בלוג מיילדת מתחילה

גמני הייתי מעדיפה ספר מודפס.
ואז אפשר גם להכניס תמונות! בכלל מגניב....

היי דנה נפלאה, זה לא יאמן, איך הספקת?
את אומרת שבין ההנקות.. אני לא הצלחתי אז כמעט כלום... הייתי כמו בספירה אחרת, לפחות זה נראה לי כך עכשיו בדיעבד..
מורידה את הכובע.
גם אני מצטרפת להתרגשות.
זה פשוט נפלא שיש גישה ממשית לכל המידע היקר הזה!
וגם אני אקנה בשמחה כמה עותקים מודפסים לי ולמשפחתי ולחברות..
שיהיה בהצלחה גדולה

תודה!
איך הספקתי? - תינוק שיונק רוב היום, לפטופ..
ואגב הספר המודפס - בשורה משמחת:

בעוד כחודש הספר ייצא לאור בהוצאת קדמת עדן במימון של ההוצאה!
הבעלים של ההוצאה הוא גם הבעלים של האתר האלקטרוני. הוא ואשתו התלהבו מהספר והחליטו לקחת את הסיכון.
הספר יהיה גם בחנות האלקטרונית וגם בחנויות רגילות...

או! יופי!
ושאלה אחרת: אפשר לקנות את הספר במהדורה אלקטרונית לקורא דיגיטלי כמו Evrit?

באתר "מנדלי מוכר ספרים" יש פירוט של כל המכשירים והתוכנות.. (זה נמצא נדמה לי ב"שאלות נפוצות").

אבדוק!

דנה
אחרי כמה ימים של קריאה רצופה, מרגישה כאילו אנחנו מכירות (לא להבהל).

הגעתי הנה דרך המלצה שראיתי על הספר שלך באחד הפורומים של תפוז. הורדתי לסמארטפון שלי, קראתי וקראתי וקראתי ו.. איבדתי את הסמארטפון. אז מיד חיפשתי את הבלוג שלך, וקראתי שוב. הכל. מההתחלה. אני חודש אחרי לידה, אז יש לי יחסית זמן לקרוא, למשל ב 3 בלילה תוך כדי נדנוד תינוקת שבטוחה שעכשו בוקר, או במיטה תוך כדי הנקה.
הוקסמתי לגמרי!!!
אהבתי את הבלוג בגלל התגובות והדיאלוג.
אהבתי את הספר, בגלל הזרימה של הפרקים והסיפורים. אהבתי מאוד את התוספות שהיו בסוף חלק מהפרקים, עם ההסברים.

שתי הלידות שלי היו בבית חולים אך נטולי התערבות, כהכנה ללידה עשיתי קורס היפנובירסינג, ובעצם ההסברים בספר עשו לי סדר בשלל המינוחים הרפואיים והמצבים האפשריים בלידה. אין על זה ממש דגש בקורס היפנובירסינג, ובכל מקרה יותר מעניין אותי ללמוד זאת כך, תוך כדי קריאה, ולא כחלק מקורס או כחלק מספר המכין ללידה. ולכן אני חושבת שאמליץ על הספר שלך לכל מי שבהריון.
וגם לכל מי שילדה והנושא טרי וקרוב לליבה
לפני הלידות אני תמיד יושבת וקוראת כל סיפור לידה שאני מוצאת ברשת.
הספר והבלוג שלך זו חוויה אחרת. כמו סיפורי לידה. אבל יותר טוב. יותר מזוקק.
הסיפורים על התינוקיה - פוקח עיניים. ומזעזע. ועצוב. ככה הרגשתי כל פעם שנכנסתי לשם, אבל כל כך קיוויתי שאני מדמיינת ושהתינוקות צורחים רק כשאני שם (שלי היו בביות)

והערה קטנה: יש מקום לעוד מעט הסברים. לדוגמא - כתבת על הבית חולים הראשון שעבדת שבו פטידין היה בנוהל. אבל מה זה בכלל פטידין? מה החסרונות/יתרונות שלו? גם על פיטוצין לא כתבת. ולמרות שאני מכירה את המילה, אני לא באמת יודעת מה זה. משאר ההסברים למדתי המון.

לכן לשאלתך - כן! הייתי קונה את הספר בגירסא מודפסת. במיוחד במחיר נמוך של 50 שח (עד 80 שח הייתי קונה בלי להתלבט בכלל). והייתי קונה בכלל כמה עותקים, ונותנת אותו מתנה. לפני לידה. אחרי לידה. תוך כדי לידה..
מקווה שתוציאי לאור ספר מודפס.

הי נפרטיטי
זה מרגש אותי ברמות מאוד עמוקות שאת מרגישה שאת מכירה אותי. אני מכירה את התחושה הזו בהפוך ואני חושבתץ שזה באמת עובד קצת ככה...

לגבי ההסברים -
יש הסבר על פטידין (אולי עוד לא הגעת או שפספסת - נמצא בפרק שמתחיל כך: שלוש לידות קיבלתי היום. שלוש נשים, שני תינוקות בנים ותינוקת אחת. זה ההספק של יומי הראשון כמיילדת מוסמכת, לא רע, אה?

גם על פיטוצין יש הסברים קצרים - פעם אחת לגבי מתן פיטוצין אחרי לידה ופעם אחת בתוך הסבר על זירוזים בכלל...
אני גם נמצאת כאן ותמיד שמחה לענות על שאלות!

תודה רבה על כל מה שכתבת - מאוד משמח אותי שהספר עוזר ומלמד ומהנה.

דנה שלום.

קראתי את הספר בהנאה רבה מאד. אני ממש שמחה שהוא יצא גם בגרסה מודפסת.

טיפה ביקורת בונה - הספר האלקטרוני נקרא קצת כאילו נכנסנו "באמצע" בלוג. חסר רקע על עליך, על בנזוגך שמנשחק תפקיד בחלק מהחוויות שלך, על גישתך הכללית לחיים וכו'. בסיפורים עצמם, שהם מעניינים מאד וכתובים באופן שיוצר הרגשה שאנחנו ממש שם - עדיין חסרים פרטים רבים. ממליצה לך לערוך ולהרחיב לפני הגירסה המודפסת. אני עורכת בעברי ובחופשת לידה עכשיו. אם את מעוניינת אשמח לעשות זאת ללא תשלום.

המון בהצלחה ותודה שחלק עימי את עולמך.

שלום מניקה אתגרית..
תודה רבה על מה שכתבת. עכשיו כשאני חושבת על זה - זה מאוד נכון.
אני אעביר את זה למוציא לאור - הוא אמר לי שהוא לא החליט עד כמה לבצע עריכה נוספת כרגע - שיקולים של תקציב וזמן. תודה על ההצעה הנדיבה לערוך ללא תשלום, אך היא לא נראית לי הוגנת כלפיך - נראה לי שאם תשקיעי הרבה עבוטדה אז ראוי שתתוגמלי עליה אפילו אם את בחופשת לידה.

ואגב - האם ההנקה מצליחה לך? גם אני סוג של מיניקה אתגרית..

הי דנה, ובכן סיימתי לקרוא, באמת מרתק וקשה להפסיק, אבל באותה מידה גם קשה היה לי לקרוא בנשימה אחת.
אני בחודש תשייעי לפני לידה ראשונה ופעמים רבות הפך הספר מ-תִילְחְצִי! ל-תִילַחָצְי! ... ומצאתי את עצמי נלחצת ונחנקת וצריכה מיד לשכב במיטה לנשום ולהירגע. בעיקר הסיפורים מבית החולים שהוא גם מנזר, ג'יזס! לו ג'יזס רק היה יודע מה מעללים בשמו...
זה לא ביה"ח האנגלי בנצרת במקרה נכון? כי לשם אני מתעתדת להגיע.
מעבר לזה הספר באמת מרתק. מרתק לראות גם את התהליך שאת עוברת בתוכו, כמו שאת רואה את היולדות עוברות את התהליך שלהן.
היה לי קשה לקרוא את הביקורת או מין ציניות לגבי תכנית לידה, במיוחד בהתחשב בתרחישים שקורים בבתי חולים ושאת מתארת אותם בבהירות, זה נורא מפחיד! גם אני למדתי היפנובירת'ינג וחלק מהעניין הוא לבקש לעצמך בתוכך את מה שאת רוצה. אבל אני רוצה לומר שלמרות הכל קראתי הכל, טוב אי אפשר באמת להפסיק, ולמדתי המון דרכך על המערכת, מתוך המערכת במידה רבה, אני בטוחה שיבוא לעזרתנו בשעה הנכונה.
תודה על השיתוף האישי שלך, זה מקסים

כמה דברים טכנים: אני שמחתי מאד על גרסה אלקטרונית ומעדיפה אותה על פני כתובה על נייר ומודפסת. מה שכן, אחרי שקניתי והורדתי, היה די קשה לנו למצוא תוכנה פשוטה וחינמית לקרוא, שגם תהיה ידידותית. לAdobe לדוגמא אין אפשרות לקרוא בעברית. למזלי אני מצויידת בבעל מחשבי ומצאנו כמה תוכנות אבל זה לקח זמן והתעסקות שאותי מבאסת. הם נותנים הסברים באתר, אבל גם זה לא היה מאד ברור, לי לפחות. בסוף הורדנו משהו שנקרא FBReader, וזה סביר, אבל די מפגר מבחינה טכנית.
דבר שני, לפני גרסה מודפסת כדאי לתת למישהו שלא קרא לקרוא(כדי שיהיה טרי ולא יפספס שום מילה), יש כמה טעויות פיציות של תחביר ואיות. אהבתי את ההסברים הקצרים בסוף הפרקים. אהבתי את זה שילדת באמצע! וחשבתי שבטח לא סתם באותה תקופה דווקא עבדת במחלקה ולא בחדרי לידה האינטנסיבים ואיך שהכל לטובה. כדאי לעשות עריכה לספר בעיני, כמו שכתבה מניקה אתגרית.
ולסיום - סחת'ין עליך! אומרת ועושה!!!

הי נטע ש
תודה על כל מה שכתבת.

קודם כל אני רוצה להרגיע - לא מדובר בבי"ח האנגלי בנצרת.

