בדיקה מרחוק

[שמנה_ויפה*]

_שמנה ויפה
לא הבנתי מה הבעיה טוב לך כמו שאת למה להציק לעצמך בעיניני המשקל?_
כי העובדה שחושבים שאני בהריון ואני לא מכניסה אותי למגננה. אולי התהליך בכלל זה מול עצמי באיך להגיב לשאלה באם את בהריון כשאת לא בהריון. אותי זה מלחיץ.

[כבדה*]

היי,
אני סוחבת עליי 20 קילו יותר מהרצוי. אחרי שלפני כמה שנים הצלחתי להוריד 16 קילו והרגשתי את ההנאה בלהיות יפה ואסטתית, זה מבאס אותי להיות שוב ש-מ-נ-ה! עכשיו לא מצליחה להביא את עצמי לשלט על האכילה שלי. אני מכורה לפחמימות ובכלל אוכלת מאוד בלי לחשוב. מתקשה לאכול בריא ומרגישה עם זה ממש רע.
איך אני נכנסת לוויסות בעניין האוכל?
תןדה.@}

[מטפלת_אייפק*]

שמנה ויפה
הנושא הוא לא המשקל שלך אלא האנטאקציה עם הסביבה. מה אכפת לך מה חושבים ןלמה את ניכנסת למגננה.תבררי את הנושאים האלו ותהיי חופשיה להנות מעצמך ומגופך.

כבדה
אני מקבלת שהקושי בויסות בא מבעיה בצקרת הגרון. צקרה זו אחראית על לבטא ולהוצי אבל גם על להכניס אוכל ואויר
היתי ממליצה לך לנסות נשימה מעגלית או ריברסנג כדי לאזן את הנושאים הנ"ל

[יול*]

היי,
תמיד הרגשתי לא טוב עם עצמי ורציתי לרזות, היום אני יודעת שבעצם הייתי רזה אבל לא הרגשתי ככה בגלל שלכל בני משפחתי מבנה גוף שונה משלי והם נורא רזים, תמיד השוותי אליהם והרגשתי חריגה. בשמונה השנים האחרונות התחלתי לעלות במשקל, לאט לאט אבל גרף עולה תמידית. עליתי בערך ב-15 ק"ג, אולי אפילו יותר. כל עונה הבגדים מהשנה שעברה כבר לא נוחים, הבגדים מלפני שנתיים כבר לא עולים עלי.. קפיצה משמעותית יותר היתה לפני כשנתיים כשהפסקתי לעשן ועברתי לחיות עם בן זוגי שחי בצורה שונה לחלוטין ממני וממשפחתי, הפכתי לראושנה בחיי ל'מלאה'. מאז אני בנסיונות כאלה ואחרים לרזות, לפעמים יותר ולפעמים פחות, זה דורש ממני המון משאבים וכמעט ואין תוצאות. מרגישה שמשקיעה המון אנרגיות בכל ענין התזונה והמשקל והמצב רק נהיה גרוע יותר (משפחתו של בן זוגי שונים לגמרי ממשפחתי, 'מלאים יותר', שפע של אוכל טעים ועתיר.. וכמויות שונות, מאד מקשה עלי).
לא רוצה לחזור לאיך שהייתי פעם, רוצה רק לרזות ב-5-7 ק"ג כדי לחזור להיות מסוגלת לחיות בשלום עם גופי ולא להרגיש בושה ומבוכה ממשפחתי.
שואלת: מדוע זה כל כך קשה לי? למה אין איזון בין מידת ההשקעה לתוצאותיה? איך אוכל להגיע למשקל הרצוי לי בצורה מאוזנת?
וגם איך לעשות שארגיש טוב מול משפחתי (הורי, אחי ואחותי) שבנויים אחרים, זקוקים למעט מזון ונוצרת לי הרגשה קשה של מבוכה ובושה כשאני איתם?

האם אפשר לשאול גם לגבי בן זוגי שגם הוא עלה מאד במשקל?

תודה @}

[מטפלת_אייפק*]

יול
תוצאות מעטות מןל המאמץ כתוצאה מחסימה בתדר האיזון, ומתוך זה הקושי עם שאר הדברים האיזון בינך לבין המשפחה שלך למשפחה של בן זוגך ובנך לבינו. האיזון שבין להית חלק מ.. ויחידה נפרדת בפני עצמה. חקירה של הנושאים הנ"ל תתן לך תשובה פיתרון הדואליות יאפשר ירידה במשקל באופן פרופורציונאלי למאמץ.
יש בתפריט שלך חוסר איזון בין פחממות לחלבונים. נסי להעזר בדיאטנית או נטורפטית.
לגבי בן הזוג אסור לי לשאול. איסור של משטרת הקוסמוס להידחף בלי הזמנה לאנרגיה של אדם אחר

[תומכת_בניסוי*]

הניסוי שלך מעניין ואשמח לעזור בפידבוק.

היה לי טוב ונעים ונכון להוריד כמה קילו.

אשמח לשמוע מה תעלי בבדיקתך.

[פלוניתה_אלמוניתה*]

שלום מטפלת אייפק.
ניסיתי לכתוב את המשפטים שהצעת לי והיד שלי ממש התנגדה לכך, הרגשתי שהתדר נופל, אז עזבתי את זה וחיכיתי...
למחרת החלו "ליפול עלי" התובנות.
הבנתי שאני צריכה להתמקד ב"עצמי" לחוש כי המרכז שלי נמצא בתוך הבטן שלי ולא מחוצה לי.
תחושה מוזרה אך כך הרגשתי, כנראה יש קשר הדוק ללידה הטראומטית שחוויתי (כפי שכתבת, גיל 24).
אני עדיין מתאמנת על להיות במרכז שלי וצריכה למקד את עצמי מחדש כשזה בורח, אבל התחושה טובה, טובה מאוד. אני רגועה הרבה יותר ומרגישה שמצאתי את עצמי (זאת מפעם) מחדש.
הייתי היום בקבוץ בו גדלתי ופגשתי את משפחתי המורחבת. דבר לא הזיז לי, לא עצבן אותי ולא מחץ אותי. הייתי מרוכזת בעצמי ולא נתתי לאף אחד להכנס לי מתחת לעור.
וזה היה קל. לא התעייפתי, כפי שהיה קורה לי תמיד.
לפני שנסעתי בחזרה הביתה, החלטתי לעשות סבוב באיזור, נסעתי בכביש שסובב את הקבוץ ובדרכים מחוצה לו, הגעתי לבית הספר התיכון ולקבוצים השכנים וכלום, שום תזוזה, שום דבר לא העיק עלי. יכולתי להיזכר בנשכחות אבל הן היו הפעם לא כואבות.
נעים לי בתוך עצמי.
לפעמים מספיק רק לשאול את השאלה הנכונה, אני רוצה להודות לך על שאיפשרת לי. .
אני.

