אמא של יונת

אנונימי

נקיון מוקדם לדף לקראת השנה החדשה.
דף בית אישי

דפים שהשתתפתי בהם השבוע:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]

ואו!

פוווו. באתי רק לנופף לשלום והנה -- ניקיון שכזה!
תתחדשי!
>מנופפת לשלום<

פוווו. באתי רק לנופף לשלום
כבר היה שווה.
מתגעגעת.

תתחדשי @}

ו זה מה שמרדים את הילדים שלך, שמיכת?!
בחיי! זה עניין של טון - בגיל שלושה חודשים המניפסט מרדים ביותר

כשהם היו קטנטנים וגרנו בבניין גדול עם המון ילדים קטנים, היינו שמים בקיץ בריכת פלסטיק ענקית על הדשא וכל ילדים היו מתפלשים בה בהשגחת הורים מתחלפים. אחרי התור של בעלי (המכונה "המרקסיסט," ולא בכדי), חזרתי מהסופר ובמו אוזני שמעתי את כל ילדים הבניין מצווחים במקהלה עליזה "עגל! מקס!" (הגל, מרקס). הבכורה חובבת ההיסטוריה דיקלמה למורה את כל האינטרנציונל (הוא הכיר רק את השורה הראשונה), ואילו הקטנצ'יק יודע לומר "אני מקסיסט (sic), לא קפיטליסט" בשנשון חינני. חוץ מזה, כשהתחלנו לצאת המתנה הראשונה שהוא קנה לי היתה המניפסט הקומוניסטי, ומאז שמורה לי חיבה לטקסט הזה - כתוב מצוין, למרות הפתיחה הדרמטית.
<וכשהודעתי אבא שלי שאני מתחתנת ע מרקסיסט, הוא ענה לי בשלוות נפש שממרקסיסט שגדל ברמת אביב הוא לא דואג

>

אז את אומרת שזה "שיר הערש" האולטימטיבי?

כשהתחלנו לצאת המתנה הראשונה שהוא קנה לי היתה המניפסט הקומוניסטי,
מקורי, בלי ספק.

ואני דווקא הייתי בטוחה שזו את וכמעט הגבתי בדף שלך...
עכשיו אני כבר סקרנית לדעת מה רצית לכתוב....

סתם, ללחוץ את ידך. ועכשיו אינני יודעת את ידה של מי ללחוץ.
אני עצמי פרשתי מהדיון ההוא. הדיון מסתובב במעגלים וחוזר על עצמו. כשקוראים את הדף מההתחלה יש הרגשה שמדברים שם אל הקיר. אינני מצליחה להבין את הראש של האנשים האלה. אז אני מוותרת.

זה לא חוקי.
לכל כריתה של עצים יש צורך באישור (מהועדה המקומית לבניין ערים או מרשות הטבע והגנים, תלוי במקום ובמין העץ),
אפילו עץ ששתלת במו ידיך בחצר הפרטית שלך._
הלואי וזה כך
כי כשגרתי בקיבוץ בעמק חפר הגיע שכן חדש {בשכירות} והוא גזם לעץ השסק שבפתח הדירה ששכר את הצורה, פשוט השאיר רק גזע עומד ועליו שם עציץ והאירוני שבדבר עצוב זה שאחרי מס' חודשים הוא עבר לדירה אחרת

כשגרתי בקיבוץ בעמק חפר הגיע שכן חדש {בשכירות} והוא גזם לעץ השסק שבפתח הדירה ששכר את הצורה, פשוט השאיר רק גזע עומד
לא אמרתי שכולם נוהגים בהתאם לחוק.
בכלל, מי שגר בשכירות אינו רשאי לעשות שינויים בדירה בלי רשותו של בעל הדירה. אבל החוק אומר שבעל הגינה אינו יכול לעשות שינויים בגינתו הפרטית, וזה אבסורד בעיני.

תודה על ההסבר בקשר לדף של יעל.
אבל איך הוסיפה הערה רק עם מילה אחת, האם זה אפשרי?

תודה על ההסבר וההדרכה.

רק עכשיו אני רואה
_אחד מסדרה של מדריכים לחיים
המדריכים האלה עזרו פעם למישהו (מלבד חשבון הבנק של מחבריהם)? _
לדעתי כן, אפשר לקחת מכל מדריך רעיונות ולהתאימם לחיים.
המדריך הזה הספציפי דווקא מציע עיצות מעשיות למדי (או אולי הן נראות לי כאלו כי אני מאורגנת ממילא?! 0-: )

שנהטובה!!!
@}@}@}@}

נסי לסמן את מספר הפעמים שאת רוצה לאכול גלידה באות במקום מספר, למשל a , ולבצע את כל הפעולות עם האות במקום עם מספר בעזרת אלגברה יסודית ותראי בעצמך. אם כבר שכחת אלגברה או לא תצליחי תכתבי לי בדף שלי ואני אראה לך.

שנה טובה ומתוקה

@}|תמר||H|
ותודה על שהדפסת והעברת...

