זה. ואני באמת מאמינה שאם זה נעשה ממקום של מודעות ורגישות - כולם רק מרוויחים מזה.
אוי, בינתיים היא נרדמה עם אבא ..

אוי, בינתיים היא נרדמה עם אבא ..
D-:

שליחה על ידי יעלי* » 24 יולי 2007, 23:42

איזה כייף לאבא:-) וגם לאמא ולילדונת...
קטקטית, ככה בדיוק נעשה היום - בר פתוח. ינק בבוקר, אחה"צ וינק לפני שנרדם. אה, וגם במהלך דיקור שעובר פעם בשבוע. שלושת הפעמים זה ברגיל, אז כנראה הבר הפתוח לא ממש הרשים. נראה מה ילד יום... כבר מחברת את זה לדברי לדנה -
אני מאד מאמינה שהילדון שלי נמצא במערכת (אמא-אבא-ילד ועוד...) וקונטקסט הוא דבר הכי בסיסי והגיוני שיש. אבל גם במערכת הזו אני מנסה כמה שאני יכולה לשמור על האידאות שלי כאם, בהן התפתחות שלו הדרגתית ומתאימה. כך לדוג הלילות מלאי ההקצות שלנו היו כבדים עלי בגלל שיעורים ב8 בבוקר יומיים בשבוע ואני מאמינה שניסיונותי לישון בלילה הגיוניים והוגנים לכל הדעות בהקשר הזה. זו סיבה מוצדקת בעיני ועבורי. (שלא צלחה בגלל חוסר התמדה שלי ובסוף הפסיק להתעורר לבד, אבל זה סיפור אחר).
אבל (וכאן זה גם עבורך קטי) - הרצון להגביל הנקות לתחושתי הוא מעין רצון להיות נאהבת. הרי החברה היא לא רק בעלי ואמי ולמרות שהם החשובים, דווקא יש בי צורך לרצות מעגלים נרחבים יותר (צורך רע שחייב להיות מטופל), וכך הייתי מאד גאה להניק עד שנתיים אבל עכשיו הגיע הזמן להגביל ולגמול כי "זה מה שנכון". אחת שזיהיתי שזה צורך שלי והוא לא בריא וחייבים לעקור אותו מהשורש, הבנתי שדרך הגמילה היא לא מתוך תוכי אלא חיצונית לי ויושבת על כמה דברים לא פתורים באגו. זו סיבה לגמילה ולהתנתקות שהיא לא כבילה בעיני, גם אם היא חלק מקונטקסט. הצלחתי להסביר את עצמי??
לגבי הלעטוף, רבים וקונבנציונלים שרואים אותנו - את ההנקה והחיים בבית והלינה המשותפת חושבים שיש לנו בעיה בלשחרר. אני מאמינה שאני לא רעה בלשחרר. להפך. (בהתחשב שהילדון בן בכור...). החל מהיוולדו שיחררתי בקלות בכל מה שקשור להתמודדות עם הסביבה כל עוד אני נמצאת, ובהחלט הוא ילד עצמאי. לקח לי זמן לשחרר לבייביסיטר של סבים ודודים (גם בגללי וגם כי הם לא ממש בקטע, עוד סיפור אחר), אבל אני שלמה לחלוטין עם הרעיון שלא מתחשק לי לישון לילה בלעדיו. בעלי מרגיש כמוני. אני בהחלט לא היסטרית ובוכיה מכל גילוי גדילה שלו, מתספורת ועד "אמא, די תעזבי אותי". להפך, אני כ"כ גאה בילדון עצמאי, דעתן מאד שגדל מהר מהר ואני מאמינה שאני מעודדת אותו להיות כזה. כך שההנקה לא יושבת לי במקום של לשמור אותו תינוקי וצמוד אלי.
והם מרגישים כל דבר, כל ניואנס, כל מחשבה - מסכימה לגמרי לגמרי. לכן כדאי שאגבש לי מה נכון לי עכשיו, כי נראה לי נכון יותר לבוא מגובשת כמה שאפשר (ושוב, בן בכור) לפיתוח העצמי של יונתן לא כחלק ממני והעצמי שלי לא כחלק ממנו.
שמחתן אותי עם תגובותיכן. דנה - מתחברת לכל מלה שכתבת וזה מרגש אותי לקרוא אותך ועל התהליך שלכן. אני בהחלט לא חשופה למניקות כמוני..
הולכת לומדת מתודולוגיה:-(

שלום לכולן...
עומדים בפני גמילה מהנקה, אשמח לעצת המנוסות (או כל אחת בעצם).
המצב כיום הוא כזה שהיא יונקת רק בלילה (בת שנה -4),
ביום הפסיקה בעצמה, עם עידוד שלי.
היא נרדמת כל יום על הציצי לשנת לילה, ישנה איתנו,
מתעוררת כל הלילה לציצי.
אני חושבת שמספיק. שתינו נישן יותר טוב בלי זה (מודה, בעיקר אני)
ויש לי כמה שאלות עקרוניות:

אנחנו רוצים במקביל להעביר אותה למיטה משלה.

האם כדאי לעשות את זה לפני, אחרי או תוך כדי? אני מפחדת שתוך כדי זה יהיה טראומטי מדי.

אופן הגמילה - שמעתי הרבה עצות שלפיהן כדאי לי לישון בנפרד ממנה לכמה ימים ושאבא יטפל בעניין ההתעוררות והבכי

(ואין ספק שצפויה לנו דרמה, ברמה זו או אחרת). שוב - אני מרגישה שהיא תרגיש שפשוט נטשתי אותה
וחושבת שאולי עדיף שאני בכל זאת אגש ואתן חיבוק / נשיקות / מוצץ / מה שיעזור.
מצד שני, מפחדת שאם הציצי יהיה בקרבת מקום, התסכול רק יגבר... מה דעתכן?

הייתי רוצה להשאיר לה את הנקת ההרדמה היחידה,

אבל חוששת משני דברים - גם מזה שזה יבלבל אותה ,תירדם עם ציצי ואז לא תקבל במשך הלילה.
וגם מזה שבקרוב אחזור הביתה מאוחר יומיים בשבוע ואז היא לא תצטרך בכל מקרה להירדם עם אבא, שלו לצערנו אין ציצי...

אשמח לכל תובנה או עצה, אני קצת בלחץ מהגמילה אבל באמת מרגישה שהגיע הזמן...
צריך לזכור שהיא מבינה המווווווווווון אבל לא הכל,
ועוד קצת קטנה להבנת מושגים מורכבים (כמו זמן למשל - מחר וכו')

אני גם אחרי גמילה של הילדה שלי בת 1.10. התחלנו בגמילת לילה ואח"כ הורדנו גם את כל השאר (שהיה הנקות לפני הרדמות )
לדעתי בשום פנים ואופן לא כדאי להשאיר את זה למישהו אחר. את זאת שהנקת אותה וכדאי גם שאת תהיי זאת שגומלת אותה. לך זאת תהיה התמודדות לא קלה אבל אבא יכול לתמוך גם בך וגם בה, והיא תרוויח אמא שמתמודדת איתה גם כשקשה לה. אמא זה לא רק ציצי והגמילה הזאת זאת ההזדמנות הכי טובה להכיר בכך.
בלילה הראשון של הגמילת לילה הבת שלי בכתה שעתיים וחלק מהזמן גם אני בכיתי איתה אבל כל הזמן אמרנו לה שאנחנו שומעים אותה ומבינים מה היא רוצה. אני גם הוספתי שהיא יכולה להרדם בלי ציצי והכל בסדר והיא בסדר ואני שומעת אותה ואוהבת אותה. בסוף נרדמה.

בלילה השני היא גם בכתה שעתיים אבל בכעס. אנחנו אותו הדבר תומכים, מאפשרים, מחבקים, משקפים ומקבלים. אני גם בכיתי איתה בחלק מהזמן אבל השתדלתי שלא תראה אותי בוכה.

להרגשתי אחרי שני הלילות האלה זה היה בסדר אח"כ. אני זוכרת שזה לא המשיך חלק לגמרי אבל הקושי הממש גדול היה השני לילות. מה שכן אני לא יכולתי להניק יותר ולכן גמלתי. לא בטוחה שאם זאת היתה החלטה פחות פיזית זה היה עובר בשלום.
עכשיו הילדה חולה ואני מתגעגעת להנקה שהיתה מרפאת כל מכאוב......

לגבי הנקת הרדמה, אולי תנסי להמשיך ולראות איך זה מתקבל? ועצה אחרונה. לא להעביר עכשיו למיטה נפרדת, נראה לי שני דברים קשים ביחד זה לא כדאי.

מסכימה ומצטרפת לכל מה שאינדיאנית אמרה!

אינדיאנית, תודה רבה על תגובתך.
גם תחושת הבטן שלי אומרת ש בשום פנים ואופן לא כדאי להשאיר את זה למישהו אחר
אני נורא חרדה מהמצוקה שלה,
למרות שאני כבר מאד שלמה עם ההחלטה,
רק מחכה שיהיה איזה שבוע בלי נסיעות, חגים, אירועים וכו'.

