על ידי כלנית* » 09 נובמבר 2014, 22:11
תודה איש, אני קוראת את הדברים שכתבת וזה מחזק ומרגיע אותי.
אולי האימא לא באמת התעללה בי
אבל יש עובדות ומציאות אובייקטיבית ועליהן אפשר לסמוך.
בשבועיים האחרונים, אני מרגישה שאני חיה בתעתוע. מצד אחד, מתעוררים בי הספקות לגבי ההתעללות של האימא ומצד שני, אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת על דף את מסיכת ההתעללויות שלה, רק בכדי להחזיר לי את תחושת הביטחון שמה שאני חושבת, מרגישה ועושה הוא נכון.
_האם אמא לא אמרה לך בפירוש "אני ***** אותך"
איזה אמא אומרת דבר כזה לבת שלה?
אני בטוח שיש עוד דברים רעים שאת יכולה להיזכר בהם._
היום שאלתי את עצמי, למה יש לי עדיין ספקות לגבי ההתעללות שלה? הרי זה כל כך ברור וזה נמשך הרבה שנים. ואז הבנתי... ששנים אני מדחיקה ומכחישה את ההתעללות. עד היום לא סיפרתי לאף אחד (למעט הדף הזה) את מה שעברתי, כי הרגשתי בושה והשפלה שזה קרה לי ושאני צריכה להסתיר את זה, וגם עכשיו אני מרגישה בושה לספר זאת, אבל זאת המציאות שלי ואני חייבת להוציא אותה החוצה. כל השנים יפיתי את המעשים שלה, המעטתי בערך הדברים ומזערתי את הנזקים שנגרמו לי. דייייייי!!!!
כשקראתי את הסימנים "לאדם מתעלל" מצאתי שאימא של היא "המתעללת הקלאסית" ויש מעט מאוד סעיפים שהיא דילגה עליהם.
אני חוויתי התעללות קשה מאימא שלי לאורך כל השנים, בילדות סבלתי מהתעלמות והזנחה קשה מצידה, למעשה גדלתי יתומה מאימא, היא הייתה נוכחת בפיזי אבל לא תפקדה, לא היה כמעט קשר בינינו. מי שטיפל בי זה אבא שלי עד כמה שהוא היה יכול. כשאבא נפטר עזבתי את הבית לכמה שנים טובות ואז חזרתי כדי להתחיל עם מסיכת התעללויות שלה.
זה התחיל בזה, שהיא הקשתה על כל היחסים החברתיים שלי, היא הייתה מכפישה את החברות שלי והייתה מביישת אותן כשהיו מגיעות אליי, כל אדם שהיה לי קשר חברי ותומך אתו הייתה עושה לי שטיפות מוח כדי שאנתק את הקשרים שלי אתו, וככה היא הצליחה לבודד אותי ממקורות התמיכה והכוח שלי.
היא עשתה עליי סוג של "עליהום" במשפחה, היא הייתה מעלילה עליי דברים, מכפישה ומשחירה אותי, הוציאה אותי "אדם רע ופוגעני" והסיתה את כולם נגדי.
על יד אנשים היא התייחסה אליי בזלזול והשפילה אותי שרציתי לקבור את עצמי וכל הזמן התלוננה על "היחס הרע" שאני נותנת לה.
עשתה הפליות בגלוי ביני לבין אחותי, אחותי זכתה ביחס הטוב, בארוחות הטובות, במתנות הגדולות, חברות שלה זכו ליחס מכבד ועוד.
היא כפתה עליי לעשות דברים לאנשים אחרים שהיא רצתה בטובתם, היא לא ירדה ממני, ועשתה לי את המוות עד שעשיתי את מה שרצתה, ולא עניין אותה אם אני מרגישה חולה, עצובה או עסוקה וכו'.
שנים על גבי שנים עשיתי לה דברים ולא קיבלתי שום הכרה, הערכה או אישור על כך.
היא הייתה עושה לי את המוות כשהייתי נוסעת לכמה ימים לחופשה או חברה, הייתה עושה לי ברוגזים, פרצופים ונותנת לי הרגשה כל כך רעה שהייתי רוצה כבר לוותר.
היו פעמים שהכנתי אוכל במיוחד בשבילה. היא לא אומרת מה היא רוצה, אני צריכה לנחש ואם לא ניחשתי נכון או שלא בא לה באותו רגע על זה, היא יכלה לזרוק לי את זה או להעניש אותי בזה שהיא לא אוכלת את זה, אחרי שכל כך טרחתי.
היא ביקרה אותי בלי סוף והשפילה אותי, "את לא שווה כלום", "כולן יותר טובות, ומוצלחת ממך" , "את צריכה להתבייש", "אני לא הייתי יוצאת מהבית במקומך".
