בעיה בזוגיות בענין מינ ון

אנונימי

אני_תמיד_נשאר_אני*

היה כאן דף, אחד מיני רבים, על ריבים בין בני זוג.
כמעט והתחלתי דף כזה בעצמי, מתהומות חוסר המגע, ההתעלמות הגורפת וחוסר התקשורת פינטזתי על גירושין, ואיך כנראה שגיתי מרות בבחירת בן הזוג שלי. כבר חילקתי את הימים והשעות בשבוע לביקורים שלו, כשנזכרתי בעצה שצפריר נתן.
זה בא כתגובה לדיון על הרעבה מינית (או "איך אני יכולה לשכב איתו כשהוא טועה, שיתנצל קודם") כחלק מריב, עד אתמול חשבתי שזה חלק לגיטימי.
אם אני מרגישה מושפלת עד עפר, אם החבר הכי טוב שלי הפך לרגע לאויב הכי מושבע - הדבר האחרון שאני רוצה זה אותו גוהר עלי.
צפריר כתב בבוטות שפגעה בי אי שם שיאללה, תפתחי את הרגליים ו.

הפמיניסטית שבי התעוררה, נו כמובן. ראשי הפרקים למאמר התגובה הנזעם נבנו, האונס כחלק מובנה במערכות יחסים בנות זמננו, האם היית נותן את אותה העצה לבתך וכו' וכו'. אבל כל זה נדחה לכבוד הריב הרבעוני שלנו.

אחרי שהשתיקה הרועמת מיצתה את עצמה, נשארה רק שתיקה מעיקה כזאת, סתמית ומיותרת. נשארתי רק עם המחשבות שלי (את שלו הוא לא גילה לי), אלה שמגיעות אחרי שמיקמתי את עצמי בסולם הזוגיות הסוציולוגי ומיפיתי את הבעיות שלנו בהרבה יות-ים ו יזם-ים.
אם הדבר האחרון שאני רוצה וכו' אז למה אני כל כך צריכה חיבוק? נו מה כבר יכול לקרות?
הקטנה הפסיקה לינוק ושקעה בשינה עמוקה...עצמתי עיניים...ועשיתי את הצעד הראשון, לשם שינוי.

בחושך ובלחש פותרים בעיות הרבה יותר טוב מאשר באור ובכעס/בכי/צעקות כבושות.

אז צפריר, תודה על העצה השובניסטית והמעצבנת שלך, זאת שהתכוונתי להגיב עליה בלא פחות מאלף מילה, ולהוכיח לך שאתה טועה.

אני עסוקה בבעיה בזוגיות שלי, ועכשיו משתפת כאן.

בן הזוג שלי ואני חיים יחד כבר הרבה שנים - כמעט עשר שנים - ויש לנו שתי בנות. אנחנו חברים וקרובים. דברים דומים מעסיקים אותנו ויש לנו ערכים דומים, ובסך הכל הייתי אומרת שיש ביננו קשר טוב ותומך. אני אוהבת אותו מאד. אני בטוחה גם באהבה שלו כלפי. הוא מבטא אותה בהרבה דרכים עדינות ויפות וגם לפעמים (לא מספיק לטעמי אבל זה ענין אחר) אומר אותה במילים מפורשות.

בן הזוג שלי הוא טיפוס מאד אינטלקטואלי, מאלה שיש להם תמיד ערימה של ספרים ליד המיטה. הוא עובד בעבודת עריכה שמחייבת המון שעות מחשב אבל אין לה שעות קבועות, ולכן הוא נמצא די הרבה בבית. אין לו עבודה קבועה במובן של מקום מסויים ושעות מסויימות, אבל בפועל הוא עובד כל הזמן, קורא וחושב ועובד על החומרים שהוא מתעסק בהם, וכשהוא רוצה לנוח מכל זה הוא פשוט עובר לספר בנושא אחר שלא קשור ל"עבודה" אלא ל"הנאה". (למשל, הביוגרפיה של סטאלין או משהו כזה P-: ). העיסוק הזה לא נובע מלחץ כלכלי אלא מענין אינטלקטואלי שלו ומן האישיות שלו. יחד עם זה אני צריכה לאזן ולומר שהוא לא מנותק ממה שקורה בבית אלא לוקח חלק בכל העניינים עם הבנות כמו להשכיב ולרחוץ ולעשות מה שצריך ובסך הכל אני סומכת עליו ומרגישה שהוא מטפל בבית ובעניינים של הבנות בסדר ושהוא שותף אתי במה שיש לעשות גם בעשיה וגם בזיהוי של מה צריך לעשות שזה אולי אפילו יותר חשוב.

הבעיה שלי היא שבן הזוג שלי הוא לא טיפוס מיני במיוחד. כבר כאשר הכרתי אותו והתחלנו לצאת ראיתי, שהוא פחות מיני ממני. מבחינתו שבוע בלי סקס זה בסדר גמור, בעוד שלי זה יכול להיות ממש קשה, גם פיזית וגם נפשית. אני יודעת שבדרך כלל זה הפוך, אבל אצלנו זה ככה. אם הוא בתקופה לוחצת בעבודה, בכלל אין על מה לדבר, כי הוא צריך להתפנות לסקס. הוא לא טיפוס שעל הדרך מרביץ איזה חפוז. זה צריך לבוא מתוך איזו שלוות נפש ובלי לחצים ואילוצים משום כיוון, גם לא ממני.

בגלל שאני כבר שנים עם הסיפור הזה, כבר עברתי כל מיני תקופות. בהתחלה הייתי מאד נעלבת מזה. זה קשור גם לסיפור שיש לי בעברי של אהבה גדולה למישהו שלא היה מעוניין בי, שהשאירה אותי עם רגישות מאד גבוהה לדחיה, וגם קשור לתיסבוכים שיש לי עם הנשיות שלי, האם אני נשית ומושכת או לא, כי מבחינה פיזית אני לא אחת שאפשר לחשוב עליה שהיא מאד סקסית. כיום העלבון כבר שכך, כי אני כבר מבינה שזה סיפור שלו ולא שלי, ובכל זאת אני יכולה ליפול פתאום לתוך תחושות של דחויה ולא רצויה ולתוך כעס אטומי.

היו תקופות שניסיתי לדבר אתו על זה. אבל גיליתי שזה רעיון מחורבן. זה הלחיץ אותו עוד יותר, הכניס מתח למערכת שלנו, ובסופו של דבר לא באמת שינה. היו תקופות שהוא אמר: "אז תפתי אותי", אבל בשבילי לנסות לפתות אותו, ולהסתכן בדחיה, זה הכי גרוע.

כרגע המצב הוא כזה, שבכל פעם כאשר נוצרת תקופת פער בין פעם לפעם אני נעשית מה זה עצבנית. לפעמים אני שמה פתאום לב שאני עצבנית או אחת הבנות אומרת לי "למה את עצבנית" ואני שמה לב שזה בגלל זה. וכאשר אני עצבנית כמובן היכולת שלי לפתות פוחתת עוד יותר. אני נהיית עוד יותר עצבנית מזה שאני בכלל במצב שאני צריכה לפתות ואני נהיית מאד ממורמרת. לא נעים להודות, שזה משפיע על הסבלנות שלי כלפי הילדות שפוחתת מאד. אני נהיית ממורמרת על בן הזוג שלי, דברים שלא מכעיסים אותי בדרך כלל פתאום מכעיסים אותי. אני לא אחת שעושה סצינות גדולות ולכן במצבים האלה אני מתרחקת ונהיית צוננת ולא נחמדה, ואז נהיה מצב לולאתי מעצבן, כי ככל שאני מתרחקת וצוננת ולא נחמדה גם בן הזוג שלי תופס מרחק, ואז בכלל הלך עלי. אמרתי לו פעם שבמצב כזה ישאל את עצמו מתי בפעם האחרונה... ויסיק את המסקנות, ולפעמים באמת הוא נזכר בזה וגם מתאים לו לפטור את הבעיה מיידית, אבל לפעמים לא. צריך להבין מנקודת מבטו שזה מפעיל עליו לחץ ל"ביצועים" ולא בדיוק מקדם אינטימיות.

אני מרגישה מאד בפלונטר בענין הזה. ברגעים הקשים שלי אני מרגישה שעל ענין כזה יכול ליפול דבר וניפרד, אני כועסת וזועמת, מתוחה ועויינת, מתחשק לי לשבור את הכלים, אני מרגישה את המתח בכל הגוף, גם פיזית וגם נפשית, אבל אחרי שאנחנו מקיימים יחסים אני שוכחת מזה. אז הכל מושלם, שוב נוח לי עם בן הזוג שלי ועם עצמי ועם הכל וקשה לי אפילו להזכר לאחור למה זה כל כך הכעיס אותי, ואני אפילו מתפלאת על עצמי איך זה נראה לי כל כך חשוב ומהותי בקשר בינינו.

אני אשה די מודעת לדעתי בדרך כלל וגם הזוגיות שלנו לדעתי די מודעת אבל הבעיה הזאת תופסת אותי חסרת יכולת להתמודד אתה. שוב ושוב כמעט עשר שנים אני נופלת לתוך התהומות האלה וחוטפת את הקריז.

אבא בבית אני מוחקת את התשובה שלך. לא רוצה אותה בדף הזה.
הבעיה שלי היא לא במין אלא בזוגיות. נכון שזאת בעיה שמושכת אש להתייחס אליה בכיוונים מיניים אבל אני מחפשת תשובות במישור של הזוגיות, לא צריכה הסברים איך לספק את עצמי תודה.

זו זכותך המלאה.

כפי שאני רואה זאת, חלק מהבעיה היא המחסור במין שמכניס אותך למעגל שלא משאיר מקום לפיתרון.

לדעתי סיפוק עצמי יתן לכם את המרחב לו אתם זקוקים כדי להתמודד עם הבעיה ביחסים - בלי כל התהומות והקריז שמנטרלים כל אפשרות כזו.

זו היתה הכוונה המקורית שלי ואם זה התקבל אחרת - קבלי את התנצלותי הכנה.

מנחשת מה אבא בבית הציע, ודווקא רציתי להציע לך את אותו הדבר. לא חושבת שמדובר באיזה גסות רוח. אני חושבת שאם תלמדי (ואולי את כבר יודעת יותר טוב ממני) לספק את עצמך לבד, לאהוב את עצמך ולא להיות תלויה כ"כ מבחינה רגשית ופיזית בבעלך, יהיה לך הרבה יותר טוב וקל. גם מבחינה רוחנית, האגו יוכל לשחק תפקיד קטן יותר. בקיצור, אני מנסה לשכנע אותך לפתוח במסע של התאהבות בעצמך, הכרה בערך של עצמך ובין היתר, גם ללמוד לספק את עצמך מבחינה מינית. כי כרגע, לא נשמע, שאת מעוניינת לפרק את החבילה עם בעלך. ולהסתובב כועסת ומרוגזת כל היום זה לא לעניין, וזה גם לא פייר כלפייך, ובטח מבעס גם את הבנות שלך..... תקדישי לעצמך בכיף זמן, לעשות מה שאת אוהבת (בכל תחום...), לפגוש חברים/ות מחוץ לבית, לא יודעת מה עושה לך טוב (אמבטיות קצף? ספרים? מוזיקה? יאללה חגיגה! תתחילי לחגוג עם עצמך ועם חברים אחרים)
במקביל, נראה לי שבמקומך, הייתי קוראת את הבעל לסדר. או לפחות לטיפול זוגי. מנסה לגרום לו להבין שהאישה שלצדו היא נכס יקר מאוד ששווה להתאמץ ולשמור עליו טוב טוב. "אז תפתי אותי" נשמע ממש מעליב. מבינה אותך ואת הרגשות הקשים ב100%.
ובין היתר, חבל שהחלטת שאת מבחינה פיזית לא אחת שאפשר לחשוב עליה שהיא מאד סקסית. תפתחי כפתור בחולצה. זה כבר ישנה משהו...תני לעצמך לצאת מהמסגרת שבה מיסגרת את עצמך, וגם הבעל יבחין בשינוי.
עכשיו שקראתי כל מה שכתבתי, נשמעתי לעצמי מאוד פלצנית. מערימה עלייך כל מיני עצות. את בטח הרבה יותר זקוקה כרגע לחיבוק חם והקשבה אמפתית. בכל זאת, אשאיר את שלל העצות כאן. אולי כן יצא מהן משהו טוב. אולי לא. ובמיוחד בשבילך אני הולכת ללמוד עכשיו איך שמים אייקון של חיבוק, כדי לחבק אותך ווירטואלית

אה, ועוד דבר חשוב. ממה שקראתי והתרשמתי מקהילת באופן טבעי, נראה לי שלצפריר ולאורנה שפרון יש עצות טובות בתחום הזוגיות. עצות, שעוזרות לקרב בין בני זוג. אולי שווה להפנות את השאלה גם לאחד מהם

התובנות שלי אינן באופן ישיר בעניין המיני, ואולי גם לא באופן ישיר בזוגיות.
גם אני מאד "היה בממלכת הראש" ולכן אני יכולה להזדהות עם הטיפוס של בעלך. כשחיים בספר, באינטלקט, המשיכה לעולם החומר פוחתת.
הייתי מציעה לך לנסות למצוא דרכים לקרקע אותו עוד יותר במציאות החומרית שסביב.
הוא אוהב אוכל? מסז'ים?
האם את יכולה לבקש (או ליצור מצב) שמשעה 6 בערב יקח הפסקה מהמחשב עד חצות? ככה תהיו כמה שעות עסוקים יחד בענייני הילדות ואח"כ תמצאי דרך להשאיר אותו בעולם החומר איתך. פשוט שימי לב למימד הזה, לדעתי הוא בעצמו ישמח להתחבר לשם חזרה, לאו דוקא באספקט המיני, אבל המין יצמח משם.
ובמקביל, האם את משתתפת איתו בעניינים האינטלקטואליים שלו?
ועוד שאלה, האם את יודעת מה מדליק אותו? האם יש לו איזו פנטזיה כמוסה?

אבא בית (סליחה אם הבנתי אותך בצורה פוגעת) ונשמה טובה, בענין הסיפוק העצמי, אני רוצה להבהיר שדווקא מתוך יישום האפשרות הזאת אני יודעת שזאת בעיה בזוגיות ולא במין כי זה לא פותר את הבעיה מבחינתי, גם לא את הפיזית, ולא משנה כמה מוצלח טכנית זה. אני פשוט צריכה פיזית את היחד שלנו, לא סתם איזו אורגזמה.

אולי, מעניין מה שאת כותבת על המציאות החומרית. יש שני דברים חומריים שמדברים אליו - אוכל וספרים (ספרים כמוצר שאפשר לקנות ולאסוף ולהחזיק ולרחרח ולאפסן, לא רק כמשהו רוחני שאפשר לקרוא). את שני אלה אני מספקת לו בנדיבות רבה.אני מבשלת דברים טעימים ולא מוחה כשהוא משתולל ברכישת ספרים. (רק החודש הוא קנה ספרים באלף וחמש מאות שקלים, שזה הרבה לפי כל קנה מידה, גם לפי קנה המידה של ההכנסות שלנו).

מבחינת מה הוא אוהב, יש דברים שאני יודעת. בטח לא הכל. בעניינים האינטלקטואליים אני מעורבת מאד - הוא בן זוג מאד שתפני, מספר לי מה קורה אתו וגם מראה לי את העבודות שלו ומתייעץ אתי בקשר אליהן. במשך השנים רכשנו די הרבה ידע כל אחד בתחום של השני ואנחנו מעורבים בהחלטות המקצועיות האחד של השני.

לכבות את המחשב בביתנו משעה 6 זו הצעה גסה ממש (-:, אבל את העקרון

להשאיר אותו בעולם החומר איתך. פשוט שימי לב למימד הזה, אני לוקחת, תודה.

באתי בעקבות הזמנתך.
האמת, שהשאלה שלך מאוד מעניינת.
בעיקר קראתי וחשבתי - מה היינו אומרים לגבר שהיה כותב אותו הדבר.
בתור טיפוס אינטלקטואלי בעצמי, חשבתי לעצמי תוך כדי קריאה, שאחד הגילויים החשובים שגיליתי בחודשים האחרונים היה - איך הקריאה והמחשב גורמים לי רוב הזמן לאנרגיה שלילית.
נכון, גם מקומות של דברים טובים, וחשובים.
נכון, זה מעניין אותי.
נכון, זה גורם לי הנאה.
זה לא משנה את עצם העובדה שיש אלמנט התמכרותי מסוים שם, יש איזה קטע "לא טוב" (קשה לי להסביר לגמרי).

היום אני יודעת, שלצד החשיבות המקצועית וכל היתר (טוב שיש לנו תירוץ של עיסוק אינטלקטואלי, זה הופך את העניין ללגיטימי ואנחנו מתחבאים מאחורי זה) - זה מקום לשים לב אליו, זה מקום שיש בו בריחת אנרגיה שלילית (אני לא מסבירה איך, אבל מי שגם ככה הדגש אצלו על הרוח חזק מדי, האדמה שלו חלשה מדי, והדברים האלה פוגעים ומחלישים עוד יותר).

אני יכולה בקלות לראות איך זה מעגל קסמים שמוציא כל חשק לסקס ממנו.
גם אצלי, יותר מדי קריאה ומחשב מבטלים כל תחושה של צורך בסקס. פשוט אני לא מרגישה כאילו זה נחוץ לי.
הסיבה שאני לא מרגישה שזה נחוץ לי היא שיקרית.
כלומר, נדמה שאין לי צורך. אבל זאת אשלייה.
הסיבה האמיתית היא, שאצלי הפעילויות האלה, כל עיסוק אינטלקטואלי וכו', ממלאות את המוח במחשבות. יש שם משהו טורדני. הכל עמוס, מלא, רעיונות, מחשבות, חיבורים, תובנות, הארות, קישורים, הגיגים, פיסקאות מותחלות למאמר, וכו' וכו' וכו'.
כשהמוח עמוס ומלא - אין מקום לתחושות הגוף. יש גם תחושה של עירפול וכבדות ואפילו של "אל תגעו בי", כי משהו מרגיש מאוד שברירי. כאילו, אם נוגעים בי מזיזים לי את כל המחשבות ועושים לי בלגן וזה יבלבל אותי, או שלא יהיה לי כוח לזה.
אני כאילו רוצה שישאירו אותי שם וישמרו מרחק בטוח של מילים בלבד.

לא יודעת אם זה יוצא מובן, אני בעצם מנסה בפעם הראשונה לתאר משהו שלא תיארתי קודם.

אני לא יודעת אם זה נכון גם לגבי בעלך, אבל אני חושבת שאולי משהו מזה יכול להיות נכון ואם כן - זה יכול אולי לעזור לך, גם להבין אותו וגם לטפל בזה.

"אז תפתי אותי" נשמע ממש מעליב
והנה, מהזווית שלי, זה לא נשמע מעליב בכלל.
זה נשמע כמו הזמנה שאומרת לך בכנות וביושר: "אני לא מרגיש אצלי את הצורך וההנעה ליזום, אבל אם את תמשכי אותי לסקס, יש סיכוי שאני אבוא, אף על פי שלא חשבתי בכיוון קודם".

