בן זוג קר

זה נשמע שאת במצב מדהים

הלוואי שגם אני הייתי מרגישה ככה. יש התמודדויות כל הזמן, זה לא פשוט. אבל זה בהחלט הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני הלימוד בלי כל השוואה.

עם כל כמה שאני אוהבת את הלימוד של ימימה ומחוברת אליו ולא הייתי רוצה לעצמי שום דבר אחר, ברור שזה לא הלימוד היחיד בעולם... אולי יש משהו שתולכי ללמוד במקום שבו את נמצאת.

עיפה מלריב,
התיאור שלך, של הילדה שבך, זנוחה על הרצפה לבד, בחושך, בוכה... ליווה אותי עוד שעות ארוכות.
אני מחבקת אותך, אותה, את הילדה הזאת שבתוכך.
אני ממליצה לך לשבת עם עצמך בשקט מידי פעם, לדמיין אותה למולך, ולתת לה את החיבוק הזה,
את מלוא האהבה ותשומת הלב שהיא עדיין מחכה לה
עכשיו זו את שיכולה להעניק לה/לך את זה.
תרגיל כזה בדמיון מודרך יכול מאוד לעזור.

ודבר שני,
לאור העובדה שאת כבר חווית מערכות יחסים כאלה,
לבסוף]הנדריקס מוצאים אהבה[/po] אומר שזה לא מיקרי שאנחנו מזמנים לחיים שלנו שוב ושוב את אותה תבנית כואבת מילדותנו
זה בגלל שאנחנו מנסים שוב ושוב להתמודד עם זה מחדש, והפעם טוב יותר, בצורה שתבריא אותנו.
לכן, על פני לעזוב את הקשר, בהחלט מומלץ להשאר שם , כמו שאת עושה
ולבדוק אפשרויות התמודדות חדשות, שונות ממה שאת רגילה.
עצם ההשתדלות שלך לשנות את המסלול הקבוע כבר יביא לשינוי, בתוכך
ויעלה אותך על המדרגה הבאה בהתמודדות עם השיעור הזה.

מעניין יהיה לבדוק אם גם לבן זוגך קשר מסוג זה כבר היה בעבר,
אולי גם הוא "סוחב" איתו רצון לא מודע שכזה, לעשות ריפוי ותיקון לנפשו.

ההסתכלות על המצב מהזוית הזאת מאוד עוזרת להישאר בהתבוננות על המצוקות והכאב ופחות להזדהות איתם,
כמו שאת באמת עושה
כי עכשיו את מבינה שכל זה בעצם לטובה,
לרפא את המכאובים שאת משחזרת מילדותך.

לוונדר

עדכון

כבר עברו.. אני חושבת שישה ימים מאז הריב האחרון שלנו.. זה כבר השג. אני יכולה לומר שבימים האחרונים, בעצם מאז שביקרתי פה, ההבדל העיקרי שהייתי יותר מודעת לעצמי וקצת יותר פעילה. כשאני אומרת פעילה אני מתכוונת שבכל פעם שהיה לי רע ניסיתי לחשוב על משהו חיובי. ניסיתי לשנות את זה ולא להסחף עם זה. זה לא ממש הצליח, אבל אני חושבת שעצם זה שניסיתי לחשוב על משהו חיובי עצר את הרע והנכונות כשלעצמה גם היא חיובית. אני קצת מבולבלת ולא יודעת מה הדרך הנכונה. אני מנסה למשל לחשוב על דברים חיוביים אבל לא עולים לי לראש דברים חיוביים וגם כשאני מוצאת אני לא מצליחה להכנס לזה ממש. אולי דרוש לזה עוד תרגול. היום ואתמול הייתי קצת מעורערת, עם מצב רוח דכאוני והרגשתי שבא לי לבכות ככה סתם ברחוב.. מיעטתי לתקשר עם אנשים מהפחד להפגע ושאז באמת אתפרק. הכלתי את ההרגשה הרעה הזו ופשוט המשכתי הלאה. אני חושבת שההבדל הגדול הוא שפשוט לא דרשתי מבן זוגי שיתקן לי את המצב רוח... שיש בזה משהו חיובי שאני לוקחת את האחריות על עצמי אבל גם משהו שלילי שעצוב לי שהוא לא זה שאפשר לפנות אליו שרע לי ואני יודעת שיעשה לי טוב...

ההשפעה של ההתנהגות שלי ניכרת בו.. הוא מביע יותר אהבה (מילולית! בזה הוא תמיד היה הכי טוב) כלומר אומר הרבהשהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו מאד ואף שהוא רוצה שיהיה לי טוב (בטלפון, הוא בחופשה מעבודה בבית של ההורים שלו). אני קצת משקיפה על הכל באופן אובייקטיבי ונטול רגשות קצת. וזה עצוב לי, אני מתה לקפוץ למים ולהיות רגשית לגמרי ופתוחה לגמרי, אבל אני לא יכולה איתו.. הוא לא יודע לשחק את המשחק הזה. אני צריכה עוד זמן לחשוב. אני מנסה להתגבר על דברים לבד. אם רע לי אני מנסה לשנות את זה בעצמי ולא מצפה מאחרים שישנו את זה בשבילי ואני חושבת שזה טוב. אבל זה גם ויתור על הפנטזיה של להיות הילדה הקטנה ושהוא ידאג לי.. אולי אחרי שנבנה את הקשר נוכל להגיע למקום הזה ממקום אחר.

אני עדיין מחפשת דרכים פרקטיות ופשוטות מה לעשות בחיי היומיום, איך לחזק את עצמי, איך לחזק את הבטחון העצמי שלי, איך להרגיש יותר טוב בלי קשר לאנשים אחרים. בינתיים ממה שאני מכירה זה:

לחשוב על דברים חיוביים
לא לחשוב דברים שיפוטיים על אחרים
לעצור רגשות שלילים (נגיד זלזול באחר)

אם יש למישהו עוד רעיונות, אני יותר מאשמח לשמוע.

ויתור על הפנטזיה של להיות הילדה הקטנה ושהוא ידאג לי..

כל הכבוד לך.
הרי זאת פנטזיה.
לא הוא ולא אף אחד אחר יוכלו לתקן את כאבי הילדות שלך, הכאב הזה שהיית ילדה קטנה והרגשת שאף אחד לא דואג לך.
כל הכבוד שבגיל כל כך צעיר את רואה שזו פנטזיה, ולומדת לא לחפש את זה בחוץ. כי בתהליך הזה, את בעצמך תלמדי למלא את ה"חורים" של הילדה הקטנה, ואת בעצמך תלמדי לדאוג לילדה הקטנה שבתוכך, וגם לילדה הגדולה שהיא את, וגם לאשה שהיא את - ואז תוכלי להיות חופשייה ומשוחררת לאהוב.
וגם בן הזוג שלך יהיה חופשי ומשוחרר לאהוב אותך, היום, כמו שאת, ולא לנסות למלא את התפקיד של האמא שרצית ולא קיבלת לפני עשרים ושבע שנים.

כמה תרגילים פרקטיים שאני זוכרת, שאולי תרצי לנסות:

לדמיין את עצמך כפי שהיית בילדותך, ולבדוק מה הילדה הקטנה שאת רואה רוצה: חיבוק? החזקה על הידיים? ליטוף? אור? לא יודעת מה? וכשאת מגלה מה הילדה הקטנה שהיית רוצה וצריכה, את יכולה להיכנס לתמונה בתור את הגדולה מהיום ולתת לך את זה.
לכתוב לעצמך פתקים בכל מיני מקומות, עם מסרים מעצימים כגון: "אני אוהבת את עצמי בדיוק כמו שאני", "אני נהדרת ואהובה בדיוק כמו שאני", וכדומה.
התרגילים שמיכל צמות הציעה, לרשום את התכונות החזקות שלך/התכונות שאת אוהבת בעצמך. זה תרגיל מעצים ששם את הדגש על הדברים הטובים בך וכך גם מחזק את הערכתך העצמית וגם מתמקד בחיובי ועל ידי כך כבר מקטין את כמות תשומת הלב על השלילי. וגם התרגיל לרשום מה את אוהבת לעשות. עוד דגש חיובי שנותן לך, לרצונות שלך, לצרכים שלך, לאהבות שלך, לעדיפויות שלך - מקום לגיטימי וחשוב בעולם שלך.

-

שליחה על ידי א* » 16 אוקטובר 2007, 22:37

ממליצה לך בחום לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה".

לוונדר . כתבת מרגש.

לוונדר, זה באמת יפה ומרגש. אבל לדעתי, הבחורה סובלת, מאוד. ולכן - עדיף לחתוך. לא חייבים לסבול כדי להתפתח רוחנית ורגשית.

ממליצה בחום להתנתק מהקשר ההרסני והמכאיב הזה. אני יודעת היטב, מניסיון, שכאשר נמצאים בתוך קשר - גם הרסני ומכאיב - קשה מאוד לדמיין את הניתוק. אבל אחרי שמנתקים, והכאב הנוראי שוכך במקצת, אפשר להתחיל לראות כמה טוב לנו פתאום בלי הלחץ והסבל האלה. ואחר כך כבר לא מבינים איך בכלל יכולנו לחיות ככה.

לא חייבים לסבול כדי להתפתח רוחנית ורגשית. להיפך: כל עוד סובלים אין התפתחות רוחנית ורגשית!
לדעתי, הבחורה סובלת, מאוד. אגב, אני לא הבנתי את זה ככה, אלא יותר שקשה לה מאוד והיא מחפשת דרך להקל על הקושי. לא הבנתי שהיא מדברת על סבל (יש דיונים יפים על ההבדל בין כאב לסבל או בין קושי לסבל בדפים על לידה).
ולכן - עדיף לחתוך. אבל אם היא לא תעבוד על זה, הרי סביר להניח שבהמשך היא שוב תמצא את עצמה בקשר כזה. לכן לדעתי, מה שעדיף "לחתוך" זה לא את הקשר אלא את ה"סבל" - או יותר נכון ללמוד להתמיר את הקושי הזה, לתקן את ההזדקקות הזאת ואת הדרישה מבן הזוג למלא אותה.

בלי ניקוד
גם אם עייפה תבחר לעזוב את הקשר הזה בסופו של דבר
עדיף שתעשה זאת לאחר איזשהו תהליך, עבודה אישית עם עצמה.
אם היא תתנסה בכל הדברים הנכונים שהומלצו לה כאן, או בחלקם,
היא כבר תהיה ברמת מודעות אחרת
ותדע לבד איפה היא רוצה להישאר ומהיכן היא מעדיפה ללכת.

ללכת עכשיו, בלי שום עבודה
אולי כמו שהיה עם האקס...
רב הסיכויים שיוביל אותה לקשר בעל אופי דומה.

מה שעדיף "לחתוך" זה לא את הקשר אלא את ה"סבל"
ואולי בסוף את שניהם, אם כך תרצה מחפשת שינוי. נראה לי שאפשר (ורצוי) להשאיר את שני אפיקי הפעולה האלה בלתי תלויים.

אני חושבת שהיא עוברת תהליך מעניין, גם אם לא פשוט.
אני לא יודעת אם היא סובלת, מקווה שהיא תענה על זה בעצמה
ולא בטוח שפרידה כרגע תגרום לפחות סבל.
עניתי לך ביתר פירוט בדף בית שלה.

נראה לי שאפשר (ורצוי) להשאיר את שני אפיקי הפעולה האלה בלתי תלויים

נכון, הם באמת לא תלויים.

גם אני הייתי אומרת שקשה לי מאד עם החבר. אני אכן סובלת כשאנחנו רבים, זה נכון. אבל אני סבלתי הרבה הרבה לפני שהוא הגיע לשכונה. הסבל שלי לא תלוי בו. אולי הוא הטריגר לו, אבל לא הסיבה לו. אם לא נסתכל על הריבים במבודד אלא על הקשר בגדול , אני לא סובלת בו, אלא מאד קשה לי הייתי אומרת את זה כך.

יעלי לה , רחל ברמן ו לוונדר סגול - אני מאד מתחברת לדברים שאתן כותבות לי. אני מאוד מעריכה את זה!

בשמת א

תודה על התשובה.

אני בהחלט מודעת לזה שאני מחפשת את זה בחוץ (דאגה הורית).. אבל כשאני מנסה "ללמוד" איך לא לחפש את זה בחוץ אני נתקלת בקשיים. אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה. איך לא ישר לפנות החוצה. אני חסרת משאבים פנימיים או לפחות כך אני מרגישה. אני מסתובבת פה באחת הערים היפות באירופה, עושה מה שאני אוהבת ובכל זאת שרויה בעצבות עמוקה חלק ניכר מן הזמן (לאו דווקא בגללו, זה היה ככה גם לפניו). אני מרגישה שרק אחרים יוכלו לתת לי את ההרגשה הטובה אותה אני מחפשת, אני מרגישה כך כי אני יודעת מהניסיון שכך זה היה בעבר. היו לי קשרים רומנטיים שהעניקו לי את כל זה (בטחון עצמי, הרגשה טובה, הערכה עצמית).

תודה על הרעיונות, את האחרון לפחות אני בהחלט איישם כאן.

א אני אחפש את הספר כשאגיע לארץ, תודה

בלי ניקוד תודה על הכוונה הטובה אבל כרגע זה לא מה שאני מוצאת לנכון לעשות.

לוונדר סגול מצטערת על הבלבול , חלק כתוב פה חלק שם, זה נובע בעיקר מזה שאני חדשה פה ובהתחלה לא ידעתי להפריד בין הדפים. ואני מסכימה למה שאמרת..

כבר עברת כברת דרך משם. אני חוזרת לערכים שציינת.
היכולת לראות אנשים כשווים לך, גם אם חברתית אתה נחשב "מעליהם"_ (במקור: _דיברו איתי בגובה העיניים )
מוסריות לעסוק בשאלות מוסריות, לא לחשוב או לדבר בגנות אחרים, לא להתנשא מעל אחרים.
עצמאיות לכלכל את עצמי לחלוטין בלי עזרה מההורים.
סיבולת להצליח להגשים את החלום, למרות שיש הרבה מכשולים בדרך אף פעם לא להפסיק לנסות ולהתאמץ.

כל אחד מהערכים האלו הם ערכים שלך. (את רואה אותם משתקפים באחרים, כיוון שהם שלך).
אילו מהם את מממשת בחייך ואלו מהם את חושבת שאת רוצה לאמץ לחייך, אבל עדיין לא הצלחת, כמו שהיית רוצה. (אולי יש משהו שאת מצליחה חלקית, והיית רוצה יותר).

מרגיעון: קירבה ללא קרב. אולי לך הוא יהיה יותר נהיר מלי.

