קושי אחרי הלידה

[אנונימי]

לתוך דף זה אוחד גם הדף לא פשוט אחרי לידה.

[אפרת_שרון*]

אני חצי שנה אחרי הלידה, ולא התאוששתי פיזית ונפשית, וזאת למרות שהיתה לי לידה קלה. (לא אוהבת את המונח הזה, כי לא היה לי קל, זה כאב נורא ובצירי הלחץ אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ללדת יותר בחיים..)
קשה לי לשתף ולדבר על כך עם אחרות, כי עם כל האידילה- ללדת בבית, במים, לאור נרות... ובזמן כה קצר- 5 שעות, כאילו אין לי לגיטימציה לחוות קושי.
האם גם לכן היה קשה? למרות הבחירה ללדת בבית, ולמרות שעשיתן מה שרציתן? האם למישהי עוד קשה כמוני?
אני חייבת לפרט: קשה כמוני, זה קצת בעייתי.. איך משווים?!.. אי אפשר להשוות כמובן, ובכל זאת-
את חלק מהקושי אני מבינה אך לא את כולו. ישנו גם קושי כזה שפשוט שם- מאוד קשה לי!!!
קושי מובן: היו לי בעיות קשות עם ההנקה, זה לא זרם בכלל, ונלחמתי עם זה עד לפני כחודש. המלחמה וגם ההנקה הפכו אותי ל"מכונת אכילה" , כל הזמן רעבה וכל הזמן אוכלת... עליתי המון במשקל אחרי הלידה דווקא, ולמרות שאני יודעת איך (ירדתי לפני ההריון 25 ק"ג) , אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות דיאטה.. למרות שהפסקתי כמעט לגמרי להניק לפני מספר שבועות..
מתחילה ושוברת כמעט כל יום.. פשוט בא לי לאכול, מן חוסר תהומי בפנים, שדורש מתוק...(פסיכולוגיה בגרוש: אני מבינה שהחוסר הנפשי מוביל לרעב הזה...)
ואני מרגישה "חרא" לגבי הגוף שלי!!!
הבטן נפולה ושמנה כמו בהריון, אני עדיין קונה בגדים בחנויות להריון וזה כל כך מבאס!!!
אני מתביישת ממשפחה וחברים, כי נראה לי שכולם מצפים שאהיה כבר רזה (בכל זאת כבר עברה חצי שנה מהלידה..)
הגב והזרועות כואבים לי כל הזמן מהנשיאה של שחף המלאך, (שיהיה בריא- הבונבון כבר כמעט 7 ק"ג!) ואני לא מספיקה לעשות כלום מלבד המינימום- שטיפת כלים, בקבוקים, כביסות, בישולים וטיפול בקטנטן... אני מותשת.. .. וגם עולים לי כל מיני רגעי עצבות לא ברורים... אני מטורפת על שחף והוא מדהים ומצחיק ומהפנט ומשוש חיי!!!
איך יתכן שבצד הכייף המדהים הזה, אני גם כל כך סובלת? לפעמים אני בקושי מזהה את עצמי, מי אני עכשיו???
והכי קשה זו הבדידות.. התחושה שאף אחד לא יכול להבין אותי, והאמת היא שלא מתאים לי להתבכיין ככה לפני אנשים.. רק באינטרנט אני מרשה לעצמי..
מה קורה לי??? והכי חשוב- מה עושים???

[אלמונית*]

כל מה שכתבת הוא נשמע כאילו שאת בעצם לא רוצה אבל צ-ר-י-ך....

למה?, מה בוער לך?, לאן את ממהרת?, אולי כדאי שתרגעי ותתבונני פנימה (גם לכתוב כאן בעיני היא התבוננות פנימה כי זה מחשבות שעולות על הכתב פשוט..) ותנסי להבין מה גורם לך ללחץ הזה שאת (נכתב לפחות) נמצאת בו..

[ענת_גביש*]

אפרת , קודם כל מזל טוב
כל, אבל כל מה שאת מתארת נורמלי לגמרי ועצתי הכמעט יחידה היא להתחיל להתרועע עם נשים נוספות, אמהות טריות או פחות, בתדירות קבועה וגבוהה. ראי _קבוצות חינוך ביתי , גם אם אין לך שום ענין לעשות חינוך ביתי בעתיד, בקבוצות האלה יש גם אמהות לתינוקות קטנים ונעים להמצא בחברת נשים שחוות ומבינות את מצבך.
המינימום שאת עושה הוא טוב ומעל ומעבר.
זה לא הזמן להרעיב את עצמך. (אולי יש מי שיחלוק עלי, אבל הצפייה שתהיי רזה ומטופחת בזמן כזה היא לא לעניין ומביאה הרבה סבל לך ולתינוק.)
מצאי את המנשא הנוח לך. תינוק שלא יונק יכול לבלות על הגב ימים שלמים, ולך לא יכאב כלום ותוכלי לעשות הכל בבית ובחוץ והוא יהיה מרוצה מאד.
ומצבי הרוח הם חלק מהחבילה והכל לאט לאט ישתפר.
אני חושבת שזה טוב מאד לשטוח את זה כאן או בכל מקום אחר ולהבין שזו מנת חלקן של כולן ברמה זו או אחרת.
בקשר לאכילה, אני לא מבינה בזה אבל מאמינה שיש תקופות שבהן צריך וחשוב לאכול ג'אנק וללא הגבלה ובשמחה.
לצאת הרבה החוצה להליכות ארוכות עם הקטן על הגב יעשה לך טוב.
ולזכור שכל השנה הראשונה ואף יותר, היא מלאת תהפוכות רגשיות ופיזיות וזה בסדר.
תמיכה תזונתית וחברתית וקצת לתת לזמן לעשות את שלו ואת מסודרת

[ענת_גביש*]

אני מתביישת ממשפחה וחברים, כי נראה לי שכולם מצפים שאהיה כבר רזה (בכל זאת כבר עברה חצי שנה מהלידה..)
שיקפצו לך.
וסליחה על ההכללה, אבל נשים שחזרו לגזרה מדהימה אחרי הלידה עשו את זה על חשבון מישהו.
(למה רק בשמת ואורנה שפרון עולות לי לראש כשאני מנסה לחשוב על אמהות שמנות???)

[טרה_רוסה*]

יש לי הרבה מה לכתוב, אבל לא כרגע.

הנה מה שאני גיליתי :

קשה להיות אמא

אני חושבת שכל אחת שמספיק כנה תגיד לך את זה.

[אמא_נמרה*]

שלום אפרת שרון ,




יש לי הרבה מה לכתוב לך, דברי חיזוק ותמיכה, אבל הקטן האישי שלי צריך אותי עכשיו. אז לגבי מה שממש הקפיץ אותי:

אני מתביישת ממשפחה וחברים, כי נראה לי שכולם מצפים שאהיה כבר רזה (בכל זאת כבר עברה חצי שנה מהלידה..)

חצי שנה אחרי הלידה זה בכלל לא הרבה זמן. אני מסכימה עם כל מילה של ענת גביש. כדאי לך במקום לאכול עם רגשי אשמה לאכול אוכל טוב, אוכל אמיתי (לא ממתקים ואוכל-זבל), וללכת לתזונאית שתעזור לך למצוא תפריט מאוזן ומשביע, לא בהכרח מרזה.
זה הגוף שלך, הוא מדהים - הולדת ילד, לא נורא אם הוא לא נראה כמו שהיה קודם (עדיין, הרי עברה רק חצי שנה). בעצמך אמרת שאת יודעת להוריד משקל עודף כשצריך, אז תסמכי על עצמך שתצליחי לעשות את זה שוב, כשתוכלי.

זהו, אני צריכה לסיים. ממליצה לך לקרוא גם בדף סיפורי פוסט פרטום .

[אם_פי_3*]

קשה להיות אמא, בעיקר בפעם הראשונה.
הקשיים שאת מתארת לא קשורים ללידה. הם קשורים למעבר לאמהות.
אני יכולה לגלות לך, שזה משתפר (לא שאין ימים קשים לפעמים גם אח"כ, אבל לומדים להתארגן).

ורק למי שלא מכיר, בשמת ואורנה שפרון הן דקיקות טבעיות (כי מהמשפט אפשר להבין אולי שהן שמנות נורא...).

[אפרת_שרון*]

קודם כל תודה תודה תודה על דברי העידוד ועל התגובה המהירה.
אני "נחנקת" מדמעות התרגשות מקריאת דבריכן.
המתוקון שלי על ברכיי בעוד אני מקלידה כעת, והוא שווה הכל!!! כזה יפיוף!!!
אני מגיעה הרבה לדיאדה פרדס חנה וזה מאוד עוזר, וגם עושה מדי פעם טיפולי שיאצו ורפלקסולוגיה, לוקחת תוספי מזון ואוכלת רוב הזמן אוכל בריא, אם כי לפעמים מאוד משמין (אגוזים, גרנולה, עוגיות בריאות וחטיפי בריאות... מעדני סויה וכו...) בעיקר בין הארוחות כשאני עייפה מאוד, או עצובה...
אנסה למצוא קבוצות של אמהות באזור שלי. זה נשמע לי אחלא.

[איבי*]

דוקא רציתי להתייחס למה שכתבת על חויית הלידה כקשה למרות ש"נחשבת" כקלה או טובה (בבית וכו'). ילדתי לפני כמעט 4 חודשים, בבית, תוך שעתיים. וגם אני הסתובבתי די הרבה זמן עם מין תחושה של "משהו לא בסדר", קשה לי להגדיר בדיוק, כמעט רגש אשמה לגבי הלידה שלי. ופחד נוראי מהכאב שעברתי ובכלל ממה שעבר עלי והיה מפחיד נורא. חשוב אולי לציין שזו לא בדיוק היתה לידת בית מתוכננת כך שבאמת באיזשהו אופן זה היה נורא מבהיל. פתחתי על זה דיון לא מזמן בפורום של אהבת הלידה ומתוך מה שנכתב שם הבנתי שיש איזו ציפיה שלנו מעצמנו לגלות בתוכנו איזושהי אלילת נשיות אינסטנט שיודעת ללדת בלי כאבים על הנסיון הראשון וכל זה, ומה לעשות, לא לכולן זה קורה ככה, בתוך היומיום של המאה ה21. אז קצת נרגעתי, למרות שעדיין ברור לי שלפני הלידה הבאה יש לי קצת עבודה לעשות על עצמי. אבל נשמע לי שזה גם בעצם קשור לשאר הדברים שכתבת - לדעת ללדת, לדעת להניק, לדעת (כמו שאת כתבת!) לרזות - מה את רוצה מעצמך? מספיק קשה ומורכב סתם להיות אמא ...

[יושי*]

אפרת היקרה, מזל טוב קודם כל...
אני ארבעה חודשים אחרי, אומנם ירדתי במשקל , אבל עדיין שלושה ק"ד מיותרים על הגוף הלא גדול שלי עושים את ההבדל: יש לי בטן של חודש רביעי. אני לובשת רק חולצות של ההריון וזוג אחד של מכנסיים כי הם היחידים שעולים עליי. אבל הנקודה העיקרית היא שאכן קשה להיות אמא: את לא מוצאת את עצמך והולכת לאיבוד ביומיום בסבך הרגשות והתחושות שאת חלקן עדיין לא מעכלים (ככה לפחות אני מרגישה). לפחות תתנחמי שהיתה לך לידה סבירה. לי לשהייתה לידה איומה - ההתחלה איומה גם כן ופיזית, עדיין הגוף לא התאושש ושיקם את עצמו. יש לי הצעה שתעשה לשניכם טוב: עכשיו הימים מתחממים ואפשר לצאת הרבה יותר: פשוט לעשות הליכה (עם מנשא או עגלה): זה עושה טוב קודם כל בנשמה, טוב לגזרה וגם לתינוקות - שמתי לב שאצלנו, מיד כשיוצאים החוצה היא נרגעת וזה עושה לה רק טוב. חזקי ואימצי!!

[טרה_רוסה*]

בהמשך להצעה של יושי: לקבוע שעה ליציאה יומית מהבית. אני קבעתי לצאת כל יום ב-11. קמים מתארגנים עושים כמה דברים קטנים ויוצאים. אם יש לי כוח אני עושה הליכה נמרצת למטרות הורדה במשקל. אם אני במצב רוח מלנכולי אני סתם משוטטת לי, הולכת לחנות ספרים או לעשות סידורים (אחד בכל פעם).
בהליכה יותר קל לשאת את התינוקת במנשא. גם אם היא בוכה, ברגע שמתחילים ללכת היא שמחה. אם כבד לך תקחי עגלה. אם אין לך עגלה, תשאילי ממישהי ליום-יומיים לראות איך זה. אני גרה בעיר בקומה ראשונה, אז עגלה זה סתם ניג'וס, אבל אם הייתי גרה בכפר, זה נראה לי ממש כיף.
לגבי עקרון הרצף וכאבי גב:
נסי לעשות דברים יחד אתו אבל ככה שלא יקשה על הגב שלך, לדוגמה לשבת ולהושיב אותו על הברך, או לשבת על הספה ביחד או לשכב לידו בזמן שהוא משחק על הרצפה או במיטה (אני עושה תרגילי בטן כשהיא עלי).
לגבי הדברים שאת מספיקה לעשות: את לא אמורה ולא יכולה להספיק יותר מזה.
ואני חייבת לציין שגם אני ממש מתבאסת מאיך שהגוף שלי נראה. אני מקווה שזה ילך וישתפר. מה שמעודד אותי הוא שזה די תלוי בי אם המצב ישתפר. זה בשליטתי המלאה. גם אם זה ייקח יותר זמן ממה שחשבתי.
נסי לדחות את השעה שאת אוכלת מתוק לראשונה במשך היום.

