על ידי אמא_של_יונת* » 13 מאי 2006, 02:24
לנפול, לנטוע - הן מלים מקראיות.
ליפול, ליסוע, לטעת, לילך, ליתן ועוד - הן צורות מתקופת המשנה, אם אינני טועה.
בתקופת המשנה דיברו פחות ופחות אנשים בעברית, ועברו לארמית ויוונית. העברית ספגה בתקופה ההיא המון מלים לועזיות, וצורות שגויות נקלטו בשפה והפכו עם הזמן לגיטימיות. (נשמע מוכר?)
ל
אמא של ליה ,
הישבנים והמפשעות מצטרפים לשְמָנים, נְשקים, לחמים, דְלָקים ובשרים (במובן סוגי בשר, לא במובן הישן - סקס).
יש תהליך של יצירת ריבוי לשמות עצם כוללים, שבמקורם מופיעים רק בצורת יחיד. התהליך התחיל כנראה בצבא, בין אם מהתחנחנות מסויימת ובין אם בגלל דלות לשונית, ומשם התפשט בציבור הרחב.
אבל יש גם חריגים: את יודעת שארוחה מבושלת כוללת מנה חלבונית ולידה "פחמימה" (ביחיד)?!...
כיום, הקלדה והדפסה הן פעולות שונות בתכלית
נכון. הקלדה היא מלה חדשה, והיא נוצרה יחד עם המחשב, כאשר הפעולה האחת התפצלה לשתיים.
גם "קליד" למכונת כתיבה ובעקבותיה למחשב היא שימוש חדש יחסית. בזמנו היו קלידים רק בפסנתר - וגם שם הם היו חידוש שהחליף את ה"מנענעים" הוותיקים.
לגבי ציווי, אין ספק שהצורה הנכונה להבעת בקשה או פקודה היא צורת הציווי ולא צורת העתיד, אבל גם כאן חל שינוי - לא במשמעות של המלים אלא בקונוטציה החברתית שלהן. שימוש בציווי נתפס כשפה גבוהה יותר, שלא לומר התייפייפות או סנוביות. התהליך היום הוא של מעבר לשימוש בזמן עתיד גם לציווי, ולדעתי הוא יקבל לגיטימציה.
לנפול, לנטוע - הן מלים מקראיות.
ליפול, ליסוע, לטעת, לילך, ליתן ועוד - הן צורות מתקופת המשנה, אם אינני טועה.
בתקופת המשנה דיברו פחות ופחות אנשים בעברית, ועברו לארמית ויוונית. העברית ספגה בתקופה ההיא המון מלים לועזיות, וצורות שגויות נקלטו בשפה והפכו עם הזמן לגיטימיות. (נשמע מוכר?)
ל [po]אמא של ליה[/po] ,
הישבנים והמפשעות מצטרפים לשְמָנים, נְשקים, לחמים, דְלָקים ובשרים (במובן סוגי בשר, לא במובן הישן - סקס).
יש תהליך של יצירת ריבוי לשמות עצם כוללים, שבמקורם מופיעים רק בצורת יחיד. התהליך התחיל כנראה בצבא, בין אם מהתחנחנות מסויימת ובין אם בגלל דלות לשונית, ומשם התפשט בציבור הרחב.
אבל יש גם חריגים: את יודעת שארוחה מבושלת כוללת מנה חלבונית ולידה "פחמימה" (ביחיד)?!...
[u]כיום, הקלדה והדפסה הן פעולות שונות בתכלית[/u]
נכון. הקלדה היא מלה חדשה, והיא נוצרה יחד עם המחשב, כאשר הפעולה האחת התפצלה לשתיים.
גם "קליד" למכונת כתיבה ובעקבותיה למחשב היא שימוש חדש יחסית. בזמנו היו קלידים רק בפסנתר - וגם שם הם היו חידוש שהחליף את ה"מנענעים" הוותיקים.
לגבי ציווי, אין ספק שהצורה הנכונה להבעת בקשה או פקודה היא צורת הציווי ולא צורת העתיד, אבל גם כאן חל שינוי - לא במשמעות של המלים אלא בקונוטציה החברתית שלהן. שימוש בציווי נתפס כשפה גבוהה יותר, שלא לומר התייפייפות או סנוביות. התהליך היום הוא של מעבר לשימוש בזמן עתיד גם לציווי, ולדעתי הוא יקבל לגיטימציה.