על ידי אל_דנטה* » 01 אפריל 2007, 20:49
גם טווח המחירים משתנה ומגיב למצב השוק. המציאות של הורדות פיראטיות לא מאפשרת לגופים שאינם 'תאגידים גדולים' לפעול.
להפך להפך להפך! המהפכה של ההפצה התחילה לפני שאפשר היה להוריד תקליטים שלמים ברשת. בשנות השמונים אני הכרתי כ20 חברות תקליטים מיוחדות שהוציאו דברים מעניינים, באמצע שנות ה90 הרמתי ידיים מרוב חברות תקליטים שקמו והציאו מוזיקה מצויינת וזה קרה בעיקר משום שמיחשוב המוזיקה גרם להצפה מוזיקלית, כל ילד קנה פי סי והתחיל להקליט עצמו. חברות התקליטים לא ידעו איך להתמודד עם זה ודי מהר אנשים הבינו שאם הם לא יעשו לעצמם, אז אף אחד אחר לא יעשה זאת עבורם. ככה קמו מאות לייבלים עצמאיים בשנות ה90 שגם הם הוו איום עבור חברות התקליטים שניסו לקנות ולאכול כל מה שהריח עם פוטנציאל מסחרי. ראוי לציין בהקשר הזה שלפני כמה ימים ראיתי ראיון עם מוזיקאי נפלא בשם מייק פארדינס שבשנות ה90 עשה המון מוזיקה אלקטרונית מצויינת והיום יש לו חברת תקליטים עצמאית והוא סיפר שבאמצע שנות ה90 הוא הוחתם בisland records ל 5 "חתיכות" (ככה הוא מספר תוך כדי צחוק קוראים בחברות התקליטים הגדולות לתקליטים של אמנים "חתיכה"), בימים שחברות הקליטים עוד השקיעו בשווקים קטנים, די מהר הוא הבין שהוא חתם על משהו שהוא בקושי משלם איתו שכר דירה ופשוט עשה הכל כדי להשתחרר מהחוזה הזה, עדיין, הוא מציין שהיום הוא לא רואה איך חברת תקליטים גדולה מנסה בכלל להתחים אמנים כמוהו, הוא אומר שתרבות הפופ בעיני חברות התקליטים נמתחת בין הוויט סטרייפס וכוכב נולד וזהו. אין כלום אחר. בין רוק לעוס וקלישאי לאמני ראווה (ריספקט לסיטואציונים!).
האמנים והלייבלים הקטנים, שאמנם לא עושים הרבה ממכירות, מרוויחים את לחמם בהופעות (ובגלל זה ציינתי מקודם שמיי ספייס מסוכן יותר לחברות התקליטים מאשר כל אתר הורדות, כי החיבור בין אמן למאזין ללא תיווך הוא הסוף למערכת היחסים העכשווית בין אמנים לחברות תקליטים), ולהופעות הם מגיעים בעזרת הורדות, ככה יכול כל אמן קטן להגיע לכל מקום ולמלא אולם ולהתפרנס מאמנותו בכבוד.
בשנים האחרונות אני, שממעט לצאת מהבית, הלכתי להופעות ותמיד קניתי מתוך תמיכה וכבוד דיסקים של אמנים שנמכרו בהופעה.
גניבה היא יותר מההגדרה הצרה של 'לקחת פריט שיותר אי אפשר להשתמש בו'. כך למשל גניבה של פטנט, גניבה של סיפור או תסריט ואפילו גניבה של שורה מוסיקלית בלא אישור, תשלום ומתן קרדיט ל'ציטוט' - עופרה חזה ויזהר אשדות עשו בדרך זו מליונים רבים מ'גניבת' קטע מהעיבוד שלהם. מה שנקרא 'קנין רוחני', וכל המוסיקאים מתפרנסים ממנו עם כל השמעה ברדיו, למשל.
גם החוק הזה, שיכול היה לקרות רק בגלל הלובי הפוליטי של חברות התקליטים הגדולות בקרוב לא יהיה רלוונטי יותר. אני לא זוכר במדוייק כמה תיבות מותר לסמפל לפי החוק האמריקאי אבל מהרגע שהיפ הופ הפך לזרם המרכזי המניב כסף עבור התאגידים הם קצת התחילו להתבייש בחוק הזה וזה בעיקר משום שהיפ הופ הוא בראש ובראשונה 2turn tables and a microphone, זאת אומרת מבוסס כולו על "גניבה".
למעשה, תרבות הפופ כולה מבוססת על סמנים המוניים. האם אנדי וורהול צריך לשלם לקוקה קולה?
5. אבוי למרד שכזה, כמו שכתבת מורידים כי יכולים וכי יש זלזול בתחום האכיפה. די בעונשים מרתיעים כדי לשנות את התמונה ולהבהיר לחתרנים העליזים שהמדינה שומרת על זכויות של אנשים עובדים ולא מאפשרת בעצימת עין גניבת זכויות יוצרים, אבל זה באמת לא מפתיע.
