אילת שלום.
קודם כל אני רוצה לציין שאני עוקבת אחר הדף שלך מבראשיתו, מאד התענינתי בו מהצד שלי כמטפלת.
עד כה לא הייתי שותפה פעילה, כי הרגשתי שזה לא נכון לחוות דעה כלשהיא כאשר אני שומעת תמונה חד צדדית.וגם בצורת תקשורת כזו.
היום מרגישה לראשונה, שרוצה לשתף אותך בכמה נקודות מחשבה שלי, יתכן ובכל זאת יועיל לך, למרות הסתיגותי הקודמת.
ראשית, אני מוכרחה לציין שהתמודדותך ראויה להערצה!
ליוונו אותך כאן כולנו ממש ON-LINE - תחלה היית עדין בתוך הקשר, עדין מטופלת, התלבטת האם להמשיך בתוך טיפול שהבנת את מורכבותו.
לאחר זאת עזבת, עברת חבלי פרדה קשים, ולבסוף ההתלבטות עם התלונה וכל ההשלכות שלה.
עברת תהליך מאד מאד מורכב, שהכיל בתוכו הרבה מאד חויות רגשיות עמוקות, חלקן בודאי, כמו שכבר כתבו לך,
קשורות לענינים קדומים ועמוקים יותר שאת נושאת בתוכך. כמובן שכאשר תוכלי לטפל בכך שוב, זה יהיה חשוב ביותר, לדעתי.
- ההתמודדות שעברת היתה מאד סבוכה , ועשית דרך פשוט אמיצה , ישירה, כנה ועמוקה!-
עקבתי בהשתאות ובהתפעלות אחר הכוחות שגילית, היכולת להתבונן על המציאות מהבטים שונים, זויות שונות.
היכולת להיות כנה באופן בלתי מתפשר ולבקר את עצמך, לעיתים ללא רחמים!
- גם ברגעי הקושי והפרדה הקשה- אפשר לאמר באופן חד משמעי- תמיד הצלחת לראות גם את הצד של המטפלת שלך-
שזה דבר מפליא בפני עצמו!-
אפלו לאחר התגובה הקשה של הפסיכולוגית שלך, יכולת עדין- לראות את החויה שהיא עברה, ואף להצטער על כך:
_זה גם לא קל לראות אדם בכשלונו, בנפילתו.
אני מרגישה שהצער שלי, הוא גם על החויה שאני עברתי,
וגם על החויה שהיא עברה._
אני חושבת שלא הרבה אנשים היו נשארים כל כך לויאלים ובעלי יכולת להכיל את האחר,
ובודאי שזהו לא תפקידך, היות והיא היתה כאן המטפלת.
לא אשתמש במונחים פסיכולוגים, רק אתאר את החויה עצמה שנראה לי שעברת-
- ברגע שהיא כשלה וויתרה על תפקידה, לקחת את התפקיד לידך והפכת להיות המגינה והשומרת על הסיטואציה,
כפי שילד יכול לדאוג להורה שנתון במשבר זמני או מתמשך-.
ילד משלם על כך מחיר , לצד הרווח, וכך יתכן גם אצלך.
אני כותבת , שוב, שיש כאן רק את הצד שלך, ובכל זאת, מתוכו ברור שעשית דרך עצומה.
וגם ברור שהמטפלת שלך לא יכלה או לא היתה מוכנה , לעשות אתך תהליך נוסף על מנת להבין מה קרה לכן אחת מול השניה,
לעשות סגירה לכל התהליך והקשר, גם אם סופו היה קשה , ודרש ממנה חזרה נוספת לתוך תהליך שנראה שכבר הסתיים-
אבל למעשה עדין לא הסתיים.
גם אם נשים בצד את מה שקרה בתוך הטיפול עצמו, והאם היתה או לא היתה חריגה אתית-
מה שברור הוא שאת עדין לא סיימת את התהליך מולה, מול הקשר עם כל השלכותיו והטיפול.
גם אם המטפלת שלך חשבה באותו שלב שזה לא נכון עבורך לחזור לקשר, היה צורך לעבד זאת במשותף,
ולעזור לך , עם עוד תמיכה, לקבל זאת ולהבין זאת.
