ארכיון חוכמות של ילדים 2008

[ניצן_אמ*]

"זלאזאבזאז"

תרגום - "זה לא זאב, זה עז."
אח"כ
"זה לא זאב, זה זאב."
אח"כ
זה לא עז, זה זאב."

זלאזאבזאז זלאזאבזזאב זלאאזזזאב
וחוזר חלילה...

ללא תרגול, ללא פרובוקציה. בבוקר בהיר אחד נפלה עליה התובנה. (אולי כי היא נתקלה פעמיים בזאבים לאחרונה (תמונה ודגם פלסטיק) היא סוף סוף הבינה שזה זאב ולא זה אב. זה מה שחשבה פעם. זה ברה, זה אב.)
זה לא זאב זה!...

[אור_נשי*]

אחי נתן לאחיינית שלי בת השש צדפה גדולה כזו ששומעים בה רעש של ים:
אחי:"קחי ,שימי על יד האוזן... את שומעת רעש של ים?"
האחיינית שלי (מתרכזת כול כולה בהאזנה לכמה שניות)
: "וואו כן! אני שומעת את המציל!!!"

(השטחות על הריצפה של כול המבוגרים בחדר...@}.)

[חוט_השני*]

נו, אמא, למה את לא מגידה לי?!

גם אצלנו
וגם"מה היגדת לו?"

[אילה_א*]

"וואו כן! אני שומעת את המציל!!!"
גדול היה שווה לקום מוקדם

[אנונימי]

_"וואו כן! אני שומעת את המציל!!!"
גדול היה שווה לקום מוקדם_

[קט_קטית*]

אמרתי לה שאני מזל פרה אח של חברה שלי, כשהיה בערך בגילך, הכריז שהוא מזל לטאה
אני מזל עיזה

[תמר_מתחילה*]

"וואו כן! אני שומעת את המציל!!!"
מעולה! השתטחתי גם.

תמר לאחותה הקטנה: את האורווה שלי!
אני: הא?!
תמר: אני אוהבת אותה! (אהובה שלי)

תמר מצאה נוצה מפוספסת של דוכיפת- תראו, נוצה של זברה!

[קט_קטית*]

_"וואו כן! אני שומעת את המציל!!!"
מעולה! השתטחתי גם._
גם
וגם מהשקט שנפל על הרחוב (בום!)
וגם מהילדה שלא בדקו לה שיעורי בית ונהיה לה מזה לחץ דם גבוה!
היה מלא מלא שווים הפעם
תודה

[פלוני_אלמונית*]

נוצה של זברה!

D-: D-:
D-: D-:

[ילדיי_אהובי*]

בתי בת ה-4 מגישה לי מתנה שהכינה מגיזרי נייר: "מתנה בשבילך"
אני מודה לה מאוד.
בתי: "אני הבולית (boolit) אני מחלקת מכתבים ומתנות"
<בתי יודעת שהדוור מחלק מכתבים - כנראה שלא ידעה באותו הרגע לומר דוור בנקבה, ולכן באופן ספונטני היא חשבה על משהו מקורי>

ועוד משהו -
הסברתי לבתי (בהקשר למשהו שדיברנו עליו) שאומרים "אישה אחת והרבה נשים" (בתי אומרת: "אישות".)
בתי לא הסכימה ואמרה: "נשים זה דומה לבנים"
אותו הבילבול יש עם : נמלה ודבורה.
<אני לא מתקנת שגיאות - אוהבת אותן מאוד>

[בשמת_א*]

אני לא מתקנת שגיאות - אוהבת אותן מאוד
גמני!
אני כל כך אוהבת את: אישות, ביצות (ביצים), נמלות (נמלים).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חברה של אמא מקניטה את קטינא ש"היא תיקח לו את האף".
קטינא צוחק: "לא! לא!"
החברה מתעקשת: "כן, אני אקח לך את האף!"
קטינא: "לא, זה מודבק בדבק!"
החברה: "טוב, אז אני אקח לך את הסנטר!"
קטינא: "גם זה מודבק בדבק!"

