אליאור וירון

אנונימי

^יש כאן גם דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים^

אליאור, ולפעמים גם ירון. הורים כבר יותר משנה לילד דבש שלנו (יליד יוני 2002).
עברנו לבנימינה, ונהנים לגדל ולגדול.

דף בית אישי

ברוכים הבאים!

ברוכים ברוכים תהיו. איפה זה חרב-לאת? מחכים לסיפור הלידה. @}

ברוכים הבאים!
יש קשר למיריק?

אוי, פתאום ראיתי שמות מוכרים
אהלן אהלן וברוכים הבאים יקרים

נטע ורעי

ברוכים הבאים.
אנחנו בגילאים דומים (אומני בת 11 חודש soon ).
אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת לה לצ'ה שיש בפרדס חנה, או יותר נכון בעין עירון פעם בחודש (זה פשוןט עבר למקום קצת יותר נוח). וגם "סתם" לבקר, אנחנו בסביבה רוב הזמן.

ברוכים הבאים!

איזה כייף! תודה לכולכם.
חרב-לאת זה ליד חדרה (צומת כפר הרוא"ה), ומי שיש לו ילדים בבית אולי מכיר את "שיווי משקל" - המרכז של גבי ויורם פלד שנמצא פה במושב. ורד- כדאי לך לבוא עם אומני.
מיריק היא אמא (מדהימה) שלי.
נטע- איזה יופי. אולי נראה אותכם אצל רתם בשבת?
והנה סיפור הלידה:

