גמילה ביתית ממתוקים

מסכימה להתייחסות לסוכר וקמח כהתמכרות. בטיול בר-המצווה של שני הגדולים שלי (מזמן...) היה חלק של נסיעה בנוף, והאוכל היה מה שאפשר לקנות בסופר ולא צריך קירור. כך יצא, שלא היו לי כל היוגוטים המתוקים שהתרגלתי אליהם. שלושה ימים הייתי עצבנית עם "חור בבטן", אבל לא נעים לבלוס לעיני כולם, במיוחד כאשר האוכל צריך להספיק לחמישה אנשים... ביום הרביעי פתאם זרחה גם לי השמש, ובפעם הראשונה קלטתי שזה היה קריז. מאז כבר חזרנו לשגרה, וחזרתי למתוקים ולבצקים, אבל קיבלתי הזדמנות שנייה - חטפתי דלקת ראות, ובפעם הראשונה אחרי יותר מ-40 שנה איבדתי את התיאבון למשך שבוע (חוויה מכוננת...). מאז (כבר יותר משנתיים), אני מתייחסת לסוכר, קמח ושמרים כפי שאלכוהוליסט שנגמל מתייחס לכוסית יין, ולא מתחילה אפילו - והאמת, זה כבר לא "עושה לי את זה", אני לא מזילה ריר מול מאפים שפעם היו גורמים לי להגיע בזחילה... נגמלתי! ממליצה על הספר "חילוף חומרים מנצח" בעזרה לבניית הרגלי אכילה אישיים (לכל אחד מתאימים דברים אחרים), ובמודעות לשאר הדברים שמפריעים לנו להשאר רזים ובריאים (עם הבריאים יותר הצליח לי, החלק של הרזון בכיוון הנכון, אבל עדיין איטי).

זהו. אי אפשר יותר.
אני כבר שלושה ימים עם כאב ראש (בעיקר בערב), וברור לי שזה בגלל הארוחות הגדולות לאחרונה וכל השטויות שהכנסתי לעצמי (ביודעין. לגמרי. אין לי תרוצים) לגוף.
ממחר מפסיקה עם מה שמזיק לי.
לא יודעת אם אוכל להפסיק עם כל הדגנים, אבל נסיון העבר מראה שחיטה לא טובה לי וכשחייתי בלעדיה היה יותר טוב. כוסמין וקמוט יהיה קשה להפסיק לחלוטין. אורז זו בעיה קשה אבל לא לגמרי בלתי אפשרית.
טוב שיש פירות בבית ומרק עוף מלא בשורשים ושאר ירקות (בלי מרור).

אני נמצאת 7 שעות הפרש אחורה מהארץ, אז עדכונים יגיעו בשלב מאוחר יחסית מחר.
בהצלחה לי ולכל הנמצאות על הגל (שהייתי עליו, והצלחתי ליפול ממנו), אני כבר עולה עליו אתכן.
@}

רקפת! איזה סיפור מעורר השראה ומדוייק!

@}

וברור לי שזה בגלל הארוחות הגדולות לאחרונה וכל השטויות שהכנסתי לעצמי לגוף
אני לא יודעת אם את יודעת איזה נכס זה הידע הזה. אילו כוחות דרושים כדי להכיר בכך שאנחנו גורמים לדברים והם בשליטתנו.

לי זה תמיד נשמע הכי הפוך בעולם, אבל אני מגלה עם כל יום שעובר, באיזה חוסר רצון אנשים שומעים (ולא מסכימים!) שיש להם שליטה בגורלם ובאושרם.
אני כמובן מדברת על אנשים מאד קרובים ולא על מישהי מפה חלילה (לא מכירה מספיק טוב

)
באיזשהו מקום אני מזהה צורך מאד גדול לוותר על שליטה לטובת חוסר אחריות. אני אתן דוגמה כדי שזה לא יילקח לכיוון של מחלת-שליטה

מישהו יקר לי, שסובל ממיגרנות קשות. אחרי תקופה בלי מיגרנות בכלל עבד בחלל לא מאוורר וצבע עצים. אחרי כמה שעות - מיגרנות קשות. אחד ועוד אחד, לא? הכי פשוט, לא?
אמרתי מילה על זה שסביר שזה הגורם.

"מה פתאום, מה הקשר, אני מכיר את זה, זה לא קשור, אני סובל ממיגרנות." כזאת השלמה עם מציאות מחורבנת בלי אפילו לארח את האפשרות שיש ביכולתו להקל על עצמו. זו סתם דוגמה פצפונת. זה קורה יום יום ובכל תחומי החיים.

בעיניי תזונה היא הבסיס לכל. כולל חיי נפש תקינים. חוסר איזון תזונתי גורר כמעט בהכרח חוזר איזון גופני שגורר כמעט בהכרח גם חוסר איזון נפשי. זה תלוי באדם עצמו ובגנטיקה שלו אילו דברים יגרמו כך, מה מידת העמידות שלו, באילו עוצמות זה יתבטא ובאילו מישורים. אבל שיפור תזונתי והכרה ביכולת שלנו לשפר את כל תחומי החיים דרך זה, הם, בעיניי, הבסיס להכל.
@}

סלט, המון הצלחה

סלט פירות, בהצלחה! מחזיקה לך אצבעות לעלייה טובה ובטוחה על הגל... ואל תלקי את עצמך על זה שנפלת ממנו, לכל נפילה כזאת בדרך יש תפקיד חשוב

אני כל הזמן מרגישה כמה התהליך הזה לוקח זמן. למשל הזמן שעובר בין להיחשף לרעיון מסוים, שהוא שונה ממה שהתרגלנו לחשוב על אוכל כל החיים, להפנים אותו לאט לאט, להעז לעשות את הצעד ולבדוק אותו על הגוף האישי שלנו, ולהטמיע שינוי יותר עמוק וארוך טווח. והתהליך הוא הדרגתי כל כך.
מידי פעם אני מתבעסת מדברים שהבת שלי אוכלת. ואז אני קולטת, אם עד לפני חודשיים אני חשבתי שהדבר הזה הוא אוכל לא רע, אני לא יכולה לצפות שהשינוי שאני עברתי יחלחל אליה באופן אוטומטי, במיוחד אם זה משהו שטעים לה. ואני ממש מנסה לשמור על גישה חיובית, להמשיך בתהליך שלי ומתוכו לחשוף אותה לאפשרויות חדשות ולצמצם אחרות, ולא להיכנס לפינות של לריב איתה על זה או להלקות את עצמי על מה שהיא אוכלת. ואני מנסה לזכור שהחשיבות האמיתית היא בטווח הארוך, בהרגלים שנבנים לאורך זמן, בתפיסות על מה מזין ומה לא.... לאט לאט, באהבה ובכיף, זה מה שחשוב (לי).

נקייה מסוכר כבר ארבעה שבועות, מעזה להגיד שזה מתחיל להרגיש כמו הקפה - אני מתגעגעת לפעמים לריח או לפינוק, אבל יודעת שאין מצב. ניסיתי לשתות קפה פעם או פעמיים מאז שהפסקתי וזה פשוט היה לגמרי לא טעים. סוכר לא ניסיתי בסיבוב הזה ובינתיים גם לא מרגישה צורך. והכנתי ארוחת חג שלמה כולל קינוח בלי טיפת סוכר. זה היה מאד מספק!

וואו, מדהים לקרוא אתכן. מעוררות השראה כתמיד.

(יעלפו מהמושב בעבודה)

עדכונון: אתמול עבר בסדר. חיפשתי הרבה פעמים מה לאכול, הייתי במטבח יותר מדי פעמים במשך היום. לגדולה לא היה בי"ס (פסחא) והאמצעית היתה חולה אז היינו כולם בבית. אבל הסתדרתי עם פירות וירקות ובעיקר מרק עוף עם המון ירקות.
פירות בבוקר - אני חושבת לעשות את זה, אבל נראה לי שלא ברגע זה. אולי אחרי שההתמכרות תרגע קצת ואוכל להרגיש כמו פעם, זה יבוא.
קפה - הלואי והייתי יכולה כבר עכשיו. אני לא מכורה אבל שותה קפה אחד רגיל בבוקר. מכורה להרגל. כל שאר המשקאות החמים הם או קפה דגנים (שלאחרונה הפסקתי. נראה לי שזה לא עושה לי טוב וזה גם לא ממש טעים

) או קפה נטול או חליטה של משהו.זה בעיקר עניין של הרגל. אבל פרה פרה.

מה פתאום, מה הקשר, אני מכיר את זה, זה לא קשור, אני סובל ממיגרנות
הו, מוכר.
אצלי, ענייני המיגרנות זה משהו שבא והולך. היו תקופות קשות יותר ובשנים האחרונות זה כמעט נעלם.עם ההריונות והילדות.
אבל במשך כל השנים תמיד חיפשתי סיבה. כשהלכתי לנוירולוג בגיל 16 בערך, הוא אמר להפסיק קולה, שוקולד, גבינה צהובה - ואז זו היתה גזרה קשה מדי והתעלמתי. וכשאובחנתי כסובלת מ{{}}מעי רגיז אז הרופא אמר לנסות בלי חלב, וגם אז (17) זו היתה גזרה קשה מדי כי הייתי צמחונית (עבר לי) ומכורה למוצרי חלב.
כן, קצת התעללתי בעצמי בדיעבד. הצמחונות לא יושמה נכון, ובגלל שאני רגישה לקטניות ממש לא אכלתי טוב במשך שנים. והשמנתי בהדרגה והמעי המשיך להיות רגיז.
אז אני מטפלת בעצמי.
לפני שלוש שנים כשהאמצעית נולדה והיתה רגישה לכל מיני דברים דרך החלב שלי, הפסקתי לצרוך מוצרי חלב, אורז לבן, כמעט בלי סוכר, כמעט בלי חיטה. אבל היה קל - זה היה כדי להקל עליה וכדי לישון קצת בלילה... והפעם קשה יותר. היונקת הנוכחית פחות רגישה. ולי יש פחות זמן.

ואל תלקי את עצמך על זה שנפלת ממנו,
מנסה. כי לא היתה לזה ממש סיבה, לנפילה. סתם פיתויים, והורמונים. ולא חשבתי שיקח כל כך הרבה זמן להחליט וליישם את החזרה. החלטתי כמה פעמים. ליישם - רק עכשיו התחלתי.

כי לא היתה לזה ממש סיבה, לנפילה. סתם פיתויים, והורמונים.
לדעתי זה לא רק זה, אלא גם העובדה שהסיבה המקורית לשינוי היתה קשורה בצרכים של היונקת ולא שלך. זה נותן תמריץ מצוין להמשיך כל עוד את מניקה, אבל (לדעתי, כמובן!), ברגע שהיא כבר לא יונקת יכולות לצוף כל מיני תחושות חסך בקשר להימנעות ומשם הדרך חזרה קצרה....

סלט, כששמרת על עצמך לטובת האמצעית הרגישה, מה היה מצב המיגרנות והמעי הרגיז?
מסכימה עם אמא ללי בקשר למהלך. מה שחשוב לזכור, אחרי שכבר עושים את זה בשביל מישהו אחר (:-P) זה כמה שזה טוב לנו, זה שאנחנו בעצם מכורות, שאנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו, כמו אלכוהוליסטים קשים.

וכעת - וידוי.
אני עדיין מתפתה חדשות לבקרים.

ראו, אני נקייה כבר כמה חודשים. הבעיה היא לא פנימית, היא חיצונית. איך לעמוד בפיתויים כאשר הם מופיעים. <רוצה לומר שאני לא חולמת על פיתות בלילה, אבל אם אני יושבת במסעדה, ומגישים לנו לחם, אז אני לשבריר שניה אומרת לעצמי "לא יקרה כלום אם תבצעי לעצמך חתיכה קטנה".>
ואז אני ממש עושה עבודה רגשית וקוגניטיבית כדלהלן -
"יקרה. יקרה המון. כרגע, הפיתוי קטן והמאבק קטן כי את לא מכורה פעילה. ברגע שזה נכנס לך לפה, גמרנו. המאבקים יגדלו בחזקה, הפיתויים יהפכו לבלתי נסבלים והדרך משם במורד המתגלגל שאת כל כך מכירה, קצרה, מהירה, וכואבת מאד." מזכירה לעצמי את כל התחושות הגרועות שהיו לי כשהייתי מכורה (כבדות, מלאות, נפיחות, גזים, גרד, פטריות, מיגרנות, אלרגיות, נדודי שינה, עודף משקל מופרז, כאבי מחזור ועוד ועוד ועוד שתקצר היריעה...) מזכירה לעצמי שאמנם זה לא מאד קל בשניה הזאת, אבל זה הכי קל שיש.
אז אם זה במסעדה, אני פשוט דוחה את הלחם ואומרת שאנחנו לא אוכלים ומעיפים את זה מהשולחן. אם זה במקום שאי אפשר (נגיד מתארחים אצל מישהו) אז אני מבקשת מזוגי לשים את זה בחלק הכי רחוק של השולחן. ממש ככה. רחוק מהעין רחוק מהלב. והוא יודע לשמור עליי. זה מאד מאד עוזר.

