רתגרס באמת לא רחוקה מפרינסטון.... תראי, אני יודעת שבאיזור של פרינסטון עצמה יש די הרבה פעילויות של Home schooling, אני הכרתי כמה אמהות חינוך ביתי מהקבוצה המקומית של לה לצ'ה שהייתי הולכת אליה. אני יכולה לתת לך מיילים של שתיים מהן אם את רוצה לשאול אותן ישירות.
אני לא מכירה את מה שקורה ברתגרס עצמה. לאוניברסיטה יש כמה קמפוסים, הכי גדול הוא ב New Brunswick שהבנתי שזאת עיר די מגעילה. אז יש המון שאלות - איפה בדיוק אתם רוצים להתמקם, אם יהיה לכם רכב אחד או שניים, באיזה מרחק מהאוניברסיטה רוצים להיות... האזור של פרינסטון הוא מקסים וגם יחסית "נאור" (סביבה מאד משכילה, הרבה פתיחות לרעיונות וסגנונות חיים כאלה ואחרים) אז אולי כדאי לשקול לגור בו. וככה גם תהיי קרובה לאחותך שזה מעולה.
הבעיה המרכזית היא שלפחות מהניסיון שלי (ואני יודעת שזאת חוויה שמשותפת לעוד הרבה ישראלים), מאד קשה ליצור מערכות יחסים משמעותיות עם אמריקאים. במפגשי לה לצ'ה למשל, למרות שהייתי מגיעה די הרבה, והיתה קבוצה קטנה, והיו המון דברים במשותף, אף פעם לא נוצר קשר שהוא מעבר למפגשים, לא נוצרה תחושה של אינטימיות, ובשבילי זה היה מאד מתסכל. יכול להיות שאם מגיעים באופן יותר תכוף וקבוע למפגשים של חינוך ביתי אז זה יותר מתפתח, אבל יש פער תרבותי מאד משמעותי שקשה לגשר עליו. ואני מניחה שאצלם זה יותר פעילויות מאורגנות כאלה ואחרות מאשר "סתם" מפגשים בבתים, לרוב דברים צריכים להיות עם כותרת והגדרה.
לדעתי בחוף המערבי קל יותר בעיקר בגלל מזג האוויר. זה שכמעט כל השנה אפשר להיות בחוץ (כמו בארץ, רק לרוב הרבה פחות חם בקיץ), לטייל, ללכת לפארקים - פשוט הופך את החיים להרבה יותר קלים. ואני חושבת שגם משהו באווירה, בעיקר בקליפורניה, הוא יותר נינוח. החורפים היו בשבילי ממש ממש קשים. להיות תקועים בבית יום אחרי יום, עם ילדים קטנים, זה פשוט מתכון לדיכאון. ובכל מקרה, אלא אם כן אתם מתמקמים בעיר גדולה עם תחבורה ציבורית טובה, כדאי מאד מאד שיהיה רכב אחד שנמצא אצלך, כי המרחקים הם גדולים וברוב האיזורים אי אפשר להגיע לשום מקום ברגל.
ואי, עכשיו אני קוראת את מה שכתבתי וזה נראה לי ממש מדכא.... אני לא מתכוונת להשביז אותך, אבל אני חושבת שמאד עוזר להבין לקראת מה הולכים ולהיערך בהתאם. בסביבה שבה אנחנו היינו כל המשפחות הישראליות שלחו את הילדים לגן להרבה שעות ביום (עם נטע הייתי נפגשת הרבה עד שאורי נכנס לשבוע מלא וזה היה מאד כיף

) ככה שממש לא היה לי עם מי להיפגש ועם רובם גם לא היתה כל כך שפה משותפת סביב גידול הילדים.... כמו שאת בטח יודעת זה יכול מאד להקשות.
מצד שני - הנופים מדהימים, וזאת הזדמנות לתקופה של התחזקות אישית ומשפחתית מדהימה, ויש המון דברים מרתקים וכיפיים לעשות, ואינסוף מקומות לטייל ולנסוע אליהם, והרבה יותר קל להסתדר כלכלית עם משכורת אחת... זאת בהחלט יכולה להיות גם תקופה נהדרת, במיוחד אם הקטנה כבר לא פיצ-פיצפונת (לא זוכרת בדיוק בת כמה היא). אני חושבת שאצלנו הרבה מהקושי היה קשור לגילאים שלהן ולזה שאת המעבר מילדה אחת לשתיים עשינו בניכר ולבד. אם היינו צריכים לנסוע היום (בנות 4.5 ו- 2), זה היה עולם אחר לגמרי. לגמרי לגמרי.
בכל מקרה, אם יש לך עוד שאלות תשאלי חופשי, ואם בא לך לדבר בטלפון או להיפגש אז תכתבי לי את המספר שלך או שתשלחי לי מייל (הכתובת בתחילת הדף).