על ידי לילה_טוב* » 05 ספטמבר 2005, 22:25
תגידו, מה זה היה אתמול?!
יום חמישי, 8:00 בבוקר, היום עוברים דירה. מחפשת את המפתחות של האוטו. לא מוצאת. מרימה את העיניים. אין אוטו. מזיזה אותן הצידה. החלון פתוח. קדימה. אין שתי מכוניות. מעירה בצעקה את הזוגי. אין גם פלאפונים.
מודיעים למשטרה, לביטוח, מתארגנים עם מכוניות ופלאפון לבינתיים. המוביל צריך לבוא ב-12:00. ב:11:30 הכול מוכן. מתקשרים למוביל. אתה מגיע בזמן? כן. אני נוסעת לילדות. הזוגי מחכה למוביל.
עד 15:30, כל רבע שעה הוא מגיע. מגיע, שותה קפה. לוקח את הכסף. נוסע.
העובדים לא עובדים. המשאית קטנה ומצ'וקמקת. לא מורידים ציוד מהקומה העליונה. הזוגי מתעצבן וכך רוב הציוד נכנס למשאית. עדיין צריך להעביר חלק באוטו שלו, בשתי נגלות (למחרת בבוקר גילינו שחלק מהציוד הוחבא ונשאר בבית. נגלה שלישית). מגיעים רק לקראת שבע בערב לבית החדש.
מעבירים חלק מהציוד ששמרנו עבור קרוב משפחה. מגיעים אליו ומודיעים לו שאם הוא לא מוסיף עוד 150 ש"ח לא מורידים לו את הציוד. אני מתקשרת למוביל. הוא מנתק.
21:00. מותשים, זועמים ולא יודעת מה, בבית החדש. מתקשרת לאח שלי. שיקליט עמוק באדמה. לפחות זה. נתנחם בצרות של אחרים.
יום שישי בבוקר אני עושה פאולה. איכשהו הנפש והגוף מתחילים לחזור למקום.
יום שישי בערב, אח שלי הביא את הקלטת. סוף הלילה. הילדות ישנות. יושבים לראות עמוק באדמה. איך שמתחילים נכנס לבית (רובו עוד בארגזים) עקרב שחור מהסוג הקטלני. עוצרים את הקלטת. הזוגי הורג את העקרב. אני על סף התמוטטות.
ממשיכים. ואז הפרק הזה. סיוט. אין מילה אחרת. נוכלות, גנבה, הונאה, עורמה, איומים ואלימות, כל הדברים שנתקלנו בהם ביום הקודם (איך אומר דיוויד, יש לי יום רע היום..), מכווצים ליחידת זמן מסויטת אחת (טוב, +אקדח..אבל אצלנו הסכנה הופיעה בדמות עקרב). אלוהים אדירים, מה קורה כאן?!
לילה שני ללא שינה. כעסים, רגשי אשמה, פחדים, סיוטים. אני על סף חוסר תפקוד.
שבת. הילדות אצל סבא וסבתא. אנחנו מסדרים את הבית, שמתחיל לקבל צורה של בית, אם כי יש לו אופי של מערה. העניינים מתחילים לשקוע ולהירגע. אני מצליחה אפילו לישון.
מכאן אפשר רק לעלות.
זה נכון גם לגבי דיוויד, לא? אם לחזור לרגע לנושא הדף. בעיני הפרק הזה פשוט גאוני, כי כאילו נדרש איזשהו טלטול (אבוי, מה זה אומר עלינו?) בתוך כל ההתנהלות המפוהקת משהו של הפרקים האחרונים. וגם בגלל שאי אפשר היה להסיר ממנו את העיניים (ועוד בלי פרסומות) וגם בגלל ההרגשה העכורה הזאת שהוא משאיר. כלומר, שהוא מצליח להעביר את התחושה האיומה הזאת שיש לך כשקורים לך דברים כאלה.