[רותי_קליין*]

בקשר למראה - אולי זה לא ממש חוכמה מצידי להגיד כי זה לא שנכנסתי להריון הראשון במשקל נוצה, אבל אני מזכירה לעצמי שרואים עלי. שהייתי בהריונות. שאני אמא. ואני מצליחה גם להיות גאה במראה (לפעמים)

[אפרת_שרון*]

קודם כל תודה וחיבוק גדול לכולכן!!!
מאוד מעודד לדעת ש "צרת רבים.." . וגם האישור הזה, שזה בסדר, קצת מרגיע אותי. למרות שאני יודעת את זה בתוך תוכי, אני בכל זאת "כואבת" ומתבאסת.
בהחלט לקרוא מילים מעודדות, עוזר.
אשתדל לתת לעצמי יותר זמן ופחות להיות בלחץ.
לילה טוב.

[איריצ'י*]

אפרת, אני כמעט שנתיים אחרי לידה, ועדיין לא חזרתי לעצמי.
הבטן עדיין... חבל על הזמן. הזיכרון בזבל. במשך זמן רב לא יכולתי לתפקד כאדם בעל אישיות נפרדת ועצמאית.
רק כעבור כשנה וחצי העזתי להודות בפני עצמי שעדיין לא התאוששתי מהלידה- ובעצם, נראה לי שגם (ואולי בעיקר) מההריון.
הדברים שעזרו לי הם זמן בעיקר. ובגדים חדשים וכיפיים שקניתי לעצמי במידה גדולה יותר, שעזרו לי להרגיש יותר כמו בן אדם, כי באיזשהו שלב הבנתי שכנראה שהחזרה לגיזרה תיקח זמן, והרבה. והעיקר הוא ההבנה הפנימית שגם זה לא משהו אינסטנט, ושלכל אחת לוקח פרק זמן שונה להתאושש.וההכרה בכך שזה גם יכול לקחת שנים. שיקפצו לי כל המצפים להתאוששות תוך שלושה חודשים!

תני לעצמך את הזמן. ואל תדאגי- זה זמני!

[פלוני_אלמונית*]

אני אחרי לידה 3 ילדתי לפני כחצי שנה ומשום מה עכשיו אני לא מוצאת את מקומי אין לי כח לעשות כלום הבית נראה זוועה
ואני לא רגילה לזה הבית תמיד היה נראה טיפ טופ אני מאוד היסטרית לגבי זה ועכשיו אני פשוט אפטית גם לסביבה לא בה לי לצאת מהבית אני תמיד שולחת את בעלי שילך לטייל עם הבנות ואני נשארת בבית מה גם שעליתי במשקל בקיצור אין לי כח לאף אחד ולכלום רוצה להיות לבד כל הזמן

[אמא_מסתבר*]

זה דף פזיז, לא בטוחה שבכלל קשור לי לפתוח פתאום דף. אבל קשה לי.
נולד לי בן בכור מתוק מתוק לפני 3 שבועות וקצת. הלידה היתה מדהימה (בבית) פיזית הייתי ועודני בכוחות מלאים, התינוק כמעט לא בוכה בכלל, ובכל מקרה תמיד מתרצה כשעושה לו גרפס או ציצי וזהו זה.
בלילה הוא ישן איתי ומתעורר בקולות קטנים לינוק וכמעט תמיד נרדם מייד אחכ.
ההנקה הולכת מצויין, לא כואב, הרבה חלב, הוא גדל ומשמין לו מיום ליום.
נשמע נהדר, לא?
אני בודדה כמו שועל (או איזה חיה אחרת). אני לא מסוגלת לעשות כלום חוץ מלתפעל את העולל, ואין לי עזרה בכלל.
בעלי בתקופה לחוצה בטירוף בעבודה וכשמסיים אותה מאוחר מאוחר אז מגיע לתפעל מלא דברים נורא דחופים בבית (זה בית מוזנח במושב נידח, ואין מנוס מלארגן בו דברים כרגע
אוף חייבת לסיים

[ילדת_טבע*]

בטח עוד תמשיכי את הדף. אבל הצעה שלי, תצייני באיזה מושב נידח את נמצאת, יכול להיות שיש לידך מישהו במושב נידך אחר שישמח לארח לך חברה בוגרת ולעזור לך להעביר את היום בשמחה. אם הייתי קרובה הייתי שמחה לבוא לארח לך חברה. זה לא קל להיות פתאום לבד עם תינוק בבית. זוכרת מהשבועות הראשונים של ביתי שהעולם נראה לי פתאום מקום גדול מדי והכל נראה מפחיד ומאיים על לא כלום. התאזנו די מהר. בעיקר כי קיבלתי ליום ההולדת איזה מפגש שבועי של אמהות טריות במרכז מסויים, זה נתן לי משהו לחכות לו, סיבה לצאת מהבית וחברה בוגרת לשוחח איתה וגם לראות שהמצב שלי לא כל כך גרוע ואני לא לבד בעולם. בקיצור, או שתמצאי מישהי קרובה (שלחי לחמך על פני המים לכי תדעי איזה מתנה יתן לך היקום) או שתחפשי איזה מרכז כזה שאפשר ללכת אליו, אולי אפילו עיסוי תינוקות ואחר כך משהו בשבילך. העיקר לצאת ולראות אנשים ודברים זזים. להסיח את הדעת. לא להיות לבד.

[אמא_מסתבר*]

תודה ילדת טבע. אין לי אומץ עוד ממש לבקש עזרה. ועוד מאנשים יקרים שלא מכירים אותי.

העניין הוא שבעלי כלכך מתאמץ להצליח לתפעל כלכך הרבה דברים ועוד פעם בכמה ימים לארגן גם איזה ארוחת ערב לעצמו וגם לי, כך שיוצא שהוא ישן משהו כמו 3 שעות בלילה וממשיך לקום לפנות בוקר לעבודה.

ואני פה כאילו עם מלא זמן בידיים (בכל זאת מידי פעם הקטנציק ישן איזה שעתיים רצוף ביום) אבל אני פשוט לא מסוגלת לעשות כלום. לא להכין לי ארוחה, לא לארגן משהו- כלום. אני רק רוצה לנוח ולבהות ולהניק ולישון. כשאני כן מנסה לעשות משהו כדי לאפשר לבעלי אולי עוד איזה שעת שינה- איכשהו תמיד הקטן מתחיל לרצות אותי והכל נשאר באמצע ואני נהיית מתוסכלת ומיואשת.

רק הייתי רוצה לא לקחת על עצמי שום משימה. רק להתקיים כאמא עכשיו וזהו. אבל המציאות שלנו לא מאפשרת את זה ואני מנסה ומתייאשת ושוב ככה במעגלים כאלה.

והכי גרוע זה שאני מרגישה אשמה כזאת מול בעלי שאני לא נותנת כתף כמו קודם, שלא לדבר שאני די גועלית אליו לפעמים מהתסכול.
זה יוצא שאני "פוגשת" אותו כשהוא נכנס הביתה ומייד הוא רץ למיליארד דברים הבאמת בוערים האלה, ואני ממשיכה את שגרת יומי כאילו לא ראיתי נפש חיה גם היום.
בסוף הולכת לישון והוא מגיע אחרי לישון, אני קמה בלילה ורואה אותו לפנות בוקר מתארגן לעוד יום מטורף. וזהו.

אני דואגת לו, הוא בקושי אוכל, בקושי ישן, היה מת להשאר קצת בבית איתנו. אנחנו מתרחקים. אני כועסת. האמת שגם אני לא ממש אוכלת וגם שינה של הנקה כל שעתיים זה סוג מאוד קלוש של שינה.
טוב אז אני דואגת גם לי.

קודם הפסקתי לכתוב כי שמעתי את האוטו שלו מגיע. והתביישתי שאני יושבת במחשב כשיש כלכך הרבה דברים לעשות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

כלכך נורמלי מה שאת מרגישה.
זה מה שקורה כשחיים לבד, בלי קהילה, בלי עזרה והבנה שאחרי
לידה מה שאת צריכה באמת זה רק לנוח ולנוח ולנוח.
נראה לי שבלי לבקש עזרה, זה רק יהיה יותר קשה...

[נטע*]

קודם כל, ברכות על הצטרפות הקטנצ'יק למשפחה.
נשמע לא קל.
כמה נחמות אפשריות - החגים שלפנינו, מקווה שמזמנים לכם זמן משותף יחד, לפחות בשבתות ובשבתונים.
שתי הצעות לבחינה:

• יום חופשה שלו, שבו תתכננו מראש את היום כך שיקדיש את מספר השעות ההכרחי, במרוכז, לפתרון בעיות דחופות שהתעוררו וכאלה שצפויות לצוץ. ואת שאר הזמן - יבלה אתכם, לא משנה מה. לא מכירה את עומק הדברים שצצים, אבל למשל, מחשבה על שלוש-ארבע שעות לדברים שצצו, ועוד 10 שעות עירות אתכם - מעודדת משהו, לא?
• להזמין חבר או חברים או אחים או בני משפחה שאתם יודעים שישמחו לעזור, לחסל בצ'יק ועם תמיכה את הבעיות הבוערות, לכבות את השרפות (אם זה נגיד זוג חברים, אז לקבוע שהוא והוא משתלטים על איזו בעיה, ואת והיא יושבות יחד לנוח או מתפעלות איזו פינה אחרת בבית), ואז להקדיש זמן לכל הדברים האחרים הנינוחים - אירוח, שיחה, בישול, ארוחה וכל השאר.

ורעיון שלישי בענייני אוכל - למצוא דרך לדאוג למנות קפואות או מקוררות לחלק גדול מארוחות הערב של השבוע הקרוב, כך ששניכם לא תצטרכו להתעסק עם זה. לבשל סיר אורז למפרע ולהקפיא, לבקש ממשפחה או כל דרך אחרת שתקל עליכם ותאפשר לכם לבלות זמן משותף בלי ייסורים ורדיפת זנבות.
לא יודעת אם זה ריאלי, מקווה שלא התפרצתי לדפך.
מקווה שיגיעו ימים שלווים

[אמא_מסתבר*]

אני גרה בבקעה
המשפחה גרה בצפון כך שכל בקשת עזרה כוללת להשאר כמה ימים וזה יותר מסבך מעוזר.
חברים וכו גרים רחוק ועובדים. כל בקשת עזרה זה להרים פרוייקט ולבקש ממישהו לשבש את הסדר יום שלו בגדול

[אמא_מסתבר*]

כן, נטע, (ראיתי אותך רק אחרי שכתבתי) החגים באמת יביאו לפחות לזה שנתראה ואולי נוכל לארגן קצת אחרת כמה דברים

[הולכת_את_מעימי*]

אמא יקרה,
מה שאת מרגישה נורמלי לגמרי.
בדידות היא לפעמים התחושה השלטת כשהופכים לאמא. בעצם קצת מאבדים את כל מה שהיה לנו קודם, כולל חברים לפעמים.
אם קשה לאחרים לבקר, אולי תעברי להתנחל אצל ההורים או החמים? (אני יודעת שלא מתאים לכל משפחה)
כולנו זקוקות לחברה, אולי יש ביישוב עוד אשה בבית, ואת יכולה להכין איזה תבשיל ולבוא לאכול איתה- שתיים במכה (לא רעיון שלי, אבל אהבתי)
חוץ מזה צלצלי לחברות בלי חשש ובלי בושה, קרוב לודאי שהן רוצות לשמוע ממך אבל חוששות "לנג'ז".
ותמשיכי לכתוב פה, אנחנו איתך.
שולחת חיבוק

[אם_הדרך*]

אני קוראת ומזדהה (לידת בית טרייה,מושב נידח, רגשי אשם מבעל שנקרע מתחזוקת הבית וכו').
מזדהה גם אם הקושי לבקש עזרה תוך שיבוש חייהם של אחרים, הפתרון אצלי (עד שאאעבוד על הקושי שלי בלבקש ולקבל עזרה) - לקנות עזרה.
שיפוצניק, קנייית אוכל מוכן, מנקה, דולה פוסט פרטם ומה שרק צריך . אמנם זה כבד כלכלית אחרי לידה (לידת בית כמובן) אבל זו השקעה שווה מקלה עליכם באחת מהתקופות הכי קשות בחיים מתחזקת את הזוגיות, מונעת דיכאון אחרי לידה.
ועוד משהו - ממליצה לך לצאת להתאוורר מידיי פעם ולנסות להמנע בכל דרך מדכאון אחרי לידה. יש כאלה שחושבים שאם הכל זורם עם הילד אז יש פחות סיכוי לדיכאון אבל ההיפך הוא הנכון.
בימים שבהם הילד סבל מעייפות וגזים הימים עברו מהר וטוב יותר הייתי עסוקה בלנסות ולהקל עליו ,הרגשתי חיונית ,הייתה לחיי משמעות. דווקא הימים השקטים היו ההם שלתוכם הסתננה עייפות , הסתנן דיכדוך ומחשבות קשות וקריזות הורמונליות.
ומשהו אחרון - אני כמעט ולא יצאתי רק הינקתי כל היום . והיום כמעט 3 חודשים אחרי נסעתי לראיון לאיזה לימודים, אני עדיין בטראומה מזה . אחותי, יש עולם שלם שממשי ך להתנהל בחוץ ! אימל'ההה! ויש בו חוקים שממשיכים להתחוקק (איפור והופעה מוקפדת, אופנה ומודה, סלנג שמתחדש...) הירגשתי ממש כאילו יצאתי הרגע מהרחם, הרגשתי מוזנחת ,לא משתלבת ,חסרת אונים וחסרת ביטחון,קפיצה שבועית למפגש עם העולם שבחוץ בשלושת החודשים שעברו מאז הלידה אולי הייתה מפחיתה את הטראומה שלי.