אמא ללי, תודה על המילים הטובות. יש בהן משהו, כי זה באמת קרה אחרי שהיא הפסיקה לינוק, ואני הייתי קלה וזמינה להתפתות... זה לא היה חסך אלא יותר משהו כמו לא יקרה כלום אם תבצעי לעצמך חתיכה קטנה . וקרה, ובגדול. כבר שנה.

ניצן, אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת. ואני מקווה שהפעם אני בדרך הנכונה.

כששמרת על עצמך לטובת האמצעית הרגישה, מה היה מצב המיגרנות והמעי הרגיז?
היה יותר טוב. אבל התפרץ אצלי פסוריאזיס במקביל. הרגשתי שהגוף כבר לא מבין מה קורה איתו. מצד אחד הוא מתפטר מכל העודפים (רזיתי בלי מאמץ) ומרגיש טוב וקליל. כמעט ולא היו מיגרנות וכאבי הבטן פחתו.
את מוצרי החלב החלפתי בהתחלה בסויה. איכשהו הרגשתי שהסויה לא טובה לי (התגובה של העור) אבל כשהפסקתי איתה ועברתי למעט מוצרי חלב צאן (בעיקר עזים ומעט כבשים) זה לא הראה שיפור.
מה שכן שיפר היה ההריון

אבל זה לא חוכמה.

הייתי לא מזמן אצל קנסיולוג והוא אבחן טפילים במעיים.אבל את הטיפול אני לא יכולה לעשות כל עוד אני מניקה. אז אני דוחה קצת (או קצת הרבה. תלוי מתי היא תפסיק לינוק. כרגע זה לא רלוונטי בכלל לפחות לעוד שנה + ) את הטיפול בעצמי ובינתיים אמורה להשתדל לא לאכול מזונות חומציים ולהגביר מזונות בסיסיים. בינתיים קצת קשה ליישם. אז לפחות את הפחמימות המעובדות והסוכר ושאר ההתמכרויות אני מקווה לסלק מהגוף ומהשולחן ומאופציות המזון שלי בכלל. אמן.

איך מפסיקים לילד בן 7 כל מיני מזונות שהוא מכיר ואוהב? האם בגלל שההוראה הגיעה מרופא, או בגלל ההיסטוריה שלו?

זה מתקשר לי ל{{}}האם להגביל אכילת ממתקים, כשרוב הילדים שנחשפו למתוק ולמעובד לא יכולים פתאום להפסיק, או להפסיק להחשף (במיוחד אם הם במסגרות) או להחליט בעצמם לסרב לדברים שלא טובים להם. מה דעתך? (אפשר להעביר את זה לשם אם את רוצה. לי זה לא משנה).

תודה. המון חומר למחשבה. גם לבת השש וחצי שלי אין מספיק ברזל. לא בטוחה לגבי הספיגה, אבל התזונה שלה בהחלט טעונת שיפור.

פותחים תרמילים וזוללים את האפונים שמתחבאות בפנים - זו העונה, מומלץ P-:
תענוג לשמוע מה הוא אכל (וגם קצת מעורר קנאה כרגע - חנויות הטבע היו סגורות פה כל חול המועד ואני בקריז קשה לעגבניה אורגנית טריה!). וגם, תותים בלי כלום זה קינוח נפלא, נפלא! או אבטיח! מאות שנים של ידע בתחום הקונדיטוריה, ועוד לא הצליחו לייצר קינוח שמשתווה לאבטיח טוב.
אח...
מחר אנחנו מסתערים על הביוסנטר. מדפים ריקים ישארו אחרינו!

בשמת, פשוט מענג לשמוע @}
לדעתי קרו פה כמה דברים. במישור הכי שטחי "התפנו" לו הקלוריות מן הלחם והקמחים. אז הוא חייב להשלים אותם במזון יותר מזין (כלומר עם ערך תזונתי גבוה יותר לכל קלוריה) במישור יותר עמוק, כמו שאמרת, הרבה מהדברים שהוא אכל פגעו בתזונה שלו - מוצרי חלב בספיגת ברזל זו דוגמה מצויינת, אבל בהחלט קושרים גם בין צריכת גלוטן ועיכובים בהתפתחות הגופנית בגילאים הקריטיים.

אני חושבת שמעטות האמהות שמוכנות לעבור דרך קריז של הילד. לא פעם יש פחד מהילד עצמו ומזה ש"גוזלים" ממנו משהו, בלי להבין שהילד יוצא נשכר מהתהליך ושה"גזלה" לכאורה מחזירה לו המון המון המון דברים שנגזלו ממנו דרך התזונה הקלוקלת. (רק תחשבי כמה מינרלים וויטמינים ושומנים טובים יש בדברים שמנית, פשוט נפלא! כל זה בעצם נמנע ממנו כל עוד הוא אכל את הדברים הממכרים והמזיקים לו.)

אני חושבת שההבנות האלה מאפשרות את התהליך שהאמא עוברת, ואז מאפשרות את הגמילה לילד. הלא אין אמא שלא היתה גומלת את בנה בן השש מהתמכרות לעישון, כמעט בכל מחיר. אז ברגע שמבינים את חומרת החומרים האלה (ספציפית לכל ילד, כן?) השמים הם הגבול.

<ניצן אמ

>

שליחה על ידי א* » 16 אפריל 2009, 08:10

וואו! מדהים מה סיפרת על הבן שלך.
הבת שלי לא אוהבת בכלל לחם,אוכת רק פסטה,פתיתים ואורז וזה משפיע גם על הרגלי התזונה שלי.
בכל פסח כמעט ולא נגעתי בלחם,אנחנו לא שומרים כשרות, פשוט היינו הרבה מחוץ לבית ומתוך כבוד לחג לאנשים מסביבינו נמנענו מלחם,אני גם לא אוהבת מצות אז יצא שרזיתי טיפה ואפילו במוצאי החג לא הייתי בקריז ללחם חם ממאפייה, לא שאני מתכוונת להיגמל גם מלחם ,אבל זה גרם לי להתרגל לחיות על מנות קטנות שלו ולהבין שאפשר לשבוע מדברים אחרים.
בנוסף,אני שוקלת להתחיל בהדרגה "דיאטה של יצירת בנות

"כי אני כבר ממש מתחילה לשמוע את ה רחם שלי צועקת הצילו.
למה בהדרגה ? כי אין סיכוי שמהיום למחר אני מצליחה לעמוד בגזרות הקשות הללו (ללא שמרים,ללא קפה)?

<ניצן אמ >
באמת, מהמשפט השני היה לי ברור שזו את.

לא פעם יש פחד מהילד עצמו ומזה ש"גוזלים" ממנו משהו ואני מתארת לעצמי שיש גם חשש מזה שהילד לא אכלן, אז אם כבר יש משהו שהוא אוכל סוף סוף, אז למנוע ממנו?.. וזו עוד סיבה שהסיפור הזה מדהים בעיני (וסיפרתי אותו לילדים שלי. ככה, סתם, בלי מוסר השכל...).

בשמת אשמח אם תשתפי ביותר פרטים טכניים:
אנסה.

האם את אוכלת אותה הדיאטה או נמנעת רק כשאתם ביחד?
אני לא אוכלת בדיוק אותו תפריט. נמנעת מחוץ לבית.
בבית הפחתתי דראסטית.
למשל, גם אני הפסקתי מוצרי חלב.
גם אני הורדתי לגמרי מתוקים (לא זוכרת איזה מתוק אכלתי בבית בכלל. אבל אם היתה עוגה פעם ב - עכשיו אין בכלל. "בפני עיוור לא תשים מכשול").
לחם הורדתי דראסטית. ביומיים האחרונים, או אולי כבר יותר? גם לא נגעתי בלחם, אבל כיוון שאני מכורה לבצקים קשות, אני לא מתחייבת על זה (-:

אילו נשנושים חוץ מפירות זמינים לילד?
השאלה לא ברורה לי. למה את קוראת "נשנושים" בדיוק?
הילד "מנשנש" פירה, שקדים, צימוקים, תמרים (אורגניים), פלפל אדום בטבעות, מלפפון בכל צורה, חביתה, ארטישוק, ועוד ועוד.
כלומר, האכילה המועדפת עליו היא כל שעה שעתיים משהו, לא יושב לשלוש ארוחות גדולות ביום. תקראי את התיאור למעלה ותקבלי מושג. כשאני כותבת "קודם שייק פירות, אחר כך ארטישוק, אחר כך שניצל ופירה" - זה לא באותה ארוחה. אלה המון ארוחות

_מתכון לשניצל בלי קמח?
איזה דגנים / פחמימות חוץ מאורז?_
אז ככה. אין לו צליאק, לכן אנחנו לא מקפידים. לשניצל הוא גם בכלל לא מכור. לא תמיד אוכל, אם כן אז שניצל אחד קטן. אם לא ראה שניצל כמה שבועות, הוא יאכל בשמחה שתי חתיכות... אז השניצל מצופה בתערובת של פירורי לחם וקצת קמח מלא אורגני, וזה לא משמעותי.
דגנים אנחנו לא כל כך אוכלים.
אורז לעתים רחוקות. מה עוד יש?
כרגע לא אוכל שיבולת שועל כי לא יאכל את הדייסה בלי דבש.
לא חיטה, שעורה, כוסמין ושיפון כי אלה רק בלחם. אז גם לא פסטה, לא קוסקוס משום סוג. גם ככה קוסקוס זה משהו שאכלו פה שלוש פעמים בשנה, וגם פסטה פעם ב-.
כוסמת זה לא דגן אבל ממילא אין לנו בבית. גם קינואה זה לא דגן אבל אנחנו אוכלים בערך פעם בחודש.
מה שכחתי?
אנחנו מ"אוכלי תפוחי האדמה" (-: והילד גם אוהב בטטות, במיוחד אפויות בתנור, בפרוסות או בקליפתן. היום, למשל, חיסל שתי בטטות. שלמות.
גם קודם אכל בטטה. כמה חתיכות בודדות... לא היה לו כזה תיאבון לפני שסילקנו את הקמחים והסוכרים!
מוצרי החלב גם קודם היו פה במיעוט. נגיד, הוא פה ושם אכל יוגורט טבעי עם בננה, או טעם גבינת עזים. זניח.

לגבי מה שניצן כתבה על ה"קריז":
מאוד עזר שקראתי לזה קריז. על זה - נקודות לניצן.
נכון שגם אני רואה ככה את הדברים כבר הרבה זמן, עוד מהתקופה שלפני 11 שנה, כשנגמלתי מההתמכרות שלי לשוקולד. זה היה ברור לי שזה ממש סם ושצריך להיגמל, וראיתי שזה לקח שלושה ימים גם לי. שלושה ימים של כמיהה עזה לשוקולד, והופ - עבר! אז, לא היתה לי שום ברירה: התינוקת התגלתה כאלרגית למוצרי חלב, שלשלה דם, זה היה מבהיל, הפסקתי כל מוצרי החלב מיידית ולחלוטין ושבע שנים לא נגעתי בשום דבר חלבי.
כיוון שלא אהבתי שוקולד מריר, אז לא רציתי אפילו. הייתי מכורה לשוקולד חלב, בכל צורה (עוגה, מעדני חלב, חפיסות שלמות של שוקולד, מה שאתם רוצים...). וראיתי: שלושה ימים קריז, אחרי זה אפס!

