אמהות בצל החינוך הביתי

[אנונימי]

ראו גם: מדור חינוך ביתי

[בתנועה_מתמדת*]

כבר שנה שלישית שולחת את הילדה שלה בלב כבד ולא שלם
כבר שנה שלישית שאני מוצאת פגמים ובעיות בגנים
כבר שנה שלישית שאין שבוע, שבו אני לא אומרת לעצמי, הלוואי והיה לי את האומץ להוציא אותה מהגן ולהשאיר אותה איתי . בבית , ביחד.
כבר שנה שלישית שאני מדחיקה את המחשבות האלה כי בסביבה שלי זה לא מקובל, נקודה!

אני מנסה להרפות ולחכות לקבל פתרונות ותשובות ממקומות וכוחות אחרים ובנתיים מנסה לזרום עם ההרגשה הבסיסית שלי שאני לשם לא מחזירה אותה.

מיטל יקרה,
אני רוצה לומר לך שאני מחזקת את ידייך בתהליך הנהדר שאת עושה, בהתקרבות לקול האישי והאימהי הפנימי שלך.

לתפישתי, האינסטינקט האימהי אינו דבר להתעלם ממנו.

לצערי, החברה בימינו עסוקה מדי בהחלשת האינסטינקט הזה.... בין אם זה בלומר ליולדת שאין לה מספיק חלב עבור התינוק שזה עתה התנתק מגופה (שאיכשהו סיפק את כל צרכיו במשך 9 חודשים...), ובין בלהפחיד שאם תחזיקי את התינוקת/פעוטה/ילדה שלך קרוב מדי אלייך, (למרות שזה נראה לך המקום הנכון ביותר עבורה), תגדל לך מוטציה במקום ילדה "נורמלית".

אולי יפתיע אותך לשמוע, אבל בסביבה של כולנו, להשאיר ילד בבית במקום מסגרת זה לא מקובל, נקודה! סימן קריאה (ומעלה אצלם כמובן הרבה סימני שאלה לגבינו (-:)

וזה אכן אחד הצדדים המאתגרים לעיתים בבחירה בדרך זו.
אך אני מוכנה לגלות לך שלמרות הסטייה הבוטה מדרך העדר, זה עדיין לא מצמיח קרניים אפילו מעורר לעיתים קרובות ביטויי הערכה.

אני רוצה שיהיה לה טוב . שיהיה לנו שקט ושלווה שנוכל לחיות אחת ליד ועם השניה ולהנות מכל חוייה , כל רגע וכל דקה
אמן!!!

בשל העייפות שלי בינתיים אאחל לך המשך הקשבה עמוקה לעצמך ללא רעשי רקע והמשך שיתוף כאן וליל מנוחה@}

<והמרגיעון אומר לי- המציאות היא החלום האולטימטיבי! ומה יותר מתאים מזה לדף הזה? >

[שרית_אמיר*]

מיטל- תתעלמי מהסביבה- תתעלמי מהכל
תתרכזי - בבתך- בך- בבנזןגך- כשאתם תחושו מה הנכון ביותר עבורכם ותהיו שלמים יהיו לך כלים להתמודד עם הסביבה.
שינויים זה לא תמיד דבר פשוט- יש כל מיני אפשרויות תכתבי, תדברי "תשפכי" את הכל, אז לאט לאט תתחילי להבין ולחוש מה נכון לכם ומשם תצאי.
אגב יתכן והפחדים הם לאו דוקא מהגננת.

[בתנועה_מתמדת*]

ואני לתומי חשבתי שהבנתי מהודעתך הראשונית מה את מחפשת-
אוזן קשבת ואפשרות שיתוף בלבטים
תמיכה ודיאלוג עם אנשים שהשפה והמושגים בהם את מדברת לא ישמעו להם זרים ומוזרים.
לא הבנתי נכון?@}

[יוטי_לונדון*]

שאלה לי- את יכולה להוציא אותה שתהיה בבית איתך? אני מתכונת מבחינה כלכלית או מבחינת הקריירה שלך?
כי אם כן אז למה לא? זה עוד לא ממש נחשב "חינוך ביתי" בעיני הסביבה, אף אחד לא ירים גבה יותר מידי גבוה ואם את יכולה לעשות זאת ומרגישה שזה הכי נכון בשבילה כרגע אז אולי זה כדאי בשביל שתיכן.



{{ההתנסות בכתיבה בפורומים היא די זרה וחדשה לי ,על כן ייתכן שאני נשמעת קלוקלת או מגומגת משהו
מה שקל לי מאוד להסביר בעל פה , קשה לי לעיתים להעביר בכתב}} סליחתכם מראש

[רסיסים_של_אור*]

מיטל, קחי אויר, תנשמי עמוק ותזכרי ששום דבר לא הפיך.
מותר לך להחליט שאת לוקחת זמן לנסיון. מותר לך לעשות ולטעות. את רק בנאדם ואמא שמנסה ללמוד את הדרך, דרך שלא הלכת בה מעולם, ושאף אחד לא יכול ללכת בה עבורך.

קשה לקבל את ההחלטה על חינוך ביתי על סמך התחושות של הילד. כיוון שגם בבית הילד יכול להגיד שלא טוב לו, או שמשעמם לו וכו' וכו'. אני מרגישה שמה שהכי מכריע בהחלטה הזו זו התחושה האישית שלנו, ההורים ובעיקר את, האמא.

מרגיש לי שלא נשאר המון זמן עד לסוף השנה, אולי תחליטי שאת מוציאה אותה ומבלה איתה עד הקיץ ואחר כך תמיד אפשר להכניס אותה שוב לגן ? אולי יהיה לך נעים לקרוא חוויות של הורים אחרים שהתלבטו כמוך, ניסו, תהו, שינו, בדקו (יש כאן מדור שלם של חינוך ביתי ובתוכו המון בלוגים של משפחות שונות).

לפעמים, מבחוץ, הדברים נראים לנו כמו הר גבוה ועצום, מלא פחדים, חרדות ורעש... אבל כשמתחילים לפסוע בדרך, מגלים שבסך הכל מדובר בעוד שביל, עוד צעד ועוד צעד והנה בלי שהרגשת את כבר על פסגת ההר וכבר מתכננת את המעבר להר הבא...

