הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

שלום כולם .
זו אני אילת משני הפרקים הקודמים של הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי.
החלטתי לחזור לכתוב שוב, מכיון שקרו הרבה דברים, אני אשמח לשתף.
מרגישה שיש כאן אנשים שממש עזרו לי בשלבים הראשונים של הקושי שהיה לי בסיפור הזה, רוצה להודות להם ולשתף בהשתלשלות הסיפור.
אז בקצרה ממש למי שקורה פעם ראשונה:
בהסתבכתי פרק א- ספרתי על קשר מאד סבוך שיצרתי עם פסיכולוגית אצלה בקרתי פעמים בשבוע!!! היתה לי תלות בלתי רגילה על סף אהבה. בודאי התאהבתי בכח, בקשר, בחסות ובתמיכה שהיא נתנה לי. התלבטתי אם נכון לי להמשיך טיפול שכולו מרוכז בקשר שנוצר.
בפרק ב- ספרתי על כך שהצלחתי לעזוב, אבל מיד לאחר מכן רציתי פגישה נוספת, כפי שאני והפסיכולוגית כל הזמן סכמנו ביננו שכך יהיה.
כשנסיתי לתאם זאת, היא התחרטה ואמרה לי, שהיא לא מעונית שנפגש, ושהשיחה הזו ארוכה מדי (כמבון שהיו לה סיבות הגיוניות אותן פרטתי בפרק ב).
עזבתי אותה, חיבת סכום כסף לא מבוטל, לא מסוגלת לשלם ומתלבטת מה לעשות, כאן נעזרתי באתר זה בעצות של אנשים.
ופרק ג עכשיו- רוצה לספר בקצרה מה שקרה מאז:
אותה פסיכולוגית המשיכה לעבוד עם בני לאחר שנפרדנו במריבה, היא התעלמה מפניות שלי אליה בשני מכתבים , בהם בקשתי לדחות את התשלום ושאלתי אותה שאלות קשות ונוקבות,
על דברים שהתרחשו בטיפול ובסיום שלו.
היא התעלמה, לא ענתה לי, והמשיכה לעבוד עם בני במרכז של ילדים עם צרכים מיוחדים.
כתוצאה מכך ערבתי שם את המנהלת, לבדוק האם משהו אחר יכול לעבוד אתו, ולאחר זאת לפסיכולוגית שלי, לא היתה ברירה והיא הגיבה לי במכתב.
כתבה שלוש שורות, ולא הגיבה לאף שאלה שלי, ולכן השארתי לה הודעה טלפונית שאני הפעם דורשת ממנה להגיב לשאלותי ואם לא- 'אחשוב מה לעשות הלאה'.
כמובן שכונתי היתה האם להתלונן לועת האתיקה (כפי שגם כמה אנשים יעצו לי כאן).
היא מאד כעסה על ' איום ' זה, וכתבה לי שאם לא אפסיק להטריד ולאיים עליה היא תפנה על פי חוק , שאחת המשמעויות של כך תהייה הפרת החסיון שהי א חבה לי.
קבלתי תגובה זו שלה בזעזוע רב, ומספר חודשים בודדים התלבטתי האם אכן להתלונן.
ממש לפני סיום שנה זו, בחשבון נפש גדול שעשיתי, הבנתי שאני צריכה להתלונן, למרות הכאב הגדול שבמעשה כזה.
סך הכל אני יודעת שמראש כוונותיה לא היו כנגדי, אבל הסתבכנו שתנו, כשמו של דף זה!
יחד עם שליחת התלונה הרגשתי שרוצה להגן עליה ולתת לה הזדמנות נוספת ליישר את הדברים ביננו.
כתבתי לה מכתב במקביל, שאני מוכנה להוציא את התלונה (עדין לא חתמתי להם על ויתור סודיות, כך שזה עוד לא מטופל)
וזאת במידה שהיא מוכנה ,למרות שעד כה דחתה אותי- לעשות בירור ולענות על הדברים הכה פוגעים ולא נכונים שחויתי מולה.
הצעתי שנעזר במגשר, על מנת לפתור את בעית חסר התקשורת שלנו.
יום אחרי ששלחתי את המכתב, פגשתי אותה במקרה במספרה! היא עדין לא ידעה על המכתב.
זהו, יצא קצת ארוך מדי, מקוה שאפשרי לקריאה.
אשמח מאד לשמוע תגובות של אנשים , מי שקרה את הדפים הקודמים מבין יותר את גודל הסיבוך ומשמעותו עבורי (לדוגמא, אחרי השיחה בה היא דחתה אותי, ממש חויתי תקופת אבל).
זה היה קשר מאד מאד משמעותי עבורי, עשיתי סוג של השלכה מאד עמוקה כלפיה.
אני מרגישה שהיתה לה אחריות גדולה כלפי והיא בגדה באחריות ובכלל מאד מאד הרחיקה לכת עם האיום שלה (שדרך אגב מבחינה משפטית נקרא ' איום סרק של בעל סמכות')
זהו, תודה לכל מי ששרד עד כאן.
אשמח מאד לכל תגובה, וגם לתגובה של אותן פסיכולוגיות שבזמנו הגיבו בדף שלי.
אילת.

מה היא אמרה על הצעתך לגישור?
איפה עומד עניין הטיפול בבנך?

איפה, בעצם, הדברים ביניכן עומדים כרגע?

קראתי גם את הדפים הקודמים, אכן מצב לא פשוט.

גם אני קראתי את הדפים הקודמים
מה שעולה לי הכי חזק זה שעשית דרך גדולה מאוד עם עצמך - מעורר הערכה, התחזקת.

מה שאת כותבת פה נראה לא טוב מהצד שלה - חוסר נכונות לקחת אחריות, התנהלות לקויה מאוד.

בתקווה שתגיעו לפתרון מהיר ולסגירה שתוכלי להשאיר את הפרק הזה מאחורייך
שנה טובה

גוניפר שלום, תודה על הקריאה , הארוכה והלא פשוטה.
הטיפול בבני עומד במקום חדש- אחרי שערבתי את המנהלת היא תחלה אמרה לי שאי אפשר להחליף אותה, ושהיא יד ימינה של המנהלת. אבל מבלי לידע אותי , בסופו של דבר היא כן הוחלפה.
אני סבורה שהפסיכולוגית בעצמה כבר הבינה שזה בלתי אפשרי ויזמה בעצמה את הצעד הזה, יאמר לזכותה.
היא עדין לא הגיבה להצעה על הגישור, שלחתי לה רק לפני מספר ימים בודדים.
כרגע אני בעצם בהמתנה- אני אמורה לקבל מהועדה את הטופס לחתימה על ויתור סודיות ואז זה מתחיל לרוץ אצלם (כמובן רק במידה ואחתום).
כמו כן מחכה לראות אם היא תגיב ותקבל את הצעתי.
למרות שעד כה חשבתי שאני מכירה אותה, ובדרך כלל ידעתי לצפות פחות או יותר את תגובותיה, הפעם אין לי מושג!!!!!
אני מרגישה שזו סיטואציה מאד מאד מורכבת.
מצד אחד- עד כה היא סרבה בכל תוקף לקחת אחריות על מה שקרה ולו במידה,
ומצד שני - תלונה שיושבת בועדת ההאתיקה של הפסיכלוגים, זה גם מציאות לא פשוטה.
אין לי כל מושג מה היא תעשה עכשיו? אני באמת מאחלת לה החלטה ממקום נקי ונכון, ושהיא תהייה שלמה עם זה.
אני לעצמי - שלמה. מרגישה שבאתי ממקום נקי שדורש לעצמי צדק.
מרגישה שזה מגיע לי בזכות ולא בחסד, ושאם לא הייתי דורשת את זה, הייתי נותרת קטנה ופגועה.
מבחנתי חייב להעשות כאן צדק עבורי, במובן שלא לברוח ממה שקרה, אלא לעצור , להסתכל ולתת את הדעת.
אילת

מעורר השראה התהליך שעברת. אני מלווה אותך לאורך הדפים.
זה נראה שהפעם את רוצה לקחת אחריות ורוצה שהיא תיקח אחריות.
מרגיש לי שגם אם לא יעשה הצדק כפי שאת מבינה אותו,
תהליך לקיחת האחריות שלך הוא משמעותי עבורך.
כל הכבוד.

אגב, מה היה במספרה?

באופן לייט וקן לציפור - תודה על ההערכה שהבעתן כלפי התהליך שעברתי.
קן לציפור, אותך אני זוכרת מהדפים הקודמים, אם כי כרגע לא זוכרת מה היה כיון המחשבה שלך.
אני רוצה לכתוב שאכן עברתי תהליך מאד ארוך ומשמעותי עם כל הסיפור הזה. עשיתי עבודה מודעת ואקטיבית לפתור את הסיפור הזה, והקשר הלא בריא עבורי.
התהליך התקדם, אבל עם נסיגות רבות.
גם היום , כשהייתי במקוה (חילונית שהולכת למקווה, זה כבר שייך לסיפור אחר.....).
אחרי שטבלתי, (עוד בתוך המים, בתוך רגעי התפילה והקדושה), התחלתי נורא לבכות, על כך שנאלצתי לעשות מהלך שכזה- לשלוח תלונה ובכך עלולה לפגוע במשהו, באופן לא קל.
אני חושבת שמעולם, לא פעלתי ממקום שעלול להזיק למשהו, ביודעין. ממש ממש קשה לי עם זה.!!
ומצד שני מבינה שהיא לא התירה לי ברירה אחרת, ולא יכולתי להשאר כך ללא פתרון.וכל כך פגועה.

ובמספרה- זה היה ממש שוק בשבילי, מבלבל מאד. זה היה ממש בערב החג, כך שאוירת סיום השנה עמדה שם במפגש הזה.
זה היה מפגש אחרי כחצי שנה שלא ראיתי אותה, וזה היה מאד חזק עבורי.
היא פנתה אלי! אמרה לי : "אילת, דברים כאלה קורים", אני מניחה שהיא התכונה למפגש שם במספרה. כשהיא יצאה היא פנתה אלי על מנת להגיד מילת פרדה (כך נראה לי), אבל לא אפשרתי לה, הורדתי את המבט, הרגשתי שלא רוצה לתת לה לפתור את כל הענין בשלום חטוף או שנה טובה. זה לא ראוי, וזה גם כל כך מתאים לכל ההתנהלות הקודמת שלה- לעשות משהו בניגוד לכל מה שהיה, הרי כמה שבועות לפני כן היא אימה עלי בדבר הקדוש מכל- החסיון הרפואי שהיא חבה לי.
עדין , עם כל התהליך ועם כל ההבנות, לא קל לי עם המהלך הזה.
מנסה לחשוב שאולי זה נכון גם לה, ללמוד מזה ולא להפנות עורף למה שקרה?

כתבתי כאן תשובה והיא משום מה לא נקלטה, אנסה שוב.
כתבתי לבאופן לייט ולקן לציפור תודה על הערכה על התהליך.
קן לציפור, אותך אני זוכרת מהדפים הקודמים, אם כי כרגע לא זוכרת בדיוק את הלך המחשבה שלך.
התהליך אכן היה מאד משמעותי, אבל היו בו גם הרבה נסיגות.
למשל הערב, היה לי לא פשוט עם כל המהלך הזה.
הייתי במקוה (כן, חילונית במקוה , זה כבר לדף אחר..........). עוד בהיותי בתוך המים, בתוך אוירת הקדושה והתפילה, התחלתי נורא לבכות על מה שקרה.
לא פשוט לי עם העובדה שביודעין עשיתי מעשה שעלול לפגוע במשהו, ועוד משהו שהיה כה יקר ואהוב עלי.
אני שלמה עם ההחלטה, שנולדה לאחר לידה ממושכת ורצופת מחשבה והתכונות, ובכל זאת.
רוצה לקוות שזה מהלך נכון, גם עבורה, במובן שיש לה מה ללמוד כאן, והיא עד כה מסרבת לכך בתוקף.
ובמספרה- אפשר לקרוא למפגש הזה, כמעט מפגש קארמתי! לפגוש ממש ערב חג, בשעות האחרונות של השנה הנוכחית אותה , זה ממש מטלטל.
היא פנתה אלי אמרה : "אילת, דברים כאלה קורים", אני מניחה שכונתה היתה לעצם המפגש במספרה, אחר כך היא הסתפרה (מחזה מענין בפני עצמו עבורי),
ואז היא פנתה לצאת ורצתה לאמר לי שלום, או אולי שנה טובה? אבל הורדתי את מבטי ולא אפשרתי לה.
לא נראה לי שאני רוצה לפתור אותה בכזו קלות מכל מה שקרה, וכל ההשלכות עלי.

אני חשה המון אמפתיה אליך. יחד עם זאת, אניחושבת שאת צריכה לשים לעצמך מטרה להניח לה ולעסוק בעצמך. ללכת לטיפול אחר ולבחון את מה שקרה.
למה קרה מה שקרה, מתי שקרה? זה משהו שכדאי לפתור, בין היתר כדי שלא יחזור שוב. א לחפש אינטרקציה נוספת איתה אלא לנסות להשתחרר ממנה.
בטיפול תוכלי לבדוק את המניעים להגשת התלונה. כמה זה באמת תרם לך.
סביב יום כיפור אני מציעה לך חשוב על האפשרות לנסות לסלוח לה, כדי לשחרר אותה ולנסות להתמקד בדרכך החדשה.

אילת, לפי דעתי, חובתך המוסרית, הן לעצמך והן למטופלים אחרים של הפסיכולוגית, להגיש עליה תלונה לוועדה. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה, ואין לי ספק שהיא עברה על כללי האתיקה. חובה לערב צד שלישי בעניין, בעיקר לאור העובדה שעשית הכל כדי לפתור את זה ביניכן. והיא, בעלת הסמכות, מתחמקת מאחריות ואף מאיימת.

אני מבינה מאוד את כאבך, אבל חוששת שהמשך התעסקותך עם אותה פסיכולוגית אינו משרת אותך כעת.
יותר מזה, נדמה לי שאולי את משחזרת חויה קודמת שלך עם דמות חשובה בחייך, עם מלוא הכאב הכרוך בכך

אני רוצה להציע לך פרספקטיבה אחרת אפשרית על מה שקורה: ייתכן שהפסיכולוגית מבינה שהמשך הקשר איתך לא יהיה לטובתך. על כל תשובה שהיא תשיב לך על שאלותיך, אולי יהיו לך עוד שאלות. מעבר למענה הקונקרטי על שאלותייך, מתרחש גם תהליך שלמעשה את מתעקשת על המשך הקשר בעוד היא, ולדעתי בחוכמה, מסרבת להמשיך בו. מאוד ברור שהדינמיקה ביניכן אינה מאפשרת לך להתפתח, ולי נראה שהיא מנסה לשחרר אותך. בדרך כואבת, אבל כנראה אין אחרת. אם היא תענה לך, היא רק תזין את משאלתך להשלמה, פיוס והמשך הקשר.

אני מבינה שאת חווה דחיה כואבת. אבל אם תצליחי לראות שאולי הדרך בה את רואה את הדברים אינה היחידה האפשרית, אולי פעולתה של הפסיכולוגית דווקא משרתת אותך כעת, גם אם מכאיבה לך, אולי יהיה בך הכוח להמשיך הלאה, לטיפול מיטיב ומתאים.

ונקודה אחרונה. אם מטופלת כלשהי מהעבר, לא משנה מה קרה בינינו, היתה באה אליי בדרישות, ומאיימת איומים, כשאין קשר טיפולי פעיל בינינו, ברור שכצעד ראשון הייתי מנתקת כל מגע. כדי לשמור על שתינו מהרסנות. אינטראקציה חיובית לא יכולה לצמוח תחת איומים, רמיזות לנקמנות ולסחיטה.

יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה
טוב, לא צריך להיות חשמלאי כדי: אם התחשמלת, משהו לא בסדר.
בכל הכבוד.

צוויל

אני מציעה:

קודם כל בלי קשר לכלום - להקליט שיחה ביניכן בטלפון בה את מבקשת ממנה מאוד יפה לבצע גישור כלשהו . גם אם היא לא תענה ותגיעי למשיבון שלה - תקליטי את המענה של המשיבון שלה ואותך. אל תעשי שימוש כלשהו בהקלטה ואל תאמרי לאף אחד - אלא אם דברים ידרדרו ותגיעי למצב שועדת האתיקה לא תאמין למשהו שתאמרי או לכוונות הטובות שלך.

