באופן טבעי

לי המליצו על חליטות סרפד נגד המוגלובין נמוך (אני בעיצומו של הניסוי, טרם נאספו ממצאים לפרסום).
בנוסף, אני יכולה להעיד על כך שאכילת שזיפים מיובשים מהווה עוקף-עצירות במקרים של נטילת תוספי ברזל.
עוד מהתחום הזה - קטניות.

<t>לפני שעברתי לעיר שבה אני גרה, נכנסתי לפורום הורות כלשהו בתפוז, וכתבתי שאני עוברת ושאשמח להכיר אמהות כמוני. התוצאה היתה מפגשים יזומים על הדשא עם נשים וילדים, שחלקם נשארו חברים טובים שלנו עד היום, שלוש שנים אחרי. אין ספק שעם שלושה ילדים זה קשה יותר, אבל זו לא סיבה לא לנסות. עכש...

<t>אגב, עוד משהו ששכחתי לשאול אותך - איך את היית בתור ילדה? כי במקרים רבים, כשיוצא לי לשוחח עם הורים מודאגים, אני שואלת איך הם היו מבחינת המשקל, ומסתבר שהרבה מהם היו בדיוק כמו הילדים שלהם. אצלנו, רק לשם השוואה, הכל הפוך מאשר אצלך - הילדה שלי תמיד היתה מעבר לאחוזון 100, בגיל ארבעה חוד...

<t>אוכל הוא נושא מקרב וגם מרחיק. נשמע שהדינמיקה המשפחתית אצלכם בעייתית, ושנושא האוכל - כמו במקרים רבים - הוא רק סימפתום. אני כותבת לך בעיקר כדי לחזק אותך - אני מודה שאין לי פתרון להציע, למעט מה שאת כבר עושה - להתרחק כמה שניתן כל עוד הוא קטן. אבל אם יש רופא שאמא שלך מעריכה, בקשי את עצ...

הסיפור שלך על אבקות המרק מזכיר לי סיפור עם חברה צ'כית, שניסתה יום אחד להכין חומוס בבית.
יצא לה ממש טעים, אבל היא לא היתה מרוצה. "זה בכלל לא דומה לחומוס אחלה"!, קבלה.
צחקתי נורא והסברתי לה על ההבדלים בין חומוס תעשייתי לחומוס ביתי, אבל היא המשיכה להעדיף את האחלה.

<t>ד"ר עדו יעבץ (מורה, מרצה בחסד ואיש מקסים) ענה פעם לשאלה של סטודנטית במשפט הבא: עם פטיש את יכולה לתקוע מסמר בקיר ואת גם יכולה לפצח ראש של מישהו. פטיש יכול להיות טוב או רע, תלוי מה עושים איתו. אני נזכרת במשפט הזה המון (לא שמתי גרשיים, כי זה לא ציטוט מדויק), כשאני נתקלת בשימושים יומיומיים...

<r>דניאלה, החבר שלי האו באמת כמו פטיש לראש, לטוב ולרע <E>:-)</E> זה עוזר להכניס מסמר למקומו המדויק, אבל גם משאיר הרבה סיד על הרצפה. <s>[u]</s>מקווה שאני לא פולשת פה לטריטוריה פרטית<e>[/u]</e> מה פרטי באינטרנט? <s>[u]</s>מעטות האמהות שעוסקות כל כך לעומק ...

<t>הלנה, שיר בעייתי / צבי עצמון כשאני מביט, מתמסמס אין מילים, בפנייך אינני חושב אלא על מכחול רך, שפופרת צבע עדין, ליטוף, ממרחק נגיעה, באוויר המשיק כליל-צוואר, מוסיקה שמימית, רחוקה, מבלי נגנים, והטקסט היחיד שעולה על כרחי על הדעת (פרימיטיבי, נדוש וכולי) - "בת אלים",...

תשאלי את שאקטי
שאקטי היא חברה טובה. היא מיד התקשרה להציע את הבית הקסום שלה, אבל הוא לא בתקציב שלנו.
תודה.

