קשב וריכוז

אתמול בלילה דיפדפתי באחד המאגזינים שלי לענייני בריאות מארה"ב.
פתאום שמתי לב שיש שם לפחות שלוש פרסומות (עם ילדים מחייכים) "לטיפול" בבעיות קשב וריכוז. הטיפול הוא תרופתי והמשפטים הם בסגנון "מנה פעם אחת ביום והילד רגוע ועושה ש"ב" (!)

הייתי המומה מהרבה דברים (בין היתר שזה נכלל במגאזין שיחסית אני מעריכה) אבל פתאום התחלתי לדאוג במיוחד מהקשר שזה עשה לי ל ועדת דוברת, שמסקנותיה מתפרסמות עתה בתקשורת. בין יתר הדברים שהועדה מדברת עליהם, זה שכל מערכת החינוך תעבור ל-5 ימים עד 4. יש לזה המון השלכות ואין לי כוח להכנס עליהם אבל פתאום עלתה לי מחשבה מפחידה בראש,
כל אותם ילדים קטנים (וגדולים) שנמצאים במערכת הפורמאלית (או בגלל שההורים שלהם חושבים שככה צריך או בגלל שהם חושבים שהם לא יכולים לגדלם בבית) ולא מסוגלים לשבת בשקט (!) עד 1 או 2 יצטרכו עכשיו לשבת בשקט (!) עד 4!!!!

המחשבה המפחידה היא, שאני יודעת שגם בארץ יש עלייה של שימוש תרופתי במה שמוגדר "קשב וריכוז". אני לא רופאה, אך אני תוהה האם זה מוצדק.
אינני יודעת אם "בעיות קשב וריכוז", זה דבר "אמיתי" או "מומצא",
אני כן יודעת שאמא שלי, שביקרה בעבודתה באלפי גנים ובתי ספר, היתה אומרת
שהתנאים והדרישות של מקומות אלו "לקשב וריכוז" אינם תנאים ודרישות הולמים לגילאים הללו .

אולי אני מרגיזה פה משהו שמטפל כך בילדיו, אין לי כל כוונה בכך.
אני יודעת שיש מצבים שאכן מצדיקים טיפול תרופתי כימי בילדים, השאלה אם זה מצב כזה.
ילדיי קטנים ולא נמצאים בכאלו מסגרות אז אולי אני פשוט לא מבינה...
אני פשוט תוהה לגבי סוג כזה של טיפול- "מנה אחת ביום והילד רגוע ועושה ש"ב...."

אולי אלו מביניכם עם ניסיון או ילדים גדולים יסבירו לי שיש דבר כזה "בעיות קשב וריכוז",
אני אשמח לשמוע יותר כי אני נפגשת בעבודתי עם ילדים גדולים.
מה שמעניין אותי בעיקר, האם בעיניכם "בעיות קשב וריכוז" זו אכן בעיה רפואית או תרבותית וכך או כך אם ילד נמצא במסגרת שקשה לו להתרכז בה, האם יש אופציה נוספת מלבד להוציא אותו משם או לתת לו טיפול תרופתי?

אח. איזה רעיון מדליק -
מערכת החינוך תעבור לשלושה ימים בשבוע, כל אחד של 12 שעות, התלמידים והמורים יעזרו בכדורים כדי להצליח להתרכז.
בעעעע

מה שמעניין אותי בעיקר, האם בעיניכם "בעיות קשב וריכוז" זו אכן בעיה רפואית או תרבותית וכך או כך אם ילד נמצא במסגרת שקשה לו להתרכז בה, האם יש אופציה נוספת מלבד להוציא אותו משם או לתת לו טיפול תרופתי?
נראה לי שיש כל מיני. אין לי ספק שחלק מבעיות הקשב אינן "מחלה" אלא "חוסר יכולת ללמוד בבית הספר בתנאים הנתונים שם", ובמצב כזה, הייתי מעדיפה שילד שלי לא ילמד בבית ספר, ולא ילמד לימודים גבוהים, על פני להתאים את הילד למערכת.
אבל אני בכל מקרה מעדיפה שילד שלי לא ילמד בבית הספר

אני די בטוחה שיש אנשים שיש להם בעיה אמיתית בשליטה עצמית, ויכול להיות שיש תרופות שעוזרות לזה. ואני די בטוחה שיש הרבה יותר אנשים שיש להם בעיה עם שליטה חיצונית שרירותית כמו זו שמופעלת בבית-הספר.

הועלתה כאן שאלה מענינת האם זו בעיה תרבותית או רפואית ?
אני יכולה לספר על עצמי , מעולם לא אובחנתי כילדה עם בעית קשב ורכוז , אז הדבר לא היה קיים בעולם המושגים של החנוך . אז הייתי ילדה עם פוטנציאל לא ממומש ,עצלנית , לא מאורגנת , מתחכמת , ובעקר הייתי ילדה שלא מסתדרת עם מסגרות . כך ראו אותי אנשי הממסד .
אני מבחינתי הייתי ילדה שלא מצליחה לארגן קלמר ויומן כבר בכתה א' , אח"כ לא יכולתי לשבת שעור שלם ובקשתי לעמוד בצד , ומהר מאוד הבנתי שאין סיכוי שגם אקשיב למורה וגם אכתוב וכך נעלמו המחברות מתיקי .
בשלב מסוים הייתי סוחבת תיק בית ספר עם כרית לישיבה וסנדלים .
כשהגעתי ללמודי בתל חי הכרתי את עולם הבעיות המוגדר של כל לקויות הלמידה , אז למדתי שאי היכולת שלי לקרוא כשיש קולות מסביבי ,מוגדרת כבעית קשב וריכוז .
ותרתי על האבחון המקצועי מטעמי תקציב וגם כי הבנתי שאם הגעתי לתואר ראשון כך, אוכל לסיים כבר בדרכים שפיתחתי , אבל לפחות לא הרגשתי יותר בינונית ,לא הרגשתי יותר בעיתית ויכולתי להבין הרבה מתוך מה שחוויתי כילדה ונערה שונה בתוך המערכת .
כשסיימתי את שנת הלמודים השניה שלי בממוצע 95 הבנתי באופן מוחלט כי לא רק שאני לא בינונית בתנאים הנכונים יש לי יכולות גבוהות .

היום כמי שמתנגדת מצד אחד לכל מבנהו של בית ספר ומערכת חנוכית ממסדית ( מסיבות שונות) עדין יש בי חלק ששמח עבור אותם ילדים שמאובחנים ,אותם ילדים שניצלים מהסיוטים שאני עברתי , אם יש דרך לעזור להם שיעזרו .
אני לא חושבת שביסודותיה הבעיות האלו הן תרבותיות ,אני מאמינה שהן קודם כל מולדות אך בתי הספר בהחלט מהווים חממה לחזוק וגדול הבעיה ,ויש מי שרוכב על הגל ,למשל חברות התרופות . קשה לי להאמין שהפתרון שייך רק לעולם התרופות אני מאמינה כי יש דרכים רבות אחרות שאינן דורשות כימקלים ,ואני מקווה שבעולם הקונבציונאלי ימצאו את הדרך להכיר באפשרויות האחרות .( נתחיל בבטול בתי הספר במתכונתם הנוכחית)

חוה,תודה שהגבת.
אני מאמינה שהן קודם כל מולדות. בנוסף, היום יש יותר מודעות לקשיים, כך מאובחנים יותר ילדים שסובלים מקשיים בדרגות שונות.

אני מאמינה כי יש דרכים רבות אחרות שאינן דורשות כימקלים - להגיע לדרכים האלו צריך סבלנות ו..תקציב. הרבה הרבה תקציב.

התנאים והדרישות של מקומות אלו "לקשב וריכוז" אינם תנאים ודרישות הולמים לגילאים הללו.לפעמים התנאים פשוט לא מתאימים ללמידה. אז ילד שאין לו קשיים - לומד (אולי קצת יותר קשה לו מאשר אם היו תנאים יותר טובים) וילד שמראש יש לו קשיים, לא מסוגל ללמוד בתנאים האלה. אני מתכוונת למשל לגודל הכיתה (מספר הילדים בכיתה, וכן גודל פיזי של הכיתה).
גם התרופות הן לא פתרון קסמים. יש תרופה שמשפיעה ל-4 שעות (ריטלין)ויש תרופה שמשפיעה נדמה לי ל-12 שעות (קונצרטה), אבל היא מותרת רק מגיל מסויים. לכל תרופה יש תופעות לואי. בכל מתן תרופה חשוב לשקול תועלת מול תופעות לואי. בנוסף, ילד שלא מסוגל לשבת וכתוצאת לואי מפריע, עלול להיות דחוי חברתית. (הכרתי ילד כזה). היכולת החדשה שלו לשבת כשקיבל תרופה, עזרה לו גם מבחינה חברתית.
אני מקוה שלא יהיה יום לימודים ארוך. שיפתרו קודם את הבעיות ביום לימודים קצר. שיתנו תנאים פיזיים נאותים ליום לימודים קצר. אני מרחמת על ילדים ללא קשיים שנמצאים היום בביה"ס ללא תנאים הולמים . אני מרחמת עוד יותר על הילדים שיש להם קשיים ושוהים בביה"ס ללא תנאים הולמים. חוה, אני מקווה שהתשובה שלי עונה לך. אני מניחה שבכל מקרה הייתי כותבת לך, רק לוקח לי זמן לנסח, וגם רציתי קודם לשמוע ממך.

למדתי שאי היכולת שלי לקרוא כשיש קולות מסביבי ,מוגדרת כבעית קשב וריכוז
מדהים. והיכולת לקרוא כשיש רעש והמולה סביב זה PDD, לא?

יונת, PDD היא נגזרת של אוטיזם. כלומר, על מנת להגדיר אוטיזם משתמשים בשאלון מסויים. נדמה לי שיש בו 14 שאלות. כאשר כל השאלות נענות בחיוב - זה נחשב לאוטיזם. כאשר חלק מהשאלות - נחשב ל-PDD. זה כמו מין סולם כזה
(SCALE). למשל, ב-PDD קיים שימוש בשפה, אבל יש קושי בדפוסי תקשורת. ישנה תסמונת נוספת כנראה על אותו סולם, תסמונת אספרגר. יכול להיות שזה אפילו מקביל. אני לא בטוחה וגם כבר מאוחר..בכל אופן באלו"ט יש חומר על כל התסמונות, ההגדרות, וכו'.

יונת, במיוחד בשבילך. ADD - חוסר קשב וריכוז. כלומר, חוסר יכולת להתמקד בדבר מסויים. כל גירוי מהצד (כמו רעש והמולה מסביב) מפריע. ADHD - חוסר קשב וריכוז והיפר אקטיביות (קוצים ב..בנוסף לחוסר יכולת להתמקד)

תודה מירב, אני מכירה את ה"הגדרות" ל-PDD (שכולל גם אספרגר ואוטיזם) ול-AD(H)D. השאלה שלי הייתה צינית.
(סליחה, זה לא יפה, אני יודעת. לפעמים קשה לי להתאפק.)

יונת, קשה לי להבין ציניות במחשב. (אין לזה איזה כתב מיוחד ?). וזה ממש בסדר..אצלי לא מבינים שאני צינית גם כששומעים אותי (עוד לא מצאתי קול מספיק מיוחד..)