למשל יש מצב שהגברת החביבה שלך לא ענתה לשאלותייך במכתב כי היא יכולה לטעון שהיא כלל לא קיבלה מכתב כזה, או שאת אובססיבית ושאר הגדרות שישימו אותך במקום לא טוב. אגב אני בטוחה שלדבר איתה בטל' גורם לך כמעט התקף חרדה.. כי את סוג של נפגעת טראומה ממנה אבל תנסי, תרימי טלפון סביר שהמשיבון יענה, תשאירי שתי הודעות ותאמרי זו הודעה שנייה ואחרונה בלה בלה. לא להטריד. גג שתי הודעות ותשמרי את זה אצלך. חשוב לא להשתמש באיום כי זו עבירה פלילית, לא לומר "אם לא נדבר אני אלך למנהלת", או לא לומר "אני פונה אלייך לפני שלא תהיה לי ברירה אלא ללכת להתלונן עלייך". לציין בטון רגוע שאת מחפשת פיתרון למצב הקשה שנקלעת אליו ואת מבקשת שתשבו ביחד, שקשה לך ושאת לא מבינה את ההתנהגות הקיצונית והברוטלית הזו שגורמת לך לשוק..
אל תזכירי את ועדת האתיקה בכלל.

לגבי התשלום. שכחי מלשלם לה. סגרי את זה מאחורייך. אין לך וזהו. בלי קשר לסכסוך המוטיבציה לשלם בעבור שרות שניתן - נעלמה. את תתחילי לטעון שאין לך לשלם ואין פה התחשבנות. מאחר והיא לא מוכנה להידבר איתך גם לא על תשלומים ולא בכלל - את לא מצליחה להחזיר לה כסף. זה הכל.
אפשרות אחרת זה לטעון שהשרות לא ניתן, השרות אפילו הזיק. אם היא רוצה את התשלום - שתתבע אותך. זה לא יקרה כי השם שלה יקר לה מכמה אלפי שקלים. ויש פה עניין עקרוני.
אני היייתי הולכת עלה תסריט הראשון.

לגבי כל השאר - חשוב להבין מראש שחברי ועדת האתיקה הזו, לרוב משוחדים. הגילדה של הועדות למיניהם לרוב מתנהלת דפוק ולפי איך שהגברת מתנהגת כנראה שגם יש לה גיבוי כלשהו שם או שהיא מכירה את המערכת ולא מוטרדת מזה כי יש שם אכן גיבוי קולקטיבי.

מנסיון של אחת שניהלה מאבקים לא מעטים על צדק אני יכולה לומר שאין צדק. לקח לי המון זמן להרגיע את תחושת המירמור תחושת העלבון הכעס והבגידה שלא עוזבים שנים. אבל זה נרגע מתישהו. אני האחרונה שתייעץ לוותר כי עדיף להילחם ולהרגיש מסופקת מניצחון גם אם הוא עולה ביוקר מאשר לוותר והלרגיש שנים תחושות קשות שיכולות ללוות אותך גם במערכות יחסים אחרות. מצד שני חשוב "לנצח" חכם. לא באטרף ולא ראש בקיר. זה מה שאני למדתי.

השאלה מה עדיף? לגרום לה להרוס לך את הטיפול ואת התקופה הנוכחית או אולי לסבך אותך לאורך שנים בחומר חסוי שלך שעלול לדלוף להשד יודע לאן דרך ועדת האתיקה (זה יכול גם להגיע לבתי משפט). אל תשכחי שזו מילה שלך מול מילה שלך. שהיא זו שיכולה לשכתב מחדש את כל דוחות הטיפול שלך ולהוציא אותך מפלצת, ושבכלל את יכולה לעבור גיהנום עם שאלות פולשניות מצד הועדה הזו. בקיצור - לפנות לועדת האתיקה זה אומר להיות בעמדה נחותה ממנה פי כמה ומהם את מצפה שיבוא הפתרון? אם כבר כדאי לבדוק גוף אחר שבו לא נותנים עדיפות לשכמותה. אולי יש עמוהת או ארגון שתומך בנפגעות של משהו שאת יכולה הלשתייך אליו ולספר את הסיפור ולראות מה הם מציעים (אני מקווהבשבילך שאת לא נפגעת תקיפה מינית או אלימות אבל אם כן - פנייה לשם והסבר שטופלת אצלה בין היתר בשביל זה ושאת היום שבורה וכדומה אולי יעמידו לרשותך יעוץ משפטי או מגשרת שייפנו אליה ישירות).

אני הייתי חושבת על פתרון נוסף ולדעתי הכי יעיל ברמה המיידית של לעשות סדר מה עושים הלאה.
למשל ללכת בתשלום חד פעמי לפסיכולוג שחבר בועדת האתיקה או שהיה חבר בועדה הזו או מישהו שיש לו איזושהי נגיעה לועדה הזו. לשפוך בפניו את הלב ולראות מה הוא ממליץ. בלי לומר לו שאת מתלבטת ולכן באת אליו בנוגע לועדה. לציין את הועדה בסוף, כמשהו שולי שחברה זרקה לך כהמלצה ולציין שאת ממש אל רוצה הלגיע לזה, את בסהכ מטופלת שחטפה זעזוע מיחס לא הולם של פסיכולוגית. תני לו להוביל את ההמלצות ואת הכיוונים. תגדירי מראש שזו בפגישה חד פעמית או כמה פגישות בודדות רק על מנת להבין איך את יוצאת החוצה מהטראומה הזו בראש מורם ובשלווה יחסית*.

תשכחי ממנה.
זה ודאי נשמע לך קר ולא מבין - איך את יכולה לשכוח אותה ואת הפגיעה העצומה שאת חווה?
לכי לטפל בעצמך. אני מציעה לך לנסות טיפול שונה, גוף-נפש.למשל הומאופטיה, פרחי באך (את יכולה לנסות להתייעץ עם צפריר שפרון), שיאצו, פסיכודרמה.
תפסיקי להתעסק בה ובמה שהיא עושה או לא עושה, באיך שהיא פוגעת בך, ובאפשרויות השונות אם תעשי א, ב, או ג ואיך היא תגיב ל- א, ב, או ג. מה יוצא לך מזה? את לא משחררת את עצמך ממנה..
תפסיקי לדאוג לה, תדאגי לעצמך.

ודבר אחרון - מה תתן לך התלונה לועדת האתיקה? האם הם חותמת הכשרות לרגשותייך? אם הם יגידו שאת צודקת, זה מה שיעזור לך? תחזקי את עצמך מבפנים, ותשכחי ממנה.

_יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה
טוב, לא צריך להיות חשמלאי כדי: אם התחשמלת, משהו לא בסדר.
בכל הכבוד._
ואללה, אני מבינה שעכשיו תורי ליפול לפה של צוויליך.
ציינתי שיש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה כי למדנו במשך התואר על כללי האתיקה הפסיכולוגית, אז יש לי צפי מסוים בקשר להצלחת התלונה.

דבר אחרון - מה תתן לך התלונה לועדת האתיקה? האם הם חותמת הכשרות לרגשותייך?
מה עם אחריות מוסרית להתריע על מישהו שמשתמש לא נכונה בכוחו?
וחוץ מזה, כל ההצעות האלה לשכוח מהפסיכולוגית הן פטרוניות לדעתי. עובדה שהיא לא הצליחה. במקרה כזה כדאי לערב גורם שלישי. מה, אנחנו חיים בוואקום?

תודה, תודה לכל המגיבים ולכל הרעיונות של כלם.
אחת- תודה על המחשבה הרחבה ועל האופציות השונות שהצגת כאן.
בעיקר אני חושבת שקוראת צודקת, במובן שאם הייתי יכולה לשכוח ממנה כך הייתי עושה.
עשיתי דרך ענקית, אני לא באותו המקום, אני כבר לא חיה את הקשר והגעגועים (אם כי מדי פעם נופלת שוב לשם, אבל לא באותן העוצמות).
כרגע, אחרי עבודה עצמוה ועמוקה שעשיתי, שבמהלכה נעזרתי גם באנשים שמבינים בתחום הנפש והרוח,
הבנתי שמגיע לי צדק!!!!!
הרצון לכך שמשהו יסתכל על מה שקרה, נובע מכך שאני מבינה וחווה שנעשה לי עול ואני רוצה צדק.
צדק לא במובן שיגידו כך או אחרת, או שיענישו אותה,
צדק במובן שמשהו יסתכל על מה שקרה וגם יגרום לה לקרוא את התלונה ולהגיב. וסוף כל סוף לא להתעלם!
ברור לי שהיא תצטרך לכסות על עצמה ולאמר דברים קשים עלי להגנתה,
ובכל זאת- היא תצטרך לתת את הדעת. בניגוד לבחירה שלה עד כה להתעלם, למרות שבשלה אתי דיסה עכורה.
הבנתי שהועדה הזו מורכבת מששה פסיכולוגים, ואם משהו מכיר את הפסיכולוגית הספציפית, הוא חייב לפסול את עצמו.
זה כנראה ועדה רצינית, והיא תעבור ברצינות על החומר שלי.
הסיבה ששלחתי גם לפסיכולוגית מכתב שמתריא אותה, זה כדי להיות הוגנת עד הסוף כלפיה.
עד כה היא לא היתה מסוגלת להתמודד עם כך, וכרגע לא תהייה לה ברירה-
או שהיא תפנה לגישור מולי, או שהועדה תאלץ אותה לענות על השאלות.
מטרתי כרגע היא לא קשר, ואני כותבת את זה במאה אחוז של עמידה מאחורי מליותי!
במידה רבה , אני מעדיפה שהיא לא תענה לי, כי זה לא יהיה לי פשוט לעמוד כרגע מולה, הצעד הזה הוא באמת כהגנה עליה!
קוראת- באיזה מובן את חושבת שהיא עברה על חוקי האתיקה?
איך זה שפסיכולוגים עובדים מול מטופלים, מתעסקים בדבר היקר ביותר- נפש האדם, ואין אף אחד שמבקר אותם?
הכל נעשה בחדרי חדרים, אחד מול אחד. זה עלול להיות מסוכן ובעייתי!
תודה לכלם, אילת

_הבנתי שמגיע לי צדק!!!!!
הרצון לכך שמשהו יסתכל על מה שקרה, נובע מכך שאני מבינה וחווה שנעשה לי עול ואני רוצה צדק._
אני לא אומרת שזה מה שאת עושה, רק שימי לב לא לעבור את הקו הדק שבין רצון לצדק לבין רצון בנקמה מסוג כלשהו.

מה שמגיע לך ללא שום ספק הוא closure. סיום לכל הסאגה הזאת, להשאיר אותה מאחורייך.
תביאי לקשר הזה אנרגיות של סיום. זו יכולה להיות סגירת החוב אם את מעוניינת בכך (ולא מכיוון שהכסף מגיע לה, אלא כדי שתוכלי להגיד שאין שום דבר שקשור אליה אצלך. גם לא כמה שקלים שהיא טוענת לבעלות עליהם), זו יכולה להיות תלונה, זה בין השאר גם דברים שעשית כבר, כמו העברת הטיפול בבנך למישהי אחרת.

צדק במובן שמשהו יסתכל על מה שקרה וגם יגרום לה לקרוא את התלונה ולהגיב. וסוף כל סוף לא להתעלם!
עזבי את תגובתה. למה את צריכה אותה? כדי לפתוח עוד סיבוב של 'היא אמרה אני אמרתי'?
נפגעת.
את צריכה להחלים.
ההחלמה תתבצע בעזרת דברים טובים אחרים שיש לך בחיים, לא בעזרת הדבר הרע שפגע בך. זה הזמן לחדש קשרים עם חברים, לצאת לטיול לפני בוא החורף, להקדיש זמן ותשומת לב לתחביב חדש שאף פעם לא היה לך זמן וכוח לנסות.
לא תוכלי להוציא אותה מהחיים שלך כל עוד לא יהיה לך משהו אחר להכניס לשם. אי אפשר להשאיר ואקום.

גניפר והמשפחה תודה על תגובתך. אני מבינה ומקבלת מאד את כל ההערות כאן של אנשים שמבינים שהסגירה והסיום חייב להיות ביני ובין עצמי, עשיתי דרך וממשיכה, לא מצפה לכך שזה יגיע לי מבחוץ.
ועדין זקוקה כחלק מהסגירה לעמוד ולאמר שנעשה כאן משהו מאד לא נכון עבורי, ומדובר בנפש שלי!!!!!
גניפר, האם גם אם היו אונסים אותך היית מחפשת קשרים וענינים חדשים?
אני לא משוה באופן ישיר וחד משמעי לדוגמא שנתתי עכשיו, ובכל זאת, גם אם לא מדובר בפגיעה פיזית ישירה ובוטה, מדובר בפגיעה נפשית שמי שפגע לא יכול לברוח ולהתעלם מכך.
ויחד עם זה ברור לי לגמרי, שרק אני אוכל לסיים את הסיפור הזה עבור עצמי, לא מצפה לתשואות ממנה ולא מהועדה.
עבורי זה חלק מתהליך הסגירה ועמידה על הצדק שלי.
מאחלת לכל מי שהגיב כאן ובכלל לגולשי האתר , גמר חתימה טובה, שנה טובה, וצם קל, לצמים.
אכנס שוב אחרי הצם, תודה לכל המגיבים
ועוד דבר לסיום לפני כניסה ליום שכולו קודש וחשבון נפש-
הציעו לי כאן לנצל את יום הכיפורים לתהליך של סליחה וכך אעשה-
אני רוצה ויכולה לסלוח- תודה על העצה החשובה. אילת

גניפר, האם גם אם היו אונסים אותך היית מחפשת קשרים וענינים חדשים?
כן, ודאי.
ההחלמה יכולה לבוא רק מתוכי, לא כתלות במשהו שקרה. אני צריכה למלא את עצמי בטוב, עם ובלי קשר לעניינים כאלו.

(ואמנם לא נאנסתי, אבל בהחלט עברתי פגיעות מסויימות שזו היתה הדרך שלי לצאת מהן)

רציתי לשאול, כי לא עקבתי אחרי כל ההתנהלות, מה העבירה שאת מתלוננת עליה לועדת האתיקה? אני מבינה שהיא לא ענתה לך על המכתב, אבל אולי היא חשבה שהיא לא תוכל לענות וגם להישאר מחוץ לטיפול שכבר הסתיים? האם חוץ מזה, את חושבת שהיו דברים שנעשו באופן שחורג מכללי האתיקה?
אני מצטרפת לדעה שכדאי לך לפנות ליעוץ כדי להבין מה עובר עליך סביב הפרידה הזו. אלה דברים מאד עוצמתיים, שאין לי ספק שקשורים לדברים אחרים בחייך

אני חייבת לומר לך שקראתי אחורה את הדפים הקודמים שכתבת בעניין הזה, ואני ממש לא מצליחה להבין מה הוא הדבר האיום כל כך שעשתה. אני לא מנסה לבטל את רגשותייך, אבל נראה לי שגם חשוב לעשות ריאליטי צ'ק לכל הסיפור-

היה טיפול, במהלכו התנאים של מה שפסיכולוגים מכנים אותו "הסטינג הטיפולי" הוגמשו- הפגישות נמשכו קצת מעבר לחמישים הדקות. זה קורה אצל הרבה מאד פסיכולוגים. היא לא הראשונה ולא האחרונה. זה שהיא איפשרה לך להתקשר אליה במצבי מצוקה, אני לא מכירה פסיכולוג שלא יאפשר זאת.
עכשיו, מה שמן הסתם קרה היה שבמהלך הזמן, היא הבינה שהגמישות הזאת לא פועלת לטובתך ובגלל הנטייה שלך לאבד גבולות בתוך מערכות יחסים, חשוב בטיפול לשים גבול ברור יותר. היא גם שיתפה אותך בזה, בהבנה הכזאת, ובאמת הבהירה את הגבולות. כמובן שהיא עשתה נכון. אפשר להתווכח על עד כמה נכון היה מלכתחילה לעבוד איתך בגבולות מעט יותר פתוחים, אבל גם פה נדרשות פרופורציות- היא לא עשתה משהו שעלול לסכן את רשיונה, לפחות על פי התיעוד שלך את הדברים.