תוספת להסבר של סבתא לשמונה: את מוסיפה ל - 1755, 250 (50*5 - 50 כפול 5 )ומקבלת את השנה הנוכחית - 2005. כשתורידי את שנת הולדתך תקבלי את גילך. 50 כפול פעמיים המספר שבחרת נותן את ספרת המאות של המספר המתקבל בסופו של דבר.

סבתא מתנות כבר הסבירה לך.
זו אגודת הסבתות - מורות למתמטיקה...

אש"י! מה זה, את זקוקה לעזרה חוץ-משפחתית בכאלה נושאים?

את זקוקה לעזרה חוץ-משפחתית בכאלה נושאים?
ממש לא, בתנאי שהם נוכחים בזמן אמת, ובשעה ששאלתי הם לא היו...

לא ידעתי וכך אעשה. תודה לך.

תודה לך על ההסבר, אנסה זאת.

אמא של יונת, ראיתי שיש שני דפים של מה חדש? אחד כללי של באופן טבעי ואחד של חינוך ביתי שהוא ספציפי יותר, ושם אני רוצה שהדף יופיע- דווקא בדפים של חינוך ביתי, איך עושים זאת?

יהודית,
יש צורך להגדיר את הדף לקבוצת חינוך ביתי, ואני עדיין לא יודעת לעשות זאת.
אני מציעה שתפני את השאלה ליונת.

חן חן
ראיתי שאת ממש מעודכנת

הי,

לי ממש לא קריטי איזה כינוי אחר יבחר. פלוני אלמונית לא נורא בעיני בכלל, אבל מבחינתי בכיף להחליף.
(כמובן לא ל פלוני אלמוני

או משהו אחר רק בלשון "סתמי" (או "לשון סתמית"?).

איזה כינוי את מעדיפה?

@}

אה, ה'שממה' (:-)) ...
אני מוצאת שאני מתרחקת יותר ויותר מבאופן. בהתחלה חשבתי שמשהו השתנה באתר, שהפך פחות סובלני ויותר דוגמטי. ה"קול", כפי שהוצהר עליו לא אחת, הוא לא הקול שלי ולא כולל אותי. אני מרגישה יותר ויותר לא שייכת.
אבל לאחרונה נראה לי שאולי זו אני, ולא האתר. אולי הפכתי רגישה מדי למי שמנכס לעצמו את הזכות לומר מה מתאים ומה לא מתאים. אני לא אוהבת דינמיקות כאלה, לא אוהבת שומרי סף, ולא אוהבת להרגיש שאני צריכה להתווכח על זכותו של כל אחד לומר ולעשות את אשר הוא מוצא לנכון בלי לקבל מקלחות קרות אוטומטיות ותזכורות באשר ל"רוח האתר". אני לא אוהבת את האוירה ש שמיכת טלאים כינתה פעם 'משמרות המהפכה'.
אני בטוחה ששמת לב שלא רק אני צימצמתי את נוכחותי הווירטואלית כאן :-\ (ואם אני קוראת נכון, גם את לא משתתפת באותה תדירות כבעבר).

כיוון שבאופן כבר איננו בית עבורי ועבור רבות מחברותי שמכאן, בחרתי להעביר הכל לארכיון, ואת הארכיון להעביר למחשב האישי.

אני עדיין קוראת כאן, כמובן. אבל רמת המעורבות האישית שלי פחתה.

@}

ל - אמא של יונת
יש לי הצתה מאוחרת. רק עכשיו קלטתי שגם את סבתא. אז מה עם חוויות של סבתות? כמה נכדים יש לך?
אשמח לשמוע ממך.

רציתי למסור לך ד"ש אתמול עם יונת, ובסוף שכחתי.
הנה ד"ש.

ללא כל ספק שעניין ה"סבתאות" הוא רק חלק אחד באישיות, אבל הוא פן נוסף ונחמד.
אכן נפגשנו בדפים שונים ולכן היתה לי "הצתה מאוחרת".
אני הגדרתי את עצמי כ"סבתא לשמונה" מפני שכפי שכבר כתבתי במקומות שונים, בגלל תפקידים שמלאתי אינני רוצה לחשוף את זהותי ולא מפני שראיתי את ה"סבתאות" כהגדרת האישיות שלי.
עד עכשיו גם לא קישרתי בינך לבין יונת שרון. אני התוודעתי אל האתר הזה במאוחר ובמקרה וזה רק לאחר שפרשתי מהעבודה כמה שנים לאחר גיל הפרישה המקובל. לפני כן לא היה לי פנאי בבית אפילו להדליק מחשב - למעשה, קניתי מחשב רק כאשר החלטתי לפרוש.בעבודתי נעזרתי במחשב כל הזמן וזה הספיק לי. עבדתי עם אנשים אבל המחשב היה כלי עזר חשוב מאוד. את האתר גיליתי כשלוש שנים לאחר שהיה לי מחשב וביצעתי בו כמה פרויקטים חשובים.
באתר יש מבחר נושאים ובעצם כל אחד יכול למצוא בו ענין ובס"ה הוא אתר נחמד וכל הכבוד ליוזמים ולפעילים.