מירב התייחסה לנושא של ילד שהיה דחוי חברתית בגלל בעיות קשב וריכוז ושמתן תרופה סייעה לו מבחינה חברתית.
זה מדהים, זו בדיוק היתה הטענה של חברה שלי, כשהסבירה לי למה היא נותנת לבן שלה רטלין.
זה בעיני עוד יותר מסבך את הנושא כי (ושוב, אני לא רוצה לשפוט אלא ללמוד) להיות שונה זה תמיד קשה (בעיקר חברתית) והשאלה היא האם תרופות "עושות את העבודה" כי הם באופן יחסית מהר וזול (האמנם זה זול?) "מטפלות בשתי ציפורים במכה אחת" (למידה וחברה) או שבאמת הוכח שאי אפשר בלעדיהן להגיע לתוצאות טובות (אולי לא זהות).

במילים אחרות, מה שמטריד אותי זה האם התרופות הללו נעשות יותר ויותר פופולאריות בבתי הספר הממוסדים כי זה "מקל" על ההורים, ומוריד מהם אחריות לתהליך ארוך ומורכב (כמו שלמשל תחליפי חלב למיניהם נעשים פופולרים ולא בהכרח בגלל בעיות הנקה) או שהפופולריות נובעות מהתקדמות המחקר בתחום שמוכיח כי זו הברירה העדיפה ביותר.

ועוד שאלה (שמאוד קשורה) לכל המחנכים בבית שיש להם כבר ילדים גדולים, בגילאי התיכון (ונדמה לי שאין הרבה כאלו ולכן יש ללמוד מניסיונם), האם גם הם בסביבות הלמידה הטבעיות שהן הרבה פחות מלחיצות מוצאים שיש ילדים שבמהלך כל השנים מתקשים יותר מאשר אחרים "בקשב וריכוז".

דיברתי היום עם אחותי,ולתדהמתי הרבה התברר לי שהיא מתכוונת להתחיל לתת לבנה,בן חמש וחצי,ריטלין.
לילד יש בעיה,ללא ספק.מהשנה הראשונה לחייו שמנו לב שקשה לו.תמיד היו לו אנרגיות מטורפות ולצידן תסכול אדיר,מכיוון שלא הצליח לבטא את עצמו,אלא בעיקר בצרחות.
לקח לו המון זמן עד שהתחיל לדבר,וגם היום כשהוא מדבר,קשה לו בתקשורת.זה יוצר קשיים חברתיים בגן.הוא מתפרע ומרחיק מעליו ילדים.
הוא מטופל כמה שנים בתרופות הומאופתיות שעזרו לו במידה לא מבוטלת.גם שיטת אלבאום היתה לעזר,ובכלל הוא כל הזמן בכל מיני טיפולים,גם דרך קופת חולים (קלינאית תקשורת נדמה לי).
היא טוענת שמנסיון שעשתה עם התרופה,זה עוזר הרבה יותר מכל הנסיונות הקודמים.הילד הצליח פתאום בכל מיני מטלות של מוטוריקה והיה נראה רגוע.
מי שלא רגוע זאת אני,כי עד כמה שאני יודעת הריטלין גורם לנזקים לטווח ארוך,ובאופן כללי מוציא מהילד "את העוקץ".
אולי אני מגזימה ובאמת מדובר פה במקרה שדורש טיפול תרופתי,אבל החשש שלי הוא שיותר נוח להרגיע את הילד כך שיתאים וישתלב במסגרת,מאשר לשנות סדרי חיים על פי צורכי הילד האמיתיים.מה דעתכם?

<רוצה להוסיף פה עדכון קטן-באופן מפתיע היא השתכנעה לבדוק מסגרת חלופית לילד ו"במקרה" מצאה
בית ספר במקווה ישראל שנקרא "עתיד".זה בית ספר "רגיל" אבל עם גישה יותר פתוחה ואישית לילד
(נדמה לי לפי עקרונות הסיינטולוגיה אבל לא ממש התעמקתי)
הילד נכנס לשם ונראה שדברים מתחילים להסתדר! איזה כיף!!!
בדיעבד אני שמחה שהשמעתי את דעתי הנחרצת בעניין,על אף שבאותו רגע זה היה בוטה למדי>}

מה דעתכם?
אני לא נגד רטאלין או בעד אני רק טוען כי כל השיטות האחרות הן שטויות במיץ עגבניות שנועדו לפרנס את העוסקים
בהן ואין בהן שום תועלת ממשית למעט תסכול מתמשך והוצאות כספיות נכבדות.
זו האמת ורק האמת וכל האמת.
תודה

מה דעתכם?
דעתי מסכימה איתך...עצוב, כחלק ממחדלי ההתנהגות בימינו כלפי ילדים, גם מחדל הרטאלין...בד' אמותינו משתדלים לעשות אחרת על מנת שאהבה תהדהד.

שליחה על ידי שחר* » 03 מרץ 2005, 18:55

בניגוד לדעתו המלומדת של חברי "פלוני אלמוני" איני חושב כי "כל השיטות האחרות הן שטויות במיץ עגבניות שנועדו לפרנס את העוסקים בהן" ומניסיון יש הרבה תחומים שלרפואה "אחרת " יש פתרונות יותר טובים וכיום גם הרפואה המערבית מקבלת כי יש קשר בין "גוף-נפש" רק שהרפואה המערבית עוזרת לפתור את הבעיה, "יש לך כאב ראש כך אקמול" ואילו הרפואה האחרת בודקת את הסימפטום ומטפלת בו. אני למשל כבר עמדתי ללכת לבדיקה לבעיות קשב וריכוז ונראה לי שלא רחוק היום שכבר הייתי מתחיל טיפול ברטאלין אבל ברגע האחרון חברה שלחה אותי לשיטת אלבאום . עוד לא הלכתי לאיבחון בשיטה זו אך אני בטוח שאתן לה צ'אנס ובקרוב אספר כאן את דעתי

רציתי לחזק את המסקנה ש"בעיות קשב וריכוז" הן מולדות. זה קיים אצלינו חזק במשפחה, במיוחד מהצד שלי. גם בצד של בעלי נתקלתי במקרים, כך שאם יש לי ילד בלי "בעיה" כזו, זה ממש נס. למה אני כותבת "בעיה"? כי יש לזה גם יתרונות. אומרים שילדים עם בעיה כזו (ADD) מאד יצירתיים. הצעתי לבן שלי (בן 14 שכבר הצלתי אותו מציפורני מערכת החינוך) לנסות את שיטת "טומטיס" אם היא תצליח במקרה של בנות הדודה שלו. הנער סרב. הוא לא מסכים לוותר על ה-ADD שלו.

לפעמים בעיות של קשב וריכוז נובעות מבעיות נוירוטיות וצריך לפסול קודם את זה בשביל להגיש בעיית קשב וריכוז יש רופאים מיוחדים פרטיים ויש הנחות מכללית מושלם

יש בעיות קשב וריכוז שנובעות מרגישות יתר של חוש אחד או יותר אנשים כאילה אינטילגנטים מאוד! ורק עקב בעיתם שלרוב היא חוש אחד או יותר שמצוי בגירוי יתר,חוסר גמישות בגוף שמונע מילד לשבת זמן רב וכו' בא לידי ביטוי התיסכול הרב שמתבטא כקושי בקשב וריכוז. אני מאוד ממליצה לקרוא את משה אלבאום, מיסד שיטת אלבאום שעוסקת בילדים ואנשים עם בעיות קשב ריכוז ועוד,פרקטי ביותר ,שיטה שמחוברת מאוד לגוף נפש כמו שהוזכר כאן.ניתן לקבל כלים לחייים טובים יותר זה לא משנה כלל עם הבעיה היא מולדת או נירכשת, חשוב איך מנווטים איתה את החיים לבעלי אופי איכותי יותר . אישית אני חושבת שמתן רטלין בשילוב עם טיפול הולם לא רק קוגנטיבי אלה בשילוב עם הגוף אפילו קראטה,מביא לשיפור עצום ולירדה עד הפסקה של נטילת הכדור.
נ.ב למערכת החינוך גם כדור הרגעה היום לא יעזור...(כן אני כועסת עליהם מאוד..)
אני מקווה שלא התפרצתי לדלת פתוחה,קראתי רק חלק והגבתי .

חשוב אולי להבהיר ש ADD לא עובר כשהילדים גדלים,
ADD פוגע מאוד חזק בדימוי העצמי של האדם (של הילד בעיקר),
גורם לאנשים לא לממש את הפוטנציאל הטמון בהם.
חוסר הריכוז בא לידי ביטוי גם כשצריך לקרוא טקסטים במקום העבודה וגם בבית, ובעיקר טקסט משעמם.

אחרי קריאה נוספת עוד הערה:
בעניין טיפול בשיטות אלטרנטיביות שונות: להרבה הורים אין זמן וכסף לטיפולים השונים, וכמו בהרבה תופעות אחרות רוב האנשים עדיין הולכים לרופאים קונבנציונלים ורוצים תוצאות מהירות!.

אני מסכימה איתך מאוד לגבי המחיר הגבוה, אני יותר מצטערת שלקופות החולים לוקח המון זמן כדי להיפתח לעולם ולחבור לטיפולים שהם לא רק זבנג וגמרנו,כי יש מחיר גבוה יותר שלא מתבטא כספית כי אם נפשית כשהם לא משתתפים או לא מציעים טיפולים כאילה כי זה "אלטרנטיבי" .וזה בכיה לדורות ,כי אם מוסדות כאלה יעסקו ברפואה מונעת ולא בכיבוי שרפות,אזי ציבור ההורים יפנים שבעיות של למידה לגווניה זה לא ניתוח והופס הבראנו(?) זה מצריך זמן ותשומת לב והכרה בבעיה שלנו כמישפחה ולא רק של אותו ילד.בעיות אלה יש להן השפעה על ומהמישפחה,אבל לצערי מחנכים אותנו ל"אין זמן,אין זמן...מהר פן יגמר..."

בס"ד

האם יש ילדים עם היפראטיביות וקשיי קשב ורכוז? האם יש להם בעיה?
לך וטייל עם כלב צייד, הוא מרחרח כל דבר בדרך, קשוב לכל רשרוש, הוא מתרוצץ לכאן ולשם, יש לו מרץ שלא נגמר, בודק כל דבר בדרך.
האם הקוקר וכלבי הרוח הם היפראקטיבים? אולי .
האם יש להם בעיה? מובן שלא.
לך וטייל עם כלב שמירה, הוא ילך בדרך כלל רגוע, לא נגרר אחרי כל רשרוש בסביבה, לא מרחרח על ימין ועל שמאל, הוא יתמקד רק בקולות מסוימים, הוא שקט יותר, רציני יותר, ויותר נוח לאילוף. היפראקטיבי הוא לא. יש "כלבי כרית" שלא יתלוננו אם תניח להם לרבוץ רוב היום.
האם הם "טובים יותר? לא אם אתה רוצה לצוד ארנבת..

..אבל על הילדים ללכת לביהס זה מה שנדרש מהם היום.
מה שדרוש היום יותר הם כלבי השמירה. מי הולך לצוד היום, ועוד עם כלב..
אולי ניתן גם לכלבי הצייד לשמור?
אין בעיה. גם אותם אפשר לגדל בחצר סגורה או עם שרשרת. כן, וניתן להם מידי פעם הפסקות (טיולים).
האם הם יהפכו לכלבי שמירה?

