על ידי צפריר_שפרון* » 03 אפריל 2007, 20:50
פשוט כועסת כל כך כועסת
כאן, נמצאת חשה את תחושת קיומה, בכל פעם, שלדעתך, המציאות איננה משרתת, את מי שאת , כפי שאת רוצה, כראוי.
כלומר, רוצה לקבל מהמציאות החיצונית, מבחוץ, ממה שמפרידה עצמך ממנו, את אותו מקום של שלמות.
עם זאת, זה, המקום הזה, של שלמות - איננו תלוי בדבר, אלא בהסכמה פשוטה לחיות את חייך, בהווה, ולהנכיח לעצמך, כיצד, על אפך וחמתך, למרות הזעם הזה העולה נוכח דחייה, נמצאת מתקיימת, חיה, ומתענגת על כל נשימה, גם אם עונג זה, מתובל בזעם, כאב או צער.
כאן, עולות הפנים האלה, וטוב להעמיק באלה, ולהרהר במילים הבאות שוב ושוב, עד שכל נים מנימי גופך, ידע את הניגון הזה, כטבעי לו:
שכן, כאשר חשה דחייה, או נטישה, נמצאת את עצמך, גם אם עומדת על עומדך, בזעף צדקתך, ונמצא האחר, אדם אחר, או פן מסוים של אישיותך, מתרחק ממך, כמו נוטש אותך, נמצאת את עצמך, מתרחקת.
מעצם קבעון צדקתך, מתרחקת, מאותו זר, שכביכול, הוא הנע במרחב - למרחק המתאים לו, ובמובן הזה, המרחק הזה, מהשיווי הנפשי, של שלמות - לעולם נקבע על ידך.
מכך, וזה עדין למדי, שתנועה זו, בה עיקר הנושא, או הנושא העיקרי, דרכו נמצאת תופשת את העולם במונחים של דחיה ומשיכה, ריחוק וקירבה, מתוך הדגשת הדחייה, האובדן והקורבנות המתבקשת שם, אם כקורבן ואם כמקרבנת, נמצאת משרתת את הפנים האלה של הנרקיס.
שכן, מבקש העולם לאהוב את מי שאת היא, דרך נציגיו האנושיים, יהיו אשר יהיו, בעוד את, מזווית המבט הזו, של דחייה תמידית מתבקשת, מתוך תפישה זו, דוחה בעצמך כל נסיון להתקרבות.
גם בקורת, גם כעס, גם בוז, כולם ביטויים של תקשורת שמשמעותה אחת, קירבה; כולם ביטויים של רגש אחד - אהבה.
כאשר קירבה זו, מבקשת אחר ריחוק, לא מדובר על נטישה, אלא, על הצורך של הנפש, לייחד ולבדיל את עצמה, ולהתכנס אל עצמה, מוגנת מכל מה שמופרד ממנה, כשבפועל לא מופרדת או מורחקת מדבר.
מכאן, שכמו הנרקיס, המקסים ביופיו ומסרב לקבל אהבה, שפירושה התאחדות עם כל היש, המדגיש את עצמו, כמי שהעולם כולו נועד לשירותו, כך גם הקורבן, שנמצא מדגיש את עצמו, שמאמין שכל העולם נועד לפגוע בו.
היבט זה של ייחודיות אם כך, נמצא כמכנה משותף לך ולאהובך, ברמה הזו של סגירת הלב, פתיחתו, והיכולת לקבל.
אבחנה זו, למרבה ההשתאות, נמצאת מסקרנת כל כך, מפתיעה כל כך, עד כי קבלת תכונה זו, כקיימת גם בתוכך, גם בתוכו, נמצאת קלה ובעיקר - מרגיעה, מובנת מאליה.