למרות מה שידעתי, עזר לי מאוד מה שניצן כתבה בדף הזה ובדפים אחרים. התיאורים המדוייקים, למה ואיך זו התמכרות. לכן הייתי מוכנה היטב.
כמו כן, היה לי ברור מאוד המחיר של הקמחים והסוכרים בשבילו. הוא הלך והחוויר, השפתיים שלו נעשו לבנות לגמרי.
לכן הגעתי לשינוי הזה נחושה לחלוטין: ידעתי שיהיה לו קשה, ידעתי שאני אתן המון אהבה והבנה, אבל אפס סמים. לא היה לי ספק שהגוף שלו מגיב לקמח ולסוכר כמו לסמים. כל קמח. כל מוצר מעובד (חוץ מפריכיות אורז וכוסמת מלאות אורגניות, שהן מעובדות אבל הוא לא מגיב להן בהתמכרות. אבל גם קורנפלקס אורגני ללא סוכר גרם להתמכרות).
ולכן, הוא בכה, ודרש ודרש ודרש ודרש פיתה, קורנפלקס, לחם. צעק, שידל, התווכח, בכה, לא רצה לאכול, ניסה להגיד שאם ככה "אז אני לא אוכל". אמרתי בפשטות: אין בעיה, סימן שאתה לא מספיק רעב. כשתהיה רעב, תאכל.

החוכמה היתה שגם בפנים, בבטן, בלב, הרגשתי שאני מיטיבה איתו, לא מזיקה לו.
שזה נכון וטוב לו.
הייתי משוכנעת בזה לגמרי, ולכן לא אמרתי "כשתהיה רעב תאכל" ובלב הרגשתי "אוי מסכן שלי, אני מרעיבה אותך!".
ממש לא.
להיפך: אמרתי לעצמי בלב, אנחנו מרעיבים את הקריז שלך, עד שהסם ייצא לך מהגוף ותתנקה!
ואמרתי את המלה "קריז" והסברתי את זה לילדים. הסברתי לשניהם, שהגוף של הילד מגיב רע מאוד לחוסר כימי, ולכן הוא צועק ומרגיש שהוא חייב את החומר הזה, אבל זו התגובה לחומר, וזה רק עוד דבר שמוכיח שהחומר הזה הוא רעל לילד - כי לדוגמא, הבכורה?
אני אתן דוגמא בולטת לגביה.
בזמן האחרון היא היתה אוכלת טוסט פיתה לארוחת הבוקר. כלומר, פיתה בטוסטר אובן ועליה שמן זית וזעתר.
ברגע שהתחלנו את התזונה החדשה של הילד, אמרתי: חייבים לסלק את הפיתות מהבית. זה ממש קשה לו שמישהו אוכל את זה לידו והוא צועק ובוכה ורוצה (בן שש, כן?). אז הודעתי לבכורה, מהיום - ארוחת בוקר אחרת.
מה הילדה אמרה?
"בסדר".
היא שמחה לה עם ארוחת בוקר שכוללת מלון ותותים, או קערת תותים וקערה של מרק כרובית/כרשה שאני מכינה והיא אוהבת.
אפשר לראות לפי התגובה שלה, שזו תגובה של מישהי שלא מכורה לבצקים בשום צורה.
ואני אכן עושה מאמץ שכל בוקר תהיה לה ארוחת בוקר כזאת. או משהו אחר שהיא אוהבת.

הלחם הרי משמש אותנו כ"סותם": לא הכנתי אוכל? לחם עם משהו. אין לי רעיונות לארוחה? טוסט פיתה. הילדה לא יודעת מה היא רוצה? טוסט עם חמאה.
פתאום יש אתגר חדש: חייבים לדאוג לאוכל אמיתי! כל הזמן! כל היום! וכשיש בעיה - אז מתגייסים. ועושים.

בקיצור, שלושה ימים הילד בכה. אני אמרתי בגלוי "קריז" וזה יעבור. אמרתי, ייקח שלושה ימים. יהיה בסדר. וממש עזר שהצגתי את זה כהוכחה שהחומרים האלה באמת הזיקו לו. אין קריז למי שלא מכור לסם. חד משמעית.

לדעתי לקח קצת פחות משלושה ימים.
ופתאום, מה שלא ציפינו לו בכלל - שנפתח לו התיאבון! שהתחיל לאכול דברים שלא אכל אף פעם! איזה כמויות! איזה שמחה עם האוכל! נעשה כל כך יותר קל איתו! במקום לסחוב איתי עשרה דברי אוכל שעל כולם הוא בוכה וצורח ולא רוצה (צרח לי פעם כל הדרך מירושלים לתל אביב כי רצה רק משהו מה"סמים", לא זוכרת איזה צירוף בדיוק של קמח, ואני לקחתי אוכל. צרח כל הנסיעה ולא אכל כלום!!!) - אני לוקחת תמרים, שקדים, מלפפונים, והוא טורף הכל בשמחה!
מה אני אגיד לכם.
קשה לחיות עם מכור.
לא קל לעבור דרך קריז. אבל אם יודעים מה זה, זה מאוד מקל. גם מקל להבין את הקושי של הילד ולחבק אותו המון - לחבק ולחבק ולנשק ולא לתת את הסם!!!
אבל איזה כיף בצד השני. איזו הקלה. איזה שיחרור.
צ'מעו, עשיתי חשבון. גם אני בעצמי:
שלושה ימים לא נגעתי בלחם.
אני מסתכלת, ואומרת לעצמי: טוב, אני לא חייבת, נכון? ולא מול הפרצוף של הילד, נכון?
גם האיש לא אכל לחם בארוחת הערב (אנחנו כבר חודשים אוכלים לחם אך ורק בארוחת הערב, כי אותי זה מפיל ולכן הוצאתי רק בערב). התפלאתי. אמר: אני רוצה קודם לשבוע מהביצים והסלט [הכין שקשוקה מדהימה, ביצים, עגבניות, פלפל אדום, בצל], ורק אם אני עוד אהיה רעב, אוכל לחם. בסוף לא אכל לחם... (תראו מה זה...)

שלושה ימים לא נגעתי בלחם.
רוחות של שינוי באוויר.
אני לא מבטיחה כלום, אבל בינתיים, כי טוב.

וואו בשמת איזה סיפור! יופי יופי ובהצלחה
ואמא ללי, רקפת, א', סלט פירות, ניצן- כתמיד, כולכן מרגשות ומוסיפות לי טעם ומחשבה.

אני כבר בערך 20 יום ללא קפה,סוכרים ומתוקים מזיקים (עצם זה שאני לא יודעת בדיוק כמה ימים חלפו מראה לי שזו כבר השיגרה ושהקריז הראשוני חלף, יואוו!).
חוץ ממחשבות חוזרות על גלידת שמנת איטלקית משובחת (זה הגרעין הקשה אצלי) אני מרגישה טוב.
אמה מה?
במקום לשמוח על השינוי המבורך לו כל כך ייחלתי, אני מתייסרת מהכמויות שאני זוללת (באמת המון, תכף הפירוט) ותוהה אם לגבי סוגיית המשקל העודף לא עדיף כבר לאכול איזו עוגה, להחנק איתה אך בעקבות כך לאכול מעט במהלך היום, במקום לזלול המון בריאות אך להיות בעודף משקל (שגם הוא לא בריא..)?

יודעת, יודעת שתגידו שעדיף הרבה בריא ושאחר כך זה יתאזן ואוכל פחות, אך מה אם זה לא יקרה והכרס המתפתחת תשאר לעד?
והפירוט המובטח (יום לדוגמה):
המון פירות, המון ירקות, המון אגוזים, שקדים, גרעינים, פירות יבשים, אבוקדואים, המון תבשיל טעים של כוסמת וירקות מבושלים, 4 פרוסות לחם מלא, ביצה.... P-:

יודעת, יודעת שתגידו שעדיף הרבה בריא ושאחר כך זה יתאזן ואוכל פחות, אך מה אם זה לא יקרה והכרס המתפתחת תשאר לעד?
זה יקרה, יקרה ועוד איך. מבטיחה.
והאמת? מה שתיארת על יום לדוגמא בכלל לא נשמע לי הרבה.
אבל כשרגילים תודעתית "להיסתם" מאיזו פחמימה כזאת או אחרת, אז זה באמת מרגיש כאילו מנשנשים כל הזמן כשאוכלים פה פרי ושם ירק, פה חצי אבוקדו ושם חופן שקדים... יש פה גם שינוי תודעתי מאד גדול לעבור, וזה לוקח זמן. הכי חשוב שיצאת לדרך, שאת מתנקה מהדברים שמזיקים לך. צעד צעד. את גם תראי שככל שהגוף יותר נקי, התחושות לגבי מה לאכול ומתי נהיות יותר ברורות ויתר מדויקות, ואז כל ההסתכלות על "כמה אכלתי היום" נהיית מיותרת, כי פשוט אכלת כמה שהגוף שלך היה צריך.

כל הכבוד! ותמשיכי לעדכן

(אני נוסעת מחר לשבוע אבל אחזור להתעדכן בדף כשאחזור, כמובן....).

באתי לעדכן:
בלי לחם מיום שלישי (טוב, כמובן אין בבית עוגות או שום בצק אחר, בגלל הילד).
המממ.
אני לא מתחייבת לכלום, אבל פשוט כל ערב אני אומרת, טוב, אולי לא אוכל לחם הערב.

ושמתי לב, שהתחלתי להיות יותר ערנית, פחות עייפה באופן כללי, ועם יותר כוחות לעשות דברים.

שליחה על ידי ממ* » 18 אפריל 2009, 15:25

בלי לחם מיום שלישי (טוב, כמובן אין בבית עוגות או שום בצק אחר, בגלל הילד).
בשמת, האם את אוכלת פחמימות אחרות? (כתבת "פריכיות"). אולי תפרטי יום לדוגמה? (אם את מסכימה, כמובן).
אני מאוד רוצה להימנע מלחם/ביסקוויטים/קרקרים, אבל לא רוצה לאכול אורז (שמפיל אותי לסחרור) וגם לא תפוחי אדמה. הלחם שאני אוכלת הוא תמיד מקמח מלא והקרקרים מכוסמין מלא, אבל בכל זאת, זה נראה לי מיותר. אבל אני כן רוצה משהו פחמימתי.

אני גיליתי שאני אוכלת לחם בעיקר מתוך הרגל, לא מתוך רעב אמיתי לדגן הזה.
גם מוצרי חלב. הרגל.
וכמובן, גם מתוך הנוחות הטכנית העצומה שיש בככר הזאת, וכשקונים פרוס אז בכלל...

לי הדף גם כן מאוד עוזר באמירת השם המפורש "התמכרות".
זה לא הולך ברגל.
לפני שבוע התארחתי אצל חברה. אז היא הניחה על השולחן איזה עוגה (slice) שאמא שלה קנתה איפשהו, משהו שבדרך כלל לא עושה לי את זה, ואז באה עוד חברה עם עוגות שחברה אחרת שלה עשתה, ואני הסתכלתי על כל זה ואמרתי: יאללה. אין מצב שאני מחזיקה מעמד". אז אכלתי, כמה וכמה פרוסות בלי חשבון.
אבל מה ההבדל? שבין ביס לביס, ואחרי שלוריין (החברה השניה) אמרה לי שבינינו, כמה פרוסות עוגה ממש לא יגרמו לי נזק כי סה"כ התזונה שלי ממש בריאה יחסית, אמרתי לה: זה בכלל לא קשור לתזונה בריאה. זה קשור לזה שעכשיו ייקח לי יומיים שלמים לצאת מהקריז שהעוגות האלה עשו לי.
ואז אמרתי: אין מה לעשות. סוכר ממכר.
והלן אמרה: כן, אני כל הזמן ב- craving לסוכר. מהבוקר עד הערב.

אז פתאום נוצר שיח אחר. אתן מבינות? זה לא הדיבור הנדוש והמשמים על "אוכל בריא", זה בטח שלא הטרמינולוגיה של "משמין" ו"קלוריות", זה דיבור ברמה אחרת לגמרי: ממכר. קריז. תלות. גמילה.
זה משחק אחר בכלל.
וכשאני אומרת את זה - זה כבר לא נשמע קנאי להימנע לגמרי (כולה פרוסת עוגה אחת, אל תהיי חניוקית), אלא דווקא מייצר הבנה והזדהות.

ולגמרי במקרה - גם הקריז היה פחות גרוע מבעבר....

