טעויות נפוצות בעברית 3

המלה שק היא מקראית. מעניין באמת אם המלה האנגלית נוצרה בעקבות העברית.
סנדל היא מלה יוונית שהתעברתה כבר לפני אלפי שנים, כמו אמבטיה, הימנון, מדליה ועוד.

מכירים עוד מילים המשותפות למספר שפות?
יש מלים רבות כאלה, ולרוב אפשר לעקוב אחרי הקשר ביניהן. כמו מקור יווני משותף, או גלגול היסטורי אחר.
יש אפילו ספר מעניין מאד בנושא זה - "מוצא המילים" מאת אברהם שטאל.
אבל לפעמים אין שום הסבר: בשפה ההוואיית "כַּהוּנָה" פירושו כהן (ואם אינני טועה, גם במאורית של ניו זילנד, הקרובה להוואיית). זה יכול להיות צירוף מקרים מדהים, אבל אם לא? איך התגלגלה מלה אחת לשפות רחוקות כל כך כמו עברית והוואיית?

זה יכול להיות צירוף מקרים מדהים, אבל אם לא? איך התגלגלה מלה אחת לשפות רחוקות כל כך כמו עברית והוואיית?
אוף, זה אחד הנושאים שהכי מרתקים אותי בעולם. פעם חשבתי ברצינות ללמוד את זה באוני', אבל זה תחום יחסית צר בבלשנות שבשבילו צריך ללמוד עוד המון דברים שממש לא מעניינים אותי (ובכלל ויתרתי מזמן על לימודים).
למשל המילה שש (6). זה דומה בכל-כך הרבה שפות! השמיות, הגרמאניות, הלטיניות, הסלאביות... למה דווקא המספר הזה (ולא, נאמר, אחד או שתיים)?
פעם נתקלתי בחנות ספרים משומשים בספר מדהים (לא יודעת למה לעזאזל לא קניתי אותו) שהוא בעצם מילון לשורשים אינדו-אירופיים של מילים באנגלית. אבל החלק הממש מעניין בו הוא ההקדמה הארוכה, שמספרת בדיוק על הנושא הזה: איך מילים נדדו בכל רחבי אירופה והגיעו לכל מיני שפות. השפה האנגלית, למשל, שואבת משלוש שפות: יוונית, לטינית וגרמאנית עתיקה, ושלושתן מבוססות על השפה האינדו-אירופית, שמבוססת על סנסקריט.
מי שמכיר קצת יוגה ומילים בסנסקריט יכול להיווכח בכמה הקבלות מדהימות:
ashta = eight
yoga = yolk
raja = rex / reign
pada = pied (רגל בצרפתית)
ועוד מלא ששכחתי

לכל המתעניינים במוצאן של מילים (באנגלית דווקא)
אני ממליץ על האתר הבא www.etymonline.com

יעלי לה ,
יוונית, לטינית וגרמנית עתיקה הן שלוש שפות שנפגשו באירופה ולא כל כך מזמן (שלושת אלפים שנה ומטה זה לא הרבה זמן). הקשרים ביניהן ברורים וידועים, ודי קל להתחקות אחרי מלים שמוצאן משפות אלה.
אגב, באנגלית יש גם מלים שמקורן בקלטית עתיקה, שפת תושביהם הקדומים של האיים הבריטיים. כמו כן יש מלים שהגיעו אליה מצרפתית עם הכיבוש הנורמני, ולא כולן התגלגלו לצרפתית מלטינית.
אבל אם מישהו יצליח לפתור את החידה הפאסיפית שלי...

ל נועה בר
כפי שאומרים מכנסיים ולא מכנס (שמעתי כבר גם את זה), כך אומרים תחתונים ולא תחתון.
לעומת זאת בהחלט אפשר להגיד בגד תחתון ובריבוי בגדים תחתונים, כמו שיש בגד עליון ובגדים עליונים.
ל - אמא של יונת
החידה הפסיפית שלך מעניינת. יש השערה שהמצרים הגיעו בסירות גומא עד לאוקיינוס השקט, אז אולי הם הביאו איתם את המילה? זו, כמובן, השערה פראית שלי שאין לה כל אסמכתא.
מתי יפסיקו להשתמש ב"כאילו" וב"חבל על הזמן" ללא צורך ובצורה המשבשת את תוכן המשפט?
המכה הגיעה כבר גם לכלי הקשורת.

העבודה שלי היא לתקן טעויות נפוצות בעברית 3 (וגם טעויות נדירות), ולכן אני נתקלת בהן הרבה ולפעמים מתעצבנת. אחת שמעצבנת אותי במיוחד, כי היא ממש נפוצה (כולל בספרים של הוצאות מכובדות, בעיתון הארץ ואיפה לא), היא ההשמטה של אות השימוש ש לפני מילות יחס. לדוגמא: "הספר אותו קראתי היה מלא שגיאות." או "כל המורים היו טיפשים ומעצבנים בבית-הספר בו למדתי". לא!!! זה צריך להיות "הספר ש אותו קראתי...", "...בבית-הספר ש בו למדתי" וכו'. מה פתאום להשמיט את ה-ש'? למה??? במה אשמות מילות היחס ששוללים מהן את ה-ש' באופן גורף שכזה?!

עוד טעות מעצבנת: רוב האנשים אומרים "נראָה לי" בהווה (במקום "נראֶה לי"). _{^{משום מה לא יוצא לי קמץ, רק פתח}}

הגדילי את הכתב. זה באמת קמץ. אם כבר, מישהו/י יכול/ה להסביר לי איך בונים ציווי בבנינים הפעיל והתפעל? (התקשר או תתקשר, תרביץ או הרבץ, תתפטר או התפטר וכו'). תודה.

התקשר - ציווי
תתקר - עתיד

כלומר -
התקשר!
תתקשר

פלוני אלמונית,
הדוגמאות שהבאת נכונות.
סימן הזיהוי הפשוט ביותר בבניין אלה: ת' בתחילת המלה בעתיד, ה' בראש המלה בציווי. כלומר:
עתיד - תתקשר, תרביץ, תתפטר.
ציווי - התקשר, הרבץ, התפטר.