<שלא תעזו לקחת את בוריס, הובלות אביבה, ושתספרו לכל חבריכם, עד שאני אגייס אנרגיות להשמיץ אותו ברחבי הרשת ושאר בני המשפחה ינקמו בו כל אחד בדרכו>
[u]תגידו, מה זה היה אתמול?![/u]
יום חמישי, 8:00 בבוקר, היום עוברים דירה. מחפשת את המפתחות של האוטו. לא מוצאת. מרימה את העיניים. אין אוטו. מזיזה אותן הצידה. החלון פתוח. קדימה. אין שתי מכוניות. מעירה בצעקה את הזוגי. אין גם פלאפונים.
מודיעים למשטרה, לביטוח, מתארגנים עם מכוניות ופלאפון לבינתיים. המוביל צריך לבוא ב-12:00. ב:11:30 הכול מוכן. מתקשרים למוביל. אתה מגיע בזמן? כן. אני נוסעת לילדות. הזוגי מחכה למוביל.
עד 15:30, כל רבע שעה הוא מגיע. מגיע, שותה קפה. לוקח את הכסף. נוסע.
העובדים לא עובדים. המשאית קטנה ומצ'וקמקת. לא מורידים ציוד מהקומה העליונה. הזוגי מתעצבן וכך רוב הציוד נכנס למשאית. עדיין צריך להעביר חלק באוטו שלו, בשתי נגלות (למחרת בבוקר גילינו שחלק מהציוד הוחבא ונשאר בבית. נגלה שלישית). מגיעים רק לקראת שבע בערב לבית החדש.
מעבירים חלק מהציוד ששמרנו עבור קרוב משפחה. מגיעים אליו ומודיעים לו שאם הוא לא מוסיף עוד 150 ש"ח לא מורידים לו את הציוד. אני מתקשרת למוביל. הוא מנתק.
21:00. מותשים, זועמים ולא יודעת מה, בבית החדש. מתקשרת לאח שלי. שיקליט עמוק באדמה. לפחות זה. נתנחם בצרות של אחרים.
יום שישי בבוקר אני עושה פאולה. איכשהו הנפש והגוף מתחילים לחזור למקום.
יום שישי בערב, אח שלי הביא את הקלטת. סוף הלילה. הילדות ישנות. יושבים לראות עמוק באדמה. איך שמתחילים נכנס לבית (רובו עוד בארגזים) עקרב שחור מהסוג הקטלני. עוצרים את הקלטת. הזוגי הורג את העקרב. אני על סף התמוטטות.
ממשיכים. ואז הפרק הזה. סיוט. אין מילה אחרת. נוכלות, גנבה, הונאה, עורמה, איומים ואלימות, כל הדברים שנתקלנו בהם ביום הקודם (איך אומר דיוויד, יש לי יום רע היום..), מכווצים ליחידת זמן מסויטת אחת (טוב, +אקדח..אבל אצלנו הסכנה הופיעה בדמות עקרב). אלוהים אדירים, מה קורה כאן?!
לילה שני ללא שינה. כעסים, רגשי אשמה, פחדים, סיוטים. אני על סף חוסר תפקוד.
שבת. הילדות אצל סבא וסבתא. אנחנו מסדרים את הבית, שמתחיל לקבל צורה של בית, אם כי יש לו אופי של מערה. העניינים מתחילים לשקוע ולהירגע. אני מצליחה אפילו לישון.
מכאן אפשר רק לעלות.
זה נכון גם לגבי דיוויד, לא? אם לחזור לרגע לנושא הדף. בעיני הפרק הזה פשוט גאוני, כי כאילו נדרש איזשהו טלטול (אבוי, מה זה אומר עלינו?) בתוך כל ההתנהלות המפוהקת משהו של הפרקים האחרונים. וגם בגלל שאי אפשר היה להסיר ממנו את העיניים (ועוד בלי פרסומות) וגם בגלל ההרגשה העכורה הזאת שהוא משאיר. כלומר, שהוא מצליח להעביר את התחושה האיומה הזאת שיש לך כשקורים לך דברים כאלה.
<שלא תעזו לקחת את בוריס, הובלות אביבה, ושתספרו לכל חבריכם, עד שאני אגייס אנרגיות להשמיץ אותו ברחבי הרשת ושאר בני המשפחה ינקמו בו כל אחד בדרכו>