והחיוך, זה הפנימי, נמצא מתבטא בשרירי פנייך, בהם, גם אם לא נראית תנועה, מתח עדין, כמו מרעיד, את קצות השפתיים, כשזוויות העין, בשחוקן, עשויות להתלחלח מדמעות לבך, זה הרחב, הפצוע תדיר לטעמך, שנמצא, בעודך קוראת מילים אלה - רווה נחת.
כאן, כעס זה, זעם זה, נמצא חיוני לה לנפש, בעודה מקצינה את רגשותיה - אל הבלתי נסבל.
אז, כשרגשותיה בלתי נסבלים, שרגישותה מתעצמת, יכולה לחוש את עצם חיותה.
אז, יודעת הנפש שקיימת - מתוך רגשת כעסיה.
וטוב לה לזכור שהכעס הזה, מוצדק או לא, איננו קשור אלא לתגובותיה האוטומאטיות, אלה העולות מבפנים, שהן הן הדף ניטרלי המתועל לכעס, ויכול להתבטא גם כחיוניות של שמחה, ולהתפרק, כהארקה, נאמר ביחסי מין, או בריקוד, או בקפיצה, או בצרחות אל תוך השקיעה.
כאן, כל פעילות גופנית תועיל, בעבור מי שאת היא.
טוב להתקל במכוון בחפצים, כמו להתנגח בקירות עם האגן,
וטוב גם להפתיע את בן הזוג, בדחיפת האגן שלו על ידי תנועה מתנגחת, מהאגן שלך, מהצד, הבאה בהפתעה, ומקורה שעשוע.
טוב לסיפוק מיני, גם אם עצמי, במינון המתאים למי שאת היא.
וטוב לקבלת מסאג', במקרה זה מגבר דווקא, עם זאת, מוגנת מאפשרות של התפתות למין, דווקא מצידך, שזו עשויה לעלות כנקם, ונמצאת מתנקמת כך רק בעצמך, אז, יכולה להתמסר אל העונג הזה, שנמצא עולה אך ורק דרך המגע הפיזי, של אדם באדם, ובמובן הזה, אנרגיה זכרית, תימצא משלימה את פירוק המתחים הפיזיים, גם אם לא בדרך המינית, אלא במגע אוהב שאינו מבקש יחסי גומלין.
רכיבה על אופניים, הזעה מוגברת בסאונה, אימון בחדר כושר, שחיה, וכל פעילות שתאפשר את הולם הלבב יניחו תועלת רבה.
ובמובן הזה של מבקשת אחר הסכמת העולם לנהוג כפי רצונך, משננת שוב ושוב בגוף ראשון:
"בוודאות אני נאהבת"
וחוזרת על המשפט הזה, בכל פעם שחשה שזקוקה ליד תומכת, ומקפידה על אמירת מילים אלה, לעתים תכופות.
אט אט, יסלל השביל הזה, בו מייצרת תקשורת פנימית מודעת, בה, עולה השלם שאת הוא, ומנכיח את כל פנייך, בהסכמה בסיסית של שיווי.
אז, נרגעת, וחיוכה המחודש, נמצא מזמין את בן הזוג למחול חדש, ומפתה בעיניה, ובתנועת האגן הזעירה, ונמצאת מחייכת מבפנים, ונמצאת הקרבה, מניחה את עוצמתה, בעוצמת אהבתם, שנמצאת מיוצגת כעת חיה - בזעמם.
אז, יכולים להתגושש מתוך אהבתם, ולהגשים אהבתם ביחסי מין סוערים, המעלים רגשה זהה, מבחינת ההדף הפיזי, כמו בזעמם, עם זאת, עונג זה, נמצא רחב מהכאב העולה בזעם.
וזוכרת להודות על ההתנסות הזו, שנמצאת נוגעת בגרעין, וניחנה בכלים לברור הזה, שרק מיוצג דרך הפן הזוגי, ומכאן מברכת ומודה לבן זוגה, ובמובן הזה, לעצמה ולכל היש, כפי שהוא, בתואם מושלם.
תודה לך.
