[b]בבקשה לא להשאיר כאן הודעות נוספות. סיימנו כאן שנה נוספת, שישית במספר, והמשכנו בדף הפעיל [po]החיוניות שלי[/po][/b]

קראתי בעניין, תודה רבה.
מצחיק לראות את הרגע הזה שבו האינטרסים של התעשייה ולוחמי המזון המזין נפגשים.
מזכיר לי את הרגע שבו גילו לי שלמרצ ולחרדים יש מאבק משותף בפורנוגרפיה. התחלתי להבין אז את המשמעות של קואליציה :-)

לגבי המחקר עצמו - המסקנה הפשוטה שלו היא שברמות נמוכות של צריכה (מה זה כבר 80 גרם גבינה ביום או פרוסה עם ריבה?) בעצם לא קורה שום דבר מהותי לכמה מדדים מרכזיים על פני שלושה חודשים.
אני מתפלאה איך העולם כולו לא המום מזה :-)

הניחוש שלי הוא שהתעשייה מימנה את זה כי היא תחת מתקפה, והיא רוצה שהמוצרים שלה יוכרזו קודם כל כלא מסוכנים, ואפילו מועילים ברמת ה"חטיף".
כך אולי נשכח שבמשך עשרות שנים הם שיווקו לנו את הצריכה הרצויה של המוצרים שלהם כמינימום של שלושה ביום, ועוד בעיקר לילדים, ועל בסיס מחקרים שקריים. אני לא מתכוונת לשכוח להם את זה כל כך בקלות.

גוגוס : הנה לינק אחד לאתר שדיווח על מקורות המימון: https://startsat60.com/health/new-study-reveals-full-fat-cheese-may-actually-make-you-healthier

והנה האבסטרקט של המחקר: http://ajcn.nutrition.org/content/early/2016/08/23/ajcn.116.134932.abstract

[u]רוב האנשים נתקלים במחקרים על תזונה בתקשורת הכללית (ולא בכתבי עת ייעודיים/מדעיים), וברוב המוחלט של המקרים לא מצויין שם מי מימן את המחקר[/u]
מסכימה לגמרי. אני מקבלת שאלות כאלה על בסיס יומי מאנשים שעובדים איתי.
ולפעמים אני תוהה, נגיד שלא היה להם את מי לשאול, הם היו הולכים ובודקים לבד?
לא נראה לי...
ואז, גם אם הם קצת חושדים שמשהו לא בסדר, נהיה למידע הזה אפקט מצטבר בהחלט לא חיובי.

[u]צויין במפורש שתעשיית החלב הדנית עמדה מאחורי המחקר[/u]
וואו, כמה שזה נדיר...
אבל לכי תדעי, אולי רוח חדשה מנשבת והם הבינו שמוטב להיות גלויים מאשר לחכות לשוט הביקורת.
אני מהמרת שזה מאוד מוריד את החשק לבקר ולסנוט, אבל בשביל רוב האנשים זה בכלל לא יעורר עניין וככה הם יוצאים בסדר עם כולם.
צריך איזה מינימום של חשיבה ביקורתית בשביל להבין שאם התעשייה מימנה אז זה חשוד, ולאיזה כיוון. מי שלא פיתח חשיבה ביקורתית אפילו לא ירים גבה מול המידע הזה. זה יהיה לו שקוף לדעתי.

[u]קבוצת הביקורת שלהם היתה משעשעת: הם השוו אוכלי מנה של גבינה שמנה לאוכלי מנה של גבינה רזה , לאוכלי מנה של טוסט וריבה...[/u]
יש לך קישור? כי זה דווקא מעניין מאוד עם קבוצת ביקורת כזו כי היא אוכלת סוכר עם סוכר. והטענה שמתגבשת היום לכדי ממצאים טובים היא שבעצם מה שמעלה את הכלוסטרול ה"רע" הוא הסוכר.

[u]היום כל זה פחות אפשרי בגלל הכורח להצהיר מאיפה הגיע הכסף למחקר[/u]

הבעיה היא שרוב האנשים נתקלים במחקרים על תזונה בתקשורת הכללית (ולא בכתבי עת ייעודיים/מדעיים), וברוב המוחלט של המקרים לא מצויין שם מי מימן את המחקר. הופתעתי לטובה כשקראתי בתחילת השבוע באתר חדשות באנגלית מחקר על כך שלמעשה גבינות שמנות טובות יותר לבריאות מגבינות רזות (מעלות את הכולסטרול 'הטוב'), שזה נתון שיש בו היגיון בפני עצמו - וצויין במפורש שתעשיית החלב הדנית עמדה מאחורי המחקר. (קבוצת הביקורת שלהם היתה משעשעת: הם השוו אוכלי מנה של גבינה שמנה לאוכלי מנה של גבינה רזה , לאוכלי מנה של טוסט וריבה...)

מאי, כל זה נשמע נפלא ממש.
יהיה מאוד כיף אם תעדכני בהמשך איך זה התקדם.

את המאמר קראתי, כמובן. שמחתי גם לראות שהוא תורגם במהירות לעברית.
אין שם שום הפתעה והדברים היו ידועים זה מכבר. מה שזה הוסיף זה את הראיות, אבל מהחומרים שהצטברו כבר לא באמת היה צריך אותם. זה בעיקר נועץ מסמר אחרון בארון הזה.
זה אותו הסיפור של הסיגריות, של קוקה קולה ואחרים, כולם באותן שנים בערך כשאפשר היה לעשות מה שמתחשק.
היום כל זה פחות אפשרי בגלל הכורח להצהיר מאיפה הגיע הכסף למחקר, אבל יש להם דרכים אחרות, עקיפות יותר, כך שהמדען עצמו לא יודע שמי שהעביר לו את הכסף בעצם מנוהל מלמעלה ומאחורה על ידי הגופים האלה.

בדיוק היום, בעודי סוקרת את החומר לקורס החדש בלימודים שלי, שמחתי לגלות חשיבה ביקורתית כבר בהתחלה.
המרצה ביקשה לקרוא מחקר מסוים על השפעות החלב, והפנתה את הסטודנטים לחפש מי מימן את המחקר ולחשוב איך זה השפיע על התוצאות.
למי שקוראת כאן זה בטח נשמע טריביאלי לגמרי, אבל זה תואר ראשון. לחלק גדול מהאנשים שם זה בכלל לא ברור, והיה יפה לראות את המרצה דוחפת לחשיבה ביקורתית. הפקפוק הזה חזר על עצמו דרך החומרים שהיא הציעה בעוד הרבה מקרים אחרים והעלה בי חיוך רחב.

[u]מאיפה בא החשש הזה אם אצל המטפלת היא אכלה כל כך מגוון?[/u]

אני קצת פולניה בקטע הזה (ועוד בלי שום הצדקה גנטית...). בסך הכל הילדים שלי מעולם לא היו צנומים ממש ובוודאי לא סבלו מתת משקל. אולי ספגתי בתת מודע את החרדות של אמא שלי כשהייתי ילדה (אני הייתי בתת משקל חמור כילדה). ואולי סתם אני מכירה יותר מידי ילדים שלא אוכלים כלום כולל כלום וחיים על אורז לבן וסוג ספציפי של לחם כבר שנים ארוכות, והמודל הזה מבעית אותי. אבל ברור שאת צודקת: אין לי סיבה אמיתית לחרדות הללו.

בכל מקרה, דיברתי כבר עם בעלי והחלטנו שהלחם האחיד ייעלם מהבית. נחזור לקנות לחם שאור (זה הלחם של ד"ר מרק עליו כתבתי) ואולי היא תשוב לאכול אותו בנקודה מסוימת. בינתיים היתה לי הברקה וכשהיא ביקשה לחם לארוחת ערב (ברור) טיגנתי לה במקום זה שתי ביצים עם מנה מכובדת של קוואקר בתוכן. היא אהבה מאד, ויש מצב שזו תהיה ארוחת הערב החדשה שלה. לא שייק ירוק, כמובן, אבל לפחות מנת חלבון יפה שאני יודעת בוודאות שאין בה שמץ של סוכר :-)

[u]תבדקי אם צורת חשיבה כזו מקדמת אותך או מדכאת אותך[/u]

מקדמת. האמת שתמיד ידעתי שבלחם קנוי רגיל יש סוכר, אבל איכשהו אף פעם לא הפנמתי את סדר הגודל של הכמויות. ואני הרבה יותר נחרצת (עם עצמי ועם הילדים) אם אני יודעת שארוחה מסוימת היא לא רק חדגונית ונטולת ערך תזונתי, אלא מזיקה ממש.