יכול להיות שזה באמת ספר שלא מתאים לקרוא בהריון... אבל מה הבעיה? שיש הרבה דברים שכדאי לדעת אותם, אבל אנשים מתחילים להתעניין בהם כשזה כבר לא מתאים. כמו למשל - הנקה. נושא חשוב שיש ללמוד הרבה עליו, בעיקר מה לא לעשות, אבל רוב הנשים מתחילות להתעניין בו אחרי לידה כשאז אולי כבר נעשו 5 טעויות קריטיות..
מתי למשל צריך לדבר על הפלות ומוות של עובר ברחם? לרוב האנשים זה אף פעם לא מתאים.. אבל אם זה חס וחלילה קרה להם אז הם תוהים איך זה שלא ידעו בכלל שקיימת אפשרות כזו.
ועדיין אני מתנצלת אם נבהלת או נלחצת... אולי צריך להוסיף אזהרה? "לא לנשים בהריון"?
אני גם מתנצלת אם נשמעתי צינית במקומות מסויימים - אני עובדת על הפחתת הציניות בחיי כבר הרבה שנים בהצלחה הולכת וגדלה. באמת!

אני מאחלת לך לידה טובה וללא פחד. נשמע שעשית הכנה מצוינת ושבחרת מקום טוב ללדת בו. את מצוידת בכלים טובים ומה שיבוא יבוא.

לגבי מה שכתבת על התוכנות - אנחנו פתחנו באמצעות ה- epub דרך פיירפוקס והיה מצוין. לצערי הבנתי במחשבים קטנה ואם יש הערות טכניות שיכולות לעזור אולי כדאי לפנות לבעלי האתר. אני גם אמסור להם כמובן.

אני מניחה שלפני הדפסת הספר הוא יעבור לפחות עריכה לשונית והגהה ואולי גם יותר מזה. חלק מזה תלוי בי וחלק לא.

הי דנה,
כמי שעוקבת אחרי הבלוגים שלך כמה שנים שמחה לשמוע על ההתקדמות בכתיבת הספר והוצאתו לאור אלקטרוני ועתיק

מאחלת לך להמשיך נאמנה לדרכך.
שנה טובה עם עוד הרבה טוב.

קודם כל אני רוצה להרגיע - לא מדובר בבי"ח האנגלי בנצרת. יופי

אני מאחלת לך לידה טובה וללא פחד. נשמע שעשית הכנה מצוינת ושבחרת מקום טוב ללדת בו. את מצוידת בכלים טובים ומה שיבוא יבוא. תודה על העידוד

איזה יופי שכתבת את הספר! אני מחכה לקרוא אותו.

חבל לי רק שאני לא יכולה לקנות אותו... אפשר אולי לבקש מההוצאה לאפשר קנייה גם למי שאין כרטיס אשראי ישראלי? נגיד, דרך פייפאל? זה ממש לא מסובך לסדר, ואם יש עלויות נוספות שמתלוות לכך הן מינוריות ואפשר להוסיף אותן למי שקונה כך. ובסך הכל, הייתי חושבת שישראלים-לשעבר הם פלח שוק חשוב, כי הרבה יותר קשה לנו להשיג ספרים בעברית וספרים אלקטרוניים זה פתרון מעולה.

אם אי אפשר, ימצא כמובן פתרון (אני בטח אבקש ממישהו לקנות ולשלוח). המון בהצלחה עם המודפס!

הי רחל
אני יודעת שקנתה את הספר מישהי מקנדה - אבל אני לא יודעת באמת איך..
אפשר שמישהו יקנה לך בארץ וישלח את הקובץ ואפשר פשוט להתכתב עם בעלי האתר. הם ממש נחמדים.

כמה אני שמחה לפגוש התלהבות לגבי הספר! תודה רבה!

הי דנה,

החגים והמשפחתולוגיה המלווה אותם הרחיקו אותי מהמחשב לכמה זמן ואני רק עכשיו חוזרת לשגרה...

בעניין הספר - אני אהנה מאד מהעבודה על החומר, הוא הרבה יותר מעניין ממה שאני בדרך כלל עושה אבל לשיקולך - הכי חשוב שלך יהיה נוח לעבוד עם מי שלא יהיה שיערוך בשבילך אבל בגלל שאני אוהבת את הספר אומר שאני חושבת שכדאי שתתעקשי על עריכה לפני ההדפסה.

וההנקה - אממפפףף. התלוננתי תחת השם "מניקה חדשה" בדך שאלה דחופה בעניני הנקה. המצב יחסית סביר עכשיו. הוא מקבל בצינורית תוספת פחות או יותר קבועה כל ארוחה. בבקרים לפעמים מוותר / מקבל פחות. במהלך היום יש פעמים שאני לא תמיד בטוחה אם הוא שבע. אני די שונאת את כל ההתעסקות סביב הסיפור שהיה אמור להיות כל כך פשוט ועצמאי ושלי לבד ודורש ממני כל כך הרבה הערכות ובקשת עזרה. אבל הילד שלי מקבל חלב אם, 40-60% מהצריכה שלו בכל יום נתון ועל כך רבה מאד גאוותי.

איך הולך לך?

הי מניקה- אז ככה - אני פוגשת את האיש ממהוצאה בעוד כמה ימים.הוא אמר שהחליט לעשות עריכה לשונית ועיצוב גרפי. אני אשאל אותו מה לגבי עריכה בכלל. תודה על האכפתיות

לגבי ההנקה - הולך לנו ממש טוב. בעצם אני כבר מניקה לגמרי - בכל התנוחות ובכל שעות היום (ולמעשה - כמעט כל היום...). כדי שיעלה במשקל הוא נזקק לתוספת של 60 מ"ל ביום בערך שרובה חלב שאוב ולפעמים קצת תמ"ל - אחרת הוא לא עולה במשקל.. גם עם הגדולה היה אותו דבר - כנראה שבגלל שיש להם לשון קצרה הם מוציאים חלב פחות ביעילות או שבגלל שאין גירוי טוב לשד בהתחלה אז יש לי פחות חלב. כרגע הוא באחוזון 10 (ואנחנו משפחה באחוזון 80 מבחינת גובה) אז הרופאה רצתה שיקבל יותר תוספת כדי שיגשים את הפוטנציאל שלו.. אבל יועצת ההנקה שלנו אמרה שנמשיך כך ושהוא כבר יקפוץ במשקל כנראה כשיתחיל מוצקים. האמת שהוא עלה עד עכשיו ק"ג בחודש..ממש לא רע.
גם אנחנו עברנו תקופה קשה עם הצינורית והשאיבות הבלתי פוסקות ובעיקר חוסר הודאות (שקיים גם היום אבל פחות) - שבע או לא? להציע ציצי בכל הזדמנות או לא? למה לא יוצא לי חלב בשאיבה בכלל? כי אין או כי ככה אני...
כלהכבוד לך - אני יודעת שזה ממש קשה ורק שתדעי שיש סיכוי טוב שדברים יסתדרו ושלא תצטרכי כל הזמן להיות סביב הנושא הזה. אצלנו זה קרה בגיל חודשיים - פתאום ראיתי שההנקה לא ממלאת את כל המחשבות שלי - זה אמר לי שההנקה נכנסה למקומה הנכון..

אני אלך עכשיו לקרוא את מה שכתבת בדף על בעיות ההנקה.. ותמשיכי להיות גאה בעצמך!

כל הכבוד. איזה כייף שסו"ס יש ספר. עוקבת לפרקים אחרי הבלוג (נכנסת פעם ב... ומתעדכנת ברצף) ואשמח לקנות את הספר לכשייצא.
עלי והצליחי!!!

הי דנה מה קורה?

היש עדכונים בעניין הספר?

את צודקת, בראש שלי יש כבר מקום לדברים שהם לא הנקה אבל אני חייבת לציין שהעיסוק בתמ"ל וההכנות הדרושות לפני כל הנקה עדיין מבאסים אותי קלות.

אני סקרנית אבל לגבי הכמות שאת נותנת לנדב - כמה זה מתוך הצריכה היומית שלו? האם את מרגישה שהוא שבע (בשוטף) או חוששת לפעמים שהוא רעב?

לנו היה שבוע מטורף בו ניסיתי "לגמול" אותו מהמטרנה (הוא היה בן פחות מחודשיים ואני הייתי מאאאאאאאד אובססיבית לגבי ההנקה) וכתוצאה (הוא ירד לכמות קטנה הרבה יותר אבל לא "נגמל") הוא איבד 80 גרם ממשקלו. הו האימה.
העניין הוא שבמהלך השבוע הזה, מעבר לקיטור קצר כשהורדתי אותו מהצינורית - הוא לא שידר סימני רעב או חוסר נוחות. הוא היה ערני ותקשורתי ובאופן כללי די מקסים וחביב. וזה נורא פגע בתחושת הנוחות שלי מולו לדעת שהוא לא יכול לשדר לי שהוא לא מקבל מספיק. עכשיו הוא עדיין לפעמים מקטר (למרות שלאחרונה בניגוד למנהגו לאכול ב-10 דקות ולגמור עניין הוא התחיל לשחק עם השד...) אבל עולה במשקל אך אני עדיין עסוקה בשאלה הפילוסופית - איך יודעים שהוא שבע (= הוא חש בנוחות ומסופק, לא כל כך מטרידה אותי עקומת המשקל, מה גם שהוא עלה בין העקומות יפה מאד ונראה טוב).

תובנות?

הי מניקה אתגרית.
ואיי, את לא יודעת עד כמה אני מבינה אותך! אצלנו זה בדיוק בדיוק כך - אני באמת לא יכולה לסמוך עליו שישדר לי שהוא רעב כי הוא רגוע כל הזמן. ילד שפשוט לא בוכה. אם אני אציע לו את הציצי - הוא ייקח. תמד. אם אני במקום זה אציע לו להסתובב שעתיים בחוץ בלי ציצי - גם הולך. אני מניקה אותו המון. המון. ולמרות זאת - העליה במשקל היא מינימלית עד גבולית. כלומר שלמרות ריבוי ההנקות הוא בקושי עולה - סימן שאם לא אניק אותו כל כך הרבה - כנראה שלא יעלה או אף יירד. אז אני אני כן מציעה לו לינוק בעקבות כל פיפסון..