נראה לי, אולי אם בכללי אוכלים פחות לחם (גם מלא) - קל יותר לצאת מהקריז של העוגות!

מה זה פחות גרוע? יומיים אחר כך הלכתי לחנות ערבית והשתוללתי עם קנייה מופרזת למדי של 8 ליטר שמן זית, שלושה ליטר טחינה (לא מלאה, בשביל החומוס של הבעל), קילו זעתר, וה"שטויות" שקניתי היו: חבילה פיסטוקים, צנצנת ירקות מוחמצים, ואריזה של חטיפי ירקות מיובשים-בהקפאה (צ'יפס בטטות, חציל, שעועית ירוקה ועוד משהו), שטעמתי פעם אצל חברה והתלהבתי, ובאותו ערב זללתי את כל הקופסה תוך כדי עבודה, ונהיה לי מזה כזה גועל נפש שאני בחיים לא קונה אותם יותר. כנראה שכן יש בהם איזשהו חומר שלילי, למרות שלא יכולתי לראות שום דבר מחשיד ברשימת המרכיבים.

וזה אחרי שכל החנות שם היתה מוצפת!!!! בעוגיות וממתקים ובייגלך מכל מיני סוגים מעוררי זכרונות (שלא לדבר על דרבוקות במאתיים דולר ומערכות כוסות תה עם קנקנים, וריח ערבי באויר) שהגירו ממני טונה של ריר וגעגועים מיוחדים מהסוג שרק מהגרים מרגישים, ואני הלכתי שם ממדף למדף בחיפוש הנואש אחרי הזעתר, ואיבדתי עשתון אחרי עשתון אחרי עשתון.

אז לצאת מחנות כזאת באמצע גמילה עם חבילה פיסטוקים וצנצנת חמוצים.... ולהשאיר את כל העוגיות מאחור... זה אומר משהו, לא?

אצלי הבעיה כפולה.
מלבד ההתמכרות למתוקים (עוגות, עוגיות, שוקולד, גלידה ועוד הרבה הרבה עוגיות ועוגיות. אפילו לילד קראתי בשם שנשמע כמו עוגיה),
אני מכורה לאפיה שלהם.
אני אופה. זה נגמר מהר. אז אני אופה. ושוב נגמר. ושוב אני אופה. (נגמר זה אני נגמר, כן? מלבד בוציק שאוהב עוגיות)
אמנם אודה כי בשנה-שנתיים האחרונות אני אופה בעיקר עם קמח מלא אורגני (לפעמים עם שיבולת שועל/ קמח כוסמין/ ואפילו שיפון מלא כשלא שמתי לב שנגמר המשהו הסביר יותר לאפיה) אלא אם אני מכינה מתכון שוקולדי בעליל, ואז חבל על שוקולד 90% מוצקי קקאו שבכל זאת יהיה לו טעם של בטון (מלא!).
והתנור שלי די מזעזע, כך שיש לי כל הסיבות שבעולם לחדול מאפיית יתר זו.
די! מהר, ניקוי טוטאלי, פיסי - מנטאלי!

תמרוש רוש, כל הכבוד לך!!

בשמת, האם את אוכלת פחמימות אחרות? (כתבת "פריכיות"). אולי תפרטי יום לדוגמה? (אם את מסכימה, כמובן).
אז קודם כל כמה הקדמות:

לי אישית אין בעיה עם תפוחי אדמה או אורז. אוהבת תפוחי אדמה, לא מפילים אותי בשום צורה. אורז קצת פחות, אנחנו אוכלים אורז מלא אורגני.
"פחמימות" זה לא שם שאני משתמשת בו. פחמימות יש גם בירקות... יש כל מיני סוגים של מזון עם "פחמימות", אם רוצים לדבר על סוג בעייתי אז כדאי לקרוא לילד בשמו.

אצלי הבעיה הגדולה היא קמח, כמו אצל הבן שלי, ספציפית בצק שתפח. אצלי כנראה הצירוף של שמרים + גלוטן. לחם, עוגות, פיתות, פיצה וכדומה.

פריכיות אני לא אוכלת כמעט אף פעם. הילדים אוהבים.

יום לדוגמא, אנסה לזכור:
ארוחת בוקר: תפוז, בננה, תות אחד, קיוי אחד, 20 שקדים אורגניים.
ארוחת צהריים: מרק שהאיש עשה, עם קציצות מחומוס, ירקות ועוף טחונים, בתוך מרק מלא וגדוש ירקות שורש מכל הסוגים... (כן, כן, מושקע כמו שזה נשמע, וכרגע הוא מכין איזה תבשיל אורז פרסי עם צימוקים וקינמון ועוף, בלי הסוכר שבמתכון המקורי).
ארוחת ערב: סלט ירקות גדול, כולל נבטי אספסת וטיפה זרעוני דלעת אורגניים לא קלויים, חצי משתי ביצים רכות-קשות (-: (טוב, זה ככה: הבן אוהב רק את החלבון, אז אני אוכלת את החלמון ומה שנגע בחלמון, והוא מקבל את החלבון (-: משתי הביצים), חצי חציל אפוי עם רוטב שום כתוש בשמן זית ועל זה קצת טחינה אמארה גולמית, בטטה שלמה אפויה.
נדמה לי שאכלתי גם כמה תמרים ואולי עוד משהו במשך היום. לא זוכרת.

טדליק, את רק אופה? מה עם לבשל? אני מכירה את אהבת האפייה הזו, אבל משתדלת להגביל את עצמי לפעם בשבוע. אם חשקה נפשי ביצירתיות במטבח, אני הולכת לבשל/לאפות משהו מלוח ונטול קמח.

כבר כמה זמן אני חושבת על כך שהילדים שלי בכלל לא אוהבים לחם. ז"א אוכלים סנדוויצ'ים אבל אם הלחם מוגש עם "אוכל" מעדיפים את האוכל.
למשל- חביתה, גבינה וירקות עם חתיכת פיתה בצד- ששמתי "כדי לצאת ידי חובה", הם לא נגעו בפיתה בד"כ...
באיזה שלב וויתרתי על הפיתה בצד כי חבל לזרוק, ואז אני אוכלת אותה P-: אז עדיף שלא בכלל וזהו

ויש לי וויכוח עם אמא שלי- שחושבת שלחם זה אי- שם למעלה בפירמידת המזון... כך אנחנו גדלנו.
וכשאנחנו אוכלים אצלה ארוחת ערב והילדים אוכלים בלי לחם היא ממש לוקחת את זה קשה, כאילו זה "לא נחשב" שהילדים אכלו.
ואני חייבת לאמר לזכותכן שעשיתן לי סוויץ' בחשיבה...
כבר לא מרגישה אמא מזניחה כי הילדים שלי מעדיפים לנשנש פירות וירקות כל היום במקום סנדוויץ' "כמו שצריכים".
ולפעמים עוברים שבועות בלי מוצרי חלב (מוצרי חלב אצלנו= כפית גבינה/ קוטג' בארוחת ערב או בסנדוויץ').
<אני תמיד אומרת לעצמי "הבת של ניצן אמ אוכלת רק ירקות, פירות וכו' בלי אוכל מעובד בכלל... והיא יודעת מה היא עושה" D-:>
תמיד האמנתי ביכולת הוויסות הטבעית של הילדים (במיוחד אלו שינקו)- ואני אף פעם לא אומרת לילדים מה וכמה לאכול. מצד שני יש דברים שאני פשוט לא מחזיקה בבית (מחזיקה פירות, ירקות, פירות יבשים, ופעם ב... הסבים מביאים איזה חטיף, שבד"כ נזרק אחרי 2-3 ביסים... (או לפני

)). והם באמת לא "מתים" על השטויות האלה, יאכלו אבל לא ב"התלהבות"...

המסקנה שלי מכל הסיפור הוא ש אנחנו מרגילים אותם ללחם ושטויות, זה ממש לא הכרחי שילד יאהב ממתקים ולחם. הילדים שלי יזרקו כל חטיף שיש להם ביד בשביל חתיכת פרי או מלפפון

אבל לי יותר נוח לתת חתיכת סנדוויץ' או לזרוק פסטה למים במקום להתאמץ ולחשוב מה להכין, וגם להחזיק מגוון של ירקות ומצרכים שמתקלקלים מהר וצריך לקנות טרי כל כמה ימים, כשהכי פשוט ונוח להחזיק כמה חבילות של פסטה ואורז בארון שקית פיתות במקפיא, וכמה ממרחים, ולקרוא לזה אוכל...

ולמה כתבתי את כל זה כאן ועכשיו? כי כרגיל, באה בשמת, וניסחה במשפט וחצי מה שלי לוקח פסקאות שלמות:

הלחם הרי משמש אותנו כ"סותם": לא הכנתי אוכל? לחם עם משהו. אין לי רעיונות לארוחה? טוסט פיתה. הילדה לא יודעת מה היא רוצה? טוסט עם חמאה. פתאום יש אתגר חדש: חייבים לדאוג לאוכל אמיתי! כל הזמן! כל היום! וכשיש בעיה - אז מתגייסים. ועושים.

בשמת,
היום התחלתי לקרוא את חינוך ללא כפייה (בפעם ה... לא יודעת כמה, פעם בכמה זמן אני "מאבדת את זה" והדפים האלו מזכירים לי דברים חשובים וטיפים...).
בקיצור- איך שקראתי את הסיפור שלך לא התחבר לי "איתך", ז"א עם הדמות שלך בראש שלי

לא ראיתי אותך כופה על הילד תהליך כזה, הרי דובר שם (גם) על תרופות וכאלה ואיך גם את זה לא חייבים לכפות...
אז ברור לי שסיפרת כאן בקצרה, אבל מעניין לשמוע איך התמודדת עם הנושא הזה.

בשמת, את לא רעבה בין ארוחת הבוקר לצהריים? אני אוכלת לעיתים פירות בבוקר, בעיקר בקיץ, אבל אחרי שעה אני שוב רעבה.

בשמת, את לא רעבה בין ארוחת הבוקר לצהריים? אני אוכלת לעיתים פירות בבוקר, בעיקר בקיץ, אבל אחרי שעה אני שוב רעבה

ארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה. אפילו הרמב"ם אמר (בערך, לא זוכרת במדוייק) שבבוקר תאכל כמו מלך, בצהריים כנסיך ובערב כקבצן - פירות לבד בארוחת בוקר זה סוכר, ואחר כך באמת רעבים. תאכלי ארוחה ממש - חלבונים, שמן זית ולא הרבה פירות - זה עושה את ההבדל.
אני אוכלת בבוקר יוגורט עיזים, ובתוכו זרעי חמניה, דלעת, אגוזי מלך, פשתן ושומשום מלא טחונים (מטחנת תבלינים, טרי כל יום בצ'יק), עם קצת אוכמניות או חמוציות מיובשות ללא סוכר, שמן זית והמון קינמון (הקינמון נותן תחושה של מתוק). לפעמים, במקום היבשים, חותכת פנימה תפוח או אגס, וכמה קוביות קטנות של אבוקדו. אפשר להכין ערב קודם, למי שממהר בבוקר, ואז הטעמים נספגים ביוגורט וזה עוד יותר טעים

. בימים לחוצים, אני אוכלת את זה בהמשכים, בכל רמזור אדום - מתייחסת לזה כמשהו שאי אפשר לדלג עליו - וזה מחזיק עד הצהריים בלי בעיה, אני מגיעה לארוחת צהריים לא כל כך רעבה.

שליחה על ידי ממ* » 19 אפריל 2009, 09:18

ארוחת צהריים: מרק שהאיש עשה, עם קציצות מחומוס, ירקות ועוף טחונים, בתוך מרק מלא וגדוש ירקות שורש מכל הסוגים... (כן, כן, מושקע כמו שזה נשמע, וכרגע הוא מכין איזה תבשיל אורז פרסי עם צימוקים וקינמון ועוף, בלי הסוכר שבמתכון המקורי).
נו, כל אלו עם הבעלים תומכי הבריאתנות... הבעל של ניצן אוכל רק עלים. ושלי ממלא את הבית בעוגות שוקולד משובחות.

בשמת, תודה.
"פחמימות" זה לא שם שאני משתמשת בו. פחמימות יש גם בירקות... יש כל מיני סוגים של מזון עם "פחמימות", אם רוצים לדבר על סוג בעייתי אז כדאי לקרוא לילד בשמו.
צודקת. התכוונתי לאו דווקא לסוג בעייתי, אלא למאכלים עם אחוז פחמימות יחסית גבוה: אורז, קינואה, תפוחי אדמה וכיוצא בזה.