[יול*]

תודה @}
נושא חוסר האיזון הוא כיוון מעניין, אני צריכה לחשוב על זה..
עד כמה שידוע לי אני אוכלת מעט פחממות ומעט חלבונים, הרבה מאד ירקות וקטניות וגם מוצרי חלב, אולי בזה חוסר האיזון? בכל מקרה תודה, המחשבה ללכת לנטורופתית מסתובבת אצלי כבר כמה זמן ותשובתך רק מחזקת.

[מטפלת_אייפק*]

תומכת
זקוקה לשאלה ספציפית

[בהודיה*]

הי מטפלת,
אני מסתובבת עם ההארה שלך כבר יומיים בערך ולא מצליחה לעלות על משהו שהייתי רוצה לעשות ושאני כועסת על הגוף שאינו מאפשר לי.
אשמח אם יהיה לך מה לדייק לי בעניין.

[שמנמונית_אלמו_נית*]

אייפקיסטית, את צודקת לגבי נושא אמא בחיי, עושה עבודה על כך כבר הרבה שנים.ההכרה בהתמכרות אכן הייתה צעד חשוב בשבילי בשיחה שלי עם גופי.עכשיו עוברת תהליך גמילה שהוא לגמרי לא קל.לגבי נושא אישה/נשיות מולזוגיות ואמהות אולי יש לך עיצה או כיוון, מודעת לנושא,אני בשיחה עם עצמי לגביו. איך אוכל לחדד את הכיוון?

[מטפלת_אייפק*]

בהודיה
מדובר על משהו שקרה בעבר, לפני כ14 שנה.

שמנמונית
נסי כוון של טנטרה, לאו דוקא בכוון אושו יותר הכוון מנטק צ'יאה. יש מרכז שלו בעינבר והם הוציאו מספר ספרים שיש בהם גם תרגילים מעשיים. במקרה שלך לא מספיק להיות בשיחה יש צורך גם במעשה ברמת הגוף והפנמה ברמת החוויה ולא רק ברמת האינלקט

[אם_לשתיים*]

סליחה
מחקתי. לא קראתי בקפידה את ראשית הדף. ובאמת לא הבנתי למה הכול עוסק במשקל

בככול מקרה, אחרי 2 לידות בהפרש של שנה וחצי אשמח גם לכל אסימון שתפילי לי בענייני שמירת המשקל..

בנוגע לבתי אל חשש יש לי השערה המבוססת על אינטואיציה ותחושת בטן שמשהו מסויים מפריע לה (שלא קשור לסוג האוכל) ואני מתכוונת לבדוק את זה עם רופא מומחה.
תודה בכול מקרה @}

[מטפלת_אייפק*]

אם לשתיים
דייקי בבקשה מה השאלה, ככל שהיא כללית יותר כך התשובה פחות מדויקת

[תומכת_בניסוי*]

הבנתי. הנה השאלה:

מה יכול לסייע לי לרדת במשקל? מדובר על לרדת במשהו בין 4-10 ק"ג לפי מה שמיטבי לגוף שלי.

[הכלה*]

מחקתי, כי לך זה לא נראה מתאים.
אבל אני לא ראיתי את ההבדל משאלות אחרות שנשאלו בלי שתראי את הפציינטים, וגם לא הרגשתי בנוח עם האופן שבו הערת שהנושא לא נראה לך מתאים.
תודה.

[אם_לשתיים*]

אנסה לדייק,
שאלה שקשורה יותר לתזונה נכונה ושמירה על המשקל,
במהלך הריוני השני הרגשתי שאני זקוקה לנס קפה על הבוקר וגם לפחממות, ומאז לא מצליחה להיפטר מהרגלים אלו,
לא מצליחה לרדת ולחזור למשקל טרום ההריון הראשון למרות נסיון לאכול באופן בריא, אין ממתקים בבית, לא אוכלת מוצרים מקמח וכו'.
התחלתי שיעורי יוגה על מנת להפעיל את הגוף.
האם את קולטת איזו סיבה רגשית לתופעה?

[בשמת_א*]

את אומרת שזו לא בעית השמנה?
לא, היא אומרת שזו לא בעית השמנה שלך, ושזה בסך הכל ניסוי. בריאות של תינוקות היא לא הנושא של הדף הזה, ולכן אם יש לך דאגה (לא חשוב אם המקור שלה הוא החמות ולא את) מוטב שתלכי להתייעץ עם רופא הילדים, עם הילדה כדי שיראה אותה במו עיניו, ולא עם אף אחד באינטרנט.
מטפלת אייפק, אם טעיתי אנא תקני אותי.

[בשמת_א*]

משאלות אחרות שנשאלו בלי שתראי את הפציינטים
אני, סתם מקריאה, דווקא ראיתי: שימי לב לזאת ששאלה על תינוקת בת חצי שנה (מזון מוצק) והיא כתבה לה משהו בסיגנון שזה לא אחראי מצדה לענות לגבי הילדה באינטרנט, וזאת ששאלה על בן הזוג, והיא כתבה לה שיש איסור מהקוסמוס לענות לגבי אחרים (-:

[מטפלת_אייפק*]

תומכת
מקבלת שיש אשיו מסביב לנושא של חרדה. נסי לבדוק אם יש קשר לחרדה מכמה זמן שיקח,המאמץ הכרוך בדבר או אולי פחד ממה יקרה כשתגיעי למשקל היעד והצפיות שלך עלולות לא להיתממש (או להפך להיתממש ובגדול )

אם לשתיים
האם יש לך לבטים לגבי נורמאליות (לא במובן שפיות אלא במובן נורמטיביות) הליכה בתלם או יציאה ממנו? יש בהחלט סיכוי שאימון היוגה ושימת לב לגבול בין הכאב והמאמץ תשליך גם למקומות אחרים בניהם המשקל. מתי נסיון הירידה מלווה במאמץ וזה נורמאלי, ומתי הויתורים והמאמץ הופך לכאב של חוסר והחמצה ושם כדאי להרפות מעט

[שוקולדה*]

מטפלת אייפק יקרה,
קרוב לשלושה חודשים שאני מתלבטת האם ללכת לטיפול אייפק לעזרה באכילת-יתר. לא ידעתי שבאמת זה כלי שיכול לעזור לי.
תודה על הדף והניסוי!