(ואגב סוכר, יצא לך כבר לקרוא על המאמר שהתפרסם ב- JAMA Internal Medicine וחשף את האופן בו תעשיית הסוכר האמריקאית שיחדה מדענים בשנות השישים כדי שיטו תוצאות סקירה מדעית כך שסוכר יוכרז כבלתי מזיק בעוד כל ההאשמות הבריאותיות יתלו דווקא בשומנים הרוויים? סוקר בהרחבה מאד בתקשורת הכללית, בזכות אלמנט השערורייה - בניו יורק טיימס, למשל, זו היתה הכתבה הנקראת ביותר לפני שבועיים.)

[u]יש לך מקור לכמויות הסוכר האלה בלחם?[/u]
כל חיפוש פשוט בגוגל יביא אותך להמוני תוצאות דומות. בין 3 ל 5, תלוי ביצרן ובגודל הפרוסה (של לחם אחיד).
דברים שיהיה לך קצת יותר קשה למצוא ואולי יעניינו אותך - 5 כפיות בלחמניה פשוטה, 5 בפרוסה של חלה מתוקה, 3 בפרוסה של חלה רגילה, 10 בפיתה.
וכאמור, כל זה רק הסוכר המוסף, בלי הסוכרים של החיטה עצמה.
אם זה לא היה נכון, יצרני הלחם הוא מזמן מגישים תביעה.
את שאר המידע מצאתי במקומות שאני לא זוכרת כרגע, חלקם מאופים (למשל את הפיתה).
הסוכר גורם להכל לתפוח יותר מהר, זה הכל. אפשר לשים יותר שמרים והייצור פשוט מכפיל או משלש או מרבע את הקצב שלו.

[u]בלי לחם שהיא אוהבת היא לא תאכל כלום...[/u]
מאיפה בא החשש הזה אם אצל המטפלת היא אכלה כל כך מגוון?
אפשר להחזיר את החשש הזה אחורה ולסמוך עליה שהיא ילדה בריאה שפשוט נתקע לה התקליט והיא לא תרעיב את עצמה?
לא יודעת, שואלת ברצינות. אני מבינה שלפעמים זה לא פשוט.

בתפוחי אדמה יש עמילנים. בסוף הדרך הם סוכר, אבל זה לפחות לא מגיע עם התוספת של הסוכר הלבן.
ואולי אפשר להתחיל לעשות חצי חצי עם בטטות (נגיד בפירה).

בתפישה שלי, לחם אחיד הוא ממתק (בעייתי מאוד כי הוא לא מרגיש כמו ממתק), וכמוהו גם מרבית הלחמים הקנויים.
זאת אומרת שארוחת לחם היא בעצם ארוחת ממתקים.
תבדקי אם צורת חשיבה כזו מקדמת אותך או מדכאת אותך.

בכל מקרה, בביקורי האחרון בישראל נוכחתי לדעת שהרבה מאפיות מחזיקות לחמי 100% שאור, לפחות באזור תל אביב (מצטערת, לא זוכרת היכן את גרה) ואולי שווה לך לבדוק מה קורה באזור שלך.
המשמעות היא שזה לחם בלי סוכר בכלל, לבד מאלו שנוצרים באופן טבעי מהחיטה. וכדאי גם לשאול ליתר ביטחון במאפייה כי אני מהמרת שלא ירחק היום שבו ירמו לגבי זה, כמו התרמית הגדולה של הקמח המלא, שעדיין מתקיימת (כותבים "קמח מלא" על מוצרים שיש בהם למעלה מ 50% קמח מלא, וגם לגבי השאלה מה זה "מלא" יש מחלוקת, כאילו שזה באמת מסובך...).

מניסיוני, כאשר מתחילים לקנות מוצר מאוד יקר (וכאלה הם לחמי השאור) מתחילים להתקמצן עליהם :-)
בצדק...

[u]מי שרגיש לסוכר פשוט נהיה תלוי בלחם לגמרי כי הוא לא יקבל בקלות כזו מקורות סוכר אחרים.[/u]

יכול להיות שעלית על משהו. היא באמת אוהבת מתוק מגיל קטן ולכן אני מקפידה במיוחד לא לאפשר ממרחים מתוקים, עוגיות, וכו'. יש עוגות ביתיות מידי פעם, אבל בטעמים 'מבוגרים' (קינמון, קפה...) שהיא לא אוהבת. המקור היחיד הקבוע שלה לסוכר הוא תרכיז תפוחים טבעי לגמרי שהיא מקבלת מדולל מאד בכמויות מוגבלות (וכשאני מנסה להפסיק גם את זה - יש לה עצירות...). יש לך מקור לכמויות הסוכר האלה בלחם? כי זה הרבה יותר ממה שיש בעוגות שאני אופה, למשל :-)

לגבי דרכי התמודדות, בדרך כלל כשאני מחליטה שמאכל מסויים 'משבש' אני פשוט מעיפה אותו לגמרי מהבית, לפחות לתקופה. אף אחד אחר פה לא צורך לחם אחיד דרך קבע, כך שזה לא בעיה גדולה. אני מניחה שבאיזשהו מקום אני פשוט חוששת שבלי לחם שהיא אוהבת היא לא תאכל כלום...אולי אצליח לשכנע את בעלי לחזור לאפייה בבית. לפחות זה קמח מלא, ואני יודעת בדיוק מה יש בזה. מצד שני, על אף שאני לא משוללי הלחם לגמרי, מבחינתי ארוחת לחם אחת ביום זה די והותר. אבל עד כמה זה יהיה שיפור אם נתפטר מהלחם והיא פשוט תאכל תפוחי אדמה במקום? (ארוחת צהרים היום: תפוח אדמה מבושל, מרוסק עם שמן זית. כפית וחצי סלט ירקות. היא 'שבעה'.)

אגב, היתה תקופה שהיא אכלה לחם של ד"ר מרק ובאמת אכלה כמויות קטנות יותר, אבל חשבתי שזה פשוט משום שהוא משביע יותר.

תודה על שהגבת למרות קוצר הזמן :-)

הי מאי יקרה,
רק בקצרה הפעם, כי הזמן, את יודעת...
בכל פרוסה של לחם אחיד פשוט יש בין שלוש לחמש כפיות סוכר, וזה לפני שספרנו את הפחמימות שבחיטה עצמה, שבסוף הדרך נהיה גם הוא סוכר כזה.
מי שרגיש לסוכר פשוט נהיה תלוי בלחם לגמרי כי הוא לא יקבל בקלות כזו מקורות סוכר אחרים. ללחם הזה יש לגיטימציה, הוא כאילו אוכל, אבל מי שרגיש פשוט נהיה תלוי וזה כל מה שהוא רוצה.

להמון ילדים התהליך הזה של הצטמצמות ללחם קורה בסביבות גיל שנתיים. זה ממש תהליך מוכר ורווח מאוד. לא חייבים לקבל אותו, כי הוא מתרחש בגלל החשיפה למשהו שנראה כמו אוכל אבל הוא לא בדיוק כזה. בעולם נורמלי הבת שלך לא היתה נתקלת לעולם בערימת סוכר כזו על בסיס יומי.
יש ילדים שהגוף שלהם מתמודד עם זה יפה מאוד, ויש כאלה שפחות ויש כאלה שממש לא.

זה לא יהיה שונה בהרבה מילד שרוצה זמן מסך בבוקר, ואז בצהריים ואז בערב :-)
זה דבר לא נורמלי לגוף שלנו.
יש ילדים שלא נהיים תלויים במסכים למרות החשיפה, יש כאלה שמעט או בינוני ויש כאלה שאי אפשר לנתק אותם מהמסך בלי מאבק.