אני גם לא מבינה איך את לא רעבה בין ארוחת הבוקר לצהריים
וגם נשמע שאת אוכלת ממש מעט. וזה בא ממישהי (אני...) שאוכלת די מעט בעצמה. טוב, את באמת פיצית...

בשמת - אשמח למתכון של האורז עם עוף צימוקים וקינמון

לגבי נשנושים הכוונה למנות קטנות שקל לאכול עם האצבעות ורצוי שניתן להכין מראש.
כאלו שמתאים לקחת לאוטו: אצלנו זה מלפפון, ביצה קשה, ארטישוק, פירות, פירות יבשים
אבל תהיתי אם יש לך רעיונות נוספים.

ובמיוחד כאלו שאפשר לקנות בדרך...

<אני תמיד אומרת לעצמי "הבת של ניצן אמ אוכלת רק ירקות, פירות וכו' בלי אוכל מעובד בכלל... והיא יודעת מה היא עושה" hilarious>
הלו, לא לשים כל כך הרבה על הכתפיים הקטנות והמתוקות

בסופו של דבר זו החלטה רק של האמא ואחריות שלה להבין מה היא עושה. <חצי בחיוך חצי ברצינות

>

אני מצטערת שאני לא פה בימים האחרונים, עברנו דירה ואין לנו אינטרנט. אז אני משלימה רק דברים חשובים @}
אני פשוט שמחה לשמוע על כל התהליכים שקורים פה. נפלא ויפהפה.

בקשר לתזונה שלנו, על רגל אחת אפשר לומר שאנחנו הכי ממוקדים בירקות, בירוקים ובבשר/עוף. הכל אורגני למהדרין וטרי טרי (מזמינים דרך הקואופ המקומי הישר מן החקלאים)
אוכלים פירות לא מעטים ומגוונים ככל האפשר, אגוזים, פירות יבשים בסלט פירות, זרעים, גרעינים, הררי טחינה אמארה (מונבטת ובכבישה קרה) ביצים (רק אני) ופה ושם יבשים שאנחנו מכינים בעצמנו (קרקרים) הרבה מן המרכיבים עולים בכל מיני מאכלים שאנחנו מתקינים (נניח שייקים, או קרטיבים מעוללללים מפירות הדר סחוטים, משקאות חלביים, ועוד) אה, ואוכלים קטניות ירוקות בלבד, בד"כ עם התרמיל (חוץ מפול) כאשר אני גם חוטאת בפלאפל ביתי מחומוס יבש.

נו, כל אלו עם הבעלים תומכי הבריאתנות... הבעל של ניצן אוכל רק עלים.

<הוא לא "בעל" והוא לא כל כך אוהב עלים, אבל אוכל

>

צודקת. התכוונתי לאו דווקא לסוג בעייתי, אלא למאכלים עם אחוז פחמימות יחסית גבוה: אורז, קינואה, תפוחי אדמה וכיוצא בזה.
מה שחשוב זה סוג הפחמימה. אם זה סוכר, איזה סוכר, האם טבעי או מעובד? עבר חימום? אולי עמילן? ממקור דגני? בקיצור, תפוחים זה סבבה. (חוץ מאלטר, אבל היא משונה

)

שליחה על ידי ממ* » 19 אפריל 2009, 19:53

הוא לא "בעל"
אחרי שהוספתי לדף חשבתי על כך שתוך לעיסת הקרקרים המיובשים תרימו גבה למשמע "בעל"...

התפריט שלך, ניצן, נשמע פשוט נפלא. אינמהלגיד.

למה רק קטניות ירוקות? עדשים ירוקים (חומים) מיובשים או שעועית מאש מיובשת ומונבטת נחשבים למזון טבעי עם ערך תזונתי גבוה מאוד.

הבעיה שלי היא שאין לי זמן להכין קרקרים מיובשים ואת הדברים שיתנו לי את תחושת הכרסום הקרקרי שמאוד נחוצה לי.

נכון זה "סוג" של קבוצת תמיכה??
אז היום היה היום הראשון שלי בלי מתוק בפה!
אין שמחה ממני.

בשמת, את לא רעבה בין ארוחת הבוקר לצהריים? אני אוכלת לעיתים פירות בבוקר, בעיקר בקיץ, אבל אחרי שעה אני שוב רעבה.
המרכיב החשוב שפספסת: השקדים.
אני אוכלת כמה פירות, ואיזה עשרים (20) שקדים. ראשית, זה מאזן את הפירות מבחינת מתיקות, שנית, זה צירוף שמשפר את ספיגת הסידן, הברזל וכו', ושלישית, השקדים נותנים חלבונים, שומן וקלוריות.

ספציפית לי, זו ארוחת בוקר מעולה, בין היתר כי אני שבעה לשעות מזה, וגם ערנית ומפוקסת ובמצב רוח טוב. זה צירוף שמצויין לי.
אחרי ארוחת הבוקר הזאת שלי, ממש אין לי חשק לאכול. אפילו תשימו עוגת גבינה לפני, אין לי בכלל חשק.

נו, כל אלו עם הבעלים תומכי הבריאתנות... הבעל של ניצן אוכל רק עלים. ושלי ממלא את הבית בעוגות שוקולד משובחות
נו נו, לא להשמיץ. גם שלי מתעצב מאוד אל לבו על האיסור למלא את הבית בעוגות משובחות. הוא אופה עוגות גבינה, עוגות שמרים, עוגות שוקולד משובחות ביותר, אח, הכל מחוץ לתחום עכשיו.

בשמת - אשמח למתכון של האורז עם עוף צימוקים וקינמון
זה אילתור של האיש על יסוד מתכון לאורז פרסי מהספר "מאכלי עדות" שקיבל במתנה ליום המשפחה.

בשמת,

תודה על מה שכתבת על הלחם. אנחנו אחרי פסח. שבוע ימים לא נגענו בלחם. גם מצות לא אכלנו, כ זה לא טעים( חוץ מליל הסדר). נאי מרגישה שאני לא צריכה את זה בכלל, אבל הילד...מבקש.
טוב נראה מה יהיה.

המרכיב החשוב שפספסת: השקדים.
פספסתי, אבל זה לא היה משביע אותי עד הצהריים

. בקיץ אני אוהבת לאכול קל, ואחת הארוחות האהובות עליי היא של פירות עם גבינה (גבינות קשות, רצוי מסריחות), אבל גם אם אני אוכל בתשע ארבעה פירות (אפרסקים, נקטרינות, שזיפים ושות'), עם או בלי גבינה, באחת עשרה לכל היותר, אהיה מוכנה לעוד סיבוב. אבל אני תמיד הייתי גרגרנית 9-:.

הבעל של ניצן אוכל רק עלים. ושלי ממלא את הבית בעוגות שוקולד משובחות.

נקרעתי מצחוק. האיש שלי ממלא את הבית בבן אנד ג'ריס ומקרוני אנד צ'יז. _הזדהות

אבל גם אם אני אוכל בתשע ארבעה פירות (אפרסקים, נקטרינות, שזיפים ושות'), עם או בלי גבינה, באחת עשרה לכל היותר, אהיה מוכנה לעוד סיבוב
מצויין. זה באמת יהיה זמן טוב לעוד סיבוב.
אין בעיה לאכול שתי ארוחות של פירות עם אגוזים/שקדים, נגיד. או גבינה (אם כי גם מוצרי החלב הם בעייתיים בארץ).

נכון שפסח זה זמן ממש טוב להתנקות מלחם? (-:

תפוחים זה סבבה. (חוץ מאלטר למה? הרי אני לא רגישה לתפוחים, כמסתבר. לראיה, מאז שנגמרה העונה כמעט לא נגעתי בתפוח, ואני עדיין משמינה.

_ויש לי וויכוח עם אמא שלי- שחושבת שלחם זה אי- שם למעלה בפירמידת המזון... כך אנחנו גדלנו.
וכשאנחנו אוכלים אצלה ארוחת ערב והילדים אוכלים בלי לחם היא ממש לוקחת את זה קשה, כאילו זה "לא נחשב" שהילדים אכלו.
ואני חייבת לאמר לזכותכן שעשיתן לי סוויץ' בחשיבה..._

מזכיר לי איך בליל הסדר חברה שלי התלוננה על זה שהילדים שלה "אוכלים ירקות במקום אוכל".
שאלתי אותה מה זה "אוכל". התשובה: עוף, פסטה, אורז... (לבן, כמובן).
ניסיתי לשכנע אותה שלראות ילד מכרסם סלרי בהנאה זה ברכה משמים ושהיא אמורה לשמוח בו במקום לגעור בו, אבל לצערי הרב באותו ערב הייתי עצבנית כמכשפה, אחרי שלושה לילות ללא שינה (ילד חולה) ונסיעה מלאת בכי (ילד עייף) אז לא נראה לי שעשיתי לנושא שירות טוב במיוחד

טדליק, מה בקשר ללהמשיך לאפות, אבל דברים באמת שווים? למשל לביבות מיובשות/ באפייה בחום נמוך? אני חושבת על לביבות דלעת וקישואים, או רק דלעת, עם קמח חומוס וביצה שידביקו אותן ביחד, וכל מיני וריאציות של תבלינים.
(בעיני, דלעת זה אחלה אחלה של ירק / פרי / תחליף לחם. איכשהו יש בו הכל. גם מתוק, גם משביע, וגם לא כבד מאוד ולא מעורר תלות. ואפשר לכרסם טרי!)

בימים האחרונים הילדים שלי חטפו קריז ירקות. מדי פעם פתאום עוזבים הכל ויורדים על שני מלפפון-שניים, וכמו שהבת שלי אומרת, מלפפון עושה חשק לעגבניה...

אני עוד לא מוכנה לגמילה מלחם באופן מוחלט, אבל מחיטה אני כן נמנעת.
חוץ מאתמול, היתה לי נפילה נוראית. דווקא החזקתי יפה (והרגשתי את הקריז אבל עשיתי בחירות נכונות), עד שאתמול הכנתי כדורי שוקולד עם הגדולה שלי. כי הבטחתי לה. וטעמתי. ושוב טעמתי. ועוד טעמתי. וגם אכלתי כמה.

והרגשתי את זה אתמול בערב, ואני מרגישה את זה עד עכשיו. כבדות כזאת.
אבל הבוקר לא המשכתי בנפילה החופשית. קראתי את הדיון שהתפתח פה אתמול ואני נשארת.

הלחם שאני כן אוכלת הוא או מכוסמין, או מקמוט (את זה מהקמוט אני קונה. בעיקר פיתות. טעים ולא ממכר, את זה מהכוסמין אני אופה באופה-לחם). משתדלת להוריד בכמויות ובאמת מאז שאני בלי חיטה, זה יותר קל.
הרבה פירות. הרבה סלט עם טחינה.

מזל שהקטנטונת (11 חודשים) אוכלת הרבה ירקות ופירות, זה עושה קצת חשק לגדולות (האמצעית אוכלת בשמחה. הגדולה צריכה עידוד) ומושך אותן לכיוון. מקווה שנצליח להמשיך ככה ואולי תהיה פחות דרישה לקינוח ופחות חיפוש מתוקים למינהם.

בימים האחרונים הילדים שלי חטפו קריז ירקות

הלואי עלינו!

וואי כבר הרבה זמן שאני רוצה מתכון לאופה לחם ללא חיטה
סלט פירות את יכולה לשתף במתכון ללחם כוסמין?
ואיפה את קונה פיתות מקמוט?

במתכון ללחם כוסמין?
בעקרון כל מתכון של חיטה מלאה אפשר להחליף בכוסמין מלא ולראות אם צריך לשחק בכמויות.

פיתות מקמוט
אני לא בארץ, אז לא אוכל להמליץ...

אני רוצה להגיד, שאני פשוט ממשיכה לא לאכול לחם (וכמובן לא כל דבר אחר שאסור לילד שלי, אבל לחם יש בכל זאת בבית, אז זה כן מפתה) פשוט מפני שחבל לי לקלקל.
אני מרגישה כל כך טוב! כל כך חיה! כל כך כיף לא להיות מותשת ומטושטשת וכבדה ומלאה רגשות כבדים, כל כך כיף לתפקד, ולבצע משימות שחיכו לי חודשים...
אני מסתכלת על הלחם, ואומרת לעצמי: ממש לא בא לי להיפרד מההרגשה הטובה. טוב, גם היום לא אוכל לחם.