בהקשר הזה אני חייבת לומר שמעניינת ההשוואה שלך את זה לאונס, כפי שעשית בתגובתך האחרונה.
אני לא מבקשת להקל בתחושות שלך, אבל אני כן חושבת שהרבה מן התגובות כאן לא מסייעות לך אלא מדרבנות אותך, כי יש פער גדול מאד בין מה שתיארת שקרה, לבין המשמעות שאת מייחסת לזה.
הייתי מגדילה ואומרת שהבעיה היא לא בדרך שבה היא התנהלה אלא בדרך שבה את בוחרת להסתכל על זה.
לפסיכולוג יש אחריות על המטופל שלו, בזה אין ספק. אבל גם לך יש אחריות כלפי עצמך, ואת יודעת מה? גם כלפיה. כאדם.
למה את לא מנסה לברר עם עצמך (בעזרת ייעוץ אחר כי לבד את ככל הנראה לא תוכלי) מה מכל זה שלה ומה מכל זה שלך?

ועדין זקוקה כחלק מהסגירה לעמוד ולאמר שנעשה כאן משהו מאד לא נכון עבורי, ומדובר בנפש שלי!!!!!
מדובר בנפש שלך אבל מדובר גם בנפש של הפסיכולוגית . כולנו זקוקים לחסד .
היה טיפול , במהלכו הייתה התאהבות . המטופלת התאהבה ונראה היה שהפסיכולוגית השיבה בהתאהבות ואח"כ נסוגה .
הטיפול נמשך בדרך זו או אחרת .
הייתה פנייה שלך , איילת , באתר ורוב הכותבים/כותבות אמרו לך את מה שאומרת עכשיו אחת. "קחי ייעוץ אחר " ,
עכשיו זה מגיע לוועדת אתיקה .
ואני אומרת לך גם : גם לך צריכה להיות אתיקה . המטופל הוא לא תינוק עזוב ונטוש אפילו אם קרה לו כך בילדותו . עדיין המטופל הוא אדם מבוגר אשר בודק את עצמו , כפי שאת עשית כאן באתר,.....
אז קחי נשימה שתעזור לך לצאת מהפלונטר שנכנסת אליו. קחי אחריות על החלק שלך בעניין על ידי יציאה החוצה והתייעצות עם בעל מקצוע אחר.
את הוכחת לעצמך שיש לך יכולת של 'בוגר' להגן על עצמך .
עכשיו הגיע הרגע שאותו 'בוגר' שנמצא בתוכך יעזוב את וועדת האתיקה , יכיר בכך שגם לפסיכולוגית יש 'נפש' וימשיך טיפול אצל פסיכולוג אחר.

. <כולנו זקוקים לחסד>

מסכימה עם שתי הכותבות האחרונות.

ואם ועדת האתיקה לא תמצא את הפסיכולוגית מועלת בתפקידה, תוכלי לבנות תמונה ברורה אחרת, להבין מכך עד כמה התחום הזה של מטפל-מטופל הוא חמקמק וגם בעל סיכונים, לשני הצדדים, ולא להניח שהאדם בצד השני יידע איך לנווט אותך כאשר את מפקידה בידיו את עצמך.
תרשי לי להניח שאם ועדת האתיקה לא תמצא את הפסיכולוגית מועלת בתפקידה, אזי איילת תמצא את ועדת האתיקה מועלת בתפקידה. כך זה כאשר העיסוק הוא בטפל (האם הפסיכולוגית עשתה בסדר או לא, אמרה מה שאמרה, חשבה מה שחשבה וכו) ולא בעיקר (האובססיה של איילת ואיך היא מבינה אותה לאור ההיסטוריה הפרטית שלה ואיך היא מחלימה את עצמה ממנה, ולא דרך "בתי משפט" כאלה ואחרים).
שרון ס, את עושה לאיילת הרבה נזק בזה שאת מדרבנת אותה ללכת בכיוון של המשך הטלת האחריות על האחר כדי להימנע באופן מוחלט מטיפול בעצמה ומלקיחת אחריות על עצמה.
כמובן, זה מחיר האינטרנט, ייעוץ אנונימי ו(בלשון המעטה) לא חכם,
בשפע ובחינם.

שליחה על ידי ממ* » 28 ספטמבר 2009, 12:09

שרון ס ,

אני מסכימה עם כל מלה .

קוראת- באיזה מובן את חושבת שהיא עברה על חוקי האתיקה?
מקווה שזה בסדר שאני עונה. קראתי שוב את הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב ואני רואה שרבים שם אמרו לך שהיא עברה על כללי האתיקה, ופירטו.
בכל אופן, בקצרה,

היא לא אמורה לחבק אותך בטיפול או לאפשר כל מגע פיזי
היא לא אמורה לבכות בטיפול
היא לא אמורה לתת לך מתנות
היא לא אמורה למנוע ממך לסיים טיפול
היא לא אמורה לומר לך שהיא אוהבת אותך
העובדה שהיא שינתה את הכללים באמצע הטיפול היא עברה אתית גם היא
היא חרגה מהמסגרת הטיפולית
זה שהמשיכה לטפל בבנך על אף שסירבה להמשיך ולטפל בך גם היא בעייתית

תראי, אילת, אין בכלל ספק שהפסיכולוגית שלך נהגה באופן לא מקצועי, היא סיכנה את מצבך הנפשי בגלל חוסר האחריות שלה, היא בלבלה אותך ולא עברה איתך תהליך טיפולי ראוי, היא לא שמרה עלייך. היא מעלה בתפקידה.

כל ההצעות לשים את זה בצד הן לא לעניין לדעתי. לקחת פסיכולוגית כדי להיעזר, ואין שום סיבה שלא תפני לוועדת אתיקה כדי להיעזר בה. אנחנו לא נולדנו לחיות לבד ואין שום סיבה שנתמודד עם בעיות לבד. זאת בעיה סבוכה ביותר שגרמה לך למצוקות קשות. צריך עזרה.

אילת, עברתי משהו שמזכיר את מה שעברת, ומה שאני כתבתי וכותבת הוא מנסיוני, וכמובן שהתאים לי. אני לא מכירה אותך, לכן אולי הפתרון שלי לא מתאים לך.

כן, עברתי הלאה. שכחתי אותו כמעט לחלוטין. במקרה שלי לא היה ספק שהוא עבר על כללי האתיקה. זה לא היה תחום אפור, זה היה ניצול של חולשה שלי מול עמדת כח של מטפל, ניצול ברור ומתועד.

טיפלתי בעצמי בדרך שונה, עברתי לרפואה משלימה (שעבורי היא הרפואה השלמה..) לא רציתי להתלונן נגדו, לא רציתי להמשיך להתעסק בו. האם המטפל הזה יפגע באחרות? אני מקווה שלא. אבל כדי לשמור על עצמי, הייתי חייבת לעזוב הכל. לשכוח אותו, להעסיק את עצמי, ולטפל בעצמי בדרך שונה לחלוטין.

כחלק מהטיפול שעברתי הומלץ לי לפגוש שוב את אותו מטפל, מעמדה של כח, להראות לו כמה שמצבי טוב, בלעדיו, ובטיפול שונה ממה שהוא הציע לי. שקלתי את זה תקופה ארוכה. היום, אפילו זה לא מעניין אותי יותר. אני לא צריכה להראות לו שום דבר. אני רואה אותו כמישהו שהכאיב לי מאד, אבל בעקבות הכאב הגיע שינוי מבורך ומעשי בחיי.

לפני מספר שבועות השמדתי את המכתבים של אותו מטפל אלי, מכתבים ששמרתי תקופה ארוכה ואפילו לא ידעתי שהם עדיין אצלי. במקרה, כשסידרתי ניירת שהיתה באיזו שידה נידחת, נתקלתי בהם. עכשיו אין שום אפשרות שאגיש תלונה עליו .המכתבים האלה היו ההוכחה הברורה היחידה לעברות שלו, והם אינם קיימים יותר. האיש הזה כמעט שלא נוכח בחיי, וגם בעקבות הדף הזה אני נזכרת בו ובמה שהיה ללא כאב

אני מודה לך על הדף הזה (ושני הדפים הקודמים, שבעקבות דף זה קראתי אותם).
אני מודה ל צפריר שפרון על כל הדברים שכתב לך, הרגשתי כאילו הוא כותב אותם לי.

אני מאחלת לך בכל ליבי, שלא משנה באיזו דרך תבחרי, תגיעי לשלוה ותחיי חיים טובים ומספקים.

תראי, אילת, אין בכלל ספק שהפסיכולוגית שלך נהגה באופן לא מקצועי,

המטפלת שלך הייתה לא מקצועית בלשון המעטה , מן הרגע שבו התאהבה בך כתגובה להתאהבותך בה . כותבות רבות התריעו על כך מיד מן ההתחלה . כל ההמשך שייך לאותה התחלה.

היא לא אמורה לחבק אותך בטיפול או לאפשר כל מגע פיזי.
מי אמר? זה מאד תלוי בסגנון המטפל. יש תיאורטיקנים שאפילו יתארו את החיבוק ככלי מכיל בתהליך הטיפולי.
היא לא אמורה לבכות בטיפול.
סליחה???? הבכי משקף למטופל את כאביו, ואת הקשיים, וגם את היכולת של המטפל לאמפתיה. מעבר לזה המטפל הוא אדם. הוא לא רובוט.
היא לא אמורה לתת לך מתנות.
היא לא נתנה לה "מתנות" אלא מתנה בסוף הטיפול. גם בן זוגי קיבל בזמנו מתנה מהמטפל שלו. זה לא בלתי מקובל.
היא לא אמורה למנוע ממך לסיים טיפול.
כל מי שהיה בטיפול פסיכולוגי מכיר את הדין ודברים מסביב ל- מתי הזמן להיפרד. זה בהחלט יכול להיות נושא לשיחה ואפילו לאי הסכמה.
היא לא אמורה לומר לך שהיא אוהבת אותך.
עד כמה שהבנתי, היא לא אמרה זאת, אלא איילת הבינה מדבריה (או מאד רצתה להבין) שכך היא מרגישה. ושוב- תלוי ההקשר, ואפילו האינטונציה. נא לא לשכוח שמה שאנחנו מקבלים פה זה צד אחד של הסיפור שכבר שנה וחצי מתקשה לחשוב על כל דבר אחר חוץ מאותה פסיכולוגית, ומחפש שוב ושוב ליצור איתה מגע. האם יכול להיות שהתמונה שאנחנו מקבלים היא מעט לא פרופורציונלית, בלשון המעטה?
העובדה שהיא שינתה את הכללים באמצע הטיפול היא עברה אתית גם היא.
לא נכון. לא נכון. מה פתאום, ממ?? המטפל יכול להבין במהלך הטפול שמה שהתאים עד כה אינו משרת את צרכי המטופל, וזה בסדר. מה עדיף, לצורך העניין? שהמטפלת תמשיך לשתף פעולה עם פריצת הגבולות? זה בטח היה מקדם את שתיהן יופי.
היא חרגה מהמסגרת הטיפולית.
?
זה שהמשיכה לטפל בבנך על אף שסירבה להמשיך ולטפל בך גם היא בעייתית.
נכון, אבל לפי מה שאיילת כתבה היא טיפלה בו בתוך קבוצה, ושוב- אנחנו לא מכירים את כל הנסיבות, רק אלו שאילת בוחרת לחשוף בפנינו.

ולבסוף, אגיד זאת שוב-
אף ועדת אתיקה לא תעשה את מה שאיילת צריכה לעשות עם עצמה וזה לטפל. באובססיות שלה, בחוסר הגבולות שלה, ובכל מה שהביא להן להתקיים, וזה, עם כל הכבוד לפסיכולוגית, מרכזית ככל שתהיה בדיון הזה, מן הסתם לא נולד לראשונה במפגש של אילת איתה.

אני רואה שענו לך כבר, אז אני פשוט חותמת על דברי שרון וממ.

אחת, הדברים שלך לא נעימים, בלשון המעטה. ממש לא נעימים.
אגב, התשובות שלך מעידות על חוסר בקיאות בתקנות הפסיכולוגים הקליניים. יכול להיות שיש נוהגים אחרים למטפלים אחרים, אבל בפסיכולוגיה הקלינית, למשל, לא מחבקים מטופל וגם לא בוכים בזמן הטיפול וגם לא נותנים מתנות פרידה. רק דוגמאות.

מעניין.

האם תוכלי להפנות אותנו לתקנות הכתובות?
אשמח להרחיב את בקיאותי בהן

שלום לכלם, ותודה רבה רבה לכל המגיבים כאן, ולכל הדעות שהוצגו כאן.
קודם כל אני רוצה לכתוב שהיה לי יום כיפור חשוב מאין כמותו, עשיתי כל כך הרבה חושבים וחשבון נפש, בכל התחומים וגם בענין הזה.
ממש לא הרגשתי את הקושי של הצום או כל התנזרות שהיא, היה משהו מאד רוחני עבורי, מקווה מאד שגם לשאר המקפידים על הלכות היום, היה יום טוב.
דבר נוסף אני רוצה לכתוב שכל הדעות שמובאות כאן הן לגיטמיות בעיני ואני שמחה עם כל אחת ואחת (גם עם של אחת, תרתי משמע............).
אחד היתרונות של דף כזה, הוא לשמוע דעות שונות ולהפתח לאפשרויות שונות, ומכל תגובה אני מפיקה , חושבת , ולוקחת מה שמתאים לי.
כל אלה שכתבתו על כך שההתמודדות צריכה להיות שלי, ושגם לפסיכולוגית יש נפש, ואני צריכה לשמור גם עליה (במילים אחרות)- צודקות!
אחת הסיבות שלא התלוננתי עד עכשיו היא הסיבה הזו, היה לי מאד חשוב לדעת במלוא מובן הדבר, שהתלונה לא נובעת ממקום של נקמה, ושאני נותנת לפסיכולוגית את כל האפשרויות
על מנת לברר בין שתנו מה שקרה, מבלי לערב גורמים חיצונים או להזיק לה, אבל היא סרבה.
לגבי עצם התוכן של הדברים- אני כן נגשתי לפגישות יעוץ עם פסיכולוגית קלינית (כל מי שהציע לי זאת), יחד אתה הבנתי שנעשתה פה חריגה, שכמובן, יש לי את חלקי בתוכה.
זה היה ריקוד משותף של שתנו, כמו בכל קשר! וגם עם החדשה, הבנתי מה זה יחס בגבולות, יציב וללא מעורבות יתר.
אני לא זורקת את אחריותי, עשיתי עם זה המון דרך. אני מבינה שבאתי לפסיכולוגית, עם תלות גדולה, ושיצרתי קשר אובססיבי , חזק ותובעני.
גם אמרתי לה את זה תוך כדי הטיפול. הכל דובר, ולקחתי בפרוש את חלקי בדבר!
ויחד עם זאת, עם כל הרצון להגן ולשמור עליה- היא היתה כאן בתפקיד.
מותר לטעות, כלנו בני אדם, כך גם כתבתי לה במכתבים, מהם היא התעלמה לחלוטין.
אין לי בעיה עם הטעויות, בפרט שהייתי שותפה להן ולתהליך השגוי שקרה.
הבעיה שלי, היא שהיא בחרה בדרך הכי קלה ולא אחראית- להתעלם ולשים הכל מאחוריה למרות הצורך שלי והבקשות שלי, כן לסגור ביננו בדרך נכונה וראויה יותר.
ולבסוף היא אימה עלי בהפרת החסיון הרפואי, שזה ממש כמו שרופא יאים על הפרת השבועה שלו.
הסודות שמטופל טומן בידיו של המטפל- זה הדבר הקדוש ביותר, אין להפר זאת בכזו קלות.
דברתי עם שני עורכי דין, שהיו מזועזעים מעצם האיום, הם אמרו שגם במצבים פלילים, לא פותחים חסיון רפואי בצורה כזו חלקה. זה דבר קדוש!
ואפלו אחרי כל זאת- במקביל לתלונה שלחתי לה עוד אפשרות לעשות בירור ביננו באמצעות מגשר, ובכך נתתי לה הזדמנות להמנע מנזק אישי.
גם הבטחתי לעצמי שאעזור לה ולי לצאת מזה בקלות רבה, אני רק רוצה הכרה במה שקרה, וסיום נורמלי לקשר כל כך עמוק- מגיע לי את זה!
מעל הכל אני חושבת ששרון ס צודקת שרק אני יכולה לדעת מה באמת התנהל בטיפול שלי, ואני יודעת שהיו דברים שגוים, ושהיא צריכה בשבילי ובשלבה לתת את הדעת עלהם!
שמנתמתוקה- אני לא יודעת בדיוק איזה כאב עברת מול המטפל, אבל יתכן שברמה מוסרית, עבור שאר המטופלים, כן היה צריך להעשות משהו מולו? אני שואלת.
שמחה מאד בשבלך שיכלת לשים את זה מאחוריך, אני מניחה שגם לי זה יקרה, אני כבר בדרך.
אבל אני באופן אישי, זקוקה לבירור ,וגם להרגיש שלא נתתי שמשהו כזה יקרה לי ושיעברו לסדר היום.
ודרך אגב, אחת, זה לא שדמינתי שהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותה, היא אמרה לי את זה במפורש, היא גם אמרה לי ש"נזהר שהאהבה לא תציף". היא גם אמרה לי שהיא חושבת עלי בין הפגישות בזמן הפרדה, שהיא בחרה כל אבן וחשבה עלי, שהיא הכינה לעצמה שרשרת תואמת למוביל שלי ושתחשוב עלי בזמן שתענוד. כשאמרתי לה שאולי נהייה חברות היא השיבה: "הכל יכול להיות". היא אמרה וכתבה לי שהדלת תמיד תשאר פתוחה, שנפגש כחודש אחרי הסיום, ופתאם שמטה את הכל. אפלו את הכסף שהייתי חיבת לה לא בקשה, ויחד עם זה המשיכה לעבוד עם בני. גם כשפניתי למנהלת בתחלה נאמר לי שאי אפשר להחליף אותה. היא גם המשיכה להדריך את המטפלת האישית שלו. לא יודעת, אני לא פסיכולוגית, אבל הכל ביחד נשמע לי כמו דיסה עכורה.
אני לא מחפשת אשמים וגם לא להעלות אותה לגרדום, אבל בכל זאת, מגיע לי התיחסות ותשובות על כל מה שקרה. כך אני חושבת.
שוב המון תודה לכלם וכל תגובה מתקבלת בברכה, גם כאלה שכביכול סותרים את דעתי, זה בסדר גמור.
ושנה טובה ,גמר חתימה טובה לכלם.