בין שאר הדברים שכתבת על עצמך ציינת שאת יקית.
תקראי, בבקשה, מה שכתבה לי פלוני אלמונית ב - 9.11.2005 בדף החילונים בסכנה על כך שכתבתי בדף חמותי ואני שיש לי מחותנים דנים ומחותנים יקים.
היא קוראה לזה "הדבקת תוויות" לאנשים.

זה קרה גם לאחדים ממייסדי ובוני, אנשי חינוך ביתי ו"באופנים" שורשיים

מאותן סיבות? ואם כן - לא חבל? ואיך אפשר לשנות את זה (או האם אפשר לשנות את זה).

יש סיכוי שגם אנחנו נזכה לפגוש אותך?

אינשאללה. אם אגיע לזמן ארוך במקום לעוד ביקור בזק - בשמחה רבה

ותודה

@}

סבתא לשמונה,
היא קוראה לזה "הדבקת תוויות" לאנשים.
קראתי את האמירה הזאת.
עד כמה שזכור לי, את ציינת תכונות מסויימות המתייחסות למוצאם של קרוביך. הקורא עלול לפרש זאת כדעה קדומה על אנשים על פי מוצאם, ויש רבים שקופצים על אמירה כזאת כלא-תקינה-פוליטית.
אני רואה זאת אחרת.
אנחנו תופסים את העולם דרך הכללות. זה מאפשר לנו להבין אותו ולשרוד בו. הכללות מאפשרות לנו להבחין בין זוחל לציפור, בין סכנה למקום בטוח, בין ידיד פוטנציאלי לאויב פוטנציאלי, וגם בין אפריקאי לסיני.
זיהוי המאפיינים השונים של תרבויות שונות, של עדות שונות, הוא אחד מהכללות אלה.
השאלה היא אם אנחנו מכלילים בעקבות הכרות שלנו עצמנו עם התרבות/המוצא/העדה הנדונים, או עקב מוסכמות ששמענו, מוסכמות שלעתים קרובות אין להן בסיס ואז הן באמת בגדר "דעה קדומה" (הכללות מסוג "רומני גנב" "מרוקו סכין", "החילוניים כולם ריקים ופושעים" ודומותיהן.)
שאלה נוספת היא, מה אנחנו עושים עם ההכללות. האם אנחנו מחילים אותן אוטומטית על כל פרט מתוך הקבוצה המוכללת ונמנעים מלראות בו את האדם היחיד.
אני אומרת שהכללות רבות הן נכונות, אלא שהן אף פעם לא מתאימות לפרט המסויים. אני מתכוונת להכללות מסוג "למזרחיים יש שיער כהה ועור כהה", "האנגלים מאופקים" וכדומה.
אגב, בתור יקית ובתור קיבוצניקית אני נתקלת כאן בהמון דעות קדומות שמבוססות על בורות.
לא כך קראתי את דבריך.

אליס,
מאותן סיבות? ואם כן - לא חבל? ואיך אפשר לשנות את זה (או האם אפשר לשנות את זה).
מסיבות שונות.
האתר גדל מאוד וציבור הכותבים נעשה מגוון מאוד והרבה פחות הומוגני, מבחינת השקפת העולם, נושאי התעניינות ורמה אישית.
חלק פרשו משום שמיצו מה שהאתר יכול לתת להם והלכו הלאה.
אחרות (נשים בעיקר) פרשו משום שהאתר כבר איננו נותן מה שהן מחפשות, משום שהוא כבר איננו עוסק בעיקר בנושאים המעניינים אותן או בנושאים הקשורים בחיים באופן טבעי כפי שהן מבינות את המושג, מפני שיותר ויותר משתלטת על האתר רוח זרה להן.
גם אני (לא באופנית ולא ממייסדי ובוני, אבל מכורה) מיעטתי להיכנס ומיעטתי עוד יותר לכתוב במשך תקופה מסויימת, מפני שהתחלתי להרגיש זרה כאן. מפני שהאנשים שיש לי קשר איתם - הכרות אמיתית מהחיים או ידידות וירטואלית מהאתר - נעלמים מכאן בזה אחר זה, ובמקומם צצים המוני אנשים שאינני מוצאת עניין בדבריהם והמון נושאים שאינם מדברים אלי.
אם אפשר לשנות את זה? כנראה שלא.
מצד שני, יש לאתר הזה דינמיקה עצמאית, ולא תמיד אפשר לצפות לאן זה יתפתח. אז אולי יש תקווה...

רציתי להגיד לך, בעקבות הדברים האלה למעלה - שאני מאד מאד אוהבת לקרוא מה שאת כותבת, מוצאת תמיד זוית מענינת וגם שכל ישר בנקודת המבט שאת מביאה לדיונים.
אז בבקשה אל תפסיקי לכתוב...

רותם,
תודה.