מסתבר שיש תינוקות כאלו - שלמדו להסתפק במועט ואם נותנים להם פחות אז הם שבעי רצון גם עם זה. יש לזה אפילו שם - the too good baby.
אז איך יודעים שהוא שבע? - מציעים שד. אם לוקח - נותנים עוד. לא ירצה - לא ייקח. וחוץ מזה ממשיכים לעקוב אחרי המשקל והיציאות.

אני נותנת לו היום 60 מ"ל תוספת ביום. זה נשמע מעט. הוא שוקל כבר 5 ק"ג בערך ולכן אוכל בערך 750 מ"ל ליום. מצד שני - אם אני מורידה לו את זה (ואין בעיה להוריד כי הוא לא מתלונן, כאמור), אז הוא מפסיק לעלות במשקל. ניסיתי כבר פעמיים להפסיק. לא נורא - אני חיה עם זה בשלום ורואה את היתרונות שיש לזה. כשיהיה בן חצי שנה התוספת תוחלף בבטטה/אבוקדו/בננה וכו'..

אגב, אני לא יודעת אם את יודעת או לא אז פשוט אציין - אם גומלים ממטרנה זה צריך להיות מאוד בהדרגה על מנת לאפשר לגוף לייצר חלב במקום התוספת. בזמנו (עם הגדולה) היינו באותה בעיה וד"ר ליבוביץ הנחתה אותנו להוריד כ - 60 מ"ל מדי 3-4 ימים. ולמרות זאת גם אז נתקענו עם ה - 60 מ"ל האלה.. עד גיל חצי שנה.

אם יהיו לך תובנות בעניין ה"איך יודעים שהוא שבע" - אשמח לדעת..

לגבי הספר - חתמתי על חוזה. נפגשתי עם המוציא לאור ואשתו והם פשוט מקסימים. הם יעשו עריכה לשונית וגרפיקה אבל לא מעוניינים לעשות עריכה נוספת, גם לא בחינם - הם אמרו שדווקא חשוב להם ספר שאינו ערוך כי לדבריהם הספרים הערוכים בסופו של דבר נשמעים קצת אותו הדבר והם מעוניינים בייחודיות. היתה לנו שיחה מעניינת בקשר לזה. מסתבר שהשנה 30% מרבי המכר בארה"ב היו ספרים שלא עברו עריכה ולא עברו דרך הוצאות ספרים רשמיות אלא ספרים של אנשים עלומי שם (כמוני). כנראה שאנשים כבר פחות מעוניינים ב"מהוקצע" ויותר בייחודיות ובקול האישי של אנשים. אפשר גם לראות את זה בעוד תחומים - מוסיקה, פרסום, סרטים ועוד.
בכל אופן - תודה רבה על הצעתך הנדיבה..

הספר ייצא בקרוב אני מקווה - אני מניחה שזה עניין של כמה שבועות.

המשיכי להתחזק ולהתאמץ (מלשון חיזקי ואימצי) בהנקה.. ואני מאחלת שהכל יהיה יותר ויותר קל.

המון המון בהצלחה לך עם הספר. מחזיקה אצבעות!!!!

בן כמה נדב? אביתר בן ארבע חודשים וטיפונת. התחלנו טעימות והילד מתלהב מאאאד אם אתן לו הוא יכול לחסל 5-7 כפות בטטה או אבוקדו בכיף בעשרים דקות. ד"ר ליבוביץ הבהירה לי שעד גיל חצי שנה חשוב שכל הארוחות שלו יכילו חלב אבל אח"כ ניתן יהיה להתחיל להחליף (בקצב של ארוחה בחודש בערך). את הארוחות שלא יינק ניתן יהיה לשאוב ולהוסיף במקום התמ"ל לארוחות שכן. יש תקווה לאחריתנו....

יש משהו מנחם בלשמוע שהילד שלי לא "היחיד" , אפילו כשאין תשובות לשאלות הקיומיות. תודה לך!

נדב בן 3 חודשים.

איזה נחת זו שהוא אוהב לאכול. נורא מתחשק לי כבר להגיע לשלב הזה עם נדב. לשלב שבו הם מסתכלים באנשים אוכלים כאילו הם מורעבים ואחר כך כשנותנים להם לנסות הם עושים פרצוף של איכס. ואחר כך - מתחילים לאכול..

שליחה על ידי דנה_ה* » 06 מאי 2012, 22:15

טוב, עבר זמן.. לא כתבתי הרבה זמן על לידות כי הייתי עד עכשיו בבית עם נדב הקטן. כעת הוא בן 9 חודשים וחזרתי לעבודה השבוע. איזה שינוי! גם מרענן וגם מעייף. להיות אמא במשרה מלאה בבית ומיילדת בזמני הפנוי. אני יודעת שייקח לי קצת זמן להתאפס ולהתרגל מחדש לסוג הפעילות של חדר לידה ובעוד כמה ימים או שבועות זה ירגיש כאילו מאז ומעולם היו לי 2 ילדים ועבודה.

קבלת הפנים לחדר לידה היתה לא פשוטה. ביום הראשון הייתי בקבלה, ונהניתי להזכר בכל הדברים ובכל הפרטים של העבודה. האמת שאת הרוב לא שכחתי. כנראה שזה כמו לרכב על אופניים.
וביום השני היה לנו יום של מצבי חירום ושליות..

היום התחיל בכך שהגיעה אישה עם שליית פתח שדיממה המון (זה נראה ממש מפחיד). אחרי זמן קצר הדימום פסק והמוניטור היה נראה מצוין אבל אז התחילו לה צירים צפופים והבנו שאין ברירה אלא לנתח - היא היתה בשבוע 35.
אחר כך היתה לידה רגילה שאני קיבלתי ובסוף הלידה היתה האטה ארוכה בדופק של התינוק, מה שהביא אל החדר רופא ועוד כמה אנשי צוות ואחרי כמה דקות התינוק נולד, בלידה רגילה לשמחתי. חבל הטבור היה קצר מאוד ואולי זו הסיבה להאטה. אחר כך היא דיממה מעבר לרגיל אבל עברנו את זה בשלום.

ואז הגיעה עוד אישה עם הפרדות שליה מלאה או כמעט מלאה בשבוע 35. זה היה מפחיד ומלחיץ - אין מצב חירום יותר מזה. הטסנו אותה לחדר ניתוח ממש ברגע האחרון מבחינת התינוק ואמנם הוא נזקק להחייאה מסיבית אבל התאושש במהירות. נחזיק לו אצבעות שימשיך כך.

עכשיו אני חושבת על זה שאולי הירח המלא הזה, הקרוב כל כך לכדור הארץ עכשיו הוא האשם בכל הדימומים האלו? נשמע קצת מוזר, אני יודעת, אבל יש קשר בין ירח מלא ובין דימומים בניתוחים וכו'. מישהי פעם אמרה לי שבמקום מסוים בקנדה לא מנתחים ניתוחים אלקטיביים בירח מלא.. לא בדקתי את זה אבל זה נשמע לי הגיוני.

אני מרגישה שמשהו בי השתנה, אולי בעקבות הלידה, אולי בעקבות העובדה שעבר זמן ואני התבגרתי והתפתחתי (אני מקווה). אני עדיין לא יכולה לשים את האצבע מה הדבר בדיוק, אבל ככל שאעבוד יותר אני מניחה שזה יתברר.

ובבית - נדב עדיין יונק, בשמחה ובאהבה, וגם אוכל יפה וגדל יפה. הוא כבר זוחל, נעמד, מקשקש ומציג 4 שיניים לראווה. הוא התינוק הכי חמוד בעולם ודומה כמו 2 טיפות מים לנעמה כשהיתה בגילו. בעצם לא צריך לצלם אותו בכלל.. אבל אנחנו בכל זאת עושים את זה כדי שלא ירגיש מקופח. נעמה גדלה ולומדת להיות אחות גדולה. כולנו לומדים איך להיות משפחה גדולה יותר, וכל יום שעובר קל יותר.

ועוד עדכון משמח - בקרוב ייצא הספר שלי גם בחנויות. בדיוק ביום שבו חזרתי לעבודה קיבלתי 10 ספרים בדואר.. התחלתי לקרוא והיה לי מעניין ומרגש ובכלל לא הרגשתי שאני כתבתי את זה. יש אפילו לא מעט דברים שהייתי משנה. מצד שני - מעניין לראות איפה הייתי ואיפה אני היום. את התהליך של זה.

אז ככה נראה הספר:

http://img338.imageshack.us/img338/2390/bookcoverib.jpg]+עטיפת[/img] הספר

ומי שרוצה לקנות אותו במחיר זול יותר מאשר בחנויות (שם יהיה בעוד מספר שבועות) יכולה להכנס לחנות האלקטרונית ולהזמין משם עותק מודפס: http://mendele.co.il/?[po]page id[/po]=3&category=15&product id=323

הרבה דברים מרגשים קורים לי בזמן האחרון. נולד לי תינוק, הספר שלי יוצא לאור, הציעו לי קידום בעבודה... נראה שהיקום פותח את היד הגדולה שלו והמון חסדים נשפכים ממנה. ואני נמצאת במקום המקבל, במקום שצריך להגיב, להסכים לקבל את הכל, להסכים למה שזה אומר.. הרבה שמחה והרבה התלבטויות.

איזה יופי שאת כאן!
תתחדשי עם כל החסד הזה שמגיע אליך, זה נשמע נפלא ומרגש.
כמה יופי במילים שעל הספר, נראה כל כך מענג לקרוא בו.
מאחלת לך שהתובנות וההחלטות והשיקולים שלך יגיעו אליך בקלילות כמו שיוצאות ממך המילים היפות.