אני רוצה לספר לך שתמיד הייתי שמנה (בערך מכיתה ב') אבל המשקל העצים ככל שהתבגרתי וגדלתי.
בחתונה שלי הייתי בשיא ובכל לידה ירדתי עוד קצת ועכשיו אני 20 ק"ג פחות מהשיא ובערך 17 ק"ג מהמשקל שהייתי רוצה להיות בו.
רוב היום אני בשליטה עם האוכל ומרגישה מצויין ואילו לקראת אחה"צ-ערב-לילה מתחילה רכבת הרים של אכילה בלתי פוסקת (רוב הזמן), רגשות אשם,
תחושה שאני שוב פעם לא מצליחה לעצור את עצמי ואת הדחפים שלי.
יש ימים שאני מרגישה טוב עם עצמי והרבה ימים שאני לא מסוגלת להסתכל על עצמי.
אני מרגישה שיש בתוכי אישה "נורמלית" (מודעת לעובדה שלעולם לא אהיה רזה) שמתה לפרוץ את מחסומי השומן ולהראות לכולם שהיא כאן.
אז למה אני לא מצליחה?

[מטפלת_אייפק*]

בשמת תודה. אכן כן. אני מבינה שאת יודעת מי אני. אל תגלי עדיין

[מטפלת_אייפק*]

שוקולדה
לא כתבת איזה שעות בערב אבל מקבלת שיש שם משהוא מהילדות ברמת הצורך לקבל פרס על זה ש"היתנהגת יפה" כל היום. נסי לא להיתיחס למקום של"היתי ילדה טובה ומגיע לי פרס, או לחילופין היתי ילדה רעה ולכן אני מענישה את עצמי בזה שאני מונעת מעצמי את התחושה הטובה של ההשג אלא פשוט תעשי בחירה בלב שלם "אני באמת רוצה עכשו....? אם כן תוכלי מתוך שימת לב והנאה. אם לא, תשאלי מה אני באמת רוצה? ודאגי לקבל זאת

[ביטנונה*]

היי מטפלת,אני מהבחורות הלא רזות אבל גם לא מלאות במיוחד. אני קוראת לזה נשית. כבר שנים שאני בהשלמה עם הגוף שלי ומרגישה איתו טוב חוץ מהבטן שתמיד הייתה עגלגלה יותר מדי והציקה לי. 10 חוד' בערך אחרי הלידה התחלתי להשיל הרבה ק"ג בלי להתכוון לכך. אף פעם לא עשיתי דיאטה. "האשמתי" בזה את ההנקה. אף פעם לא הייתי רזה כזו למרות שלא היה שינוי גדול במשקל עצמו. בחודשים האחרונים (שנה וחצי אחרי הלידה ועדיין מניקה) מרגישה שמתחילה שוב להשמין אבל הכל מתרכז בבטן והבטן גדלה לממדים גדולים.
ממה נובעים השינויים האלו ולמה הכל אצלי מתרכז רק בבטן?

[שוקולדה*]

השעות יכולות להתחיל מארבע אחה"צ ועד שאני הולכת לישון.
פחות מדבר אליי המשפט "שהייתי ילדה טובה ומגיע לי פרס", זה יותר מגיע ממקום של - "לא אכלתי כלום/שוקולד/רק קצת" ואז הרסן משתחרר.
קשה לי לשאול את עצמי מה אני באמת רוצה וצריכה כשאטרף של האוכל מתחיל...

[בשמת_א*]

(-:

[מטפלת_אייפק*]

שוקולדה
למה קשה לך לשאול? יותר נכון מה הקושי בלהודות שיש לך רצונות וצרכים?
עדיין מקבלת את נושא הילדה הטובה, אולי ילדות טובות לא מספקות במה שיש ולכן לא לגיטימי לרצות?

[מטפלת_אייפק*]

בטנונה
מקבלת שיש חוסר תזונתי במנרלים. בעיקר מגנזיום. מציעה בחום להגיע לנטורופט או לעבור איבחון אייפק. כניראה שההנקה דילדלה את המאגרים וחשוב להשלים.

[רזה*]

המממ... יש לי שאלה מהכיוון השני, של הרזות, זה רלוונטי?

[בטן*]

בסה"כ אני במשקל בסדר ביחס לגובהי ועברי לפני הלידות
אבל הבטן שלי רוב הזמן נפוחה, ועם הרבה גזים.
אני בטיפול הומאופטי שדי עוזר אבל עדין נושא נפיחות הבטן מפריע לי וגורם לי לאבד מבטחוני, מה את חושבת על כך?
תודה

[שוקולדה*]

למה קשה לי לשאול? כי אני כאילו נמצאת בכלל במישור אחר, מישור שבו אני לא מסוגלת לתקשר עם עצמי, אני פועלת מתוך דחף.
אני אפילו לא מסוגלת לעצור ולחשוב!
אף פעם לא הייתי ילדה טובה - להפך...

[מטפלת_אייפק*]

בטן
מקבלת רגישות לתוספי מזון. לא ויטמינים. כל מיני חומרים שמסיפים לאוכל מתועש. ממליצה לעבור איבחון אייפק לברור הנושא

שוקולדה
אותו מישור אחר הוא ההמנעות מההיתמודדות עם השאלות. נסי לשאול אותן בזמנים רגועים לא בערב. איך את מרגישה עם זה שאת ילדה רעה? מי מגדיר בתוכך את העובדה הזאת?

[שוקולדה*]

את כל-כך צודקת, בכלל לא חשבתי על זה ככה. להיות במישור אחר זאת פשוט הימנעות...
אני לא הגדרתי את עצמי כאחרת, אחרים עשו את זה בשבילי ואפילו מגיל די צעיר. עם השנים אני פשוט המשכתי עם אותו הקו.

