על ידי תמרוש_רוש » 01 מרץ 2009, 01:55
_"אני לא מנסה להתווכח עם התאוריה של ציפיות מולדות. אבל קשה לי להבין כיצר היא יכולה לנתק את הציפיות האלה מהחברה לתוכה נולד התינוק. לדוגמא: בחברה המערבית ילד נזקק ליכולות מוטריות מסוימות כדי להיות מסוגל לכתוב - שרירי חגורת הכתפיים צריכים להתחזק. ללא שכיבה על הבטן בגיל צעיר תוך כדי הרמת ראש קשה לפתח יכולת זאת. אחת הסברות לריבוי קשיי הלמידה כיום היא שכיבת יתר על הגב אצל תינוקות.
לפי גישתה של ג'ין התינוק בשנתו הראשונה צריך לבלות את מירב זמנו במנשא או על הידיים. קשה לפתח בצורה כזו את השרירים הנדרשים לכתיבה. ויחד עם זה קשה לי לראות ילד מאושר בחברה מערבית ללא יכולות כתיבה או קשיים מרובים בהקשר זה. מה שאני מנסה לומר שגם אם מליוני שנים האדם לא נדרש לכתיבה בגיל צעיר ולכן זה לא "הוטבע" בצפיות המולדות אי אפשר להתעלם מזה בחברה המערבית."_
אוי, הטיעון הזה כל כך לא מקצועי וכל כך לא מבוסס עובדות, שאני חייבת להגיב.
קודם כל, תודה רבה על כך שבחברה המערבית צריך חגורת כתפיים חזקה לצרכי כתיבה.
אתם באמת חושבים שבני היקוואנה לא צריכים חגורת כתפיים חזקה (פי כמה וכמה משלנו), כשאת רוב זמנם הם מבלים בחתירה בסירות? בחתירה על פני נהרות גועשים? בטוח? אני מתערבת אתכם שחגורת הכתפיים של כל ילד-נהרות בן עשר שמה בכיס הקטן את החגורות כתפיים של נערינו המשובחים והכותבניים-עד-למאוד אחרי 12 שנות לימוד וכתיבה נמרצת, כולל קורס הכנה לצה"ל.
זה דבר אחד.
ובאותו הקשר: תינוקות שנישאים על ידי הוריהם כן זוכים למגוון תנוחות, כולל שכיבה על הגב ושכיבה על הבטן. למשל: תינוק ייקואנה שוכב על בטנו על ירכיה של אמו כשהיא חותרת בסירה. או למשל: בשבועות הראשונים, התינוק שלי היה שרוע על בטנו על ירכי דרך קבע, כל פעם שאכלתי ליד שולחן או התקשקשתי על המחשב. זו היתה תנוחה מתבקשת.
דבר שני:
אכן ההשערה כיום היא שיש האטה בהתפתחות והיחלשות של חגורת הכתפיים כתוצאה משכיבת-יתר על הגב.
אין לזה שום קשר ושום דמיון לנשיאה במנשא.
עכשיו, כמובן שתלוי מאוד על איזה מנשא אנחנו מדברים. אין מנשא אחד כהרי משנהו.
אבל, מהתצפית שלי על התינוק שלי שגדל ארבעה חודשים רצופים במנשא בד ארוך, והיה סרבן בטן לא נורמלי בשעות הערות, אני יכולה להגיד כמה דברים:
א. נשיאה של התינוק מעניקה לו בעיקר תנועה פאסיבית, אבל גם מעודדת תנועות עדינות שלו. למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.
ב. כאן צריך לנתח קצת את הפעילות הזאת של שכיבה על הבטן.
בזמן שכיבה על הבטן, כשהתינוק מנסה להרים את הראש, שרירי העורף ושרירי הצוואר הצידיים עובדים מאוד קשה, להרים משקל כבד (ראש של יילוד זה משהו מפחיד, בהשוואה לשאר הגוף שלו) כנגד כוח הכובד. בתנוחה הזאת, האפקט של כוח הכובד הוא הכי משמעותי, יחסית לתנוחות אחרות, והוא מושך את ראש התינוק בחזרה לרצפה.
לעומת זאת, כשהתינוק מוחזק בתנוחה זקופה, הוא עדיין צריך לשמור את הראש יציב, שלא ייפול קדימה או אחורה. אז בהתחלה אנחנו תומכים לו את הראש, זה נכון, אבל התמיכה הזאת דינמית, העוצמה והיציבות משתנות כשאנחנו זזות, והיא נהיית יותר ויותר חלקית כאשר אנחנו חשות את התינוק מחזיק את ראשו יותר ויותר יציב.