ממליצה על הספר
אהבתך נחוצה לי -האם זו האמת?
של ביירון קייטי

עייפה מלריב מה שלומך??

טליה טקאוקה

תודה על ההמלצה! , כשאגיע לארץ, בדצמבר נראה לי שאנסה דרך האתר הזה לעשות החלפות של ספרים.

שלומי לא רע. בינתיים עברו שמונה ימים בלי ריב, ממש נס פח השמן..

אני חושבת שזה שלקחתי יותר אחריות על ההרגשה הרעה ולא ניסיתי להפיל אותה על חבר שלי כל פעם, עזר. ובכלל הגילוי של האתר הזה עזר מאד ונתן לי אנרגיות..

מעולה!@}

איזה יופי, עשית אותי ממש מאושרת!
ימים בלי ריב.
תנוחי, תנוחי, שיהיה לך כוח לא להמשיך

אולי בסוף תשני ניק ל חזקה בשלום בית

איזה כיף לשמוע! (-:

תודה לכן!

יקירתי, עייפה מלריב:
אשה וגבר שחברו מתוך דבר אחד משותף עיקרי: חוסר ביטחון. האחד מזלזל בשני, כי הוא רואה בו את עצמו שהוא לא אוהב. האחד אוהב את השני, כשהוא מרגיש את עצמו חזק ובעל ביטחון.
לעד תנדדו בין שנאה להוקרה.
את תשנאי אותו בכל רגע שיראה לך טיפש, קר וחסר רגישות לסביבה: כי זה יזכיר לך כמה הוא יכול להיות כזה כלפייך.
את תשנאי אותו כי ככזה הוא לא יצליח לעולם להנות מעבודתו. הוא תמיד יהיה עסוק בכאביו ולא יוכל להתפנות לראות את שלך.
הוא ישנא אותך וידחה ממך בכל פעם שתראי חסרת ביטחון ומעורערת: כי זה יזכיר לו כמה הוא בתוכו עלה נידף ברוח.
הוא ישנא אותך וידחה ממך כשירגיש שאת אינך מכבדת ומעריצה אותו.
הוא יאהב אותך וימשך אליך רק משיחוש שאת מעריצה אותו ואוהבת אותו.
את תאהבי אותו רק כשתדמייני שהוא השתנה.

אני נמצאת בסיפור הזה (גם איש מאירופה) 17 שנים. למדתי הרבה דברים על עצמי בזכות הקושי הרב. הרבה רגעים של אושר מהולים בערגה בלתי פוסקת למצב אחר. אני כלואה ללא אהבה רוב הזמן, מדלגת בין טיפות דלות של אושר, ביחסים שלא יאמנו.

חובה לטפל בעצמך! שיחות עם איש מקצוע יעזרו לך מאוד. אל תגיעי למצבים של לחתוך וורידים וכדומה. אשרייך שיש לך פורומים להעזר בהם (בזמני לא היו).

העזרי בקושי שלך עכשיו (אינך רוצה להפרד כעת) כדי להבין את עצמך יותר טוב ולעזור לעצמך להימנע משטויות בעתיד.
ממליצה לך- לא לבנות איתו את עתידך.
לא יהיה לך טוב איתו לעולם!!! כן יהיה לך: קשה, מעניין, מתיש ולפעמים מסעיר.

אני חוזרת אליך שוב לאחר שקראתי את כל העצות הנהדרות שאת מקבלת.
אני פשוט מקנאה בך בגלל זה. אולי, אם הייתי מקבלת את כל העצות האלו בתחילת דרכי איתו, הייתי מגיעה לשינויים ולהבנה מוקדם יותר והרבה לפני הצער והמרמור הרב שעברתי.
את השנים הראשונות בזבזבתי כדי להבין מה לא בסדר בי( בעיקר מבחינה חיצונית ). למה הוא לא נמשך אלי מספיק.הייתי כל כך מתוסכלת והגעתי למצבי חרדה ודכדוך. המון זמן עבר כדי שיכולתי להתגבר על המעגל האומלל הנוסף שנכנסתי אליו.
רק אז התחלתי לטפל בעצמי (כדי להתגבר על החרדות) והבנתי, סוף סוף, שקודם כל צריכה להיות עבודה קשה על עצמי, מבפנים.
וכאן אני מדברת על שנים רבות של עבודה מחשבתית. זהו תהליך איטי מאוד שבו את בונה את דרך ההסתכלות שלך על עצמך מחדש. באיזה שהוא שלב נעזרתי גם בנוגדי דכאון וזה ממש ממש עזר לי.
בן זוגי אדם מקסים. יש לי שותף מלא לגידול הילדים, יש לנו גישה משותפת לחיים בכלל. הוא כשרוני מאוד. ובכל זאת: הכמיהה האין סופית הזו למישהו שלא מתחשבן איתך במיטה על כל שטות. זה מתסכל בצורה לא נורמלית. ואת עוד רק שנתיים בקשר!!!!
אני חייבת לציין שרק אחרי 3 שנים עם בן זוגי התחילו הבעיות האינטימיות שלנו. לפני כן - פשוט מריבות. חוסר ביטחון עצמי גורם להרבה מריבות. כנראה ששניכם הצלחתם להתיש את הקשר מהר מאוד. מאוד קשה לאחות את זה אחר כך.

את מדברת על מנטליות שונה, והזכרת גם את עניין הדת השונה שאולי גורמת לו לראות את עניין המין בצורה שונה.
אני רוצה לספר לך על המסקנות שלי: הארופאים לא רגילים ליריקות הרעל שלנו, בעת כעס. זה משתק אותם ומהמם אותם. אם את רוצה להתחיל לעבוד על עצמך: קודם כל לימדי לומר את כעסך בדרך שלא תפגע בכבודו. בטאי את כעסך כשאת מדברת על מה שאת מה מרגישה ואל תרדי להאשמות (אתה תמיד...אתה גורם לי... וכו').

מדוע בכל זאת המלצתי לך לסיים את הקשר? גם בגלל שזה התחיל מאוד מוקדם אצלכם (אפילו עוד לפני הילדים והלחצים שהם מביאים איתם), וגם בגלל שעבודה עצמית ועוד תחת תסכול מתמיד (כי הוא ככל הנראה לא יעשה את אותה עבודה על עצמו),
נמשכת שנים רבות ויקרות.
נצלי את הזמן שאת איתו כדי ללמוד להנות ולחיות מאורך (אור) הפנימי בלבד ואז, למערכת היחסים הבאה תבואי כשאת כבר מודעת לעצמך, עומדת על שתי רגליים בכוחות עצמך, ותוכלי להנות ולהתענג מכל מה שיגיע כתוספת.

נמצאת באותו סרט בדיוק תודה על התשובה!

התחברתי מאד למשפט הזה : הארופאים לא רגילים ליריקות הרעל שלנו, בעת כעס. זה משתק אותם ומהמם אותם זה נראה כמתאר את המצב שלנו.. אולי זה באמת פערי מנטליות.

מעבר לזה לא הרגשתי הזדהות עם שום דבר שכתבת... אני חושבת שהמקרה שלנו מאוד שונה משלכם.

או קי, עדכון.. אני עייפה ולכן לא אכתוב הרבה. אבל בגדול אחרי תשעה ימים בלי ריב רבנו כעת (בטלפון). א ב ל זה בהחלט היה ריב אחר. טוב יותר. גם אם לא אידאלי, רואים את ההבדל. הייתי עם יותר כוחות ולכן לא התפרקתי. או קי לא הייתי 100% יציבה ובכיתי והייתי מאד מתוסכלת אבל זה לא הסלים ולא נתתי לזה להסלים כמו שקורה בד"כ... הסיפור היה אותו סיפור ישן וזה נורא נורא מסתכל לראות אותו פועל בדיוק באותו הדפוס כמו תמיד.. ואני בטוחה שגם אני אותו הדבר.
בגדול סיפרתי לו על כל הנושא של טבעונאות שנורא מעניין אותי לאחרונה וקראתי עליו גם פה הרבה. זה היה קטע רגיש בגלל שאני בדרך כלל מדברת המון על אוכל, וזה מפריע לו. אז ביקשתי רשות אם אני יכולה לדבר על אוכל והוא אמר שכן.. ואז דיברתי על הטבעונאות... והוא הקשיב אך לא אמר כלום ואני חושבת שאמרתי משהו על זה שהוא לא שואל שאלות.. והרגשתי שזה לא ממש מעניין אותו או יותר נכון הוא בכלל לא רוצה לדבר על זה... בכל מקרה הוא אמר לי שזה באמת לא מעניין אותו ושלשאול שאלות זה יגרום לו סבל וגם אולי יחזק אותי ללכת על טבעונאות וזה משהו שיפריד ביננו... (עוד משהו שיבדיל ביננו) אני לא ממש זוכרת מה גרם למשהו בי להסדק, בד"כ בריבים אני כבר לא זוכרת מה זה היה הרגע הזה שהיה כמו בוקס לבטן.. כי הם כל כך מתישים נפשית וגם תמיד אח"כ יש עוד הרבה דברים אחרים שפוגעים בי. בגדול אני אמרתי לו שהייתי שמחה אם הוא היה מתעניין בדבר שכל כך חשוב לי.. ואז הוא התחיל להתגונן (כרגיל) ואמר שהוא לא עשה שום דבר לא טוב, וש"לא להתעניין בכל דבר שהבן זוג מתעניין בו זה לגיטימי לגמרי".

וזה מה שפוגע בי המון המון פעמים - הוא ישר מתגונן ואומר כמה שהוא בסדר. הלו, כאילו אני יושבת פה ובוכה ואתה שומע אותי בוכה וכואבת וזה מה שיש לך להגיד? הוא בכלל לא חושב עלי ועל הכאב שלי אלא מרגיש שתקפתי אותו וכועס על זה - זה סיפור חיינו בערך. כלומר חיי הזוגיות שלנו. וקשה לי, מאוד מאוד קשה לי לשמוע את הקרות שלו (הרי הוא כועס) בזמן שאני בוכה. וניסיתי באמת שניסיתי וגם הוא ניסה לצאת מזה, ולהתקדם, ולנסות לתקשר. אבל זה ממש "נשים מנוגה גברים ממאדים" ואני מרגישה שאנחנו לא מדברים באותה השפה וזה כל כך מסתכל אותי... כי כל דבר שאני אומרת הוא יותר מתגונן ואומר שהוא לא עשה כלום כלום כלום וכמה זה נורמלי וטבעי ההתנהגות שלו ובאותה הנשימה מאשים אותי בזה שאני נעלבת מכלום ומעמתת אותו עם דברים רעים כאשר בעצם הכל היה בסדר וטוב. הוא השווה את הסיטואציה למצב של ילד שנופל וצריך לתת לו לבכות עד שזה עובר. יעני, אין לו יד ורגל בנושא וזה אני שפגעתי בעצמי... זה מאד הכאיב לי ומכאיבה לי הגישה שלו. זה הזכיר לי את ההורים שלי שהשאירו אותי בלילה בוכה על הרצפה ובטח הייתה להם אותה הגישה. כששנינו נהיה במצב פחות רגיש אני אגיד לו את זה.

מבחינתו כשאני בוכה ואומרת "פגעת בי" אני אומרת - "אתה היית לא בסדר" וזה מאוד מכעיס אותו כי הוא חושב שאין לזה שחר. מבחינתי שאני בוכה אני נעלבתי ממשהו וזה בכלל מעבר לשאלה של מי אשם. זה בכלל לא משנה מי אשם וניסיתי להסביר לו את זה... רק שבשיחות כאלה יש לי תחושה שהוא לא מסוגל באמת באמת להקשיב לי.. אלא רק להתגונן. (וכמובן שיכולת ההקשבה שלי גם נמוכה בגלל שאני כל כך פגועה..) בכל מקרה הצלחנו ככה קצת לצאת מזה ולשקוע בזה ולצאת מזה, אבל זה לא התדרדר יותר מידי כמו שתמיד היה קורה בעבר, ומבחינתי זה התקדמות.

הוא אומר שהוא לא רוצה לריב כל כך הרבה, כל שבוע, ואני חושבת שאם אנחנו לא נפתור את זה איכשהו כמובן שנמשיך לריב, עד שאולי יום אחד כבר לא נריב יותר אבל זה בעיני מצב הרבה יותר גרוע כי אז פשוט לא תהיה לנו תקווה שאפשר בכלל לשנות משהו. אני רוצה "לעבור דרך זה" להתמודד עם זה, לנסות לפתור את זה. והוא קצת מתחמק מזה, אומר שבעצם לא קרה כלום ולא רוצה לדבר על זה. הוא יכול לחיות בפוצי ומוצי הרבה שנים, אבל אני לא מרגישה עם זה טוב. אני לא חושבת שאנחנו קרובים (ניסיתי לדבר איתו על זה והוא אמר שזה מופשט לו מידי...) וזה מפריע לי ואני רוצה לשנות את זה. וברור לי שזה לא פשוט.

בסופו של דבר סיימנו עם החלטה שכבר מאוחר וכנראה שהיום לא נפתור את זה.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וחושב עלי ושאני חשובה לו וכך סיימנו את השיחה. לא אידאלי אבל בהחלט שיפור גדול מטריקת שפורפרת.

תובנה חשובה לעצמי: הוא לא קר. הוא כועס.

ערב טוב- עייפה מלריב.
אני דווקא מצאתי הרבה דברים משותפים. גם מקריאת תשובותייך לשאלון. בעיני, הבסיס לבעיה הוא אותו בסיס, גם אם הפרטים שונים.
בכל מקרה, משפט המפתח שבחרת הוא באמת הבסיס לכל תקשורת נורמלית. על אחת כמה וכמה בתרבות שכל מילה בה, נשקלת היטב וחושבים המון עד שמעבירים ,אם בכלל, ביקורת חודרנית פנימה. הם כן מעבירים והרבה ביקורת עניינית.
אנחנו יותר אימפולסיבים (כמובן בהכללה נוראית אבל כשמשווים בין תרבויות זה אכן המצב). מתרגזים מהר, משתמשים באלימות מילולית. מתפייסים מהר וכבר חשים בצורך מיני ואינטימי.
להם מאוד קשה לספוג עלבונות שכמותם עוד לא שמעו (מתחת לחגורה) ואחר כך לרצות לגעת. יכול להיות שזה נובע מחינוך נוקשה, בו חיבוקים ניתנו במשורה, ובטח שלא ניתנו כלל בשעת כעס.

עייפה מלריב שלום לך,
קראתי חלק מהדף שלך ונשמע לי שאת בדרך הנכונה ורוצה לחזק את ידייך בהמשך החיפוש הפנימי ולקיחת אחראיות על חייך.
אני רוצה לחלק איתך מהניסיון שלי וגם להאיר/להעיר על חלק מהדברים שקראתי בפיסקה האחרונה שלך.