רואים שהילד לא מסתדר כמו כולם
הילד לא שקט או מפריע. הוא סובל כי כועסים עליו והוא נענש.
הוא גם לא מסתדר עם חברים..
סביר להניח שכלב צייד קשור יעביר את רוב זמנו באיך לקרוע את השרשרת ולא באיך לשמור.
את התסכול הוא יוציא בחפירת בורות ...
ברור שהכלב סובל. הוא לא שקט, הבעלים כועסים עליו (הלך על הדשא) והוא נענש. הוא הופך לכלב עצבני וכועס, תראו כמה הוא סובל, אולי ניתן לו ריטלין?

אולי ניתן לו ריטלין?
רק אם הוא ילד.
אם תתנו לכלב צייד רטלין כדי שיוכל להנחות עוורים כל האגודות למען הכלב יתעוררו…
זה צער בעלי חיים.

גם לתת לילד מלא מרץ לשבת על כסא 5-6 שעות זה התעללות.
ואם ניתן אז הוא יתפקד?
רוב הסיכויים שלא, אבל אולי הוא ירגע ויעזוב את הדשא.

..אז נאריך את יום הלימודים עד 4 ,אולי זה לא יעזור לילדים אבל זה יעזור למשק,
(מי אמר שצריך לייצר עוד מקומות עבודה במקום קצבאות- ביבי או ברק?)
זה יסדר עבודה לעוד הרבה מטפלים ופסיכולוגים שצצים כמו פטריות אחרי הגשם לתקן את הנזקים.

אפשר לקבל את היכולות והאופי כפי שהם,
אפשר לנסות לחדד את הריכוז בשיטות שונות,(אפשר גם לראות איפה קשה לילד ולהמציא לבד..)
אפשר ללמד אותו אחרת-

אבל-
לאף ילד לא מתאים לשבת שעות במקום, אבל יש כאלה שסובלים יותר. ילדים עם יותר חיות ומרץ נפגעים יותר.
כל שיעור 40 דקות. שני השעורים הראשונים מחוברים - 80 דקות!
מי הגאון שהחליט על 40 דקות? למה לא שעתיים?
היו לו בכלל ילדים?
מישהו עשה סקר כמה ילדים חושבים שזה מתאים?

[מי שרוצה לעשות עריכה או לתקן שגיאות כתיב מוזמן ]..

שליחה על ידי מיכאל* » 11 מאי 2005, 09:05

אהבתי את המשל, נחמד.
אני אענה לך מהצד השני למרות שאני לא בעד (זה רק בשביל לאזן):
ברוסיה ובארצות רבות באירופה תלמידים לומדים עד ארבע אחר הצהריים, בחורף יוצאים בחושך וחוזרים בחושך - ולא קרה להם שום דבר, הם אמנם הפכו להיות חיילים אבל לא קרה להם שום נזק נפשי עקב כך. ולא הזדקקו לשום טיפול פסיכולוגי בשל כך.
ילד שהוא היפר אקטיבי לא סובל רק בבית הספר, הוא מתקשה גם לשבת ממול לטלויזיה אחר הצהריים ולכל חבר שהוא הולך הוא נתקל בקשיים להתרכז או לשבת דקה (בלי לזוז בכל רגע או להפריע לילד אחר).
נחמד לכתוב את המשל (ואולי הוא גם נכון) אבל מדובר בילד שסובל באמת והילד הזה הוא לא משל ולא כלב, או נער שכזה שאינו מטופל או מאובחן חש מושפל, חש עצלן, חש מאוכזב מעצמו.
עכשיו לדעתי האישית: יש כיום בבתי הספר קבוצות להוראה מתקנת, נכון? וגם זה אחרי המון שנים, עד שהגיעו למסקנה שינם ילדים שזקוקים ללמוד בדרך שונה מהמקובל. אולי בעוד כמה שנים טובות כשהמערכת תתעורר ותתאפס נגיע גם למצב כזה בו ימצאו את הילדים שיש להם קושי מסוג זה וימצאו להם קבוצות טיפול אלטרנטיביות מן אימון או משהו כזה.
זה אפשרי אולי לילדים עם ADD, ואילו לילדים עם ADHD יציאו אולי מסגרת אתגרית (עם פעילות גופנית).
ימים יגידו.

אף שיטה טיפולית לא תעזור- אם לא ניתן לו להוציא את המרץ שבו.
ברור שהילד לא יכול לראות בנחת טלויזיה וגם לא לשחק בנחת עם חבר.
האנרגיה משגעת אותו.
ריצה יומיומית עם חבר [הפראקטיבי ?] , משחק כדורגל או כדורסל, רכיבה על אופנים יומיום יעזרו לילד להיות יותר רגוע בשאר היום.
הם יכולים להיות ילדים נהדרים ולהרגיש נהדר- אם נטפל בהם כראוי ונתיחס לצורך שלהם להיות הרבה בתנועה כעובדה ולא כמשהוא שיש לדכה אותו.. ".

גם בענין הקשב- ילדים עם קשב קצר יכולים ללמוד נהדר- כשלומדים איתם בפרקי זמן קצרים לפי יכולת הריכוז שלהם .
השאלה האם לא עדיף לנצל את היכולות של הילדבמקום לנסות לשנות אותו ולנסות לכפות עליו מסימות אותן הוא אינו יכול לבצע.
רק ילד שדורשים ממנו מסימות בהן הוא לא יכול לעמוד ירגיש שהוא גרוע או מושפל.
גם ילד עם תסמונת דאון יכול להרגיש "מצליח" עם שמחים על שעשה מסימות שהן לפי כוחו.[להבדיל].

המערכת מתעוררת... לאט אבל בהתקדמות.
לפני שבועיים נפתחה הקליניקה הראשונה של "מכבי טבעי לילד" בבת ים. אנחנו (מרכז "מעגלי הלב") מקיימים שם פעילויות קבוצתיות להורים וילדים (יחד ובנפרד) עם קשיי קשב וריכוז, קשיים רגשיים וכדומה.
הפעילות חוייתית, יצירתית, משחררת את הגוף ופותחת מקום רב לפורקן רגשי. אשמח להרחיב בהמשך.
שנה וחצי כמעט אנחנו (בעיקר היילי רוזנבלום, מובילת הגישה, אישה מדהימה!!!) בתהליך לקראת פתיחת הקליניקה. המחירים סבירים, העתיד צופן מרכזים נוספים, יש לנו מרכז גם ברמת גן ובעתיד הלא רחוק גם בצפון. התהליך והצמיחה לה זוכה המשפחה בזכות הילד "הבעייתי" הוא מרגש ומעצים. יש דרכים אלטרנטיביות. אנחנו כאן כדי לאפשר מימוש הפוטנציאלים לאושר והגשמה של כל המשפחה. המנחים הם כולם אנשי לב ואהבה ומקצועיות. אין לי מילים לתאר, רק חיוך גדול של סיפוק והודיה.
למי שרוצה יותר פרטים [email protected] וגם לעמוד הזה אחזור לספר יותר, בהמשך. חג שמח!

אני לא חושבת שזה משהו שהמערכת המציאה
אני רואה אותי , לא עברתי אבחון בחיים ובכל זאת ברור לי שיש לי הפרעת קשב וריכוז.
איך זה מתברר? אחרי שנים שהייתי "לא ממצה את הפוטנציאל הטמון בה" וכל מיני שטויות כאלה החלטתי בגילי המופלג ללכת ללמוד מרצון ומבחירה.
ואני רואה כמה ההתמודדות שלי עם מטלות הלימודים היא קשה ומבאסת כמה אין לי שום יכולת להשתלט על עצמי , בגילי .
אני רואה אתזה בעבודה במטלות מבאסות -אם כי שם אני יכולה לתת לעצמי יותר חופש ,כי אף אחד לא יושב לי על הראש, אבל אני חושבת על אנשים במצב דומה שהם לא פרי לאנסים סביר להניח שהם היו מאבדים את מקור הפרנסה שלהםבמהירות או זוכים לתגובות לא אוהדות.
יכול להיות שיש דרך אחרת לנטרל את תופעות ה"מחלה " מלבד תרופות .
אבל זה לא הופך אותה ללא קיימת .

חשוב לא לשכוח דבר מאוד חשוב, שכמה מהאנשים המצליחים ביותר בעולם (וופי גולדברג, צ'רלס שוואב (איש עסקים רציני)) ועוד המון המון אנשים שסבלו מהפרעות קשב וריכוז מסוג זה או אחר מצאו דרך להצליח עוד בתקופה שלא ידעו מה זה, מתוך הצרות נולד פתרון ויכולות שלא היו לאנשים ה"רגילים". כמובן שבתור "סובל" מהפרעות קשב (ותאמינו לי, זה יכול להיות סבל נוראי לא להיות מסוגל לקרוא 3 שורות ברצף בזמן בחינה באוניברסיטה ולהיות תקוע עליהם שעה רק כי הבחורה 2 שורות לפניך לועסת מסטיק או כי הבחור 6 שורות מקדימה ו4 מושבים משמאל מתופף עם העפרון שלו), לא הייתי נותן לילד שלי להמשיך לסבול מזה אלא הייתי מחפש דרכים לאימון ותרגול של הריכוז וגם אולי שילוב של תרופות במקרים חמורים אבל בצורה מבוקרת (לא "להרדים" את הילד כל יום עם תרופות במהלך הלימודים)....

זהו.
אני סיימתי.
גבריאל

בעלי בן 29 (לפני יומיים) סובל מבעיות ריכוז, דסלקציה וקשב קשות שפוגעות לו/לנו באיכות החיים. (בשביל זה אני כותבת בשמו)
בהיותו ילד הוא טופל ברטלין לבמשך כמה שנים, אך מעולם לא באמת טיפל בבעיות.
אנחנו חושבים על הרחבת המשפחה ואחד הפחדים שלנו זוהי חוסר היציבות הרגשית שלו, האימפולסביות שלו, התזזתיות שלו ועוד בעיות שבטח מוכרות למי שסובל מהפרעות אלו, או שיש לו ילדים שסובלים.
בלי שום קשר בעלי איש מדהים ורגיש בצורות שלו יתוארו אך ההפרעה פוגעת בחיינו (וכמובן דבר ראשון בחייו שלו).
השאלה שלי : האם מישהו יודע /מכיר/ שמע על טיפול מומלץ בבעיות מסוג זה למבוגרים? כל האינפורמציה שאני מוצאת בתחום זה רק לילדים, או שישר ממליצים לנו על רטאלין - שממש לא בא בחשבון מבחינתנו.
אנחנו גרים באזור פרדס חנה - כרכור , אך נשמח לקבל שמות של מקומות יותר מרוחקים.
תודה מראש
המשך יום נפלא
אוהד וגילי

בקשר להודעה הקודמת :
נשמח לקבל אינפורמציה גם למייל שלנו
[email protected]

אני מאוד ממליצה לקרוא את משה אלבאום, מיסד שיטת אלבאום שעוסקת בילדים ואנשים עם בעיות קשב ריכוז ועוד,
נדמה לי שהוא כתב שמתגורר בחדרה.
יש עוד דפים באתר ששווים ביקור למשל הולצמן אלבאום.
אני גם אקרא לפה ל חוה בת חיים.
בהצלחה

אוהד וגילי -
כדאי לשאול גם בפורום תמיכה למבוגרים עם הפרעת קשב

בהצלחה @}.