את מלחמתו של מי את/אתה נלחם? האמן העשוק? בעל הממון המסכן שרואה כיצד אנשים מורידים את הדיסק החדש של נינט ומבין שאולי זה הסוף עבורו? (זה לא, אפשר להרגע)
[u]גם טווח המחירים משתנה ומגיב למצב השוק. המציאות של הורדות פיראטיות לא מאפשרת לגופים שאינם 'תאגידים גדולים' לפעול.[/u]
להפך להפך להפך! המהפכה של ההפצה התחילה לפני שאפשר היה להוריד תקליטים שלמים ברשת. בשנות השמונים אני הכרתי כ20 חברות תקליטים מיוחדות שהוציאו דברים מעניינים, באמצע שנות ה90 הרמתי ידיים מרוב חברות תקליטים שקמו והציאו מוזיקה מצויינת וזה קרה בעיקר משום שמיחשוב המוזיקה גרם להצפה מוזיקלית, כל ילד קנה פי סי והתחיל להקליט עצמו. חברות התקליטים לא ידעו איך להתמודד עם זה ודי מהר אנשים הבינו שאם הם לא יעשו לעצמם, אז אף אחד אחר לא יעשה זאת עבורם. ככה קמו מאות לייבלים עצמאיים בשנות ה90 שגם הם הוו איום עבור חברות התקליטים שניסו לקנות ולאכול כל מה שהריח עם פוטנציאל מסחרי. ראוי לציין בהקשר הזה שלפני כמה ימים ראיתי ראיון עם מוזיקאי נפלא בשם מייק פארדינס שבשנות ה90 עשה המון מוזיקה אלקטרונית מצויינת והיום יש לו חברת תקליטים עצמאית והוא סיפר שבאמצע שנות ה90 הוא הוחתם בisland records ל 5 "חתיכות" (ככה הוא מספר תוך כדי צחוק קוראים בחברות התקליטים הגדולות לתקליטים של אמנים "חתיכה"), בימים שחברות הקליטים עוד השקיעו בשווקים קטנים, די מהר הוא הבין שהוא חתם על משהו שהוא בקושי משלם איתו שכר דירה ופשוט עשה הכל כדי להשתחרר מהחוזה הזה, עדיין, הוא מציין שהיום הוא לא רואה איך חברת תקליטים גדולה מנסה בכלל להתחים אמנים כמוהו, הוא אומר שתרבות הפופ בעיני חברות התקליטים נמתחת בין הוויט סטרייפס וכוכב נולד וזהו. אין כלום אחר. בין רוק לעוס וקלישאי לאמני ראווה (ריספקט לסיטואציונים!).
האמנים והלייבלים הקטנים, שאמנם לא עושים הרבה ממכירות, מרוויחים את לחמם בהופעות (ובגלל זה ציינתי מקודם שמיי ספייס מסוכן יותר לחברות התקליטים מאשר כל אתר הורדות, כי החיבור בין אמן למאזין ללא תיווך הוא הסוף למערכת היחסים העכשווית בין אמנים לחברות תקליטים), ולהופעות הם מגיעים בעזרת הורדות, ככה יכול כל אמן קטן להגיע לכל מקום ולמלא אולם ולהתפרנס מאמנותו בכבוד.
בשנים האחרונות אני, שממעט לצאת מהבית, הלכתי להופעות ותמיד קניתי מתוך תמיכה וכבוד דיסקים של אמנים שנמכרו בהופעה.
[u]גניבה היא יותר מההגדרה הצרה של 'לקחת פריט שיותר אי אפשר להשתמש בו'. כך למשל גניבה של פטנט, גניבה של סיפור או תסריט ואפילו גניבה של שורה מוסיקלית בלא אישור, תשלום ומתן קרדיט ל'ציטוט' - עופרה חזה ויזהר אשדות עשו בדרך זו מליונים רבים מ'גניבת' קטע מהעיבוד שלהם. מה שנקרא 'קנין רוחני', וכל המוסיקאים מתפרנסים ממנו עם כל השמעה ברדיו, למשל.[/u]
גם החוק הזה, שיכול היה לקרות רק בגלל הלובי הפוליטי של חברות התקליטים הגדולות בקרוב לא יהיה רלוונטי יותר. אני לא זוכר במדוייק כמה תיבות מותר לסמפל לפי החוק האמריקאי אבל מהרגע שהיפ הופ הפך לזרם המרכזי המניב כסף עבור התאגידים הם קצת התחילו להתבייש בחוק הזה וזה בעיקר משום שהיפ הופ הוא בראש ובראשונה 2turn tables and a microphone, זאת אומרת מבוסס כולו על "גניבה".
למעשה, תרבות הפופ כולה מבוססת על סמנים המוניים. האם אנדי וורהול צריך לשלם לקוקה קולה?
[u]5. אבוי למרד שכזה, כמו שכתבת מורידים כי יכולים וכי יש זלזול בתחום האכיפה. די בעונשים מרתיעים כדי לשנות את התמונה ולהבהיר לחתרנים העליזים שהמדינה שומרת על זכויות של אנשים עובדים ולא מאפשרת בעצימת עין גניבת זכויות יוצרים, אבל זה באמת לא מפתיע.[/u]
את מלחמתו של מי את/אתה נלחם? האמן העשוק? בעל הממון המסכן שרואה כיצד אנשים מורידים את הדיסק החדש של נינט ומבין שאולי זה הסוף עבורו? (זה לא, אפשר להרגע)