[אמא_מסתבר*]

מתעודדת מלקרוא אתכן. מרגישה לפחות סוג של נורמאלית..
העניין הזה שכל צורך (לגיטימי ומובן) שלי- כדי לענות עליו צריך לרדת מה"בנק" של בעלי בפועל ממש- בשעות שינה שלו, בצרכים מאוד בסיסיים שלו שמזמן כבר לא מקבלים מענה.
גם ככה קשה לי לבקש ממנו, ואנחנו כלכך רחוקים בימים האלה. כמו שמעולם לא היינו. אז עוד יותר קשה לבקש.

אני מתחילה להבין ש"לזרום" ככה זה פשוט לא ילך.

קורה פה משהו שהיה משעשע אותי בנסיבות אחרות:
כלכך התכוננתי ללידת בית וחרשתי את האינטרנט באינפורמציה ואת באופן בכל היבט אפשרי והקפדתי גם להכין את בעלי טוב טוב. הקראתי לו הראתי לו הסברתי לו.
לגבי הפוסטפרטום- הכנתי את עצמי נפשית וכו, וידעתי שיהיה לא פשוט (למרות שאיכשהו הנחתי שפוסטפרטום זה בערך השבועיים הראשונים..), ואת בעלי- בכלל לא.
כך שבעצם כרגע הוא נורא מופתע ממני (מאוכזב זאת המילה בעצם) שאת הכל עברתי כל כך בעוצמה ושמחה- והנה- אני שלמה וחזקה בגוף, התינוק נהדר ברוך השם- אז מה עכשיו?

במצב נורמלי מייד הייתי יושבת להסביר לו או שולחת אותו לקרוא משהו בנושא- אבל אנחנו רחוקים כלכך..
כך שמה שכלכך ברור לכן פשוט סתום עבורו. ואני צריכה להסביר לו אבל אין זמן ואין לי כוחות להסביר את עצמי ככה.
מי היה חושב לפני הלידה שפה יהיה מין מוקש-על כזה?

[אם_הדרך*]

כן, יש מעין קשר שתיקה שקשור להתמודדות שאחרי לידה ולידה ראשונה בפרט.
בעבודה כל הזמן "הזהירו" אותי מהכאבים של הלידה, בסוף הופתעתי לטובה , היה יותר מדהים ומרגש מאשר כואב.
אף אחד לא סיפר לי על הקושי של אחרי , זה הגיע לי ממש בהפתעה.
נכון שהקושי שאת מתארת הוא פחות "פוטוגני" ( מבחינת זה שהוא נראה פחות קשה חיצונית מאשר לידה פעילה, התמודדות מקרעים בפרניאום שמתבטאת חיצונית בדם קרוש וכדומה) אבל זהו קושי עמוק ומשמעותי מאין כמוהו

[אם_הדרך*]

שני המשפטים האחרונים שלי התייחסו לבעל ולמה שכתבת בסוף (הוא נורא מופתע ממני (מאוכזב זאת המילה בעצם) שאת הכל עברתי כל כך בעוצמה ושמחה- והנה- אני שלמה וחזקה בגוף, התינוק נהדר ברוך השם- אז מה עכשיו?.)
הייתי ממליצה לך לחפש ערוץ תקשורת שייגשר על הריחוק שנוצר בניכם כדי שתיווצר הזדמנות להסביר לו מה עובר עלייך, הבעל שלי גם לא הבין בהתחלה מה קרה לאישה החזקה ש"צלחה לידת בית כמו גדולה ונשברה סתם משיגרת גידול הילד הבריא והנוח" אבל הצלחתי איכשהוא להסביר לו את סוג המצוקה שהייתי ושבמידה רבה אני עדיין שרויה בה.
ואז פתאום נוצרה ביננו חלוקת תפקידים הוגנת ומקובלת ב-א-מ-ת על שתינו על פיה אני מניקה ודואגת לילד הוא עושה את כל השאר +עוזר בגידול הילד , שנינו ממש מבינים היום שזו חלוקה שיוויונית וצודקת כי להניק וכל האינטנסיביות הריגשית שכרוכה בכך זה עומס מטורף.
השיחה לא רק עזרה לו להבין אותי היא גם עזרה לי להיות שלמה עם העובדה שאני למשך זמן מסויים לא אעשה הרבה דברים שנהגתי לעשות.

[אמא_מסתבר*]

קבענו ביננו לפני הלידה שאני אניק והוא יעשה את כל השאר.
זה החזיק בדיוק לילה אחד- בלילה הראשון הערתי אותו להחליף חיתול כשגמרתי להניק, ופשוט צפיתי בעניין איך הוא לא מבין איפה הוא-נזכר שהוא אבא-מנער את הקורי שינה-מסתבך עם החיתול-חוזר לישון אפוף.
הבנתי שאם אני ערה אז אין סיבה להעיר אותו רק בשביל חיתול+פרנציפ , ועכשיו כשהוא עובד ככה אז בכלל.
זה יוצא מאוד לא שיוויוני. זה חדש לי ולא קל לי לקבל את זה.
אני מיניקה וקמה בלילה בשביל זה, אני כל היום איתו בבית. הוא נשאר שר החוץ מול העולם. אני שר הפנים. פעם היינו שנינו סתם שרים בלי תיק.

איכשהו אני מרגישה מעודדת פתאום.. נחמד לפתוח דפים בפזיזות לפעמים..

[פלוני_אלמונית*]

משכב לידה הוא 6 שבועות (ואני מוסיפה: לפחות!). את רק בחצי ואת לא אמורה לעשות שום דבר חוץ מלטפל בתינוק ולנוח.
אולי בסוף שבוע את יכולה לתת לבן זוגך לטפל יותר בתינוק ולעשות קצת למענו - בעיקר בשביל ההרגשה שלך כי נראה שהוא מבין את המצב ומקבל אותו באהבה.

[פידג'ט*]

הייתי בדיוק במצב שלך.
עברנו לעיר חדשה כדי להיות ליד המשפחה - אבל בפועל כולם היו עסוקים ולא באו לעזור לי בכלל.
האיש עבד באותו זמן מחוץ לבית המון שעות, החברים רחוקים ועסוקים, אני לא מכירה פה אף אחד, בית חדש... אההההההה!
חברה של חבר שהתקשרתי אליה בוכה (היחידה שיכולתי לחשוב שאולי תבין אותי, ושתביני דיברתי איתה אולי פעמיים לפני זה) אמרה לי מיד: צאי החוצה. עכשיו. עם מנשא, עגלה, אפיריון, משהו. רק לכמה דקות. אבל צאי החוצה!!
וזה עזר. לקח לי כל היום להתכונן לזה נפשית, להיות בחוץ 10 דקות עם תינוק בן שבועיים, אבל זה עזר. רק לראות באמת שהעולם עדיין פה ויש אנשים בחוץ.

מצטרפת למי שכתבה מעליי (לכולן בעצם) - יש ארגונים והמון אנשים ונשים טובות שרוצות לעזור. חיפוש קצר באינטרנט יניב תוצאות, ואם לא בא לך לחפש תגידי ואחפש לך כשהגוזל שלי יישן...

[אינדי_אנית*]

מתוקה משכב לידה הוא 40 יום! אחרי לידה. בזמן זה את אמורה לישון ולהניק את הילד, וכל הסביבה שלך אמורה לעזור לך לעשות את זה. כלומר לדאוג לאוכל לנקיון ולכביסות... ככה זה בחברות שבטיות יותר ולא סתם!!!!! אולי אם תביני את זה תרגישי פחות אשמה, ותוכלי להסביר את זה לבעלך. שיעזוב את הדברים מסביב וידאג יותר לך.

מה שכן בלילה לדעתי האישית תתני לו לישון. גם ככה אם את מניקה את מחוברת לתינוק שלך ומתעוררת כשהוא מתעורר אז למה שגם בעלך יקום? אני לא אומרת לך לא לתת לו לטפל בתינוק כי זה מאוד חשוב שגם הוא יטפל בו בשביל הקשר בניהם, אבל אני זוכרת שאני ניסיתי כמה שיותר להוריד ממנו את הטיפול בילדה בלילה כדי שיוכל לישון שיהיה לו כוח לטפל בי אח"כ כל היום. וביום כשהילד ישן לישון ביחד איתו או לחפש מידע באינטרנט. לא לרוץ לנקות ולעשות כביסות. בשביל לה(ע)ניק את צריכה מנוחה וגם להתמלא בעצמך כשהתינוק ישן.

זה שבעלך יוצא החוצה בשניה שהוא מגיע הביתה לדעתי מראה על קושי שלו להיות איתכם כרגע. נסי לתקשר איתו בכל זאת, להגיד לו מה את צריכה, לקרב אתכם שוב. ולקבל אותו עם חיוך, חיבוק אפילו. להראות לו שאת שמחה שהגיע.

[אום_אל_קיצקיצ*]

כתבתי פיסקה שלמה של עצבים על בעלך אבל מחקתי כי זה לא עוזר לאף אחד...
את נמצאת במצב ממש בלתי אפשרי. אין לי איך לעזור לך בנושא הבדידות אז אולי רק משהו קטן בקשר להתנהלות שלך בבית. אם מצליח לך כל כך טוב ההנקה תלמדי לעשות דברים תוך כדי הנקה, שאחד הייתרונות שלה הוא שאכן אפשר לעשות דברים תוך כדי, והראשון שבהם הוא לישון. אפשר גם לשבת מו המחשב ולדבר עם אנשים ברשת תוך כדי הנקה. אפשר להניק במנשא ואז תוך כדי להכין לך איזה סנדויץ' ולאכול. אם את לא יכולה לעזוב את הילד כדי להתרחץ, תתרחצי איתו (התינוקת שלנו רק ככה. בלי טקס האמבטיה). וכמו שפידג'ט אמרה: צאי החוצה תנשמי אויר ותראי אור יום.

[אמא_לתמרה*]

אמא יקרה ..זה מאוד מוכר ..אני חושבת שרובינו עוברות את זה ..השילוב של חוויה חדשה ,לילות לא ברורים ותחושת הלבד הזו..
במקרה שלי עזר לי שהקטנה ישנה איתנו וכך בלילה ההנקה הייתה בשכיבה ועם הזמן גם יכולתי להמשיך לישון..לגבי חיתול -יסלחו לי כל האמהות אבל למדתי שלא קורה שום דבר אם מחתלים בבוקר כשקמים וכך כל הסחבת הזאת בלילה לא קיימת -ותאמיני לי שבמקרה של תמרה שלי לא היו לה שום בעיות של תפרחת חיתולים וכדומה -היא מתעוררת חייכנית ומרוצה ..
ובכלל אשמח להיות חברה שלך ..אני מירושלים ומאוד אוהבת לנדוד בדרכים וממש אשמח לארח לך לחברה מדי פעם -ממש אין לי בעיה עם נסיעות ארוכות ואם הבנתי שאת מהבקעה אז בכלל נפלא -איזור מאוד יפה ..
בקיצור זו אני אשמח לשמוע ממך
חג שמח

[אנונימי]

אוף, פוסט פארטום...
התקופה הזאת היא קשה נורא. אוף, כשאני הייתי בשלב הזה, אם לא הייתי גרה בבית פרטי, מזמן כבר הייתי קופצת מהחלון. היה נ-ו-ר-א. ולא יכולתי לקטר כי כולם אמרו לי "מה אבל הוא כזה חמוד!" / "את צריכה להיות מאושרת" ועוד כל מיני משפטים מזעזעים אחרים. טוב האמת שאצלי ההנקה לא הלכה בקלות והוא בטח שלא חזר לישון מיד אחרי.
אבל אם את מרגישה שאת צריכה ובעלת לא בנמצא, חשוב לבקש עזרה. לא להתבייש.

זה מתיש נכון, אבל הנחמה היא שזה עובר. יש קשיים חדשים, אבל מתמודדים איתם הרבה יותר טוב. במיוחד שבלי שתשימי לב, לאט לאט,כל כך תאהבי אותו שפשוט לא תאמיני כמה.
הכי נורא זה שאסור לקטר כי הוא הרי כל כך חמוד... תקטרי חמודה תקטרי! התקופה הזאת היא נוראה! אם אף אחד לא מוכן לשמוע, ספרי לנו. בשביל זה אנחנו פה.
אני זוכרת ימים שהגיע הערב ולא הספקתי לשתות את התה של הבוקר...
הצעות פרקטיות

• שבעלך יכין לך סנדוויצים לכל היום.
• תתלבשי לפני שבעליך יוצא כדי שתוכלי לצאת מהבית ולטייל. הרבה יותר קל להתמודד איתם בחוץ. במיוחד אם ממילא גם כשאת בבית את לא נחה. לפחות תראי אנשים.

תדאגי שכל יום יהיה לך איזה סידור לצאת בשבילו החוצה. ולא חייבים להיות יעילים ולהספיק הכל באותו היום ככה שיהיה לך יום שתלכי למרכז לשלוח מכתב, ויום אחר לשלם חשבון ויום שלישי...הבנת.

