הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

שליחה על ידי ממ* » 29 ינואר 2010, 22:43

מחזקת את ידייך, וחושבת ש מעשייך לא היו לשווא
דיסציפלינת הפסיכולוגיה היא בעייתית מאוד מאוד (מאוד!).

אנונימי

שלום אילת יקרה,
מאד עצוב לי לקרוא את התגובה שלהם.
איכשהו, יחד איתך ועם הסיפור שלך, הרשיתי לעצמי לצפות שצדק מסוים יצא לאור, שתקבלי תגובה שתתן לך ולי ולשאר הקוראים את ההרגשה שרואים אותך, שומעים אותך, מבינים מה קרה כאן, וששרוצים למנוע מצבים כאלה בעתיד.
לאו דוקא עונש, אבל משהו. לא יודעת להגיד אפילו מה. נזיפה? גערה? סיכום מלא יותר שמשקף את התהליך ואת מה שקרה משני הצדדים אולי?

התגובה הזו ממש מרפה את ידי התיאורטיות.

שולחת לך חיבוק גדול ואת תקוותי שלמרות הכל, תוכלי להרפות ולהניח ולשכוח מכל זה ותצאי לדרך חדשה נקיה וקלה, בלי משקעים ובלי טינה.

אילת, כמה עצוב! בבקשה כיתבי לי למייל shamenetmetuka שטרודל ב walla נקודה com
אני רוצה לשאול אותך משהו לעיניך בלבד. חיזקי ואימצי.

אילת,

מה שלומך?

בטוחה שלא פשוט כעת.
מקווה שתצלחי להתארגן, ושתנסי לא להתנות את הציפיה שלך, אותה רשמת עוד לפני תשובת הועדה:
שאוכל להתחיל ולשחרר סופית. ב ה צ ל ח ה ! ! !

תודה לכל התומכים , המגיבים.
האמת שעבר עלי סוף שבוע קשה, שגם עשיתי שטויות במהלכו-
התקשרתי אליה השארתי הודעה, שזה לא סוף פסוק מבחנתי מכיון שהיא שקרה לועדה, ועכשיו גם לי לא יהיו קוים אדומים ואספר הכל.
אמרתי לה שאין לי מושג איך היא חיה בשלום עם עצמה, אחרי מה שעשתה (כאדם דתי), ושאני עדין מאמינה שהצדק יצא לאור.
התקשרתי לשתי מנהלות במרכז של בני, וטענתי שמכיון שהגעתי אליה דרכם, הם אחראים והם צריכים לבדוק איזה עובדת הם מחזיקים.
ספרתי להם שהיא שקרה לועדה האתית, הן כמובן הורידו אותי מעלהן.
כמובן שכל אלה היו בהשפעת ההלם והפגיעה.
עכשיו אני כבר במקום אחר. נרגעתי. המכה שחטפתי בבטן הרכה, נספגה.
קודם כל בקריאה נוספת של המכתב של הועדה, אני מבינה שלמרות שהיה קצר, הם כותבים שם בין השורות שהם מבינים שההתנהלות לא היתה נכונה:
הם כותבים שכל מה שקרה נבע מהאי בהירויות הרבות שבקשר הטיפולי , ושרצוי שאטפל במה שקרה לי בטיפול אחר.
שני הדברים הללו, מעידים על הבנתם שההתנהלות לא היתה תקינה- לא אמורות להיות אי בהירויות רבות בקשר טיפולי, וגם לא אמורים לטפל באמצעות טיפול נוסף בזה הקודם!!!!!
אלה הן כמובן חריגות אתיות.
יחד עם זאת, כנראה שלהעניש פסיכולוג, זה כתם גדול מדי ונעשה רק במקרים עוד יותר חריגים (זה לא נאמר לי , אלא אני מפרשת).
ובכל מקרה, עכשיו גם יכולה לראות את האבסורד שבכל הסיפור הזה.
אני מרגישה שלו לא הייתי מתלוננת הייתי נשארת לעד עם חויה שמשהו רמס אותי ולא עשיתי כלום.
ועכשיו- ברור לי שעשיתי, ברור לי שעשרה פסיכולוגים, קולגות שלה קראו את כל השטויות שהיא עשתה,
הכל רשום בתיק שלה- דבר לא פשוט בכלל בפני עצמו!
ברור לי שהיא תזהר עכשיו פי אלף מונים ולו בשביל לא לחטוף עוד פעם תלונה,
כי בפעם הבאה כבר זה ישמע אחרת.
ברור לי שהיא יודעת שאני מבינה שהיא חרגה, שלא שתקתי, שפעלתי ודרשתי את צדקתי.
במובנים רבים- הצדק כבר נעשה לי.
נחת רבה לא יצא לה מכל הסיפור הזה!
היא גם עדין בחשש מה עוד ה'משוגעת ' הזו תעשה לה.
עכשיו אני רק רוצה את התיק שלי, שמגיע לי על פי חוק- אם כי היא עדין לא העבירה לי.
אני חושבת שלמדתי המון, חויתי גם את כוחותי וגם את חולשותי,
אני מבינה שצדק הוא דבר חמקמק, ושמציאות היא דבר מאד מורכב.
אני יודעת לאמר לעצמי, שאם משהו יפגע בי או בקרובי, אני מוכנה להלחם , לא משנה מה יהיו תוצאות הלחימה.
ואני רגועה כרגע, ומחוזקת.
אין לי מושג אם הסיפור נגמר, זה די תלוי בה- האם תמנע ממני לקבל את התיק, ובכך אצא לעוד מאבק.
או שתבין שהיא חיבת ותשחרר את שתנו.
אילת

אילת יקרה, שמחה בשבילך שזה כבר בדרך להסתיים. לפחות כך זה נשמע.
אני שומעת בין השורות שלך, שאת שלמה עם המהלך הזה. וכנראה שבצדק.
את למדת על עצמך וגם על המציאות לא מעט דברים, וגם לימדת אותנו.

הדבר שבו אני מאחלת לך להתחזק יותר הוא, לא להיות בעמדה שאומרת:
אין לי מושג אם הסיפור נגמר, זה די תלוי בה._ .... _או שתבין שהיא חיבת ותשחרר את שתינו.
שם, את עדיין בכלא שתלוי בסוהר שיפתח את הכלוב.

אילת, מהכלא הזה רק את תצאי בעצמך. את הכלוב רק את תפתחי. כבר עשית צעדים משמעותיים וחשובים בהבנה הזו. הנה, יש לך עוד הזדמנות.
זה תלוי בך אם הסיפור הזה יגמר אותו לא, ורק את תשחררי את עצמך.
אני מכירה את ההרגשה שמהלך של האחר יכול להוביל לתוצאה זו או אחרת מבחינתי. אבל, זה נשמע כמו מצב מאד תלותי שאת כבר בדרך החוצה ממנו.
אל תפלי לשם שוב...
בהצלחה!

אילת,

שמחתי לקרוא :

_אני חושבת שלמדתי המון, חויתי גם את כוחותי וגם את חולשותי,
אני מבינה שצדק הוא דבר חמקמק, ושמציאות היא דבר מאד מורכב._

לנוכח כברת הדרך שעברת, האם תסכימי להיות יו"ר ועדת האתיקה של עצמך, ותנהגי בהגינות כלפי עצמך ???

_ברור לי שעשרה פסיכולוגים, קולגות שלה קראו את כל השטויות שהיא עשתה,
הכל רשום בתיק שלה- דבר לא פשוט בכלל בפני עצמו!
ברור לי שהיא תזהר עכשיו פי אלף מונים ולו בשביל לא לחטוף עוד פעם תלונה,
כי בפעם הבאה כבר זה ישמע אחרת._
אני גם חושבת כך.
ואני חושבת שזה היה נכון מוסרית לפנות לוועדה ובטוח היה לזה אפקט (לא רק עליה, אלא גם כללי).

