העיצות שקיבלת פה הן טובות : להניק בשכיבה / תוך כדי עשיה של משהו אחר, לשלב את התינוק בחיים וכיו"ב הכל נכון יחד עם זה חשוב לי להוסיף -
לוקח זמן ללמוד את זה. אני בשבועות הראשונים (חודשיים ~) הנקתי רק בישיבה רק בעמדת הנקה שהכנתי לי רק בזוית מסויימת
זוכרת איך הבטתי נדהמת
במונו נוקי שהניקה תוך כדי הליכה מהסלון למטבח, לוקח זמן לפתח מיומנות כמו בנהיגה - בהתחלה חושבים על זה אח"כ זה אוטומט. צריך לזכור שזה בוא יבוא - האוטומט הזה ואז באמת נהיה יותר קל.
משהו משלי - הצעיו לי B12 ואומגה3 - מונעי דיכאון וכעס וכו'. האמת? לקחתי ולא הרגשתי שינוי. מה כן עשה את ההבדל ?!
שינה בעיני מה שחשוב זה למצוא את הדרך לישון כמה שעות רצופות במהלך היממה. איך ישנים? בתורות, בשעות לא קונבנציונליות (לוקח זמן להתרגל לזה) ממעיטים בשתית קפה ובאכילת שוקולד (מפריעים לישון) מביאים הביתה מישהו שיכול לתת לכם לישון בזמן ששומר על התינוק, מוותרים על מלאכות הבית הלא חשובות (שטיפת כלים רצפה כביסה וכו')
ואגב, שינה - את וגם הוא! אני יודעת שפה תמיד אומרים את תטפלי בתינוק והוא יטפל ביולדת אבל זה קצת משאיר את אבא במצב זנוח ומרוקן - גם הוא צריך מילוי מצברים. ובעיני חשוב שגם אבא יזכה למנוחה /תזונה טובה גם אצלו חל שינוי דרמטי - רגשי וטכני.
אנחנו לא דאגנו מספיק לאבא [אולי בגלל שקראתי בעיקר בבאופן ואף אחד לא מדבר על מה צריך אבא!?] אני מניחה שבשביל ליישם את זה צריך 2 דברים:
א) עזרה מבחוץ - כל מה שאפשר לבקש / לקנות זה הזמן! שיכינו לכם אוכל למקפיא - אפשר להקפיא הכל חוץ מתפו"א, שיכבסו לכם, ינקו את הבית, להזמין מהסופר משלוח כל מה שעולה בדעתך.
ב) להקדיש שעה לקביעת סדרי עדיפויות חדשים לטווח הקצר - כל מה שלא חייבים - לדחות! נדמה לי שכתבת שעברתם דירה , לי נראה חשוב לארגן חלק מהבית שיהיה לכם נעים אבל כל מה שפחות דחוף לסגור ב"חדר בלגן" ולארגן אח"כ כשתתאזנו (ייגמר העומס בעבודה שלו, מיומנות ניהול בית + תינוק תגדל אצל שניכם וכו').
כתבה
אום אל קיצקיצ
הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות (ועוד הוסיפה פעמים ביקורת על בעלך)
מדבריה משתמע שקשיים הם אירוע חריג אך לא כך היא!! את בחברה טובה, רבות מאוד מרגישות כך, במיוחד מי שאין להן תמיכה "טבעית" (חברות ותיקות, בנות משפחה) לרובנו קשה לבקש עזרה מזרים, במיוחד כשאנחנו הכי זקוקות לה. כמו כן קשה מאוד להיות ממוקדת האמהות היא חוויה כל כך חדשה שהרבה פעמים את בכלל לא יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך,הדיכאון לא מוסיף ליכולות, יש איזה מעגל קשה שבו ההזדקקות גדלה והיכולת להעזר קטנה -חשוב לעשות כל מאמץ לשבור את המעגל אחת הדרכים היא
להיות עם אנשים.
נתנו לך עיצה חשובה - לא משנה מי האנשים אני (גרה בעיר) הלכתי כל יום (כל יום!) לבית קפה שכונתי עם התינוקת במנשא / עגלה. כשהיה לי יומולדת כעבור חצי שנה הם היו הראשונים לומר לי מזלטוב [הייתי כ"כ שבוזה שחשבתי שזה פטאטי...] פשוט לראות בני אדם מבוגרים.