אני ציינתי את מוצאם של קרובי המשפחה דווקא לחיוב, כדי להראות שגם בין אנשים מתרבויות שונות ואפילו מעם אחר יכולים להיות יחסים נהדרים. הדבר תלוי קודם כל באופי האישי ומכאן גם הרצון לקשור קשרים טובים וזה היה ברור לגמרי גם בדברים שכתבתי.
היה פשוט ניצול לרעה של הדברים והצגתם בדף העוסק בנושא אחר לגמרי. לי היה ברור שכאשר כתבת שאת יקית התיחסת לפן אחד באישיות. כל אחד מביא עימו דברים שגדל איתם - השאלה היא אם הוא מסוגל לראות מעבר להם.
אגב, להורי ולי היה קשר אמיץ מאוד עם יקים ואני חושבת שזה בזכות אהבתנו המשותפת למוסיקה קלאסית ולאומנות אבל על כך צריך להסביר יותר באריכות.

תודה על הברכות!

למעשה זה אחיין של מעיין (אולי אני צריך לקרוא לו אחיין in law?)... האחיין הרלוונטי מהצד שלי לא מראה עניין גדול מספיק בכדורגל (למרות שאני תמיד אעמוד לשרותו בעניין הזה, אם פתאום יתעורר בו חשק לראות איזה משחק. שרק יגיד

)

אבל ראית את התגובה המלומדת (והמפתיעה, אני מודה) של איתי שם?

חשבתי שצריך להיות כתוב במפורש דף בית אישי מלבד שם הדף. אגב, את פתחת לי דף. אני רואה שאת עוזרת ל - יונת שרון ביתך, לענות על שאלות אז אולי יש לך גם תשובות לשאלותי האחרות? אודה לך מאוד אם תוכלי לעשות זאת.

ראיתי שכתוב אצלי דף בית אישי. לא שמתי לב אף פעם. כנראה, כאשר פתחת את הדף כבר כתבת את זה.
מילאתי את ההוראות וקיבלתי רשימה.
השאלה היא: אם אכנס לדפים נוספים האם הם יופיעו ברשימה באופן אוטומטי או שיהיה צורך לחזור על התרגיל?
אני מבינה שרק דפים שכתוב עליהם דף בית אישי נכנסים לרשימה. האם זה נכון?

ראיתי בדף של לחיות בלי מקרר שהצעת לנשתמש בכד חרס לשמירת מים צוננים וזה הזכיר לי את ימי ילדותי בהם היה כד כזה בהרבה בתים גם בעיר, לא רק בקיבוץ. גם בעיר לרבים לא היה מקרר ואפילו לא תמיד ארגז קרח.
אני חושבת שכד כזה טוב גם כשיש מקרר. המים מהמקרר קרים יותר מדי ולמים של הכד יש טעם נפלא.
אני מתכוונת לחפש כד כזה, ודאי צריך לחפש בחנויות של ערבים. אני אינני מאמינה שבחנויות וברשתות שלנו אפשר למצוא כד כזה.

תודה על העברת הרשימה. כתבתי גם ל - סבתא מתנות והיא לא ברשימה - אולי מפני שעשיתי בלי כוונה הגבלה ל-18. איך מבטלים את ההגבלה?
לא מצאתי את הקישור "עריכת כל הדף". אני יודעת שהוא צריך להיות בפינה העליונה של האזור הצהוב אבל אני לא רואה שכתוב קישור כזה.
עוד דבר, אני יודעת איך להעביר ציטוט באותו דף כך שיהיה נטוי שחור. אבל אם אני מעבירה ציטוט מדף אחד לדף שני אני מעבירה כמו שאני מעבירה מהמייל או מ - WORD ואז האותיות רגילות. ניסיתי בשיטה הרגילה וזה לא עבד.

_אנסה את הצעתך.
נזכרתי שבאזור ירושלים ובאזור תל אביב השתמשו בכדי חרס בצבע חום-אדמדם, כנראה מהעיר העתיקה ומיפו והם היו טובים.
אינני מניחה שאגיע בקרוב למקום כזה אבל אולי אבקש שיביאו לי לקראת הקיץ- אני סקרנית לראות איך זה יהיה._

העברתי אליך ציטוט מהדף שלי שכתבתי בעצם אליך -כלומר, הצלחתי. תודה רבה.
עדין לא ברור לי איך מוצאים את הקישור "עריכת דף".

שכחתי עוד משהו - מה בקשר להגבלה ל - 18 ברשימה?
אני באמת מטרידה אותך ואני מתנצלת על כך.

סליחה, הסתכלתי שוב ברשימה וראיתי ש - סבתא מתנות נמצאת בה.

תודה. פשוט לא חיפשתי במקום הנכון.

הי אש"י,
לא עניתי לך כראוי ביום שבת, אז התישבתי עכשיו לענות "תשובה מלאה", או איך שלא קראו לזה בכיתה ב'.

שאלת אותי, אם איני טועה, מדוע איני כותב עוד בפורום.
אני חושב שהפסקתי לכתוב כאן, פחות או יותר, כשהתחלתי להשתתף ב-אקדמיה דיאלוגית לבני נוער, לפני כשנה.
האקדמיה הסיטה את תשומת לבי מן הפורום בכך שסיפקה לי בני אנוש שיכולתי לדבר עמם על נושאים הקרובים ללבי.
הצורך בשיחה הנוגעת לעניינים שברומו של עולם, כמו שאומרים, מולא לפנים בפורום הזה, ומאז שפגשתי את הדבר האמיתי באקדמיה לא היה לי בשביל מה לבוא לכאן.