פלוני אלמונית 2- לא הבנתי למה כונתך. למה אני לא נוהגת בהגינות כלפי עצמי?
ופוני אלמונית- את כתבת לי שעל מנת להוכיח את צדקתך שלמת מחיר כבד אישי והעובדת הסוצאילית, שלמה מחיר מקצועי.
יש לך אפשרות לפרט קצת לגבי זה. מה הם המחירים ששלמתן?
ולגבי- נתתי לה עד היום זמן לשלוח לי את התיק שלי, זה לא הגיע, כמובן.
אני רוצה את התיק שלי, אני חושבת שזוהי בהחלט זכות בסיסית שלי.
זה לא יאמן , שאחרי כל זה היא עוד משחקת כאן- היא מחויבת על פי חוק להעביר לי.
יהיו הרבה שיאמרו שאין לי צורך בתיק הזה, ושאני ממשיכה להאחז.
מבינה, יודעת, ובכל זאת רוצה את התיק שלי.
אולי כזיכרון לכל הסיפור הזה?
למה היא לא שולחת לי? עכשיו היא תנסה להוכיח שאני לא כשירה רגשית לקרוא אותו.
אולי היא מפחדת מהדיווח שקיים שם?או מחוסר הדיווח?
גם אם אפנה שוב לועדה,לבקש את התערבותם במסירת התיק, וסביר להניח שזה מה שאעשה-
הכל עכשיו יהיה בטונים רגועים, גם חיצונית וגם פנימית.
אילת.

קוראת כאן בדף הפנתה את תשומת לבי לדף נוסף שהתנהל כאן באתר זה, של משהי שעברה חויה מאד קשה אצל כירופרקט. ובתוך הדף שלה מצאתי את הפסקה הזו:

_אני מאוד מזדהה עם המצוקה שלך. לפני כשנתיים נקלעתי לסיטואציה דומה (ושונה) עם מומחה לחניכיים, פרופ' ומנהל לשעבר של מחלקה בהדסה עין-כרם, שרימה אותי באופן מחפיר. לאחר בדיקה קצרה הוא קבע שאני זקוקה לסדרת טיפולים ארוכה, יקרה וכואבת, שכללה הקצעת שורשים, טיפול באנטיביוטיקה, השתלת עצם והכנת סד לילה. בנס הלכתי לבקש דעה נוספת, והתברר שלא היה ולא נברא. הייתי כל כך המומה מהפער בין שתי חוות הדעת, ששילמתי עוד 500 ש"ח עבור חוות דעת ממומחה שלישי, שאישר שהראשון פשוט רימה אותי.

ברחתי מהפרופ' כל עוד נפשי בי. זה היה ממש טראומטי כי עד אז האמנתי באיזשהו אופן ש"לי זה לא יקרה" עם בעלי מקצוע (כי יש לי אינטואציות טובות לזיהוי רמאים / כי אני נחמדה והרמאים לא מתלבשים עלי). הייתי קרובה כחוט השערה לכניסה לתוכנית הטיפולים שלו.
התלבטתי קשות מה לעשות ואיך להגן על מטופלים אחרים. התלוננתי לחברת הביטוח שהפנתה אותי אליו (שילוח), והם כמובן התנערו ממני. ניסיתי לפנות לכלבוטק, ולא חזרו אלי. אחרי כמה חודשים, בעודי מתלבטת מה לעשות, שמעתי שהאיש פשוט מת במפתיע.
אני מעודדת אותך לעשות משהו עם החוויה שעברת. אולי אחרי שתדברי עם נשיא אגודת הכירופרקטים, יתחוור לך מה "המשהו" שמתאים לך לעשות._*

לפחות אני מתחלה להבין שזה באמת מאד קשה להניע את גלגלי הצדק!
אני מוצאת הבנה מסוימת במה שקרה לי מתוך הסיפור הזה, שקשה גם כן בפני עצמו.
קשה לי להאמין שרופא משקר באופן שיכול להזיק למטופלת שלו, ובמשך מספר חודשים הכותבת כאן, מנסה לעשות משהו ולא מצליחה!!!
היא השתמשה כמעט באותן מילים שאני השתמשתי לתאר את התגובה של המנהלות במרכז של בני.
אולי אני תמימה? באיזה מין עולם אנחנו מתנהלים?
איך אנשי מקצוע מתנהגים באופן כל כך לא מקצועי, כל כך מביש, וממשיכים לעבוד ולטפל באנשים בלי לתת על כך שום דעת ודין?
איך זה שאני באה למנהלות ומספרת להן שמטפלת במרכז שלהן שיקרה לועדת אתיקה, ציירה אותי באופן מגונה, פגעה בי באופן כל כך עמוק,
והן לא רוצות לשמוע, לא רוצות להתאמת עם זה?
גם אני נמצאת במקצוע טיפולי, גם אני נותנת שירות לאנשים.
לא יכולה לעלות על דעתי שהייתי שומעת שקולגה שלי פגעה כל כך במטופל, שיקרה, ולא הייתי בודקת את זה.
אולי יש לי סטנדרטים אחרים להתנהלות בעולם הזה?
לפני שבועים נהלתי שיחה מקצועית עם איש מקצוע אחר, (לגבי מצב של מטופל רק לאחר אישור המטופל לערוך שיחה זו), והוא בקש ממני לאחר השיחה , להתנהל כאלו לא התקיימה.
אמרתי לו שאין בכלל אופציה כזו. ברגע שבמקצוע שלי, עשיתי משהו, אני עומדת מאחוריו באופן מלא.
וזה רק לגבי שיחת טלפון ולא כל השקרים האיומים שהיא אמרה עלי.

לפעמים יש לי הבזקים שאני מתקשה להאמין שהיא שיקרה כך, אני מנסה למצוא הסברים, תרוצים, לתת לה הנחות.
אבל זה קשה.

אילת ,
חיזקי ואימצי ! את על הכיפאק !

איילת,
הצדק לא חשוב, חשוב רק מה את מרגישה (מרומה? חסרת אונים? בודדה? - ניחושים גמורים, רק להבהיר את כוונתי)

אני מנסה למצוא הסברים, תרוצים, לתת לה הנחות.
אני מציע לחשוב שאין תירוצים, היא פשוט פגעה בך ועכשיו מנסה לשרוד רגשית ומקצועית.

היי בטוב, שומעים אותך

לא יכולה לעלות על דעתי שהייתי שומעת שקולגה שלי פגעה כל כך במטופל, שיקרה, ולא הייתי בודקת את זה.
נניח שאותה קולגה ידועה כאדם מוסרי וישר דרך, ובעלת מקצוע נהדרת.
נניח שהמטופל לא מוכר לך באותה מידה כמו הקולגה. יתרה מזאת: נניח שיש סיבות לחשוד א-פריורית בתפיסת המציאות של המטופל (נניח, משום שלרבים מהפונים לטיפול מסוג זה יש בעיות בתחום, לאו דווקא בגלל משהו שקשור למטופל הספציפי).
באמת היית מקדישה לזה חקירה מעמיקה? אני די בטוחה שאני לא (גם אני ממקצוע טיפולי), וגם אם כן, זה היה יותר מתוך סקרנות לגבי הסיפור, רצון להשתתף, אולי לעזור במשהו, ולא מתוך חשד אמיתי בקולגה.
מתי כן הייתי מתייחסת ברצינות? קרוב לוודאי, כשהיתה מגיעה עוד תלונה. או כשהייתי נוכחת בעצמי, מכלי ראשון, בחוסר יושרה או חוסר מקצועיות מצד הקולגה. הרי אין באמת אפשרות לדעת מה קורה בתוך טיפול. בכל מקרה זו מילה כנגד מילה. מה טבעי יותר מלהאמין למי שמכירים? מעבר לכיסוי תחת הדדי בגילדה, ככה היחסים האנושיים עובדים. זה לא נגדך באופן אישי, וגם אין לזה דבר עם אמיתותו האובייקטיבית של סיפורך.
ואולי טוב שכך, בסופו של דבר. כשהייתי סטודנטית עבדתי בחברת זימון, ופעם אחת לקוח התלונן שצעקתי עליו. תאמיני לי שזה היה מופרך לחלוטין. היו בהחלט טעויות שהייתי מועדת לעשות -- אבל זו ממש לא היתה אחת מהן. מי שמכיר אותי יודע שאני לא בצועקות. כשאת מנהלת הצוות שלי זה לא עניין, (את הרי מאזינה לשיחות שלי, שמעת אותי אי פעם צועקת על לקוח? שאלתי אותה. אולי זה היה כשלא הקשבתי, ענתה לי בקרירות) ונקנסתי במשכורת של אותו חודש -- נפגעתי מאד. כל הקרדיט שצברתי עד עכשיו לא משנה כלום?