<r><s>[u]</s>הרסתותי<e>[/u]</e> תראי, ההנחה שלנו היא שמה שאחרים לא רוצים יעלה פחות. זה עבד לנו עד עכשיו. גרנו בבתים מקסימים ומעוררי השראה במחירים שפויים, בגלל שלקחנו מקומות שאחרים פסלו. או שזה היה ביפו (כשיפו נחשבה למסוכנת), או בתים מתפוררים בתל אביב, תמיד בלי מזגן (אנחנו ממילא...

<r>אתחיל מהסוף - את מוזמנת ליריד בשישי מכל מקום בארץ. צריך להיות כיף, גם לילדים, שיוכלו לשחק בחצרות עם בתי העץ, בפינות היצירה ועם ילדים אחרים. אם את באה, חפשי את טלי של מיקה. אני לא ילידת רחובות אלא ראשון לציון, ואם כבר מזכירים מספרים, אחותך קטנה ממני בשנה. אני מתגוררת ברחו...

<r>מה סליחה - תתפרצי! (יש מישהו שבאמת כותב דף אינטרנט למגירה?) <s>[u]</s>איך זה נגמר?<e>[/u]</e> כרגיל במקרים כאלה, זה עוד לא נגמר. מדי פעם אני משגרת מייל לראש התכנית, שואלת אם אפשר לסיים את התואר. הוא ענה בחיוב, אני מבטיחה להשלים את הרפרט ושני הסמינרים שנשארו לי לפנ...

תודה לשתיכן.
נעים לדעת שאני לא כותבת רק לעצמי

<r>חזרתי לקרוא ספרים בתנועה: תוך כדי הליכה או נסיעה. האחרון שקראתי עדיין מהדהד בתוכי: <s>[b]</s>תולדות האהבה<e>[/b]</e> של ניקול קראוס. מאוד התרגשתי והוקסמתי. לפני כן נהניתי מאוד מהספרים <s>[b]</s>פרשת ג'יין אייר<e>[/b]</e> ו- <s>[b]</s>לשקוע בספר טוב<e>[/b]</e>...

<t>באתי מבית סטרילי, ועד היום התחביב העיקרי של אמי הוא לנקות. התרחקתי מזה מאוד, והיום אני שומרת יותר על סדר מאשר על ניקיון. אבק מסירים ושוטפים כשאחד משני המבוגרים בבית מתחיל להתעטש יותר מדי. כמה שיטות שלי עוזרות: משתדלים להשתמש בכמה שפחות כלי מטבח. בכל יום שוטפים כלים....

<t>"הלטאה פשוט עסקה בענייניה הלטאיים בדרכה הלטאית הפשוטה והישירה". כך כותב דגלס אדמס בספרו הנפלא, החכם והחומל "הזדמנות אחרונה לראות". הוא מספר שם על לטאת דרקון ענקית מקומודו, שרוצחת במלתעותיה החזקות בדם קר ובלי התנצלות תרנגולת. "היהירות הקרה, שאינה נרתעת, היא שהטרידה אותנו כל כך. אול...

<r>יש ביניכם פער. לו כנראה לא חשוב לציין ימי הולדת בתאריך המדוייק (ציינת שחגגתם יחד עם המשפחה), ולך כן. אני מנחשת שגם לא ממש אכפת לו מיום ההולדת שלו עצמו. איך מצמצמים פערים? קובעים סידור ששני הצדדים יוכלו לעמוד בו, כלומר, משהו באמצע. כלומר, את אומרת מה <s>[b]</s>בדיוק<e>[/b]</e></B...

יתושות. לא יכולה להמשיך לישון כשהבזזזז עובר לי ליד האוזן. אני יודעת שזה לא יפה, הן לא אשמות שככה נבראו, אבל אני פוצחת במרדף פנס-ספר בכל פעם שאחת כזו מסתננת לי לארץ החלומות. אם נכנעתי, אני סותמת את האזניים באטמים או בצמר-גפן ומתמרחת בשמן ציטרונלה.