כבר המון זמן שרציתי לכתוב את סיפור הלידה שלי. כבר עשרה חודשים שהוא נצור בתוכי, חקוק בעורי, ועושה לי פרפרים קטנים בלב כל פעם שאני נזכרת... כנראה שמפחדת קצת שיאבד לי בין שורות המילים, או פשוט אין מילים שאוכל לתאר בהן את מה שהיה בחדר הקטן הזה בקצה המסדרון באותו היום. והנה נתתן לי הזדמנות מופלאה לכתוב בשבילכן, וכנראה גם בשבילי, אז הנה הסיפור:
אני טיפוס שעושה הכל ברגע האחרון.
רוב ההריון לא חשבתי הרבה על הלידה. אמרתי לעצמי שההריון ומה שבא אחריו זה מה שחשוב באמת. הלידה היא רק כמה שעות(כך חשבתי), לא צריך לעשות מזה כזה סיפור. כן היה לי חשוב ללדת במקום שבו אוכל להיות עם התינוק בכל זמן השהייה בבית החולים. אני כל ההריון הרגשתי שהכי נכון יהיה ללדת בבית, אבל ירון הטיל וטו כבר בהתחלה, וגם לא היה לי בית שממש הרגשתי בו טוב- אז ויתרתי על החלום.
בשבוע 32 שוכנעתי ע"י מדריכת היוגה להריון שלי שכדאי שנעשה קורס הכנה, אם לא בשביל הלידה, אז בשביל החוויה המשותפת, וכך התחלנו קורס הכנה ב"דרך-אם". כמובן שאיחרנו כבר במפגש הראשון, אחרי שהתלבטנו אם בכלל ללכת. אבל מאותו ערב משהו השתנה. הבנו שמשהו גדול עומד לקרות לנו, התחלנו להבין את גודל המאורע, את חשיבות הלידה, הבנו שצריך להתכונן, להתכוון. למדנו שם המון, ואין ספק שהגענו מוכנים ללידה טבעית המון גם בגללם.
הבנו שיש חשיבות ללידה טבעית גם לתינוק, ושאפשר למנוע הרבה סיבוכים. זו הייתה סיבה מספיק טובה בשביל להתאמץ ללידה טבעית, ולא רק לקוות שתהיה.
תאריך הלידה המשוער שלי חל בדיוק במפגש האחרון של קורס ההכנה. כולנו היינו בטוחים שבלילה אני נוסעת לבית החולים, לאחר שאפילו המדריכה הסתכלה על הפנים שלי ואמרה שאני ממש מבושלת ומוכנה. אני חייבת להגיד שקמתי בבקר ממש מאוכזבת. הייתי בטוחה שאני אלד בדיוק בתאריך המשוער, אולי יום אחריו, אבל בטוח לא יותר...וככה חלפו להם הימים. כל לילה הלכתי לישון בתקווה שהלילה זה יקרה (כי הרי ברור שיולדים בלילה) וכל בקר קמתי בוכייה ומאוכזבת, שמנה וכואבת. עבר שבוע אחרי התאריך המיוחל. עברו גם שבועיים. עשינו הכל: שמן קיק, כדורים הומופאטיים, ריצות, מדרגות, סקס, מדיטציה בים, תפילות. ה-כ-ל. והוא לא רוצה לצאת.
בשבוע 42 הלכתי לבדיקה בלניאדו. הייתה כבר פתיחה של 3 אצבעות. הרופא רצה להכניס אותי ללידה. לבקוע את המים וללדת. אני הייתי בשוק. לא הבאתי אפילו תיק. בהתיעצות עצמית ועם ירון החלטנו לחתום על טופס ולהשתחרר. קיווינו שנחזור עוד באותו הלילה (כמובן) עם צירים. באותו הערב התחילו צירונים קטנים. כולנו היינו בטוחים שזהו. זה מתחיל. קראנו לאמא שלי, הקפצנו את הדולה, אכלנו ארוחת ערב מושקעת, מדדנו, ושמחנו שאומנם הצירים קבועים, אך הם בכלל לא כואבים יותר מידי. חשבנו שאני מאותן בנות מזל שיולדות בלי כאבים. יצאנו ללניאדו ובדרך נתקענו בפקק. צחקנו שאני עוד אלד באוטו. בלניאדו בדקה אותי רופאה, ומיד קבעה: "את בכלל לא בלידה" פתיחה של 1.5 אצבעות. לכי הביתה. יצאתי מהמיון דומעת, להודיע לכל הפמליה (שישבה בחוץ עם תיקים, שקיות אוכל, כדור ענק ומצב רוח טוב) שהולכים הביתה, וסליחה שהטרחתי אותכם. אוף- עוד פעם צריך לעשות סקס...
האמת שזה כבר לא הצחיק אותי בכלל. כבר הייתי כל כך מרוטת עצבים ועייפה. לא האמנתי שאני יעבור לידה טבעית. נשארתי בלי כוח...
בחמש בבוקר התעוררתי עם דימום. טסנו לבית החולים. אני ממררת בבכי וירון מבוהל. לקחו מאתנו את תוכנית הלידה שהכנו מבעוד מועד, והכניסו אותנו לחדר הלידה. הכל בסדר. אנחנו בחדר לידה. הדולה מגיעה. אמא שלי באה. זהו. היום אני יולדת. עברנו משמרת אחת בכייף. עברנו משמרת שנייה. פה ושם מוניטור, פה ושם איזה רופא ממליץ לעשות סטריפינג. אני כבר מוכנה, אבל בן-זוגי רוצה עוד קצת לנסות לבד. הולכים לטיול בים. עושים לי רפלקסולוגיה. כבר לא נעים לי, כולם מקרקרים סביבי, מחכים שאני אלד, ועוד אין אפילו צירים סדירים.
מאשפזים אותי ללילה. שוב עבר היום ולא ילדתי. אין סיכוי שאני ילד לידה טבעית כבר. כל הלילה אני מנסה לברר עם עצמי מה עוצר אותי, אותו. מדברת אליו, ולא מפסיקה לעסות את הפטמות. סוף סוף ישנה לילה שלם בלי הפרעות. בבוקר הולכת לאכול עם כל היולדות . כולן מדדות ויושבות בצד הכיסא, ומספרות איזה כאבים, וכמה תפרים. אני מחליטה שאני הולכת לעשות הכל כדי ללדת טבעי. חוזרת לחדר ומעסה במרץ. באים לעשות לי מוניטור. הרופא אומר שיש צירים קטנים- ואני כבר הרבה אחרי התאריך, לא שואלים אותי ומכניסים עכשיו לחדר לידה. הפיטוצין מונח ליד המיטה. אני קוראת למלווים שלי שיבואו עכשיו. אנחנו מבקשים יפה יפה עוד שעה אחת בבקשה, לנסות לבד. אני על הציצי, הדולה על כפות הרגליים, ואישי המדהים מדבר אל תינוקי בבטן.
ואז קרה הנס המיוחל, והתחילו הצירים מעצמם. חזקים, טובים וכל כך כואבים. לא ידעתי מה לעשות עם הכאב הזה. השתגעתי. צרחתי. לא רציתי שיגעו בי.
ואז אמא שלי הגיעה.
אמא שלי כבר עברה 9! לידות בעצמה. היא אמרה לי: "הראש שלך לא כאן" "הגוף שלך יולד, אבל את במקום אחר",ועפתי משם. שטתי על עננים, שחיתי במים, הייתי בטראנס, ואמא שלי שרה: "פיתחו את השער..." וילדתי. בכריעה(בלי חתך ובלי אפידוראל) הודות למיילדת המדהימה שנשארה הרבה אחרי המשמרת שלה בשביל להוציא אותו בדרך שלו ושלי. 4 שעות של מעגל מסביבי, של אנשים אהובים שתומכים ועוזרים, של שירים, של מגע, של הרבה רסקיו רמדי (עם כל ציר). מעגל שהלך והתרחב עד שראיתי בחזיוני את כל נשות העולם, תומכות ומחבקות אותי, מהאמא הפרטית שלי, וכל צוות חדר הלידה, כל האחיות שלי, הדודות, החברות, הסבתות הקדומות ונשות כל העולמות- שיודעות את רזי הלידה ומברכות ועוזרת לי לעבור את הלידה בעוצמה שלא חוויתי כמותה. אז תודה לכולכן...
יצא לנו תינוקי מתוק להפליא ב-18.06 בשעה 15:15(הוא לא שמע על זה שנולדים בלילה) באהבה.