אקנח במנחה אקטואלית ממקלדתי, לזכר הימים הטובים,
שכתבתי בעזרת עיצותיו המועילות של אחד מידידי.

חמישה סינים חסונים
חיסנו חרגולון מחרחר;
שמעה של שפעת מעוף
בעל כנף שכנעם לשחר.
עופף החרגול מול גופם החסון,
חשבו חמישה כי נושא הוא אסון.
אחזו חברים ברגלי החרגול,
הזריקו חיסון במזרק לא גדול.
הצילו העם, כך חשבו לעצמם,
רק הוכיחו כי חוסן מוחם מעומעם;
חרגול מחרחר חיסנו הם לריק,
עוד נשאר תרנגול מקרקר קוקוריק.

>אליטרטיבי<

מילותיו של איתי שאבדו לך נוספו למאמר שהפניתי אותו אליו ושמצאת בו ערך נוסטלגי

ואני חייבת להזהיר מנסיוני ששיטת הרשימות והפתקאות עובדת היטב, עד לרגע שבו אינך זוכרת איפה הנחת את הרשימה החשודה...

<קלא,

>

עד לרגע שבו אינך זוכרת איפה הנחת את הרשימה החשודה...
או שיש לך כמה רשימות ואינך יודעת באיזו מהן רשמת מה.

מצאתי את ההוראות לאותיות קטנות וגדולות והשתעשעתי בהן בדף שלי, את מוזמנת לראות. עדיין לא חיפשתי את ההוראות לשורות עליונות ותחתונות.
בסה"כ אני צריכה את זה באמת לשעשוע בלבד. ב - WORD ובמייל, בהם אני משתמשת הרבה אין בעייה.
אז תודה רבה על העזרה והסבלנות.

שלום לך,
אני שוב מטרידה, כנראה לא כל כך מהר אהיה מומחית.
אני רואה שברשימה שלי יש הגבלה ל - 18 דפים. דפים שכתבתי בהם כמו: מה אוכלים בשבת , זה החינוך של בית הספר ואולי עוד דפים שאינני זוכרת אינם ברשימה, אז איך מבטלים את ההגבלה הזאת?

שבת שלום,
תודה רבה על ההסבר. עכשיו מאוחר ואני צריכה ראש צלול וְעַר כדי לבדוק, אנסה מחר. אומנם אני עדיין לא שוכבת לישון אבל אחרי ארוחת שבת עם כמה נציגי המשפחה ובילוי בְּכֶּף אני רק מסוגלת לקרוא ספר. לפי השעה בה כתבת לי גם את ציפור לילה...

מצטערת שהעיצוב מקשה על הקריאה.
אני מאוד אוהבת אותו ככה (עם כל האדום הזה והתמונה שכאילו נעשתה במיוחד לבלוג שלי).
חיפשתי דרך שתוכלי לקרוא בלי להוציא את העיניים וזה מה שהאיש הטכני שלנו אומר:

אפשר לבחור prit preview (תחת file). מקבלים את הדף בגרסת שחור על גבי לבן.
אם את מתגלצת בפיירפוקס אז אפשר להתקין איזה פץ' שמאפשר לך לשנות את העיצוב של כל אתר בו את נמצאת (זאת אופציה שהעלה ופסל. לא יודעת למה).
לקחנו על עצמנו להוסיף את האפשרות שהאתר יוצג בשחור על גבי לבן למי שמעוניין. (אבל קודם אנחנו צריכים לארוז )

מקווה שעזרתי.

תודה על מחיקת פרטי הקשר ! באמת שכחתי לבקש.

< מתוך העובדה שלא ענית אני מבינה שאת לא יודעת באיזה שנים בערך מדובר, לגבי כניסת הקומקום החשמלי לקיבוץ ? >

שלום אמאשל,
אני מעתיקה משהו שכתבת ל אורית אוקו ערוסי : בקשר לחלילית:
אני ממליצה לעודד אותה לנגן גם שירים שהיא מכירה, לפי שמיעה, ולא רק לפי תווים.
כדי לשאול אותך - למה את ממליצה ככה?
יש בביתנו 2 ילדים מאד מוסיקליים, ואנחנו בדיוק חושבים על הנושא הזה.
בן זוגי, ובמיוחד אימו שבאה מרקע מאד קלאסי, (למדה, ושרה במקהלה נחשבת כבר המון שנים) חושבים ש"קודם כל חשוב ללמוד פסנתר כי זה נותן את היסודות וקריאת תווים",
ואני מרגישה שיש בזה משהו מאד מגביל. הרי מוסיקה קיימת הרבה לפני הכתב. והרבה סוגי מוסיקה אי אפשר בכלל לתרגם לתווים, או שזה לא שווה את המאמץ.
אודה לך אם תוכלי להרחיב קצת על דעתך בנושא.
תודה רבה, וחנוכה שמח!