צריך הרבה יותר מתלונה אחת כדי לשנות רושם שיש לנו על מישהו. וצריך בדרך כלל יותר מתלונה מוצדקת אחת כדי שיעופו ראשים. מה שמביא אותי לנקודה הבאה:
לא אמורות להיות אי בהירויות בטיפול.
היא לא אמורה לבכות בטיפול.
על כגון אלה אומר אישי היקר: "אמור" זה שם של דג.
ואני מוסיפה: טיפול הוא איזור אי בהירות by design. זו חולשתו וזה גם כוחו. המגבלות הנוקשות של הזמן והמקום, למשל, נמצאות שם בעיקר מהסיבה הזאת.
אשר לבכי ושאר ירקות -- מאז שהפסיכואנליזה הקלאסית נדחקה לשוליים, אין שום ציפייה ממטפל שיישאר חתום פנים מאחורי הפרגוד, ולכן אין שום איסור אתי על בכי כשלעצמו, או על מתנות כשלעצמן, ללא בחינה של ההקשר בו אירעו. מה שכן נדרש ממטפל הוא לברור בשום שכל את תגובותיו והתערבויותיו, כך שתמיד תמיד טובת המטופל לנגד עיניו ולא שום מניע זר, כמו למשל לרצות את הבוס או להיות נאהב ע"י המטופל. וכאן אנחנו בבעיה; כי לא תמיד קל לדעת תוך כדי מעשה מהי טובת המטופל, וקשה עוד יותר לזהות מהם המניעים הנסתרים והחמקמקים שלנו לתגובה מסוימת. מה שנראה ברור בדיעבד, ייתכן שכלל לא היה כזה כשקרו הדברים.
ולפעמים גם טועים. ולפעמים, כמו המטפלת שלך, טועים מאד, ופוגעים מאד. ולפעמים, עד שמגלים שטעינו, כבר מאוחר מדי, ואז עושים טעויות-שרשרת. אבל גם טעות מחפירה לא תמיד עולה כדי עברה אתית. ושוב, בעיני, טוב שכך. כי לא את ולא אני היינו רוצות ללכת למטפל שחושש מדי לשגות ופוחד ממטופליו -- ראי את הדיונים כאן באתר על מה שקורה לשיקול הדעת של רופאים כשהם מונחים ע"י החשש מתביעה. רוצה דוגמה יותר קונקרטית? כאן באתר כותבת מיילדת בית מוכרת ונערצת, ששגתה בדיני נפשות. ובין ים המלל שנשפך אז נכתב -- בצדק -- כי רק מי שלא עושה לא טועה. לו אותה מיילדת היתה מפסיקה ליילד, נשים רבות היו מפסידות שירות מצויין -- כך על פי עדותן שלהן. מבין השיטין אפשר להבין שזו לא אחת שמתלוננים עליה באופן סדרתי, ואם זה אכן כך, נראה שחבל למנוע אותה מאחרים שלהם תוכל לעזור יותר משעזרה לך.

עוד נקודה -- אינך יכולה לדעת מה קורה "מאחורי הקלעים". לדוגמה, ייתכן שקיבלה הדרכה על הטיפול שלך, ושגם המדריכה העבירה חוות דעת לוועדת האתיקה. במקרה כזה חוות דעתה משמעותית מאד, שכן היא "היתה בתמונה" עוד לפני שהטיפול התפנצ'ר. ייתכן גם שכל תגובותיה האחרונות אלייך הם תוצאה של ייעוץ מתמשך של מדריכים ועמיתים, והיא מן הסתם עוברת תהליך שלם עם עצמה ועם מה שלמדה ממך, וכל זה עוד בטרם הוגשה התלונה.
אני כותבת את הדברים רק כדי להבהיר ששגוי ככל שהיה -- והוא כנראה היה -- שיקול הדעת בעניינך, קרוב לוודאי שאף אחד -- המטפלת, הסובבים אותה, הוועדה, אינו רוצה ברעתך ואינו מזלזל בך ובפגיעה שנפגעת. אולי מהמקום הזה יהיה קל יותר, בעוד זמן מה, לשחרר ולהמשיך הלאה.
רק טוב.

סמדר נ, כתבת לי דברים בהירים וחכמים, אבל אני כבר במקום אחר, לצערי.
כל פעם שאני עושה צעד לקראת יציאה מגיע עוד דבר- והפעם מכתב מעורך הדין שלה!!
היא פנתה לעורך דין שכותב לי שאני מטרידה ומאימת עליה, ואם אפנה אליה שוב, הוא יפעל כנגדי על פי חוק.
את התיק הרפואי שלי אוכל לקבל אם אשלח לו ויתור סודיות, אבל הוא מוסיף שהתיק הרפואי אינו כולל את הרשומות האישיות אותן היא ערכה.
גם בועדת האתיקה אמרו לי שהיא לא חיבת לשלוח לי את הרשומות האישיות. לטענת המזכירה בועדה, הדיוח השוטף של הטיפולים , שייך לתיק הרפואי ולא לרשומות האישיות,
אבל אני מניחה שזה משהו חמקמק, ובסופו של דבר לא אקבל את התיק, את סיכומי הטיפולים.
משהו מבין בנושא הזה? מה ההבדל בין התיק ובין הרשומות האישיות?
מה אתם אומרים על צעד כזה מצדה?
אני בשוק, אבל להפגע יותר, ממה שכבר נפגעתי לא ניתן. אין יותר לאן להמשיך בעומק הפגיעה, לפחות הפכתי חסינה!!!
לא יודעת מה לעשות עכשיו? בבקשה, אני זקוקה לעצות חכמות.
תודה , אילת.

רק רוצה להוסיף שכשקבלתי את המכתב מעורך הדין, רציתי לאמר שזה טעות.
מעולם לא קבלתי מכתב מעורך דין!
רציתי לאמר שאני אזרח תמים ואני עדין צעירה, שלא לאמר קטנה, ושכזאת לא אמורה לקבל מכתבים מעורכי דין.
האמת שאני ממש ממש בשוק.

לא יודעת מה לעשות עכשיו? בבקשה, אני זקוקה לעצות חכמות.
אני חושב שכלום.
אין לה ולא לעורך הדין שום ענין לפעול נגדך כרגע. גם מה שצטטת מהמכתב מבטא אזהרה להבא ותו לא, היא לא פתחה מולך בשום הליך משפטי.