אילת,

מצטרף לאלו שתמכו בהסרת הנטל המוסרי מעל כתפייך. בדיוק כמו שאמרת, היא היתה בתפקיד והאחריות על גבולות מוטלת עליה. מאידך הצעד שלך הוא צעד של בירור - לא פגעת בה, העברת את האחריות לבירור למישהו שחופשי יותר (ומוסמך יותר) לעשות אותו.

מצטרף גם לאלו שהרגישו שהחשוב ביותר בשבילך הוא לחתוך בכל דרך אפשרית. אחריות מוסרית למטופלים האחרים חשובה, אבל אם את משלמת על כך בפגיעה במוחלטות של תהליך הפרידה, הרי שלדעתי זה מחיר יקר מדי. "חייך קודמים לחיי חברך", ובנקודה זו של הזמן הצעד כלפי המטופלים לעתיד הוא הגנה מפני בעיה אפשרית (אין סיבה לחשוב שהיא מתאהבת סדרתית במטופלים, וכן שהיא לא למדה שום לקח ממה שקרה ביניכן, נכון?) ולעומת זאת המצב שלך הוא ברור אקוטי ומונח על השולחן.

ניסיתי לדמיין את עצמי בסיטואציה שלך. נדמה לי שבמצבים מעין אלו אני משתדל להפעיל מדיניות של טייס בורטיגו - לא לסמוך על החושים, שכבר הוכיחו שאבדו כוון - רק על ההגיון.

שנה טובה
עוקבת כרגיל ושמחה לקרוא שאת בדרך הנכונה (לדעתי(-: )
נשמע מדברייך שהפנייה שלך לועדה באמת באה מתוך רצון לבירור סופי וסגירת הקשר באופן מכבד ולא מתוך רצון לנקמה.
את נשמעת ברורה ומתחזקת.
תמשיכי כך. והלואי שתצאי רק מחוזקת.

שלום לאילת ולמשיבים לה,

סליחה אבל... שאלת בורות. מה, אם מישהו מוצא לנכון להתלונן על הפסיכולוג שלו, אז בכדי לטפל בתלונה עליו לוותר על חסיון?
היכן זכויות המטופל לסודיות ולחסיון במקרה בו המטפל שוגה?
(ואם, למשל, המטפל הונה אותי בכסף. האם אין דרך להתלונן עליו בלי להפסיד חסיון??)

תודה למי שיוכל להבהיר!

ואללה, אני מבינה שעכשיו תורי ליפול לפה של צוויליך.
די, רצינית?
איזה סרטים. סליחה. חשבתי שמכיוון שזה ברור כשמש שמע' יחסים כזאת בין מטפלת למטופלת אינה אתית, מיותר לנופף בתואר הראשון בפסיכ' כשמצביעים על כך.
אבל את התכוונת ללימודי האתיקה במהלך התואר והריני מבקש את סליחתך.

צוויל

אם מישהו מוצא לנכון להתלונן על הפסיכולוג שלו, אז בכדי לטפל בתלונה עליו לוותר על חסיון?
בשביל בירור צריך ששני הצדדים יוכלו לתאר את מהלך הדברים כפי שחוו אותו.
אם רוצים שרק צד אחד יאמר את דברו וצד שני ישתוק - את זה המאפיה יודעת לסדר, אבל לא מערכות שעוסקות באתיקה.

ואיך ייתכן כי המטפל הונה אותי בכסף? מנסה לדמיין מצב כזה - ולא ברור לי. הרי סכום התשלום לפגישה טיפולית ידוע מראש. איך אפשר כאן להונות?

אחת, הדברים שלך לא נעימים
לא תמיד האמת נעימה. הצעות תמיכה ועידוד שמלבות את ההתעקשות של אילת על קשר עם המטפלת לשעבר לא בהכרח מועילות לה, ונסיון להראות פרספקטיבה נוספת, לא בהכרח מזיק לה. נהפוכו.

אילת, שימי לב כמה ממרצך וכתיבתך את משקיעה בעצמך, וכמה במאבק להשגת התייחסות מהמטפלת לשעבר. אפילו בדברייך האחרונים במועד 28.09.2009 22:27
לא חבל?
המשיכי כך, ובעוד חצי שנה נוכל כולנו לקרוא את הדף הסתבכתי עם ועדת האתיקה והפרו את החסיון שלי ועדיין הפסיכולוגית מפרק ג' לא ענתה על שאלותיי.

טפלי בעצמך

פלוני אלמוני פסיכולוגית, הדברים שאת כותבת (בענין שאני שאלתי) טובים וחזקים, אבל את באמת מאמינה שלא יתכן שום מצב, בשום מקרה, בו פסיכולוג יכול להונות אדם אחר? או אפילו מתוך טעות - למשל לזכור שהוא אמר מחיר אחד, למרות שאמר קודם מחיר אחר? האם הוא עד כדי כך חסין מחולשות?

פלוני אלמונית פסיכולוגית, אין ספק שאינך פסיכולוגית ואת פה מטעה ומתעתעת. פסיכולוגית לא היתה כותבת את המשפט המזלזל והציני:

_לא חבל?
המשיכי כך, ובעוד חצי שנה נוכל כולנו לקרוא את הדף הסתבכתי עם ועדת האתיקה והפרו את החסיון שלי ועדיין הפסיכולוגית מפרק ג' לא ענתה על שאלותיי?.
טפלי בעצמך_

זה מצחיק איך כל מיני אנשים משתמשים בדפי באופן כדי לשחרר אגרסיות, להרגיש יותר טובים מאחרים על ידי כך שהם נוזפים בהם ומחנכים אותם.
אם היית פסיכולוגית אמיתית, היית נוקטת בלשון אחרת לגמרי: בביקורת בונה שיכולה גם להישמע ולהשפיע.

שלום לכלם ולכל המגיבים.
עד כה כתבתי שאני מאד שמחה עם כל ביקרות גם אם היא שונה מדעתי ומבקרת אותי.
אבל, יש לי הרגשה שהדף הזה הולך למקום לא חיובי.
יש כאן הטחות דברים לא נעימות , של אנשים זה בזה.
אני חושבת שקוראת צודקת- אפשר להעביר ביקורת, ולתת דעה שונה, אבל יש דרך לכל דבר.
גם אני אינני מאמינה שפלוני אלמונית פסיכולוגית, היא אכן פסיכולוגית? או שאנשים גם בתוך מקצוע כזה רגיש ואנושי, יכולים ללכת גם לכיונים כאלה?
אני מנסה לא להעביר ביקרות, עד כה שמחתי עם כל תגובה, אבל בכל זאת, צריך לשמור על דרך ארץ ועל הדברות ברמה מסוימת, ולא מטה ממנה.
ולהבהיר לגבי ועדת האתיקה- היא לא מפרה את החסיון הרפואי!!!!!!!!
אדם חותם על ויתור סודיות, אשר תקף רק ביחס לועדה ולפסיכולוגית, ולא מעבר לכך.
אני לקוחת בחשבון שהועדה תעשה כמיטב יכלתה ומה שתחליט יהיה בהתאם ליכולת לגשר על שתי דעות.
אקבל כל מה שיקבע שם.
ולהפך- אינני מחפשת הענשות, אני רק רוצה שאותה פסיכולוגית תבין שיש תוצאות למעשיה, ושהיא לא יכולה להתעלם ממה שקרה.
ופלוני אלמונית, אל תדאגי לאנרגיות שלי, יש לי מספיק, ואני גם מתפקדת היטב, בהרבה מישורים. אינני עסוקה בכך מעבר למה שאני רוצה כרגע, זה ממש מאתים לי. תודה על דאגתך. ואני גם מקלידה נורא מהר, כך שזה לא לוקח לי יותר מדקות ספורות, ובכל אופן תודה לך.
כובב נוגה, כל כך שמחתי לקרוא אותך כאן, תודה על ברכת שנה טובה, מאחלת לך וגם לילדך המתוקים.
אני חושבת מדי פעם איך את מסתדרת, ובאמת מקווה ומאחלת לך את כל הטוב.
אם מתחשק לך, מאד אשמח להתכתב, או לדבר, משאירה לך.
אילת.

אה, צוויליך, לא ראיתי את הערתך.
אבל את התכוונת ללימודי האתיקה במהלך התואר והריני מבקש את סליחתך.
כן. לזה התכוונתי. באמת שאני לא מנפנפת בתואר הזה, שאגב אי אפשר לעשות איתו דבר (אם לא ממשיכים לתואר שני), והוא מאוד משעמם...
וגם אני מבקשת סליחה על המשפט הלא נחמד שלי.

אילת, אין כמוך. את מגיבה יפה לכולם. הבטיחי לעדכן בקשר לוועדה, זה יכול להיות שיעור חשוב לרבים.

אינני מחפשת הענשות, אני רק רוצה שאותה פסיכולוגית תבין שיש תוצאות למעשיה, ושהיא לא יכולה להתעלם ממה שקרה.
את צודקת ב-100 אחוז. אם זה לא הולך בתקשורת בין שתיכן, יש לערב את הוועדה. וחוץ מזה, ההתנהגות שלה בטוח פגעה גם במטופלים אחרים. ואם יש לה בעיית גבולות כמטופלת והיא גם מטפלת בילדים (כמו בבנך), אז הנזק שהיא יכולה לגרום להם הוא גדול מאוד.
בקיצור, פנייה לוועדה זה דבר חשוב מאוד.

אם היית פסיכולוגית אמיתית,
אני אמיתית. הפנטזיות על איך אמורה להיות דמות הפסיכולוג חזקות מן המציאות, וזה כנראה גם מה שממלכד את אילת.

לשחרר אגרסיות
לא כל עימות הוא אגרסיה.

שלא יתכן שום מצב, בשום מקרה, בו פסיכולוג יכול להונות אדם אחר?
בודאי שייתכן, ויש ניצול לרעה בטיפול, ויש סתם טיפולים גרועים. לדעתי דווקא הונאה כספית זה משהו שמתרחש בזירות אחרות. בטיפול מתרחשים דברים אחרים, גרועים לא פחות, אבל בדרך כלל לא הונאה כספית.
אם יש מחלוקת על התשלום, או אי הבנה, או שזוכרים דברים אחרת, זה קרה לי הן כמטפלת והן כמטופלת, זה נושא לשיחה ולפתרון במו"מ וגם להבנת תהליכים נפשיים הכרוכים בכך. מכאן ועד להגיע להונאה? דרושה מידה לא קטנה של פרנויה לשם כך.

אולי צריך לפתוח דף פסיכולוג כבן אדם או דף טעויות של פסיכולוגים או דימוי שגוי של פסיכולוגים כמלאכי שרת.

אני רק רוצה שאותה פסיכולוגית תבין שיש תוצאות למעשיה
ממש ממש מצער אותי שיותר חשוב לך לחנך אותה (ייתכן מאוד שהיא זקוקה לחינוך או ניעור או הבנת השפעתה הקשה) מאשר לטפל בעצמך.
אני דואגת שהעיסוק בה מסיח אותך מהעיסוק בעצמך.

הדף הזה, שנפתח על פניו כסוג של דף תמיכה לאיילת, כבר לא רחוק ממצב שאיילת מעניקה תמיכה למגיבים.
איילת, האישיות שלך שמשתקפת בהתנהלות שלך כאן, הרבה יותר בריאה ממה שניתן לחשוב מנושא הדף.

פלונית אלמונית פסיכולוגית , ממש ממש מצער אותי שחשוב לך לחנך את איילת, ואני דואגת שהעיסוק בה מסיח אותך מהעיסוק בעצמך, Get a Life!

אינני מחפשת הענשות, אני רק רוצה שאותה פסיכולוגית תבין שיש תוצאות למעשיה, ושהיא לא יכולה להתעלם ממה שקרה.

ללמד כי יש תוצאות "רעות" למעשים "רעים" פירושו לתת עונש.

ממש ממש מצער אותי שחשוב לך לחנך את איילת ואני דואגת שהעיסוק בה מסיח אותך מהעיסוק בעצמך

אבל אני לא הייתי צינית.
אפשר לפרש כל דאגה לזולת כעיסוק טפל וכבריחה מהעצמי. גם את ה'תמיכה' הניתנת לאילת שמזינה את הבריחה שלה. מין מעגל-שוטה שכזה.

אילת, אני מאחלת לך כל טוב ופורשת מהדיון הזה, הולכת להשיג לעצמי חיים.

אני מאד עיפה כרגע, לא ממש יכולה להתיחס לדברים.
רק רוצה להפרד לשלום מפלוני אלמונית פסיכולוגית, שהבנתי שפרשה מהדיון.
מאחלת לך שתשיגי לעצמך חיים טובים ומלאים,
הייתי מקווה לכך שעוד פסיכולוגים היו לומדים ממך, ויודעים לפרוש בזמן, ברגע שהם מתחילים לקחת כיוון שנוי במחלוקת.
ואם לא- כנראה בשביל זה יש ועדות, וטוב שכך.
לילה טוב, לכלם, ושוב תודה לכל התומכים והמתענינים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118088.html

_היא לא אמורה לחבק אותך בטיפול או לאפשר כל מגע פיזי
מי אמר? זה מאד תלוי בסגנון המטפל. יש תיאורטיקנים שאפילו יתארו את החיבוק ככלי מכיל בתהליך הטיפולי.
היא לא אמורה לבכות בטיפול
סליחה???? הבכי משקף למטופל את כאביו, ואת הקשיים, וגם את היכולת של המטפל לאמפתיה. מעבר לזה המטפל הוא אדם. הוא לא רובוט.

