אלודאה בלבן

וחוץ מזה אני מתגעגעת...

סל?

כן, נגמר

סלסלתי אתכם

מה, ירד גשם? לא שמתי לב, ודווקא הייתי בחוץ בדיוק בחצי שעה שלקחתם את הסל (יצאתי לקנות תותים וחשבתי להקפיץ לך אותו, וכשחזרתי כבר לא היה כאן). איפה ירד גשם? אצלנו לא ירדה טיפה... (ובתיאבון ובבריאות!)

אתמול ישבתי עם התינוקת על הבירכיים וחייכתי אליה. פתאום, משום מקום, הפציע חיוך ענקי (כזה -

) על פניה. היא חייכה לכולנו - אלי, אל אחיה, אל החתולה, אל אבא שלה שהנציח את הרגעים...
זה נמשך במשך כמעט חצי שעה, עד שהיא נרדמה.
אחר כך בלילה היה לנו אירועי קוליק במשך שעתיים (כנראה שאכלתי יותר מדי אשכולית).

עכשיו השאלה - האם חצי שעה של חיוכים מפצה על שעתיים של בכי?
או שזה בעצם לא משנה, וצריך לקבל הכל באהבה?

אני חושבת שזה מפצה. ובעיקר, יש לי רושם שזמני החיוכים ילכו ויתארכו על חשבון זמני הבכי. עוד קצת סבלנות...תנסי לחשוב על זה ככה: ביחס לכל החיים שלך, ולזמן שבו תהיו יחד, כל העניין הזה הוא רק רגע קצר, שישכח. לא משהו שאת לא יכולה לעמוד בו.

לא משהו שאת לא יכולה לעמוד בו.
והקטנה?
מה עם התחושה שהיא זועקת ואני לא יכולה לעזור לה?

אבל האמת היא שזה בעצם לא משנה, וצריך לקבל הכל באהבה.

כי... טוב, אני מפסיקה לצטט אותך לעצמך. הכל כתוב למעלה.
זאת אני שבאה לפה כדי להתנחם...

שלי גנחה כל הלילה, מתוך שינה.
גזים. ברור שגזים.
בבוקר היו לה כמה סשנים של בכי. וכמה מהפשפושים נגמרו בפליטות מרוב מאמץ, במקום ביציאות מלמטה.

אבל איזו מקסימה וחמודה התינוקת שלנו, הא?

_{<סליחה שעניתי למעלה בשמי. אם לא טוב- תמחקי. אני יודעת שלעפרון לא יהיה אכפת, זה במקום שהיא תבוא לכאן לעזור לי...>:) >}

שום דבר לא מפצה על בכי אבל טוב שיש בחיים גם חיוכים. ועפרונית החכמה צודקת, בסך הכל של החיים שעתיים זה רגע קצר, גם אם בזמן אמת מרגיש כמו נצח.

ועוד אחד

באמת מזמן לא ראיתי אתכם, וצריך לעשות משהו בנושא.

תודה

האמת המשונה היא שאני נהנית (לא מהבכי, כמובן, אבל מכ--ל השאר).
אני חושבת שלמרבה המבוכה אני אפילו עשויה להיות מאושרת...

_{(מצב שדי קשה לי לזהות ובעיקר קשה לי להודות בנוכחותו... )}

לסלסל אתכם השבוע?

גיליתי משהו מעניין השבוע -
אני "מייחצנת" הנקה ארוכת טווח-שינה משפחתית-שימוש במנשא בכל הזדמנות, עד לרמת ההנקה במנשא בזמן טיול מהגן של הגיבור שלי. אני אפילו מייחצנת בלי חיתולים במקומות מסוימים.
הדבר היחיד שנעדר מהמשוואה הוא הלידה הביתית. להפך - אני מצניעה את העובדה שילדתי בבית בשיחות עם אמהות אחרות. גם כי לרוב הלידות האחרות הן טראומטיות מאד, ואני לא רוצה להשמע כמתרברבת, אבל בעיקר כי הלידה הוא הדבר היחיד שנראה לי אישי מכדי לשתף בו.
כלומר - לינה משפחתית היא בסך הכל להכניס את התינוק למיטה שלך. והנקה לרוב היא קלה יותר משימוש בפורמולות, ותמיד זולה יותר, ומנשא זה הרבה יותר נייד מעגלה.
אבל לידת בית היא...
כואבת, ויקרה מאד, ומחייבת את האשה להתחייב לדרך מסוימת כדי שזה יצליח. ואני בעצמי לא משוכנעת שההחלטה ללדת בבית היתה הגיונית מספיק. היא היתה החלטה כל כך רגשית, בניגוד לכל ההחלטות האחרות, שאני לא מסוגלת לנמק אותה בפני אחרים.
אני מאד גאה שאני מניקה את הקטנה, שאנחנו ישנות ביחד, שהיא נכנסת למנשא, שהיא לא לוקחת מוצץ. אבל אני לא גאה שילדתי בבית, כמו שאני לא גאה שאתמול עשיתי קקי. זה המהלך הנורמלי של הענינים.