שולחת לך הרבה כוחות ואמונה

[יוטי_לונדון*]

שנתיים בסך הכל שאני לא גרה בישראל וכבר שכחתי איך זה "שם".
פה ממש לא נהוג להכניס ילד למסגרת כל שהיא עד גיל שנתיים שלוש ואם כן אז רק למספר ימים בשבוע ולמשהו כמו 3 שעות ביום.
נהוג להזדעזע מהישראלים שמכניסים למעון בגיל כמה חודשים.
ולא שאני מדברת על הורים שיש להם איזו אג'נדה טבעית בחיים, זה פשוט מה שמקובל.


מי יודע מה יהיה מחר .
עזבי את מחר, עכשיו זה היום- מה את מרגישה שהכי טוב בשבילכן?
גם אם היא תלך עוד שנה לגן ומשם למסגרות הרגילות, היא תרויח שנה עם אמא בבית שיכולה לתרום לה הרבה מאוד.

[ריש_גלית*]

תשמעי, הבת שלי בגן "רק" מגיל שלוש ואני עדיין מתלבטת (היא עוד מעט בת ארבע וחצי, שנה שנייה בגן שאני אוהבת מאוד). והיא רק ארבעה ימים בשבוע ורק עד השעה אחת. אז לדעתי הפרטית ולהרגשתי האישית - אם את יכולה ורוצה שהיא תהיה איתך בבית, תגידי לעצמך ולסביבה הלא תומכת שזה מה שאת עושה בינתיים, והעיקר שתתאמצי לא לשתף את הילדה בהתלבטויות אלא רק תהיי איתה בכיף - תבלו יחד, תשתפי אותה בדברים שאת עושה בבית (כביסה, כלים, אוכל?) ובחוץ (סידורים, בתי קפה עם חברות), תני לה להתעסק בדברים שלה בשקט עם עצמה - תחיו לכן ביחד ותראו איך זה. לאט-לאט, אם זה יתאים לכן, תצמח לה שגרה, ואז תוכלי לדאוג לדברים אחרים - חברה של עוד ילדים, בעיקר. לאו דווקא בני גילה, אגב, אם כי מהניסיון עם הבת שלי חשוב שיהיו גם כאלה. אבל מספיקה חברה אחת! מקסימום שתיים... על האינטראקציות המורכבות יותר שאופייניות לגן אני לפעמים הייתי רוצה לוותר )-: אם כי הבת שלי מתמודדת איתן בגבורה.
אגב, אני מתארת לך מצב אידילי שאני, כאמור, לא חווה כמותו כרגע עם הבת שלי. ואצלי בן הזוג שותף פעיל בגידול הילדים (מוציא אותם מהבית בבוקר לכמה שעות כדי שאני אוכל לעבוד). אבל התיאור שלי תופס בקשר למה שקורה אצלנו מהצהריים, זה לא "זמן איכות" שמוקדש לילדים אלא זמן שבו כל אחד מעסיק את עצמו ואת סביבתו בהתאם לגילו, ליכולותיו ולצרכיו.
גם אם היא תלך עוד שנה לגן ומשם למסגרות הרגילות, היא תרויח שנה עם אמא בבית שיכולה לתרום לה הרבה מאוד.
מסכימה לגמרי.

[אמא_בבית*]

מיטל, את מכירה את זה שכשאת מתחילה לכתוב כאן מופיע לך משפט צהוב למעלה? הופיע לי עכשיו: "כל גיל והשמחה שלו". וזה בדיוק מה שרציתי לכתוב לך. הבת שלך מאוד מאוד קטנה. אפשר לאמר אפילו שהיא רק מתחילה להיות לא תינוקת. בגיל הזה, את יכולה לאמר שהיא חברותית או אוהבת כל מיני דברים, אבל מה שהיא הכי צריכה זה את אמא שלה ואת הבית שלה והרבה זמן פנוי. זמן לפתח את הקצב הפנימי שלה, לישון עד שהיא רוצה להתעורר, לאכול כשהיא רעבה ולא דווקא בזמן הארוחה בגן ולשחק במה שבא לה באותו רגע.
אני מאוד מבינה את המקום שלך וממליצה להגיע לאחד המפגשים של קבוצת חינוך ביתי, להכיר עוד נשים וילדים, ולראות שיש הרבה משפחות שבחרו לא להתעלם מהאינסטינקטים שלהן ולוותר לעת עתה על המסגרות.
מאוד קשה להיות שונה לגמרי מכל הסביבה, מאוד קל ונעים ללכת עם הלב שלך כשיש קבוצת הזדהות גם לך וגם לילדים.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

קבלי חיבוק וחיזוק...
בדיוק שלחתי לך מייל
והמרגיעון - כולנו משפחה אחת...
ודרך אגב - למה בחרת את השם הזה לדף?
ב"צל" משהו זה נראה לי לא כל כך סימפטי...
תבואו ביום ראשון?
@}

[פלוני_אלמונית*]

תנסי ללכת לפגישה אחת או שתיים של ילדים ואמהות בחינוך ביתי, כך תהיה לך הזדמנות לחוות סביבה אחרת שבה הנורמלי הוא מה שכרגע את חווה כלא נורמלי

[אמא_בבית*]

וואו, מיטל, אני ממש זוכרת את התחושה הזאת שאחרי ההחלטה!
גם הבן שלי היה שנתיים בגן ואיזו הקלה הייתה להוציא אותו משם!
הרבה הצלחה לך, תקחי את הזמן ותדעי שיש ימים טובים וקשים בכל מקום. לאט לאט תכנסו לקצב של בית.
מחכה לראות אותך במפגשים.

[פלוני_אלמוני*]

עוקבת, מזדהה
הבת שלי בגן כבר שנתים ואני לא מרוצה אבל לא מעיזה להוציא אותה מהגן
החששות שלי אחרים אני מפחדת להיות איתה כל כך הרבה זמן יחד.
עוקבת אחריך אולי אעיז בעקבותיך.

איך היא הגיבה להולדת האח ? אצלנו הרבה התנהגויות שדתארת קשורות ללידה השניה ול"חסך אמא" שזה יצר (עסוקה בעוד ילד ולא רק בה).

בהצלחה

[חזקי_ואימצי*]

יישר כוח!

לכבי הטלווזיה אני לא הצלחתי להתמודד וסילקתי אותה מהבית,
מה לגבי מפגשים עם חברים בחינוך ביתי או קבוצות חינוך ביתי?

בהצלחה!

[אוד_ליה*]

כשהקטן נולד הגדול היה במסגרת חצי יום בגן, ושבועיים אחרי הלידה הוצאתי אותו, והייתי בבית עם שניהם. הרגיש לי יותר טוב, יותר הגיוני- שלא ירגיש שבא התינוק הקטן ונשאר עם אמא בבית ואותו "מעיפים"...