(אני מקצרת למרות שיש לי עוד הרבה מה להגיד ולשאול, לא רוצה להעמיס לך על הדף.)

[פלוניתית*]

אמ...מאז ומתמיד (בעצם רק אחרי קבלת המחזור) הייתי שמנמנה מהסוג הסקסי (-; אבל כל הזמן אני 'בפינג פונג'
עולה - יורדת איך אני יוצאת מהמעגל הזה ושומרת על משקל קבוע?? (בשנים האחרונות יש לי מחשבה שהמשקל הנכון לי
הוא לא המשקל שרשום בטבלאות ובגרפים אלא משקל שאני מסוגלת להשאר בו לאורך תקופה למרות שהוא גבוה אבל מפחדת שזה יפגע בי בריאותית)

• כרגע הריון שני, גובה 1.70 שוקלת 90 קילו...

[מטפלת_אייפק*]

פלוניתית
המשקל הנכון הוא מקום גמיש. בעיני משקל נכון הוא המקום בו אנו מרגישים ויטאליים נאים בקלות ומסוגלים לעמוד במאמצי יום יום ללא עיפות ניגררת. משקל זה משתנה בתקופות שונות בהתאם לאמונה שיש לנו לגבי המצב בו נמצאים.
לגבי המצב בהריון, לא רוצה ליעץ על סמך הנט. נסי לראות מה האמונות שלך על סקסיות+הריון+שומן האם את מרגישה סקסית בהריון האם את שלמה אם ההריון או מנסה להתיר אותו ע"י משקל גבוהה. מקבלת איזו חסימה בצ'קרת הלב
לגבי המרחב הפרטי שלך בעולם והיכות לשמור עלו.

[מטפלת_אייפק*]

רזה
כמובן שרלוונטי

[בהודיה*]

מטפלת באייפק,
מבחינתי הגענו למבוי סתום כי אני לא מצליחה לחבר את תשובותיך למשהו מוכר לי מחיי.
רוב תודות לך על הנכונות לעזור ועל השקעת הזמן ותשומת-הלב.

[אהובה*]

מצטרפת....
מאז הלידות אני לוקחת איתי לכל מקום כ-20 ק"ג מיותרים. רוב הזמן אני בקבלה עם זה אך עכשיו מגיע הזמן שרוצה להגיד שלום לק"ג המיותרים.
אני מבינה שיש לזה איזה קשר גם לרצון להגן על עצמי. וגם אולי לאספקטים במיניות שלי.
האם תוכלי להרחיב.
תודה

[מטפלת_אייפק*]

אהובה
ממי וממה את צריכה להיתגונן? מדוע את מרגישה פגיעה כאישה,כאם,מי לדעתך אמור להגן עליך ומפני מה?
אלו השאלות שכדאי לשאול. כשמנסים להוריד שריון כדאי לעשות זאת בהדרגתיות כדי לתת לעצמינו לפתח מנגנוני הגנה חליפיים וגם את האפשרות לודא האומנם מתקיפים אותנו או אנחנו עושים בוווו... לעצמינו

[אוגרת*]

שלום ותודה גדולה על הדף הזה (רק מלראות כמה אני לא לבד כבר נהיה קצת פחות רע)
שמתי לב ששכבות השומן שאני אוגרת בגופי, הן כאילו שכבות של הגנה ובטחון... רק שבשכל אני יודעת שהן לא, אבל הגוף כנראה לא רוצה לשחרר אותן.
אני מאד אוהבת לאכול, ומתעסקת רבות סביב האוכל.
"אוגרת" מתייחס גם לאספנות של חומר מסביבי (מכל הסוגים תמיד שומרת דברים) ומאד נוסטלגית. מאמינה שיש קשר בין שני התחומים..(אשליית הבטחון שזה נותן..)
השאלה שלי היא - באיזו דרך עליי לטפל באכילה חסרת השליטה שלי? בכמיהה למתוק?
איך כדאי להתמודד עם עודף המשקל, וחוסר האהבה וקבלה עצמית שנלווים אליו?
שוב מודה לך מאד!

[מטפלת_אייפק*]

אוגרת
אני מקבלת חסימה באיזור צ'קרת הלב.איזו אבן מונחת לך על הלב שאותה את ממירה במשקל עודף? לגבי הכמיהה למתוק, המתוק הוא טעם האהבה. כשאין לנו מספיק אהבה בחיינו (לא תמיד זה חוסר אהבה אלא הקושי שלנו לראות אותה או לאמצה לליבינו) אנחנו פונים למתוק. חוסר איזון נוסף במרידיאן הטחול, הערכה עצמית וצורך לרצות ומכאן תחושה של צורך בפיצוי על מה שלא מקבלים מהסביבה(לא תמיד הסביבה לא נותנת. אנחנו לא תמיד מוכנים לקבל)
האגירה קשורה לפחד ממחסור ומזה שלא יהיה.
נסי לעבוד על המשפט. יש לי כל מה שאני צריכה, ומגיע לי לקבל בהווה ובעתיד כל מה שאצתרך. אני סומכת על עצמי ועל האחרים למילוי צרכי במלואם

[מטפלת_אייפק*]

בהודייה
צר לי שלא הצלחתי לעזור יותר. תודה על ההשתתפות

[בטן*]

איך אני עוברת איבחון אייפק?

[מטפלת_אייפק*]

בטן
פונה למטפל אייפק. יש דף בנושא

[תומכת_בניסוי*]

בתחילה חשבתי אני - חרדה?
זה נשמע לי לא סביר.

ובכל זאת יש משהו וגם, שאלתי את זוגי, 'אתה חושב שאני בחרדה כרגע?' והוא ענה - 'כן, קצת.'

אז אני מתבוננת יותר לעומק וקולטת שיש משהו מבוהל קצת.

דומה שאני על סף שינויים גדולים ואולי המשקל העודף הקל שיש לי לעיתים הוא דרך להאט את התהליכים, אותי? להשאיר אותי קצת יותר מדי מקורקעת דווקא כשעלי לרחף קצת יותר?
לשמור אותי קצת יותר 'מוגנת' לכאורה כשעלי להעז יותר?

או שאולי המשקל העודף הקל קשור להאחזות במשהו שנותן לי לכאורה בטחון אבל בעצם מכביד עלי.