רותם,
קשה לי קצת להתרכז בשעה כזאת, אבל אני אנסה.
אינני מתנגדת ללימוד תווים ולנגינה/שירה לפי תווים. אני עצמי שרה לפי תווים וגם מנגנת קצת.
אני מתנגדת לגישה שתווים = מוסיקה. כאילו אין מוסיקה ללא תווים.
המוסיקה (שירה ונגינה) היא הדבר עצמו. התווים הם תיעוד שלה. בדיוק כפי שהדיבור הוא הדבר עצמו, והכתב הוא תיעוד שלו.
רוב האנשים, כולל רבים מהזמרים בני זמננו, אינם יודעים תווים ואינם נזקקים להם כדי לשיר. הם פשוט שרים, ולא ידיעת התווים קובעת אם הם מיטיבים לשיר.
תווים הם כלי מצויין, הם מאפשרים לנגן/לשיר מוסיקה שלא שמעת מעולם, וגם מאפשרים נגינה משותפת עם אחרים, ולנגינה שהיא גם חווייה חברתית יש ערך מוסף. ידיעת תווים פותחת אפשרויות ומרחיבה את עולם הידע המוסיקלי.
לכן מומלץ ללמוד תווים ונגינה מתווים - אבל לא רק.
חשוב לנגן גם משמיעה, לקשקש בחלילית או על הפסנתר, לנסות, לטעות ולגלות דרך השמיעה איפה צריך ללחוץ כדי להשמיע את המנגינה שאני מנסה לנגן (יונתן הקטן, אלא מה...). אינני מסכימה שצריך להתחיל מיד בשעורים נוקשים, מניחים את היד במקום מסויים ולא אחר, יושבים כך ולא אחרת, מחזיקים את הזרוע והיד כך ולא אחרת. ובעיקר - קושרים מיד את הצליל עם סימנו בתווים. ואז מתרגלים תרגילים משעממים עד מוות לפני שהפיקו מהפסנתר הנאה כלשהי.
ילד שמנסה לנגן בחלילית צריך להשתלט כבר בהתחלה על שלושה מרכיבים ולתאם ביניהם: ויסות עוצמת הנשיפה, שליטה באצבעות (סתימת החורים) והנקישה בלשון בתחילת כל צליל. זה די הרבה, ואין שום סיבה להקשות עוד יותר ולהוסיף קריאת תווים.
ודאי יהיה לו קל יותר ללמוד נגינה מתווים אחרי שהשתלט קצת על הצד הטכני של הנגינה והצליח לנגן שירים פשוטים מהשמיעה.
גם אני באה מרקע מאוד קלאסי ושרה במקהלה כמעט כל חיי, ואני מסכימה עם חמותך שהפסנתר נותן את היסודות ומאפשר להבין את התיאוריה של המוסיקה יותר מכל כלי אחר.
אני רק מדגישה, שזה החלק ההשכלתי של המוסיקה. לא המוסיקה עצמה.
אני גם מדגישה שחשוב לראות מה הילד הספציפי מעדיף לעשות בתחום המוסיקה. לשיר? לנגן בפסנתר? לתופף? בשום פנים לא להתעקש על כלי מסויים או סוג-מוסיקה מסויים, גם אם בעיני הוא הכי יפה והכי מעשיר.

רותם,
אני רוצה להוסיף שגם אני חשבתי הרבה זמן ש"מוסיקה=תווים", ונזקקתי להרבה שנים והרבה חשיבה בעניין כדי לשנות את גישתי.

אגב, אני ממליצה להתייעץ עם אורנה שפרון בנושא. יש לה נסיון רב בהוראת מוסיקה.

הי אמשל, ראיתי בדף מתכוני עוגות מתכון לעוגת תמרים של חברתך. האם לדעתך ניתן להשתמש במתכון זה בתמרים לחים?

תודה רבה. נתת לי עוד הרבה דברים לחשוב עליהם בנושא.
אולי אתן אפילו שרות באותה מקהלה... (היא שרה המון שנים במקהלת האיחוד)

מיצי,
אינני יודעת.
אני השתמשתי בתמרים ללא גרעינים (חבילה דביקה כזו). נראה לי שתמרים לחים לא יתערבבו טוב עם שאר החומרים. אפשר לנסות - מה כבר יכול להיות?

רותם,
אני לא שרתי במקהלת האיחוד, אבל אני מכירה אישית די הרבה מאלה ששרו שם.

אמשל, תודה.

נהניתי לקרוא את השיחות בנושא מוסיקה/נגינה.
כרגע אני מחכה לאורחים אבל אולי פעם אוסיף טיפה משלי.

