בעיה בזוגיות בענין מינ ון

[צפריר_שפרון*]

מסתבכת,
אתה לא מעדיף להיות מובן??
במובן הזה, מובן היטב.

למה אתה כותב בצורה כל כך מתוסבכת?
במובן הזה, כאשר נובעות המילים, דרך הנביעה הזו, פורצות ושוצפות, ומיד בזרימתן, יוצאות לדרכן.
כאן, לא יעלה על הדעת של הנביעה הזו, להתערב בזרימת המים, להכניס את אלה לצינורות ולהובילם על פי כללים או צרכים כאלה או אחרים.
זו, ההתמסרות הזו, בה, שפת הכותב מושאלת למילים העולות מאליהן, היא העונג האישי של הכותב, ובמובן הזה, מבלי להניח שם אישורים חיצוניים, לאמיתות הדברים או לכוונתם.
דעותיו של הכותב על התוכן ועל הצורה אינן רלוונטיות ואינן נכנסות שם.
כפי שנאמר כבר, שפה היא דחיסת תוכן לצורה, וכאשר הצורה נמצאת מחייבת התמקדות, התוכן אפשר שמעורפל, ועדיין, ברמה הטלפתית (מקור כל השפות כולן), עובר מה שעובר, ונמצא החסד מאגד את הטוב ביותר, שעשוי לעבור, דרך המדיה הזו, דרך המדיום הזה - בתואם מושלם, בחסד מקיף כל.

במילים אחרות: אופן הכתיבה, השפה הזו, היא נתון.

הרבה פעמים אני מאוד רוצה לקרוא את טענותיך אבל מוותרת בגלל הסגנון. ברור שסגנון זה הוא מבחירה ומכייוון שכוונתך היא עזרה ושיח ולא שירה למה לא לוותר על הסגנון המסורבל ולכתוב כאחד האדם?

טוב להבהיר את מה שנראה ברור.
הבחירה בסגנון הזה, היא תוצאה של הבחירה להניח את אישיותי המלבבת הצידה, ולאפשר למילים אלה לנבוע דרכי, כש'אני' רק המעיין הקטן, חלק מכל מערך זרימת המים האלה, מחזור המים מהים אל הים, והים איננו מלא.
כאן, דווקא השירה, היא הפריזמה של הכלי הזה, במובן הזה של הכותב.
שכן, ראשית יחסי עם המילים - בשירה.
ומכאן, שהפיוט, הוא ההתעלות האישית אל מעבר - כפכפוך המים החיים בעיקול הנחל.

ומכאן, שהשירה אם כך, תהא האמצעי המתומצת ביותר, לפענוח אישי.
שאין חשוב מהגילוי, לשם הגיל והשמחה, והחדווה,

ושמחת בחייך.

לא מפריע לך שאנשים מתחילים לפרשן אותך, ולעשות ספקולציות על דברך.
נהפוך הוא, לכבוד הוא הדבר, שעולה התייחסות, אוהדת או נוגדת, מצביעה על ההד.
הדהוד זה אם כך, בדרכו, בא מהאין, וממשיך הלאה, ובכך נמצא הכלי ממלא את יעודו - חי.

יש לך דברים חכמים לאמר ולמה שלא נהנה מהם??
במובן הזה, אם באמת רוצה לקרוא ולהבין את הנאמר, למדה את השפה, ונמצא הדבר קל משמשערת, שכן, קריאה חוזרת לאחר זמן, מפעם לפעם, תדגיש חוליות אחרות במבנה הזה, שהוא מעין פאזל מתוחכם, שבכל פעם שמאירה חלקים מסוימים, מתבהרת התמונה עוד יותר.
כאן, יכולה גם לבקש הרחבה או הבהרה נוספת, ותיענה.

אם לא מעונינת באלה, נמצאת אם כך, לא משקיעה באלה מאמץ,
ומבורכת בכל מקרה.

בשביל מה הדיבור בהווה?
למען החיים בהווה.

