על ידי אמא_של_כוכב_פנצנץ* » 10 מאי 2014, 14:31
המחקרים שמראים על פוטנציאל השתלבות לא מראים בריאות נפשית, שביעות רצון, הערכה עצמית ואושר פשוט.
טוב, הלכתי לחפש קישור למאמר שקראתי בזמנו על מחקר שעשו, ולא מצאתי בינתיים. הערכה עצמית זה מדד שבהחלט נבדק במחקר ההוא, וזה היה אחד המדדים שההבדל בהם היה הכי בולט בין ילדים שטופלו (לא רק בתרופות אלא טיפול כוללני) לבין אלה שלא טופלו (בכלל, כלומר לא טיפול רגשי לא טיפול קוגניטיבי לא הדרכת הורים וכו').
אני רוצה רק להזכיר לך, שלא חייבים לקרוא לזה הפרעה
אין לי בעיה שתקראי לזה איך שאת רוצה, רטט הקריסטל או צייד בעולם של חקלאים או מוישלה שכביץ. אבל יש מרחק בין זה ובין לומר שזה לא קיים או המצאה של חברות התרופות. זו תופעה קיימת, שיש לה גם צדדים חיוביים מאוד, והרבה יופי, וגם מפריעה מאוד בחיים.
מה שאני רוצה להגיד זה בעצם, שאולי נכון לנסות לעזור לו למצוא איסטרטגיות לסיום של מטלות.
כמובן. אנחנו עושים את זה. לא יודעת למה נוצר הרושם שלא. (?)
ההשערה שלי לגבי אלה שסובלים מהתמכרויות לסמים וכו׳ היא שבילדות פשוט רמסו אותם, ושזו הסיבה לאי ההצלחה, ולא ההפרעה עצמה.
לא ההפרעה עצמה, ודאי שלא. המחקר מצא קשר מובהק בין אביוז של סמים ואלכוהול וכישלון בכל מיני פרמטרים לבין אי-טיפול בהפרעה (לא רק תרופתי אלא טיפול בכלל. אבל אלה שקיבלו טיפול משולב הצליחו הכי הרבה)
אין לי עניין להתווכח על ריטלין-בעד-ונגד, זה נושא מורכב, וכל ילד לגופו, ואני בעצמי בכלל לא סגורה מה נכון לילד הפרטי שלי (טופל כמה חודשים, הפסקנו, מתלבטים אם לחזור לזה או לא. הנטייה כרגע היא להמשיך בלי).
אבל אני לא יכולה לשבת בשקט כשקוראים לשונות הזאת בדיה, או שאומרים שיש את זה לכולם, או שמפזרים השערות נורא יפות בלי לבדוק את העובדות.
כי זה עושה נזק.
כי זה יוצר אווירה מסוימת, ודעת קהל מסוימת, לפיה מי שנותן ריטלין לילד הוא פושע. ואז הורים לא טורחים לקחת ילד לאבחון ("בשביל מה לאבחן? כדי שיגידו לנו לדחוף לו ריטלין?"), ועוצמים עיניים, ומספרים לעצמם שבעצם אין דבר כזה וזו המצאה של חברות התרופות, ולא לומדים על התופעה הזאת, ולא מבינים שכל מיני התנהגויות של הילד שלהם קשורות גם כן לאותו דבר - בעיה בשחרור דופמין במוח, וכועסים עליו, ולא הולכים להדרכת הורים ייעודית ל-ADHD (כי הילד לא אובחן), וכו' וכו' וכו'.
ובינתיים הילד לא מבין למה אומרים לו כל הזמן שהוא חכם אבל שהוא מתנהג כמו מטומטם, למה ילדים אחרים מצליחים איפה שהוא נכשל, וצובר תסכולים, ומפתח בעיות התנהגות, וזה כדור שלג.
אנחנו היינו במסלול הזה עד שאמרתי די, חייבים לעשות אבחון מסודר, ולראות מה יש למערך הטיפולי הממוסד להציע לנו. בגיל 8 עשינו את זה. בדיעבד חבל שלא שנה קודם.
ואני רואה מלא ילדים והורים שסובלים ולא הולכים לאבחון ולא בודקים כיוונים מעבר להומיאופתיה והילינג, כי אין דבר כזה ADHD ומי שנותן ריטלין הוא פושע.
אם כבר, זה פשע.