בהפעיל הציווי הוא הַרְבֵּץ, הַלְבֵּש, הַקְשֵב וכו'.
העתיד הוא: תַּרְבִּיץ, תַּלְבִּיש, ּתַּקְשִיב וכו'.
בשימוש יום-יומי לא כל כך יודעים מתי להשתמש בעתיד ומתי בציווי.

יש לי הרגשה, שלפחות בשימוש היום יומי אנחנו הולכים לאבד לחלוטין את צורות הציווי של חלק מהבניינים.
לא זוכרת מתי שמעתי לאחרונה מישהו אומר למישהו אחר הקשב לי, הכנס אל הבית, התלבש בזריזות וכו'.
צורות עתיד במקום צורות ציווי הפכו נפוצות מאוד בתקשורת ובעיקר בפרסומות (לא ברדיו). באתר NRG, שמצליח לזעזע כל פעם מחדש עם העברית הדלה והשגויה שלו, מקובל לכתוב "כנסו ללינק" ודברים מהסוג הזה.

באתר NRG, שמצליח לזעזע כל פעם מחדש עם העברית הדלה והשגויה שלו, מקובל לכתוב "כנסו ללינק" ודברים מהסוג הזה.

הזכרת לי משהו שפשוט מטריף אותי כל פעם עד כדי מריטת שערות: "ליחצו כאן" - גם באתרים מכובדים כביכול (הנכון הוא כמובן לַחֲצו)

פשוט מטריף אותי כל פעם עד כדי מריטת שערות: "ליחצו כאן"
הוצאת מלים ממקלדתי.
ותגידי, יעלי לה, לא מעצבן אותך לראות נטיות כמו "שיערה" (במקום "שְׂערה") או "איבריו" במקום "אֲבריו"?
ולא מטריף אותך לראות, גם כאן באתר המכובד הזה, שכותבים "משהו" ו"משהי" במקום מישהו ומישהי?
ושכותבים "שהלכתי" (למשל) במקום "כשהלכתי", "בן" במקום "בין", "מן" במקום "מין" ולהפך?
"ילדנו" הרכים ו"ילדינו" המתוק.
מי יוכל להסביר לי, איך זה מוסיפים יו"דים וו"וים על כל צעד ושעל, כשצריך וכשלא צריך, אבל במקומות שהם הכרחיים - משמיטים אותם, ובמקומות שהם רק מטעים - מוסיפים אותם?
ובכלל - למה פירקו את הפלמ"ח?

לא מעצבן אותך לראות

"שיערה" (במקום "שְׂערה") - כן
"איבריו" במקום "אֲבריו" - לא. למילה יש שתי צורות נכונות: אֵיבָר ^{_{(זה קמץ כמובן)}} ובהתאם אֵיבריו, ו- אֶבֶר ובהתאם אֲבריו.
"משהו" ו"משהי" במקום מישהו ומישהי - נורא. אני כל פעם מתאפקת לא לערוך את זה.
"שהלכתי" (למשל) במקום "כשהלכתי" -

בדיוק אתמול קראתי בynet כתבה מקסימה וכתובה לעילא שזו היתה הטעות היחידה בה. קלקל לי את הטעם הטוב. איזה טמטום של טעות.
"בן" במקום "בין", "מן" במקום "מין" ולהפך - <אנחה עמוקה מעומק החזה>
"ילדנו" הרכים ו"ילדינו" המתוק - נורא, נורא, זה אחד המעצבנים!!!
לפעמים, מרוב שדברים כאלה מציקים לי, אני קצת מתמרמרת על נסיבות חיי שהביאו אותי לתחום הזה ולידע הזה. אילולא ידעתי, לא הייתי מתעצבנת. מה גם שיש שירים יפים שאני אוהבת מאוד וקשה לי איתם בגלל טעויות קטנות ושוליות יחסית (למשל: אז אני מְביט בעיר וְמקלל ^{במקום מַביט וּמקלל} - משינה; או: כשאני הולך ברחוב העולם נראָה לי די קטן ^{במקום נראֶה} - שוטי הנבואה). לא חבל?

זתומרת, אני לא יכולה באמת לדמיין את יובל בנאי שר "אז אני מביט בעיר וּמקלל" - כאילו, נו באמת...

אֵיבָר (זה קמץ כמובן) ובהתאם איבריו
המלה היא אֵבָר (בלי יו"ד) כמו שֵׂעָר, ובשני המקרים - גם אֵבָר וגם אֵבֶר - הריבוי הוא אֲבָרים (בחטף פתח).

אני לא יכולה באמת לדמיין את יובל בנאי שר "אז אני מביט בעיר וּמקלל"
אני דווקא יכולה...

המלה היא אֵבָר (בלי יו"ד) כמו שֵׂעָר, ובשני המקרים - גם אֵבָר וגם אֵבֶר - הריבוי הוא אֲבָרים (בחטף פתח).

באיזה מילון ראית את זה?

לצערי, בגלל מעברי דירה דחופים ולא מחושבים, המילונים המעולים שלי סגורים במחסן הרחק ממני. כך קרה שאני עובדת עם רב מילים , שהוא לא בדיוק מילון משובח. בכל אופן, הוא מאושש את מה שאני אמרתי (אני רק שכחתי ש אֵבֶר בצירי).

זה צריך להיות "הספר ש אותו קראתי...", "...בבית-הספר ש בו למדתי" וכו'.

לפי הטהרנים ("ודייק") צריך לומר הספר שקראתי; בית-הספר שלמדתי בו.
יש לכך תילי תילים של הצדקות, אין לי סבלנות לשחזר אותן. הרעיון הכללי הוא שמשפט נלוה (או איך שקוראים לזה כיום המומחים) ראוי שייתלה במשפט הראשי בנושא או בנשוא שלו, לא בחלק-דיבר אחר.
בכל אופן אני בהחלט חש איזו אי-נחת ואי-נוחות לשמע הצירוף "הספר -- שאותו קראתי", גם בלי הנמקות מלומדות.
>לא להאמין שהסתגלתי לכתוב "תילים" ו"צירוף" בכתיב מלא בלי להזדעזע מסלידה (כמעט)<

נזכרתי:
לפני שנים רבות הוצג מחזה ששמו בעברית נקבע "העולם בו אנו חיים".
והמורה שלי ללשון בכתות י"א-י"ב, יעקב בכשטיץ בהט (ששינה את שמו לבהט, וחיבר לימים את "ודייק" הנודע ל...), טען בלהט כי ראוי לומר "העולם שאנו חיים בו".