<שלם>
[u]פשוט כועסת כל כך כועסת[/u]
כאן, נמצאת חשה את תחושת קיומה, בכל פעם, שלדעתך, המציאות איננה משרתת, את מי שאת , כפי שאת רוצה, כראוי.
כלומר, רוצה לקבל מהמציאות החיצונית, מבחוץ, ממה שמפרידה עצמך ממנו, את אותו מקום של שלמות.
עם זאת, זה, המקום הזה, של שלמות - איננו תלוי בדבר, אלא בהסכמה פשוטה לחיות את חייך, בהווה, ולהנכיח לעצמך, כיצד, על אפך וחמתך, למרות הזעם הזה העולה נוכח דחייה, נמצאת מתקיימת, חיה, ומתענגת על כל נשימה, גם אם עונג זה, מתובל בזעם, כאב או צער.
כאן, עולות הפנים האלה, וטוב להעמיק באלה, ולהרהר במילים הבאות שוב ושוב, עד שכל נים מנימי גופך, ידע את הניגון הזה, כטבעי לו:
שכן, כאשר חשה דחייה, או נטישה, נמצאת את עצמך, גם אם עומדת על עומדך, בזעף צדקתך, ונמצא האחר, אדם אחר, או פן מסוים של אישיותך, מתרחק ממך, כמו נוטש אותך, נמצאת את עצמך, מתרחקת.
מעצם קבעון צדקתך, מתרחקת, מאותו זר, שכביכול, הוא הנע במרחב - למרחק המתאים לו, ובמובן הזה, המרחק הזה, מהשיווי הנפשי, של שלמות - לעולם נקבע על ידך.
מכך, וזה עדין למדי, שתנועה זו, בה עיקר הנושא, או הנושא העיקרי, דרכו נמצאת תופשת את העולם במונחים של דחיה ומשיכה, ריחוק וקירבה, מתוך הדגשת הדחייה, האובדן והקורבנות המתבקשת שם, אם כקורבן ואם כמקרבנת, נמצאת משרתת את הפנים האלה של הנרקיס.
שכן, מבקש העולם לאהוב את מי שאת היא, דרך נציגיו האנושיים, יהיו אשר יהיו, בעוד את, מזווית המבט הזו, של דחייה תמידית מתבקשת, מתוך תפישה זו, דוחה בעצמך כל נסיון להתקרבות.
גם בקורת, גם כעס, גם בוז, כולם ביטויים של תקשורת שמשמעותה אחת, קירבה; כולם ביטויים של רגש אחד - אהבה.
כאשר קירבה זו, מבקשת אחר ריחוק, לא מדובר על נטישה, אלא, על הצורך של הנפש, לייחד ולבדיל את עצמה, ולהתכנס אל עצמה, מוגנת מכל מה שמופרד ממנה, כשבפועל לא מופרדת או מורחקת מדבר.
מכאן, שכמו הנרקיס, המקסים ביופיו ומסרב לקבל אהבה, שפירושה התאחדות עם כל היש, המדגיש את עצמו, כמי שהעולם כולו נועד לשירותו, כך גם הקורבן, שנמצא מדגיש את עצמו, שמאמין שכל העולם נועד לפגוע בו.
[hr]
היבט זה של ייחודיות אם כך, נמצא כמכנה משותף לך ולאהובך, ברמה הזו של סגירת הלב, פתיחתו, והיכולת לקבל.
אבחנה זו, למרבה ההשתאות, נמצאת מסקרנת כל כך, מפתיעה כל כך, עד כי קבלת תכונה זו, כקיימת גם בתוכך, גם בתוכו, נמצאת קלה ובעיקר - מרגיעה, מובנת מאליה.
והחיוך, זה הפנימי, נמצא מתבטא בשרירי פנייך, בהם, גם אם לא נראית תנועה, מתח עדין, כמו מרעיד, את קצות השפתיים, כשזוויות העין, בשחוקן, עשויות להתלחלח מדמעות לבך, זה הרחב, הפצוע תדיר לטעמך, שנמצא, בעודך קוראת מילים אלה - רווה נחת.
