מה הסטייה שלך

[אנונימי]

דף מומלץ

[חתולת_בית*]

דף הומור שנולד בהשראת וידוי עבר של מונו נוקי : "זה הזמן להתוודות בסטייה פרטית: אני לא אוהבת שמישהו קורא את העיתון שלי ומבלגן אותו לפני!" (מתוך מיינסטרים באופן טבעי )

אז אני מתחילה:
אני לא סובלת- אבל ממש לא סובלת- שהוילון של המקלחת נדבק אלי בטעות בזמן המקלחת.

מי עוד?

[סוסת_פרא*]

אחלה רעיון לדף !

אני אוהבת לאכול רק עם כף (לא מזלג, לא סכין, לא כפית...),
ולכל מקום אני הולכת עם תיק גב גדול. אפילו לבליינד-דייט !

(יש עוד המון, אבל לאט לאט...)

<סוסת פרא, מלכת הסוטות... >

[קט_קטית*]

אני אוהבת לאכול רק עם כף
איך רבאק, איך?
זה ענק!
אני אוכלת עם כפית במקום כף.
גם מרק
שונאת כפיות שטוחות או מעוגלות
בכלל שונאת שמשחקים עם הצורה והגודל התקניים של הסכו"ם
אהה וגם שונאת מזלגות עם שיניים קצרות
כ"כ מתרגזת מזה שמעדיפה לאכול עם כפית שטוחה! 0-:
וגם שונאת שמעקמים את הסכום ואין את הזוית הנכונה!
בררררררררר......
בקיצור, הכיטוב עם הידיים D-:

[מיכלונת_פה*]

אני גם אוכלת עם כף.
זו בכלל לא סטייה אלא תנועה חדשה...

[אהבה_טהורה*]

שונאת מזלגות עם שיניים קצרות
גם אני, זאת אומרת שזאת גם סטייה שלי, תמיד מחפשת את המזלגות עם השיניים הארוכות.
אני אוהבת ללטף עם האצבע את האוזן והאף כשהם קרים, זה אוטם אותי לעולם ומכניס אותי למקום מושלם, אני עושה את זה מינקות וזאת מן עשייה עוברית שכזאת.
וכשאני מתעוררת בבוקר, אני זקוקה לארבעים דקות של שקט במיטה להתבונן בחלומות ובמחשבות ולהזכר מי אני וזה ממש כמעט לא קורה מאז שאני אמא, הילדים תמיד מתעוררים לפני.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

יש לי מיליון...אנסה לזכור קצת
שנים אכלתי בננה לרוחב
שתיתי שוקו עם כפית
בדקתי כל דבר מיליון פעם למשל אם הכנתי שיעורים או סגרתי את האורות (ברבות השנים גיליתי שזו
ממש מחלה...)
כשאני עייפה אני משחקת באזניים - בתור ילדה, באזניים של אמא שלי אחרי זה שלי ועכשו של הבנות
והאיש...
בודקת קבוע שהילדות שלי נושמות
מאוד אבל מאוד אוהבת לתלות כביסה
יכול להרוג אותי אם הקש בכוס שלי או מישהו לידי מכוון אלי.
אני עוד אוסיף בטח בהמשך...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני לא סובלת- אבל ממש לא סובלת- שהוילון של המקלחת נדבק אלי בטעות בזמן המקלחת.
גם אני...גם אני...

[סוסת_פרא*]

שונאת מזלגות עם שיניים קצרות
ואני להפך, שונאת מזלגות עם שיניים ארוכות.
אבל בכלל כבר אמרתי שאני לא חובבת מזלגות (אלא אם כן זה משהו שממש אי אפשר עם כף) (בעצם גם אז, עדיף כבר בידיים)..
חוצמזה, באותו הקשר - אני כמעט תמיד מעדיפה לאכול מקערה עמוקה ולא מצלחת. (בקיצור, נהנתנית: אוהבת שנכנס הרבה - גם בקערה גם בכף. ).

ושכחתי לספר שתי סטיות ממש 'מפחידות' שלי:

אחת, שאני אוהבת לספור דברים בראש.
אז כל פעם שקצת משעמם לי (במיוחד בשירותים) אני בוחרת לי איזה נושא לספור. למשל: כמה שמות בא' אני מכירה, כמה שמות שיש בהם את המילה 'אל' אני מכירה, כמה ספרים קראתי בחיים, כמה בדיחות אני זוכרת, כמה מילים לועזיות אני יודעת, בכמה מקומות ישנתי בחיים ועוד ועוד.
כשאני משתכללת, אז במקום לספור קטגוריה קטנה כמו 'כמה שמות ב-א אני מכירה' - אני סופרת קטגוריה הרבה יותר רחבה כמו 'כמה שמות של בנים אני מכירה'. (למי שממש סקרן, הגעתי בערך ל-250. כנ"ל עם שמות של בנות).
תחום שהיה לי בו הכי הרבה קטגוריות, זה התחום של הגברים: עם כמה התמזמזתי, עם כמה שכבתי, עם כמה רק התנשקתי, עם כמה יצאתי לבליינדייט, עם כמה התחלתי וכו' וכו'.
שני 'שוסים' גדולים שגיליתי: לספור כמה כינויים אני זוכרת מהאתר (הגעתי בערך ל-450), וכמה שמות של דפים מהאתר אני זוכרת (הגעתי בערך ל-1,200 - וזו הקטגוריה הכי מוצלחת שהייתה לי, שהיה לי בה הכי הרבה מה לספור).
לפעמים יש קטגוריות שאני סופרת במשך ימים שלמים.

אז אם זו לא סטייה, אני לא יודעת מה כן.

סטייה נוראית נוספת:
מאז שלמדתי להקליד עיוורת לפני כ-16 שנה, אני כל הזמן 'מקלידה' בקצות האצבעות משפטים שאני חושבת או אומרת, בד"כ מבלי שאני מודעת לכך תוך כדי. זו תנועה כ"כ עדינה בקצות האצבעות שאי אפשר לשים לב אליה מבחוץ, אבל אני מרגישה את זה. זה קורה כמעט כל הזמן, ולא נראה לי שיש לי דרך להפסיק את זה. אז אני פשוט חיה עם זה בשלום.

<נראה ש-סוסת פרא רק חיכתה שמישו יפתח דף כזה >

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

_הגעתי בערך ל-1,200 - וזו הקטגוריה הכי מוצלחת שהייתה לי, שהיה לי בה הכי הרבה מה לספור).
לפעמים יש קטגוריות שאני סופרת במשך ימים שלמים_
בוינא..את ממש סוטה!!!

[אמא_של_שפן*]

לא יכולה לישון אם המצעים לא תואמים. תקף רק במיטה שלי. זאת אומרת שאם למשל שופכים משהו על הכרית צריך להחליף הכל.
לא סובלת ורוד ואדום ביחד. פעם לבשתי חולצה ורודה (בעעעע בפני עצמו, אבל קיבלתי אותה מתנה מאישה שמאד יקרה לי) ולקחו אותי למסעדה סינית שהיתה כולה באדום ולא יכולתי לאכול כלום.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לא סובלת ורוד ואדום
קטעים...זה אחד השילובים הכי אהובים עלי...