קומ"ג חילקה לשתי בעיות נפרדות
. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד
אני לא מסכימה עם ההפרדה אילו שני מוקדים של הקושי שתורמים זה לזה והפתרונות של האחד יפנו זמן ואנרגיה לפתרון האחר.
שניכם עמוסים עד מעל הראש באירועים חדשים ומשימות חדשות זה לא משאיר לכם זמן לקשר בינכם, גם אנחנו חווינו את זה (כמו רבים וטובים! אחד ממכרי, שרוצה הרבה ילדים, אמר לאשתו שהסיבה היחידה שהוא מתלבט לגבי הרביעי זה התקופות האלו של "אחרי הלידה"). וכשאין לך זמן לעצמך קשה לפרגן לבנזוג.
בתקופה הזו של "אחרי הלידה" מצאתי את עצמי מתחשבנת איתו על כמה כלים כל אחד שטף (לא מיד אחרי, אבל זה הגיע), וכועסת, כל הזמן כועסת עליו לקח לנו קרוב לשנה למצוא את האיזון החדש, לזהות את המשימות החדשות שיש בבית שלנו ולחלקן מחדש, לשנות סדרי עדיפות (הרבה פחות נקי אצלנו) ובכלל למצוא את האיזון החדש.
אישי אמר לי בזמנו "אחרי הלידה החיים שלי השתנו אבל לך החליפו את החיים" בעיני זה משפט מדוייק. לוקח הרבה זמן עד שמצאתי לי "חיים חדשים" איזון חדש בין מי שהייתי ומי שאני והתהליך עדיין מתרחש (הגדולה בת שנתים וחצי הקטן בו חצי שנה).
משהו טוב יצא מהביקורת שכתבו עליו (מודה שלא הבנתי למה היא נכתבה, בעיני את מתארת איש שעושה הכל בכל החזיתות) - יצאת להגנתו, זה העלה אצלך את זה שהוא ואת הצורך לומר את זה
[כדאי לומר גם לו
]
ותזכרי - הכל עובר! הכל משתנה מאוד מהר, ההסתגלות בוא תבוא! זה נהיה יותר קל!!!!!!!!!!!
לכי לישון מה את עושה מול המחשב
העיצות שקיבלת פה הן טובות : להניק בשכיבה / תוך כדי עשיה של משהו אחר, לשלב את התינוק בחיים וכיו"ב הכל נכון יחד עם זה חשוב לי להוסיף - [b]לוקח זמן ללמוד את זה[/b]. אני בשבועות הראשונים (חודשיים ~) הנקתי רק בישיבה רק בעמדת הנקה שהכנתי לי רק בזוית מסויימת :-) זוכרת איך הבטתי נדהמת [po]במונו נוקי[/po] שהניקה תוך כדי הליכה מהסלון למטבח, לוקח זמן לפתח מיומנות כמו בנהיגה - בהתחלה חושבים על זה אח"כ זה אוטומט. צריך לזכור שזה בוא יבוא - האוטומט הזה ואז באמת נהיה יותר קל.
משהו משלי - הצעיו לי B12 ואומגה3 - מונעי דיכאון וכעס וכו'. האמת? לקחתי ולא הרגשתי שינוי. מה כן עשה את ההבדל ?! [b]שינה[/b] בעיני מה שחשוב זה למצוא את הדרך לישון כמה שעות רצופות במהלך היממה. איך ישנים? בתורות, בשעות לא קונבנציונליות (לוקח זמן להתרגל לזה) ממעיטים בשתית קפה ובאכילת שוקולד (מפריעים לישון) מביאים הביתה מישהו שיכול לתת לכם לישון בזמן ששומר על התינוק, מוותרים על מלאכות הבית הלא חשובות (שטיפת כלים רצפה כביסה וכו')
ואגב, שינה - את וגם הוא! אני יודעת שפה תמיד אומרים את תטפלי בתינוק והוא יטפל ביולדת אבל זה קצת משאיר את אבא במצב זנוח ומרוקן - גם הוא צריך מילוי מצברים. ובעיני חשוב שגם אבא יזכה למנוחה /תזונה טובה גם אצלו חל שינוי דרמטי - רגשי וטכני.
אנחנו לא דאגנו מספיק לאבא [אולי בגלל שקראתי בעיקר בבאופן ואף אחד לא מדבר על מה צריך אבא!?] אני מניחה שבשביל ליישם את זה צריך 2 דברים:
א) עזרה מבחוץ - כל מה שאפשר לבקש / לקנות זה הזמן! שיכינו לכם אוכל למקפיא - אפשר להקפיא הכל חוץ מתפו"א, שיכבסו לכם, ינקו את הבית, להזמין מהסופר משלוח כל מה שעולה בדעתך.