<r>קטקטית, איזה קטע, בדיוק קראתי על פסטיבל אוכל קלטי מסורתי בסקוטלנד, ותהיתי איך הם יודעים מה בישלו הקלטים, שנדמה לי שלא השאירו אחריהם מסמכים כתובים (רק מונומנטים). היה כתוב שם שהם מתבססים על ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת הברזל וזרעים. העיקרון הוא שילוב של אוכל אורגני ובישול איטי. יער,<...

משעשע, בעיקר משום שמעולם לא השתמשתי בחולצות הנקה.
למה סקוטלנד?

<r>מצחיק, אורי, לא חשבתי על האפשרות לקרוא את הכינוי שלי בהקשר למשמעות של ליקוט. אני מתגברת על הפיתוי להתפייט כאן על כך שבמובן מסויים כולנו כאלה, ואולי כל הדפים האישיים הם תת קטגוריה של <PO><s>[po]</s>מדור לקטים<e>[/po]</e></PO>, ועוברת לשאלתך - המשמעות המקורית. התחלתי לכתוב במרחב הווירטואלי קצת לאחר...

<t>גם אותך! ההורים הדליקו לי נר על עוגת המשמשים המסורתית. מיקה כיבתה ניסתה לכבות אותו ובאופן כללי חשה שהכל לכבודה (-: אחרי ההפתעה שלכן, היא שרה לי באוטו היום יומולדת לטלי וגם היום יומולדת לחברים. יש גרסה ג'נרית כזו עם החברים והיא כנראה שמעה אותה פעם. בינתיים, אני במרוץ נגד הזמן ...

טוב, אז אני מכבה את הכובע שהבערתי על ראשי.

<t>עודד אהלן, זה הולך להיות וידוי בדבר פאדיחה גדולה: רק עכשיו - ממש עכשיו - קראתי את ההודעה שלך בדפבית שלי מחודש נובמבר 2006. התחייכתי מאוד למקרא הדברים שלך, רשמתי לעצמי בצד את שמות הספרים שעליהם המלצתי והצטערתי שלא קראתי קודם ועניתי מיד. בטח חשבת שאני לא מנומסת. אז תודה על הברכות. מ...

<r><PO><s>[po]</s>לי אורה<e>[/po]</e></PO>, את צודקת. השאלה היא כיצד הקול הפנימי מוצא ביטוי בגוף, ולאן זה לוקח אותנו. הגוף שלנו מגיב בדרכים שונות לאותו קול: לפעמים זה גורם לנו ללכת לאנשהו, לעתים - לצייר או לבנות ובפעמים אחרות - לכתוב. ההולכת, <s>[u]</s>רוב הסיכויים שתפספסי דו...

<t>אז אני אתחיל. לפעמים זה בבטן, לפעמים בקצות האצבעות ולפעמים אלה כמה קולות שמשוחחים (או רבים) בתוך הראש. הפעמים היחידות בחיים שממש הקשבתי לקול הזה בלי היסוס היו צמתים מרכזיים בחיי: אחרי הלידה, כשנסחפתי לקשר עם בנזוגי וכשהלכתי ללמוד (בשני התארים). בטח היו עוד כמה. בדרך כלל, כל כך ברור...

<r>אמש שאלה אותי אשה שמנסה לעזור לי עם כמה תקיעויות, "היכן את מרגישה את הקול הפנימי שלך, כשאת מקשיבה לו?". לא רק שלא יכולתי להשיב, אלא שמיד הרגשתי את קמט ה-אויש שבין הגבות מעמיק. מאז אני אמורה לחקור את הקול הפנימי שלי, ולנסות להבין מתי אני מקשיבה לו ומתי שולחת אנטנות להתרכז בנתונים חיצוניים. לכן פתח...

פתחתי את הדף הזה בעקבות קושיה מאתגרת, ואני מפנה את השאלה הזו אל כל מי שיכול לדווח על הקול שלו.
היכן בגוף ממוקם הקול הפנימי שלכם?
מתי אתם מקשיבים לו?
מתי לא, ומדוע?