אני יכולה להגיד, שאני למדתי שיש כמה דברים שמפוגגים אצלי את תחושת הראש העמוס והמוטרד, וכשהגודש הזה מתפוגג, אני פתאום מגלה את החשק שהיה שם כל הזמן, רק קבור ולא הרגשתי אותו.
למשל, מסאז' בגב. פתאום המתח מתחיל להתפוגג, והעומס מתחיל להיעלם מהראש.
אחרי שגיליתי את זה, סיפרתי גם לבעלי (-:
אולי גם אצלו יש דברים כאלה, שיכולים להוריד אותו לאדמה.
וכמובן, אין מה שירחיק אותי יותר מסקס מאשר יחס צונן וכעס על זה שאין לי חשק. P-:

הזדהות_גדולה*

אשתו של יקרה.
גם אני אשתו של אחד כזה ממש (!!). עד כדי-כך שלא האמנתי למקרא עיניי (מה, יש עוד נשים כאלה בחלד??!). האיש שלי, בניגוד לזה שלך הוא לא איש רוח, והספרים והעיסוק האינטלקטואלי המאסיבי הם ממש לא הקטע שלו. משום כך, ולאור נסיוני ארוך השנים עם בעיה מאוד מאוד דומה, התובנה העיקרית שלי היא שככל הנראה ישנם אנשים (גברים או נשים, זה לא ממש משנה), שמין אצלם הוא לא עניין מיידי ופשוט. בשיחות ארוכות ורבות שהיו בינינו בנסיון לרדת לשורש הדברים עולה אצל האיש שלי איזה צורך נורא גדול לתנאים מאוד אופטימליים כדי שהוא יוכל בכלל להתחיל להתכוונן על התדר הזה של יחסי מין עם האישה שלו. הוא באמת צריך להיות מאוד רגוע, בלי שום דבר מעיק או מעיב על המוח. הוא צריך שיהיה לו מאוד נוח ומאוד בכיף ובסבבה. בקיצור, תנאים אופטימליים ברמה כזאת, שהחיים האמיתיים והגדושים שלנו כמעט לא מאפשרים אותם. התוצאה הסופית היא כמובן, יחסי-מין בתדירות נמוכה מאוד. נמוכה מאוד מדי לטעמי.

ממש כמותך סבלתי מהנטייה הזאת שלו במשך קרוב לעשר שנים. נעלבתי עד עמקי נשמתי, הרגשתי דחויה ופגועה, ולקח לי הרבה מאוד זמן להצליח להגיד לעצמי שאני בסדר גמור ואין לי שום בעיה שבגללה הוא לא רוצה לשכב איתי או לא נמשך אלי או כל מיני כאלה...

במשך הזמן, וכחלק ממה שאני מכנה "הצמיחה האישית שלי", החלטתי שאני לוקחת אחריות מלאה על כל מרכיבי חיי, כולל כל מה שמטריד אותי (ומטריף אותי) בקשר בינינו, וכמובן גם על הנושא הזה. נקודת המוצא שלי, ואחת המנטרות החזקות שאימצתי לי מאז היא: "הדרך היחידה לשנות אחרים היא להשתנות בעצמי" (הקרדיט שייך ללואיז היי ולספרה המומלץ: אתה יכול לשנות את חייך).

התחלתי מלברר לעצמי מהיכן נובע הצורך שלי ביחסי-מין עם האיש שלי, וגיליתי להפתעתי (ונדרשה לשם כך הרבה מאוד כנות עצמית), שחלק משמעותי מהצורך שלי ביחסי-מין נובע מהזדקקות עצומה לאישור. אישור שאני ראויה, שווה, רצויה, נחשקת... גיליתי שהמוטרפות שהצטברה אצלי בתקופות הארוכות שבהן לא קיימנו יחסי-מין נבעה מחוסר ביטחון עצום שהלך ותפח בי. שאלות מפחידות כמו: אולי הוא בכלל כבר לא רוצה אותי? לא רואה אותי? אולי אני כבר בכלל לא מעניינת אותו? הייתי חייבת בדחיפות אישור לכך שהכל בסדר. זאת גם לדעתי הסיבה (את מוזמנת לבדוק את זה עם עצמך), לכך שמייד בתום מעשה אהבה מספק אחד נרגעתי לחלוטין, השמיים התבהרו והציפורים חזרו שוב לצייץ. פשוט, האישור ניתן, ואפשר היה לנוח בשלווה עד שהצטברה לה מוטרפות חדשה סביב אותן שאלות כעבור זמן.

הזיהוי של המקור הזה שלח אותי לטפל בעצמי. פשוט החלטתי שאני לא מסכימה יותר להיות בת-ערובה של היצר המיני שלי. אני לא מסכימה יותר לתעל לשם באופן לא מודע את כל הפאניקה הקיומית שלי, את כל חוסר הביטחון ואת כל טונות ההזדקקות המוטרפת שלי לאישור ולאהבה שלא מצאה מענה כנראה עוד מראשית ימי על האדמה. החלטתי לנקות את השטח ולהפוך את החוויה המינית שלי לחוויה טהורה של תקשורת עליונה ומענגת עם בן-הזוג שלי.

כל התובנות, השיחות ולמעשה התהליך כולו התנהל לחלוטין ביני לבין עצמי. היה זה משהו פרטי לחלוטין שרציתי להתמודד איתו לגמרי לבד. הסיבה לכך היתה שבכל פעם ששקלתי או ניסיתי לשתף את האיש שלי במחשבות ובתובנות, הרגשתי שאני נסחפת בחזרה לדפוסים הרגילים של ציפיות והפגעות עקב אי-מימושן. התחלתי מתקופה של התנזרות. לא הכרזתי על כלום באזני אף-אחד, רק החלטתי ביני לבין עצמי שמין הוא לא משהו שאני זקוקה לו יותר. אם יזדמן לו מעשה אהבה אני אלך עם זה רק אם ממש יתאים לי, ולא כי אני כבר לא יכולה יותר, ואם לא יקרה כלום תקופה ארוכה, זה ממש בסדר. במילים אחרות, המושכות בידיי. שיננתי בליבי אלפי פעמים את רעיון הפרידה מההזדקקות, ואת זה שמין לא יהיה אצלי יותר דרך לקבל אישור. במקביל עבדתי חזק על העצמאות שלי בתחומים נוספים. לא כל-כך ביומיום, אלא יותר בראש. כתבתי לעצמי משפטים שתואמים את הרעיון לפיו אני שלמה ומושלמת ונפלאה וראויה ואוהבת ונאהבת בזכות מי שאני ואיך שאני. ובקיצור, טיפחתי בתוכי את האמונה שאין לי עוד צורך באישורו של איש.

אני לא יכולה להגיד שזאת דרך קלה או קצרה. אני עדיין לגמרי בדרך. אני בהחלט יכולה להגיד שזו דרך מאוד מעצימה. וגם, שבאורח פלא, (ממש כמו שכתבה לואיז היי), לאט לאט, טיפין טיפין, אני חווה גם שינוי שמתרחש אצל האיש שלי. משהו אצלו נפתח, נהייה ספונטני יותר, התנאים כבר לא חייבים להיות כאלה מושלמים לפני שהוא מצליח לשלוח אלי ידיים...

אני חושבת שהעובדה שאני כבר באמת לא כזאת לחוצה על סקס כמו פעם, פשוט משדרת כנראה איזו נינוחות בינינו שמאפשרת לו להרגע. וכבר קורה לפעמים שממש בא לו, ולי לא מי יודע מה. ובכלל כל העסק פשוט נהיה יותר מאוזן. אני מרגישה שכל המסע הזה איפשר לי כאילו להשתחרר מלפיתתו הבלתי מודעת של שד נוראי. שד הסקס, שבמסווה של חשק מיני לא מסופק הצליח להחיות בי שלל שדים אחרים ועתיקים הרבה יותר: הפחד, הנטישה, חוסר-האהבה, חסכי הילדות האיומים, האלימות, הכעס, האיום המתמיד על חיי...

זה הסיפור שלי בקיצור נמרץ מאוד (למרות שזה יצא ארוך), והמסר שלי הוא: קחי אחריות על חייך, ולעולם אל תאפשרי לאדם אחר (גם אם הוא בן-הזוג שלך או הבת שלך) להיות אחראי לאושרך. את האחראית היחידה לאושר שלך ולאופן בו את חווה את חייך. וזכרי גם שהדרך היחידה לשנות מישהו אחר הוא להשתנות בעצמך. זה תמיד עובד.

בהצלחה.

וואו, מדהים. הזדהות גדולה,

תודה בשמת, אני מכירה גם מעצמי את ההיבלעות הזאת לתוך המחשב, שלא משאירה סבלנות לעולם הלא וירטואלי.

הזדהות גדולה, באמת נשמע דומה מאד! גם העניין הזה של התנאים האופטימליים מוכר לי ממנו מאד.

אני קוראת כמה פעמים מה שכתבת על ההשתחררות הזו ועל האיזון שהגיע בעקבותיה, וממש מדהים אותי שהמסקנה הסופית היא "את האחראית היחידה לאושר שלך" כי זה מה שאני אומרת כל הזמן לו דווקא, בהקשר הזה שהוא גם טיפוס שנוטה לדכאונות ואני דווקא אופטימית ואנרגטית ומתחילת הקשר בינינו לא רציתי להיות זו שאחראית על האושר שלו ותמיד אני אומרת לו: אתה האחראי היחיד לאושר שלך, ופתאום לפגוש את זה כאן כמסביר את התסבוכים שלי דווקא.... זה באמת מדהים מבחינתי.

הרעיון לפתור את הבעיה בעצמי נראה לי כיוון נכון, ובאמת בווריאציות שלו אני עובדת ומנסה כל מיני דברים. אני מאד מכירה את הנימוק שנתת לזה בהקשר לזה שכל שיחה מפילה אותי שוב לדפוסים של היפגעות וציפיות ואכזבה מכך שכלום לא השתנה. (אני לא כותבת את זה כתלונה עליו, אלא כי זה באמת כך, זה לא משהו שאפשר לומר למישהו והוא יגיד בסדר ומכאן הכל מסתדר).

מה שכתבת על יחסי מין כצורך באישור אני צריכה לחשוב על זה בהקשר שלנו. זה נכון שגם לי קל לקשר את תחושת הקלילות והשמחה שאני מרגישה אחרי כמצב שאחרי קבלת אישור מוחלט, שהתוקף שלו הולך ומתפוגג ככל שמתרחקים.

אני כן יודעת שאני זקוקה להם לאישור של הקשר בינינו. באופן מוזר מספיק בכמה ימים בלי סקס כדי שאני אתחיל לחשוד בקשר שלנו שבעצם הוא לא חזק וקרוב כמו שנדמה, למרות שזה באמת מוזר כי יש בינינו תדרים אחרים שפועלים לא רע בכלל, כמו שיחות ועשיה משותפת, אבל די בכיב"ס כדי שאלו כבר ייראו לי כמו עלה התאנה שמנסה לכסות על התהום בינינו. החיבור הכי חזק שלי לאהבה בינינו הוא תוך כדי ואחרי. גם מעניין שלמרות שבן הזוג שלי מילולי מאד בקשר שלנו הוא לא במיוחד מילולי כך שהמעשים צריכים לבטא מה שהמילים לא מבטאות, מה שהוא לא סומך על המילים שיבטאו.

בקשר לתקופת התנזרות, גם אני הייתי שם. לא הצלחתי להמשיך מעבר לאותו הרגע, שבו הוא הגיע לנקודת הרצון שלו. אני קצת נבוכה לספר שבעצם הוא לא חווה אתי אף פעם (!) דחיה מצדי, כי תמיד כשהוא מגיע לנקודת ההשתוקקות אני כבר מחכה לו שם מזמן.... האיזון הכי טוב בינינו היה סביב התקופות של הלידות, כשאני לא הייתי נלהבת במיוחד בעצמי, וגם בתקופות של חופש-נופש, כשיש זמן ורגיעה והוא יכול להתמסר בכייף לסקס על הבוקר בלי כל הדברים שמפריעים ומסיחים את הדעת. מעניין אותי האם הצלחת לשמר את ההתנזרות גם כשהוא כן רצה? ואיך עשית שזה לא ייראה כמו פעילות מחאה? (אני לא רוצה להשתמש בהתנזרות כפעילות מחאה...) ומה החזיק אותך כשסוף סוף מגיעים למצב ששנינו רוצים ואת יודעת שזה יהיה נפלא ויפתור את כל הבעיה ואז פתאום ההתנזרות נראית טיפשית ביותר?

תודה רבה על ההתייחסויות הרציניות של כולכם.

כאן, נמצאת מצביעה על חוסר. ומכך שמצביעה על החוסר, מצביעה גם על האין חוסר.
מניחה משקל גדול על מודעותה והתפתחותה המודעתית בעוד מייחסת את תגובות גופה אך ורק על אותו שינוי הורמונלי המתקיים תדיר בגופה.

כאן, טוב אם תפתח את מודעותה גם לאותם פנים נוספות, המתקיימות ממילא של מצב הרוח.
שכן, יכולה להשליך על חוסר הסיפוק המיני את כעסיה, מרירות לבה, או כל התנהגות שמתפרצת ללא שליטה, תהא מודעת ככל שתהא.

ומכאן, חשה חוסר שליטה, העולה כביכול מחוסר סיפוק.
חשה חוסר שליטה, מבקשת אחר החזרת המושכות לידיה. שמא העגלה הזו, אשר היא נוהגת בה, תידרדר לתהומות. שכן, סערת גופה, במובן הזה, מלבה, בשלהבות בלתי נסבלות את סערת נפשה. וכאשר עולה הלהבה הזו, נבהלת.

כאן, על פני לחפש את הפתרון בבן הזוג, שזה כבר אמר במפורש את אשר עלייך לעשות על מנת לזכות בסיפוקך, ברמה הזו של פיתוי, יכולה אם כך, למצוא את הלך הרוח המתאים לפיתויו.
עם זאת, חוסר הוא חוסר הוא חוסר.

וכאשר מנכיחה את החוסר הזה בחייה על ידי העצמתו למימדים דרמטיים, מקבל משנה תוקף.
כאן, דרמה אמיתית עשויה להניע את האיש שלה ממנהגו ולהחצין את אותו פן זכרי אחריו מחפשת - להשקטת פניה שלה, דווקא הזכריות.
דרמה מסוג זה איננה מתבקשת ולא תניב את השקטת רוחה.
אלא, מתבוננת על הלכי רוחה, מתבוננת על קשייו שלו, שמודעת להם, ומלמדת אותו, פשוטו כמשמעו את פנייך הזכריות. או את אותם פנים המבקשים סיפוק גופני ברגע.

למשל,
יכולה לאהוב את האיש שלה מבלי שזה עושה דבר, בפועל. בפיזי.
ויודעת היטב את אלה.
ומכך, כאשר יוצאת לשם, יודעת בלבה שכל שנדרש שם הוא הכרה והערכה. שאת אלו מבקשת בלבה. במובן של גם הכרה והערכה מהבחינה המינית.
לכן נותנת את אלה, ומתמסרת כל כולה להעמקת והאדרת חיי המין שלו.

אז, נמצאת מפתה אותו לצוד אותך. שכן, מניחה לו מנחות, וככל שתניח שם את בשמיה המשובחים ביותר, כך יקום הצייד ויגבר עלייך.

האם זה ברור?

גם_מזדהה*

_וואו, מדהים. הזדהות גדולה

אני גם מזדהה מאוד עם העיניין והזוגי שלי (6 שנים יחד) רחוק שנות אור מאינטלקטואל. ובכל זאת החשק שלי רב משלו.
לרוב הוא פשוט עייף.
אני מאד מזדהה עם הזדהות גדולה גם אני במחשבותי שלי, שמה לב לכך, שמין זה אישור בשבילי להיותי שווה, סקסית, רצויה, נאהבת ועוד ועוד.
כשהוא לא רוצה אני נעלבת ומרגישה דחויה, פגועה.
הרבה פעמים כשאנחנו נכנסים למיטה, אני מחכה שהוא "יתחיל" לרוב זה לא קורה (לפעמים כן). אני לא רוצה להתחיל, כי אז אני מרגישה שוב דחויה וכך מתגלגל לו גלגל.
אמרתי לו פעם באחת משיחותינו, שכשהוא רוצה אותי אני מרגישה שווה ורצויה, שאני צריכה את זה שהוא ירצה אותי.
היום אני מבינה שזה לא צצריך להיות כך, אני שווה גם בלעדיו, אם או בלי העובדה שהוא רוצה אותי או לא.

שבמסווה של חשק מיני לא מסופק הצליח להחיות בי שלל שדים אחרים ועתיקים הרבה יותר

אני גם מאד מתחברת לזה כי כל הזמן אני מרגישה שזה לא יכול להיות רק חשק מיני שעד כדי כך מטריף אותי, אחרי הכל היו תקופות בחיי שהייתי לבד ובלי סקס ולא הוטרפתי כל כך, וגם בגלל שהאפשרות של סיפוק עצמי לא פותרת את הבעיה הזו בכלל, כך שגם אני מרגישה שמדובר במשהו עמוק ובסיסי וקיומי שמתלבש על הענין הזה של הסקס ואולי אפילו נהנה מלגיטימציה מסויימת דרכו (כי למרות שמקובל בחברה שלנו להיות אשה שרוצה פחות מן הגבר שלה, עדיין אנחנו מכירים בצורך בסקס כמשהו לגיטימי שהוא "זכות טבעית" של כל אחד (אני כמובן מדברת על בעיני עצמי דרך המוסכמות החברתיות כי בכל מקרה אני לא יוצאת החוצה עם הבעיות האלה ולכן לא מדובר בלגיטימציה חיצונית בכל מקרה) וכאילו נוח לי לומר ביני וביני שאני לא מסופקת מינית יותר מאשר שאני זקוקה לאישור או כל דבר אחר מן הסוג הזה שמעיד על "בעיה" אצלי).

ובשמת, אני חוזרת גם אל המשפט שכתבת אם נוגעים בי מזיזים לי את כל המחשבות ועושים לי בלגן וזה יבלבל אותי, או שלא יהיה לי כוח לזה., נראה לי שזה נכון מאד לגביו. כשקראתי אמרתי לעצמי שלפעמים הוא אפילו מעדיף לא לזוז כדי שהדברים שם לא יתערבבו, שהחוטים לא יסתבכו ושום קצה לא יאבד בתוך הפלונטר.

צפריר תודה. לצערי, לא ממש ברור. בעיקר לא ברור הקטע האחרון:

וכאשר מנכיחה את החוסר הזה בחייה על ידי העצמתו למימדים דרמטיים, מקבל משנה תוקף.

כאן, דרמה אמיתית עשויה להניע את האיש שלה ממנהגו ולהחצין את אותו פן זכרי אחריו מחפשת - להשקטת פניה שלה, דווקא הזכריות.
דרמה מסוג זה איננה מתבקשת ולא תניב את השקטת רוחה.
אלא, מתבוננת על הלכי רוחה, מתבוננת על קשייו שלו, שמודעת להם, ומלמדת אותו, פשוטו כמשמעו את פנייך הזכריות. או את אותם פנים המבקשים סיפוק גופני ברגע.

למשל,
יכולה לאהוב את האיש שלה מבלי שזה עושה דבר, בפועל. בפיזי.
ויודעת היטב את אלה.
ומכך, כאשר יוצאת לשם, יודעת בלבה שכל שנדרש שם הוא הכרה והערכה. שאת אלו מבקשת בלבה. במובן של גם הכרה והערכה מהבחינה המינית.
לכן נותנת את אלה, ומתמסרת כל כולה להעמקת והאדרת חיי המין שלו.

אז, נמצאת מפתה אותו לצוד אותך. שכן, מניחה לו מנחות, וככל שתניח שם את בשמיה המשובחים ביותר, כך יקום הצייד ויגבר עלייך.*

מלמדת אותו, פשוטו כמשמעו את פנייך הזכריות.
המשפט הזה בעייתי במיוחד כי כל המקום הזה הוא מקום של ערעור הבטחון בנשיות דווקא ופתאום צפריר כותב ללמד אותו את "פני הזכריות" לא שאני מבינה בדיוק את הענין אבל זה מחדד באמת את הקושי. כל המצב הזה של לרצות יותר ממנו הוא לא מצב "נשי" בהגדרה התרבותית שלנו ולכשעצמו מעצים את התחושה של פגם בנשיות שנוצרת כתוצאה מכך ש"אהובי לא חושק בי", והנה פתאום - פניך הזכריות! קשה.