זה הגיוני?

האמת שאני מאוד הופתעתי(וקינאתי) שילדת בבית.. אולי גם את עדיין מופתעת מעצמך ולכן רגיש לך לדבר על זה?

הלידה הוא הדבר היחיד שנראה לי אישי מכדי לשתף בו.
מבינה אותך, ולכן יהיו מצבים שבהם תרגישי נוח לדבר על הלידה ויהיו מצבים שלא.
אני מרגישה כך כמעט בכל תחום, אני משתפת ברגע שאני מרגישה שיש הקשבה, טון דיבור שאינו עצבני/תוקפני ומוכנה גם לספוג ביקורת סבירה.
קרה גם ששוחחתי על לידה מסויימת, ביוזמתה של אחת האמהות שפגשתי במתנ"ס, בזמן שהמתנו לסיום החוג, כי פשוט היה נעים לדבר איתה, אך מצד שני החד פעמיות הזו לא מתאימה לי.

טוב אני הולכת לקרוא שוב את הסיפור לידה שלך לראות אם היית שם בכלל

.. סתם
נראה לי שזה פשוט עדיין מופלא מדי מכדי להוריד את זה למילים או לסכן את זה באיזה ביקורת צוננת שעלולים לקבל. הלוואי עלי.

מצבך טוב ממצבי...
הייתי מאושרת ללדת בבית, ולא יכולתי.
סיפור הלידה שאני סוחבת הרבה יותר מסובך מ"סתם" ללדת בבית
(גם בזמן אמת וגם בדיעבד)
ולצערי, גם כשנחליט על הפעם הבאה, אופצית הבית לא תהיה רלוונטית לנו.
וכן, ששואלים, אני מספרת, ואז מביטים עלי במבט כזה שנע על הסאקלה בין 'את עובדת עלינו?!' ל'יא אללה איזה גיבורה', כשבעצם בכל התהליך הזה, הקרוי לידה, רציתי רק להגיע הביתה בשלום...
ולגבי ההחלטה ללידה בית, או כל לידה אחרת, היא לא רק רגשית. הסיכון שסיפור לידה ביתחולימי יחזור על עצמו בבית - קלוש, הסכנה שלא תכירי את המיילדת שתגיעה לילד אותך - לא קיים. ללדת בבית זו לא רק בחירה רגשית, זו בחירה הגיונית מאוד, בדומה להנקה לטווח ארוך, לשימוש ברב-פעמיים, למחזור אשפה ולאכילת אורגני.
בעיקר מפני שרוב האנשים (מה לעשות יש כ400-500 לידות בית מתוכננות בשנה, לא?) לא מכירים נשים שילדו בבית (ואם נגזים, גם לידת בי"ח ללא אפידורל, כיום נחשבת כיוצאת דופן),זה הופך ל'מרשים' או 'חריג' ככול שזה יקרה יותר, זה יהפוך לפחות 'ענין'.
(ובהחלט ניתן להשוות לשינוי בתפיסת האם המניקה ב7 השנים האחרונות)

זה המהלך הנורמלי של הענינים.
לידה היא מהלך טבעי מבחינה ביולוגית/פיזיולוגית אך לידה בבית היא לא מהלך נורמטיבי (וגם לגבי העניין השני שהזכרת - יש שבוחרים בדרך ידידותית לסביבה (-: )
<מזדהה איתך בעניין הקונפליקט בתחושות הגאווה והחשש מההתרברבות.>

וגם לגבי העניין השני שהזכרת - יש שבוחרים בדרך ידידותית לסביבה מה, לקמפסט אותו

?

נראה לי שזה פשוט עדיין מופלא מדי מכדי להוריד את זה למילים או לסכן את זה באיזה ביקורת צוננת שעלולים לקבל אולי את צודקת. אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה, אבל כמו כל דבר -זה יתברר עם הזמן.

סיפור הלידה שאני סוחבת הרבה יותר מסובך מ"סתם" ללדת בבית אני יודעת, ואת אמיצה ונהדרת

בנוגע לעניין הגאווה - לפעמים כשבוחרים בדרך לא נורמטיבית מרגישים התרוממות רוח, הצלחה, ערך העצמי עולה (במקביל עם הקשיים).
כך בעניין דברים שכתבת -
התמצית שלו אומרת שלידה זה כואב, מאד, ולידת בית זה מדהים, מאד, ולידת בית עם בן הזוג שלי, והילד שלי, והחברה הטובה שלי, והמיילדת שלי זו חוויה שאין בי מספיק מילים כדי לתאר.
אני מאד גאה שאני מניקה את הקטנה, שאנחנו ישנות ביחד, שהיא נכנסת למנשא, שהיא לא לוקחת מוצץ
הקונפליקט הוא שלפעמים אנחנו כל כך רוצים לספר ולשתף בהצלחה האישית, אבל חוששים שיבינו אותנו אחרת (והאינטרנט מהווה פתרון טוב לכך).

