על ידי צל_הימים* » 15 יוני 2008, 04:51
ועוד במסגרת המטה-דיון על הפרדיגמה (ובתרגום לעברית, ההנחות היסוד לפיהן אנו חווים ומבינים את המתרחש סביבנו):
שאנשים מפוקחים מנסים לבחון כל הזמן את הפראדיגמות שלהם, הם זוכרים שהן רק זה והן לא מתייחסים אליהם כאל האמת האחת והיחידה
עצם השימוש במונח 'פרדיגמה' מעיד על תפיסתה כארעית, כעוד גרסה (זמנית) למודל של תפיסת מציאות. תמונת מציאות שעלולה בכל רגע לפקוע עקב מופרכות ושרירותיות, ולפנות מקום כלאחר כבוד לבאה בתור, שגם קיומה תלוי על בלימה. במינוח אחר זה נקרא גם 'דיאלקטיקה': הריקוד הנצחי בין התיזה לאנטי-תיזה שיוצרות את הסינתיזה, שמיד מקבלת את תפקיד התיזה, ששוב מאוימת ע"י האנטי... מעייף. אולי זו הסיבה שכה רבים מוותרים על כל הלופ האינסופי והמסחרר, ומתקבעים על גרסת מציאות אחת, שהינה מתוקף ההגדרה, שרירותית ומופרכת...
אם כך, מה כן יש לנו בסחרחרה המוטרפת הזו? מתנה קטנה שקיבלנו מבוראנו (עוד מונח ששרד רצף דיאלקטי אינסופי וחסר רחמים), והיא, ההגיון. היכולת לנתח, לקשר, לבדוק עקביות, לעמת, להטיל ספק, להסיק מסקנות. שזו בעצם מהות המתודה המדעית. האמיתית. לא מה שלעיתים מוכרים לנו במסווה של המתודה, שזה פולחן אישיות של בעלי-שם בתחום ועבודת אלילים של מושגים שאף אחד לא מבין. אך משננים אותם ומצטטים אותם עם או בלי הקשר. וההגדרות של אקולוגיה וכלכלה שהבאת הן דוגמה מצויינת: רצף מילים שמישהו חיבר, מתוך הפרדיגמה שלו (ואולי אף האינטרסים), וככל שמנסים לפענח אותן, כך המשמעות שלהן מתפזרת בין המילים היומרניות.
אביא כדוגמה את
משבר המזון בעולם : אני קורא על המצוקה המתפתחת סביב הגלובוס עקב עליית מחירי הסחורות, על האיום על יציבות השלטון במספר מדינות לא יציבות, ואז יוצא לסיבוב באזור מגורי. יש סביבנו מספר מושבים במקור חקלאיים, כגון כפר אז"ר, גני יהודה, כפר מע"ש, מגשימים, בני עטרות... ומה שאני רואה שם זו פוריות קרקע אדירה בהצמחת מחסנים להשכרה, שטחי מסחר, אחוזות קולוניאליות שלא היו מביישות את מושל הודו הדרומית בשירות המלכה. אחד מבעלי האחוזות שאף מוכר לי במידה מסויימת אף עקר מטע פקאן כדי להחליפו במטע גינון מתוכנן היטב ומואר באור יקרות מרהיב בלילה, לשמחת בני הבית והעוברים בדרך.
מה אני רוצה לומר בזה? אל תספרו לי שאין לכם מה לאכול אם אתם לא מגדלים אוכל. ואני לא מפנה את האצבע באופן ספציפי אלא מדבר על סך ניהול משאבי הקרקע בהתאם לצרכי האוכלוסיה. אז אולי זו בדיוק הנקודה: שאין ניהול. כל אחד עושה מה שבא לו, וכך יוצא שיותר משתלם לגדל מרכז מסחרי מאשר מזון.
כך גם העולם לא זקוק להצלה: כל אחד ימשיך לעשות מה שבא לו, והדברים יסתדרו מעצמם, בזכות
היד הנעלמה . כמו שתמיד היה מאז ומעולם. חלק מההסתדרות הזו מתבטאת במבצעי חיסול סוף עונה לעיתים שנויים במחלוקת כמו מלחמות עולם (בינהן זכורה לנו היטב זו השנייה עם שואת היהודים ושתי פצצות אטום על אוכלוסיות עירוניות). לראייה, לאחר כל האירועים הללו, לא רק שהכדור והאנושות לא נהרסו, אלא מצבינו השתפר לאין ערוך כך שמעולם הוא לא היה טוב יותר. ואם תתפתח לה מלחמת עולם שלישית, זה יהיה צו השעה, דרכה של היד הנעלמה למחוק את העיוותים, לטובת עתיד טוב יותר.
איכשהו נראה לי שהדיון פה לא באמת מקדם את משתתפיו (כולל אותי) לאנשהו, סתם pass-time. נחמד וזהו.
למידה מתרחשת בכל רגע, בכל מקום ובכל מדיה. כולל זו האינטרנטית. ובעיקר, באמצעות הדיאלוג. ראי את דרכו של סוקרטס עם הדיאלוגים שלו. ובכלל, הפעילות של האדם היא בהקשר של בני אדם אחרים. ומכאן, החשיבות של התקשורת ביניהם. וזו תפקידה של המדיה. גם האינטרנטית.
ולגבי מעגל ההשפעה: אני לא מסתפק במעגל שיש לי כרגע, שחלקו הוא by default, אלא מנסה להרחיבו. אולי אני לא עושה זאת באופן מיטבי, אך כפי שאמר פרנק סינטרה לפני (זה לא משנה), I did it my way.