[אוד_ליה*]

אגב- הוא היה בן שנה וחצי.
וזה גם נותן יותר "זמני איכות" במובן שהתינוק ישן ואז את יכולה יותר לבלות איתה. אני יודעת שאת בכיוון של לתת לה להעסיק את עצמה, אבל את צריכה להבין שהיא באה ממקום שבו כל הזמן "מתפעלים" , מעסיקים (בגן), ועכשיו את צריכה קודם כל לתת לה כלים להעסיק את עצמה לבד. אני עשיתי את זה בהדרגה.
בהתחלה הייתי עושה איתו פאזל או משחק. אחרי כן נשארת באותו חדר אבל מתעסקת במשהו אחר מידי פעם וחוזרת אליו כל כמה דקות (למשל מסדרת או מקפלת כביסה- אבל "בהמשכים"- חוזרת אליו לפני שהוא קם אלי), ולאט לאט מגדילה מרווחים וגם יוצאת מהחדר. היום הוא מעסיק את עצמו יפה מאוד עם משחקי קופסא או משחקי דימיון עם בובות/קוביות ובעצם כל דבר, כולל חיקוי של הפעולות שאני מבצעת.
חוץ מזה- מעבר ל"להעסיק אותה", היא צריכה שתקשיבי לה, לסיפורים ולרעיונות ולשאלות של הגיל הזה... ועם תינוק קטן קשה להקדיש תשומת לב לשיחה טז ככה יש יותר הזדמנויות (הגדול שלי עכשיו בן שנתיים וקצת ויש לנו ממש זמני איכות של שיחות ואני מתה על זה, איך שהוא מגלה את העולם ומתחיל להבין מי נגד מי... הנושא השולט עכשיו זה למי יש ולמי אין בולבול )
גם הבן שלי יותר נצמד אלי בהתחלה אחרי הולדת הקטן, למרות שהוא מאוד אוהב אותו (נותן לו כל הזמן בובות ומוציא מהפה שלו את המוצץ כדי לתת לקטן, ועוד)- אז זו הדרך שלהם להראות את הקושי שלהם במצב החדש. יש ילדים שישתוללו, יש כאלה שיוציאו את זה על האח הקטן, ויש כאלה שייצמדו לאמא.

[אמא_בבית*]

בעניין הטלויזיה, אצלינו יש מנהג שרואים אחרי ארוחת צהריים סרט אחד בדיוידי ואז אני נחה. ככה הילדים לא סביב הטלויזיה כל היום ולי מתפנה זמן מנוחה. פעם היו לנו כבלים וזה היה מאוד קשה לשכנע את הילדים לא לראות טלויזיה בבוקר.

[מיצי_החתולה*]

כי היא מחוברת לטלויזיה ואני לא יכולה לסבול את המכשיר הזה אצלנו יש מותר לצפות בטלוויזיה בכל יום אחרי ארוחת הצהריים. הם צופים ואני נחה (בדומה ל אמא בבית). פה ושם, אם הם מבקשים, אני מדליקה גם בהזדמנויות אחרות, מתוך מחשבה שזה לא הוגן שהם יצפו רק כשנוח לי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

וזה היה מאוד קשה לשכנע את הילדים לא לראות טלויזיה בבוקר
זה קשה עוד יותר כשהילד קם חצי שעה לפנייך כדי לצפות (אחרי שנים שקמתי בחמש כדי לאפשר לו לעשות קקי בשירותים, עכשיו אני כבר לא מצליחה לקפוץ מהמיטה כדי למשוך אותו מההידבקות לטלוויזיה...)

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

התלותית שלה ושהיא לא יודעת לשחק עם עצמה בכלל
את תראי שככל שהיא תהיה "לא מופעלת" - היא תמצא בתוך עצמה מכמנים של דימיון...
סבלנות...(-:

[א_הדרך*]

כל הכבוד !
אני מאוד הזדהייתי עם ההתלבטות ואצלי זה אפילו יותר מורכב כי בנקרה שלי אין לי חשש שאני עושה לו עוול , כי לי אין ספק שיהיה לבן שלי יותר טוב בבית ,לפחות ב 2-3 שנים הקרובות, אך למרות זאת אין לי את האומץ לעבור לחינוך בייתי בגלל סיבות כלכליות ,תגובת הסביבה וויתור על קריירה מהנה שלי ובגלל הקושי שלי להשאר בבית.
תמשיכי לעדכן ,יהיה מרתק לשמוע ואת כותבת מקסים.
ובהצלחה !

[מיכלול_ה*]

גם אני קוראת. שמחה בשיבלך על ההחלטה. מאחלת לך שתהיה שלמה איתה. לפי מה שאת כותבת נראה לי שפרט לזה שאת רוצה להיות איתה גם נפלתם על גנים לא מוצלחים או כאלו שלא מתאימים לה ו/או שהכנסת אותה לגן לפני ששתיייכן הייתן בשלות לכך.
אצלי האמת התהליך היה הפוך, הייתי בטוחה שנהיה בחינוך ביתי אבל ראיתי שזה לא מתאים לנו (בעיקר כי לא היו לי כוחות להיות איתה כל הזמן, גם בן זוגי עובד המון שעות ומגיע הבית רק ב18:00 במקרה הטוב, וגם לא היו לי כוחות לספק לה חברה ופעילות מחוץ לבית כל הזמן) אבל ברור לי שהאופציה הזו תמיד קיימת ויתכן שיום אחד נחזור אלייה. כך גם נכון שתתייחסי לחינוך הבייתי. כרגע מתאים ונכון ובכל רגע תבחנו את הנושא מחדש ותראו אם הוא עוד מתאים לכם. וכמו שכתבו לך גם אם הניסיון יהיה קצר ותחליטי לשלוח אותה שוב לגן או בעתיד לבית ספר, תוכלי לפחות לדעת שניסיתם ובחנתם את דרך החינוך הביתי, כי אם לא תנסו איך תדעו אם זאת הדרך שלכם? הרי אפשר להכיר את הדרך רק אחרי שהולכים בה.
ממליצה לך בחום להצטרף למפגשי חינוך ביתי ולהכיר אמהות וילדים שחיים את הנורמה הזו וכך תכירי סביבה שתתמוך בכם.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שמחה בשבילך על ההחלטה. מאחלת לך שתהיה שלמה איתה

ונשמע טוב ש בכל רגע תבחנו את הנושא מחדש ותראו אם הוא עוד מתאים לכם. וכמו שכתבו לך גם אם הניסיון יהיה קצר ותחליטי לשלוח אותה שוב לגן או בעתיד לבית ספר, תוכלי לפחות לדעת שניסיתם ובחנתם את דרך החינוך הביתי

בבית זה לא תמיד מספיק לה
ייתכן. אבל כמו שרמזו לך, "זמן בית" שונה לגמרי מ"זמן גן", הכל נינוח יותר. ואם לשפוט על פי הדיווח שלך לגבי ההתנהגות שלה בגן, היא אולי חברותית אבל "לא מוכנה לשלם" תמורת החברה במחירים של גן.