[ניצן_אמ*]

דף מוצנע?

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אני מציירת לפעמים באוויר, אני מתארת לעצמי שזה נראה ממש מוזר מהצד.

[אילה_א*]

אפשר להחליף את השם של הדף לOCD?

[פלוני_אלמונית*]

אני אוהבת לאכול רק עם כף
(-:
אני אוהבת לאכול [כמעט רק] בכפית

[קלמנ_טינה*]

(זאת הייתי אני עם הכפית)

[קלמנ_טינה*]

אני כל הזמן 'מקלידה' בקצות האצבעות משפטים שאני חושבת או אומרת
גם אני! וגם כותבת עם האצבע על הבוהן מלים שאני חושבת עליהן (בכתב יד).

וגם רצה לבדוק במילון מלים שאני לא בטוחה מה המקור שלהן

לא מוכנה לקלוע צמות עם גומיות תואמות

לבי נחמץ כשאני רואה דפים מקומטים

לא מוכנה לזרוק ניירות עטיפה (הם בטח יהיו טובים למשהו, אמרה ודחסה למדף המתפקע מדפי עטיפה ממתינים)

קוראת על כל דבר כמעט באתר "באופן טבעי"

[משפחת_אושר*]

דף מעולה!
יש לי המון, נראה במה אזכר עכשיו:
כשאני שותה תה, אני רוצה את הכפית בכוס.

גם אני, מרקים, גרנולות ועוד - רק עם כפית, אף פעם לא עם כף (איך אפשר לאכול עם כף בכלל?!?)

שהוילון של המקלחת נדבק אלי בטעות בזמן המקלחת לגמרי. זה מגעיל אותי גם אם הוילון חדש לגמרי.

אני אומרת לכל מי שיוצא לדרך כלשהי "סע בזהירות". כל בוקר וכל ערב בן זוגי חייב לשמוע את זה לפני שהוא נכנס לאוטו.

חייבת לדרוך על עלים יבשים. אני אעבור לצד השני של הרחוב אם אני מזהה אחד מרעיש במיוחד...

לעשות איזושהי טעות קטנה למרות שרגע לפני אני מזהה שזו תהיה טעות ובכל זאת לא עוצרת (למשל, לגזור חוטים במשהו שהרגע סיימתי לתפור, קרוב מדי לבד. תוך רגע יש לי חור ביצירה).

אני לא מסוגלת לבשל אם יש כלים בכיור. לא מסוגלת.

אני מנהלת שיחות דמיוניות עם אנשים אמיתיים, בראש שלי. המון פעמים אני עונה בקול.בקיצור, יוצא שאני מדברת לעצמי.

כשאני מרדימה את אחד הילדים ומחכה שהוא יירדם, אני סופרת. עד 27 ואז חזרה.
מספיק, לא?

[מתפדחת*]

שאני אוהבת לספור דברים בראש.
משהו דומה- אותו דבר אבל עם זכרונות. למשל, בערב ראש השנה אני אחשוב על מה היה בערב ראש השנה בשנה שעברה, ובזו שלפניה, וכך הלאה עד איפה שאני מצליחה לזכור. אותו דבר עם התחפושות בפורים (שלי ושל הילדים), מתנות היומולדת וכו'.
או שאני חושבת על אחד הבתים בישוב שלנו (יש כאן תחלופה גדולה של אנשים), ומשחזרת את כל האנשים שגרו בה מאז שאנחנו כאן (עשר שנים ) .

[טנא_מלא_כוכבים*]

זוכרת מה לבשתי בכל מני ארועים חגיגיים יותר או פחות, ומי ראה אותי עם הבגדים האלה. ואם אני בדרך לפגוש את אותם אנשים, מנסה ללבוש משהו אחר.
זוכרת מה עשיתי בתאריך של היום לפני שנה/שנתים/בטיול בדרוממריקה.
שומרת ברכות יומולדת שנים (וגם מחברות מכתה ב' - נושא הדואר, נושא הבגד, עבודה אישית על מטוסים ועל איגלו - נשמר כבר 20 שנה, אז שעכשיו אזרוק?).
<מקווה שיומאחד תנוח עלי הרוח ואזרוק>

[אלטר_אגו*]

(יו. להתודות? להתאפק?)
לא סובלת מדבקות. מקבלת צמרמורת מזה. כנ"ל פלסטרים. זה הכי מגעיל אותי בעולם. אפילו המילים האלה עושות לי בחילה.
חייבת לאזן כל דבר. זה התחיל מזה שכשהייתי ילדה אמרו לי שחשוב לא לחזק את צד ימין ולהזניח את צד שמאל (או להפך), ונכנסתי לאובססית איזון שנמשכת עד היום, ברמה של ספירת צעדים, וגם בין האצבעות של כל יד - ומכאן, בשרשרת מוזרויות שאני לא יכולה להסביר, שבכל כתובת צריך להיות מספר אותיות שמתחלק בחמש, ובכל דוגמה מספר קוים שמתחלק בחמש, ובכל גדר מספר עמודים (טוב, אני לא כל הזמן עסוקה בזה, אבל מדי פעם) (לא, כי אז זה פשוט היה ממש מוזר{{}})
ומתביישת במוזרויות שלי. אין לכן מושג מה זה, בשבילי, להתוודות על הדברים האלה כאן.
לעשות איזושהי טעות קטנה למרות שרגע לפני אני מזהה שזו תהיה טעות ובכל זאת לא עוצרת - גם אני!
מנהלת שיחות דמיוניות עם אנשים אמיתיים, בראש שלי. - גם אני, במיוחד עם החבר שלי.
כשאני מרדימה את אחד הילדים ומחכה שהוא יירדם, אני סופרת. פעם הייתי עושה את זה, כשהיה לוקח הרבה זמן להרדים אותם והייתי משתגעת לאיטי (כי בדרך כלל אני שפויה לגמרי).
מצד שני, על עלים יבשים אני אוהבת לדרוך.
וחוץ מזה, מתחשק לי לצטט כאן את "ילדה מזלג וילדה כף" של נורית זרחי, אבל אני לא בטוחה איך זה עומד מבחינת זכויות יוצרים. ממליצה על "הנמר שמתחת למיטה".

[דלעת_דקורטיבית*]

לא מסוגלת לישון אם יש בחדר ארון שאחת הדלתות שלו לא סגורה לגמרי, או מגירה שלא סגורה לגמרי.

מאז שלמדתי להקליד עיוורת לפני כ-16 שנה, אני כל הזמן 'מקלידה' בקצות האצבעות משפטים שאני חושבת או אומרת גם אני! אבל בזמן האחרון לשמחתי זה עבר לי (-: ופעם גם הייתי מנגנת עם האצבעות (כמו פסנתר) שירים שאני שומעת או שיש לי בראש.

[חולצה_לקטית*]

יתושות. לא יכולה להמשיך לישון כשהבזזזז עובר לי ליד האוזן. אני יודעת שזה לא יפה, הן לא אשמות שככה נבראו, אבל אני פוצחת במרדף פנס-ספר בכל פעם שאחת כזו מסתננת לי לארץ החלומות. אם נכנעתי, אני סותמת את האזניים באטמים או בצמר-גפן ומתמרחת בשמן ציטרונלה.