ווי, איזה סיפור מדהים!
כל הכבוד על הנחישות!
אולי כדאי להעביר ל מדור סיפורי לידה כדי שכולם ייהנו (לא כולם נכנסים לדפים אישיים).

שליחה על ידי נטע_ש* » 09 מאי 2003, 18:14

וואוו וואוו
איזה יופי!!!
בחיי שאני עם דמעות בעיניים, כל כך מרגש!
אין לי מילים. פשוט כל הכבוד לכם, לשלושתכם, אתם גדולים

(רעי: "גם אני גם אני מברך...")

אהובה אהובתי, גם אני עם דמעות בעיניים למרות שזכיתי כבר לשמוע אותו בקולך.
נשיקות.

הצצתי אצל א ילת אתם מוזמנים ל מפגשים בפרדס חנה יש מחר....

עכשיו הבנתי מי היה בהודעה. השם לא היה לי ברור.
יש לנו סול בקבוצה, בת!

תודה. היינו הבוקר בגן השעשועים.

אני משערת שאני יודעת היכן אתם גרים (שמתם עכשיו גדר חדשה?)

רוצים מחר (שנזמין את עצמנו אליכם?)

הי , אז זו את ,,, כן נפגש ,יערול מתכננת לנו משהו לצוצאי יום כיפור , תבואי?

את האדם היחיד בפורום שלא ממש וירטואלי לי (טוב בעיקר אני מכירה אותך דרך יערה ולא ממש ממש אישית אבל זה יותר מאשר את כל השאר. אז כיף לשמוע קראתי גם את סיפור הלידה והתרגשתי , מקוה שהכל זורם טוב . להתראות אצל יערה ,או באיזשהו מפגש.

לא, נדחה לשבוע הבא.

בואי קצת נתכתב פה, לשם אי שיעמום.
ולשם הגברת תחושת אנושיותו של האתר הזה.
למרות שבטלפון את מאד מצחיקה אותי, צפרדע קטנה.
כתבי.
חוץ מזה אני שמחה שאת וארני מתגבשות לכן פה.

יערול את מוזמנת גם להגבש איתי דרך האתר בדף שלי וחוץ מזה נפגש אצלך במוצאי .

קראתי את סיפור הילדה שלכם ומאוד התרגשתי. איזה יופי. מעגל נשות העולם שם איתך...

אליאור, כרגע זה לא רלוונטי, כי היא בחו"ל וכשתחזור היא תעבוד באיזשהו פורמט, אז נראה אז... לא יודעת על מישהי אחרת באזור.
לגבי המפגשים, כן ביום ב' הקרוב באותו מקום בו היית אז, בימי ד' אנחנו זזים מבית לבית.
לא ממש יודעת על רופאים. תשאלי את ענת שן לוי היא הזכירה פעם איזה רופא מקיסריה. אולי מישהי זוכרת?