וגם לגבי העניין השני שהזכרת - יש שבוחרים בדרך ידידותית לסביבה מה, לקמפסט אותו

?
אני לא מבינה גדולה בתחום, אבל מתארת לעצמי שיש כאלה שבחרו בדרך לא נורמטיבית בעניין הזה וגאים בעצמם (וייתכן שגם הם לא מרגישים נוח לדבר על זה).

בקיצור - לדעת לפרגן לעצמנו ולא רק בינינו לבין עצמנו אלא גם מול אחרים זו משימה לא פשוטה.

אמנם לא נפגשנו וירטואלית אבל אני קוראת אותך (בשקט ובאהבה)...

מה הם מחפשים אחרי לידה?
לראות ש"הכל בסדר" - שאין צניחת איברים לנרתיק, שאין בעיה בשליטה על סוגרים, שהתפרים החלימו כמו שצריך, שאת יודעת באילו אמצעי מניעה להשתמש, לעשות פאפס סמיר אם כבר הגיע הזמן...שטויות כאלו.
האמת, שגם אני לא הלכתי לרופא נשים אחרי הלידה (האמת שאין לי שום רופא נשים. הכי מוצלח שבהם זכה לביקור שני עד שפסל את עצמו מסיבות שונות..), ואת כל הדברים שכתבתי אני רק מניחה שזה מה שהם עושים. אם את רוצה אני יכולה גם לשאול את אחד הרופאים אצלנו.

רגע, קראתי שוב את השאלה שלך והרי תשובתי המתוקנת:

בזאת הריני לאשר לך לא ללכת לבדיקה אצל רופא נשים אחרי הלידה.
על החתום - דנה ה. מיילדת מוסמכת.

אז היא עלי, מתפתלת קצת, משמיעה קצת קולות, ואז נרגעת וחום מתפשט באיזור החיתול שנוגע בירכיים שלי.
ולמה לא לקחתי אותה לפשפוש?
אין לי סיבה טובה. נוח לי בינתיים רק לקייק אותה ולא להתחיל גם לפשפש. זה כבר יותר ממה שעשיתי עם הגדול (הנה מתחילות ההתנצלויות)

מתארת לעצמי שיש כאלה שבחרו בדרך לא נורמטיבית בעניין הזה וגאים בעצמם
ואחרי שכתבתי עם האייקון המצמץ המתנשא הזה פתאום הבנתי שאול יש באמת כאלה שבוחרים לקמפסט את התוצרת, או לעשות בגינה (אם יש) כי זה יותר טוב לסביבה, ואולי אחד מהם קורא כאן ונעלב מהגישה שלי.
אז - להבהרה עתידית - אני מאד אשמח לגלות דרך יעילה להשתמש בתוצרי הפסולת של הגוף שלנו. ולראיה - השבוע קייקתי את הקטנה בתוך דלי והשקתי עם זה את העציצים. (מצד שני - הקקי שלה הרבה פחות מסריח משלי, בתדירות טובה יותר, בחתיכות קטנות וניידות יותר, ובאופן כללי - באיכות טובה יותר, היות והיא ניזונה גם מאוכל באיכות טובה יותר ממני)

שטיפת רצפות כאנלוגיה לקירצוף הנשמה

^{מה יש? אם ל מי מה מותר לדבר על ניקוי המקרר כאנלוגיה לחיים, לי מותר לדבר על הרצפות, לא?}

שני הילדים ישנים. חתיכות בלגן בכל הבית. צריך לנקות.

קודם כל - התזמון.
אני לעולם לא שוטפת את הרצפה לפני שההורים באים. זאת אחרי פעם בודדה שבה ניקיתי את כל הבית ואמא שלי בכלל לא שמה לב כמה המקום מצוחצח. אני גם לא מנקה לפני שמגיעות חברות שהן אמהות בעצמן. מצבורי האבק ליד הספה הן אחת מהזכויות אותן קיבלתי ביחד עם התפרים והפוסט פארטום.
למעשה, אני מנקה רק אם אני רוצה או אם מגיעים לביקור חברים ממש טובים. לא כי אני חוששת ממה שיגידו עלי אם הבית שלי יהיה מלוכלך, אלא כאלה שחשוב לי שירגישו בבית.
אז שוטפים.

עכשיו כמובן עולה השאלה - האם להוסיף משהו למים איתם שוטפים, או שמא להשתמש במי הברז מלאי הכלור הרגילים. ואחרי ההחלטה להוסיף דבר מה - מה להוסיף? את המנקה האורגני דמוי האקונומיקה, את החומץ או את שמפו הרצפה הלא-אקולוגי-בעליל-אבל-עם-ריח-טוב. הדיאלוג הפנימי מתנהל בעוז, עד שההרגל מוסיף את השמפו.

הדלי מלא, אני מעיפה מבט נוסף לחדר השינה לוודא שהשניים עדיין נמים בעוז, ואז מתחילה את הנקיון - מרימה כסאות, מקפלת את השטיח, אוספת את תומס הקטר והפסים שלו לקופסא גדולה.
מביאה את המגב.
מעיפה עוד מבט לחדר הילדים.
נזכרת ששכחתי את סמרטוט הרצפה.
טובלת, מקשיבה למים מפעפעים אל הבד, מתחילה.