סיפרת לנו:
_האמת שעבר עלי סוף שבוע קשה, שגם עשיתי שטויות במהלכו-
התקשרתי אליה השארתי הודעה, שזה לא סוף פסוק מבחנתי מכיון שהיא שקרה לועדה, ועכשיו גם לי לא יהיו קוים אדומים ואספר הכל.
אמרתי לה שאין לי מושג איך היא חיה בשלום עם עצמה, אחרי מה שעשתה (כאדם דתי), ושאני עדין מאמינה שהצדק יצא לאור.
התקשרתי לשתי מנהלות במרכז של בני, וטענתי שמכיון שהגעתי אליה דרכם, הם אחראים והם צריכים לבדוק איזה עובדת הם מחזיקים.
ספרתי להם שהיא שקרה לועדה האתית, הן כמובן הורידו אותי מעלהן._
אמרת, שפעלת מתוך מצוקה ועשית דברים שהיית שמחה לא לעשות. בלי לשפוט לרגע את מה שעשית, התגובה שלה היא תגובה סבירה לגמרי (הפעם). איימת עליה, פנית למעסיקים שלה, אמרת שלא יהיה לך יותר קוים אדומים - ירדת לחייה. נשמע (כאן, בדף) שהסערה חלפה. היא לא בהכרח יודעת את זה (והאם את יודעת בוודאות?), והדמיון תמיד משלים עוד התפתחויות מפחידות (מבחינתה). והיא מגינה על עצמה, מציבה מולך קיר.

שוב, להרגיע אותך: מכתב מעורך דין זה לא הליך משפטי. (יש לי חבר עורך דין, כשהוא שולח לי מיילים אני מקבל מכתבים מעורך דין.) אבל, זו כן הצהרת כוונות ברורה, ועליך להקפיד מאד שהמשך התהליך שלך מולה (הלוואי ויהיה לך כח להמשיך אותו בתוכך בלבד) לא ירד מהפסים הרשמיים. את יכולה לתבוע אותה בבית הדין הבינלאומי בהאג, אבל לא להתקשר אליה הביתה.

_אבל הוא מוסיף שהתיק הרפואי אינו כולל את הרשומות האישיות אותן היא ערכה.
גם בועדת האתיקה אמרו לי שהיא לא חיבת לשלוח לי את הרשומות האישיות._
כי הרשומות האישיות הן פרטיות. הן מעידות יותר מכל על עבודה אישית של כותבן, ואי אפשר לחייב מישהו לחשוף אותן בפני גורם רשמי כלשהו. לא יותר משאפשר לחייב אותך להניח את יומנך האישי לעיונו של החוק. אני הייתי מתפלצת לו הייתי נדרשת לחשוף רשומות אישיות שלי מטיפולים (במקרה שלי, רבות מהן היו טקסטים הזויים לגמרי) ואגב, הן גם לא בהכרח היו אומרות לך הרבה. עקרונית יכול להיות שבתור "רשומות אישיות" היא כתבה שירה קונקרטית. או השחילה חרוזים. או עשתה מדיטציה. בניגוד לתיעוד הרשמי (שיופיע מן הסתם בתיקך הרפואי ובו תוכלי לעיין) אין שום פורמט מחייב לרשומות אישיות. אין גם שום תקנה שמחייבת לערוך כאלה -- זה פשוט כלי עבודה שמקל על תיעוד רשמי, ולכן רוב המטפלים ישתמשו בו.
תיעוד רשמי יורכב לרוב מפרטי רקע עלייך כפי שסיפקת בתחילת הטיפול, סיבת הפנייה כפי שהוגדרה על ידך פחות או יותר, המטרות הטיפוליות שנבחרו והרציונל לבחירתן, תיאור מהלך הטיפול, סיכום, מסקנות והמלצות. כמה מפורט יהיה "תיאור מהלך הטיפול" -- תלוי במטפלת ולעתים גם במקום העבודה שמעסיק אותה. אבל קשה לי מאד להאמין שתמצאי שם משהו מתועד בדייקנות עד רמת הפגישה הבודדת, משום שזה מהווה עומס עבודה לא סביר הן על המטפלת והן על כל מי שעשוי בתוקף תפקידו להידרש לתיעוד הזה (המון המון לקרוא, ומרוב עצים לא רואים את היער. תיאור מהלך טיפול צריך לתת איזשהו מבט על, ורצוי שהמטפל יראה שהוא פחות או יותר יודע מה הוא עושה, מנין הוא בא ולאן הוא הולך). כאמור, אי אפשר לנהל טיפול אך ורק תחת צל החשש מתביעה. אני לא הייתי רוצה מטפלת שתשב מולי ותרשום verbatim כל הזמן, או לחילופין תקליט את הפגישות.
מעולם לא קבלתי מכתב מעורך דין!
נו, אז תמיד יש פעם ראשונה

.
אני מצטרפת ל דני זובין. אם אינך מתכוונת להוסיף ולהטריד, הרי שלמכתב אין כל משמעות מעשית לגבייך.
אל תטעי: אני לרגע לא מקילה ראש בעלבון העמוק שיש בפעולה כזו. בכלל, מקריאה של כל הסיפור שלך אני חשה כאב גדול על התמוטטות הקירות שתחמו את מרחב הביניים הקסום של הטיפול, והטיחו אותך במציאות קשה, מסולעת וחדת זיזים. ואולי כדאי להיות בכאב הזה, במנותק מהשאלות על החלק שלה/החלק שלי/כמה/למה שכה העסיקו אותך.

דני וסמדר, תודה רבה.
סמדר, למה את ערה בשעות כאלה באמצע הלילה אם מותר לשאול?
אני מטושטשת, לקחתי אתמול שלושה כדורי ואבן. אף פעם בחיים לא לקחתי כדורי הרגעה, ואתמול חברה נתנה לי.
כנראה הגוף שלי לא מורגל לכך, ואני ממש לא מפוקסת עכשיו.
בכיתי המון המון. אמרתי שאני כבר חסינה? כנראה שעוד לא.
מרגישה כאלו משהו נתן לי אגרוף בבטן , והמשהו הזה, זו המטפלת שלי, שבזמנו אמרה לי דברי אהבה.
אני יודעת שהיא לא אמורה להעסיק אותי יותר, ולהבין שעכשיו אני צריכה להרפא ומהר,
ובכל זאת, אני לא מצליחה להבין איך היא שקרה ברמה כל כך עמוקה ואיומה, על מטופלת שלה, ועכשיו גם שולחת לה מכתב מעורך דין.
השקרים שהיא שקרה היו גם טכנים אבל גם מאד עמוקים וקשים, כגון- שאיימתי להתאבד שלוש פעמים בפגישה- כשמעולם לא איימתי להתאבד!
שפנטזתי על חדר השינה שלה ומשפחתה- מעולם לא הזכרתי את חדר השינה שלה!
ששוטטתי בלילות ליד ביתה- כשבפועל באתי פעם אחת להניח לה מכתב.
ששלחתי לה חבילה בדואר כשבפועל זה היה מכתב.
שאני אישיות גבולית, למרות שאני משוכנעת שהיא מעולם לא חשבה כך, שאם כן, לא הייתי הופכת למטופלת כל כך מועדפת ואהובה.
היא כתבה שלסיום היא נתנה לי מתנה קטנה- שבפועל היא חרזה לי מובייל שאמרה שבחרה עבורי כל אבן ואבן, ושחרזה לעצמה שרשרת מהאבנים הנותרות,
שהיא תחשוב עלי כשתענוד אותה.
היא גם אמרה לי שהיא מקנאה בחברה הטובה שלי, וגם קראה לעצמה פילגש שלי!
איך יכול להיות שאחרי כל זה, אני זו שנותרת עם מכתב מעורך דין וחוסר יכולת לעשות כלום?
לא מצליחה להבין, לא מצליחה לחזור לשיגרה , לא מצליחה לישון.

סמדר, למה את ערה בשעות כאלה באמצע הלילה אם מותר לשאול?
כי אצלי זה אחר הצהריים

ועל השאר --

.