[ג'ינ_ג'ית*]

טוב, לי יש טראומה מכל האיומים האלה של לקחת לי משהו מהפרצוף... בגיל חמש שש כשכל השיניים הקדמיות הלכו פאייפן (נשרו) והיתה שכנה שתמיד אמרה לי משהו כמו "כל העכברים אכלו לך אותם?" או "אני אקח לך את שאר השיניים.." הכל בצחוק וקנטרנות, ולמרות שהבנתי את ההומור והיה לי ברור שעכברים לא קשורים לעניין - בתוך תוכי דאגתי דאגה אמיתית ומה שבטוח, שמרתי על פה סגור בסביבה שלה... &-)
טראומה נוספת מבית ההומור הקנטרני, כשהתחלתי לשאול איך הגעתי לעולם וכאלה, וקיבלתי תשובה שמצאו אותי למטה ולקחו אותי לבית.. הדעות מצד האחים הגדולים/ההורים היו חלוקות אם נמצאתי בפח הזבל או ברחוב ממש... הכל בהומור וצחוקים גדולים כשגם אני בחיוך עונה "לא נכון!" בצחוק מתגלגל מצידי, אבל בתוך תוכי... עד גיל מאוחר (תחיחלת הנעורים) לא נעלם הספק הפנימי שאולי זה מה שקרה באמת
ילדים ודמיון - לא מתה על המשחקים האלה כשגם ככה התפיסה שלהם שונה והם באמת מאמינים להכל... למרות שהם משחקים את המשחק.

[אמא_נמרה*]

לכל המתקשרים למיניהם, הנה אחד חדש מבית היוצר של נמרון:

"המשיח הולך לאט, עכשיו עדיין חושך, עוד מעט בוקר, יהיה אור והמשיח יבוא".

<נאמר בהרהור צהרים טיפוסי>
< נמרון מחכה למשיח, כי אז בין השאר החבר החב"די שלו יעלה לארץ>

[אמא_של_שפן*]

תראו, נוצה של זברה!
נפלא!

[האגודה_למעשים_טובים*]

נוצה של זברה!
מתוק ביותר!@}

[אמא_של_שפן*]

ואחת טריה טריה מהתנור:
מי יודע איך קוראים לרוח חזקה, שמעיפה את השיער הארוך של אמא ישר לשפן בפרצוף? נכון, "רוח שערה".

[משהוא*]

האחיין ראה תמונה של מסכת דרקון ומאוד פחד עד כדי כך שהתעקש לחזור לבית. אמרתי לו שאלוהים יותר חזק מה"מפלצת" (כך הוא קרא לה) ושאלתי למה הוא לא פוחד מאלוהים. הוא ענה "אלוהים לא זז, הוא יושב בשמיים."
(אולי באמת קיימות "מפלצות", אז לא רציתי להגיד לו שאין אבל אמרתי לו שאולי קיימות גם מפלצות טובות ומכל הדברים שאמרתי זה הכי שכנע אותו, אם כי לא מספיק)

[גברת_פלפלת*]

"רוח שערה".
זה פשוט גאוני, את יודעת את זה, כן?

[ניצן_אמ*]

"רוח שערה".
מבריק! וואו...

[אדמה_טובה*]

זה ברה, זה אב
גם אצלנו היה ככה. נכון מדהים?!
והיא הצליחה להגיד את כל הזאבזאז בלי להתבלבל?

[חוט_השני*]

אבא וסבא של נויה טסו לחו"ל לכמה ימים
נויה: "איזה כיף לסבא ואבא."
אמא: "למה?"
נויה:" כי הם בלי סבתא ואמא"

[פלונית_אלמונית*]

rofl

[משי_עדין_וחזק*]

הנסיך משחק שהוא צב נינג'ה, תוך כדי הוא מוריד את הקפוצ'ון ונשאר עם חולצה קצרה.
"איזה מספר כתוב לי על החולצה?"
"שמונה"
"אז אני צב שמונה"......(ולא, אבא שלו לא עושה מילואים).
התגלגלנו.