קשה לי להמליץ לך כאן מה לעשות כי אני לא בטוחה שהדרך ההורית שלנו כאן דומה, אבל אני משאירה כאן את זה כחומר למחשבה בינתיים.
תוספת קטנה - אצל מי שרגיש, סוכר כזה ישבש בקלות את הרעב, את השובע, ואת זמני האכילה וכמויות האכילה. התחלה של תשובה אפשרית לשאלה איך היא רעבה רק בבוקר למשל.

[u]מה אני מגדלת - ילדה הולנדית?[/u]
יש שני דברים חשובים שאפשר לעשות בנידון. אחד, פשוט להבין שילדים משנים את טעמם כל כמה זמן ומה שהיא מעדיפה עכשיו יכול להשתנות (ולהתרחב) בעתיד.
הדבר השני שאני תמיד ממליצה זה לשבת לאכול ביחד עם הילד בכל ארוחה בבית וככה כשהוא רואה את ההורה (ואם יש אחים נוספים אז גם מצויין) אוכל ירקות ונהנה עד השמיים זה מעורר את סקרנותו.

השנה, בת השנתיים וחצי שלי, שחזרה עד היום כמעט בארבע, חוזרת הביתה באחת (יש!) ופתאום אני אחראית לכל הארוחות שלה, במקום משפחתון תמ"ת באמת מעולה, כולל מהצד התזונתי.

התפריט שלה, איך לומר, מפליא אותי.

הגברת קמה בחמש בבוקר בערך, ועד שמונה (שעת תחילת הגן) בדרך כלל אוכלת שתי פרוסות לחם עם חמאה או אבוקדו או גבינה ועגבניה. מתעקשת על הלחם (הרגיל לגמרי. לא אוהבת מלא)

לגן - כריך, באותו ממרח כמו הבוקר בדרך כלל. פרי/ירק שאני שולחת איתה חוזרים כלעומת שבאו.

ארוחת צהרים - ראשית, היא לא רוצה לאכול... (איך היא לא רעבה?) כשכבר מסכימה לאכול, אוכלת כמות מזערית, או שאנחנו מתפשרות על...עוד כריך, הפעם עם סלט ירקות של עגבניה+מלפפון+ שמן זית. ככלל, היא מוכנה לאכול פחמימות ריקות (קוסקוס ופתיתים, גם מקמח מלא) תפוחי אדמה, אפונה, וקצת עוף. לפעמים שעועית ירוקה/צהובה. אם אני מגישה מרק עוף, למשל, היא פשוט מוציאה את הגזר והקישואים מהצלחת...(כן, אני יודעת שצריך לטחון, אבל יש לי הרגשה שהיא תתייחס בחשדנות למרקם).

ארוחת ערב - או שלא אוכלת בכלל, או שמבקשת...עוד לחם. אם לא היה בצהרים אני בדרך כלל נותנת. אם היה, היא נדרשת למצוא תחליף: קצת אוכל מבושל, או פרי.

אין מריבות גדולות סביב האוכל, בכלל היא ילדה די נוחה. אבל בסוף היום אני מסכמת מה היא אכלה וזה פשוט לא הרבה, ביחס למה שאכלה שנה שעברה או מה שאחיה אכל בגילה - בוודאי שלא. מצד שני, היא אחוזון תשעים בערך - לא בדיוק חשש לאנורקסיה...(בגובה ובמראה הכללי, וגם בהתנהלות, היא כמו ילדה בת ארבע) אבל אני לא מבינה מה קורה פה. למה אצל המטפלת היא אכלה הכל? למה היא רעבה כמעט רק בבוקר? ואיך יכול להיות שמבחינתה אפשר להתקיים על לחם עם חמאה וכוסות חלב? מה אני מגדלת - ילדה הולנדית? :-)

מצוין, טלי! טוב לשמוע את הבשורות שלך.

[u]אוכלים גם פירות וירקות במהלך היום בכמות לא זניחה ולפעמים גם ביצים קשות.[/u]
יפה!!!

טוב, אני ממש שמחה שסיפרתי פה, כי מסתבר שאכן אוכלים גם פירות וירקות במהלך היום בכמות לא זניחה ולפעמים גם ביצים קשות. בנוסף כמה פעמים בשבוע גם בייגלה או ממתק אחר.
בכל זאת, היום הבאתי ארוחת צהריים לדרך הבייתה והיא נאכלה בשמחה רבה וכשחזרנו מסיבוב סידורים ישב לאכול עוד משהו ביוזמתו. זה כבר יותר מה שאני רגילה...

[u]קהל שבוי[/u]
אין לו את הפונקציה הזו )-: אבל זו סיטואציה נקייה יחסית מהסחות דעת אז מקווה שאם מסתתר שם רעב הוא יאכל.
גוגוס, תודה על הרעיון. חשבתי על אגוזים ופסלתי מתוך מחשבה שזה עלול להיות הקש שיעורר את הגננת לפעולה (ואני גם רוצה שהוא יוכל לתת לילדים אחרים אם יבקשו בלי לפחד שאולי אסור להם), אבל חלבה או מרציפן ביתיים אולי ילכו טוב.

[u]אולי גם אביא משהו איתי לאיסוף מהגן, שיאכל בדרך.[/u]
זה עבד אצלי טוב.
ונהניתי מכך שהיה בידי "קהל שבוי". :-)

נשמע מצוין, טלי, ואני מאוד מחזקת את הדברים של תפילה.
גם אני ביליתי המון בגנים וזה נכון. הרבה פעמים יותר מכריך אחד, והמון פעמים תוספות מסוגים שונים שאף אחד לא סופר בתור אוכל (ואולי בצדק?). בחורף יש לא מעט תה ממותק בהרבה סוכר, שגם הוא נותן תחושת שובע מזויפת.

אגב תמרים, לא יודעת אם זה יעבוד, אבל אני מציעה לך למלא אותם בשומן כדי לאזן את הבוסט של הסוכר.
הכי חביבים עלינו: פקאנים בפנים, או ממרח חלבה בייתי בגוש יציקתי כזה.
גם מרציפן בייתי בגוש פנימי בתמר יעבוד היטב.

[u]אם כאן או לפתוח דף חדש.[/u]
לדעתי אם אין לך חשק מיוחד אז אפשר להמשיך ומקסימום לפצל אם יעלה הצורך (או החשק).

גוגוס ותפילה, שתיכן הפלתן לי אסימונים.
באמת שמעתי ממנו מדי פעם על אכילה של דברים נוספים, ולא החשבתי את זה כי זה נראה לי משהו שבוודאי לא קורה כל יום, אבל לא בטוח בכלל, הא?
אדבר עם הגננת ובמקביל אשים לו קופסת תמרים בתיק ואציע לו יותר במהלך היום. אולי גם אביא משהו איתי לאיסוף מהגן, שיאכל בדרך.
חוץ מזה, זו מן תקופה מעצבנת כזו עם הפירות. אני מתקשה כבר למצוא פירות קיץ טובים וגם אין עדיין פירות חורף טובים. זה משהו שהוא אוכל הרבה בדרך כלל אז אולי גם משפיע.

[u]אחרי שאכל מהבוקר כריך ואולי גם פרי.[/u]
טלי,
כמי שעובדת יומיים בשבוע בגן, הייתי בודקת אם חוץ מהכריך (לפעמים יותר מאחד) ומהפרי לא קיבל גם בייגלה/ ביסקויטים ושות'.

בטח להמשיך.
השאלה היא אם כאן או לפתוח דף חדש.

גם אני בעד להמשיך את הדף.
הרי חיוניות זה לא משהו להפסיק (:

יופי, בינתיים אנחנו ארבע :-D

טלי, משהו קטן על רעב (שמתאים גם לצמא) - זה לא דבר קבוע.
כלומר, אפשר בקלות להרגיל את הגוף (גם בלי שום כוונה בכלל) לבקש פחות אוכל או מים. ואפשר גם להרגיל ליותר וגם להמון.
אז נראה לי שווה לשים לב שם שלא מתרחש תהליך כזה של צמצום הדרגתי שעובר איזה קו בסופו של דבר.
יכול להיות שזה ילד ששווה להציע לו יותר, אולי אפילו תוך כדי עשייה של דברים אחרים כמו משחק בחוץ, למשל.