מקווה ומאמינה שלא פוגעת בך, ואם תוכל לתת את דעתך ואפילו לענות...
לא פוגעת כלל ועיקר, נהפוך הוא, מודה לך על הארותייך, שכן, מאפשרת לחוש בגוף הפיזי - את עומק הידיעה - במובן הזה - עונג ונחת רוח.

תודה רבה.

<צפריר-שלם>

[זוהרה*]

כאן, די לו לאיש שלך, להיות נוכח עד כמה הנך נהנית ממין על מנת לדעת שחוסר זה, איננו נסתר מגברים אחרים


הוא יודע שאני נהנית. אולי הוא לא רוצה שאהנה כי לא טוב לו בתוך עצמו...אני חיה אגב עם בן אדם לא קל, שונה בהרבה מובנים.
אני בטוחה שהוא יודע כמה קל יהיה לפתות אותי, שנמצאת בחוסר, ובכל זאת לא מתעורר. משהו בו לא מסוגל ליזום ולשנות את גורלו. לא רק בעניין זה. (בגלל זה לא טוב לו).
אני יודעת על מה אתה מדבר, צפריר. שומעת ממך צד מאוד גברי ומיני . אולי מין פנטזיה כזו שקיימת בכל גבר ואליה הוא משתוקק. פנטזיה לאשה אמיתית, חכמה, אוהבת מענגת ומקבלת. אני ראיתי את עצמי הרבה פעמים בדמיוני מיישמת את הפנטזיה הזו לגבר שלי, ובכל זאת זה לא קורה. אולי כי אני בצד שלי במיטה, מחכה שפנטזיית סינדרלה שלי תתגשם?
כשכתבתי לגבי חוברת ההפעלה התלוצצתי. ניסיתי לתאר את ההרגשה של הכותבות, ששנים לא שיתפו אף אחד בבעייתן הנדירה ואם שיתפו- בטוח הצטערו על כך די מהר והמבינה תבין..ואז שסוף סוף מייעץ לנו מישהו שמבין מה קורה, מהצד הגברי עם הרבה חוכמת חיים..וסוף סוף לא בקטע של "לא יתכן גבר שלא מעוניין...משהו פה מריח לא טוב"....אז בואו נלמד ממנו משהו, אם אפשר גם מהר...אבל באסה קשה להוציא פואנטה...! אני יודעת שהעניינים הרבה יותר מורכבים ואין חוברת הפעלה. אבל אפשר לפנטז עליה..
אז אני הבנתי אותך ובכל זאת- רוצה להבין עוד: האם אנחנו דיכינו את מיניות הגברים שלנו כלפינו, בזה שהפתרון או הכלים לפתרון אצלינו?



זה מפליא: יש כל כך הרבה הצעות בחוץ ואני אף פעם לא התפתתי. אבל אני לא מסוגלת לשכב ללא רגשות אהבה .

יותר מכך-מחריד אותי לחשוב שאתאהב פתאום במישהו אחר .אני מודעת לכך שאני ממש פצצה מתקתקת בעניין זה. ואולי דווקא החוסר כורך אותי אחרי בעלי כל השנים. ממריץ אותי שוב ושוב לנסות לרכוש את משיכתו אלי שוב.

[צפריר_שפרון*]

זוהרה,

הוא יודע שאני נהנית.
האם הוא יודע עד כמה?

אולי הוא לא רוצה שאהנה כי לא טוב לו בתוך עצמו...
אולי הוא לא רוצה ליהנות כי לא טוב לו בתוך עצמו?

לא נגדך, לא כנגדך, בעדו.
כשמתבוננת עליו - על זה מתבוננת, עליו - לא עלייך.

אני חיה אגב עם בן אדם לא קל, שונה בהרבה מובנים.
אין אדם קל.
אין אדם דומה לאדם, כל אדם שונה מרעהו בהרבה מובנים.
האם את אינך שונה בהרבה מובנים?
האם את בן אדם קל?

