על ידי פיס_טוק* » 30 אוקטובר 2008, 22:01
"איזה כיף! הגיע החופש! אין שיעורי בית למשך חודשיים שלמים!"
שמחנו ופרצנו בקריאות רמות, כל ילדי כיתה ד'. מחר, כמו שבטח הבנתם, היה היום הראשון של החופש הגדול, ומשום כך לא חגגנו לבד..
(בבית-ספר שלנו, יש לנו לפעמים חופשות רק של כיתות שונות, אבל החופש הגדול הוא של כל הכיתות בארץ..)
חגגנו אם כל תלמידי בית-הספר. הטבחית הנהדרת שלנו, מורן, הביאה לנו כל מיני מטעמים מהמטבח שאח זה-מכבר יצאו מהתנור.
כמובן, היא ידעה שברגע זה כולנו חוגגים, והתחילה לעבוד בבוקר, אבל הכניסה את הכל לתנורים רק שעה-שעה וחצי לפני ההילולה...
וכמובן, היו משחקים, פעילויות, שאלות על איך מתכננים לבלות את החופש, וכאלה.. אחרי המסיבה,
(שאני לא יודעת איך לתאר אותה, אולי ביום מין הימים זה יקרה..),
עזבנו אני וחבריי,
(ירון - החבר הכי טוב שלי. איילה - החברה הכי טובה שלי. מעיין - החבר השני הכי טוב שלי. יעל - החברה השנייה הכי טובה שלי. דרך אגב, קוראים לי ליה ואני בת תשע וחצי).
התחלנו לחזור הביתה. "טוב, אז מה מתכננים לחופש?" שאלתי.
"אממ.. לא יודע, את חושבת שבריכה כל יום אחרי הצהרים וקייטנה בבוקר תספק אותך, או שאת רוצה לסוע גם לגרמניה?" שאל ירון.
"אני רוצה לסוע לגרמניה, אבל נראה לי שהוריי רוצים להישאר הפעם בבית.." עניתי.
"אני אמרתי לך, אני הולך לקייטנה בבוקר ולבריכה אחרי הצהרים! אני מניח שיש ימים שלא תהיה קייטנה אני אלך לבילויים.." אמר ירון.
"באמת?" חקרה איילה.
ירון תמיד אהב להתבדח, כך שבענינים כאלה אנחנו לא במיוחד מאמינים לו..
"לא, לא, סתם, אני לא הולך לקייטנה, צחקתי, מה, אתם לא מכירים אותי?" התפלא ירון. "אני לא יודע מה אני עושה בחופש. ליה?"
"לא יודעת. אני מניחה שסתם בילויים יספיקו, אבל אתם אתם באים לגרמניה.." אמרתי. האמת, ברוב החופשים הקודמים נסענו לכל מיני ארצות בעולם, אני והמשפחה שלי, (אני, הוריי, אחרי הגדול, ואחיותיי הקטנות..), אבל חלומי הגדול היה לנסוע לגרמניה, ולשם עוד לא נסענו. "או.קיי." אמר ירון. "יעל?"
"לצפון!" ענתה יעל בצפוי. רוב משפחתה של יעל גרה בצפון, ובכל החופשים, (כמעט, חוץ מפסח), היא ומשפחתה נוסעים אליהם.
"טוב." אמר ירון. "איילה?"
"לא יודעת, אני מניחה שאני אשאר בבית, לבילויים.. אבל אולי, אם ליה תסע לגרמניה, רוב הסיכויים שאני אצטרף אליה.." אמרה איילה. הוריה של אמא של איילה גרו בגרמניה, והם לא הרבו לבקר אותם, מכיוון שהם לא אוהבים ללכת למלון לבד, ובבית של הוריה של אמה לא היה מקום, אז אם כבר חברים שלהם נוסעים, אז הם נוסעים יחד איתם. "בסדר!" אמר ירון. "מעיין?"
"אין לי מושג, אני חושב שסתם בילויים.." ענה מעיין. "בכל מקרה," המשיך, "לאן אנחנו הולכים? אל ליה? אל יעל? אל איילה? אל ירון? אליי?"
"אני חושבת שאליי, מה אתם אומרים?" שאלתי.
"אין בעיות!" ענו כולם במקהלה.
לאחר שבוע, היה שרב. (כבר שבועיים לפני תחילת החופש התחיל להיות שרב). וביום ההוא, היה שרב נורא ואיום! באותו יום פתחו את הבריכה, ואני ואיילה רצינו ללכת לבריכה. פגשנו שם גם את ירון, מעיין ויעל.
"היי! מה העינינים?" שאלה יעל בכללי.
"בסדר, רק השרב מציק," ענינו כולנו במקהלה.
הגענו לשער הבריכה, ומה אנחנו רואים?
תגובה אחת ואני ממשיכה!
נ.ב
כל מי שקראתם שנוסע לאנשהו לחופש, נוסע רק שבועיים אחרי שהוא מתחיל, לפעמים שלושה..
נ.ב2
בחופש הזה היה הרבה מאוד חם, יותר חם מבפעמים הקודמות..