אהובי לא חושק בי
אני בעצמי אשמח לקרוא את ההבהרות של צפריר, אבל אשתו של , נראה לי שזה ביטוי מפתח:
הרי הוא כן חושק בך.
הוא פשוט לא תמיד רוצה מין.
חשוב לא לבלבל בין שני הדברים.
אי הרצון במין לא מעיד על חוסר אהבה או תשוקה אלייך.

אגב, עוד הערה:
לא צריך להיות טיפוס אינטלקטואלי בשביל שיהיה ראש "עמוס במחשבות מטרידות".
לכן, אולי גם הגברים שתוארו פה כ"לא אינטלקטואלים" בכל זאת מתוחים ומוטרדים ואצלם זה פוגע בתחום החשק המיני.
לצפריר יש איזה חותם שמכוון בדיוק לניקוי הראש ממחשבות מיותרות (-;

כאן, לא מדובר על תרבות או תפישה תרבותית.
כאשר מבקשת את פניו הזכריות ברמה הזו של יחסי מין, טוב אם "תזכיר" לו את זכריותו. פניו הזכריות.
אלה, מבקשות את ההיזכרות הזו בזכריות.
לכן, על מנת שתוכל להפגין את פניה הנשיות, והנשיות עצמה כוללת בתוכה לא רק את פניה הנקביות, אלא גם את פניה כאדם, ומכאן את קוד הזכריות, טוב אם תעלה את פניו הזכריות.

במילים אחרות: תנועה זו הזכרית מבקשת לפרוק את מטענה באופן מיידי. עכשיו. צורך בסיפוק מיידי.
ומכאן, שאפיינה תנועה זו בעצמה כמאפיינת את מי שהיא.
אין מדובר על טוב או רע או ערך כלשהו, אלא שביקשה לשנות את איכות חייה ומכאן מונחת בפניה הדרך הזו.

על פני מבקשת אחר חיזוריו או סיפוקה המיני, מספקת בעבורו מין. פשוטו כמשמעו.
כפי שככל שהתינוק יונק כך האם מייצרת את חלבה, כך, ככל שיקבל סיפוק מיני, כך, יגבר העונג על הפחד.

מכך שמענגת אותו ללא כל קשר מה מקבלת. ובכך מעגנת אותו - הופכת את התנועה מזו שאינה מסופקת לזו שמספקת.
האם עכשיו יותר ברור?

יותר ברור. תודה

האם במשפט
לכן, על מנת שתוכל להפגין את פניה הנשיות, והנשיות עצמה כוללת בתוכה לא רק את פניה הנקביות, אלא גם את פניה כאדם, ומכאן את קוד הזכריות, טוב אם תעלה את פניו הזכריות. התכוונת לכתוב: "טוב אם תעלה את פניה הזכריות?"

בהחלט כן.
שמגיבה אל חוסר פניו הזכריות בהפגנת פניה הזכריות, ובכך מנציחה את האיזון, שכבר איננו מתבקש להפגין פניו הזכריות האלה, המיניות, ויכול להדגיש דווקא את אותו חלק שיש בו, כמו בכל זכר, של ריסון עצמי או סירוס עצמי.

כאן, בדרישה למין, או בהענקת מין על פי צרכייך מפגינה בפועל את פנייך הזכריות דווקא. שנמצאת מחזרת אחריו ומראה לו, פשוטו כמשמעו את עינוגי הגוף, דרך ההיבט הזה המיני.

אז, נמצא זה נזכר בזכריותו, ומתחיל תהליך של שחרור הרסן. תהליך זה הוא איטי וטוב שכך.
וטוב אם משתפת אותו בהחלטותיה איך מבקשת לאהוב, לענג, להוקיר ולהדליק אותו.
ומכיוון שמראש מבקש אחר אלה, היוזמה הזו, שהיא היא מתוך פניה הזכריות, בבחינת יוזמה ומעשה, מזכירה לו את זכרותו, וכשנזכר בזכרותו, יכולה להתהפך על עצמה ולקבל את העונג להיות בנשיותה.

האם ברור?

כתבתי לצפריר, ובלהט הבלגן שהיה הדברים נעלמו.

אני קוראת את מה שכתבת והדברים ברורים ולא ברורים, לרגעים יותר ופחות.
\
אנימבינה את השורה התחתונה שעולה מדבריך, שהיא, למיטב הבנתי, לשים במרכז את הסיפוק שלו ולא את הסיפוק שלי, לא לפעול על מנת למלא את הצרכים שלי אלא על מנת למלא את הצרכים שלו.
אגב, הדברים האלה מזכירים לי את התפיסה הקבלית, לפיה אדם יכול לפתוח את עצמו לשפע אם ירצה באמת ובתמים לקבל על מנת לתת, ולא לקבל על מנת לקבל.

לא ממש ברור לי עדיין הענין של הפנים הזכריים והנקביים והאיזון ביניהם כאן.
כשאתה כותב
שמגיבה אל חוסר פניו הזכריות בהפגנת פניה הזכריות, ובכך מנציחה את האיזון, שכבר איננו מתבקש להפגין פניו הזכריות האלה, המיניות, ויכול להדגיש דווקא את אותו חלק שיש בו, כמו בכל זכר, של ריסון עצמי או סירוס עצמי.
אני מבינה מזה שאני מראה את פני הזכריות (בהפגנת מיניות) ובכך פוטרת אותו מלהראות את הפנים האלה. לאור ההבנה הזו יכולתי לצפות שהפתרון יהיה בהדגשת פני הנקביות, על מנת לעורר את הזכריות שלו. גם איך שאני מבינה את הפתרון מלמעלה, של לספק אותו, נשמע לי כפתרון שבא מן הצד הנשי של הסקאלה. אבל אז אתה כותב -
היוזמה הזו, שהיא היא מתוך פניה הזכריות, בבחינת יוזמה ומעשה, מזכירה לו את זכרותו, וכשנזכר בזכרותו ומזה אני מבינה, שהפתרון הוא דווקא בהדגשת פני הזכריות.
כך שעדיין לא ברור בעצם.

ובשמת, לגבי
אי הרצון במין לא מעיד על חוסר אהבה או תשוקה אלייך.

אני יכולה לקבל את "לא מעיד על חוסר אהבה" אבל "לא מעיד על חוסר תשוקה" זה כבר מוגזם.
אם מישהו (לדוגמא: בן זוגי) לא רוצה לשכב אתי, קשה לי לקבל את הטענה שהוא מלא תשוקה כלפי. כי דא, איזו מין תשוקה זו? ואם אהובי לא מלא תשוקה כלפי על בסיס תכוף למדי, אז זה באמת לא פשוט בשבילי.

כמה קרוב למצבינו.
שנים שאני תולה את חוסר החשק שלו בכמות החשיש שנכנס לגופו. ואולי לא כך?
החזרת אותי לחשוב על זה לעומק. תודה.

הי אשתו של,
אני כאן בעיקר כדי לומר לך שלדעתי את מתמודדת עם בעיה נפוצה ביותר, ושבעיני את ממש לא "עושה רוח".
נתנו לך כאן עצות נפלאות להתבוננות עצמית ולשינוי, אך כל זה לא משנה את העובדה שהמצב שאת נמצאת בו מתסכל,
פשוטו כמשמעו.
כפי שאני רואה זאת, בזוגיות יש באופן טבעי תלות של שני אנשים זה בזו, מהרבה בחינות- רגשית, גופנית, כלכלית, חברתית.
מכאן, ברור שאת מפתחת ציפיות מבן זוגך ואף מתאכזבת כשדברים לא פועלים על פיהן.

השאלה הנשאלת היא באמת כיצד להתמודד עם המצב בצורה שבונה אותך ואת אישך, ותורמת לקשר הזוגי.
מנסיונך את כבר יודעת, שהפעלת לחץ לא תשיג את האוירה שאת מחפשת ולא את התוצאה שאת רוצה בה.
עם זאת, להתנתק מהתלות בו ולפעול בנפרד לסיפוק עצמי מכל סוג שהוא, זו דרך שאולי יכולה בהחלט לשחרר אותך
אך אני לא ממש מתחברת אליה, משום שבעיני היא מדלגת מעל הבעיה הרגשית, ומאלצת אותך לקפוץ למקום שעדיין אינך נמצאת בו.

אני מוצאת את דבריו של צפריר מעניינים ביותר, ויחד איתך מנסה לפענח את צופן שפת הסתרים שלו

את בעצם רוצה מהאיש שלך שיפגין את הרצון שלו בך, שייזום, שיוביל, שיאפשר לך להרגיש אהובה,רצויה ונחשקת.
לדעתי האישית- רצון נורמלי לחלוטין, לא הייתי רצה בהכרח לשלוט בו ולהכניע אותו.
אותנו, הבנות, לימדו מגיל צעיר שאנחנו צריכות להיות נסיכות.
אם נשב במגדל ונהיה מקסימות- האביר שלנו יבוא וייקח אותנו, ואף יילחם בשבילנו בדרקונים אם יהיה צורך.
אכן, פנטזיה נפלאה! מי לא רוצה להיות נסיך שכזה?
זהו, שגם הבנים לפעמים רוצים, אבל הם מחונכים לדבר ההפוך בדיוק...
להתחיל עם בנות כמה שיותר, לא לתת לאגו להפגע מסירוב, להמשיך הלאה בכל מחיר- עד שיגיעו לתוצאה הרצויה.
והנה, האיש שלך, מסיבות שאינן ידועות לי, לא משחק את המשחק הזה.
<אולי זה בעצם לא רק חינוך, אולי באמת האיכות הגברית היא לעשות והאיכות הנשית היא להיות.
אבל בכולנו קיימות שתי האיכויות במינונים שונים.>

אם הבנתי נכון את דברי צפריר, הדרך להנכיח את התשוקה ותחושת ה"נסיכות" בזוגיות היא קודם כל לתת אותם.
כך, יוכל האיש שלך לחוש מקובל, אהוב ו"שווה רדיפה", ומתוך כך שייזכר כמה זה כיף - יוכל גם לתת את זה לך בסופו של דבר.
כי כמו שאומרים- רק אהבה מביאה אהבה...

מה את אומרת?

"לא מעיד על חוסר תשוקה"
התכוונתי, שזה לא יהיה נכון לטעון שאת לא נחשקת בעיניו.
כי כשהגבר לא רוצה סקס, מייד אנחנו חושבות שהוא לא נמשך אלינו יותר. וכך גם הגבר: אם האשה לא רוצה סקס, מייד הוא חושב שהוא כבר לא מושך ונחשק בעיניה.
זה לא בהכרח נכון. אין קשר ישיר בין זה שאת נחשקת בעיניו, לבין הרצון שלו לפעול לממש את התשוקה.

שנים שאני תולה את חוסר החשק שלו בכמות החשיש שנכנס לגופו. ואולי לא כך?

אני לא יודעת אם זה נכון לגביכם או לא, אבל אם אני חושבת על זה בהקשר שלנו, אני מתפוצצת מצחוק. ואם בעלי היה קורא את זה, היה צוחק עוד יותר. הוא מעשן כל יום לפעמים יותר מג'וינט אחד והמצב אצלינו כמו שמתארת אשתו של, רק בדיוק הפוך.

הזדהות_גדולה*

אשתו של, סליחה שנעדרתי ביומיים האחרונים. אני מתייחסת לכמה דברים: ראשית לשאלותייך:

מעניין אותי האם הצלחת לשמר את ההתנזרות גם כשהוא כן רצה? ואיך עשית שזה לא ייראה כמו פעילות מחאה? (אני לא רוצה להשתמש בהתנזרות כפעילות מחאה...) ומה החזיק אותך כשסוף סוף מגיעים למצב ששנינו רוצים ואת יודעת שזה יהיה נפלא ויפתור את כל הבעיה ואז פתאום ההתנזרות נראית טיפשית ביותר?

ההחלטה להתנזר לא היתה בשום אופן החלטה "לעשות דווקא" או משהו כזה. זו היתה החלטה פנימית ואינטימית מאוד שעיקרה היתה תקופת היטהרות עבור עצמי. תקופה שבה אני לא מחכה לו, אני לו ממתינה, אני לא במצב נפשי של "מתי כבר יבוא לו?". הבאתי את עצמי למצב שבו החלטתי שאני מתרכזת במהויות ששוכנות בי מתחת למעטה הציפייה, ולשם כך אני מוותרת על הציפייה עצמה. ואז אם במקרה נוצרה סיטואציה מינית בינינו בדקתי עם עצמי האם נכון לי ברגע זה בתוך התהליך המאוד פרטי שלי להענות או לא. אני מוכרחה גם לספר שבשלב כלשהו שיתפתי את האיש שלי במה שעובר עלי, בהחלטות שלי, בתקופת ההיטהרות הפרטית שלי, וזכיתי להמון הבנה מצידו. כשהוא היה רוצה להתחיל איתי במיטה הוא עשה את זה בהמון עדינות וברר איתי אם זה מתאים לי. הרגשתי שהוא יודע להזדהות עם הקושי שלי מתוך זה שהוא הכיר בקשיים הפרטיים שלו (השונים אמנם), בתחום שבין הסדינים.

אחד המאפיינים של תקופת ההתנזרות שלי היתה בהחלטה שאני לא מתחילה איתו בכלל. פשוט, כדי לא להתקל שוב בשום אופן במצב של דחייה מצידו. בשלב מסויים הוא אמר לי שזה מאוד מאוד חסר לו, ושהוא מבקש ממני לא להתייאש ממנו ולא להפסיק להתחיל איתו. אמרתי לו שאני לא מסוגלת לעמוד בדחייה מצידו, אבל איכשהו כל התקשורת המאוד פתוחה ומעודנת שהתפתחה בינינו סביב הנושא גרמה לכך ששנינו הסכמנו להיות מאוד חשופים על-אף הפגיעות הגדולה. התהליך הפנימי הזה והנקיון העמוק של ההזדקקות למין גרמה לכך שבמשך הזמן כבר הפסקתי לפחד מהדחייה שלו אותי. הבנתי שזה באמת לא אומר יותר כלום עלי ועל מה שאני שווה. הבנתי והרגשתי את זה לעומק. עם הזמן חזרתי להתחיל איתו גם. הכל מאוד לאט, מאוד בעדינות, אני הולכת ומוותרת (ולמעשה כבר וויתרתי לגמרי) על ההתנזרות שלי.

אני מבינה את מה שצפריר אומר על "פנייך הגבריות". אבל לדעתי זה עשוי להיות מאוד מאוד מאתגר ולא פשוט עבורך להצליח להתחיל איתו יותר, לפתות אותו יותר מתוך מצב שבו כל דחייה מצידו מתפרשת על-ידך כפגיעה וכואבת לך מאוד. יש משהו שגברים אולי מבינים טוב יותר מאיתנו על מנגנוני ההיפתחות וההידלקות שלהם (ולכן זה לא מפתיע אותי שההמלצה הזאת הגיע דווקא מצפריר). עם זאת אני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך ויכול לקחת מאה אחוז של האחריות על עצמו ולטפל בעצמו. אין כל דרך אחרת שבה תוכלי לגרום לאיש שלך לטפל בעצמו (האמיני לי, ניסיתי הכל: מתחינה ועד איומים בפרידה לנצח...), מלבד לקחת מאה אחוז של האחריות על עצמך ולטפל בעצמך. בהמון חמלה, סבלנות ואהבה. מגיע לך.

הזדהות גדולה תודה. מה שאת כותבת מאד משמעותי וחשוב עבורי.

יש בעיה מסויימת שהעצה שלך עומדת בהיפוך מוחלט לעצתו של צפריר כפי שאני מבינהאותה, במישור הפרקטי. אמנם במישור הרעיוני אולי אתם לא רחוקים כל כך האחד מן השני - שניכם מציעים לי לזוז מן המקום של "לא מסופקת" למקום שלא תובע את הסיפוק הזה - הוא למקום של "מספקת" ואת למקום של "מתנזרת".

קראתי עכשיו את הדף מתחילתו. אני מרגישה שאני צריכה לחזור לדברים ולחשוב עליהם יותר מפעם אחת, וממש מרגש אותי ומשמח אותי לקרוא כל כך הרבה אנשים מתייחסים בכובד ראש לבעיה שבמשך כל כך הרבה זמן ניסיתי להתמודד אתה לבדי. תודה לכולכם. @}

עצם המצב שהעזתי להעלות פה בעיה שלי ועוד את האחולמניוק בעיה שלי והעובדה שאני קוראת על נשים שגם חוות דבר דומה מקלים עלי באיזה אופן, ומעוררים בי את המחשבה הלא מחמיאה שחלק מן הבעיה (לא גדול אבל בכל זאת קיים) קשור לתחושה שמלווה אותי כל הזמן שאצלנו משהו משובש, משהו חריג. החלק הלא מחמיא פה הוא המחשבה שאני צריכה איזה "הכשר" חברתי מדומיין למיניות שלנו, כאילו משנה אם זה "נורמלי" או "לא נורמלי". (ובעיקר משונה מבחינה זו, שאנחנו מנהלים חיים לא מיינסטרימים בהרבה תחומים של באופן טבעי, ופתאום לגלות על עצמי שבתחום הדיסקרטי הזה אני מרגישה מחוייבת לאיזו קהילה מדומיינת שמנהלת חיי מין "תקינים". מוזר).

הזדהות גדולה, מעניין אותי אם הגעת לאיזה תובנות בענין הזה, אם זה התקשר גם אצלך לשאלה האם הזוגיות בסדר, אם מה שקורה "נורמלי", או שזה לא העסיק אותך בכלל.

פולני_על_מונית*

אם יש אלוהים, משהו דפוק במנגנון השידוך שלו. היה צריך שלכל אחד יהיה פתק על המצח עם המינון המועדף על המצח, ומראש לא יתערבב מין שלא במינו.

אצלנו זה הפוך, ואת מה שאת סופרת בשבועות אני סופר בחודשים. כמובן שגם אני עברתי את כל הניסיונות - לפתות, לבקש, לדחות, להעלם, לדרוש וכל דבר בא עם העונש שלו והחריף את המצב. זה כמו קוץ בבשר שכמה שאתה מתעסק איתו יותר המצב רק מחריף.
אצלי הגאולה באה בנקודה שהכרחתי את עצמי לקחת החלטה. הודעתי לעצמי רשמית שזהו זה, זה המצב והוא לא ישתנה (לטובה לפחות) לעולם, ודרשתי מעצמי לקחת החלטה בהנתן שכך - האם אני מוכן לנישואים האלה או לא? סופית!
מרגע שהחלטתי שאני נשאר גם במצב הזה הכל נהיה יותר קל. אני כבר לא מנסה לשנות את המצב וזה הולך ומפריע לי פחות (כמו שאתה לומד לקבל הרבה דברים שכבר לא יהיו כמו שחלמת). זה לא גרם לנו לשכב יותר, אבל זה גרם לי להתיחס לעניין אחרת ולהוציא את הנושא מהמרכזיות שלו בקביעת התחושה שלי. אנחנו שוכבים כשבא לה וזה די נדיר, אבל לפחות אני לא עצבני בין לבין.

סליחה שזה נשמע קצת תבוסתני אבל אחת החוכמות בחיים היא לבחור את המלחמות שבהן תוכל לנצח. וזו אינה ברשימה.

הזדהות_גדולה*

הזדהות גדולה?, מעניין אותי אם הגעת לאיזה תובנות בענין הזה, אם זה התקשר גם אצלך לשאלה האם הזוגיות בסדר, אם מה שקורה "נורמלי", או שזה לא העסיק אותך בכלל

היה צריך שלכל אחד יהיה פתק על המצח עם המינון המועדף על המצח, ומראש לא יתערבב מין שלא במינו.