אני בטוחה שהוא יודע כמה קל יהיה לפתות אותי, שנמצאת בחוסר, ובכל זאת לא מתעורר. משהו בו לא מסוגל ליזום ולשנות את גורלו. לא רק בעניין זה. (בגלל זה לא טוב לו).
התבונני היטב במשפט הזה, הזהו גורלו?
לא ליהנות מחייו, האם גורלו מציב את התנאים האלה, בהם את בהכרח תתפתי?

אדם בורח מגורלו ורץ אל זרועות גורלו.
מהו גורלך?

אני יודעת על מה אתה מדבר, צפריר. שומעת ממך צד מאוד גברי ומיני . אולי מין פנטזיה כזו שקיימת בכל גבר ואליה הוא משתוקק. פנטזיה לאשה אמיתית, חכמה, אוהבת מענגת ומקבלת.
כאן, ברשותך, על פני העלאת הפן האישי של הכותב, שאיננו מעלה את דעותיו או התנסותו האישית, ובחיייו הפרטיים לא חסר דבר, התבוננות זו על האהבה הגופנית, נמצאת עולה מאותם חלקים ניתן לומר קדומים, המוטמעים בגוף הפיזי.
כאן, מתוארים אלה, על מנת להזכיר למי שאתם הם, שאפשרות זו לא רק שקיימת, אלא ניתן לומר, המין הזמין - במטווחי יד.

אני ראיתי את עצמי הרבה פעמים בדמיוני מיישמת את הפנטזיה הזו לגבר שלי, ובכל זאת זה לא קורה. אולי כי אני בצד שלי במיטה, מחכה שפנטזיית סינדרלה שלי תתגשם?
אולי זה גורלך?
אפשר שמשהו בך לא מסוגל ליזום ולשנות את גורלך?

האם אנחנו דיכינו את מיניות הגברים שלנו כלפינו, בזה שהפתרון או הכלים לפתרון אצלינו?
אין דיכוי חיצוני, דיכוי לעולם הוא תנועה פנימית.
מכך, 'אנחנו', כולל את הגברים והנשים, כמקשה אחת, והכלים לפתרון גם הוא אצל הגברים והנשים, ואין כאן אלא בחירה להאבק גם דרך המין.
המאבק עצמו, מתחיל בפנים ומקצין עצמו החוצה, במיוחד ברמה המינית, כשמדובר על ההשלמה הזו, הגופנית והמינית.
עם זאת, בבסיס, אחווה אנושית פשוטה, אינה מבקשת אחר המגדר אלא מתמקדת באדם, אשה או גבר - היינו הך.
מתבוננת באדם שאת, שהוא, ומשם, בגובה העיניים, משילה מעלייך את כל ההתניות כולן, ומתפשטת על מנת להתעטף בביחד הזה, ויודעת בדיוק על מה מדובר.


_זה מפליא: יש כל כך הרבה הצעות בחוץ ואני אף פעם לא התפתתי. אבל אני לא מסוגלת לשכב ללא רגשות אהבה .
יותר מכך-מחריד אותי לחשוב שאתאהב פתאום במישהו אחר .אני מודעת לכך שאני ממש פצצה מתקתקת בעניין זה._

רגשות האהבה, ניתן לומר, מתרחבים ומתגמשים עד למאוד, וההתניות עצמן, גם הן, ואפילו המוסר עצמו, שאין גמיש ממנו, עד כדי כך, שמה שמפעים בגבר שאליו עשויה לפתח "רגשות אהבה" - הוא בעיקר זכריותו.
ובמובן של פצצה מתקתקת, מודה אל הגברים האלה, שנתקלים בך, ורואים בהחלט עד כמה את נוחה לפיתוי, ולא פועלים בנדון, עד שאם בכלל, את עצמך, תפעלי.
נגישות זו, היא המאיימת, ומאידך היא שנותנת לך את תחושת השליטה העצמית, ואת ההקרבה הזו, למען קרבה אל האיש הזה - כך שעל מנת להיות קרובה אליו, מוותרת על הקרבה הפיזית, גם ובעיקר, על מנת לחוש חוסר, שאז, חשה את קיומה, שכן החוסר הספציפי הזה, הוא שמבדיל בינן לבין השאר.