שלום אילת,
אני עוקבת אחרי הדפים שלך כבר המון זמן.
כתבת וכתבו לך המון דברים רגישים וחכמים.
עלתה בי פתאום תובנה אתמול בלילה (יוריקה...נפל לי התפוח על הראש...):
השם של הדף שגוי!
זאת כבר מזמן לא הפסיכולוגית שלך!
לפחות לפי הצהרתה והתנהגותה כלפיך מזה חודשים ארוכים!
כמו בזוגיות שנגמרה (להבדיל אלף הבדלות...) חשוב לדעתי ולפי תחושתי ונסיוני האישי להפסיק לקרוא לו 'החבר שלי' ולעבור לכינוי שמשקף את המציאות, כמו ה-אקס שלי, הלשעבר, המפלצת

...
וגם כאן התנהלות כזאת נראית לי מאוד מתאימה: לפתיחת דף המשך שיתוף שלך, וגם בתוך ההודעות שנכתבות.
חיבוק.

אני מטושטשת, לקחתי אתמול שלושה כדורי ואבן.

איילת, הזהרי. שלושה כדורים אחרי שכל החיים לא לקחת, זה צעד דראסטי. לא יודע להעריך עד כמה, לא מבין בזה
נדמה לי שחצי כדור - כדור, זה דבר שאנשים לוקחים גם עצמאית מפעם לפעם, אבל אם את רוצה להיעזר בתרופות פני לרופא.

_היא גם אמרה לי שהיא מקנאה בחברה הטובה שלי, וגם קראה לעצמה פילגש שלי!
איך יכול להיות שאחרי כל זה, אני זו שנותרת עם מכתב מעורך דין וחוסר יכולת לעשות כלום?_ D-:
משום שכך מתנהגות פילגשים מתוסכלות!
היא היתה מאוהבת בך . זה לא מקצועי , זאת חריגה אתית רצינית , - אין ויכוח . אבל מאוהבת היא היתה . אינני יודעת אם מישהו כאן מחשיב מספיק את העובדה הזו.

אילת ! בחייאת ! תרדי מהנושא של האשה הזאת
ותתמקדי בעיבוד הנטישה הפתאומית אשר חוית כשהיית תינוקת .
יש לי פסיכותרפיסטית מופלאה אשר איתה תוכלי לטפל בעצמך וגם להחלים מהסאגה של שלושת הפרקים .

ממתקית, מי זו הפסיכוטרפיסטית שלך? מאיזה איזור את? את יכולה לרשום את שמה, או שזה אסור? תודה, אילת.
והיא לא היתה מאוהבת בי במובן הרגיל. היא היתה מאוהבת בכח שלה מולי, בעובדה שפתחתי בה תלות גדולה,
וכל זה קרה לאדם שהיא היתה מוקסמת מהיכולות הפנימיות שלו (כפי שאמרה לי בדרכים שונות מספר פעמים).
היום באתי לקחת את הבן שלי מהמרכז, וחשבתי מה אנחנו עושות כשאנחנו נפגשות פנים מול פנים?
אף פעם לא רבתי עם משהו באופן כזה, אני לא יודעת איך מתנהגים אחר כך כשנפגשים?
דני, תודה, אתה צודק, מקווה שלא אצטרך עוד כדורים.
ויוליקו, גם את צודקת מאד!!!!! היא כנראה באמת לא הפסיכולוגית שלי, חבל מאד שגם היתה.
צריך לדעת לבחור בחיים. אבל כרגע, שינוי שם הוא בעיתי, ואולי הדף כבר מסתיים?
הכל כבר נאמר כאן.
אם כי כבר חשבתי בעבר שהוא הסתיים, כראי לסיפור כולו.

_אילת ! בחייאת ! תרדי מהנושא של האשה הזאת
ותתמקדי בעיבוד הנטישה הפתאומית אשר חוית כשהיית תינוקת .
יש לי פסיכותרפיסטית מופלאה אשר איתה תוכלי לטפל בעצמך וגם להחלים מהסאגה של שלושת הפרקים ._
מצטרפת. גם לי יש המלצה על מישהי בת"א (תכתבי לי בדף בית ומשם נמשיך).
תוכלי דרך עיבוד הנטישה והבגידה הזו, לבדוק מה זה מעורר בך וממתי. כי אם את זה לא תעבדי כמו שצריך, זה בטח יחזור בעוד אירוע בחייך, כדי שתעשי עבודה מול עצמך ולא מול האחר.

ואגב, את לא יכולה להעביר את בנך למקום אחר?

הפסיכותרפיסטית היא דנית בר (ב' בסגול) . אשה מבוגרת , למעלה מ - 60 . אין ענין אנושי שיהיה זר בשבילה , כל כך חכמה , אין עליה !
0549998580 . עובדת בתל -אביב ובירושלים . גם אם זה לא האיזור שלך , כדאי לך לקחת שיחת ייעוץ ולראות איך להתקדם משם. (אולי בסקייפ ? )
בהצלחה.
תוכלי דרך עיבוד הנטישה והבגידה הזו, לבדוק מה זה מעורר בך וממתי. כי אם את זה לא תעבדי כמו שצריך, זה בטח יחזור בעוד אירוע בחייך, כדי שתעשי עבודה מול עצמך ולא מול האחר
קן לציפור כל מילה!

רוצה רק לכתוב משהו קצר- שמתי את המכתב של העורך דין בצד, לא רציתי לחשוב על זה או להתעסק בזה.
אבל עכשיו בדקתי באינטרנט מי זה, ומסתבר שזה ממש עורך דין גדול, הוא מתואר גם כאחד מעורכי הדין שייצג את הרופא בסיפור של המטופל שטופל 10 שנים ללא תוצאות ואחר כך תבע שני פסיכולוגים. מישהו כאן באתר הפנה אותי בעבר לכתבה הזו.
אני בשוק שהיא פנתה לכזה עורך דין מכובד ורציני! הוא מתמחה בהגנה על רופאים ואנשי מקצוע בתחום הרפואה שמסתבכים עם רשלנויות וכו. אני מבינה מכך שהיא ממש מפחדת. פתאם אני רואה את הפניה שלה לעורך דין, לא כצורך להוריד אותי מעליה, אלא כפחד מפני הבאות? אני צודקת?

תמיד פונים לערך דין כאשר מאוימים. ברור שהיא מפחדת כי היא יודעת את האמת .
אבל מה זה עושה לך ? אוי ואבוי לנו אם זה מגרה אותך להשיב !

אילת יקרה, את מעוררת בי הרבה הזדהות וחמלה, ויחד עם זאת אני רואה איך (אולי מתוך ההזדהות איתך) אני בפוסטים האחרונים ממש כועסת עליך...
(אל תקחי את זה באופן אישי, זה שלי). ואם ההודעה כאן לא מתאימה לך את מוזמנת למחוק אותה...

הניחי לסיפור. את מושכת 'אש' בזה שאת עדיין מתעסקת עם זה ולא משחררת.
ואם קשה לך לשחרר, תעזרי באיש מקצוע.
ככל שתמשיכי להתגרות ממה - היא כך או כך, מה זה עשה לה, הסיפור ימשיך וימשיך.

את בטוחה שאת רוצה להמשיך הלאה? את בטוחה שאת רוצה להירפא מזה? להתנקות?

אבל עכשיו בדקתי באינטרנט מי זה,

אני בשוק שהיא פנתה לכזה עורך דין מכובד ורציני!