ב) להקדיש שעה לקביעת סדרי עדיפויות חדשים לטווח הקצר - כל מה שלא חייבים - לדחות! נדמה לי שכתבת שעברתם דירה , לי נראה חשוב לארגן חלק מהבית שיהיה לכם נעים אבל כל מה שפחות דחוף לסגור ב"חדר בלגן" ולארגן אח"כ כשתתאזנו (ייגמר העומס בעבודה שלו, מיומנות ניהול בית + תינוק תגדל אצל שניכם וכו').
כתבה [po]אום אל קיצקיצ[/po]
[u]הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות[/u] (ועוד הוסיפה פעמים ביקורת על בעלך)
מדבריה משתמע שקשיים הם אירוע חריג אך לא כך היא!! את בחברה טובה, רבות מאוד מרגישות כך, במיוחד מי שאין להן תמיכה "טבעית" (חברות ותיקות, בנות משפחה) לרובנו קשה לבקש עזרה מזרים, במיוחד כשאנחנו הכי זקוקות לה. כמו כן קשה מאוד להיות ממוקדת האמהות היא חוויה כל כך חדשה שהרבה פעמים את בכלל לא יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך,הדיכאון לא מוסיף ליכולות, יש איזה מעגל קשה שבו ההזדקקות גדלה והיכולת להעזר קטנה -חשוב לעשות כל מאמץ לשבור את המעגל אחת הדרכים היא [b]להיות עם אנשים[/b].
נתנו לך עיצה חשובה - לא משנה מי האנשים אני (גרה בעיר) הלכתי כל יום (כל יום!) לבית קפה שכונתי עם התינוקת במנשא / עגלה. כשהיה לי יומולדת כעבור חצי שנה הם היו הראשונים לומר לי מזלטוב [הייתי כ"כ שבוזה שחשבתי שזה פטאטי...] פשוט לראות בני אדם מבוגרים.
קומ"ג חילקה לשתי בעיות נפרדות [u]. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד[/u]
אני לא מסכימה עם ההפרדה אילו שני מוקדים של הקושי שתורמים זה לזה והפתרונות של האחד יפנו זמן ואנרגיה לפתרון האחר.
שניכם עמוסים עד מעל הראש באירועים חדשים ומשימות חדשות זה לא משאיר לכם זמן לקשר בינכם, גם אנחנו חווינו את זה (כמו רבים וטובים! אחד ממכרי, שרוצה הרבה ילדים, אמר לאשתו שהסיבה היחידה שהוא מתלבט לגבי הרביעי זה התקופות האלו של "אחרי הלידה"). וכשאין לך זמן לעצמך קשה לפרגן לבנזוג.
בתקופה הזו של "אחרי הלידה" מצאתי את עצמי מתחשבנת איתו על כמה כלים כל אחד שטף (לא מיד אחרי, אבל זה הגיע), וכועסת, כל הזמן כועסת עליו לקח לנו קרוב לשנה למצוא את האיזון החדש, לזהות את המשימות החדשות שיש בבית שלנו ולחלקן מחדש, לשנות סדרי עדיפות (הרבה פחות נקי אצלנו) ובכלל למצוא את האיזון החדש.
אישי אמר לי בזמנו "אחרי הלידה החיים שלי השתנו אבל לך החליפו את החיים" בעיני זה משפט מדוייק. לוקח הרבה זמן עד שמצאתי לי "חיים חדשים" איזון חדש בין מי שהייתי ומי שאני והתהליך עדיין מתרחש (הגדולה בת שנתים וחצי הקטן בו חצי שנה).
משהו טוב יצא מהביקורת שכתבו עליו (מודה שלא הבנתי למה היא נכתבה, בעיני את מתארת איש שעושה הכל בכל החזיתות) - יצאת להגנתו, זה העלה אצלך את זה שהוא ואת הצורך לומר את זה :-) [כדאי לומר גם לו :-)]
ותזכרי - הכל עובר! הכל משתנה מאוד מהר, ההסתגלות בוא תבוא! זה נהיה יותר קל!!!!!!!!!!!
(())
לכי לישון מה את עושה מול המחשב :-D