ומכאן ש -
ואולי דווקא החוסר כורך אותי אחרי בעלי כל השנים. ממריץ אותי שוב ושוב לנסות לרכוש את משיכתו אלי שוב.
שווה התבוננות מעמיקה, ושיח פנימי בנושא הזה של משיכה ודחיה.

כאן, אם כך, קוראת בדפים אלה ממש, את כל ההתייחסויות אל ההיפוך הזה בין ראיית האין, לראיית היש, ובמובן הזה - ההיפוך בין טרוניות וטענות, לתודות, מעומק הלב.

תודה רבה.

<שלם>

[זוהרה*]

תודה רבה לך. כמה משחרר לקרוא התייחסות אחרת לבעיה זו.

שכן החוסר הספציפי הזה, הוא שמבדיל בינן לבין השאר.

את המשפט הזה לא הבנתי. אני מאוד אודה לך אם תקדיש לי עוד קצת ותסביר לי אותו.

[צפריר_שפרון*]

זוהרה,
שכן החוסר הספציפי הזה, הוא שמבדיל בינן לבין השאר.

טעות הקלדה, צריך להיות "הוא שמבדיל בינך.." על פני בינן.

האם זה יותר ברור עכשיו?

<צפריר<

[זוהרה*]

צפריר,
יכול להיות שהחוסר הפך כבר לחלק ממני, או שתמיד היה חלק ממני? אני חושבת שהוא תמיד היה חלק ממני (כילדה שמחכה לחיבתו המופגנת של אביה אליה).
האם התכוונת לזאת או שמה לכך שאני משמרת אותו כמשהו יחודי לי? שמבדיל אותי מהשאר. ההנחה השניה אני לא מזהה את עצמי.
מדוע אני מרגישה את קיומי רק במצב של חוסר? האם זוהי תופעה אנושית וכללית?

[צפריר_שפרון*]

זוהרה,
שפע עשוי להיתפש כחוסר של חוסר.
כלומר, החוסר הוא חלק מהכל, כאשר למשל חסר דלק במיכל הדלק, זהו חוסר, וניתן למלאו.

כאן, הפרדת הדברים, נבדלות האדם מעולמו, מאובחנת ומאושרת במקרים רבים, על פי ההבשלה האישית והאנושית, ראשית דבר דרך מה שאין, החוסר.

כך, במובן הזה, דרך זו אכן משותפת לרבים, שכן הנפש, על מנת להבדיל עצמה, ולאשר את קיומה, מחסירה את העולם מעצמה, ואת עצמה מהעולם, בעוד היא עצמה, חלק מהעולם.
תבנית זו אם כך, היא תבנית הייחודי, והיא המאוחדת לכל הברואים, שזו אחדותם - ייחודם.

כאן, כמו נצמדת אל החוסר כהוכחה החוזרת על עצמה שוב ושוב, על מנת להיות מיוחדת, יחידה ומיוחדת, שרק אותך אביך לא אהב באופן מופגן, ורק את כל כך כמהה אל גילויי אהבה הבאים מאהובייך, ואך ורק את סובלת, ומושכת את הסבל הזה, ומתענגת עליו, ובכך מצביעה על ייחודך - באופנים הספציפיים של תפישתך את עולמך.

עם זאת, עיקר השיחות האלה כאן, הן ההצבעה העיקשת על האפשרות להתבונן על העולם באופן אחר.
התבוננות זו איננה מעלימה את החוסר, אלא, מדגישה את הקיים.
אז, כאשר מדגישה את הקיים, דרך ההתבוננות הפנימית, מגלה שמי שלא מפגין בעבורך אותות של חיבה ואהבה - זו את בעצמך.

כך, שמתבוננת על עצמך, ומציינת לעצמך, מהם החלקים שכן אוהבת בעצמך.
אז, מתבוננת על גופך, ומציינת לעצמך, מהם האיברים שאינם חביבים עלייך במיוחד.