[מיכלול_ה*]

נראה לי שהצורך במפגשי חינוך ביתי כרגע הוא שלך, וכפי שאת כותבת זהו צורך חזק וחשוב ואם כך אז בכלל לא מדובר כאן בעסקים כרגיל או לא כי בכל מקרה הוצאה מהגן זה לא 'עסקים כרגיל'.
שיהיה בהצלחה.

[רסיסים_של_אור*]

לפי כל הסרטריאוטיפים הקיימים אני מנודה מקהילת החינוך הביתי
אני ורבות שכמותי יכולות להתאים לתיאורים שלך ובכל זאת אני מוצאת בקהילת החינוך הביתי המקומית שלנו את מקומי, אוהבת להיות, לפגוש ומרגישה שמקבלים אותי ואת הרגלי התזונה וכו' שלי בשמחה ובאהבה.
קל מאד להכניס את עצמו לכל מיני סטיגמות ומחשבות, מהר מאד תגלי, שבדרך הזו שבחרת, אין אלוהים חלופי, את מוצאת את הדרך שנכונה לך ולכם בעצמך, דרך שאף אחד עוד לא סלל אותה והיא לעולם תהיה שונה מזו של מישהו אחר שלכאורה הולך בה לצידך.
יש בזה קסם רב ותחושה נהדרת שלך ערך, ערך עצמי, ערך משפחתי וערך לחייכם.

הפחדים ברורים ומוכרים, ולוקח כמה חודשים טובים (אצלי אפילו שנים) להסות חלק מהם ויש כאלה שממשיכים לצוץ לפעמים כשעולה קושי... (יש לנו נטיה, אחרי ההחלטה הזו, להלשיך כל קושי שמתעורר בחיים לבחירה הזאת, רק בשיחה עם אנשים שעדיין במסגרות מקבלים פורפורציות ומבינים שקשיים זה חלק מהחיים ולא נגזרת הכרחית של בחירה כזו או אחרת).

בהצלחה רבה ואם אני קוראת נכון את מאזורנו ובטח נפגש בקרוב

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מחר אני במפגש ראשון של חינוך ביתי
מפגשים בחוץ הרבה פעמים יותר רגועים מאשר בבתים...
(ולפעמים לא, כמובן..)
הכל בסדר.
מחכה לך @}

[אמא_בבית*]

מאוד מרגש מה שכתבת.
כתבתי לך מייל לפני שקראתי אותך עכשיו
שמחה שראיתי אתכם לחמש דקות @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ואו.
מאוד מרגש מה שכתבת.
ילדה מדהימה יש לך.

_ואז הסברתי לה שוב שזה פרס גדול מאוד להיות עם אמא בבית ולא בגן .
שהרבה ילדים היו רוצים להתחלף איתה לפעמים ולהיות עם אמא בבית_
זה כמובן נכון ובכל זאת הייתי נזהרת מלהפוך את זה לאמירה חוזרת - אם כך, האם כל מה שקרה עד עכשיו היה "עונש" על משהו? ובכלל, את לא משאירה אותה בבית כי זה "פרס" אלא כי להרגשתך כאמא זה מה שמתאים לכם כעת כמשפחה.

[עלמו_נית*]

אני קוראת וחושבת על הדברים מהדף כאן הרבה
שולחת לך כמה רעיונות ומחשבות :

_מפה הכול הדרדר . היא הרביצה לי , צעקה עלי , צווחה ונבחה עלי פקודות .
יש לה טמפרמנט ג'ינג'י, אני רגילה כבר להתפרצויות הזעם המוקצנות שלה , אבל זה היה ממש ממש מוגזם ._

• ממליצה בחום על הספרים התינוק יודע וגם הילד יודע.
• עולה לי הכיוון של התווית שהוצמדה לה (אני רגילה כבר ל...) - מציעה לנסות לשחרר אותה מהסטיגמה.

לקבל כל רגע כפי שהוא. יש גם רגעים קשים - גם הם עוברים.
בשבילי אלו הרגעים שאני הכי בטוחה שאין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא!
ואז אני מחבקת אותה בכעסה ובכיה ושרה לה ולעצמי את זה.

• תחשבי כמה היא מקסימה ונעים לכן ביחד - המחשבות שלנו עוברות אליהן.
• בהקשר הזה למדתי גם להשקיע אנרגיה ויחס לא פחותים בהתנהגות "טובה" -

כי אם קריזה זו הדרך המוצלחת ביותר לקבל יחס - זה קשה לכולם.

והבנתי שהיא פשוט מנסה להיות רעה .
אני אימצתי את האמרה שנראה לי שברורה לך שאין ילד רע לפעמים יש התנהגות בעייתית.
אני חוששת שזה משהו שמוטמע בכלל בחברה המערבית ובמיוחד בגני ילדים.

באותו רגע הבנתי שהילדה האומללה שלי לא מבינה מה קורה סביבה , למה פתאום היא עם אמא בבית ולא בגן
אני מברכת אותך על היכולת להתבונן, ללמוד ולצעוד בדרכך...
זה היופי בחיים - גם אנחנו ממשיכות להתפתח. את לא יכולה להתחיל כמומחית שסיימה לימודי חינוך ביתי בהצטיינות. הדרך עוברת דרך לימוד בניסוי ותהייה, סטאז' והרבה אתגרים מעצימים ובונים...
מה שכן ממליצה בחום לדבר איתה, אליה. לשאול אותה. להקשיב לה. להתייעץ איתה. את עדיין מחליטה לא מעט לא אמשיך אחרי האבל כי הבנתי שאת כבר מתחרטת. אני חושבת שיונת הציעה איפשהו לנסות להמנע מדיבור בגוף שלישי בכלל בחיים. אני למדתי הרבה מהרעיון הזה. הנושא של לדבר אל הילד לדעתי עמוק ואינסופי.