מייק, נכון. אבל כבר אי-אפשר לצפות אפילו להרבה הרבה פחות מזה. מבחינתי די שיחזירו את ה-ש'.

הרעיון הכללי הוא שמשפט נלוה (או איך שקוראים לזה כיום המומחים) ראוי שייתלה במשפט הראשי בנושא או בנשוא שלו, לא בחלק-דיבר אחר.
כשאני למדתי תחביר (לא מאוד מזמן) זה נקרא פסוקית, והיא יכולה להיתלות למעשה בכל אבר תחבירי של המשפט הראשי (אבל המבנה של הפסוקית משתנה בהתאם)

לא להאמין שהסתגלתי לכתוב "תילים" ו"צירוף" בכתיב מלא בלי להזדעזע מסלידה
אני חושבת שאם תכתוב "תלי תלים" כמו שצריך, עדיין יבינו אותך.
צירוף - זו הדרך הנכונה לכתוב את המילה בכתיב חסר ניקוד.
<אני אגב הסתגלתי לכתוב "מילה" במקום "מלה" - ובהחלט מזדעזעת מעצמי>

המלה היא אֵבָר (בלי יו"ד) כמו שֵׂעָר, ובשני המקרים - גם אֵבָר וגם אֵבֶר - הריבוי הוא אֲבָרים (בחטף פתח).

זה קצת בעייתי. בעיתונות הכתובה לרוב אחרי ההגהה השֵׂעָר הופך לשיער, כדי למנוע בלבול בין שער שצומח על הראש לבין זה שפותחים. אותו הדבר לגבי מילים כמו עור שלא רואה, עור כמו skin ועור כצווי. במקרים האלה, בעיני לפחות, נכול להוסיף יו"דים ווו"ים כדי להקל על הקורא.
הבעיה מתחילה כשהעיתונות משרישה על הכתב את השגיאות שקיימות בדיבור כמו כנסו וליחצו.

עור שלא רואה
הכתיב חסר הניקוד התקני של המלה הוא עיוור.
אפשר להתווכח אם כללי הכתיב חסר הניקוד הם מוצלחים או לא, אבל אלה הכללים.

רעיון שעלה לי לפתע בקשר לכתיב המלא.
כידוע, צריך להוסיף י' אחרי חיריק חסר אם אין שווא אח"כ (כמו למשל במילים מילה, או חיבור). ויש מילים שזה ממש צורם בהן. אחת מהן היא, לטעמי, המילה אמא שהופכת לאימא. היא נראית לי נורא בצורה הזו. מצד שני, בשמות פרטיים החוקים "מרשים" להשאיר את הכתיב חסר ניקוד, ולכן למשל מותר לכתוב משה, דוד שלמה וכן הלאה (ולא מושה, דויד, שלומוה).
לדעתי, אמא משמש על תקן שם פרטי אחוז ניכר מהזמן. אולי נפנה לאקדמיה ונבקש שיתקנו את ההחלטה לגבי אמא, ואז אוכל לקרוא ספרים בכתיב מלא בלי לקבל חררה כל פעם מחדש?

ל מייק ממחשב לא _שלו
יעקב בהט היה גם המורה שלי לספרות ולשון בזמנים בהם שמו היה עדיין בכשטיץ וזה היה באמת לפני הרבה שנים.

לכולם
רוצים עוד מעצבנים? שנה שעברה גרתי בת"א במקום בשנה שעברה גרתי בת"א. שבוע שעבר הייתי חולה במקום בשבוע שעבר הייתי חולה. מה עשתה להם האות בי"ת המסכנה שהחרימו אותה? (זו, כנראה, השפעה של שפות אירופיות last year, last week ).
יש שיר יפה שיהודית רביץ שרה וברגע זה אינני זוכרת מי כתב אותו, ושם היא שרה "וּנִיחוֹחַ" במקום "וְנִיחוֹחַ" ׁ(בוי"ו שווא, לא רואים כל כך ברור). בדרך כלל רוב האנשים אינם יודעים את כללי הניקוד של וי"ו החיבור והוגים בשווא גם כאשר צריך שורוק, זה מקרה יחיד שפגשתי שהוגים שורוק במקום שווא.

זה נקרא היפרקורקציה- תיקון יתר. יודעים שמתישהו צריך שורוק במקום שווא, וכדי להישמע במשלב גבוה יותר, הוגים שווא גם כשלא צריך.

ועוד מעצבן- כשנוסעים ברכבת ישראל, שומעים בהודעה המוקלטת שמתקרבים לתחנה בשם: תל-אביב - הגנה.
והרי הרחוב הוא רחוב ההגנה. ויתרו על ה' הידיעה.

בעלי מעצבן אותי כל פעם עם "כואב לי הבטן", "נרדם לי הרגל" וכד'. אני לא מצליחה להבין את זה, הוא הרי יודע שאלה מלים בנקבה, הוא יליד הארץ - מה הקטע?! (על שלושה / שלוש כבר הפסקתי מזמן להעיר)

אני חושבת שפה יש עניין של נושא (לשוני) פסיכולוגי. הנושא האמיתי של המשפט מבחינת בעלך, הוא הוא עצמו. לא הבטן או הרגל. ולכן הדגש על "כואב לי". מה כואב? זה כבר עניין אחר, הבטן או הרגל.

אני חושבת שפה יש עניין של נושא (לשוני) פסיכולוגי. הנושא האמיתי של המשפט מבחינת בעלך, הוא הוא עצמו. לא הבטן או הרגל. ולכן הדגש על "כואב לי". מה כואב? זה כבר עניין אחר, הבטן או הרגל.
אני חושבת שהסיבה היא בהרגלי דיבור לא נכונים כבר מילדות. הדרך לתקן, אם אפשר בכלל, היא להגיד: כואבת לך הבטן? איך אעזור לך? נרדמה רגלך, כדאי לנסות לצעוד. גם מבוגרים מושפעים ממה שהם שומעים ולצערנו שומעים מעט מאוד שפה נכונה.