פתאם אני רואה את הפניה שלה לעורך דין, לא כצורך להוריד אותי מעליה, אלא כפחד מפני הבאות? אני צודקת?
עוד ספקולציות ועוד ספקולציות.. את אף פעם לא תדעי באמת וזה גם לא משנה.. לא רק שזה לא משנה אלא שזה גם מזיק לך..
שוב את מתעסקת בה ובה.. ומחפשת תשובות לשאלות לא רלוונטיות..
מספיק.. עכשיו, קל לומר מספיק, אבל זה לא מפסיק.. מניסיון הייתי מייעצת לך לא להתנגד אבל גם לא לעודד.. כשהמחשבות מופיעות והמוח מתחיל לטחון, פשוט לתת לזה להיות ולחכות בפאסיביות עד שזה יעבור..לא להתערבב ולהזדהות עם המחשבות.. המחשבות באות מעצמן וגם יחלפו מעצמן.. המחשבות הן לא את.. את יושבת בשקט ומתבוננת.. ללא תגובה..
תַרגלי התבוננות במה שקורה בתוכך ללא הזדהות.. והתבוננות גם במנגנון ההזדהות..
בסופו של דבר זה ימצה את עצמו ואת תשתחררי..
ועוד דבר:
אילת, במשך החודשים הארוכים שאת כותבת שוב ושוב עולה השאלה איך זה יכול להיות, איך קרה ש..
נראה לי שאת כבר יכולה לדעת שככה זה, אנשים משקרים ומרמים וגונבים וטועים ואף גרוע מזה.. זה כלול בטבע האדם..
לפעמים אנשים מופלאים הם ולפעמים איומים.. ככה זה בעולמנו, המופלא והאיום.. הכל כלול.. ההבנה הזאת היא חלק מתהליך ההתבגרות.. זה אובדן התמימות אבל בטוב.. לא בטובתנו היא להשאר תמימים כמו ילדים בני שלוש..
עכשיו השאלה היא, איך אנחנו בתוך כל זה..

חיבת לספר לכם קוריוז מהבוקר:
בקנית קפה לפני העבודה, פגשתי מכר של בעלי ושלי, שדרכנו נפרדו וכמה שנים שכבר איננו בקשר.
הוא אדם מאד חכם ומיוחד, שהיה חבר מאד טוב של בעלי בעבר היותר רחוק.
התחלנו לדבר, הוא נורא נפתח לפני וספר על נסיון שלו להמנע מגירושים, על כך שנעזר בטיפול,
ולמרות הכל הגיע לגירושים. דבר על כך שאנשים מגיעים במצבים מסוימים למקומות מאד קשים, ולהתנהגויות שאינם מצפים מעצמם בעיתות רגילות.
דברנו על חוסר צדק, על בתי משפט וכך.
ואז החלטתי לספר לו את מה שעברתי בסיפור הזה בשנה האחרונה.
הוא היה המום מכל ההתנהלות שלה ועוד יותר מכך שלא קרה לה כלום מול הועדה.
ואז כשהוספתי שהיא נשואה לפסכאטר מאד ידוע ומבוסס, ויש לשער שהדבר הזה הגן עליה,
הוא אומר לי תגידי מדובר ב........... ואמר את שמה המלא!!!
הייתי בשוק, מכך שהוא חיבר את הפרטים וגם שהוא מכיר אותה.
מסתבר שהוא מכר ותיק שלהם, אם כי כבר כמה שנים שהקשר התנתק, אבל בזמנו התארח בביתם וכך....
אמרתי לו, עכשיו תאמר לי שאתה לא מאמין לי.
אז הוא השיב: אני ועוד איך מאמין לך!
הוא סיפר לי שהיא אשה קשה, יהירה, שמוציאה ציפורנים בקלות.
שהיא לא מאוזנת ולפי דעתו אינה כשירה לעבוד עם מבוגרים.
הוא אמר שהוא לא מאשים אותי, כי הגעתי אליה מעמדה שונה,
אבל שהוא לא היה סומך עליה ולא מפקיד בידיה את הסוד הקטן ביותר.
לעומת זאת, הוא סיפר שבעלה אדם עדין , מאד מאד ישר ומסורי.
הייתי בשוק! שאלתי את עצמי, מי שלח אותו אלי בבוקר הזה?
הרי הסבירות שאספר לאדם שלא קרוב אלי כרגע, את הסיפור - קטן בפני עצמו,
ובנוסף לכך שהוא יכיר אותה מקרוב! נראה הסתברות בלתי אפשרית.
וזה קרה. למה?
תמיד החזקתי מעצמי בעלת אינטואציות מאד חזקות ובהירות,
אני עדין מסרבת להמאמין שהכל היה כל כך בהיר וכל הנתונים היו פרושים לפני,
ובכל זאת נפלתי , בכל זאת כל כך סמכתי ובטחתי. בכל זאת התמסרתי באופן כל כך ילדותי ורגרסיבי.
מה אומרים על זה- אין בוכים על חלב שנשפך?
ואולי בכל זאת, קרו לי דברים משמעותים ולמדתי רבות מתוך כל זה?
רק הייתי מאחלת לעצמי בפעם הבאה ללמוד בדרך קצת יותר קלה, פחות שברון לב, בבקשה.
לילה טוב, אילת.

ועוד דבר- סנופקין כתבת לי יפה בנושא 'המופלא והאיום' בעולמנו.
מאז פגשתי באמצעות הסיפור הזה, את רגשי הרוע והנקמה, מחוץ לי ובתוכי- ההבנה הזו שכתבת לי מבצבצת לה.
וגם הענין של ההתבגרות- פעמים רבות חשבתי שעבור השיעור הזה, הכל קרה כך.
כדאי להתבגר מתי שהוא , זה כבר הרבה הרבה יותר מדי מאוחר מכל מידה של טעם טוב.
תודה.

תשלחי לה מכתב מעורך דין (חבר משפחה או משהו את לא חייבת להוציא כסף) שבו את מציינת שאת לא מקבלת את הטענות שהופנו כלפייך ובעינייך זה שקול להוצאת דיבה. לא רק זאת אלא שיש כאן ניסיון להלך עלייך אימים מלפעול להוכחת הליקויים בתפקודה של המטפלת, לאחר שכבר פנית לועדה בנושא.
בנוסף כדאי לציין שאת מבקשת לנתק כל התקשרות ישירה איתה לא לפני שתקבלי לידייך את התיק הרפואי.

מהנוסח הזה יהיה ברור שאת זו שמבקשת לנתק מגע, ולכן לטענות בדבר הטרדה מצידך - אין בסיס.

שנית, את זכאית לכך שהחומרים יהיו ברשותך. תוכלי גם לראות אם נעשו שיכתובים וכו' (במידה ותקבלי את המקור)
מה שיכול לעזור בכל עניין שהוא אם תחליטי בעתיד לפעול מעבר לועדה.

האמת שבמצבים כאלה אם כבר מכריזים מלחמה אז כדאי לנסות לאתר מטופלים לא מרוצים לשעבר ולבדוק מה קרה שם וביחד להגיש תלונה לועדה, למעסיק וכו'. אבל כאן המצב הוא בעייתי.

בכל מקרה כל הכבוד לך על התהליך וההחלטות האמיצות. המכתב שלה מעו"ד מבהיר שהיא בלחץ, שמה הוכפש. עצם העובדה שמטופלת חצתה קווים ויצאה כנגד מטפלת בכל צורה שהיא - מוכיח שהמטפלת לא שלטה במתרחש בחדר הטיפולים. היא הגורם הסמכותי, המקצועי, זה שמשמש משענת וזה שמנווט את הסירה, לכן כל מה שחרג מכתלי חדר הטיפולים והביא אותך להתלונן נושא ראשית כל באחריות שלה. לכן התלונה בועדה בוודאו הכפישה את שמה.

ההתבגרות האמיתית לדעתי, היא להבין לפעמים שלא תמיד הטוב מנצח, שהערכים, ערכי הברזל שלנו לא תמיד עומדים במבחן המציאות ושאחרי שעוברים את זה מגלים שאולי עברנו זעזוע אבל שרדנו (ואני לא חושבת שכל דבר בחיים הוא שיעור. לפעמים פשוט עוברים את זה וזהו).