[משפחת_אושר*]

חייבת לאזן כל דבר. גם אני! מאזנת צעדים למשל. כשאני אוכלת, אני משתדלת לאזן צדדים של הלעיסה. ביס מימין, ביס משמאל..

מצד שני, על עלים יבשים אני אוהבת לדרוך. גם אני. זו היתה הכוונה שלי. הולכת לשנות.

יוו איזה מוזרויות יש כאן...

[משפחת_אושר*]

עוד אחד..
לקשור דברים, מהטבע. מחטי אורן, ענפים רכים, שיבולים ועוד ועוד.

[פידג'ט*]

D-:
איזה דף מצוין!

טוב, אצלי קודם כל הסטייה הראשית היא כל מה שקשור בעור. למשמש, לקלף, לחטט, בייחוד פצעים שהגלידו (איזה כיף לכם שאני מוסיפה תיאורים P-:)

חייבת שהכל יהיה מסודר בקווים ישרים (אתנחתא קלה: פעם ישבתי במטבח ודיברתי עם חבר בטלפון. על הרצפה מקל ספגטי שנפל לפני בישול, בזוית אלכסונית. אחרי כ-20 דקות של בהייה פשוט הזזתי אותו שיהיה בקו ישר לקו של המרצפת.החבר צוחק עליי עד היום. )

יש כמובן עוד, הרבה שהזכירו פה גם, אבל אני לא יכולה לחשוב על עוד דברים עכשיו.

[בן_עמי*]

בס"ד
לא מסוגלת אפילו לחשוב על לשבת או לישון על מיטות כורסאות או ספות, רק על "פופים"..
..אבל גם הבדווים ככה, לא?

[חתולת_בית*]

דברים שלא הפסקתי לצחוק בגללם (ברוח טובה, כן?) :

שנים אכלתי בננה לרוחב
יכול להרוג אותי אם הקש בכוס שלי או מישהו לידי מכוון אלי.
(קוסמת יא קרועה אחת!!)

אני כל הזמן 'מקלידה' בקצות האצבעות משפטים שאני חושבת או אומרת גם אני!
וגם כותבת עם האצבע על הבוהן מלים שאני חושבת עליהן (בכתב יד). גם אני!
חייבת לדרוך על עלים יבשים. אני אעבור לצד השני של הרחוב אם אני מזהה אחד מרעיש במיוחד... גם אני!!!
ועוד דבר, סופרת את התקרה... היא מפרקט עץ, אז כל פעם כשאני במיטה ולא ממהרת לקום, אני יכולה לחלק את השלבים בתקרה לחמישיות במשך שעות... בנזוגי כל הזמן צוחק עלי שאני יודעת בדיוק כמה שלבים יש בכל מקום בבית.

[טל*]

לא יכולה לסבול שמישהו לידי אוכל ברעש...
אני מתעצבנת ברמות מרעש של לעיסות!!!
חייבים אבל פשוט חייבים לאכול לידי בשקט בשקט.... (-:

[אהבה_טהורה*]

חייבת לדרוך על עלים יבשים. אני אעבור לצד השני של הרחוב אם אני מזהה אחד מרעיש במיוחד...

אני מנהלת שיחות דמיוניות עם אנשים אמיתיים, בראש שלי.

סופרת את התקרה
כל אלה, גם אני וכשאני מקשיבה למישהו אני חייבת למשש משהו עם האצבעות, או לפורר עלים יבשים, או לצייר.
אני יכולה לשבת שעות על האדמה עם מקל עץ קטן ולחפור, ליישר, לחרוט ולהחליק את החול, וכל זה בכדי לחשוב בשקט.
בכלל אני נוגעת בכל דבר, בדים, חפצים, כלים , קישוטים, גם כשאני באה לאנשים הביתה, אני ארים אמשש ואסתכל מכל הכיוונים על החפצים והקישוטים.
אני מלטפת את כל הפרחים בדרך הביתה ונוגעת בגזעים של העצים.
אני אוהבת כשאני מבלה תקופה בים לא להתקלח במים מתוקים ולהשאר כל הזמן בריח ים ובלילה להסניף את הזרועות.
אני אוהבת לגעת בשיער של אנשים וגם לגזור אותו ומשום מה אנשים כמעט תמיד מרשים לי לעשות זאת אפילו אם הם לא תכננו להסתפר ו.....הם יוצאים מרוצים.
כל בית וגינה שאני מגיעה אליהם, אני רוצה לעצב ויש לי מיליון רעיונות וצבעים.

[יעלי_לה]

אני גם חייבת לספור כל הזמן, אבל לא אובייקטים ממשיים אלא קצב. אם למשל אני מחכה למשהו, או כשאני בשירותים, או לפני שאני נרדמת, אני עושה קצב בראש שלי, וזה תמיד חייב להיות במשקל של 4 רבעים.
בעצם גם כשאני סופרת אובייקטים ממשיים - בעיקר צלילים (למשל צלצולי טלפון, לא כשמתקשרים אלי אלא כשאני מתקשרת... רגע, בעצם גם וגם) אבל לא רק, גם שניות למשל, וגם סיבובים של הכפית בערבוב של קפה / תה - את הכל אני מסדרת ברביעיות. (חייבת לערבב את התה בדיוק 8 פעמים לכל צד, קודם עם כיוון השעון ואח"כ נגדו)
(הפעם הראשונה ששמתי לב לזה היתה בגיל 8 או 9. צלצלתי לחברה ולא היה אף אחד בבית וחיכיתי עד שנגמרו כל הצלצולים. פתאום גיליתי שאני יודעת ששמעתי 32 צלצולים כי היו 8 פעמים 4 או 4 פעמים 8 או פעמיים 16.)
זה יכול להיות די שימושי לפעמים. למשל, כשמשחקים קלפים, אני לא צריכה לספור את הקלפים שחילקו לי. שמעתי את הצליל של הקלפים המתחלקים וכבר חילקתי אותו בארבע, ואני יודעת בדיוק כמה רביעיות היו. אז אם היו 3 וחצי רביעיות אני יודעת שחילקו לי בדיוק 14 קלפים.

יו, איזה מוזר להסביר את זה ובכלל לספר את זה למישהו

[אלטר_אגו*]

מצד שני, על עלים יבשים אני אוהבת לדרוך. גם אני. זו היתה הכוונה שלי. אז יש לנו מוזרויות ממש דומות...

[אלטר_אגו*]

לקשור דברים, מהטבע. די, גם אני!!

[אלטר_אגו*]

אחרי כ-20 דקות של בהייה פשוט הזזתי אותו שיהיה בקו ישר לקו של המרצפת.
אני מתעצבנת ברמות מרעש של לעיסות!!! גם אני, זה פשוט נורא!
יעלי לה{{}}, גם אני מחלקת הכל לרביעיות. כלומר, את כל מה שאני לא מחלקת לחמישיות. אני חושבת שדברים חזותיים לחמישיות, ודברים קוליים לרביעיות. נכון מוזר?