איך שאתם סובלים משטויות.
מה זה משנה מה בדיוק אנשים אומרים וכותבים ואם הם כתבו בלי "י" או עם "י" ה"י" הזאת זה מה שישנה את עולמכם?

לא, אבל נקודה בשורה השנייה הייתה יכולה לעזור.

יוני, לא יפה. כמו שהדיון בשם הדף דיון בשם הדף דיון בעריכת הדף שיוני מתלבט לגביו לא ישנה את עולמך אבל הוא חשוב לך מספיק כדי שתקדיש לו קצת אנרגיה, וזה לא אומר שאתה סובל משטויות אלא זה נהדר בשבילך ולא עניינו של אף אחד.
ולעצם השאלה מה זה משנה מה בדיוק אנשים אומרים וכותבים, אני אסביר לך איך זה אצלי. כשאני חושבת על זה שאנחנו מדברים היום עברית אני מבינה כמה שזה מדהים, מוזר, מופרך, לא סביר, בעצם נס! ואני כל-כך אוהבת את השפה הזו, היא כל-כך יפה, כל-כך מיוחדת... יש שורות בשירים עבריים שיכולים לגרום לי התרגשות עצומה מרוב שהעברית בהם נפלאה. ואולי תצחק עלי, אבל אני מאמינה ברעיון הקבלי שאות עברית זה דבר קדוש שנושא כוח בריאה.
אז כשאני רואה איך השפה משתבשת בצורה איומה סביבי, ונהיית מכוערת וזולה, לפעמים בא לי לצעוק ולבכות.

מה זה משנה מה בדיוק אנשים אומרים וכותבים ואם הם כתבו בלי "י" או עם "י" ה"י" הזאת זה מה שישנה את עולמכם?
מה זה משנה בכלל באיזו שפה מדברים? למה לא לדבר אנגלית?

איך שאתם סובלים משטויות.
אני בטוחה שרבים חושבים כך על כל דבר שמעסיק אחרים ולא אותם עצמם. זה נכון גם לגבי דברים שמאוד מעסיקים אותך ולא ממש חשובים לאחרים..
אני גם בטוחה שתתבגר.

אגב, בדף זה משתתפים אנשים שכן מעניין אותם איך בדיוק אנשים אומרים וכותבים .
מי שלא מעניין אותו - לא משתתף בדף זה ולרוב גם לא נכנס אליו.
בדיוק כמו שאני לא נכנסת לדפים העוסקים, נניח, בתקשור עם ישויות או בפנג שואי. אינני מבינה בזה, זה לא מעניין אותי ואין לי מה לתרום שם לדיון.
מה בדיוק חיפשת אתה כאן?

יש שיר יפה שיהודית רביץ שרה וברגע זה אינני זוכרת מי כתב אותו, ושם היא שרה "וּנִיחוֹחַ" במקום "וְנִיחוֹחַ"
אני חושבת שאת מתכוונת ל"סליחות" של לאה גולדברג (הלחן של עודד לרר). שם דווקא אין טעות, פשוט הטקסט הוא
וריח ילדות, ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף. (ההדגשה שלי)
(לא שחסרות בשירים היפהפיים של יהודית רביץ טעויות הגייה)

היא כל-כך יפה, כל-כך מיוחדת... יש שורות בשירים עבריים שיכולים לגרום לי התרגשות עצומה מרוב שהעברית בהם נפלאה. ואולי תצחק עלי, אבל אני מאמינה ברעיון הקבלי שאות עברית זה דבר קדוש שנושא כוח בריאה.

ל - סמדר נ
תודה. זה השיר אלא שבהגייה לא שומעים את האות ה' ומכאן הטעות שלי. הייתי צריכה לבדוק את הטקסט.
ל - יוני א
אני אינני מייחסת קדושה לאות או מילה אבל בהחלט איכפת לי הדיוק בדיבור ובכתיבה, ולא רק בעברית. מלבד עברית אני יודעת היטב רק עוד שפה וזו אנגלית, וגם שם מפריעות לי שגיאות. אינני מתכוונת לשגיאות שישראלים עושים בעברית אלא לשגיאות ששומעים בסרטים או בשידורי הטלוויזיה הדוברים אנגלית.
יעלי לה צודקת. זה פלא שאנחנו מדברים עברית. דוגמה אחת: באחד הסיפורים מראשית המאה ה - 20, נדמה לי שזה סיפור של ברנר, כתוב "האקטריסה נכנסה לובשת בלוזה אדומה". האם מישהו יכתוב היום משפט כזה? (למי שלא הבין - השחקנית נכנסה לבושה בחולצה אדומה).

אני יודעת היטב רק עוד שפה וזו אנגלית, וגם שם מפריעות לי שגיאות
גם לי מפריעות שגיאות באנגלית. ואז חשבתי על זה רגע וגיליתי שמפריעות לי שגיאות באופן כללי. זה כבר סתם האופי הייקי המחורבן שלי (מאיפה? דווקא גנים ייקים אין לי). מאוד שימושי במקצוע שלי...

שאלה: בכתיבה לא מנוקדת, האם ניתן לכתוב הכל ו - כל או שיש לכתוב הכול ו - כול?

בעניין השגיאות בעברית - מצד אחד, ישנן טעויות שאני מצטמררת לשמען. גיליתי גם שמאז שנולדו בניי, אני מתחילה להקפיד יותר על צורת הגייה נכונה, כדי שהם יאזינו לעברית מופחתת-שגיאות (למשל, התחלתי לומר תמַנוּן ואופַניים). מצד שני, ישנן טעויות שאני מודעת אליהן, אך תיקונן נשמע לי מליצי מדי או לא נוח להגייה (כל מיני ביטולי דגש באותיות בג"ד כפ"ת, למשל. בספרה של אורה איל, "בוקר בהיר אחד", יש משפט "וכובע מקש עם סרט חדש" - הסרת הדגש מהמילה כובע פשוט מכאיבה לגרוני).