<מתמקמת לי פה ביציע>

_איזה יופי שאת כאן!
תתחדשי עם כל החסד הזה שמגיע אליך, זה נשמע נפלא ומרגש.
כמה יופי במילים שעל הספר, נראה כל כך מענג לקרוא בו.
מאחלת לך שהתובנות וההחלטות והשיקולים שלך יגיעו אליך בקלילות כמו שיוצאות ממך המילים היפות._

מצטרפת ומתמקמת ככל שאפשר

שליחה על ידי ש_י* » 07 מאי 2012, 10:43

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דנה
אני קוראת אותך כבר די הרבה זמן ורק עכשו אוזרת אומץ להתייעץ..אני חולמת להיות מיילדת.ותוך כדי כתיבת במשפט הזה מחייכת כי יודעת שהרבה נשים אומרות אותו.
אני בשבוע 32 ובעצמי כבר בת 32.והדגדוג הזה בבטן עולה כל פעם מחדש,אני שואלת את עצמי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ויודעת להגיד את אותה תשובה.הכתיבה שלך כאן הכניסה אותי למציאות היומיומית הלחצים,האחריות והקשיים ועדיין ..בנתיים אני אמא שעובדת בעבודה המאפשרת לי להיות בבית מוקדם עם הילדים.האיש לוחץ מדי פעם נו אולי תלכי ללמוד מה שאת באמת רוצה..
למה לחכות?זה רק יהיה יותר קשה..יש היום המון תוכניות של הסבה לאקדמאים ..
אני לא ממש יודעת מה אני שואלת אותך אבל אשמח לתגובה .

איזה יופי! מזל טוב על הכל!

שליחה על ידי דנה_ה* » 07 מאי 2012, 12:10

היי ש י
אני אשמח לענות אבל גם אני לא יודעת ממש מה את שואלת..

אני רק יכולה להגיד לך שהרבה מיילדות הולכות ללמוד בגיל יחסית מבוגר - 27 ומעלה, עד 40 או 45 אפילו. הרבה אחיות מחליטות בשלב מסוים לעשות הסבה למיילדות - כשהן מרגישות בשלות לזה יותר בחייהן. תקחי בחשבון שאם אין לך תואר אקדמי אז לימודי סיעוד נמשכים כ - 3 או 4 שנים (תלוי בתוכנית) ואז צריך לעשות תואר ראשון (לפעמים אפשר במקביל כמו שאני עשיתי) ואז לימודיי מיילדות עוד שנה - כך שזה מסע קטן שצריך לצאת אליו והוא נמשך זמן. עד שתסיימי הילדים כבר יהיו גדולים יותר. מצד שני צריך לקחת בחשבון שלימודי סיעוד הם תובעניים למדיי ולרוב עשויים להתקיים במשך 5-6 ימים בשבוע עם הרבה מבחנים ועבודות - גם לא פשוט מבחינת משפחה.
בקיצור - צריך ממש לרצות את זה. אפשר גם לברר בבתי ספר לסיעוד השונים - יש לפעמים תוכניות לימודים שמותאמות לאימהות, נמשכים שנה יותר אבל פחות שעות ביום או פחות ימים.
אשמח לענות על שאלות אחרות או כל דבר אחר שיעזור..

שליחה על ידי ש_י* » 07 מאי 2012, 12:37

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה שאני שואלת בעצם למהכל זה כדאי ואצלך מוצאת הרבה תשובות לכך...יש לי תואר כך שאפשר למצוא תוכנית לימודים נוחה...
העניין הוא שאין לי אומץ לשנות ככה כיוון ולשגע את כל המשפחה.
עצם נוכחותך והכתיבה שלך הם דחיפה רצינית אז תודה.ועוד אחת.

איזה כיף שחזרת!!
נשמע שכרגיל הספקת המון, ברכות על הוצאת הספר.
שתפי כאן בעוד דברים, זה חשוב ומעשיר מאוד.

איזה כיף שחזרת!!!!!!
(ומזל שהוצאת את הספר, עכשיו יש לי מתנת יומולדת לאיזה חמש או שש מחברותיי הטובות...

)
מקווה שתוך כמה שבועות תחזרי לשגרת העבודה המבורכת
קידום? ????
מחכה בקוצר רוח לקרוא חוויות:-)

שליחה על ידי נועה* » 08 מאי 2012, 11:55

איזה כיף שחזרת!!!!!!

אפשר להיכנס להריון

...

שליחה על ידי הילה* » 08 מאי 2012, 12:51

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_איזה כיף שחזרת!!!!!!
אפשר להיכנס להריון_

הנה, אני צפיתי את חזרתך וכבר נכנסתי להריון

קוראת אדוקה שלך משכבר הימים.
שבוע 26, הריון רביעי.

אפשר לנצל את חזרתך לשאלה קצת פילוסופית? מקווה שזה בסדר.
אני חושבת לא מעט על הלידה, ותוהה האם אצליח הפעם לעבור את שלב הלחיצות בקצת פחות סערה וכאבים.
בהיסטוריית הלידות שלי יש אחת (הראשונה) שהיתה זוועתית במיוחד ולא נכנס אליה, ושתיים שהיו טבעיות וחיוביות, ובכל זאת - בשלב צירי הלחץ שאלתי את נפשי למות והכאבים היו בלתי נסבלים.
נכון שזה לא חריג

, ועדיין אני תוהה - האם את מוצאת איזה מכנה משותף (למעט הטריוואליים - תנועתיות, תנוחות לידה שאינן שגרתיות וכן הלאה) אצל יולדות שמצליחות להתמודד טוב יותר עם הכאבים של השלבים האחרונים?

תודה וברוכה השבה!

איזה מרתק!!
מצאתי את הבלוג שלך הבוקר (אורחת באתר) ולא מסוגלת להפסיק..
גומעת מתחילה עד הסוף בכל דקה פנויה.
עכשו גמרתי ומגיעה לך תגובה חמה:
כאם שעברה 4 לידות: מקסים מקסים! את נשמעת נאצלת, הלואי והרבה מלאכיות כמוך היו מסתובבות בחדר הלידה,,
להתאהב ביולדת, להיות איתה ולא רק הטכניות.. - זה כ"כ חשוב ותומך ומחזק,
מברכת אותך בכל הברכות שבעולם :_)
והספר - נשמע מעולה. הייתי שמחה לאחד כזה בבית, וכמתנה לחברה? רעיון טוב!!

שליחה על ידי דנה_ה* » 09 מאי 2012, 11:03

הי הילה
זו לא שאלה פילוסופית בכלל אלא ממש אמיתית.. אני לא יודעת מה הופך את השלב השני לחוויה שונה אצל נשים שונות. יש כאלה שהן סוערות לחלוטין ויש כאלו שהן רגועות וממוקדות. ואגב - אין בהכרח קשר לאיך שהלידה התנהלה קודם לכן.
אני מניחה שזה משופע מהרבה דברים ולא בהכרח בשליטה שלנו.
למה בעצם צריך לשנות את זה? אולי ככה זה אצלך ואולי הכאבים הללו והפחד והרצון למות וכל זה, זה מה שנותן לגוף שלך את זרם האנדרנלין החזק שהוא צריך כדי שיהיה לך כוח להוציא את התינוק? אולי אם תהיי רגועה מדי זה לא ילך?
בלידה, כמו שאני מבינה את זה היום, צריך להכנע. למסור את עצמינו לתהליך ולתת למשהו אחר אחר לנהל את העניינים.
מה שטוב בלידות חוזרות - השלב השני הוא קצר בד"כ. זה גם משהו להתנחם בו.

ומה שהזכרת לגבי תנוחות וכו' - צריך לנסות. האם ניסית ללדת בתנוחות שונות? אולי הגוף שלך מחפש את התנוחה הטובה לו לפי מצבו של התינוק באותו רגע? האם ילדת בבי"ח והיתה איזושהיא הגבלה על התנועה? זה גם יכול להיות חלק מן התמונה. אבל מעבר לכל - ככה זה. מזל שזה לא כל החיים הכאבים האלה.. רק כמה דקות.

ואורחת באתר.. ברוכה הבאה ותודה. כדאי לך להתמקם היטב באתר. הוא מלא בכל טוב!

שליחה על ידי הילה* » 09 מאי 2012, 19:13

למה בעצם צריך לשנות את זה?
דנה, תודה על התשובה המעניינת. מודה שהפתעת אותי ופקחת לי את העיניים לזווית ראיה שממש לא חשבתי עליה.

אין מה להגיד, לקרוא אותך עושה אפילו לי חשק להיות מיילדת

שמחה שחזרת. גם אני מתחילה לחזור...במבי בן 3 חודשים

איזה כיף שחזרת!!!!!!
@}

_איזה יופי שאת כאן!
תתחדשי עם כל החסד הזה שמגיע אליך, זה נשמע נפלא ומרגש._
וגם - איך הפך הספר האלקטרוני למודפס? עדכני..היו כל כך הרבה התלבטויות. מסקרן ומשכיל להכיר את התהליך.

למה בעצם צריך לשנות את זה? אולי ככה זה אצלך ואולי הכאבים הללו והפחד והרצון למות וכל זה, זה מה שנותן לגוף שלך את זרם האנדרנלין החזק שהוא צריך כדי שיהיה לך כוח להוציא את התינוק? אולי אם תהיי רגועה מדי זה לא ילך?
אני זמרת-חובבת, וזה מזכיר לי את התחושה שלפני הופעה, שהחרדה בשיאה וכאבי בטן איומים וכל מה שבא לך זה לברוח, ואת שואלת את עצמך למה לעזאזל נכנסת למצב הזה ומי צריך את זה בכלל.

אז יום אחד המלווה שלי, שהוא מוסיקאי בחסד, גם פסנתרן וגם זמר משובח וגם נשמה טובה אמר לי: ככה זה. לפני הופעה את רוצה למות ולא מבינה למה לך כל זה, ואז בזמן ההופעה את מלאה אדרנלין בדיוק כמו שצריך, והכל זורם. ואת יודעת מה? מדי פעם יש הופעות שלא כל כך מתרגשים לפניהן, ודי רגועים, ודווקא אז ההופעה עצמה יוצאת דרדלה. עקום. לא ממריאה.

מזל טוב דנה!!!

בקשר לירח הגדול ההוא שהיה לפני שבוע, כתבתי בככר השוק על הסבר ששמעתי לנושא ואחת הנקודות היתה השפעת כוח המשיכה של הירח על הגאות והשפל ובכלל על נוזלים בכדור הארץ- גם נוזלי הגוף. הוא דיבר על כך שיש אפילו אנשים שסובלים באופן קבוע בירח מלא מתופעה ששכחתי את שמה וגם שלסיפורים על שיגעון בירח מלא יש בסיס שקשור להשפעה שלו על נוזלי הגוף.
הירח המלא האחרון הזה היה קרוב אלינו ב30 אלף קילומטרים יותר מאשר במסלולו הרגיל מה שקורה פעם בהרבה שנים (פעם אחרונה לפני 18 שנים.