שלום ,באתי לכאן לקריאתה של נועה , בריצה כמו שאתם רואים...
"קריאתה" תרתי משמע ,שהרי אנחנו מכירות בזכות קריאתה בדף ששמו
עקרון הרצף באמנות של ילדים . עוד פעם ילדים ? והרי את ם דברתם בפרוש על מבוגרים !
אני מציירת עם ילדים בבתי-ספר כל ימי חיי ופיתחתי שיטה לשיקום המנגנון האמנותי הטבעי .
ראיתי את הריטלין משתלט על הילדים ככל שהחינוך הפך לתעשיה , מנהלים מגדירים עצמם
מנהלי מפעל והמערכת נעשית חשובה יותר מחיי הילדים .
בינתיים הרבה מערכות נעשו חשובות יותר מן החיים עצמם .
אנשים שרוצים להחלים ממפגעי המערכות למיניהן צרכים להכין עצמם לשינוי קונספטואלי .
שינוי זה מבוסס על ו י ת ו ר . עליו ניתן ליצור שיפור משמעותי .
בשנים האחרונות אני מפתחת טכניקה ריפויית למבוגרים על-ידי ציור מנדלות .
מנדלות מופיעות בציורי ילדים באופן טבעי בגיל צעיר . אין ילד שלא מסוגל לצייר מנדלה , גם
ילדים עם מגוון רחב של ליקויים . המנדלה ידידותית למבוגר כי היא קיימת בתשתית התודעתית
של האדם ושזורה בכל האספקטים של האישיות . אני מאמינה שאפשר להביא שיפור במצב
שתארתם כאן .
אענה ברצון על שאלות .דברו איתי.
לילה טוב .

רציתי לשמוע מאימא שיש לה בן או בת שיש להם לקוי למידה adhd איך היא מתמודדת ביום יום

לאימא ל4-לאיזה גיל הכוונה?

שלוםיהלי הבן בן11

לגבריאל את צודקת בקשר לריטלין אבל מה לעשות איזיה דרכים היית מציעה.?

הפרעת קשב וריכוז כמתנת אל

חוה בת חיים מה זה מנדלות.
אולי זה יכול לעזור גם לי.
אשמח אם תיכנסי לדף שהתחלתי לכתוב בו איך לחזור למעגל העבודה

יש לי בן בגיל 12 וצורך ריטלין לציין שבני מאד עדין ואינטיליגנט , ואני מרגישה שלפחות בלימודים
זה עוזר לו , אשמח לשמוע יותר על ריטלין למי שיודיע - ואשמח להכיר לו חברים בגילו אנחנו גרים באיזור ראשון
והוא מאד זקוק למפגשי חברים , כמו כולנו הוא רוצה להתכתב עם ילדים בני גילו
אשמח אם אוכל להכיר לו חברים חדשים אני ממונעת ואין לי בעיה להביא אותו
tale aviv@walla.com

בתור אמא לילדים עם קשיי למידה גיליתי שאין אמת אבסלוטית בנוגע לריטלין וילדי בן ה-11 מקבל ריטלין כל יום (מלבד שבתות וחופשות).
מה שכן אנו משתדלים למצוא דרכים נוספות להקל עליו : טיפול רגשי באומנות ,ילד אחר קיבל טיפול בבעלי-חיים.
טיפול נוסף שממש עזר זה -"מוח אחד" מאוד מומלץ לא רק לליקויי למידה גם לפתור קשיים רגשיים בהווה ומהעבר.

לציפציף
הבן שלי מקבל טיפולים בשיטת ורדי וזה פשוט נהדר , לבעיות ריגשיות קשי למידה וכי'
אם זה מעניין אותך תכתבי לי למייל ואשמח לתרום - בהצלחה

מגיל צעיר היה לי קשה להתרכז ולהתמיד בדברים, ותמיד אמרו לי שאני עצלנית.
בבית הספר תמיד אמרו לי "יש לך המון פוטנציאל, וחבל שאת לא מממשת אותו!", ועד גיל 23 כמעט הרגשתי עצלנית.
בגיל 23 התחלתי להבין שיש לי בעיה. בסופו של דבר עברתי אבחון, והוגדרתי כבעלת ADD. מגיל 24 אני לוקחת ריטלין. (כיום אני בת 27).
אני יודעת על כל מה שאומרים על ריטלין, אבל התרופה הזו שינתה את חיי! נתחיל מזה, שהפרעות קשב וריכוז מוגדרות אמנם כבעיות "למידה", אבל הן מפריעות בכל תחומי החיים. מהרגע שהתחלתי לקחת את הריטלין, הפכתי להיות הרבה יותר רגועה, מרוכזת, מאושרת, שמחה, שלווה. התחלתי לקבל ולאהוב את עצמי - גם כי הבנתי שיש לי באמת בעיה ושאני לא "סתם עצלנית" (כמו שחשבתי עד לרגע שלקחתי ריטלין, כי לא האמנתי שיש לי באמת בעיה), וגם כי ראיתי שיש דרך להתמודד עם הבעיה שלי.
לא עברתי שום טיפול פסיכולוגי/התנהגותי ביחד עם הריטלין. לא קראתי ספרים, לא התחלתי לעשות שום דבר פרט לכך. והחיים שלי השתנו. השתפרו. התיסכול שליווה אותי תמיד נעלם.
אני יודעת שאנשים, במיוחד מהסוג שכותבים במקומות כאלה, יכולים למצוא אלף ואחד דברים רעים לומר על ריטלין ועל תרופות בכלל, ובאופן כללי להיות מאוד לא מרוצים ממה שכתבתי כאן. אני יכולה לתת לכם הרצאה שלמה על העובדה שהמוח שלי לא משחרר הורמונים מסויימים מבלי שהריטלין עוזר לו לעשות זאת, אני יכולה להסביר מבוקר ועד ערב שמדובר בבעיה כימית ולכן הפתרון לה יהיה אף הוא כימי, אך כל זה יהיה לא רלוונטי. מה שכן רלוונטי הוא העובדה הפשוטה, שהריטלין עשה לי רק טוב.
בתור בוגרת שמסוגלת להביע את עצמה ולהבין את התחושות השונות (בניגוד לילדים, שלעיתים חסרים את הבשלות או הבגרות או סתם את הכלים כדי להבין מה קורה להם), אני ממליצה מאוד על ריטלין.
ולהורים שמפחדים מריטלין: סתם לידע כללי - קפה זה הרבה יותר גרוע. סתם... קפה זה בדיוק אותו הדבר (שניהם משפיעים על אותם קולטנים במוח).

החלטנו לעשות ניסוי קטן.
נתנו לו ביום שישי אחד רטלין במינון המדוייק שהרופאה אמרה.
רצינו לראות. הכצעקתה?
הוא שיחק עם חבריו כרגיל. אצלם, אצלנו.
תחילה לא ראינו הבדל.
פתאום החבר שלו כרגיל, חטף לו, הציק לו. כרגיל. אבל הוא לא תקף אותו כהרגלו. לא החזיר לו כהרגלו.
הוא רק ביקש שוב ושוב שיחזיר לו והמשיך לשחק.
אח"כ אחתו הכתה אותו 4 פעמים שוב ושוב . הוא לא תקף אותה. אמר לה שזה לא נעים לו ושתפסיק.
ואז פנה אלי ואמר לי "היא מציקה לי , תגידי לה " .
ואז זה יצא:
"אמאאאא!!!! אני שולט ביצרי!!!!! אני שולט ביצרי!!! פעם ראשונהההה!!! הצלחתי!!!"

ואווו.זה היה ההלם הראשון שלנו מהרגע הזה.

ההלם השני היה כשהוא צעק :

"אמא... אני לא מזמזם יותר... אני לא מרעיש..... אני מצליח!!!"

(מזמזם = לקולות בילתי פוסקות שלו בנוסח "טררררר טוטוטוווווווווו ואווו-ואואו -ואואו-ווו ....צ'צ'צ'צ'צ'צ.....צ'קקצקק...טררררררר.....פיצ'' פיצ' פיצ'צ'צ'צ'צ...)

ההפתעה השלישית היתה כשהצלחנו סוף סוף (לראשונה) להיות במגע קרוב ונעים כשעתיים.
שלהיות קרובים קרובים . הוא נמרח עלי והרשה לי ללטף אותו, לגעת בו ברכות. בעדינות. בשקט.
אפילו כשהיה תינוק לא זכיתי לזה.

מלבד זאת היו תופעות הלוואי הרגילות (חוסר התאבון, מלנכוליות וכ')

זה היה ניסוי. לא ברור מה בהמשך. מחר יש לנו פגישה עם הרופאה.
אבל פתאום קלטתי כמה הוא רוצה אבל לא יכול.

וואו מיץ, מה שאת כותבת הוא גם נורא מרגש (נשמע קצת כמו לגלות את הילד שלך מחדש) וגם מעורר המון המון מחשבה.

נראה, לפי התיאור שלך ובכלל דברים שנכתבו פה עוד קודם, שאי אפשר להתעלם מחוסר איזון נוירולוגי או ממה שלא יהיה הגורם האורגני שיוצר את הפרעות הקשב והריכוז. זה לא רק דברים בעלמא.
אפשר להאשים את מערכת החינוך בהמון דברים, אבל נשמע ונראה שבתחומים מסויימים היא לאו דווקא המחולל אלא אולי יותר המאיץ, גורם שמחמיר את הסימפטומים. בכל מקרה, התופעה עצמה דורשת טיפול.

כמו שאנשים עם פרקינסון (להבדיל אלף אלפי הבדלות) מקבלים טיפול שקשור לנוירוטרנזמיטורים וכו' במח, אולי גם כאן אין פתרון אחר??

בכל מקרה , מרגיש לי נורא קשה, עכשיו שאת יודעת מה הכדור עשוי לאפשר לילד שלך, ומצד שני להכיר את כל הספרות על תופעות הלוואי וכו'. הלוואי והיה אפשר לעשות את זה בדרך אחרת ?!?!

מיץ יקרה,
אולי אני מכירה דרך אחרת, אולי?
דברי איתי
אני בבית יש לך את הטלפון נכון?
יום נפלא לך

גם אני רוצה לספר על הצלחה עם ריטלין.
גם לנו נתנה הרופאה לנסות,

לפני הריטלין: לא הצלחנו להכין שיעורי בית עם הילדה, כל רעש קטן הסיח את דעתה (גם כשאין רעש), אפילו הקול שלי, קולות הקומקום החשמלי שמטבח, כולם הפריעו לה להתרכז, עמוד לקח 45 דקות בערך, הילדה הפכה להיות גם מתוסכלת וזה גרר בכי היסטרי, מחיקה של התרגיל/מילה ושוב כתיבה ושוב מחיקה ושוב כתיבה ובכי, המון בכי, עד שהיא חושבת על פתרון התרגיל בחשבון היא כבר לא זוכרת באיזה תרגיל היא היתה. ואני לא מדברת על הקושי בכתה.
יש לה סייעת (תסמונת אספרגר) והיא היתה צריכה להוציא את הילדה כל הזמן החוצה, ללמוד במסדרון כי הרעש הוא בלתי נסבל, הילדה הפכה עצבנית ומתוסכלת על כל העולם.שיעורי הבית מלאים בשגיאות, תשובות נכתבות שלא במקומן.