זה העסיק אותי יותר באמת ברמה של ההתאמה בינינו. כן התעוררה בי התחושה המעיקה (והכמובן לא אמיתית), כאילו שאצל כולם הכל מאוזן וטוב, ורק אצלינו לא. בכלל, פוטנציאל ההסתכלות שלי בצלחות של אחרים הוא גבוהה, ויש לי נטייה מעצבנת לקנא בכל העולם. גם את הנטיות האלה כדאי לנקות. מזמן כבר הבנתי שקנאה, רגשות אשמה, והכאה עצמית הם רגשות מיותרים שאף-פעם לא הצליחו ולא יכולים לקדם אותי בכלום.

תובנה נוספת, אם כי כללית, שיש לי בהקשר של זוגיות הוא שהעסק הוא כה מורכב ורב-גוני (ממש לא פחות מהאישיות הפרטית של כל פרט פרטי לאינסוף - כפי שנוהג לכתוב דני לסרי), עד כי באמת אין מה לחפש איפה הזוגיות שלנו ממוקמת ביחס לכלל. פשוט אין כאן שום כלל. ואם נדמה לנו שיש משהו שאפשר להשוות אליו זה רק בגלל שאנחנו ממשיכים להיות שוויים במיתוסים חברתיים ושיקריים שאין בינם לבין המציאות כלום. כמו המיתוס השקרי שכל מה שמעניין גברים זה סקס שנשים מנסות להתחמק ממנו...

פלוני על מונית, אתה כאילו ולכאורה דוגמה קלאסית למיתוס הזה, אלא שבהחלטה שעשית להשאר ולחיות עם בת-זוגתך הצוננת לכאורה, מוכיח שיש כנראה עוד כמה דברים שמעניינים אותך בהקשר הזוגי חוץ מסקס.

האמת שמבין השורות שכתבת נושב אליי הרבה יאוש. אולי יחד עם ההחלטה האמיצה שלך להשאר בתוך הקשר למרות הכל, תרצה גם לצאת לאיזו דרך חדשה ואישית מאוד ולברר עם עצמך מה יושב אצלך מתחת לצורך התכוף במין, או במילים אחרות: למה קשה לך להתאים את עצמך לתדירות (הנמוכה) שמתאימה לזוגתך.

"התאמה" זו באמת מילת מפתח כאן. אני מציעה שלא ניתן לתרבות הסריאוטיפית שלנו להכתיב לנו מה זו תדירות "נורמלית" של יחסי מין אצל זוג שנשוי כך וכך שנים. עזבו אתכם מהשטויות האלה. שנדע למצוא בינינו ובתוכנו התאמה ואיזון. כאן צריך לשים את המיקוד. זוגות אחרים יעשו את התהליך שלהם. אני גם צריכה להזכיר לעצמי לעיתים קרובות לא לוותר על תקשורת. כי לבנזוגי האהוב שלי יש גם נטייה לא לדבר על כלום ולא לפתוח שום דבר. בקשר בינינו זה אחדהתפקידים שאני לוקחת על עצמי ושהוא משמעותי מאוד בעיני: לא לוותר על תקשורת זורמת!

על_שפת_יאוש*

ולמה בעצם.. לא להשלים את מה שחסר במקומות ששם יש לרוב????
בתקופת רווקותי היה לי מין לרוב. מרגע שקשרתי את חיי עם בעלי חיי המין שלי נעשו נדירים ביותר. ואני שואלת... למה בעצם לא?....
לדבר איתו ניסיתי והוא טען שאני מקלקלת עוד יורת.
לוותר על מין ניסיתי. כך בעצם אני חיה. ומרגישה שהחיים קצרים. ולמה לא להנות מהם??
אני מעזה לשאול. (בנתיים רק לשאול) למה לא להניח את חיי הנישואים בשלוותם. החיים בנינו יפים ואוהבים. רק הדבר הזה חסר לי כל כך... ולהנות בשדות אחרים.

למה אשתי צוננת לכאורה ואילו אני חשוד בכך שמעניין אותי רק סקס?
כשאני אוהב אני רוצה להתקרב, להתחבק, להתנשק ו...כן, זה ממשיך גם הלאה.
אני לא רואה שום בעיה בצורך שלי במין. זה מנגנון טבעי שלא דורש שום הסבר. לא זכור לי שאחרי סקס שכבתי לי וחשבתי "למה הייתי צריך את זה לעזאזל?" או התחרטתי שבכלל התחלתי עם זה. מבחינתי זו לא התמכרות ואני לא רואה סיבה "להגמל".

אני לא טוען שאני נורמלי והיא לא, אבל גם לא מקבל את ההנחה ההפוכה. אנחנו אנשים שונים, עם צרכים רצונות ובתנהגויות שונות, וזה בסדר רק שזה נורא מתסכל שהרצון של האחד תלוי בשני. צריך להחליט האם התסכול הזה עומד מול שאר הדברים או לא.

ולגבי השאלה של שדות זרים_ האם את באמת חושבת שניתן להנות שם ו _להניח את חיי הנישואים בשלוותם? האם את מוכנה לסכן אותם בשביל זה?

הסיבה האמיתית היא, שאצלי הפעילויות האלה, כל עיסוק אינטלקטואלי וכו', ממלאות את המוח במחשבות. יש שם משהו טורדני. הכל עמוס, מלא, רעיונות, מחשבות, חיבורים, תובנות, הארות, קישורים, הגיגים, פיסקאות מותחלות למאמר, וכו' וכו' וכו'.
כמה מוכר. כמה נכון. עכשיו אני מבינה את חוסר החשק אצלי.

פלוני על מונית, אני מסכימה אתך לגמרי. נראה לי שצריך לנתק את הקונפליקט הזה לגמרי מאשמה. זה בדיוק כמו שכתבת - "זה בסדר רק שזה נורא מתסכל שהרצון של האחד תלוי בשני".

וגם יכולה לומר שלי ברור שבמקרה שלנו לפחות אי אפשר גם להנות בשדות זרים וגם "להניח את חיי הנישואים בשלוותם". לכן עבורי זאת בכלל לא אופציה: מה גם, שהחוסר העיקרי שלי הוא לא במין לכשעצמו אלא במין עם בן זוגי, בדומה למה שכתבת - כשאוהבים רוצים להתקרב וכו' וכו'.

אשתו,
כאן, הפגנת פנייך הזכריות היא אותה עמדה של "רוצה". לא מתוך המקום שאשה לא רוצה ברגיל והגבר כן, אלא מתוך המקום ש- רוצה כאן ועכשיו.
ומתוך זה שהאיש שלך "שכח" את הפנים הזכריות האלה של - רוצה כאן ועכשיו, במובן של סיפוק מיידי - בעצם הנכחת ה"רוצה כאן ועכשיו", המתבטא כאמור אצלה כפניה הזכריות - נמצא הוא נזכר.

כאן, היבטים זכריים נוספים מסתופפים סביב אותו כוח הריסון של הגבר. שנמצא מתגבר.
כאשר הריסון העצמי הזה מקצין את עצמו, כמו צורב את רצונו ב"כאן ועכשיו", ומצפין את רצון הזה לשכחה, עד לרמה של סירוס עצמי.

מכאן, שכאשר נמצא נפגש ברצון זהה, העולה ממך, באופן הזכרי, שלא רק רוצה אלא מממשת בפועל, נזכר, או מעלה את הפנים האלה מחדש. כמו עושה צעד אחורה ברמה של הריסון, ומכאן מגיע לאיזון מחודש ברמת הריסון העצמי.

כך, כאשר מיישמת את האמור לעיל, משתמשת בכל כליה הנשיים והנקביים.
עם זאת, שימוש זה נועד לעורר את תשוקתו ותאוותו.
במובן הזה מספקת את עינוגו הגופני.

כאשר מעוררת את תשוקתו ותאוותו, לא מצפה לדבר. לא עושה את אלה לשם תועלת או השגת מטרה.

אלה נעשים לשם סיפוקך את. ומוצאת סיפוק בלתי רגיל בהענקה, בנתינה ובהסכמה פשוטה לקבל אותו כפי שהוא.

כאן, כאשר מעוררת את תשוקתו ותאוותו, מניחה לו לבטא את אלה ומסכימה לכל גחמותיו - עד כמה שניתן.

כאשר מבקשת להבין את אלה בשכלה, טוב אם מניחה שם את המושג הזה "פרדוקס".
שאין סתירה כלל בין הדברים, אלא היפוך מתקיים.
כאשר נותנת את המשמעות המלאה לפניה הנקביות - עולה מגרעין ההתנסות אדרת פניה הזכריות.
כאשר מדגישה את נשיותה עד למלוא אפשרות ביטויה, מגרעין נשיותה פורץ הגבר שבה.
כאשר מכילה את הניגודים האלה בתנועתם - עולה האדם.
זה, שאיננו מופרד במגדרו או בהווייתו.
בכל בן אדם קיים האדם.
האדם שהוא את והוא הוא, והוא וכל ברייה אנושית על פני הפלנטה.

לכן, המחול הזה שבינה לבין עצמה, נמצא מונכח באדיבות הבריאה, דרך הדרך לביטוי ייחודה.
וכאשר מבקשת עונג לעצמה - מבקשת לענג את זולתה.

כאן, טוב אם תקרא את הדברים שוב ושוב, תפרק את המילים עד להפנמתן, וטוב יותר אם פשוט תעטה על עצמה את גלימת המאהבת, המפתה, והמשרתת של האיש שלה מהבחינה המינית, וטוב עוד יותר אם מתמסרת שם במלואה.

וגם אם עולה התנגדות לרעיון זה, ומבקשת להתכנס לנזר עצמיותה ברמת ההתנזרות ממין, טוב אם תראה בכל - שירות בעבורו.

תודה רבה.
<שלם>

וואו כמה זה מקל לגלות שיש עוד נשים שבני הזוג שלהן רוצים פחות מהן.
אולי זה רק תדמית שמסתובבת אבל גברים אמורים לרצות המון ותמיד ולנשים אמור לכאוב הראש .
ואני מרגישה שהתדמית הזאת מייצרת תיסכול נוסף כשיש גבר שלא תמיד רוצה .
ורק לעיתים רחוקות מתרצה.

הזדהות_גדולה*

אני לא טוען שאני נורמלי והיא לא, אבל גם לא מקבל את ההנחה ההפוכה. אנחנו אנשים שונים, עם צרכים רצונות ובתנהגויות שונות, וזה בסדר רק שזה נורא מתסכל שהרצון של האחד תלוי בשני.

אני מסכימה איתך לגמרי. יצירת ההתאמה היא לב העניין כאן. וזה לא אומר בהכרח שאני ובנזוגי צריכים לרצות אותו דבר ובאותה תדירות (הרי חוסר הסכמה קיימת בינינו בחיים בעוד תחומים). החכמה היא להיות בקשר, לשתף, לא לוותר ולא להזניח את הקשר. החכמה היא להקשיב לו/לה באמת, להתגבר על הנטייה החזקה של האגו של כל אחד מאיתנו להיות צודק על חשבון השני, להתגבר על הרצון הילדותי לשנות אותו/תה ולהפוך אותו/תה להיות יותר דומה למי שאני.

אשתו, כשסיפרתי לך מה היתה הדרך שלי להתמודד עם העניין, לא התכוונתי להמליץ לך עליה, ולא טענתי שהיא נכונה לכל אחד. אני גם לא חושבת שהדילמה שלך צריכה להיות בין האקטיביזם המיני שמציע צפריר להתנזרות הזמנית שבה בחרתי אני. הרעיון המרכזי הוא לקחת אחריות על עצמך ועל חייך ולצאת לדרך שלך. להעמיק, לראות מאיפה באמת נובע הכאב שלך, מה הם באמת הצרכים והרצונות שלך, ולבחור. הרעיון הוא להחזיר לעצמך את יכולת הבחירה, ולהשתמש בקושי שלך על מנת לצמוח מתוכו. בדרך תוכלי אולי להציע לבן-הזוג שלך להצטרף למסע. תוכלי לשתף אותו במסעך, ולאפשר לו לבחור לצאת או לא למסע משלו.

ספרים שאני יכולה להמליץ עליהם כבני לוויה נאמנים למסע מעין זה:
אתה יכול לרפא את חייך - לואיז ל. היי
לאהוב את מה שיש - ביירון קייטי
כוחו של הרגע הזה - אקהרט טול

צפריר, תודה.

שם לשניה, האם את יכולה לשתף איך את מתמודדת עם המצב הזה?
בקשר לתדמית הנפוצה, שגברים אמורים לרצות ולנשים אמור לכאוב הראש, זה נראה לי חלק מן הדיכוי שעוברים שני המינים בנושא המין,לשני הכיוונים. עצוב.

הזדהות, ברור שתיארת את דרכך האישית בלבד, ואני מודה לך מאד על כך.
תודה גם על המלצות הספרים.

תודה לכולכם.

זה נושא גדול ואין לי כרגע את התחת לכתוב יותר מדי, וגם יש סיכוי שאני שופך כאן דלק.. - אבל לאחר קריאת העמוד נראה לי שחסרה כאן מילה או שתיים על פוליאמוריה - מערכות יחסים הכוללות יותר מזוג אנשים - לעובדה שמונוגמיה לא תמיד עובדת - שלא תמיד הוגן לצפות מאדם אחד (או עצמנו) לספק את כל הצרכים שלנו. כשקראתי את סיפורה של אשתו של, חשבתי לעצמי הנה מצב שבו יש שלום בית, תקשורת בסדר, ילדים.. - אבל עדיין יש חוסר איזור - והצורך באינטימיות-תחושת חיבור-זוגיות של האשה לא בא לידי סיפוק - במיוחד שהאיש עושה גם דברים אחרים. לאיש יש ערוץ נכבד בחיים שהוא אוהב לעשות בעצמו, ללא האשה - זה עונה על צרכיו מביא לו שלווה וזה על הכיפאק. יש לו למעשה מן "רומן" אולם בגלל שזה עם המחשב זה לא נחשב ל"חטא" ( הוסיפו מוסיקה דרמתית כאן). לאישה יש צרכים מסוג אחר ויכול להיות שעם תקשורת טובה וראש פתוח שמערכת יחסית נוספת רצינית עם כי משנית (SECONDARY בעולם הפוליאמוריה) תענה על צרכיה. לא יודע כמה תמיכה יש לזה בקהילתם של איש-ואישה, ואכן הם יאלצו להיות חלוצים (כמו רבים בבאופן שבוחרים דברים פחות שגורים) וכמובן שידרשו הסכמים ברורים אבל אולי זה יגרום גם לאושר אמיתי בחיים שבכל זאת קצרים וכדאי למות בלי הרגשה של החמצה.. טוב שמתי את מה שיש לי להגיד במרכז המעגל ועכשיו אקשיב...

מצטרפת_למזדהים*

אשתו של, תודה גדולה ממני על כך שהעלית את הסיפור שלך.
בדיוק בשבועות האחרונים יצא לי לדבר על הקשיים שלנו, ונהיה מאד ברור עד כמה החסר במין זוגי משמעותי בחיים שלי.
אני קוראת בדף שפתחת, והכל מסעיר אותי. בעיקר המילים של צפריר, שמשרטטות במדויק כל כך את הקונטור של הקושי שאני חווה (אנחנו חווים) - ומתוך זה שהאיש שלך "שכח" את הפנים הזכריות האלה של - רוצה כאן ועכשיו, במובן של סיפוק מיידי . לא רק במין, אני חושבת, הוא שוכח לרצות. כאן ועכשיו.
אולי הוא צודק, צפריר. אולי אפשר להתנהג את זה וכך להזכיר, לגרות מחדש לגבריות הזאת.
ואולי לא - אולי אם אני לוקחת לעצמי את המקום הזה, יקרה שהוא בכלל ירגיש מוכן לוותר עליו. כי כבר יש גבר בבית.
בצד האופטימי אני נזכרת בפעמים שבהן אחרי מין נעים ומספק הוא אמר - צריך לעשות את זה לעיתים קרובות יותר

וגם אמירות כמו 'משביעו-רעב, מרעיבו-שבע' מכוונות לשם.
בצד הפסימי אני חושבת שהמין הזוגי בינינו מסמן בעייה, לא יוצר אותה.
בעצם אולי זה לא פסימי. רק ריאלי. ואם יש בעייה, שווה להסתכל בה כדי להכיר אותה ולשנות.

שולחת לך חיבוק-חיזוק (ואולי גם קצת ארוטי, מה רע?

)

מעניין להשוות לתגובות שמופיעות בדף האשה ככלי לסיפוק צרכי בעלה, שם זה גם מהצד הנשי וגם מן הצד של סרבן הסקס ולא מן הצד של המעוניין.

לא רק במין, אני חושבת, הוא שוכח לרצות. כאן ועכשיו.
במובן הזה הבה ונדייק את אלו. תנועה זו של שכחה היא תנועה של הקצנת הפן הזה הגבקי של ריסון הזכר. כאשר הריסון הזכרי אינו מרוסן כלל, משתלטא הזכר על הגבר ויוצא בהיבטים שמתעלמים מהתרבות האנושית.
אז, הגבר, הזכר שהוא אנוש מתבקש על ידי החברה לרסן את זכריותו וטוב שכך.
כאשר הריסון הזה משתמש בכוח הכפיה, שבעיקרו זכרי ומוקצן, נמצא הגבר מסרס את הזכר - פשוטו כמשמעו.
אז, נשכח הזכר אל תוך מעמקי מגירות השכחה.
שכחה זו עשויה להכנס אל פתיחת הקובץ מחדש בכמה דרכים.
אחת מהן, היא פיתוי, התמסרות לזכריותו והענקת עונג כזה, שלא יוכל לרסן את תנועתו הזכרית, שדלא יוכל לעמוד בפני אלה. במיוחד, כאשר העונג הזה לגיטימי מבחינת הגבר, מבחינת צווי החברה, שאשתו - מותרת בהחלט.

כאן, כאשר מדובר על פניה הזכריות של האשה, מדובר על התנועה הכובשת, הכופה בערמומיותה. עם זאת, הפעולה עצמה, זו המתבקשת נקבית לחלוטין, נשית לחלוטין, מעניקה, מכילה, מתמסרת.

היפוך זה, כפי הין והיאנג, מצביע על תנועת יחסי הגומלין. כך, נאמר שמתהפכות היוצרות ונמצא הגבר מעלה את פניו הנקביות. אז, מפתה ומחזר ומשדל בעוצמת הזכר דווקא.
שכן, האיך נשאר נאמן לזהות, בעוד המה נסתר.

ואם יש בעייה, שווה להסתכל בה כדי להכיר אותה ולשנות.
על פני להסתכל, להתבונן. על פני שווה להכיר ולשנות, ללא כל תועלת.
שכן, כאשר מטרת המבט היא להשיג תועלת לא יכול המבט להיות נקי.
וכשאיננו נקי, הראיות העולות ממנו - לא נקיות.

אז, יכולה לראות למשל את התפקיד והאחריות של שני הצדדים לבעיה. זו שניכרת דרך חוסר הסיפוק המיני.
ומשרואה את אחריותה, עולה ההתבוננות לרמת התבונה.

<שלם>

מצטרפת_למזדהים*

תודה, צפריר.
תיאור יפה.
הגבר מנצח אצלו את הזכר.
נדמה לי שהוא עומד על גופתו.
רק לפעמים, בכעס, יוצא משהו מהזכר. פלא שאני גוררת אותו לשם?

_שכן, כאשר מטרת המבט היא להשיג תועלת לא יכול המבט להיות נקי.
וכשאיננו נקי, הראיות העולות ממנו - לא נקיות_
ומבט שעובר ים-של-דמעות בדרך, הוא נקי?
אני לא בטוחה.
התבונה ממני והלאה.