אצלי הילדים באופן קבוע מעדיפים שאשלח פחות אוכל. אני שולחת יותר ומזכירה לאכול כמה שמתחשק.
ברוח הזו אולי כדאי כן לשלוח איתו קופסה קטנה לארוחה נוספת, להזכיר לו בבוקר שיש ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה.
אולי הוא יגלה שלא חסר לו זמן משחק, או שהוא כן רעב :-)

אני אשמח שהדף ימשיך, פה או בחלק חדש.
ועידכון בעניין האוכל בגן - שאלתי את הילד מה דעתו והוא ענה בנחרצות שאם הוא יצטרך לאכול פעם נוספת מלבד בארוחת עשר, זה יפריע לו לשחק. אז סבבה. בינתיים שיחררתי את הלחץ שלי שהוא יאכל בבוקר אם הוא לא רעב ואתעניין שוב בקרוב אם הוא רוצה אוכל זמין בתיק שלו בגן.
עוד קטע מוזר זה שהוא חוזר הביתה בשעה 14:00, אחרי שאכל מהבוקר כריך ואולי גם פרי, ולא ממש רעב לארוחת צהריים. אני מרגישה כאילו חזרתי לתקופה הזו בהנקה, שאין להם סבלנות לאכול כי יש יותר מדי דברים מעניינים לעשות P-:

[u]וכל שנה הוא מתמלא ואף נהיה כבד למדי.[/u]
נראה שכבר ענית בעצמך. :-)

לפתוח. אני אולי לא משתתפת פה הרבה אבל קוראת קבועה של הדף.

בטח שלפתוח!

<מצביעה בשם הרוב השקט עד דומם>

מה אתן אומרות, נהיה פה עוד שנה? נשאר לנו עוד מה להגיד?
אני מתלבטת אם לפתוח דף חדש בראש השנה, כמו שאני עושה כמעט כל שנה.
כל שנה אני אומרת שדי כבר, נגמר וזהו ולא צריך עוד אחד. וכל שנה הוא מתמלא ואף נהיה כבד למדי.
השנה אני לא בטוחה...

אנחנו עוד כאן בכלל? לפתוח? להמשיך בקיים?

[u]מה בקשר לסוכר פאנלה בהשוואה לסוכר חום "רגיל" או לבן?[/u]
אני מעריכה שזה כמו עם סוכרים אחרים ואת יכולה לראות את זה בשורה למטה של התכולה - הסוכר הוא סוכר פשוט וזה חלק הארי של המוצר. לצד זה, כמו במוצרים אחרים, יש טיפה רכיבים תזונתיים עם ערך כלשהו.
האם זה עדיף? כן. האם זה שווה את הכסף? זה אישי.

[u]להכין את השייק בגרסתו החדשה, למזוג לגברת הקטנה ואז להוסיף לבלנדר עוד כמה ירוקים לטובת שאר הסועדים.[/u]
זה קצת בעייתי כי המכשיר מחמם. כששמים עלים נדרש ממש עוד סיבוב רציני של טחינה.
אבל בינתיים קרה משהו חדש ודי מדהים.
אני והאיש שוחחנו אתמול בלילה על המצב. הסכמנו שיותר אנחנו לא אומרים לה מילה על שתיית השייק או הקצב שלו.
מה קרה? היא בלעה אותו לגמרי, ואפילו במהירות יחסית.
מה שנקרא - לאלוהים פתרונים.

בכל אופן, זו התוכנית כרגע - להכין שייק רגיל, להגיש לכולם, והיא תשתה כמה שבא לה בלי שום התערבות שלנו. זה לא כמה שהוא ירוק, להערכתי. זה כמה שהיא רעבה.
בתכלס, זה מה שהיה צריך לקרות מלכתחילה. נשאבנו בטעות לזרם פעולה לא מוצלח ולכן לא מפתיע שזו היתה התוצאה שלו.
אחד הדברים הכי מגניבים במשפחה שלי זה שהכל (כמעט?) הפיך ונורא קל לסובב דברים אחורה.
האמת, רווח לי. ותודה על התמיכה. מעצם הכתיבה בסוף ראיתי עוד אפשרות שהיתה מונחת מתחת לאף - לשחרר :-)

תפילה, ממשיכה להקשיב לך לגבי ארוחות הבוקר.
שמחה שאת מכירה את דפוסי הפעולה שלך ומזהה את מקור הרתיעה. ותפוחים אפויים זה אחלה ממש!

ציל[u] צול _[/u]אני מציעה [po]לך [/po] :-)
להכין את השייק בגרסתו החדשה, למזוג לגברת הקטנה ואז להוסיף לבלנדר עוד כמה ירוקים לטובת שאר הסועדים.

בעניין הצעתך אליי: היא מרתיעה אותי קצת מטעמים לוגיסטיים, אבל ראיתי כבר לא מעט פעמים, שברגע שאני נותנת לרעיונות כאלה להתבשל קצת בראש ומבררת ביני לביני איפה נקודות הקושי המעשיות, אני מצליחה למצוא התאמות ולהכניס מנהגים חדשים ומוצלחים לשגרה.
וחשבתי גם על רעיון נוסף - להכין בבקרים, בייחוד כשילך ויתקרר, תפוחים "אפויים" במיקרו כמו שלימדה [po]הולכת והרוח בפניי[/po]. ולתת כבחירה על השולחן.

מגניבה שאלה בקשר לנושא קודם:
מה בקשר ל{{}}[url=http://www.cacaotv.co.il/product-page/37d3902a-de42-91b7-77a7-8c0c12dee7fd]סוכר פאנלה[/url] בהשוואה לסוכר חום "רגיל" או לבן?

[u]יש גם יתרונות ליחס הנוזלי למדי לכללים שרווח פה.[/u]
בטח. ואשתף אותך שאני לגמרי מנצלת את הישראליות שלי כאן.
יש פה כל כך הרבה כללים...
אני מצייתת מאוד בחופשיות, ולפי השאלות של הורים אחרים אני מבינה שמה שאני עושה הוא בלתי נתפש וכמעט אנטי תרבותי.
אבל זה במקומות שאף אחד אחר לא נפגע חוץ מהמערכת (וגם זה, רק רעיונית ורק לתפישתה) ואני ממש לא מצליחה להבין למה אני ה"אמיצה" היחידה.

צלי, תודה על הרעיון. אחשוב על זה ואולי גם אשאל אותו מה דעתו.
יש לי הרגשה שזה לא משהו שמציק לו ברמה שהוא יפסיק את הפעילות שהוא עסוק בה בשביל ללכת לאכול, אבל מצד שני גם אם הוא יממש את זה פעם בשבוע, אז למה לא.
למרות שארוחת העשר משותפת ובעיקרון לא אמורים להביא אוכל אחר, שמתי לב הבוקר שחלק מהילדים כן מגיעים לגן עם אוכל וזה התקבל ממש בנונשלנטיות, אז אני מעריכה שלא תהיה בעיה.
כנראה שיש גם יתרונות ליחס הנוזלי למדי לכללים שרווח פה (-;

ניסיתי לדבר עם המורה ולא נמצא פתרון. בנתיים לא המשכתי הלאה. כן, אני מעודדת לעקוף את המערכת בענין הזה (ובעוד כמה), ברור שהכללים לא הגיוניים.

ניסית לדבר עם מישהו בבית הספר? שהם יעזרו אולי למצוא פתרון בעצמם לאיפה היא יכולה כן לאכול משהו קטן.
ואני בעד להגניב החוצה, להתרחק ממי שמשגיח ולאכול.
מה שכן, נראה במקרה כזה חשוב להסביר לילדה שלמרות שנדרשת פה התנהגות בניגוד לכללים, הבעיה היא בכללים ולא בהתנהגות שהיא נאלצת לנקוט.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

נכון, זה ממש מבאס. יש לך רעיונות איך אפשר למזער נזקים? הגדולה הציעה לקטנה שיטה של רמאות שהיא נוקטת בה לפעמים: שקית עם פרי חתוך או אגוזים שמגניבה לכיס בהפסקה השניה ומנשנשת בסתר...