ועוד במסגרת המטה-דיון על הפרדיגמה (ובתרגום לעברית, ההנחות היסוד לפיהן אנו חווים ומבינים את המתרחש סביבנו):
[u]שאנשים מפוקחים מנסים לבחון כל הזמן את הפראדיגמות שלהם, הם זוכרים שהן רק זה והן לא מתייחסים אליהם כאל האמת האחת והיחידה[/u]
עצם השימוש במונח 'פרדיגמה' מעיד על תפיסתה כארעית, כעוד גרסה (זמנית) למודל של תפיסת מציאות. תמונת מציאות שעלולה בכל רגע לפקוע עקב מופרכות ושרירותיות, ולפנות מקום כלאחר כבוד לבאה בתור, שגם קיומה תלוי על בלימה. במינוח אחר זה נקרא גם 'דיאלקטיקה': הריקוד הנצחי בין התיזה לאנטי-תיזה שיוצרות את הסינתיזה, שמיד מקבלת את תפקיד התיזה, ששוב מאוימת ע"י האנטי... מעייף. אולי זו הסיבה שכה רבים מוותרים על כל הלופ האינסופי והמסחרר, ומתקבעים על גרסת מציאות אחת, שהינה מתוקף ההגדרה, שרירותית ומופרכת...
אם כך, מה כן יש לנו בסחרחרה המוטרפת הזו? מתנה קטנה שקיבלנו מבוראנו (עוד מונח ששרד רצף דיאלקטי אינסופי וחסר רחמים), והיא, ההגיון. היכולת לנתח, לקשר, לבדוק עקביות, לעמת, להטיל ספק, להסיק מסקנות. שזו בעצם מהות המתודה המדעית. האמיתית. לא מה שלעיתים מוכרים לנו במסווה של המתודה, שזה פולחן אישיות של בעלי-שם בתחום ועבודת אלילים של מושגים שאף אחד לא מבין. אך משננים אותם ומצטטים אותם עם או בלי הקשר. וההגדרות של אקולוגיה וכלכלה שהבאת הן דוגמה מצויינת: רצף מילים שמישהו חיבר, מתוך הפרדיגמה שלו (ואולי אף האינטרסים), וככל שמנסים לפענח אותן, כך המשמעות שלהן מתפזרת בין המילים היומרניות.
אביא כדוגמה את [po]משבר המזון בעולם[/po] : אני קורא על המצוקה המתפתחת סביב הגלובוס עקב עליית מחירי הסחורות, על האיום על יציבות השלטון במספר מדינות לא יציבות, ואז יוצא לסיבוב באזור מגורי. יש סביבנו מספר מושבים במקור חקלאיים, כגון כפר אז"ר, גני יהודה, כפר מע"ש, מגשימים, בני עטרות... ומה שאני רואה שם זו פוריות קרקע אדירה בהצמחת מחסנים להשכרה, שטחי מסחר, אחוזות קולוניאליות שלא היו מביישות את מושל הודו הדרומית בשירות המלכה. אחד מבעלי האחוזות שאף מוכר לי במידה מסויימת אף עקר מטע פקאן כדי להחליפו במטע גינון מתוכנן היטב ומואר באור יקרות מרהיב בלילה, לשמחת בני הבית והעוברים בדרך.
מה אני רוצה לומר בזה? אל תספרו לי שאין לכם מה לאכול אם אתם לא מגדלים אוכל. ואני לא מפנה את האצבע באופן ספציפי אלא מדבר על סך ניהול משאבי הקרקע בהתאם לצרכי האוכלוסיה. אז אולי זו בדיוק הנקודה: שאין ניהול. כל אחד עושה מה שבא לו, וכך יוצא שיותר משתלם לגדל מרכז מסחרי מאשר מזון.
כך גם העולם לא זקוק להצלה: כל אחד ימשיך לעשות מה שבא לו, והדברים יסתדרו מעצמם, בזכות [url=http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%93_%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9E%D7%94]היד הנעלמה[/url] . כמו שתמיד היה מאז ומעולם. חלק מההסתדרות הזו מתבטאת במבצעי חיסול סוף עונה לעיתים שנויים במחלוקת כמו מלחמות עולם (בינהן זכורה לנו היטב זו השנייה עם שואת היהודים ושתי פצצות אטום על אוכלוסיות עירוניות). לראייה, לאחר כל האירועים הללו, לא רק שהכדור והאנושות לא נהרסו, אלא מצבינו השתפר לאין ערוך כך שמעולם הוא לא היה טוב יותר. ואם תתפתח לה מלחמת עולם שלישית, זה יהיה צו השעה, דרכה של היד הנעלמה למחוק את העיוותים, לטובת עתיד טוב יותר.
[u]איכשהו נראה לי שהדיון פה לא באמת מקדם את משתתפיו (כולל אותי) לאנשהו, סתם pass-time. נחמד וזהו.[/u]
למידה מתרחשת בכל רגע, בכל מקום ובכל מדיה. כולל זו האינטרנטית. ובעיקר, באמצעות הדיאלוג. ראי את דרכו של סוקרטס עם הדיאלוגים שלו. ובכלל, הפעילות של האדם היא בהקשר של בני אדם אחרים. ומכאן, החשיבות של התקשורת ביניהם. וזו תפקידה של המדיה. גם האינטרנטית.
ולגבי מעגל ההשפעה: אני לא מסתפק במעגל שיש לי כרגע, שחלקו הוא by default, אלא מנסה להרחיבו. אולי אני לא עושה זאת באופן מיטבי, אך כפי שאמר פרנק סינטרה לפני (זה לא משנה), I did it my way.