בגדול סיפרתי לו על כל הנושא של טבעונאות שנורא מעניין אותי לאחרונה וקראתי עליו גם פה הרבה. זה היה קטע רגיש בגלל שאני בדרך כלל מדברת המון על אוכל, וזה מפריע לו. אז ביקשתי רשות אם אני יכולה לדבר על אוכל והוא אמר שכן.. ואז דיברתי על הטבעונאות... והוא הקשיב אך לא אמר כלום ואני חושבת שאמרתי משהו על זה שהוא לא שואל שאלות. והרגשתי שזה לא ממש מעניין אותו או יותר נכון הוא בכלל לא רוצה לדבר על זה..

למה את חושבת שזה "אמור" לעניין אותו?
אתם יצרתם קשר על בסיס זה שיש לכם עניין משותף בטבעונות?
למה בן הזוג שלך צריך למלא את כל המקום שחסר לך?
אני מצאתי שיש לי חברים שאיתם אני מדברת על דברים שלא מעניינים כלל את בעלי ולכן אני משתפת אחרים בזה ואותו הדבר הפוך.
"טבעונות" זה לא כל מי שאת למרות שנשמע שיש לך הזדהות גדולה מאד עם זה כרגע.
אני הייתי מהללת את בן זוגך על זה שהוא ממשיך לרצות את הקשר הזה איתך על אף שהטבעונות לא מעניינת אותו כלל.
שהוא כנראה רואה תמונה כוללת, יותר גדולה של מי שאת ולא רק את "הטבעונות".
אני גם חושבת שיש להעריך מאד את זה שהוא כן וישר איתך ולא "מנסה" לרצות רק אותך.
הוא מכבד את עצמו מספיק בשביל להרשות לעצמו להנות ממה שמהנה אותו, ולא מנסה בכח להכניס את עצמו למקום בו לא טוב לו כלל וכלל רק בכדי שאולי זה ירצה אותך.
בזה למשל יש לך המון מה ללמוד ממנו.
תנסי את להעמיד את עצמך בסיטואציה ההפוכה.
את יכולה לראות את האבסורד שבזה?

חוץ מזה נשמע שאת רוצה לדבר איתו על הטיבעונות לא בגלל שזה מרגש אותך כל כך אלא כי יש לך כל הזמן רצון או ציפייה סמוייה לשכנע אותו בזה וזה יכול להיות מייגע מאד לצד השני אפילו אם הוא למודה לגמרי למניפולציה שנעשית.
מדבר אלייך?

צריכה ללכת...
בהצלחה בהמשך

_לחשוב על דברים חיוביים
לא לחשוב דברים שיפוטיים על אחרים
לעצור רגשות שלילים (נגיד זלזול באחר)_

הי, עייפה מלריב יקרה
כל הכבוד על התהליך
(תהליך דומה לקח לי כמה שנים בעבר, אז קחי תזמן...)
פעם, בדף אחר בענין אחר באתר זה, מישהי עם שכל נתנה עצה למישהי אחרת שניסתה להכנס להריון והניק שלה היה
שממון צחיח
העצה היתה- שני את הניק
אני בעצמי אין לי ניק ולא דף בית ולכן אני מרגישה קצת פלצנית לחזור על העצה הזאת

אבל זה נראה לי רעיון טוב למי שבדרך לאנשהו, להתמקד במטרה חיובית ולא במטרה שלילית
בכל מקרה, זה נחרת במוחי כעצה מצוינת
מה את כן רוצה?

עדינה ניפו
תודה רבה על התשובה!

יש לי את הפנטזיה שבן זוגי יהיה גם החבר הכי טוב שלי. אני חושבת שלחבר הכי טוב מספרים את הדברים שהכי חשובים לך ובעצם אפשר לספר לו הכל. מה שחשוב לך ומלהיב אותך ילהיב גם אותו רק מעצם זה שזה מלהיב אותך.. זה לפחות הניסיון שלי מחברים טובים. אולי הציפיה שלי לא ריאלית אולי אני מחפשת בן זוג שיהיה גם בן זוג גם חבר .. אבל מצד שני אני שומעת על אנשים שיש להם את זה. בן זוג בתור חבר הכי טוב שאפשר לספר לו הכל וגם אני רוצה!

להציב את עצמי בסיטואציה הפוכה זה בעייתי בגלל שהכעס שלי נובע בדיוק מזה שאני חושבת "אם המצב היה הפוך אני כן הייתי מנסה להתעניין ושואלת שאלות!" וזה בדיוק הסיבה למה זה מפריע לי. אם הייתי רואה שנושא הוא כל כך חשוב לו והוא רוצה מאד שאני אתעניין בו גם , הייתי עושה מאמצים להתעניין. בגלל שזה חשוב לו.

אני חושבת על זה שכשהיינו בארץ הזמנתי כרטיסים למופע שירי יידיש כי הוא אוהב יידיש למרות שאני ממש לא אוהבת את זה. אני נהניתי שם רק מהידיעה שהוא נהנה מזה. (טוב נו וגם היה נחמד P-: ) ביום שבת הלפני אחרון רכבנו עם האופניים והראתי לו משחק כדורגל שנערך פה כי ידעתי שהוא אוהב כדורגל, למרות שאותי זה ממש לא מעניין. וזה כואב לי, כואב לי לחשוב שאני חושבת עליו ועל תחומי העניין שלו ואני לא יכולה לחשוב על פעם אחת שהוא עשה משהו כזה בשבילי

לגבי החלק האחרון אני לא חושבת שזה ממש מדויק. אני לא רוצה לשכנע אף אחד לצמחונות טבעונות או טבעונאיות. לטעמי זה משהו שחייב לבוא מבפנים ולא משכנוע חיצוני. לא היה לי בראש לשכנע אותו לזה, אבל זה היה משהו נורא מעניין ומסקרן שקראתי עליו בימים האחרונים ורציתי לשתף אותו בזה. מה שהיה חשוב לי הכי הרבה זה השיתוף במשהו שמעניין אותי.

היי

חוץ מזה נשמע שאת רוצה לדבר איתו על הטיבעונות לא בגלל שזה מרגש אותך כל כך אלא כי יש לך כל הזמן רצון או ציפייה סמוייה לשכנע אותו בזה וזה יכול להיות מייגע מאד לצד השני אפילו אם הוא למודה לגמרי למניפולציה שנעשית.

אני הבנתי את זה אפילו בצורה עוד יותר מרחיקת לכת: נדמה לי - ויכול להיות שאני טועה כמובן, אבל תשאלי את עצמך בכנות - שאת כל-כך רוצה לדבר איתו על הטבעונות כי את יודעת שזה לא כל-כך מעניין אותו וההסכמה שלו לדבר איתך על זה היא עוד ביטוי להכלה שלו אותך, ההכלה שאת דורשת ולא מקבלת.
כלומר ה רצון או ציפייה סמוייה כאן היא ליצור שוב את הקונפליקט ביניכם ואת הבדיקה שלך אותו - "יכיל אותי / לא יכיל אותי". זה שינה את הטריגר ואת העוצמה כי את במודעות לזה וזו התקדמות נהדרת; וזה עלה שוב כשיקוף לקונפליקט שבתוכך - "רוצה להשתחרר מזה / לא רוצה".

מדבר אלייך?

יש לי את הפנטזיה שבן זוגי יהיה גם החבר הכי טוב שלי ... אולי הציפיה שלי לא ריאלית אולי אני מחפשת בן זוג שיהיה גם בן זוג גם חבר .. אבל מצד שני אני שומעת על אנשים שיש להם את זה. בן זוג בתור חבר הכי טוב שאפשר לספר לו הכל וגם אני רוצה!

בהחלט יש זוגות שמההתחלה התחברו בקשר של חברות אמיצה. אבל יש גם זוגות שאצלם החברות מגיעה רק עם השנים - אצלינו זה ככה

- וזה לא הופך אותם לזוגות פחות טובים. זו דינמיקה אחרת. תשאלי למה? לא יודעת. כל זוג והתיקון שלו, אולי זה קרמאטי.

יעל

שקט, שלווה, אהבה, בטחון עצמי, אנרגיות, שמחת חיים, אושר, אופטימיות, אמונה.. מילים שכל כך זרות לי...

היי יעלה

מדבר אלייך? אולי בתת-מודע אבל במודע אני לא מתחברת לזה. מבחינתי זה הכי פשוט שיש. יש משהו שמאד מושך אותי מסקרן אותי ומלהיב אותי בימים האחרונים ואני רוצה לשתף בזה את הבן אדם שהכי מרכזי אצלי בחיים.

יעלי לה
תודה על הניסוחים הנפלאים

!

תודה

הפעם יצא לי טוב.

משהו שמאד מושך אותי מסקרן אותי ומלהיב אותי בימים האחרונים ואני רוצה לשתף בזה את הבן אדם שהכי מרכזי אצלי בחיים
אני כ"כ מכירה את המקום הזה. גם עם בעלי זה לא הולך. אפילו החברות שכבר צמחה בינינו בינתיים לא מבוססת על שיתופים מהסוג הזה.
בשנים הראשונות זה מאוד תסכל אותי אבל עכשיו אני ממש לא מרגישה שזה חסר לי. יש בינינו חברות מסוג אחר לגמרי, שמבוססת על ההיכרות המאוד עמוקה שלנו זה עם זו שנוצרה באופן טבעי במהלך יותר מ-7 שנים של חיים משותפים, וזו חברות מסוג שיש לי ויכולה להיות לי אך ורק אתו

וזה נפלא.
כשאני רוצה לשתף מישהו במשהו שמלהיב אותי אני מתקשרת לאמא או לחברה. וגם זה סבבה. בדרך כלל אני יודעת בדיוק לאיזו חברה כדאי לי להתקשר כדי לקבל את מלוא ההתלהבות ממה שאני מספרת

וכך כולם באים על סיפוקם.
ברור שאני משתפת גם אותו בצורה מסוימת, אבל בדרך כלל זה אחרי שהצורך בשיתוף ההתלהבות בא על סיפוקו, ואז אני פונה אליו בלי ציפיות ודרישות - על נקי - ומעבירה לו "מסר" יותר מתומצת שאני מניחה שיאפשר לפתח איזו שהיא שיחה. עם אני רואה שהוא נשאר אדיש, השיחה לא מתפתחת וזה בסדר וממשיכים הלאה.

יש לי את הפנטזיה שבן זוגי יהיה גם החבר הכי טוב שלי. אני חושבת שלחבר הכי טוב מספרים את הדברים שהכי חשובים לך ובעצם אפשר לספר לו הכל. מה שחשוב לך ומלהיב אותך ילהיב גם אותו רק מעצם זה שזה מלהיב אותך
ועכשיו השאלה:
האם את מתאהבת בגברים שמסוגלים להיות גם "החבר הטוב שלך"?
או שאת נוטה להתאהב בגברים שהם טיפוסים אחרים, שהם "מושא להתאהבות", "אובייקט רומנטי" ולכן - מטבע הדברים אינם מסוגלים ולעולם לא יוכלו להיות "החבר הטוב" כי זה סוג אחר של יחסים, כי זה סוג אחר של בחירה?
האם אי פעם התאהבת ב"חבר הכי טוב" שלך, או שאם גבר כלשהו הוא "ממש חבר טוב" אז היחסים שלך איתו לא יכולים להיות אלא אפלטוניים לחלוטין והוא בכלל לא מהסוג שתתאהבי בו, כולל סיכוי גבוה שהוא יהיה הומו?
כל השאלות האלה (אין לי תשובות, על זה את צריכה לחשוב) מעלות אל פני השטח את הבחירה שלך.

אולי כל הנשים שמתוסכלות ומאוכזבות מהתקשורת הקשה-קשה-קשה עם בן הזוג, בחרו זוגיות עם "גבר" שהצית את החלק הרומנטי בנשמתן. לכן, זה אומר שהן בחרו מראש מערכת יחסים מתסכלת נוגה-מאדים. זו בחירה שסותרת "חברות, שיתופיות, חום, חיבה, ידידות" וכולי.
הגבר הרומנטי שייך לפנטזיה שהוא יכבוש אותך בסערה, את תעריצי אותו והוא יכרע לרגלייך עם ורד וידאג לך ולנצח תרגישי בטוחה ומוגנת לצידו.
מה צר שבמציאות, גם זה לא קורה...

פעם, לפני מיליון שנה, קראתי ספר שהמליץ לנשים ללמוד להתאהב ב"חבר הכי טוב". רק עכשיו אני תופסת מה היא בעצם טענה שם, המחברת. היא בעצם אמרה, אם את מתאהבת וסובלת - אז זה סימן שאת בוחרת מלכתחילה בגברים שיתסכלו אותך וישברו לך את הלב (מובן שמדובר בניסיון נואל ונואש לרפא פגיעות מהילדות ומובן שזה לא יכול להתקיים).
ואז היא המליצה: אם את רוצה לא לסבול, תעשי מאמץ להתאהב בבחור ה"טוב".
בזה שהוא חבר, ידיד, נחמד, בזה שכן מתעניין בכל מה שעובר לך בראש ושמח לשתף אותך, בזה ששמח לעזור לך, כי הוא אדם חביב וחברי. בזה שמקשיב לך ונותן כתף, ואפשר לבנות איתו חיים טובים ויציבים.
אז אין סערות בקשר הזה. אבל מה היא הסערה אם לא חרדת הנטישה הקשה, או ההזנה של הפחד "האם אני ראויה לאהבה", או הניסיון למלא חורים באהבת ההורים על ידי מישהו שמזכיר לך במשהו את הפגיעות שפגעו בך הורייך?
כדי להיות מאושרת, את צריכה למצוא מישהו שלא פוגע בך כמו שהורייך פגעו בך. שלא דורך על אותן יבלות. מצד שני, העבודה על עצמך בלי שום קשר לגבר זה או אחר תרפא את המקומות הפגועים כך שאף אחד לא ידרוך לך שם על יבלות. כי כבר לא תהיה יבלת.

כן זה לא קל לתת לעצמנו מין ניק חיובי שכזה
למה בעצם?

תודה בשמת. מאוד מעניין מה שכתבת לי וגורם לי לחשוב.