[אמא_אינקובטור*]

חוכמה תוצרת חוץ: הילדונת לא מצליחה להירדם ואומרת לי "אני חושבת שאני nocturnal".

[מיכל_צמות*]

הילה בת 3 לומדת להבדיל בין הברות ומשחקת עם זה
היום בנסיעה -אני להילה: מתחיל בשו נגמר בקו
הילה: שוקו
אני: מתחיל בהי נגמר בלה
הילה: לא. הילה מתחיל בהי נגמר בסול
לקח לי רגע להבין שהיא מחליפה את הלה בסול מסולם הצלילים...

[מיכל_צמות*]

"רוח שערה". D-:

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קטינא יושב בשירותים. אמא באה ומנג'סת לו באיזו שאלה.

קטינא: "אין משיחין בשעת הישיבה!"

[דנית*]

רומי (4) ניגשת אלי עם דף נייר שעיצבה בצורת גליל:
"אמא, הכנתי לך משלוח בנות..."

[המלכה_האם*]

בת 2.10 רוצה להגיד שאין לה ואומרת "לא יש לי"

[ניצן_אמ*]

זרם תודעה:
"אני לא רוסה ללבוס כובע, אני סריכה אדום! אני סריכה כחול! אני מסיירת מסולס, אני מסיירת עיגול, סוסת פוני נפלה."
(בזמן שכתבתי את מה שאמרה עם צבעי פנדה, היא הודיעה לי על הצורך שלי בהחלפת צבעים, דיווחה על הכתיבה (עיגול וריבוע) ואז נתקלה בצעצוע סוסת הפוני.)

משפט ארוך ארוך... (ומדוייק דקדוקית והגייתית (חוס מהסינים והסדים))
את לובסת את הסלסלה על הראס ונועלת את הנעליים סל נוהר.
(וחוס מזה סאלה היו הנעליים סלי)

[דרך_עפר_שם_זמני*]

"אני לא רוסה ללבוס כובע, אני סריכה אדום! אני סריכה כחול! אני מסיירת מסולס, אני מסיירת עיגול, סוסת פוני נפלה."
אוי קטנה... איזה גיל מקסים! איזו ילדה מקסימה!

[ילדיי_אהובי*]

כשבתי היתה בת שנה ותשעה חודשים היא החלה להשתלב במשחקים ובצחוקים של הילדים הגדולים.
בני שהיה אז בן תשע וחצי התרשם מאחותו הקטנטונת ואמר: "אמא, היא כל כך אנושית!"

[חוט_השני*]

"אני לא רוסה ללבוס כובע, אני סריכה אדום! אני סריכה כחול! אני מסיירת מסולס, אני מסיירת עיגול, סוסת פוני נפלה."
אני נמסה...
ועוד בקול המתוק ההורס שלה

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

"אמא, היא כל כך אנושית!"
: )))

[ילדת_טבע*]

חיפושית משחקת משחק דמיוני עם מכרסמים דמיוניים ותוכי. פתאום היא מפליצה פלוץ רועם וצועקת לי "אמא, הבהלתי את כל החיות הקטנות שלי!"

[טרה_רוסה*]

בת ארבע - "נכון שפעם לא היו בני אדם?"
אני - "נכון"
בת ארבע "אז הבנאדם הראשון, ממי הוא נולד?"
אני " אהמממ...אה...אז זה לא קרה בדיוק ככה, היו קופים, ואז כל פעם היה שינוי קטן ובסוף בני אדם"
בת ארבע "אה.. אז סבתא הייתה פעם קוף?"
אני (משתדלת לא להתפקע מצחוק) "לא, זה היה ממש מזמן, לפני מליוני שנים"
בת ארבע - "אה. אז זה קרה לסבא אליעזר?" (סבא רבא שמת מזמן, כנראה לפני מליוני שנים..."
אני - "לא"
בת ארבע - "אז למי זה קרה???"
אני - "מזל שבדיוק אתמול מצאתי ספר של על האדם הקדמון, בואי נפתח" (משתלם לחטט בערימות ספרים! מי שאוהבת הרומן הרומנטי משנות השבעים, אני אגיד לך איפה יש ערימה).
טוב, נו, מסתבר שגם עם ציור של שלבי האבולוציה לא כל כך קל להסביר את הרעיון הזה. נראה לי ש"אלוהים ברא" יותר פשוט.