• אם חם, תלכי לקניון או לסופר או לבנק או לכל מקום ממוזג אחר.
• איך יוצרים קשר בגינה: "תגידי המנשא/טיולון/עגלה/חיתולים/מגבונים הזה טוב? כי אנחנו ממש מתלבטים מה לקנות". "וואו בן כמה הוא שהוא כבר מתהפך/זוחל/מחייך/מחזיק את הרעשן" (אין כמו להחמיא לאמא על ביצועי הבן שלה).

תשאלי פה, אולי יש מישהי שגרה בדיוק דלת ליד? (יש כאן הרבה נידחות:-))
להיות על היידיים זהו צורך בסיסי אפילו יותר מאוכל ומים ובטח שיותר מקקי בחיתול. אם הוא רוצה על הידיים - תיקחי אותו על הידיים. זה יקל על החיים שלך. עכשיו, וגם בעתיד. אני ממליצה על מנשא, בצורה זו הגב פחות כואב והידיים חופשיות. גם אם בהתחלה נראה מסובך, אחר כך מתרגלים. אני לא הייתי "מפרקת" את המנשא כל פעם (זה שקושרים). לובשת אותו בתחילת היום ומורידה בסוף. מכניסה ומוציאה אותו באמצע. אם את לא מסתדרת עם הקשירות, תנסי להשאיל כזה שלא קושרים.
לילה- השעון הביולוגי מתחיל להתייצב רק בערך בגיל 3 חד'. מה שאת יכולה לעשות זה לדאוג שבלילה יהיה חושך וביום אור (גם כשהוא ישן). לא להתעסק איתו יותר מדי בלילה ואם הוא קם - לא להדליק את האור ואפילו לא להחליף לו חיתול (אם חייבים אז מהר ובחושך, גם אם לא מנקים FIX). תניקי בלילה במיטה בשכיבה. כך הוא נרדם ולא צריך להניח אותו במיטה שלו (ואז מתעורר, ואז חצי שעה להרדים, ואז להניח ואז מתעורר...) וגם את יכולה לנמנם תוך כדי בלי לפחד שתפילי אותו. אפשר להצמיד את מיטת התינוק למיטת ההורים
להתאים את הגובה ולהוריד דופן אחת. כך שמיטת התינוק תהיה ממש המשך.
מניקים אותו על מיטת התינוק, (פלג הגוף העליון שלך - על המיטה שלו). ואז כשהיא נרדמת, את זזה חזרה למיטה שלך והיא נשארת במיטתה. גם אם את נרדמת לפניו, מתישהו תתעוררי לשניה ותוכלי לעשות זאת. וגם אם לא תתעוררי, לא תוכלי להתגלגל עליו כי מיטת התינוק קטנה ולא תוכלי (פשוט טכנית) להתהפך לכיוון, וגם לא צפוף במיטה.

והנה לינק להודעה שפתחתח אז- 3 שבועות אחרי הלידה
היום זה כבר אחרת
הכי חשוב. תמשיכי לשפוך. בשביל זה אנחנו כאן.

בהצלחה!

[פלוני_אלמונית_1*]

מאד מזדהה. עם הקטע של - אי אפשר לעשות כלום חוץ מלתפעל את התינוק (ומדי פעם גם את עצמך, אבל בחסכנות...), ולא ברור למה. כנראה שזה פשוט ככה.
אני הייתי מחכה בערב שבעלי יגיע, ופשוט נותנת לו את התינוק, ועושה דברים בבית. אפילו לשטוף את ערימת הכלים שהסתכלתי עליה כל היום, כביסה קטנה, לא משהו גרנדיוזי.
קצת להזיז את הגוף ולא להצטרך להיות בקשב מלא לפצפון.

תזכרי שגם אם הלידה היתה טובה, וגם אם נראה לך שפיזית התאוששת, הגוף עדיין דורש את המנוחה שלו. כשתתאוששי באמת ותסתכלי אחורה, זה יהיה יותר ברור. עכשיו מתוך הבועה, יותר קשה.
(חמותי הסבירה לי שאחרי כל לידה לוקח לגוף שנה לחזור למצב שלפני מבחינת העייפות. אז אולי היא קצת הגזימה, ובתוך העניין כעסתי עליה קצת (תשושה???, אני???? ) אבל רק אחרי שעבר פרק זמן ארוך, הבנתי למה היא התכוונה).

ומדגישה - תני לבעלך לטפל בתינוק. בין הנקה להנקה. (כולל הגרפס (-: ). זה יחזק את הקשר בניהם, ויתן לו הרגשה שהוא שותף, וידגים לו קצת את הקושי שיש בזה. ויתן לך זמן לעשות משהו 'מועיל בבית'.

@}

[פלוני_אלמונית_1*]

מאד מזדהה. עם הקטע של - אי אפשר לעשות כלום חוץ מלתפעל את התינוק (ומדי פעם גם את עצמך, אבל בחסכנות...), ולא ברור למה. כנראה שזה פשוט ככה.
אני הייתי מחכה בערב שבעלי יגיע, ופשוט נותנת לו את התינוק, ועושה דברים בבית. אפילו לשטוף את ערימת הכלים שהסתכלתי עליה כל היום, כביסה קטנה, לא משהו גרנדיוזי.
קצת להזיז את הגוף ולא להצטרך להיות בקשב מלא לפצפון.

תזכרי שגם אם הלידה היתה טובה, וגם אם נראה לך שפיזית התאוששת, הגוף עדיין דורש את המנוחה שלו. כשתתאוששי באמת ותסתכלי אחורה, זה יהיה יותר ברור. עכשיו מתוך הבועה, יותר קשה.
(חמותי הסבירה לי שאחרי כל לידה לוקח לגוף שנה לחזור למצב שלפני מבחינת העייפות. אז אולי היא קצת הגזימה, ובתוך העניין כעסתי עליה קצת (תשושה???, אני???? ) אבל רק אחרי שעבר פרק זמן ארוך, הבנתי למה היא התכוונה).

ומדגישה - תני לבעלך לטפל בתינוק. בין הנקה להנקה. (כולל הגרפס (-: ). זה יחזק את הקשר בניהם, ויתן לו הרגשה שהוא שותף, וידגים לו קצת את הקושי שיש בזה. ויתן לך זמן לעשות משהו 'מועיל בבית'.

@}

[אום_אל_קיצקיצ*]

הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות, ובראש וראשונה זה שהבעל לא פנוי לטפל בתינוק בכלל . זה לא צריך להיות כך. זה מזיק לקשר שלכם ומזיק לקשר שלו ושל הילד. הוא חייב למצוא דרך להיות גם הוא עם הילד. זה הילד שלו! אלו ימיו הראשונים. התקופה הזו לא תחזור. גם הוא צריך זמן לבונדינג. אני לא יודעת מה בעלך עושה אבל לטעמי הוא חייב למצוא דרך לפנות זמן להיות איתך ועם הילד.

[אום_אל_קיצקיצ*]

הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות, ובראש וראשונה זה שהבעל לא פנוי לטפל בתינוק בכלל . זה לא צריך להיות כך. זה מזיק לקשר שלכם ומזיק לקשר שלו ושל הילד. הוא חייב למצוא דרך להיות גם הוא עם הילד. זה הילד שלו! אלו ימיו הראשונים. התקופה הזו לא תחזור. גם הוא צריך זמן לבונדינג. אני לא יודעת מה בעלך עושה אבל לטעמי הוא חייב למצוא דרך לפנות זמן להיות איתך ועם הילד.

[אנונימי]

אום, כל מה שכתבת נכון. אבל ממש ספורים המקרים שהבעל פנוי לבונדינג. מה לעשות הרוב המוחלט של הגברים בגיל הזה עובדים / לומדים FULL TIME/ יושבים בכלא (או שילוב של לפחות 2 מהשלושה).
יש כאלו שיפנימו את המצב הפראדוקסאלי ויטלטלו את החיים שלהם כדי לשנות את המצב. אבל זה לוקח יותר מ-3 שבועות גם להפנים, גם להחליט וגם לבצע. מאד חבל. נכון. אבל ככה זה בעולמינו.

[אנונימי]

אום, כל מה שכתבת נכון. אבל ממש ספורים המקרים שהבעל פנוי לבונדינג. מה לעשות הרוב המוחלט של הגברים בגיל הזה עובדים / לומדים FULL TIME/ יושבים בכלא (או שילוב של לפחות 2 מהשלושה).
יש כאלו שיפנימו את המצב הפראדוקסאלי ויטלטלו את החיים שלהם כדי לשנות את המצב. אבל זה לוקח יותר מ-3 שבועות גם להפנים, גם להחליט וגם לבצע. מאד חבל. נכון. אבל ככה זה בעולמינו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בשלב הזה הייתי מפרידה את שתי הבעיות: 1. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד. זה אומר, שלסעיף 1 יהיה צורך לגייס חברות, משפחה, עזרה בתשלום, כל מה שאפשר - להבהיר להם כמה קשה ולבקש שיגיעו. את סעיף 2 יהיה צורך לקחת בקצב שלו, וזה כנראה לא יקרה בתוך סערת ההתחלה ותקופת העייפות הנוראה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בשלב הזה הייתי מפרידה את שתי הבעיות: 1. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד. זה אומר, שלסעיף 1 יהיה צורך לגייס חברות, משפחה, עזרה בתשלום, כל מה שאפשר - להבהיר להם כמה קשה ולבקש שיגיעו. את סעיף 2 יהיה צורך לקחת בקצב שלו, וזה כנראה לא יקרה בתוך סערת ההתחלה ותקופת העייפות הנוראה.

[ריש_גלית*]

מסכימה עם רוב הכותבות לפני. מה שאת עוברת - על כל היבטיו - רגיל ושכיח, וחבל שלא מצאנו עדיין דרכים מוצלחות מספיק להעביר את המידע הזה ובעיקר לעזור.
באופן אישי אני עברתי לידת בית קלה יחסית, היינו כבר הורים לילדה בת שנתיים וחצי אז היה לנו ניסיון, ובכל זאת על פני חודשים ארוכים הייתי מדוכדכת כמו שלא הייתי בחיים - ושנה וחצי אחרי זה אני עוד לא בטוחה שהכל סגור אצלי בקשר למה שעברתי. בעצם אני יודעת שלא. עובדה שאני כותבת לך כאן, מתוך הזדהות מלאה, אפילו שעברתי את זה אחרת.

חותמת על העצות:

• לצאת מהבית אפילו אם כרגע את צריכה להתארגן יום שלם - נפשית ומעשית - כדי לצאת לרבע שעה. ואפילו אם את מרגישה חנוקה ביישוב הקטן והנידח שלך ונראה לך שממילא אין לאן ללכת (אני הרגשתי ככה אפילו שגרתי בשכונה מבוקשת בצפון תל אביב).
• לישון עם התינוק באותה מיטה או עם מיטות מחוברות, להיניק בשכיבה (לוקח קצת זמן ללמוד את זה לפעמים, בעיקר עם יש לך ציצי-פיצי כמו שלי...), לא להחליף חיתול בלילה אם אין קקי (וגם עם קקי אפשר לישון עוד כמה שעות, לדעתי, אם העור שלו לא רגיש מאוד. לילדים שלי מעולם לא היתה תפרחת חיתולים, ותאמיני לי שכמות החיתולים שהחלפתי היתה בערך חצי ממה שממליצים. ואגב, ההמלצות הן בטח קנוניה של יצרני הטיטולים ממילא);
• לקבל עזרה ממי שרק אפשר. את אמורה לטפל בתינוק ותו לא. מישהו (השבט הלא-קיים) אמור לטפל בך ולעזור עם התינוק. אם אין בשום פנים מישהו שיכול לעזור (רצוי מישהי) מלבד בעלך - הוא צריך למצוא דרך לעזור. ואת צריכה למצוא דרך לדבר איתו על זה. ובכלל על "יחסיכם בשלושה לאן". אולי שיקרא פה כמו שמישהי הציעה.
• מנשא, מנשא, מנשא. בשבילו ובשבילך, וגם בשביל בעלך, שיתרגל עכשיו בחגים אם יש לכם קצת זמן לטייל יחד. רבע שעה בטח אפשר למצוא. תנוחת ערסול או בטן לבטן, את בטח יודעת.

חבל שאנחנו רחוקים כל כך. הייתי מתייצבת אצלך עכשיו. טוב, אולי לא ממש עכשיו (שלוש בבוקר). קבלי את ההצעה של אמא של תמרה! (אני לא מכירה אותה והיא לא מחלקת לי אחוזים מהרווחים (-: )

אמשיך לעקוב אחרי הדף הזה, ואת תמשיכי לגנוב זמן על המחשב (עם התינוק במנשא) ולדווח ולפרוק ולהתייעץ. אני מכורה חדשה לאתר ועוזרים לי פה כל הזמן!

חיזוקים וחיבוקים!

[ריש_גלית*]

מסכימה עם רוב הכותבות לפני. מה שאת עוברת - על כל היבטיו - רגיל ושכיח, וחבל שלא מצאנו עדיין דרכים מוצלחות מספיק להעביר את המידע הזה ובעיקר לעזור.
באופן אישי אני עברתי לידת בית קלה יחסית, היינו כבר הורים לילדה בת שנתיים וחצי אז היה לנו ניסיון, ובכל זאת על פני חודשים ארוכים הייתי מדוכדכת כמו שלא הייתי בחיים - ושנה וחצי אחרי זה אני עוד לא בטוחה שהכל סגור אצלי בקשר למה שעברתי. בעצם אני יודעת שלא. עובדה שאני כותבת לך כאן, מתוך הזדהות מלאה, אפילו שעברתי את זה אחרת.