מחשבות לגבי הטלוויזיה והיכולת להפעיל את עצמה:
אני חושבת שאחד החסרונות בגן זה שמפעילים את הילדים. היא צריכה ללמוד גישה חדשה והיא גם צריכה לפרוק הרבה מהשינויים שעברו עליה. התרשמתי שהיא גם מבינה שזו הבטן הרכה שלך ושאת חוששת (אולי ממה שיגידו. שהיא רק רואה טלוויזיה? אם כן ובכל מקרה אני ממליצה לך לקרוא כאן באתר על למידה בחינוך ביתי).
לגבי עצות פרקטיות:

• כיוון אחד זה לאפשר לחלוטין ובהקשר הזה בכלל לגבש לעצמך מחשבה איך את רוצה לחיות האם, עד כמה ואיך את אחראית על פעילויותיה עיסוקיה ומעשיה?
• כיוון שני זה לדבר איתה. מהלב. לא ברגע שהיא מבקשת, אלא בזמן נעים לכן או אחרי שהיא רואה כמה דקות. להסביר לה שזה לא נעים לך לשהות בחברת הטלויזיה ואם זו בחירתה אז אולי את תהיי בחדר אחר.
• אני מאמינה בעיקר בדוגמא אישית. במה את עוסקת? בכלל תשתדלי כפי שהציעו לך לצרף אותה אלייך. בהקשר של דוגמא אישית אני חוששת שמחשב די דומה לטלויזיה כלומר אם את במחשב זה בעייה לצפות ממנה לעשות פעילות יותר אקטיבית.
• רעיון אחרון: לצאת מהבית. לטיולים קטנים לפעמים אפילו חמש דקות עצם ההתארגנות והציפייה והחזרה מהווים פעילות פיזית שתורמת והיציאה לאוויר הרבה פעמים תורמת לאיזון כמו גם ההתייחסות שזה זמן נטו ללא עיסוקים צדדיים.

והטיפ שהכי עוזר לי בדרך הזו זה לדאוג טוב לעצמי לכל הרצונות והצרכים. מהמקום הזה אפשר להתבונן ולשקול דברים אבל חשוב חשוב לא לבטל את עצמך. אני לא רוצה לאפשר התייחסות לא נעימה אליי, כפי שלא רוצה שהיא תאפשר שיתייחסו ככה אליה...

מאחלת לך סיפוק והנאה

[רסיסים_של_אור*]

מיטל, לא יודעת אם יעזור לך אבל משתפת אותך בכל זאת;
כשאנחנו הוצאנו את הילדים מהגן הדבר האחרון שהם רצו זה מפגשי חינוך ביתי. היום אני מבינה שהכל היה אז כל-כך מבורבר עבורם, חדש, לא ברור ובעצם גם עבורי. היינו צריכים הרבה זמן של יחד, של מציאת האיזון הפנימי שלנו, הקצב, חיזוק של דברים שמעצם הליכתם למסגרות התרופפו ובחלקם אפילו כבר לא היו קיימים ביננו.
רק השנה, כשאנחנו כבר מתחילים שנה רביעית שחינוך ביתי, הילדים ואני נהנים מאד ממפגשים, הולכים אליהם בשמחה ולפעמים נאלצים לוותר עליהם בלית ברירה (לא עומדים בקצב... ).

שוב אני מזכירה לך ולכם לקחת אויר ולנשום. את נקראת לי מאד קשובה, לעצמך ולבתך.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הרופאת ילדים? זו המשימה שלי לשבוע
האמת שלא נראה לי שרופאת הילדים שלה יכולה לעזור לה עם רעשים
הייתי הולכת יותר בכוון של ויסות תחושתי...אולי שיטת אלבאום, פרחי באך...משהו שעובד על השורש
של הדברים.
אם תירצי אתן לך המלצה על מטפלת פרחי באך נפלאה מהמושב שלנו (גם לא יקרה).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_זה קצת עצוב לי שגם לידי היא חוששת ופוחדת - היא לא סומכת עלי ? אבל אני מנסה לנתק את עצמי מהסיטואציה .אני לא חשובה פה
זו היא ולמה היא כל כך פוחדת ?_
ודאי שהיא סומכת... היא מביטה אליך ורואה שגם את חוששת

את כן חשובה פה. זה חייב להיות סידור שנוח ומתאים לך. לך, לה ולכן. את יודעת שלא חייבים כל הזמן להפעיל אותם ולתרגל התרכזות בילד . חינוך ביתי לא אומר שכל יום תלכו לבקר באטרקציה אחרת
נשמע שאתן במין מצב ביניים כזה, לא לכאן ולא לשם... יש משפחות בחינוך ביתי שכל הזמן יוצאות, מחפשות מפגשים, נוסעות וכדומה. יש כאלה שנוטות לבלות ימים ארוכים בבית. אבל עדיין לא התכווננתן לאיזה סוג אתן שייכות. אל תדאגי, זה יגיע.

הייתי ממליצה לך להיכנס ל מדור חינוך ביתי ולקרוא בעיקר את הבלוגים שם. ממש עוזר לראות את התנהלות היומיום. בלוג נהדר אחד לדוגמא הוא 365 ימים דף בלוג של אלודאה בלבן , עם ילד בגיל דומה - רואים שם יפה איך מצד אחד אפשר להעביר זמן שקט וביתי, בלי להילחץ על "תכנים" ו"הפעלות" ומצד שני האמא משלבת את הילד בפעילות היומיום שלה באופן כמעט מלא.

ניסיתי לחפש בחינוך ביתי ולמידה על הטלויזיה ולא הצלחתי
יש כמה דפים אבל אני עייפה מכדי לחפש (בעיקרון יש הרבה דפים שבהם הורים שהוציאו ילדים ממסגרות דיווחו שרביצה מול הטי.וי היתה שלב בדרך. אבל אני בדעה שעדיף כבר לבהות בקיר... כך שאל תראי בזה המלצה ).

[אמהות_בצל_החינוך_הביתי*]

_הייתי הולכת יותר בכוון של ויסות תחושתי...אולי שיטת אלבאום, פרחי באך...משהו שעובד על השורש
של הדברים._

לזה התכוונתי . ב-ר-ו-ר שהרופאה לא יכולה לעזור אבל אולי להפנות.
האמת היא שרפואה אלטרנטיבית היא ממני והלאה ולא התנסתי בה עד עתה
אולי כדאי להתחיל?
אני אקח ממך את הפרטים ואברר

[מיכלול_ה*]

והבנתי שהיא פשוט מנסה להיות רעה .

זו מנטרה שלמדתי בחוה האקולוגית במודיעין:

'אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם'.