דוגמה טובה לדרך שבה מסגרות נוקשות משבשות לנו את האכילה.
לא כולם נפגעים מזה ויש אנשים שזה אפילו מתאים להם יופי (להערכתי אלו בעיקר האנשים שהשעות הללו מתכתבות היטב עם השעון הביולוגי שלהם). אבל לדעתי לרוב האוכלוסייה זה ממש דופק את הקשב.
את יודעת איפה רואים את התוצאות המזיקות של זה? כשילדים פתאום נפלטים מהמסגרות הללו. נהיים סטודנטים אחרי שנים של בית ספר או צבא ומתחילים לאכול בלי קשר לכלום.
אחר כך לוקח המון זמן להבין איפה הבעיה וגם לסדר את זה מחדש.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אצלנו בדיוק אותו דבר עם הבוקר. הגדולה אוכלת והקטנה לא רעבה. הרבה פעמים יוצאת לבית הספר בלי אוכל בכלל אבל אז צריכה לחכות עד עשר ועשרים - רק אז אוכלים. גם בהמשך היום לא פשוט. כי היא אוכלת מעט, וירקות ופירות, ואחרי שעתיים רעבה שוב. אבל הם לא מסכימים שיאכלו יותר. בהפסקה אסור להוציא אוכל. אוכל זה רק בכיתה ואת הכיתות נועלים.

[u]הארוחה הבאה בגן היא בסביבות עשר, והוא יהיה רעב לפני כן.[/u]
טלי, כשהילדים שלי היו בגילגן הם היו לוקחים איתם קופסה קטנה עם משהו טעים. תמרים, חתיכת פרי וכו'. זה בעצם היה חלק של ארוחת העשר שנארז בנפרד בקופסה קטנה.
סיכמנו עם הגננת שהם יכולים לגשת לתיק שלהם ולנשנש את זה והבטחנו שזה יהיה מזין ולא חטיף או ממתק.
להגיד לך שזה שימח את הגננת? לא. אבל זה עבר.
הסברנו שהם שותים בשעה מוקדמת שייק ונהיים רעבים יותר מוקדם מילדים שאוכלים דגנים בבוקר וחשוב שיהיה להם משהו איתם.

[u]היא פשוט לא רעבה בשעות האלה.[/u]
יש לנו ממש אותה בעיה.
בשעות שלפני שיוצאים מהבית הוא עוד לא רעב אבל הארוחה הבאה בגן היא בסביבות עשר, והוא יהיה רעב לפני כן.
בינתיים אני מעודדת מאוד מאוד לאכול ארוחת בוקר בכל זאת, או שולחת פרי שייאכל באוטו (גם שם, לדעתי זו אכילה יותר משעמום קל ולא מרעב), אבל זה בהחלט שיבוש.

אז ככה...
היום היה סבבה. חתכתי בחצי את כמות הירוקים. שכחתי לשים תמרים. בכל זאת יצא אחלה.
שאלתי אותה מה דעתה והיא אמרה שזה בסדר.
הזכרתי לה שאנחנו נשפר עד שיהיה לה ממש טעים. אמרתי לה שחשוב לי שהיא תאכל בשמחה ולא סתם כי "זה בסדר".
מבחינתי "זה בסדר" זה בסדר באופן חד פעמי או מדי פעם. כי באמת לפעמים לא יוצא לי מי יודע מה ואין לי שום כוונה לזרוק את זה רק כי לא יצא נורא מוצלח. זה נכון כמובן גם לשאר הארוחות.
אבל זה לא מה שאני רוצה שיהיה על בסיס קבוע, מן אכילה במשיכת כתפיים כזו.

מה אמרה הגברת? אמא, את יכולה להשאיר את זה ככה.
אז כנראה שזה יותר מרק "בסדר" אבל אולי היא לא היתה במצב רוח נלהב במיוחד :-)

מה שעוד הסתבר (לא בדיוק הסתבר, אני כבר יודעת את זה אבל כאילו שכחתי) זה שהיא פשוט לא רעבה בשעות האלה.
היא נאלצת לאכול כל יום בערך שעה לפני שהיא תהיה רעבה בגלל בית הספר. זה ממש סוג של תקלה בעיניי ושיבוש רציני למנגנון שדווקא יושב אצלה ממש טוב.
אז ביני לביני אני מתחילה לשקול לשחרר אותה בכלל מארוחת בוקר. כל יום מביאים להם לכיתה ארגז עם תוצרת חקלאית טרייה ואני יודעת שהיא אוכלת מזה בשמחה, אפילו שהרבה פעמים זה עגבניות או גזרים ולא תמיד פרי מתוק.
אז יכול להיות ששווה פשוט להשאיר לה לבחור כל בוקר מה מתאים לה לעשות.
אני כן אכין שייק, וכן אגיש לה אותו, אבל אולי לא חשוב שהיא תאכל.
החל משנה הבאה כבר אין ארגזים אז זה יותר מסובך אבל נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו.

תפילה, אני מציעה לך לשקול להמשיך להגיש לשולחן גם דברים שאת יודעת בוודאות שלא ייאכלו. להגיש מה שהם אוכלים, ולצד זה להמשיך להניח שם פירות חתוכים ואגוזים.
קודם כל, זה משאיר בתודעה שזה אוכל, ושזה אוכל רלבנטי לארוחה בשעה הזו.
מעבר לזה, יכול להיות שיגיע יום שבו מישהי מהם יאכל קמח וסוכר וגם פרי. כי האמת, זה די מגניב ביחד.
וממה שיישאר תכיני לעצמך את השייק שלך :-)

בטוחה [u]שתחזרי לעדכן איך הולך עם זה בהמשך.[/u]
:-)

[u]אם היא תקבל ארוחת בוקר אחרת שתשמח אותה מאוד (פירות ואגוזים) אין מצב שהאחים שלה יסכימו לשתות שייק ירוק. זה טעים להם, אבל בטח שפחות מפירות סתם ככה.[/u]
מדהים איך שדברים מתגלגלים... הרי זה כאילו אני כתבתי את המילים האלה רק בשינוי של המאכלים המוזכרים.
אלא שאצלי הולכים על ארוחת הבוקר הזבלית... (חוץ מהקטנה שאני עדיין מצליחה לרוב - טפו - לתזמן את הגעתה למטבח לאחר שאחיה חיסלו את מנת הקמח-סוכר שלהם, וכך היא מתחילה את הבוקר בהנקה בחדר ההורים ויורדת למטבח לקבל איזה פרי וממשיכה לשייק ירוק.)
מנסה לחשוב אם גם אצלי יכול לצוץ פתרון מוצלח שעד כה [u]המערכת שלי בכלל לא רשמה לפניה_ לטובת הקטנה וגם לטובת הגדולים, לפחות אלה מביניהם שהיו נכונים לפתוח את הבוקר ב{{}}_פירות ואגוזים או אפילו דייסה כלשהי[/u].

[u]במקרה הזה אני חושבת שהיא היתה ממש שמחה לשייק פירות. פשוט לא בא לה על הירקרקות.[/u]

הבנתי:) מקווה שתחזרי לעדכן איך הולך עם זה בהמשך.

מבינה מה את אומרת. במקרה הזה אני חושבת שהיא היתה ממש שמחה לשייק פירות. פשוט לא בא לה על הירקרקות.

אני מבינה שכבר מצאת פתרון שאת מרוצה ממנו אז סבבה.
אבל סתם ככה חשבתי שיש עוד אופציות למקרה שלא יצליח - שהיא תאכל פירות שלא חתכת, אלא למשל בננה או תפוח שלא מצריכים הרבה התעסקות. או שהיא תאכל כמה אגוזים ליד השייק, סתם כדי לתת לה תחושה שהיא מקבלת משהו שונה ולעיס, אולי חלק מהבעיה היא שהיא רוצה ללעוס משהו?