הבנזוג מעדיף לנקות את החדרים קודם ולסיים בסלון. אני אוהבת להתחיל מהסלון והמטבח ולסיים בחדרים. קודם הדברים הגדולים, אחר כך הקטנים. מתפתה לרגע להזניח את המקרר והתנור, שהרי - מי יראה את הנקיון שם? אבל לא. אם כבר מנקים - אז עד הסוף.

ויש מספר שיטות לטוף את הרצפה - אני מהמציפים. שופכת הרבה מים, מתיזה לכל הפינות הנסתרות, ואז אוספת עם המגב הגדול וחוזרת עם סמרטוט סחוט כדי לייבש.

מתישהו באמצע הנקיון מתחשקת לי מוזיקה - משהו לשיר איתו קצת. רוקנ'רול לועזי ישן. הזמן שר בקול סיגריות מבוגר, ואני מפזמת איתו מילים מוכרות.

כתמים הם חלק חשוב בנושא נקיון הבית והנפש. יש את הכתמים שיורדים בקלות - רק מעבירים את המגב והם מתנקים. יש את הכתמים שצריך לקרצף היטב, יש את אלו שאפשר לנקות רק עם סכין, ויש את הכתמים שאני הכי אוהבת - את כתמי הילדים. המקום שבו נשפך צבע או טפטף נר. כתמים שאם אנסה אצליח לנקות, אבל אני לא רוצה. שהרצפה תזכור שיש ילדים בבית הזה.

ואחרון חביב הוא כמובן הלכלוך הנאסף בזמן השטיפה - כדורוני אבק שהופכים לעיסה אפרפרה במים, שברי צעצועים נשכחים, משחקים של החתולה שאני מעבירה למקום חדש עד שהם יאבדו שוב מתחת לספה, רימה שלא בקעה, וחלקי מזון יבשים קטנים שלא מתקשרים לשום דבר שאכלנו אי פעם.
הכל נאסף ומושלך לביוב ברעש מים מקציפים משמפו לא אקולוגי.

אני לא אעשה לכם חיים קלים - אני לא משלימה את כל האנלוגיות, רק את זאת:
בכל זמן ניקוי הרצפה, מהרגע שבו החלטתי שצריך לעשות את זה, ועד עכשיו הדבר העיקרי שניקר במחשבתי הוא - "איך אנסח את זה בבלוג?"

המקרר שלי מג'ויף לאללה. אני לא דוגמה לכלום וטוב שכך. אבל היי, יופי שניקית - לנקת את הרצפה זה באמת קירצוף הנשמה .
נשיקות

אחלה!
יש כמה מאמרים ב פורום שלנו (הקישור מקטגוריית הדייאטות אבל יש עוד).
אשמח גם לדבר.

תגידי, אין לך עבר קיבוצניקי, נכון? איך זה שאת לא מטאטאת לפני שאת שוטפת?

איך זה שאת לא מטאטאת לפני שאת שוטפת
שואבת לפני, אבל שונאת לעשות את זה, אז שוטפת את כל כדורוני האבק הסמויים (ואלה שלא כל כך). ממילא הכל מגיע לביוב בסוף...

כבר מזל טוב?

היום לא היה מנוס ופיניתי כל מיני דברים נשכחים מהמקרר.
נשבעת לך שאם הייתי מתעלמת מהם עוד קצת הם היו פותחים את דלת המקרר ומתגנבים החוצה בכוחות עצמם...
כולי קנאה על הניקיון המשותף.
לאחרונה אני לרוב עושה עבודות כפיה כאלה כששניהם לא בבית ולרוב אני עם עצמי.
הפיתוי להשאר במצב זומבי מול המחשב הוא גדול.
מה שמוציא אותי לרוב זה הדיסק של מאדנס, שיש בו המון נוסטלגיה וקצב שעוזר לתקתק את הבית הלא מתוקתק שלנו.

ושטיפה בהמון מים עברה יחד עם הקיץ שנגוז והשטיחים שנפרסו.
(ואולי גם לאט הוכחדה מיום שחטאנו בדירה קצת יותר גדולה מקיבוצית ממוצעת).

ולגבי האומץ, אני חושבת שהרבה יותר מפחיד להכנס לח. ניתוח מאשר לח.לידה או טוב מזה, לח. השינה שבבית!

הייתי היום בעבודה. הבוקר עבר בנעימים - היא ינקה קצת, צחקה קצת, והיתה רגועה וחמודה.
הבוסית שלי נכנסה, והתינוקת התחילה לבכות. זה היה קקי, אחר כך פיפי, ואחר כך קושי בהרדמות.
יצאתי מהעבודה לאכול צהריים עם חברות. ברגע שנכנסתי למעלית היא נרדמה, וישנה עד שהיינו בדרך חזרה הביתה.
עכשי היא ישנה כבר שעה וחצי, חמודה להפליא.