שכחתי לציין, שאני כותבת את זה תוך כדי זלילת סלט ירקות ענק שהאיש הכין לי באהבה, אחרי שכבר חיסלתי חביתה משתי ביצים ועוד תפוחי אדמה, בטטה ובצל בתנור (-: (הגעתי מאוחר הביתה וזו ארוחת הערב שלי).

כתבתי בעבר (אני כבר לא זוכרת באיזה דף), על מצבי המגוחך בענייני תזונה.
אני מאד משתדלת לבשל בריא. קטניות ודגנים מלאים, לא מטגנת, ירקות חיים ומבושלים לרב, אופה את הלחם המלא והאורגני בביתי. עד לפני שבועיים בוציק קרא "במבה" לגמבה (לא נכנס אלינו הביתה). אני בשלנית די רצינית. כמובן שמבשלת הרבה יותר מאשר אופה. ועדיין, אופה אופה ואופה. (אני חושבת שאולי יש לי חסך בשירה, ואני אופה על מנת לפצות...).

חסך בשירה
הו, נכון, גם לי. שירה זה דבר כל כך בריא וכל כך ממלא.

אני יודעת שאני קוטעת דיון אחר אבל השאלה חשובה.

הפסקתי מתוקים לפני 3 ימים.
אני ללא משקל עודף (ואפילו קצת פחות מהרצוי) ואני מרגישה ממש חלשה.
אני לא רעבה או חושקת למתוק יותר מדי כי יש לי תחליפים (פרות יבשים אני צריכה לתחזק יותר את עניין החיים)

אבל מרגישה חושה מסויימת וחוששת מירידה במשקל ותופעות שאני לא מצליחה לדמיין

עידוד, עצות, תובנות יתקבלו באהבה

תחושת החולשה התחילה גם היא בימים האחרונים? מה את אוכלת חוץ מזה? אולי הפסקת משהו שמצריך תחליף?

תחושת החולשה התחילה גם היא בימים האחרונים
כן רק בימים האחרונים.
המתוקים שהפסקתי זה כל הנשנושים - וופלים, עוגיות וכו' במקומם הכנסתי לתפריט שקדים אגוזים תמרים וצימוקים.
אני לא יודעת אם זה מידע חשוב אבל לפני 3 חודשים אפסקתי עם מוצרי חלב וממש לא היתה בעיה הגוף קבל את השינוי בשמחה וברצון.

יכול להיות שפשוט את לא אוכלת מספיק שקדים, אגוזים, תמרים וצימוקים ואוכל אחר, ויש ירידה ממשית בכמות הקלוריות שלך? וופלים, עוגיות וכדומה יש בהם המון קלוריות. יכול להיות שהם השלימו לך אפילו 1000 קלוריות ביום, ואת לא מצליחה לקבל כזאת כמות מהאוכל האמיתי, כי כמה תמרים כבר אפשר לזלול בבת אחת...

שליחה על ידי א* » 22 אפריל 2009, 21:17

בשמת - ממש מעורר השראה מה שכתבת לגבי הלחם.

התחלתי להתרגל לתפריט ש "מייצר בנות : ) "
אני בלי לחם כבר שבוע,מרגישה (לרוב) מעולה .,רק מידיי פעם קצת רעבה מידיי.
היום אכלתי בצהריים סלט ענק קנוי מבר סלטים טרי מפוצץ במלא גרעינים והפתעות והיה פשוט מענג...זה הדבר הכי טעים שיכולתי להכניס לגופי לארוחת צהריים ,עברתי בדרך ליד מאפיות ופיצריות וזה פשוט לא עשה לי את זה ,זה כבר היום השלשיי ברציפות שהארוחה המרכזית שלי היא הסלט הזה. בערב אכלתי יוגורוט מוזלי עם פירות מדהימים אני מרגישה מעולה היה לי יום מעולה בעבודה ,לא מפסיקים להחמיא לי על מי שאני ועל מה שאני וכל הבגדים נראים טוב עליי ואני מרגישה ממש סקסית....אם מרפי מחפש אותי תגידו לו שאני במאפייה.

בשמת כנראה שאת צודקת

פשוט מצאתי את עצמי מעלה את צריכת הלחם משתי פרוסות (סנדוויץ אחד בבוקר) ל6 פרוסות!! ומרגישה רגועה הרבה יותר.

ומכיון שנושא הלחם רגיש אצלך כרגע אולי יש לך המלצות לפצצת אנגיה שתיתן לי כוחות
בקיצור מה לאכול??

דיווחים פה -
שבוע וחצי ללא סוכר וחיטה. חוץ מהנפילה של לפני שבוע (כדורי השוקולד הנ"ל), הכל טוב.
אני כל הזמן מזכירה לי שזה פשוט לא מזון בשבילי. לא טוב לגוף שלי. התחושה המגעילה אחרי הנפילה שנמשכה כמעט יום שלם עזרה לי להבין את זה ונראה שבינתיים זה עובד.

מחכה למצב שאוכל לוותר על הקפה של הבוקר.

על רגל אחת -

וכמו שהבת שלי אומרת, מלפפון עושה חשק לעגבניה...

אין כמוה...

אני עוד לא מוכנה לגמילה מלחם באופן מוחלט, אבל מחיטה אני כן נמנעת.
בדקי אם אין לך רגישות\התמכרות לשמרי אפייה.

יכול להיות שפשוט את לא אוכלת מספיק שקדים, אגוזים, תמרים וצימוקים ואוכל אחר, ויש ירידה ממשית בכמות הקלוריות שלך?
מחשבותיי בדיוק.

וכוסמין הוא חיטה. זן חיטה. פחות מלא גלוטן ונוראי, אבל עדיין חיטה. עדיף מחיטה. ובכל זאת, חיטה.

וכוסמין הוא חיטה
מה לגבי קמוט? הבנתי שהוא גם בן דוד רחוק. פחות מזיק? <יצא לי אחלה לחם>

בדקי אם אין לך רגישות\התמכרות לשמרי אפייה.
לתחושתי, יש בזה משהו. איך בודקים?

טוב, תשמעו. כבר שבועיים אני בלי לחם.
ואם לפעמים אני רעבה ורוצה לחם, פשוט לא בא לי לקלקל לעצמי. אני מרגישה כל כך טוב!!!!
קשה להאמין.
יש לי כוחות, יש לי אנרגיה, אני עושה כל יום דברים, מתקדמת בדברים שאני צריכה לעשות. איזו הרגשה נפלאה.
וכל זה רק מפני שהוצאתי את כל הקמחים והסוכרים מחיי. וואו.

וכל זה רק מפני שהוצאתי את כל הקמחים והסוכרים מחיי. וואו.
אי אפשר להפריז בגודל השחרור מאחת ההתמכרויות הכי טיפוסיות והכי "מטופחות" בתרבות המערבית...
ממליצה לכולם

(וסופרת 9 חודשים לשינוי, להוציא חודש-חודשיים באמצע ש"נפלתי באורז"... אני אספר בהמשך על הנפלאות של התזונה הזו בהריון ולאחריו.)

לגבי קמוט - לא יודעת. אבדוק ואחזור אלייך (|יד1|)

בהריון ולאחריו
אשמח לשמוע בעיקר את האחריו. עם התאבון המטורף של ההנקה המלאה...

בקרוב.
בינתיים, כמו שחשדתי - קמוט זה גם חיטה

"Kamut is also an ancient relative of modern wheat, durum wheat to be exact. Actually, “kamut” is an ancient word for wheat. Similar to spelt, this grain has been untouched by modern plant-breeding techniques that have been imposed on wheat."

תודה על הלינק.
לפי ההסבר שם, הם עדיפים על חיטה למרות שהם בעצם סוג של חיטה. אני גם מרגישה שהם עדיפים לי. בינתיים.
לפי נסיון העבר חיטה מנפחת אותי וכבדה לי.
ועניין הלחם הוא בהחלט הרגל. כמו רוב האנשים שאני מכירה...

שליחה על ידי מוסא* » 02 מאי 2009, 03:04

טוב, אז אני יושב פה באמצע הלילה מת מרעב וקורא את כל הדיבורים'שלכן על אוכל ונהייתי מהזה רעב. חופן השקדים והאגוזים לא עזר אז בסוף נאלצתי לדחוף קרקר שומשום של אדמה או משו כזה. כמובן שמה שבאמת בא לי זה טוסט עם חמאה מלוחה. יאמי.
אחרי ביקור אצל אחת הליידיז פה וחשיפה לאירוח על טהרת הרופוד החלטתי לעשות צלילת ניסיון למזון חי למחצה. כלומר בלי שום דגנים, פה ושם איזה תפוח אדמה בחדר אוכל בעבודה

וכל השאר רק פירות, ירקות, פירות יבשים, אגוזים ושקדים, קטניות מבושלות וביצים (לוותר על קפה ותה אמיתי לא צמחי כזה של שכנוזים כמובן שאין מה לדבר).
הניסוי, שהחזיק מעמד שלושה ימים, היה מעניין. כל הזמן הציקה לי תחושת מחסור. לא הצלחתי לקבוע אם זה רעב או ההתמכרות שצועקת הצילו. אבל מצד שני, אכן הרגשתי קל יותר והרצון לפרוש לפנסיה בבית אבות, שפוקד אותי כל יום בצהרים, פחת מעט.
טוב, אחרי זה נסענו לסיני ושם לא היה על מה לדבר, אבל השתדלתי לא להשתולל עם הפיתות. אחרי שחזרנו תקף אותי קרייווינג מטורף לדברים מתוקים ובעיקר גלידה, אבל עכשיו אני מרגיש מוכן ומזומן לניסיון מחודש.
אז למרות שניסיתי קצת ולמרות כל מה שקראתי כאן ובדפים אחרים - מה לעזאזל אוכלים כשרוצים לשבוע??????!!!
ועוד משהו - מוזלי מותר או שגם זה חטא גלוטני?
<נראה לי שאני הולך להיכנע לטוסט ההוא בכל זאת...>

אם אתה לא נעול על עניין האוכל החי - אז יש לי מלא הצעות. הבת שלי עשתה עכשיו שבועיים של דיאטה הרבה יותר חריפה ממה שאתה מתאר (בלי קמחים, בלי סורכים גם לא של רוב הפירות, ובלי חלק הירקות בשבוע הראשון), והיא היתה שבעה יופי. עכשיו היא חזרה לשלב דברים שהיו אסורים לה - ופתאום אני שמה לב איך כשעושים דיאטה כזו, כמעט כל דבר הוא בחירה אחרת או השקעת מחשבה אחרת. בכל מקרה - לבת (בת 7 עוד מעט) לא היה קשה, לא היו תופעות גמילה והיא נרתמה לזה ברצון (חוץ מפעמיים שהיה לה קשה). הבנתי למה לילדים יורת קל לעשות דיאטות כאלה - כי כל הזמן מישהו דואג להם שתהיה להם המנה הנכונה והמתאימה בזמינות ברגע שהם רעבים. אני ממש דאגתי שכל הזמן יהיה משהו (גם דברים משביעים, גם דברים קלים שהיא אוהבת, וגם פינוקים - אפילו הכנתי עוגת יומולדת מאבקת קקאו 100%, ביצים מוקצפות והמתקה באגאבה כשהיינו ביומולדת וידעתי שיהיה לה קשה אולי לא להתכבד בעוגה...). למבוגרים אין דבר כזה - וכשהם רעבים או מעורערים - הם יכולים ליפול.

עכשיו, כואב לי הלב קצת בכל פעם שהיא אוכלת משהו מתוק או מבוסס-קמח. כשהינו ב 100% דיאטה היה הרבה יותר קל לשמור ולהסביר לה. כשעברנו לפורמט משולב ומדוד כביכול, הגבולות נפרצו - וגם לה "קשה להתאפק" וכו'. אבל מראש החלטנו שזה לתקופה מוגבלת, ואח"כ חוזרים לטעום עוד דברים. אבל זה הרבה יותר קשה לעשות משהו כזה מאשר כשיודעים בדיוק מה אסור ופועלים במסגרת מה שמותר.