הי אש"י, שלחתי לכם מייל, אני מקווה שלכתובת הנכונה

@}

בעניין מוסיקה מנסיוני האישי.
כאשר הייתי ילדה להורי לא הייתה אפשרות כלכלית לממן לי שעורי נגינה ובוודאי לא לרכוש פסנתר. כאשר הייתי בכיתה ז' קנו לי חלילית וחוברת לימוד. למדתי לקרוא תווים בעצמי אבל גיליתי שגם אצבעותי "הולכות" מעצמן לנגינה לפי השמיעה ולכן ניגנתי לפי תווים רק מנגינות שלא היכרתי - בינתיים הגעתי לחוברות מתקדמות יותר ומצאתי שם גם קטעי מוסיקה קלאסית שעובדו לחלילית. האזנתי עם הורי וחברים בתנועה להרבה מוסיקה קלאסית. אביה של החברות, (כמובן יקה) שהיה גם שכן שלנו והוא ואשתו היו ידידים של הורי, היה אספן תקליטים של מוסיקה קלאסית והיה מארגן לנו ערבי מוסיקה.
בתיכון קיבלתי במתנה מנדולינה ובירושה מדודן שנפל במלחמת השחרור קיבלתי מפוחית יד (הוריו שמרו על הכלי שנים רבות וכאשר החליטו שאני מספיק גדולה להחזיק את הכלי נתנו לי אותו). על המנדולינה ניגנתי גם לפי שמיעה וגם לפי תווים שהשגתי. על המפוחית ניגנתי רק לפי שמיעה, לא הצלחתי להשיג תווים.
ברבות הימים הגעתי גם לפסנתר שעליו חלמתי משחר ילדותי אבל על זה בפעם אחרת.
מה שחשוב הוא שאפשר להנות ממוסיקה עם ובלי תווים ולפעמים אפילו בלי מורה.

האם קראת את רקויאם גרמני של עמוס אילון? הצהרת שאת יקית אז בוודאי כבר קראת. אני קראתי עד עמ' 304 ונעצרתי. קשה לקלוט כל כך הרבה מידע בבת אחת אבל עוד אחזור אליו. החומר לא היה זר לי אבל לא בצורה כל כך מפורטת.
העלייה הגרמנית הביאה אלינו הרבה תרבות, בעיקר באמנות ובמוסיקה והשורשים באמת חשובים וגם תפישת העולם.
עדיין לא סיפרתי איך הגעתי לפסנתר. אולי אכתוב בדף לעולם לא מאוחר מדי לנגן בפסנתר כפי שהציעו לי.

כנראה לא כתבתי נכון את שם הדף על הנגינה בפסנתר, אבל לא חשוב, אני כבר אמצא אותו.

תיקנתי את שם הדף. ברור לי שלא יכולת למצוא אותו: אף אחד מבני דורנו לא היה מאיית כך את המלה מִדַי.

את "רקויאם גרמני" עדיין לא קראתי. אולי אחרי שייגמר תור הממתינים לספר הזה בספריה שלנו, ואוכל לשאול אותו לזמן ארוך יותר משבועיים. בזמנו קראתי ספר אחר העוסק בעליה מגרמניה ומארצות דוברות גרמנית אחרות: "מולדת חדשה".

אף אחד מבני דורנו לא היה מאיית כך את המלה מִדַי.

אז זו שגיאה לכתוב ב-י' ??

אז זו שגיאה לכתוב ב-י' ??
כן.
אבל שימי לב - כתבתי אף אחד מבני דורנו (הכוונה לדור של הסבתות). הדור שלמד לכתוב בכתיב חסר, גם אם אינו מנוקד.
עם הזמן נוצרה מגמה של הוספת יו"ד וו"ו על כל צעד ושעל, כדי להבהיר את התנועות. לפעמים הכתיב המלא פותר בעייה, ולפעמים הוא מחליף אותה בבעייה אחרת. וזאת דוגמא אופיינית.
הכתיב המלא שהשתמשת בו יכול להיות מִידֵי (מהידיים של) או מִיָדִי (מהיד שלי) או מִיָדַי, או מִידִי או מִיָדִי (תכף ומיד). בדרך כלל אפשר להבין מהי המלה על פי ההקשר, אבל כאשר פותרים כאן בעייה אחת יוצרים אחרת.

עכשיו כשאת מדברת על זה אני רואה כמה ה-י' מיותרת. אני חושבת שבאמת יש לי נטייה יתרה ליוּדים....

אני אשמח אם מישהו יוכל לתקן את שם הדף איכשהו.
וגם תמיד אשמח להערות מאירות לגבי טעויות כאלו ובכלל.
@}

בוצע.

רוב תודות לך @}

תודה רבה לך על סידור הדף שלי. אני מוכרחה להסגיר את העובדה שאני אשתו של יובל ספיר, ולוקחת את האחריות על זה שהוא נכנס לאתר והתחיל לכתוב בו....

שמתי לב שהוא לא ענה לך על השאלה לגבי האבקה ידנית של האירוסים, אך קטונתי מלהשפיע על כך. אולי בהמשך....

ושוב תודה

לא היתה לי בעייה למצוא את הדף. פשוט עדיין לא היה לי מצב הרוח המתאים לכתוב בו.
אגב, ענית לי בדף שלך ולא בדף שלי. רק במקרה הגעתי לתשובתך.
כתיב מלא וכתיב חסר הם בעייה רצינית. גם ב - WORD בתיקון איות אין גישה אחידה. לדעתם צריך לכתוב הייתה ולא היתה, אינני חושבת שמישהו יכול לטעות בפרוש המילה היתה ולכן תוספת היו"ד מיותרת. אני בדרך כלל כותבת בכתיב מלא. אני חשבתי שהטעות שלי היתה בניסוח לעולם לא. חשבתי שאולי השם הוא אף פעם לא וכו' . בכלל לא התייחסתי למילה מדי שהיא באמת בעייתית.
איזה ספר קראת על העלייה הגרמנית? רקוויאם גרמני איננו עוסק בעלייה אלא ביהדות גרמניה בגרמניה עצמה.