איזה סיפור לידה!
הרופא החביב מאד נקרא דר' בדר והוא גר ומקבל בקיסריה. הוא ממכבי.
הוא לא אלטרנטיבי או מאמין גדול באלטרנטיבי, אבל הוא מכבד שונות, וממש נותן את עצמו לעשרות הקליינטים היומיים ללא לאות. הוא מסביר על הטיפול שהוא מאמין בו ולא נעלב או נוטר אם לא עושים מה שהוא ממליץ.
כיוון שלא הלכנו אף פעם לטיפת חלב, כל פעם שהיינו באים היה עושה לנו איזו בדיקת התפתחות קטנה, ביוזמתו.
הוא גם רופא ילדים וגם רופא משפחה.

אליאור נעלמה...
ספוקי...
(לא ספוקי, זה קורה תמיד ותמיד היא חוזרת!)

בסוף לא נפגשנו. נשמח להתראות השבוע.

אין אין...
אליאור המלכה הבלתי מהורהרת...

איזו הפתעה!!
איזו נחישות!!
איזו פלחשלצות!!
מעשיות, זאת המילה.
סחטיקה, אחותי. סופסוף אולי ואי"ה פגישתנו תתקיים.
בן כמה סול? (בתקווה שאת מבינה למה אני שואלת ומה ההקשר לדבר פגישתנו).
ל ה ת ר א ו ת (ליטרלי)

יש לה חוצפה לאישה שאיתי!
היא קוראת לדף אליאור וירון. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה.
מה שבטוח היא אשה מדהימה ואמא עוד יותר!
אז לילה טוב לכולם

ירון שלום,
מה לא ידעת שאישתך היא מהסוג המתחבא?
ברוך הבא.
תכתוב עוד.
וגם תודה רבה על האירוח הנעים.

זה בסדר, אני כאן. קראתי את הודעתך. נדבר בהמשך.

פיצקי!! |נימה של טרוניה|
יש לך דף בית אישי חדש בפוטנציה!!
תעשי בו שימוש!
סתם, לבחירתך.
("תודה באמת", אמרה הצפרדע)

קטנה|*|

לאן, לאן היא נעלמה (רק באתר, דווקא)

היא קטנה, היא יפה. היא צפרדעית ונסיכה,
לעיתים גם נמלה- זאת יבין רק איש סודה.
עם מבט של שאלה, עם לב יודע תשובה,
מהלכת בין אנשים בתחושה של עננים.
אם קטנה,
ילד צהוב.
לב טוב...

@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}|#|@}

אליאור תודה על האינפורמציה , אשמח לבוא לראות לפני החורף את גן העדן כי אני ממש בעניין של להזיז דברים עכשיו , אז אשמח לקבל עוד פרטים

אליאור , אבד לי המספר שלך וגם את יערה אני לא משיגה , אני מקווה שהם עדיין לא סגרו לרגל החורף איך ליצור קשר איתך או איתם ?

אוי ארני...
תכנסי למייל שלי, ותשאירי טלפון. אני יחזור אלייך.
ממש במזל- יש עוד מפגש אחד, או אולי שניים?
אני כבר יעדכן אותך מחר.
[email protected]

אליאור אני פה.
וכתבתי לך תגובית אצלי.

הי אליאור .
אני כל כך מודה לך על יום מענג לכולנו , שהמשיך בפיקניק . כולנו חזרנו ב"הי " מהמקום והאוירה (ואולי בגלל שקפצנו כל כך הרבה זמן על הטרמפולינות ...)

אז המון תודה , ומתי שהו ... להתראות!

הפכתי טנטטיווית ופרמננטלית לצהובה.

מילואים מהנים!!

!

הקטנה,
המתוקה,
ששינתה את גון שערה,
שאף אחד עוד לא ראה,
שנשארת לבד בחנוכה,
שעדיין תאיר למרות עצבותה,
שאבוא לעזור אם אוכל, אם אוכל.
שתשירי לי שיר על גמל, על גמל.
שאולי גם ניסע ביחדיו למדבר (בשביל הגמל)
ואולי גם לסוף העולם וחזור.