<יום רע>

_ומבט שעובר ים-של-דמעות בדרך, הוא נקי?
אני לא בטוחה.
התבונה ממני והלאה._

כאן, התבוננות בעיני הרוח היא המתבקשת.
כאשר עולה החוסר או התועלת בתוך ההתבוננות, ככלי מכוון או כמסנן המתרגם את הוכחת החסר או את תקוות התועלת נמצאים אלה מתבטאים כדמעות במובן הפיזי.

כאמור, התבוננות חפה מכל אלה, באמצעות המבט הנקי, זה שאינו שם ערך טוב ורע אלא חוקר לעומק את ההתבוננות עצמה, היא המתבקשת.
וטוב לתרגל את אלה.

מתוך התבוננות זו עולה התבונה.
ואינה רחוקה ממנה כלל ועיקר,
אלא ל ב ח י ר ת ה..

<שלם>

זה מאוד מוזר לי שגבר רגיל לא ירצה מין לפחות פעם בשבוע. נראה לי שכאילו משהו מסתתר שם. גבר בריא רגיל אוהב נשים יחסית צעיר (עד 120) בדרך כלל לא רק רוצה אלא גם צריך מין גם אחרי מספר שנים יחד גם אחרי שההתלהבות הראשונית עוברת. גם אחרי שהאהבה נגמרת. הייתי מנסה לבדוק לעומק. זה נשמע לי מוזר מוזר.

זה מאוד מוזר לי שגבר רגיל לא ירצה מין לפחות פעם בשבוע.
ג'יימס בונד, ברוך הבא למחלקת המציאות.
יש גברים כאלה, והם נורמליים, בריאים, מאוזנים רגשית, וכל תואר מחמיא אחר שבא לך להכניס שם.

יש הרבה דברים שיכולים להסיט את תשומת הלב מהצורך המיני (בהמשך למה שבשמת כתבה התחלה): מחשבות, עיסוקים אינטלקטואליים, חיפוש עבודה (משבית שמחות ידוע), משבר בקריירה, גידול ילדים, ומתחים מכל סוג ומין.

גם אצל חיות (ארנבונים, בכל אופן), כשיש לחץ שרידה גדול, הוא תופס כמעט את כל תשומת הלב של החיה, והצורך המיני נדחק הצידה, וחוזר רק אחרי שתנאי החיים הבסיסיים התייצבו (יש אוכל, יש מאורה, יש היכרות עם מרחב המחיה).
בגלל שאנחנו בעלי חיים דאגניים כאלה, אז אצלנו "לחץ שרידה" (שמספיק בשביל לדחוק הצידה את המיניות) הוא בעל משמעות הרבה יותר רחבה מאשר אצל שאר החיות.
וכמובן, יש אנשים שמגיבים ללחצים האלה חזק יותר.

זה נכון אבל מין שהוא איכותי זא שהוא בא יחד עם אנטימיות הבנה עידוד וקבלה הוא יכול גם לעזור להוריד את הלחצים. לשים אותם לפרק זמן מסוים בצד ולתת את מלוא הבמה ותשומת לב הדדית לעוסקים בו. הוא נותן פורקן ומנוחה מאותם לחצים שהזכרת קודם.מדברי הפתיחה של אשתו של התרשמתי מכך שבן זוגה מסוגל לספק את אשתו בצורה כזאת שתשכך את הכעסים שהיו קודם.אבל זה קורה לא מספיק פעמים ויש תקופות זמן ארוכות מדי ביניהם. זה נראה לי מוזר. וגם התשובה שלו תפתי אותי* מה היא אומרת? שהיא לא מפתה אותו מספיק? שהוא רוצה אותה בכותונת לילה שחורה עם מחסוף עמוק? שהיא יותר מדי מובנת מאליו בשבילו.? ואולי העובדה שהוא עובד בבית וכל הזמן נמצא באותה האוירה עוצרת אותו?

מה בונד באת כדי להגיד לנו שגברים אמורים לרצות סקס לעיתים קרובות ?
כבר שמענו את זה וחלק מאיתנו צריכות להתמודד עם זה שזה לא תמיד נכון, יש גברים שרוצים סקס רק לעיתים רחוקות .
יש נשים שרוצות סקס לעיתים קרובות .
ובכלל מדובר בתדמיות שחלקן לפעמים מתגלה כלא נכון אם זה היה נכון לא היה דף כזה כאן .

אילה... לא באתי להגיד דברים מרגיזים. נדמה לי דוקא שהבחור מאוד מאוד מעונין בנמרת המין שלו עם הצרכים הבריאים הוא זקוק לה והוא מאוד רוצה שהיא תהיה היוזמת עם הבגדים הסקסיים ומפתה . הבעיה היא שהנמרה פוחדת מדחיה.היא לא עושה יותר חוץ מלהגיד לו שיסיק את המסקנות הוא צריך אותה שתקפוץ עליו עם התשוקה הבלתי מרוסנת עם המבט הסקסי עם הביצועים הנועזים משהו יוצא מגדר הסקס הרגיל. לדעתי יש למצוא דרך להתגבר על פחד הדחיה.

תגובה לאשתו של... מתאריך 20.8.06
אותה בעיה שיש לך יש לי עם אשתי אני מאד רוצה סקס ולו רק פעם או פעמיים בשבוע שלא לדבר על יותר כי מה שבאמת קורה זה שהיחסים מתקימים אחת לחודש אולאי יותר אבל השלמתי עם המצב לצערי הרב כי אני חושב שסקס זאת הנאה נהדרת לשני בני הזוג .
יש עצה למישהו מה לעשות בנידון?

מתהרהרת*

אני עם בן הזוג שלי שנתיים, מהתחלה לא היתה תשוקה גדולה (כזו מהסוג שהיתה לי לפני בעיקר לגברים "בלתי אפשריים")- היתה תחושת בטחון וצחוק וחברות והשקפת עולם משותפת,רצונות משותפים.
כבר כמה חודשים שלא עשינו סקס, זאת לא פעם ראשונה שעובר זמן רב ככה. לפני שהוא הגיע לחיי תפסתי את עצמי כמינית, עכשיו אני לא מרגישה ככה. בנוסף לכך אני מרגישה מאוד עצבנית לידו, כל מה שהוא אומר מעצבן אותי. אני לא מרגישה שהוא נמשך אלי וגם הוא לא ממש מושך אותי. מצד שני, הגברים אליהם נמשכתי לפניו בדרך כלל הסבו לי כאב רגשי.דיברנו על זה כבר כמה פעמים ונדמה לי ששנינו פשוט התעיפנו מלנסות לשפר. או אולי איזה פחד. הוא הראשון שנותן לי יציבות, שמצהיר הרבה שהוא אוהב אותי, שמביא לי המון מתנות. רק שכאילו אין בו את הכריזמה הזו שאני זקוקה לה בשביל להתרגש. אנחנו מתחבקים ונותנים נשיקות על הלחי,הרבה ילדותיות יש בינינו, גם בדיבור. לפעמים אני מנסה יותר אבל מרגישה שהוא לא אוהב- לא נשיקות עם הלשון, לא ליטופים. כשהיה סקס תמיד רצה שאסביר לו שאדבר ולי זה הרגיש מיותר, כאילו אפשר להרגיש דברים כאלה. אני מרגישה המון ביקורתיות בקשר שלנו- משני הצדדים. וגם- שאני מאבדת את האש שבי. מצד שני- כל כך ייחלתי לקשר יציב ושפוי שלא היה לי לפני כן. וגם מצחיק לנו ביחד ואנחנו שואפים לאותו כיוון. גם המחזור שלי (שכמעט אף פעם לא היה סדיר) נעלם כבר כמה חודשים (ואני לא בהריון). מה קורה לי? האם אני יכולה לרצות רק את מי שאין לי או שאני פשוט אמורה לעזוב אותו ולהמשיך לחפש? המרגיעון: "קירבה ללא הקרבה". אני חושבת על זה הרבה, אשמח אם תשתתפו בהרהוריי

מתהרהרת,

את מציינת שאת נמשכת מאז ומתמיד לגברים שהסבו לך כאב רגשי.
והנה, שוב את בקשר עם אדם שמסב לך כאב רגשי.

מין, הוא הפן היצירתי, זה השמח, המגלה ומתגלה, מתוך יצירה משותפת או חוויה משותפת או אירוע משותף, איחוד הבשר, ייחוד הבשר, ודבק איש באשתו והיו לבשר אחד.

עם זאת, הפן הזה, המיני, נמצא נגוע בסתירות, בין נטיות הגוף לדעותיה של הנפש, כשהוא מושפע תדיר על ידי "פרסומות" סותרות, העולות מהתייחסות התרבות, לנושא עצמו, כשבסיסו, מתפלג לשניים:
כאשר נמצא זה ראוי בעיני החברה - נמצא הנושא הזה, של התאחדות מקודש, טהור, נקי מרבב.
כאשר זה אינו נמצא ראוי בעיני החברה - נמצא הנושא הזה, נגוע, בזוי, ועילה אינסופית למאבקים בין מוסרניות ומוסר.

כריזמה, שאת מתלוננת על היעדרה, בעינייך, אצל בן זוגך, לעתים קרובות, טומנת בחובה את אותה התבדלות, שלא מאפשרת, לקבל אהבה, וככל שהאדם כריזמטי יותר, כך מתקשה להסכים לרעיון, שהוא אכן נאהב.
אחרת, ברוב רובם של המקרים, מבלי הניגוד הזה, וההקצנה העולה משתי פנים מנוגדות, למשל קסם אישי וזרות מקפיאה, יופיו לא היה ניבט מפניו.

שכן, בחברה שמרסנת היבטים אלה של קסם אישי, שאיננו בהכרח חביבות או אדיבות או נחמדות, עולה נרקיס הזה, ובוהק את יופיו, דווקא על רקע שדה בור.
ונמצאת נכרכת אחריו, לשם תחושת אפסותה, וזה מתוקף אפיוניו, מספק את רצונה, שלא מקבל את אהבתה.
כאן, לעתים קרובות, ברובד החברתי, ב"פרסומות", אותה כריזמה תניף אל על את הקסם, החביבות, ויכולתו של האדם להשפיע אהבה, גם אם לא יודע לקבל את זו.
בעוד בחייו האישיים, נמצא זה, מנווט בין עריצותו, לבין הערצתו - במובן הזה - לעצמו.

כאן, דברים אלו, נמצאים כמכנה משותף רחב ביותר, ומתוך המכנה המשותף הזה, עולות אינספור דרכים לביטוי של הכריזמה.
מכאן, שלא מקיפים את כל המקרים, עם זאת, ניתן לומר, שתכונת הנרקיס, לא להניח קרבה כלל, מניחה יסודות איתנים לכריזמה.

כאן, מתבוננת על אותה נטייה, להימשך למאן דהוא, מהבחינה מינית, על מנת לחוות, את אותה רגשה ספונטנית, שאיננה מניחה כל דעה, או אבחנה, אלא, זורמת עם האירועים, נכבשת ונסחפת אחר האירועים, ואז, כאשר נדרשת מחדש להגדרת נבדלותה, שנמצאת נרמסת בשל נטייתה זו, להיסחף אחר.

היסחפות זו, נמצאת אם כך שבעתיים קשה, כאשר מתבקשת להיסחף אחר מי שמבקש אותך - לסחוף אותו אחרייך.
אז, מרגע שהתהפכו היוצרות, ונמצאת את במקום בו מתאפשרת לך כניסה אל הילתו, בדרך חדשה, המחייבת אותך להיות גם "נרקיס", ולהדוף חיזור, ולכבוש, כמו לא לצפות לקבל אהבה, או להשהות את הרצון לקבל, ולהעלות את אותו רצון להעניק, לאדם הזה, שבהתבוננות מחודשת, יכולה לראות עד כמה מעונינת, להוציא ממנו, את זכריותו, את תשוקתו לקבל, את תשוקתו לתת.

שכן, יודעת שכאשר יצא הזכר, זה הטמון בכל גבר, מהאיש הזה, תוכל ליהנות מהנאות הגוף, בהתמסרות מלאה, והיסחפות הדדית, בהווה האירוע, בו מתאחדת עם תשוקותיה ועם אלוהיה באמצעות ההתאחדות הזו, הגופנית. המינית.

ומכיוון שלוקחת על עצמה, לזעזע את המערכת, להעלות במערכת הזו מחדש, את השמחה, ואת ההנאה, את השיתוף והיצירה, נמצאת מתבוננת על צרכיה בלבד, ונוהגת כמנהג הנרקיס.

ומתירה לעצמה להרהר באלה ולאפשר לעצמה לשבת על כס העריצות, וממקום זה של עריצות, מגלה את הערוץ המשותף, אל הגשמת חיי מין, מספקים, בעבורך, ובמובן הזה, מתהרהרת בינך לבין עצמך, על היבטים אלה, ומבררת את המילים שנכתבו, ובוררת בין מה שמסכימה, ומה שמסכימה שלא מסכימה עליו.

בירור זה כשלעצמו, יפתח מעצמו, שערים נוספים, להתבוננות.

תודה.

<שלם>

מתהרהרת*

פתאום אני מבינה את פשר הרעיון לקבל תשובה שהיא לא חדה ופשוטה אלא כתובה בלשון יחודית ויוצאת דופן
כן, זה מכריח אותי לחשוב בעצמי, ולקרוא שוב על מנת להבין. ואז לגלות גם את מה שנחבא בין המילים.

תודה על ההבנה וההקשבה

לקחת אחריות על חיי, אם הבנתי נכון

תיאור הכריזמה מדויק להפליא

כאן, מתבוננת על אותה נטייה, להימשך למאן דהוא, מהבחינה מינית, על מנת לחוות, את אותה רגשה ספונטנית, שאיננה מניחה כל דעה, או אבחנה, אלא, זורמת עם האירועים, נכבשת ונסחפת אחר האירועים, ואז, כאשר נדרשת מחדש להגדרת נבדלותה, שנמצאת נרמסת בשל נטייתה זו, להיסחף אחר.

האם תוכל להרחיב, להבהיר- מהיכן אותה נטייה- להסחף, להרמס

מתהרהרת*

לקחת אחריות על חיי, אם הבנתי נכון
התכוונתי שזה תמצות הרעיון- שעלי לקחת אחריות על חיי

מתהרהרת,
_פתאום אני מבינה את פשר הרעיון לקבל תשובה שהיא לא חדה ופשוטה אלא כתובה בלשון יחודית ויוצאת דופן
כן, זה מכריח אותי לחשוב בעצמי, ולקרוא שוב על מנת להבין. ואז לגלות גם את מה שנחבא בין המילים._
במובן הזה, מיקוד זה, המתבקש, על מנת לדלות, את הבהירות, המתקיימת בין המילים, הוא אותו רז, שכאשר נמצאת מקרבת ומתקרבת, אל המילים הטובות, אלה כבר לא עוד כנושא זר, והרז, מתבהר, מבלי להכאיב, אלא, כאבחנה, חדה, מדויקת ובמובנים רבים, למרבה ההפתעה, מרגיעה.

כאן, לאו דווקא פשר הרעיון הוא העניין, שכן הרעיון הוא, תקשורת מילולית, המאגדת בתוכה, את הפניה אל השכל, אל הרגש, ואל הגוף במובנים האלה האנרגטיים.
מכאן, ששפה פשוטה זו, בקצב זה של, שתיים שלוש מילים, ובהיקף נרחב של אסוציאציות, איננה מבקשת אלא, תמימות סקרנות ועניין, על פני מאמץ או עונג.
ומתוך, שנמצאים הדברים מכוונים אל מי שאת היא, תהי אשר תהי, וניזונים במובנים רבים מההדף הזה, מההדהוד הזה - שלך, נמצאים מובנים בקלות וביעילות למי שאת היא, שכן נמצאת בכל מקרה מדברת עם עצמה, דרך הכותב, יהיה זה אשר יהיה.

לקחת אחריות על חיי, אם הבנתי נכון
במובן הזה, לקחת אחריות, או ללמוד את ההנהגה הזו, של הלכי הרוח.
שאלה עשויים להיות בשליטתך העצמית, מתוך תהליך זה של הבשלה, בו ההתבוננות היא המתבקשת, כמו ממפה את חייה מחדש, על פי תגובותיה הרגשיות, במובן הזה על פי חוש השלמות, תחושת השלם, שהרי בכל מקרה שלמה, גם כשחשה חסרה.

האחריות על חייך, בכל מקרה איננה רק בידייך, אם בכלל, ובמובנים רבים טוב שכך, שאילו אלה באחריותה, לא תוכל לחוות את הייאוש, לא תוכל למשוך את הסבל, ולהתענג על המשך, על ההתמשכות הזו, גם אם כרוכה בסבל, ומכאן, כוח החיים, החסד, נמצא מספק לך חיים, ותנאים מושלמים לחיים, גם אם את עצמך, מתבדלת ממקורך עד כדי כך, שמבקשת למות.
ובמובן הזה, אם מתבוננת לא נמצאת חסרה דבר. במובן הזה, ברגע זה, ממש, במקום הזה, בו דמעות לבך, הן העצב האנושי כולו, המתגלם דרך מי שאת.

נמצאים חייך נתמכים ונובעים ממקור החסד, מהחסד המקיף, כמובן מאליו עד כדי כך, שנכנס אל הנסתר עוד בטרם מתגלה.

האם תוכל להרחיב, להבהיר- מהיכן אותה נטייה- להסחף, להרמס
על פני מהיכן אותה נטייה, טוב להתבונן על נטייה זו, בהיפוכה, במובן של נטייתך את לסחוף ולרמוס.
זו אמנם נתפשת, בהקשר זה האינטימי, כנסתרת, ועדיין, מתקיימת ברובדים אחרים של חייך, אם לא ישירות גם במובן המיני.

כאשר מוזמנת אל ההתמסרות, במובן של יחסי גומלין, התבוננות בגובה העיניים, נמצאת נבהלת, בהלה זו עולה מלהבת ההתלהבות להיטמע ב. להכיל את. להתפרש ולהתרחב. להאבד בתוך ים המודעות הגדול, ולאבד, פשוט כמשמעו את ידיעת נבדלותך.
ומתוך אלה, נמצאת בכל פעם מחדש, על פני מתמסרת, מסירה מעליה את אישיותה, ומוסרת אותה בידי מי, שנתפש בעיניה כמתאים, להניח בידיו את ייחודה, ולשרת את צרכיו, ולהעלות קורבן ראוי לשם אותה קרבה.
שאם תתבונן בעצמה מהצד, ובו זמנית מבפנים, תוכל לראות שההתאחדות המינית, היא התאחדות הבשר, הגוף, והנפש, עם המקור, במובן של ההתעלות אל האחדות.

דרך זו, בה, העריץ הוא זה, שלכאורה מחזיק את המפתח, אל אותם מקומות אפלים, המבקשים להתקדש, אם כך, כמו מצביעה על כך, שמבקשת אחר התמסרות הנכפית עליה מבחוץ, בדרך הזו של הקסמה, שאינך יכולה לעמוד בפניה, עד, שהנפש חשה, איום ממשי על נבדלותה, ומכאן מדגישה עוד יותר את נבדלותה, ומכאן עולה הסבל.

כאן, במובן המיני, עונג וכאב מתערבבים יחדיו, ונמצאים נושקים-נושכים זה לזה.
אלה מתקיימים תדיר, אצל המגע, ובמיוחד המגע המיני.

כאשר מתבוננת על העונג והכאב, ויחסיותם, במובן הזה של גירוי, לא שמה שם משקל על העדפת הפרט.
מתבוננת בגווני הגוונים של אלה.

אז, בוחנת את אלה לגבי עצמך, ומציינת לעצמך - איך את עצמך אוהבת מגע, איך את עצמך אוהבת מגע מיני, איך את עצמך אוהבת להיות נאהבת, איך את עצמך אוהבת לאהוב.
ואז, שוב, לא מניחה שם, כל משקל של ערך טוב או רע, נכון ולא נכון.