תאפשרי לעצמך גם להיות גאה. מגיע לך

אילת, זה סיפור מדהים!!

וחוץ מזה, אני מסכימה עם מה שג'ינג'ית כתבה.

איך להגיד בעדינות, שחררי,
הרשי לעצמך ללכת הלאה, בעזרה כמובן, שחררי את עצמך מהכבלים,
מה"חפירה" האינסופית בסיפור, מהעיסוק האובססיבי,
עזבי אשמה, תני לעצמך את החופש, מגיע לך להמשיך בדרכך.
הניחי אותה מאחוריך, העיסוק בה מזיק קודם כל לך.
והמרגיעון: כבד את עצמך

תשלחי לה מכתב מעורך דין (חבר משפחה או משהו את לא חייבת להוציא כסף)

_...אם תחליטי בעתיד לפעול מעבר לועדה.
האמת שבמצבים כאלה אם כבר מכריזים מלחמה אז כדאי לנסות לאתר מטופלים לא מרוצים לשעבר ולבדוק מה קרה שם וביחד להגיש תלונה לועדה, למעסיק וכו'. אבל כאן המצב הוא בעייתי._

עוד כמה עצות אחיתופל כאלו ואבדנו.

ג'ינ ג'ית , בכל הדף הזה מנסה איילת לסגור ולהפרד. אם עקבת אחרי הדיון תראי שלא קל לה לעשות את זה. שלומה של איילת חשוב כרגע לאין ערוך, מהענשת המטפלת, ויש דבר מאד ברור שיעזור לשלומה : פרידה. פרידה בכל דרך ובכל מובן. אפס התעסקות בנושא.

איילת, למרות שכתבתי את השורה לעיל לג'ינג'ית, היא פונה אליך. לא תמיד יש כח לעמוד מול הדחף, אבל אם את נופלת, לפחות שמרי על הראש צלול, ותדעי מתי את פוגעת בעצמך כי באותו הרגע אין לך כח לעשות אחרת. אבל הרושם החזק של אנשים רבים כאן הוא שכל התעסקות נוספת מכל סוג שהוא, היא תחפושת של הדחף החזק שלא להיפרד. אנחנו לא יודעים בוודאות מה קורה בחדרי ליבך, אבל מצד שני אנחנו גם לא מעורבים רגשית ולכן קל לנו יותר להיות אוביקטיביים. את כותבת בפנינו את הקורות אותך, אז הנה שיקוף - כך זה נראה.

אני רוצה לומר גם את ההערכה שלי שאפס תקשורת זה גם מה שיעזור לך הכי הרבה מבחינה משפטית. אין לאף אחד ענין לפתוח בהליך כלשהו נגדך.

אולי תרצי לקבוע לך זמן סף שאחריו - אם הסיפור הזה עוד לא מאחוריך בכחות עצמך, תפני לעזרה מקצועית אצל מטפל/ת אתי/ת.

דני זובין היקר... כל מה שברצונך לומר - תאמר בשם עצמך.
לא בשמי,
לא בשם אילת ולא בשם הרושם החזק של אנשים רבים כאן
ואחיתופל תקרא לאחותך.

שלום לכל הכותבים. מכל אחד לוקחת משהו.
ג'ינג'ית כשמך כן את- לא מותרת. אבל- אני חושבת שבשדה של עורכי הדין, הסיכוי שלה גדול על שלי.
המעידות שלה היו מקצועיות, אתיות, ושם אני מאמינה- עדין- שהיא צריכה לתת את הדין.
בבתי משפט - אין צדק. יש רק הרבה שפיכת כספים, זמן ועצב.
אני חושבת שאחת הסיבות שהיא משכה לשם, כדי למנוע ממני להמשיך ולפעול ברמה של החריגה המקצועית שלה- למשל מול משרד הבריאות וכ"ו.
ולכל הכותבים למינהם לעזוב- יש המון בדברים שלכם, ואני מאמינה שזה גם יקרה.
אבל עמוק בבטן בפנים, אני מרגישה שהשיעור שלי כאן הוא דוקא המאבק!
כילדה, נערה וגם מבוגרת, שלא תמיד ידעה לעמוד על שלה, אולי צריכה ללמוד סוף כל סוף?
כשקבלתי את המכתב של העורך דין- לכמה דקות הרגשתי את עצמי ממש ילדה!
קשה לי להמליל את הדקות הללו, שעמדתי מול המכתב הסגור, מבינה שקבלתי מכתב מעורך דין- וחווה את עצמי כילדה.
מרגישה שהיה שם איזה מסר מאד מאד עמוק בשבילי.
מסר שאינו קשור למה שכתוב בתוך המכתב ואולי בכלל לכל הסיפור כולו.
העובדה שיכלתי לחוות את עצמי לכמה שניות ארוכות כילדה- יש כאן משהו מאד עמוק.
משהו שדורש התיחסות והבנה.
ככל שהזמן עובר, אני מבינה שהילדה שצצה מול מכתב עורך דין - היא הצד הבלתי בוגר שלי, הצד שלא מסוגל לעמוד עד הסוף ולהיות אמיצה וחזקה, נוכחת עד הסוף.
לפעמים אני חושבת שמכיון שמרים הכירה אותי, היא בנתה על כך שהחלק הזה שבי, לא יאפשר לי באמת להאבק,
ולכן סרבה לפניות שלי לגשר ביננו. סמכה על כך שאני רק מאימת ולבסוף ארד מהכל.
ועכשיו- מבינה את כל החוזרים ואומרים לי מכל הכיונים לרדת ולהתנקות,
אבל עמוק בפנים באינטואציה חזקה (אם אני יכולה עוד בכלל לסמוך על האינטואציות שלי........)
אני מרגישה שאסור לי עדין לותר.
ובכל מקרה, לוקחת את צעדי עכשיו לאט, לא ממהרת.
רוצה לפעול ממקום מבוסס , מבין ושקול.

ועוד דבר- אני עדין לא יודעת איך לפרש את מכתב העורך דין.
האם העובדה שהיא פנתה לעורך דין מעידה על הפחד שלה? על כך שמנסה להתגונן מפני הבאות?
או שדוקא את עמדת הכח שלה- 'אל תתעסקי אתי, אני יכולה להזיק לך מאד. בסופו של דבר הכח אצלי, ואם תפעלי- תינזוקי'?
מה נראה לכם?

אני הייתי מפרשת את המכתב הזה בתור שאלה, כמה אנרגיות אני רוצה להשקיע בנושא הזה, כמה זמן , כסף, רגש ועיסוק אני מוכנה לכלות על המשך הקשר החולה הזה. זו הזדמנות נהדרת לבדוק את המשאבים שלך ולאן את מנתבת אותם. המון בהצלחה בכל אשר תבחרי{@

אילת ,
את חופרת !!

אם מדובר על ויתור , את כל הזמן מוותרת על עצמך מתעסקת איתה ולא עם עצמך .
עזבי אותה , - טפלי בעצמך .
אל תוותרי על עצמך !!

מה נראה לכם? הנה כתבתי מה שנראה לי .

אני מרגישה שהשיעור שלי כאן הוא דוקא המאבק!
כילדה, נערה וגם מבוגרת, שלא תמיד ידעה לעמוד על שלה, אולי צריכה ללמוד סוף כל סוף?

מאבק ולעמוד על שלך לאו דווקא אומר מאבק חיצוני
דווקא הדברים האחרונים שכתבת נשמעים לי כמו קולה של הילדה הפצועה ולא של הבוגרת..
(נכון כדאי להקשיב לילדה אך לא בהכרח לפעול כפי שהיא מבקשת..)