[u]המחקרים שמראים על פוטנציאל השתלבות לא מראים בריאות נפשית, שביעות רצון, הערכה עצמית ואושר פשוט.[/u]
טוב, הלכתי לחפש קישור למאמר שקראתי בזמנו על מחקר שעשו, ולא מצאתי בינתיים. הערכה עצמית זה מדד שבהחלט נבדק במחקר ההוא, וזה היה אחד המדדים שההבדל בהם היה הכי בולט בין ילדים שטופלו (לא רק בתרופות אלא טיפול כוללני) לבין אלה שלא טופלו (בכלל, כלומר לא טיפול רגשי לא טיפול קוגניטיבי לא הדרכת הורים וכו').
[u]אני רוצה רק להזכיר לך, שלא חייבים לקרוא לזה הפרעה[/u]
אין לי בעיה שתקראי לזה איך שאת רוצה, רטט הקריסטל או צייד בעולם של חקלאים או מוישלה שכביץ. אבל יש מרחק בין זה ובין לומר שזה לא קיים או המצאה של חברות התרופות. זו תופעה קיימת, שיש לה גם צדדים חיוביים מאוד, והרבה יופי, וגם מפריעה מאוד בחיים.
[u]מה שאני רוצה להגיד זה בעצם, שאולי נכון לנסות לעזור לו למצוא איסטרטגיות לסיום של מטלות.[/u]
כמובן. אנחנו עושים את זה. לא יודעת למה נוצר הרושם שלא. (?)
[u]ההשערה שלי לגבי אלה שסובלים מהתמכרויות לסמים וכו׳ היא שבילדות פשוט רמסו אותם, ושזו הסיבה לאי ההצלחה, ולא ההפרעה עצמה.[/u]
לא ההפרעה עצמה, ודאי שלא. המחקר מצא קשר מובהק בין אביוז של סמים ואלכוהול וכישלון בכל מיני פרמטרים לבין [b]אי-טיפול[/b] בהפרעה (לא רק תרופתי אלא טיפול בכלל. אבל אלה שקיבלו טיפול משולב הצליחו הכי הרבה)
[hr]
אין לי עניין להתווכח על ריטלין-בעד-ונגד, זה נושא מורכב, וכל ילד לגופו, ואני בעצמי בכלל לא סגורה מה נכון לילד הפרטי שלי (טופל כמה חודשים, הפסקנו, מתלבטים אם לחזור לזה או לא. הנטייה כרגע היא להמשיך בלי).
אבל אני לא יכולה לשבת בשקט כשקוראים לשונות הזאת בדיה, או שאומרים שיש את זה לכולם, או שמפזרים השערות נורא יפות בלי לבדוק את העובדות.
כי זה עושה נזק.
כי זה יוצר אווירה מסוימת, ודעת קהל מסוימת, לפיה מי שנותן ריטלין לילד הוא פושע. ואז הורים לא טורחים לקחת ילד לאבחון ("בשביל מה לאבחן? כדי שיגידו לנו לדחוף לו ריטלין?"), ועוצמים עיניים, ומספרים לעצמם שבעצם אין דבר כזה וזו המצאה של חברות התרופות, ולא לומדים על התופעה הזאת, ולא מבינים שכל מיני התנהגויות של הילד שלהם קשורות גם כן לאותו דבר - בעיה בשחרור דופמין במוח, וכועסים עליו, ולא הולכים להדרכת הורים ייעודית ל-ADHD (כי הילד לא אובחן), וכו' וכו' וכו'.
ובינתיים הילד לא מבין למה אומרים לו כל הזמן שהוא חכם אבל שהוא מתנהג כמו מטומטם, למה ילדים אחרים מצליחים איפה שהוא נכשל, וצובר תסכולים, ומפתח בעיות התנהגות, וזה כדור שלג.
אנחנו היינו במסלול הזה עד שאמרתי די, חייבים לעשות אבחון מסודר, ולראות מה יש למערך הטיפולי הממוסד להציע לנו. בגיל 8 עשינו את זה. בדיעבד חבל שלא שנה קודם.
ואני רואה מלא ילדים והורים שסובלים ולא הולכים לאבחון ולא בודקים כיוונים מעבר להומיאופתיה והילינג, כי אין דבר כזה ADHD ומי שנותן ריטלין הוא פושע.
אם כבר, זה פשע.