התערבה בחיים שלי, בהחלטות שלי, בבחירות שלי, הסיתה אותי מכול הרצונות שלי, פסלה, וביטלה שום דבר לא טוב.
היא הטילה עליי את כל האחריות על הבעיות שלה ועל מה שקורה לה, אני זאת שאשמה בכול.
הוציאה עליי את כל התסכולים שלה, התפרצויות זעם, סיננה קללות כשלא ריציתי אותה.
חוויתי דחייה קשה ממנה, היא לא עשתה שום דבר למעני, לא היה אכפת לה ממני, גם כשהייתי חולה הייתה אדישה כלפיי. היא מנעה ממני יחס, חיבה, כסף, הכרה, הערכה, אישור. ראיתי ממנה בעיקר עוינות ושנאה.
היא הצליחה בדרך הפעולה שלה לשמור עליי חלשה וחסרת אונים כל השנים, כמה שניסיתי להתרומם שום דבר לא עזר לי, בחוץ אנשים העריכו ואהבו אותי מאוד ובבית היא דאגה להנחית אותי כל הזמן, להוריד לי את הביטחון והכול כדי שתוכל לשלוט עליי.
פגשתי היום חבר של המשפחה שהיה אצלנו בן בית בתקופת הילדות, ודיברנו והוא אמר לי, שאימא שלי בפירוש רצתה לפגוע בי בגלל הקשר הטוב שהיה לי עם האבא, היא לא יכלה לסבול שאבא אהב אותי והתייחס אליי כי היחסים ביניהם היו גרועים, בנוסף, היא עשתה "ברית" עם אחותי וגיבתה אותה לפעול נגדי.
ההתפכחות הייתה לי מאוד קשה, כעסתי על עצמי שלא הגנתי על עצמי ממנה, שהרשיתי לה לרדות, להשפיל, לזלזל , לשלוט בי, להשתמש ולנצל אותי כל השנים. וגם נתתי לה את הלחי השנייה, שנים אני מנסה לרצות אותה, מתחשבת בה, דואגת לה, עושה למענה, הצרכים והרצונות שלה היו במקום הראשון מבחינתי והכל באהבה.
בשנתיים האחרונות התחזקתי והצלחתי לשנות את הדינמיקה בינינו, ההתעללות כמעט נעלמה ביחס למה שהיה בעבר, ולהפך, האימא התחילה להכיר בי ובצרכים שלי, היא נותנת לי ועושה יותר למעני.
תודה איש, אני קוראת את הדברים שכתבת וזה מחזק ומרגיע אותי.
[u]אולי האימא לא באמת התעללה בי[/u]
[u]אבל יש עובדות ומציאות אובייקטיבית ועליהן אפשר לסמוך.[/u]
בשבועיים האחרונים, אני מרגישה שאני חיה בתעתוע. מצד אחד, מתעוררים בי הספקות לגבי ההתעללות של האימא ומצד שני, אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת על דף את מסיכת ההתעללויות שלה, רק בכדי להחזיר לי את תחושת הביטחון שמה שאני חושבת, מרגישה ועושה הוא נכון.
_האם אמא לא אמרה לך בפירוש "אני ***** אותך"
איזה אמא אומרת דבר כזה לבת שלה?
אני בטוח שיש עוד דברים רעים שאת יכולה להיזכר בהם._
היום שאלתי את עצמי, למה יש לי עדיין ספקות לגבי ההתעללות שלה? הרי זה כל כך ברור וזה נמשך הרבה שנים. ואז הבנתי... ששנים אני מדחיקה ומכחישה את ההתעללות. עד היום לא סיפרתי לאף אחד (למעט הדף הזה) את מה שעברתי, כי הרגשתי בושה והשפלה שזה קרה לי ושאני צריכה להסתיר את זה, וגם עכשיו אני מרגישה בושה לספר זאת, אבל זאת המציאות שלי ואני חייבת להוציא אותה החוצה. כל השנים יפיתי את המעשים שלה, המעטתי בערך הדברים ומזערתי את הנזקים שנגרמו לי. דייייייי!!!!
כשקראתי את הסימנים "לאדם מתעלל" מצאתי שאימא של היא "המתעללת הקלאסית" ויש מעט מאוד סעיפים שהיא דילגה עליהם.
אני חוויתי התעללות קשה מאימא שלי לאורך כל השנים, בילדות סבלתי מהתעלמות והזנחה קשה מצידה, למעשה גדלתי יתומה מאימא, היא הייתה נוכחת בפיזי אבל לא תפקדה, לא היה כמעט קשר בינינו. מי שטיפל בי זה אבא שלי עד כמה שהוא היה יכול. כשאבא נפטר עזבתי את הבית לכמה שנים טובות ואז חזרתי כדי להתחיל עם מסיכת התעללויות שלה.