את סיימת כאן את הפסקה הקודמת, עם רגשי אשם ושאלה
מה זה אומר עלי? איזה מין אדם אני?
אז הרשי לי לכתוב לך , מבלי להכירך מעבר לדף הזה- שמעל הכל את כנראה אדם מאד מאד כנה,
אדם שאינו מתפשר עם מציאות שאינה ראויה לו, אדם שבודק את הדברים עד הסוף,
אדם שמוכן לעמוד חזק עבור צדקתו וצדקת דומים לו,
ואדם שנקלע לתוך סיטואציה טיפולית מאד מאד מורכבת, מאד סבוכה-
שאנשים אחרים יכולים לצאת ממנה בשן ועין-
ובכל זאת מצאת כוחות משמעותים בתוכך ואת בדרך הנכונה לצאת כמה שיותר נכון מכך.
מקווה שדברים אלה, יעזרו לך לחיות מעט יותר בשלום , עם המורכבות ועם רגשי האשם שמלוים אותך.
בודאי שישאר לך מטען רגשי מתוך החויה הלא פשוטה שעברת,
אבל תמיד תזכרי את הכוחות שהיו בתוכך בתוך הסיטואציה הקשה הזו, ותנסי להתחזק מכך.
עשיתי כאן משהו שאף פעם לא אעשה בתוך טיפול שלי- לנקוט עמדה ברורה, אבל מעמקי לבי , הרגשתי שזה נכון כרגע עבורך.
ושוב , אני כותבת שאיני יודעת עד הסוף מה התרחש בטיפולך,
אבל מעריכה אותך מאד על התהליך והדרך המשמעותים שעשית,
ןעל כך שלא ויתרת על סגירת הטיפול (CLOSURE), ועשית זאת עם עצמך ובעזרת הועדה, מתוך חוסר ברירה (היות וכפי שכתבתי, הפסיכולוגית לא יכלה לעשות זאת בעצמה).
מאחלת לך שתאספי את כוחותיך שגילית כאן, ותמשיכי בדרכך,
וכשתוכלי , תחזרי לעבד את כל מה שארע לך, עם מטפלת המתאימה עבורך.
אילת שלום.
קודם כל אני רוצה לציין שאני עוקבת אחר הדף שלך מבראשיתו, מאד התענינתי בו מהצד שלי כמטפלת.
עד כה לא הייתי שותפה פעילה, כי הרגשתי שזה לא נכון לחוות דעה כלשהיא כאשר אני שומעת תמונה חד צדדית.וגם בצורת תקשורת כזו.
היום מרגישה לראשונה, שרוצה לשתף אותך בכמה נקודות מחשבה שלי, יתכן ובכל זאת יועיל לך, למרות הסתיגותי הקודמת.
ראשית, אני מוכרחה לציין שהתמודדותך ראויה להערצה!
ליוונו אותך כאן כולנו ממש ON-LINE - תחלה היית עדין בתוך הקשר, עדין מטופלת, התלבטת האם להמשיך בתוך טיפול שהבנת את מורכבותו.
לאחר זאת עזבת, עברת חבלי פרדה קשים, ולבסוף ההתלבטות עם התלונה וכל ההשלכות שלה.
עברת תהליך מאד מאד מורכב, שהכיל בתוכו הרבה מאד חויות רגשיות עמוקות, חלקן בודאי, כמו שכבר כתבו לך,
קשורות לענינים קדומים ועמוקים יותר שאת נושאת בתוכך. כמובן שכאשר תוכלי לטפל בכך שוב, זה יהיה חשוב ביותר, לדעתי.
[list]
[*] ההתמודדות שעברת היתה מאד סבוכה , ועשית דרך פשוט אמיצה , ישירה, כנה ועמוקה!-
[/list]
עקבתי בהשתאות ובהתפעלות אחר הכוחות שגילית, היכולת להתבונן על המציאות מהבטים שונים, זויות שונות.
היכולת להיות כנה באופן בלתי מתפשר ולבקר את עצמך, לעיתים ללא רחמים!
[list]
[*] גם ברגעי הקושי והפרדה הקשה- אפשר לאמר באופן חד משמעי- תמיד הצלחת לראות גם את הצד של המטפלת שלך-
[/list]
שזה דבר מפליא בפני עצמו!-
אפלו לאחר התגובה הקשה של הפסיכולוגית שלך, יכולת עדין- לראות את החויה שהיא עברה, ואף להצטער על כך:
_זה גם לא קל לראות אדם בכשלונו, בנפילתו.