אף ועדת אתיקה לא תעשה את מה שאיילת צריכה לעשות עם עצמה וזה לטפל. באובססיות שלה, בחוסר הגבולות שלה, ובכל מה שהביא להן להתקיים, וזה, עם כל הכבוד לפסיכולוגית, מרכזית ככל שתהיה בדיון הזה, מן הסתם לא נולד לראשונה במפגש של אילת איתה._

פשוט מסכימה עם כול מילה שנאמרה כאן.
ועוד אוסיף,אילת, אני מבינה את המצוקה שלך.
את מתמודדת עם כאב לא פשוט של העברה .(העברת רגשות קדומים מודחקים ותחייתם בזמן הווה בתהליך טיפולי מול המטפל). רגשות חזקים ועוצמתיים את חווה. כול מה שאי פעם הדחקת בכול הקשור לקשר ולדרישה שלך לאהבה , עולה וצף, בדמות קונפליקט עם המטפלת שלך.
בשלב ראשוני אציע לך , כפי שמס' אנשים חכמים הציעו לך כאן, להעסיק את עצמך במשהו אחר. תכריחי את עצמך.
תרפי...קחי מידת רוחק על הדברים. הכול יסתדר, את תראי. תני לזה קצת זמן, ועם הזמן שיעבור תראי דברים מנקודת מבט רגועה יותר ומרוחקת יותר רגשית.
מה שאת עוברת זהו מצב קלאסי של העברה עוצמתית במיוחד שנוצרת כאשר ישנה בעיית גבולות. שאגב, לא בהכרח נוצרת על ידי המטפל אלא על ידי המטופל ש"דוחף" לקונפליקט הזה שלא במודע.
את תראי, אילת, שכול העניין הזה רק יעצים אותך ויצמיח אותך רגשית מאוד מאוד. אם רק תנסי להרפות כרגע, לקבל את עצמך ללא שיפוט, לסמוך על הזמן שיחכים אותך ,גם אם לא הכול מובן לך כעת, הכול עוד יתבהר ויראה לך בסך הכול כאפיזודה חולפת ששייכת למבנה האישיות שלך ולאופי היחסים שיצרת עם אותה מטפלת. תני לעצמך אהבה!
כול טוב !

וגם....
את חווה כעס מאוד גדול, נסי לנתב אותו למקומות אחרים. עד שתתרחקי רגשית מהעניין. אפילו תכריחי את עצמך בהתחלה: תציירי, תפסלי, לכי לרקוד, לשיר. אל תישארי לבד. תתראי עם חברות. תשחררי, תתחזקי באמונה ואהבה!
עשי עם עצמך חסד...

פסיכולוגית קלינית , חסרים לך מטופלים, שאת ככה עושה אבחונים בהתנדבות?

האמת שאני כבר לא יודעת מה לחשוב.
הרצון הבסיסי שלי היה לשתף, לשמוע דעות ולהפתח לכיונים שיתכן שלא חשבתי עלהם.
אבל מה שקורה כאן , זה פשוט כמעט לא יאמן!
אנשים שמגדירים את עצמם כפסיכולוגים, נותנים כאן אבחנות והגדרות שלקוחות מהלכסיקון המקצועי שלהם, בכזו קלות!
כאלו פתחו איזה מילון מושגים, ומלבישים עלי את המושגים בעלי השמות המפוצצים שלהם.
קשה להאמין שאלה אנשים שמטפלים במטופלים בקשרי טיפול אמיתיים!?
איך אפשר לעשות כאלה אבחנות עומק, בלי להכיר אותי? בלי להכיר את הסיפור שלי לעומק? בלי לדעת באמת מה קרה שם ביני ובין המטפלת שלי?
למה פסיכולוגים לא יכולים לקבל שגם נעשות שגיאות? שכן צריך לבדוק ולבחון את השגיאות הללו?
ועדת האתיקה נועדה קודם כל עבור הפסיכולוגים, וצריך להיות להם אינטרס אמיתי שהיא תתנהל ותשמור על רמת המקצוע שלהם!
שלא יסתובבו פסיכולוגים שעושים שמות עם המקצוע הזה.
בעיני הפסיכולוגים שהגיבו בדף שלי (לצערי, ללא יוצא מן הכלל), פשוט עושים זילות למקצוע שלהם.
אני מטפלת בתחום שהוא יותר תפקודי/פיזי, ובחיים לא הייתי נותנת אבחנה דרך מחשב או דרך טלפון.
גם כשמבקשים ממני עצות, אני תמיד אומרת באופן חד משמעי, שאני חיבת לראות את הילד, שאין אבחנות בשלט רחוק.
גם כשאני כבר בוחנת את הילד, מסבירה להורים את מקומו הצנוע של האבחון, ושל יכולתיו המוגבלות.
באחד הספרים של הסופר המדהים מורקמי, הוא כותב: "אם אני חושבת, שאת הבנאדם הזה אני מכירה טוב, ואין מה לחשוב עליו יותר מדי- אני מסתכנת בבגידה איומה.
וגם :"מאחורי כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים היטב, מסתתרת כמות דומה של הבלתי ידוע".
אז פסיכולוגית קלינית יקרה, למרות שאת חושבת שאת מבינה את המצוקה שלי, את ממש לא מבינה.
ומה זה מטופל שדוחף מטפל לקונפליקט? איפה האחריות של המטפלעל מעשיו? גם המטפלת שלי נתנה למקום בו היא נפלה שם מפוצף - הזדהות השלכתית.
זה לא מספיק להתחבא מאחורי מונחים בעלי שמות מפוצצים.
בפעם הבאה, כאשר נעשות אבחנות על האשיות שלי, בבקשה לתת אותן, עם סימן שאלה צנוע.
תודה , אילת.

חסרים לך מטופלים, שאת ככה עושה אבחונים בהתנדבות?

פסיכולוגית קלינית, נראה לי ש פלוני אלמונית לא פסיכולוגית שואלת, בדרכה, אם תוכלי לאבחן גם אותה.
יכול להיות שזה יכול לעזור.

אני אגיד לך מה, אילת, בהצלחה.
לכי, תראי לה מה זה, תענישי אותה טוב טוב, שתלמד להבא. תיכנסי בה, תדרשי מהועדה לתקוע לה עם שיפוד מחודד את האחריות שהיא לא לקחה על עצמה בלבן של העיניים ואחר כך תכריחי אותה לבלוע אחד אחד את החרוזים של המחרוזת שהיא הכינה לעצמה והבטיחה לחשוב עלייך. בטיפשותה. אין ספק שבטיפשותה. (זה שהיא פסיכולוגית לא אומר שהיא על- אדם). אבל זה לא משנה. עכשיו שעת הנקמה.

רק קחי בחשבון שאחר כך כלום לא ישתנה. כלום. (לפחות כלום מהדברים שחשובים באמת)

אין עוד טעם לנסות לעזור פה.
היי שלום ודרך צלחה.

אבל מה שקורה כאן , זה פשוט כמעט לא יאמן!
לצערי, אני שותפה לתחושתך, אילת.

אולי אני קצת משוחדת, כי יש לי רתיעה ממה שקרוי פסיכולוגיה כמדע.
מה שראיתי כתוב כאן ע"י פסיכולוגיות מתאים לי להגדרה שהכל תלוי בבן-אדם ולא בתואר.
יכול להיות מוסכניק או עקרת בית בעלי אבחנה מצויינת ויכולים להיות פסיכולוגים שיוציאו "פנינים" כדוגמאות למעלה.

את רואה, אילת? בדיוק כמוהן, יתכן וגם המטפלת שלך לא ראויה ולכן לא תלמד שום לקח מהמהלך שלך.
תחשבי כמה מתסכל זה יהיה שגם אם תצליחי והיא תקבל נזיפה, היא ורבים מחבריה ימשיכו לחשוב באותה דרך ולנזק לאחרים. אולי עדיף פשוט להתייחס לחכמתם והבנתם ובמיוחד לרגישותם בערבון מוגבל.

אולי עדיף פשוט להתייחס לחכמתם והבנתם ובמיוחד לרגישותם בערבון מוגבל.
רוזמרין, את כנראה צודקת כאן עם המשפט הזה, ואולי בעיקר עם החצי השני- הרגישות המוגבלת.
זה באמת מסקנה קשה.
אבל מעל הכל, התלונה שלי לא נועדה ללמד אף אחד לקח.אני יודעת שמה שאדם לא רוכש בעצמו הוא לא ירכוש באופן כפויי.
המטרה שלי אינה לחנך, אינה ללמד וגם אינה לנקום!
זאת למרות הדברים הצינים והקשים שכתבה אחת, שהיה לי ממש קשה לקרוא!
אחת, אני לא רוצה לשפד אף אחד, תאמיני לי!!!
המטרה שלי היא להשיג עבור עצמי בלבד את מה שמגיע לי מאד-
צדק , אמת וכנות.
ובדרך זו, להעמד בחזרה עם כוחותי, שקצת נרמסו בתהליך הכואב שעברתי.
גם אם זה נשמע מתחסד, כונתי אינה מופנת כלפיה , אלא כלפי עצמי.
וזו הדרך שבה אני יכולה כרגע לצמוח בחזרה.

גילוי נאות: אני לא פסיכולוגית ואין לי תשובות לגבי האתיקה של הפסיכולוגים. אני לא מרגישה שאני רואה את כל התמונה פה, ולכן אין לי מושג מה לייעץ לך. זה שיהיה ברור מראש.
ברור שאת רוצה תחושת צדק, אילת. זה בהחלט חשוב.

מה שאני שואלת את עצמי הוא, אם יש צדק בועדה הזאת.
אולי כן. אבל אם נשפוט לפי שאר הועדות מהסוג הזה שיש בארץ, אני לא אופטימית. לא בטוח שתקבלי צדק. יכול להיות באותה מידה שתקבלי כסת"ח, ושורות שנסגרות להגן על "אחת משלהם" נגדך.
כדאי לך לנסות לחפש אנשים שפנו לועדת האתיקה הזאת, לשמוע איך הם התרשמו ומה היו התוצאות.

המאמר שהובא כאן, מהארץ? קראתי אותו. אדם תובע שני פסיכולוגים, ואחד הפסיכולוגים תובע אותו בחזרה. על הטרדה... הפסיכולוג יכול להרשות לעצמו עו"ד מפולפל וממולח, והתובע?

אתיקה שמתיקה

בשמת - כתבת לעניין, ונראה לי שווה בדיקה לעומק לפני כל פעולה.

אנונימי

אילת יקרה
קראתי את רוב הסיפור שלך במהלך הימים האחרונים.
גם אני לא פסיכולוגית ולא מבינה בזה כלום.

מה שכן, התחושה שיש לי היא היא שאת הרי כבר יודעת שאת צודקת.
זה נשמע לי כאילו שאת מחכה שאיזו ועדה חיצונית תאשר לך את מה שאת כבר במילא יודעת.
ואני תוהה (ואפילו חוששת קצת) מפני מה תרגישי אם ההתנהלות שם לא תהיה כמו שאת מצפה. אולי לא בצורה קיצונית וקשה כמו שבשמת מתארת, אבל מספיק שיגידו לך שם דברים מפתיעים ולא כאלה שמחזקים את הבטחון ואת התחושה שלך.
אני חושבת שאם הפסיכולוגית שלך היא מספיק אינטילגנטית, יש סיכוי שהיא כבר מודעת לטעות שטעתה. יש סיכוי שהיא לא תחזור על הטעות הזו עם מטופלת אחרת.
אולי כדאי לך לבדוק עם יודעי דבר אם התעסקות עם ועדות כאלה שוות את האנרגיות שלך.
ומה הסיכון שאת לוקחת על עצמך במקרה והתוצאות לא יתאמו את ציפיותייך.

ובכל מקרה, היכולת לוותר ולסלוח, עצם הוויתור והסליחה, אלו דברים שיכולים מאד להעצים אותך.
את זה אנייודעת מנסיון. אפילו ניסים של ממש קרו לי כשהצלחתי לוותר ולסלוח במקומות בהם זו לא היתה קודם אפשרות.

בכל מקרה - מה שלא תבחרי, שיהיה לך בהצלחה.
ולדעתי, מגיע לך שיהיה לך טוב

אילת, זה באמת מדהים התוקפנות שלך וחוסר הרצון שלך לראות שמנסים באמת לייעץ לך בטוב.
זה שאני פסיכולוגית קלינית בהשכלתי האקדמאית, לא עושה אותי רובוט ששכח לחשוב לבד, (אגב, אני לא "רק" פסיכולוגית קונבנציונלית, אך לא אפרט במה אני עוד עוסקת בנוסף על מנת להישאר אלמונית- אני חברה הרבה זמן באתר ומכירים אותי לא מעט)
אבל בעיקר,כתבתי לך מהלב, מהחוכמת חיים ומהנסיון האישי שלי, מדהים איך את לוקחת את זה לכאלו מקומות אלימים כמעט...בועטת..
גם את זה את לא רוצה לבדוק?!.
אם הייתי כותבת את אותה תגובה בשם אחר, אני בטוחה שלא היית מגיבה ככה.
אני אולי יכולה להבין את ההסתייגות האוטומטית שלך ממטפלים כרגע, אבל מאחורי הידע האקדמי והנסיון המקצועי יש בן אדם שמקשיב קודם כול מהלב .(אגב,גם אני עברתי טיפול פסיכולוגי בשעת משבר בזמנו שהיה לא פשוט ולכן אני יכולה לנסות להבין מה שעובר עלייך כרגע), אבל היית פשוט רוצה שאקח את התוקפנות שלך ואתחבר אליה גם אני נגד כול הפסיכולוגים או המטפלים ואצדיק אותה.
אז ממש לא.

_את רואה, אילת? בדיוק כמוהן, יתכן וגם המטפלת שלך לא ראויה ולכן לא תלמד שום לקח מהמהלך שלך.
תחשבי כמה מתסכל זה יהיה שגם אם תצליחי והיא תקבל נזיפה, היא ורבים מחבריה ימשיכו לחשוב באותה דרך ולנזק לאחרים. אולי עדיף פשוט להתייחס לחכמתם והבנתם ובמיוחד לרגישותם בערבון מוגבל._

תגובה מאוד ילדותית וגם חסרת מחשבה- לשפוט כחוסר ראואיות תגובה שנכתבה בסופר רגישות אבל לא בהכרח מה שאתרצית לשמוע.

את דוחה כול עזרה או מילים שלא הולכים לגמרי בכיוונך...(אפילו שנכתבו ממקום הכי לא מתנשא ואפילו מזדהה)

אין לי יותר מה להוסיף. ניסיתי.
_אין עוד טעם לנסות לעזור פה.
היי שלום ודרך צלחה._

אולי רק בכול מקרה

_בכל מקרה - מה שלא תבחרי, שיהיה לך בהצלחה.
ולדעתי, מגיע לך שיהיה לך טוב_

פסיכולוגית קלינית, אני באמת מודעת לכך שנפלתי למקום של ציניות ותוקפנות, מצטערת על כך.
כמו שכתבת לי בתגובה האחרונה, הרגשתי בין מלותיך גם את הרצון הטוב ואת המקום האמיתי ממנו באת.
ויחד עם זאת, עדין עומדת מאחורי הדברים שלי, רק לא מאחורי האופן הבוטה והציני בו הם נכתבו.
אני עדין חושבת, שלמרות שבאת ממקום טוב, וזה בהחלט ברור לי! המסקנות והתאור שנתת כאן על מה שקרה לי, הוא בעייתי.
כונתי לנושא העברה וכ"ו. זאת מכיון שאת באמת לא יודעת מה קרה. יתכן והיתה העברה ביני ובין הפסיכולוגית וגם בחזרה ממנה אלי.
זה אולי חלק משמעותי מטיפול טוב, ועדין, לא עם זה יש לי בעיה.
דוקא בגלל שטיפול עמוק מזמין העברות, הוא כלי כל כך מורכב, כל כך רגיש, שצריך לנהוג בו כמעט בקדושה.
ודוקא בגלל שיתכן ועשיתי העברה, המטפלת שלי לא יכלה להרשות לעצמה לזרוק הכל ביום אחד, למרות כל הדרך השונה בה היא התנהלה בטיפול עצמו.
מטפל שמאפשר העברה- צריך לקחת אתה גם את האחריות הענקית שעומדת בחובה.
ושוב- אני באמת מתנצלת על האופן בו התבטאתי, אשתדל מאד שזה לא יקרה לי שוב. כל זאת אם בכלל נכנסת לכאן לקרוא את תגובתי?