מצד שני, התנוחה הזאת פחות מאמצת את שרירי הצוואר מאשר שכיבה על הבטן, כי בתנוחה זקופה הראש גם נתמך באופן פאסיבי על ידי הצוואר והגוף שנמצאים בדיוק מתחתיו, והוא לא צריך להיות תלוי באויר לצד הגוף, מוחזק על ידי פעולה אקטיבית של השרירים בלבד, כמו בשכיבה על הבטן. התזוזה של הראש לצדדים נעשית בנטרול כוח הכובד.
(לשם המחשה, נסו להרים קופסה כבדה כשאתם אוחזים אותה מהכתפיים בקו ישר כלפי מעלה – זו המקבילה של החזקת הראש בתנוחה זקופה – לעומת הרמה של אותו משקל כאשר היד האוחזת פשוטה ומתוחה קדימה, במרחק מהגוף. הרבה יותר קשה!)
בשכיבה על הגב, הזזת הראש לצדדים היא הכי קלה, כי השרירים נעים עם כוח הכובד. כל מה שהראש צריך זה ליפול הצידה בהדרגה.
כלומר, כשאנחנו נותנים לתינוק זמן-זקוף וגם זמן-בטן-על-גוף-האם, אנחנו נותנים לו למעשה אתגר הדרגתי שמאפשר התפתחות הדרגתית של השרירים.
(שזה בערך העיקרון הראשון שנלמד בכל תכנית לחינוך גופני ובכל מכון כושר)
לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לו רק להיות או על הגב או על הבטן, אנחנו למעשה מעבירים אותו בין מצב ללא מאמץ כלל (שכיבה על הגב, תנועה עם כוח הכובד), לבין תנוחה בעומס גבוה (שכיבה על הבטן, תנועה נגד כוח הכובד, ללא תמיכה פאסיבית של הגוף). בהשאלה, אנחנו מאתגרים אותו עם תרגילי משקולות מתקדמים לפני שנתנו לו להתנסות עם המשקוליות של חמישה קילו. לא פלא שתינוקות לא אוהבים את זה!
עכשיו, לגבי מנשא: כל מנשא שהוא, אני חושבת, מאפשר התפתחות של שרירי הצוואר. אבל לדעתי, מנשא בד ארוך גמיש וסטרצ'י, וככל הנראה גם מנשא צד (אין לי ניסיון עם כאלה, אז אני לא בטוחה לגביהם), נותן גם הזדמנות לשאר הגוף להתפתח. התינוק לומד להחזיק ולהזיז את הגוף בתנוחות שונות, להטות אותו ימינה ושמאלה כשהוא מנסה לראות דברים מעבר לגוף האם. לדוגמה, יום אחד כשנשאתי את דניאל בטן-לבטן, כשהיה בערך בן ארבעה חודשים, הוא דחף את עצמו כנגד הגוף שלי בשתי הידיים, היטה את גופו כמה אחורה שרק יכול, והסתכל למעלה על השמיים, חבל שאני לא יכולה לצרף תמונה של זה – היתה בפעולה הזאת כל כך הרבה עבודה של חגורת הכתפיים, לא פחות מאשר התרוממות בשכיבה על הגב!
אמנם התנועה נעשתה לא כנגד כוח הכובד (כמו בשכיבה), אבל היא בהחלט נעשתה כנגד ההתנגדות של בד המנשא. לכן אני כל כך אוהבת לשלב ההתחלתי את המנשאים מבד סטרץ'– הם מאשפרים המון משחק. הם דינמיים. לדעתי, יש בהם יתרון ברור לתינוק.
לעומת זאת, מנשאים מערביים קשיחים דוגמת בייבי ביורן – יותר סטאטיים, מאפשרים פחות תנועה ופחות משחק
שורה תחתונה: פיזיותרפיסטים ומומחים להתפתחות הילד, בדרך כלל יוצאים מנקודת הנחה שהתינוק יכול להיות רק או על הגב על משטח קשיח, או על הבטן על משטח קשיח, והם מכוונים את המלצותיהם בהתאם. למיטב ידיעתי, רובם עדיין לא לוקחים בחשבון את האפשרות של נשיאה אינטנסיבית על ידי ההורים, ולא התעמקו בפוטנציאל ההתפתחותי של נשיאה כזאת, וודאי שלא ערכו השוואה בין סוגי מנשאים שונים. אז הם ממליצים להשכיב על הבטן, כי זה מה שיש ברפרטואר התרבותי.
אני מאוד מקווה שזה ישתנה בשנים הקרובות ושהנשיאה האינטנסיבית תזכה ליותר תשומת לב בתחום של התפתחות הילד, וההמלצות ישתנו בהתאם.