אני מציגה פה נקודת מבט אחרת, קצת יותר "קשוחה".
לפי מה שאת כותבת ומספרת, נראה שאת עסוקה המון במה שכואב לך, במה מפריע לך, באיך כואב לך ובכמה רע לך. לי אישית זה גורם לשתי תגובות:
אחת, יאללה צאי מזה, חיים רק פעם אחת. נכון, היתה לך ילדות קשה, אבל מספיק להתעסק באומללות כל היום. את צעירה, לומדת, חבר, חו"ל, משלמים לך על הלימודים, לא צריכה אפילו לעבוד, כל החיים לפנייך, אז די לרחמים העצמיים.
תגובה שנייה, את צריכה לדעת שזה ממש ממש לא נעים לחיות עם מישהי שכל הזמן מרגישה מסכנה. לא משנה אם יש לה סיבות או לא. זה פשוט לא נעים. זה מתיש. ולא ברור למה זה מגיע לו. או. קיי. אז את לקחת אותו לכדורגל וכו', אבל הוא גם לא מפיל עלייך את כל הבעיות שלו כל הזמן.
סליחה על הקשיחות, אבל זה באמת מה שאני חושבת.

אולי כי נצטרך (רחמנא לצלן) להאמין בזה בסוף, שזה נכון, שאנחנו ראויים לטוב ביותר...?
וזה, כנראה שינוי מפחיד עבורינו...(-:

תשובה יפה הגבירה בחום

אמא זה לא כל כך קל "לצאת מזה" אחרת ממזמן הייתי "יוצאת מזה" לצערי.
לגבי התגובה השנייה אני בטוחה שזה לא נעים, אבל בכל אחד מאיתנו יש חלקים לא נעימים וכשאתה בוחר לחיות עם מישהו ולאהוב מישהו אז אתה בוחר גם לחיות עם החלקים האלה.

אמא זה לא כל כך קל "לצאת מזה" אחרת ממזמן הייתי "יוצאת מזה" לצערי.
אני מבינה. עם זאת, קצת קצת נשמע (ושוב, זה רק ממה שאת מספרת ומהרושם הוירטואלי) שאת קצת מחפשת דרמות, שאת צריכה את הריגוש וההאשמות באיזשהו אופן.
הרי זה לא הגיוני שבנאדם יתעניין בכל מה שמעניין אותך רק בגלל שזה מעניין אותך, גם אם הוא הכי אוהב אותך בעולם.
הבעל שלי הוא החבר הכי טוב שלי בעולם. אנחנו חולקים המון תחומי עניין משותפים. אבל גם המון לא. אי אפשר שמישהו יהיה הכל. למשל, כל הטבעונות שלי והעניין בתזונה לא מעניין אותו בכלל. הוא בעיקר אוכל ג'אנק. אבל דברים אחרים מאוד מעניינים אותו. אז אני מדברת על זה עם חברות. מה הביג דיל? קצת פרופורציות. חוץ מזה, על הכל אפשר להסתכל קצת בהומור. לפעמים אני אומרת לו, איזה מזל שאתה לא טבעוני כמוני, אתה הגבר הקרניבור "הפרימיטיבי" הסקסי שלי. איזה כיף שאתה לא חנון. או למשל הבלגן שלו יכול להוציא אותי מהכלים. אבל אני בוחרת לא להתעצבן. כי מצד שני גברים סטריליים ויותר מדי מסודרים הם נראים לי פחות גבריים. או זה שהוא בזבזן, אז במקום להיטרף מזה אני מתמקדת בזה שהוא נדיב ולא עושה עניין מכסף.
הרי אם להיות מסכנה או לא זה קצת עניין של בחירה. למשל, להיות מסכנה בקשר לילדות שלך זה באמת קשה להיפטר מזה. אבל כל הזמן לחפש איפה הבנזוג לא מתעניין? זה כבר עניין של בחירה שקשורה להווה.

אני בטוחה שזה לא נעים, אבל בכל אחד מאיתנו יש חלקים לא נעימים וכשאתה בוחר לחיות עם מישהו ולאהוב מישהו אז אתה בוחר גם לחיות עם החלקים האלה.
כן ולא. יש דברים שבאמת צריך להכיל. אבל דרמות ומריבות ותלונות חוזרות ונשנות זה דבר שממש קשה לחיות איתו. זה פשוט הורס את היחסים. מה יהיה כשיהיו ילדים? אז גם יש מעט מאוד זמן, חוסר בשעות שינה, מעט סבלנות.

נשברתי. הריב השאיר אותי עם טעם רע בפה וממורמרת. שלחתי לו אתמול כמה SMSים חסרי ביטחון אם אני חשובה לו וכד'. זה מאוד הפריע לו. היום הוא אמר לי שאני מציקה לו וזה חסר כבוד. שהוא סוף כל סוף בחופש בבית שלו שבועיים אחרי 7 חודשים של עבודה קשה בארץ אחרת ואני מציקה לו.

אמרתי לו שאני לא אציק לו יותר שלא ידאג וניתקתי את הטלפון. דיי אני לא יכולה. כשהוא קורא לחיפוש שלי אחר הפגנת חיבה הצקה אני לא רוצה להיות איתו. כשהוא מבהיר לי כמה "הבית" שלו והחברים שלו שם חשובים לו במקום להבהיר לי כמה אני חשובה לו אני לא רוצה את זה. מעדיפה להשאר לבד!

אין לי כוחות לשמוע דברי תוכחה או "נקודות מבט קשוחות" שלא רואות את הצד שלי, אז אנא.

מבינה.
אם את רוצה לדבר אני "כאן" yaeli le@walla.com

תודה יעלי לה

אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני במצב כזה שאני כבר מיואשת מדיבורים.

לדעתי, במצבים כאלה אין מה לשבור את הראש... אל תחשבי יותר מדי, אל תנברי בכאב. תעשי משהו טוב בשביל עצמך, איזו שהיא נתינה לעצמך (רק את יכולה לדעת מה), וכשתחזרי להרגיש קצת יותר טוב, ההבנה הטובה תחזור. אם תרצי לדבר כשזה יקרה, את מוזמנת...

(סתם, חייבת לספר לך בסוגריים שהמלים "את מציקה לי" כ"כ אופייניות לבעלי בהקשר כזה ובהקשרים אחרים, שזה כבר נהיה בדיחה בבית)

יעלי לה

אני משתדלת במצבים כאלה פשוט לתפקד (שזה אומר גם סתם להיות בלי להשבר לגמרי), כי גם זה קשה לי. מצבים כאלה מכניסים אותי להרגשה "גיהנומית" שהכל רע וזה מציף אותי לגמרי. אני בינתיים מכינה שיעורים למחר כי אני חייבת (רוצה).
אני לא מסוגלת להתמודד עם ה"מציקה לי" כי זה בדיוק ההפך ממה שאני כל כך זקוקה לו באופן עמוק. אני לא מקבלת מחבר שלי מספיק חום ואהבה בלתי מותנית ואז כשאני מנסה להוציא את זה ממנו הוא אומר לי שאני מציקה לו כלומר דוחה אותי עוד יותר וגם מסביר לי כמה חשוב לו "הבית" והחברים שלו עכשיו במקום להסביר לי כמה אני חשובה לו. באתי לקבל ליטוף וקיבלתי בוקס..
אני מרגישה שאני זקוקה נואשות להפגנת חיבה מצד חבר שלי וזה הופך אותי לשפחה. אני שונאת את זה וממורמרת על זה ומעדיפה כבר להיות לבד ולסבול לבד מחוסר אהבה אבל לא להתחנן לזה מבן אדם אחר..
נכון שהיה אידאלי שהייתי לא זקוקה כל הזמן לאישור שהוא אוהב אותי, אבל אני כן זקוקה לזה, ומה זה שווה מערכת יחסים שצד אחד לא תומך בצד השני בדיוק איפה שהחולשות שלו?

תודה על התשובות שלך, הן מרגיעות אותי ואני מעריכה אותן מאד.

הרגשה "גיהנומית" שהכל רע וזה מציף אותי לגמרי
זה טוב שאת מתמקדת בעשייה תכלס. בנוסף אני ממליצה מאוד שתעשי משהו בשביל עצמך. זה יכול להיות כל דבר, אבל חשוב שזה יקרב אותך לעצמך, שזה ירגיש כמו חיבוק לעצמך. למה אני מדגישה את זה? כי במצב רגשי כזה הלב סגור והכל מכווץ בפנים, וזה אומר שגם ההבנה הטובה סגורה. לכן כמה שלא תחפשי פתרון מחשבתי לקונפליקט הזה, לא תמצאי אותו כל עוד לא תשובי אל עצמך. (את זה למשל למדתי בימימה)

אני לא מסוגלת להתמודד עם ה"מציקה לי" כי זה בדיוק ההפך
עכשיו את נמצאת בהפך. אל תנסי להתמודד עם כלום, זה רק יתערבב לך ולא תוכלי לראות את הדברים בבהירות. תמתיני לשוך הסערה ואח"כ תחשבי אם את רוצה ויכולה להתמודד עם זה.

אני לא מקבלת מחבר שלי מספיק חום ואהבה בלתי מותנית ואז כשאני מנסה להוציא את זה ממנו
המשפט הזה מכיל סתירה. את רואה אותה?

באתי לקבל ליטוף וקיבלתי בוקס..
מכירה את ההרגשה הזאת מקרוב. מזדהה, מזדהה, מזדהה. זה כואב כל-כך וגם מעורר זעם נוראי. קבלי

.

אני מרגישה שאני זקוקה נואשות להפגנת חיבה מצד חבר שלי וזה הופך אותי לשפחה. אני שונאת את זה וממורמרת על זה ומעדיפה כבר להיות לבד ולסבול לבד מחוסר אהבה אבל לא להתחנן לזה מבן אדם אחר.. זו דינמיקה שאפשר לצאת ממנה.

נכון שהיה אידאלי שהייתי לא זקוקה כל הזמן לאישור שהוא אוהב אותי, אבל אני כן זקוקה לזה, כך זה עכשיו. את יכולה לבחור לשנות את זה.

מה זה שווה מערכת יחסים שצד אחד לא תומך בצד השני בדיוק איפה שהחולשות שלו?
שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה (גם היום, אחרי שנים של לימודי ימימה וצמיחה אישית אדירה ושינויים מפליגים בדינמיקה הזוגית).
כשאני בתוך החולשה אני נהיית עוד יותר מתוסכלת מהמחשבה הזאת ומחליטה שזה ממש לא שווה הרבה. שאני דפוקה שבחרתי את הבנזוג שבחרתי, איך אכלתי אותה... לא הוגן שאני צריכה להיות חזקה כל הזמן ולא להפגין חולשה לעולם, לא כשאני חולה ("ממי אני חולה תטפל בי" - "את מציקה לי"), לא כשהילד מנגן לי על העצבים ("קח אותו ממני ותן לי להירגע!" - "תירגעי ותפסיקי להתנהג כמו משוגעת!"), לא כשאני בצירי לידה (אחרי יותר מיומיים עם לידה תקועה: "אני רוצה אפידורל" - "אני לא מאמין שאת נשברת כל-כך בקלות" ויוצא בהפגנתיות מחדר לידה), כי החולשה שלי מלחיצה אותו.
כשאני לא בתוך החולשה אני יודעת את התשובה בדיוק: בחרתי בבן הזוג הזה כי אני יכולה להתמודד עם התיקונים שהוא מזמן לי, זה שווה כי זה מכריח אותי להתחזק ולהיות לא תלויה. ובאמת עברתי תהליך התבגרות והתחזקות אדיר בזכות העניין הזה.
בשבילי זה שווה את זה.

הי עייפה
מבינה מאוד את העייפות שלך, שבטח נכון לעכשיו מגיעה לשיאים חדשים.
רציתי לחזק את דבריה של יעלי לה ולומר לך שגם אני הגעתי ממקום של הזדקקות בלתי נדלית לחום ותשומת לב מבחוץ וגם אני בתהליך ארוך של שנים חוללתי בעצמי שינויים עצומים. גם היום אני נקלעת לעיתים לפינות בהן אני חשה נזקקת אבל העוצמות של זה הן מדוללות כמו תרופה הומאופטית לעומת מה שהיו לפני כמה שנים, אני במו ידיי הבאתי את עצמי להיות אדם שלם וחזק ואוהב את עצמו ואת העולם. והיום כך אני חשה ברוב הזמן. הימים בהם אני קשה ומתוסכלת התמעטו לימים בודדים. כך שיש תקווה.... תקווה גדולה!
מעבר לזה אני יכולה לומר שיש גם תקווה לבניה ושינוי עם בן זוג. צריך רק להיות שם רצון ומוטיבציה של שני אנשים. אני יכולה לספר שגם בן זוגי (אחרי שנים של אי התאמות בינינו) עובר שינויים מדהימים, עם עצמו ואיתי כך שגם זה אפשרי, יכול להיות שלא עם בנהזוג הנוכחי אבל בהחלט בהחלט אפשרי כשיש רצון ואהבה. ולפעמים שינוי קטן מבנהזוג זוכה לתגובה כזו מדהימה מצידי, שזה מדהים אותו עד כמה פתק עם 4 מילים שהוא משאיר לי על השולחן בבוקר יכול לעשות לי את כל היום ולגרום לי לפרוח, והוא קולט שזה כ"כ קל לגרום לי לפרוח ורוצה לראות אותי יותר כך ולאט לאט זה מתחיל להיות מדבק ומתחיל מן תגובת שרשרת של מעשים ותגובות שמרככות ומשפרות...
אני מספרת לך רק כדי להפיח תקווה ולומר שזה אפשרי לחלוטין, ודברים קטנים ויומיומיים מחוללים שינויים גדולים. אני מבינה שאת במן מצב מיואש לגמרי מעצמך ומהזוגיות באשר היא ואפשר וצריך להאמין שאפשר אחרת, אם רוצים. ואם רוצים, אז מגיע לנו (לא פחות מהטוב ביותר (-:)
אני חושבת שהמחשבות שמזדחלות אל ראשך אודות ה"לבד" שלך הם דבר טוב, את מתחילה לגלגל אותו בראש ומבינה שהוא עדיף מאשר לחיות מן חיי חסך ומורעבות. יתכן גם שלבד העבודה העצמית והתהליך הפנימי המדהים שהתחלת כאן לעבור יהיו חזקים ומואצים יותר.