אחת, צורת ההתבטאות שלך מכוערת, אלימה ומחפירה.
לדוגמה:
_אני אגיד לך מה, אילת, בהצלחה.
לכי, תראי לה מה זה, תענישי אותה טוב טוב, שתלמד להבא. תיכנסי בה, תדרשי מהועדה לתקוע לה עם שיפוד מחודד את האחריות שהיא לא לקחה על עצמה בלבן של העיניים ואחר כך תכריחי אותה לבלוע אחד אחד את החרוזים של המחרוזת שהיא הכינה לעצמה והבטיחה לחשוב עלייך. בטיפשותה. אין ספק שבטיפשותה. (זה שהיא פסיכולוגית לא אומר שהיא על- אדם). אבל זה לא משנה. עכשיו שעת הנקמה._

זה ממש מביש שאת כותבת בכזאת אלימות ונחרצות וידענות על מישהי שאת לא מכירה כלל. חשוב לך כל כך שהיא תציית לדברייך שזה פשוט לא ייאמן. וכשהיא מסרבת לעשות את זה את משתוללת ויוצאת בטריקת דלת מהדף. לא הייתי רוצה להיות נוכחת בסיטואציה שבה את מדברת אל מישהי שאת כן מכירה והיא לא מסכימה עם דברייך.

אילת, אני מציעה שפשוט תתעלמי מדברי אחת ומדברי הפסיכולוגיות (שאם הן אינן פסיכולוגיות, אז זה חמור שהן מתחזות לכאלה. ואם הן פסיכולוגיות ונותנות כאלה אבחונים במרחב וירטואלי, זה חמור עוד יותר, כפי שבעצמך ציינת).

אילת, אני מציעה שפשוט תתעלמי מדברי אחת ומדברי הפסיכולוגיות (שאם הן אינן פסיכולוגיות, אז זה חמור שהן מתחזות לכאלה. ואם הן פסיכולוגיות ונותנות כאלה אבחונים במרחב וירטואלי, זה חמור עוד יותר, כפי שבעצמך ציינת).

מצחיקה אותי התגובה הזאת..."ואם הן פסיכולוגיות ונותנות כאלה אבחונים במרחב וירטואלי..."

פסיכולוגים הם קודם כול בני אדם "ואפילו" ישנם כאלה באופנים!נפתח כאן דף ששמו "הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי", ויש כאן כמה וכמה כאלה מהמקצוע , חברים ותיקים באתר שיש להם מה לומר.
אז מה את מעדיפה, קוראת, רק תגובות ואיבחונים מאנשים שלא יודעים מה זה טיפול?
תגובות מכאלה שמכירים את זה מבפנים לא טוב לך? אבסורד.

אילת יקרה,היושר הפנימי שלך, למרות סערת הרגשות והכאב אותם את חווה כרגע, באמת נוגע ללב.
דוקא בגלל שטיפול עמוק מזמין העברות, הוא כלי כל כך מורכב, כל כך רגיש, שצריך לנהוג בו כמעט בקדושה
מאוד אוהבת את המשפט הזה. הייתי יכולה אפילו לכתוב אותו בעצמי. את צודקת בהחלט. אבל את יודעת,
כששתי נפשות מעורבות בסיפור רגשי, לפעמים לא עושים את מה שצריך היה בדיעבד.אני גם בהחלט חושבת
שייתכן מאוד שהבחירות שהיא עשתה, המטפלת, היו שגויות, אבל ניתן לדעת את זה רק בדיעבד. ייתכן שהיו מצליחות עם מטופל אחר.
איתך זה לא עבד.
ייתכן אף שהיא עשתה משגה גדול מבחינה מקצועית, בחולשתה,בכך שנתנה לליבה להרגיש ולפעול איתך בחסד והזדהות, יותר מלהפעיל קור רוח ושליטה עצמית....ייתכן...אבל מה זה משנה? נכון, את יכולה לפנות לוועדת אתיקה. לבירור. אבל מה שהכי הייתי ממליצה לך זה לראות את הטוב שקיבלת מזה כמה שניתן, אם זה יכול לנחם אותך :את ראוייה לאהבה, ועובדה,תראי, אפילו המטפלת שלך לא עמדה עד הסוף מאחורי פאסון של מטפלת(שאגב, לא בטוח שהיית יכולה לעמוד בזה אם היא הייתה עושה כן) ולבסוף נשבתה בקסמייך..נסי להבין אותה שהיא ניתקה בפתאומיות. או לפחות נסי להבין את המהלך הזה. היא בטח לא מושלמת, אגב, אין מטפל מושלם. הוא אף פעם לא יעמוד בציפיות האדירות שיש לנו ממנו. תמיד יאכזב בדרך זו או אחרת. אבל אגב, גם התסכול הזה, שחווים כשלא עמדו בציפיות שלנו עד הסוף,גם הוא חלק גדול מצמיחה והשלמה, ואת תראי, כמו שחווית רגשות כאלה וקירבה לאדם שהיא , כך את יכולה לקחת את זה ולחוות זאת שוב עם חברה חדשה או בן אדם חדש שתכירי.
את צריכה חוויה מתקנת.
קחי את כול הזמן שבעולם.

_ודוקא בגלל שיתכן ועשיתי העברה, המטפלת שלי לא יכלה להרשות לעצמה לזרוק הכל ביום אחד, למרות כל הדרך השונה בה היא התנהלה בטיפול עצמו.
מטפל שמאפשר העברה- צריך לקחת אתה גם את האחריות הענקית שעומדת בחובה._
זה נכון, אבל מה נותר לך לעשות מלבד לצמוח מזה ולהביט על כול זה בחמלה? נסי להתבונן בעיניים של אישה,אפילו שיכולת להרגיש ילדה בקשר הזה, אבל את אישה,נבונה, רגישה. אז מה אם חווית העברה? זה בסדר! את נורמלית.
נסי לתת הגיון לכול מה שקרה. נסי לכתוב את זה כסיפור מהצד. זה יכול מאוד לעזור לך לתחם את זה.

טוב, נראה לי שזו תגובתי האחרונה כאן. קחי אותה בטוב.

אגב, תראי מה כותב המרגיעון: ההגיון תוחם אזור ללא תחום; הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך....@}

הדף שלי החל לבלבל אותי!
דעות כל כך שונות, אנשים שמגיעים עם רצון טוב אבל עם נחישות מאד גדולה. תחושה שיש בידם איזה שהיא אמת שנסתרת ממני.
הדברים האחרונים של שרון ס פשוט עשוי לי סדר!
שרון את כל פעם מפתיעה אותי עם הבנות כל כך יפות, ואת כותבת באופן כל כך מיוחד ושתמיד נוגע בי חזק. המון המון תודה!
מותר לי לשאול במה את עוסקת? רק כמובן כמבון אם מתאים לך.
גם ליאת כתבת לי כאן מאד מאד יפה ואמיתי. מסכימה אתך כל כך בענין הסליחה. הקטע הגדול שכבר סלחתי לפסיכולוגית שלי.
אני לא כועסת ולא מטיחה בה את מצוקותי, אני מעל הכל מבינה שהיא אדם שניסה לעשות את תפיקדו ומעד במידה,
אבל אני כן עדין דורשת שם עמידה מולי ולקיחת אחריות, מבלי לכעוס ומבלי לבטא רגשות קשים.
אני מרגישה ממש נקיה!
אני מסכימה גם מאד עם מה שבשמת כתבה לי, גם דברים מאד מדויקים בעיני, זה גם מתחבר לדברים של ליאת על הועדה.
אני מבינה את הסיכון שאני לוקחת, גם את מגבלות הועדה.
ויחד עם זאת- זה כרגע הדבר היחידי שיש ברשותי לעשות על מנת להתרומם , כך כנראה אני בנויה.
אני לא בונה על התוצאות של הועדה, אלא יותר על התהליך.
רוצה שעוד אנשים במקצוע הזה, יהיו מעורבים וישאלו את השאלות שאני שואלת ושהפסיכולוגית שלי ממענת לשאול.
אני רוצה את התהליך ולא את התוצאה. מפחדת מהתוצאה אבל לוקחת את המציאות כך כפי שהיא.
אני מרגישה שכל הקולות שנשמעים כאן בדף הזה, הם גם הקולות שמדברים בתוכי, וכנראה הקול הזה שפנה לועדה, גבר כרגע.
המון המון תודה לכל בעלי הרצון הטוב, והעוזרים לי.
אילת

_אז מה את מעדיפה, קוראת, רק תגובות ואיבחונים מאנשים שלא יודעים מה זה טיפול?
תגובות מכאלה שמכירים את זה מבפנים לא טוב לך? אבסורד._
"פסיכולוגית קלינית", אני מצויה שנים באקדמיה מכירה את הדיסציפלינה הפסיכולוגית לפני ולפנים וגם עובדת שנים עם פסיכולוגים.
התגובות שלך מגוחכות, חסרות אחריות ונטולות את מידת הספקנות הראויה לקלינאים שביומרתם כי רבה מטפלים בנפשות של אחרים (וגם בדרך כלל גובים על הטיפול סכומים כבדים ביותר)
את מתמודדת עם כאב לא פשוט של העברה .(העברת רגשות קדומים מודחקים ותחייתם בזמן הווה בתהליך טיפולי מול המטפל). רגשות חזקים ועוצמתיים את חווה. כול מה שאי פעם הדחקת בכול הקשור לקשר ולדרישה שלך לאהבה , עולה וצף, בדמות קונפליקט עם המטפלת שלך.

באמת? איך את יודעת? כיצד מתוך סיפור באינטרנט את מייחסת בכזאת החלטיות, ללא ספקנות קלה, עקרונות פסיכו-דינמיים ופסיכואנליטיים למקרה? זה מעיד על שטחיות, בורות וחוסר אחריות. אולי לא היתה פה העברה אלא פשוט פתולוגיה טיפולית? אולי פסיכולוגיה קוגניטיבית-ביהביוריסטית היתה מתארת את המקרה באופן אחר לחלוטין? אפילו לא פתחת את משפטך ב"ייתכן שהיתה פה העברה...", אלא פשוט קבעת שהיתה פה העברה.
רק עכשיו גמרתי לערוך ספר על פסיכואנליזה וביקורות עליה, ולו היית מצויה בתיאוריות הטיפוליות השונות, היית יודעת שיש להטיל ספק רב בתורות העברה. בוודאי כשהקייס מוצג לך במרחב וירטואלי.

התגובה הבאה שלך היא בכלל שערורייתית:

אילת, זה באמת מדהים התוקפנות שלך וחוסר הרצון שלך לראות שמנסים באמת לייעץ לך בטוב.
את לא מייעצת בטוב. כשאילת לא מקבלת את הפרשנות הנחרצת וחסרת הספקות שלך למקרה שקראת עליו באינטרנט את מאשימה אותה בתוקפנות. מין הראוי שתקראי את דברי הפילוסוף הכי חשוב של המדע במאה העשרים על הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה הדינמית. ואז אולי תרכשי מעט צניעות ספקנית לפני שאת מנתחת קייס בצורה שטחית וחסרת אחריות כזאת. הוא בדיוק מדבר על מקרים שבהם מתנגדים לפרשנות פסיכולוגית והפסיכולוגיה הדינמית פשוט מפרשת את ההתנגדות כעוד תופעה פסיכו-דינמית. במקום פשוט לעצור ולחשוב: "אולי אני טועה?"

(ואני שולחת אותך לחפש מיהו הפילוסוף הזה, כי נראה לי שאת זקוקה לרענון השכלתי, לאור זאת שיש לך קיבעון על תורה פסיכולוגית אחת לתיאור הנפש)

אנונימי

אילת,
יותר מכל דבר אחר שנגע בי בדף שלך, זו הכנות שלך, האומץ להתבונן בדברים, להסכים (ואפילו לבקש) להקשיב לקולות שדבריהם שונים משלך, שחלקם נכתבו בצורה בוטה וגסה,
ואת, בשלך - עונה לכל אחת (ואחד?) בסבלנות, בקשב מלא, עם לב פתוח.
(כן, שמתי לב שפעם אחת איבדת את השליטה אבל אז מה. מותר לך. את בן אדם ואחרי הדברים המאד גסים ההם, אין פלא).

האמת היא שקשה לי להבין מה בעצם את רוצה מהתהליך עם הועדה.
חשבתי שחשוב לך שהיא תהיה מודעת ותיקח אחריות על מה ואיך שנהגה, אבל את הרי בטח מבינה ויודעת שאחריות אפשר לקחת רק על עצמך ולא עוזר לדרוש ממישהו אחר שיקח אחריות על עצמו.
;[לצערי הרב. הייתי מאד שמחה אם אנשים אחרים היו לוקחים אחריות על כל מיני דברים שקשורים לחיים שלי

]~
אז מה בעצם הציפיות שלך מהועדה הזו?

<רציתי לכתוב לך שאני לא מנסה להגיד לך לרדת מעץ הועדה, אבל מתוך מה שכתבתי, כנראה שכן יש לי אג'נדה כזו. מוזר ומפתיע...>

_{<ודבר אחרון, אם את רוצה לדבר ולא רק לכתוב, את מוזמנת להתקשר אלי 054-4544135>}

פסיכולוגית יקרה.
את הפסקה הקודמת כתבתי לפני שראיתי את שלך, כנראה כתבנו במקביל. יש לי גם בעיה עם המחשב ולוקח המון זמן עד שתגובה שכתבתי נכנסת לדף.
כל זה, סוג של התנצלות על כך שלא הגבתי בפסקה על דבריך, שבעצם עדין לא קראתי אותם.
אני חושבת שהוכחת בגדול עם דבריך אלה שלא רק שאת פסיכולוגית שאת בן- אדם!!!!!
כתבת שאת יוצאת מהדף ,נפגעת או כעסת במידה (כך בעיני כמובן....) , ובכל זאת חזרת אחרי הדברים שאני כתבתי.
גם בכך שידרת לי שקבלת את התנצלותי, וגם הראת שאפשר להתגמש, לשים את האגו בצד ולחזור, למרות מה שקרה קודם.
זה בעצם מה שהייתי צריכה מהפסיגולוגית שלי, שאחרי שרבנו ונכנסנו כל אחת לפינתה, היא היתה שמה את האגו בצד ומסיימת אתי טיפול כל כך עמוק , שהיו בו המון רגשות לשני הכיונים, באופן אנושי, למרות המריבה , למרות הסוף הקשה.
את עשית כאן עבורי את מה שהיא לא יכלה, ובכך עשית לי דבר חשוב.
מודה לך על כך , בהחלט.
ומלבד זה, כתבת לי דברים כל כך יפים, כל כך חשובים, ממש לוקחת אותם כצידה עבורי.
אני מבינה שבחרת לא להיות יותר חלק מהדף הזה, אשמח אם תשני את דעתך, ובכל מקרה אזכור את דבריך האחרונים, אני מרגישה בבטן,
שהם ממש יעזרו לי בתהליך שלי. תודה רבה רבה.
אילת.