יש גם שגיאות ש"עוברות" בעל-פה, ונראות נורא בכתב - אני מסתדרת עם מישהו שאומר "אני ילך לרופא", אבל אם אני מקבלת אימייל כזה, אני מזדעזעת. אני מתמודדת עם מוכרות שמציעות לי "מכנס מהמם" (אגב, נדמה לי שכבר כתבתי על זה איפשהו, כבר שמעתי בחנות לממכר משקפי שמש, ש"המשקף הזה מאד יפה לך"), אבל שונאת לראות את הכיתוב "מכנס - 200 ש"ח" בחלון הראווה.

עם כל אהבתי לעברית, אני מגלה חדשות לבקרים שגיאות שאני עצמי לא ידעתי בכלל שאני שוגה (כמו למשל אַשוּן הלילה במקום אישון הלילה), ואני דווקא אוהבת מאד ואפילו מוקסמת מסוגי סלנג שונים ומצפייה בשינויים שחלו בשפה במרוצת השנים (כמו למשל גוויעתה של המילה "לגמור" על הטיותיה השונות).

שאלה: בכתיבה לא מנוקדת, האם ניתן לכתוב הכל ו - כל או שיש לכתוב הכול ו - כול?

כל בלי ו'.
הכל או הכול, אפשר עם או בלי.

אַשוּן הלילה
???
מאיפה הבאת את זה?

משלי, פרק ז, פסוק ט
בְּנֶשֶׁף-בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

"מכנס - 200 ש"ח"
וגם המכנס השני עולה 200 ש"ח?
ובאותו עניין: נתקלתי כמה פעמים בפירוט של מנות בתפריט (לבונה התפריט, לא לאוכלים): מנה עיקרית - כך וכך, פחמימה - כך וכך.
פחמימה יחידה? זה מספיק?

גוויעתה של המילה "לגמור"
היא לא גוועה. רק שינתה משמעות.

ישנן טעויות שאני מצטמררת לשמען.
גם אני אבל מהדוגמאות שהבאת אני מתרשמת שאנחנו מצטמררות מדברים שונים.

בלשני האתר היקרים,
מהי הדרך הנכונה לכתוב recycle - מיחזור או מחזור?
כשאני רושמת מיחזור בוורד, תוכנת האיות והדקדוק מתקנת למחזור, אבל אני תוהה האם זה מפני שהיא
עוד לא שמעה על המושג מיחזור?!
וגם - כשאני מקלידה תאוריה, היא מתקנת לתיאוריה, האם זה נכון?
ובכלל, האם זו תוכנה אמינה מבחינה בלשנית?
אני כל פעם מגלה מילים נוספות שהיא איננה מכירה.

<בעלי מעצבן אותי כל פעם עם "כואב לי הבטן", "נרדם לי הרגל" וכד'
אני, לעומת זאת, מרגיזה את בעלי כשאני מדברת על הפות ועל הווסת שלי בנקבה,
אבל זה פשוט נראה לי מעוות אחרת.>

האם זו תוכנה אמינה מבחינה בלשנית?
לאאאא!!!!

_אַשוּן הלילה
???
מאיפה הבאת את זה?_
יש לי חברה שמתרגמת, והעורכת הלשונית בחברה שבה היא עובדת אמרה לה. אבל ניגשתי כעת למילון ספיר, וכתוב בו כך:
"אֱשוּן - אפלה, חשיכה. ... אֱשוּן לילה". אז אולי היא טעתה כשאמרה לי אַשון ואולי אני טעיתי, אבל גם אֱשון נשמע לי משונה באותה המידה. ואני רואה שאת ציטטת אישון ממשלי, אז באמת שאין לי מושג מה קורה פה 0-|.
כל בלי ו'. צריך להיות בלי ו', או יכול להיות בלי ו' (ולכן, מן הסתם, יכול להיות גם עם)?

_כל בלי ו'.
צריך להיות בלי ו', או יכול להיות בלי ו' (ולכן, מן הסתם, יכול להיות גם עם)?_

בואי אני אסביר לך את ההיגיון שמאחורי.
המילה "כל" כשלעצמה מנוקדת בחולם חסר - תנועה גדולה - ולכן בכתיב חסר ניקוד נוהגים לכתוב אותה עם ו', אף שלדעתי בהחלט אפשר בלי (במקרה הזה ולא בכל המילים המנוקדות בחולם חסר). לעומת זאת בצירופים כמו "כל היום", "כל הילדים" וכו', המילה "כל" מופיעה לא כשלעצמה אלא בסמיכות, ומנוקדת בקמץ קטן - תנועה קטנה. בכתיב חסר ניקוד לעולם לא מוסיפים ו' במקום קמץ קטן (כך ע"פ כללי הכתיב חסר הניקוד; אבל יש עורכים לשוניים, ואני ביניהם, שמגמישים את הכלל הזה לעתים לטובת הבנת הנקרא. לא במקרה הזה). לכן "כל היום" ולא "כול היום" חס וחלילה, אבל אפשר גם "הכל" וגם "הכול", גם "חסר כל" וגם "חסר כול", "קודם כל" וגם "קודם כול" וכו'.

מהי הדרך הנכונה לכתוב recycle - מיחזור או מחזור?

שאלת שאלה גדולה. הדרך הנכונה היא מחזור. אבל זה כמובן נראה כמו מַחזוֹר. אז מה, לנקד בכל פעם?! זה מופרך. לכתוב רק את זה ב-י', אבל להשאיר את צלצול, שחזור, מלכוד וכו' בלי י'? גם כן מופרך. או שמא להוסיף י' לכל הצורה הזו? בעיניי הכי מופרך. אגב, כך החליטו להנהיג בהוצאת ידיעות אחרונות, וסביר להניח שהאקדמיה תקבל את זה (שמישהו יפטר אותם כבר).

ובלי קשר, אי אפשר לסמוך על תכנת וורד בעניינים כאלה. בשום פנים ואופן.