דווקא לגבי הנקת הרדמה התחושה שלי אחרת -
אני חוששת שהיא תרגיש מרומה אם אתן לה להירדם עם ציצי ואח"כ באמצע הלילה פתאום לא.
אשמח לעוד סיפורים ותגובות.
המון תודה

אני מנסה לגמול את בני בן השנתיים מההנקה האהובה עליו, ולא יודעת איך. איך? איך? איך עושים את זה?
זה נראה לי שטותי ביותר להגיד לילד שכבר מבין (אבל לא מדבר): "אין ציצי", או: "ציצי נסע"... וכל מני שטויות שאוהבים להגיד...
יום אחד אמרתי לו: אין, נגמר, והרמתי את החולצה עד החזה, והראתי לו על הבטן ש - אין! אז הוא צחק וצחק, וגם אני צחקתי, אבל אחרי כמה דקות הוא שלח יד לתוך החולצה מלמעלה ובקש לינוק, הוא הבין שסתם צחקתי אתו, הוא לו חולם אפילו שאני רוצה להפסיק עם זה. אז איך עושים את זה?
תדירות ההנקה: בהתחלה בתור תינוק היה יונק המון, כל שעה (!) ובמשך הזמן הורדתי את זה. כיום - הוא יונק פעמיים ביום, כשהוא צריך לישון - בצהריים, ובלילה לפני השינה, כי אני הייתי אמא "חכמה" שהרגילה אותו להירדם עלי תוך כדי ההנקה...
מה עושים עכשיו? איך מרגילים אותו לישון בלי ההנקה? (הוא גם ישן איתי ועם בעלי במטה).
נקודה נוספת: אני רוצה לרשום אותו למשפחתון. האם זה עתוי מוצלח לגמילה? כדאי לדחות את הגמילה או לדחות את הכניסה למשפחתון?
והכי חשוב: איך פתאום מפסיקים לתת לילד את מה שהוא אוהב?
(יש בכלל ערך לחלב בגיל כזה?)
תודה, סיגל.

לפני הכל, יש לי שאלה:
למה את רוצה לגמול?
אני גמלתי את הבכור בגיל שנה וחודשיים כי הייתי בחודש חמישי להריוני והחלב כבר לא היה לו טוב, וגם לי לא היה נוח... בעצם לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה גמילה- אני לא הצעתי והוא לא ביקש (אולי פעם- פעמיים אבל הסברתי לו שלא נוח לי והוא קיבל). אם לא הייתי בהריון הייתי עדיין מניקה. (אחרי הלידה הוא ביקש וניסיתי אבל הוא עשה "פרצוף"...)

אני שואלת כי:
א. אולי לא חייב לגמול
ב. אני הייתי נותנת תשובה כנה ככל האפשר- הילדים יודעים כש"עובדים" עליהם...

ולדעתי- לא בכניסה למשפחתון, זאת תקופה קשה גם ככה...

ואחרון-
יש בכלל ערך לחלב בגיל כזה? - לא יודעת מבחינה תזונתית (למרות שזכור לי מחקר/ מאמר שהראה כי הרכב החלב הופך ליותר שומני אחרי גיל שנה, אבל לא יודעת לגבי שנתיים)- אבל בכל מקרה- זה כיף, זו נחמה, זו קרבה (אחרי שהפסקתי להניק את הגדול בפירוש זכור לי הבדל בתחושת הקרבה... היא לא נעלמת, אבל זו קרבה אחרת... קצת חבל לי...). יש ערך פסיכולוגי. כמובן זה כל עוד מתאים לך להניק...

הסיבה שאני רוצה להפסיק להניק היא קשורה לפוריות.
הבן הנ"ל נולד לאחר 7 שנות המתנה מורטות עצבים, שבסוף קיבלתי קצת זריקות הורמונים, הרבה מעקבים, וכו'. לא משנה.
כיום אני כבר בת 32, ומאוד היינו רוצים בעלי ואני עוד תינוק חמוד, ולמרות שאני מקבלת וסת סדיר, שוב - אני מפחדת שלא אוכל להכנס להריון ספונטני. הרופא יעץ לקחת כדורי איקקלומין - שזה לא טוב בהנקה.
זו הסיבה העיקרית.
סיבה פחות חשובה - זה כבר מציק, לפעמים אני בוכה ממש כי זה פשוט מציק לפעמים - במיוחד באמצע הלילה, כשאני גמורה מעייפות. וחוץ מזה, גיל שנתייים זה לדעתי גיל יפה להפסיק.
אז מה עושים?
תודה, אוד ליה על ההתיחסות.

הי, אני גם מנסה להפחית משמעותית את עניין ההנקה , את בני בן השנה , אוכל כבר הכל ודבוק לי לציצי רב היום והלילה , ודי אני מרגישה גמורה וממוטטת בעיקר מהלילה, וקצת מזה שהוא ככ תלוי בי .אני לא יכולה לעזוב אותו ליותר מכמה שעות בודדות כי הוא חייב אותי . וזה מאד קשה לי וחוץ מזה אני מתחילה ללמוד יום בשבוע ואני לא יכולה ולא רוצה לקחת אותו איתי ,הוא מסרב בתוקף להתפשר על בקבוק עם חלב שאוב ,אבל אין לי ברירה,הוא שבוע הבא יהיה חייב להתמודד, אתן חושבות שאם אני יעזוב אותו פתאום ליום אחד זה יעשה לו טראומה או שהוא ימצא דרך להתמודד או מה עושים?

בתי בת שנה ו-5 חודשים ויונקת מלא מלא ביום ובלילה (קצת פחות.) אוכלת מעט אוכל רגיל למרות ש"טכנית" היא מסוגלת לאכול חופשי כמעט הכל אבל בגלל שהיא איתי כל היום והלילה-היא מעדיפה ציצי. כשאני לא נמצאת כמה שעות לידה (לעיתים רחוקות) היא אוכלת יפה אוכל של גדולים!
החלטתי שבזמן הקרוב אולי בחודשים הקרובים אגמול אותה למרות שתמיד חשבתי להניק עד גיל שנתיים לפחות!
הסיבה: עברתי הפלה טבעית בהריון השני בשבוע 7. אני יודעת שזה לא בגלל ההנקה, אבל... כבר בתחילת ההריון הרגשתי עייפות רבה והיה לי קשה מאד להניק בלילה. התלבטתי ובררתי גם כאן, באתר על הנקה בהריון והנקת צמד וחשבתי שאצליח בזה (ורק אגמול בלילה כדי לא להניק שניים בלילה אחרי הלידה)

בהסתכלות אחורה אני מבינה שלא הקשבתי לגוף שלי שסימן לי ש-לי, באופן אישי, קשה מידי להזין שניים. שלושה בעצם..מה איתי??
לא הקשבתי לגוף שלי ולעצמי בכלל בעוד דברים אבל גם בעניין ההנקה.
וגם-כדי לא לקחת סיכון שאולי אולי סיכוי אחד ל... יקרה משהו לעובר בפעם הבאה בגלל ההנקה. אולי לא באופן ישיר בגללה, אלא כתוספת לקשיים אחרים, זה יהיה יותר מידי.
אז החלטתי לגמול עוד לפני ההריון הבא.
נזכרתי גם שדברתי עם איזה רב שמתמחה בענייני פוריות, הריון ולידה(רפואה לפי ההלכה היהודית) והוא אמר שבאמת פעם נשים יהודיות היו מניקות עד גיל שנתיים. (בנים עד גיל שנתיים ובנות לפחות עד גיל שנתיים.) וגם היום-לנשים יש "אישור" לשמור ולא להיכנס להריון עד שנתיים מהלידה האחרונה. (אח"כ מי שלא רוצה הריון פונה לרב לקבל אישור. מי שדתיה ומקפידה, כמובן..)

וזה הסתדר לי בראש ככה: עד שנתיים מהלידה-מניקים ולא נכנסים להריון כי יותר חשוב שהילד יינק עכשיו ולאם-קשה גם להניק וגם להיות בהריון ולכן יש "אישור" לא להיכנס להריון עד שנתיים אחרי הלידה... נשמע לי מאד הגיוני! מה אתן אומרות?

מבראשית,
לדעתי ומניסיון אין שום בעיה להשאיר תינוק יונק בגיל זה לכמה שעות בלי ציצי ואפילו יום שלם.
הוא יסתדר ואם יהיה רעב יאכל מוצקים ואם לא זה גם בסדר,יש ימים שבתי היתה מחכה לי,לא מתוך מחאה אלא פשוט העדיפה כך וזו זכותה.
בהצלחה.

איך???? איך מפסיקים את ההנקה????
אין לי אומץ להפסיק פתאום ולומר לילד: "אמא לא רוצה לתת לך"! ולהגיד משפט כמו: "אין ציצי", גם לא נשמע לי, כי הילד רואה שיש.
מה הילד יחשוב, אמא רעה/השתגעה/לא מבינה אותי וכו'...
יש למישהי רעיון איך להפסיק את ההנקה (במיוחד בלילה). אני כבר מרחמת על השכנים, שישמעו את הבכיות והצרחות, שלא יזמינו לי משטרה...

איך???? איך מפסיקים את ההנקה????
אויש ככה זה נראה מרחוק, אני יודעת. אבל אפשר.
לדעתי - קודם כל הדרגתיות: לרווח הנקות, לדחות הנקות, להרגיל לרעיון שלא תמיד מקבלים, לא כל הזמן.
גמילה מהנקת לילה בכל מקרה כרוכה לרוב בבכי ולכן חשוב להיות מאאאאאאאאאאאאד שלמה עם ההחלטה וגם להיות עקבית.
אחרת את סתם מבלבלת את הילד וזה לא פייר.

אין לי אומץ להפסיק פתאום ולומר לילד: "אמא לא רוצה לתת לך"! ולהגיד משפט כמו: "אין ציצי", גם לא נשמע לי, כי הילד רואה שיש.
אני אמרתי משהו כמו "מהיום נלך לישון בלי ציצי. אני אאעזור לך להירדם אם את צריכה" וכו' - ניסיתי לגרום לה להבין שאפשר להירדם בלי ציצי, שהיא לא לבד, בלי יותר מדי הסברים והתנצלויות. לפעמים הצעתי - אולי סיפור? אולי חיבוק?
כשלא עזר, חיבקתי והייתי איתה בבכי שלה.
בהצלחה

דניאלה תודה על התגובה המהירה, והעיצה.
אם עוד מישהי מוכנה לשתף אותנו, תודה.

יש לי שאלה מוזרה קצת...
הצלחנו לגמול מהנקה תמידית, להגמל. פה ושם אני כן מניקה, פעם בכמה ימים. זה נעים לשנינו. אך- הפלא ופלא- טעם החלב השתנה. זה היה מתוק, חלבי, וניל כזה. עכשיו אחרי הפסקת הנקה בת שבוע הטעם נהיה מלוח כמו דמעות או כמו מרק מוקרם. ליונק זה לא מפריע, לי כן. האם אני היחידה שטועמת את החלב? יש איזשהו הסבר לעניין?