<t>אומרים שכאשר אדם מתבונן במראה ורואה בה את אביו, סימן שהוא מזדקן. אני מתבוננת באבי ורואה בו את עצמי הקטנה. זו שמתנצלת כל הזמן, זו שפוחדת מכל דבר, זו שלא סומכת על איש. זו שהודפת כל סיכוי לשיפור. אבא, אני רוצה להגיד לו, זה לא ככה. יהיה הרבה יותר קל אם רק תרפה. אבל הוא לא מבין למה...

ארני, תודה. אכן, אמרתי לא. לקח לי קצת זמן להשלים עם ההחלטה, אבל זה עבר.
אורית, את צודקת. צריך רק להקשיב.

<t>ביקור באוניברסיטה גרם לי להבין משהו חשוב לגבי עצמי: אני כל הזמן מחפשת אחר כוחות חיצוניים שיסיטו אותי מהמסלול. כל כך קשה לי לקחת אחריות על החלטות, שמיד לאחר שאני מקבלת אותן, אני פותחת פיוניות לקלוט כל טיפת טל שתחלחל ותעשה את העבודה במקומי. הפעם, זו היתה החלטה להשלים עם העובדה שלא אסיים את התואר הש...

אורית, לא בטוח שמדובר ברופא שאנן. ממה שבדקתי, אין שום סיבה רפואית לשמור על מנוחה לאחר הבדיקה. אם נוצר זיהום בעקבות החדרת המחט, מנוחה לא תעזור.

חן, תודה. גם על שתי המחמאות וגם על שבזכותך קראתי את המשפט שלי שלוש פעמים, וחשבתי עליו. עדיין קשה לי לא לרקוע ברגליים ולרצות את החיים שלי בחזרה. לא הייתי מאושרת יותר קודם, פשוט היתה לי אשליה של חופש.

<t>קשת ענן, אני מאוד מזדהה עם הדילמות שאת מעלה. הנסיונות הראשונים שלי לכונן שגרה בחיי החלו ממש לאחרונה, סביב נושא המזון של ילדתי בת התשעה חודשים. נאמר לי שאם נמשיך כך, היא לעולם לא תחליף את היניקות במזון אחר (היא אוהבת מגוון מזונות רחב, אבל כשהיא רעבה היא רוצה ציצי). כל הנושא מתחבר לי לעו...

בוקר והילדה משחקת בחפצים יומיומיים.
צוחקת כשהיא מתבוננת בי עושה לה הופעת ספיישל באמבטיה, עם המיקרופון והכל.
היה גם הדרן.
יש לנו זמן.

<t>סתיו חדש מנשיב ריחות של גשם לתוך חדר השינה שלנו. פוקחת עיניים, אני מביטה בתינוקת הנמה בשלווה, מעבירה מבט אל אביה ומבינה שלא הצלחתי להתכסות בקורי חלומות יחד איתם.ראיון העבודה מהצהריים מתרוצץ במוחי, וכמו במשחק צורות, אני מנסה להתאים את החלקים לחורים הנכונים; היכן יכולתי לענות נכון יותר, להבריק יותר...

<r>אורית, מצטרפת אלייך להחייאת הדיון. יוצא לי לחשוב על כך לא מעט, בייחוד כשאני רואה החלטות הוריות שקשה לי לקבל. אני שומעת הרבה את הטיעון שכל מה שאנחנו עושים כהורים, נועד לטובת הילד, ושההבדלים בינינו הם פשוט בגישה. לא כל כך מסכימה עם זה, משום שיש הרבה החלטות שנעשו כדי להקל עלינו, ההורים. השאלה היא הי...

אם זורקים כלי אלומיניום, אפשר גם להפסיק לצרוך פירות אורגניים (בעיקר אגסים ותפוחים). הם מרוססים בקאולין, שהוא מלח של אלומיניום. חומר, שמאושר כמובן לחקלאות אורגנית לריסוס ישיר על פרות וירקות.

