על ידי במבי_ק* » 15 יולי 2008, 18:09
חשבתי שהדף הזה יכול להיות גם מקום לחלוק את מסקנות החיפוש אחרי משפחתית נורמלית, לאנשים שלא מוכנים/ יכולים להוציא יותר מ 50 אלף ש"ח על רכב. אני יודעת שאנחנו ועודד יצאנו מאותה נקודת הנחה, שאוטו "משפחתי" רגיל ממש לא מספק את מה שצריך למשפחה עם שלושה ילדים (אנחנו בדרך לשם). לנו היתה מאזדה בימבה קטנטנה ששירתה אותנו 8 שנים נהדר, שהיה ברור שצריך להחליף כי אין סיכוי ששלושה ילדים נכנסים בנוחות מאחורה, שלא לדבר על עצביה הרופפים של האמא בעניין החגירה (בכל פעם שלקחנו חבר מהגן בבוסטר, שהיה תקוע בין שני כסאות הילדים, הייתי מקללת. איזה סיוט למצוא את השקע של התקע, וכמה מאמצים וזיעה צריך להשקיע בזה).
אז הנה מה שאנחנו חיפשנו -
מכונית יותר רחבה, עם שלושה מושבים מאחורה, ולא רק "אי" צר שבמושב האמצעי.
חיפשנו מכונית שתהיה יותר גבוהה, שהחגירה לא תהיה כרוכה בהתכופפות בכל פעם.
שיהיה מקום אחסון נורמלי וגדול.
תקציב: בין 35-45 אלף ש"ח.
קילומטראז' יחסית נמוך.
שלא יהיה מטחנת דלק.
האפשרויות שעלו היו -
פיאט מולטיפלה (מומלצת ע"י
תבשיל קדרה ו
עודד המחפש) - הם בטח יוכלו להרחיב על יתרונותיה, והם רבים. החסרונות, ע"פ התחקיר שאנחנו עשינו, הם בעניין של אמינות (הרבה מוסך) וחלקים מתפרקים, שזה משהו שבנזוגי יכול להתחרפן ממנו. למרות זאת, מדי פעם חיפשנו גם מכונית כזו, אבל קשה למצוא בקילומטרז' נמוך יחסית.
רנו סניק - אוטו יחסית רחב. סובל מבעיות אמינות וכמעט כל מי שדיברנו איתו שנסע על האוטו, היה צריך להחליף בשלב כלשהו את הגיר. אבל יש לאוטו יתרונות בולטים, ביניהם - המחיר שלו נשחק מהר (בגלל עניין האמינות) מה שהופך אותו לאוטו משומש יחסית חדש, בתקציב שלנו. החלטנו לוותר על שירותיו, בגלל עניין האמינות. הרגשנו שבשביל אנשים כמונו להוציא סכום כ"כ גדול על אוטו ואח"כ להמשיך להוציא על מוסכים - זה יותר מדי.
מאזדה פרימסי - אוטו מדהים. אין דגמים חדשים שלו, החליף אותו מאזדה 5. הפרימסי, ובכלל המאזדות, הם יותר יקרים אבל מאוד מאוד אמינים (כמו רוב היפניות). המחיר שלו היה יותר יקר, אבל עדיין אפשרי, ופלירטטנו עם הרעיון. שווה בדיקה.