_"אני לא מנסה להתווכח עם התאוריה של ציפיות מולדות. אבל קשה לי להבין כיצר היא יכולה לנתק את הציפיות האלה מהחברה לתוכה נולד התינוק. לדוגמא: בחברה המערבית ילד נזקק ליכולות מוטריות מסוימות כדי להיות מסוגל לכתוב - שרירי חגורת הכתפיים צריכים להתחזק. ללא שכיבה על הבטן בגיל צעיר תוך כדי הרמת ראש קשה לפתח יכולת זאת. אחת הסברות לריבוי קשיי הלמידה כיום היא שכיבת יתר על הגב אצל תינוקות.
לפי גישתה של ג'ין התינוק בשנתו הראשונה צריך לבלות את מירב זמנו במנשא או על הידיים. קשה לפתח בצורה כזו את השרירים הנדרשים לכתיבה. ויחד עם זה קשה לי לראות ילד מאושר בחברה מערבית ללא יכולות כתיבה או קשיים מרובים בהקשר זה. מה שאני מנסה לומר שגם אם מליוני שנים האדם לא נדרש לכתיבה בגיל צעיר ולכן זה לא "הוטבע" בצפיות המולדות אי אפשר להתעלם מזה בחברה המערבית."_
אוי, הטיעון הזה כל כך לא מקצועי וכל כך לא מבוסס עובדות, שאני חייבת להגיב.
קודם כל, תודה רבה על כך שבחברה המערבית צריך חגורת כתפיים חזקה לצרכי כתיבה.
אתם באמת חושבים שבני היקוואנה [b]לא[/b] צריכים חגורת כתפיים חזקה (פי כמה וכמה משלנו), כשאת רוב זמנם הם מבלים בחתירה בסירות? בחתירה על פני נהרות גועשים? בטוח? אני מתערבת אתכם שחגורת הכתפיים של כל ילד-נהרות בן עשר שמה בכיס הקטן את החגורות כתפיים של נערינו המשובחים והכותבניים-עד-למאוד אחרי 12 שנות לימוד וכתיבה נמרצת, כולל קורס הכנה לצה"ל.
זה דבר אחד.
ובאותו הקשר: תינוקות שנישאים על ידי הוריהם [b]כן[/b] זוכים למגוון תנוחות, כולל שכיבה על הגב ושכיבה על הבטן. למשל: תינוק ייקואנה שוכב על בטנו על ירכיה של אמו כשהיא חותרת בסירה. או למשל: בשבועות הראשונים, התינוק שלי היה שרוע על בטנו על ירכי דרך קבע, כל פעם שאכלתי ליד שולחן או התקשקשתי על המחשב. זו היתה תנוחה מתבקשת.
דבר שני:
אכן ההשערה כיום היא שיש האטה בהתפתחות והיחלשות של חגורת הכתפיים כתוצאה משכיבת-יתר על הגב.
אין לזה שום קשר ושום דמיון לנשיאה במנשא.
עכשיו, כמובן שתלוי מאוד על איזה מנשא אנחנו מדברים. אין מנשא אחד כהרי משנהו.
אבל, מהתצפית שלי על התינוק שלי שגדל ארבעה חודשים רצופים [b]במנשא בד ארוך[/b], והיה סרבן בטן לא נורמלי בשעות הערות, אני יכולה להגיד כמה דברים:
א. נשיאה של התינוק מעניקה לו בעיקר תנועה פאסיבית, אבל גם מעודדת תנועות עדינות שלו. למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.
ב. כאן צריך לנתח קצת את הפעילות הזאת של שכיבה על הבטן.
בזמן שכיבה על הבטן, כשהתינוק מנסה להרים את הראש, שרירי העורף ושרירי הצוואר הצידיים עובדים מאוד קשה, להרים משקל כבד (ראש של יילוד זה משהו מפחיד, בהשוואה לשאר הגוף שלו) [b]כנגד כוח הכובד[/b]. בתנוחה הזאת, האפקט של כוח הכובד הוא הכי משמעותי, יחסית לתנוחות אחרות, והוא מושך את ראש התינוק בחזרה לרצפה.
לעומת זאת, כשהתינוק מוחזק בתנוחה זקופה, הוא עדיין צריך לשמור את הראש יציב, שלא ייפול קדימה או אחורה. אז בהתחלה אנחנו תומכים לו את הראש, זה נכון, אבל התמיכה הזאת דינמית, העוצמה והיציבות משתנות כשאנחנו זזות, והיא נהיית יותר ויותר חלקית כאשר אנחנו חשות את התינוק מחזיק את ראשו יותר ויותר יציב.
