על ידי צעירה_אך_מבוגרת* » 01 יוני 2018, 12:27
_ברור שיש לבן זוג שלך תכונות טובות ובטח שיש לכם רגעים נפלאים.
ברור שיש פה מורכבות. ושוב זה חוזר אליך , למה טוב לך? האם זו זוגיות שתומכת בך? שאת גדלה בה?_
אני שואלת את עצמי את השאלה הזו גם.. ברור לי שאני גדלה בה, אולי לא לכיוון שחשבתי שאליו אגדל אבל אני לומדת המון ממנה. על עצמי, על מה נכון לי, על איפה עלי להשתנות. אני שונה מאוד ממי שהייתי לפני שפגשתי אותו, הרבה יותר מודעת לעצמי, מרגישה יותר חזקה בהרבה מובנים.
אמרתי פה לא מזמן שההתנהגויות שלו הרבה פעמים משקפות את ההתנהגויות שלי- אם אני מרגישה צורך להתרחק, הוא בתגובה מתרחק גם, במקום שאחד ייקח צעד קדימה, שנינו מתרחקים. ודיברנו על זה יחסית בהתחלה, כי זה היה משהו שמאוד בלט לעין לשנינו. קצת הצלחנו לשנות את זה, כל אחד בעבודה עם עצמו (אני תוך כדי ריב או וויכוח התחלתי לנסות ליצור מגע- לגעת בזרוע, להניח יד על יד, הוא משתמש בכינוי חיבה שלי.. וזה מקל מאוד על שנינו לרדת מהעץ). אבל לא אשקר, זה עדיין קורה מידי פעם אם כי פחות מבעבר.
אבל זה לימד אותי, להסתכל עלי בתוך הריב, להסתכל איפה אני לא בסדר. אתן דוגמה: אני לא גאה בזה אבל לפני כמה חודשים באמצע וויכוח קטנטן שהיה לנו הוא עשה לי פרצוף לא מרוצה, ופתאום קלטתי שגלגלתי עיניים שנייה לפני, מאותה שנייה הייתי מאוד מודעת להבעות פנים שלי. ריככתי את המבט ותוך שניות הוא התרכך גם, הוויכוח נגמר ממש מהר.
אני מאוד מבינה את ההתמודדות שלו, את הכאב שהוא נושא איתו על המשפחה, וקל לי להתחבר לזה כי גם לי לא קל עם המשפחה שלי. זה משהו שמאוד חיבר בנינו מהרגע הראשון.
טוב לי כי הוא אדם מאוד מאוד רגוע, רציונלי. מעולם לא ראיתי אותו מתעצבן ממש (מלבד ההערה שלי על הא-מיני, אבל גם פה לא היו צעקות). הוא נהדר עם אנשים, עם ילדים, הוא מאוד מתחשב בי וחושב עלי.. נגיד, אם הוא יודע שאני חוזרת מיום ארוך, הוא יכין לי מיוזמתו ארוחת ערב, יחמם לי מים למקלחת, יכבס לי את הפיג'מה, ידאג שהכל יהיה נקי ומסודר כדי שיהיה לי הכי נעים כשאני חוזרת. אמרתי את זה בעבר.. הוא בנוי להיות איש משפחה מצוין.
הוא פתוח ללמוד, לגדול בעצמו וזה משהו שאני מאוד אוהבת. ברור שיש לו ראש על הכתפיים, הוא גם מאוד מצליח בעבודה שלו והמנהלים שלו ושאר העובדים מעריכים אותו מאוד (פגשתי את חלקם, שמעתי ממקור ראשון), הוא מצחיק, הוא מתחשב, הוא נראה נהדר (זה לא הדבר הכי חשוב.. אבל קשה להתעלם מהמראה שלו).
מפה, זה נשמע כאילו הכל מושלם, אבל אתן כבר יודעות על כמה שזה מתעתע.. הוא מגדיר את עצמו כנכה רגשית, ואני חושבת שזה נכון. אין לו חיבור לרגשות שלו, משהו שם חסום, וברור שאי אפשר לנהל ככה מערכת יחסים נורמלית, הצד השני (אני בעצם, וכל אלו שהיו לפני) מרגיש בזה.