בעבודה יוצא לי הרבה להתקשר למשרדים עם מרכזיה רב קוית וכמעט בכולם המענה הקולי אומר (זה תמיד אומרת, אבל לא חשוב):
"לשמוליק חייגו 1, לשרוליק חייגו 2... באם ידועה לכם מספר השלוחה חייגו אותה כעת."
מספר השלוחה במשרדי ישראל עבר ניתוח קבוצתי לשינוי מין. אני מאחלת לו התאוששות מהירה.

שליחה על ידי ...* » 01 פברואר 2006, 22:10

סיפור אמיתי:
פעם התקשרתי לאגף הגבייה של רשות השידור, לברר בקשר לאגרה. אחת האופציות במענה הקולי היתה:
"לתשלום האגרה באמצעות חרטיס אשראי, הקש 2."
מאז הם שינו את זה.

... באם ידועה לכם מספר השלוחה חייגו אותה כעת."
ולרוב זה נאמר בשיניים כמעט חשוקות, משהו בסגנון אביב גפן, וכמעט כל פתח או קמץ שאינם מוטעמים הופכים לסגול (כי נורא קשה לפתוח את הפה):
באם יֶדועה לֶכם מספר השלוחה חֶייגו אותה כְּעת.

אני מאחלת לו התאוששות מהירה.
אופטימית.

יעלי לה, כנראה שאופי יקי אינו קשור בגנים. גם לי יש אופי יקי בלי הגנים...נראה לי שבכל אופן כדאי לכתוב מיחזור גם אם לא כותבים צילצול וכו'. במילה צלצול אין חשש לשל טעות בהבנת הכתוב ואילו מחזור יכול להטעות. (דקדוקית צריך לכתוב יכל...)
אותי מעצבן גם לשמוע אני ישמע ולא רק לראותאת הטעות בכתיבה.
מעצבנת אותי גם השגיאה הנפוצה יָכַלְתִּי, אם כי ברור מה מקורה. אחד השעשועים שלנו בהאזנה לרדיו או לטלוויזיה לספור את מספר השגיאות בדקה...

יעלי לה, תודה. ובהתייחס למה שכתבת בהמשך: איך יודעים מתי ניתן, כשלא מנקדים, להפוך חולמים וחיריקים למלאים בהוספת ו' או י', ומתי אסור? למה ב - כל זה בסדר וב - מחזור זה לא?
<מיצי שכחה את כל שיעורי חוקי הניקוד מכיתה י'>

סבתא לשמונה,
(דקדוקית צריך לכתוב יכל...)
ממש לא. לא בהווה ולא בעבר (בעבר בכתיב מנוקד: יָכֹל. בכתיב לא מנוקד מקבל ו' - ר' הסבר למיצי)

מיצי החתולה,
איך יודעים מתי ניתן, כשלא מנקדים, להפוך חולמים וחיריקים למלאים בהוספת ו' או י', ומתי אסור?
אני לא בטוחה שמה שאני עומדת לכתוב עכשיו הוא ההסבר המדויק והנכון ביותר. אני מסיקה את זה מתוך העבודה ולא מעתיקה מספר כללים. אם מישהו יודע אחרת אשמח שיתקנו אותי.
באופן כללי, תנועות גדולות - חִיריק מלא, חוֹלם (מלא או חסר), שוּרוק - מקבלות י' ו- ו', ותנועות קטנות - חִיריק חסר, קָמץ קטן, קֻבּוץ - לא מקבלות.
יש לזה לפחות יוצא דופן אחד שעולה כרגע בדעתי, והוא מצב שבו דגש תבניתי או משלים גורם לתנועה קטנה בהברה פתוחה: שִׁלֵּם ---> שילם, לְהִכָּנֵס ---> להיכנס, מְסֻכָּן ---> מסוכן.
אה, עוד יוצא דופן: צורות כמו "מועשר", כל הפעלים בבניין הופעל שבפ' הפועל גרונית מקבלים קמץקטן + חטף-קמץקטן (ואז, אף שהוגים אותם בשני אוֹ-ים, רק הראשון מקבל ו' למרות התנועה הקטנה - שכן השני הוא בכלל לא תנועה אלא חטף, כלומר חצי תנועה).
העוקץ בהסבר הזה, הוא שצריך לדעת מראש אם המלה מנוקדת בחיריק מלא או חסר, חולם או קמץקטן, שורוק או קובוץ. אז איך יודעים? יש לי כמה טיפים, אבל לא עכשיו. גם ככה ההסבר כבר ארוך מדי...

אה, בעצם מה אני מקשקשת? כל הצורות בבניין הופעל מקבלות ו' למרות הקֻבּוץ.

טוב, למישהו יש הסבר יותר מוצלח?

העוקץ הוא שצריך לדעת מראש אם המלה מנוקדת בחיריק מלא או חסר, חולם או קמץקטן, שורוק או קובוץ
וואללה.
לא מזמן קראתי מחדש תקציר של חוקי הכתיב חסר הניקוד. חוקים אלה ברורים רק למי שיודע ניקוד.
רוב הכותבים לא יודעים ניקוד, לא יודעים איך נראה כתיב חסר ולכן אינם יכולים להעזר בכללים.
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
אילו העיתונים והוצאות הספרים וסתם פרסומים בדפוס (אפילו שלטים, מע"צ וכו') היו טורחים לעבוד לפי כללי הכתיב, או לפחות לשמור על אחידות, זה היה נהיה יותר אוטומטי לכולם ולא היתה סיבה לשבור את הראש. אבל זה לא פרקטי, כנראה.

לתשלום האגרה באמצעות חרטיס אשראי, הקש 2.

פעם מזמן, כשטל פרידמן היה ההוא שמשחק עם משה פרסטר, היה להם מופע שנקרא "עלילות משה בעיר הגדולה". באחד הקטעים טל פרידמן משחק מורה ששואלת בהטעמה מורתית עזה:
"מי מעוניינת בחשר עם משה?