[חתולת_בית*]

אני עושה קצב בראש שלי, וזה תמיד חייב להיות במשקל של 4 רבעים.
מאז שהפלמנקו נכנס לי לדם, הכל מחולק למשקל של 12- שזה מקצב פלמנקו טיפוסי. הצעדים ברחוב, תקתוקים.... הכל מתנגן לי בראש * 12.
un dos , un dos tres quatro cinco seis siete ocho nueve dies.....
אבל השלבים שבתקרה עדיין בחמישיות...

[יעלי_לה]

אני חושבת שדברים חזותיים לחמישיות, ודברים קוליים לרביעיות. נכון מוזר?

נורא מוזר.
אבל מסתבר שלכולנו יש סוגים די דומים של סטיות, ככה שזה כנראה לא כל-כך מוזר. זה מה שמוזר בעיניי.

(אגב, בתור ילדה היתה לי דילמה איומה ונוראית לגבי דברים חזותיים - האם אני מעדיפה מספרים זוגיים שאפשר לחלק לשתי קבוצות ימינה ושמאלה, או מספרים אי זוגיים שאפשר להתייחס לאמצעי ביניהם. למרבה המזל זה עבר לי)

[יעלי_לה]

אני חושבת שיש מכנה משותף לרוב הסטיות שתיארנו:
סלידה מאקראיות, כאוס.

[בן_עמי*]

בס"ד
אני מנהלת שיחות דמיוניות עם אנשים אמיתיים, בראש שלי
בטח גם רון ארד. לחופש נולד.

[סוסת_פרא*]

קודם, כל זה נורא מנחם לראות כמה סטיות יש לאנשים אחרים.
במיוחד אם זה משהו שחשבתי שייחודי לי, כמו: אני כל הזמן 'מקלידה' בקצות האצבעות משפטים שאני חושבת או אומרת

הזכרתן לי עוד דברים:

על עלים יבשים אני אוהבת לדרוך - גם אני. אני אשתדל במיוחד לעבור דווקא על העלים היבשים.

בדומה לזה, אני חייבת, אבל ממש חייבת ! להתלטף עם העלים של השיחים בצידי הדרך. אחרת אני מרגישה חסך.
אז אני או מעבירה עליהם את כף היד, או הולכת ממש צמוד עם הגוף ומתלטפת אתם בכתף או בפנים. זה עשוי להיראות סופּר מוזר למי שלא מבין מה קורה, כאילו אין לי מקום על המדרכה שאני חייבת להידחק אל השיחים. ולפעמים זה נראה כמו הילדים האלה שחייבים להעביר יד על העמודים של הגדר.
אני אעבור לצד השני של הרחוב אם אני מזהה אחד מרעיש במיוחד... - אצלי אותו הדבר עם שיחים שאני רואה בצד השני, וחייבת להתלטף איתם. או כשאני רוצה שגם הצד השני של הגוף שלי יקבל ליטופי-שיחים.


אני גם מאוד אוהבת לחבק עצים, ומאוד קשה לי לראות עץ שמושך את ליבי ולא לגשת לחבק אותו (כי לפעמים אני מתביישת מאנשים ברחוב). ואני בכלל צריכה לגעת בכל דבר.
מאוד מזדהה עם מה שכתבה אהבה טהורה:
_בכלל אני נוגעת בכל דבר, בדים, חפצים, כלים , קישוטים, גם כשאני באה לאנשים הביתה, אני ארים אמשש ואסתכל מכל הכיוונים על החפצים והקישוטים.
אני מלטפת את כל הפרחים בדרך הביתה ונוגעת בגזעים של העצים._

בדומה לזה, יש לי סטייה מוזרה במיוחד: אני אוהבת ללטף פסלים, במיוחד פסלי אדם. ואני פשוט אוהבת ללטף אותם בכל פינה, ולהרגיש כל דבר, ובמיוחד הכי מושך אותי ללטף את כל הבליטות והשקעים (אזניים, פה, ו... תחשבו על עוד כל מיני בליטות ושקעים בגופים אנושיים ). איכשהו אני חשה ממש כמו שאני מלטפת גוף אדם, והידיים שלי רוצות ללכת בדיוק לאותם מקומות. רק שהמוצקות של הפסל מוסיפה לתחושה מימד אחר. לא אכפת לי לעשות את זה כשאני לבד, אבל ליד אנשים...

אני גם מאוד אוהבת להרגיש דברים עם השפתיים. וגם לנשק דברים שעושים לי טוב.
פעם הסתובבתי במוזיאון, והיו שם כל מיני תמונות יפות. והייתה תמונה אחת שממש רציתי לנשק אותה. אבל אסור במוזיאון. הייתה שם שומרת שהייתה צריכה לשמור שאף אחד לא ייגע, והיה נדמה לי שהיא כל הזמן הולכת אחריי לכל פינה. אז היה רגע מסוים שוידאתי שהיא לא רואה - ו...הדבקתי נשיקה לתמונה. הייתי פשוט חייבת.

חייבת לאזן כל דבר -
אצלי זה מתבטא במיוחד בניקוי אזניים. אם אוזן אחת מגרדת לי ואני מגרדת אותה עם מקל-אזניים, אין סיכוי שאני אזניח את השנייה, למרות שהיא לא גירדה.

דבר אחרון לעכשיו (נדמה לי שאני מתחילה לככב כאן )
יש לי איזה קטע עם הפופיק. לפני כמה שנים גיליתי שהנקודה הזו אנרגטית מאוד חזקה לי, ומעבר לזה שזו נקודה שמעוררת אותי מינית, אני גם רוב הזמן מרגישה צורך במגע שם. אז או שכשאני יושבת עם עצמי אני לפעמים מניחה אצבע על הפופיק, או כשאני סתם מתחבקת עם מישהו או ישנה איתו, אני לפעמים לוקחת את היד שלו ומניחה את האצבע שלו שם.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

מעניין מה שסיפרתן עם המקצבים, אצלי יש משהו קצת דומה אבל אחר: אני מרגישה צבעים שמתקשרים למילים מסויימות. קשה לי להסביר את זה, אבל זה בעיקר קורה לי עם האלף בית ועם ימים בשבוע, למשל - בעיניי יום חמישי הוא אדום. יום ראשון כחול כהה, יום שני כחול בהיר וכו'...

וגם עוד קטע מוזר: תמיד שכאני מכינה קפה או תה בספלים לי ולעוד מישהו (בדרך כלל בן הזוג) נורא קשה לי להחליט איזה ספל לתת למי (כשהספלים בצבעים שונים). אני ממש חושבת על זה ותוהה איזה צבע יותר מתאים לי ואיזה לו, וזה משתנה מפעם לפעם. אצלי בבית יש ספלים שחורים וכחולים, וכל פעם זו אותה דילמה, לדעת איזה צבע מרגיש לי נכון.

[חתולת_בית*]

על עלים יבשים אני אוהבת לדרוך._ הכי שווה, זה חרובים יבשים שנפלו מהעץ. הם עושים רעש מגניב. חרובים יבשים באמת יגרמו לי _לעבור לצד השני של הרחוב אם אני מזהה אחד מרעיש במיוחד

[פלוני_אלמונית*]

אני מתעצבנת ברמות מרעש של לעיסות!!! גם אני, זה פשוט נורא!
אותי זה דווקא מהפנט ומרגיע
גם רעשים אחרים כמו של דפים מתקמטים.