מאחלת שלווה ומנוחה
וקצת שקט
@}@}

מ י ו א ש ת

מאוד קשה להפרד כשהוא לא רוצה, אבל גורם לי להרגיש דרוסה לגמרי. הוא מנהל איתי מאבקי אגו, כל אחד מגן בחירוף נפש על החולשות שלו שמתנגשות עם של האחר. העניין הוא שאני יותר חלשה ממנו וזה מביא אותי למקומות הרבה יותר נמוכים מאשר אותו והוא לא רואה את זה, לא באמת רואה את זה. הוא עסוק בלהגן על עצמו.
הוא אמר לי שכמו שהחולשה שלי שאני בוכה והוא קר אלי אז החולשה שלו היא שאני מאשימה אותו בדברים שלא היו ולא נבראו ("פגעת בי" כאשר הוא לא רואה ממה לעזאזל הייתי אמורה להפגע). אני בן אדם רגיש ונפגע בקלות מדברים שאולי אנשים לא רגישים כמוהו לא רואים. אני לא רואה איך זה ישתנה. ומה יהיה כאשר יהיה יותר רגישה? בהריון, עם ילד? אז כל פעם שאתלונן על משהו הוא יוציא את כל התותחים?
אני לא רוצה להפרד ממנו אך מרגישה יותר ויותר שאין מוצא הגיוני אחר.
אני כבר הלכתי לפסיכולוגית בארץ בגלל זה וניסיתי לעבוד על זה. מה הוא עשה? יש לו כסף למה הוא לא מציע ללכת לטיפול על חשבונו?
והבעיות ביננו הם הרבה יותר מזה. כשאני חושבת על להפרד ממנו אני חושבת על:
כל הפעמים שאני בכיתי עד לאובדן הכרה כמעט והוא היה קר אלי ואף זלזל בי.
החודש שגרתי אצלו והרגשתי ממש ממש לא רצויה. כל הכסף שהוא דרש ממני לשלם למרות שהוא עובד בהיי טק באחת המדינות היותר עשירות על פני הגלובוס הזה ולי לא הייתה עבודה.
כשאני חושבת יותר ויותר על זה, אני נמלאת בהחלטה להפרד. אבל במציאות הוא לא ידחוף לשם ובמציאות אני כל כך חלשה שקשה לי לא להשבר אחרי שאני אומרת לו את זה. אתמול כתבתי לו שאנחנו צריכים להפרד. הוא כתב לי שנכון. אח"כ כתבתי לו שאני מצטערת שפגעתי בו. אתם יודעים אחרי פרידה בכל זאת לסיים את זה יפה והוא קיבל את זה בתור זה שאני מצטערת על מה שעשיתי ובעצם אנחנו לא נפרדים. קשה לי להגיד לו שדי אני רוצה להפרד כי קשה לי להפרד מן הרעיון שהוא ירצה להשנות.
שהוא יבין עד כמה נורא מה שהוא עשה, ושהוא רוצה להשתנות.
אבל המצב הוא בערך הפוך. הוא כועס עלי מאוד על איך שאני מתנהגת אני. אני מציפה אותו בשליליות כל שבוע. אתמול הוא התקשר ורק אמר לי על הצד שלו. שאני מציפה אותו בשליליות וכמה לא טוב לו בקשר. אני לא אמרתי כלום. לא יכולתי יותר. אחרי ריבים כאלה אני גמורה לגמרי. כמו שהייתי פה לפני עשרה ימים. ואז אני כנועה כמו שהוא אוהב ואנחנו לא רבים עד שאני לא יכולה לשאת יותר את הזיוף הזה ואנחנו רבים.
אני לא יכולה להמשיך ככה יותר.
אני חושבת שאכתוב לו אמייל ארוך עם כל מה שאני מרגישה. הוא כנראה יכעס על זה, שאני בעצם אומרת כמה הוא לא בסדר במקום להתנצל על איך שאני התנהגתי.
כמה אפשר לחיות בשקר?

אי אפשר.

נראה לי, שענית לעצמך, מה את באמת רוצה.

( () )

העניין הוא שאני יותר חלשה ממנו וזה מביא אותי למקומות הרבה יותר נמוכים מאשר אותו
העובדה שאת מגיעה למקומות נמוכים יותר כלל לא מצביעה על חולשה שלך. את רגישה יותר ממנו. זאת מתנה. זה אומר שאת חווה את חוויית החיים בספקטרום הרבה יותר רחב ממנו. זה מאפשר לחוויית החיים שלך להיות יותר עשירה. נכון, שזה יכול להביא אותך למקומות מאוד נמוכים, אבל זה אומר שזה גם יכול להעלות אותך לגבהים מאוד מאוד גבוהים. דבר שאולי לו, אין יכולת לעשות. לא לכאן ולא לכאן - לאט לאט, ביחד עם מה שאת כבר עושה כאן תלמדי למתן קצת ולא ליפול כ"כ עמוק. רק תדעי שלפעמים צריך להגיע מאוד נמוך כדי לגדול ולצמוח, לפעמים צריך להגיע אל הקצה בשביל לשנות משהו מהותי בחיים.
ממש לא חולשה. אני רואה אנשים שמקובעים בתוך טווחי תנודות קטנים כחלשים, כלכודים, שהקושי שלהם להתקדם ולגדול הוא מאוד גדול.
מחזקת אותך, בתחושות, במחשבות וברגשות שאת חווה ומאחלת לך להתבונן קצת מבחוץ ולראות בהן תהליך (חיובי מנקודת מבטי) חשוב שאת עוברת

גבירה, כתבת כ"כ יפה @}

הדף הזה מרתק בעיני
זוית הראייה שאתן מביאות
התמיכה הזאת לכל אורך הדרך
אני כבר מזמן איבדתי אותה,
ואתן ממשיכות לזהות את המקום של הכח והצמיחה
וההתפתחות
ממש שיעור ענק בשבילי

תודה

לא הייתי כמה ימים הייתי ב סוף שבוע מעצים במדבר (דף חדש שיפתח בקרוב ועד אז יהיה כאן בסימן שאלה). עייפה את עושה דרך מדהימה!

. אני רואה את הכאב שלך

ובעצם רואה שכבר נפרדתם. אתם רק מושכים את הקץ. ממשיכים להכאיב אחד לשני. לכתוב לו לא צריך להיות בהאשמה. האם את שלמה עם הפרידה? אם את שלמה איתה - כדאי לכתוב או להגיד (מה שיותר קל לך) אני נפרדת ממך ובזמן הפרדה מצירה על הכאב שהיה נחלת שנינו בקשר הזה. מאמצת לליבי את מה שהיה טוב ואת האהבה שהייתה שם. את האנקדוטות הקטנות שישמרו איתי, למרות העצב של הכאב והפרידה שחווינו. ותנסי באמת לתת לעצמך להיות שם - בעצב של הפרידה, בהבנה של הדרך - תאפשרי לעצמך להרגיש את כל זה - מהמקום שלך הנקי ולא מהמקום של ההאשמה. לא לחפש אשמים בכלל - לא את ולא הוא - אף אחד מכם לא רצה לפגוע או להיפגע. זה פשוט קרה. אולי בא ללמד משהו. פשוט תאפשרי לעצמך לנסות להיות במקום שאת בו. (כולל הבלבול והתסכול). אני רואה אותך עושה את הצעד המדהים מהמקום הזה להבנה - ומבינה מה משך אותך למקום הזה - והקשר הזה וההתחבטויות שבאו ובאות איתו (עדיין) נותנות לך את האפשרות לעשות עבודה עם עצמך ולבחון ולהגיע להבנות חדשות.
שולחת לך חיבוק והמון אהבה.

קראתי רק חלק מהדף. רציתי להגיב על כמה דברים:

מצד אחד הוא שהוא לא הבן אדם הכי חם ופיזי שבעולם, ואני מצד שני שצריכה כל הזמן חיזוקים מחדש וכמות אדירה של תשומת לב... מי מאיתנו הוא החריג והמגזים פה?
אני חושבת שזה ממש לא משנה מי 'החריג והמגזים'. אף אחד משניכם הוא לא חריג. כל אחד הוא מה שהוא וזה בסדר. אם את צריכה הרבה, אז את צריכה הרבה. זה מה שאת. זה בסדר. וזה מה שמגיע לך.
השאלה כאן היא לא 'מי הבעייתי פה?' אלא האם אתם מספקים זה לזה את מה שאתם צריכים.
אולי עבור מישהי אחרת הוא יהיה טוב, כמו שהוא, עם הקרירות שלו. אולי את, כמו שאת, עם כל הצורך שלך, עם מישהו אחר זה יהיה נפלא.

יש מי שיאהב אותך כך, עם כל הצורך שלך, ואולי אפילו יחשוב שזה חינני, ותהיה לו הנאה לספק לך את הצורך הזה.

כתבו לך שאת צריכה לאהוב קודם כל את עצמך.
זה נכון. זה חשוב.
אבל לאהוב קודם כל את עצמי, לא בהכרח אומר להישאר עם בן זוג שלא נותן לי את מה שאני צריכה, ולספק את זה לעצמי בעצמי.
לאהוב קודם כל את עצמי, זה יכול להגיד שאני יודעת שמגיע לי יותר. הרבה יותר מזה. שמגיע לי לקבל את מה שאני צריכה.
אם יש לי צורך בהרבה חום ומגע ונשיקות - אז זה הצורך שלי.
אם זה המקום שאני נמצאת בו כרגע - אז זה המקום שאני נמצאת בו כרגע.
אין בזה שום דבר 'יותר מדי' או 'לא בסדר' או 'חריג ומוגזם'. צורך זה צורך. צורך זה דבר חשוב. צריך להקשיב לצורך. זה מה שיש בך כרגע. זה כנראה לא הולך להשתנות בקרוב - אז צריך לתת מענה לצורך הזה. מגיע לך לקבל מענה על הצורך הזה.

האהבה לעצמך תתבטא בכך שתהיי משוכנעת שמגיע לך לקבל את מה שאת רוצה. בלי לשפוט את מה שאת רוצה אם הוא לגיטימי או לא.
ואם את רוצה הפגנות של חום בצורה פיזית, במגע, בליטופים, ונשיקות, ולא מקבלת את זה - אז מתוך אהבה לעצמך תדעי שזה לא המקום שלך.
מגיע לך את מה שאת רוצה !!!

אני מאמינה שמגע וחום זה באמת צורך בסיסי של כל בן אדם החל מהינקות. ומי שלא קיבל את זה מספיק (רובנו !) - ימשיך להצטרך את זה בבגרות וזה מאוד מאוד לגיטימי.
לא סתם את צריכה את זה. זה צורך בסיסי. אל תתפשרי עליו !

גם לבן זוגך זה בוודאי היה חסר בילדות, אבל יש אנשים שהולכים בכיוון ההפוך - במקום לחפש חום שלא קיבלו, הם נסגרים. הם לא מודעים לצורך ולחוסר הגדול שלהם בחום ובאהבה.
אני חושבת שאלה נמצאים במקום קשה יותר מאשר אלה הרגישים שמחפשים הרבה חום.
וזאת למרות שלמבט מבחוץ הם נראים חזקים יותר ופחות תלותיים.
דווקא הקרים הם אלה שנמצאים ביותר חוסר, למרות שנראה שהם פחות נזקקים.

השאלה, האם את רוצה להסתפק במה שיש לו להציע לך מהמקום שלו, הקר, הסגור רגשית?
האם לא מגיע לך יותר?
האם את יכולה לאהוב את עצמך מספיק כדי להתעקש על מה שמגיע לך?

ודבר אחרון, ראיתי שכתבת גם שהוא לא אוהב להתנשק.
אני, רק על דבר כזה הייתי יכולה לשים איקס גדול ושחור על בן זוג פוטנציאלי, עוד לפני שהקשר היה בכלל מתחיל.
מה זאת אומרת 'לא אוהב להתנשק'????!!!! מי בכלל יכול בלי נשיקות????!!!! את יכולה???
בשבילי הנשיקות זו מהות האהבה, זה המיץ של האהבה. זה מה שמעורר אותי. זה מה שמקרב אותי.
בנשיקה נמצא החיבור של הנשמות !
למה את מסכימה לחיות בלי נשיקות????

חיבוק גדול.

אני מקווה שתקראי כל מילה שכתבתי בתשומת לב, ושזה יעשה לך משהו.
כתבתי זאת בדם ליבי, מתוך תהליך שגם אני עברתי ועוברת.

נפרדתי ממנו בטלפון.
לא רציתי, רציתי לראות את התגובה שלו. אמרתי לו שאני חושבת על להפרד והוא אמר שגם הוא. הוא היה מאוד תוקפני בשיחה והזכיר כמה שעשיתי לו רע כל הזמן. זה דחף אותי יותר להבין את האינטרקציה הזו ביננו שאני בוכיה ושבורה והוא קר.
כל הרגעים האלה שבכיתי עד אובדן חושים והוא לא עשה כלום , אלו צלקות שנשארו לי. אני יודעת שזה ימשיך ככה, כבר שנתיים שניסינו לתקן וכלום. אולי אפשר לתקן ואני לא יודעת איך ואני לא מספיק חזקה כדי להתמודד עם זה ואני צריכה מישהו שימשוך אותי למעלה והוא לא מסוגל לעשות את זה.
אני לא מצפה יותר לכלום מן העתיד, מבחינתי אני אסבול כעת יותר ממה שסבלתי איתו, אבל ההגיון לא מאפשר לי להשאר איתו. אני לא יכולה להשאר עם מישהו שאני רואה כמה הוא פוגע בי בדיוק בחולשות שלי. להשאר לבד ולסבול יותר הגיוני מבחינתי מאשר להשאר איתו כל החיים ולסבול.
אני מנסה לא לחשוב על כל הדברים היפים והמדהימים שאיבדתי כעת, כי אני אשבר לגמרי.
אני חושבת אבל אולי אני טועה שעכשיו הוא מאוד כועס עליו ואולי עוד כמה ימים הוא יתרכך וינסה ליצור קשר. אני לא בטוחה, כי יש לו אגו מאד גדול וזה נשמע ממנו שגם הוא כמוני מאוד סובל מן הקשר הזה. מנחם אותי שאף פעם לא היינו ממש קרובים , אנחנו לא יכולים להיות קרובים אנחנו בכלל לא על אותו הגל, אני מאוד רגישה והוא לא רגיש, אנחנו חושבים בכלל לא אותו הדבר.. אבל חשבתי שזה לא חשוב אלא האהבה, ואני עדיין חושבת ככה, אבל לא הרגשתי אהובה לא משנה כמה פעמים הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואני הבן אדם הכי חשוב , בפועל בהתנהגות שלו הוא הראה ההפך.
מה שמחזיק אותי זה שאני בארץ זרה (אין לחץ של המשפחה והסביבה, פה גם אין את הלחץ שיש בארץ על בחורות בגילי) וגם יש לי תוכניות לקריירה (לעשות פה תואר שני). אני אצטרך איכשהו לשרוד את התקופה הקרובה עד שהכאב יתעמעם קצת.

זו הייתה פנטזיה נהדרת.