[גברת_פלפלת*]

ילדת טבע , הילדה שלך קורעת אותי מצחוק כל פעם מחדש!


"אה.. אז סבתא הייתה פעם קוף?"
D-:

[פלונית_מחמת_הפרטיות*]

הילדה הגדולה אוכלת מעט.
הקטנה (בת שש) שמעה עם הגדולה את הסיפור על שני הזאבים: הזאב של המחשבות הטובות והזאב של המחשבות הרעות (שבו הזאב הגדול יותר הוא זה שמאכילים אותו יותר) ואמרה לגדולה:
כמה שאת יותר מאכילה את הזאב של "לא לאכול" ככה הוא יותר גדל, וככה את פחות אוכלת!!

[מורינגה_רותמית*]

כמה שאת יותר מאכילה את הזאב של "לא לאכול" ככה הוא יותר גדל, וככה את פחות אוכלת!!
ואוו.

[המלכה_האם*]

בת 5.5 אומרת לי "אמא רקדתי סקס."
אני-?????
עד שנופל לי האסימון: היא התכוונה לסטפס.

[קט_קטית*]

אמא רקדתי סקס
D-: D-:
_גם..

[חוט_השני*]

הראתי לנויה תולעת שזחלה על השומר שעמד להכנס לסלט
נויה: "אני לא רוצה לאכול תולעות"
אני: "את לא רוצה לאכול תולעים?"
נויה: "אה, זה בנים?"

[ילדת_טבע*]

(ועוד מאיתנו. מה לעשות צחחוקים פה... לנו לפחות)
חיפושית ואני מסתכלות באתר של הספארי. במפה יש דמות חתול גדול שמציין את מיקום בני מינו.
אני שמלמדת אותה כל דבר שאני יודעת על חיות (אחרי הכל עוזרת וטרינר ומנהלת מקלט חתולים בדימוס) קוראת בשמחה נוחך הגראפיקה המפתיעה "תראי את הנמר!"
הקטנה מסתכלת עלי באכזבה "אמא, זה לא נמר, זה טיגריס."
ויקומו המלפפונים ויכו את הגנן...

[אחת*]

(בת שנה ו-10),רואה את הפד על התחתונים של אמא:
"לאמא יש חיתול!"

[חוט_השני*]

(ועוד מאיתנו. מה לעשות צחחוקים פה... לנו לפחות)
בת שלוש וקצת
"אמא כואבת לי הבטן, יש לי וסת"

[אלטר_אגו*]

זה לא נמר, זה טיגריס - הידד!

[קט_קטית*]

"אה, זה בנים?"
D-:

"לאמא יש חיתול!"
סחתיין על הדיוק (-:

[ריש_גלית*]

הבכורה (בת ארבע וחצי): אמא, נכון הלב דופק כל הזמן, כל החיים?
אמא: נכון.
בכורה: רק אצלי הוא לא.
אמא: למה?
בכורה: כי אני פיה אז לפעמים הוא מפסיק.
אמא: באמת? מתי?
בכורה: כשאני עפה. כדי שהוא לא ייפול.
(וכאן מתחיל הסבר פיזיולוגי מסובך על מיקום לבבה של הפיה בעת מעופה).

[אלטר_אגו*]

יו! גם הבת שלי היתה פיה!

[תמר_מתחילה*]

זה לא נמר, זה טיגריס
פעם עמדתי ליד אבא ובן בתצוגת הטיגריסים. האבא קורא לעצמו מהשלט בקול- הטיגריס שייך למשפחת החתוליים...וכו', פונה לבן ואומר: זה נמר

ואצלנו- סבתא שמאמינה ב"התאמת המציאות ליכולת הקליטה" : תראי איזה דג גדול!
בת שלוש: זה לא דג, זה דולפין!