חותמת על העצות:

• לצאת מהבית אפילו אם כרגע את צריכה להתארגן יום שלם - נפשית ומעשית - כדי לצאת לרבע שעה. ואפילו אם את מרגישה חנוקה ביישוב הקטן והנידח שלך ונראה לך שממילא אין לאן ללכת (אני הרגשתי ככה אפילו שגרתי בשכונה מבוקשת בצפון תל אביב).
• לישון עם התינוק באותה מיטה או עם מיטות מחוברות, להיניק בשכיבה (לוקח קצת זמן ללמוד את זה לפעמים, בעיקר עם יש לך ציצי-פיצי כמו שלי...), לא להחליף חיתול בלילה אם אין קקי (וגם עם קקי אפשר לישון עוד כמה שעות, לדעתי, אם העור שלו לא רגיש מאוד. לילדים שלי מעולם לא היתה תפרחת חיתולים, ותאמיני לי שכמות החיתולים שהחלפתי היתה בערך חצי ממה שממליצים. ואגב, ההמלצות הן בטח קנוניה של יצרני הטיטולים ממילא);
• לקבל עזרה ממי שרק אפשר. את אמורה לטפל בתינוק ותו לא. מישהו (השבט הלא-קיים) אמור לטפל בך ולעזור עם התינוק. אם אין בשום פנים מישהו שיכול לעזור (רצוי מישהי) מלבד בעלך - הוא צריך למצוא דרך לעזור. ואת צריכה למצוא דרך לדבר איתו על זה. ובכלל על "יחסיכם בשלושה לאן". אולי שיקרא פה כמו שמישהי הציעה.
• מנשא, מנשא, מנשא. בשבילו ובשבילך, וגם בשביל בעלך, שיתרגל עכשיו בחגים אם יש לכם קצת זמן לטייל יחד. רבע שעה בטח אפשר למצוא. תנוחת ערסול או בטן לבטן, את בטח יודעת.

חבל שאנחנו רחוקים כל כך. הייתי מתייצבת אצלך עכשיו. טוב, אולי לא ממש עכשיו (שלוש בבוקר). קבלי את ההצעה של אמא של תמרה! (אני לא מכירה אותה והיא לא מחלקת לי אחוזים מהרווחים (-: )

אמשיך לעקוב אחרי הדף הזה, ואת תמשיכי לגנוב זמן על המחשב (עם התינוק במנשא) ולדווח ולפרוק ולהתייעץ. אני מכורה חדשה לאתר ועוזרים לי פה כל הזמן!

חיזוקים וחיבוקים!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נזכרת אצלי, גם הנס קפה של הבוקר תמיד היה מגיע לפי קר, היה לי נו-רא קשה וילדתי שוב כשהגדולה הייתה בת שנה ורבע ו...אז הבנתי מה זה קושי. ועד היום אני שואלת את עצמי: מה היה כל כך קשה????
אבל זה קשה. ללא ספק. השינוי כל כך גדול והכל צריך להתארגן מחדש: הגוף שלך, הבית, סדר היום, הסידור בבית, היחסים במשפחה החדשה...בקיצור שלב לא קל במיוחד שההורמונים בגוף משתוללים לגמרי. ולא יודעת כמה את מודעת לזה כי רק אחרי שיוצאים מזה קולטים שההורמונים השתוללו. והם גורמים להכל להראות נורא. בוכים מכלום, עצובים מכלום וכדו'.
ונראה לי שעיקר הקושי זה הקשב הבלתי פוסק לנולד הרך (שמאוד זקוק לקשב הזה)., אבל בגלל שהכל חדש את נמצאת בדריכות יתר. יש איזה מתח בגלל שהכל נלמד ונרכש עכשיו.
בטוח שיעבור הזמן מעט ויהיה לך הרבה יותר קל ותהנו כולכם.
איזה כיף זה החיוך הראשון...
ו..מצטרפת לשאר הממליצות: לישון עם הילדים גם קל יותר וגם מאוד מהנה. (תחשבי על אמא חתולה והגורים שלה), ועדיך כמובן שיישן בצד שלך כי את האמא ואת בעלת האינסטינקטים...
זה כל כך עוצמתי לכל הכיוונים- להביא ילדים לעולם (רע וטוב, משחרר וכולא, משמח ומעציב וכו'). חוויה מדהימה!!!
מזל טוב. תהיו בריאים ושמחים. אמן.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נזכרת אצלי, גם הנס קפה של הבוקר תמיד היה מגיע לפי קר, היה לי נו-רא קשה וילדתי שוב כשהגדולה הייתה בת שנה ורבע ו...אז הבנתי מה זה קושי. ועד היום אני שואלת את עצמי: מה היה כל כך קשה????
אבל זה קשה. ללא ספק. השינוי כל כך גדול והכל צריך להתארגן מחדש: הגוף שלך, הבית, סדר היום, הסידור בבית, היחסים במשפחה החדשה...בקיצור שלב לא קל במיוחד שההורמונים בגוף משתוללים לגמרי. ולא יודעת כמה את מודעת לזה כי רק אחרי שיוצאים מזה קולטים שההורמונים השתוללו. והם גורמים להכל להראות נורא. בוכים מכלום, עצובים מכלום וכדו'.
ונראה לי שעיקר הקושי זה הקשב הבלתי פוסק לנולד הרך (שמאוד זקוק לקשב הזה)., אבל בגלל שהכל חדש את נמצאת בדריכות יתר. יש איזה מתח בגלל שהכל נלמד ונרכש עכשיו.
בטוח שיעבור הזמן מעט ויהיה לך הרבה יותר קל ותהנו כולכם.
איזה כיף זה החיוך הראשון...
ו..מצטרפת לשאר הממליצות: לישון עם הילדים גם קל יותר וגם מאוד מהנה. (תחשבי על אמא חתולה והגורים שלה), ועדיך כמובן שיישן בצד שלך כי את האמא ואת בעלת האינסטינקטים...
זה כל כך עוצמתי לכל הכיוונים- להביא ילדים לעולם (רע וטוב, משחרר וכולא, משמח ומעציב וכו'). חוויה מדהימה!!!
מזל טוב. תהיו בריאים ושמחים. אמן.

[אהבה_טהורה*]

שלום אני גרה בבקעה, אנחנו חדשים פה,
אני אחרי לידה [שלישית] התינוקת בת שלושה חודשים,
אם את רוצה ליצור איתי קשר אפשר דרך ה דף-בית-אישי שלי,
אני די בודדה פה ואשמח לחברה.

[אהבה_טהורה*]

שלום אני גרה בבקעה, אנחנו חדשים פה,
אני אחרי לידה [שלישית] התינוקת בת שלושה חודשים,
אם את רוצה ליצור איתי קשר אפשר דרך ה דף-בית-אישי שלי,
אני די בודדה פה ואשמח לחברה.

[אמא_מסתבר*]

שלום לכולן!
חשבתי למחוק את הדף כי הנחתי שהוא נשכח אי שם בבוידעם של באופן- ובכלל לא!

אני ממש הולכת לישון אז בזריזות כרגע:

אני רואה כמה הבעיה ה"ייחודית" ותמוהה שלי היא נחלת הכלל, ולכן מייד משנה את שם הדף.

למען ההגינות כמה מילות סינגור על הבעל הנהדר: הוא מת להיות איתנו יותר. ממסניף את הקטנציק בכל הזדמנות, אבל באת עובד נורא נורא קשה ומסביב לשעון בבית ובחוץ מכורח הנסיבות של חיינו כרגע. מקווה מאוד לשינוי (צפוי) וכמה שיותר מהר. עד אז נא לדעת- הוא משלנו (-:

טוב. היה חג. היה פדיון הבן. מלא אורחים ואז פתאופ שבת ומלא שקט. ישבנו שלושתנו. ב ש ק ט. היה נפלא.
ופתאום המציאות חזרה להיות מוכרת יותר.. מחר יום ראשון שוב כמובן, אבל אחרי שביקרתי באי של הנחת יומיים- אני מוכנה יותר לים של ההתמודדות באמצע השבוע..

אמא לתמרה ו אהבה טהורה יקרות- נשמע לי נהדר. (-:

לילה טוב לכולכן ותודה תודה על כל המילים החמות

[אמא_מסתבר*]

שלום לכולן!
חשבתי למחוק את הדף כי הנחתי שהוא נשכח אי שם בבוידעם של באופן- ובכלל לא!

אני ממש הולכת לישון אז בזריזות כרגע:

אני רואה כמה הבעיה ה"ייחודית" ותמוהה שלי היא נחלת הכלל, ולכן מייד משנה את שם הדף.

למען ההגינות כמה מילות סינגור על הבעל הנהדר: הוא מת להיות איתנו יותר. ממסניף את הקטנציק בכל הזדמנות, אבל באת עובד נורא נורא קשה ומסביב לשעון בבית ובחוץ מכורח הנסיבות של חיינו כרגע. מקווה מאוד לשינוי (צפוי) וכמה שיותר מהר. עד אז נא לדעת- הוא משלנו (-:

טוב. היה חג. היה פדיון הבן. מלא אורחים ואז פתאופ שבת ומלא שקט. ישבנו שלושתנו. ב ש ק ט. היה נפלא.
ופתאום המציאות חזרה להיות מוכרת יותר.. מחר יום ראשון שוב כמובן, אבל אחרי שביקרתי באי של הנחת יומיים- אני מוכנה יותר לים של ההתמודדות באמצע השבוע..

אמא לתמרה ו אהבה טהורה יקרות- נשמע לי נהדר. (-:

לילה טוב לכולכן ותודה תודה על כל המילים החמות

[לב*]

עד אז נא לדעת- הוא משלנו
זכורה לי התקופה הקשה.....(שהיתה ארוכה....)
ואיזה כיף לך שיש לך כזאת תמיכה מנשים (-:

[לב*]

עד אז נא לדעת- הוא משלנו
זכורה לי התקופה הקשה.....(שהיתה ארוכה....)
ואיזה כיף לך שיש לך כזאת תמיכה מנשים (-:

[אילה_בשדה_הדגן*]

מזל טוב!

מישהי כתבה על מנשא ואני ממש ממש בעד.
קחי מנשא טוב שמאפשר לקטנטן תנוחה עוברית ותתחילי בקטן.
5 דק' אפילו 3 דק' של משהו.
לפי הפליי לידי (יש מלא מידע באתר ).
את לא צריכה להספיק הרבה ובטח שלא לעשות הכל . את אחרי לידה .

מצד שני , אני לא חושבת שנוח לך לראות את עצמך במצב הזה לאורך זמן.
אולי מתגנבת ללב איזו חרדה : עד מתי זה ימשך ?, האם אני צודקת ?

כי להיות אמא זה לא אומר להיות מנוטרלת מהחיים.
זה בדיוק ההפך!
אני מקדימה ואומרת שלפי השקפת העולם שלי ,להיות אמא זה אומר שהגעת לגיל שבו את אמורה להיות מסוגלת להיות אדם בוגר וגם לטפל בתינוק.את לא חייבת להסכים עם זה בכלל , את אפילו יכולה למחוק.
אבל אם את מתחברת לפרשנות הזאת ,,
תראי איפה את מתחילה לארגן לעצמך סדר יום שבו כל יום את גם בטיפול בתינוק וגם בעשיה של אישה בוגרת.
והכי חשוב לשמור על ההדרגתיות .לעשות משהו קטן,לברך ולהודות לעצמך שאכן ביצעת את המשימה ולהדגיש בפני עצמך את העשיה .גם עשיה של דקות ספורות ולנוח ולהניק ולחתל וכ'

המלצה חמה :"עיקרון הרצף".
לשלב את התינוק בריתמוס של החיים, לאפשר לו לטעום את המציאות ולחוש אותך בתנועה שלך , כמו שהיה בהריון.

[אילה_בשדה_הדגן*]

מזל טוב!

מישהי כתבה על מנשא ואני ממש ממש בעד.
קחי מנשא טוב שמאפשר לקטנטן תנוחה עוברית ותתחילי בקטן.
5 דק' אפילו 3 דק' של משהו.
לפי הפליי לידי (יש מלא מידע באתר ).
את לא צריכה להספיק הרבה ובטח שלא לעשות הכל . את אחרי לידה .

מצד שני , אני לא חושבת שנוח לך לראות את עצמך במצב הזה לאורך זמן.
אולי מתגנבת ללב איזו חרדה : עד מתי זה ימשך ?, האם אני צודקת ?

כי להיות אמא זה לא אומר להיות מנוטרלת מהחיים.
זה בדיוק ההפך!
אני מקדימה ואומרת שלפי השקפת העולם שלי ,להיות אמא זה אומר שהגעת לגיל שבו את אמורה להיות מסוגלת להיות אדם בוגר וגם לטפל בתינוק.את לא חייבת להסכים עם זה בכלל , את אפילו יכולה למחוק.
אבל אם את מתחברת לפרשנות הזאת ,,
תראי איפה את מתחילה לארגן לעצמך סדר יום שבו כל יום את גם בטיפול בתינוק וגם בעשיה של אישה בוגרת.
והכי חשוב לשמור על ההדרגתיות .לעשות משהו קטן,לברך ולהודות לעצמך שאכן ביצעת את המשימה ולהדגיש בפני עצמך את העשיה .גם עשיה של דקות ספורות ולנוח ולהניק ולחתל וכ'

המלצה חמה :"עיקרון הרצף".
לשלב את התינוק בריתמוס של החיים, לאפשר לו לטעום את המציאות ולחוש אותך בתנועה שלך , כמו שהיה בהריון.