רנו קנגו / סיטרואן ברלינגו - בסופו של דבר קנינו סיטרואן ברלינגו, דגם מולטי-ספייס. אלה מכוניות מסחריות, אבל בשנים האחרונות עברו איזשהו שדרוג לכיוון של אוטו "פרייבט" קצת מגושם אמנם, אבל מאוד נוח. מאוד קשה למצוא מכוניות כאלה במצב נורמלי, כי הן בדרך כלל משרתות כלמיני בעלי מקצוע קטנים (אינסטלטורים, חשמלאים, סוחרים) שנוסעים המון (כלומר, קילומטראז' פסיכי ומעלה), חלק מהם שקרנים אויומים וזה די מפחיד לאנשים שלא מבינים כלום במכוניות, וגם חלק גדול מהמכוניות שייכות לחברות שונות. ובכל זאת, ניתן למצוא גם מאנשים פרטיים. בקניית רכב כזה חשוב מאוד להקפיד על קילומטראז' נמוך (עד 150 אלף, נניח, לאוטו משנת 2003), ועל ספר טיפולים. ספר טיפולים מבטיח שהרכב טופל במוסך מורשה, וניתן לראות את כל ההיסטוריה שלו בעל מוסך מורשה (במחשב, או בספר עצמו). יש משהו שנקרא "טיימינג" שעושים כשהאוטו מגיע לקילומטראז מסויים, ואם לא עושים אותו (כמובן שאין לי מושג מה זה, אני רק משתפת במה שלמדנו) זה ממש לא טוב. חשוב לבדוק תיעוד של הטיימינג והאם הוא נעשה בשלב הנכון. מומלץ לקחת את האוטו לבדיקה במכון. כשלוקחים לבדיקה כדאי להחתים את בעל האוטו על נייר שאם עולות בעיות רציניות במנוע/גיר/שלדה הוא ישלם את הבדיקה. כי לחלק מבעלי הרכב אין בעיה לשקר לגבי מצב האוטו וגם להבטיח שהם ישלמו את הבדיקה במידה ויתגלה שלא מסרו מידע נכון לגבי דברים רציניים, ואח"כ כמובן לא להסכים לשלם. לכן כדאי מראש לשאול אם יהיו מוכנים לחתום על נייר כזה.
לקנגו ולברלינגו יש דגמים עם דלת אחורית אחת, ויש דגמים עם שתי דלתות אחריות. הדגם עם שתי הדלתות, שהוא חיוני לשימוש משפחתי (שאפשר להוציא ולהכניס את הילדים משני הצדדים) קוראים "6 דלתות". למה 6? כי מאחורה (בבגאז') יש שתי דלתות שנפתחות הצידה, מה שהופך את האוטו לבעל 6 דלתות. בדגם שלנו, שמתהדר בשם "מולטי-ספייס", יש דלת אחת מאחורה, שנפתחת למעלה. זה נוח גם כי אפשר לראות מאחורה את כל השמשה, ולא עם הפרדה באמצע. אבל זה לא ממש קריטי. הבגאז' ממש מרווח!
יתרונות נוספים - האוטו גבוה. לנשים קטנות (רמז - אני) זה ממש משפר את חוויית הנהיגה. אני יושבת יותר גבוה, ורואה יותר טוב את הכביש. בגלל שהאוטו גבוה, נוח מאוד לקשור את הילדים (לא צריך להתכופף). האוטו בא עם וילונות בחלונות של הילדים (!!!!!!!!!). זה ענק. הם יכולים להסיט לבד כשהם רוצים, וזה פוטר אותנו מהבד המאובק המתנפנף שתקוע בחלון ושצריך בכל פעם לשים ולהוריד. איך זה לא סטנדרט בכל המכוניות?!
חסרונות - האוטו קצת מגושם. צריך להתרגל לנהיגה עליו. זה גיר ידני. לנו זה לא מפריע כי גם לפני כן נהגנו על ידני, אבל בכל זאת יש משהו מגושם-משהו בהחלפת מהלכים, שאנחנו עדיין צריכים להתרגל אליו. המכוניות האלה (קנגו וברלינגו) די אמינות עד לשלב מסויים, אבל אם התחרעו על האוטו זה יכול להיות אוטו שמבקר הרבה במוסך. לכן צריך להשתדל להתעקש למצוא אוטו במצב טוב (אנחנו מקווים שהצלחנו. ביום הראשון אחרי שקינו אותו הוא נתקע! זה היה ממש דרמטי. אבל זה היה משהו קטן, שעלה בבדיקה במכון בדיקה והיה ברור מראש שנצטרך לתקן מתישהו. אבל המתישהו הזה זימן את עצמו ליום הראשון שלנו עם האוטו). הברלינגו נחשבות ליותר אמינות ונוחות מהקנגו, אבל לא באופן דרמטי.
בסופו של דבר שילמנו קצת יותר ממה שהתכוונו - 47.5 אלף ש"ח, על אוטו משנת 2003, שעשה 100,000 ק"מ. אבל הרגשנו שאנחנו מוכנים לספוג את זה עכשיו איכשהו, ולקנות משהו שנראה לנו אמיו ובמצב טוב. בינתיים אנחנו מאוד מרוצים.