[u]ולמה בעצם שלא יאכלו פירות ואגוזים בבוקר?[/u]
אכן, אין ירוק. וזה נורא חבל לי כי אחרת הירוק היחיד הוא חסה בסלט אחרי הצהריים. אין אצלנו ירוקים אחרים וזה נראה לי שווה גם בכלל, ולבוקר - במיוחד. בוסט רציני של ויטמינרלים.
מעבר לזה, זה הרבה יותר התעסקות בשבילי לחתוך פירות לכולם במקום לזרוק צ'אנקס גדולים לויטמיקס וזהו.
וגם אין מצב שאני והאיש נוותר על זה, כך שאני אצטרך להכין שתי ארוחות בוקר וזה פשוט... לא יקרה :-)

האמת היא שאם לכולם היה נמאס היה לי קל בהרבה לשחרר את זה. פירות ואגוזים או אפילו דייסה כלשהי זה אחלה ארוחת בוקר. אבל כולם שותים את זה ממש בכיף חוץ ממנה אז לא מתחשק לי שהיא תכתיב את הטון.
אני רוצה לכבד את הרצון שלה בלי לתקן משהו שלא מקולקל :-)

[u]אם היא תקבל ארוחת בוקר אחרת שתשמח אותה מאוד (פירות ואגוזים) אין מצב שהאחים שלה יסכימו לשתות שייק ירוק. זה טעים להם, אבל בטח שפחות מפירות סתם ככה.[/u]

ולמה בעצם שלא יאכלו פירות ואגוזים בבוקר? נכון שאין בזה את הירוק אבל לדעתי זו עדיין ארוחת בוקר מעולה ואולי אחרי הפסקה עם השייק הם ירצו בעצמם לחזור לזה כשיראו אתכם שותים. גם לי קורה כל כמה זמן שאני מרגישה שנמאס לי מארוחת הבוקר הרגילה שלי פשוט כי זו הארוחה שהכי חוזרת על עצמה כל יום, ואני ממש מרגישה קרייבינג למשהו אחר, לפעמים מלוח לדוגמה (בדרך כלל אני אוכלת בננה ואגוזים). כשאני מרגישה שנמאס לי ממש קשה לי להכריח את עצמי לאכול את מה שאני בדרך כלל אוכלת, אפילו אם זה בריא יותר.

משתפת פה בתהליך קטן שאנחנו עוברים כרגע בנוגע לארוחות הבוקר שלנו, אולי יועיל גם לאחרות כחומר למחשבה.

קטנתי כבר הרבה זמן לא נהנית מהשייק הירוק בבוקר. יכול להיות שהיא פיתחה טעם אחר, ויכול להיות שאני העמקתי את הטעם הירוק של השייק ואפילו לא שמתי לב. ואולי שניהם.
ניהלנו מאבק על זה המון זמן. חלק מהקושי שלי לשחרר היה כפול:
1) אם היא תקבל ארוחת בוקר אחרת שתשמח אותה מאוד (פירות ואגוזים) אין מצב שהאחים שלה יסכימו לשתות שייק ירוק. זה טעים להם, אבל בטח שפחות מפירות סתם ככה.
2) במחשבה שלי זה מה שהיה - שאם אני משחררת אותה אני משחררת את כולם.

המערכת שלי בכלל לא רשמה לפניה אופציה שלישית, שזה לשנות את השייק. להשאיר אותו ירוק, אבל פחות, ואולי עם תוספת של תמרים שאני אף פעם לא שמה.
היה לי כל כך חבל לגרוע משהו מהתזונה המעולה של שאר המשפחה בבוקר, עד שלא ראיתי אפשרויות טובות ומספקות שהיו שם כל הזמן.

היום בבוקר שוחחתי איתה על זה ואמרתי לה שאנחנו נשפר את השייק עד שהוא יהיה לה טעים שוב.
היא שאלה בחוסר אמון מה אם זה לא יהיה לה טעים אף פעם, אפילו עם רק מעט ירוק.
עניתי לה שנראה כשנגיע לזה ובינתיים שתנסה להישאר איתי בהתנסות הזו עם ראש פתוח.

המחשבה שלי היא לעבוד בניגוד להיגיון.
לא להוריד כל פעם עוד טיפה, אלא להוריד בבת אחת לממש מעט ירוק, שיהיה לה טעים במהירות ויחזור לה האמון באוכל הזה (בשאיפה), ואם אני ארגיש שזה מתאים אז אחרי כמה זמן לחזור ולהוסיף לאט לאט עוד קצת.
להשאיר כרגע צבע ירוק, וטעם כללי עם השפיץ הירוק ושלא יהיה רק מתוק.

נראה איך זה יתקדם, אבל לעת עתה אני בתחושת רווחה גדולה שלא "נאלצתי" לוותר על משהו שחשוב לי והצלחתי לראות את האופציה הזו.
פעם הבאה - יותר מוקדם :-)

קרן, אני מציעה לך מה שהצעתי לעצמי :-)
לעשות בצורה נעימה מה שאת יכולה כדי לתמוך בקהילה ולייצר שינוי, ולצד זה - פשוט לשחרר.

בעיניי אלו טחנות רוח. ואני לא בטוחה שאת רוצה להיות דון קישוט, ובעיקר כאשר אין לך אפילו סנשו פאנשה לצדך.
זה העולם, בזה אנחנו חיים.
הגישה שלי הלכה ככה - בבית יש רק דברים טובים כדרך שיגרה. מדי פעם אני קונה בעצמי דברים שאני לא שלמה איתם אבל אתמוך בכל הורה שלא עושה את זה.
בחוץ אני לא מתעסקת. לא מוכנה לכלות את ימיי על המלחמה הזו, שלדעתי אין שום סיכוי לנצח בה. אני אומרת כן בשמחה לדברים שאני לא נלחמת בהם, או פשוט שותקת מול הבחירות של ילדיי. לא שתיקה אגרסיבית אלא שתיקה אמיתית, נטראלית.

כן אפשר לעשות שינוי ולהוסיף עוד אופציות וידע. אבל הסוכר כאן להישאר. הוא פתרון יותר מדי נוח ליותר מדי דברים, חלקם אפילו לא קשורים לאוכל.
במקום לחגוג בצורה מלאת תוכן ועשירה, כל מה שצריך זה להכין עוגה... ועוד מקבלים על זה מלא קרדיט והערכה...
את הדבר הזה אי אפשר יהיה לסובב אחורה לדעתי.

אני מציעה לך להשקיע את זמנך ומרצך בעשיית טוב בייתי וכללי, ובשאר הזמן לקבל את העולם כמו שהוא, אפילו בחיוך.
הילדים שלך ילמדו מזה במה את מאמינה, ויבחרו בסוף את הבחירות שלהם בצורה עצמאית. זה הרי מה שהיית רוצה שיקרה בכל תחום אחר, והתזונה לא שונה בעיניי.

וואו, קרן, אני כבר לא מנסה. S-: אשמח לקרוא איך יתקדם המהלך הזה.
דווקא הערב הופתעתי לטובה, כששמעתי באספת ההורים בביה"ס של התאומות שלי, שהפסיקו סוף סוף להפעיל קיוסק בראשי חודשים, אחרי שכבר לפני שנים ניסיתי להמיר את המכירות שם מממתקים לשמונצעס.

אני רוצה להיעזר במדורת השבט שלכן כדי לחשוב על סוגיית החשיפה לסוכר של ילדי.
נתחיל מזה שבבית אנחנו משתדלים לאכול בריא (לפי ראות עינינו כן?) וסוכר לבן אם בכלל הם מקבלים רק בסופי שבוע אצל אחרים. בבית אני מכינה קינוחים אבל משתדלת שיהיו מבוססים על מתוק שהוא לא סוכר. עד כאן, חייתי עם הסידור הזה טוב.
הבעיה היא שאני יותר ויותר מרגישה ש"מתקיפים" אותם עם סוכר בכל מסגרת שהיא לא הבית ואני מתקשה לעמוד בפרץ.
אני לא רוצה שהם ירגישו תחושת קיפוח או גרוע מזה יתחילו להרגיש אשמים אם הם כן אוכלים סוכר. הייתי רוצה לייצר עבורם סביבה תומכת עד כמה שניתן עם הבנה שאני לא יכולה לבודד אותם.