[באופן_לייט*]

העיצות שקיבלת פה הן טובות : להניק בשכיבה / תוך כדי עשיה של משהו אחר, לשלב את התינוק בחיים וכיו"ב הכל נכון יחד עם זה חשוב לי להוסיף - לוקח זמן ללמוד את זה. אני בשבועות הראשונים (חודשיים ~) הנקתי רק בישיבה רק בעמדת הנקה שהכנתי לי רק בזוית מסויימת זוכרת איך הבטתי נדהמת במונו נוקי שהניקה תוך כדי הליכה מהסלון למטבח, לוקח זמן לפתח מיומנות כמו בנהיגה - בהתחלה חושבים על זה אח"כ זה אוטומט. צריך לזכור שזה בוא יבוא - האוטומט הזה ואז באמת נהיה יותר קל.

משהו משלי - הצעיו לי B12 ואומגה3 - מונעי דיכאון וכעס וכו'. האמת? לקחתי ולא הרגשתי שינוי. מה כן עשה את ההבדל ?! שינה בעיני מה שחשוב זה למצוא את הדרך לישון כמה שעות רצופות במהלך היממה. איך ישנים? בתורות, בשעות לא קונבנציונליות (לוקח זמן להתרגל לזה) ממעיטים בשתית קפה ובאכילת שוקולד (מפריעים לישון) מביאים הביתה מישהו שיכול לתת לכם לישון בזמן ששומר על התינוק, מוותרים על מלאכות הבית הלא חשובות (שטיפת כלים רצפה כביסה וכו')

ואגב, שינה - את וגם הוא! אני יודעת שפה תמיד אומרים את תטפלי בתינוק והוא יטפל ביולדת אבל זה קצת משאיר את אבא במצב זנוח ומרוקן - גם הוא צריך מילוי מצברים. ובעיני חשוב שגם אבא יזכה למנוחה /תזונה טובה גם אצלו חל שינוי דרמטי - רגשי וטכני.

אנחנו לא דאגנו מספיק לאבא [אולי בגלל שקראתי בעיקר בבאופן ואף אחד לא מדבר על מה צריך אבא!?] אני מניחה שבשביל ליישם את זה צריך 2 דברים:
א) עזרה מבחוץ - כל מה שאפשר לבקש / לקנות זה הזמן! שיכינו לכם אוכל למקפיא - אפשר להקפיא הכל חוץ מתפו"א, שיכבסו לכם, ינקו את הבית, להזמין מהסופר משלוח כל מה שעולה בדעתך.
ב) להקדיש שעה לקביעת סדרי עדיפויות חדשים לטווח הקצר - כל מה שלא חייבים - לדחות! נדמה לי שכתבת שעברתם דירה , לי נראה חשוב לארגן חלק מהבית שיהיה לכם נעים אבל כל מה שפחות דחוף לסגור ב"חדר בלגן" ולארגן אח"כ כשתתאזנו (ייגמר העומס בעבודה שלו, מיומנות ניהול בית + תינוק תגדל אצל שניכם וכו').

כתבה אום אל קיצקיצ
הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות (ועוד הוסיפה פעמים ביקורת על בעלך)
מדבריה משתמע שקשיים הם אירוע חריג אך לא כך היא!! את בחברה טובה, רבות מאוד מרגישות כך, במיוחד מי שאין להן תמיכה "טבעית" (חברות ותיקות, בנות משפחה) לרובנו קשה לבקש עזרה מזרים, במיוחד כשאנחנו הכי זקוקות לה. כמו כן קשה מאוד להיות ממוקדת האמהות היא חוויה כל כך חדשה שהרבה פעמים את בכלל לא יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך,הדיכאון לא מוסיף ליכולות, יש איזה מעגל קשה שבו ההזדקקות גדלה והיכולת להעזר קטנה -חשוב לעשות כל מאמץ לשבור את המעגל אחת הדרכים היא להיות עם אנשים.
נתנו לך עיצה חשובה - לא משנה מי האנשים אני (גרה בעיר) הלכתי כל יום (כל יום!) לבית קפה שכונתי עם התינוקת במנשא / עגלה. כשהיה לי יומולדת כעבור חצי שנה הם היו הראשונים לומר לי מזלטוב [הייתי כ"כ שבוזה שחשבתי שזה פטאטי...] פשוט לראות בני אדם מבוגרים.

קומ"ג חילקה לשתי בעיות נפרדות . היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד
אני לא מסכימה עם ההפרדה אילו שני מוקדים של הקושי שתורמים זה לזה והפתרונות של האחד יפנו זמן ואנרגיה לפתרון האחר.
שניכם עמוסים עד מעל הראש באירועים חדשים ומשימות חדשות זה לא משאיר לכם זמן לקשר בינכם, גם אנחנו חווינו את זה (כמו רבים וטובים! אחד ממכרי, שרוצה הרבה ילדים, אמר לאשתו שהסיבה היחידה שהוא מתלבט לגבי הרביעי זה התקופות האלו של "אחרי הלידה"). וכשאין לך זמן לעצמך קשה לפרגן לבנזוג.
בתקופה הזו של "אחרי הלידה" מצאתי את עצמי מתחשבנת איתו על כמה כלים כל אחד שטף (לא מיד אחרי, אבל זה הגיע), וכועסת, כל הזמן כועסת עליו לקח לנו קרוב לשנה למצוא את האיזון החדש, לזהות את המשימות החדשות שיש בבית שלנו ולחלקן מחדש, לשנות סדרי עדיפות (הרבה פחות נקי אצלנו) ובכלל למצוא את האיזון החדש.

אישי אמר לי בזמנו "אחרי הלידה החיים שלי השתנו אבל לך החליפו את החיים" בעיני זה משפט מדוייק. לוקח הרבה זמן עד שמצאתי לי "חיים חדשים" איזון חדש בין מי שהייתי ומי שאני והתהליך עדיין מתרחש (הגדולה בת שנתים וחצי הקטן בו חצי שנה).

משהו טוב יצא מהביקורת שכתבו עליו (מודה שלא הבנתי למה היא נכתבה, בעיני את מתארת איש שעושה הכל בכל החזיתות) - יצאת להגנתו, זה העלה אצלך את זה שהוא ואת הצורך לומר את זה [כדאי לומר גם לו ]

ותזכרי - הכל עובר! הכל משתנה מאוד מהר, ההסתגלות בוא תבוא! זה נהיה יותר קל!!!!!!!!!!!

לכי לישון מה את עושה מול המחשב

[באופן_לייט*]

העיצות שקיבלת פה הן טובות : להניק בשכיבה / תוך כדי עשיה של משהו אחר, לשלב את התינוק בחיים וכיו"ב הכל נכון יחד עם זה חשוב לי להוסיף - לוקח זמן ללמוד את זה. אני בשבועות הראשונים (חודשיים ~) הנקתי רק בישיבה רק בעמדת הנקה שהכנתי לי רק בזוית מסויימת זוכרת איך הבטתי נדהמת במונו נוקי שהניקה תוך כדי הליכה מהסלון למטבח, לוקח זמן לפתח מיומנות כמו בנהיגה - בהתחלה חושבים על זה אח"כ זה אוטומט. צריך לזכור שזה בוא יבוא - האוטומט הזה ואז באמת נהיה יותר קל.

משהו משלי - הצעיו לי B12 ואומגה3 - מונעי דיכאון וכעס וכו'. האמת? לקחתי ולא הרגשתי שינוי. מה כן עשה את ההבדל ?! שינה בעיני מה שחשוב זה למצוא את הדרך לישון כמה שעות רצופות במהלך היממה. איך ישנים? בתורות, בשעות לא קונבנציונליות (לוקח זמן להתרגל לזה) ממעיטים בשתית קפה ובאכילת שוקולד (מפריעים לישון) מביאים הביתה מישהו שיכול לתת לכם לישון בזמן ששומר על התינוק, מוותרים על מלאכות הבית הלא חשובות (שטיפת כלים רצפה כביסה וכו')

ואגב, שינה - את וגם הוא! אני יודעת שפה תמיד אומרים את תטפלי בתינוק והוא יטפל ביולדת אבל זה קצת משאיר את אבא במצב זנוח ומרוקן - גם הוא צריך מילוי מצברים. ובעיני חשוב שגם אבא יזכה למנוחה /תזונה טובה גם אצלו חל שינוי דרמטי - רגשי וטכני.

אנחנו לא דאגנו מספיק לאבא [אולי בגלל שקראתי בעיקר בבאופן ואף אחד לא מדבר על מה צריך אבא!?] אני מניחה שבשביל ליישם את זה צריך 2 דברים:
א) עזרה מבחוץ - כל מה שאפשר לבקש / לקנות זה הזמן! שיכינו לכם אוכל למקפיא - אפשר להקפיא הכל חוץ מתפו"א, שיכבסו לכם, ינקו את הבית, להזמין מהסופר משלוח כל מה שעולה בדעתך.
ב) להקדיש שעה לקביעת סדרי עדיפויות חדשים לטווח הקצר - כל מה שלא חייבים - לדחות! נדמה לי שכתבת שעברתם דירה , לי נראה חשוב לארגן חלק מהבית שיהיה לכם נעים אבל כל מה שפחות דחוף לסגור ב"חדר בלגן" ולארגן אח"כ כשתתאזנו (ייגמר העומס בעבודה שלו, מיומנות ניהול בית + תינוק תגדל אצל שניכם וכו').

כתבה אום אל קיצקיצ
הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות (ועוד הוסיפה פעמים ביקורת על בעלך)
מדבריה משתמע שקשיים הם אירוע חריג אך לא כך היא!! את בחברה טובה, רבות מאוד מרגישות כך, במיוחד מי שאין להן תמיכה "טבעית" (חברות ותיקות, בנות משפחה) לרובנו קשה לבקש עזרה מזרים, במיוחד כשאנחנו הכי זקוקות לה. כמו כן קשה מאוד להיות ממוקדת האמהות היא חוויה כל כך חדשה שהרבה פעמים את בכלל לא יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך,הדיכאון לא מוסיף ליכולות, יש איזה מעגל קשה שבו ההזדקקות גדלה והיכולת להעזר קטנה -חשוב לעשות כל מאמץ לשבור את המעגל אחת הדרכים היא להיות עם אנשים.
נתנו לך עיצה חשובה - לא משנה מי האנשים אני (גרה בעיר) הלכתי כל יום (כל יום!) לבית קפה שכונתי עם התינוקת במנשא / עגלה. כשהיה לי יומולדת כעבור חצי שנה הם היו הראשונים לומר לי מזלטוב [הייתי כ"כ שבוזה שחשבתי שזה פטאטי...] פשוט לראות בני אדם מבוגרים.

קומ"ג חילקה לשתי בעיות נפרדות . היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד
אני לא מסכימה עם ההפרדה אילו שני מוקדים של הקושי שתורמים זה לזה והפתרונות של האחד יפנו זמן ואנרגיה לפתרון האחר.
שניכם עמוסים עד מעל הראש באירועים חדשים ומשימות חדשות זה לא משאיר לכם זמן לקשר בינכם, גם אנחנו חווינו את זה (כמו רבים וטובים! אחד ממכרי, שרוצה הרבה ילדים, אמר לאשתו שהסיבה היחידה שהוא מתלבט לגבי הרביעי זה התקופות האלו של "אחרי הלידה"). וכשאין לך זמן לעצמך קשה לפרגן לבנזוג.
בתקופה הזו של "אחרי הלידה" מצאתי את עצמי מתחשבנת איתו על כמה כלים כל אחד שטף (לא מיד אחרי, אבל זה הגיע), וכועסת, כל הזמן כועסת עליו לקח לנו קרוב לשנה למצוא את האיזון החדש, לזהות את המשימות החדשות שיש בבית שלנו ולחלקן מחדש, לשנות סדרי עדיפות (הרבה פחות נקי אצלנו) ובכלל למצוא את האיזון החדש.

אישי אמר לי בזמנו "אחרי הלידה החיים שלי השתנו אבל לך החליפו את החיים" בעיני זה משפט מדוייק. לוקח הרבה זמן עד שמצאתי לי "חיים חדשים" איזון חדש בין מי שהייתי ומי שאני והתהליך עדיין מתרחש (הגדולה בת שנתים וחצי הקטן בו חצי שנה).

משהו טוב יצא מהביקורת שכתבו עליו (מודה שלא הבנתי למה היא נכתבה, בעיני את מתארת איש שעושה הכל בכל החזיתות) - יצאת להגנתו, זה העלה אצלך את זה שהוא ואת הצורך לומר את זה [כדאי לומר גם לו ]

ותזכרי - הכל עובר! הכל משתנה מאוד מהר, ההסתגלות בוא תבוא! זה נהיה יותר קל!!!!!!!!!!!

לכי לישון מה את עושה מול המחשב

[אסתר_ל*]

מזדהה עמוקות....... לי היה נראה שכולם נטשו אותנו,(טוב, נו, אותי....)

נראה לי שמאז הלידה (3 חודשים), רק עכשיו הערפל מתחיל להצטלל, והכשרון שאני מפתחת בהתמדה ,יומיום- חברותיות....

פשוט יוצאת עם הקטן ומתקשרת עם כל מה שזז.....

אבל נשמע לי ששלושה שבועות זה עדיין הזמן לנוח במיטה, להניק, לבהות, ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...
אה, שכחתי, ולחוש רגשי אשמה עמוקים על החידלון הזה.....