[חתולת_בית*]

זה נשמע כמו סינסתזה מה שאת מתארת, קיזי.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

קיזי, את ממש מוזרה, הרי ברור שיום חמישי הוא כחול כהה ואילו יום ראשון הוא תכלת!

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

נכון, שמעתי פעם על תופעה כזאת אבל לא ממש זוכרת. אולי תפרטי קצת למעני, חתולת בית?

דרך עפר, מה פתאום!!: )) יום חמישי כחול כהה?? איפה את חיה?: )
מה הצבעים שלך לשאר הימים?

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

זה נשמע כמו סינסתזה מה שאת מתארת, קיזי.

את מתכוונת גם לעניין עם הספלים או רק עם הימים והאלף בית?
באמת מעניין לדעת אם זה קשור. זה לא רק עם הספלים אלא בכלל, בכל פעם שיש שני חפצים זהים אבל בצבע אחר שצריך לחלק בין שני אנשים (והדילמה כמובן הכי גדולה כשאחד מהם הוא אני).

[יעלי_לה]

סינסתזיה
להרגיש צבעים ברגליים וצלילים באצבעות

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

תודה יעלי לה.
קשה לי לדעת אם אני באמת כזאת או שכפי שאמרו כמה בדף זה מתקשר לאיזה זכרונות מהגן או מכיתה א' או משהו...: ) אין לי באמת דרך לדעת. אני גם לא מרגישה את זה בגוף ממש, זה בראש. אולי יש לי סינסתזה "קלה": )

[חתולת_בית*]

סינסתזיה זה תופעה של עירוב חושים. כלומר, את משתמשת בחוש אחד אבל מתעורר גם חוש אחר תוך כדי. הכי נפוץ, אומרים, זה לקשר מילים, אותיות או מספרים עם צבעים. כמו שאת מתארת- שלכל ימי השבוע יש צבע מיוחד, אבל את לא יודעת להסביר איך זה מתקשר בדיוק, כי ככה המח שלך עובד מאז ומעולם. את יכולה לכתוב "סינסתזיה" בוויקיפדיה ולראות עוד להרחבה.
בהשאלה, זאת תופעה שמשתמשים בה גם כעזרים ספרותיים: שקט מתוק (חוש שמיעה+טעם) , דממה שחורה (שמיעה+ראייה) וכו'. אני חייבת לומר שתמיד מאוד קינאתי באנשים כאלו, שיש להם את היכולת לערב חושים. איזה מטורף זה , למשל, לראות איזה עץ, ופתאום מתנגנת לך אופרה בראש בגלל זה!
אה, והצעה: תחזיקי 7 צבעים שונים של כוסות, כמגוון הצבעים שמתקשרים לך עם היום- וככה כל יום תשתי מכוס אחרת, ונגמרה ההתלבטות!!

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

תודה חתולת בית: )

העניין עם הספלים לא קשור לימי השבוע, אלא ל"דימוי הצבעי" של אדם מסוים: ) קשה לי להתאים את הצבע לבן אדם ומכאן הדילמה. אבל זאת הצעה מגניבה בלי קשר: ))

[דרך_עפר_שם_זמני*]

יש לי צבעים גם לתוים בסולם. דו כחול, רה חום וכולי.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

גם אצלי דו כחול: )) ולה וורוד.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

בעצם, אולי זה בגלל שהוא נכתב עם ד' ואצלי ד' כחולה.

[יעלה*]

לא יכולה לסבול ש{{}}פלוני אלמונית כותבים, בעיקר בדף בית. בבקשה תזדהו או אל תכתבו.

[אורי_יורמן*]

_אני אוהבת לאכול רק עם כף
איך רבאק, איך?_
בצבא מתרגלים לזה.
עם כף אפשר לחתוך, אפשר לנעוץ כף בדברים (אבל זה דורש מיומנות), ואפשר גם להשתמש בו בתור כף.

בחד"א צבאי לפעמים יש רק כפות נקיות וכל השאר לא קיים או לא שטוף.

[קט_קטית*]

בצבא מתרגלים לזה

בצבא שמרתי את הכפיות של "מנה חמה"

[חתולת_בית*]

בצבא שמרתי את הכפיות של "מנה חמה" שיהיה, למקרה שנאצים יגיעו. (ע"ע פולניות כאן ועכשיו )

[חוחית*]

אני אוהבת גברים שעירים במיוחד (נכון להיום גבר אחד שעיר ומיוחד)

[קוראת*]

שני 'שוסים' גדולים שגיליתי: לספור כמה כינויים אני זוכרת מהאתר (הגעתי בערך ל-450), וכמה שמות של דפים מהאתר אני זוכרת (הגעתי בערך ל-1,200 - וזו הקטגוריה הכי מוצלחת שהייתה לי, שהיה לי בה הכי הרבה מה לספור).
ואללה, רואים שיש לך הרבה זמן פנוי...

[נשואה_לשעיר*]

אני אוהבת גברים שעירים במיוחד (נכון להיום גבר אחד שעיר ומיוחד)

מה, זה נחשב לסטייה?!

(זה כזה נעים, פרווה מלטפת...)

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

עוד כמה קטנות
יש לי כישרון יוצא דופן לראות בעלי חיים בתוך אנשים. למשל בכיתה שלי היתה ילדה שדמתה לדב נמלים!
יש אנשים ממשפחת הנברנים למשל..
כשאני יצירתית במיוחד אני גם יכולה להתאים פרי או ירק לבן אדם.
זה נשמע הזוי אבל כשאני משתפת מישהו אז בד"כ המישהו הזה יתפוס את הראש ויגיד "וואו!!!זה נכון!!!"

חוצמזה, ראיתם את הסרט "הכי טוב שיש"? - תדעו שיש שם לתופעות המוזרות האלו וברמה מסויימת
נניח של ניקיון כפייתי - זו ממש מחלה.
גם אני דרך אגב בילדותי הייתי חייבת לאזן כל דבר. אם נגיד נגעתי בעמוד ביד ימין הייתי מייד חייבת לגעת בשמאל.
הייתי חייבת לדרוך על כל המיכסים של הביוב ברחוב, לפעמים הייתי משנה את הדרך רק כי ידעתי שיש שם מכסה.

יצאתי מזה כשהתחלתי בדרך רוחנית בחיי והבנתי שזה נובע מתחושה שהדברים אינם בשליטתי ובמעשים האלו היתה לי תחושה (מדומיינת כמובן) שאני בשליטה.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

יש לי כישרון יוצא דופן לראות בעלי חיים בתוך אנשים
גם אני משחקת בזה הרבה: ))
זה נשמע הזוי אבל כשאני משתפת מישהו אז בד"כ המישהו הזה יתפוס את הראש ויגיד "וואו!!!זה נכון!!!"
נכון, כי לפעמים זה פשוט כזה שקוף הדמיון הזה לחיה: ))

לפירות וירקות עוד לא הגעתי...