סוסת פרא, את כותבת מקסים כשאת כותבת בדם ליבך (-:
מסכימה מאוד עם דברייך ומברכת אותך על התהליך שאת עוברת
@}

סוסת פרא תודה רבה על התשובה. מעריכה את זה מאוד, ביחוד עכשיו.
בהתחלה הכל היה שונה. הוא היה בהיי מטורף של התאהבות בי וכן רצה להתנשק להתלטף וכו', אבל זה עבר לו אחרי כמה חודשים. כמובן שגם הריבים שלנו תרמו לזה. אנחנו רבים כי אנחנו לא מתאימים. בחורה רגישה מאוד עם בחור לא כל כך רגיש. אבל לכן זה היה כל כך קשה. כי הוא היה אחרת פעם.

קודם כל

כל הכבוד לך, על לקיחת המושכות, על הבחירה בבחירה, על האומץ שגייסת כדי להמשיך הלאה - יש לי רק מילים טובות לומר עלייך ועל יופייך הפנימי ותעצומות נפשך! ואם תרצי עוד, יש לי כדי למלא דף שלם (-:
דבר שני: זו הייתה פנטזיה נהדרת. על מה את מדברת?
זאת היתה פנטזיה. שלפחות מהדף הזה לא נשמעה נהדרת בכלל.
ואם את מתכוונת לפנטזיה למצוא אהבה וזוגיות - זו לא פנטזיה. זה רצון - אמיתי - ויש הבדל של שמיים וארץ בין השניים.
ואם יש רצון, אמיתי, לראות את עצמך בתוך זוגיות, אהובה, על כל מה שמשתמע ממנה במציאות (כולל את הקשיים, הפערים והמהמורות בדרך ולא רק זו הצבועה תמיד ורוד) אז זה יבוא. אין דרך אחרת.
מאחלת לך להפתח אל החיים ולחוות חירות חדשה (דווקא מתוך הכאב והבדידות שאת שרויה בהם עכשיו)

סוסת פרא , עוד דבר. כתבת על כמה מגיע לי. אני חייבת לומר לך, שעכשיו שכשנפרדנו (עדיין לא מאמינה) אני לא מצפה להכיר אף אחד ולא חושבת שאמצא אף אחד שמתאים לי. הניסיון שלי "בעולם שם בחוץ" הוא קשה ומר. קודם כל יש לי בעייה קשה מאוד של קנאת עבר, וקשה לי עד בלתי אפשרי להיות עם מישהו עם עבר מיני. אצל חבר שלי זה היה יחסית נסבל בגלל שהוא עשר שנים לא התנשק עם אף אחת, הייתה לו רק חברה אחת בתיכון איתה שכב. אבל מהניסיון עבר שלי כשיש לי בן זוג שיש לו עבר "נורמלי" (כמה חברות בעבר...) זה כל כך פוגע בי שאני לא יכולה לתפקד. בגלל ההפרעה הזו אני חושבת שהסיכוי שאני אוכל לקיים קשר הוא אפסי. מעבר לזה גם כשאמרתי "כשאמצא את האדם הנכון , ההפרעה תעבור" והחלטתי לצאת גם עם בחורים לא בתולים, עדיין לא מצאתי אף אחד ולפני חבר שלי חמש שנים הייתי לבד או בקשרים שלא מתאימים לי. זה לא כל כך קל למצוא את הבחור המתאים. כך שמה שמגיע לי זה יפה בתיאוריה אבל במציאות משום מה זה לא עובד (ואין לי משג למה בעובדות היבשות אני אמורה למצוא בחורים בקלות אני נראית טוב וחכמה, אולי זה בגלל שאני כל כך מיואשת ומקרינה את זה החוצה)

מגיע לך להיות עם מישהו שמחבק ומכיל אותך כשאת בוכה !!!

הייתי רוצה שתחרטי את המשפט הזה בראש, ושיילך איתך לכל מערכת זוגיות חדשה.
זאת אינה פנטזיה. זה הדבר האמיתי. זה הדבר שכל אחד בעולם ראוי לו. אנא, הרגישי ראויה לזה.

אני מבינה שיש לך בעיה עם קנאת עבר. אני מבינה שזה לא בשליטתך כרגע.
קודם כל, זה לגיטימי בעיניי. אני מכירה את המקומות האלה.
זה כואב, זה קשה, את לא יודעת איך לשנות את זה. את חושבת שיש לך 'שריטה' עמוקה, ושלכן לא תצליחי למצוא קשר טוב, ולכן עלייך להתפשר. (מדברת מהיכרות שלי את המצב. מהקשרים אחרים אמנם, אבל בתחושה הכללית...).

תראי, אני לא אומרת שזה קל. אבל אל תתייאשי.
תכבדי את עצמך יחד עם הקושי הזה בתוכך.
יש סיבה למה הוא נמצא שם. משהו שקרה לך בחיים, משהו שעברת בילדות. אולי משהו שהיית צריכה ולא קיבלת, אולי משהו שפגע בך. הילדה הקטנה והיפה והראויה שהיית ! משהו פגע בך. מתוך כך נוצר דפוס בתוכך שכואב לך ומפריע לך.
הוא לא נוצר סתם ! והוא לא באשמתך !
תכבדי את הקושי הזה והכאב הזה.
תסכימי שאת ראויה גם עם הקושי והכאב הזה. את פשוט ראויה. בכל מקרה את ראויה.

עכשיו, לגופו של עניין, לא נראה לי שאת העניין של קנאת עבר אפשר לרפא באמצעות הגיון או מילים.
זה משהו אנרגטי עמוק, שאין לך מושג איך להגיע לשורשים שלו.
לכן, הייתי חושבת על טיפול שעובד בצורה אנרגטית, שעוקף את ההגיון.
טיפולים כמו: פרחי באך, הילינג, עוצמת הרכות. אלה טיפולים ש-לי עזרו המון המון.
עזרו לי להיפטר מדפוסים ששנים לא ידעתי איך להיפטר מהם.
בלי שהייתי צריכה להבין איך זה עובד.
זה פשוט נכנס פנימה ומחולל פלאים.

אז אנא, אל תתייאשי.
יש לך עוד המון תקווה !

מצד אחד, את יכולה לעבוד על שחרור הדפוסים האלה בכל צורה שתבחרי (כמו שהצעתי, או אחרות).
ומן הצד השני, אנא תזכרי תמיד תמיד שאת ראויה כבר עכשיו ! כפי שאת עכשיו ! לא רק אחרי שתשתני. כפי שאת עכשיו !!!

ודבר נוסף, שכחתי לומר, שגם אם את מגיעה לקשר עם ה'קנאת עבר' הזאת - ברור שזה מביא קושי לתוך הקשר.
אבל, למרות שבן הזוג לא יכול לשנות את מה שהיה בעבר - הוא כן יכול להבין את הקושי שלך, הוא כן יכול לקבל את זה שזה קשה לך למרות שזה לכאורה לא הגיוני, הוא כן יכול לחבק אותך ולהכיל אותך כשאת בוכה בגלל זה - וזה יהיה כל ההבדל !
וזה הבדל ענק.

שלום עייפה_ מלריב

מקווה שתחרטי על ליבך את העצות המדהימות שקיבלת לחיים. הן כולן נכתבו "בדם" כמו שאמרה כאן מישהי איפה שהוא. אפשר ללמוד בדרך קשה וארוכה ואפשר ללמוד מנסיונן של אחרות.אני שמחה שהיה לך כוח לסיים את היחסים.
סיפרת כאן על מערכת יחסים מאוד מאוד קשה שהגיעה לשיאי שפל די מוקדם: בתקופות שעוד נחשבות לתקופות היפות של היחסים.
עוד לא הזכרנו בכלל את העובדה, שכדי לשרוד במערכת יחסים דו-לאומית יש לקחת בחשבון בעיות נוספות שיצוצו בהמשך (חינוך ילדים, געגועים לארץ המולדת והעתקת ארץ מגורים וכו').
זה שהוא נמצא רחוק ממך זה באמת עוזר מאוד להפרד ולא לחזור אליו! מצד שני את יכולה עכשיו לפנטז בטעות, שיכול להיות הרבה יותר טוב כשתפגשו. השתדלי באמת לסיים ותתחילי לחיות בלעדיו. לא יהיה לך יותר קשה. לחיות עם ולהרגיש בלי זה בעיני הרבה יותר גרוע. הוא במילא לא נמצא איתך יום יום, כך שאין לך יותר מידי געגועים לדברים כיפים יומיומיים שעשיתם.
עוד משהו: לא מזמן ידיד ארופאי שלי סיפר לי על חברתו ואמר לי שהיא מאוד חסרת ביטחון וזה מאוד מפריע לו. שאלתי אותו אם הוא נמשך אליה והוא ענה לי: "חוסר ביטחון זה דבר מאוד לא מושך". צריך לזכור את זה. גם כשמרגישים חסרי ביטחון: אין צורך להפיל אותו על כתפי בן הזוג. אפשר גם קצת לשחק קצת, להסס מעט לפני שמגיבים, לשקול מעט את המילים. זה שהוא בן זוגינו, זה לא אומר שהוא צריך לפגוש את הצד האפל שלנו מידי יום.

תעשי חיים- את נורא צעירה. הייתי מתחלפת איתך עכשיו: להיות רווקה כשמסביבי כל כך הרבה חתיכים ארופאים...

סוסת פרא המילים הללו הגיוניות והשכל שלי מבין אותן אבל בגופי ברגשי אני לא מרגישה ראויה לכלום. אני מרגישה מיואשת. אני לא מרגישה תקווה. נשאבתי לתוך הדכאון לגמרי. בא לי עכשיו לזרוק את עצמי מולו ולהגיד לו "או קי שברת אותי, קח אותי תעשה מה שאתה רוצה איתי רק אל תעזוב" אחרי הכל הוא לא יעזוב אותי. רק אם אני אעזוב אותו קודם. אני יודעת שזה טעות ואני יודעת שלא מגיע לי יחס כמו שהוא נתן לי (להיות קר אלי כשאני בוכה ומתפרקת לגמרי) אבל כנראה שאין לי עמוד שדרה או ערך עצמי או מה שזה לא יהיה. אני בסה"כ מפחדת פחד מוות שאשאר לבד. שאחזור לסבול מהאו סי די ברמה חזקה כמו בעבר. אני מפחדת להיות בגיל 35 ולבד. כל כך מפחדת שאני מעדיפה להשאר עם מישהו שמתייחס אלי רע מאשר להיות לבד. עוברות לי הרבה ספקות בראש אולי עשיתי טעות. אולי אני אצטער על זה. אולי הייתי צריכה ללכת ולטפל בעצמי. אני מרגישה אשמה. הוא הצליח לגרום לי להרגיש אשמה על כל מה שהתקלקל בקשר הזה, בדיוק כמו שילד קטן מאשים את עצמו שכועסים עליו.

אני חושבת שאם הייתי בארץ, הייתי הולכת לאחד הטיפולים שהצעת. אני לא בארץ וגם אין לי כסף כל כך. אני בינתיים מחפשת עבודה ומקווה שאולי זה ירים אותי קצת על הרגליים. בעוד שבוע יש לנו שבוע חופש מהלימודים ואני מתה מפחד מה יהיה אז. אני אתפרק לגמרי כמו שאני עכשיו. והכי כואב לי שאני זוכרת את עצמי בדיוק בדיוק באותו המצב לפני חמש שנים. שום דבר לא השתנה!

לא נמצאת בדיוק באותו סרט

מאד פגע בי הקטע האחרון שכתבת. אני יודעת שכל מה שכתבת נכתב בכוונה טובה ותודה. אבל אני בן אדם מאוד אמיתי ופתוח והדבר האחרון שאני רוצה זה לשחק אותה עם בן הזוג שלי. או קי, אולי חודש חודשיים שלושה ראשונים אבל זהו. אח"כ זה צריך להיות אמיתי. יכול מאוד להיות שכל חוסר הבטחון שלי זה הסיבה למה לא מצאתי קשר חיובי בשנים האחרונות. זה רק מעציב אותי יותר, כי דווקא בשביל לפתח בטחון עצמי אני צריכה חבר חם ואוהב..

אה ולגבי האירופאים אני כבר בכלל לא בטוחה שהם כל כך נחשקים בעיני עכשיו אחרי שגיליתי קצת יותר עליהם. אני חוששת (עדיין לא בטוחה) שאנשים פה הרבה יותר קרים ומופנמים וגם לפי מה שחבר שלי (לשעבר..) אמר להפגין רגשות פה זה נחשב לחולשה.. אם זה כך יהיה לי מאד מאד קשה לנצח עם מישהו אירופאי.

זו תקופה קשה. את תעברי אותה.
אם את מרגישה לא ראויה לכלום, זה בסדר להיות עם ההרגשה הזו. אני מכירה את הרגשות האלה. אל תרדי על עצמך על זה.
רק תאמיני שזה עשוי להשתנות.

בניגוד ל-לא נמצאת בדיוק אני לא חושבת שחוסר ביטחון זה דבר שצריך להסתיר.
נכון שחוסר ביטחון הוא דבר פחות אטרקטיבי. מצד שני, כל אחד מאיתנו ראוי לאהבה כמו שהוא, גם כשהוא חסר ביטחון.
ואני מסכימה איתך שלא צריך לשחק אלא להיות אמיתיים.
אני תמיד מאמינה שהיקום ישלח לי את מה שנכון לי בדיוק כפי שאני באותו רגע. לא כפי שהייתי יכולה להיות.
כפי שאני עכשיו, עם כל השריטות, עם כל הכאבים, עם כל החוסר ביטחון והחוסר ערך עצמי. יש מישהו שמתאים לי וטוב בשבילי - כפי שאני עכשיו.

זה לא אומר שכשיגיע האדם המתאים תיגמר העבודה. כל הזמן חשוב שתחתרי קדימה, ותעשי שינויים פנימיים ככל יכולתך.
יחד עם זה את ראויה כרגע, גם כאשר עדיין לא עשית את השינויים האלה.
וגם אם את לא מרגישה ראויה, את בסדר כפי שאת, יחד עם ההרגשה הזאת.

וגם אם לא תצליחי לעמוד בהחלטתך עכשיו, זה בסדר.
את תעברי מה שאת צריכה לעבור עד שתדעי מה נכון לך ומה לא.
זה בסדר להתבלבל, זה בסדר להסתבך, זה בסדר לא לדעת.

כמו שאמרה לי פעם מטפלת אחת על קשר שעשה לי רע ולא הצלחתי לצאת ממנו:
'את תהיי שם כל זמן שיש לך צורך להיות שם.' בתרגום: 'זה לא נגמר עד שזה נגמר'.
כלומר, זה בסדר לחזור שוב ושוב למשהו שעושה לנו רע, עד שנמצה את הצורך שלנו בזה ונמשיך הלאה.
גם אם זה נראה חסר מוצא, בסופו של דבר השינוי יקרה באופן טבעי כשיגיע זמנו לקרות.
אם תצטרכי לצאת מהקשר הזה - זה יקרה עכשיו או אח"כ.