[מיכלול_ה*]

יש דף רגישות חושית העולם הוא יותר מדי ממה שאני זוכרת צמנו גם ריפוי בעיסוק יכול לעבוד ולזה אפשר לקבל הפניה דרך הקופה. לי יש ניסיון מאוד טוב עם ריפוי בעיסוק דרך קופת חולים.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני רוצה כבר להחליט פה ועכשיו מה אני רוצה ואיך החינוך הביתי שלנו יראה
אבל חמודה...זה לא עובד ככה, נראה לי.
את תראי שכל יום דברים יתגלו, אתגרים חדשים, אנשים חדשים שתכירו וכל פעם הדרך המסתורית והקסומה הזו
שנקראת "חינוך ביתי" תסתעף לה ותפנה להרים וגאיות חדשים שלא הכרתם.
לפעמים זה יהיה מתיש ולפעמים מרענן לפעמים מאתגר ולפעמים מצחיק ובכל מקרה - מבורך.
שה לי להבין שזה תהליך ואנחנו נתגבש בתוכו .
זה כל העניין עם תהליך...זה לא קורה ברגע.
ולגבי הקטן - נראה לי שהוא יתרגל הכי מהר מכולם. (-:

[אמא_לג'ינג'ית*]

ליהי לבת דודה שלה ,שחטפה לה את הבובה האהובה עליה :
"יש לך שתי אפשרויות : או להחזיר לי את הבובה או שאני אכעס עליך"
מדהים אותי כמה היא סופגת ממני ואיך היא מדברת בדיוק ,אבל בדיוק, כמוני לאחיה ואפילו גם לאבא שלה.
זה גם מלחיץ לראות כמה השפעה יש לי עליה .

בימים האחרונים אני מרגישה שאני לגמרי פנויה וזמינה לה ואני שמה לב כמה דברים חדשים היא מלמדת אותי -
עליה,על הצרכים והרצונות שלה ובעיקר היא מלמדת אותי להקשיב למה שהכי טוב בשבילה

היא לא רוצה לצאת מהבית . בכלל . לא לטיול ולא לחוג , לא לחברים ולא לספריה
טוב לה בבית וזה לפעמים מתנגש עם הרצונות שלי. אני מוותרת ,במיוחד עכשיו.
אחר הצהריים השמש חיממה וכל כך התחשק לי לברוח קצת מהבית. היא סירבה וזרמתי איתה
יצאנו למרפסת כשבדרך כלל אני המפעילה . הפעם היא שיחקה כל כך יפה לבד ולפעמים גם איתי

כל הערב התנהל לנו בנחת ,כשרק מדי פעם היא מבקשת את הטלויזיה שלה
בשאר הזמן היא מציירת, מברברת ,מלכלכת ומשחקת
אושר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שנייה לפני שאני הולכת לישון ראיתי שכתבת...

בקצרה -

_העברתי אותה ממסגרת אחת שבה היא לא עמדה בציפיות ולכן כעסו עליה ,
למסגרת אחרת , אומנם של אמא , אבל שגם בה , אם היא לא עומדת בציפיות של המסגרת (דהיינו שלי ) כועסים עליה_
אבחנה מדויקת, אני חושבת
אני חושבת שהציפיות שלך ממנה הן גם הציפיות שלך מעצמך. אם היא כל היום מתבטלת, את עושה "חינוך ביתי גרוע" ובכן, אין דבר כזה, בטח לא בשלב שאתן נמצאות, 3 ימים אחרי שהתחלתן...
בטח כשאת מסתכלת בזכוכית מגדלת, וכל התרחשות של כמה שעות זוכה לתואר גורף ומכליל ונוקב כמו אני הולכת לאיבוד בנבכי החינוך הביתי


_אז אנחנו מזניחים לעת עתה את המפגשים .
ח- ב- ל , בעיקר בשבילי . כי אני זקוקה לחברה .מאוד_
תזמיני אליך! לא חייב אמהות וילדים בחינוך ביתי. כל חברה שמעניינת אותך תצלח. אם את בבית, למה שחבריתם/ו וידידים/ות לא יבואו אליך לשתות קפה?

ובנתיים אנחנו כלואות בבית כי לא מתחשק לה לצאת ואני מכבדת את ההחלטות שלה
גם לי יש ילד שברירת המחדל שלו היא "לא רוצה לצאת", ולעתים מגדיל לעשות ואומר "רוצה להישאר לבד בבית איתך". בכל זאת אני מגלה, שכאשר אני כן מתעקשת שנצא, שנינו נהנים. אבל זה ריקוד בלתי פוסק, וזה חלק מהטוב וגם הקטע הקשה בחינוך ביתי, לא חייבים לעשות כלום. הכל מהנעה פנימית.
בינתיים הייתי נותנת לה קרדיט שהיא רוצה קצת להסתלבט. תחשבי שאת היית מתפטרת עכשיו מעבודה שנואה - לא היית לוקחת כמה ימים לרבוץ בבית? (אבל יחד עם זה, אם את מרגישה שאת חייבת לצאת, תעשי מה שאני עושה - ללבוש מעיל, לנעול נעליים, לקחת נעליים של הילדה ביד אחת, תיק ביד השנייה ולפתוח את הדלת. היא תצטרף אליך במוקדם או במאוחר).

[אשה_שמחה*]

קרוטונית- אני מוצאת את עצמי מתמוגגת מהתשובות שלך- הן כל כך חכמות ומרגיעות!
כיף ל אמא לג'ינג'ית ולכל מי שתקרא @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[עלמו_נית*]

אני מאוד מעריכה את הכנות הרגישות והנחישות שלך להתקדם בדרככם

חייבת לשתף: כתוב לי כאן: כרוחב הראות - עומק הראות

לא הבנתי מה הכוונות שלכם לשבוע הבא עם הטלוויזיה?

לגבי הניצוץ הפנימי לדעתי אין לו טיימר מסכימה עם הפרשנות של התפטרות מעבודה יכול לקחת גם יותר משבוע

גם לגבי הדוגמא האישית זה מסר שמחלחל ורואים את ההשפעה שלו ככה על הדרך בדברים קטנים
אני מאמינה שהקטנים שלנו מבינים גם מתי אנחנו מנסים לכוון ולעשות "מניפולציה"
בכל מקרה גם מזה אפשר לקבל שיעור מעניין
כמו שכתבת שנהנית מאוד - זו הדרך

אני חושבת שכבר כתבתי לך לטפל טוב בעצמך
כך גם לגבי הצורך שלך בחברה
גם לי חסרות עדיין תשובות לגבי היישום של אני מכבדת את ההחלטות שלה
אבל היום יותר ברור לי שגם לרצונות ולצרכים שלי יש חשיבות גבוהה
גם בשבילי גם בשבילה - שתהיה לה אמא מרוצה, וגם שתדע להתחשב וכו'.