אבל למיטב הבנתי, הירח מגיע לנקודה הקרובה הזאת פעם בחודש. כל ההבדל הוא שהפעם זה היה בתאורה מלאה (לא משהו שמשפיע על נוזלים)ץ

שליחה על ידי דנה_ה* » 13 מאי 2012, 22:38

וגם - איך הפך הספר האלקטרוני למודפס? עדכני..היו כל כך הרבה התלבטויות. מסקרן ומשכיל להכיר את התהליך.
חשבתי שסיפרתי על זה.. אבל אולי לא, אין לי כוח לבדוק אז אני פשוט אספר שוב - אחרי שיצא הספר האלקטרוני, היו כמה שביקשו עותק מודפס, אז החלטתי לקש שידפיסו לי 50 עותקים (יש להם אפשרות כזאת באתר). ואז המו"ל אמר לי - מה דעתך שנוציא לך את הספר כספר מודפס והכל על חשבוננו? אכן הצעה שקשה לסרב לה. נפגשתי איתו ועם אשתו - אנשים ממש מקסימים שבאמת מאמינים בספר וחושבים שהוא צריך להתפרסם. בד"כ הם מוציאים ספרי מדע בדיוני והפעם החליטו לנסות הרפתקה אחרת. אז יצאתי איתם להרפתקה הזו...

חוט השני - מעניין מאוד. כבר שנים אני עוקבת אחרי הירח המלא והשפעותיו על המתרחש בבני אדם.. בד"כ לא השפעות חיוביות במיוחד. המון פעמים היו דברים לא טובים בימים של ירח מלא כמו פיגועים גדולים או סתם השתגעויות של אנשים שעשו מעשים קיצוניים. שימי לב במיוחד לירח של מרץ ושל אוגוסט - הם חזקים במיוחד וצריך להזהר..

תמרוש רוש - אהבתי את מה שכתבת על ההופעה. מרגיש לי כל כך נכון.

היום היו לי 3 לידות.. איכשהו החלקתי לתוך העבודה בקלות רבה והכל נראה לי רגיל, אבל יום אחד ישבתי ליד דג חתול והיא בדיוק גילתה שחזרתי לעבודה והתגובה שלה עזרה לי לראות באופן שונה את העניין הזה - היא אמרה משהו כמו - "אנחנו כאן יושבים ומדברים ואת מיילדת כבר נשים" ופתאום נזכרתי איזה פלא זה!
היום היה לנו יום מלא בלידות - 7 במשמרת בוקר בלבד (יש לנו בערך 210 בחודש, כך ש - 7 זה הממוצע היומי). מתוך השבע אני קיבלתי 3 לידות ואני חייבת לומר שזה פשוט יותר מדי - מאורע יקומי שכזה יכול לפעמים לקרות לאדם פעם בחיים ולי זה קורה 3 פעמים ביום - גם יותר מדי דבש זה לא טוב.
הלידות הללו היו כל כך שונות אחת מן השניה, לחלוטין לחלוטין בלי שום קוי דמיון. זאת אומרת, כן - כל התינוקות נולדו מאותו מקום וכו' - אני מתכוונת לדרך, לקצב, לאופי. משפחות שונות לחלוטין - אחת ערביה מהכפר השכן, לידה שלישית, מגיעה כאב מאופק, מבקשת טשטוש ואחרי שמקבלת מבקשת ניתוח ואז מבקשת את נפשה למות ואז יולדת, מחזיקה את התינוק בעיניים עצומות ורוצה לישון.. השניה, צעירה דתיה, בלידה ראשונה, עם דולה, רוצה לידה טבעית, צירים חזקים ועוצמתיים שמנפיקים לידה טבעית ומהירה, ואז, כשיש פתיחה מלאה נגמר לה לגמרי הכוח והיו האטות לא יפות במוניטור ומיקוניום סמיך.. והיה צריך למצוא את המקום שממנו אפשר לשאוב את הכוח להמשיך וללדת... והשלישית, רווקה טבריינית, בלי בן זוג, צעירה מאוד, ילדה כמעט בעצמה בגיל ולגמרי ילדה בהתנהגות, עם אמא תומכת ביותר, שילדה מהר ובקלות יחסית, ולא ממש הבינה מה קרה לה..

וחוץ מזה הייתי המון פעמים בתינוקיה היום והיה לי ממש קשה לשמוע את הבכי, ונזכרתי בחוויה שהיתה לי שם כיולדת לפני 9 חודשים והרגשתי שאין לי אהבה כלפיהם אלא להפך - חוסר אהבה, וחוסר חמלה, ורצון לעשות דווקא. וככה יצא שהתנצחתי על איזה עניין מטומטם עם האחות שם.. הבאתי לשם תינוק מרוח כולו בורניקס ובמיקוניום והיא רצתה שאני אניח אותו על המיטה שלהם ואני אמרתי לה שתניח בעצמה כי ממילא היא צריכה ללבוש כפפות כדי לבדוק את הידונים שלו, אז למה שגם אני אצטרך לשים כפפות ולשטוף ידים? והיא אמרה שנהוג שהמיילדת מניחה את התינוק על המיטה ואני אמרתי לה שתראה לי את המקום שבו זה כתוב..
מטומטם, אני יודעת, אבל הרגשתי את הכעס שיש בי כלפיהם בגלל מה שהיה לי איתם מחלחל לתוך העבודה שלי איתם עכשיו. זה לא טוב, אני יודעת. אני חושבת שלא סלחתי להם ואני צריכה למצוא את הדרך לעשות את זה. אבל קשה לי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שעוד רוצה לכעוס קצת וקצת לעשות דווקא וקצת למלמל מתחת לשפם הערות מעליבות... מטומטם, אני יודעת.

כמה קשה לעבור מהנס של הלידה לבוקס בפרצוף של התינוקיה.. רק מהמעבר אפשר להיות מזועזעים מספיק כדי להכנס בהם..

קיבלתי 3 לידות ואני חייבת לומר שזה פשוט יותר מדי
יא, מזדהה עמוקות... יש ימים שאני מקבלת גם 5 ופעם אפילו 6 לידות במשמרת וזה פשוט מטורף!!!!

שליחה על ידי דנה_ה* » 14 מאי 2012, 19:00

5 או 6?!
איך אפשר?

כשמספר הלידות הממוצע בחודש הוא 900.....

שליחה על ידי דנה_ה* » 14 מאי 2012, 21:49

אבל אין מספר מיילדות בהתאם?

והיי! נסחפתי לשיחה והתעלמתי מהעובדה המדהימה שאת כאן! חזרת! (או שאני סתם אסטרונאוטית?)

בעניין הירח
גם הפרופסור דיבר על יותר אלימות בירח מלא.
ה עוגיה , אני הבנתי שהמרחק היה שונה מהמסלול הרגיל, גם היה ביום מוקדם יותר מהרגיל בלוח העברי וכאמור הגאות היתה יוצאת דופן. חברה שלי שהולכת כל יום לים אמרה שלא ראתה דבר כזה. לא היה חוף (בית ינאי)

מזל טוב על הספר ובכלל!!!

שליחה על ידי דנה_ה* » 15 מאי 2012, 09:51

תודה טרה!

אבל אין מספר מיילדות בהתאם?תגדירי "בהתאם".... אנחנו באופן עקרוני צוות של 2 מיילדות בקבלה + 5-6 מיילדות בפנים, תלוי במשמרת.
5-6 מיילדות מכסות אצלנו 10 חדרים, שזה בהחלט הגיוני. אממה? 900 לידות בחודש, זה 30 לידות ליום, זה ממוצע גס של 8-9 לידות במשמרת, ואז יכול להווצר מצב שלמיילדת אחת יש חדרים ש"תקועים" יחסית (למשל, אם יש לה שתי לידות ראשונות...), ולמיילדת אחרת יש את "החדר המתחלף" שבו יש לידות בשיטת הסרט הנע... אישה נכנסת, יולדת, מנקים, מכניסים אישה אחרת שכבר מחכה בקבלה לחדר, וכו' וכו' וכו'......יש ימים כאלה:-)

דנה,
אפשר שאלה מקצועית בבקשה?
מה לדעתך המשמעות של המוגלובין נמוך בלידה? אני עומדת על 9.6 ומתקשה מאוד להעלות את הברזל (שבוע 25). אוכלת הרבה מזון מהחי (כל יום ארוחה בשרית) ובנוסף ירקות ירוקים פירות ועוד.
התוספים (100 מ"ג +30 מ"ג בשני כדורים שונים) ממש ממש עושים לי רע במערכת העיכול אז אני לוקחת בערך יום כן יום לא את ה100. כל הברזלים העדינים למיניהם הם במינונים נמוכים יותר.
האם נשים עם המוגלובין נמוך מדממות יותר בלידה? חלשות יותר בלידה? אם זה בגלל שינוי נפח הדם, האם מיד לאחר הלידה צפוי שאחזור לרמה שלי מלפני ההריון?
תודה

לא דנה, אבל עונה:
בלידה ממוצעת, אנחנו מאבדות כחצי ליטר של דם. זה בערך נקודה בהמוגלובין. המוגלובין ירוד מתבטא בעיקר בעייפות ומקשה מבחינת ההתאוששות של הגוף. בכל מקרה, אישה שחוזרת לבית ומטופלת בתינוק, כדאי לה שיהיו לך קצת אנרגיות כדי לא לשקוע אחרי הלידה:-)
התוספים בכדורים באמת יכולים ליצור בעיות לעיתים. מה עם פלורדיקס? ברזל נוזלי טבעי, שעד עכשיו עוד לא שמעתי על אף אחת שמתלוננת עליו (פרט למחירו........)

גם לביו קר יש ברזל טוב שנספג בקלות ואין לו תופעות לוואי. (יקר)
והקפדה על שילובים.