--
בסוף לא נפגשנו אתמול, השיחה התנהלה בטלפון. הוא הקשיב לי, נתן לי את המקום לדבר. אמר לי שהוא מודע לזה שהוא קשה ובעייתי, שהוא לא רוצה לפגוע בי כי אני חשובה לו וכי אכפת לו ממני, אבל שהוא מרגיש שהוא לא יכול להבטיח שזה לא יקרה שוב, במיוחד אם אני טוענת שזה התחיל לקרות כבר אחרי מספר חודשים בתוך הקשר.
בכינו המון, דיברנו והקשבנו המון. הוא אמר לי שהוא הרגיש ממני ריחוק באותו ערב, ולא הצליח להבין ממה זה נגרם וזה מה שגרם לו להיסגר בתוך עצמו בבית של אחיו.. וזה מה שהרבה פעמים קורה לו, הוא קולט מאוד מהר במבט/במילה שאני מרוחקת והוא מתרחק מיד גם, ושגם אני עושה את זה..
זאת הייתה שיחה עמוקה, הוא הודה שהוא הרגיש מההתחלה שאני מישהי שאפשר לבנות איתה משהו, שהוא מפחד ממש שלא יצליח למצוא מישהי כמוני.. שהמון זמן הוא חיפש ותמיד הרגש כלפי הבחורה הגיע ל-0 ושאיתי, למרות שאני הקשר הכי ארוך, זה לא קרה. הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי, לא מסוגל, הוא לא מחובר לרגשות שלו ושאולי בגלל זה הוא מתנהג ככה. אמר רק שאני חשובה לו, ושיש לו רגשות כלפי.
אמרתי לו שאפשר לטפל בזה, אבל שזה צריך לבוא ממנו, לא ממני.
הוא גם הודה שהיו דברים שהפריעו לו בתת מודע, ושאולי זה השפיע על ההתנהגות שלו- אבא שלי, התחושה שהמשפחה שלי לא מקבלת אותו ושאולי לא תקבל לעולם, הפער הדתי בנינו שיכול להשליך הרבה על העתיד המשותף שלנו, והמעבר שלי לעיר מרוחקת.. המרחק הפיזי. חבל שהוא לא פתח את הדברים לפני..
הוא ביקש זמן לחשוב, ביקש שלא ננתק קשר ישר, שבכל מקרה הוא צריך להחזיר לי את הדברים שלי ושניפגש בשביל זה.
אני מאוד מבולבלת.
_ברור שיש לבן זוג שלך תכונות טובות ובטח שיש לכם רגעים נפלאים.
ברור שיש פה מורכבות. ושוב זה חוזר אליך , למה טוב לך? האם זו זוגיות שתומכת בך? שאת גדלה בה?_
אני שואלת את עצמי את השאלה הזו גם.. ברור לי שאני גדלה בה, אולי לא לכיוון שחשבתי שאליו אגדל אבל אני לומדת המון ממנה. על עצמי, על מה נכון לי, על איפה עלי להשתנות. אני שונה מאוד ממי שהייתי לפני שפגשתי אותו, הרבה יותר מודעת לעצמי, מרגישה יותר חזקה בהרבה מובנים.
אמרתי פה לא מזמן שההתנהגויות שלו הרבה פעמים משקפות את ההתנהגויות שלי- אם אני מרגישה צורך להתרחק, הוא בתגובה מתרחק גם, במקום שאחד ייקח צעד קדימה, שנינו מתרחקים. ודיברנו על זה יחסית בהתחלה, כי זה היה משהו שמאוד בלט לעין לשנינו. קצת הצלחנו לשנות את זה, כל אחד בעבודה עם עצמו (אני תוך כדי ריב או וויכוח התחלתי לנסות ליצור מגע- לגעת בזרוע, להניח יד על יד, הוא משתמש בכינוי חיבה שלי.. וזה מקל מאוד על שנינו לרדת מהעץ). אבל לא אשקר, זה עדיין קורה מידי פעם אם כי פחות מבעבר.
אבל זה לימד אותי, להסתכל עלי בתוך הריב, להסתכל איפה אני לא בסדר. אתן דוגמה: אני לא גאה בזה אבל לפני כמה חודשים באמצע וויכוח קטנטן שהיה לנו הוא עשה לי פרצוף לא מרוצה, ופתאום קלטתי שגלגלתי עיניים שנייה לפני, מאותה שנייה הייתי מאוד מודעת להבעות פנים שלי. ריככתי את המבט ותוך שניות הוא התרכך גם, הוויכוח נגמר ממש מהר.