אני מגדלת עוד מראה קטנה בבית.

מלאכים, בטח מלאכים!
פשוט את כותבת "אמהות סורגות שרועות על הספות" ואח"כ איזו אמא חדשה תמה וברה חושבת שמשהו אצלה לא בסדר כי היא לא מצליחה להשתרע על הספה לסרוג

אני פשוט העמדתי דברים על דיוקם,
את יודעת
לטובת התמימות הללו

וכן גם לי היה כיף מאוד ואני מקווה לעוד כאלו
ואפילו סרגתי 4 שורות שלמות (אה, זה היה באוטו כשחיכית שיתעוררו - זה נחשב שסרגתי במפגש? )
הולכת לצפות בילדי הישנים בחדר החדש
אוי מה עבר לי בראש כשהוצאתי אותם מהמיטה המשפחתית?
מה היה לי רע לעושת את זה כשיההיו
בני ....
18 ?!

סליחה על הקצרנות, לא יכולתי להקליד. הזמנתי לך סל, אם בא לך אתם מוזמנים לבקר

כנס לה לצ'ה זה כיף.
חיתולי בד זה פחות כיף, בייחוד אחרי שמתברר שאבקת כביסה אקולוגית לא מורידה את כתמי הקקי, והם יוצאים מהכביסה נקיים אך מוכתמים...

יש חומר אקולוגי להסרת כתמים קשים. ממש כזה עם מברשת והכל, ועובד לא רע - אמנם לא ניסיתי על קקי.

השמש מורידה אותם יופי טופי.
אני מחכה לשמש...

השמש מורידה אותם יופי טופי. בדיוק. זה מאוד מרשים, כמו קסם: תולים חיתול מוכתם בשמש, ואחרי כמה שעות הוא הופך לצחור.

בתגובה לזה החדר של הגיבור התמלא בערימות צעצועים נטולי דורש ("משאית בעשרים ש"ח בלבד")
אשמח לשתף עוד, אם מישהו רוצה לשמוע...
מישהו רוצה לשמוע וישמח אם תשתפי עוד. אצלנו סבא (שלא אמרתי לו את זה) הפתיע ונתן במתנה לגורה משחקים שמצא - חבל קפיצה(מזל שלא קניתי כי יותר משמח לקבל מציאה), חבילת קלפים עם אותיות ומשחק ילדות (שלי) שנראה כמו מסך קטן שבו ניתן לצייר (ולמחוק ע"י ניעורו).

אני מחכה לשמש...
וחוץ מזה - כאשר היו כתמי קקי לגיבור (אי שם לפני ארבע שנים...) השמש לא הוריד אותם. כנראה שהילדים שלי מייצרים כתמים עמידים לשמש. בינתיים גיליתי שאם מכבסים בטמפרטורה של 60 מעלות זה מוריד את הכתמים הטריים, אז למרות חוסר האקולוגיה שבכביסה במים חמים - אני מרשה לעצמי סיבוב מכונה אחד ביום עם מים כאלה.

אנחנו כבר כמעט שבוע עם חיתולים רב פעמיים, ובינתיים הילדה משתפת פעולה יופי. מבחינתה ההבדל היחיד בין לעשות פיפי על פלסטיק או על בד הוא שעכשיו מחליפים לה בתדירות הרבה יותר גבוהה, ולכן היא זוכה לפגוש פעמים רבות את התינוקת החמודה שבמראה באמבטיה. היא מאד אוהבת את התינוקת הזאת, שבאופן מפתיע תמיד נמצאת שם כאשר קשת מגיעה לעשות קקי בכיור. הן מחייכות אחת אל השניה, מדברות אחת עם השניה, ומדי פעם מסתכלות אל מברשות השיניים שתלויות על המראה, ומחייכות אליהן.

היחיד שיש לו בעיה עם החיתולים החדשים הוא הגיבור שלי, שעד היום היה אמון על החלפת הטיטולים, וכעת הוא לא יכול לעשות את זה (בגלל התיקתקים שבחיתולים הרב-פעמיים), "אמא, אני לא אוהב יותר את החיתולים הרב-פעמיים. אני רוצה שנחזור לחיתולים רב-חד פעמיים".

אני קוראת אדוקה כידוע של ילד בית הולך לגן והיום מאיזו סיבה נכנסתי לדף הזה וגליתי עוד עולם ומלואו.
בקרוב אכנס לפה בניחותא. אני מתריעה.

הזמנתי לך, כמובן

התינוקת שלי שוכבת עכשיו על הגב בעגלה, ומושיטה ידיים אל הפרפר שמתנופף אליה מצעצוע תלוי מ"שילב". לפעמים אני מחזיקה אותה מעלי, ואז היא מושיטה ידיים ומחככת את השדיים שלי, שלא עשויים מפלסטיק, ולא צבועים בכחול-ורוד-צהוב-ירוק תינוקי.
ובשני המקרים היא מאושרת, ומתפתחת, ורק אני צריכה לזכור שלפעמים גם פלסטיק זה בסדר.