אמשיך לשים לב ואם יהיה לי מה להוסיף - אספר לך.
תודה

[רזה*]

ציינת "משקל יתר" אז לא הייתי בטוחה.
אז השאלה שלי:
האם אכן אני רזה מדי? (מקבלת המון הערות ולא בטוחה)
אם כן, מה יעזור לי לשמור קצת יותר מהאנרגיה שאני מכניסה פנימה ולא לאבד אותה?

[מטפלת_אייפק*]

רזה
אם אפשר מעט נתונים?

[רזה*]

משהו כמו 44 ק"ג על 154בערך. אבל בעיני אלה רק מספרים, אני לא חושבת שיש שני אנשים שהגוף שלהם מגיב אותו דבר לאותו מצב. אני יודעת שלפי טבלאות אני בסדר אבל תרשי לי להגיד שטבלאות הן רק טבלאות. נראיתי טוב גם ב 46-47 ק"ג וגם ב 55-57 הייתי מלאה אבל נראיתי טוב.
העניין הוא שהיום ממש קשה לי לעשות דברים גופניים ואני לא בטוחה שזה רק עניין של "כושר" (שאכן אני לא בכושר עכשיו, מאד לא) יש לי הרגשה שאולי כששקלתי יותר היה לי יותר כוח ושיש שם משהו חלש בגוף וזה למרות שאני מכניסה פנימה לא מעט יחסית להרבה אחרות ואחרים שאני מכירה. אני לא בטוחה שמה שקורה לי עכשיו, ההתנשמויות האלה בטיפה עליה למשל, קשור ישירות למשקל, אבל אני גם לא בטוחה שלא.

[מטפלת_אייפק*]

רזה
מקבלת חסימה בצ'קרת גרון, האם בדקת את בלוטת התריס? כמו כן מקבלת בעיה ברמת הפיריטין (חלק ממשק הברזל בגוף) ממליצה לך לעשות בדיקות דם מקיפות לזיהוי חוסרים ויעוץ תזונתי מקיף. אולי יש מצב שלתת תזונה סמויה. מסכימה איתך שטבלאות הן רק מספרים ולכן ממליצה על בדיקה מקיפה יותר.

[רזה*]

לא בדקתי לאחרונה בלוטת התריס, בבדיקות קודמות היתה תקינה. כן היה חסר פריטין בעבר, לאורך זמן רק ובעקביות. גם לקיחת ברזל עקבית לא שיפרה את המצב. כשאני לוקחת ויטמינים מסויימים ההרגשה משתפרת בדרך כלל, משפיעים יותר על ההמוגלובין לא בטוחה שמשפיעים על פריטין אבל אבדוק.
עוד משהו ברמה של מעבר לחוסרים?
בקשר ליעוץ תזונתי- לא בטוח שכזה יהיה יעיל, כבר ניסיתי בעבר.

[מטפלת_אייפק*]

רזה
החסימה בצקרת הגרון מכוונת לבדיקה של מה את מכניסה פנימה ומה מוציאה וכן הקצב שלך בחיים האם את עוברת מדבר לדבר לפני שמיצית את כל החומרים שהיו שם כדי להזין אותך?
ברמה הפיזית יכולה להיות בעיה בספיגת הברזל וכתוצאה ממנה אין שיפור ברמת הפיריטין

[רזה*]

לעיתים אכן עוברת מדבר לדבר עוד לפני שמיציתי.

[רזה*]

ולא כל כך הבנתי מה את אומרת לגבי החסימה בצ'קרת הגרון.

[פיילוט*]

שלום לך,
אני היום עם עודף של 30-40 ק"ג, כל החיים לא הייתי רזה ועם עליות וירידות, אבל מאז הלידה לפני שנתיים המשקל רק עולה ואני לא מצליחה לרדת גרם, בעצם רחוקה משם אני כל הזמן רעבה ואוכלת בלי היגיון.
תודה לך

[פילונית*]

אכן כן. אני מבינה שאת יודעת מי אני. אל תגלי עדיין
ז"א שעוד מעט נדע מי את?
סקרנית, וגם יש לי עוד שאלות

[פנדה*]

שלום לך ותודה על האפשרות לבדוק את עצמי.
אני נשואה באושר, יש לי תינוק מתוק ובדרך כלל שמחה ומסופקת.
אבל.. אני סוחבת עודף משקל ואוכלת גרוע- מהר, הרבה ולא בריא. לא עוסקת בספורט
אני משתדלת להיות מודעת לעצמי ובדרך כלל רגועה ועושה דברים מתוך הקשבה. אחרי הרבה שנים של כאב מרגישה שמצאתי את עצמי, מרגישה שלמה ומקבלת.
למה באוכל אני לא מצליחה להתחבר לצרכים האמיתיים שלי? למה אני יוצרת הרס עצמי?
יש לציין שאני גם כוססת ציפורניים ולא מצליחה להפסיק...
/-:

[פלוניתית*]

השאלה שלי הייתה דווקא לגבי התקופות שאני לא בהריון....
כשאני בהריון, ז"א בפעם הקודמת ועכשיו אני נמצאת באיזון
מדהים מבחינת האוכל, קורה בטבעיות ובזרימה, מרגישה מאוד שלמה ולפעמים אפילו סקסית בהריון עם הבטן העגלגלה,
מסתובבת כאווזה גאה...
לגבי צאקרת הלב...כבר נאמר לי שיש לי שם חסימה...קשה לי להתחבר לזה מהמקום שלא מבינה למה יש לי שם חסימה
אני אדם מלא אהבה, מעניקה ומקבלת לגבי עניין המרחב האישי אז יש שם בעיה אבל לעניות דעתי היא שולית בחיים שלי.
תודה

[שמנמנת*]

שלום לך מטפלת אייפק
רוצה להתייעץ איתך.
עודף משקל מאז שאני מכירה את עצמי.
בשנים האחרונות, אחרי הריונות ולידות, נשארה לי בטן הריונית לגמרי. מפריעה לי מאד הבטן הזאת. יותר מאשר השמנמנות הכללית. גם במראה, גם כי קראתי בכמה מקומות שיש קשר בין השמנה במרכז הגוף לבין כל מיני בעיות בריאות (לב, סכרת, לחץ דם גבוה).
יש גם עניין של סוכר בדם - לא סכרת, אבל גבוה מדי. בערך שנה שאני לא אוכלת מתוק (אבל כן פירות), ורמת הסוכר התאזנה. גם הורדתי כ-10 ק"ג (=10%) ממשקלי בתהליך הזה. עם זאת, לאחרונה מאד קשה לי להמשיך, לעיתים קרובות מחפפת וטועמת מתוק. משהו בתחושת המחוייבות והאחריות להפסיק מתוק התמסמס.
הייתי רוצה להיות מי שאני, כמו שאני, אבל בריאה. ובלי בטן.
אשמח לענות על שאלות כדי לחדד ולהבהיר (לך ולי) את התמונה.