שליחה על ידי דנה_ה* » 17 מאי 2012, 23:06

תודה רונ צ'ה.. וחוט השני.. לא הייתי כאן קצת כי נדבון חולה ולא ממש מאפשר לי גישה למחשב.
רק רוצה להוסיף שכאשר ההמוגלובין נמוך בלידה אז יש יותר סיכוי לדימום משמעותי בזמן הלידה אז באמת כדאי לבדוק את הפלורידקס או תכשירים אחרים. אפשר גם לנסות פשוט מוצר אחר כי לפעמים תכשיר אחר עושה פחות או תופעות לוואי.
לוקח קצת זמן אחרי הלידה לחזור לעצמך - תלוי בתזונה שלך וכו'. אם מיניקים אגב, אז אין מחזור למשך תקופה ארוכה לפעמים ואז זה מאפשר לגוף לשמור את הברזל לעצמו.. אני למשל מיניקה עכשיו 9 חודשים וללא מחזור ויש לי המוגלובין 13.6 (אחרי הלידה היה 10.6).
אל תדאגי יותר מדי, פשוט תמצאי את הדרך לפחות לשמור על ההמוגלובין הנוכחי.

בתור למודת ברזלים מכל הסוגים והמינים (אפילו בעירוי..) אני יכולה לומר לך שעם כדורי פריפול שנמכרים בקופ"ח (ויקרים עד מאוד..) לא היו לי בכלל תופעות לוואי

בחודשיים שקדמו ללידה של אביתר קיבלתי עירוי ברזל אחת לשבוע. מאגרי הברזל שלי היו כל כך נמוכים שזה לא היה מדיד בכלל. הרופאה שלי (תבורך) שלחה אותי לקבל עירויי ברזל (כדי שהגוף יבנה את המאגרים בעצמו במקום לקבל עירוי דם קרוב יותר ללידה שהיה גם פותר את הבעיה אבל בדרך יותר מסוכנת ובפחות טבעית). העירויים נכנסים ישר לדם אז אין תופעות לוואי במערכת העיכול ואני חייבת לציין שהיה שיפור ניכר ברמות האנרגיה שלי. עוד דבר שהסבירה לי הרופאה היא החשיבות של הברזל לתינוק: התינוק ייקח ממני כל מה שהוא צריך, גם 'על חשבון' הצרכים שלי כדי לגדול אבל הוא לא יבנה מאגרים על חשבון המאגר שלי. מכאן שאם לא יהיה לי מספיק ברזל הוא יוולד עם מאגרים נמוכים (ולזה יש מגוון השלכות התפתחויתיות לא פשוטות בכלל וגם למערכת העיכול שלו הברזל לא מומלץ).

רמות הברזל באשה בהריון הן אם כן חיוניות לשני המשתתפים בהריון. לאביתר יש בלי עין הרע המוגלובין 11.8 (זה לא רע בכלל לגילו בזמן הבדיקה - 9 חודשים).

אין לי מושג מאיזה רמה נותנים את העירויים אבל אם כל כך קשה לך (אני לקחתי פריפול מתחילת הטרימסטר השני ואילך, זה גם היה בלתי נסבל וגם - כאמור - לא באמת עזר) אולי כדאי לך להתייעץ עם הרופא על עירוי

שלום דנה וכולן, קוראת בשקט כבר כמה שנים, לאחרונה מלווה לידות כדולה.
אתמול ליוויתי חברה בלידה ראשונה ואיטית, אחרי הלידה והכל, בבית, הבנתי שאחד הדברים שמפריעים לי בחדרי לידה זה שהמיטה מכוונת כך שכשהאשה שוכבת על הגב (לצערי הן ממש הכריכו אותה ללדת בתנוחה הזו..) וכבר חשופה לגמרי, החלק הכי אינטימי בגוף שלה מכוון לפתח הדלת בו יש רק וילון. (למרות שיש דלת, תמיד היא פתוחה והווילון חצי סגור..). אני מתכוונת להגיד שאם הכיוון של המיטה היה הפוך, התחושה היתה פחות חשופה, ולא כל מי שלרגע מציץ רואה הכל. להבנתי, חלק מהביטחון והשקט של האשה ללדת הוא בתחושת המוגנות, וזה פוגע בתחושה הזו.
כששיתפתי את אישי בתובנה, הוא אמר- "מה את רוצה, הם מתייחסים ליולדת כאל מקרה סכנה ורוצים במקרה חרום לגשת ישר לבעיה", מבינה, אבל בכל זאת זה מבאס.
דנה, רציתי לשאול אותך, בשתי הפעמים שליוויתי לידה ראשונה המילדות בסוף השכיבו את האשה על הגב בתנוחת "החיפושית ההפוכה", האם זה קשור ללידה ראשונה? לבית החולים? (כל לידה שליוויתי היתה במקום אחר..) למיילדת הספציפית? בלידה הזו היתה פתיחה מלאה אבל בערך בין פתיחה תשע לעשר היולדת רצתה אפידורל וקיבלה. זה עצר את העניינים ועברו להן כמעט שלוש שעות מפתיחה מלאה, לכן הן בסוף השכיבו אותה וצעקו "תילחצי, זה לא מספיק חזק.." וכו' וזה באמת גרם לה ללדת, אז אולי כל התנוחות שהצעתי לה והליווי השקט באמת לא היו מספיק מקדמות, ודוקא התנוחה הזו והצעקות עוזרות?

שלום פשוט אשה
לגבי המיטה - אני לא חושבת שבעלך צודק אלא שפשוט, נראה לי, חשבו על נוחיות המטפלים מבחינת מיקום מוניטור ושאר שטויות או שפשוט לא חשבו - אצלנו למשל עברנו עכשיו למחלקה חדשה ונהדרת. בחדרי הלידה המיטות דווקא לא פונות לדלת וזה ממש טוב, אבל במיון מי שתכנן את החדרים (כמובן שלא התייעצו עם המיילדות) פשוט לא חשב על הדבר הבסיסי הזה.. קצת כמו שמי שמתכנן כל מיני דברים של הבית לא חושב שיצטרכו לנקות אותם מתישהו.. מכירה את זה?
מסכימה בהחלט שזה פוגע בתחושת הפרטיות והבטחון של האישה ואם אפשר לשנות את מבנה החדר (אנחנו עכשיו למשל פועלים לשנות את כיוון המיטה בחדר ניתוח שלנו, אפילו שם זה צורם), אז רצוי מאוד לעשות זאת.

לגבי החיפושית ההפוכה - אני לא אוהבת את הביטוי הזה כי יש בו סוג של שיפוטיות. אפשר פשוט להגיד "על הגב". קראתי פעם שעשו מחקר ובדקו איך נשים בוחרות ללדת, באיזו תנוחה, כאשר הן בלידה טבעית לחלוטין, בבית. אז היתה חלוקה די מעניינת של כך וכך אחוזים בכריעה, בעמידה, על 6, על הצד וכך וכך אחוזים בחרו על הגב - בסה"כ היו אחוזים די דומים לכל התנוחות. כך שאין תנוחה טובה או לא באופן אבסולוטי אלא כל אישה צריכה להרגיש מה נוח לה לכל שלב ושלב של הלידה.
עכשיו ברור שכשהלידה היא בבי"ח, עם אפידורל, מוניטור ועוד שלל צינורות - לא תמיד קל ולא תמיד אפשרי להיות בכל תנוחה.
לצערי יש גם מיילדות שיבחרו להשכיב על הגב כי ככה הן יודעות ורגילות ולא בגלל סיבה נשגבת יותר. אצלנו משתדלים לא להשכיב בכלל על הגב ולא להתקע בשום תנוחה יותר מדי זמן.

אפידורל אכן יכול להאט או להפריע ממש בשלב השני של הלידה. לעיתים אין ברירה אלא "להלחיץ" את האישה כי חלק כלל אל מרגישות מתי ללחוץ. לגבי לצעוק - גם אני לא אוהבת את זה. נשים יולדות הן לא חרשות. לפעמים קצת מתלהבים אולי ומרימים את הקול בעידוד - כל מיילדת וכל יולדת עם הסגנון שלה.
יש גם נשים שצריכות דחיפה מסוג מסויים.. כאלו שפשוט לא מוכנות ללחוץ כי זה כואב להן או שהן מפחדות, והמיילדת או המלווה יכול הלנסות למצוא את הדרך שתעזור להן ללחוץ. אני לא אוהבת לצעוק או לאיים בחתך או בואקום... אבל לפעמים זו האמת. אם האישה לא תלד תוך 3 שעות יבוא הרופא וילחץ ולבסוף היא עלולה למצוא את עצמה גם עם ואקום וגם עם חתך.. לפעמים כשאישה יודעת את זה זה נותן לה כוח ללחוץ או מוטיבציה ללחוץ.
הרבה נשים לא רוצות שינתקו להן את האפידורל והן מבטיחות ללחוץ ממש טוב בתמורה - מצחיק, נכון? גם קצת עצוב.

לגבי תנוחה ויעילות הלחיצות - כל כך משתנה מאישה לאישה. זה תלוי במנח של התינוק, בגובה של הראש באגן, במבנה האגן של האישה, ביכולת שלה ללחוץ בתנוחות שונות, בכוח שלה, בתפיסות הפסיכולוגיות שלה את עצמה... יש המון לידות שכלום לא יזוז בהן אם האישה תלחץ על הגב וברגע שהיא תשנה תנוחה - זה ירוץ. אבל יש גם הרבה להפך, המון. מנסיוני אני רואה שדווקא הרבה פעמים הלחיצה על הגב עם רגליים מורמות היא יעילה יותר מלחיצה על 6 למשל, בעיקר בלידות ראשונות עם אפידורל.
אני רואה גם הרבה נשים שאני מציעה להן כל מיני תנוחות והן ננעלות על הגב ואומרות שככה הכי נוח להן (אחרי שהן מנסות את שאר התנוחות).

אז מה אני אומרת בעצם - אין אמת מוחלטת כאן, ולא צריך לשפוט מראש שום תנוחה, צריך לנסות, לבדוק, לא להיות נעולים, לראות מה שעובד. אמרה חכמה של מישהו חכם - "I am in the religion of what works". אני בדת של מה שעובד.