חשבתי שהדף הזה יכול להיות גם מקום לחלוק את מסקנות החיפוש אחרי משפחתית נורמלית, לאנשים שלא מוכנים/ יכולים להוציא יותר מ 50 אלף ש"ח על רכב. אני יודעת שאנחנו ועודד יצאנו מאותה נקודת הנחה, שאוטו "משפחתי" רגיל ממש לא מספק את מה שצריך למשפחה עם שלושה ילדים (אנחנו בדרך לשם). לנו היתה מאזדה בימבה קטנטנה ששירתה אותנו 8 שנים נהדר, שהיה ברור שצריך להחליף כי אין סיכוי ששלושה ילדים נכנסים בנוחות מאחורה, שלא לדבר על עצביה הרופפים של האמא בעניין החגירה (בכל פעם שלקחנו חבר מהגן בבוסטר, שהיה תקוע בין שני כסאות הילדים, הייתי מקללת. איזה סיוט למצוא את השקע של התקע, וכמה מאמצים וזיעה צריך להשקיע בזה).
אז הנה מה שאנחנו חיפשנו -
מכונית יותר רחבה, עם שלושה מושבים מאחורה, ולא רק "אי" צר שבמושב האמצעי.
חיפשנו מכונית שתהיה יותר גבוהה, שהחגירה לא תהיה כרוכה בהתכופפות בכל פעם.
שיהיה מקום אחסון נורמלי וגדול.
תקציב: בין 35-45 אלף ש"ח.
קילומטראז' יחסית נמוך.
שלא יהיה מטחנת דלק.
האפשרויות שעלו היו -
פיאט מולטיפלה (מומלצת ע"י [po]תבשיל קדרה[/po] ו [po]עודד המחפש[/po]) - הם בטח יוכלו להרחיב על יתרונותיה, והם רבים. החסרונות, ע"פ התחקיר שאנחנו עשינו, הם בעניין של אמינות (הרבה מוסך) וחלקים מתפרקים, שזה משהו שבנזוגי יכול להתחרפן ממנו. למרות זאת, מדי פעם חיפשנו גם מכונית כזו, אבל קשה למצוא בקילומטרז' נמוך יחסית.
רנו סניק - אוטו יחסית רחב. סובל מבעיות אמינות וכמעט כל מי שדיברנו איתו שנסע על האוטו, היה צריך להחליף בשלב כלשהו את הגיר. אבל יש לאוטו יתרונות בולטים, ביניהם - המחיר שלו נשחק מהר (בגלל עניין האמינות) מה שהופך אותו לאוטו משומש יחסית חדש, בתקציב שלנו. החלטנו לוותר על שירותיו, בגלל עניין האמינות. הרגשנו שבשביל אנשים כמונו להוציא סכום כ"כ גדול על אוטו ואח"כ להמשיך להוציא על מוסכים - זה יותר מדי.
מאזדה פרימסי - אוטו מדהים. אין דגמים חדשים שלו, החליף אותו מאזדה 5. הפרימסי, ובכלל המאזדות, הם יותר יקרים אבל מאוד מאוד אמינים (כמו רוב היפניות). המחיר שלו היה יותר יקר, אבל עדיין אפשרי, ופלירטטנו עם הרעיון. שווה בדיקה.