שכן, באה לאבחן את מי שאת היא, ומתבוננת במי שאת היא, באהבה וקבלה עצמית, ומאפשרת לאופל העמוק ביותר, לעלות ולעמוד לצד האור, ומכאן מזהה את השלם שאת היא, ומגדירה לעצמך מחדש, מה מחפשת בקשר הזה המיני, הזוגי.
ואם מחפשת אחר ריגושים שונים, או הגשמת פנטזיות, אין כל פסול בכך.
ואם מבקשת אחר כניעותה ומסירותה למשחק הזה המיני כמשרתת את האירוע עצמו, אין כל פסול בכך.
ואם מבקשת אחר עריצותה, ושליטתה במעשה האהבה, אין כל פסול בכך.

מזהה את העובדות כפי שהן, מזהה את מי שאת היא, כפי שאת היא.
מניחה לדעותייך. אלה יעלו ללא הפסק, עם זאת, באותו אופן שהופיעו, מניחה להן להעלם.
מתמקדת בברור הזה - בתחושות הגוף.
מתבוננת בגופה, במתחים המצטברים שם, ונמצאת חובטת, פשוטו כמשמעו, על ירכיה, על שוקיה, על בטנה, על צלעותיה, על כתפיה, ומקציבה לעצמה מקצבים לאלה.
לחילופין, כאשר מזהה את המתח המצטבר, גם אם זה נראה כמתח מיני, יכולה לקבל מסאג' עמוק, או להזיע היטב בסאונה.

לסיכום עד כאן:
מבקשת אחר ההתמסרות מתוך כפייה, מתבוננת על ההתמסרות מחדש, על המשיכה לדחייה, על הדחייה ממשיכה.
מבקשת אחר ההשתוקקות עד שנמצאת משותקת. מתבוננת על התשוקה מחדש, במובן הזה של תנועת התשוקה.
^{(ראי צפריר]כאן שפרון 2[/po] בתשובה מה- 31 במרץ, לאור חוזר)}.
מבקשת אחר תנועה מבחוץ, בעוד נמצאת מחוץ לעצמה, מתבוננת על תחושותיה הפנימיות, ללא כל קשר לנסיבות.

<שלם>

מתהרהרת*

כמו קיר של כעס שחוצץ אותי מכל טוב, שמפריד אותי ממנו ומאהבתו וזבוב של קול בתוך הראש אומר לי שהכל מזויף, שהכל שקר, שאין דבר שחפצה בו באמת.
לא מוצאת תשובות, זקוקה לאהבה ולא מוכנה להסתפק בה. רוצה חופש.
לא מוכנה לשחרר לו פירור, רוצה שירגיש את הכאב שלי. אולי זה אכזרי. הוא לא עשה שום דבר רע. והוא יכול ללכת. אבל הוא נשאר.
כמה חזק אני יכולה לבעוט בו לפני שיעיף אותי. אני בלתי נסבלת בעיני, אני פשוט בלתי נסבלת.
ומולו, לא בא לי לשמוע שוב כמה אני מבולגנת ולא מתלבשת כמו אישה יפה ולא מסוגלת להראות אהבה. לא בא לי לשמוע את הקול שלו, לראות את הפנים שלו
לא בא לי להכשל איתו שוב במעשה האהבה כשאין אהבה. שלא מצליחה לתפוס את משמעותה, שחשה אותה רק כשנשרפת. ההומור שלו מרגיז אותי. מצידי שיספר לי כל היום רק על דברים עמוקים, זה רק מה שנסבל לי. מה הסיבה להשאר? אני מכירה את היאוש הזה מימים ימימה, הוא לא קשור אליו, הוא שלי ומה מעבר לו? מעבר לכעס, לעלבון, לכבדות?
נטייתך את לסחוף ולרמוס
האם כאן באה נטייתי לסחוף ולרמוס? בעומדי מולו? כשבכל מקום אחר מנסה רק לרצות? האחיות שלי קוראות לי מלאך ואיש אחד אמר לי פעם שיש בי רכות לכולם חוץ מלאדם אחד- לעצמי.
רואה את היופי שבחוץ, אבל בפנים כועסת, מאוכזבת, כל כך הרבה עליות וירידות.
וכועסת שלא יכולה לנתב את תגובותיו ושיש לו דרכים משלו וכועסת כשהוא כן וכשהוא לא, כשהוא רחוק או קרוב. פשוט כועסת כל כך כועסת

פשוט כועסת כל כך כועסת
כאן, נמצאת חשה את תחושת קיומה, בכל פעם, שלדעתך, המציאות איננה משרתת, את מי שאת , כפי שאת רוצה, כראוי.
כלומר, רוצה לקבל מהמציאות החיצונית, מבחוץ, ממה שמפרידה עצמך ממנו, את אותו מקום של שלמות.
עם זאת, זה, המקום הזה, של שלמות - איננו תלוי בדבר, אלא בהסכמה פשוטה לחיות את חייך, בהווה, ולהנכיח לעצמך, כיצד, על אפך וחמתך, למרות הזעם הזה העולה נוכח דחייה, נמצאת מתקיימת, חיה, ומתענגת על כל נשימה, גם אם עונג זה, מתובל בזעם, כאב או צער.

כאן, עולות הפנים האלה, וטוב להעמיק באלה, ולהרהר במילים הבאות שוב ושוב, עד שכל נים מנימי גופך, ידע את הניגון הזה, כטבעי לו:
שכן, כאשר חשה דחייה, או נטישה, נמצאת את עצמך, גם אם עומדת על עומדך, בזעף צדקתך, ונמצא האחר, אדם אחר, או פן מסוים של אישיותך, מתרחק ממך, כמו נוטש אותך, נמצאת את עצמך, מתרחקת.
מעצם קבעון צדקתך, מתרחקת, מאותו זר, שכביכול, הוא הנע במרחב - למרחק המתאים לו, ובמובן הזה, המרחק הזה, מהשיווי הנפשי, של שלמות - לעולם נקבע על ידך.

מכך, וזה עדין למדי, שתנועה זו, בה עיקר הנושא, או הנושא העיקרי, דרכו נמצאת תופשת את העולם במונחים של דחיה ומשיכה, ריחוק וקירבה, מתוך הדגשת הדחייה, האובדן והקורבנות המתבקשת שם, אם כקורבן ואם כמקרבנת, נמצאת משרתת את הפנים האלה של הנרקיס.

שכן, מבקש העולם לאהוב את מי שאת היא, דרך נציגיו האנושיים, יהיו אשר יהיו, בעוד את, מזווית המבט הזו, של דחייה תמידית מתבקשת, מתוך תפישה זו, דוחה בעצמך כל נסיון להתקרבות.

גם בקורת, גם כעס, גם בוז, כולם ביטויים של תקשורת שמשמעותה אחת, קירבה; כולם ביטויים של רגש אחד - אהבה.
כאשר קירבה זו, מבקשת אחר ריחוק, לא מדובר על נטישה, אלא, על הצורך של הנפש, לייחד ולבדיל את עצמה, ולהתכנס אל עצמה, מוגנת מכל מה שמופרד ממנה, כשבפועל לא מופרדת או מורחקת מדבר.

מכאן, שכמו הנרקיס, המקסים ביופיו ומסרב לקבל אהבה, שפירושה התאחדות עם כל היש, המדגיש את עצמו, כמי שהעולם כולו נועד לשירותו, כך גם הקורבן, שנמצא מדגיש את עצמו, שמאמין שכל העולם נועד לפגוע בו.

היבט זה של ייחודיות אם כך, נמצא כמכנה משותף לך ולאהובך, ברמה הזו של סגירת הלב, פתיחתו, והיכולת לקבל.

אבחנה זו, למרבה ההשתאות, נמצאת מסקרנת כל כך, מפתיעה כל כך, עד כי קבלת תכונה זו, כקיימת גם בתוכך, גם בתוכו, נמצאת קלה ובעיקר - מרגיעה, מובנת מאליה.
והחיוך, זה הפנימי, נמצא מתבטא בשרירי פנייך, בהם, גם אם לא נראית תנועה, מתח עדין, כמו מרעיד, את קצות השפתיים, כשזוויות העין, בשחוקן, עשויות להתלחלח מדמעות לבך, זה הרחב, הפצוע תדיר לטעמך, שנמצא, בעודך קוראת מילים אלה - רווה נחת.

כאן, כעס זה, זעם זה, נמצא חיוני לה לנפש, בעודה מקצינה את רגשותיה - אל הבלתי נסבל.
אז, כשרגשותיה בלתי נסבלים, שרגישותה מתעצמת, יכולה לחוש את עצם חיותה.
אז, יודעת הנפש שקיימת - מתוך רגשת כעסיה.

וטוב לה לזכור שהכעס הזה, מוצדק או לא, איננו קשור אלא לתגובותיה האוטומאטיות, אלה העולות מבפנים, שהן הן הדף ניטרלי המתועל לכעס, ויכול להתבטא גם כחיוניות של שמחה, ולהתפרק, כהארקה, נאמר ביחסי מין, או בריקוד, או בקפיצה, או בצרחות אל תוך השקיעה.

כאן, כל פעילות גופנית תועיל, בעבור מי שאת היא.

טוב להתקל במכוון בחפצים, כמו להתנגח בקירות עם האגן,

וטוב גם להפתיע את בן הזוג, בדחיפת האגן שלו על ידי תנועה מתנגחת, מהאגן שלך, מהצד, הבאה בהפתעה, ומקורה שעשוע.

טוב לסיפוק מיני, גם אם עצמי, במינון המתאים למי שאת היא.

וטוב לקבלת מסאג', במקרה זה מגבר דווקא, עם זאת, מוגנת מאפשרות של התפתות למין, דווקא מצידך, שזו עשויה לעלות כנקם, ונמצאת מתנקמת כך רק בעצמך, אז, יכולה להתמסר אל העונג הזה, שנמצא עולה אך ורק דרך המגע הפיזי, של אדם באדם, ובמובן הזה, אנרגיה זכרית, תימצא משלימה את פירוק המתחים הפיזיים, גם אם לא בדרך המינית, אלא במגע אוהב שאינו מבקש יחסי גומלין.

רכיבה על אופניים, הזעה מוגברת בסאונה, אימון בחדר כושר, שחיה, וכל פעילות שתאפשר את הולם הלבב יניחו תועלת רבה.

ובמובן הזה של מבקשת אחר הסכמת העולם לנהוג כפי רצונך, משננת שוב ושוב בגוף ראשון:

"בוודאות אני נאהבת"

וחוזרת על המשפט הזה, בכל פעם שחשה שזקוקה ליד תומכת, ומקפידה על אמירת מילים אלה, לעתים תכופות.

אט אט, יסלל השביל הזה, בו מייצרת תקשורת פנימית מודעת, בה, עולה השלם שאת הוא, ומנכיח את כל פנייך, בהסכמה בסיסית של שיווי.
אז, נרגעת, וחיוכה המחודש, נמצא מזמין את בן הזוג למחול חדש, ומפתה בעיניה, ובתנועת האגן הזעירה, ונמצאת מחייכת מבפנים, ונמצאת הקרבה, מניחה את עוצמתה, בעוצמת אהבתם, שנמצאת מיוצגת כעת חיה - בזעמם.
אז, יכולים להתגושש מתוך אהבתם, ולהגשים אהבתם ביחסי מין סוערים, המעלים רגשה זהה, מבחינת ההדף הפיזי, כמו בזעמם, עם זאת, עונג זה, נמצא רחב מהכאב העולה בזעם.

וזוכרת להודות על ההתנסות הזו, שנמצאת נוגעת בגרעין, וניחנה בכלים לברור הזה, שרק מיוצג דרך הפן הזוגי, ומכאן מברכת ומודה לבן זוגה, ובמובן הזה, לעצמה ולכל היש, כפי שהוא, בתואם מושלם.

תודה לך.

<שלם>

מזדהה עם תחושות הקשות שמלוות תהליך של דחיה שכזה שנמשך שנים.
אצלינו 5 שנים אין ככ סקס פעיל זולת פעילות אקראית ונדירה. איזה נטל גדול לחשוב שאת היחידה בעולם שזה קורה לה. כך שדף זה עושה איתי חסד במידת מה.
דווקא בשנים הראשונות התדירות היתהכמעט יומיומית (נשואים 10 שנים)
ובכל זאת, יוצא שאצלנו "קצת" אחרת וקצת מקנאה בכן- לאחר בירורים מעמיקים הסתבר שבעלי ביסקסואל ובשנה האחרונה מבקש איך אומרים, לבדוק את זכריותו ושחררתי אותו בעניין זה כי לא מאמינה בהסגר. הלוואי שהייתי יכולה להשתמש באיזה שהם טיפים מהעמוד הזה... נראה שאבוד לי... האמת שבמהלך השנה הזו היום אני נמצאת במקום שאני בכלל לא רוצה שהוא ייגע בי גם אם היה רוצה ומצד שני קשה לוותר לתמיד על המקום הזה של חיבור והתרגשות שבין שניים. קשה!!!

גם אני עברתי דרך עם עצמי בהתמודדות שלי עם הצורך שלי במיניות ובנסיון להבין מה מסתתר מתחתיו. מהו הדחף העז והרצון הפנימי.
שנינו איננו מבקשים לפרק את המערכת הזוגית שכן יש לנו ילדים והיחסים בבית חביבים.
אני תוהה אם נכון לוותר על סקס לכל חיי (זולת סיפוק עצמי)
האם לוותר על להרגיש שוב כמו שמרגישים בכימיה הזו שבין שניים ומה שהיא עושה מבפנים עם או בלי קשר לסקס.

למישהו יש כיוון להתמודדות?
תודה.

במקרה הגעתי אל הדף הזה...לא ידעתי השוא קיים באתר.
המרגיעון : " מותר לכעוס"....

אני כועסת? אולי יותר עצובה, מיואשת...
בעבר כעסתי, זעמתי, רתחתי, בכיתי, התביישתי, שנאתי, צעקתי, ביקשתי, הסברתי, נעלבתי מאד מאד, ממש ממש נעלבתי...

אין ביננו סקס כבר שנה וחצי. וגם לפני זה במהלך כמה חודשים היה אחת ל....
וזה עצוב ומיאש.

ואנחנו רק חמש שנים ביחד, וללא ילדים...
( נו...אומרות הפולניות- איך יהיו? מרוח הקודש?).

ויש אהבה גדולה, ויש רומנטיקה, וחיבוקים, ונשיקות, וצחוקים, ופתקים רומנטיים...ו"כפיות" במיטה וזהו...לא יותר מזה.

אני פשוט לא מבינה את זה.
וזה לא שאני כזאת מלאת תשוקה...גם אני לא מהנשים עם המווון צורך במין.
אבל פעם בשבוע שבועיים היה נחמד...אפילו פעם בחודש...

היינו בטיפול זוגי, ובסדנת טנטרה, ונראה לי שהתייאשו מאיתנו.

כל המטפלים אמרו- אתם זוג מדהים ומודע ורוחני, אין לכם בעייה, יהיה פתרון...

עובדה...אין פתרון.

קראתי את כל הדף בשקיקה. עלו בי המון מחשבות. רוצה לשתף, אך בינתיים יש דמעות ובכי...עצובה.
מה כך יהיו כל חיי?
בזה שאני בוחרת לחיות עם האהבה שלי, אני בוחרת בחיים ללא מין? זהו? עוד לא בת 37 וכבר ללא מין?

עצוב לי מאד.

לאחר בירורים מעמיקים הסתבר שבעלי ביסקסואל ובשנה האחרונה מבקש איך אומרים, לבדוק את זכריותו ושחררתי אותו בעניין זה כי לא מאמינה בהסגר. הלוואי שהייתי יכולה להשתמש באיזה שהם טיפים מהעמוד הזה... נראה שאבוד לי... האמת שבמהלך השנה הזו היום אני נמצאת במקום שאני בכלל לא רוצה שהוא ייגע בי גם אם היה רוצה ומצד שני קשה לוותר לתמיד על המקום הזה של חיבור והתרגשות שבין שניים. קשה!!!
כאן, זה לא העניין.
כלומר, כאשר מדברת על כך שהתברר שהאיש שלך, מעוניין לחוות מין גם עם גבר, בירור זה אם כך, אפשר שחדש בעבורך, עם זאת, לא חדש בעבורו.
עניין זה חשוב במיוחד, שכן, כעת, בירור זה מניח לכם, את התירוץ, או הסבה, מדוע זה, אין משיכה מינית ביניכם.
עם זאת, דחיה זו, איננה קשורה לרצונו באותה התנסות (שאינך יכולה להעניק לו, שהרי אינך גבר) אלא, מצביעה על בירור אחר, סמוי מהעין, שעדיין לא נתברר, שכן, אם הוא - כהגדרתו - ביסקסואל, אין כל מניעה שימשך אלייך. שהרי גם איתך הוא אוהב לאהוב ברמה הגופנית.

כאן, חוסר רצונך את, בקרבה אליו, עולה גם הוא סביב אותה סבה לכאורה, נטיותיו האישיות, וגם הוא אינו קשור לעניין עצמו.

שכן, כאשר, מסיבות שונות, מבקשים לשמור על חוסר קרבה, חוסר אינטימיות, מבקשים אם כך, לשמור על מרחק, וממציאים השכם וערב סיבות מדוע מרחק זה עולה, כל צד אצל השני/ה.

כאן, אם כך, אם מעונינת להמשיך במרחק הזה, ולפתוח לעצמך מחוזות חדשים להתנסות אישית, כפי שהוא, ובכך להנציח את המרחק הזה, מחד, ומאידך, לחוות מעת לעת את אותה נחמה גופנית, פשוטה, המניחה לגוף רגיעה, שכן בא על סיפוקו - גם אם דעתך לא נוחה מכל הפעילות ה'בזויה' הזו, או הפעולה ה'לא ראויה' הזו - אז, גם מניחה לגופה נחמה, ובעיקר, מנציחה את המרחק, זה המתקיים, זה המאפשר לנבדלותך, לתחושת ייחודך, למשוך את סבלך, עוד ועוד, ומתענגת על כל רגע בו נמצאת "סובלת" את נבדלותך, את המרחק מהאינטימיות, את הסתרת הפנים מהחסד, זה המנביע אהבה באשר הוא.

אז, משתפת את בן הזוג, בהחלטה זו, ללכת אצל עצמך, ולתבוע את המגיע לך, גם אם זה ניתן מגבר אחר, במובן הזה של קרבה ואינטימיות.

עם זאת, אם מעונינת בקרבה יתירה, בעונג הזה, של אהבה, אינטימיות, גם מינית, גם חברית, נמצאת מכבדת את כנותו, ובמובן הזה משחררת את עצמך, ממקום זה, ומברכת בלבך, על האפשרויות הטמונות, בהיפתחות אל קצוות תפישתך את המין, ומאפשרת לעצמך את החירות, להיפתח, דווקא בפניו, ולגלות, יחד איתו, את הזעזוע המיני, אחריו מבקשת, ויודעת בלבך, שדווקא מתוך שאיפתך לפתיחות זו, מראש הרי, בחרת בו.

אז, על פני למידת העצמי, זה שאת היא, לבדך, מתוך ניכור ומרחק מאהובך, בעוד הוא לומד את עצמו, זה הוא הוא, לבדו, מתוך ניכור ומרחק מאהובתו - שהיא את (ובמובן הזה, כל המערכה כולה היא על מנת להקים את הכלי הזה - הניכור ההדדי, הדחיה ההדדית, לשם התכנסות, היפרדות והתבדלות), יכולים, מתוך חברות, מתוך חיברות, ואחווה, וענווה, ללמוד ביחד, במובן הזה כל אחד בעצמו, ושניהם ביחד בעצמם, מתוך הומור ושעשוע, מתוך עונג ושמחה, מתוך חדוות הגוף ועליצות הנפש, עד כמה החסד מאפשר להם, את החירות הזו, את האהבה הזו, המתגברת והמתפרשת.