ועוד דבר- אני עדין לא יודעת איך לפרש את מכתב העורך דין.
אם היא פעלה מעמדת התגוננות או כוח לא תדעי וזה לא חשוב וזה לא בהכרח סותר
נראה לי שהיא נקטה בפעולה הנכונה מבחינתה כדי "להוריד אותך ממנה" וכדאי "להתגוננן מפני הבאות" אם יבואו..
ושוב את מתעסקת בה..
מה יעזור לך אלף דעות (= ניחושים השערות ופרשניות) של אנשים לגבי למה עשתה את מה שעשתה? האם זה יותיר אותך יודעת יותר?

ג'ינג'ית כשמך כן את- לא מותרת. אבל- אני חושבת שבשדה של עורכי הדין, הסיכוי שלה גדול על שלי.

אוקי. רק לשם ההבהרה.
אני נתקלתי בלפחות 3 מאבקים מטורפים, בנפשי, מול מוסדות, שניים מהם נגעו לחיים ומוות (לא שלי) האחד בענייני עבודה ובשלושתם נאבקתי חלקית.

בכל נקודה בשלב ניסיתי להעריך מול מה אני עומדת, מה היכולת שלי והאם מה שאני אמורה להוציא מעצמי במאבק - יהיה שווה את התוצאות הטובות או הרעות.
בשלושת המקרים ויתרתי יותר מוקדם ממה שציפיתי. כשעמדתי מול מוסד עם סוללת עו"ד וכו' - נלחמתי עד נקודה מסויימת ואז ויתרתי. כשעמדתי מול סיטואציה שאחרי מאבק ממושך בעניין הבנתי שנפשית ופיזית היא גורמת לי לשקוע - ויתרתי. זה לא היה קל, זה עלה לי בדמים, המאבק והויתור.אבל צריך להבין שלהאבק מול חולרות מצריך קצת הרבה יותר משאבים פיזיים, חומריים, נפשיים, סביבתיים וזמן.

כך שאני לא חושבת שלהתאבד על מטרה צריך בכל מקרה. לכן שכתבתי לך בהודעה למעלה שחלק מלהתגבר זה להבין שלא תמיד הטובים מנצחים ושאפשר לשרוד את זה ולהמשיך לחיות.

מצד שני, לא ציינתי את כמות המאבקים שניהלתי ולא ויתרתי בהם, מאבקים חשובים שהלכתי איתם עד לבכירים במערכת הצבאית או במערכתה רפואית והצלחתי.

כלומר אין שחור לבן. יששצריך וחשוב להילחם ויש שנלחמים חלקית או בכלל לא.

גם הרעיונות שציינתי למעלה הם לא המלצה. את שאלת מה המכתב אומר ואיפה הוא מעמיד אותך, הפרשנות שלי היא שהוא מצריך תגובה מצידך. זו הפרשנות שלי בתור אחת שכבר התעסקה עם ענייני עו"ד וכו'. זה לא אומר שזה השלב הבא מבחינתך, לא המומלץ או ההכרחי. זו רק פרשנות.

אגב, גם העובדה שהדף הזה מעורר הרבה תגובות, עניין, דעות, אמוציות ומה לא - מצביעה על כך שהיום את עוברת את המאבק החיצוני הזה בצורה שלו (מול מטפלת) אבל רוב האנשים בשלב כזה או אחר בחייהם נתקלים בחוסר צדק משווע, בזוועות, בטראומות, בעלבונות, בכאבים - האחד נבגד ע"י בן זוג, האחר לקה בנכות כתוצאה מרשלנות רפואית, אחד נעקץ ונגנב ע"י שותפו במיליונים, האחר פוטר שלא כדין, הרביעי נתבע בבית משפט על לא עוול בכפו והרביעית אכלה קש ממטפלת.

אלה החיים.

ואני כותבת לך את כל זה על מנת שתצאי מהמיתוס הזה שיש שנאבקים על נפשם או שאת צריכה להיות כזו, או שאם את אל מוצאת מנוח כרגע לא תמצאי גם בעתיד.
תאמיני לי שדברים מיטשטשים. נרגעים. העלבון והכעס לא יעברו גם אם תעמידי אותה מאחורי סורג ובריח והגאווה שלך תשתקם ליומיים לא יותר. מה שכן ישכיח וירגיע זה הזמן והטיפול שלך בעצמך.

בלי כל קשר, חשוב שתעשי מה שמרגיש לך נכון ביחס למכתב, לעצמך, להבנה של איךא ת רוצה לסגור את הדברים כרגע או שיש לך עוד דרך מולה. אבל קחי בחשבון שכאן הנחישות והאנרגיות וכו' וכו' לא תמיד מובילה "לניצחון". לפעמים ההפסד נקבע כבר ברגע שהקרע בקשר נוצר וכל המ שאת מנסה לעשות מאז זה רק לאחות, רק לקבל תיקון, רק למזער. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. זוה מסקנה שלי.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב

אילת, את עדיין פה לפעמים? קראתי עכשיו את שלושת הפרקים... וואו

קראתי רק דף זה, הסתבכתי גם אני עם הפסיכולוגית שהיתה לי.
פחות חמור מהמתואר בדף זה אך מרגישה פגועה, נטושה, המומה...
האם יש לי אפשרות לבקש לראות את התיק שלי אצל הפסיכולוגית לשעבר שהיתה לי?
לא חשוב לי לתבוע (אין לי קייס) חשוב לי בעיקר להבריא ולחזק את עצמי, אך סקרנית לדעת איזה רישום היא עשתה עלי ואיך היא מבינה את מצב העניינים שהתדרדר בשנה האחרונה (בסה"כ יותר משנתיים של טיפול).
בכל אופן ההרגשה שלי היום היא שלא ארשה לעצמי שוב חשיפה בטיפול פסיכולוגי, מרגישה שהמחיר (הרגשי) בסוף גבוה מדי ולא שווה את זה.

שלום לכולם, לאילת ולמשתתפי הפורום.
אמנם עבר עשור מאז ההודעה שכתבה אילת ועדיין אפשר להרגיש את הכאב שפילח את הלב ונגע בכל בנימייך.
גם אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שהלך והסתבך אחרי מקרה אחד שכנראה חצה את הגבולות עבור המטפלת שלי ובניגוד לשאר הפעמים שהצליחה להכיל אותי ולקבל אותי כפי שאני, החליטה לשים סוף.
לצערי, לא רק שלא הייתה פגישת סיום והיא שתקה לאורך כל אותה פגישה וגבתה ממני מחיר מלא על השתיקה שלה, גם חשבה להפנות אותי לטיפול המשך אינטנסיבי כאילו שאני לא עושה שום דבר בחיי.
אני אישה פעילה, מתפקדת במובן המלא של המילה, עובדת, מתאמנת חמש, שש פעמים בשבוע, מתנדבת, עוזרת לחברות ולחברים, אישה רצינית, אקדמאית (הרבה מעבר לתואר ראשון), בעלת אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, גם רגשית וגם קוגנטיבית.
אשמח לפרט אם יהיו מעוניינים בכך.
אין ספק שהטיפול הפסיכולוגי התיר בי צלקות, חוסר אמון במערכת ובכלל להמשיך להיעזר.
אני מבינה שיש חשיבות כשצריך אבל כשזה גולש למקומות לא נכונים לרוב מי שמשלם את המחיר הוא המטופל, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית.
כנראה שלא כולם בנויים וזקוקים לטיפול פסיכולוגי.
עצוב.

איילת ,אייך ? נעלמת והשארת קהל סקרנים .בואי ועדכני אותנו

בסיבוב צפייה שני בסופרנוס עם הבן זוג שלי, השיחות עם הפסיכולוגית שם ישר הקפיצו לי את הדף הזה שנהגתי לבקר בו הרבה בעבר.
תמיד כיף לחזור