ולומדת לקבל גם את מה שאינך אוהבת בעצמך, מתוך אחווה אנושית פשוטה, מעצמך אל עצמך.

ובעיקר מעלה הודיה, על המובן מאליו, שזה כל כך מובן מאליו עד כי לא נראה, וככל שמודה, עשויה לחוש את קיומך גם בטוב.
שכן, העונג המענג שיש במשיכת הסבל, גדל ומתעצם כאשר למדה ומדגישה את משיכת הטוב, והנפתו, אל נוכחות בחייך, מתוך המבט עצמו, שכן כבר עכשיו, בפועל לא חסרה דבר.

כאן, אם מבקשת הקשבה, מקשיבה.
אז, כאשר באמת מקשיבה, מתפלאת הכיצד, לא הקשיבה עד כה, ובעיקר מתפלאת עד כמה קבלה הקשבה עד כה.

כך, מגלה שלא חסרה דבר, ומודה.

תודה רבה.

<שלם>

[זוהרה*]

צפריר- תודה רבה. קראתי שוב את כל מה שכתבת בדף זה וכבר התחלתי ליישם את עצותיך.
אני אכתוב שוב אם יהיו שינויים.

[יחסים_מצב_מסובך*]

_הבעיה בד"כ היא שרק הצד שרוצה ביותר מין הוא זה שמודע, נכנס לתרפיה, משתחרר ועוצר את המירוץ...
הצד שרוצה פחות נשאר לא מודע ולחוץ_.
זוהרה, בפיתרון התכוונתי למודעות זוגית, בעיקר שיש רצון להמשיך לחיות יחד.
אני שייכת לצד שצריך פחות סקס.
גם הצד שצריך פחות - סובל מאוד (מנסיוני, בעבר).
הפיתרון הוא בשינוי דפוסי החשיבה של שני הצדדים - אם בוחרים לחיות יחד.

אני בטח מכלילה אבל נדמה לי שכמעט בכל זוג רואים אחד יותר מודע ומשתדל, ואחד לא מודע
בכל תחום בחיים המשותפים, בני זוג לומדים אחד מהשני לסרוגין - כל אחד תורם/מעניק/מעשיר מהמודעות שלו ומהתובנות שלו.

שצריכים כל הזמן לרצות אותו.
לדעתי זו גישה קורבנית.
בני זוג צריכים כל הזמן ללמוד אחד מהשני, להיות קשובים, לחבור יחדיו בנקודות המפגש/המשיכה, ולהגיע להסכמה/הבנה, באמצעות הכרה מלאה ושלמה בצרכים.

[מודה_לצפריר_שפרון*]

כשקראתי את הודעתך , שלא תייעץ יותר דרך האתר, נכנסתי ליעוץ שנתת לי פה, כ זוהרה.
קוראת שוב ומגלה את דבריך פעם נוספת.
אתה אדם עם יכולת ראיה לתוכי נפש האדם. מדהים איך ידעת להתייחס בדיוק לנקודות האמיתיות.
ישר כוח.
מאחלת לך שנה טובה, בריאות שלמה לך ולכל משפחתך.

[אחת_שרוצה_פחות*]

אני קוראת עכשיו ספר חדש שעוסק כולו בדיוק בנושא של הדף:
יומנים מחדר המיטות מאת בטינה ארנדט.
אני עוד די בהתחלה אבל הספר מרתק ופותח את הראש.
(חוץ מזה - תענוג של תרגום. בעברית ולא ב"תרגומית", בשפה ישירה ויומיומית כראוי לספר על סקס ועם זאת חף לחלוטין מעילגות)
עוד לא הגעתי לשלב הפתרונות, אבל כשאגיע אנסה לשתף כאן...