[תמר_מתחילה*]

אה, ואחד מהבוקר:
תמר באובססיית ציצי- רוצה לגעת, לשים ראש וכו'. אני שואלת אותה מה היא רוצה מהציצי, והיא עונה: אני תמרי הנסיכה הציציאית!

[ריש_גלית*]

יו! גם הבת שלי היתה פיה!
מה זאת אומרת "היתה"? מתי היא הפסיקה? כי אצלנו זה לא קשור לפורים. היא כמובן התחפשה גם לפיה (וגם לכלה, והיום לנסיכה) - אבל ביום-יום היא פשוט פיה. ונסיכה. זאת לא תחפושת.
זה מזכיר לי שפעם אחת היא טיילה עם אמא שלי בקיבוץ ופגשה אותן מישהי שישר אמרה לה משהו כמו, "איזו ילדה יפה, ממש נסיכה!" והילדה אמרה לאמא שלי בהתפעלות: "איך היא ידעה שאני נסיכה אפילו שלא הייתי עם הכתר?!"

[במבי_ק*]

"איך היא ידעה שאני נסיכה אפילו שלא הייתי עם הכתר?!"

איזה מקסים. שלי רוצה להיות פיה, "אבל אמיתית אמא", שיכולה לעוף "לא רק בחלומות, אמא"... אוף, כשהם מתחילים להיות ריאליסטים מדי.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

מתי היא הפסיקה? לא, בלי שום קשר לפורים. היתה במשך שנה או שנתיים, עד שעבר לה. היתה מסתובבת לפעמים עם כנפיים ולפעמים לא.
איך היא ידעה שאני נסיכה אפילו שלא הייתי עם הכתר?!" - מקסים!!

[חוט_השני*]

איך היא ידעה שאני נסיכה אפילו שלא הייתי עם הכתר?!" - מקסים!!

[פלוני_אלמונית*]

בן 3.6: אמא, תראי איך אני יושב בלי ידיים (על משענת הכיסא )
אמא: איזה יופי, אתה ממש אקרובט
לא, אני עטלף

[ילדת_טבע*]

ואחד קלאסי מאוד מאוד (תראו לי ילד שאין לו את החוכמה הזו וכל החוכמה זה להגיע לזה לבד...)
חיפושית משחקת משחק דמיון "אמא הנה, הבאתי לך מתנה!" מגישה לי צרור דמיוני ועוצרת לרגע לפתוח אותו וקוראת "זה דובי!"
אני עושה עצמי מתרגשת מהמתנה "אוי, תודה! איזה מן דובי זה?" והקטנה עונה בלי להתבלבל בכלל "זה דובי שבט יש עליו שיר אפילו!". הגיעה לזה לגמרי לבד (בהתחשב שהיא לא הולכת לגן ואין לה ממי לגנוב רעיונות לחוכמות).

[קר_שינדו*]

סבתא הביאה בקבוק מים מינרליים ולאכזבת האורחים הם היו חמים. הגורה, טובת הלב, לקחה את הבקבוק וכעבור מספר דקות שבה עם מים קרים (היא רוקנה את הבקבוק ומלאה אותו במים קרים מהברז)

[נאוה_פרנס*]

חכמה של ילד גדול...

יהונתן (12.5) משתעשע איתי במאבקי כוח (הוא כבר מזמן חזק ממני)
אימא: צחוק, צחוק, אבל להכאיב לאימא שלך אסור
יהונתן: וכשאת מכאיבה לי? (יש לי נטיות חמורות לפרק מתחים בעיסויים ובלחיצה על נקודות טריגר )
אימא: חכמינו (חז"ל) אמרו: חוסך שיבטו שונא בנו
יהונתן: כן, ותראי איפה הם היום
אימא:

[שמילונת*]

כן, ותראי איפה הם היום
מחוצף משהו...

טליוני (1.9) לומדת לספור לבד.

טליוני: אחד
ועוצרת לחשוב למרות שספרנו רבות בעבר.
אמא: אחרי אחד מה בא?
טליוני: אבא בא!