[שוקולדה*]

מטפלת אייפק,
אני רואה שאת גם מכוונת על חוסרים, חסימות ועודפים.
מעניין אותי לדעת האם את מקבלת גם משהו עליי.
תודה.

[מטפלת_אייפק*]

פנדה
אחד המקומות שהכי קשה לנו להיות בו הא המקום שבו הכל טוב, הפולניה שבנו מאוימת מכך. לכן הרבה פעמים נשמור לעצמינו פינת היתיסרות קטנה כדי לא להיות לגמרי בתוך הטוב.אם גדלנו מתוך תחושה של שנאה עצמית או תחושת אשמה כוללנית קשה לנו להסכים שמגיע לנו, האוכל ודימוי הגוף הוא צקום שמקובל חברתית ושקל יחסית להיות בו כוון שזו מעין מוסכמה שמותר להיות בו במקום של אשמה ושנאה עצמית. נסי לעבוד עם המשפט אני בסדר עם עצמי למרות שהכל בסדר.

פלוניתית
שאלת המרחב האישי לא יכולה להיות שולית. הגדרתו ושמירה עלו הם אחד הדברים העקרוניים ביותר במערכת היחסים שלנו עם העולם. הלב לא עוסק רק באהבה זה רק אחד ההבטים. לא בהחרך החשוב שבהם. הבט נוסף הוא הוצאת דברים לפועל וממוש של דברים בעולם החומרי. נסי לבדוק את עצמך ביחס לכך.

שמנמנת
נסי לחזק את שרירי מרכז הגוף. פילאטיס או יוגה. זה יחזק גם את תחושת המרכז העצמי ומכאן את היכולת לעמוד בדברים שאת קבעת לעצמך כמטרה. זהוא אזור ה"אני בגוף" וככל שהוא יציב יותר כך קשה להסיט אותנו ממטרות ויעדים

שוקולדה
אני כותבת את מה שמתאפשר לי לבדוק בנסיבות הספציפיות האלו.זה שונה מהליך טיפולי רגיל לכן הימדע שלא קיבלתי יכול להיות רלוונטי מאוד אבל לא יעלה בבדיקה מרחוק

[שמנה_מיוחדת*]

מתחילה בתודה על ההזדמנות.
בימים אלו מגיעה להבנה כי אני זקוקה לעזרה דחופה ומיידית לגבי בעיית ההשמנה שלי שיצאה מכלל פרופורציות.
לא מצליחה לרזות .. תמיד שמנה לפעמים גם יותר.
תודה על העזרה

[אוגרת*]

תודה על התשובה וההתייחסות.
די מתחברת לדברים שכתבת, ובעיקר למשפט בסוף שכדאי לי לומר.
לא לגמרי בטוחה מה יושב לי על הלב (יש הרבה דברים..)
ורציתי לשאול, אם עודף המשקל אצלי נועד אצלי למלא תפקיד בזוגיות ומיניות.
וגם לדעת למה יש בי כל כך הרבה הרס עצמי?
והאם יש טיפול מסויים או כיוון שכדאי לפנות אליו?
למשל -אם אזרוק דברים תהיה השפעה על השכבות בגוף?
שוב תודה תודה תודה!

[מטפלת_אייפק*]

מיוחדת
אנא דייקי את השאלה

אוגרת
כל השאלות ששאלת אותי צריכות להישאל קודם כל בינך לבין עצמך. המוכנות לענות לעצמך היא הטיפול הטוב ביותר. גם אם אני אתן לך תשובות זה לא ישנה את שאת לא תהיי מוכנה להגיע אליהן.
מבחינת טיפולים יש המון. כמעט כל שיטה תביא אותך לאותו מקום, המקום שבו את עונה לעצמך. כל דבר אחר משאיר אותך בת ערובה בידי השיטה, המטפל, העולם ולא מאפשר לך להגיע לחופש פנימי אמיתי.
אם תזרקי דברים לא יקרה כלום. אם תפני מחייך את המשקל העודף בכל התחומים, תהייה לכך השפעה מרחיקת לכת. מי יודע אולי גם על המשקל

[רזה*]

רק רציתי להגיד תודה על שהזכרת לי לטפל בעניין הויטמינים.
לא לגמרי הבנתי מה שאמרת לגבי החסימה בצ'קרת הגרון.
בכל מקרה שוב תודה על הנתינה שלך כאן באתר.

[רוצה_להשמין*]

זה דף רק למי שרוצה לרזות?

[אוגרת*]

מטפלת - תודה על ההקשבה ןההתייחסות
ברור לגמרי שהשאלות ששאלתי הולכות איתי ביני לבין עצמי,
אלא שחיפשתי איזו עזרה חיצונית להיאחז בה
אולי כי קשה לי לבד, ולא מרגישה איזו פריצת דרך בעניין.
לפעמים מרגישה שהפחד לא מאפשר לי את הנכונות ללכת עם השאלות עד הסוף..
אך מודה לך מאד על הבדיקה, וחושבת שכתבת לי דברים נכונים
(רק שכנראה מחכה לאיזה פתרון ספציפי שיצוץ ויגאל אותי מבעיות עמוקות)
ומודה לך על המשפט שלקחתי לדרך!

[רזה*]

זה דף רק למי שרוצה לרזות?
ככה גם אני חשבתי, אבל מסתבר שזה בכלל בענייני משקל, גם לשכמותנו...

[רוצה_להשמין*]

ככה גם אני חשבתי, אבל מסתבר שזה בכלל בענייני משקל, גם לשכמותנו...
גללתי למעלה עכשיו וראיתי, תודה.