תקבלי את הבלגאן שאת נמצאת בו כרגע. ותאמיני שמתישהו יכול להיות לך טוב.
וזה יקרה.

**********

בקשר לטיפולים:
כן, העניין הכספי אולי יכול לעכב. מצד שני, לפחות בארץ אני יודעת שיש כל מיני מסגרות שנותנות טיפולים במחירים סמליים מאוד, במסגרת סטאז' וכאלה. אולי גם במקום שאת נמצאת בו.
באמת, מאוד מאוד הייתי ממליצה על פרחי באך. כדאי לך לבדוק אם יש משהו מוזל כזה.
וגם אם עכשיו אין לך אנרגיות לחפש, אז אולי מתישהו בהמשך. כדאי לך.

עייפה יקרה!
מעבר לזה שאת ממעיטה כ"כ בערכך (מה שברור לי שאינו נכון, ומאוד עצוב לי לשמוע אותך כך מהצד), האם את יכולה להתחבר לתחושה שגם כך איך שאת מרגישה (לדברייך:שאין לי עמוד שדרה או ערך עצמי או מה שזה לא יהיה. אני בסה"כ מפחדת פחד מוות שאשאר לבד.) זה בסדר?
האם עולה על דעתך שאת בנאדם חם ואוהב וחכם עם מיליון תכונות נפלאות גם כשאת חושבת שאין לך עמוד שדרה או ערך עצמי?
כי זה נשמע מדברייך שזה שאת נמצאת כרגע במצב קשה, עושה אותך לא בסדר... והאמת, שלכולנו (או לרובנו הגדול) יש אותם פחדים פחות או יותר במינונים שונים ובתקופות משתנות. כולנו פוחדים להיות בודדים, כולנו רוצים להיות אהובים. את לא שונה. וכל מה שאת מרגישה, לא חשוב מהו ובאיזה עוצמה - הוא בסדר.
ברור שכשהדברים יוצאים מכלל שליטה ומתבטאים כחרדה, זה מצב לא רצוי, אבל זה המצב המצוי והוא לא עושה אותך פחות חכמה/ יפה/ מוכשרת - רק מישהי שעוברת תהליך, שיש לה לאן לצמוח!
אני מבינה שאת עכשיו מבולבלת ויש לך המון מחשבות וחרטות ופחדים וגם זה בסדר, רובינו חווינו מתישהו סוג כזה של חוויה (אני לפחות חוויתי).
גם אם תתפרקי, גם אם תבכי, זה בסדר.תשחררי את הפחד הזה. ואם תתפרקי אז?, ואם תבכי אז? מה יקרה? תני לעצמך לגיטימציה להיות בדיוק איפה שאת נמצאת.
אני יודעת שאת מרגישה כאילו את דורכת במקום וכאילו כלום לא משתנה - אבל הכל משתנה כל הזמן
והתהליך שאת עושה כאן הוא עדות לכך.
הרבה אהבה וכח כמותמיד @}

לא קראתי את מה שסוסת פרא כתבה, בזמן שכתבתי
אבל כמובן שאני מסכימה עם כל מילה @}

שלחתי לו הודעה אם הוא מוכן לממן טיפול זוגי עד שאני אמצא עבודה.. זה מאוד הקל עלי בגלל שהאחריות הועברה אליו. ואני חושבת שמן הראוי שהוא ישלם על טיפול כזה כי זו בעייה של שנינו שאנחנו לא מצליחים לפתור וכרגע הוא עובד בעבודה מאוד מכניסה ואני לא עובדת (אך מחפשת עבודה). ידעתי שהתשובה לשאלה הזו תעשה את הכל יותר ברור ואכן היא עשתה. הוא כתב לי "עוד משהו?" במובן של, הגזמת, נראה לך? וזה רק מחדד אצלי יותר את ההבנה שאנחנו צריכים להפרד. אין לי ספק שבתור בעיה משותפת של שנינו ובתור "הבן אדם הכי חשוב בחיים שלו" כמו שהוא אומר עלי, מן הראוי שישלם לבעל מקצוע אם יש לו את הכסף כדי שיעזור לנו. והוא דחה את ההצעה הזו. זה הרגיע אותי כי אני מרגישה שהוא זה שסגר את הגולל על המערכת יחסים שלנו ולא אני.

("פגעת בי" כאשר הוא לא רואה ממה לעזאזל הייתי אמורה להפגע.
שימי לב, שבכלל להגיד "פגעת בי" זה ביטוי מאוד לא מדוייק, ולכן מבלבל.
זו טעות לחשוב שכאשר אנחנו נעלבות - מישהו אחר אשם.
הוא לא אשם. העלבון והפגיעה שלך הם שלך. באמת! מה שאת חושבת, מרגישה ומדמיינת בתגובה למשהו שהוא אמר או עשה - זה מה שפוגע בך. לא הוא. אילו היית אדם אחר, היית מגיבה לגמרי אחרת על אותם דברים. כלומר: הפגיעה היא משהו אישי שלך, שלא קשור אליו, לא נובע ממנו ולא באשמתו.
בפעם הראשונה שקראתי את זה, בספר "איזורי המשגה שלך" של וויין דייר (your erroneous zones), מאוד התעצבנתי.
מה, אם מעצבנים אותי אני לא אתעצבן?
ואם מעליבים אותי אני לא אעלב?
אז הוא אומר שלא. אף אחד לא מעצבן אותי. אני מעצבנת את עצמי בגלל המחשבות שלי בתגובה על משהו שקורה מחוצה לי. ואני יכולה לבחור לא להתעצבן! ואני יכולה לבחור לא להיעלב! זה לא "הוא" שפוגע. זאת את שבוחרת להיפגע.
אני יודעת שזה מרגיז, אבל זה ככה.
האחריות על הרגשות שלך כולה אצלך. אף אחד אחר לא אחראי ולא יכול להיות אחראי על הרגשות שלך. ואת לא אחראית על הרגשות של אחרים.
זה לא אומר שהשני לא יכול להבין אותך כשאת נפגעת.
פה אני מסכימה לגמרי עם קודמותיי: היחס שלו אלייך קר, מנוכר, מזלזל, אדיש, והייתי אומרת "לא אוהב". אז למה להישאר עם מישהו שמראה לך בכל כך הרבה דרכים שהוא לא אוהב אותך?
מגיע לך מישהו שאוהב אותך באמת.
ומגיע לך מישהו עם חמלה.
לצערי, כל עוד את תקועה במצב הנוכחי, את מחפשת גברים נטולי חמלה.
אבל את כבר זזת קילומטרים מהמקום שבו היית כשפתחת את הדף!!!

אז יש הרבה תקווה שעם העבודה שתמשיכי לעשות, את תנכשי את העשבים השוטים שעוד נשארו ותלמדי לאהוב את עצמך ולמצוא גבר חם ואוהב שמגיע לך.

אנחנו לא יכולים להיות קרובים אנחנו בכלל לא על אותו הגל, אני מאוד רגישה והוא לא רגיש, אנחנו חושבים בכלל לא אותו הדבר.. אבל חשבתי שזה לא חשוב אלא האהבה
אני עושה cut בציטוט שלך רק בשביל להראות לך את האבסורד:
לא חשוב שאין ביניכם כלום, רק אהבה?
למה בדיוק קראת "אהבה"?
מכל התיאורים שלך, אני לא מצאתי שמץ של "אהבה". ותיכף אחזור לזה.

המשך הציטוט:
ואני עדיין חושבת ככה, אבל לא הרגשתי אהובה לא משנה כמה פעמים הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ואני הבן אדם הכי חשוב, בפועל בהתנהגות שלו הוא הראה ההפך
ובכן?
אם המלים סותרות את ההתנהגות, למה מאמינים? (רמז: להתנהגות. המלים ריקות).
בקיצור: אין אהבה.

זו הייתה פנטזיה נהדרת.
פה עלית על הדבר העיקרי.
פה, בפנטזיה, נמצאת ה"אהבה" שדיברת עליה.
זוכרת את השאלות שלי, האם את מתאהבת ב"גבר" שאיתו יש תמיד רק תיסכול - ולעומת זאת לא תתאהבי ב"חבר הכי טוב" שלך?
זה זה.
אני אגיד את זה קצר ואכזרי, בתקווה שתביני מאיפה אני באה:
את לא מתאהבת באדם.
את מתאהבת תמיד בפנטזיה.
את מתאהבת במה שהדימיון שלך מספר לך שיכול להיות גלום בגבר הזה.
לא בבן אדם אמיתי עם תכונותיו המציאותיות.
שום "אהבה" לא נמצאת שם במציאות בין האדם שהוא את לבין האדם שהוא. האהבה נמצאת רק בפנטזיות, במיוחד כשאתם רחוקים זה מזו.
ובמציאות, משהו מאוד פגוע ועמוק בתוך נשמתך מזהה בגבר הזה את הפוגענות של הורייך, ואותו משהו מרגיש "אה, עכשיו אני סוף סוף אצליח להכריח טיפוס פוגעני לאהוב אותי!"
זה המשהו הזה שרוצה שוב ושוב לשחזר את הפגיעות מילדותך - עם סיום אחר. למשל, שאמא שלך, במקום להשאיר אותך שבורה ובוכה לבד על הרצפה, תחזור כעבור דקה, כולה חום וחרטה, ותאסוף אותך אליה בחיבוק אוהב ומנחם.
איך אומרים בצרפתית? Ain't gonna happen
או בעברית, תסריט דימיוני פנטזיונרי ובלתי אפשרי.
אם את בוחרת גבר מהסוג שמשאיר אותך שבורה ובוכה לבד על הרצפה כדי לזכות סוף סוף לקבל ממנו את החיבוק האוהב והמנחם - את מכניסה את עצמך מראש לתסריט שבו ישאירו אותך שבורה ובוכה לבד על הרצפה.
כי מראש, לא בחרת בגבר עם החיבוק האוהב והמנחם.
איך לצאת מזה?
לקרוא את לבסוף מוצאים אהבה, למשל (לא יכולים לשלוח לך מהארץ?).
וגם, שאת תעשי שינוי ענקי ועצום, שבו את מפסיקה להפיל את עצמך ולשבור את עצמך על הרצפה ומבינה שזו בחירה שלך ושאת יכולה גם לשבת על הספה, כואבת אבל לא שבורה.

יש לך פחד מלהיות לבד. כתבת שאת מעדיפה שיפגעו בך וידרכו עלייך מאשר להיות לבד. זה כבר סימן שאת חייבת להמנע כרגע ממערכות יחסים. כי את משתמשת בהן כדי לא להרגיש את הרגשות הכואבים שלך. ומה התוצאה? שכואב לך יותר. שהמוגלה מתפוצצת כל הזמן. שאת בורחת אבל מאשימה "אותו", לא משנה מי הוא. את לא רואה "אותו" בכלל, ממש כמו שהוא לא רואה אותך. הוא רק קולב לתלות עליו את הצורך שלך להתחבר לכאב בכל מיני צורות עוקפות.
אז המתנה הכי גדולה שאת יכולה להעניק לעצמך היא עכשיו לשבת ולכאוב. להרגיש את כל הכאב של הפרידה. את הכאב של חוסר האהבה. את כאב הפגיעה. את כאב הלבד. את כאב ה"שבורה לבד על הרצפה". את הכאב על הפעמים שננטשת ככה. ים של כאב. שצריך להרגיש אותו כדי לעבור דרכו ולצאת אחרת בצד השני. הפחד לעבור דרך הכאב הרבה יותר גדול מאשר המעבר דרך הכאב.
לא לברוח לעוד גבר שישבור את לבך.
להרגיש את מלוא הלב השבור ולהסכים לקבל את עצמך עם זה.

אני חושבת שאם הייתי בארץ, הייתי הולכת לאחד הטיפולים שהצעת. אני לא בארץ וגם אין לי כסף כל כך.
פרחי באך מאוד מאוד זולים ויש בכל אירופה.
לקנות כמה בקבוקונים בבית מרקחת ולקחת כל יום כמה טיפות מכל בקבוקון - זה באמת טיפול עצמי זול, ומאוד חזק.
בהצלחה.
(שולחת בלי לקרוא שוב, שלא אתחרט)

סוסת פרא , הגבירה בחום, בשמת א. תודה רבה רבה לכן. אני קראתי את מה שכתבתן ואקרא שוב מחר וגם אגיב. לשמחתי הרבה אני גרה עם שלושה אנשים מקסימים שדיברתי איתם והם ממש גרמו לי להכנס לפרופורציות ולהרגיש טוב. לא אני לא מרגישה טוב כי קרה משהו מאוד עצוב, ואני בסיטואציה מאוד עצובה, אבל אני מרגישה שפוי ואני קיבלתי קצת פרופורציות.

הבעייה שלי שאני מנתקת את עצמי מאנשים, בדיוק ממה שיכול לתת לי תמיכה עצומה.. זה קשור לחוסר כישורים שיש לי בתקשורת עם אנשים, אני פשוט לא יודעת איך להתקרב לאנשים. אבל למזלי באמת אני גרה עם שלושה אנשים מקסימים שעזרו לי בכך. הם הקשיבו וניסו לעזור ובשום פנים ואופן לא אמרו לי מה לעשות..

_אז המתנה הכי גדולה שאת יכולה להעניק לעצמך היא עכשיו לשבת ולכאוב. להרגיש את כל הכאב של הפרידה. את הכאב של חוסר האהבה. את כאב הפגיעה. את כאב הלבד. את כאב ה"שבורה לבד על הרצפה". את הכאב על הפעמים שננטשת ככה. ים של כאב. שצריך להרגיש אותו כדי לעבור דרכו ולצאת אחרת בצד השני. הפחד לעבור דרך הכאב הרבה יותר גדול מאשר המעבר דרך הכאב.
לא לברוח לעוד גבר שישבור את לבך.
להרגיש את מלוא הלב השבור ולהסכים לקבל את עצמך עם זה._
<ואוו, בשמת!!!>

עייפה יקרה
רק רציתי לספר לך שעד דקות אלו ממש, כאשר בשמת המטירה עליי גשם של אסימונים,
לא הבנתי עד כמה מצבנו דומה.
הייתי במצבך כשהייתי כבת 22, לפני כעשור.
לא אלאה אותך.
חוויתי את כל מה שבשמת מדברת עליו, בקטע המצוטט המאלף הזה.
לא שבחרתי בכך. כמוך, גם אני הרגשתי חלשה,
שאני מעדיפה עם מישהו מאשר לבד, לא משנה כמה רע לי.
אבל בסוף זה נגמר ולא יכולתי לעשות כלום.
חוויתי תהומות נפשיים קשים מאד.
זה נראה כאילו הכאב לעולם לא יחלוף. לא רוצה להפריז בתיאורים מדכאים.
אבל היה רע. מאד.