עם הריטלין: (כרגע מדובר בנסיון קצר) הילדה יושבת להכין שיעורי בית לבד ואני רק בודקת, אין שום שגיאה.
הילדה כל כך נהנתה להכין שיעורי בית ... עד שהיא לא רצתה להניח את ספרי החשבון ולקחה את הספרים איתה לכל מקום (לחכות בחוג של אחותה הקטנה). היא אומרת שהמחשבות שלה יותר מסודרות.
בלי הריטלין הילדה לא היתה יכולה להמשיך ללמוד בכתה רגילה (36 תלמידים), למרות שיש לה פוטנציאל טוב מאוד ואינטיליגנציה גבוהה מאוד.

למרות שאנחנו גילינו את הילדה מחדש, אני מניחה שאם ילדים היו לומדים בבית הספר בכיתות של עשרים תלמידים - הרבה מהם לא היו זקוקים לריטלין.
גם מבוגרים לא יכולים לשבת וללמוד 8 שעות (כן, יום חינוך ארוך) עם 36 אנשים בכתה אחת.

מיץ פטל מה שכתבת הוא מאד מרגש!!
מאחלת לכם הצלחה.
ולגבי המלנכוליות, אכן זה קשור, לצערי.

יש לי ילד בן 14.5 שמאוד קשה לו להכין את שיעורי הבית ביקשתי עזרה מבית-הספר והכן נענתי בחיוב מורת מתי"א הכינה אותו למבחן בתנ"ך על שאלות ספציפיות שניתנו לה מהמורה הבוחן לדעתה הילד היה מוכן במיוחד למבחן אך לצערנו שוב הוא נכשל מה קורה איתו האם זאת תופעה של קשב וריכוז (הילד לא מטופל בדרך כל שהיא) מה עושים ? למי לפנות.?

שלום ,
אני הלכתי לפסיכולוגית ללקויי למידה והיא עזרה לי מאוד.
צריך לעשות אבחון אבל צריך לזכור כי זה רק דף שאנשים כתבו ולא לקחת אותו ברצינות גדולה מידי.

לקויי למידה מתמודדים לרוב בצורה שונה עם החומר הנלמד ויש המון טכניקות שניתן ללמוד ולפי נסיוני האישי כדאי לפתח טכניקות שבנך כבר פיתח לעצמו.
כדאי לעבוד על טכניקות עבודה עם מדריך טוב , רצוי לקוי למידה בעצמו (ראש פתוח...) והכי חשוב , לפי דעתי , לעבוד על הבטחון העצמי בהקשר ליכולת הלימוד.
אני לימדתי שתי ילדות (8,10) לקויות למידה (כל אחת במשך שנה) ועבדנו המון על הנושאים הנ"ל ומנסיון - זה עובד!

דרך אגב , ניסיתי ריטלין וזה ממש גרוע - אז אל תגיעו למצב הזה אם יש ברירה...
ספורט היא דרך מצויינת להוציא אנרגיה ולהתאפס - הבן זוג שלי היפראקטיבי והוא עושה המון ספורט וזה מאוד עוזר לו.
בהצלחה

טעות להניח כי קשיי קשב וריכוז הם רק בעיה לימודית, קוגניטיבית או של פעלתנות יתר.
מדובר בעוד קשיים רבים שאינם מקבלים התייחסות והם מוחמצים.
למשל אימופולסיביות. קולניות יתר, רגישות /קהות חושית ,קשר סיבה-תוצאה ועוד ועוד.
(על כל אחד ניתן להרחיב ).
על קשיי הלמידה מתווספים קשיים חברתיים, קשיים במערכות יחסים בתוך המשפחה,עם הילדים עם בן הזוג,קבלת החלטות ועוד.
זה קצת לחטוא לאותו אדם כשמקשרים מיד את הקשיי קשב וריכוז להיפראקטיביות ולקשיי הלימידה .

למרות שהתייחסתי לADHD כבר באתר חשוב לי לספר לכולם גם כאן. הבן הקטן שלנו אובחן כבר בכיתה ב'. עברנו איתו את כל סוגי הטיפולים כולל שנתיים עם רטאלין. עבורנו זו היתה חויה קשה מאוד ובתום שנתיים החלטנו להפסיק טיפול ויהי מה. הבנו עמוק בפנים שלילד שלנו זה אסון. הגענו בעקבות המלצות להומאופתיה. היו לנו ספקות (אנו מאוד מחוברים לרפואה הקונבנציונאלית) המון חוסר אמון אבל החלטנו לנסות. כיום שנה אחרי, מצבו של בננו טוב. בבית ספר בסדר, הלימודים בסדר ובעיקר הוא שמח. נכון שכאשר קיבל רטאלין הוא לא זז בכיתה, אבל היום הוא יותר קרוב לעצמו. זה היה מדהים לראות איך כ"כ מהר הפסיקו המורים להתקשר, אין מכתבים הביתה .....אנחנו מאושרים עם הבחירה הזו שלנו.סוף סוף.

שמעתי מפסיכולוג שעובד איתי שיש מחקרים שטוענים ש"אומגה 3 "-עשוי משמן דגים ,עוזר לזיכרון וריכוז האם מישהו יודע על זה משהו ?
מכיון שאין לי מה להפסיד אני מנסה עכשיו על עצמי והילדים,אעדכן אם אחוש בשינוי משמעותי.

לא הצלחנו להכין שיעורי בית עם הילדה, כל רעש קטן הסיח את דעתה (גם כשאין רעש), אפילו ,הקול שלי, קולות הקומקום החשמלי שמטבח, כולם הפריעו לה להתרכז
להתרכז במה שאתם רוצים שהיא תתרכז בו !
אפשר להקים אגודה לזכויות האסטרונאוטים?
נראה לי שאפשר לכתוב את הספר "המוהיקני, סליחה- האסטרונאוט האחרון",
כל השאר נכחדו ע"י הריטלין..
אז יש עוד כמה אנשים בעולם שאוהבים לרחף,אולי אפשר לתת להם לחיות בשקט ?
אולי יש להם משהו יותר דחוף לחשוב עליו , כשמשהו מענין אותה- היא מרוכזת או לא?
רוב הילדים עם קשיי קשב וריכוז יכולים להתרכז במה שמענין אותם,ילדים אוהבים להיות בתנועה יש ילדים שפחות יש שיותר, למה לדכות אותם ולא לתת להם להוציא את המרץ?
אם הילד חייב לשבת שעות בכיתה אולי עדיף לתת לו ריטלין כדי שיסבול פחות..
לפחות עד שמישהו יבין שלשבת שעות במקום פוגע בילדים,ילד לא אמור לשבת,
תשאלו את יאנוש(קורצאק)..

"..לא להקים רעש...
אינכם נמצאים ביער- הערה צינית, התעללות גסה בילד, שאי אפשר לו להיות שם, במקום שהוא צריך להיות. הרשו להם להתרוצץ באחו, משחקם לא יקים רעש, אלא יהיה ציוץ נעים של צפרי- אנוש.
רוב ניכר של הילדים אוהבים תנועה והמולה, בחופש תנועתם והמולתם תלויה בריאותם הפיסית והמוסרית.
אתה יודע זאת ואף על פי כן נאלץ אתה להזכיר: שבו במנוחה ובשקט."
יאנוש קורצאק "כיצד לאהוב ילדים" עמוד 36.

שליחה על ידי מיכל* » 08 מרץ 2006, 15:47

האם יש כאן מישהו שיכול לספר על טיפול מוצלח בהיפראקטיביות באמצעות הומאופתיה????????????

אני ניסיתי ולצערי זה גרם רק להחמרה במצב! אחרי ניסיונות התאמה נוספים(בערך 4 לא זוכרת בדיוק)
גם ההומאופט הרים ידיים...
כמובן שזה לא אומר כלום,יכול להיות שרק אצלינו זה לא עבד.

אני מסכימה עם כל מה שבן עמי אומר. וזה מניסיון בתור מלכת האסטרונאוטים. אולי יש להם משהו יותר דחוף לחשוב עליו , כשמשהו מענין אותה- היא מרוכזת או לא? כל פעם שאני מרוכזת במשהוא אחר זה יותר בגלל שאני מפנימה את הנושא ולא משננת זאת הדרך היחידה שאני יכולה לזכור משהוא ולהבין אותו. אחרת חבל על הזמן .
לקח לי הרבה זמן לקבל את עצמי כמו שאני, כי בטוח שהחברה לא קיבלה אותי כמו שאני וזה אחד הדברים היותר חשובים.
זאת אחד הסיבות שאחלטתי לחנך את ילדי בבית. אני דווקא למדתי בחברת נוער, 20 ילד בכיתה וכשחילקו אותנו לקבוצות או הקבצות הגנו לפעמים לכיתה של 10 ילדים ועדיין היה לי קשה. אז זה לא דווקא מיספר הילדים בכיתה לאומת זאת כשישבתי עים מורה פרטית קיץ שלם כדי לחזור או ללימוד חומר במטמתיקה ראיתי שאפשר לסיים שנה שלמה במטמתיקה בחופש הגדול. אז למה ללכת לביתהספר אים לימודים אחד על אחד עוזרים הרבה יותר טוב. שלא לומר אחרי הצבא סיימתי בגרויות והרגשתי כי בשנה וחצי למדתי יותר מאשר ב 12 שנות לימוד.
שלווה במידבר תוכלי לתת יותר פרטים
יכול מאוד לעניין, יכול לענות גם לחווה מירושלים
http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline ... ting/watch

בפרחי באך יש מ"ס תמציות שמתייחסות להיבטים השונים של מה שמכונה הפרעות קשב וריכוז. הטיפול בפרחי בך הוא סופר עדין,סופר עמוק ו(מכאן_) סופר חזק .
כיוון שכל ילד הוא שונה ווהפרעה "יושבת" , משרתת או מציקה לו ממקום אחר-כדאי להפגש עם איש מקצוע ולראות לעומק מי הילד, מאיפה הוא בא ומה בדיוק מפריע לו.
אתן כאן מ"ס דוגמאות של תמציות רלוונטיות אבל נא השתלו להבין כי כל ילד הוא שונה לחלוטין וצרכיו עמוקים מיוחדים ומורכבים. יש 38 תמציות ואין ספור אפשריות הצלבה אז בקיצור אספר בקצרה על כמה מהם:
impetion היא תמצית שמתעסקת בחוסר שקט פנימי שיוצא החוצה או מסתובב בפניםומתבטאת במהירות,קופצנות וחוסר סבלנות
זו בעצם התמצית הכי ישראלית שיש והיא עושה טוב לכולנו. במקרה של יציאה טוטלית מהאיזון טיפוס imption לא אוהב שנוגעים בו. במצב יותר מאוזן הוא יתקשה לחכות לסוף המשפט שלכם ,יתקשה להקשיב ויתעצבן מהר.
טיפוס הclematis הוא הרחפן האולטמטיבי החי בעולם הדימיוני של הרי פוטר,פנטזיה, המחשב, והחלומות.
אפשר להרגיש עליו שהוא לא ממש כאן. הוא לא מרוכז,הוא פנטזיונר ודימיונו מאוד מפותח.זה לעיתים מן סוג של בריחה והורים אמיצים יכולים לשאול את עצמם שאלות עמוקות כמו מתי הנטיה התחילה ומה היו הארועים הסמוכים לזה.
יש את הholly הקלאסי לילדים שמתעסק עם כעס גדול . שוב, הכעס יכול להיות מתועל החוצה לעולם או פנימה אל הגוף, שוב, תלוי בבחירות יותר קדומות של הילד ושאר מורכביות, יש את ה chesnutbud שעוזר לכולם ללמוד את השיעור וכו' וכו'.
אפשר גם להמתכר לעיסוי כפות רגליים קצר כל ערב עם שמנים אתריים מיורם, לבנדר או קמומיל(שעושה טוב לכולם)
אפשר גם להתייעץ איתי בטלפון 04-6787273