כך או כך, בירור זה, מה את מעדיפה, מתבקש ראשית אצל עצמך.

כאן, יכולה לבחור בדרכים נוספות.

יכולה בהחלט לוותר על מין.
עם זאת, ויתור על מין, במובן הזה הגופני, הוא שעולה מתוך הויתור על היצר, על היצירה.
מכאן, שעל מנת לאזן את כוחות היצירה, יכולה להפנות את כוחות פריונה, זה הפיזי, אל יצירה אחרת, במובן הזה כל מעשה הוא יצירה, ויכולה להתבונן כיצד כל ארוחה שמבשלת למשפחתה, היא יצירה בפני עצמה, ומכך, ליצור עוד תחומי יצירה, במובן הזה, גם ריקוד הוא יצירה, ונמצא הריקוד, חיוני במיוחד, שכן כל יצירתו, לעולם, היא ביטוי פיזי, כפי שמיניות היא.

למישהו יש כיוון להתמודדות?

במובן הזה, לאחר הדברים שנאמרו, הכוון שמחפשת אחריו, על מנת להתמודד שם, הוא אותו בירור עצמי, פנימה, בתוך מי שאת היא.
וניתנו המילים האלה, לקריאה שניה ושלישית, וטוב אם מקריאה לעצמך את המילים האלה, בראשך, או בקול רם.
וכשתפנים את אלה, יוצאת לבירור הזה הפנימי.

תודה רבה.

<שלם>

מחפשת,
_מה כך יהיו כל חיי?
בזה שאני בוחרת לחיות עם האהבה שלי, אני בוחרת בחיים ללא מין? זהו? עוד לא בת 37 וכבר ללא מין?_

בזה שאת בוחרת לחיות עם מי שאוהב את מי שאת היא, אבל אינו אוהב את גופך, או במובן הזה גם אינו אוהב את גופו יתר על המידה, את מנציחה את אותה עקרות מנטאלית, שכך, נמנע הריון. נמנעת יצירה.

כאן, נמצא הגוף עצמו, משתוקק למגע, לענג ולהתענג, לחדור ולהיחדר, מרקם של יחסי גומלין, בהם כל החושים כולם, מצטרפים לחגיגת אהבה, בה הופכים לבשר אחד, והיצר אז, אם כך, מניח תשתית אופטימאלית, ליצירה הזו, בריאת חיים חדשים.

כאן, גם אם יודעים השניים, ודואגים לכך שלא יהיה הריון, עדיין, הגוף עצמו, בא על סיפוקו, שכן, בוודאות יודע, שיצרו, מענגו, לשם יצירתו.

לכן, על פני לבכות את מר גורלך, אם מעונינת במין, ואם רוצה מין, ואם זקוקה אל מין, במובן הזה שאיננו רק מגע רך, או ענג ענוג, אלא, גם ברמת הזעזוע, גם ברמת העונג החריף, הנוגע לא נוגע בכאב, שהרי על אותה סקאלה, הכאב והעונג, נפתחת אל אלה, ומאפשרת לעצמה, ראשית לומר לעצמה, בגובה העיניים -
אני רוצה.

אז, כאשר מתבוננת בעיניים טובות, על הרצון הזה בסערה הגופנית, בהכלה הגופנית, מאשרת לעצמה שוב, שאכן רוצה באלה.

אז, כאשר מסכימה לקבל את אלה בתוכה, נמצאים אלה נגלים, ומוצאת עצמה, מפתה, מחזרת, או במובנים רבים, על פני כובשת אותו, מניחה לו לכבוש אותך.

האם זה מובן?

<שלם>

כאן, אם כך, אם מעונינת להמשיך במרחק הזה, ולפתוח לעצמך מחוזות חדשים להתנסות אישית, כפי שהוא, ובכך להנציח את המרחק הזה, מחד, ומאידך, לחוות מעת לעת את אותה נחמה גופנית, פשוטה, המניחה לגוף רגיעה, שכן בא על סיפוקו - גם אם דעתך לא נוחה מכל הפעילות ה'בזויה' הזו, או הפעולה ה'לא ראויה' הזו - אז, גם מניחה לגופה נחמה, ובעיקר, מנציחה את המרחק, זה המתקיים, זה המאפשר לנבדלותך, לתחושת ייחודך, למשוך את סבלך, עוד ועוד, ומתענגת על כל רגע בו נמצאת "סובלת" את נבדלותך, את המרחק מהאינטימיות, את הסתרת הפנים מהחסד, זה המנביע אהבה באשר הוא.

אתה כותב דברים מעניינים אם כי קשים מעט.
האם כוונת דבריך היא שאני מבקשת להנציח את המרחק לטובת תועלת של נבדלות/ ייחוד והזנה באמצעות סבל?
קצת נראה שדבריך תולים רק בי את האחריות למרחק או לקרבה. בסופו של דבר הוא זה שנותן כאן את הטון. זה לא שהוא ממש מחפש את הקרבה הפיזית אליי - ההפך הוא הנכון וכרגע עולה כי הוא מעדיף מגע גברי ולכן רצוני אינו רלוונטי מכאן איך זו אני אשר משמרת את המרחק?.
ובכלל עולה סוגיה בריאותית ולא רק שעולה: איך אוכל להסכים לקשר פיזי איתו בעוד הוא בקשר פיזי עם מישהו אחר? מגע כזה ייתפס כנחמה פשוטה לא פחות.

עם זאת, אם מעונינת בקרבה יתירה, בעונג הזה, של אהבה, אינטימיות, גם מינית, גם חברית, נמצאת מכבדת את כנותו, ובמובן הזה משחררת את עצמך, ממקום זה, ומברכת בלבך, על האפשרויות הטמונות, בהיפתחות אל קצוות תפישתך את המין, ומאפשרת לעצמך את החירות, להיפתח, דווקא בפניו, ולגלות, יחד איתו, את הזעזוע המיני, אחריו מבקשת, ויודעת בלבך, שדווקא מתוך שאיפתך לפתיחות זו, מראש הרי, בחרת בו.
מעוניינת מאוד אולם כאן אתה מניח שאהובי ירצה להזדעדע יחד איתי:-)

מבקשת לציין כי באופן עקרוני וברוב הזמן היחסים ביננו טובים. קיימת חברות אמיתית ושותפות והאוירה בבית נעימה עד מאוד. (כפי שציינתי רוב הזמן ומשאירה פתח לתקופות קצרות אחרות של אי נוחות ובירורים).

אשמח להתייחסותך על הדברים.
תודה.

פלונית,
ברשותך, מהסוף לתחילת דברייך:
מבקשת לציין כי באופן עקרוני וברוב הזמן היחסים ביננו טובים. קיימת חברות אמיתית ושותפות והאוירה בבית נעימה עד מאוד. (כפי שציינתי רוב הזמן ומשאירה פתח לתקופות קצרות אחרות של אי נוחות ובירורים).
במובן הזה אם כך, נמצאת מציינת, שהחברות הזו, יכולה להכיל גם את אותה התבדלות, או פרידה זמנית, במובן שכל אחד ואחץ פונה לדרכו/ה, וחוקר/ת את מיניות/ה.ובמובן הזה אם כך, אם משכילים לשתף, ולהניח לאהבה להיות מונכחת גם ביניכם, אז, עולה החברות הזו למדרגה של כבוד והערכה הדדיים, שלא נמצאים פוגעים באף אחד מהצדדים.

כאן, אם כך, מתבוננת פנימה אל הפנטזיות האישיות של מי שאת היא, ופותחת את אלה שוב, בפני עצמך.

מעוניינת מאוד אולם כאן אתה מניח שאהובי ירצה להזדעדע יחד איתי
במובן הזה, בימים רגילים, או ביחסים רגילים, כפי שנתפשים בתנועות הזכריות והנקביות, נמצא זה, הזכר, המזעזע, ההודף, החודר, הכופה עונג, גם אם את כל אלה מקיים בעדינותו, וזו הנקבה, נמצאת זו המכילה, מקבלת, ומזדעזעת, שזה מה שמבקשת.

כאשר מזמינה אותו להזדעזע איתו, כמו מצביעה על רצונו הכמוס, גם להיות בצד המזועזע, מה שנתפש מבחינתו, כאפשרי רק עם זכר אחר.

מכאן, שאם פונה הוא מקדושת המיניות הזוגית, להתנסות אחרת, על חשבונך, מתבוננת על הפער הזה שבין הנאמנות לעצמך, לבין הנאמנות לזוגיות הזו, מהבחינה המינית.
שכן, הוא, ביקש וקיבל את ברכת הדרך, גם אם זו נאמרה מהשפה ולחוץ, ומכאן, הצביע הזוג שאתם, על תקופה זו, בה נפרדים, כל אחד להתנסיוותיו.

עדיין, יכולה להשיג את כל מבוקשה, עם אהובה, אם רק תיאות להסכים.
הסכמה זו אם כך היא עניין של החלטה.

כאן, עדיין,
היבט זה,
המיני, או של העדפות מיניות, נמצא בעיקר עומד שם, כמשל.

ובכלל עולה סוגיה בריאותית ולא רק שעולה: איך אוכל להסכים לקשר פיזי איתו בעוד הוא בקשר פיזי עם מישהו אחר? מגע כזה ייתפס כנחמה פשוטה לא פחות.

במובן הזה, אין כל סוגיה בריאותית, ובמובן הזה של סוגיה בריאותית, טוב לה לנפש להיות בריאה במובן הזה שמקבלת את כל פניה, מאשר מניחה שם את הזוהמה, על רצונותיה הכמוסים, ובמובן הזה על רצונותיו הכמוסים.
שכן, יציאה מבריאות במובנים רבים, היא אותו מקום, בו מבטלת התנהגות מסוימת, גם אם זו, נתפשת וממומשת על ידי אחר, במקום, להנכיח את אלה, כחלק מהאנושיות באשר היא.

כאן, שוב, אין כל עניין בריאותי, ובעניין הזה, מראש סומכת על בן הזוג, כבר מתחילת יחסיהם. נקודה.
עם זאת, הסכמה לאהוב את אהובך, ולהיות נאהבת על ידו, נמצאת עולה דווקא מתוך האהבה המקיפה, החברות המקיפה.

ומכאן, כאשר תסכים, להיות מי שאת היא, אם בנאמנות הזאת לעצמך, במובן הזה של מרחק מהזוג והתכנסות פנימה, ובוחרת לה דמות למימוש תשוקותיה, ואם בנאמנות הזאת לעצמך, מבחינת הנאמנות לזוג, בכל מקרה - יפתח הפתח, בעבורה, לבירור הזה, המיני, הייצרי, היצירתי, בתוך עצמה.

_האם כוונת דבריך היא שאני מבקשת להנציח את המרחק לטובת תועלת של נבדלות/ ייחוד והזנה באמצעות סבל?
קצת נראה שדבריך תולים רק בי את האחריות למרחק או לקרבה. בסופו של דבר הוא זה שנותן כאן את הטון. זה לא שהוא ממש מחפש את הקרבה הפיזית אליי - ההפך הוא הנכון וכרגע עולה כי הוא מעדיף מגע גברי ולכן רצוני אינו רלוונטי מכאן איך זו אני אשר משמרת את המרחק?._

במובן הזה, בתואם מושלחם רוקדים את אותו ריקוד, גם אם המוסיקה נשמעת לכל אחד מכם - שונה.
כלומר, על פני להניח שם משקל זה או זה, על זאת או זה, מכוונות מילים אלה אלייך, ומצביעות בעבורך, על מה שנכון לך, להתבוננות פנימה.

חלקו, בעניין זה, של מרחק, מבחינת צרכיו הוא, ומבחינת התנהלותו בעולם, מובן מאליו, עם זאת לא רלוונטי.

אתה כותב דברים מעניינים אם כי קשים מעט.
במובן הזה, כאשר נמצאת נתקלת באמת, כפי שעולה ממי שאת היא, במובן הזה של וודאות, גם אם נבהלת מעוצמת הדף הוודאות הזו, נמצאת בתמימותה, בסקרונתה, ובאומץ לבה, מתבוננת בגובה העיניים.
התבוננות זו, בגובה העיניים, כמו מחזירה את המבט, במובן הזה המבט הישיר, מהשפלתו, מהחשיבות העצמית החבויה ברחמים עצמיים, אל עצמה, ומנכיחה את הוויתה כהוויתה, בהווה.

מצדיעה אל מקורה, קדה קלות, ובמנוד ראש, מודה.

תודה לך.

<שלם>

אני רוצה.

צפריר, מובן בהחלט, תודה.

אני רוצה. יודעת שרוצה. אוהבת את עצמי ואת גופי, ואוהבת עונג ויודעת שמגיע לי להתענג.

הצד השני...קשה לו עם מין - יש שם בעיות אישיות של עבר - אני יודעת.
בעיות שנראות על פני השטח לא פתירות...כי מה לא ניסינו?
טיפול זוגי, טיפול פרטני, טיפולים הוליסטיים למינהם, טנטרה, שחזור גלגולים...
ניסנו גם שקט זמן מה, לא להתעסק בזה כל כך - לקבל את זה.

כעת יש שקט על פני השטח.
אך בתוכי - יש סערה.

מדוע המין מחולל כאלו סערות? הלוואי וזה היה פשוט יותר...

מחפשת,
מדוע המין מחולל כאלו סערות? הלוואי וזה היה פשוט יותר...

במובן הזה, אין פשוט מזה.
שכן, סערה, זה מה שמחפשת.

סערה זו, נשענת כולה, על הרמה הזוט, של סיפוק, זה המתקיים מאליו, כדממה, זו המונכחת בעין הסערה, וכשקט, בשך הסערה.
אז, הדממה, במובן הזה, היא היסוד לחירות הזו של עמם הקיום, והשקט במובן הזה, הוא הנכחת הסיפוק הזה, הגופני, שבכל מקרה חווה סערות אינספור, ברמת התאים.
גם כאשר הגוף נראה נינוח, בתוך תוכו, מתחוללות סערות ומלחמות, לשם איזונו, לשם הנכחת קיומו.

לכן, מברכת על הסערות, שלא מעונינת בטנטרה, ולא מעונינת בדיבורים, ולא מעונינת, אלא במין פשוט, סוער, מענג, מזעזע, ואם אפשר היה, ליהנות מהמין הזמין הזה, מבחינת חוקי התרבות בה, חיה, ברמה הזו היומית - מה טוב.

כאן, הצד השני, במובנים רבים, מאשר לך את מה שאת עצמך מבקשת לראות.

שכן, אם הוא אינו מעוניין, למלא את מיניותו, את זכותו למין, ואת חובתו למין - משוחררת.

כלי כליאה זה, בו הנאמנות הזוגית, משמשת כאזיקים, המאשרים תדיר חוסר סיפוק, נמצא יעיל במיוחד, כאשר שני בני הזוג מעוניינים בו.

כאן, דיכוי מיני זה, העולה כמשותף, על ידי שניכם, בעבור שניכם, נמצא מתקומם, בעיקר על ידי מי שאת היא.

ומכאן, יכולה לעשות מעשה, ובמובנים רבים, מספיק אם תדמיין שעושה מעשה.

אז, נמצאת מעלה את האיזון הזה של חוסר, המתבקש על ידי שניכם, ככרוניקה של דיכוי עצמי, אל חוסר איזון - במובן האקוטי, ומשם, יעלה הבירור האמיתי, של כל אחד מכם - עם מקורו, ושל שניכם, במובן הזה של הזוג שאתם.

תודה לך.

<שלם>

קראתי את דבריך, מהדהדים בתוכי. יודעת כי עליי לקרוא אותם עוד מספר פעמים כדי להבינם ולהפנימם וכך אעשה.
תודתי נתונה לך וכדבריך: מצדיעה, קדה קלות, ובמנוד ראש, מודה

מספיק אם תדמיין שעושה מעשה.
תודה .

ציירתם אותנו באדום ואפור וזה די בסדר,
אך לו זה הייתי אני המחזיק במכחול
הייתי מצייר אותך, אהובתי,
בין עצים ירוקים על רקע זהב וכחול

במקום בו אנחנו חיים יש מספיק אור ודשן
אבל כל שקיעה ליבי שר מתחת לחול
לו הייתי נגר הייתי בונה לך ספינה
ולוקח אותך אל עצים ירוקים על זהב וכחול

לו רק יכלתי לאהוב מבלי לדרוש אהבה
לו רק בלי פחד לשיר על עצמי הייתי יכול
לו רק יכלתי לראות, הייתי רואה אותנו כמו שאנחנו
כמו עצים ירוקים על רקע זהב וכחול

פלונית יקרה

אל תקחי אותי קשה ולא ברצינות מדי
אבל יש כמה דברים שאני מהורהרת לגביהם

לאחר בירורים מעמיקים הסתבר שבעלי ביסקסואל

השאלה - מה זה אחרי בירורים מעמיקים?
בירורים שלו או שלכם או שאת שאלת" למה?" והוא הגיע לזה או שאחד הטיפולים המצויינים שלקחתם הביא אותו עד הלום?

בסה"כ כמעט לכל בן אדם יש איזו פנטזיה או מחשבה או איזו קופסה שחורה שאפשר לפתוח ולפתח אך לא תמיד כדאי.
מותר לפנטז על כל דבר, לא כל פנטזיה חייבים לממש.
מה היה קורה אם הפנטזיה שלו הייתה לגמרי לא לגיטימית, סומכת עליך שתחשבי על משהו מזעזע...האם גם אז היית נותנת לו את הOK שלך?
אז למה להשתעשע עם גבר אחר (על חשבון בת הזוג) זה כן לגיטימי?
יש סיכוי שהתגלית הזאת של המשיכה שלו לגברים מזכה אותך מהאחריות על כך שהזוגיות שלכם לא התממשה? ז"א "הבעיה" אצלו, ולא אצלך, הוא לכאורה מחפש משהו שאף פעם לא יכלת לתת...????
ולגבי הפנים הזכריות כמו שמגדיר אותן צפריר... אולי דווקא אישה שמפגינה מיניות ישירה, כוחנית ודורשת לא גורמת לגבר לקחת את המשכות בידיו אלא להיפך, גורמת לו להתחבר לצד הנשי שבו???
משונה לי לשמוע מאישה ש"בא לה יותר ממנו" כי בדרך כלל אנחנו לא מתעוררת עם זקפת בוקר ולא נדלקות מלראות חצי שניה של סצנת סקס בזוית העין בTV. אז לא ממש "בא" לנו.אנחנו רוצות את הביחד, כמה שיותר ביחד, והאורגזמה היא בהחלט תוצר לוואי ולא העיקר. טוב, הנשים מבינות אותי אני חושבת...
קצת יותר קשה להבהיר את זה לגברים, ולכן אולי אנחנו משתמשות במונחים של "בא לי". מה שיכול להלחיץ את הגבר (וואלה, בא לה יותר ממני???) ולהכניס אותו לחרדת ביצועים רצינית אחרי שהוא שומע כמה זה חשוב לנו ואיזה ציפיות לאינטימיות, התחברות ואהבה אנחנו תולות בזה.

פישי,
_משונה לי לשמוע מאישה ש"בא לה יותר ממנו" כי בדרך כלל אנחנו לא מתעוררת עם זקפת בוקר ולא נדלקות מלראות חצי שניה של סצנת סקס בזוית העין בTV. אז לא ממש "בא" לנו.אנחנו רוצות את הביחד, כמה שיותר ביחד, והאורגזמה היא בהחלט תוצר לוואי ולא העיקר. טוב, הנשים מבינות אותי אני חושבת...
קצת יותר קשה להבהיר את זה לגברים, ולכן אולי אנחנו משתמשות במונחים של "בא לי". מה שיכול להלחיץ את הגבר (וואלה, בא לה יותר ממני???) ולהכניס אותו לחרדת ביצועים רצינית אחרי שהוא שומע כמה זה חשוב לנו ואיזה ציפיות לאינטימיות, התחברות ואהבה אנחנו תולות בזה._

במובן הזה, מדברת אך ורק בשם עצמך.
ובמובן הזה, תפישתך עצמה, אם תשימי לב, עשויה להשתנות עם השתנות הירח.
שכן, בהחלט קיימים מקרים רבים, שלאה יוצאת פתח האוהל, ומודיעה ליעקב - הלילה אתה איתי.