[חתולת_בית*]

רואים שיש לך הרבה זמן פנוי... או לחילופין, הרבה זמן פנוי בשירותים...

[בן_עמי*]

בס"ד
"רשרוש"
עדולה

יונתן אוהב ללכת
דוקא על עלי שלכת!
העלים היבשים
קרש... קרש... קרש...מרשרשים.

"מהספר-"אני בחגים ובעונות"

פעם שלישית שאני מוסיפה את השיר, ומישהו מוחק.
להוסיף מחיקה בבאופן לסטיות?

[קט_קטית*]

_אני אוהבת גברים שעירים במיוחד (נכון להיום גבר אחד שעיר ומיוחד)
מה, זה נחשב לסטייה?!_

בעיניי גברים חלקים זו סטיה!
מה אני צריכה גבר יותר חלק ממני במיטה?

[אלטר_אגו*]

מה, זה נחשב לסטייה?!
לדעתי לא. התאמצי יותר בבקשה!

[משפחת_אושר*]

וכשאני מקשיבה למישהו אני חייבת למשש משהו עם האצבעות, או לפורר עלים יבשים, או לצייר. ברור!

אני יכולה לשבת שעות על האדמה עם מקל עץ קטן ולחפור, ליישר, לחרוט ולהחליק את החול, וכל זה בכדי לחשוב בשקט. ברור!! אבל עם הילדים אין לזה כל כך זמן. אני מאוהבת ברגעים האלו.

אני מלטפת את כל הפרחים בדרך הביתה ונוגעת בגזעים של העצים. ברור!!!!

אני גם חייבת לגעת/ למשש כהוגן קטניות ודגנים למיניהם המוצעים למכירה בשוק, ללא כוונה לקנות אותם אח"כ. הסוחרים לא מתלהבים מזה כמובן..

יש לי איזה קטע עם הפופיק לא מסוגלת שיגעו לי בפופיק. זה עושה לי בחילה. וגם לא בעפעפיים.

אם לכל כך הרבה אנשים יש את אותה סטייה, זו כבר לא סטייה אלא נורמה, לא?

[דנדוש*]

למ רוח בננה על לחם...
לא יכולה לישון עם האור הכי קטן
לא יכולה לשמוע מים זורמים או טפטוף מהשירותים
לא לקרא ספר יותר משבוע..
לאכול מפה לפה...
לשמור על דיאטה מעל ל-3 חודשים...
אוהבת להוציא את היד מהחלון בנסיעה להרגיש את התנועה של הרוח

[חוחית*]

_מה, זה נחשב לסטייה?!
לדעתי לא. התאמצי יותר בבקשה!_
טוב, טוב אני מקפלת את הזנב בין הרגליים.

[סוסת_פרא*]

לא לקרא ספר יותר משבוע..
ואני יכולה לקרוא 14 (!) ספרים במקביל (זה, כמובן, לוקח יותר משבוע, מן הסתם...).

כבר נזכרתי בעוד, אבל בהזדמנות.

דף כיפי...

[סוסת_פרא*]

וואי, בעצם, נזכרתי במשהו שאני חייבת לכתוב עכשיו ! סטייה שאין כדוגמתה !

שאני, בכל שיחת טלפון חשובה - נגיד היכרות או עבודה או בירור על איזו סדנא או טיפול אלטרנטיבי - כותבת לי את פרטי השיחה תוך כדי.
אני מתכוונת, לא רק הפרטים הטכניים היבשים - כמו מי, מה ומתי. אלא ממש כ-ל מה שהבן אדם אומר.

(בעצם, אני נזכרת שגם בשיעורים והרצאות וסדנאות, אפילו לא הכי חשובות בעולם - אני תמיד כותבת. כמעט כל מילה.
זה גם עוזר לי להתפקס ולהישאר מרוכזת, גם לזכור יותר טוב, וגם אפשרות לחזור לחומר יותר מאוחר).

בשיחות טלפון זה נהיה סוטה במיוחד בשיחות היכרות עם גברים.
כי השיחות האלו יכולות להיות ממש ארוכות, במשך כמה שעות.
ובמשך כמה שעות - אני כותבת וכותבת וכותבת.
מה שהוא מספר על החברה הקודמת שלו, ולמה הוא עזב את העבודה האחרונה, לאן הוא נוסע מחר, איזה ספרים מעניינים הוא קרא, למה הוא לא סובל את הסופר הזה והזה וכו' וכו'.
אני גם מתארת את הדיאלוגים בינינו, אם זה חיוני. (למשל: 'שאלתי כך וכך והוא ענה לי כך וכך...'. או 'הוא אמר שכך וכך ועניתי ש...')
ותוך כדי כך נכנסות הערות או מחמאות שהוא אומר לי. (נגיד אני כותבת 'אומר שאני חמודה מאוד'. או 'אומר שאני נשמעת מאוד רוחנית').
וגם הערות שלי עליו בצד, עם סימן קריאה גדול. ('נשמע בן אדם מודע'. או 'לא נשמע מודע לעצמו בכלל', 'נראה שלא יודע לתת מחמאות' וכו'.).
בסוף, אני כותבת איך הסתיימה השיחה ומה קבענו, ואת ההתרשמות שלי ממנו. ('נראה כמו בן אדם סגור רגשית'. 'לא נראה שיש לנו הרבה משותף, אבל נשמע חמוד אז אולי בכל זאת...' וכד').

לפעמים אני ממלאת בשיחה כזו איזה 10 או 15 עמודים !

הקטע זה שהרבה פעמים בשיחה, אני עסוקה בלכתוב את מה שדיברנו, ואז אני בשקט כמה רגעים. אנשים לא מבינים למה אני כזאת שקטה בין משפט למשפט, ולפעמים נדמה להם שאני כנראה חושבת לעומק על מה שהם אמרו.

האמת, שזה באמת עוזר לי לעקוב אחרי השיחה ולהיות מרוכזת.
וגם, לפני הפגישה - לעשות 'שיעורי בית', ולהיזכר במי ובמה מדובר. (במיוחד אם עבר זמן, או שהיו לי היכרויות טלפוניות עם כמה גברים בטווח זמן קצר, שאז זה ממ-ש חיוני, אחרת הכול נהיה לי סלט בראש....)

אנשים לפעמים ממש מתפעלים מהפרטים שאני 'זוכרת' עליהם, וזה עושה להם הרגשה טובה.

גיליתי את ה'סטייה' הזאת תוך כדי שיחה רק לשני אנשים שדיברתי איתם.
אחד אמר שאני סוטה. והשני חשב שזה נחמד.

עם הראשון מביניהם, גם קרה שבשיחה הבאה הוא סתר משהו שאמר בשיחה הקודמת ולא האמין לי, אז פתאום הדפים האלה שימשו כפרוטוקול והוכח שהוא אכן סתר את עצמו ! אז זה ממש עצבן אותו.
למרות, שכמובן לא הייתה לי שום כוונה לכתוב 'פרוטוקול'.