אני מרגישה שהצער שלי, הוא גם על החויה שאני עברתי,
וגם על החויה שהיא עברה._
אני חושבת שלא הרבה אנשים היו נשארים כל כך לויאלים ובעלי יכולת להכיל את האחר,
ובודאי שזהו לא תפקידך, היות והיא היתה כאן המטפלת.
לא אשתמש במונחים פסיכולוגים, רק אתאר את החויה עצמה שנראה לי שעברת-
[list]
[*] ברגע שהיא כשלה וויתרה על תפקידה, לקחת את התפקיד לידך והפכת להיות המגינה והשומרת על הסיטואציה,
[/list]
כפי שילד יכול לדאוג להורה שנתון במשבר זמני או מתמשך-.
ילד משלם על כך מחיר , לצד הרווח, וכך יתכן גם אצלך.
אני כותבת , שוב, שיש כאן רק את הצד שלך, ובכל זאת, מתוכו ברור שעשית דרך עצומה.
וגם ברור שהמטפלת שלך לא יכלה או לא היתה מוכנה , לעשות אתך תהליך נוסף על מנת להבין מה קרה לכן אחת מול השניה,
לעשות סגירה לכל התהליך והקשר, גם אם סופו היה קשה , ודרש ממנה חזרה נוספת לתוך תהליך שנראה שכבר הסתיים-
אבל למעשה עדין לא הסתיים.
גם אם נשים בצד את מה שקרה בתוך הטיפול עצמו, והאם היתה או לא היתה חריגה אתית-
מה שברור הוא שאת עדין לא סיימת את התהליך מולה, מול הקשר עם כל השלכותיו והטיפול.
גם אם המטפלת שלך חשבה באותו שלב שזה לא נכון עבורך לחזור לקשר, היה צורך לעבד זאת במשותף,
ולעזור לך , עם עוד תמיכה, לקבל זאת ולהבין זאת.
את סיימת כאן את הפסקה הקודמת, עם רגשי אשם ושאלה [b] מה זה אומר עלי? איזה מין אדם אני?[/b]
אז הרשי לי לכתוב לך , מבלי להכירך מעבר לדף הזה- שמעל הכל את כנראה אדם מאד מאד כנה,
אדם שאינו מתפשר עם מציאות שאינה ראויה לו, אדם שבודק את הדברים עד הסוף,
אדם שמוכן לעמוד חזק עבור צדקתו וצדקת דומים לו,
ואדם שנקלע לתוך סיטואציה טיפולית מאד מאד מורכבת, מאד סבוכה-
שאנשים אחרים יכולים לצאת ממנה בשן ועין-
ובכל זאת מצאת כוחות משמעותים בתוכך ואת בדרך הנכונה לצאת כמה שיותר נכון מכך.
מקווה שדברים אלה, יעזרו לך לחיות מעט יותר בשלום , עם המורכבות ועם רגשי האשם שמלוים אותך.
בודאי שישאר לך מטען רגשי מתוך החויה הלא פשוטה שעברת,
אבל תמיד תזכרי את הכוחות שהיו בתוכך בתוך הסיטואציה הקשה הזו, ותנסי להתחזק מכך.
עשיתי כאן משהו שאף פעם לא אעשה בתוך טיפול שלי- לנקוט עמדה ברורה, אבל מעמקי לבי , הרגשתי שזה נכון כרגע עבורך.
ושוב , אני כותבת שאיני יודעת עד הסוף מה התרחש בטיפולך,
אבל מעריכה אותך מאד על התהליך והדרך המשמעותים שעשית,
ןעל כך שלא ויתרת על סגירת הטיפול (CLOSURE), ועשית זאת עם עצמך ובעזרת הועדה, מתוך חוסר ברירה (היות וכפי שכתבתי, הפסיכולוגית לא יכלה לעשות זאת בעצמה).
מאחלת לך שתאספי את כוחותיך שגילית כאן, ותמשיכי בדרכך,
וכשתוכלי , תחזרי לעבד את כל מה שארע לך, עם מטפלת המתאימה עבורך.