מאחר שמדובר כבר בשלושה דפים מלאים, לא עברתי על כולם, ולא בלתי סביר שהטעויות שאני סובלת מהן כבר נותחו פה עד זרא. אני יודעת שהתפתחו פה דיונים סוערים על התרבות ועל השפה, ועדיין שמו של הדף "טעויות נפוצות בעברית". לפיכך, אלה הדברים שצורמים לי במיוחד:

"לכשעצמו" במקום "כשלעצמו"
שימוש בעתיד במקום בציווי
השמטת אותיות בכל"ם בצירופים עם ו' החיבור "המועצה לבטיחות וגהות", "מן העמק וההר"
"בהצלחה!" במקום "הצלחה!"
בכתיב: "גבוהה" בזכר

חן חן @}

"מי מעוניינת בחשר עם משה?"
האחיין שלי אמר פעם "אני יכול לעשות את זה בחלות!" בעיניי זו היתה הכללה מאד יפה, ובגיל טרום קריאה, אבל עדיין מאד משעשעת

יעלי לה ו אמא של יונת, תודה.

ואם למישהו יש מסקנה סופית בעניין אשון לילה או אישון לילה, אני אשמח לשמוע. היתכן כי שניהם נכונים?

מעולם לא שמעתי על אשון לילה.
אז הלכתי למלון אבן שושן ומצאתי: "אֱשׁוּן - אמצע, תווך. ראה אישון. באשון חושך - בחשכת הלילה", והפנייה לספר משלי: "מקלל אביו ואמו ידעך נרו באֱישׁוּן חשך".
לפי זה - אכן שניהם נכונים.

"לשמוליק חייגו 1, לשרוליק חייגו 2... באם ידועה לכם מספר השלוחה חייגו אותה כעת."
שמתם לב לצורה"באם"? מה זה? מה רע במילת התנאי "אם"? מה מוסיפה הב' הזאת?
<אולי הכלאה בין "במקרה ש" לבין "אם"? בררר>

למה ב - כל זה בסדר וב - מחזור זה לא?
בבניין פיעל יש דגש חזק בע' הפועל, כלומר באות השנייה של השורש. כאשר כותבים בכתיב מלא, מוסיפים י'. מוסיפים י' גם אם יש תשלום דגש, ולכן אין חיריק אלא יש צירה. כלומר כותבים גם שילם, וגם תיאר.
שלושת הבניינים הכבדים,פיעל, פועל והתפעל, הם הבניינים שבהם משמשים גם פעלים שיש להם 4 אותיות שורש (או יותר), מהסיבה המבנית שיש להם במקור דגש חזק, שמסמן אפשרות לעיצור נוסף. לכן הוחלט לא להוסיף במקרים של פעלים מרובעים י' בכתיב מלא, מאחר שכשרואים פועל בן 4 אותיות, יודעים מייד לאיזה בניין הוא שייך, ואין צורך בניקוד.
למשל: פרסם - פיעל, פורסם - פועל, התפרסם - התפעל.
(יוצא הדופן היחיד שאני מכירה הוא הפועל להשפריץ, בהפעיל, וזה בגלל הדמיון בצליל בין שם העצם "שפריץ" לבניין הפעיל).

סלעית, ההסבר שלך נכון. סחתיין. ו - ש.פ.ר.צ הוא בכלל שורש מעוברת.

תודה לכן! @}

שואלת שוב:
האם נכון לכתוב תאוריה או תיאוריה?
תודה

_שואלת שוב:
האם נכון לכתוב תאוריה או תיאוריה?
תודה_

תיאוריה.

להשפריץ מקורו בגרמנית ובאידיש. המילה הנכונה בעברית היא להתיז אבל "להשפריץ" נחמד יותר...
גם "לפרגן" אינה מילה עברית, מקורה באידיש ואינני מכירה מילה תואמת בעברית. האם מישהו יודע?

נזכרתי. באנגלית אומרים "להתיז" to spray שכנראה נובעת מאותו מקור כמו "להשפריץ".

לפעמים אנחנו מתלוננים על דלדולה של השפה, רידוד המגוון וויתור על העושר הלשוני של העברית.

אבל יש מקרים הפוכים: מקרים של התהדרות בעושר ובסופרלטיבים שאינם מוסיפים דבר, והופכים את ההתפארות לגיחוך. קשה להסביר, לכן הנה דוגמה:

מצאתי כתוב על עטיפה שלו מוצר מזון:
... מכילים רמות גבוהות של סיבים תזונתיים וחלבונים כמו גם סידן.

מה אומר לכן/ם? זה קצת מעל לרמה שלי!

מה רע ב "מכילים הרבה סיבים תזונתיים"?
ואם דוקא להתהדר ב"רמה", אז אולי "מכילים רמה גבוהה של" כמה רמות גבוהות הם כבר יכולים להכיל?
ומניין נחת עלינו הביטוי "כמו גם"? האין די ב "וגם"?

אגב, המוצר עצמו לא רע בכלל.

_מצאתי כתוב על עטיפה שלו מוצר מזון:
... מכילים רמות גבוהות של סיבים תזונתיים וחלבונים כמו גם סידן._
אולי זה לא טוב לעברית אבל טוב לשיווק...

אז לאף אחד אין רעיון כיצד לומר "לפרגן" בעברית?
אשלח מייל לרוני הפנר מהאתר "שפה עברית", אולי יש לו רעיון.

לא הבנתי: מה רע במלה "לפרגן"? זה שהיא ממקור "לועזי" (אם מגדירים אידיש כלועזית)?
יש המוני מלים עבריות-למהדרין, שזלגו לתוך העברית מאכדית, פרסית, ארמית, יוונית, ערבית והשד יודע מה עוד. איש לא יעלה על דעתו היום לערער על עבריותן.
תהליך כזה, של השפעות הדדיות בין שפות, מתרחש כל הזמן. כל מגע בין עמים ותרבויות - בין אם הוא כיבוש צבאי, יחסי מסחר, הגירת אוכלוסיה, או כיבוש דתי - כל מגע כזה גורם להשפעות לשוניות בשני הכיוונים.
מלבד זה, המלה "לפרגן" עונה על צורך לשוני, נותנת ביטוי למושג שחסר עד אז בשפה העברית. לכן יש לה מקום.