בתי בת שנה ו-8 ואני בהריון שני (חודש שלישי) והחלטתי סופית לגמול. היה קשה להחליט אבל הבנתי שדי, זה קשה לי גופנית גם ההריון וגם ההנקה ביחד ועם הבחילות אני לא מצליחה לאכול מספיק בשביל 3. ובכלל-אני לא רוצה להניק שניים ביחד אחרי הלידה. זה לא בשבילי לא פיזית ולא נפשית...
קראתי הרבה כאן על הנקת צמד וגם על הנקה בהריון ונראה לי שמי שזה לא קשה לה מידי אז זה נהדר ונשמע חוויה טובה לגדול עם הקטן אבל אני החלטתי לגמול.
היא מאד מאד קשורה להנקה! ממש! וגם עקשנית גדולה. ניסיתי פעם אחת לא לתת לה בלילה ולגמול או סתם לפעמים כשאמרתי לה לא עכשיו, והיא פשוט צורחת בהיסטריה מגיעה לרעידות כאלה... ושום דבר לא מרגיע אותה חוץ מהנקה!
עכשיו הצלחתי (במאמצים...) לרדת להנקה אחת בצהריים (כשהיא נרדמת לצהריים) ואחת בלילה-כשהיא הולכת לישון ועוד הנקה בלילה בלי הגבלה בנתיים. היא נרדמת רק על הציצי.
יש לי כמה שאלות:

איך להרגיל אותה פתאום להירדם ללא הנקה? פשוט להכין מראש כמה ימים ו-מה? לשכב לידה במיטה וללטף? מה עושים? היא ישנה איתנו במיטה. (מצחיק, אבל אני ממש לא מכירה דרך אחרת חוץ מלהניק).
וגם-כשאני אפסיק להרדים בהנקה אז באותו זמן לגמול גם מהנקות בלילה או שכדאי בהדרגה-כלומר להרגיל להרדם בלי הנקה ורק אחרי שתתרגל לזה, לגמול מהנקות ליליות?

אני ממש צריכה את עזרתכן, בנות.. אני לא מכירה אף אחת שהניקה עד גיל כזה ונמצאת כל היום עם הילדה בבית..
קראתי גם את כל הדפים על הנקה בהריון ואת גמילה מהנקה לילית ...
תודה!

מישהי? אשמח מאד לעזרה.

לא יכולה ממש לעזור, למרות שמאוד רוצה. אני יכולה רק לספר לך שבתי הגדולה גמלה את עצמה לבד בגיל שנה ושמונה כשהייתי בחודש חמישי להריון, אני דווקא רציתי להמשיך אבל היא התעקשה שלא ציצי. אח"כ אמרו לי שזה בגלל ההריון, נגמר החלב או שינוי בטעם. יכול להיות שאם אכן תצליחי להוריד הנקות ולרווח בסופו של דבר יגמר החלב. בתי גם היא נרדמה רק בהנקה וכשהיא נגמלה היא פשוט החליפה את הציצי ביד שלי ועד היום, בת שלוש וחצי היא נרדמת רק עם נתינת יד. אולי כדי לחפש תחליף ציצי, למשל יד, ולהציע שוב ושוב עד שמשהו יתפוס.
לדעתי, וזה לא מנסיון אישי, כדאי להכין כמה ימים מראש וכן, לשכב לידה במיטה לדבר להסביר, ללטף ולתמוך אבל יחד עם זאת להיות מאוד החלטית וברגע שהתחלת בגמילה לא לסגת, לתת את כל התמיכה והאהבה רק בלי ציצי. מאחלת לך בהצלחה.

תודה! לא נראה לי שהיא תגמול את עצמה אלא אם כן ממש לא יהיה חלב..? אבל בנתיים בהדרגה מורידה ל-2 הנקות ביום.(כשהולכת לישון) והיא יודעת שהיא יונקת רק כשהולכים לישון...ואחרי שתתרגל לזה-
אוריד לגמרי את ההנקות לפני השינה ובלילה. מקווה שילך בקלות.

שליחה על ידי חלווה* » 17 מרץ 2008, 11:30

שלום אמהות...יש לי בן בן שנה, ועוד אחד קטן בבטן, אני עדיין מניקה- פעמיים ביום. הבן שלי מאוד אוהב לינוק- במיוחד כשהוא מתעורר בחמש בבוקר, יונק וחוזר להתכרבל איתי במיטה לעוד שעתיים איכותיות. אני מרגישה די 'סחוטה' פיזית גם להניק וגם ההריון (עם בחילות והקאות די תכופות..)אך הייתי ממשיכה בהנקה לולא בדיקת סיסי שליה שאני צריכה לעבור- שגם ככה הסיכון להפלה בעקבותיה גבוה יחסית.
ובכן- החלטתי לגמול את המתוק הקטן. אבל איך????? הרי נשמע לי די מטורף לקום איתו בחמש ובוקר ולהתחיל לבשל דייסה... ואני לא רוצה לתת תחליפי חלב.
מבקשת התייעצות...

מצטרפת לשאלתה של חלווה-
תינוק בן שנה, בעיקר יונק, היום גיליתי שאני בהריון.
כנראה שאני אמשיך להניק עד שהוא לא ירצה יותר (או שיגמר לי הכח)- אבל רציתי לדעת האם זה יספיק לו, ואם לו, אז האם הוא יאכל מספיק אוכל אמיתי כדי לקבל את כל מה שהוא צריך, או שנאלץ להוסיף מטרנה?
בנתיים אני משתדלת לגרום לו לאכול כמה שיותר, זה עוזר חלקית...

לאחר שנה ושמונה חדשים הפסקתי להניק לפני כארבעה ימים. אני שמה עלי כרוב בחזיה, אך החזה עדיים גדוש (לא קשה, לא כואב) מידי פעם אני מרגישה ממש לחץ. ייצור החלב לא פסק.
מתי הגוף מפסיק לייצר חלב.כמה זמן ימשך התהליך. מבחינה נפשית הגמילה היתה קשה עבורי, וזה לשמחתי כבר מאחורי. אני רוצה גם כבר להיות מרוקנת.

זה שונה מאישה לאישה ותלוי גם כמה הנקת בזמן שהפסקת ועד כמה זה היה בהדרגה.
חשוב להפסיק בהדרגה - במיוחד לטובת האמא - על מנת שלא יהיו גודש וסתימות שעלולים לגרום לדלקת.

לסחוט מעט לכיור כל פעם שמתמלא - לא הרבה אלא רק עד כדי הקלה. החלב שנשאר בשד גורם להורדת הייצור רק צריך להישמר מיותר מדי.
שימי הרבה עלי כרוב - להפריד לעלים, לשמור במקרר וכל פעם לשים אחד סביב השד (לא על הפיטמה) ולהחליף כשנהיה סמרטוטי.
לשתות הרבה חליטות נענע ומרווה
לקחת אדויל או נורופן להפחתת הכאבים - עדיף מאקמול כי יש להם השפעה אנטי דלקתית עוזר לגוף להתמודד לבד
לשים לב לאודם, חום ונפיחות בשד ולתופעות כלליות דומות לשפעת - אלו סימנים לדלקת ואם זה לא עובר אז צריך אנטיביוטיקה (אוגמנטין או צפורל).

זה יכול לקחת שבועות ואף יותר עד ייבוש מוחלט אולם אם את נוהגת כך שלא תהיה דלקת את אמורה להרגיש שיפור ניכר תוך 7-10 ימים מההפסקה.

תודה רבה, אכן היום נרשם שיפור קל.
מתחילה לפנטז על חזיה יפה שאקנה אחרי שהחזה יחזור לקדמותו.

היי , רציתי לספר שלפני כשבועיים גמלתי את בני בן השנתיים וחצי מהנקות לילה וזה פשוט מדהים, מ 10 התעוררויות וחיבור ארוך לציצי במשך כל הלילה, הוא התחיל להתעורר רק פעם אחת לפנות בוקר וזהו! הילד פשוט התחיל לישון! . עכשיו אני רוצה להפסיק לגמרי להיניק, כרגע הוא יונק 3-4 פעמים ביום, אני מתלבטת אם להפסיק לגמרי, כלומר, לנצל את חלון ההזדמנויות שכרגע אין כ"כ דרישה מצידו, או להוריד כל פעם הנקה אחת? . מבחינתו נראה לי שאפשר להוריד די מהר את כולן, אבל אני פוחדת על הגוף שלי. מה דעתכן?

הכי נכון לשני הצדדים יהיה להוריד בהדרגה.
זה יכול להיות גם דיי מהיר, אגב. כל כמה ימים תורידי עוד אחת כדי שהגוף שלך יתאזן בהדרגה וכדי שלא "ייעלם" לו פתאום מצד שני.

אם את מרגישה שנכון יהיה להפסיק הכל בבת אחת, פשוט תצטרכי לדאוג שלא ייווצר לך גודש ובכל פעם שתרגישי עומס ולחץ בשד, תוכלי להוציא מעט חלב ידנית כדי להקל על הלחץ.
אין הכוונה להוציא כמויות של חלב אין צורך במשאבה.
וגם לא צריך לפחד מכך. אם תוציאי מעט בכל פעם שיש לחץ, פשוט תמנעי גודש וסיבוכים ותודיעי לגוף להוריד את הייצור בעדינות.