אחר כך החיים השתנו, שוב מערכת יחסים קשה, שוב פרידה, שוב תהומות.
הפעם פחות עמוקים.
שוב החיים השתנו. מבלי משים עברתי תהליכים רבים בתוך עצמי. שינויים, התחזקות.
מצאתי את עצמי במקום אחר לגמרי, בלי ששמתי לב. החיים לקחו אותי לשם.

לא יודעת איך זה קרה - היום יש לי בנזוג מדהים כבר כמה שנים. ואפילו ילדה קטנה ואהובה. אני חיה את החיים שאני רוצה ומבינה בדיעבד, שאולי כל הקשרים הקודמים לא היו אהבה במלוא מובן המילה, אפילו אם היתה בהם אהבה.
מה הם היו?
כנראה חוויות שנזדקקתי להן על מנת להכיר את עצמי, להתחזק, לדעת מה אני לא רוצה, מה כן.

לא התכוונתי להלאות אותך בסיפור חיי, רק להביע הזדהות
ואולי גם להעניק לך תקווה.
תמשיכי הלאה. זה נראה קשה, זה מרגיש קשה. זה באמת קשה.
אחר כך יהיה נפלא.

מה שאכתוב לך עכשיו יהיה לך קצת קשה (כבר הבנתי שביקורת ברגעים אלו קשה לך) אבל אני מזהה אצלך הרבה דברים שאני בעצמי עברתי, תודה לאל מאחורי. מה שעוזר לעלות כיתה, זו מראה מול העיניים וליטופים צריך תמיד, בלי קשר.
את לא תצליחי לאהוב את עצמך אם תמשיכי לנהוג בדרך שאת מתביישת בה. את חייבת להיות גאה בעצמך כדי לנצח את תחושת הדיכאון והייאוש.

בעניין ה"משחק" בתוך מערכת היחסים: המשחק ילמד אותך שאפשר לקחת את השיחה או העימות לכיוונים אחרים מכפי שאת רגילה אליהם. זה שהתרגלת להתבכיין ולדרוש את אהבתו אלייך, זה לא אומר שזו את האמיתית בשיא כנותך. את יכולה להתרגל מחדש, אמנם בעבודה איטית, להעביר את כאבייך בדרך שלא תפגע בבן זוגך ולא תשפיל אותך, ועדיין להשאר את!
האם בן זוגנו חייב לראות אותך כל כך חלשה כדי שמערכת היחסים תקבל ציון לשבח על פתיחותה, וזוג האוהבים יקבל את עיטור העוז על אהבה בכל מחיר.
כיצד את היית מקבלת אותו אם היה אומר לך השכם וערב שאת לא אוהבת אותו ולא מתעניינת מספיק במה שמעניין אותו (אוקי- אז לקחת אותו להצגה ביידיש כי חשבת שהוא ממש מת על זה) אבל האם את באמת ששה לשמוע את הפרטים הקטנים שבונים את עולמו כשהוא לא איתך כמו למשל עולם ההייטק? ציינת שהוא נמצא בתקופה מאוד לחוצה בעבודה שמאוד מלחיצה אותו: מנסיוני המר עם בן זוגי שמזכיר אותו מאוד בהרבה מובנים (נמצאת באותו סרט בדיוק זו אני): מצבי לחץ בעבודה יכולים לטמטם אנשים מסוגו, בטח שבטח להוריד את החשק המיני!

האם את אהבת אותו בכל מחיר?
אצטט לך מה אמרת בשאלון:
וגם יש בי זלזול כלפיו על זה שהוא מאד לא רגיש, מודעות בין אישית נמוכה (הוא לא "קורא" אנשים מולו, הוא לא רגיש כל כך לאנשים אחרים).

גם את מזלזלת בחולשותיו. יתכן שאת גם פגעת בו פעמים רבות אך מכיוון שאינך מורגלת בהבעת רגשות כל כך מופנמת (שאופיינית באופן כללי לגברים בכלל) אולי לא שמת לב לכך.
אולי את בעלת אנטנות מחודדות יותר -אופייני לרגישים, אבל יש לו תכונות מקסימות רבות ואפילו רצית שילדייך יהיו דומים לו בהרבה מובנים.
אל תצפי ממנו שיממן לך טיפול ושיבוא ללטף לך את השיער. לא אחרי שפגעת בו (הזכרי היטב מה אמרת בעת המריבה ותגלי שפגעת בו).

ועדיין אני חושבת שטוב עשית כשעזבת אותו: מערכת היחסים שלכם כפי שכתבתי בתחילה, מושתתת על חוסר ביטחון הדדי. לך יש חוסר ביטחון ומצאת מישהו מדהים ומצד שני-לא איים עלייך ויכולת להתקרב אליו, והוא כנ"ל לגבייך. אני חושבת שהצלחתם להרוס די הרבה ודי מהר. פשוט חבל להתעקש על דבר כזה. יכול להיות שאת תעשי עבודה נהדרת על עצמך אבל הוא ישאר תקוע ולא יצמח ביחד איתך (מה שקרה לי דרך אגב).
השיעור שלי למערכות היחסים הבאות שלך ובכלל -עם כל אדם שאת באה בקרבתו הוא: שאת צריכה לנהוג בדרך שתהיי גאה בעצמך בכל בוקר מחדש. לאהוב את עצמך זה לא מובן מאליו לאנשים שמסיבה כל שהיא חסרים את התכונה המדהימה הזו. ככל שתהיי סמרטוט ככה תגעלי מעצמך יותר ויותר. ולא בטוח שיהיה שם מישהו שיעלה לך את הביטחון העצמי (=אהבה עצמית) בחזרה.

אה ולגבי האירופאים אני כבר בכלל לא בטוחה שהם כל כך נחשקים בעיני עכשיו אחרי שגיליתי קצת יותר עליהם. אני חוששת (עדיין לא בטוחה) שאנשים פה הרבה יותר קרים ומופנמים וגם לפי מה שחבר שלי (לשעבר..) אמר להפגין רגשות פה זה נחשב לחולשה.. אם זה כך יהיה לי מאד מאד קשה לנצח עם מישהו אירופאי.

לדעתי, אפשר ללמוד מהארופאים דבר או שניים....

זה קשור לחוסר כישורים שיש לי בתקשורת עם אנשים, אני פשוט לא יודעת איך להתקרב לאנשים.

רוצה טיפ? אנשים ירצו בקרבתך רק אם ירגישו שאת מחבבת אותם. האם זה אומר שאת צריכה לשחק ולשקר? לאו דווקא- בכל אדם יש משהו נחמד. לימדי לתת אנשים תחושה טובה לגבי עצמם כשאת איתם.

וואו כולב חצי יממה לא היה לי אינטרנט - וכ"כ הרבה קרה ונכתב...
לא קראתי הכל,
שולחת לך

גדול
לכי עם האינטואיציות שלך - נראה לי שעשית את הדבר הנכון - זו התמודדות שעולה כדי להתנקות והיא עולה כי את יכולה לה... אז בהצלחה!

סוסת פרא

תודה על שכתבת לי. אני אשמור בזכרוני את האופציה של פרחי באך. הלוואי ויכולתי לחשוב "זו רק תקופה" מבחינתי אני מרגישה ככה כבר שבע שנים וזה לא נראה כבר כמו תקופה אלא יותר כמו מציאות חיים. היה לי קשר לפני הנוכחי שהיה הרבה יותר גרוע מזה. הוא כבר גמר לי את האנרגיות ועכשיו זה.. מבחינתי אני לא מאמינה שאני אמצא מישהו שמתאים לי ואני גם לא רוצה להאמין ולפתח ציפיות. זה עצוב זה נורא, אבל זה קשור בעיקר לאו סי די שלי. כנראה שעלי לבטוח בעולם שישלח לי את הדבר המתאים ושאוכל להתגבר על האו סי די. אבל כאשר מבלים עם הפרעה כל החיים קשה להאמין שהיא פתאום תעלם.. כמו כן קשה לי להאמין שאוכל למצוא מישהו בתול בגיל שלי שגם יתאים לי משאר הבחינות.. בקיצור אני מלאה בפחדים.

הגבירה בחום

ברור לי גם שההמעטה שלי בערכי היא לגמרי לא נכונה. אבל אני לא מצליחה להשתחרר ממנה. קשה לי להרגיש עם זה בסדר כי אני מרגישה שאני דופקת לעצמי את החיים. כן. אני מאאוד שיפוטית כלפי עצמי. לא יודעת איך להשתחרר מזה. אם תשאלי אותי אוביקטיבית אני אגיד לך שיש לי המון המון תכונות נפלאות וטובות אבל זה לא משנה את ההרגשה העמוקה שלי. אני מרגישה שזה שרע לי זה הוכחה לזה שאני לא שווה. עכשיו בלי חבר בכלל אני מרגישה כלום. זה קשור הרבה לסביבה. הרושם שלי לפחות הוא שלבחורות (ובחורים) בגילי יש בן זוג כבר המון המון שנים וטוב להם ביחד.. וזה גורם לי להרגיש רע נראה לי ברור למה. למשל כל שלושת השותפים שלי הם בזוגיות מוצלחת (כך הם טוענים וגם מאיך שהם מתנהגים נראה שטוב להם)

כי זה נשמע מדברייך שזה שאת נמצאת כרגע במצב קשה, עושה אותך לא בסדר... בדיוק!

והאמת, שלכולנו (או לרובנו הגדול) יש אותם פחדים פחות או יותר במינונים שונים ובתקופות משתנות. כולנו פוחדים להיות בודדים, כולנו רוצים להיות אהובים. את לא שונה. וכל מה שאת מרגישה, לא חשוב מהו ובאיזה עוצמה - הוא בסדר. מסכימה ראציונלית. צריכה מישהו (אחר לא אני!! אני לא נחשבת) שיגיד לי את זה בוקר וערב כדי שאתחיל להרגיש את זה גם.

גם אם תתפרקי, גם אם תבכי, זה בסדר.תשחררי את הפחד הזה. ואם תתפרקי אז?, ואם תבכי אז? מה יקרה? תני לעצמך לגיטימציה להיות בדיוק איפה שאת נמצאת. אני מפחדת מאוד. כי אני יודעת שלבור הדיכאון אין תחתית. אני מפחדת לסבול. מה יקרה? אם אסבול מספיק אני גם עלולה לקחת לעצמי את החיים, כבר הייתי לא רחוק משם בעבר.

תודה רבה על המילים החמות!!!!

בשמת א

זו טעות לחשוב שכאשר אנחנו נעלבות - מישהו אחר אשם.
אני לא חושבת שהוא אשם בכלל. ואמרתי לו את זה. זה שאני אומרת שאני נעלבתי לא אומר שאתה עשית משהו לא בסדר, זה רק אומר שאני נעלבתי. הבעייה היא שהוא מפרש את זה אוטומטי כזה שאני חושבת שהוא אשם. אני אתן לך דוגמא קיצונית נגיד שהוא אמר לי משהו וחשבתי שהוא מקלל אותי אבל בעצם הוא לא קילל אותי, ואז אני נעלבת ובוכה. אז מה שאני הייתי מצפה ממישהו שאוהב אותי שזה יגע לו בלב שנעלבתי והוא יגיד מה קרה חמודה, למה את בוכה, מה עשיתי? אבל חבר שלי במקרה כזה יכעס, ויגיד לי אני לא אמרתי שום דבר לא בסדר, אני הייתי בסדר גמור ויתחיל להרים את הקול שלו ולהיות קר וכועס. (כי הוא כועס שבכיתי מכלום). זה בערך תמצית המערכת יחסים שלנו מהצד שלי. ואני לא יכולה להסתדר עם זה.

אבל כתבת גם אני יכולה לבחור לא להיעלב אני לא יודעת כמה בחירה יש פה. הלכתי לטיפול אצל פסיכולוגיות בדיוק בגלל זה כדי לא להעלב כל כך בקלות. כנראה שהפער ביננו גדול מידי. אני יותר מידי רגישה בשבילו והוא פחות מידי רגיש בשבילי. אם הפער היה קטן אולי היה אפשר לעבוד על זה.

פה אני מסכימה לגמרי עם קודמותיי: היחס שלו אלייך קר, מנוכר, מזלזל, אדיש, והייתי אומרת "לא אוהב" אני גם מסכימה...

מגיע לך מישהו שאוהב אותך באמת.
ומגיע לך מישהו עם חמלה - אני לא מקבלת את המגיע. לא מגיע לי כלום, ואני לא רוצה לשקוע באשליות שאני אפגוש מישהו יותר מתאים לי. כמו שכבר כתבתי פה אני לא יודעת בכלל איך זה יכול להסתדר עם האו סי די שלי. אולי אני צריכה ללמוד להנות מן החיים לבד. מן הלימודים. מן הקריירה. ואולי אני מהאנשים שלא יזכו לאהוב באמת בחייהם. זה עצוב, אבל בעיני זה מציאותי.

אני אחפש את הספר לבסוף מוצאים אהבה פה. גם אוכל לתרגל את השפה וגם לקרוא אותו. אני לא רוצה שאף אחד בארץ ידע על מצבי. אני מרגישה מושפלת בזה שנפרדנו. אני מתביישת להיות בת 27 ובלי בן זוג רציני ואהבה. בחיי.

תודה רבה רבה רבה על כל המילים החמות!!

אחת

את לא מלאה אותי בכלל אני שמחה לקרוא כל מילה. זה נותן לי כוח, אם כי אני תמיד מפרידה את עצמי מאחרים ואומרת - בטח. לאחרים זה קל למצוא אהבה כי אין להם את הבעייה שלי עם האו סי די.. נסי למצוא אהבה כאשר כל בחור שהייתה לו אי פעם חברה או שכב אי פעם עם מציף אותך בכאב ומשתק אותך לגמרי... זה הפחד מס' 1 לעזוב את חבר שלי. אבל אני לא מרגישה שיש לי ברירה. אני מרגישה שהוא מתייחס אלי כל כך רע ואפילו הצעה ללכת לטיפול על חשבונו עד שאני אמצא עבודה הוא לא הסכים... אז אני לא רואה איך אני יכולה להשאר איתו...

בכל זאת נתת לי תקווה. תודה.

_מתביישת להיות בת 27 ובלי בן זוג רציני ואהבה. בחיי.
את כל כך צעירה...באמת...
הכל פתוח...
אשמח לתת לך טיפ פאנג שוויסטי על מנת לעזור לך לשבור את הדפוסים שלך...