אגב, ענית לי בדף שלך ולא בדף שלי.
יש שתי גישות באתר:
יש מי שמגיב בדף של הכותב, ויש מי שמגיב בדף בו נכתבה השאלה/ההערה.
אני נוקטת בדרך כלל בגישה השניה.
לרוב אני זוכרת איפה כתבתי ויכולה לחזור לשם. ואם לא - לצורך זה קיימת רשימת הדפים שהשתתפתי בהם השבוע.
יתרונה של הגישה הזאת הוא רצף בדיון, גם לטובת המשתתפים בו וגם לטובת קוראים סמויים שמנסים לעקוב אחרי דיון שמעניין אותם, ויש הרבה כאלה.

כתיב מלא וכתיב חסר הם בעייה רצינית.
מסכימה. הבעייה קשה יותר משנדמה, מפני שהשפה לא סטאטית, ומידת המילוי של הכתב משתנה כל הזמן.
לגבי תיקון האיות בוורד, את יכולה להגדיר במידה מסויימת את כללי האיות שלפיהם את רוצה לעבוד. בודק-האיות מאפשר גמישות מסויימת.
לדעתם צריך לכתוב הייתה ולא היתה, אינני חושבת שמישהו יכול לטעות בפרוש המילה היתה ולכן תוספת היו"ד מיותרת.
לפי כללי הכתיב חסר הניקוד צריך לכתוב הייתה , כי היו"ד במקרה זה היא עיצורית, אבל לי איות כזה עושה פריחה ולא תתפסי אותי כותבת כך.
אני עצמי משתדלת לנקוט על פי אותו הגיון שציינת - באיזו מידה יש אפשרות לטעות בפירוש המלה, וכך להחליט אם לכתוב בכתיב חסר או מלא. אבל לעתים אין שום אפשרות למנוע לחלוטין אפשרות של טעות.
לדוגמא: לגבי המלה "כתה" והמלה "בִּצָּה" צריך לחול אותו כלל של הכתיב חסר הניקוד והן צריכות להיכתב עם יו"ד: כיתה, ביצה. אין שום בעיה עם כיתה, אבל ביצה אפשר לקרוא גם בֵּיצָה. כלומר, במקום להבהיר ערפלנו.
יש המון מקרים כאלה.
והבעייה העיקרית: מי רוצה לחשוב כל הזמן תוך כדי כתיבה אם יש עוד מלה שנכתבת באותה צורה ואם אפשר לטעות בהבנת המלים.

את צודקת ולכן, למרות הטורח שבדבר, אני מנקדת לפעמים ואני רואה שגם את עושה כך.
בזמנו, אמי היתה משתמשת בביטוי של ירשלים העתיקה אם מתלבטים בפירוש מילה: "תלוי איפה החמור עומד...".
אני עובדת עכשיו על חומר שיש שם הרבה מובאות (ציטטות) שנכתבו בעברית של המאה ה - 19 ע"י רבנים ודומיהם. מדהם לראות את השינויים שחלו בשפה.
יש נחמה פורתא: קריאת אנגלית אולי בעייתית יותר מקריאת עברית.

תודה על הצעתך בדף איך להתמודד עם קושיות על החינוך הביתי בבקשה להעביר
אני לא מכיר את הדפים האלה, אם תוכלי לבחור בעצמך

שלום אמא של יונת
שוב אם תוכלי בבקשה להעביר את הדף איך להתמודד עם קושיות על החינוך הביתי בבקשה להעביר לדף אחר.
תודה

שלום!
>מנצלת גיחה, כשהפיץ יונק ולא מתעקש לכבות לי את המחשב<

המשכתי את הסיפור שלי על נגינה בפסנתר בדף לעולם לא מאוחר מדי לנגן בפסנתר.

הי אמא של יונת כאן יעל הבת של שרה ואבי סתם רציתי להגיד לך שלום.. אני מתחילה להשתחרר מה"קריאה בלבד" בפורום, בהדרגה. ד"ש גם למייק.

תודה על דברייך.
אם שמת לב, כתבתי שאני עוסקת עכשיו בטיפול בחומר משפחתי וזה עיסוק מרתק ביותר. כאשר יהיה לי מצב הרוח המתאים אספר על כך.

ועוד משהו - להגיד שהצלחתי, אולי - אך ברמה מאוד חובבנית אבל כיף בשבילי.
לילה טוב.

הי יעלי,
אני עונה לך כאן (עד שיהיה לך דף בית).
ניחשתי כבר קודם שזאת את, ווידאתי כשראיתי את התמונות של ינון המתוק.
נשיקות לשניכם.

אמרתי שכאשר יהיה לי מצב הרוח המתאים אספר על העיסוק בחומר המשפחתי. רמז על כך יש ב -טעויות נפוצות בעברית 3 כאשר כתבתי על הבעייה שהיתה לי עם ארמית ובקשר למצב הרוח, אכתוב מיד בדף שלי.