[מינ_it*]

חשבתי לכתוב פה הפעם. נשארת באנונימיות כרגע.
התחלתי לצאת עם מישהו לא מזמן. מזה הרבה זמן שלא התרגשתי ככה והרגשתי שיש כיוון טוב. לא ייחסתי בהתחלה משקל רב לתחום הפיזי כי כשאני מתחילה קשר רציני אני מתמקדת קודם כל במסביב.

עם ההתקדמות המינית אני שמה לב למשהו שמטריד אותי:
1 לא מרגישה שהוא מאוד נמשך אליי. 2 יש פער ברמת החשק המיני שלנו.
אני בחורה די מינית ואני חוששת שאם כבר בשלב כ"כ מוקדם של הקשר אני מרגישה לא נחשקת, זה לא מבשר טובות.
אני לא יודעת אם זה קרה במקביל או לא, אבל גם לראשונה מתחילה לחשוב שאולי אחרי הכל אנחנו בכלל לא מתאימים וכל כך התרגשתי מהאולי הזה שהתעלמתי מדברים נוספים שחשובים לי.
אתם חושבים שיש מקום להעלות נושא כזה? אנחנו עדיין די בהתחלה של הקשר. אני לא רוצה שיישתמע שאני באה בתלונות אליו, אבל מנגד, לא ברור לי איך אפשר להעלות נושא כזה מבלי להישמע מקטרת? אני רוצה שהחשק יבוא מעצמו כשהוא נוגע בי, ואני לא מסוגלת לדבר על זה ולהגיד לבחור שמרגיש לי שהוא לא נמשך אליי.
ולא רוצה להרגיש שכשהוא נוגע בי זה יורד. ועולה רק כשאני נוגעת בו. זה לא עושה לי טוב לבטחון העצמי שגם ככה סובל לפרקים מבעיות משלו..
דברים כאלו יכולים להשתנות מהניסיון שלכם? אולי עדיף לעזוב לפני שאני נקשרת יותר? אני לא רואה את עצמי מוותרת על מין בחיים שלי. יש דברים שהרבה הרבה הרבה יותר חשובים לי ממין אבל פתאום כשזה מגיע לתכלס, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי מתפשרת שם.

[מינ_it*]

יש עוד משהו שמציק לי מאוד, ואני מתקשה לכתוב עליו. אבל בגדול, נראה שיש בעיה פיזיולוגית מסוימת שיכולה להסביר את כל זה. ולצערי, זה מפחיד כי אני מתחילה לאכול סרטים על העתיד ועל מה שיהיה או חו"ח לא יהיה בגלל זה. ואני מפחדת מאוד.
ואלו נושאים שממש מוקדם לדבר עליהם בשלב הכ"כ מוקדם של הקשר שלנו, אבל הם יושבים שם והם מכניסים אותי למקומות מאוד לא נעימים.
זה גורם לי לרצות לברוח ומהר.
ומצד שני, אני תוהה עם עצמי האם אני רוצה להיות בן אדם כזה? שבורח לפני שמברר ומתעמת עם הקושי? שבורח כי מפחד? כי משער כל מיני דברים שאולי הם נכונים ואולי הם לא?

[פלונית*]

אני לא רואה את עצמי מוותרת על מין בחיים שלי. יש דברים שהרבה הרבה הרבה יותר חשובים לי ממין אבל פתאום כשזה מגיע לתכלס, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי מתפשרת שם.
אני מזדהה עם התהיה שלך. היה לי בן זוג שהיה לנו סקס ממש טוב ביחד. ואז נפרדנו. אח"כ היו לי כמה בני זוג שעם כל אחד מהם זה לא ממש הסתדר כשזה הגיע למין, וגם בכלל. אבל חשבתי - הם כאלה בחורים מוצלחים, למה לא להמשיך להיות איתם בקשר?
הקשר שלי עכשיו - התחיל ממשהו חד פעמי, ישר למיטה. וזה לא שהקשר המשיך בגלל שהיה כזה טוב בפעם הראשונה, אלא שבאמת יש משיכה גדולה והרבה הנאה אחד מהשני.
אז אני מבינה אותך, ונראה לי שאני לא הייתי מתפשרת. ועוד משהו - מין זה לא רק "מין" בשביל להתרבות, זה גם המון הנאה וכימיה ותקשורת ויצירתיות.. אז אולי לשים את זה במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות זה לגיטימי וחשוב.