נהדר שאת בוחנת כל הזמן את השטח, את התנאים, מנסה להבין מה קורה ומה קרה ומה יהיה הכי טוב עבור האישה, כי בסופו של דבר - בשביל זה את שם, ובעצם - גם הצוות..

תודה, כרגיל- למדתי. מעניין שאני ראיתי גם מחקר על תנוחות בלידה שעשו בחברות טבעיות (שבטים) ובהם מתוך 200 נשים רק שתיים ילדו על הגב.

באמת מעניין.
מעניין למשל עד כמה התמונה המנטלית שיש לנו בראש כיצד צריכה להיראות לידה, משפיעה על איך נהיה בלידה ומה נרגיש.. כל הסרטים שראינו, תמונות וכו' - לעומת אישה מהשבט שלא ראתה סרטים בהן נשים שוכבות על הגב אלא רק לידות אחרות..
מעניין עד כמה אורח החיים שלנו משפיע על תנוחת התינוק ברחם, על גודלו, על עודף משקל שלנו, על כוח השרירים שלנו שמאפשר או לא מאפשר לנו להיות בתנוחות שונות.. ועד כמה זה משפיע על תנוחת הלידה שלנו..
בקיצור - באמת מעניין..

מעניין שאני ראיתי גם מחקר על תנוחות בלידה שעשו בחברות טבעיות (שבטים) ובהם מתוך 200 נשים רק שתיים ילדו על הגב. שזה מעולה, כשמישהי בלידה טבעית:-) ולא מאולחשת בכלום, אבל כמו שדנה אמרה, צריך לזכור שאוכלוסיית המחקר ברוב העולם המערבי קצת שונה, ויש בה שפע של פרמטרים שפחות רלוונטיים לחברות שבטיות.

קראתי פעם שעשו מחקר ובדקו איך נשים בוחרות ללדת, באיזו תנוחה, כאשר הן בלידה טבעית לחלוטין, בבית. אז היתה חלוקה די מעניינת של כך וכך אחוזים בכריעה, בעמידה, על 6, על הצד וכך וכך אחוזים בחרו על הגב - בסה"כ היו אחוזים די דומים לכל התנוחות. כך שאין תנוחה טובה או לא באופן אבסולוטי אלא כל אישה צריכה להרגיש מה נוח לה לכל שלב ושלב של הלידה.
גם אני באתי להגיד שזה בוודאי מחקר שנעשה בחברה המערבית.
נשים שנחשפו כל חייהן לסרטים ולטלביזיה שבהן מצולמת "לידה" ובה תמיד תמיד מראים אשה שוכבת על הגב - סיכוי גבוה מאוד שהנשים האלה הפנימו שזו התנוחה ה"נורמלית" ללידה. ככה עושים את זה.
אני הייתי עושה פרופיל אישיותי של הנשים במחקר: כי הנשים שבחרו לא ללדת על הגב הן המעניינות. מה גרם להן לפעול בניגוד לתיכנות התרבותי?

לגבי השתיים שילדו על הגב מתוך 200 בשבטים: גם לגביהן הייתי בודקת, מה גרם להן לבחור ללדת על הגב. זו שאלה ממש מעניינת.

את כל כך צודקת בשמת - אני בטוחה שניתן ללמוד כל כך הרבה מכל מחקר ומחקר אם רק היינו בודקים את הדברים שלא ממש מדווחים עליהם...
נראה לי ששמונים אחוז מהמחקרים היו מתבטלים או הפוכים במסקנותיהם בעקבות בחינה מדוקדקת של הנסיבות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואוו את מדהימה... אז ככה שמי יעל בת 30 פלוס 3 ילדתי לפני חודשיים, תמיד חלמתי להיות אחות ואחרי שהייתי נוכחת בלידות של אחותי החלטתי שאני רוצה להיות מיילדת דנוש מה הסיכוי שאני באמת אתקבל למחלקת חדר לידה ,והאם אני כבר לא מבוגרת ללכת ללמוד מקצוע זה ,יש לי תואר ראשון וכרגע הנני מנהלת משרד וכמה אנשי צוות.. מעוניינת בהסבה , אני מאוד רוצה להגשים את חלומי ,אין לי תמיכה מאף אחד ואומרים לי שהסיכויים קלושים להגיע לחדר לידה האם זה נכון?האם לוותר על חלומי? תודה לך את מקסימה

היי יעל, לא דנה אבל גם אני עשיתי את המסלול של הסבת אקדמאים.
תראי, המסלול לא קצר - אם את אקדמאית, יש לך שנתיים וחצי של בית ספר לסיעוד, ואז (בתקווה שתתקבלי מיד לקורס מיילדות) עוד שנה של קורס, ואז להתחיל לחפש עבודה.
אפשר למצוא עבודה בחדרי לידה, אפשר, אם את מוכנה להתאמץ ולהשקיע בזה (ומדובר בהשקעה - גם בזמן הלימודים, וגם אחרי, בחיפוש עבודה, ובנכונות להתגמש על שעות ומשמרות ושכר וכו').
זקנה מדי? ממש לא:-). איתי בהסבה היו נשים בנות 40, וגם יותר מזה.
אז תחשבי, האם את יכולה להכנס להתחייבות של 4 שנים פלוס מינוס, עם הרבה מחוייבויות, והרבה דרישות, ותינוק קטן. זה רק את יכולה להחליט.

ערב טוב,
רק רציתי להגיד שהיינו בחופשה.
המשפחה, אני והספר שלך.
את מדהימה ומרתקת.
תודה ויישר כח.

הי חברות יקרות
פלונית - רונ צ'ה כבר ענתה במקומי.. לגבי מקום בחדר לידה - לרוב לא בעייתי אבל יש בזה גלים. אני לא יודעת איפה את גרה אבל בבתי החולים במרכז בכל חדר לידה יש המון מיילדות (60 בערך או יותר) כך שאת יכולה לתאר לעצמך שבכזה מספר של אנשי צוות יש דינאמיקה רצינית - חלק יוצאות לפנסיה, חלק עוברות דירה, חלק פורשות מהמקצוע לטובת אחר - אפילו אצלנו, בחדר לידה נידח וצפוני ובו רק כ - 20 מיילדות, אמרו לי לפני 6 שנים שאין לי מה לחפש שם עבודה ושרק בעוד 10 שנים יתפנה מקום, ומאז ועד היום - אני חיכיתי שנה להיכנסלחדרלידה וחוץ ממני נכנסו עוד 9 מיילדות לפחות.
אם זה באמת חלומך - לכי על זה, אם אכן תוכלי לעמוד להערכתך במסלול שרונ צ'ה תיארה. המון המון בהצלחה!

רונ צ'ה - כיף לפגוש פה בדף..

ויעל - תודה רבה, זה מאוד משמח אותי לשמוע..

רונצה תודה מאמי וגם לך דנוש , שאלת על מקום מגורי אני גרה בחולון והביח הכי קרוב הוא וולפסון , כשאתן אומרות להשקיע ארבע שנים אתן מתכוונות ללימודים או עבודה , אני בחורה שמאוד אוהבת לעבוד ולהשקיע ולתת את כל כולי לעבודה אין לי בעיה לעבוד לילות ואין לי בעיה שיזעיקו אותי באמצע הלילה , אני רק מפחדת שבסוף לא אוכל להגיע למחלקה שרציתי ואפספס את עבודתי המכובדת שעובדת בה כיום זה הפחד שלי.
דנה היום רכשתי את ספרך בסטימצקיייי .... הלוואי שאזכה להיות מיילדת כמוך

לרונצה באיזה גיל עשית הסבה האם את מרוצה?אני כל כך רוצה לדעת פרטים על ההסבה , כמו כן נכנסתי לאתר של המכללה לישראל וקראתי שאלות תשובות והרופאים טוענים שכדי להתקדם בסיעוד חייבים תואר בסיעוד פחות מתייחסים לאלו שעשו הסבה

שלום דנה
אפשר שאלה?
אני לקראת לידה שלישית אחרי לידת בית.
הפעם אלד בבית חולים, מכמה סיבות שלא אפרט כאן, רק את הסיבה הרפואית אומר- המוגלובין נמוך.
עם זאת, אני מעוניינת בלידה טבעית בלי התערבויות, ואני מתכוונת גם בלי בדיקות: בשום פנים לא מעוניינת בבדיקות פנימיות, ולגבי מוניטור- לא רואה בו ערך גבוה, אבל אם לא ארגיש שהוא מגביל אותי בתנועתיות, לא אתנגד.

אני קצת חוששת מהצורך "להיאבק" על כך שאני לא רוצה שום התערבות, אבל נראה לי שעם ההתנגדות להתערבויות כימיות (אפידורל, פיטוצין וכו') וגם עם תנועתיות ותנוחת לידה לבחירתי צוות בית החולים יוכל להשלים בקלות, אבל אני חוששת שהם יתעקשו על בדיקת פתיחה וניתור כתנאי להיכנס לחדר לידה בכלל ולא יסתפקו בעדות שלי שאני בלידה.

מהניסיון שלך- האם את חושבת שזה יהווה בעיה בקבלה שלי? אם זה היה לגמרי תלוי בי הייתי מגיעה ברגע האחרון עם ראש בין הרגליים, אבל יש לי נסיעה לבית חולים וחוץ מזה אולי דוקא עדיף כן להגיע קצת קודם כשאני במצב של לדבר ולהבהיר שאני לא מעוניינת בכל הפרוצדורות גם בלידה וגם אח"כ עם התינוק.