אם כבר מדברים על השפעות לועזיות, שמעתי פעם:
יאללה - זה ערבית.
ביי - זה אנגלית.
יאללה ביי - זה עברית.

אין רע במילה "לפרגן", אני אפילו אוהבת אותה. פשוט הייתי סקרנית.
רוני הפנר כתב לי שבאמת אין מילה עברית מתאימה. ניסו להכניס את המילה לרַתּוֹת שכמובן לא נקלטה. שוב, מתוך סקרנות, ביקשתי ממנו שיסביר לי מה השורש של המילה המשונה הזאת, אני מחכה לתשובתו.
_יאללה - זה ערבית.
ביי - זה אנגלית.
יאללה ביי - זה עברית._
זה של יורם טהר-לב.

להלן ההסבר של רוני הפנר על המילה "לרתות":

המילה לרתות היא חידוש של יצחק אבינרי (בספר יד הלשון).

החידוש נעשה על פי מילה תלמודית נדירה: רַתֵּה שמופיעה פעם אחת במשנה: "וכל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם" (חגיגה ב א). ופעם בספרא שמיני: ראוים היו להישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן.

הפועל רתוי (לרתות) דומה בצורתו ובמשמעותו לפועל רצוי (לרצות). השורש שלה הוא רת"י,

הערה שלי:
ברור שמילה משונה ונדירה כזו לא תיקלט במקום המילה החביבה "לפרגן".
בדרך כלל דווקא חידושיו של יצחק אבינרי טובים.

עוד מילה שאנחנו משתמשים בה כל יום ומקורה אירופי : להקליד וכמובן מקלדת וקלידים. המוצא הוא "קליד" שעליו לוחצים בפסנתר, עוגב, צ'מבלו, אורגנית ואולי עוד כלי נגינה. השימוש הרב ביותר היום הוא כאשר מדברים על מחשבים.
אנא היינו באים בלי המילה הזו?

מה מקור המלה "קליד"?

מה מקור המלה "קליד"?

לא דייקתי כאשר כתבתי שפות אירופיות. המקור הוא יווני ובאותיות לטיניות נכתב: KLEIDOS ועבר לארמית "אַקְלִידָא". באנגלית קוראים לקליד KEY (מפתח). בגרמנית את ודאי יודעת.

שכחתי לכתוב: מה שכתבתי על קליד לא בא מרוב חוכמתי. מצאתי באבן שושן.

לפרגן - להחמיא

מילה עברית לפרגון שאני חושב שמתאימה.

להחמיא

מחמאה=קומפלימנט=פרגון.

להחמיא
האמנם? נסה להשתמש בזה במשפט.
דומגא: "למה אתה כל-כך נוקשה כלפיו? תחמיא לו לפעמים." לעומת: "למה אתה כל-כך נוקשה כלפיו? תפרגן לו לפעמים." זה עובר ליד... אני יכולה לחשוב על דוגמאות שזה עוד יותר מפספס, אבל לא בשעה כזאת.

להחמיא

האמנם?

נתת כאן דוגמא טובה מאד . זה דווקא די מתאים.

להחמיא

חוצמזה, למה העויינות הזו לזה שניסה לפנייך. תחמיאי על הניסיון . ואם לא להחמיא בשעה זו לפחות תפרגני.

אם לא תפרגני זה נשמע פאגאני.

בזמן האחרון, אני רואה במדיות הכתובות כל-כך הרבה את המילים רוטבים או רוטבי עגבניות, נוהלים או נוהלי יציאה* ועוד כמה מהמשפחה הזאת, שאני מתחילה לפקפק בעצמי. נכון שצריך להיות שווא בראש המילה - רטבים, נהלים, תכנים וכו'?

נכון שצריך להיות שווא בראש המילה - רטבים, נהלים, תכנים וכו'
נכון.

תמיד מעצבן אותי שאני אומרת משהו נכון ואז חוזרים אחרי עם טעות. בד"כ מוקדנים בטלפון. נגיד, שואלים אותי תאריך, אני עונה "שמונָה בפברואר", ואז חוזרים אחרי, "השמיני לפברואר". או היום הייתי צריכה לומר את מס' טלפון שכלל את הספרות 800, אז אמרתי שמונֶה מאות, והאשה חזרה אחריי "שמונָה מאות". מה הקטע?

_נכון שצריך להיות שווא בראש המילה - רטבים, נהלים, תכנים וכו'
נכון._
יותר מנכון - נכון מאוד. אם אינני טועה,אלה שמות עצם ממשפחת הסגוליים.
לפרגן = להחמיא נסיון יפה אבל להחמיא אינו ממצה את כל מה שיש במילה לפרגן. זה לא רק להחמיא אלא גם להיות מאושר ממה שמישהו עשה או ממה שקרה לו וגם לשאוב נחת, בקיצור, יש הרבה ניואנסים למילה.
ואיך אומרים "נְיוּאַנְסִים" בעברית? אולי גוונים? מה דעתכם?
יעלי לה
הם אפילו לא מבחינים בהבדל הלשוני בין מה שאמרת ובין מה שהם אומרים. אי אפשר לצפות שמוקדנים בטלפון ידברו עברית טובה יותר מאנשי התקשורת.

נוהלים או נוהלי יציאה*
נראה לי שברבים אכן נהלים בשווא, אבל בסמיכות זה משתנה לנוהלי יציאה
>אם לא שוכחים לנעול נעליים<

ואיך אומרים "נְיוּאַנְסִים" בעברית? אולי גוונים? מה דעתכם?
אני חושבת שדקויות. לא??

בסמיכות זה משתנה לנוהלי יציאה
נכון.

אי אפשר לצפות שמוקדנים

לא מצפה... אבל משגע אותי שחוזרים על דבריי כאילו לתקן אותי, כי אילו אמרתי לא נכון (כמו שהם מכירים ואומרים) פשוט היו אומרים "כן" ולא חוזרים.

_בסמיכות זה משתנה לנוהלי יציאה
נכון._
אז נוהלי יציאה, רוטבי עגבניות וטופסי הצטרפות?