[פלוני_המאושרת*]

ציפיות מבן הזוג שנוכלות אכזבה בעיקר בנושא חום רגש להשתתף איתי

[שלמה_ואהובה*]

וואו איזה דף מעצים.

הזדהות גדולה את מדהימה! זו בדיוק הגישה שמנסה לאמץ לעיתים בהצלחה ולעיתים בכישלון מוחלט.
דייקת במילים ובפשטות את המיקוד והתהליך. תודה רבה (-:


_התחלתי מלברר לעצמי מהיכן נובע הצורך שלי ביחסי-מין עם האיש שלי, וגיליתי להפתעתי (ונדרשה לשם כך הרבה מאוד כנות עצמית), שחלק משמעותי מהצורך שלי ביחסי-מין נובע מהזדקקות עצומה לאישור. אישור שאני ראויה, שווה, רצויה, נחשקת... גיליתי שהמוטרפות שהצטברה אצלי בתקופות הארוכות שבהן לא קיימנו יחסי-מין נבעה מחוסר ביטחון עצום שהלך ותפח בי. שאלות מפחידות כמו: אולי הוא בכלל כבר לא רוצה אותי? לא רואה אותי? אולי אני כבר בכלל לא מעניינת אותו? הייתי חייבת בדחיפות אישור לכך שהכל בסדר. זאת גם לדעתי הסיבה (את מוזמנת לבדוק את זה עם עצמך), לכך שמייד בתום מעשה אהבה מספק אחד נרגעתי לחלוטין, השמיים התבהרו והציפורים חזרו שוב לצייץ. פשוט, האישור ניתן, ואפשר היה לנוח בשלווה עד שהצטברה לה מוטרפות חדשה סביב אותן שאלות כעבור זמן.
הזיהוי של המקור הזה שלח אותי לטפל בעצמי. פשוט החלטתי שאני לא מסכימה יותר להיות בת-ערובה של היצר המיני שלי. אני לא מסכימה יותר לתעל לשם באופן לא מודע את כל הפאניקה הקיומית שלי, את כל חוסר הביטחון ואת כל טונות ההזדקקות המוטרפת שלי לאישור ולאהבה שלא מצאה מענה כנראה עוד מראשית ימי על האדמה. החלטתי לנקות את השטח ולהפוך את החוויה המינית שלי לחוויה טהורה של תקשורת עליונה ומענגת עם בן-הזוג שלי.
כל התובנות, השיחות ולמעשה התהליך כולו התנהל לחלוטין ביני לבין עצמי. היה זה משהו פרטי לחלוטין שרציתי להתמודד איתו לגמרי לבד. הסיבה לכך היתה שבכל פעם ששקלתי או ניסיתי לשתף את האיש שלי במחשבות ובתובנות, הרגשתי שאני נסחפת בחזרה לדפוסים הרגילים של ציפיות והפגעות עקב אי-מימושן. התחלתי מתקופה של התנזרות. לא הכרזתי על כלום באזני אף-אחד, רק החלטתי ביני לבין עצמי שמין הוא לא משהו שאני זקוקה לו יותר. אם יזדמן לו מעשה אהבה אני אלך עם זה רק אם ממש יתאים לי, ולא כי אני כבר לא יכולה יותר, ואם לא יקרה כלום תקופה ארוכה, זה ממש בסדר. במילים אחרות, המושכות בידיי. שיננתי בליבי אלפי פעמים את רעיון הפרידה מההזדקקות, ואת זה שמין לא יהיה אצלי יותר דרך לקבל אישור. במקביל עבדתי חזק על העצמאות שלי בתחומים נוספים. לא כל-כך ביומיום, אלא יותר בראש. כתבתי לעצמי משפטים שתואמים את הרעיון לפיו אני שלמה ומושלמת ונפלאה וראויה ואוהבת ונאהבת בזכות מי שאני ואיך שאני. ובקיצור, טיפחתי בתוכי את האמונה שאין לי עוד צורך באישורו של איש.
אני לא יכולה להגיד שזאת דרך קלה או קצרה. אני עדיין לגמרי בדרך. אני בהחלט יכולה להגיד שזו דרך מאוד מעצימה. וגם, שבאורח פלא, (ממש כמו שכתבה לואיז היי), לאט לאט, טיפין טיפין, אני חווה גם שינוי שמתרחש אצל האיש שלי. משהו אצלו נפתח, נהייה ספונטני יותר, התנאים כבר לא חייבים להיות כאלה מושלמים לפני שהוא מצליח לשלוח אלי ידיים...
אני חושבת שהעובדה שאני כבר באמת לא כזאת לחוצה על סקס כמו פעם, פשוט משדרת כנראה איזו נינוחות בינינו שמאפשרת לו להרגע. וכבר קורה לפעמים שממש בא לו, ולי לא מי יודע מה. ובכלל כל העסק פשוט נהיה יותר מאוזן. אני מרגישה שכל המסע הזה איפשר לי כאילו להשתחרר מלפיתתו הבלתי מודעת של שד נוראי. שד הסקס, שבמסווה של חשק מיני לא מסופק הצליח להחיות בי שלל שדים אחרים ועתיקים הרבה יותר: הפחד, הנטישה, חוסר-האהבה, חסכי הילדות האיומים, האלימות, הכעס, האיום המתמיד על חיי...
זה הסיפור שלי בקיצור נמרץ מאוד (למרות שזה יצא ארוך), והמסר שלי הוא: קחי אחריות על חייך, ולעולם אל תאפשרי לאדם אחר (גם אם הוא בן-הזוג שלך או הבת שלך) להיות אחראי לאושרך. את האחראית היחידה לאושר שלך ולאופן בו את חווה את חייך. וזכרי גם שהדרך היחידה לשנות מישהו אחר הוא להשתנות בעצמך. זה תמיד עובד._