בקיצור - יש הרבה דברים שאפשר.

הנה משהו שהמצאתי כשהיתה בדיאטה. היא לא אהבה, אבל אנחנו (ההורים) והתינוקת (בת 9 חודשים) זוללים.

קנה קמח חומוס.

בערב: ערבב קמח חומוס עם מים לטקטסטורה של בלילה.

בבוקר - להוסיף מלח וכמון. בדרך כלל צריך להוסיף גם קצת מים כדי לחזור לטקסטורת פנקייק (יחסית נוזלי, כמו יוגורט נוזלי נניח).

מחבת של חביתות (משהו שלא נדבק), לחמם טוב. למרוח שכבה דקה מאוד של חמאה או שמן זית - ועם מצקת לשים בערך רבע מצקת שנפרשת לעיגול בקוטר של כ 5 ס"מ. מקטינים את האש.

שמים את הבלילה על מחבת, ולהולכים לנקות את השיש (או כל מה שצריך לעשות). אחרי כ 4 דקות חוזרים והופכים את הפנקייק. אחרי עוד 2 דקות בערך הוא מוכן.

אוכלים עם יוגור או טחינה או לבנה או בלי כלום. אנחנו יורדים על כמה בארוחת בוקר, עם ירקות טריים פרושים

מה לעזאזל אוכלים כשרוצים לשבוע??????!!!
אני אוכלת בשר ועוף, האיש והילדה בעניין של בננות ואבוקדים. בקטנה פה ושם? אגוזים. אבל זה ממש לא יכול להיות הבסיס של התזונה.
מסכימה שהכי קל לעבור דרך מבושל גם אם חזק בעניין של רופוד. אני למשל עברתי דרך תבשילים (עם בשר

) והיה את שלב הכוסמת בקרקרים ושלב הכוסמת החיה. היום קשה לי לעבור את היום בלי אספקת חלבונים (במיוחד שאיבדתי המון דם בלידה) כי כזאת אנוכי. ברר איך אנוכך

אני תומכת נלהבת של רעיון קמח החומוס. אצלנו פלאפלים (גם מטוגנים וגם חיים וגם כקרקר) הולכים מעולה.

שליחה על ידי א* » 17 מאי 2009, 19:54

המון השתנה מאז שפתחתי את הדף הזה, כבר לא מתייסרת מלעבור ליד מאפייה ומזמן כבר לא נוגעת בקוראסונים ולא חשה החמצה,לא אוכלת שוקולד על בסיס יומי, מודעת לצד ההתמכרותי שבמאפים וסוכר מעובד אחרי שנים של עיוורון בתחום הזה,אוכלת יותר סלט ואוהבת יותר סלט,מארחת רק עם פירות מבלי להרגיש שאמורה להיות שם עוגה במקום הפרי.
ארוחת בוקר הוחלפה מ2-3 סנדוויצים עם חביתה לשקית יומית טעימה של אגוזים וצימוקים (כ 20 אגוזים ו20 צימוקים), ומערכת העיכול שלי השתפרה פלאים.ויש יותר תנועה בחיים שלי ,אני פחות פדלאה.
אבל - מאז שפתחתי את הדף השמנתי . אני מסתובבת בעולם עם אשכרה כרס,בטן של אישה בחודש שלישי, הטבעות של החתונה והמכנסיים לוחצים לי ואנשים שואלים אותי אם נכנסתי להריון (ואני לא !)
נכון שלא התחלתי בתהליך ממניעי דיאטה אבל ממש מבאס אותי שהשמנתי , ירדתי מאז שהתלתי בתהליך מכמות של 8-10 פרוסות לחם ליום לבקושי 1-2 ביום,מה קורה לגוף שלי? השמנתי בעיקר בבטן העליונה והתחתונה (בפנים אולי אפילו קצת רזיתי)האם ייתכן ומאכלים שונים גורמים להשמנה מסוג/באזורים שונים?

שליחה על ידי א* » 18 מאי 2009, 06:59

ואני אפרט קצת אז אולי מישהי תוכל לשקף לי מה גורם להשמנה הזו?

בוקר : שקית של כ 20 צימוקים ו20 אגוזים (פקאנים ולוז),מקלות גזרים ,לפעמים גם ביצה קשה - למען הגילוי הנאות, זה נעשה מתוך מודעות ובאיטיות אך תוך כדי נסיעה ברכב.
(יהיה קשה מאוד לשנות את זה ,בוקר לחוץ מאוד)
:
ארוחת 10: תפוח או בננה או אפרסק או קרקרים.

צהריים : סלט ענק קנוי (עם מלא ירקות אך גם עם פסטה ואגוזים וגרעיני חמנייה) לפעמים גם טועמת מאוכל מוכן וטעים שמישהו מוכשר מביא לעבודה ,אבל ממש מעט (קציצה אחת, או ביס מדג ברוטב עם רבע פיתה)

16:00 -:אבטיח או פרי אחר, לפעמים נס קפה ו4-5 עוגיות, לא תמיד והרבה הרבה פחות מתמיד (הייתי אוכלת 20-30 בלי להרגיש לפני 6 ח').

ערב : חביתה ,סלט, גבינות,עם תוספת חמה (קלחי תירס /ארטישוק/פשטידת ירקות/פסטה/ 2 פרוסות לחם מלא).

בסופשבוע קצת יותר : לפעמים פנקייקים מקמח חצי מלא, עוף או בשר גם בשישי וגם בשבת ,לפעמים 2-3 חתיכות עוגה במשך הסופשבוע .

זה לא מעט אוכל אך זה הרבה פחות ממה שהגוף שלי היה רגיל לקבל,אייך זה שבמקום להשאר אותו דבר/לרזות אני משמינה?!

שליחה על ידי ש_חף* » 18 מאי 2009, 09:22

מבחינתי עדיף לשתות חצי כוס שמן זית בכבישה קרה על פני לאכול ג'בטה
ומקרה שהיה כך היה: אחרי הצבא עבדתי בדברים שונים ומשונים, אחד מהם היה חברת קייטרינג של אוכל בשטח. יום אחד היה אירוע שהיו בו הרבה אנשי צבא, ובין השאר רפול ז"ל. אני הייתי אחראית על עמדת החומוס והשמן, ועל השולחן היה בקבוק פתוח. רפול נעמד לידי, שאל אם זה שמן זית, אישרתי, ואז הוא לקח את הבקבוק, דפק לגימה ארוכה, והחזיר לשולחן.
<נכון שזה הרבה אחרי הזמן אבל וואלה, הסיפור מצחיק כל פעם מחדש>

א, אני לא יודעת מה לייעץ, גם אצלי המצב דומה. אוכלת הרבה אבל לא יותר מפעם ובאופן מובהק יותר בריא מפעם, מרגישה טוב, אנרגיות סבבה, מכורה להרבה פחות דברים... ונראית חודש רביעי. אני חושבת אולי פשוט להשלים עם זה, כי חוץ מזה אני אוהבת את איך שאני נראית. לפעמים אני מסתכלת על נשים אחרות וחושבת: הנה, היא למשל; היא לא יותר רזה ממני, היא פשוט נושאת את זה בסבבה, זה נראה כמו חלק ממנה, בזמן שאני מרגישה כאילו אני סוחבת חמישה-עשרה קילו ששייכים למישהי אחרת. אולי פשוט להשלים עם זה?..

ואצלי בדיוק ההפך ממכן (אלטר וא)
כבר חודש בלי מתוקים ואני יורד במשקל וזה די מדאיג אותי כשהתחלתי הייתי במצב פחות מהרצוי.
משתדלת לאכול טוב ולהוסיף קלוריות אבל לא מצליח לי
בקרוב ממש מתיאשת וחוזרת לאפות
אלטר אגו רוצה להביא לי כמה קילו??

שליחה על ידי יול* » 18 מאי 2009, 10:31

גם אצלי המצב דומה. אוכלת הרבה יותר בריא מפעם ובהחלט הורדתי בכמויות של המתוקים. הייתי שותה שתיה חמה עם 2 כפיות סוכר. עכשיו שותה עם כפית או כפית וחצי. הפחתתי משמעותית שוקולד ועוגיות שכרגע אני אפילו לא מכניסה הביתה, אז אם אוכלת זה רק מחוץ לבית כמות קטנה מדי פעם. גם פחממות אני מנסה להוריד, אוכלת הרבה פחות לחם והפסקתי לגמרי לאכול בורקסים וכאלה שפעם מדי פעם הייתי אוכלת בעבודה. אוכלת הרבה מאד ירקות, הרבה קטניות, אוכלת הרבה יותר טחינה מבעבר (אבל הרבה פחות מיונז שפעם הייתי אוכלת) יכול להיות שמבחינת הכמות אני באמת אוכלת יותר אבל זה יותר ירקות.
אז איך יכול להיות שאני ממשיכה להשמין? זה לא רק שיש לי בטן של חודש רביעי, זה גם שאני ממשיכה להשמין...
אם לפחות הייתי נשארת אותו דבר, אז הייתי יכולה אולי להשלים, אבל אני ממשיכה להשמין! (בצורה מאד איטית אבל קבועה).
מתסכל אותי נורא. אני יודעת שזה בולשיט ולא חשוב, ולגמרי הבלי העולם הזה ושהכי חשוב זה הבריאות, אבל לא יכולה/מצליחה לעזוב את זה ולהשלים (ומצד שני אין בי כוחות ורצון להתחיל דיאטה).

שליחה על ידי יול* » 18 מאי 2009, 10:35

שמחת ציון,
תוסיפי לתפריט הרבה הרבה טחינה, שקדים, אגוזים מכל הסוגים, אלה מזונות עתירי שומן ומאד בריאים.
וגם אבוקדו.
(יו, איזה כיף לך! איזה כיף לך!)

(יו, איזה כיף לך! איזה כיף לך!)
בכלל לא ההפך , זה מוביל אותי לתהיות על הדרך (גובה 180 משקל 54)

כל החשבונות האלה של מה מותר ומה אסור ואם אכלתי לפני חצי שעה X אז אני אחכה 10 דקות ואז אני אוכל Y, ואמונות של אני מכורה לשוקולד, אני מכורה לקורסונים, ולהחזיק את עצמי ולא לעמוד בפיתוי, ולהיכנע...ואיך אני לא מרזה, איך אני לא מרזה, איך אני לא מרזה???
יש לי הרבה להגיב, אבל במקום זה אני פשוט יעביר אותכם למקור
"הרזייה ללא דיאטה" תכתבו בגוגל, זה פורום בדוקטורס ברשות בלה ולאה.

לא במאבק,
הדף הזה הוא לא על ניסיון לרזות, אלא על גמילה ממתוקים, וההודעה שלך לא עוזרת ולא תומכת לדעתי. אני חושבת שכדאי למחוק אותה.

לטובת הסקרניות נכנסתי לפורום האמור, והנה דגימה -
מישהי שואלת איך ניתן לרזות ללא דיאטה והרי התגובה (ציטוט):
"מכירה אנשים רזים, כאלה שאף פעם לא עשו דיאטה, לא ספרו קלוריות, ותמיד אכלו בנחת... תשאלי אותם הם יגידו לך. "

ורוב התגובות שלהן הן כאלה - לא רציניות ומעט מזלזלות. כאן יש דף תמיכה ולא דף שאלו-מומחים-ואולי-ברוב-טובם-הם-יאירו-עליכם-מאורם-הקדוש.

מתסכל אותי נורא. אני יודעת שזה בולשיט ולא חשוב, ולגמרי הבלי העולם הזה ושהכי חשוב זה הבריאות, אבל לא יכולה/מצליחה לעזוב את זה ולהשלים (ומצד שני אין בי כוחות ורצון להתחיל דיאטה).
בדיוק כך גם אני מרגישה - וחוץ מזה, דיאטות רק מובילות אותי לבולמוס ואיבוד שליטה על הכמויות שאני אוכלת.

(יו, איזה כיף לך! איזה כיף לך!) אני מכירה אנשים שסובלים מאד ממשקלם הנמוך. בין השאר מעצבנות תגובות הסביבה - נראה שאשים לא יגידו למישהו: "השמנת", אבל אין להם בעיה להגיד למישהו "רזית, מה קרה לך, אתה הולך ונעלם". הם לא מבינים שזה בדיוק אותו סוג של הצקה!