בשבוע החולף הבת שלי שהתחילה כיתה א' קיבלה כמעט כל יום סוכר באיזשהו הקשר - ביום שישי הם אוכלים בכיתה עוגיות קנויות, בחוג טבע הכינו כדורי שוקולד, בחוג יצירה קיבלו גלידה ועוגה, בבית הספר אמא הכינה מאפינס עם קצפת לכבוד זה שהם למדו את האות ש', יום אחר הם קיבלו עוגה במסיבת יומולדת אחהצ מלאה כמובן בצבעי מאכל וסוכריות ואתמול חברה שהוציאה אותה מבית הספר כדי לעזור לי התקשרה מהסופר כשהבת שלי לידה (איך אגיד לא..) לשאול אם אפשר לקנות לה קרטיב. אז שוחחתי עם המורה וביקשתי שיחשבו על חלופות בריאות לקבלת השבת בשישי, ושלחתי אותה היום עם סלט פירות מושקע לחוג יצירה (אחרי שפניתי למנחה והמנחה שם נתנה לי להבין שאם אני לא רוצה שיגישו שם עוגה וגלידה אז הבת שלי יכולה לעזוב את החוג), חשבתי גם לפנות למנהל בית הספר ולתזכר אותו לגבי ההנחיות שיצאו בחוזר מנכ"ל בענייני תזונה וגם בנתונים של ארגון הבריאות העולמי לגבי סכרת כמגפה עולמית ולבקש שבית הספר ירתם גם הוא לחינוך לתזונה בריאה.

אני מרגישה שמה שנדרש פה הוא לנסות להניע מהלך של שינוי קהילתי.
אני חיה בישוב קטן עם אוכלוסיה מאד משכילה וזה מרגיש כאילו אני איזה מיעוט משוגע שחושב שיש משהו לא טוב בסוכר על בסיס יומי.

חשבתי לארגן כאן סדרת הרצאות בנושא (ולהביא את אורי מאיר ציזיק, גיא בן צבי, העיתונאי מ"יומן סוכר") אולי סדנאות של הכנת מתוקים בריאים ושייקים (סטייל מה שגוגוס עשתה) כדי להראות לאנשים שיש חלופות. יש עוד כמה קוקואים כמוני בודדים בישוב שיחברו אלי לארגן דבר כזה. אני רק תוהה אם אכן אפשר לשנות ולו במעט והאם זו הדרך..
חלומות באספמיה?

[u]אם הבנתי אותה נכון, פלונית בחרה צד ומתייחסת להשמנה כאל מצב שלא קשור לבריאות.[/u]
לא בדיוק.
אנשים שמנים מאד ואנשים רזים מאד (אולי המילה "מדי" היא הנחוצה כאן) כנראה יסבלו ממחלות הקשורות לחוסר האיזון שלהם.
אבל, וזה אבל גדול, יש המון א/נשים בחברה שלנו שמתייחסים לכל עליית משקל ולכל מראה עגלגל באופן ש(לדעתי)מבטא חרדה גדולה. והחרדה הזאת, שלכאורה נובעת מרצון להיות בריא, היא הרבה פעמים הפנמה של מסרים תקשורתיים ללא קשר לתחושת בריאות פנימית. אני מעריכה [b]שרוב[/b] הנשים שמשקיעות מחשבות רבות (לא פרופורציונליות?) במזון שייכנס לפה שלהן ושל ילדיהן, פשוט מפחדות להתעגל קצת. אז אולי בגלל שזה לא מספיק פמיניסטי/טבעי לבטא רצון להיות חתיכה ומושכת כפי שהתקבע בנורמות, אז יש השלכה לכיוון ה"לא בריא". ואפשר בהחלט לזהות את החרדות האלו, גם אצל חלק מהכותבות כאן.
להיות שמנמנה או רזרזה זה לא קשור לבריאות. שמנמנים לא סובלים ממחלות של אוביס ורזרזים לא סובלים ממחלות של אנורקסים. אבל יכולות להיות להם מחלות אחרות כמובן. לא הכל קשור למשקל.

[u]כולם (לא כאן, בעולם בכלל) מתבקשים להתנהג בבגרות.[/u]

כן, זה היה יכול להיות נחמד D-:

[u]אני כן רואה את הקשר בין מזון לבריאות כבר אצל ילדים.[/u]
אבל כתבת ספציפית על השמנה. אז המסר ה"חבוי" הוא שהשמנה היא מצב לא בריא.

הדבר הזה הוא במחלוקת ברמה המחקרית, יש לו ראיות לכאן ולכאן גם במציאות וגם במחקר.
אם הבנתי אותה נכון, פלונית בחרה צד ומתייחסת להשמנה כאל מצב שלא קשור לבריאות מאחר שיש לכך ראיות כלשהן, בעוד שאת מתייחסת להשמנה כאל מצב ברור של חוסר בריאות.

אני אומרת שגם להכריע לצד של פלונית (שמאיין את הקשר הזה) זה סוג של תקלה. כי "לא מוכח" זה לא מוכח לשום צד.
והמציאות וודאי תראה לנו שיש אנשים שאצלם ההשמנה קשורה מאוד למחלות אחרות, בעוד שאצל אחרים - היא לא. וביניהם יהיו המונים באמצע שאצלם השמנה תקושר לענייני בריאות בדרגות שונות.
אני לא ממש רואה סיבה לטעון דווקא כך או אחרת, רק כי זה אולי יקדם את עצימת העיניים של אחדים, או את ההקלה הרגשית של אחרים.
מה הבעיה פשוט להגיד את הדברים כמו שהם? אנחנו לא יודעים, יש עמדות לכאן ולכאן, ויש מגוון אנושי אינסופי, וכולם (לא כאן, בעולם בכלל) מתבקשים להתנהג בבגרות ולא לקחת כל דבר כל כך אישי ולתרגם אותו לאשמה או הרגשה רעה רק כי אפשר.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לא הבנתי איזה מסרים בין השורות.
וגם לא למה לאכול אוכל מזין זה קונטרול פריק.
כל מה שכתבתי זה שאני כן רואה את הקשר בין מזון לבריאות כבר אצל ילדים, כמובן בצורות משתנות ובהיבטים שונים. לא רק ״רואה״ בעיניים, אלא חווה - בשלל תופעות.

[u]השמנה היא בעיקר כתוצאה מאכילת כמות גדולה של אוכל[/u]
אני מעריכה שהשמנה היא בעיקר כתוצאה מאכילת כמות גדולה של אוכל [b]שלא מתאים לגוף הספציפי[/b]

מי שיאכל הרבה אוכל שמתאים לו, או לפחות - שהוא לא רגיש אליו, לא בהכרח ישמין. זה לא חישוב קלורי, אחרי הכל.
מי שלא רגיש לקמח או חיטה או גלוטן או מה שזה לא יהיה, יכול לאכול לחמים ופסטות ומאפים בלי שום בעיה כמה שבא לו והוא לא ישמין (אני מכירה אנשים כאלה באופן אישי).
ויש גם תגובה הפוכה של רגישות - שבגלל רגישות מרזים מהדברים האלה בדיוק. אנחנו שונים, מורכבים, ומגיבים ממש אחרת לכל מיני דברים.

ואני יכולה לאכול כמויות אדירות של פירות וירקות ואגוזים סופר שומניים בלי הגבלה בכלל ואני לא אשמין מזה. אבל תני לי כמה ימים של חיטה או סוכר ואני מתנפחת במהירות.
אנשים אחרים שעבדו איתי ניסו את זה וראו שכמויות בלתי מוגבלות של אגוזים מנפחות אותם גם כשכל שאר התזונה שלהם סופר סופר מעולה. למה? מי יודע?

זה מאוד אישי, וכמות זה לא הפרמטר היחיד. תלוי כמות של מה.

[u]יש השמנה אבל היא לא אחראית על יותר מחלות ובעיות גופניות ממצבים אחרים אז המסרים בין השורות ובתוכן מקוממים אותי[/u]
חלק מהמסרים שאת שומעת בין השורות תלויים באוזניים הפרטיות שלך ולא בטוח שתמי כיוונה אליהם. יש לך רגישות, וזה בסדר גמור, אבל לא צריך להפיל את זה על הצד השני.
ואני חושבת שחלק מהתחושה שלך שיש כאן חולות שליטה נובעת מזה שחלקנו מרגישות מכותרות במזון לא מתאים וזה יוצר תנועה של התנגדות. כי כבר אי אפשר פשוט לאכול בנחת אוכל טוב ומתאים.