תודה

רונ צ'ה - כיף לפגוש פה בדף..
הכיף כולו שלי:-)

פלונית,
כפי שכתבתי - הלימודים עצמם נמשכים 4 שנים. 2.5 שנים של בית ספר לסיעוד, ועוד כשנה וחצי של קורס מיילדות. אפשר להתחיל לעבוד כאחות מאמצע השנה השניה ללימודים. אני אישית, לשמחתי, מצאתי עבודה כאחות בחדר לידה שזה תקן יחסית נדיר, עוד לפני שיצאתי לקורס מיילדות.
כמו שאמרתי אני, וגם דנה, יש עבודה בחדרי לידה, אבל את צריכה להבין שאף אחד לא יכול להתחייב ולהגיד לך שבטוח תהיה לך עבודה מיד, ושבטוח יהיה מקום מיד. יש המון מיילדות שמבלות תקופה מסויימת בקהילה או במחלקות לוויין של חדר לידה (היי ריסק, יולדות). זה משהו שאת צריכה לקחת בחשבון.
התחלתי את ההסבה כשהייתי בת 28. סיימתי קורס מיילדות באפריל שעבר, חודש לפני יום הולדת 33. בין לבין, ילדתי את בכורתי, והייתי כמעט שנה בחופשת לידה.
מאד מרוצה, אבל שוב - זה מסלול לא פשוט, ומייגע למדי ואת צריכה לחשוב אם את מוכנה אליו. אני לא יכולה להתייחס כל כך למה שכתוב באתרים שונים כי א. נאי לא מכירה את האתרים וב. זה לא כל כך רלוונטי בעיני. מה שרלוונטי זה איך את תעמדי במהלך הלימודים, והאם את מוכנהל שלם את המחיר שלהם. זה הכל.

רונ צ'ה
אולי תוכלי בבקשה גם את לענות לי?

היי שביל בצד,
תראי, אני לא בטוחה שתאהבי את התשובה שלי אבל אני אכתוב אותה בכל זאת, ואת תעשי איתה מה שאת מוצאת לנכון.
בעיני, אם את מגיעה לבית חולים, מכל סיבה שהיא, את בעצם עושה איזה שהוא סוג של דיל עם הצוות הרפואי - את מגיעה לבית חולים כיוון שאת זקוקה למשהו שבית החולים יכול להציע לך, ובתמורה את צריכה להעניק לצוות משהו שהם זקוקים לו, וזה - מידה מסויימת של שותפות בעשיה על פי הפרוטוקולים של בית החולים.
אם את נכנסת לבית חולים, זה אומר שבמידה מסויימת בית החולים והצוות שמטפל בך הופכים לאחראים עלייך, על התינוק ועל הלידה. זה לא אומר שהאחריות 100% בידיהם, אבל באופן חלקי - זו גם האחריות שלהם, ובוודאי שברמה המשפטית של הדברים. זה אומר, שבעיני, את צריכה לבחור על מה ולמה את רוצה להלחם, והשאלה היא - מה מתוך מכלול הדברים הוא קריטי בעינייך ועל מה את יכולה ומוכנה להתפשר.
אם את יולדת בבית חולים, ורוצה להכנס לחדר לידה, תצטרכי לעבור בדיקה וגינלית אחת - כדי לאשר שאת בלידה ומתאימה לחדר לידה. אני לא מאמינה שתוכלי להתחמק מזה, אבל אני חושבת שתוכלי להסתפק רק באחת הזאת ולסרב לאחרות מרגע שאת בתוך חדר לידה.
למוניטור, לפחות לסירוגין, לא תוכלי לסרב. מהסיבה הפשוטה שניטור הוא אחד המדדים היחידים שקיימים בחדר לידה, המכסים את הצוות מבחינה רפואית ומשפטית, ויש חובת ניטור ברמה כזאת או אחרת במהלך הלידה. באופן עקרוני, לא אמורה להיות בעיה לעשות ניטור לסירוגין.

אז כן, אני חושבת שהתעקשות לוותר על פתיחה ועל ניטור יהיו בעייתים. כמובן שאם את מגיעה מאד בלידה (כזאת שמיילדת ותיקה יכולה להסתכל ולהגיד ש"זו בלידה" גם בלי לבדוק) אולי יסתפקו בהאזנה לדופק עוברי בלבד, בלי ממש לנטר, אבל פתיחה... אלא אם ממש רואים ראש.....אמממממ....יהיה קשה להתחמק מזה.

להגיע מוקדם או מאוחר - לכל אחד יתרונות וחסרונות.
להגיע מוקדם: היתרונות - את יכולה להגיד מה את רוצה ולא רוצה. החסרון - יש יותר זמן לריב איתך על זה.
להגיע מאוחר: היתרון - רוב הסיכויים שלא יעשו לך דברים שתא לא רוצה. החסרון - אולי כן יעשו, ואת תהיי בפחות "מוזה, כדי להתמודד עם זה.

האמת, מאוד קשה לי להתפשר על עניין הבדיקה הפנימית.
הניתור הראשוני, בהנחה שאני לא בצירי לחץ כבר הוא פשרה אפשרית בעיני.
מה את חושבת שיעשו עם הסירוב שלי?, ינסו לשכנע? לא יקבלו לחדר לידה?
תודה

היי שביל בצד ורונצ'ה
אני אצטרף לדיון המעניין הזה.. אני ממש שמחה אגב שהוא מתנהל כאן. בדיוק היום טיפלתי קצת באישה שלא רצתה כלום חוץ מוריד פתוח בגלל GBS. לא מוניטור ולא בדיקות ולא כלום.
הצוות לא אוהב את זה בגלל הפרוטוקולים וכו', אבל חייב לקבל את זה.
אני מאוד מסכימה עם רונצ'ה שהגעה לבית חולים היא סוג של עסקה עם הצוות וכל מה שהיא כתבה לאחר מכן. מצד שני, אני כן פוגשת נשים שמסרבות לניטור או לבדיקות בכלל. לי אישית אין בעיה עם זה (אם כי אני חושבת שלא בהכרח חכם תמיד לסרב לניטור למשל). אנחנו מסבירים ומחתימים על סירוב טיפול וזהו. אני לא יודעת אם כל בתי החולים יהיו פתוחים כמו אצלנו. אני מניחה שבחלק מבתי החולים סירוב לניטור יגרום לשיחות שכנוע מרובות עם מספר רב של אנשי צוות שינסו כל אחד בתורו לשכנע אותך.. לא יודעת אם כך תרצי להעביר את הלידה.
לגבי בדיקות - את יכולה להגיד שיש לך וגינסמוס אולי.. או שיש לך רגישות לבדיקות ואת לא יכולה לסבול את זה לחלוטין. כבר יילדתי נשים שלא הסכימו או שבאמת אי אפשר היה לבדוק בגלל וגינסמוס.

לגבי מוקדם או מאוחר - מסכימה לחלוטין עם רונצ'ה.
אולי יתאים לך למצוא בית חולים שיש לו שירותי מיילדת פרטית - מה שיחסוך ממך חלק גדול מההתעסקות עם הצוות ואת הצורך להסביר, להצטדק, לעמוד על שלך וכו'.

האמת, מאוד קשה לי להתפשר על עניין הבדיקה הפנימית - אני מאד מבינה את הקושי שלך, אבל את צריכה גם להבין את הקושי שאת מציבה בפני המערכת. יש נשים שמרגישות בלידה למרות שהן עדיין לא ממש בלידה. זה לא רק מדד של צירים סדירים, ולא רק מדד שיכול להתבסס על הרגשה שלך. אני באמת לא יודעת מה להגיד על זה יותר. אני מניחה, שללא בדיקה פנימית לא יכניסו אותך לחדר לידה. ניטור, ולו ברמה בסיסית הוא לעניות דעתי הכרחי במיון ושוב - קשור בעיקר למחויבויות משפטיות של בית החולים, אבל כמו שאמרתי, אם את מגיעה לבית החולים, אז במידה מסויימת את צריכה להתגמש על פי המחויבויות האלה.

ורק רוצה להוסיף, שאני מאד מתחברת לדברים שכתבה דנה.
בסופו של יום, מרגע שאת בתוך חדר לידה, החיים הרבה יותר קלים, כי כדי לכסות את עצמו, הצוות רק צריך להסביר לך מה הסיבה לביצוע פעולות מסויימות, ולהחתים אותך על סירוב.
עם זאת, כמו אמרה דנה לי אישית אין בעיה עם זה (אם כי אני חושבת שלא בהכרח חכם תמיד לסרב לניטור למשל).
ויש פה גם באמת ענין של למצוא בית חולים שיהיה גמישי חסית לרצונותייך

הי רונצ'ה, אולי נפתח משהו ביחד?

רונ צה תודה רבה לך על התשובה אני חיוביות ואני חושבת שאני אלך על זה יעדכן אתכן בהמשך

הי רונצ'ה, אולי נפתח משהו ביחד?
באמצע הדרך בין הצפון שלך והמרכז שלי?;-)
(וחוץ מזה, תצטרכי לחכות קצת שאלד ואסיים את חופשת הלידה, מוד "אוטוטוטו יולדת" זה כאן:-))

טוב, אני אחכה.. וגם אני לא באמת בשלה לנסיעות בשלב זה של החיים עם התינוקי כאן, פשוט אני נהניתי מהחשיבה הדומה שלנו.. הרגשה שמשדרות על אותו גל..
שתהיה לידה טובה!

סתם הערת הגהה (כי זה מעצבן לי את העין): לנתר בת"ו פירושו לקפוץ. אני מניחה שלא רוצים לקפוץ אותך בחדר הלידה ואין לך כוונה לנתר ניתורים או לדלג דילוגים לשום מקום, אלא רוצים לנטר, שפירושו לעקוב, לשמור ("נוטר" הוא "שומר" למשל שומר בשער, או נוטר עם רובה בקיבוץ) (בחדר הלידה גם מלשון "מוניטור" (-: ).

פשוט אני נהניתי מהחשיבה הדומה שלנו.. הרגשה שמשדרות על אותו גל. - לגמרי, מה שנקרא "פינת הגישה השפויה...

" (למרות שנאי חייבת להגיד שהעבודה במעייני הישועה מאד עוזרת לי לשמור על הגישה הבריאה וההגיונית הזאת. המון לידות טובות, טפו טפו טפו*)

שתהיה לידה טובה! - תודה תודה, ברכה על ראשך:-)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי יעל
אני לא עשיתי הסבת אקדמאים אלא התחלתי בגיל 30 את כל המסלול של4 שנות לימודי סיעוד כי רציתי להיות מיילדת. זה לא קל ודורש שבאמת תרצי להיות מיילדת בלי קשר למה שאומרים לך אנשים על סיכויי הקבלה שלך למיילדות. אם זה החלום-לכי על זה.
כרגע אני לומדת בארהב כי המערכת התתישה אותי.

נובה
את התחלת את הלימודים בארץ והמשכת בארבה
?????