רנו קנגו / סיטרואן ברלינגו - בסופו של דבר קנינו סיטרואן ברלינגו, דגם מולטי-ספייס. אלה מכוניות מסחריות, אבל בשנים האחרונות עברו איזשהו שדרוג לכיוון של אוטו "פרייבט" קצת מגושם אמנם, אבל מאוד נוח. מאוד קשה למצוא מכוניות כאלה במצב נורמלי, כי הן בדרך כלל משרתות כלמיני בעלי מקצוע קטנים (אינסטלטורים, חשמלאים, סוחרים) שנוסעים המון (כלומר, קילומטראז' פסיכי ומעלה), חלק מהם שקרנים אויומים וזה די מפחיד לאנשים שלא מבינים כלום במכוניות, וגם חלק גדול מהמכוניות שייכות לחברות שונות. ובכל זאת, ניתן למצוא גם מאנשים פרטיים. בקניית רכב כזה חשוב מאוד להקפיד על קילומטראז' נמוך (עד 150 אלף, נניח, לאוטו משנת 2003), ועל ספר טיפולים. ספר טיפולים מבטיח שהרכב טופל במוסך מורשה, וניתן לראות את כל ההיסטוריה שלו בעל מוסך מורשה (במחשב, או בספר עצמו). יש משהו שנקרא "טיימינג" שעושים כשהאוטו מגיע לקילומטראז מסויים, ואם לא עושים אותו (כמובן שאין לי מושג מה זה, אני רק משתפת במה שלמדנו) זה ממש לא טוב. חשוב לבדוק תיעוד של הטיימינג והאם הוא נעשה בשלב הנכון. מומלץ לקחת את האוטו לבדיקה במכון. כשלוקחים לבדיקה כדאי להחתים את בעל האוטו על נייר שאם עולות בעיות רציניות במנוע/גיר/שלדה הוא ישלם את הבדיקה. כי לחלק מבעלי הרכב אין בעיה לשקר לגבי מצב האוטו וגם להבטיח שהם ישלמו את הבדיקה במידה ויתגלה שלא מסרו מידע נכון לגבי דברים רציניים, ואח"כ כמובן לא להסכים לשלם. לכן כדאי מראש לשאול אם יהיו מוכנים לחתום על נייר כזה.
לקנגו ולברלינגו יש דגמים עם דלת אחורית אחת, ויש דגמים עם שתי דלתות אחריות. הדגם עם שתי הדלתות, שהוא חיוני לשימוש משפחתי (שאפשר להוציא ולהכניס את הילדים משני הצדדים) קוראים "6 דלתות". למה 6? כי מאחורה (בבגאז') יש שתי דלתות שנפתחות הצידה, מה שהופך את האוטו לבעל 6 דלתות. בדגם שלנו, שמתהדר בשם "מולטי-ספייס", יש דלת אחת מאחורה, שנפתחת למעלה. זה נוח גם כי אפשר לראות מאחורה את כל השמשה, ולא עם הפרדה באמצע. אבל זה לא ממש קריטי. הבגאז' ממש מרווח!
יתרונות נוספים - האוטו גבוה. לנשים קטנות (רמז - אני) זה ממש משפר את חוויית הנהיגה. אני יושבת יותר גבוה, ורואה יותר טוב את הכביש. בגלל שהאוטו גבוה, נוח מאוד לקשור את הילדים (לא צריך להתכופף). האוטו בא עם וילונות בחלונות של הילדים (!!!!!!!!!). זה ענק. הם יכולים להסיט לבד כשהם רוצים, וזה פוטר אותנו מהבד המאובק המתנפנף שתקוע בחלון ושצריך בכל פעם לשים ולהוריד. איך זה לא סטנדרט בכל המכוניות?!
חסרונות - האוטו קצת מגושם. צריך להתרגל לנהיגה עליו. זה גיר ידני. לנו זה לא מפריע כי גם לפני כן נהגנו על ידני, אבל בכל זאת יש משהו מגושם-משהו בהחלפת מהלכים, שאנחנו עדיין צריכים להתרגל אליו. המכוניות האלה (קנגו וברלינגו) די אמינות עד לשלב מסויים, אבל אם התחרעו על האוטו זה יכול להיות אוטו שמבקר הרבה במוסך. לכן צריך להשתדל להתעקש למצוא אוטו במצב טוב (אנחנו מקווים שהצלחנו. ביום הראשון אחרי שקינו אותו הוא נתקע! זה היה ממש דרמטי. אבל זה היה משהו קטן, שעלה בבדיקה במכון בדיקה והיה ברור מראש שנצטרך לתקן מתישהו. אבל המתישהו הזה זימן את עצמו ליום הראשון שלנו עם האוטו). הברלינגו נחשבות ליותר אמינות ונוחות מהקנגו, אבל לא באופן דרמטי.
בסופו של דבר שילמנו קצת יותר ממה שהתכוונו - 47.5 אלף ש"ח, על אוטו משנת 2003, שעשה 100,000 ק"מ. אבל הרגשנו שאנחנו מוכנים לספוג את זה עכשיו איכשהו, ולקנות משהו שנראה לנו אמיו ובמצב טוב. בינתיים אנחנו מאוד מרוצים.