[hr]
כאן, כעס זה, זעם זה, נמצא חיוני לה לנפש, בעודה מקצינה את רגשותיה - אל הבלתי נסבל.
אז, כשרגשותיה בלתי נסבלים, שרגישותה מתעצמת, יכולה לחוש את עצם חיותה.
אז, יודעת הנפש שקיימת - מתוך רגשת כעסיה.
וטוב לה לזכור שהכעס הזה, מוצדק או לא, איננו קשור אלא לתגובותיה האוטומאטיות, אלה העולות מבפנים, שהן הן הדף ניטרלי המתועל לכעס, ויכול להתבטא גם כחיוניות של שמחה, ולהתפרק, כהארקה, נאמר ביחסי מין, או בריקוד, או בקפיצה, או בצרחות אל תוך השקיעה.
כאן, כל פעילות גופנית תועיל, בעבור מי שאת היא.
טוב להתקל במכוון בחפצים, כמו להתנגח בקירות עם האגן,
וטוב גם להפתיע את בן הזוג, בדחיפת האגן שלו על ידי תנועה מתנגחת, מהאגן שלך, מהצד, הבאה בהפתעה, ומקורה שעשוע.
טוב לסיפוק מיני, גם אם עצמי, במינון המתאים למי שאת היא.
וטוב לקבלת מסאג', במקרה זה מגבר דווקא, עם זאת, מוגנת מאפשרות של התפתות למין, דווקא מצידך, שזו עשויה לעלות כנקם, ונמצאת מתנקמת כך רק בעצמך, אז, יכולה להתמסר אל העונג הזה, שנמצא עולה אך ורק דרך המגע הפיזי, של אדם באדם, ובמובן הזה, אנרגיה זכרית, תימצא משלימה את פירוק המתחים הפיזיים, גם אם לא בדרך המינית, אלא במגע אוהב שאינו מבקש יחסי גומלין.
רכיבה על אופניים, הזעה מוגברת בסאונה, אימון בחדר כושר, שחיה, וכל פעילות שתאפשר את הולם הלבב יניחו תועלת רבה.
[hr]
ובמובן הזה של מבקשת אחר הסכמת העולם לנהוג כפי רצונך, משננת שוב ושוב בגוף ראשון:
[h=3]"בוודאות אני נאהבת"[/h]
וחוזרת על המשפט הזה, בכל פעם שחשה שזקוקה ליד תומכת, ומקפידה על אמירת מילים אלה, לעתים תכופות.
[hr]
אט אט, יסלל השביל הזה, בו מייצרת תקשורת פנימית מודעת, בה, עולה השלם שאת הוא, ומנכיח את כל פנייך, בהסכמה בסיסית של שיווי.
אז, נרגעת, וחיוכה המחודש, נמצא מזמין את בן הזוג למחול חדש, ומפתה בעיניה, ובתנועת האגן הזעירה, ונמצאת מחייכת מבפנים, ונמצאת הקרבה, מניחה את עוצמתה, בעוצמת אהבתם, שנמצאת מיוצגת כעת חיה - בזעמם.
אז, יכולים להתגושש מתוך אהבתם, ולהגשים אהבתם ביחסי מין סוערים, המעלים רגשה זהה, מבחינת ההדף הפיזי, כמו בזעמם, עם זאת, עונג זה, נמצא רחב מהכאב העולה בזעם.
[hr]
וזוכרת להודות על ההתנסות הזו, שנמצאת נוגעת בגרעין, וניחנה בכלים לברור הזה, שרק מיוצג דרך הפן הזוגי, ומכאן מברכת ומודה לבן זוגה, ובמובן הזה, לעצמה ולכל היש, כפי שהוא, בתואם מושלם.
תודה לך.
<שלם>