הי, את כאן!
מתגעגעת.@}

אישי זה הכי הכי!

בשם האג'נדה - http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/688/094.html

כל הכבוד על הכתבה!!!
אבל התגובות......... אוי וי... מתה על הרופא שמדבר על הצבע פנים של המיילדת... כי בבית חולים הדברים האלה לא יכולים לקרות נכון?

נכנסתי שוב לכתבה "שלי", וגיליתי שאושיות באופניות רבות הגיבו שם, ואמרו את כל מה שאני רוצה להגיד לאנשים שכתבו שם, וכל כך נחמד לי עכשיו

תודה לכם - אנונימים (וכאלה שלא)

הי נהדרת אחת! יופי של כתבה, יופי של תמונה. נכנסתי והיגבתי .
אז מה את הולכת לכתוב שם עכשיו באופן קבוע?
נשיקות ושבת שלום @}

כתבה מצויינת! כל הכבוד!

משהו טוב עובר על NRG לאחרונה - הנה כתבה על בלי חיתולים - http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/688/144.html (לא שלי, אבל מותר להכניס את זה גם, נכון?)

הי אלודאה.
גם אני קראתי את הלינק עם מה שכתבת, ונהנתי מאוד מהבהירות והפשטות של דברייך. נהנתי גם לקרוא ולזהות את דבריהן של אושיות מהאתר (-:
גם אני קוראת כאן ובבלוג ילד בית הולך לגן ומאוד נהנית מהרגישות וההומור שלך
זהו...שבת שלום @}

אחותי שולטטטטתתתתת!!!!!111

D:

בשם האג'נדה - http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/688/094.html
כל הכבוד על האומץ שבחשיפה. לדר' קרן יש חיוך מקסים

שלושה שבועות מאז שכתבתי כאן לאחרונה. גם את בלוגו של הגיבור אני מזניחה.

אז קצת עדכונים - אני חולה, התינוקת חולה, הבנזוג חולה. הגיבור דוקא בריא (באופן מפתיע, היות והוא היחיד שהולך לגן מביננו).

אה, ופירסמו עוד סיפור שלי

הנה, כאן - http://www.blipanika.co.il/?p=1509

(והמון תודה לזאת שעזרה לי במחקר. מוזמנת להחשף אם את רוצה, ואם לא -

. אוהבת'תוך).

תהיו בריאים! אולי תתחילו ללכת גם אתם לגן, אולי זה יעזור. אצלי רק הקטנה הגדולה חולה. הולכת לקרוא את הסיפור!

אעדיף שלא להיחשף, מפאת צנעת הפרט.
מה גם שאני חוששת שכל אימהות הפורום הנכבדות יוקיעוני מיד, על רקע עמדותיי השנויות במחלוקת.
אויש רגע.

יופי של סיפור אחותי, את גאון.

@}

עברתי רק כדי לקרוא... תמונה

הי, תודה

נמאס לי להניק. די, מיציתי.
אני מרגישה שהיא יונקת בלי סוף, ואני לא יכולה יותר. אוף. די. כמה אפשר? אני מוצאת את עצמי מסתכלת אל התינוקת המדושנת והישנונית, ובמקום לשמוח כמו אחרי ההנקות של הגיבור אני רק חושבת שעוד חצי שעה-שעה היא תתעורר, ואני אהיה חייבת להניק אותה שוב.
נמאס לי להיות מקור המזון וההרגעה היחיד. נמאס לי להמנע מהדברים שאני אוהבת כי אני מניקה, נמאס לי שעל חצי כוס מיץ תפוזים מסכנה אני משלמת אחר כך בבכי של שעות.
אילו היה תחליף - הייתי גומלת אותה.

(מציעה בזהירות שאולי אפשר להתחיל לתת לקשת לטעום קצת אוכל, נכון שהיום לא מקובל להתחיל לפני גיל חצי שנה, אבל פעם היו מתחילים בגיל שלושה חודשים והיא עכשיו באמצע בין שני המועדים האלו. לא שמה שעשו פעם הוא מדד אבל בכל זאת... אולי איזו כפית קטנה של דיסת אורז דלילה [אורגני, בטח אורגני]?)

אין תמונות בספר, ואני לא יודעת עד כמה הילד שלי נהנה ממנו, אבל זה זמן ביחד שהגיבור מנצל כדי להתרפק עלי.
מדהים!
בדיוק לפני יומיים בן הזוג שלי אמר שהוא לא בטוח שהספר - 'מסביב לעולם בשמונים יום' - באמת מעניין את איתי, אבל איתי לא מוותר על הבילוי הזה עם אבא. ההיצמדות לספר מבטיחה לו זמן נטו עם אבא כל ערב, גם כשאבא מאוד עסוק ועובד גם כשהוא חוזר מהעבודה, ואין לו זמן לכלום - חוץ מאשר לספר "שלהם". /-:

הי חמודה
מה עם איי-פק?
מחולל פלאים, לא תאמיני עם מה זה איפשר לי להניק... (אחרי טיפול אחד!)
<אני לא חושפת פה מפאת צניעותי הפרטית והפאדיחה הציבורית>

שכחתי

זה באמת יכול להיות קשה ומתיש ההנקות האלה. תחזיקי מעמד....