[שאק_טי*]

אבא קופץ גבוה ואלה מדווחת מהשטח
"אבא קופץ. אבא קופץ שוב. אבא קופץ בקול רם!" (שזה אומר ממש גבוה)

[ריש_גלית*]

בן השנתיים מדווח בשובו מביקור אצל הדוד:
"אכלתי בימבה!"
ואני חושבת לי בגאווה: איזה ילד "באופני"! לא מכיר במבה! (אבל יש לו בימבה מפלסטיק ירושה מאחותו. והוא יודע יופי לדרוש "שוקולד!!!").

[פלוני_אלמונית*]

"אמא תביאי לי ספגטי בלונז (מלשון בלון)"

[שיבולת*]

אמא (מיניקה): איזה טעם יש לנונו*, טעם תות? טעם גלידה? טעם עוגת גזר?
גורה (שנה ותשע) יונקת : טעם אמא!

• נונו= שיבוש של לינוקנוק= חלב אם

[ילדת_טבע*]

_אמא (מיניקה): איזה טעם יש לנונו*, טעם תות? טעם גלידה? טעם עוגת גזר?
גורה (שנה ותשע) יונקת : טעם אמא!_
אצלנו זה הולך ככה: החיפושית יונקת ונושמת עמוק עמוק ואז עם ציצי בפה אומרת "אח איזה ריח טוב!"
אני שואלת: "איזה ריח זה?"
והקטנה עונה: "ריח ציצי!"
(הקסם שבלהניק עד גיל שלוש כמעט...)

[כוכב_נגה*]

בן 3.6: היום בא אלינו נוח לגן, אבל לא נוח של התיבה
אבא:ההמממ.
בן 3.6: הוא בא לתקן את הברז
אבא: והיה לו זקן לבן?
בן 3.6: לא, היה לו סנטר

[חוט_השני*]

איזה טעם יש ל.
אצלנו התשובה היא חלב אורז

[גברת_פלפלת*]

_אמא (מיניקה): איזה טעם יש לנונו*, טעם תות? טעם גלידה? טעם עוגת גזר?
גורה (שנה ותשע) יונקת : טעם אמא!_
איזה כיף!

[לוטם_מרווני*]

_אבא: והיה לו זקן לבן?
בן 3.6: לא, היה לו סנטר_
חחח:-D

[טרה_רוסה*]

מאזינים לדיסק "שירי מבוקר עד ליל" (דיסק שמומלץ בחום!).
בת ארבע וחצי: "אמא, מה זה 'בחוץ יום ובחוץ לילה' ? "
אני : "לא יודעת" (אני באמת לא יודעת), "תחשבי לבד" (בשירה כל אחד צריך לפרש לעצמו, לא?)
בת ארבע וחצי: "אני יודעת! זה בקיץ, כשכבר לילה, אבל עדיין יש אור בחוץ!"

[אשה_שמחה*]

בת שלוש וחצי- "אמא, למה השיער שלה דועם?" (נשאל על תמונה בספר שבה רואים ילדה שהשיער שלה נוטף מים).
ברגע הראשון לא הבנתי את השאלה והיא הסבירה-"למה יורדות לה דמעות מהשיער?"

[אומניקי_בבית*]

דף נפלא...
צ'ופי בת שנתיים ועשר, רואה פרק של "דורה" אצל סבא וסבתא. ובטלוויזיה אומרים: "תגידו בבקשה תיק גב"
אז היא אומרת "בבקשה, תיק גב!" - איזו ילדה מנומסת...
אבל מה שאנחנו הכי אוהבים בזמן האחרון (וכמובן שיש הרבה ממה לבחור): "אמא, תומירי לי", "אבא, תומיר לי". מי רוצה לתקן דברים כאלה?
אני בטח אזכר בעוד, אחרי שאסיים להלקות את עצמי שאני לא רושמת או מתעדת את כל זה..

[טל*]

"אבא תומיר לי"...איזה מאמי....