בהצלחה

היי ורד, תודה!
עברו כבר 25 שעות מאז שהינקתי, היום הוא כמעט לא ביקש ואני ממש מרגישה טוב.
לגבי הגודש, השדיים קצת כבדים אבל אין גודש בכלל, ומלבד עקצוץ קטן אחה"צ לא הרגשתי כלום. ניסיתי לסחוט ולא יצא כ"כ , למרות שתמיד היו יוצאים שפריצים יפים...
אני חייבת לציין שעד לפני הגמילה , עיקר ההנקות היו בלילה, אולי מפני שכבר גמלתי בלילה, הגוף כבר התרגל לא להיניק הרבה שעות? יתכן שיהיה לי גודש מחר? ציינתי שאני חוששת מפני שעם כל הנקות ילדיי, היו לי גודש ודלקות בתחילת ההנקה, כשרק נולדו (לא בגמילות).
תודה ולילה טוב

שלום זקוקה לעצה ומבקשת אם אפשר לא לשפוט אותי על ידי המניקות לנצח..
התינוק שלי בן 7 חדשים ואני צריכה לגמול אותו. (רוצה עוד הריון ב"ה אני בת 42) אני לא יודעת מה לעשות, הוא מתעורר בלילה כ 6 פעמים והציצי זה הדבר היחידי שמרגיע אותו. לשמחתי קיבל בקבוק בקלות אבל לא מים רק תמל. אז התחלתי לתת לו בקבוק אחד לפני השינה אבל בלילה שום דבר לא עוזר. לא מוכן מים, בקבוק והרגעות מסוגים שונים אלא רק ציצי. מעבר לזה שאני מותשת חצי שנה לקום 6 פעמים בלילה, אני לא עומדת בבכי שלו וישר נותנת ציצי. בהנחה שאין לי עזרה בלילה שתקום במקומי ואני לבד בסיפור אשמח מאד לעזרתכן.
תודה וחג שמח

אני לא עומדת בבכי שלו וישר נותנת ציצי
אם את רוצה להצליח, את חייבת לנסות משהו אחר... אם תהיי סגורה על עצמך שזה מה שאת רוצה, תוכלי להיות שקטה בתוכך כשהוא בוכה, ולשדר לו את השקט הזה. יהיו כמה לילות קשים, אולי אפילו קצת הרבה... אבל בסוף זה יצליח.
חייבת להוסיף שאין לי ניסיון בגמילה בגיל כזה קטן. אני גמלתי בגיל שנה ועשרה. אבל אני מאמינה שמה שמשנה זה מה שאת משדרת.
אגב, אם אני לא טועה בגיל הזה הם עוד צריכים לאכול בלילה, אז תני בקבוק תמ"ל (או תחליפי חלב טבעיים, שכבר בסדר גמור בגיל הזה) ולא מים.
בהצלחה

אני גומלת את שירה, בת שלוש.
בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי דוחה אותה כל הזמן: לא עכשיו, בלילה, בבית, לא נוח לי פה, אחר כך.
ובאמת הנקתי אותה מעט מאוד. כששמתי לב שאני תמיד דוחה אותה, ואף פעם לא רוצה בעצם, אמרתי שהגיע הזמן.
והיא מקבלת את זה יחסית בסדר. היא כבר רגילה לדחיית הציצי , אבל רק עכשיו, אחרי יומיים היא מתחילה להבין שלא יהיה יותר בכלל.
והיא אומרת לי " אבל אימא, הנה כיסא!" (כלומר שבי בנוח ותשלפי) "אימא, תראי, לילה עכשיו ".(בשלוש אחה"צ)
לפני השינה היא ביקשה ואמרתי לה שלא יונקים יותר, ושוב מנינו את כל הילדים והחברים שלא יונקים, אז היא אמרה לי "אבל אני יכולה עוד פעם להיות קטנה..." וכשאמרתי שהחלב כבר נגמר

היא אמרה "תראי, אני אנוק ויהיה חלב".
וכהסברתי שאני לא רוצה יותר להניק. רוצה לחבק, ולנשק ולשחק ולרקוד ולהפיל אותה בג'ודו, אבל ציצי כבר לא. אז היא פתאום אמרה בקול בוכים"אבל למה? זה טעים לי!" אמרתי "כי די לי, זה לא נעים לי יותר" והיא שוב למה? אני אוהבת את זה! כי אני רוצה שציצי יישאר מתחת לחולצה שלי, שלא ינקו ממנו יותר. והיא - אבל למה???!!! וכל דבר שאמרתי היא בכתה למה? למה?

ואז היא פתאום שאלה אותי "מה ציצי אומר?" ואני (שכל היום עושה תיאטרון בובות מכל דבר שעובר לי ביד) לוקחת את הציצי ואומרת "אני לא רוצֶה שתינקי ממני יותר, שירה. אני אוהב אותך, אבל אני רוצה להישאר מתחת לחולצה". והיא צחקה. ואז ביקשה לשמוע את השני, אומר את אותו הדבר , ושוב ושוב. ואם ניסיתי להתערב היא אמרה "לא, רק את ציצי". וככה עד שנחה דעתה.
לבי יוצא אליה.

זהו! אחרי 4 שנים וחצי (היום יום הולדת) אני מרגישה שאני שלמה להפסיק עם ההנקה ורוצה בכך מאוד. אני מסבירה לקטנה/ גדולה שהיא כבר צריכה לישון ולהירגע בלי ציצי אבל אז היא עונה שהיא לא יודעת להירדם בלי ציצי. כלומר - אני מבינה שהיא רוצה לשתף איתי פעולה אבל היא לא יודעת איך נרדמים בלי ציצי - איך עושים זאת? כשהיא רוצה להרגע היא אומרת לי שגם בת הדודה (כמעט בת 5) שלה נרגעת עם בקבוק של ילדים - ולי אין תשובה לכך.
מישהי יכולה לתת עצה מעשית? איך מרדימים ילדה בלי יניקה?

בונים טקס שינה, מהתחלה...
מה שמתאים לכן, על פי אותו הסדר בכל פעם - אמבטיה, צחצוח, לבישת פיג'מה (גם בזה יש טקסים, שהוא המציא), כיבוי/עמעום האור בשלב קבוע, שיר או סיפור, ישיבה/שכיבה בתנוחה קבועה וכולי.

בשלב ההירדמות עצמו, אחרי כל הסיפור שלעיל, אני יושבת על המיטה לידו ומחזיקה לו ביד (היד גם מהווה אינדיקציה, מתי הוא נרדם לגמרי ואפשר לשחרר ולצאת מהחדר). אפשר לשכב לידה, אפשר לשבת על כיסא ליד המיטה, כל מה שיתאפשר לשתיכן.

כשהיא רוצה להרגע היא אומרת לי שגם בת הדודה (כמעט בת 5) שלה נרגעת עם בקבוק של ילדים - ולי אין תשובה לכך.
אולי להציע לה בקבוק מים? אולי צעצוע רך אהוב שיהיה לידה?

ועוד משהו: הגמילה היא משמעותית כמובן, זה תהליך רגשי מאוד עמוק, אבל לעניין השינה אולי כדאי לא להדגיש אותו כל כך. פחות להדגיש את ה"להירדם בלי ציצי" ויותר את ה"להירדם בדרך חדשה".

מצטרפת למה שכתבה קרוטונית מהמרק הגדול, ומוסיפה: אפשר לחבק בלי להניק בתור שלב ראשון. פשוט אותו חיבוק עוטף וחמים ואוהב, רק בלי היניקה.
לפעמים פעימות הלב של אמא יותר חשובות מהחלב...
אפשר להמציא שהיא תניק את הדובי או הבובה (-: (שלי הניק פעם את הופסי הארנב...)
בקבוק הוא דווקא לא רעיון טוב. בת הדודה ינקה? זה נורא חשוב לה להיות כמו בת הדודה?
אפשר גם להציג את השינוי כ"לילדים גדולים יש פינוקים אחרים לפני השינה: קוראים סיפור לפני השינה" או כל דבר אחר שאת רוצה להוסיף. אפשר לחשוב איתה על רעיון לטקס נעים לשינה - אולי היא תאהב ליטופים בראש, אולי ששרים לה שיר ערש באוזן (רעיון של הבן שלי, אוהב שאני שרה לו בשקט לתוך האוזן, רק לו (-: ), תהיו יצירתיות.
בהצלחה!

עברו כמה ימים ובינתיים ניסינו להתחיל בתהליך. הודעתי שצריך להפסיק לגמרי עם הציצי בלילה. הקטנה/ גדולה אמרה שהיא לא יודעת להירדם בלי ציצי. בינתיים אנחנו בפשרה שקודם כל אני מושכת אותה לסף עייפות קצת יותר גבוה מהרגיל ושנית סיכמנו שהיא מקבלת יניקות קצרות (אני ממש מודדת 5 דקות על השעון/ הסבלנות שלי) ואחר כך עושים הפסקה באותו משך הזמן של היניקה. ההנקות אחרי הצהריים כשאני חוזרת מהעבודה נפסקו לגמרי, היא אפילו לא מבקשת. היניקות בבוקר הן ממש קצרצרות וסימליות, כך שאני רואה שיפור ניכר מבחינתי. לגבי הפסקה מוחלטת בלילה - אני חושבת שאנחנו עדיין בסימן שאלה גדול, כלומר זה עוד יקח זמן עד שנצליח להתנתק לגמרי. סך הכל הטקס של השינה הוא תמיד קבוע וגם ניסיונות קריאת הסיפור אבל אני אמשיך לנסות.
תודה לכן על העזרה והתמיכה.

אני אמא לתינוקת אהובה בת שנה, ובתחילת הריון. אחרי לבטים החלטנו לגמול אותה מהנקה כשיגיע ההריון, ועכשיו אנחנו כבר די מוכנות, עם הנקת בוקר בלבד. מגיל חצי שנה היא אוכלת ממש ממש יפה, והיום אוכלת הכל, ארוחות אתנו, בלי שום בעיה ובהנאה רבה. לולא ההריון היינו שתינו ממשיכות בהנקה, אך מאחר ונראה לי נכון להפסיק כעת, האם יש צורך במתן תחליף כלשהו? (נראה לי זר ולא הייתי רוצה). ואם לא, איך כדאי לבנות את ארוחות הבוקר המוקדמות כך שתקבל את כל הרכיבים להם היא זקוקה?

אם היא כבר אוכלת אוכל מוצק תחושותייך נכונות
אין צורך לתת תחליף
ארבעת ילדיי לא קיבלו תחליף

מסכימה עם פלונית.גם הילדים שלי לא קיבלו תחליפים אף פעם.