"איזה כיף! הגיע החופש! אין שיעורי בית למשך חודשיים שלמים!"
שמחנו ופרצנו בקריאות רמות, כל ילדי כיתה ד'. מחר, כמו שבטח הבנתם, היה היום הראשון של החופש הגדול, ומשום כך לא חגגנו לבד..
(בבית-ספר שלנו, יש לנו לפעמים חופשות רק של כיתות שונות, אבל החופש הגדול הוא של כל הכיתות בארץ..)
חגגנו אם כל תלמידי בית-הספר. הטבחית הנהדרת שלנו, מורן, הביאה לנו כל מיני מטעמים מהמטבח שאח זה-מכבר יצאו מהתנור.
כמובן, היא ידעה שברגע זה כולנו חוגגים, והתחילה לעבוד בבוקר, אבל הכניסה את הכל לתנורים רק שעה-שעה וחצי לפני ההילולה...
וכמובן, היו משחקים, פעילויות, שאלות על איך מתכננים לבלות את החופש, וכאלה.. אחרי המסיבה,
(שאני לא יודעת איך לתאר אותה, אולי ביום מין הימים זה יקרה..),
עזבנו אני וחבריי,
(ירון - החבר הכי טוב שלי. איילה - החברה הכי טובה שלי. מעיין - החבר השני הכי טוב שלי. יעל - החברה השנייה הכי טובה שלי. דרך אגב, קוראים לי ליה ואני בת תשע וחצי).
התחלנו לחזור הביתה. "טוב, אז מה מתכננים לחופש?" שאלתי.
"אממ.. לא יודע, את חושבת שבריכה כל יום אחרי הצהרים וקייטנה בבוקר תספק אותך, או שאת רוצה לסוע גם לגרמניה?" שאל ירון.
"אני רוצה לסוע לגרמניה, אבל נראה לי שהוריי רוצים להישאר הפעם בבית.." עניתי.
"אני אמרתי לך, אני הולך לקייטנה בבוקר ולבריכה אחרי הצהרים! אני מניח שיש ימים שלא תהיה קייטנה אני אלך לבילויים.." אמר ירון.
"באמת?" חקרה איילה.
ירון תמיד אהב להתבדח, כך שבענינים כאלה אנחנו לא במיוחד מאמינים לו..
"לא, לא, סתם, אני לא הולך לקייטנה, צחקתי, מה, אתם לא מכירים אותי?" התפלא ירון. "אני לא יודע מה אני עושה בחופש. ליה?"
"לא יודעת. אני מניחה שסתם בילויים יספיקו, אבל אתם אתם באים לגרמניה.." אמרתי. האמת, ברוב החופשים הקודמים נסענו לכל מיני ארצות בעולם, אני והמשפחה שלי, (אני, הוריי, אחרי הגדול, ואחיותיי הקטנות..), אבל חלומי הגדול היה לנסוע לגרמניה, ולשם עוד לא נסענו. "או.קיי." אמר ירון. "יעל?"
"לצפון!" ענתה יעל בצפוי. רוב משפחתה של יעל גרה בצפון, ובכל החופשים, (כמעט, חוץ מפסח), היא ומשפחתה נוסעים אליהם.
"טוב." אמר ירון. "איילה?"
"לא יודעת, אני מניחה שאני אשאר בבית, לבילויים.. אבל אולי, אם ליה תסע לגרמניה, רוב הסיכויים שאני אצטרף אליה.." אמרה איילה. הוריה של אמא של איילה גרו בגרמניה, והם לא הרבו לבקר אותם, מכיוון שהם לא אוהבים ללכת למלון לבד, ובבית של הוריה של אמה לא היה מקום, אז אם כבר חברים שלהם נוסעים, אז הם נוסעים יחד איתם. "בסדר!" אמר ירון. "מעיין?"
"אין לי מושג, אני חושב שסתם בילויים.." ענה מעיין. "בכל מקרה," המשיך, "לאן אנחנו הולכים? אל ליה? אל יעל? אל איילה? אל ירון? אליי?"
"אני חושבת שאליי, מה אתם אומרים?" שאלתי.
"אין בעיות!" ענו כולם במקהלה.
לאחר שבוע, היה שרב. (כבר שבועיים לפני תחילת החופש התחיל להיות שרב). וביום ההוא, היה שרב נורא ואיום! באותו יום פתחו את הבריכה, ואני ואיילה רצינו ללכת לבריכה. פגשנו שם גם את ירון, מעיין ויעל.
"היי! מה העינינים?" שאלה יעל בכללי.
"בסדר, רק השרב מציק," ענינו כולנו במקהלה.
הגענו לשער הבריכה, ומה אנחנו רואים?
תגובה אחת ואני ממשיכה!
נ.ב
כל מי שקראתם שנוסע לאנשהו לחופש, נוסע רק שבועיים אחרי שהוא מתחיל, לפעמים שלושה..
נ.ב2
בחופש הזה היה הרבה מאוד חם, יותר חם מבפעמים הקודמות..