היי מותק אל תתייאשי, תיכף היא לא תינק כל כך הרבה לא? מצטרפת להמלצה על איי פק, אני טופלתי וגם הילדה שלי וזה מאוד עזר.
אח"כ כשהיתה בת חמישה חודשים פתאום לא הבנתי למה היא יונקת כל כך מעט....
כתוב לי במרגיעון מותר לכעוס וזה מזכיר לי שאולי בעצם את סתם רוצה לפרוק ולא לקבל עצות..אז (( )) גדול והלוואי ויהיה לך פחות קשה.

טובלא יצא לי החיבוק אז הנה

הבנזוג לקח את הילדים ליום שלם. הם היו בסלון, ראו טלויזיה, שיחקו, דיברו, אכלו. קיבלתי את התינוקת להנקות בלבד, ובין לבין ישנתי. ישנתי, וישנתי וישנתי, וכאשר התעוררתי סוף סוף, פתאום העולם נראה נורמלי.

רק רציתי להגיד שאני מתגעגעת..
ושאני לידך מיום שני עד חמישי בבוקר..
אם יהיה לך כוח לבוא אשמח מאד..

הי, מה שלומך?

איזה כיף לראות אותך סופסופ! (באופן טבעי בתקשורת)
יופי של טור!
אהבתי את מה שכתבת.

לתינוקת יש כפתורי צחוק פזורים בכל מיני מקומות בגוף - אחד על הסנטר, אחד בבטן, אחד על הצלעות, שניים מתחת לבתי השחי, אחד על כל כף רגל, ואחד על האף.
בכל פעם שלוחצים על כפתורי הצחוק - היא פוערת את פיה נטול השיניים ומגעגעת בצחוק תינוקי, וכלנו נמסים.

הלוואי שידעתי לאן כפתורי הצחוק האלה נעלמים כשאנחנו גדלים.

את עוד ערה?
(יצאנו לסידורים מאוחרים וחזרנו עכשיו)

מדהים, הפוסט האחרון.

נמאס לי שעל חצי כוס מיץ תפוזים מסכנה אני משלמת אחר כך בבכי של שעות.
לפעמים שווה לנסות את תורת הצירופים, ראי צירופי מזון
כיון שלפעמים הבעיה היא לא המזון הספציפי אלא צירופו עם מזונות אחרים

בקיצור, תנסי לאכול פירות לחוד, בהפרש של לפחות חצי שעה מארוחה, עדיף יותר. כלומר מיץ תפוזים, לא עם ארוחות ולא בקרבתן או בקרבת כל מזון אחר.

תנסי גם להפריד פירות, במקום לאכול סלט פירות. כל חצי שעה אפשר פרי אחר.

כ"כ מצחיק לגלות פנים מוכרות ב"כובע" אחר.
הגבתי בזמנו לכתבה שלך, NRG, ועכשיו, בשיטוטיי באתר, אני מחברת את הניק לשם.
נ.ב. הסיפור שלך מדהים, יותר ממדהים - מצמרר. במובן הטוב של המילה. ו ואו.

אני מתכננת נסיעה ברכבת אליכם, מתישהו, אולי באחד מימי החופש שיגיעו בקרוב (פורים כאן, הידעת?)
מתאים מאוד בעיקרון, אבל פורים יוצא ביום שישי, ואנחנו לא פה כי יש מסיבת פורים רחוקה, ואז אולי נישאר במרכז....
ביום חמישי, תענית אסתר, אני עוד לא יודעת. יכול להיות שנרצה לנסוע אל סבא וסבתא לקריאת מגילה.

פסח?! /-:

אהלן
לא בטוחה שיש לי את מספר הטלפון שלך, אז כותבת כאן...
יקו אצל טריניטי ואתמול היא התקשרה לספר שמתישהו לפני הצהריים נכנס לה מקל בשעת משחק לעין. הרבה בכי, אבל בלי דימום או איזה הפרשה אחרת. דיברתי איתן שוב אחה"צ והעין היתה קצת אדומה ונפוחה אבל שוב, בלי דימומים או הפרשות. יקו אמרה לטריניטי כמה פעמים ש"העין בסדר" והלכה לישון בסדר. וכנ"ל הבוקר. אדימות ונפיחות אבל הילדה לא מתלוננת. נראה לי שאפשר להסתפק בעדות של הילדה ובמראה עינים. מה את חושבת???
וחוצמזה, לא נפגש יותר בחיים?... אולי שישי הבא כשנבוא לקחת את הדברים שלנו מהקואופ???
נשיקות
אורית (אם במקרה תראי את ההודעה הבוקר, ותחשבי שצריך לראות רופא אשמח אם תרימי טלפון... 054-4919855)

mini]מפגש על לידות בית site[/po]/horut/newsletter3.htm
אם את נרשמת תרשמי אותי גם וניסע יחד...