חברה שלי אמרה שהיא נתנה לבת שלה שמאוד רצתה חלב לשתות חלב סויה/סומשום/שקדים וכ'
הבת שלי מאוד אוהבת בבנות בבוקר,אם אני מכינה רסק ירוק (ראי דף בנושא), זו יופי ארוחת בוקר לכולנו.גם אופציה יותר קונבנציונלית : חביתה , לחם ,גבינות ,טונה ,ירקות .

סליחה שאני נכנסת לך להחלטה ,שמעת על הנקת צמד?
אני שואלת את זה כי לא נימקת את החלטתך ולא העלית איזו בעיה עם זה שתניקי בהריון.

בהצלחה

שלום אני ממש צריכה עזרה ...
בני בן שנה יונק הנקה מלאה וישן איתנו לצידי.הוא גם אוכל מוצקים אך עדיין רפלקס ההקאה לא עבר וכל ביס לוקח שנה בערך..
בחודש וחצי האחרון הוא מתעורר בכמויות מטורפות בלילה וזה פשוט לא יכול להמשך כך כי אני מתה מעייפות מה שגורם לי לעצבנות יתר. כל יום אני חושבת שאולי מחר זה יעבור..מתעורר ולא תמיד יונק אלא מוצץ כמה מציצות ונרדם אבל בתדירות גבוהה. בבוקר החיתול שלו ספוג בטירוף ולפעמים גם הפיג'מה.
חשבתי לגמול אותו מההנקה בלילה.
מישהי יודעת איך עושים את זה בלי לגרום לטראומה מידי?
מישהי יודעת אם הגמילה אפשרית בלי להעביר אותו חדר ושימשיך לישון איתנו או שזה חייב לבוא יחד גמילה עם חדר ומיטה משלו?
אני לא בעניין תחליפים אז...
הוא מכור ציצי אמיתי וגם לא נרדם ללא ציצי אז אם מישהי יודעת גם איך אוכל ללמד אותו להרדים את עצמו זה יהיה נהדר...

תודה

שלום,
בני בן שנה ושבעה חודשים, יונק לפני השינה, במהלך השינה (לילה וצהריים) ומדי פעם לוקח שלוקים במהלך היום.
אנחנו מאוד רוצים ילד נוסף, אבל עדיין לא קיבלתי וסת, והסיבה (לדברי רופא נשים ויועצת הנקה) היא ההנקה הממושכת.
אחרי התלבטויות רבות (כולל הרבה דמעות שלי ולב עצוב מאוד) החלטתי שלאור המצב אין ברירה, צריך לגמול. אבל איך מתחילים? אני חושבת שיהיה לי קל יותר להפסיק קודם את ההנקות ביום, ולאט לאט להתקדם להנקות הלילה (דבר שאני מאוד חוששת ממנו). האם נכון לומר לילד שהוא כבר גדול, ורק תינוקות קטנים יונקים?
אודה לכן מאוד על טיפים לגמילה בגיל הזה, גם ביום וגם בלילה.

אחרי התלבטויות רבות (כולל הרבה דמעות שלי ולב עצוב מאוד) החלטתי שלאור המצב אין ברירה, צריך לגמול.
זה לא חובה. אני גם הנקתי בערך באותה כמות בגיל הזה, וזו בערך התקופה שקיבלתי וסת שוב, כלומר, אחרי שנה וחצי בערך. נדמה לי ש בשמת א כתבה איפשהו שלרוב הוסת חוזרת במהלך השנה השניה, גם עם הנקה. אם זה בכל זאת לא מרגיע, עדיין אין חובה לגמול לגמרי, דמעות, לב עצוב וכו', מספיק להוריד הנקה או שתיים (רצוי בלילה דוקא) כדי ליצור מרווח בין הנקות שלרוב מעודד את חזרת הוסת מסיבות של הפרשת הורמונים.
ראי גם איך מפסיקים הנקה לילית לטיפים נוספים.

שלום לרוצה עוד ילד,
כחודש לאחר שגמלתי את ביתי מהנקת לילה המחזור חזר. משהו שקשור ברמות הורמונים בלילה / בשינה.(אני זוכרת שקראתי על זה כאן באתר אבל לא זוכרת איפה וגם לא מהו ההסבר המדעי...) היא הייתה אז בת שנה וחצי. השבוע הראשון היה קשה. מה שהיה הכי חשוב זה שאני הייתי מאד מוכנה לזה. אפילו לא הכנתי אותה מראש. לילה אחד פשוט לא התחשק לי להרים שוב את החולצה. הסברתי שעכשיו לילה ובלילה הציצים נחים בחולצה שלי ושהיא תינק שוב בבוקר. לפעמים הסכימה לשתות קצת מים אבל בדרך כלל מה שהכי עזר שהצעתי שתניח עלי ראש ותחזור לישון. זה עזר לגמילה מהנקה אך יצר התמכרות חדשה - לשינה על אמא. לאחרונה התחלתי לגמול אותה מהשינה עלי! (מסקנה: לא להמיר התמכרות אחת באחרת? ואולי דווקא כן?)
כעת המתוקונת בת שנתיים ושליש, עדיין יונקת 3 פעמים קבועות ביום: בוקר, צהריים וערב. הייתה לי אותה שיחה עם רופאת הנשים שלי כפי שתיארת - בערך לפני חודש ולפני כמה ימים גיליתי שאני בהריון!!! (את השניה בעולם שיודעת - מנפלאות האינטרנט והפלוניות). שיהיה לך בהצלחה!

בעניני המרת הנקה בלילה, אצלנו עובד מצוין עניין המים.
בתוך כמה ימים הוא למד שהוא מבקש מים ולא ציצי.
יש לזה יתרון גדול בטיב השינה שלי... וגם שלו.

לי נראה הרבה יותר קשה ומאמלל להפסיק הנקת לילה בתור הדבר הראשון.
אנחנו עכשיו בתהליך גמילה (שלי הוא קשה הפעם אולי יותר מאשר לו, כי הוא אחרון), ובתוך יום יומיים נסיים תהליך של שלושה שבועות.
אני מפסיקה תמיד את היום קודם ומשאירה לילה, כי ביום אוכלים דברים שונים וצריך את זה הרבה פחות, ובכלל - זה נראה לי יותר קל לוותר על זה ביום.
בימים האחרונים נשארו לי רק הנקות השכבה והשקמה.

אבל - אצלי לא היתה אף פעם בעיה של אי-מחזור (קיבלתי כחודש וחצי אחרי הלידה), וכשהתחלתי לחשוב על הילד הבא - הייתי בהריון,
כך שאין לי ממש מושג בעניני מה עדיף מבחינה הורמונאלית.

טוב. אני מבולבלת לגמרי.
הקטנה ממש עוד מעט בת שנתיים. ואנחנו חושבים על הריון נוסף. עם מחשבות אלו, התחלתי לחשוב גם על גמילה.
ואני לא יודעת מה ואיך ומאיפה להתחיל בכלל. ברור לי שאם זה כרוך בלילות של בכי וצרחות זה יהיה לי מאוד קשה עד בלתי אפשרי (רגשי אשמה זה צד חזק במיוחד אצלי).
אבל אם כן. אז מאיפה מתחילים?
היום היא יונקת פחות או יותר לפי דרישה.
במשך היום נראה לי פחות בעייה כי אם היא עסוקה יכולה לשכוח מזה. למשל היום עשיתי ניסיון והגבלתי אותה ואמרתי לה כשביקשה בבוקר ואחה"צ, שאם היא רעבה היא יכולה לאכול אוכל (פרי, מרק וכו').
והיא קיבלה את זה.
להירדם זה בדר"כ רק בהנקה, כך שעל זה היא לא תתפשר (אם כי יודעת להירדם גם באוטו או בעגלה). שנת צהריים טובה היא תמיד עם תידלוק של הנקה באמצע. אחרת זה שינה קצרה ולא מספקת.
בלילה זה הירדמות רק עם ציצי וכנ"ל יניקות בלילה.
יש מוצץ ברקע, אבל לאחרונה התחלתי לדלל אותו והיא לא מתלוננת יותר מדי (היתה מקבלת מוצץ באוטו, בתכלס יכולה להירדם גם בלעדיו)
אני מניחה שכדאי לעשות את זה בהדרגה. מאיפה כדאי להתחיל? מאיפה שקל? במשך היום? ומה עם הלילה? אני משערת שאם תדירות ההנקה במשך היום תרד אז היא עלולה דווקא לעלות בלילה.
מה עושים? יש דרך לגמול בלילה בלי צרחות?
ואני ממש לא רוצה לגמול מציצי ולהחליף במוצץ/מים (השאיפה שעם גמילה בלילה גם לא יהיה פיפי בלילה).

יש ספר הדרכה טוב בנושא?

שלום יש לי שאלה בקשר להוספת בקבוק עם ההנקה זו לא בדיוק גמילה אבל אבל נראה שהשאלה מתאימה הכי לדף הזה...
הקטנה בת4 חודשים ואני רוצה לשלב לה בקבוק נסינו הכל ובינתיים ללא הועילניסינו בקוקים שונים פטמות שונות
חלב שאוב טרי ,שאוב מהמקפיא ,תחליפי חלב.ניסינו תנוחות שונות שעות שונות
כשהיא רעבה וגם אחרי ארוחה מהציצי ,ניסינו כשאני בבית ובזמנים שאני לא בבית אני כבר לא יודעת מה עוד לנסות
בינתיים היא פשוט לא מוכנה בקבוק.... ואני כבר רוצה לצאת מידיי פעם או בזמנים של הלימודים להיות רגוע שהיא אוכלת ולא מחכה בבית עצבנית ורעבה...
בדיל חודש היא לכחה בקבוק לתקופה קצרה ואז החליטה שנמעס לה והיא עושה מרד.. למה ? ומה אפשר לעשות זקוקה לעצה...