האם מישהו שמע על ריכוזית ו/או ריכוזית היפר?
האם יש לכם ניסיון עם זה? ניסיון טוב או לא טוב?
אשמח לקבל תגובות בנושא.
אני מתנצלת מראש , אולי זה כתוב בתחילת הדף אבל עדיין לא קראתי הכל.
תודה אדית

תודה , אשמח לקבל עוד חויות אישיות.
יש מיקרים שזה עוזר אבל יש ההרגשה שזה כמו הומאופתיה , עוזר רק "לאחרים" (אנחנו ניסינו הומאופתיה ולא עזר) ואני באמת מאמינה בדרכים טיבעיות.
אני לא רוצה להתאכזב עוד פעם ולמשוך את הבן שלי עוד, בלי טיפול שעוזר באמת.
תודה אדית

אני רוצה לשתף אתכם במשהו,
בשבועיים האחרונים אני משתף את הילדים במפגשי ההורות שלנו. כשאנחנו הולכים למפגש ביום רביעי, אני מספר להם שאנחנו נפגשים עם כמה הורים ואנחנו מדברים על חינוך.
ביתי שאלה אותי האם אנחנו לא הורים מספיק טובים ועניתי לה שיש מצבים בבית שאני רוצה ללמוד להשתפר ושתהיה זרימה טובה יותר בבית, היא הבינה על מה אני מדבר.
בשבוע שעבר סיפרתי להם על נושא הגבולות והחוקים ואתמול אמרתי להם שבעוד כמה ימים נשב ונעשה מועצת בית, (בעודי כותב שורות אלה, הלכתי ושמתי פתק על המקרר להזכיר לעצמנו לקיים מפגש זה ולא לפספס אותו).
אתמול סיפרתי לעידו שאני רוצה להכין איתו טבלה ובה נרשום את כל השלבים בהתארגנות הבוקר, שניקח זמנים לכל שלב...
לא הספקנו לעשות טבלה והוא הלך לישון.
הבוקר התמהמהתי לקום כשלפתע שמעתי רעשים במקלחת ושם גיליתי להפתעתי הרבה את עידו לבוש ומסונדל, מצחצח שיניים לנועה. הוא הביט בי בחיוך וסיפר לי שהוא מכין לי הפתעה. הוא התארגן וציחצח שיניים ואז פנה לעזור לאחותו, (רק שתבינו, הקשר שיש לו עם אחותו בבוקר זה רק הצקות וריבים). אחר כך הוא לקח לעצמו עוגייה, מים ואת הכדור שלו והודיע לי שהוא מוכן ויוצא לשחק עם הכלבה וכל זה בערך בחצי שעה.
חבקתי אותו ואמרתי לו שאני גאה מאוד והוא אמר לי שהוא מוכן להתחיל את הטבלה ושאל אותי לכמה ימים תהיה הטבלה ועניתי לו שלמשך שבוע. הסברתי לו שכל זה נועד לעזור לו בהתארגנות ושאנחנו מתאמנים לקראת החזרה ללימודים שתהיה בעוד חודש ושבתקופת הלימודים יהיה לו קל יותר להתארגן בבוקר אם נתאמן על זה יחד. מצד אחד עודדתי אותו על ההתנהגות הנהדרת שלו הבוקר ומצד שני הסברתי לו שנצטרך לעבוד על נושא ההתארגנות בבוקר יחד והשורה התחתונה שהעברתי לו מסר שבזה שהוא מתארגן כל כך יפה בבוקר, הוא גורם לי להרגיש נהדר, שאנחנו לא מתחילים את היום בריב אלא בצורה נעימה.

שלום שלום לבית ישראל ולעולם .בעיות של קשב וריכוז הם ביטוי חיצוני של רגישות גדולה וחוסר ביטוי פנימי,ביצה ותרנגולת מה קדם ,זיכרון ישן של כיווץ ,פחד שיוצר מתח ואי שקט, הפרעות רגשיות,ושיבושים בתקשורת ,הזעה בידים,ואפילו חורים שחורים בתחומים שונים בחיים . מנסיוני ,כל הילדים והאנשים שסובלים מהפרעות אלה הם בני אדם רגישים ביותר ,אשר כל רצונם הוא כן להשתלב ולהגשים את עצמם.יש אנשים אשר מתרחקים לתקופות זמן וזאת דרכם כדי לראות את התמונה בשלמותה ללא פחד ומתח ,לוקחים נשימה ,אוגרים אומץ וחוזרים לקירבה. כאשר עושים צילום קירליאני אפשר לראות שכל עוצמתו של אדם זה מופנמת, מכווצת , בשוק ופחד,ובכול זמנו הוא נמצא בדפוס של חרדה קיומית אשר לא משחררת אותו ,יש להם מערכת של מודעות מפותחת אשר תומכת בהם.שורשו של המתח בא מסיבות רבות 1 מתח בלידה 2 ביקורתיות שבאה בדרך כלל מצד האבא 3 רגישות דומה מצד ההורים 4 ניתוחים והרדמות .5 כל סיבות אלו גורמות לחסימה בפלג גוף התחתון ולחיבור עם הקרקע. כדי לשחרר מתח עצור זה יש לטפל באיזון ההורמונלי השותף,הרגש הלא מאוזן הוא ביטוי לחוסר השקט הפנימי .טיפים חיצונים 1 מסג ומתיחה של האמות בידיים למספר דקות ביום תשחרר מידית את זרימת הדם ותשפיע על רמות הקשב והריכוז "מצוין" 2 כאשר לומדים או נבחנים חשוב שיהיה צבע צהוב בקירבה (ספל תה בצבע צהוב על השולחן), הצהוב מעורר בצורה פיזית את מ"ע הלימביק. <<<< לכל האמהות>>>> אני ממליץ לא להשתמש ברטלין הוא פוגע בזרימת הדם ויוצר בעיות לב בשנים מאוחרות יותר , אני מברך ילדים ואנשים אלו בחרות ודרור,באומץ ובסובלנות.,באמונה שלמה,והגשמה של כל טוב הלב שברשותם. טיפים נוספים לרגישות של קשב וריכוז אפשר למצוא ברפואה האזוגטית.. רפואה שלמה לכולם

כן, משתמשים בריטלין די מהר היום. אבל אני כל כך מצטערת שלא היו נותנים רטלין כשהייתי ילדה.
היום שכחתי לקחת ריטלין בבוקר. הלכתי לחדר האמבטיה ראיתי שהתחלתי למלא את מכונת הכביסה אבל לא הפעלתי אותה. חיפשתי את אבקת הכביסה. היא לא שם.
אה, נזכרתי שהלכתי לחפש אבקת כביסה.
בדקתתי בארון במטבח , ראיתי שם כמה ירקות קלופים. נכון, התחלתי להכין סלט קודם. למה שמתי אותם בארון?אולי כשחיפשתי שמן זית. נגמר השמן זית.
זהו, גם אין אבקת כביסה כי התכוונתי ללכת לסופר ושכחתי. אולי אני אלך לסופר? אבל התחלתי לאכול
אני אלך לסופר וכשאחזור אתלה את המכונה
אבל אין אבקה.
מה עושים?
עכשיו שלוש וחצי ואני מותשת לגמרי. לא לוקחת ריטלין עכשיו . רק עכישו נזכרתי שלא לקחתי היום ואם אקח עכשיו לא אשן טוב בלילה.
ביום שאני לוקחת ריטלין יותר קל לי. הכל מסתדר לי ואין לי את תחושת העייפות הזו וחוסר הכוח שנוסעים מכל הלופים האינסופיים האלו.
הייתי באימון ובטיפול פסיכולוגי שלוש שנים ובלמידה מתקנת ובדיקור ובשיאצו ובאייפק.
כל הדברים האלו עוזרים אבל יותר בגדר הדובדבן שעל הקצפת. העוגה עצמה היא הריטלין שמאפשר בכלל לזכור לקבוע פגישה, להגיע, לזכור שיש צקים, להביא את הצ'קים, לודא שיש כסף בחשבון ולרשום אותו נכון.
מי שלא מכיר את זה לא יכול להבין כמה זה סיוט ומדכא וכמה קשה לילד לחיות ככה.

מה שמפחיד אותי זה שאם אתן לילדי ריטלין, הם יאבדו את האני שלי. הם ילדים מאד מיוחדים ולכל אחד מהם יחוד שונה. נכון, יש רגעים (די הרבה) שמאוד קשה לי איתם, במיוחד עם האמצעי, אבל אני כל כך אנטי, שמפחיד אותי בכלל לתת צ'אנס לריטלין.
אמנם עוד לא היינו אצל נוירולוג. אני יודעת שאצל הגדול- זה לא כזה גרוע, אם כי יכול לעזור לו בכיתה. בבית הוא מפוזר, אבל זה לא מפריע יותר מידי.
לאמצעי- בטוח יתנו, אם כי יכול להיות שיחכו עד כתה א'. הוא מצליח כמעט בכל יום להוציא אותי מדעתי ואני יודעת שהוא לא מתכוון. הוא ילד מקסים וחכם ואני מאוד מתגעגעת לאיך שהוא היה לפני כמה שנים, כי אצלו הבעיות רק מתגברות עם השנים, להבדיל מאחיו הבכור, שמשתפר כל הזמן.
שניהם גם חכמים בצורה יוצאת דופן וזה בטח לא עוזר לנו או להם בשלב הזה...