אני עושה זאת בתמימות, לעצמי, כי אני מרגישה צורך בזה (לתעד, לזכור).
וזורקת את הדפים כשזה כבר לא רלוונטי. (לפחות אני כותבת על ניירות טיוטה )

אחרי ששחר מת (בלוג מוות) - מאוד שמחתי לגלות פתאום את הדפים שכתבתי בשיחה הראשונה איתו. והתברר לי שהוא אמר לי אז כ"כ הרבה דברים ששכחתי....

זה ממש קשה לזכור פרטי-דברים שאומר לנו מישהו שאנחנו עדיין אף פעם לא פגשנו, ואין לנו דמות שלו בראש. אחרי שמכירים כבר זוכרים הרבה יותר...

[ידי_אור*]

איזה דף מגניב. ואיזה סטיות חמודות.
מזדהה עם חלקן.
אני מסודרת באופן כפייתי. כשאני מארגנת את הבית בבוקר, לוקח לי מלא זמן לקפל את השמיכות וליישרן...
הארון בגדים שלי ללא דלתות ולכן כל מי שנכנס לחדר השינה נדהם מהסדר...פעם עבדתי בזה..
פעם השריטה היתה יותר עמוקה..הייתי מסדרת לפי צבעים וסוגי בדים, היום אני כבר לא למזלי !
אני גם מדברת לעצמי המון, בקול רם, ומשתמשת בלשון רבים. כשאני "תופסת את עצמי על חם", אני נקרעת מצחוק ומבוכה..תמיד ידעתי בתוכי שאני יותר מסתם אחת...
איזה כיף להרגיש חופשיה לחלוק סדקים..

[קלמנ_טינה*]

תמיד שכאני מכינה קפה או תה בספלים לי ולעוד מישהו (בדרך כלל בן הזוג) נורא קשה לי להחליט איזה ספל לתת למי
גם אני! (-:

נראה לי שצריך לשנות את שם הדף ל"מנהגים שנחשבו מוזרים ומתברר שהם לא"

[חתולת_בית*]

נראה לי שצריך לשנות את שם הדף ל"מנהגים שנחשבו מוזרים ומתברר שהם לא?"
כן, אני חייבת לציין שאני מזה מאוכזבת . כל הסטיות שלנו הן אותו הדבר! כולנו דורכים על עלים יבשים, מחבקים עצים ומתמרחים בפרחים, אוכלים עם כפות, מחלקים דברים לרביעיות, מדברים אל עצמנו. זהו?!
אם לכל כך הרבה אנשים יש את אותה סטייה, זו כבר לא סטייה אלא נורמה, לא?
איפה יימצא מישהו אמיץ, שיבוא ויגיד משהו עסיסי: אני אוכל עם הרגליים, אני חייב להתחיל בננה מהסוף, אני אוכל מרק עם מזלג, אני חייב להסתובב ימינה לפני שאני מסתובב שמאלה... משהו!?!?! כולנו בעצם סוטים כאלה משעממים!

[גברת_פלפלת*]

איפה יימצא מישהו אמיץ, שיבוא ויגיד משהו עסיסי:
יאללה, מה כבר יכול להיות. יש לי סטייה ממש מוזרה. לפעמים כשאני רואה סרט עם תרגום אני כאילו משרטטת את הפיסוק במשפט, אבל בראש. מספיק הזוי בשבילך, חתולה?

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אני חושבת שבינתיים הסטייה של סוסת פרא עם הכתיבה תוך כדי שיחה לוקחת. זה באמת ממש מוזר: ) ברכותיי.
ואיפה אורי יורמן שיספר איך הוא ישן עם פירות במיטה??

[ניצן_אמ*]

אני חושבת שבינתיים הסטייה של סוסת פרא עם הכתיבה תוך כדי שיחה לוקחת. זה באמת ממש מוזר: ) ברכותיי.
פחח.
גם אני סקריפטרית. רק ככה אני מצליחה להתרכז במה שמדברים איתי (כשהוא כתוב לי מול העיניים ועובר לי דרך האצבעות)
יש לי 7 מליון קלסרים מהלימודים (מישהו צריך ניירות?) שלא קראתי אף פעם. ואם יש לי שיחה חשובה (זה לא קורה כל כך הרבה) אז בהחלט חמושה בעט. לא אגיד שכל מילה, אבל בהחלט כל דבר חשוב וכל פעם שמחשבתי נודדת...
אם לומר את האמת, לפני שעברתי שינוי די מז'ורי בחיי (לפני כ 7-8 שנים) כשעוד הייתי בסצינת הדייטינג התל אביבית, לא היה הרבה סיכוי שה"מועמדים" יצליחו להשחיל מילה ממילא, אז לא כתבתי הרבה בשיחות האלה...

ואילה, OCD על רגל אחת, לא מוגדר כעצם זה שיש התנהגויות כאלה, אלא שהן מעיקות, אקססיביות וכפייתיות (זה ה"C") ובעצם נועדו להתמודד עם מחשבות קשות חוזרות ומעיקות (זה ה"O") ושכל זה ממש מפריע לתפקוד היומיומי. רק אז זה בכלל יכול להיות מוגדר כ"D" (הפרעה) וגם לא תמיד. אז אל תפסיקו למשש ולמשמש ולדרוך ולספור. זה רק אנושי.

אז כן. כולם פה לגמרי נורמלים. לכולם יש תנודות במצבי הרוח ועם זאת הרב המוחץ הם לא מאנים דפרסיביים, כולם עצובים מדי פעם ואפילו אומרים שהם "בדכאון" כשהם בעצם לא, לפחות לא דיכאון קליני... לכולם יש חרדות והדרך משם להפרעת חרדה ארוכה, וכו'

כל ההפרעות הפסיכולוגיות שנקראות "אבנורמליות" הן מקרי קיצון-קיצון-קיצון של תופעות שהן לגמרי נורמליות ופושות בקרב רב עד כל האוכלוסיה. האמת, היה יכול להיות מעניין אם אנשים היו חיים את הנורמליות שלהם בכיף, בלי לחשוש שהם משונים... מעניין כמה עצים היו יותר מאושרים אם היו מקבלים כל כך הרבה יותר חיבוקים ספונטניים, וכמה אנשים היו יותר מאושרים פשוט מלמשש כל דבר שהם רואים...

[דרך_עפר_שם_זמני*]

היר, היר!