מצד שני, התנוחה הזאת פחות מאמצת את שרירי הצוואר מאשר שכיבה על הבטן, כי בתנוחה זקופה הראש גם נתמך באופן פאסיבי על ידי הצוואר והגוף שנמצאים בדיוק מתחתיו, והוא לא צריך להיות תלוי באויר לצד הגוף, מוחזק על ידי פעולה אקטיבית של השרירים בלבד, כמו בשכיבה על הבטן. התזוזה של הראש לצדדים נעשית [b]בנטרול כוח הכובד[/b].
(לשם המחשה, נסו להרים קופסה כבדה כשאתם אוחזים אותה מהכתפיים בקו ישר כלפי מעלה – זו המקבילה של החזקת הראש בתנוחה זקופה – לעומת הרמה של אותו משקל כאשר היד האוחזת פשוטה ומתוחה קדימה, במרחק מהגוף. הרבה יותר קשה!)
בשכיבה על הגב, הזזת הראש לצדדים היא הכי קלה, כי השרירים נעים [b]עם כוח הכובד[/b]. כל מה שהראש צריך זה ליפול הצידה בהדרגה.
כלומר, כשאנחנו נותנים לתינוק זמן-זקוף וגם זמן-בטן-על-גוף-האם, אנחנו נותנים לו למעשה [b]אתגר הדרגתי[/b] שמאפשר התפתחות הדרגתית של השרירים.
(שזה בערך העיקרון הראשון שנלמד בכל תכנית לחינוך גופני ובכל מכון כושר)
לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לו רק להיות או על הגב או על הבטן, אנחנו למעשה מעבירים אותו בין מצב ללא מאמץ כלל (שכיבה על הגב, תנועה עם כוח הכובד), לבין תנוחה בעומס גבוה (שכיבה על הבטן, תנועה נגד כוח הכובד, ללא תמיכה פאסיבית של הגוף). בהשאלה, אנחנו מאתגרים אותו עם תרגילי משקולות מתקדמים לפני שנתנו לו להתנסות עם המשקוליות של חמישה קילו. לא פלא שתינוקות לא אוהבים את זה!
עכשיו, לגבי מנשא: כל מנשא שהוא, אני חושבת, מאפשר התפתחות של שרירי הצוואר. אבל לדעתי, מנשא בד ארוך גמיש וסטרצ'י, וככל הנראה גם מנשא צד (אין לי ניסיון עם כאלה, אז אני לא בטוחה לגביהם), נותן גם הזדמנות לשאר הגוף להתפתח. התינוק לומד להחזיק ולהזיז את הגוף בתנוחות שונות, להטות אותו ימינה ושמאלה כשהוא מנסה לראות דברים מעבר לגוף האם. לדוגמה, יום אחד כשנשאתי את דניאל בטן-לבטן, כשהיה בערך בן ארבעה חודשים, הוא דחף את עצמו כנגד הגוף שלי בשתי הידיים, היטה את גופו כמה אחורה שרק יכול, והסתכל למעלה על השמיים, חבל שאני לא יכולה לצרף תמונה של זה – היתה בפעולה הזאת כל כך הרבה עבודה של חגורת הכתפיים, לא פחות מאשר התרוממות בשכיבה על הגב!
אמנם התנועה נעשתה לא כנגד כוח הכובד (כמו בשכיבה), אבל היא בהחלט נעשתה [b]כנגד ההתנגדות של בד המנשא[/b]. לכן אני כל כך אוהבת לשלב ההתחלתי את המנשאים מבד סטרץ'– הם מאשפרים [b]המון[/b] משחק. הם דינמיים. לדעתי, יש בהם יתרון ברור לתינוק.
לעומת זאת, מנשאים מערביים קשיחים דוגמת בייבי ביורן – יותר סטאטיים, מאפשרים פחות תנועה ופחות משחק
שורה תחתונה: פיזיותרפיסטים ומומחים להתפתחות הילד, [b]בדרך כלל[/b] יוצאים מנקודת הנחה שהתינוק יכול להיות רק או על הגב על משטח קשיח, או על הבטן על משטח קשיח, והם מכוונים את המלצותיהם בהתאם. למיטב ידיעתי, רובם עדיין לא לוקחים בחשבון את האפשרות של נשיאה אינטנסיבית על ידי ההורים, ולא התעמקו בפוטנציאל ההתפתחותי של נשיאה כזאת, וודאי שלא ערכו השוואה בין סוגי מנשאים שונים. אז הם ממליצים להשכיב על הבטן, כי זה מה שיש ברפרטואר התרבותי.
אני מאוד מקווה שזה ישתנה בשנים הקרובות ושהנשיאה האינטנסיבית תזכה ליותר תשומת לב בתחום של התפתחות הילד, וההמלצות ישתנו בהתאם.