יש ילדים שהם סרבני בקבוק וכמו שכתבת, גם כשמנסים הכל, זה לא עובד.
מה אפשר לעשות?
שהיא תבוא איתך ללימודים/ עבודה. את יכולה לקחת מישהו שיהיה אתכם ואז הוא איתה בחוץ ומביא לך אותה רק להנקות (או שאת יוצאת כשצריך).
זה מקל עלייך מבחינת השקט הנפשי, וגם מקצץ את זמני הנסיעות (לא יודעת אם זה זמן רב אצלך).
אופציה אחרת היא לצאת רק בפרקי זמן קצרים יחסית, כדי שתוכלי לחזור להנקות. זה באמת קצת מגביל, אבל אולי אפשרי, לפוחת בחלק מהפעמים...
עוד אפשרות היא לדחות חזרה לעבודה/ לימודים, אם זה מתאפשר. לפחות עד שהיא תתחיל לאכול (עוד כחודשיים פחות או יותר), מה שיאפשר לך- אולי- מרווח גדול יותר בין הנקות.
ומעבר לכך יש משהו שחשוב לי לציין, למרות שאני בטוחה שאת מודעת לכך, ובכ"ז- ילדינו זקוקים לנו בצורה מאד אינטנסיבית, במיוחד בתחילת חייהם. הצורך הולך ופוחת עם הזמן, הגיל ויכולת ההתנהלות שלהם בעולם.
אני יודעת שהפיתויים גדולים, כי העולם שלנו מציג בפנינו כ"כ הרבה אפשרויות והזדמנויות ואנחנו כ"כ רוצים לעשות המון דברים. אולם לפעמים אפשר קצת לעצור, לחכות ולחזור ממקום רגוע ושלו יותר לעשייה.
זמן להתבוננות ועשייה שקטה יותר, תרגול מה שלמדנו עד כה והזדמנות ליישם הרבה דברים.
בהצלחה

כן היא באה איתי ללימודים תמיד ולכל מקום חוץ משעור 1 פעם בשבוע שהיא לא יכולה להיות איתי בו וזה ל6 שעות אז היא נהית רעבה וחבל שהיא לא תוכל מבקבוק בזמן שאני לא בבית..
או סתם פעם בכמה זמן לצאת אפילו לשעה שעתיים עם בעלי זה בעיה... אני בינתיים לא אתיאש ואמשיך לנסות.
לעבודה אני לא אחזור בינתיים ונקווה שהיה לי בהצלחה .אם לא עוד מישהו יש רעיונות ,פתרונות ,הצעות ,כל דבר ...אשמח לשמוע מניסיונכם. תודה

זקוקה לעצה.
אני מניקה את בני בן השלוש וחצי (לפני שינת הלילה ובבוקר כשהוא קם) ומזה שלושה חודשים גם את התינוקת החדשה שנוספה למשפחה. הוא מאוד מאוד קשור להנקה, לפעמים מרגיש לי שהוא מכור לזה. אני מצד שני מתחילה להרגיש שהגיע הזמן לגמול אותו סופית אבל לא יודעת איך לעשות את זה. מה להגיד לו? (לא אוהבת משפטים כמו "אתה גדול"), אני רוצה להגן עליו מהרגשות הקשים שבגמילה. קשה לי עם עצמי שאני הולכת למנוע ממנו משהו שהוא כל כך אוהב ומחובר אליו ומשמעותי עבורו אבל מצד שני מרגישה גם שזה מתחיל להיות הזמן הנכון להתחיל (גם אם אחכה עוד קצת כדי שהגמילה לא תהיה בסמוך מדי להולדת הקטנה). האם יש דרך לעשות את זה בלי שיכאב לו?
אם למישהי יש עצה טובה - אשמח.

החלטתי לגמול את הקטנה שלי, שהיא תכף בת שנתיים. אבל אני לא יודעת בדיוק איך....
יש לי כוונה לעשות את זה באופן הדרגתי כדי שיהיה יותר קל בשבילה, אבל אני גם לא רוצה למתוח את זה על פני חודשים.
כרגע אני מתמקדת בלהוריד עד כמה שאפשר הנקות במשך היום. אני לא מציעה לה בכלל, גם במצבים שבעבר הייתי מציעה (כשהיא עייפה, קיבלה מכה, נעלבה וכו'), וכשהיא מבקשת אני מנסה למסמס את זה בעזרת הצעת אוכל או פעילות מעניינת אחרת. נראה לי שלבינתיים זה מספיק (התחלתי עם זה רק אתמול), אבל אני חוששת שתהיה בעיה עם הרדמות - היא נרדמת רק על הציצי. לפני שלושה חודשים היא הפסיקה לקחת מוצץ ומאז נרדמת רק ביניקה. מה עושים במצב כזה?
אשמח לעצות ושיתופים.

יכולה לשתף מניסיוני.
כשגמלתי את הבכורה (היא היתה יותר צעירה מבתך),
פשוט אמרתי לה ערב אחד שמהיום נירדם בלי ציצי.
היא קיבלה את זה יחסית בסדר, היתה די מתוסכלת בלילה הראשון אבל די מהר למדה שאין ציצי. מה שכן, היה לה לא קל להירדם בדרך אחרת - בדרך כלל היינו קוראות סיפור קטן מספר ומתחבקות עד שהיתה נרדמת,
לפעמים זה היה לוקח הרבה זמן וראיתי שממש קשה לה "לשחרר" לשינה.
כלומר קחי בחשבון שההרדמות עלולות מאוד להתארך,
אבל כמובן זה לא מחויב המציאות - יכול להיות שבדיוק להיפך...
בהצלחה

נמאס לי להניק. הילד חמוד, מתוק, קשור מאד אלי ולהנקה שלי. הוא בן שנתיים וחצי, ובהחלט יונק יותר ממה שאני רוצה כבר. קדמו לו עוד שני ילדים, אני מניקה כבר המון שנים, וזהו, נשבר לי. אבל אני לא יודעת איך להפסיק. אחיו גמלו את עצמם, באיזשהו שלב, ואצל זה הקטן נראה שהצורך רק הולך וגובר, במקום להפך.

הוא ישן אתנו במיטה ויונק הרבה בלילה. עם זה עוד איכשהו אני מסתדרת, למרות שגם על זה אני כבר רוצה לוותר. אבל במשך היום, כל היום, הוא פשוט רץ אחרי ומתכרבל ומחפש להגיע. אם למשל מתעורר בלילה, והוא מתעורר מכל תזוזה קטנה, הדרך היחידה שאני מצליחה להשקיט אותו היא בהנקה.

כשבעלי משכיב אותו הוא בוכה מאד, אבל בסוף נרדם. כשאני משכיבה אותו הוא בוכה מאד, ולא נרדם. פשוט לא נרדם, עד שמקבל.

ועוד מה שמאד מפריע זה שהוא מרביץ. רק לי, מכל העולם. כשאני לא נותנת לו לינוק, או לא נותנת לו להמשיך בלי סוף, הוא כועס מאד ומרים עלי ידיים. יש לציין שזה לא קורה הרבה, שאני לא נותנת לו כשהוא מבקש, אבל בכל אופן קורה - למשל ברחוב. וגם מתוך שינה, אם אני מסתובבת לצד השני כשהוא ער. אז הוא משתולל וכועס ומרביץ או זורק עלי דברים, לעזאזל, והוא בסך הכל בן שנתיים וחצי.

אני מרגישה שההנקה הגיעה למקום לא טוב לשנינו. איך יוצאים מזה?

תודה

אני רואה שלא רק אצלי. גם שלי בת שנתיים וחצי ובדיוק אותו דבר. להשתגע!
אמנם החלטתי שלפני גיל 3 אני לא אגמול אותה אבל היא מטפסת עלי כל היום כמעט, כנראה מפני שמשעמם לה וזה נהיה בלתי נסבל. ואני גרועה לגמרי בעניין של גמילה.
לפחות למדתי שאפשר לתת לה לפעמים תחליפים, אז אני מנדנדת לה עם הצעות אחרות ולפעמים היא מסכימה. אבל אני כל הזמן שואלת את עצמי למה זה מגיע למצב כזה ואם אפשר שזה יהיה אחרת, במינונים קטנים יותר ובלי היסטריות.

אני מרגישה שההנקה הגיעה למקום לא טוב לשנינו. איך יוצאים מזה?

נמצאת באמצע תהליך גמילה בעצמי... אבל העצה הכי טובה שאני יכולה לתת זה לנסות להגיע לבהירות כמה שיותר גדולה עם עצמך - לגבי מה הכי מפריע לך, איך היית רוצה שזה ייראה, ומשם את כבר תביני אילו פעולות את צריכה לעשות.

לי היה יותר קל להתחיל מההנקות של היום. זה היה לה מאד קשה בהתחלה (בת שנתיים), אבל היא מייד הבינה שזאת החלטה ברורה שלי. בהתחלה היה הרבה עלבון וקושי, אבל זה השתפר מאד מהר, תוך כמה ימים. אני חושבת שאם לא הייתי מאד סגורה על עצמי שזה מה שאני רוצה, זה היה מאד מאד מקשה על שתינו. כי הקושי שלה היה מעורר בי אשמה, ולא הייתי פנויה רגשית לנחם אותה בכלל...
כרגע אנחנו במצב שהיא יונקת לפני השינה ובמהלך הלילה. היא לא כל כך יודעת עדיין איך להירדם שלא בהנקה (אלא אם כן אנחנו במקרה באוטו), אז בימים האחרונים בגלל שלא הרגישה טוב הסכמתי להניק אותה במיטה גם לשנת צהריים. אבל יש הרבה ימים אחרים שהיא נורא עייפה ולא ישנה צהריים כי היא לא מצליחה להירדם.... אני מאמינה שאחרי שנגמול סופית אז יש סיכוי ששנת הצהריים תחזור, אבל אי אפשר לדעת.

אני עוד לא יודעת בדיוק איך לעבור לשלב הבא (לוותר על הנקות בלילה), אבל שוב, אני מחכה שתהיה לי בהירות מול עצמי לפני שאני עושה פעולות כלשהן.

אולי אפשר להעביר לדף גמילה מהנקה

אבל יש הרבה ימים אחרים שהיא נורא עייפה ולא ישנה צהריים
תנסו ערסל..