אם זורקים כלי אלומיניום, אפשר גם להפסיק לצרוך פירות אורגניים (בעיקר אגסים ותפוחים). הם מרוססים בקאולין, שהוא מלח של אלומיניום. חומר, שמאושר כמובן לחקלאות אורגנית לריסוס ישיר על פרות וירקות.

<t>איברים פנימיים: כשאחותי היתה בביקור שורשים בברזיל, שאלה אותה דודה מארחת איזה בשר היא אוכלת. אחותי ענתה שכבד עוף. הדודה הסמיקה קלות ושלחה את העוזרת לקצב לבקש את החלק הזה, שאנשים מכובדים לא אוכלים. מסתבר, שיש תרבויות שבהן החלקים הפנימיים הם אלה שנזרקים. אולי זה מה שהפך אותם לכה חביבים על יהודי...

תודה לכן!

שאקטי, אל תאיימי. נראה מי מאיתנו תצליח להתגבר על הסקלרוזה ולזכור...

אורית, אין לך מושג כמה אני מחכה לימי רביעי הללו (טוב, עכשיו אולי יש לך).

<t>יש לנו עכבר במטבח. הוא הציץ פעם אחת כשהפתענו אותו, והשאיר את תוצרי המטבוליזם שלו במגירות של הסכו"ם. התכנית כרגע היא לפתות אותו להיכנס למלכודת ולשחרר אותו בשדה. מצד שני, מה הוא מפריע לנו, אני שואלת את הבנזוג. הא מחרבן בין הסירים, עונה הבחור בשלווה. אה, נכון. וזה גם לא הבית שלו - הוא לא משלם שכר די...

אמצע הלילה, הילדה עוד מעט תתעורר לאכול, ובמקום לישון אני יושבת מול המסך על כדור כחול ופותחת דף בית אישי. למה? משום שהגיע הזמן.
אז הנה אני, אישה בת שלושים ושתיים. אם למיקה כבר שבעה חודשים ושבוע. בתזוג של בנזוגי כבר שש שנים וחצי. סופרת-ימים מצויה.

<r><s>[u]</s>נורא התעצבנתי מהדמוניזציה שהיא עושה לתרבות המודרנית.<e>[/u]</e> אכן, ההכללות שלה לגבי התרבות המערבית הזכירו לי מאוד את הסיבה שבגינה לא יכולתי לקרוא את "ספר המתים והחיים הטיבטי". כל כך הרבה פעמים נכתב שם מלל סטייל "אתם, המערביים הנבערים, החומרניים וערלי-הלב", שהיה לי מאוד קשה...

<r>כל כך הרבה זמן אני מחכה שמישהו יעביר את הנושא לרשימות של "מה חדש" באתר, כדי שאוכל לחלוק אתכם את הסיפור שלי. כשקראתי לראשונה חומרים על עקרון הרצף, ביטלתי אותו כניסיון אמריקאי לאמץ מנהגים זרים מתוך סגידה לכל מה שחוסה תחת הכותרת "טבעי". זה נשמע כמו זכרונותיה של אישה אחרי פסיכואנליזה. בעיק...

<t>דף מקסים. אני תמיד שמחה לספר את הסיפור שלנו (אולי שלי, הוא בטח זוכר את זה אחרת). אז ככה. בינואר אלפיים שבתי מחופשה באמסטרדם, שבה חשתי שבפעם הראשונה בחיי שאינני מתגעגעת לאיש. הרגשתי משוחררת ממועקות הלב. באותו יום חמישי הייתי מצוננת ועייפה מעודף עבודה. ידיד שלי הצליח לשכנע אותי לבוא בכל זאת לה...

<t>לב, הדיון שפתחת מזכיר לי משהו שעשיתי כשהייתי בת עשרה. על פתק אדום רשמתי שורה של שאלות מהותיות, ועניתי עליהן. המטרה היתה לבחון האם הידע שאני צוברת משפיע על תשובות שאני נותנת לשאלות מופשטות. תכננתי לשוב לאותה רשימה מדי תקופה, ולהשיב על אותן שאלות. לאחר מספר פעמים גיליתי משהו של...

החיפוש הניב 47 תוצאות