וכפי שאלה קיימים כמקרים, אלה קיימים כתקופות.

רחל, עם כל הכבוד, מייצגת נאמנה, רק פן אחד של האשה.
ובמובן הזה, רחל ולאה, מתייצגות גם אצל כל גבר.

תודה.
,

באיזה הקשר לאה אמרה את זה? כי נדמה לי יש לי הרבה להגיד בנושא...

פישי,
דמותן של לאה ורחל, מייצגות במובנים רבים את האשה על כל מרכיביה, לפחות אלה המיניים.

בעוד רחל מעונינת בילדים מיעקב, ולמען הולדת ילדים ממנו, תוך התכחשות מפורשת למיניות עצמה (מה שהפך אותה לבתי מושגת בעבורו), כך לאה, מעונינת ביעקב עצמו, בחיבור הזה המיני.

כך, העקרה מעונינת בילדים בלבד, ומוכנה לקיים יחסי מין אך ורק בשביל זה, ומתוך כך במובנים רבים עולה עקרותה, והוולדנית, מתוך פוריותה, מעונינת בחדוות הגוף ובהתאחדות עם אהובה, כשהילדים, הם תוצאה מובנת מאליה, אבל לא עיקר תשוקתה.

שתי פנים אלה קיימות בכל אשה, ובמובנים רבים גם בכל גבר.
כאן, כאשר מודגש הפן הזה של רחל, ומייצגת אותו, יש לזכור שיש גם את לאה.

ומכאן, מדברת בשם עצמך בלבד, ובמובן הזה, מדברת בשם עצמך בהווה חייך.
שכן, גם בך וגם ברחל עצמה קיימת לאה.
ואם תתבונן היטב, תוכל להאיר את אותן פנים חבויות, המבקשות מין, הדורשות מין, הישירות, העסיסיות, שמתקיימות גםן אצלך.

אפשר שרק ביום אחד בחודש, אפשר שרק פעם אחת בחייך, עדיין, פנים אלה מתקיימות.

כאן, לאה, או היבט זה של לאה, במקרים רבים, נמצא נסקל על ידי התרבות, שכן, יצאה פתח האוהל, כלומר, הביעה מיניות נקבית.

עניין זה מאיים כל כך על התפישה הגברית, עד כי במסגרת המורשת, זו המתומללת דרך הפריזמה הגברית בעיקר, נתפשת לאה כיצאנית - בוטה וישירה.

עם זאת, פנים אלה מתקיימות בלי כל קשר לדעתה של המורשת, ובמובן הזה, טוב שכך.

באשר לסיפור עצמו, ראובן מביא לאימו דודאים.
דודאים ידועים בסגולה זו של פריון - במובן הזה שמעלים את הפנים של לאה, כלומר, מעלים את התשוקה למדרגה של גירוי.
רחל, מבקשת מלאה את הדודאים, מתוך רצונה בילד.
לאה, מוכרת את הדודאים האלה, בתמורה לכך שהלילה הזה, יעקב, יהיה שלה.

כאשר יעקב חוזר מהשדה, לאה מודיעה לו, הלילה אתה איתי.

ובעשותה כך, מחציפה פניה אל המורשת, אל המנהג הקיים, אל חוקי החברה בה חיה.

זה האיום העיקרי העולה מלאה, לא מיניותה, אלא אותו מקום שמיניות זו, מערערת על "ואל אישך תשוקתך - והוא ימשול בך", שכן, אל אישהּ (יעקב) תשוקתה, והיא מושלת בו.

האם זה מובן?

השאלה - מה זה אחרי בירורים מעמיקים?
בירורים מעמיקים משמע שיחה כנה ומתמשכת - מהסוג בו משוחחים בנושא זה על פני מספר ימים.
ייתכן שהשיחה התחילה מתוך "למה" כדי לברר את מקור הסוגיה וכדי לתת בה מענה.
והנה המרגיעון: כרוחב הראות - עומק הרעות. יפה.

בסה"כ כמעט לכל בן אדם יש איזו פנטזיה או מחשבה או איזו קופסה שחורה שאפשר לפתוח ולפתח אך לא תמיד כדאי.
דווקא במקרה הזה לתחושתי הסיבה לדברייך נוסח : "לא תמיד כדאי" , היא פחד.
ואם כבר אז הייתי מחזירה אלייך את דברייך ועונה לך שלא כדאי לך לפחד מרצונותייך שהרי אין כל טעם אמיתי לפחד מעצמך.

אני מבינה את הרעיון של "הגבר נבחר כרגע על חשבונך". זה נכון מבחינה מסויימת. יחד עם זאת אם נמצאת אני מאפשרת לבעלי את הבחירה שלו נמצאת אני במקום לא רע בכלל. שהרי מתוך הבנה מחודשת, בחירתו של בעלי אינה עולה מלכתחילה בכדי לפגוע בי וממילא מסונכרנת כך או אחרת עם צורך לבירור עצמי אשר עולה בי.

יש סיכוי שהתגלית הזאת של המשיכה שלו לגברים מזכה אותך מהאחריות על כך שהזוגיות שלכם לא התממשה?
השאלה היא האם זוגיות ממומשת מחוייבת להכיל בתוכה מיניות. ותוהה ביני לבין עצמי.
אני יכולה לספר לך שלמרות שאין מיניות בזוגיות שלנו יחסינו מושתתים על חברות והכלה.
האוירה בבית נעימה ודיי כיפית אני ובעלי מרגישיםכמו בני עשרה שההורים יצאו לבלות והילדים נשארו לעשות חיים.
איני יכולה להסכים עם הרעיון שלא מתקיימת אחריות זוגית וממילא אחריות נאמדת ביותר מאשר אם יש מיניות או לאו.

היי פישי, לא הצלחתי לערוך את הדף. רציתי להוסיף ולומר לך תודה, על כך שאת נותנת לי מקום לחשוב בקול.

פלונית,

אל תקחי אותי קשה אף פעם
אני לא עמוקה כמו רובכם פה, בעצם די ארצית ורדודה
אבל קטעים איתי אז אני אשאר ;0)

נשמע לי שנפגעת מהדברים שלי בהקשר של "לא תמיד כדאי" ולכן אולי הוצאת אותם מהקשרם. דיברתי על פנטזיות שלא לגיטימיות ולא נתתי דוגמה כי כיבדתי את המשתתפים ואת רמת השיחה. ביקשתי שתשלימי מהראש ;0) אבל כנראה שאין ברירה...
אם היה מציע שלישיה - היית מסכימה? אם היה רוצה לנסות עם קטין - היית אומרת לו לך על זה?
אני שואלת באמת ובתמימות, ולא במטרה לפגוע: למה הפנטזיה של לעזוב את האישה, (לעזוב במובן המיני של המילה, כי אין לך מקום יותר בחיי המין שלו, או לפחות זה הרושם שקיבלתי) - למה כדאי? או יותר פשוט: לאישה אחרת גם היית משחררת אותו? מה ההבדל?

מקווה שלא הצקתי מדי

צפריר

תודה

הסיפור מ-ה-מ-ם
עורר בי המון מחשבות
חייבת לקרוא במקור ואז אלד את תגובתי
מתה על הסיפור של לאה ורחל
פנים רבות לאהבה

פלונית,

את רואה - אני בכלל לא יודעת לערוך הודעות!

רציתי להגיד שאני לא נגדך אם קיבלת רושם כזה ממה שכתבתי
ואני לא חושבת שמישהו מכם "טעה" או "אשם"
באמת ריתקת אותי עם הסיפור שלך ואני מנסה להבין אותך
לא אכפת לי שתזרקי עלי האשמות, גם מזה אני לומדת ;0)

אבל בקשה ממך תסבירי כמו שהיית מסבירה לילד
כי מה לעשות אני באמת לא מגיעה לרמת השיחה שלך ,
לא הבנתי את
המרגיעון: כרוחב הראות - עומק הרעות. יפה.

מה לעשות - מוגבלת :0)
לאט לאט

הכי קטעים שאמרו לי שאת צפריר קשה להבין ודווקא הוא היחידי בדף הזה שדבריו ברורים לי

אוהבת אותך פלונית !!!

היי,
לא נפגעתי מדברייך כלל אלא סברתי שהם מגיעים ממקום שמתקשה לקבל את רצונותיו הוא ומכאן תגובתי.
אני לא בטוחה שנכון לעסוק בסוגיות של "אם היה..." יש הרי אינסוף ואריאציות לרעיון של "אם היה..." וממילא הן לא רלוונטיות עבור מה שעלה בביתי.
מכאן שגם אם יש שפע של עקמומיות בעולם (לא שיהיה נכון להגדיר את עניינו של בעלי כעקום) דיי לי בלעסוק בשלי

אני מוצאת כי כל הסוגיה מחדדת בי את מקום החופש. הזכות הטבעית של אדם לחיות את בחירותיו. נגעת בנקודה מעניינת: ואם זה היה לטובת אשה אחרת? אני יכולה לחוש באותה התנגדות סמויה שנעה מבפנים- קולו של האגו הקטן הנפחד. זה שמפחד להיות ננטש ובודד. שיעדיפו אחר על פניו. מזכיר לי לחדד את ההכרה בשלמותי ובעצמאותי ומעצם כך לחדד את הידיעה כי איני תלויה בו, בבעלי שיזכיר לי את מי שאני ושישלים את חוסריי לכאורה.

פישי,
_הסיפור מ-ה-מ-ם
עורר בי המון מחשבות
חייבת לקרוא במקור ואז אלד את תגובתי
מתה על הסיפור של לאה ורחל._

במובן הזה, הנה כבר נולדה תגובתה, שיוצאת לחקור את לאה, את רחל, את עצמך.

תודה רבה.

פלונית

וואו

:0)

המקום של הוא חופשי לעשות מה שהוא רוצה הוא דבר גדול ומיוחד בפני עצמו. אין הרבה נשים נשואות שרואות את זה ככה
אני מגיעה מהמקום: הוא חופשי לבחור כל יום מחדש, אבל אתאמץ בכדי שכל יום מחדש יבחר בי (בגלל זה אגב אני אוהבת את הרעיון שאנחנו לא נשואים, אבל אני כן קוראת לו "בעלי" - סתם, אוהבת את המילה ;0))

בגלל זה אני גם אוהבת את הסיפור של לאה ורחל. את הרעיון של לכבוש את הגבר שלי כל יום מחדש... או לפתות אותו כל יום מחדש?

ומאוד מסכימה איתך עם זה שהמיניות שלך עצמך אינה תלויה בו או במישהו אחר, היא מדהימה ושלמה ואין בה כל חוסר, רק מקום של לתת למי שרוצים לתת.

ועל זה אמרתי -

וואו

!!!!!!!!

היי פישי,
תודה לך - את מקסימה ומרעננת ואני לא קונה לרגע את אני לא עמוקה כמו רובכם פה, בעצם די ארצית ורדודה

אגב,מאוד אהבתי את השיר שכתבת לעיל...

פלונית

תודה

ותודה שאהבת

במקור הוא מדהים, תרגמתי די גרוע, תאמיני לי זה שיר יפהיפה ;0)

ותאמיני לי אני מאוד מאוד ארצית
מרגישה חיה לגמרי, נשבעת לך
לפעמים נדמה לי שאני סתם קוף שלימדו אותו להשתמש במחשב וכשהוא שם משקפיים יכול להדמות ליצור אינטליגנטי
חשבתי לקרוא לעצמי "חיה מישוגעת", אבל לא רציתי להבהיל את ציבור המתרחצות
אז הלכתי על הדג ;0)

נעים מאוד להכיר!

מצחיק הדף הזה רק אחרי שאני שולחת הודעה אני רואה שנוספו בינתיים עוד כמה...

גם אני כמוך באה מהמקום של: "כל יום אנחנו בוחרים מחדש".
זה כל כך חשוב לזכור שאנחנו נמצאים במקום של בחירה ולא ליפול אל מקום של הכרח.
מקסימה בעיני ההתנסות שלך בכך שמשאירה את הבחירה עומדת כבחירה ויחד עם זאת הביחד כל יום נבחר מחדש.

הרעיון של לכבוש את הגבר שלי כל יום מחדש... או לפתות אותו כל יום מחדש?
אוהבת את הרעיון כמו גם את השעשוע וההתחדשות הטמונה בו,
דרך נפלאה אגב לחיות את החיים: כל יום מחדש...

אנונימי

גם אני שאלתי לא פעם את השאלה - אם יש אלוהים, משהו דפוק במנגנון השידוך שלו. היה צריך שלכל אחד יהיה פתק על המצח עם המינון המועדף על המצח, ומראש לא יתערבב מין שלא במינו.
לדעתי הקושי במערכות יחסים נובע מהכרות שיטחית של ה"אני העצמי" ושל בן הזוג. זוג מגיע אל מערכת היחסים עם כל מיני מסרים אוטומטיים/מובנים + דיעות קדומות (הלקוחים מספרים וסרטים קונבנציולנליים...) מבלי לחקור ולשתף מה מכיל עולמם האישי.
כשגבר או אישה לא מעוניינים ביחסי מין, מצב זה נובע מסיבות שונות -

סיבה פיזיולוגית כלשהי. (מעניין אותי לדעת אם יש אפשרות של שק אשכים שמתמלא מאוד, מאוד לאט, ואז אין דחף מיני לעיתים קרובות?)
סיבה נפשית: אין דחף נפשי/ריגשי/ארוטי בגלל דימוי גוף/עצמי שלילי, כעסים, לחץ, דיכדוך ונטייה לדיכאון.

הפיתרון - מודעות, הרפייה, לעצור את המרוץ, להשתחרר מהקורבניות, מהאשמה מהביקורת.
ללמוד לאהוב מחדש ולתת בעיקר למחשבות ראויות למלא את התודעה.

_

הבעיה בד"כ היא שרק הצד שרוצה ביותר מין הוא זה שמודע, נכנס לתרפיה, משתחרר ועוצר את המירוץ...
הצד שרוצה פחות נשאר לא מודע ולחוץ.
אני בטח מכלילה אבל נדמה לי שכמעט בכל זוג רואים אחד יותר מודע ומשתדל, ואחד לא מודע שצריכים כל הזמן לרצות אותו.

מסתבכת*

צפריר שלום
מאוד מעריכה את הרצון שלך לעזור, מאוד מעריכה את מעשיך בכלל בעניין אתר זה אבל.... אולי תוכל להסביר לי:
אתה לא מעדיף להיות מובן?? למה אתה כותב בצורה כל כך מתוסבכת? הרבה פעמים אני מאוד רוצה לקרוא את טענותיך אבל מוותרת בגלל הסגנון. ברור שסגנון זה הוא מבחירה ומכייוון שכוונתך היא עזרה ושיח ולא שירה למה לא לוותר על הסגנון המסורבל ולכתוב כאחד האדם?
לא מפריע לך שאנשים מתחילים לפרשן אותך, ולעשות ספקולציות על דברך. יש לך דברים חכמים לאמר ולמה שלא נהנה מהם?? בשביל מה הדיבור בהווה?
מקווה ומאמינה שלא פוגעת בך, ואם תוכל לתת את דעתך ואפילו לענות...

זוהרה,
אתה בא עם דברים מופשטים ואנחנו צריכות חוברת הפעלה ברורה.
זהו, שאין.
כלומר, חוברת ההפעלה או למידת האיזון איננה מתבקשת להיות קונקרטית ברמת הפתרון היעיל דווקא, אלא להניח כלים בעבורך על מנת שתהיי את שלמה עם עצמך, בהווה, מכל הבחינות.
נאמר, שבוודאות, רומן קצר, מחוץ לנישואין, עשוי להביא את התשוקה למקומות חדשים, הן בעבורך והן, דרך הקנאה, בעבורו.
האם הנחייה כזו, כהנחייה מתוך חוברת ההפעלה הזו, היתה מניעה אותך ללכת לשדות זרים, ולו על מנת להניף את שדך ללבלובו?

כך, שאם מבקשת הנחיות ברורות, הדרך המוצעת כאן, מניחה כלים, לשינוי הגישה.

מבקשת קרבה? מתקרבת.
איך מתקרבת?
כאן, במובן העקרוני - מבלי להקריב קורבן.
מקרבת מבלי להיות מקרבנת. עוטפת, מתבוננת ומקשיבה רוב קשב לאהובך, מבקשת ללמוד ממנו את רצונותיו הכמוסים, כך, שכפי שכאשר נוגעת במקומות הכמוסים בגופו, וזה נמצא מתענג, מבררת, במובן הזה החיובי, האוהב, מה מעלה בדעתו כאשר מספק את עצמו, במובן המיני.
לשם אלה, משתפת אותו, ברגישותך כי רבה, בפנטזיות שלך, בלהט האירוע המיני, כממתיקים סוד, וביחד, נכנסים אל גן המשחקים המיני, ובו, בגן הזה, הפרטי, יכולים להשיל מעליהם, את כל חליפותיהם, ובמערומיהם יוצאים במחול הזה בגן העדן.

כלומר, על פני לבכות את מר גורלך, על שנגזר עלייך, לפתות, ליזום וליהנות מהמין כשזה כבר קיים, לוקחת את אלה, פשוטו כמשמעו, ברגישותך, ומבלי לוותר על צרכייך.
כאן, ככל שהדמיון מתר, מספקת את עצמך לידו, וכן הלאה...

מבקשת מגע - נוגעת.
מגע במובן הזה, כל מגע, כאשר מלווה בכוונה להתקרב אף יותר, ולהגיע אל ההתאחדות הזו, אינו חייב להיות מרמז באופן גס את כוונתו, אלא בעידונו, משך היום, בקריצת העין, בתנועת האגן.

כאן, די לו לאיש שלך, להיות נוכח עד כמה הנך נהנית ממין (וטוב לאחר המין לשבח ולהלל את האירוע), להיות נוכח עד כמה דווקא המין עשוי לשחרר ממך כעסים, עד כמה הנך שם בעבורו, מסכימה לקבל את כל גחמותיו, נהנית ממגעו, על מנת לדעת שחוסר זה, איננו נסתר מגברים אחרים, ומעצם היותו גבר או זכר, יודע עד כמה קל לפתות אשה כאשר היא לא רק חווה את החוסר הזה, אלא מודעת אליו, ונאלצת לרסן את עצמה בבית, קל וחומר מחוץ לבית.

במובן הזה של ההתנהגות המינית של זוגות, להם המין זמין, אכן עשויה לעורר תמיהה.
עם זאת, מצביעה בבירור על המאבק הזה, של השניים, כשהם פונים זה נגד זה.

כך, שבאמצעות מניעה של מין, נמצאים גם גברים גם נשים, יוצאים במפגן של כוח, שנראה לגיטימי, ומשמר כעסים ומתחים, בעוד יחסי מין, עשויים להיות גם מהנים, גם מספקים וגם לפתור בעיות - לשחרר רעלים המצטברים משך היום, ולמנוע דפוסי ריב, המשמשים היום - כמפלט מהטוב.

כאן, קונקרטית, בשלב זה, במקום זה בחייך, לוקחת לעצמך זמן קבוע ביום, ויוצאת לריצה קלה, או הליכה מהירה, או כל פעילות גופנית נמרצת.

האם זה עדיין מופשט מדי?

<שלם>