[נשית*]

_וואו איזה דף מעצים.
הזדהות גדולה את מדהימה! זו בדיוק הגישה שמנסה לאמץ לעיתים בהצלחה ולעיתים בכישלון מוחלט._

בהחלט! כתבתי בו גם בשם זוהרה ובטעות מחקתי בו פעם את הפוסט הראשון שלי, כשרציתי להעתיק לדף אחר.
ועדיין אחרי כל השנים עדיין משכשכת, לא בהנאה, בביצה הזו.

[בעירה_פנימית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתמודדת עם בעיה דומה. נדמה שעם השנים איבדתי גם אני את היכולת או הרצון ליזום סקס. לצד זה יש בי עולם פנטזיה עשיר שמשתוקק להתממש ולצערי כבר לא קשור לבעלי. מעניין אותי לשמוע מכם לאורך זמן אילו פתרונות מצאתם. מה זה עשה לכם? האם יש כאן גברים שנמצאים בצד שרוצה פחות ויכולים להסביר מה היה יכול לעזור להם לרצות יותר?

[דפנה*]

בעירה פנימית... אין לי תשובה לשאלתך וסליחה מראש שאני נדחפת עם שאלה אחרת.. ומי שקורא יכול לענות לך ואולי גם לי,
יש לי בעיה מביכה עם בן זוגי. מבחינתו יש לנו חיי מין טובים ומספקים... הבעיה היא שמבחינתי חדירה לא מספקת אותי, אני צריכה שישתדל יותר לענג אותי כדי שאגמור, והוא לא עושה זאת למרות רמיזותי ואפילו בקשותיהם החוזרות. אך יש לו דחיה מלענג אותי. ואני מתוסכלת מזה מאוד. (בני זוג קודמים שהיו לי מאוד התעקשו שאהנה ולצערי הרב הוא לא.) אודה לעצה בנושא מביך זה.