חוצמזה- תוותרי על המחסומים- תתקשרי, תדברי, תבכי (זה ההורמונים....תנצלי אותם....), ובעיקר תעיזי לחפש שותפות חדשות לדרך האימהות , בעולמנו המודרני והמתקדם- התפקיד החשוב ביותר בעולם- נשאר הרבה לבד.....

אנחנו עוברים לירושלים- מוזמנת לגמרי, (תפסיקי עם הלאנעים לי..)

אהבה גדולה לך, ולכל הזאבות הבודדות......

[אסתר_ל*]

מזדהה עמוקות....... לי היה נראה שכולם נטשו אותנו,(טוב, נו, אותי....)

נראה לי שמאז הלידה (3 חודשים), רק עכשיו הערפל מתחיל להצטלל, והכשרון שאני מפתחת בהתמדה ,יומיום- חברותיות....

פשוט יוצאת עם הקטן ומתקשרת עם כל מה שזז.....

אבל נשמע לי ששלושה שבועות זה עדיין הזמן לנוח במיטה, להניק, לבהות, ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...
אה, שכחתי, ולחוש רגשי אשמה עמוקים על החידלון הזה.....

חוצמזה- תוותרי על המחסומים- תתקשרי, תדברי, תבכי (זה ההורמונים....תנצלי אותם....), ובעיקר תעיזי לחפש שותפות חדשות לדרך האימהות , בעולמנו המודרני והמתקדם- התפקיד החשוב ביותר בעולם- נשאר הרבה לבד.....

אנחנו עוברים לירושלים- מוזמנת לגמרי, (תפסיקי עם הלאנעים לי..)

אהבה גדולה לך, ולכל הזאבות הבודדות......

[טלי_מא*]

ראי גם תמיכה באמהות טריות

[טלי_מא*]

ראי גם תמיכה באמהות טריות

[חגית_ל*]

כנ"ל אצלי, חודשיים אחרי הלידה, קשה-קשה-קשה! וזה עוד כשהבעל כן בבית וכשיש עוד 2 ילדות שמשתדלות לעזור.
אבל אני היא זו שמניקה, זו שלא ישנה, זו שמפשפשת וברוב הזמן גם נושאת את ה6-7 ק"ג על הכתף, זו שמבשלת - כי אני אוהבת איך שאני מבשלת - לא הרבה מדי כי הבנות מעדיפות אוכל קר וגם הגבר מנסה את כשרונו בנושא, זאת ש-'אמא תראי!' ו-'היא אמרה לי' - ואפשר גם לדבר על חיתולים צואים שצריך לשפשף לפני הכביסה (מזל שאת רוב הקקים אני תופסת ומה שיש זה בעיקר פיפים, שחצי מהם אני מפספסת, תלוי במידת העייפות) וכלים בכיור ובגדים לכביסה וכו'.
אז מתי זה ייגמר?????
בגילי המופלג, 45, כבר יש בערך הערכת זמן, גם הזמן עובר מהר יותר בגיל הזה אני כבר יודעת שמדובר "רק" בכמה חודשים קשים וזהווווווווו.
ויש גם הנאות מהמתוקה!

[חגית_ל*]

כנ"ל אצלי, חודשיים אחרי הלידה, קשה-קשה-קשה! וזה עוד כשהבעל כן בבית וכשיש עוד 2 ילדות שמשתדלות לעזור.
אבל אני היא זו שמניקה, זו שלא ישנה, זו שמפשפשת וברוב הזמן גם נושאת את ה6-7 ק"ג על הכתף, זו שמבשלת - כי אני אוהבת איך שאני מבשלת - לא הרבה מדי כי הבנות מעדיפות אוכל קר וגם הגבר מנסה את כשרונו בנושא, זאת ש-'אמא תראי!' ו-'היא אמרה לי' - ואפשר גם לדבר על חיתולים צואים שצריך לשפשף לפני הכביסה (מזל שאת רוב הקקים אני תופסת ומה שיש זה בעיקר פיפים, שחצי מהם אני מפספסת, תלוי במידת העייפות) וכלים בכיור ובגדים לכביסה וכו'.
אז מתי זה ייגמר?????
בגילי המופלג, 45, כבר יש בערך הערכת זמן, גם הזמן עובר מהר יותר בגיל הזה אני כבר יודעת שמדובר "רק" בכמה חודשים קשים וזהווווווווו.
ויש גם הנאות מהמתוקה!

[חגית_ל*]

מצד שני, קשה לי מאד 'לקבל עזרה'. אפילו כשדימיינתי את עצמי עוזרת ליולדת אחרת בבניין בסוף התביישתי 'להכנס להם לחיים'.
זה לא כמו כשגדלים בשבט ומכירים את כולם היטב מילדות ונמצאים כל הזמן ביחד ורגילים לעזור ולהעזר אחת בשנייה ולעשות מטלות יחד בדרך קבועה לכולן.
אנחנו ויתרנו על זה בחברה המודרנית ואני כבר מצטערת בשביל הבנות שלי שלא גדלות ככה ובטח יגורו במרחק אחת מהשנייה וגם להן יהיה קשה.

[חגית_ל*]

מצד שני, קשה לי מאד 'לקבל עזרה'. אפילו כשדימיינתי את עצמי עוזרת ליולדת אחרת בבניין בסוף התביישתי 'להכנס להם לחיים'.
זה לא כמו כשגדלים בשבט ומכירים את כולם היטב מילדות ונמצאים כל הזמן ביחד ורגילים לעזור ולהעזר אחת בשנייה ולעשות מטלות יחד בדרך קבועה לכולן.
אנחנו ויתרנו על זה בחברה המודרנית ואני כבר מצטערת בשביל הבנות שלי שלא גדלות ככה ובטח יגורו במרחק אחת מהשנייה וגם להן יהיה קשה.

[אילה_בשדה_הדגן*]

חגית ל,
הכי טוב לעשות שינוי בהווה.
(קיפלתי כביסה וחשבתי על המשפט הזה , יש לו כל מני ורסיות).

הקושי בהווה ,העומס הרב , המחשבה הטורדנית לגביי איך זה היה יכול להיות(הרבה אני קוראת פה על אידיאליזציה של השבט) , איך במו ידינו אנחנו מדרדרים את הילדים והחברה בכלל הרחק הרחק ממקום סביר ואנושי.

זה לא חייב להיות ככה , זה בחירה.

אני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה , אבל אולי זה לא מה שאת זקוקה לו.

אם העתיד של הבנות שלך והמחשבה על היחסים בינהן והקשיים שיהיו להן כנשים וכאמהות מטרידים אותך , תשחררי את המחשבה הזו.את יכולה להחיף אותה במחשבה אחרת , את יכולה פשוט לא לחשוב על זה ולא לשקוע בזה ,לראות אותן כמו שתי ילדות .הווה.

דרך אגב,לי נראה שעינין הפישפושים הוא מסובך מאוד .חברה טובה שראיתי אותה בדרך הזאת היתה גם כן במצב לא פשוט(וליתר דיוק , קרועה).מה שאני חושבת הוא שהשיטה /הדרך הזו תובענית מאוד ואני חושבת שזה מתאים אם
א. יש לך עזרה בשאר הדברים(כביסה , בישולים , ילדים גדולים,,)
ב. הספקת לישון באותו לילה פחות או יותר וגם צהרים.כלומר , תעשי את זה כשזה מתאים לך ולא על בסיס קבוע.

הדבר הכי חשוב בעיתות משבר והפוסט פורטום הוא משבר נורמטיבי , לפי דעתי :
לערוך סדרי עדיפיות וסדרי קדימיות.
לשחרר
לשחרר
ולשחרר מעצמך את המיותר.

[אילה_בשדה_הדגן*]

חגית ל,
הכי טוב לעשות שינוי בהווה.
(קיפלתי כביסה וחשבתי על המשפט הזה , יש לו כל מני ורסיות).

הקושי בהווה ,העומס הרב , המחשבה הטורדנית לגביי איך זה היה יכול להיות(הרבה אני קוראת פה על אידיאליזציה של השבט) , איך במו ידינו אנחנו מדרדרים את הילדים והחברה בכלל הרחק הרחק ממקום סביר ואנושי.

זה לא חייב להיות ככה , זה בחירה.

אני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה , אבל אולי זה לא מה שאת זקוקה לו.

אם העתיד של הבנות שלך והמחשבה על היחסים בינהן והקשיים שיהיו להן כנשים וכאמהות מטרידים אותך , תשחררי את המחשבה הזו.את יכולה להחיף אותה במחשבה אחרת , את יכולה פשוט לא לחשוב על זה ולא לשקוע בזה ,לראות אותן כמו שתי ילדות .הווה.

דרך אגב,לי נראה שעינין הפישפושים הוא מסובך מאוד .חברה טובה שראיתי אותה בדרך הזאת היתה גם כן במצב לא פשוט(וליתר דיוק , קרועה).מה שאני חושבת הוא שהשיטה /הדרך הזו תובענית מאוד ואני חושבת שזה מתאים אם
א. יש לך עזרה בשאר הדברים(כביסה , בישולים , ילדים גדולים,,)
ב. הספקת לישון באותו לילה פחות או יותר וגם צהרים.כלומר , תעשי את זה כשזה מתאים לך ולא על בסיס קבוע.

הדבר הכי חשוב בעיתות משבר והפוסט פורטום הוא משבר נורמטיבי , לפי דעתי :
לערוך סדרי עדיפיות וסדרי קדימיות.
לשחרר
לשחרר
ולשחרר מעצמך את המיותר.

[חגית_ל*]

מה לעשות שאין כ"כ דברים מיותרים אחרי שמשחררים ספונג'ה
גם ילדים גדולים צריכים את אמא, ואמנם נאלצים להסתפק בהרבה פחות ממנה והרבה אבא, שזה לא רע בכלל.
פישפושים זה כמובן כולל פיספוסים וגם זה בסדר. אני ממש לא באה לעצמי בטענות. זו דרך חיים ולא עניין של החלטה שהיום זה כן מתאים לי ומחר לא ומחרתיים כן.
וזה לא שאני שקועה בדאגות לגבי הבנות. הבאתי אותן כדוגמא ושירטטתי תמונת מצב שמתארת את כותרת הדף הזה, ולדעתי בימינו אין מצב של בחירה בנושא - או שהבחירה שהתכוונת אליה היא פשוט לא לחשוב על הדברים כי הם בינכה לא ברי שינוי, שזו בהחלט בחירה שיכולה להיות בכל תחום בחיים.

[חגית_ל*]

מה לעשות שאין כ"כ דברים מיותרים אחרי שמשחררים ספונג'ה
גם ילדים גדולים צריכים את אמא, ואמנם נאלצים להסתפק בהרבה פחות ממנה והרבה אבא, שזה לא רע בכלל.
פישפושים זה כמובן כולל פיספוסים וגם זה בסדר. אני ממש לא באה לעצמי בטענות. זו דרך חיים ולא עניין של החלטה שהיום זה כן מתאים לי ומחר לא ומחרתיים כן.
וזה לא שאני שקועה בדאגות לגבי הבנות. הבאתי אותן כדוגמא ושירטטתי תמונת מצב שמתארת את כותרת הדף הזה, ולדעתי בימינו אין מצב של בחירה בנושא - או שהבחירה שהתכוונת אליה היא פשוט לא לחשוב על הדברים כי הם בינכה לא ברי שינוי, שזו בהחלט בחירה שיכולה להיות בכל תחום בחיים.

[אמא_מסתבר*]

ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...
D-: D-: משפט ענק ביותר..

אל תישאלו איזה התגשמות חלומות!
רק נגמר החג ונהייתי חולה קודחת מחום, והבעל נאלץ סופית לוותר על שינה ולצנן אותי עם קומפרסים כל הלילה, ואז! אמא שלי הגיעה בבוקר עם סירים ובישלה לי מרקים ועשתה כלים וכביסה ואירגונים, שמרה על המתוק בזמן שישנתי.
מה אני עשיתי?
ישנתי, הנקתי, בהיתי (..שיחזרתי רגעי איימה וכו..(-:) ), ונהייתי כזאת נחמדה לעולם פתאום.
פשוט תענוג. היה שווה כל קומפרס..
יש לי תחושה פתאום שיש מצב שפשוט מאנתי להיפרד מהתענוג חג הזה של יחד ולנוח וביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".

התחלתי קצת להכין את הקרקע למתי שאמא שלי תלך (מחר-מחרתיים), למרות ששוב יש חג ושוב שבת, אבל בכל זאת לכל שבת יש מוצאי שבת(פיכס של משפט מהעבר p-: ).

קצת גיששתי ביישוב ונהייתי סוציאלית ובכל זאת יש כאן 3 נשים שיכולות להיות סוג של חברות שלי..

וגם דיברתי עם בחורה שאני מכירה ביישוב לא רחוק והזמנתי את עצמי לגינה הציבורית איתה ועם הילדים שלה (אצלנו אין גינות, בתי קפה, מכולת או נפש חיה סתם ככה בחוץ. יישוב ממש זעיר) (ומנוכר- אבל זה כבר לדף אחר..)
ושם יש עוד נשים ואפילו כמה גינות! (-:

אני מרגישה שהפרק הקודם שבו הייתי קודם הסתיים, התחיל מין פרק קצר של אגירת כוחות ושמחה, ובהכרח יגיע פרק חדש שוב בסוף התקופה הזאת.
אני מאחלת לעצמי ועובדת על זה שהפרק הבא יהיה מוצלח יותר, שאני אהיה פחות חסרת אונים ובשוק מהמציאות החדשה.