אצלנו אתמול אחרי יום של ניסיונות לעשות סדר תוך כדי שהקטנה (שלוש) מסתובבת לי בין הרגליים ישבנו לאכול ארוחת ערב.
היא: "אמא אני אוהבת אותך" בקול הכי הכי מפונק בעולם...
אני: "גם אני ...מאוד..."
אחרי דקה. היא: "אמא...סליחה שעצבנתי אותך.... אני: "זה בסדר מאמי..."
שתיקה....היא: "אמא....תגידי לי גם סליחה שעצבנת אותי....D-:" גדולה הילדה הזאת...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אמא לוקחת את מוצקו למפגש כלשהו מטעם העבודה. מוצקו מוצא שם בלון ומשתובב איתו כהוגן.
אחד האורחים המכובדים ניגש לדבר איתו, מתכופף אליו, פורע את שערו: בן כמה אתה? איך קוראים לך? למה התחפשת?
מוצקו עונה לו בנימוס על כל שאלה, אבל אני רואה שבעצם האיש מפריע למשחק שלו ולא בא לו לדבר. אני תוהה איך ומתי הוא יעביר את המסר.

בסופו של דבר האיש שואל עוד משהו, ומוצקו אומר: "אה... אני מלא בלון!" וחוזר לשחק.

[אליה_דור_כהן*]

לכבוד החורף הקייצי הלבשתי לגדולה(3.5) שמלה. (אושר גדול )
אמא: "אולי נלביש גם לקטני (בן 7 חודשים) שמלה?!"
אפרוחית: " לא אמא, הוא עדיין בן! " ( על משקל - הוא עדיין קטן.......)

אפרוחית: " אמא, איך מכניסים את הבועות לסודה?"
אמא: בלה, בלה בלה - הסבר לא מעניין...
אחרי שעה - הקטן מנסה לקחת לה את הכוס עם הסודה.
אמא: "אל תתני לו לשתות "
אפרוחית: "אבל מותר לו - זה רק מים עם בועות"

[אומניקי_בבית*]

אמא....תגידי לי גם סליחה שעצבנת אותי כן, היא בהחלט גדולה! גם אנחנו מכירים את זה...
לפעמים היא אומרת, אחרי שכועסים עליה על משהו: "עכשיו נעלבתי ואני כועסת מאוד". אז אני אומרת לה: "אמא כועסת עלייך או שאת כועסת על אמא?" והיא: "אני יותר. התנהגת לא יפה אליי". הכל עם פרצופים מאוד דרמטיים, בטח לא קשה לדמיין...
ונזכרתי במשהו קטן אבל רלוונטי: כשצ'ופי שרה שיר ואני מנסה לתקן את המילים, היא כועסת ואומרת שככה היא שרה אותו וזהו.
אחד השירים האחרונים האלה היה: "חג פורים, חג פורים, חג לכל הילדים" (ללא כל אפליית דת, גזע ומין).
ואחרון לסיום, בעיקר כדי שיום אחד אני אמצא את זה פה ואזכר: היא מדברת עם עצמה בשפה מוזרה, כאילו אנגלית. יש לה גם שיר לטיני כזה שהיא המציאה לפני חודש והיא חוזרת עליו במדויק: "אוזה ונייה, פתו-פתוזי" [Oza Vanie, Patu-Patuzi] והמשך שאמא לא מבינה ולא זוכרת (=אמא בלאי!).

[ריש_גלית*]

היא מדברת עם עצמה בשפה מוזרה, כאילו אנגלית. יש לה גם שיר לטיני כזה שהיא המציאה
גם הבכורה שלנו אותו דבר... וגם לה אסור לתקן את השירים המוכרים. אם אני מנסה היא מודיעה לי שזה שיר אחר שאני לא מכירה.

ולכבוד הפסח סיפור מהמקורות שסיפרה לי על הבוקר, עוד טרם בא הקפה אל פי [ולכן אני נאלצת עכשיו לבקש ממנה לספר לי שוב את הסיפור והיא מספרת, עם הסברים נלווים ותוספות]:
זה התחיל ככה: "אמא, אלוהים הוא רע כי הוא כיוון את היד של משה לאש." (אני מנסה להסביר למה זה היה לטובת משה אבל זה ממש לא מעניין אותה, היא נכנסת לרצף סיפורי משלה).
וזה המשיך ככה: "אז הילדה ששמרה על העולם מפני הרעים שלא יבואו לעשות דברים למשה, כשהיא ראתה את אלוהים הולך לשים את היד של משה בגחלים היא קראה מיד לדוד שיבוא להרוג את אלוהים כמו שהוא הרג את גוליית באקדח אבן שלו.
המסקנה שלה מהסיפור: "נכון פרעה לא היה רע? הרעיון של הגחלים לא היה כל כך טוב, אבל..."