_לא במאבק?,
הדף הזה הוא לא על ניסיון לרזות, אלא על גמילה ממתוקים_
והוא גם ממש לא על כל החשבונות האלה של מה מותר ומה אסור ואם אכלתי לפני חצי שעה X אז אני אחכה 10 דקות ואז אני אוכל Y{{}}.

כתבתי-מחקתי מרוב הזדהות בעניין ההשמנה
יש לי משקל שטוב לי בו ושיש משמעות בעיני לספירת קלוריות
אני לא חושבת שזה הבלים.
אני תקועה אחרי 2 ק"ג לפני עוד 2 בדרך להרגשה נוחה עם גופי ובגדי.

האבחנה היחידה שלי היא שעם גם וגם - אורז לבן, מאפים, סוכר וגם תוספת נכבדה מהדברים הבריאים שהם לא אורזסוכרמאפה מרגישים ממש טוב אבל
לא מורידים במשקל. ולפעמים ההיפך.

האורזסוכרמאפה אצלי לעולם לא יבואו לבד, תמיד בזוגות או שלשות של כפות ופרוסות גם אם פרוש על ימים, זעיר פה וזעיר שם
חלק גדול מהמזון הבריא הוא עתיר קלוריות! מאד. 20 אגוזים

160 קלוריות

יותר מ-2 פרוסות לחם. ואם אוכלים גם וגם... יוצא הרבה

אם אני שוכחת לשתות 3-4 כוסות מיים מעבר לשאר השתייה שלי
ולא עושה פעילות גופנית קבועה ונמרצת קמעה
אני לא יורדת

למה באמצע הגוף?
כי שם רואים? כי שומן מצטרף למקומות הממילא יותר שמנים בגוף? כי אנחנו נשים? כי זו צורת גוף?
אני בדרך ל-51 ואומרים שזה גם קשור. אבל אני מרגישה גם בבטן וגם בידיים, בשרוולים, בחזייה, בירכיים.
אבל אני מרגישה מאד חיונית רוב הזמן. קלה יותר. נחמדה יותר.

"רזית, מה קרה לך, אתה הולך ונעלם". הם לא מבינים שזה בדיוק אותו סוג של הצקה!

ממש ככה

שליחה על ידי יול* » 18 מאי 2009, 19:59

(יו, איזה כיף לך! איזה כיף לך!)
נראה שאשים לא יגידו למישהו: "השמנת", אבל אין להם בעיה להגיד למישהו "רזית, מה קרה לך, אתה הולך ונעלם". הם לא מבינים שזה בדיוק אותו סוג של הצקה!
אני יודעת, אני יודעת, אני מצטערת. יש לי אחות כזאת שסבלה במשך שנים מהערות של אנשים על כמה שהיא רזה מדי ושזה לא יפה! אכן נראה שלאנשים משום מה קל ונוח להגיד דברים מאד לא נעימים לאנשים שרזים מדי בלי לחשוב שזה פוגע, לגבי שמנים יש קצת מעצורים. אני יודעת שמי שרוצה להשמין ולא מצליח זה תסכול מאד דומה למי שרוצה לרזות ולא מצליח. זה נאמר ממקום אישי לגמרי של כמיהה לזה שתהליך ההרזיה שלי יהיה קל יותר.
חלק גדול מהמזון הבריא הוא עתיר קלוריות! מאד. 20 אגוזים

160 קלוריות

יותר מ-2 פרוסות לחם. ואם אוכלים גם וגם... יוצא הרבה[/u]
אני ממש לא מרגישה שאני אוכלת גם וגם. אני מרגישה שהפחתתי פחממות וסוכרים והוספתי ירקות וטחינה, יכול להיות שסך כל הכמות היא גדולה יותר כי אני אוכלת הרבה יותר ירקות אבל הורדתי דברים משמינים אחרים.
ברור לי שאני צריכה לעסוק יותר בפעילות גופנית. אבל האם זה יכול להיות כל ההבדל?
זה לא שאני לא זזה, אמנם לא עושה משהו מאורגן אבל הולכת לא מעט, עולה המון מדרגות ביום וכאלה.
וגם זה לא השתנה, ככה זה היה גם לפני השינוי התזונתי וכאמור אני ממשיכה להשמין, אמנם מעט ולאט אבל בכל זאת, לעולם זה לא יפסק? אם הייתי לפחות נעצרת במשקל הזה אולי היה לי יותר קל להשלים, אבל ככה, מה, אני פשוט אמשיך להשמין לנצח?
אוף.
(משחררת קיטור, מתנצלת, אולי אמחק מאוחר יותר, זה באמת לא ממש קשור לדף).

כף טחינה גולמית = כ-90 קלוריות. יותר מכף שמן, חמאה או מרגרינה. בדקתי את זה כי גם אני אוכלת הרבה טחינה.
בקשר לכושר - פעילות גופנית מתונה זה יופי ובריא אבל רק פעילות נמרצת - שמזיעים ומתאמצים - שורפת קלוריות.
רק על עצמי לספר ידעתי וזה אולי לא רלוונטי לאחרים.

שליחה על ידי א* » 18 מאי 2009, 20:43

אלטר אגו מה שכתבת על השלמה עם הגוף היה מדהים ומדוייק ...אהבתי ...הקטע הוא שאני תמיד הייתי מאלה שהעודף משקל ישב עליהם יפה ,הייתי יוצאת עם חברות כוסיות והיו מתחילי רק איתי והן נגנבו מזה ,זה בגלל שהן היו עם 15 קילו פחות ממני אך עם תחושה של עודף ואני עם השלמה עם מה שיש אז הכל באמת ישב עליי יפה ולא התדלדל או נשפך כמו חלק גוף מיותר.
אולי עליתי פה על משהו ,אולי מה שהשתנה זה שמרגע שהפסקתי /הפחתתי מאפים וסוכרים התחלתי להיות (מבפנים) יותר "כוסית" ופתאום הגוף שהיה לי מקודם כבר לא נראה טוב בעיני ? אולי לא באמת הייתה עלייה גדולה מבחינה פיזית (קילגרמים) אלא משהו השתנה או התעוות בתפיסת הגוף שלי וזה משפיע על האופן שבו אני מחזקה את הגוף שלי ובכך משפיע גם על הצפיפות במכנס ותגובות של הסבייבה?
אולי ורק אולי אך זרעת אצלי נקודה למחשבה,הולכת לקרוא מה עוד כתבו לי...תודה לך.

שליחה על ידי א* » 18 מאי 2009, 20:55

חבל שאין לי זמן להגיב לכל מה שכתבתן. בקצרה ועם תינוק עייף ביד :דברים שעלו לי כשקראתי אתכם:
אולי באמת אני משמינה מזה שזה גם וגם אולי השקית אגוזים וצימוקים שעושה לי הרגשה כל כך טובה היא התוספת שגורמת להשמנה ,אצטרך אולי לקבל החלטה האם להמשיך איתה במחיר צבירת הקיולגרמים לצד הרגשה טובה בגוף...?
ועווד -אני עדיין לא מרגישה שמצאתי תשובה סופית לשאלתי . נכון שעם אעשה יותר ספורט ואוכל הרבה יותר ירקות והרבה פחות מדברים אחרים אז אצליח להשאר באותו משקל ולא לעלות ,אך מה שמפליא ואותי ומעורר שאלות זה אייך יתכן שדווקא עכשיו כשיש יותר נועה פיזית מאי פעם ופחות ג'אנק ואני לא נשארת במשקל אלא מעלה במשקל?!

כן, יול, גם אני כמו שכתבת. לא אוכלת גם וגם. אוכלת כמעט אך ורק דברים בינוניים-עד-טובים, ועדיין לא הפסקתי להשמין. אני גם קצת פוחדת להשלים עם איך שאני נראית עכשיו, כי בעוד חצי שנה שוב לא אראה כך.

הי א.
אני חושבת שהגוף שלך עובד מתוך הגיון בריא. הורדת אוכל לא טוב והחלפת אותו באוכל בריא. זה מצוין. אבל "האינטרס" של הגוף הוא לקבל את אותן קלוריות (או אפילו יותר), וזה כנראה מה שקורה. מבחינת האוכל שפירטת זה ממש לא רלוונטי אם זה נשמע הרבה או מעט ומה מישהי אחרת אוכלת ואיך זה היה משפיע למשל עלי. מה שרלוונטי זה איך זה משפיע עלייך. אותה הכמות של קלוריות משפיעה אחרת על אנשים שונים. יש מי שתאכל את אותו האוכל בדיוק ותשקול 10% פחות ממך. בנושא הזה אין מה לעשות ואין טעם להשוות.
ובאותו ענין - אני למדתי משהו אחד חשוב: כדי לרזות את צריכה לרעוב. חשבי: האם את רעבה עם התפריט החדש? אם לא (ועדיף כמובן שלא) הגוף שלך לא ירזה. אין חוכמות ויכולים מומחים שונים לקשקש קשקושים שונים. לא מרזים בלי לרעוב. לפחות רובם הגדול של בני האדם כך.
אני חושבת שהגוף הבריא הוא גוף חכם שמנסה לחיות, ולחיות טוב ולשמור על אותה מסה ועל אותו משקל, ולא לרזות. לכן גם אם את משנה תפריט הנטייה של הגוף היא לשמור על עצמו. רק אם את מורידה משמעותית את הקלוריות והגוף חסר (ויורד במשקל) הוא מפעיל מנגנון אזעקה של רעב (מנגנון חשוב שאמור להציל אותנו, לשלוח אותנו למצוא מזון ומהר). אם את לא נענית לאזעקת הרעב הגוף יסבול ויתחיל לקחת אנרגיה מתוך המאגר הקיים - למשל שומנים. אבל זה לא יקרה בלי קושי ובלי תחושת רעב.
בענין הזה גם ספורט לבדו לא מספיק. גם אם עושים ספורט אינטנסיבי אפשר בקלות לאכול הרבה ולא לרזות כלל. רק אם לא אוכלים מספיק, כלומר מגיעים למצב של רעב, הגוף מתחיל לרזות.
אני כותבת את כל זה לא כדי להמליץ לך לרעוב. ממש לא. יכול להיות שהמשקל שלך מתאים וטוב לבריאות שלך ובכלל לא נכון יהיה לך להפחית בו? בכל אופן אין קשר הכרחי בין לאכול בריא ובין להיות "רזים", בטח שלא במובני הרזון החברתי שנדרש היום.

שליחה על ידי א* » 19 מאי 2009, 06:25

תמי אמא לשתיים -תודה על הדברים.
אני שונאת לרעוב,בגלל זה לא עושה אף פעם דיאטה,לא התחלתי את תהליך הגמילה הבייתית ממתוקים כדי לרזות ,לא ביקשתי לרזות אלא רק לא להשמין,מבאס אותי לעלות במשקל (יש לי עודף משקל רפואי של אייזה 8 קילו ,אוהבת אותו ככה ,לא רוצה להוסיף לא עודף נוסף).
ולגבי רעב - עם התפריט החדש לא מרגישה רעב, דווקא עם התפריט הקודם שכלל אכילת פחמימות וסוכרים רצוף לאורך כל היום הרגשתי יותר רעב, לא בדיוק רעב ,יותר מדוייק להגיד כמיהה לביס הבא מרגע שנגמר הביס הקודם...זה כייף להיות חופשייה ממהתמכרות הזו אך ,כמו שאמרתי, הייתי רוצה לא להשמין בעיקבות כך.

תמי זה מעניין מה שאת אומרת.
את מדברת על משקל קבוע וכאן עלתה תופעה של עליה במשקל
האם את אומרת שאדם יכול להתחיל בפעילות גופנית קבועה ולאכול כרגיל אולי מעט יותר ולעלות במשקל או יותר מדוייק, להגדיל היקפים?
מנסיוני בפעילות גופנית - לא ירדתי במשקל באופן דרמטי אבל לא השמנתי, הבגדים לא לחצו אלא להיפך.

בקשר ללרעוב - גם זה אישי. גם אם לא אוכלים מספיק מספיק למה?
כל קייץ אני בארץ לכמעט חודשיים ואני יורדת במשקל בלי לרעוב בכלל. אני חושבת שזה בגלל שאני רוב הזמן עסוקה ומאד נהנית.
_"ויכולים מומחים שונים לקשקש קישקושים שונים" - האם את מתכוונת למה שנכתב בדף כאן?