וחוץ מזה היה לי ממש כיף לראות אותך סוף סוף - אם כי צריך מפגש ארוך יותר פעם הבאה...

קראתי את כל דף הבית שלך וגם את בלוג הימים. את מקסימה! וכותבת נהדר. תודה. מרגיעון: "מילים טובות מסלקות עננים שחורים"

קודם כל, קראתי את הסיפור שכתבת - מרתק, מצמרר...מעורר חשיבה!
שנית, לגבי ההנקה - מזדהה איתך מאוד. אצלי היו תקופות ברורות ולא ברורות של קושי ושל נועם (הנקתי תקופה ארוכה מאוד מאוד, כי אצלי הגוזלים סרבו לתחליפים + קשר הדוק לציצי).

הפתרונות הם אישיים - תמשיכי לבדוק מה שטוב לך ולתינוקת.@}

תודה למבקרות החדשות, הישנות, והמקסימות בלי קשר

התינוקת ישנה בעגלה לידי. אנחנו מנצלים את העגלה הזו הרבה יותר מאשר עם הגיבור שלי - אפילו יצאתי איתה לשני טיולים כבר.
אני כמעט ולא מנצלת את התינוכיס האהוב שלי. אנחנו כמעט בלעדית עם הינוקא (שזה כמו אובר דה שולדר אבל פחות נוח).
היא יונקת, זה כן כמו אחיה הבכור, אבל היא יונקת אחרת, בצברים במקום במפוזר על כל היום, ויש לה סדר יום קבוע בערך מגיל שבוע, כולל זמנים קבועים לפיפי וקקי. היא מצייתת לכל הכללים שהלוחשת לתינוקות מכתיבה, ושנראו לי מופרכים לחלוטין עם הגיבור שלי.
היא מסתכלת על דברים במשך דקות ארוכות, אבל המבט שלה שונה משל הגיבור שלי. הוא היה חושב על מה שהוא רואה, היא הוגה בדברים שהיא רואה.
אני עוברת את הימים בהתבוננות - בוחנת אותה, ואז אותו, ושוב אותה. אני אל משווה בינהם, אבל מוצאת קווי דמיון, ולא מחפשת הבדלים אבל הם ברורים לי. ואיכשהו, מבלי לשים לב, אני מתאהבת בשניהם מחדש.

מה שלומי? שאלה מורכבת..
באופן כללי בסדר.
היינו אצל הרופא אתמול והחתול במצג ראש הערכת משקל הייתה בערך 400 גר' מתחת לזו של ענת.
והוא בכלל היה קצת משועשע ממני שדווקא עכשיו כשכבר כמעט סיימתי יש לי כל מיני דאגות..
היה ביקור משעשע...

ולא הבנתי אם את הולכת או לא לכנס ברידמן?

תודה תודה
אני ראיתי אותה ביום שבת והמצב כבר היה יותר טוב. נפיחות ורגישות קלה, אבל עכשיו זה היה כלא היה, אז אני מניחה שכבר לא אלך לרופאה הפעם...
אשמור את מספר הטלפון שלך כמובן על מנת שאוכל להטריד אותך באופן אישי בפעם הבאה...

הפוסטים שלך כל כך מדהימים. כל פעם מחדש.
את האמא הכי טובה בעולם. נקודה.

(מסמיקה ומחבקת חזרה)

הבנזוג לקח את הילדים ליום שלם. הם היו בסלון, ראו טלויזיה, שיחקו, דיברו, אכלו. קיבלתי את התינוקת להנקות בלבד, ובין לבין ישנתי. ישנתי, וישנתי וישנתי, וכאשר התעוררתי סוף סוף, פתאום העולם נראה נורמלי.

אח - איזה יופי! כן ירבו ימים כאלה (טוב, חצאי ימים גם בסדר (-:)
ומנצלת את ההזדמנות לד"ש ולחיבוק. מתגעגעים!

התינוקת מצחיקה אותי.
עד לפני שבוע-שבועיים היא היתה בוכה אחרי כמה דקות על הבטן, ואם לא היו ניגשים אליה מיד היא היתה מתייאשת, מניחה את הפנים על המשטח עליו היא היתה שוכבת, ומחכה עד שמישהו יבוא ויחלץ אותה.
עכשיו היא בוכה אם מניחים אותה על הגב. בבת אחת (ככה זה נראה מהצד) שרירי הגב והזרועות שלה התחזקו מספיק, והיא עכשיו יכולה לראות הכל. כשהיא שוכבת על הבטן נקודת התצפית שלה טובה בהרבה מזו שבשכיבה על הגב, והיא בוכה רק אם היא מתגלגלת בטעות אל הגב, ומוצאת את עצמה מסתכלת לתקרה במקום לצדדים.
היעד הבא - גלגול, ואז זחילה, ושוב כרבולת קטנה תתרוצץ בבית, מתחת לגובה השולחן בסלון. אני כבר לא יכולה לחכות ולראות איך הגיבור יגיב לאחותו הזוחלת.