יש לי 4 ילדים, והבעיה היא (איך לא?) עם הבכור.
קראתי כאן בדף החיים עם 3 ילדים בלוג (עשיתי חיפוש למילה עצלן, וניסיתי את הדף הזה מהתוצאות)
אני רוצה להתחיל ליישם את ההמלצות שעירית לוי נתנה שם לאמא.
אני קוראת כבר כמה זמן את הדף הזה, אבל אני מרגישה שאני צריכה מעין קבוצת תמיכה כדי ליישם את מה שרשום שם.
אקדים עם קצת רקע -
הוא בן 9, מתוק, אוהב, רוצה לרצות אותי ואת אביו, קורא המון (כל עוד יש ספר שלא קרא, יכול לשבת כל היום ולקרוא), כשמבקשים ממנו משהו הוא מנסה להעביר את המשימה לאחיו הקטנים, או שהוא עושה את זה חלקית (לא שם במקום, אלא בדרך לשם על הרצפה לדוגמא), הוא מנסה תמיד שהם יעשו יותר, אם אוספים משהו ביחד לדוגמא, או ילך בדיוק לפיפי, או שילך לחפש משהו, או שישב איתנו ובכוונה יאסוף באיטיות משגעת, רק שהוא לא יצטרך לעשות זאת (דרך אגב, בגיל שנתיים הוא היה בגן, ושם הגננת סיפרה לי פעם שהוא עשה אותו דבר, אז הוא עוד לא עשה את זה בבית כי לא היה לו מול מי לעשות, לא היו עוד אחים, אבל בגן אם הוא היה מתחמק אחרים היום אוספים, אז עשה את זה כבר אז...).
מסוגל לשבת כל היום על הספה ולא לעשות כלום. לרוב כשאין ספר באיזור, הוא פשוט משגע את האחים שלו עד דמעות וצרחות, וזה ברור שהוא עושה את זה משעמום.
לא אוהב לצייר/לבנות/ליצור - משהו תקוע לו שם, כשהוא מנסה לעשות את זה לא יוצא לו כלום, לא אוהב לעשות שום דבר בבית, (דוחה שיעורים לרגע האחרון), אם אני לא מוצאת זמן לשבת לשחק איתו במשהו, לא מוצא בעצמו מה לעשות עם עצמו, וגם כשמשחקים לא אוהב משחקי מחשבה, רק משחקי מזל, ולא אוהב להפסיד.
אז מתוך שעמום מתחיל לשגע את האחים שלו, אפילו סתם נעמד ומסתכל עליהם משחקים ואז הם מבקשים שיפסיק והוא ממשיך ומתחיל לגחך ולצחוק והם מתחילים לכעוס ואז הם רודפים אחריו בכל הבית עם צרחות והוא בורח וצוחק.
ואני...
ממש לא מעצימה! המון פעמים מצליחה לא להגיב על הריבים האלו, אבל המון פעמים לא מצליחה (מאוד מאוד צורם לי בפנים וקשה לי עם ילדים קטנים שבוכים, עם חוסר הוגנות וחוסר צדק, זה משהו בפנים אצלי שנובע כנראה ממשהו בילדות שאין לי מושג מהו), והתגובות שלי ממש לא מעצימות אותו, ככה לצערי כבר 6 שנים, מאז שנולד השני, הוא חוטף ביקורת וציפיות גם ממני וגם מאביו (ממני יותר, כי אני איתו יותר), פשוט רחמים עליו! בעצם אני מניחה שגם לפני השני נולד כבר היו לנו ציפיות וביקורת ממנו.
את האתר הזה היכרתי רק כשהוא היה כבר בן 3, אז הוא עבר כמה דברים לא מוצלחים בילדותו, אולי זה קשור גם (נכנס לגן בגיל מאוד צעיר, שיטת 5 הדקות הארורה נוסתה עליו, וכל הטעויות האחרות שעושים עם הבכור...)
וכמובן שאני עצמי לא גדלתי עם הורים מעצימים, די גידלתי את עצמי, לא ראו אותי בכלל כל הילדות, ואני בכלל בעצמי באמצע תהליך טיפול.
והאחים -
השני הוא פשוט הילד המושלם, הוא יצירתי, לא מתייאש מכלום ולכן מצליח הכל (יש המון דברים שהוא מצליח והבכור לא...), הוא אוהב לבשל ולעזור ויכול להעסיק את עצמו כל היום במשחקי דמיון, הוא מסיים את כל המשימות על הצד הטוב ביותר, הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב שהוא פחות מוצלח מהבכור הוא שהוא לא אוהב משחקי כדור, ולכן לפחות חושב שהוא לא טוב בהם, ואילו הבכור שולט ממש בכל מה שקשור לכדור (מזל שיש משהו אחד לפחות).
הקטן יותר דומה באופיו לבכור, ויש לו עוד כמה קשיים משלו, אבל מכיוון שהוא קטן (יותר נכון מכיוון שהוא ילד שלישי...) אז אנחנו לוקחים את הכל אצלו בחיוך.
אז אתחיל בהמלצה הראשונה של עירית לוי-
לשבת ולהכין רשימה של כל הציפיות שלך ממנו. כולן כולן. ולהיות מאוד כנה עם עצמך (רק הדף רואה). רשימה כזאת יכולה לסייע לך להיות נוכחת לכמות הציפיות שלך ממנו (וכן, את כולן הוא קולט, גם בלי שתגידי כלום ). האפקט של להיות נוכחת למשהו (וגם למחירים שלו) עשוי להיות חזק מאוד. נסי ותראי איך זה משפיע עלייך.
רשימת הציפיות שלי מהבכור המדהים שלי -
- שלא יציק לאחים שלו
- שיצליח ליצור
- שיעזור כשאני מבקשת
- שלא יהיה עצלן
- שיהיה הוגן
- שיהיה ישר
- שיהיה אכפתי
- שיהיה חברותי
- שיהיה ספורטיבי
- שלא ירצה לשחק במחשב כל הזמן
- שלא יגזים בקריאה, אלא יצליח לעשות גם דברים אחרים עם עצמו
- שימצא לעצמו דברים נוספים לעשות בבית
- שיהיה יותר כמו אחיו השני
- שיהיה פחות חומרי (כל הזמן רוצה שיהיה לו בדיוק מה שיש לחברים, ורוצה שנקנה לו עוד ועוד דברים)
- שיהנה ממה שיש לו
- שיצליח לסיים משימות שהתחיל
- שלא יתייאש כל כך מהר
מסכן הילד! כמה ציפיות! מי היה מאמין שאת כל זה היה לי בראש לגביו! (איזה היה? יש...)
)
. בייחוד לא את האבחונים הסטנדרטיים. המון טרחה ובלבול מוח, ומעט דברים שבאמת אפשר ללמוד מהם על האדם. בעיני דרך טובה יותר לאתר קושי היא בשיחה עם ההורים, זיהוי מטלות שהילד אמור לעשות ומתקשה בהן, ותצפית תוך כדי עבודה ישירה עם הילד או עם ההורים והילד- על המטלות האלה או מטלות דומות.
התמודדות לא פשוטה. תצליחו ותודה על הניסיון לעזור!
), אבל אני בטוחה שאם הייתי רואה דפוס מריבהשחוזר על עצמו, עם מרכיבים של לעג וקנטור, והייתי מזהה שזה נובע ממחסור ביכולת להתנהל אחרת,במימד זה או אחר, בחיי שהייתי רוצה לעשות משהו עם זה!
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