[אנונימי]

שלו (חמש וחצי) ואני משחקים ב"סבתא סורגת". בכל מיני שלבים המשחק מלווה ב"אני יודע את השלב הזה...זה השלב ההפוך...זה שלב הזרתות...השלב הזה את לא יודעת תעבירי לי..."
ואז יצא לנו קשקוש בחוט. שלו אומר: "אני יודע את השלב הזה, זה שלב הזרתות בלהמציא".

[אלטר_אגו*]

זה שלב הזרתות בלהמציא מעולה!
ו{{}}ריש גלית{{}}, וואו.

[משי_עדין_וחזק*]

"אליהו מספריים המנצח בין השניים
אחת שתיים שלוש,
אני אחשוורוש"

(נוסעים לים לגלוש עם הבוגי)
"אבל אם יהיה סלאמי?"............?????????????????

צונאמי. הוא מאוד התרשם מהסיפורים על הצונאמי והתמונות באינטרנט.

[סוסת_פרא*]

לא אמא, הוא עדיין בן! נהדר !
ובכלל, איך נהניתי מכל האחרונים !

קצת צחוק בריא לפני השינה....

[חוט_השני*]

אכלנו במסעדה בחוץ, אמרתי "קישתה" לחתול שהציק
נויה: "אמא, למה היקשת אותו?" (hikasht)

[ג'ינ_ג'ית*]

_אמא, למה השיער שלה דועם?" (נשאל על תמונה בספר שבה רואים ילדה שהשיער שלה נוטף מים).
ברגע הראשון לא הבנתי את השאלה והיא הסבירה-"למה יורדות לה דמעות מהשיער?"_
וואו קסומה...

[ניצן_אמ*]

היא (שנה ותשע): איזה אורות יפות!
אני: אלה בהחלט אורות יפים. יפים ובהירים.
היא: אורות מתוקות מתוקות!
אני: כן. גם אני נהנית לראות את האורות המאירים.
היא: אוי! אורות חמודות...
אני: אחלה אורות. אורות יפים, מתוקים, חמודים ובהירים.
היא: (מגלגלת את המילה החדשה ואת הריש) אורות בהירררררים...
אני: כן. (או! אולי יש משהו בדבריו של פינקר!)

היא: אורות בהירים-בהירים! (פאוזה.. אני מהנהנת...) ו.. מתוקות-מתוקות!

[פלוני_אלמונית*]

בן 5: "אמא, אני יודע מילה שאסור להגיד"
אמא: "????"
בן 5: "יה-מניה" (לא יודעת לנקד, אבל זה היה Ya-mania)

[אמא_של_תות*]

זה מזכיר לי שכשאחי היה קטן הוא שאל את אמא שלי למה 'בת יונה' זו מילה גסה (אצלינו בבית- הס מלהזכיר קללות...)

[חוט_השני*]

אנחנו עדיין בשירי חנוכה
"סורה חושך על האור,
סורה
לפי התור"

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

(או! אולי יש משהו בדבריו של פינקר!)
פינקר דווקא אמר שאין טעם לתקן את הדקדוק שלהם...

[ניצן_אמ*]

טכנית, אני לא מרגישה מתקנת
אני פשוט מדברת נכון בעצמי (השיחה היתה פרושה על יותר זמן ממה שנקרא...) ומה שאני אומרת זה בד"כ בסמיכות למה שהיא אמרה כי כשהיא מדברת איתי על משהו אני משתדלת להשאר איתה בנושא שלה. אבל את צודקת, אפשר להבין מדבריי שפינקר מדבר על תיקון, ולא כך הוא.