אני לומדת ממכם הרבה גם אנחנו רק בתחילת הדרך

סליחה שאני מתפרצת אבל היום הגדולה שלי ביקשה כמה וכמה פעמים ללכת לגן...

[אמא_לג'ינג'ית*]

בטח כשאת מסתכלת בזכוכית מגדלת, וכל התרחשות של כמה שעות זוכה לתואר גורף ומכליל ונוקב כמו אני הולכת לאיבוד בנבכי החינוך הביתי

את צודקת . זה משפט בומבסטי מדי.
אין ספק שמילת המפתח היא סבלנות ועם זה ,כבר אמרתי ,יש לי בעיה . כנראה שזה התיקון שאני צריכה לעשות עם עצמי
אני חורקת שיניים ,מאגרפת ידיים ומחכה ב סבלנות .

החברה. נראה לי שפשוט לא בא לה חברה . היא משדרת שהיא רוצה לבד ולפחות לעת עתה בא לי לכבד את זה
בתקווה שאחרי כמה ימים בבית היא תבקש מיוזמתה לצאת .

אני מסכימה עם אשה שמחה - כיף לי שאת מתייחסת לקיטורי ועונה עליהם בחוכמה רבה (זה לא מובן מאליו )
תודה!

[אמא_לג'ינג'ית*]

לא הבנתי מה הכוונות שלכם לשבוע הבא עם הטלוויזיה?

הכוונות שלנו הם לאפשר לה לראות טלויזיה כאוות נפשה .
עד עכשיו ניסיתי להגביל לשעות מסויימות ולא כשהיא משחקת ולא כשהיא אוכלת ולא ולא ולא
כל האיסורים גררו בכי ומתח בין שתינו
בתקווה גדולה שבסוף יימאס לה (כמה פעמים אפשר לראות את הילדה המעצבנת ?) וכשיימאס לה היא גם תתחיל לחקור , להתעניין ולשחק לבדה ומיוזמתה
אני רואה שזה מתחיל לקרות במיוחד בלילה ,שהיא כבר רוויה מטלויזיה ומתחילה לשחק לבדה וממציאה משחקים
כיף.

[בשמת_א*]

הכוונות שלנו הם לאפשר לה לראות טלויזיה כאוות נפשה
מותר לשאול למה?
מה טוב בזה?
בשביל מה לתת לה את זה?

[אמא_לג'ינג'ית*]

הי בשמת
את שואלת שאלות שמעסיקות גם אותי ,עיקר הקושי שלי במעבר לחינוך ביתי הוא סביב הטלויזיה .
אני מודה לך על זה כי דרך הניסיון שלי לענות\ אני מצליחה להבין יותר טוב בעצמי .
גם אם זה נשמע נורא , הטלויזיה היא חלק מחייה .
תמיד היה לי עניין סביב הטלויזיה ושעות הצפיה .
לאחרונה, עם התגברות הפחדים והחרדות שלה, המכשיר שימש לה מקום מפלט ונתוק כשהיא היתה מפוחדת או מרוגשת מדי .
רק בזמן הצפייה בטלויזיה היא מרשה לעצמה להיות קצת תינוקת עם השמיכי והבקבוקי שלה .

היא עברה הרבה שינויים והרבה דברים בשבועיים האחרונים ואת המלחמה הזו (שאין לי ספק שהיא תגיע ) אני דוחה קצת
כמה דברים שהבנתי במהלך השבוע האחרון שגרמו לי להבין שטוב אני עושה :

• מדברים הרבה על להוציא את הגן מהילד .

אני רואה את זה בבירור אצלה- היא לא יודעת להעסיק את עצמה ולו לשנייה . ברור שזה חינוך שלנו ושל הגן ומרכוז הילד וכו' .
להכול אני מודעת ,אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא לזה פתרון .
הפתרון היחיד שקראתי פה בפורום ושהצלחתי להתחבר אליו ,למרות שהיה לה מאוד קשה ליישם אותו ,היה להניח לה .
לא להפעיל ,לא ליזום ושתעשה כרצונה עד שבסוף זה יבוא מיוזמתה .

• כתבתי את זה כבר - ציפיות

הוצאתי אותה מהמסגרת כי היה לי מאוד קשה לקבל שהמערכת לא מסוגלת לקבל או להכיל ילדה בת 3.6 שלא עומדת בציפיות שהגננת מכתיבה .
הזדעזעתי מהפתרונות שהם הפעילו כדי לנסות ולמרכז אותה (בהתאם לנורמה של 32 ילדים אחרים כמובן ).
היה לי קשה לתפוס שגם אני עושה אותו דבר ומנסה לנתב אותה לפי מה שאני חושבת שהיא צריכה ולא לפי מה שמתאים לה .
כשהיא לא עמדה בציפיות שלי כעסתי עליה והתאכזבתי ממנה .
-* הסוף הוא טוב:
היום "איבדנו " את השלט של הטלויזיה . זאת אומרת שהיא לא ראתה כל היום טלויזיה ובשבילנו זה ממש לא מובן מאליו ,
היו לה התפרצויות זעם קלות וקריזים של גמילה אבל היא התגברה עליהם וממש התגאתי בה .
היא שיחקה ,דמיינה , הפעילה את אח שלה והיתה, לכמה דקות,לבדה.
לזה שאפתי . אני לא יודעת אם הייתי מקבלת את אותה תוצאה אם הייתי מנהלת איתה מאבק על שעות הטלויזיה
היום בלילה השלט הלך לאיבוד שוב . *
הניסוי שלנו אמור לפוג ביום רביעי (אני מקווה שמיוזמתה קודם ) ואז אני אוכל לדווח האם אכן זה הצליח
אם זה לא יצליח הודעתי לילד הגדול (שהוא עושה את הבעיות ואנחנו מנסים להתחשב גם בו )שמנתקים את הטלויזיה

[בשמת_א*]

היא עברה הרבה שינויים והרבה דברים בשבועיים האחרונים ואת המלחמה הזו (שאין לי ספק שהיא תגיע ) אני דוחה קצת
אוקיי, זה משכנע.

גם "לאבד" את השלט כל פעם להרבה שעות, זו טכניקה טובה.
וגם לסלק את הטלביזיה מהבית, זה גם רעיון טוב. }

[יוטי_לונדון*]

וגם לסלק את הטלביזיה מהבית, זה גם רעיון טוב.
גם חשבתי להציע את זה.