לכן, אם כשילדיי נולדו, הייתי לפעמים רק אחרי שעות מגיעה לשירותים...

מסוכן מאד להתאפק שעות רבות כלכך.

אחרי שגיליתי שיש מצוה מיוחדת מהתורה ללכת לשרותים (כלומר אסור להתאפק - "בל תשקצו את נפשותיכם") אני משתדלת לקיים אותה בתדירות הנדרשת גם אם יותר נח לחכות עם זה "כי יש לי משהו יותר חשוב לעשות כרגע" או...

הילדים שלנו צריכים אמא בריאה!

שלום חדשה כאן יש לי תינוק בן 10 חודשיים רוצה לגמול אותו מההנקה אוכל הכול נרדם בחוץ או אצל אביו ללא הנקה כשרואה אותי רוצה לינוק איך גומלים עוד חודש וחצי נכנס למעון לא רוצה שהיה תלוי בהנקה לא לוקח מוצץ

שלוש ארוחות ביום קואקר,פרי,ירק.
לאט לאט יורד המינונים של האוכל.

דניאלה, את אותה אחת שניסתה לגמול את בן ה-3.5?
איך הצלחת בסוף?
הקטנה בת 3 ונמאס לי לגמרי ואני מרגישה בדיוק כמוך, שקשה לי למנוע ממנה משהו שהיא כל כך כל כך אוהבת ולא מוכנה לוותר עליו. מצד שני אני בטוחה שהיא כבר יכולה וצריכה לוותר על התענוג. אני מרגישה במלחמה שאני מוותרת לה כל הזמן ושהדברים לא מתנהלים נכון.
במקרה ואת רואה אשמח לתובנות.

בתי היונקת בת השנה וחודשיים יצאה ("שברה", כנהוג לנסח בדרמטיות) מעקומות המשקל והגובה והיא תינוקת רזונת וקטנטונת.
מבדיקות הדם שעשינו לאחרונה, התגלו חוסרים משמעותיים בברזל ובויטמין B12, אנחנו והיא טבעונים.
הרופאים ובטיפת חלב: הצעד הראשון חייב להיות גמילה מהנקה בכדי להגדיל את כמויות האוכל.
כרגע היא יונקת מתי שמבקשת, כלומר, כל הזמן. אני מרגישה שהיניקה אכן מקטינה את כמות המזון המוצק שהיא אוכלת.
היא תינוקת מפותחת, אנרגטית, ערנית ועל פי רב שמחה ושלווה. אך אני חוששת שאם לא נדאג לספק לה (ומהר) את כמות והרכב המזון לו היא זקוקה, מצבה הפיסי עלול להידרדר. לי בעצמי, על אף ויטמינים, יש חוסרים ב- B12.

אני אוהבת להניק אותה, אך גם, למען הכנות, חווה תיסכולים לא מבוטלים סביב ההנקה (התעוררויות בלילה,
הצמדות, תלות ביניקה כדי להרדם וכו') אני מאוד מבולבלת, מודאגת וחווה רגשות מעורבים וסימני שאלה סביב המשך ההנקה
או הפחתתה לפעמיים-שלוש ביום. אני בטוחה שזה עובר אליה. אבא לוחץ להפסיק. לכל אלו, מתווספים סימני שאלה גדולים לגבי המשך הטבעונות שלה
וסביב נושא התזונה שלה בכלל נערמו בלבי דאגות, פחד, היסוס, ויכוחים עם עצמי ועם בעלי והרבה תחושות שליליות.

אני מבועתת מהמחשבה על תהליך הגמילה, אך בו זמנית לא יכולה להימנע מלחוש, שבתווך הרחוק היא תתחיל לאכול יותר,
תגדל ותתחזק. ולא יכולה שלא לפנטז על ה"בונוס": הקלה בתלות הגדולה שלה בציצי והפחתת כמות הויכוחים סביב הנושא ביני לבין בעלי.

אני יודעת שאני צריכה לקבל החלטה, הילדה שלי סופגת אל כל ההיסוס והקושי הזה.
לדעתכם ותחושותיכם אודה מאוד.

גמילה מהנקה,
אני הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה טובה. בעצם, הייתי פשוט פונה ישר לד"ר לייבוביץ' שהיא גם יועצת הנקה וגם רופאה ומבינה הרבה יותר מכל רופא או אחות טיפת חלב.
אם אני לא טועה, העיצה של הרופאים פשוט נוראית. החלב שלך הוא חשוב לא פחות ומזין.
כנראה שכדאי לקחת תוספים (אין לי מושג אם כטבעונית את נוטלת משהו), הייתי מתיעצת עם נטורופת/ית שמתמחה בתזונה טבעונית.
אבל רופאים ואחיות של טיפת חלב הם לא הכתובת בשום אופן.
אותי הפחידו שהקטן ירד לאחוזון ה5 מבחינת משקל ושעלי להפסיק להניק אותו ולהתחיל לתת תמ"ל כשהיה בן 4-5 חודשים.
לא הקשבתי להם, הוא ינק עד גיל 3.
אם תראי אותו היום, (ובעצם כבר בגיל 8-9 חודשים ) הוא כמעט נפיל. בגיל 3.5 גבוה כמעט כמו ילדים בני 5, שוקל כמו ילדים בני 6-7, בריא וחסון.

גם אני חושבת שהעצה של טיפת חלב, כמו תמיד, נוראית וחסרת אחריות.
אם את רוצה להגדיל את האכילה ולצמצם הנקה, את תמיד יכולה לעבור, בהדרגה ובעדינות, להנקה רק סביב השינות (לפני, אחרי, ובמהלך הלילה). ככה ההנקה היא תוספת לארוחות ולא על חשבונן. זה מה שאני עשיתי עם ילדתי הזערורית בגיל של ביתך, לאט לאט להרגיל שאין נישנושים במהלך היום. זה התקבל עם מעט תרעומת, אבל בסה"כ התקבל.
בקשר לתזונה, גם אנחנו טבעונים, ואני לא בדקתי לה בי12 וברזל. אין לי מושג מה הייתי עושה אם היה מתגלה חוסר, אולי מנסה לתגבר בביצים. אני לא יודעת מאיזה טעמים אתם טבעוניים אבל מבחינתי ביצי חופש זו האפשרות מעולם החי שהיא די סבירה. אני דואגת לתסף את עצמי בבי12 (נמצאת בחלק הנמוך של הסקאלה, אבל עדין בתוך הסקאלה) וברור לי שהחלב שלי הוא מקור בי12 חשוב בשבילה.

יש כאן שני נושאים: בעייה בריאותית וחוסר רצון שלך להניק.
אנמיה אצל פעוטות גורמת לחוסר תיאבון. תינוקות אנמיים נוטים לינוק הרבה (או לשתות פורמולה). אני יודעת שהפורמולה מפחיתה יכולת לספוג ברזל, אבל אני לא יודעת אם זה נכון גם לחלב אם, אני חושבת שלא. מה שכן, נראה לי שגמילה מהנקה תשיג את האפקט ההפוך, שכן סביר שהתינוקת לא תאכל כלום. עדיף להתחיל עם תוספים ומהר, למשל פלוריויטל שנספג מהר, ואולי להוסיף דגני בוקר לתפריט (גם בהם יש הרבה B12 וברזל), אני הייתי שוקלת לתת מהפחות בריאים כמו צ'יריוס כדי שהיא באמת תאכל.
אני הייתי מחכה עד שהיא תתחיל לאכול ורק אז גומלת - החלב הוא בעל ערך קלורי גדול יותר מאשר רוב המזונות האחרים. יכול להיות גם, שכשהיא תאכל יותר ותינק פחות תחושי פחות לחץ להנק.

תודה על התגובות. קראנו בעיון.

החלטנו כך:

מתחילים לתת לקטנטונת ביצי חופש אורגניות וגבינת עיזים אורגנית. בינתיים את הביצים היא מאוד אוהבת. גבינה לא. נמשיך לנסות.

בהמלצת הרופאה, העלנו את כמות טיפות הברזל שהיא מקבלת והתחלנו לתת פוליויט- תוסף תזונה המכיל גם B12. הטיפות מסריחות להפליא ובמרכיבים המון חומרי טעם, ריח ושימור. האם מישהו מכיר תוסף B12 לילדים אחר, איכותי יותר? נאמר לנו שאין להשיג רק B12 לילדים ללא ויטמינים אחרים ושהאופציה היחידה מלבד הפוליויט היא זריקות. אני סולדת מלתת לה כל-כך הרבה ויטמינים, אך כרגע מוכנה להיפתח למגוון כיוונים לשפר את המצב.

לגבי ההנקה: על אף הקושי שלעיתים מתלווה לה, הבנתי שאני לא רוצה להפסיק להניק. שאנסה לצמצם את נישנושי היום, להעסיק ולהסיח את דעתה ולשמור את ההנקות סביב השינה. ברגע שהחלטתי שלא נפסיק, הוקל לי כל-כך ואני מרגישה שזו החלטה נכונה ללא כל ספק. במקביל אשים עוד יותר דגש על תזונה נכונה שלי ואמשיך לקחת B12.

נשקול ונמדוד בעוד חודש ובעוד חודשיים שוב בדיקות דם. אני מאמינה שהיא תתחזק ושאנחנו בכיוון הנכון.

האם מישהו מכיר תוסף B12 לילדים אחר, איכותי יותר?
יש פלוריויטל. זה לא זול אבל ככל הנראה עובד יופי. זה גם על בסיס טבעי יחסית.