ליאת את פשוט מקסימה!
תודה רבה על הטלפון, אני צריכה טיפה לחשוב, מרגישה שנורא נחשפתי כאן ויתכן ויהיה לי קשה בגלל זה, להרגיש נוח בטלפון.
בכל אופן תודה ויתכן ואתקשר אליך.
לגבי שאלתך על הועדה, אני חושבת שקצת כתבתי על זה, על המניע שלי, אבל יתכן ואני צריכה לחשוב על זה עוד.
לא אכתוב עכשיו דברים נוספים על כך, אבל לוקחת את זה פנימה כדי לחשוב שוב.
רציתי לשאול את מי שבקיא במונחים הפסיכולוגים, בזמנו היא אמרה לי שהיא חווה מולי הזדהות השלכתית.
ממה שקראתי, הבנתי שהיא כביכול מזדהה עם החלקים שאני משליכה עליה. זה משהו טבעי, שקורה הרבה?
היא אמורה לשתף אותי בכך?
בלילה חלמתי שהיא שולחת לי מכתב במעטפה גדולה לבנה שיש בתוכה המון דפים- היא כתבה לי סיפורים יפים, ציירה לי פרח נורא יפה ומושקע,
היה בדברים שלה משהו כל כך רך, אנושי, בא לקראתי ומשהו של פיוס. בחלום חשבתי שהיא עשתה את כל זה כדי שהוציא את התלונה שזה לא באמת אמיתי.
נראה לי שמשקף את השאלות שיש לי לגבי כל האמיתות של הטיפול והקשר שנוצר ביננו.
למעשה במציאות בימים האחרונים חכיתי למכתב ממנה, שבו היא יכלה לקבל את הצעתי לסיים את הסיפור ביננו ללא הועדה, אבל בנתים לא כך!
נראה לי שלאשה הזו יש אגו לא קטן, כנראה זה צעד גדול מדי בשבלה. היא כנראה גם מאד מאמינה בדרכה,
יתכן והיא מאמינה שהועדה פשוט תנפנף אותי (מה שבאמת יכול לקרות גם במציאות).
חבל כל כך שאנשים מסתתרים מאחורי אגו, מאחורי כוחניות, ולא יכולים באמת לבוא עם הלב. כל כך בקלות עכשיו זה היה יכול להגמר אחרת!
בשלב הזה רוצה ממנה כל כך מעט בשביל לסיים את זה אחרת.
אני מניחה שגם בעקבות החלום ששתפתי כאן, וגם האינטנסיביות של הדף הזה, גורמת לחשוב שאני עסוקה רק בזה
וזה מה שמנהל את החיים שלי עכשיו.
אז רוצה להבהיר שזה באמת לא כך! זה כן היה כך בעבר, מיד אחרי הפרדה, פשוט חייתי את הסיפור, הקשר והאכזבה, יום יום שעה שעה.
עכשיו- ממש לא! זה בתוכי, זה משמעותי לי, אבל ממש לא מנהל אותי ויש לי המון נשימה והמון דברים אחרים שהרבה יותר משמעותים
ושתופסים את מחשבתי ואת זמני.

מה שכן, לפעמים אני תופסת את עצמי ואומרת לעצמי- אילת, את הצלחת לריב עם הפסיכולוגית שלך!

זה לא דבר של מה בכך. לריב עם האדם שאמור הכי לרצות בטובתי!
מה זה אומר עלי? איך הצלחתי לריב אתה כך? איזה מין אדם אני?*
חג שמח לכלם. אילת

הזדהות השלכתית

ממ,
פילוסופית ומתרגמת ספרים (גם אם בפסיכואנליזה) לעומת פסיכולוגית קלינית מומחית ?
לא יודע איזה ספר קראת אך ניכר כי אינך מטפלת קלינית, כך שאיך את בכלל מוצאת עצמך מגיבה לפסיכולוגית מומחית באופן מזלזל ופוסלת דברים שנכתבו כל מילה בסלע, שבעיניי (מטפל קליני בטראומה) וגם כאדם ובעל נפש רגישה , דברייך אינם במקומם לא מבחינה טיפולית קלינית ולא בצורת הביטויי הבוטה בה בחרת להשתמש , אשר מהן ניתן להבין על גודל הניתוק וחוסר השייכות הטיפולית שלך למקרים מורכבים כאלו:
ראי הוכחה לכך שאיילת פיתחה מודעות והפנימה בצורה נהדרת כלים נפשיים המובילים אותה החוצה מהקונפליקט אותו הציגה [אמיצה וחכמה גם אם פגועה] וזאת לאחר השורות שכתבה אותה פסיכולוגית קלינית מעידות על הרבה חכמה ובעיקר אהבת אדם.
גם ביקורות צריכות להאמר באופן מכיל ולא קוטל , לדוגמא הציגי לטענותייך על טיפול קוגניטיבי אלמנטים טיפוליים ולא כותרות חסרות תוכן ובעיקר לא ישימות.
נא שקלי דברייך ואל נא תשפריצי ארס תלוש המתאים לנצחנות עמכאית.
בברכת כל טוב ואהבת הזולת.

ירון.

גם ביקורות צריכות להאמר באופן מכיל ולא קוטל
ודוגמא אישית:
נא שקלי דברייך ואל נא תשפריצי ארס תלוש המתאים לנצחנות עמכאית

נראה שזה נורא מבלבל, להיות פסיכולוג קליני

שלום לכלם, מקווה שעבר חג טוב ונינוח.
המשפט האחרון כאן של פלוני אלמונית לא פסיכולוגית, עורר בי צחוק, לא יודעת, פשוט מצחיק.
זה כנראה באמת מקצוע לא קל, יש אתו מצד אחד המון הילה וכח,
ומצד שני טמון בו המון בעיתיות, אפשר בקלות לפול לפחים לא פשוטים,
שנובעים מעמדת הכח, מהתלות שאנשים אחרים יוצרים בך , מהמחויבות הכל כך גדולה.
כן, כנראה באמת לא פשוט להיות פסיכולוג קליני?.
גם לא פשוט לי עם זה שהדף שלי הפך להיות מקום להטחת דברים לא פשוטה, אני מנסה לחשוב מדוע?
יתכן וזה נושא מאד רגיש שמעורר אצל הרבה אנשים רגשות לא פשוטים?
ואצלי- יום של רגרסיה.
שוב חויתי אליה געגעוים שכבר לא חויתי זמן רב. אלה געגועים שמתקיפים אותי עם כאב פיזי בחזה!
מעייף מאד לשאת את זה. ברור לי שחלק שייך אלי, והקשר הזה רק עורר אותם.
נדמה לי שספרתי שכתינוקת אמא שלי חלתה וביום אחד עזבה אותי, הפסיקה הנקה ונעלמה, אולי זה המקור לכאב?
בכל אופן יום לא קל.
אילת.

נדמה לי שספרתי שכתינוקת אמא שלי חלתה וביום אחד עזבה אותי, הפסיקה הנקה ונעלמה, אולי זה המקור לכאב?
אולי ? ? ....

.זה ודאי המקור לכאב ושמעו את זה היטב בפרק א' . עכשיו זה יום קשה אבל זאת איננה רגרסיה . זאת דווקא התקדמות . את מקשרת נכון את הדברים.
עכשיו את יכולה לזהות באופן ברור יותר שהגעגועים עד כדי כאב בחזה באים ישר מן המקור . ישר מהתינוקת הנטושה והכואבת . והמטפלת היא ה"אובייקט" . ואולי צריך לומר רק האובייקט .
אולי עכשיו תוכלי להמשיך את הטיפול , כמובן עם מטפל/ת אחר/ת מהמקום הממוקד שאת כואבת כרגע.
בהצלחה.

ו

אנונימי

גם לי נראה שהכאב הזה נוגע לבהרבה אנשים.
גם לכאלה שאמא שלהם לא נטשה אותם בפתאומיות ובחדות כמו שאת מתארת.
אולי צורת החיים שלנו פה לא מספיק נכונה ומדוייקת, לא מספיק עונה על הצרכים הבסיסיים שלנו; שלנו בתינוקות שאך נולדו, שלנו כפעוטות, שלנו כילדים וכן הלאה - עד שלנו כמבוגרים, הזקוקים לחום אהבה הכרה מגע וכו'.
ולכן כואב.
ואולי זה משהו אחר לגמרי.

_
ניכר כי אינך מטפלת קלינית, כך שאיך את בכלל מוצאת עצמך מגיבה לפסיכולוגית מומחית באופן מזלזל ופוסלת דברים שנכתבו כל מילה בסלע,

הדברים שהפסיכולוגית המומחית (שאיני בטוחה שהיא כזאת, אבל נגיד) כתבה, אינם בסלע. וזה שאתה סבור שהם כאלה מראה על חולשת התפיסה שלך ואי המוכנות להבין שהתיאוריות הפסיכולוגיות מוטלות בספק כמו כל תורה שהיא.

הפסיכולוגיה הקלינית היא דיסציפלינה יהירה מאוד במובן זה שמעיזה לחטט בנפשותיהם של מטופלים בתנאי מעבדה פחות או יותר. זאת, תוך נטילת סמכות עצומה על המטופלים, ולקיחת סיכון עצום של השפעות על נפשות המטופלים.

משום כך, חובת הצניעות והספקנות חלה על הפסיכולוגים הקלינאים!! תיאורטיקון רגיל יכול לפרסם ספרים על התיאוריות שלו וההשפעה שלו תמיד מוגבלת. פסיכולוג קליני עוסק בפרקטיקה ממש. הוא נכנס לקרביים של מטופל מסוים ועלול לשנות לו את החיים. זאת יהירות גדולה שמלווה בסכנה גדולה (כמו מה שקרה לאילת, שהמטפלת שלה גרמה לה לנזק של ממש).
על כן, זה מביש ומחפיר שהפסיכולוגית שהגיבה פה העזה בעזות מצח כי רבה לספק אבחון על העברה באופן כל כך נחרץ בלי לפגוש את המטופלת. היא העזה לספק אבחון בלי להציע אותו כאפשרות אחת מרבות.
אם אתה לא מבין את הצורך בספקנות כשמדובר בתרפיה, אינך ראוי להיות מטפל.

אגב, לא יודע איזה ספר קראת. יש סיכוי גדול שהידע שלי בתורות פסיכולוגיות הוא לא מצומצם בהרבה משלך.

ועוד הערה,
ומתרגמת ספרים (גם אם בפסיכואנליזה) לעומת פסיכולוגית קלינית מומחית_
כתבתי שערכתי ספר, לא שתרגמתי ספר. מן הראוי שתקרא דברים היטב לפני שאתה מגיב עליהם.

פלוני אלמונית, וגם ליאת, תודה על תגובתכן,
כן גם אם אני מקשרת את הכאב באופן נכון, עדין זה כל כך כואב, לא יודעת איך להתקדם מכאן.
היום מצאתי את עצמי בוכה , בכי של כאב כל כך עמוק, שכרגע בכל זאת מקושר אליה.
לפעמים אני לא מאמינה שהיא יכלה להפנות לי כך עורף,. זה כל כך ילדותי ואנפנטלי מצידי לחבר את הכאב אליה, אבל כרגע זה מה שקורה.
וגם- הדף הזה מבלבל אותי, כי אנשי מקצוע שונים מביעים דעות כל כך מנוגדות.
יש שכותבים שהיא כל כך חרגה ועשתה לי עוול קשה,
ויש שמפנים הכל אלי.
אני מניחה שאין אמת צחורה וטהורה, ובכל זאת, איך אותה מציאות יכולה להתפרש כל כך שונה, ע"י אנשים שכלם נשמעים נבונים ויודעי דבר?

_יש שכותבים שהיא כל כך חרגה ועשתה לי עוול קשה,
ויש שמפנים הכל אלי._

<שבעים פנים לתורה> זה מה שאומר המחכימון.

ובאמת , המציאות דומה ליהלום מלוטש שיש לו המון פאות וכל אחת מהן היא הייחודית .
מה שנוצר בינך ובין המטפלת / פסיכולוגית שלך זה פזל מסוים שבחינה אנושית פשוטה זו מציאות שיצרתן ביחד .
מבחינה אנושית פשוטה היה צורך לעבור למטפל/ת אחר/ת מיד כשהייתה ההתאהבות בהתחלה . האם את זוכרת מה הרגשת אז כשהוצע לך לעבור ?

- - בינתיים קרו כל מיני דברים / דרמות שהן בעצם מיותרות , אך כנראה היו בלתי נמנעות - עובדה שכל זה קרה.

זוהי דרך שנאלצת לעבור כנראה עקב היבטים נוספים באישיות שלך.
מה שחשוב זה מה שקורה עכשיו .
עכשיו את מקשרת באופן אותנטי בין הכאב שלך לבין הנטישה של אמך בהיותך תינוקת. עכשיו כואבת לך האמת אשר הייתה מאוד מרה כשהיית תינוקת .
אך אל תתבלבלי !
את כבר מזמן לא אותה תינוקת . מה שכואב כרגע זה כאב עתיק . תני לו לצאת . בכי אותו עד הסוף . אלה הם רשמים אשר מודפסים במוחך תני להם ביטוי . העניקי כבוד לביטוי של התינוקת שהיית את .
אולי תוכלי אפילו , מאחר שהיום את בעצמך אם ועוסקת גם בטיפול , אולי תוכלי להעניק יחס אימהי / טיפולי לאותה התינוקת שהיית ...
כי מאז כבר גדלת ולמעשה יצאת כבר מן המשבר שחוית כשהיית תינוקת . חייך נמשכו ואני מבינה מדבריך שהם התפתחו לכיוונים מצויינים .
כך תוכלי להתקדם מכאן .
בהצלחה

איילת,
איך אותה מציאות יכולה להתפרש כל כך שונה, ע"י אנשים שכלם נשמעים נבונים ויודעי דבר?
ראשית זו לא אותה מציאות אלא פרשנויות שונות לאשר נאמר על ידך.
שנית, כפי שנאמר לך בעבר - העניין כולו בתוכך.

כללי:
הפסיכולוגיה הקלינית היא דיסציפלינה יהירה מאוד במובן זה שמעיזה לחטט בנפשותיהם של מטופלים בתנאי מעבדה פחות או יותר. זאת, תוך נטילת סמכות עצומה על המטופלים, ולקיחת סיכון עצום של השפעות על נפשות המטופלים.
בהחלט כך הוא. אבל ללא הסכמת המטופלים אי אפשר לכפות עליהם דבר למעט במקרים מסוימים שאינם רלוונטיים לדף זה, על אף האוולת והעוול שם.

משום כך, חובת הצניעות והספקנות חלה על הפסיכולוגים הקלינאים!!

נהפוך הוא.
הפסיכולוגיה, כמו הרפואה כמו המתהדרים במדעיות, או רציונאליות - המבקשים להלאים את השכל הישר לשיטתם, כולם טוענים לכתר.
מרגע שעליהם מוטלת האחריות על הטיפול או על הנפש הרכה של המטופל, אשר מאמין כמוהם בעליונותם, או עליונות שיטתם, הפסיכולוגית או כל דיציפלינה אחרת, רפואית דתית וכד', הרי שמתקיים האישור לעליונתם מעצם האחריות שכביכול מוטלת עליהם.

לכן, אותה אחריות המונחת לפתח כל "אנשי המקצוע" בדבר הברייאות או ההבראה הנפשית של המטופלים שלהם - נועדה על מנת להאציל את סמכותם להיות מעל, כביכול יודעים משהו טוב יותר או נכון יותר מהאדם עצמו.

ואין הדברים כך.

לכן, אם את מבקשת אילת להביא את קלונה של הפסיכולוגית הזו בפני עמיתיה, ולהוכיח שאיננה ראויה עוד לחטט בנפשם של אנשים מכיוון שאיננה אחראית מספיק, והראיה לכך היא מה שהיא עשתה לך, הנך משרתת את הפסיכולוגיה הקלינית ונותנת שם תוקף.

עם זאת, האמון שנשבר בינך ובינה הוא גם האמון שנשבר בינך ובין הפסיכולוגים כולם, או כל אלה האמורים לדעת טב ממך מה נכון לך, איך ומתי.

מצד שני, ברצונך הכביר לכפות עליה תשובה או התייחסות, את משתמשת בכוחך, כוח הקורבן.

כך, הנך ממשיכה את ההיאחזות במקום בו כבר מזמן את מבקשת לא להיות: כמהה אל מי שדוחה אותך, מתמסרת אל הבלתי מושג.

תיאורטיקון רגיל יכול לפרסם ספרים על התיאוריות שלו וההשפעה שלו תמיד מוגבלת.
הצביעי על אחד שהשפעתו איננה מוגבלת, למקום, לתקופה, לקהל מסוים.

פסיכולוג קליני עוסק בפרקטיקה ממש. הוא נכנס לקרביים של מטופל מסוים ועלול לשנות לו את החיים.
אף אחד לא עלול לשנות חיים של אף אחד.
הכוונה היא המקסימום הניתן לעשייה.
השינוי לעולם בא מהאדם עצמו - וזה השעור גם לאיילת.

זאת יהירות גדולה שמלווה בסכנה גדולה (כמו מה שקרה לאילת, שהמטפלת שלה גרמה לה לנזק של ממש).
זו יהירות גדולה לטעון שזו סכנה גדולה.
מה שקרה לאילת איננו נזק, כי לא קרה כלום, לא משהו מעבר לכל אחד שהיה מנכיח לאיילת - שהכל בפנים, הכל בתוכה. הפרטים לא חשובים.