התחשק לי להגיב, בתור מי שגילתה רק לאחרונה את הבעיה המופלאה הזאת (שרוב חיי רק הועילה לי ופתאום נהייתה בעיה)
ואולי יש לנו מה ללמוד מאמא שלי הנהדרת, שבלי לקרוא או להבין את המושגים ידעה לראות אותי כמו שאני והאמינה בלב שלם שיש לה ילדה מוצלחת ומוכשרת, אם תשאלו אותה אפילו גאון (המציאות כמובן תחלוק עליה

) כשהמורות התלוננו עלי היא ביקשה בנימוס שרק לא יקלקלו לה אותי, כשאמרו לי שאני עצלנית היא חייכה אלי ואמרה לי לא להקשיב. וככה גידלה אותי עם המון ביטחון, הערכה עצמית אפילו מופרזת, ואיפשרה לי להיות מי שאני עד הסוף. אני אמנית, אין לי שום בעיה להתרכז שם, מעולם לא הייתה לי בעיה ליצור, הבעיות הופיעו כשלא הייתה לי ברירה אלא להתמודד עם דברים כמו מבחנים או עבודות, ושם, רק לאחרונה גיליתי, שבמקום להלחם עם עצמי ולחוות תיסכול אני יכולה להיעזר בריטלין כשאני בוחרת בכך. אני שואלת את עצמי אם זה חשוב לי, מבינה שיש לי יכולות נפלאות אבל יש דברים מסויימים שאני צריכה בהם חיזוק ובוחרת אם אני רוצה להשתמש בכלי הזה או לא. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם לא רק תזזיתיים ולא מרוכזים, הם חושבים אחרת, יש משהו מאד מעניין בדפוס מחשבה הזה, אם מאפשרים להם לעסוק במה שבאמת מעניין אותם הם גם יכולים להגיע לתוצאות נהדרות. זאת לא באמת בעיה עד שילד מגיע למסגרת וצריך להתאים את הסוג מחשבה שלו לסכימה המאד מסוימת ששולטת שם. בנקודה הזאת רטלין יכול לעזור, השאלה האמיתית שמציקה לי בשורה התחתונה היא מה אנחנו נלמד את הילדים שלנו? אמא שלי העבירה לי מסר מאד פשוט ומחזק, אל תתאימי את עצמך, תיצרי לעצמך מסגרת שמתאימה לך. זה מסר יפה אבל ילד יכול לחוות הרבה תיסכול ובדידות במקום כזה, אולי עדיף לאפשר לו פשוט להתאים את עצמו למסגרת? אם אני שואלת את עצמי בדיעבד, אני לא בטוחה שאני יודעת להגיד מה הייתי מעדיפה בתור ילדה, להיות מיוחדת ושונה בעיני אמא שלי ומוזרה ודחויה בעיני בית הספר או לקחת רטלין על בסיס קבוע, לתפקד, להרגיש חלק, להרגיש כמו כולם... היום האופציה השנייה ניראית לי נוראית, בתור ילדה יש סיכוי לא רע שהייתי בוחרת בה.

מאז ומתמיד היו לי קשיים בתחומים מסויימים בלימודים, כמו למשל חוסר היכולת סתם לשבת ולהקשיב לשעור בלי לעשות משהו - לרשום, לשרבט....בנוסף יש לי קושי להבין מידע הנאמר לי בע"פ - להבדיל ממידע כתוב. אבל בעזרת חושים בריאים ותושיה הצלחתי במאמצים וקשיים לסיים לימודים אקדמאים ולהשיג השגים אישיים ומקצועיים שונים וטובים. עם זאת תמיד העדפתי ללמוד לבד, ובאופן כללי להיות בחברת עצמי או בחברת מעט אנשים (יותר מידי אנשים זה מבלבל אותי כי אני לא יודעת למי לפנות קודם).

אז למדתי להסתדר ואף אחד לא יכול היה לחשוד שיש הרבה דברים שאני לא יכולה לעשות, וזה מגיע לרמות קיצוניות מאוד כמו דברים הקשורים לעבודה ומידע שאני עוסקת בו בלי באמת לרדת לעומקו או להיות מסוגלת להבין אותו. ייתכן שכאן גם הגדולה שלי שאני צליחה לתפקד בתפקיד בכיר כאשר כמה מאבני היסוד שלו חסרות לי, ואני עושה את עבודתי היטב גם ללא האבנים הללו, ואף אחד לא מנחש או יודע.

העניין הוא שככול שאני מתבגרת המשחק הזה נעשה קשה יותר וגם הכלים ששרתו אותי כול השנים כבר לא מצליחים לעזור לי לשרוד. אחד הקשיים הרציניים ביותר התחילו כאשר הפכתי לאמא. אני אמא לשני ילדים (9, 3) והדרישות שמעלים בפני הילדים, בקצב שלהם, הבלאגן השורר בבגדים שלהם הם פשוט מעבר לכוחותי. למעשה הסיוט שלי הוא שיהיו לי עוד ילדים - שפירושו עבורי הוא אחד - עוד מטלות שלא אוכל לעמוד בהם.

הצורך לעשות המון דברים בבת אחד - זה מאוד מתסכל אותי כי אני לא מצליחה להתמודד וכתוצאה מזה מתפרצת עליהם, למרות שהם בכלל לא אשמים - הם בסה"כ ילדים. אני אמא מאוד לחוצה, אני צועקת עליהם הרבה, מאוד מודאגת ומטריף אותי שהם עושים רעש או מסתובבים סביבי יותר מידי.

ובנוסף לזה מטלות הבית שהן עבורי סיוט של פריטים שמתרוצצים באי סדר וצריך לסדר אותם וזה הופך יותר ויותר בלתי אפשרי, ויש את העבודה, ופעילויות אחרות שאני עושה בהתנדבות - יש כולכך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ומצד שני אני קורסת ומתוסכלת ועצבנית מאחר ותמיד מרגישה שאני לא מספיקה, לא מצליחה להתרכז, לא מוצאת את עצמי במבוגר שנהייתי, שעסוק כול הזמן בלא להספיק ולהיות מתוסכל, ולמעשה מוציאה המון אנרגיה על התסכול הנובע מכך.

הבטחון העצמי שלי יורד פלאים. נראה לי שאני זקוקה לעזרה כי אני מאוד לא נעימה למשפחה שלי ובוודאי שלא לעצמי. מה שאני לא יודעת זה איפה מקבלים עזרה כזאת וממי והאם בכלל זה קשב וריכוז ואם כן אז מה עושים.

הי לך, מגיבה אחרונה. אני רואה את עצמי בחלק ממה שכתבת והדרך המתבקשת נראית לי לפנות לייעוץ אישי. רק צריך לברור בקפדנות אצל מי, ועל זה אני רק יכולה לומר שיועץ שהוא בהכשרתו פסיכיאטר יילך ישר לכיוון של תרופות, אז אם את מתנגדת, כדאי שיבוא מתחום אחר. (אישית אני לא סובלת את הרעיון של תרופות, אבל חייבת לציין שכמעט כל מי שאני מכירה שלוקח תרופות לבעיות נפשיות גומר עליהן את ההלל). פסיכולוג טוב שאינו פסיכיאטר יוכל מן הסתם לעזור לברור בין כל האלמנטים שהזכרת, לפחות בתור צעד ראשון כדי להפנות אותך למשהו יותר ממוקד. אני הגעתי לדף הזה תוך חיפוש של פתרונות להפרעות קשב וריכוז אצל חברי משפחה אחרים, ובדרך ראיתי שיש המון מרפאות ומרכזים בארץ שעוסקים בתחום. בהצלחה לשתינו!

לפני כל המלצות לפסיכולוגים וטיפולים ממליצה על עבודה אישית של קבלה עצמית עם הקושי הזה,
ללמוד על מה אנחנו יכולים לוותר לעצמנו,במה אנחנו ממש טובים-ויש לנו כשרונות מופלאים,נכון?
אחת הדרכים לעשות זאת היא ע"י אימונים,ועבודה אנרגטית.
ושולחת לבלוג ישן שלי אמא עם הפרעות קשב הוא נמשך בשלושה דפים שונים במשך כשלש שנים ואפשר לראות את הדרך שעברתי (ואני עדיין עוברת

)

שלום, הבן שלי סובל מבעיות קשב וריכוז; האם מישהו מכיר הורים לילדים שסבלו או סובלים מבעיות דומות והבעיות נפתרו או קטנו כתוצאה מהפסקת אכילת מוצרי חלב וסוכרים? אם כן, אשמח מאוד לקבל פרטים ולדבר אתם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בני ילד מקסים בן 7.5 בכיתה ב. לפני כשנה וחצי התחילו סימנים לבעיה ריגשית וקשב וריכוז.חברה הפנתה אותי לשרון קוצר.הפגישה הראשונה נערכה שעתיים.בסוף הפגישה שרון נתן לי תמצית צמחים.ניסינו את הצמחים ולא היה הקלה. בפגישה השנייה לשרון שוחחנו על הנעשה עם בני שרון היה קשוב מאד ואכפתי נתן את כל מלוא ההתיחסות. אני מחכה לקוצר רוח להתחיל את הטיפול השני. אשמח לקבל תגובות על ילדים עם בעיה דומה לשלי.תודה ג

מצרפת הודעה מ ככר השוק

מניקה ולא מתרכזת (27.11.2011 12:00):
לא מצליחה לשבת ללמוד יותר מחמש דקות וממש אבל ממש חייבת לעשות זאת!!! מניקה ולא רוצה לקחת ריטלין שמאוד עוזר לי אבל לא לוקחת כבר שנתיים מאז שהריתי..

מישהו מכיר תחליף טבעי בטוח בהנקה שבאמת עובד???

לא יודעת כבר מה לעשות ומתחילה להשתגע...

התחליף הלא תרופתי היחיד שעובד לי, וגם זה באופן מאוד חלקי, הינו ספורט והמון הפסקות.
להבין שקשב זו בעיה. לעבוד 10 דקות, לקום לעשות משהו אחר ולהמשיך. ובהפסקות? לקפוץ בחבל, לעשות כפיפות בטן ולנסות לא ללכת לבשל או למחשב, זה ממש לא עוזר

שמעתי רק טוב על ריצות. אבל זה תחום ספורט שאינני בשלה נפשית לנסות

בהצלחה

תודה לך אבל אני זקוקה לתחליף ריטלין מהותי יותר- איזו תמצית או תה או משהו שאפשר לקחת ולהתרכז...
עצלנית מדי בשביל ספורט, מוצאת את עצמי גולשת ברשת כל 3 דקות בערך.. קראתי 10 עמודים בקושי מהבוקר ואפילו לא הייתי מספיק מרוכזת בהם כדי לזכור משהו- צריכה לשנן עוד 50 עמודים יבשים בלטינית עד יום רביעי ולא יודעת איך לגשת לזה בכלל...

אוווווווווווווףףףףףףףףףףףף

מניקה,קודם כל לקבל את זה שבתקופה הזאת יש פחות ריכוז.
וגם להוסיף אומגה 3 וממליצה על תוסף מזון שנקרא "ריכוזאמין" לנו במשפחה יש ניסיון טוב איתו.
לא ניתן להשיג בחנויות מזמינים בדואר (אם אזכור אחפש את הפרטים ואצרף)

בתור התחלה - לנתק את האינטרנט מהשקע לזמן הלמידה.
רטלין עוזר, נכון. אבל בטווח הקצר יש בעיה נוספת - אנו מתרגלות להקל על עצמנו ולוותר.
קשה יותר להתרכז כשיש הפרעת קשב, אבל אפשרי. במיוחד לפרקי זמן קצרים.