שולחת כוחות לכל האימהות הטריות יותר ופחות (ושעוד לא גם) שפה
לילה טוב

[אמא_מסתבר*]

ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...
D-: D-: משפט ענק ביותר..

אל תישאלו איזה התגשמות חלומות!
רק נגמר החג ונהייתי חולה קודחת מחום, והבעל נאלץ סופית לוותר על שינה ולצנן אותי עם קומפרסים כל הלילה, ואז! אמא שלי הגיעה בבוקר עם סירים ובישלה לי מרקים ועשתה כלים וכביסה ואירגונים, שמרה על המתוק בזמן שישנתי.
מה אני עשיתי?
ישנתי, הנקתי, בהיתי (..שיחזרתי רגעי איימה וכו..(-:) ), ונהייתי כזאת נחמדה לעולם פתאום.
פשוט תענוג. היה שווה כל קומפרס..
יש לי תחושה פתאום שיש מצב שפשוט מאנתי להיפרד מהתענוג חג הזה של יחד ולנוח וביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".

התחלתי קצת להכין את הקרקע למתי שאמא שלי תלך (מחר-מחרתיים), למרות ששוב יש חג ושוב שבת, אבל בכל זאת לכל שבת יש מוצאי שבת(פיכס של משפט מהעבר p-: ).

קצת גיששתי ביישוב ונהייתי סוציאלית ובכל זאת יש כאן 3 נשים שיכולות להיות סוג של חברות שלי..

וגם דיברתי עם בחורה שאני מכירה ביישוב לא רחוק והזמנתי את עצמי לגינה הציבורית איתה ועם הילדים שלה (אצלנו אין גינות, בתי קפה, מכולת או נפש חיה סתם ככה בחוץ. יישוב ממש זעיר) (ומנוכר- אבל זה כבר לדף אחר..)
ושם יש עוד נשים ואפילו כמה גינות! (-:

אני מרגישה שהפרק הקודם שבו הייתי קודם הסתיים, התחיל מין פרק קצר של אגירת כוחות ושמחה, ובהכרח יגיע פרק חדש שוב בסוף התקופה הזאת.
אני מאחלת לעצמי ועובדת על זה שהפרק הבא יהיה מוצלח יותר, שאני אהיה פחות חסרת אונים ובשוק מהמציאות החדשה.

שולחת כוחות לכל האימהות הטריות יותר ופחות (ושעוד לא גם) שפה
לילה טוב

[תמרוש_רוש]

_אין לי אומץ עוד ממש לבקש עזרה. ועוד מאנשים יקרים שלא מכירים אותי.
רק הייתי רוצה לא לקחת על עצמי שום משימה. רק להתקיים כאמא עכשיו וזהו. אבל המציאות שלנו לא מאפשרת את זה ואני מנסה ומתייאשת ושוב ככה במעגלים כאלה._

אני חושבת שזו היתה רותי קרני הורוביץ, שכתבה על כך שהדרך היחידה באקלים התרבותי שלנו לקבל עזרה אחרי הלידה, זה להגדיר את עצמך כמי שנכשלה ב"להסתדר לבד".
וזה עוול איום ונורא.
התעללות בנשים, פשוטו כמשמעו.
מתוקתי, את לא אמורה להסתדר לבד בשבועות האלה. אף אחת לא אמורה. המצב מספיק קשה ומייאש גם לנשים עם תינוק-טוב-הנקה-בסדר שהבעל לוקח "רק" שבוע חופש ואחר כך חוזר לעבוד 8-5 (ולא יותר).
במצב שתיארת? על אחת כמה וכמה.

ביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".
כן, זו היתה התפתחות צפויה... כשאין ברירה אחרת אז גם מחלה עם חום הולך. אשרייך וטוב לך שמחלת חום הספיקה, שמצבך לא גרוע יותר ממה שהוא, ושלא סידרת לעצמך רגל שבורה (כי זה מה שקרה לחברה שלי, שנמצאת ונמצאה בהזדקקות מטורפת ללא היענות. פשוט שברה רגל - וכשדיברנו עם בעלה כששמענו את החדשות הוא אמר "לא, לא צריך עזרה, חשוב שנלמד להסתדר בעצמנו" :-().

מאחלת לך רק שיפור ושיפור (אין לי ספק שאת על הדרך הנכונה), ושתפיצי את הידע היקר הזה שרכשת בין כל הקדם-אמהות שאת פוגשת ותפגשי בעתיד. מתישהו עוד נצליח להכניס לעצמנו (קיבוצית) את המודעות הזאת על חודשי הפוסט...

[תמרוש_רוש]

_אין לי אומץ עוד ממש לבקש עזרה. ועוד מאנשים יקרים שלא מכירים אותי.
רק הייתי רוצה לא לקחת על עצמי שום משימה. רק להתקיים כאמא עכשיו וזהו. אבל המציאות שלנו לא מאפשרת את זה ואני מנסה ומתייאשת ושוב ככה במעגלים כאלה._

אני חושבת שזו היתה רותי קרני הורוביץ, שכתבה על כך שהדרך היחידה באקלים התרבותי שלנו לקבל עזרה אחרי הלידה, זה להגדיר את עצמך כמי שנכשלה ב"להסתדר לבד".
וזה עוול איום ונורא.
התעללות בנשים, פשוטו כמשמעו.
מתוקתי, את לא אמורה להסתדר לבד בשבועות האלה. אף אחת לא אמורה. המצב מספיק קשה ומייאש גם לנשים עם תינוק-טוב-הנקה-בסדר שהבעל לוקח "רק" שבוע חופש ואחר כך חוזר לעבוד 8-5 (ולא יותר).
במצב שתיארת? על אחת כמה וכמה.

ביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".
כן, זו היתה התפתחות צפויה... כשאין ברירה אחרת אז גם מחלה עם חום הולך. אשרייך וטוב לך שמחלת חום הספיקה, שמצבך לא גרוע יותר ממה שהוא, ושלא סידרת לעצמך רגל שבורה (כי זה מה שקרה לחברה שלי, שנמצאת ונמצאה בהזדקקות מטורפת ללא היענות. פשוט שברה רגל - וכשדיברנו עם בעלה כששמענו את החדשות הוא אמר "לא, לא צריך עזרה, חשוב שנלמד להסתדר בעצמנו" :-().

מאחלת לך רק שיפור ושיפור (אין לי ספק שאת על הדרך הנכונה), ושתפיצי את הידע היקר הזה שרכשת בין כל הקדם-אמהות שאת פוגשת ותפגשי בעתיד. מתישהו עוד נצליח להכניס לעצמנו (קיבוצית) את המודעות הזאת על חודשי הפוסט...

[חגית_ל*]

לי גם היה חום בערב יום כיפור, לקח יומיים להבריא ועדיין עשיתי מה שצריך, אח"כ יקירי היה עם חום יום אחד ואח"כ הבינונית שלי היתה חולה בערב סוכות וחוץ מזה כבר חודש אני כבר סוחבת פריחה שמגרדת בטירוף! בעיקר כשחם ולח.סיוט.
ומשום מה אני לא מרגישה סוף העולם מצליחה להתמודד. @}

[חגית_ל*]

לי גם היה חום בערב יום כיפור, לקח יומיים להבריא ועדיין עשיתי מה שצריך, אח"כ יקירי היה עם חום יום אחד ואח"כ הבינונית שלי היתה חולה בערב סוכות וחוץ מזה כבר חודש אני כבר סוחבת פריחה שמגרדת בטירוף! בעיקר כשחם ולח.סיוט.
ומשום מה אני לא מרגישה סוף העולם מצליחה להתמודד. @}

[לב*]

טוב לקרוא שהמצב מתבהר ואת חשה מחוזקת יותר,
מאחלת לך קשר פורה עם עוד אמהות נוספות @}

[לב*]

טוב לקרוא שהמצב מתבהר ואת חשה מחוזקת יותר,
מאחלת לך קשר פורה עם עוד אמהות נוספות @}

[אמא_מסתבר*]

קראתי שוב את הדף ונזכרתי כמה מסובך וקשה ובלגן זה היה.
איזה כיף שאפשר להגיד היה .
המציאות שלנו שוב נראית כלכך ידידותית והאוצר הקטן..נו. מה אפשר להגיד..

לכל האמהות שקוראות את הדף הזה דרך המסך המעורפל הזה של אחרי לידה - זה באמת עובר

[אמא_מסתבר*]

קראתי שוב את הדף ונזכרתי כמה מסובך וקשה ובלגן זה היה.
איזה כיף שאפשר להגיד היה .
המציאות שלנו שוב נראית כלכך ידידותית והאוצר הקטן..נו. מה אפשר להגיד..

לכל האמהות שקוראות את הדף הזה דרך המסך המעורפל הזה של אחרי לידה - זה באמת עובר

[אום_אל_קיצקיצ*]

איזה יופי @}

[אום_אל_קיצקיצ*]

איזה יופי @}

[או_רורה*]

אבל איך אפשר לגור ביישוב כזה בכלל? בלי דום דבר לעשות או לחוות, בלי כלום.... אפשר להשתגע....

בכל מקרה כל כך שמחה בשבילך!

[או_רורה*]

אבל איך אפשר לגור ביישוב כזה בכלל? בלי דום דבר לעשות או לחוות, בלי כלום.... אפשר להשתגע....

בכל מקרה כל כך שמחה בשבילך!

[פרח_בודד*]

מקוה שמתאים לדף הזה..

גם אני חצי שנה אחרי הריון לא קל ולידה.
מה שהכי קשה לי - אני כועסת די בקלות על כל שטות.
לא סתם. ממש מתפוצצת מעצבים.
כעס בעוצמות שאני לא מכירה.
והנפגעים העיקריים הם בעלי והילד שלי שאוטוטו בן 3.
אני מנסה לא לכעוס אבל מרגישה שזה קצת בלתי נשלט.
יש לכן עיצות? תובנות?
אשמח מאוד לחזור לרגיעה שהייתה.

[פרח_בודד*]

מקוה שמתאים לדף הזה..

גם אני חצי שנה אחרי הריון לא קל ולידה.
מה שהכי קשה לי - אני כועסת די בקלות על כל שטות.
לא סתם. ממש מתפוצצת מעצבים.
כעס בעוצמות שאני לא מכירה.
והנפגעים העיקריים הם בעלי והילד שלי שאוטוטו בן 3.
אני מנסה לא לכעוס אבל מרגישה שזה קצת בלתי נשלט.
יש לכן עיצות? תובנות?
אשמח מאוד לחזור לרגיעה שהייתה.

[אהבה_טהורה*]

שלום פרח בודד, באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה? אחרי לידה ובעיקר עם ילד שני [ הרי פתאום יש שניים לטיפולך] מה שאת מתארת הוא מאוד נפוץ ומראה בדרך כלל על השינויים ההורמונלים שחלים בהריון לידה ושנה אחרי וגם על חוסר איזון בשינה ובתזונה, אני יכולה לספר לך שגם לי היה מאוד קשה אחרי הלידה השניה, אולי זה יעזור לך להרגיש שאת לא לבד ואני אוסיף בציטוט
זה באמת עובר
לא יאומן נכון? ובטח תכף יכנסו לכאן נשים נפלאות לעטוף, לחבק ולתמוך ולתת

עיצות? תובנות? בינתיים קחי עוד ונשימה עמוקה @}

[אהבה_טהורה*]

שלום פרח בודד, באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה? אחרי לידה ובעיקר עם ילד שני [ הרי פתאום יש שניים לטיפולך] מה שאת מתארת הוא מאוד נפוץ ומראה בדרך כלל על השינויים ההורמונלים שחלים בהריון לידה ושנה אחרי וגם על חוסר איזון בשינה ובתזונה, אני יכולה לספר לך שגם לי היה מאוד קשה אחרי הלידה השניה, אולי זה יעזור לך להרגיש שאת לא לבד ואני אוסיף בציטוט
זה באמת עובר
לא יאומן נכון? ובטח תכף יכנסו לכאן נשים נפלאות לעטוף, לחבק ולתמוך ולתת

עיצות? תובנות? בינתיים קחי עוד ונשימה עמוקה @}

[ההולכת_בדרכים*]

שלום פרח בודד?, באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה?

גמני כאן כדי להקשיב לך, ומוסיפה שאלה - איך היתה הלידה? גם לזה יכולה להיות השפעה על החוויה שלך כרגע...

[ההולכת_בדרכים*]

שלום פרח בודד?, באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה?

גמני כאן כדי להקשיב לך, ומוסיפה שאלה - איך היתה הלידה? גם לזה יכולה להיות השפעה על החוויה שלך כרגע...

[פרח_בודד*]

תודה אהבה טהורה וההולכת בדרכים.

ההריון שלי היה לא פשוט כלל. הייתי בשמירה מוחלטת.
ובחרדה גדולה שההריון יסתיים בהפלה או מוקדם מידי. (הייתי די קרובה..)
אני מבינה שהחרדה וחוסר האונים הובילו לכעס.
הבנתי את עצמי אז ולכן לא כתבתי עד לרגע זה.
אבל כעת שיש לי ב"ה תנוק בריא ומקסים., למה אני כועסת?

אני עובדת.
אני מניקה ואני עייפה. נכון.
אבל בכ"ז- אני מדגישה- אף פעם לא חוויתי עוצמות כעס כאלו.
זה מפחיד גם אותי.
אני מרגישה שלפעמים אין לי שליטה על הכעס הזה.
אני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי וזה מה שהכעס שלי עושה.