[ריש_גלית*]

וגם לסלק את הטלביזיה מהבית, זה גם רעיון טוב.
גם אני ממליצה. מפחיד אותי לחשוב עם מה הייתי צריכה להתמודד אם היתה לנו טלוויזיה בבית. לא רק עם הילדים, גם עם בן הזוג ועם עצמי.
וכשאין זה פשוט לא חסר להם (לי קצת חסר לראות סרטים יחד עם בן הזוג. אולי בהמשך נשפר את המחשב ונקנה גם מסך מתאים יותר לצפייה).
אם אתם מוציאים אותה אל תשכחו לדווח לרשות השידור כי אחרת תשלמו על כל הזמן שלא דיווחתם (אבל הם באים לבדוק!). כמובן, רק אם עד כה שילמתם.

[אמא_לג'ינג'ית*]

שיעור מעניין .
מרצה מעודדת ילודה ובדרך עקיפה גם חינוך ביתי ,כבר טוב .
מה למדתי היום ? הרבה . אבל מה שנשאר לי בעיקר הוא שהפגיעה של ילדים אשר גדלו בסביבות מנוכרות או לא חמות מספיק,
היא לא רק רגשית אלא גם קוגנטיבית . היצירתיות שלהם והיכולת להבין מסובב ותוצאה נפגמים .
האם לא ידעתי את זה לפני כן ? בטח שידעתי , אבל זה עשה לי טוב לקבל אסמכתא אקדמאית לדברים שאני מרגישה על הילדה שלי .
מדהים שבכל התהליך שאנחנו עוברות אני עדיין מרגישה ומחפשת חוזקים חיצוניים שיתמכו בהחלטה שלי .

לגבי הקמפיין להוצאת הטלויזיה מהבית - אני מודה שהיא חלק מחיינו ,
יש מחשבות על ניתוק הכבלים (צד אחד מתנגד ולפעמים צריך להתחשב בו ) אבל עד הוצאת הטלויזיה לגמרי הדרך ארוכה .
(עכשיו אני אהיה בכלל מוקצה )- חבל לנו על ה LCD שנקנתה לא מזמן
השינויים שאנחנו עוברים ,הן באורח החיים והן מחשבתית ,הם גדולים יחסית לאורח חיינו הבורגני משהו .
נראה לי שאנחנו ננסה לפתור את עניין הטלויזיה בדרכים אחרות לפני שנתגרש ממנה סופית .

עכשיו אני מרגישה מוכנה ושלמה יותר לשנות את השם .גמדים תוכלו לעזור לי ?
בתחילת הדרך -חינוך ביתי.
מרגישה שאני בתחילתו של המסע שיטיב עם כולנו.

[יוטי_לונדון*]

אבל עד הוצאת הטלויזיה לגמרי הדרך ארוכה .
אנחנו התנתקנו מהכבלים לפני כמה שנים (תרתי משמע ) ומאז חיים על סרטי DVD מידי פעם.
איכות חיינו השתפרה פלאים. בכל פעם שיוצא לנו לראות טלביזיה (אצל ההורים, למשל) אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מפסידים כלום.

הילדה רואה טלביזיה אבל זה באופן טבעי מוגבל בכל פעם לדיסק שניים. היא עצמה כבר יודעת לכבות כשנגמר הדיסק ומשם היא הולכת לעניניה.


מרגישה שאני בתחילתו של המסע שיטיב עם כולנו.
משמח לשמוע. אני בטוחה שהולך להיות מענין.
אני עברתי מסע דומה עם בעלי (שאני לא מאמינה שהצלחתי לשכנע אותו לגדל ילדים בחינוך ביתי) וזה לקח זמן להפנמה לדרך חיים שונה מהמקובל וממה שלמדנו ש"נכון" לעשות. עם הרבה סבלנות והקשבה, מוצאים בסוף דרך שנראית מתאימה.
בהצלחה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_עכשיו אני מרגישה מוכנה ושלמה יותר לשנות את השם .גמדים תוכלו לעזור לי ?
בתחילת הדרך -חינוך ביתי._
@}
אחלה שם, אבל (אולי דווקא בגלל זה) יש כבר 2 דפים על חינוך ביתי עם המילה "תחילת" - חינוך ביתי תחילת דרך ו מצוקת תחילת הדרך בחינוך הביתי ...
ואפילו חונכות למשפחות חינוך ביתי בתחילת הדרך
אולי למצוא דגש אחר שמאפיין אתכם?

[רסיסים_של_אור*]

אני יודעת שאני בדעת מיעוט כאן אבל בכל זאת מרשה לעצמי להגיד: אני לא משוכנעת שצריך להוציא את הטלויזיה מהבית .

אין ספק שכשמוציאים אותה חוסכים לעצמנו התמודדות איתה אבל בתחושה שלי, יש דברים שאני מעדיפה שהילדים שלי יכירו מהבית ולא ימשכו אותם מאד כיוון שלא נחוו על ידם. נכון שזה לא תופס לגבי כל דבר ואני יודעת שלכל משפחה הקוים האדומים שלה. רק חשוב לי להשמיע כאן קול קצת אחר.
אז כן, אנחנו בתחילת החינוך הביתי נתקנו את האנטנה, כי אני נורא נלחצתי מהטלויזיה. אחרי כמה חודשים האנטנה חזרה. ממילא יש רק ערוץ 1 וערוץ 2 שאני לא בטוחה שמישהו בכלל מעביר אליו.
עברנו עם זה מסע מעניין וכמובן מלמד מאד. כמו בכל דבר, גם כאן, היתה ועדיין דרושה הקשבה רבה שלי לכל ילד שלי לראות מתי הוא צריך עזרה בלשים לעצמו גבולות, מתי משוה משתלט עליו וכו' וכו'.
היום הגענו למצב שבו הם רואים רק את תוכניות הילדים בצהריים ואני מרגישה מאד נוח עם זה.
יותר מזה, יש כאן בעיניי גם מקום של להכיר את הילד שלך ולסמוך עליו. אני רואה באיזה יופי הם יודעים ללמוד מכל מקור מידע שכזה ואוליזה ישמע מפתיע, אבל הגענו להמון שיחות ידע כללי דרך דברים שעלו בטלויזיה.

[אמא_לג'ינג'ית*]

זו אני .

[רסיסים_של_אור*]

(לגבי פחדים, אפשר לתמוך בה בתמציות של פרחי באך ואז אולי יהיה לך קל יותר להבחין בין שליטה לאמת)