(ניסיתי, רטלין, קונצרטה, אדרל, דיקור סיני, הרבולוגיה, פרחי בך ועוד כמה תרופות שנרשמו ע"י הרופא. חלקם עבדו יותר חלקם פחות. אבל את המוטיבציה ללימודי אנטומיה נשאר קשה לגייס כשאין לי רצון מטורף להצליח)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכן, סגו לה- אשמח לפרטים איפה להזמין את ה"ריכוזאמין"
אלה לי לה רוצה לדעת מה מבין כל אלו שניסית היה מהעובדים יותר...
ועוד דבר- הצחיק אותי שהתקשית להתרכז באנטומיה כי אותם 50 עמודים בלטינית שאני צריכה לשנן גם הם אנטומיה... והמוטיבציה שלי גם היא לא מאוד גבוהה... אבל לא יכולה באמת להרשות לעצמי ל אפילומ לא לקרוא את החומר גם אם לא לזכור יותר מדי..
אני בהחלט על סף שגעון..
מרגישה כאילו הפרעת הקשב שלי החמירה נורא - הייתכן???

עבורי הכי טוב עבדה הקונצרטה, אבל היא גם גרמה לי לדכאון קשה ולחרדה. אני מתחילה עכשיו את שנתי השניה באקדמיה. בלי רטליניים. בעיקר כי לא מצאתי סוג שעוזר לי יותר משפוגע בי.
וכן, אנטומיה זה נורא. המלצתי - לשבת ללמוד עם אדם נוסף. להדגים על הגוף ולא להישאר בקטגורית הנייר. ובסוף - להכין קלפים ולשחק התאמות.
ככה הצלחתי לעבור את המבחנים שנה שעברה.

לגבי החמרת הפרעת הקשב. אני מרגישה אותו דבר מאז שנכנסתי לאקדמיה. בלי קשר להריון ולידה.

קונצרטה לא ניסיתי משום מה...
אני מתחילה את שנתי החמישית באקדמיה, ודווקא מצאתי את הריטלין כחבר קרוב בתקופות המבחנים...
הצלחתי לשמור את עניין הקשב תחת שליטה מסויימת בתואר הראשון אבל לאחרונה ממש ממש קשה לי- אולי זה קשור גם בזה שאחרי כל כך הרבה זמן כבר די נמאס לי והמוטיבציה ירדה לי נורא- במיוחד מאז נכנסה לה הקטנטונת לחיי... אין לי כבר כוחות למשחקי קלפים וישיבות לימודים- יצא לי מכל חור

סתם שופכת פה עוד תסכול, במקום לשבת ללמוד...

מזדהה, גם לי אין כוח. אבל אלא אם אני מתכננת לוותר לעצמי ודי, לעזוב את הלימודים ולהחליט שזה לא בשבילי. אז אני צריכה למצוא איך לעבור אותם בשלום.
אני שמחה שרטלין עזר לך, עבורי הוא ממש לא מצליח לשמש כתרופת פלא.

חברה שלי, גם עם הפרעות קשב וריכוז, מצאה שהריטלין מזיק לה יותר משעוזר.
עוזרים המון עזרים:

לכתוב הכל
להיעזר בעוד מישהו, ללמוד ביחד
אנטומיה היא כותבת על הגוף. מסתובבת ימים שלמים עם כתובות "טיביה" וכן הלאה... (-: יוצרת כל מיני פתקים וקישורים
זיכרון ויזואלי עוזר לה לזכור "איפה זה בעמוד" וכדומה, כך שזה עזר לזכירה
להגיד בקול רם את הדברים
להיות אקטיבית ולא פסיבית גם בלימוד (לדבר, להתייעץ, לספר, לכתוב, להמציא שירים על מה שצריך ללמוד)
להקפיד על כושר גופני (אצלה כל יום הליכה, אפילו קצרה, ועוד דברים) - כשהכושר יורד גם הקשב והריכוז יורדים

ואני אוסיף:

לעשות תרגילי פאולה (למצוא מדריכה שתלמד אותך כמה ומשם להמשיך לבד), כי כשהאיברים באגן לא חזרו למקום, גם השכל נוזל אחריהם.
לעשות משהו שקשור בסדר כל יום: לסדר, לארגן, לעשות חשבונות, משהו, אפילו עשר דקות. זה מארגן ומסדר את המוח ואז יותר "נכנס".
תזונה עתירת שומנים בריאים (אגוזים ושקדים, אבוקדו, טחינה אם את אוהבת, זיתים, חמאה אם את אוהבת, שמן זית בכמויות. אני גם אוכלת ברי צרפתי שמן אף על פי שמוצרי חלב לא הכי הכי בשבילי. וסלמון, דג שמן, שאני גם שמה עליו גוש חמאה כשהוא יוצא מהתנור. זה רק מבחר חלקי של הצעות). השומן חיוני לתיפקוד המוח. ראי עוד בדף גמילה ביתית ממתוקים.
ומעוטת גלוטן (לא מעט אנשים גילו שברגע שהורידו גלוטן ירד להם הערפל מהמוח. כולל אני. המוח הופך להיות עירני וחד. לא יודעת למה, לא יכולה להסביר את זה, אבל העובדה היא שזה משפיע ככה על כל כך הרבה אנשים. אין לך מה להפסיד אם תנסי).

ודבר אחרון:
מה מפנק אותך? מי מפנק אותך?
אם יש לך בן זוג אוהב, עיסוי גוף יומיומי, אפילו של דקות ספורות, עוזר גם הוא לחבר את המוח למקום (-:

בשמת,מה שהוספת על התזונה מאוד חשוב,תודה שהזכרת !

מוסיפה (מתוך הרצה להקשיב לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז)
ניהול אנרגיה, נראה לי יש הרבה חומר בנושא ברשת.

שליחה על ידי אמא* » 15 יולי 2012, 22:45

לנו דוקא עובדת סוציאלית ! הציעו לנו אותה בעקבות ריפוי בעיסוק שבני בן ה-6 עובר ותלונותיי על כמה קשה התארגנות בוקר איתו ועוד פעולות יומיומיות. העובדת הסוציאלית עובדת עימנו- ההורים ממש כמו קואצ׳רית. נותנת לי הדרכה ומשימות איך לשמור על בית מסודר. אנו מאד מרוצים ממנה וממש צריכים את עזרתה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משהו שמע על תחליף טבעי לריטלין בשם רטלקס? תחליף טבעי לטענת היצרן - ללא תופעות לוואי...
מישהו ניסה? שמע משהו על זה?
אני מאוד רוצה להחליף את הקונצרטה של הבן שלי למשהו שלא יגרום לו להיות עצבני ואפתי לעולם.....

חייבת להניח את זה פה,
ובמיוחד כי יש הבדל עצום בין מבוגר שנוטל תרופה כלשהי מבחירה, לבין ילד שאולי לא היה בוחר בכך
http://www.worldpublicunion.org/2013-03 ... sease.html

שליחה על ידי עתליה* » 08 מאי 2014, 08:24

תודה רבה אורלי.

לי היה ברור שADHD זו בדייה.
רופאים /רוקחים / תאגידים לקחו מספר תופעות שנראות אצל מרבית האוכלוסיה בעוצמות
שונות וקשרו להן זר וקראו להן בשם ומאז מגלגלות הרבה מאד כסף בתרופות

לי היה ברור שADHD זו בדייה.

הלוואי, הלוואי, הלוואי שזו הייתה בדיה.
לא התעמקתי בכל הכתבה שבקישור, שלא הצלחתי להבין מי עומד מאחורי פרסומה ועד כמה היא אמינה. אבל ראיתי שהניסוח היה fictitious desease, וזו אכן "מחלה מפוברקת" כי ADHD זה (אפשר להגיד) סוג של מוח, ו{{}}לא מחלה.
אורלי, עתליה, אני מניחה שאתן לא מגדלות ילד לקוי קשב. מי שמכיר את התופעה מקרוב, ומכיר את הסבל שנגרם לילד ולמשפחה - ולא רק בגלל ביה"ס או בדברים שקשורים לבי"ס - לא היה קורא לזה בדיה.
הלוואי שזו היתה בדיה.

שליחה על ידי עתליה* » 08 מאי 2014, 12:50

אמא של כוכב,

ליקוי קשב נגרם אצל כל אחד וסיבותיו הוא. ברור שליקוי קשב קיים.
מה שאני אומרת שלקחו את הסימפטומים ושזרו בסרט וקראו לזה ADHD..
אי אפשר לשים את התופעות האלה תחת כותרת ADHD כאילו שהADHD זה סוג של מחלה....
מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי.

מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי.
לא כל כך... אני בכל אופן לא הבנתי עדיין את כוונתך.

ליקוי קשב נגרם אצל כל אחד וסיבותיו הוא
נגרם אצל כל אחד?
אצלי למשל אין ליקוי קשב. ברור שלא תמיד אני מצליחה להתרכז, לפעמים אין לי מספיק מוטיבציה לצלוח משהו שמשעמם אותי, לפעמים עייפה, לפעמים עצבנית. אבל אם זה יהיה לי חשוב, אני אתאמץ ואצליח. כלומר אצלי זה לא ליקוי. אצל הבן שלי זה ליקוי. לא משנה כמה הוא יתאמץ, אם זה לא מהווה גירוי חזק מספיק לאינטלקט שלו, הוא לא יתרכז, ימות העולם ויישרף הים.

מה שאני אומרת שלקחו את הסימפטומים ושזרו בסרט וקראו לזה ADHD..
שזרו בסרט?
יש סימפטומים שמה לעשות, באים יחד. פעלתנות-יתר, אימפולסיביות בלתי ניתנת לריסון, קשיי ויסות (שמתבטאים בקשב ולא רק) ועוד סימפטומים שחבל לפרט כי יש גוגל - כשהם מופיעים כליקוי (כלומר אין לחינוך או למאמץ אישי שום סיכוי להתגבר עליהם), בדרך כלל הם מופיעים יחד, כתופעה כללית שמפריעה לאדם בחייו. אז צריך למצוא שם לזה, ובאמת לא משנה אם השם הזה הוא ADHD או פופטיץ.

לא משנה כמה הוא יתאמץ, אם זה לא מהווה גירוי חזק מספיק לאינטלקט שלו, הוא לא יתרכז, ימות העולם ויישרף הים.

אין לי כוונה לפגוע, אבל יש היגיון מאוד פשוט במה שכתבת. לא כולנו בנויים אותו הדבר. חלקנו מאוזנים בפעילות שמתאימה לנו יכולים לנוע על הציר שבין פעילות למנוחה, חלקנו תולעי ספרים משעממים(קיצון על הסקאלה רק לצד השני פשוט לאף אחד זה לא מפריע) וחלקנו פעילים מאוד.
פיזור קשב משרת מאוד את ההתפתחות התקינה של הילד. מכל דבר הוא לומד. מה שרלוונטי מושך אותו לפרק זמן.
כשאנחנו מנסים להכניס לתבנית, ומופעלת עלינו מערכת הפחדות מטורפת (אבל מה יהיה עם הילד הזה כשיגדל?!) מתחיל הקושי האמיתי.
אני לא מעזה לומר שזה קל. לי אישית יש בבית ילדה עם יכולת קשב טובה אבל עם כמות אנרגיות בלתי נדלית. היפרית? לא יודעת, לא אכפת לי. אנרגטית? סופר דופר. אני אושיב אותה בכיתה כדי שהמורה (בצדק) תתקשה לשלוט בה? לא.
אמנם היא לא בגיל ביתספר עדיין אבל לא נראה לי שהיא הולכת להשתנות.
אז אני לא מתכוונת להכריח אותה, או להעמיד פנים שהיא יכולה להיות אחרת, או שמשהו בה לא תקין.