היי מטפלת אייפק
אני רוצה להעלות במשקל, אני רזה כי אני פשוט לא אוכלת, אני עוברת ימים שלמים בלי אוכל עד השעה 7 בערב בלי בעיה, אני מרגישה רעב במשך היום אבל משום מה לא אוכלת, אני מעבירה את תחושת הרעב בעזרת נס קפה וסיגריות, במשך היום אני מתעסקת לא מעט באוכל (מכינה לבן זוג ולילדים).
במשך היום אני מנשנת בעיקר שאריות שלהם, הזמנים היחידים שבהם אני מסוגלת לשבת ולאכול כמו שצריך הם כאשר כולם ישנים (ב- 11 בלילה והלאה) או כאשר הבן זוג מכין וטורח ואז אני אוכלת כי הוא נורא לוחץ עליי לאכול (וזה לא קורה הרבה).

אשמח לשמוע מה יש לך לומר.

[צרותרות*]

הי,
אני עובדת כמזכירה ואוכלת מצוין כל שעות העבודה, חותכת ירקות לחם מלא וכד',,,אבל ברגע שאני מגיעה הביתה אני מתחילה להשתולל בלי הפסקה לחמניה עם שוקולד, עוגיות עם נס קפה, שאריות של כל מיני. אני בטוחה שזה לא בא מרעב אלא משהו נפשי
אשמח להתייחסות

[פלמונית*]

שלום מטפלת אייפק.
אני סובלת מעודף משקל של כ-30-40 קילו. הייתי ילדה רזה, נערה רזה ואשה רזה. אחר כך הפסקתי לעשן והתחלתי להרות וללדת, והמשקל עלה לאט ובהתמדה. צימחתי בטן ענקית,ירכיים רחבות, ישבן גדול מאוד, ופרצוף ירח. הביטוי "סובלת" מתאר היטב את תחושתי. אני מסתכלת על עצמי ולא מאמינה. מרגישה עצובה, מושפלת, עלובה, ובכל זאת מתנפלת על כל עוגייה תפלה כאילו לא ראיתי אוכל שנתיים. עושה לעצמי הרצאות בראש, גוררת את עצמי למכון כושר מדי פעם, אבל לא באמת נכנסת למשטר, לא באמת עוצרת את ה"זיופים" הקטנים שהולכים ומצטברים. שהביאוני עד הלום. אשמח לכל רעיון, תובנה או עצה.
תודה
פלמונית

[אמא*]

הבן שלי עוד כמה ימים בן -9, נולד פג עם סיבוכי נשימה שנמשכו מס' שנים, עד שהגענו להומאופטית מעולה
בזמן האחרון יש לו בטן ענקית. ממש מפחידה.
בהומאופטיה לא הצלחנו עד כה בטיפול.
היום הלכתי איתו לרופאה והיא לא אהבה את מה שראתה. שלחה להתחלת ברור לצילום בטן
אני מודאגת אפילו מאוד.
מצד שני הוא פעיל יחסית, רוכב על אופניים, משחק כדורגל ועוד..
רוב הזמן הוא רעב. אוכל המון.אבל אין לו עצירות. אולי הוא לא מוציא את כל מה שהוא מכניס. אולי זה קשור בנשימה?
(אף על פי שבדיקת סטורציה הראתה שהנשימה תקינה)
מה היא תחושתך בעיניין?

[מטפלת_אייפק*]

רוצה להשמין
מקבלת שיש לך צורך להיות מטופלת, שידאגו לך, שמשהוא ישים לב, או בקיצור רעב גדול מאוד. רעב לא למזון אלא לתשומת לב ולדאגה הורית כלפייך. במשך היום את ממסכת זאת ע:י עישון וקפה שהם "דברים של גדולים" תבדקי איפה הילדה הפגועה וטפלי בה.

צרותית
האכילה הלא נכונה מגיעה בשעות בהם אין לך תפקיד ולכן אין לך נוכחות בעיני עצמך. נסי לעבוד עם המשפט "יש לי זכות להיות מי שאני ללא צורך להועיל לאחרים וללא אשמה על כך"

פלמונית
מקבלת חוסר איזון בבלוטת יותרת הכליה כתוצאה ממצב סטרס מתמשך. יש מצב?

אמא
היות ומדובר בילד ובמה שניראה כמצב שיש בו צורך בבדיקה רפואית או לפחות בבדיקה מקרוב, לא אחראי בעיני לענות לך. עימך הסליחה.

[צרותרות*]

שלום לך
אני מרגישה שקלעת בדיוק, אני אקח לתשומת ליבי, המון תודה

[פלמונית*]

מטפלת אייפק,
אכן, סטרס הוא שמי האמצעי.
חוסר איזון בבלוטת יותרת הכליה? אני לא יודעת מה זה. מה עושים עם זה? צריך להילחץ? (אני טובה בזה....)

[ורד_לב*]

איזה דף מרתק
יושבת מהצד, קוראת ונפעמת!
תודה

[מטפלת_אייפק*]

פלמונית
בלוטת יותרת הכיליה (מאוד בגדול) אחראית על הפרשת הורמוני סטרס שהם (פחות או יותר) זהים לסטרואידים ובעלי תופעות לוואי דומות. (אני מדברת ברמה מאוד כוללנית לא ברמה קלינית, זה לא המקום) לכן הגוף שלך מגיב כאילו לקחת סטרואידים. ממליצה בחום על שיטות לניהול לחץ וברמה הראשונית פעילות גופנית מדיטטיבית כמו הליכה, יוגה,תאי צ'י ותמצית באך מס 14

[פלמונית*]

תודה, מטפלת אייפק?. מחר בבוקר אני יוצאת לצעידה.... אני מטופלת ברמדי הומיאופתי "אובורי". זה טוב? ותמציות באך - איפה קונים? אפשר בבית מרקחת או שעדיף לפנות למישהו שמטפל בפרחי באך? אני מתנצלת על כמות השאלות, ובכל מקרה - המון תודה!