שלום בנות יקרות
אתייחס ראשית לשישא, בתי סבלה מחוסר ויטמין B12,ולא בגלל הטבעונות אם כי אני סובלת מדימומים בקיבה, היום היא בת שנתיים ועדיין יונקת ממני, רציתי להפנות את תשומת ליבך יקירה,חוסר בB12 אצל תינוקות יכול לגרום לחסר נוירולוגי עצום ופגיעה בתפקוד התינוק,בתי סבלה מתנועות לא רצוניות זמן מה, קיבלה זריקות והסיבה הייתה חוסר בויטמין, מאחר שאיכפת לי אני מבקשת ממך אל תחסכי ממנה את מה שהיא צריכה בכדי לגדול,אם היא כבר גדולה בכדי למצוץ סוכריה את יכולה לתת לה את הטבליות הקטנות של סולגאר ,אני נתתי לה ואמרתי לה שזה סוכריה, ברוך השם היא העלתה יפה והיום אנחנו כבר מאחורי התנועות האלו שאינן מופיעות כבר,את יכולה גם לרסק אותן ולתת לה,ותני לה לאכול מה שהיא צריכה, אם לך חסר זה לא נורא אבל אם לה יהיה חסר זה נורא מאוד!!!! , תאמיני לי הייתי בסרט הזה והוא לא נעים בכלל,בצלחה!!!

שליחה על ידי נגה* » 22 ינואר 2011, 19:20

בנות יקרות, אשמח לשמוע דעתכן בדילמת גמילה:
הוא עוד מעט בן שנתיים (במארס), מאוד אוהב לינוק. עד לפני שלושה חודשים ינק כל הזמן, אינספור פעמים ביום ובלילה, ובשלושה חודשים האחרונים צמצמנו בהדרגה את היניקות עד לשלוש פעמים: בבוקר כשמתעורר, בצהריים כשהולך לישון ובערב כשהולך לישון. הוא עדיין מבקש ציצי, כשהוא מתעורר אחר צהריים, וגם מתעורר לפנות בוקר ולפעמים בלילה ומבקש ציצי.
עכשיו אני רוצה לעבור ליניקה אחת, בבוקר. האם לדעתכן כדאי להפסיק את שתי האחרות ביחד, או אחת אחת?

נגה יקרה,
לדעתי זה תלוי בך. אני זוכרת שהקטן שלי ינק עד שנה ושבע וכבר לא היה לי הרבה חלב, אבל פשוט הרגשתי שזה הזמן ל"פרדה" הזאת,(לפחות מבחינתי זה הרגיש ככה), והוא ביקש ציצי אחר כך אבל קיבל את זה שהחלטתי להפסיק. לא נראה לי שיש נכון או לא נכון, מה שתחליטי יהיה בסדר כל עוד תיהי שלמה עם כך.
רותה

הי הבן שלי היום בן שנתיים וחודשיים, עברנו מהנקה מלאה שנמשכה עד גיל שנה ו4 מאד בהדרגה לשתי הנקות ביום- בוקר וצהרים.
הדרך שלי היא להוריד לאט ובהדרגה את ההנקות. אם התחשבות להתחיל את הצמצום רק שהוא יחסית בתקופה נינוחה ואין הרבה חזיתות אחרות...
בסופו של דבר הדרך תלויה בך - הורדת הנקה אצלנו זה תמיד כמה ימים של מאמץ ואחרי כמה זמן הוא מתרגל ורק ממש לפעמים יכול לבקש בזמנים שהפסקנו.
אז אולי אם מורידים שניים במקביל יש כמה ימים לא פשוטים אבל זה מצמצם הורדה - לא יודעת כי אין לי ניסיון כזה. בשורה התחתונה את מכירה את הבן שלך הכי טוב ויודעת הכי טוב מה נכון בקשר שלכם ויכולה ליצור את הדרך שתהיה הכי נעימה או הכי פחות לא נעימה לצמצם הנקות... שהיה בהצלחה

שליחה על ידי גלית* » 19 מרץ 2011, 14:38

היי!
הבן שלי בן שנה וחצי ,וממש אתמול התחלתי תהליך גמילה מהנקת הלילה (לא יונק ביום כבר 3 חודשים). עבר הרבה פחות קשה ממה שחשבתי ונראה שהוא מקבל את זה ממש בסדר, יחסית (בחודש האחרון הוא היה מתעורר ממש כל שעה בלילה ורצה ציצי).
אה מה מה.....שכחתי מה עושים עם החלב שנשאר בשד...... היום בבוקר הרגשתי שהשדיים מלאים בחלב וקצת לוחץ לי, אז נכנסתי למקלחת חמה והוצאתי ידנית. זה מספיק או שצריך כדורים לייבש את החלב?

גלית, מה שעשית - מצוין.
להוציא ידנית רק עד שחרור מתחושת האי-נוחות (כשהשד מלא יחסית הגוף מקבל מסר לייצר פחות)

שליחה על ידי הדי* » 31 מרץ 2011, 14:13

ואני שבוע אחרי גמילה מלאה עם שדיים ענקיים וכואבים כואבים..
משחררת מדי פעם קצת חלב ידנית ותוהה עד מתי זה "נורמלי" הכאבים והגודש
וממתי צריך לחשוד בדלקת, סתימה וכדומה...
מישהו עם עצות? נסיון? רעיונות?

שליחה על ידי ורד* » 03 אפריל 2011, 20:04

הדי, בת דודתי אמרה שהציעו לה להרטיב ולהקפיא חיתולי בד ולהניח על השדיים. עדיין לא ניסיתי אבל החיתולים כבר בפריזר. אני יומיים אחרי ומקווה שיעבור מהר גם בגלל אי הנוחות הפיזית וגם בגלל שאני עטופה בעצבות ואני משערת שזה קשור בחלב שרוצה להשתחרר ובשינויים ההורמונליים שמתרחשים עכשיו.

שלום
אני אמא לפעוט אוטוטו בן שנתיים.אני גם בהריון בחודש רביעי. חשבתי שאוכל להניק עד שיהיה בן שלוש לפחות קיויתי שאוכל,אבל ההריון שלי לא קל יש לי בחילות כל הזמן ואני נורא סובלת ההנקה הפכה ממש לסיוט עבור שנינו ונשבר לי הלב לראות אותו וכואב לי הלב גם על עצמי. אני מרגישה שחוץ מזה שאני ממש סובלת מההנקה גם אין לי חלב והוא מתוסכל ורוצה לינוק כל הזמן! והוא לא כל כך אוהב לאכול כך שקשה להשביע אותו אחרת אני ממש שבורה מזה,אבל ממש.אני מרגישה שאני חייבת להפסיק להניק לפני שאשתגע ואני חייבת לגרום לו לאכול דברים אחרים כי הוא ירד במשקל...
בבקשה תעזרו לי אני גרה ביישוב ליד ראש העין מישהו מכיר יועצת הנקה מקצועית חמה ותומכת להמליץ לי עליה? מישהי יכולה לעזור לי להבין איך עושים זאת ניסיתי לדלל הנקות והוא נכנס להיסטריות ולא מוותר ובוכה ובוכה ואני רוצה למות נשבר לי הלב לראות אותו כך מה עושים? תודה תודה תודה!

ניסיתי לשווא להשיג בטלפון את ליגת לה לצ'ה הם לא עונים !!! בבקשה תעזרו לי

ניסיתי לשווא להשיג בטלפון את ליגת לה לצ'ה הם לא עונים
אוי, כי קו התמיכה לא תמיד מאוייש...

שאלה גדולה שאלת, אני אשמח לדבר איתך אבל לא היום (אני באמצע אריזות והכנות, הבת שלי טסה הלילה לחו"ל לבד עם המקהלה שלה... נורא לחוצה). בינתיים:
מה דעתך להסכים להניק אותו בכל פעם שהוא מבקש, ממש כל פעם, לא להגיד אף פעם לא, אבל להגיד לו שכואב לך בפיטמה אז הוא יינק רק עד... ולזה תמציאי: או "עד שאספור עד 10" ואת סופרת לאט. או "עד שייגמר השיר" אם בדיוק הרדיו פתוח או המחשב (אצלי על יוטיוב) ומנגן שיר, או עד שאת תגמרי לשיר לו שיר אהוב ("טוב, אבל אני אשיר לך 'יונתן הקטן' ובסוף השיר נגמור לינוק") או כל רעיון אחר שעולה בדעתך.

אל תגבילי את מספר ההנקות - תגבילי מאוד את האורך. שזה יהיה קצר עם נקודת סיום ברורה. ובסוף כל הנקה כזאת, את מקפידה באמת להפסיק. אפשר להכניס גם טקס עם חיבוק ונשיקה ולהגיד תודה לשד או משהו כזה.
צאי מנקודת הנחה שהילד מספיק גדול להיות אמפתי כלפייך, להבין גם אותך, שהוא לא רוצה שיכאב לך.
חשוב גם להגיד לו שזה לא בגללו, פשוט את לא מרגישה טוב, זה לא קשור אליו בכלל, אבל את צריכה שהוא יעזור לך כי כואב לך.
אם הוא לא מזמן נשרט או נפצע או קיבל מכה, תזכירי לו ותשווי. שגם לאמא לפעמים כואב, גם אמא לפעמים מקבלת מכה, עכשיו כואב שם ולכן ההנקה תהיה קצרה.

אבל לא להגיד "לא". להמנע מהשימוש במלה לא. "אחר כך נינק עוד פעם". "עכשיו הפסקה, ויותר מאוחר שוב תינק". "כן, בטח שאתה יכול לינוק, מתוק שלי, אבל ברגע שאני גומרת לשיר ... אז נפסיק".
ולחבק הרבה. להראות אהבה בכל מיני דרכים שאינן הנקה.
ולעניין אותו כמה שאפשר בדברים כיפיים, גם לתת נישנושים חמודים. עיגולים של מלפפון, אפונים, דברים שנראים מושכים לקחת ביד ולאכול. לפני שהוא מבקש. גם לעצמך, אגב. אם את יכולה, אז נישנושים כל היום של פירות וירקות יכולים לעזור לך ובכל מקרה הם סופר בריאים בהריון. אפשר גם שליש כפית שקדיה ללקק מהכפית, כאלה דברים. לך ולו. בתור פינוקים, לא בתור "אוכל" שאולי לא מושך אותו. והכל בקטן, שזה מושך בררני אכילה. צעצועי כזה.

זה על רגל אחת.
אני אכתוב את הטלפון שלי בדף הבית שלי.
תעתיקי ותמחקי אחרי שתקראי.
תצלצלי מחר?