איילת,
צאי במחול. שמחי בחייך.
הניחי הכל. כולל את הכתיבה כאן.

חייך חסד מבוקר עד ערב.
ההווה ספון בטוב, בטוב יותר ובמצוין.

תודה רבה.

<שלם>

הרבה חומר למחשבה, תודה רבה, לשניכם, אילת.

אף אחד לא עלול לשנות חיים של אף אחד.
הכוונה היא המקסימום הניתן לעשייה.
השינוי לעולם בא מהאדם עצמו - וזה השעור גם לאיילת.

מסכימה מאד מאד עם דבריו אלה של צפריר שפרון.

_חייך חסד מבוקר עד ערב.
ההווה ספון בטוב, בטוב יותר ובמצוין._
ולגבי משפט זה- האם כונתך שהחיים של כולם הם חסד מבוקר ועד ערב, או שלי ספיציפית?
כאן אני מסויגת- יש כמובן את היופי הבלתי נתפס של החיים, אבל גם הרבה אתגרים, קושי, התעמתויות למנהן ועוד מאבקים שהחיים מביאים אתם.
לא שזה פוסל משהו, אבל גם איני יכולה לחוש כי אני יכולה כל היום לצאת במחולות (לעיתים , כן).

ועוד דבר שרציתי להוסיף-
שלחו לי מהועדה את הטופס לויתור סודיות, מה שאומר שהועדה קבלה את התלונה כדורשת התיחסות מבחנתם.
(נאמר לי שאם התלונה אינה נראת להם על הסף אינם ממשיכים לשלב הבא של ויתור סודיות והעברת החומר לפסיכולוגית).
יש לי עדין רצון לגשר את זה ביננו ולא דרך התלונה.
משהו מאמין שיש לי עוד פתח כזה?
יש מטפלת באלנות שמכירה את שתנו, בזמנו שתפתי אותה והיא עזרה לי.
כדאי לי לנסות לפנות אליה שתגשר ביננו ולמנוע את התלונה?
יש לי גם מחשבה נוספת, שיתכן והפסיכולוגית לאחר המכתב בו הצעתי לה גישור ושאבטל את התלונה, פנתה לעורך דין לתבוע אותי על הטרדות ואיומים.
כך היא מגנה על עצמה בטרם עת.
האם זה שהיא עדין המשיכה לעבוד עם בני, ובכך, היה ביננו עדין קשר טיפולי ,
נותן לי לגטמציה לשלוח לה מכתב מבחינה משפטית? זאת למרות שהיא כבר איננה מטפלת בי אישית?

אילת,
_חייך חסד מבוקר עד ערב.
ההווה ספון בטוב, בטוב יותר ובמצוין.
ולגבי משפט זה- האם כונתך שהחיים של כולם הם חסד מבוקר ועד ערב, או שלי ספיציפית?_

גם וגם.
ראי,
החסד, כל כך מובן מאליו עד כי הוא נסתר.
התבונני וראי.

כאן אני מסויגת- יש כמובן את היופי הבלתי נתפס של החיים, אבל גם הרבה אתגרים, קושי, התעמתויות למנהן ועוד מאבקים שהחיים מביאים אתם.
כל ההסתייגויות, כל הקשיים הם עורבא פרח כאשר מצב הרוח שלך טוב.
וזה - לבחירתך - בכל הנסיבות - תמיד.
רק להסכים.

לא שזה פוסל משהו, אבל גם איני יכולה לחוש כי אני יכולה כל היום לצאת במחולות (לעיתים , כן).
תתחילי (בלעיתים כן).
אז, תוכלי גם לצאת במחולות כשאת לא זזה.
הלב יכול תמיד לחייך למרות שאי לו שפתיים.

האושר אינו תלוי בדבר - רק בנכונות לאושר.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר שפרון, איזה דברים יפים וחשובים כתבת לי, הלואי ואוכל לממשם ואף באופן חלקי.
כל כך נכון, שהאתגרים , הקשיים והעימותים, אינם מטלטלים כאשר יש יציבות פנימית.
כמו סירה שממשיכה לשוט ביציבות ובשקט גם כאשר המים סוערים.
אם היא בנויה היטב, מחומרים טובים ואמידים, גם סערות לא יוכלו לה.
תודה רבה לך!

זה מדהים- קראתי כאן את שתי הפסקאות האחרונות שלי, וזה נראה לי כמו שתי אילות שונות-
האחת- יכולה לראות מלמעלה, להבין משמעויות אמיתיות, לגעת ברוח, וביופי של החיים.
השניה- מתבוססת בבוץ, בועטת, ונאבקת בסיפור שיכול היה להיות כבר חסר משמעות עבורה.
ועדין- הוא בעל משמעות!!!!!
ועדין- היא צריכה את המאבק, כדי להתרומם, כדי לאמר את דבריה, את צדקתה.

כנראה יש בי את שתי האילות, וכך גם אקבל את עצמי.
אעזר בנבונה והחזקה, כדי לחזק את החלשה והילדותית.
אילת.

משהו מאמין שיש לי עוד פתח כזה?
אני מתקשה להאמין, שהרי הצעת לה פעמים רבות לפתור העניין ביניכן.
אבל
_ש מטפלת באלנות שמכירה את שתנו, בזמנו שתפתי אותה והיא עזרה לי.
כדאי לי לנסות לפנות אליה שתגשר ביננו ולמנוע את התלונה?_
אולי כדאי לך לנסות. האם את סומכת על המטפלת באילנות?

_האם זה שהיא עדין המשיכה לעבוד עם בני, ובכך, היה ביננו עדין קשר טיפולי ,
נותן לי לגטמציה לשלוח לה מכתב מבחינה משפטית?_
השאלה לא ברורה. את תמיד יכולה לכתוב לה מכתב שבו את טוענת ש(אולי) עברה על החוק, אם היא באמת עברה על החוק.

אני סבורה שפעלת נכון כשפנית לוועדה. אין פה כל נקמה, אלא פנייה לגוף מקצועי שיברר עניין שחברה בגוף זה סירבה לברר. זה הגיוני מאוד. באי הפנייה יש גם סוג של הלך רוח כנוע. אני רואה בפנייה מעשה בוגר מאוד, ובעיקר הפגנת אחריות כלפי עצמך. את סבורה שהמטפלת נהגה באורח בלתי מקצועי בעליל, היא מסרבת לקחת על זה אחריות. כדי להיות אחראית כלפי עצמך, את פונה לגוף מקצועי שיעזור לך.

עוד משהו.
ואף אחד לא יכול לומר לך שמשהו שהוא בעל משמעות מבחינתך צריך להפסיק להיות כזה. את צריכה לסמוך על עצמך שפעלת כפי שהיה נכון בעבורך, ולא להתנצל על כך.

פניה לוועדה לא סותרת חתירה לאושר והנאה מחייך כפי שהם, וראייה של חסד בחיים.

פניה לוועדה לא סותרת חתירה לאושר והנאה מחייך כפי שהם, וראייה של חסד בחיים.
לדעתי היא דווקא כן, אני חושבת ממ שהמשמעות שאת נותנת לועדה הזו אינה המשמעות שאילת נותנת לה.
אני אנסה להבהיר עצמי, אילת.

אני מציעה לך לעשות תרגיל עם עצמך ולדמיין לכמה רגעים את היום שבו הועדה שולחת לך בדואר, לאחר שהיא תישאלה אותך (הם לא יעשו לכן "עימות" משותף, קחי זאת בחשבון), מעטפה ובתוכה דף ובו מסקנותיה. ונניח שמסקנותיה הן שאכן הפסיכולוגית עברה על חוקי האתיקה ושהתנהגה באופן שאינו הולם, אולי ואפילו ישללו לה את הרשיון. דמייני את עצמך יושבת ליד השולחן וקוראת את הדף הזה. מסיימת לקרא אותו.
מה עכשיו?
איך את מרגישה?
האם זה עונה על הצורך שלך?

אני אחת ממקודם, אני לא פסיכולוגית קלינית, אם כי כן מהתחום הטיפולי (לא בעיסוקי, בהכשרתי- בחרתי לעסוק בדברים אחרים), מבקשת ממך סליחה על המקומות בהם איבדתי סבלנות ובעיקר על טריקת הדלת. ובכל זאת משהו בך גורם לרצות לחזור ולומר עוד משהו ועוד. (אולי זאת ההזדהות ההשלכתית שהיא דיברה עליה. יש בך משהו נורא מתעתע- לפעמים מילים בוגרות ולפעמים היאטמות עיקשת ומרגיזה) אני רוצה לשתף אותך בתחושה שלי, שגם אני קוראת לפעמים את מה שאת כותבת ככמה סוגים של "אילת".

אני גם רוצה לומר לך שכשכתבת על אמא שלך נפער לי בור בנשמה, וכל מה שרציתי זה לחבק אותך. אבל אף חיבוק לא יוכל להחליף את החיבוק ההוא שאבד, חוץ מהידיים שלך, אם תצמיחי אותן מספיק ארוך, כי אז תצליחי סוף כל סוף לחבק את עצמך. וזה אפשרי. אני גם רוצה לומר לך שאהבה הורית פגומה יוצרת משהו כרוני. לכל החיים. צריך לדעת את זה, אפשר לחיות עם זה, אם לומדים (לומדים. זאת עבודה קשה וממושכת) לאהוב את עצמנו, אם לומדים את תמרורי האזהרה הפרטיים. הנה לך, אגב, הסיבה, למה לא הלכתי לעסוק בטיפול. זו הנכות הכרונית שלי. אני לא אהיה מטפלת טובה, בגלל ההיסטוריה שלי, שקבורה לנצח בילדות האבודה שלי.

טפלי בעצמך.
זה מה שאני עשיתי עם עצמי. עם מטפלת טובה ומבוגרת. זה לא דבר שאפשר לעשות לבד, את זקוקה לעזרה, ולמרות כל מה שאמרו פה מעלי, אני כן מאמינה בטיפול פסיכולוגי ממושך.
לא כל פסיכולוג קליני יכול לעשות את זה. לא בלי סיבה בחרתי באישה מבוגרת שנמצאת בתחום עשרות שנים. אדם כזה לא יפול לבורות שמטפל צעיר יותר עלול למעוד לתוכם די בקלות.

טפלי בעצמך. אני לא יוכלה להתחיל לומר לך כמה זה חשוב שתעשי זאת.
יהיו בחירותייך לגבי המטפלת ההיא מה שיהיו.

בוקר טוב.
קראתי כאן את מה שכתבה לי ממ ומה שכתבה אחת, ועם שתיכן הרגשתי הסכמה, למרות שכביכול דבריכן מנוגדים.
שוב, אני מבינה , מה שכבר כתבתי, שהקולות השונים הנשמעים כאן, הם הקולות השונים בתוכי.
ממ, קראתי קצת דברים שלך בדפים אחרים, אין ספק שאת נשמעת מבינת ענין ובעלת נסיון.
את גם מאד צודקת שהמשמעות של הדברים היא בתוכי, ואף אחד לא יכול לסתור אותה.
לגבי השאלה הלא ברורה ששאלתי : שאלתי , האם מבחינה משפטית זה בסדר שהמשכתי לכתוב לה למרות שהפסקתי להיות מטופלת?
האם היא יכולה לתבוע אותי על הטרדה?
ואז הוספתי- שלא לגמרי הפסקתי להיות מטופלת, מכיון שהבן שלי המשיך להיות אצלה, מה שאומר שעדין היה לנו קשר טיפולי.
האם הקשר הזה, נתן לי לגטמציה לפנות אליה למרות שכבר לא הייתי מטופלת אישית שלה?
האמת שלא מתחשק לי להפגש בבית משפט, זה לא יהיה לי קל, מאבק כזה.
אחת- הבאת את עצמך באופן מאד כנה ואמיתי, שתפת בדברים אישיים שלך, כדי לעזור לי, ועל כך תודה רבה.
גם את מאד צדקת לגבי 'האילות' השונות- אני מודעת לכך שיש בי צדדים מאד מנוגדים ושאני יכולה לתעתע.
ומצד שני- למי אין? אולי רק אנשים נורא משעממים, או שנורא שומרים על עצמם מאחורי פאסון תמידי של צד אחד שלהם.
גם את וממ, חזרתן הפעם עם נימה מאד שונה ממקודם. גם אתן נשמעות לי הפעם לגמרי אחרת (לא כותבת זאת כהגנה או כהתרסה, פשוט כך אני מרגישה)
שם המשחק כאן זה כנות, לא?
וגם התרגיל שאחת הציעה לי- תרגיל שכבר ניסיתי ומאד מפחיד אותי- מה שהועדה תחליט יהיה לי לא פשוט:
אם יגידו שלא היה שום דבר משמעותי- שמים אותי במקום קטן ומסכן. ואם מענישים אותה- יהיה לי גם מאד קשה.
ובכל זאת- כרגע זו הדרך שבחרתי, כי אין לי יותר טובה כדי לשקם את עצמי.
תודה לכל המלווים כאן, אילת.

אילת, כשאת חושבת על דברי אחת, הציצי ב מלים הורגות יומן קריאה , שפתחה בשמת. ויש דף נוסף שהיא פתחה משהו כמו סימני התעללות בזוגיות . קשה לחפש עכשיו, כשבאופן הוא די איטי.
האופן שבו אחת מתייחסת לבעיה שהעלית פה מאוד מזכירה את מה שבשמת מדברת עליו כהתייחסות מתעללת.

היא מקטינה אותך, מזלזלת בך.
כשאת לא מסכימה איתה, היא עוברת לאגרסיביות וכותבת ממש באלימות. לדוגמה: תיכנסי בה, תדרשי מהועדה לתקוע לה עם שיפוד מחודד את האחריות שהיא לא לקחה על עצמה בלבן של העיניים ואחר כך תכריחי אותה לבלוע אחד אחד את החרוזים של המחרוזת שהיא הכינה לעצמה והבטיחה לחשוב עלייך. בטיפשותה. אין ספק שבטיפשותה. (זה שהיא פסיכולוגית לא אומר שהיא על- אדם). אבל זה לא משנה. עכשיו שעת הנקמה.
לאחר מכן, היא מאיימת שהיא לא תכתוב בדף יותר.
כשאת לא מצייתת לדבריה היא קוראת לזה היאטמות עיקשת ומרגיזה כלומר, כשלא מסכימים איתה היא לא רואה את זה פשוט כאי הסכמה, אלא כהיאטמות, כעקשות, ו זה מרגיז אותה אישית (מה שמאוד מוזר לאור העובדה שהיא אפילו לא מכירה אותך!). ושימי לב, מדובר פה בנושא אישי שלך, לא בנושא כללי כמו חומת ההפרדה בשטחים. כך שבאמת אין לה סיבה להתרגז כל כך.
ובמקום לקחת אחריות על רצונה לכתוב פה תוך שפיכת אגרסיות, היא מאשימה אותך וכותבת: משהו בך גורם לרצות לחזור ולומר עוד משהו ועוד .

זה מזכיר כאלה שמקללים ומאשימים את זה שקולל על ידם שהוא מאוד מרגיז אותם.

_האם מבחינה משפטית זה בסדר שהמשכתי לכתוב לה למרות שהפסקתי להיות מטופלת?
האם היא יכולה לתבוע אותי על הטרדה?_
את ממש לא עברת על החוק! מה בדיוק עשית? כתבת שניים-שלושה מכתבים ופעם התקשרת למטפלת שאמרה שהיא אוהבת אותך וחיבקה אותך ואמרה שתשמרו על קשר? איפה פה עברת על החוק? זה ממש מטורף מצידה לרמוז את זה אפילו.
זה שהיא היתה עדיין מטפלת של הבן שלך רק מחזק את זה שלא עברת כל עבירה כשניסית לדבר על הטיפול שעברת איתה.

לא נראה לי שיש סיכוי שתיפגשו בבית משפט. אין לה על מה לתבוע אותך. ממש ממש ממש לא.

ממ, ואיך קוראים לזה שאת מקטינה את הנסיון שלי להציג נקודת מבט לגיטימית לא פחות מזו שלך ע"י כך שאת מסמנת אותי כ-לא פחות ממתעללת?

נו, באמת.
את יכולה פשוט לומר שאת לא מסכימה איתי.