זה התחיל בזה, שהיא הקשתה על כל היחסים החברתיים שלי, היא הייתה מכפישה את החברות שלי והייתה מביישת אותן כשהיו מגיעות אליי, כל אדם שהיה לי קשר חברי ותומך אתו הייתה עושה לי שטיפות מוח כדי שאנתק את הקשרים שלי אתו, וככה היא הצליחה לבודד אותי ממקורות התמיכה והכוח שלי.
היא עשתה עליי סוג של "עליהום" במשפחה, היא הייתה מעלילה עליי דברים, מכפישה ומשחירה אותי, הוציאה אותי "אדם רע ופוגעני" והסיתה את כולם נגדי.
על יד אנשים היא התייחסה אליי בזלזול והשפילה אותי שרציתי לקבור את עצמי וכל הזמן התלוננה על "היחס הרע" שאני נותנת לה.
עשתה הפליות בגלוי ביני לבין אחותי, אחותי זכתה ביחס הטוב, בארוחות הטובות, במתנות הגדולות, חברות שלה זכו ליחס מכבד ועוד.
היא כפתה עליי לעשות דברים לאנשים אחרים שהיא רצתה בטובתם, היא לא ירדה ממני, ועשתה לי את המוות עד שעשיתי את מה שרצתה, ולא עניין אותה אם אני מרגישה חולה, עצובה או עסוקה וכו'.
שנים על גבי שנים עשיתי לה דברים ולא קיבלתי שום הכרה, הערכה או אישור על כך.
היא הייתה עושה לי את המוות כשהייתי נוסעת לכמה ימים לחופשה או חברה, הייתה עושה לי ברוגזים, פרצופים ונותנת לי הרגשה כל כך רעה שהייתי רוצה כבר לוותר.
היו פעמים שהכנתי אוכל במיוחד בשבילה. היא לא אומרת מה היא רוצה, אני צריכה לנחש ואם לא ניחשתי נכון או שלא בא לה באותו רגע על זה, היא יכלה לזרוק לי את זה או להעניש אותי בזה שהיא לא אוכלת את זה, אחרי שכל כך טרחתי.
היא ביקרה אותי בלי סוף והשפילה אותי, "את לא שווה כלום", "כולן יותר טובות, ומוצלחת ממך" , "את צריכה להתבייש", "אני לא הייתי יוצאת מהבית במקומך".
התערבה בחיים שלי, בהחלטות שלי, בבחירות שלי, הסיתה אותי מכול הרצונות שלי, פסלה, וביטלה שום דבר לא טוב.
היא הטילה עליי את כל האחריות על הבעיות שלה ועל מה שקורה לה, אני זאת שאשמה בכול.
הוציאה עליי את כל התסכולים שלה, התפרצויות זעם, סיננה קללות כשלא ריציתי אותה.
חוויתי דחייה קשה ממנה, היא לא עשתה שום דבר למעני, לא היה אכפת לה ממני, גם כשהייתי חולה הייתה אדישה כלפיי. היא מנעה ממני יחס, חיבה, כסף, הכרה, הערכה, אישור. ראיתי ממנה בעיקר עוינות ושנאה.
היא הצליחה בדרך הפעולה שלה לשמור עליי חלשה וחסרת אונים כל השנים, כמה שניסיתי להתרומם שום דבר לא עזר לי, בחוץ אנשים העריכו ואהבו אותי מאוד ובבית היא דאגה להנחית אותי כל הזמן, להוריד לי את הביטחון והכול כדי שתוכל לשלוט עליי.
פגשתי היום חבר של המשפחה שהיה אצלנו בן בית בתקופת הילדות, ודיברנו והוא אמר לי, שאימא שלי בפירוש רצתה לפגוע בי בגלל הקשר הטוב שהיה לי עם האבא, היא לא יכלה לסבול שאבא אהב אותי והתייחס אליי כי היחסים ביניהם היו גרועים, בנוסף, היא עשתה "ברית" עם אחותי וגיבתה אותה לפעול נגדי.
ההתפכחות הייתה לי מאוד קשה, כעסתי על עצמי שלא הגנתי על עצמי ממנה, שהרשיתי לה לרדות, להשפיל, לזלזל , לשלוט בי, להשתמש ולנצל אותי כל השנים. וגם נתתי לה את הלחי השנייה, שנים אני מנסה לרצות אותה, מתחשבת בה, דואגת לה, עושה למענה, הצרכים והרצונות שלה היו במקום הראשון מבחינתי והכל באהבה.
בשנתיים האחרונות התחזקתי והצלחתי לשנות את הדינמיקה בינינו, ההתעללות כמעט נעלמה ביחס למה שהיה בעבר, ולהפך, האימא התחילה להכיר בי ובצרכים שלי, היא נותנת לי ועושה יותר למעני.