[מטפלת_אייפק*]

פלמונית
מה רע בהערב?:-)
פרחי באך ניתן לקנות ברוב בתי הטבע, ודאי עם ההומאופת שאין התנגשות עם הרמדי

[אכלנית_כפייתית*]

אכן דף מרתק ותודה לך מטפלת אייפק
ברשותך אבקש לנצל את הבמה המיוחדת הזו
ורק ליידע אנשים שסובלים מאכילת יתר
על קיומו של ארגון(ללא מטרות רווח!) שנקרא O.A
שמקיים קבוצות תמיכה (בעלות מזערית ממש)
בכל רחבי הארץ. התכנית רוחנית רגשית ופיסית
מאד ממליצה לכל מי שסובל!!!
www.o.a-israel.org(מקווה שזו הכתובת המדוייקת)

מתנצלת מראש על שנדחפתי (ואם לא מתאים לך אנא מחקי)
רק שקוראת פה את הסבל והקושי ומזדהה מאד
כך שאם יעזור אפילו למישהי אחת - זה יהיה שווה
תודה רבה!

[אכלנית_כפייתית*]

www.o.a-israel.org

[רוצה_להשמין*]

היי
יש המון במה שכתבת לי, תודה לך. @}

[אחרי_לידה_שניה*]

אפשר גם?
בעבר הייתי מלאה פלוס, עשיתי דיאטה של שומרי משקל ואז פגשתי את בעלי והתחלתי לרזות בקלות..
אחרי לידה ראשונה חזרתי לעצמי מיד.
היום אחרי לידה שניה ( 5 חודשים ) קשה לי לחזור לעצמי שוב ונתקעתי עם איזה 5 קילו מיותרים, שאני ממשיכה לחכות שירדו בעצמם כמו פעם קודמת.. למה הם לא יורדים? (חוץ מהסיבה שאני אוכלת כל מיני עוגות:-) )

[גם_אני_שמנה*]

אני בדיוק תוהה אם אני מרוצה מהמצב או לא. נראה לי שלא. לדעתי יש לי עודף משקל של 30 קילו. לפחות. אני שנה אחרי לידה שנייה. תמיד סבלתי מעודף משקל אבל לא כל כך הרבה. בשנים האחרונות ניסיתי דיאטות שונות, הצלחתי להוריד קילוגרמים מכובדים מגופי (פעם הורדתי 20 קילו) אבל תמיד חזרתי לסורי, והשמנתי עוד יותר מקודם. אני חושבת שאני אכלנית כפייתית (טוב נו, בטוחה) אבל לא מצליחה להביא את עצמי לפגישות שלהם. מה אספר לכולם? לאן אומר שאני הולכת?
יש דרך לעזור לי?

[טלטלי*]

היי, רציתי בבקשה לשאול לגבי בתי הבכורה.
היא עוד חודשיים בת 5 . טובת לב ומקסימה. מאוד רזה וקטנה לגילה ( בקושי 14 קילו כמעט מטר )
המשקל שלה מתחת לכל העקומות המתאימות והגובה באחוזון ה-5 בערך.
נולדה קטנה 2900 בשבוע 40+5, גדלה יפה בחודשים הרושונים ואז החלה האטה בגדילה.
אוכלת מעט מאוד, אוהבת מאוד מתוק וחטיפים ( מגבילים אותה מאוד בזה )
מגיל שנה יש לה בעיות נשימה שטרם נפתרו בעזרת רפואה משלימה.
אנחנו חושבים שאם היינו מצליחים לגרום לה לאכול יותר להעלות במשקל גם היתה גדלה קצת יותר.
מה את אומרת??

[שמנ_מונת*]

גם אני בשמנמנות
מאז ומתמיד יש לי משקל לא יציב, הוא פשוט עולה לאט ובהתמדה
תמיד אני יותר שמנה ממה שהייתי בשנה שעברה, אני חושבת שבממוצע אני עולה קילו בשנה
(Cאמצע היו לידות כך שקשה לומר, אבל במבט כללי על עשרים השנה האחרונות, זה ככה)
יש לי הרבה תשוקה למתוק, בעיקר שוקולד, ולפחמימות, כל מיני מאפים, שהרבה פעמים לאחר מעשה גורמים לי צרבת ותחושה לא טובה
אבל בכל זאת אני נמשכת אליהם
אני מודאגת מה יקרה ולאן אגיע
(כיום מטר שבעים ושתיים ושמונים וחמישה קילו)
בשנה שנתיים האחרונות אני מרגישה גם כבדות ופחות נוח לי עם עצמי, למרות שעדיין לא הגעתי לצעדים דרסטיים כמו דיאטה או ספורט
מה שכן היתה תקופה של כמה חודשים בהם לא אכלתי סוכר, ולא היתה לזה השפעה ניכרת עלי
תודה לך

[שמנ_מונת*]

ולטלטלי,
בלי להיות מטפלת אייפק או איזושהי סמכות
אני ממליצה לבדוק תסמונת טרנר
איחולי בריאות

[פלוני_אלמונית*]

אני מרגישה בשלב של עליה במשקל עברתי את השיא שלי מכל הזמנים, אני אמורה להיות מאושרת-יש לי בן ריאשון מהמם- חשבתי שהאהבה אליו תשביע אותי, אבל משהו חסר, אני מתהלכת כל היום עם רצון לאכול שאף פעם לא פוסק, למה?

[טלטלי*]

שמנ מונת
לא הצלחתי להבין את הקשר לתסמונת שציינת. קראתי בחטף, מדובר בבעיה הורמונלית. בעיות הנשימה של בתי החלו רק אחרי חיסון MMR בגי שנה וחודשיים. לפני כן, בריאותה היתה תקינה לחלוטין.

[מטפלת_אייפק*]

אני עונה בשמחה על שאלות, אבל בבקשה אל תשאלו אותי לגבי ילדים,לא נכון לא מקצועי ולא אחראי בעיני לענות לגביהם בשום צורה.
לגבי שאלות על צד שלישי, אסור לי לבדוק אדם ללא בקשתו המפורשת.

[שמנ_מונת*]

טלטלי,
תסמונת טרנר אינה הורמונלית - זאת תסמונת כרומוזומלית
אפשר לקבל הפניה דרך אנדוקרינולוג, זוהי בדיקת דם שנשלחת לבדיקה גנטית
הסימפטום העיקרי של 100% מבעלות התסמונת הוא נמיכות קומה (נולדות נמוכות ונשארות נמוכות)
לעתים גם קטנות משקל
ועשויים להתלוות לזה כל מיני סימפטומים נוספים בכל מיני מערכות בגוף
מהיכרות עם ילדות כאלה
התקשר לי למה שכתבת
(יתכן מאד שללא כל הצדקה)