אני מאוד מבינה את ההתמודדות שלו, את הכאב שהוא נושא איתו על המשפחה, וקל לי להתחבר לזה כי גם לי לא קל עם המשפחה שלי. זה משהו שמאוד חיבר בנינו מהרגע הראשון.
טוב לי כי הוא אדם מאוד מאוד רגוע, רציונלי. מעולם לא ראיתי אותו מתעצבן ממש (מלבד ההערה שלי על הא-מיני, אבל גם פה לא היו צעקות). הוא נהדר עם אנשים, עם ילדים, הוא מאוד מתחשב בי וחושב עלי.. נגיד, אם הוא יודע שאני חוזרת מיום ארוך, הוא יכין לי מיוזמתו ארוחת ערב, יחמם לי מים למקלחת, יכבס לי את הפיג'מה, ידאג שהכל יהיה נקי ומסודר כדי שיהיה לי הכי נעים כשאני חוזרת. אמרתי את זה בעבר.. הוא בנוי להיות איש משפחה מצוין.
הוא פתוח ללמוד, לגדול בעצמו וזה משהו שאני מאוד אוהבת. ברור שיש לו ראש על הכתפיים, הוא גם מאוד מצליח בעבודה שלו והמנהלים שלו ושאר העובדים מעריכים אותו מאוד (פגשתי את חלקם, שמעתי ממקור ראשון), הוא מצחיק, הוא מתחשב, הוא נראה נהדר (זה לא הדבר הכי חשוב.. אבל קשה להתעלם מהמראה שלו).
מפה, זה נשמע כאילו הכל מושלם, אבל אתן כבר יודעות על כמה שזה מתעתע.. הוא מגדיר את עצמו כנכה רגשית, ואני חושבת שזה נכון. אין לו חיבור לרגשות שלו, משהו שם חסום, וברור שאי אפשר לנהל ככה מערכת יחסים נורמלית, הצד השני (אני בעצם, וכל אלו שהיו לפני) מרגיש בזה.
--
בסוף לא נפגשנו אתמול, השיחה התנהלה בטלפון. הוא הקשיב לי, נתן לי את המקום לדבר. אמר לי שהוא מודע לזה שהוא קשה ובעייתי, שהוא לא רוצה לפגוע בי כי אני חשובה לו וכי אכפת לו ממני, אבל שהוא מרגיש שהוא לא יכול להבטיח שזה לא יקרה שוב, במיוחד אם אני טוענת שזה התחיל לקרות כבר אחרי מספר חודשים בתוך הקשר.
בכינו המון, דיברנו והקשבנו המון. הוא אמר לי שהוא הרגיש ממני ריחוק באותו ערב, ולא הצליח להבין ממה זה נגרם וזה מה שגרם לו להיסגר בתוך עצמו בבית של אחיו.. וזה מה שהרבה פעמים קורה לו, הוא קולט מאוד מהר במבט/במילה שאני מרוחקת והוא מתרחק מיד גם, ושגם אני עושה את זה..
זאת הייתה שיחה עמוקה, הוא הודה שהוא הרגיש מההתחלה שאני מישהי שאפשר לבנות איתה משהו, שהוא מפחד ממש שלא יצליח למצוא מישהי כמוני.. שהמון זמן הוא חיפש ותמיד הרגש כלפי הבחורה הגיע ל-0 ושאיתי, למרות שאני הקשר הכי ארוך, זה לא קרה. הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי, לא מסוגל, הוא לא מחובר לרגשות שלו ושאולי בגלל זה הוא מתנהג ככה. אמר רק שאני חשובה לו, ושיש לו רגשות כלפי.
אמרתי לו שאפשר לטפל בזה, אבל שזה צריך לבוא ממנו, לא ממני.
הוא גם הודה שהיו דברים שהפריעו לו בתת מודע, ושאולי זה השפיע על ההתנהגות שלו- אבא שלי, התחושה שהמשפחה שלי לא מקבלת אותו ושאולי לא תקבל לעולם, הפער הדתי בנינו שיכול להשליך הרבה על העתיד המשותף שלנו, והמעבר שלי לעיר מרוחקת.. המרחק הפיזי. חבל שהוא לא פתח את הדברים לפני..
הוא ביקש זמן לחשוב, ביקש שלא ננתק קשר ישר, שבכל מקרה הוא צריך להחזיר לי את הדברים שלי ושניפגש בשביל זה.
אני מאוד מבולבלת.