[ילדת_טבע*]

כשהייתי ילדה לא יכולתי ללכת על מדרכה סדוקה או עם טקסטוקה צ'אנקית, זה היה עושה לי כאב ראש. בדרך מהבית של הורי לגן הילדים היתה רחבה ענקית עם מרצפות איומות כאלה שבנוסף לכל לא היו אחידות בסדר שלהן... זה היה עינוי יומיומי בשבילי ללכת משם (כמובן שאמא שלי סימנה אותי כקוקו פוטנציאלי בגלל זה וגם בגלל עוד דברים שהטריפו אותי).
אני לא יכולה ללכת באותו מסלול פעמיים, כלומר אם אני יוצאת לטיול אני חייבת לחזור בדרך אחרת. גם כשאני הולכת סתם למכולת. מזל שיש שני שבילים שמובילים לשער הבית שלנו.
יש לי נוהג לענות לתכתובות בבאופן בראש ולהסתפק בכך. אני יכולה לענות תשובה ארוכה מאוד מופורטת מאוד, זה יכול להחזיק אותי עירה בלילה כאילו באמת ישבתי מול המסך והקלדתי אבל לעולם לא לשחזר אותה ולכתוב אותה "על אמת" כי זה כבר מיצה את עצמי מבחינתי, אגב את תגובת המגיב אני גם מדמיינת ודיינו. אני בטוחה שזה חוסך לא מעט והיה הרבה יותר טוב אם הייתי עושה את זה יותר.
מאוד מאוד קשה לי שנוגעים לי בדברים. אני בלגאניסטית מקצוענית מהליגה הבין לאומית הגבוהה (סוסת פרא ו אלה לי לה יכולות להעיד). מתחפרנת שמתערבים לי בבלגאן. אני יודעת בדיוק איפה כל דבר נמצא בבלגאן שלי ואם מישהו נוגע... נפלו השמים עכשיו איך אני אמצא משהו בבלגאן הזה? היה לי חבר פעם שאמר שאני כמו המשוגעת בסרט "מיזרי" אם מישהו יזיז לי את הפינגווין מילימטר אני ארגיש. הוא צדק. היום כשאני חולקת את הבלגאן שלי עם איש מאוד מאוד מבולגן, ילדה בת שנתיים ושמונה שבעצמה אחראית על לא מעט טרור וכל החתולים האלה אני מוצאת את עצמי אחת לכמה זמן ממש חוטפת את הסעיף על הבלגאן שלהם כי בגללו אני לא מוצאת כמובן כלום בבלגאן שלי (האיש אגב, לא מבין בכלל את העניין הזה ונעלב כל פעם מחדש כי אני מבלגנת גם כן ובכל זאת כועסת עליו שהוא מבלגן).
לגבי עניין ההקלדה: גם אני מקלידה עיוור לפעמים תוך כדי שיחה אבל לא עם האצבעות אלא ממש בראש, חושבת לעצמי איפה האותיות נמצאות. לפעמים זה גורם לי לעשות כל מיני תנועות עם העיניים...
לא יכולה לשבת על כסא ליד שולחן ולאכול, מרגישה ממש דבילית אם אין לי ברירה, חייבת לשבת על הרצפה בהריון כל הזמן היו מציקים לי על ידי פינוי מקומות ישיבה גבוהים וכביכול יותר נוחים ואני הייתי מסתבכת עם הבטן והשולחן וכל זה. כל כך הרבה יותר נוח כשהבטן מתחת לשולחן, לא?
אגב, סטיות, ברגע שקראתי את כל הסטיות פה הבנתי שהכינוי סטיה הוא ממש, אבל ממש לא מתאים. אני, בתור אחת שיש לה כל מני ג'וקים מצאתי את עצמי משותקת עקב כך שלא הצלחתי לקרוא לאף אחד מהם סטיה. ותגידו לי את האמת, זו סטיה זו? סתם ג'וק קטן וחביב.

[יעלי_לה]

יש לי נוהג לענות לתכתובות בבאופן בראש ולהסתפק בכך. אני יכולה לענות תשובה ארוכה מאוד מופורטת מאוד, זה יכול להחזיק אותי עירה בלילה כאילו באמת ישבתי מול המסך והקלדתי אבל לעולם לא לשחזר אותה ולכתוב אותה "על אמת" כי זה כבר מיצה את עצמי מבחינתי, אגב את תגובת המגיב אני גם מדמיינת ודיינו. אני בטוחה שזה חוסך לא מעט והיה הרבה יותר טוב אם הייתי עושה את זה יותר.
גם אצלי!!! D-: (חוץ מהקטע של הלהישאר ערה בלילה)

אגב, סטיות, ברגע שקראתי את כל הסטיות פה הבנתי שהכינוי סטיה הוא ממש, אבל ממש לא מתאים. אני, בתור אחת שיש לה כל מני ג'וקים מצאתי את עצמי משותקת עקב כך שלא הצלחתי לקרוא לאף אחד מהם סטיה. ותגידו לי את האמת, זו סטיה זו? סתם ג'וק קטן וחביב.
נכון, ובגלל זה שם הדף צורם לי. מציעה מה הג'וק שלך או גחמות משוגעות של מבוגרים (כהמשך ל-גחמות משוגעות של ילדים, שגם הוא התחיל כ-''סטיות'' של ילדים)

[חתולת_בית*]

צודקות מאה אחוז!! עוד הצעה לשם: מה השריטה שלך

[משוטטת*]

כשראיתי את שם הדף במה חדש בהתחלה חשבתי שזה מה הסטייק שלך

(וול דאן, תודה )

[משפחת_אושר*]

מה השריטה שלך?
שם טוב. גם גחמות.

[סוסת_פרא*]

אבל מה הסטייה שלך זה שם הרבה יותר עסיסי. אני מעדיפה אותו !

[עינ_התכלת*]

נגעלת מציפורים - ציפורים חיות ובמיוחד מתות!!!!
נראה לי שהן הולכות להישבר או משהו...

באופן מוזר אחי סובל מאותה הסטייה בדיוק - עד כדי כך שהוא לא מסוגל לאכול עוף...

[אמא_אינקובטור*]

בעיניי יום חמישי הוא אדום. יום ראשון כחול כהה, יום שני כחול בהיר וכו'... אצללי יום ראשון אדום לגמרי, שני כחול. שלישי צהוב, רביעי ורוד, חמישי ירוק או חום, תלוי במצב הרוח.

[אמא_אינקובטור*]

קולבי הבגדים בארון חייבים להיות תלויים על המוט כך שהבטן העגולה של הוו העליון פונה אלי, והקצה מכוון אל דופן הארון.
צד הפתח חייב להיות משמאל, הגב מימין.
הגרביים חייבות להיות מגולגלות לכדור כדורי ככל האפשר, יש אנשים שמקפלים את הגרבים יחד באמצעות קיפול סמלי בקצה - זה משגע אותי.
וכשאני נכנסת למכונית, צריך להיות שם שקט. לא מסוגלת להניע ומיד לשמוע איזה רדיו או דיסק שמישהו שמע אתמול.
וכמובן, סופרת פסים של מעברי חציה או שרה לי בשקט "דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי" עם כל פס.

[אליס_בארץ_המראה*]

וגם כותבת עם האצבע על הבוהן מלים שאני חושבת עליהן (בכתב יד)

גם אני . כשהייתי ילדה זה היה ממש אובסיבי, הייתי גם "מציירת" ככה על הבוהן במשך שעות.

וגם, אני לא יכולה לקרוא ספרים בשקט. חלק מההנאה שלי היא ללחוש חלקים מההברות ולהזיז את השפתיים עם ההברות שאני לא לוחשת. זה מוגבל רק לספרים משום מה

[אליס_בארץ_המראה*]

_קולבי הבגדים בארון חייבים להיות תלויים על המוט כך שהבטן העגולה של הוו העליון פונה אלי, והקצה מכוון אל דופן הארון.
צד הפתח חייב להיות משמאל, הגב מימין._

זו סטייה? ככה צריך!