צפרדע קטן מקרקר, העולם פעימותיו עוצר.
והולך למקום מיוחד ואחר,
לזמר.
לשורר.
ולשנורר.

גדולללה,

אהלן אהלן
הודו, פונה
אין כל כך מילים, יש בעיקר חוויות
דרישת שלום
נטע ורעי

אהם אהם...
???????????????
ציפורים קוראות בסתר...

|אפרוח||אפרוח||אפרוח||אפרוח||אפרוח||אפרוח||אפרוח||אפרוח|
where,where,where,where...
צפרד, צפרד, צפרד.

את אפילו לא יודעת שהסתפרתי...
אהההההם...
קצוץ!

רציתי להציע שנתכתב כאן התכתבות תמציתית.
האמת שאני נוסעת לנפוש בארץ, במדבר.
אבל אם יש לך מה לכתוב לי, DO.
את יודעת שאני מתגעגע אלך.
עצם המרחק עצמו רק מגעגע בעצמו.
גע-גע, ממני.

את פה?

אני רוצה להתקשר אליך, תני טלפון!
אה! וגם- נולד זכר חדש במשפחתינו!

יפה שלי.
את כל מילות האהבה אקשור בסרט.
רוצה אותך, זו אהבה עוורת (ולו בגלל שאני לא רואה אותך)
וכו', זה נהיה רומנטי מדי.
טוב, יום השואה, זה לא יפה לאהוב.

אז ילה, אוהבת..

שלום אליאור,
דו"אל שלי הוא: [email protected]
יש לי גם אתר: www.englishcopywriting.com
מספר טלפון שלי: 03-5357896
אשמח לדבר אתכם על הפרויקט שלכם!

הי
רציתי לספר לכם על דיסק חדש ומדהים של גרוניך ונוספים משירי נוהר שניר.
אוויר
תהנו

הלו, מיי ביוטי.(שם בחו"ל לא מבינים עיברית).(אז את לא מבינה את הסוגריים... ווט א שיים).

מתגעגעגעגעגעגעת, בא לי לדבר איתך ,בא לי לגור איתך כמו פעם, בא לי לצחוק איתך, בא לי לשמוע קולות של צפרדעים, בא לי לראות את המבט התמים, בא לי לשמוע מה עובר עלך, בא לי לראות אותך גדלה, איתה. בא לי לראות אותה, בא לי שתעני לי על ההודעה.
לָב, יער.

מה פירוש מה קרה לדף הבית שלי?
שהתחילו להסתובב בו בנים?
למה, רק לך מותר?
אני שמחה לשמוע דווקא שמה זה לאאאאא בא לך, זה אומר שטוב לך שם. אל דאגה, גם פה יהיה לך טוב, בובית.
מעניין איפה תגורו.
בדרום?
ברור שנפגש כשתגיעי, אין מצב ללא.
ביי אהוביישן, נשיקה לגדול, לקטן, לפיצית, לכולם.

לבד]קבלי על המרבד[/po]

תעדכני אותי בובה על חזרתכם.
וגם- אתם צריכים עזרה להגיע הביתה מהשדה?

נחיטובה
http://www.zooish.com/_borders/[po]daisies waving md clr[/po].gif

איז דר אניבדי הום?!?!

למקרה שעוד תראי את ההודעית,
נו, מחר את באה?

א-לי-אור הק-ט-נה.
מנשמע.
זה לך:
תמונה

[/img]

[/img]
ההבטחה שלך לאייקונים שלי מתגשמת.

שלום אליאור וירון,
לא שמעתי ממכם ורציתי לדעת האם הפרויקט שלכם יצא לדרך?

גם אני לא.

ול גלינה המכשפה הצפונית - עזבי, זה אבוד- היא קוראת הודעות אליה רק בדפבית שלי מִשוּמה.

כן, אה?
ו-הבנת את ההתחכמות?

אני שומרת אצלך שניה משהו..
תמונה

תודה.

שומעת?
לא מצאתי כי גם לא חיפשתי כי אין לי קצה חוט.
חוצמזה, את צריכה לעדכן את הפרטים בראש הדף.. שאני אעשה זאת?

כתבתי עליך בדף תינוק עזוב מחובק