מעבר לזה, ההנחות שלך לגבי השמנה (שאני במקרה שותפה אליהן באופן כללי) הן רק הנחות. המציאות והמחקרים מראים שהדעות לכל הפחות חלוקות. יש כיום מעט מאוד מחקר שמאשר את ההנחות שלך, והאיכות שלו לא גבוהה מאוד. אני מקווה שיש עוד ממנו בעתיד, וברמה גבוהה.
לצד שחושב שהשמנה קשורה למחלות יש המון על מה להתבסס, אבל שוב - באיכות מדעית נמוכה.

והמציאות מראה כל מיני דברים, תלוי באיזה עיניים מתבוננים ומה רוצים למצוא.

[u]אישה עם פחדי השמנה (לעצמה ולילדיה) יוצרת לעצמה בעיות בריאותיות שנובעות מסטרס שנובע מינסיונות שליטה עצמית והורית.[/u]
גם זו הנחה. מוכרת ולגיטימית, אבל היא מכתיבה המון מהפרשנות שלך על מה שאת קוראת.
באופן אישי, אני לא חושבת שמישהי צריכה לכתוב כאן מה היא חושבת על סמך איזו אישה וירטואלית שאולי זה יחזק או יחליש איזה פחד לא ידוע שלה, שאישה וירטואלית אחרת מניחה שהוא קיים או חזק.
הרצון שלך להעלים או למשטר קולות כמו של תמי בגלל הרגישות שלך לא נוחים לי. היה לי יותר קל אם פשוט היית כותבת מה דעתך ומשאירה את הביקורת או הלגלוג בצד.

תמי כתבה משהו מאוד פשוט שכנראה נכון לחלק גדול מהאוכלוסיה ולא כולל שום מסר חבוי. ילדים שיאכלו ממתקים באופן חופשי כנראה יהיו בסיכון גבוה להשמנה. זה הכל.
ממתקים זה לא אוכל, זה לא מזין, אין סיבה לאכול את זה, ולא כיף להיות בקבוצת סיכון להשמנה אם לא חייבים רק בשביל לאכול את המיץ של הזבל.

[u]מכאן לנקודה קטנה וחשובה - לא כולם משמינים מאכילת ממתקים. זה לא קשר של אחד לאחד.[/u]
ממש כך. יתרה מזאת, מההסתכלות מסביבי לאורך השנים אני רואה שהשמנה היא בעיקר כתוצאה מאכילת כמות גדולה של אוכל. בנפח ובמשקל האוכל. נראה לי שכתוצאה מהגדלת הקיבה, מתפתח רעב כרוני.
ממתקים הם בעיקר תזונה מצומצמת בנפח ובמשקל אבל עתירת קלוריות ולכן הרבה ילדים שאוכלים ממתקים במקום ארוחות הם בכלל לא שמנים.
[u]מה, עכשיו נבטל את ההשמנה ונחביא אותה תחת מונח מכובס? אין השמנה? יש רק "עצמות כבדות"? "מבנה גוף"?[/u]
יש השמנה אבל היא לא אחראית על יותר מחלות ובעיות גופניות ממצבים אחרים אז המסרים בין השורות ובתוכן מקוממים אותי. אני פשוט מניחה שאישה עם פחדי השמנה (לעצמה ולילדיה) יוצרת לעצמה בעיות בריאותיות שנובעות מסטרס שנובע מינסיונות שליטה עצמית והורית. תסתכלי במעלה הדף ותראי בעצמך את המשתתפות עם הקונטרול-פריק. כנראה שזאת מסיבת התה הפרטית שלכן :)

_חברות של הבכורה שהשמינו - כאלה שאכלו ממתקים כל השנים
עוד פעם החיבור בין תזונה בריאה לצורת גוף?_
השמנה זה לא צורת גוף. מה, עכשיו נבטל את ההשמנה ונחביא אותה תחת מונח מכובס? אין השמנה? יש רק "עצמות כבדות"? "מבנה גוף"?
נו, באמת...

והחיבור שתמי עשתה הוא בין אכילת ממתקים להשמנה ולא בין תזונה בריאה בכלל לצורת גוף בכלל.
זה חיבור אמיתי, קיים, ואכן - כואב.
[b]חלק[/b] מהילדים שיאכלו ממתקים באופן קבוע, בגלל שיש להם רגישות לסוכר - ישמינו. אין סיבה לנסות להעלים את הקשר האפשרי הזה רק כדי לחוס על נפשם הרכה אחרי שהם משמינים. אם מדברים על זה בגלוי אפשר עוד לסובב את המצב בשביל אלו שטרם השמינו ונמצאים בקבוצת הסיכון הזו בלי לדעת.

ומכאן לנקודה קטנה וחשובה - לא כולם משמינים מאכילת ממתקים. זה לא קשר של אחד לאחד.
יש קבוצה באוכלוסייה שיכולה לאכול סוכר בלי הכרה ולא להשמין. יכול להיות שהנזקים של הסוכר יהיו אצלה אחרים ויכול להיות שלא יהיו. אבל לא כולם משמינים מממתקים. מה שכן, הסברה היא שהם קבוצה הרבה הרבה יותר קטנה מאלו שכן משמינים ושכמעט בלתי אפשרי לצפות מראש בלי בדיקות פולשניות מי הם יהיו.
וזה גם תלוי גיל אבל זה כבר לפוסט אחר.

[u]הבריאות היא חלק מזה, לא איזו תוצאה רחוקה.[/u]
זה העלה בי מחשבה נעימה מסוימת. שהקבלה של הבריאות שיש לי (מן הסתם גם בגלל התזונה אבל לא רק) כמובנת מאליה היא דבר טוב. טוב מאוד. כי זה מה שאמור להיות בתכלס.
אז להתייחס אליה כמו שאני מתייחסת אליה (ואני מבינה למה זה מרגיש לך לא מדויק) פשוט מעיד על היציאה שלי משיח שממילא לא רציתי להיות בו.

אני רוצה לחיות ככה שהבריאות שלי תהיה שקופה לי. זה המצב הכי תקין בעיניי.

זה לא בדיוק המצב עכשיו, ואני עמוק בתוך שינוי תזונתי מסוים שכל עניינו להשפיע על הבריאות שלי.
אבל כשאיפה, התעלמות מהקשר בין הבריאות שלי לתזונה שלי מעידה בעיניי על משהו ממש טוב.

מקווה שזה עובר מובן, ההסבר המשונה הזה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

עבורי השימוש שלכן במושג ״תוצאה״ לא מדויק.
המהות של התזונה המזינה קשורה לכך שהיא יושבת לי טוב בגוף, מרגישה לי מדויקת, נעימה, מזינה. הבריאות היא חלק מזה, לא איזו תוצאה רחוקה.

[u]לפעמים שווה לטרוח או לעבור דרך קושי מסוים בשביל תוצאות.[/u]
מסכימה ואפילו מקצינה שלפעמים שווה לטרוח או לעבור דרך קושי גם בלי קשר לתוצאות.
לא כל מה שאני עושה כי הוא נכון ואני מאמינה בו בלב שלם הוא קל או שאני מתעלמת מהטירחה שבו.

[u]מה זה הדבר הזה שכל כך הרבה ילדים נראים לך כה בריאים ומאושרים?[/u]
אני חיה בכפר אנגלי ;-)
אבל ברצינות, בטח שזה קשור לגיל. השיכבה הגדולה יותר של התיכון כבר נראית לי פחות מפתה, בעיקר במדד האושר. מצד שני, הם בגיל ההתבגרות, מסכנים...

וחוץ מזה, מה זה הדבר הזה שכל כך הרבה ילדים נראים לך כה בריאים ומאושרים? (-:
<תכלס זה אולי קשור גם לגילאים שלהם, לא? >

גוגוס, כתבתי לפני שראיתי מה הוספת. מסכימה עם התוספת, ורק מוסיפה (מה שאת אולי מסכימה איתו ממילא) שלפעמים שווה לטרוח או לעבור דרך קושי מסוים בשביל תוצאות.

[u]אלו המקומות שבהם אני מרגישה שזה הכי מתאים לעשות את הדבר הנכון בלי לצפות לאיזו תוצאה מסוימת או ייחודית.[/u]
כן, מבינה למה הכוונה.
אני חושבת שבאופן כללי מאכלים מסוימים הם מיטיבים (לבריאות, להרגשה, למרץ) יותר מאחרים, אבל בהתחשב ב [u]מורכבות של קשרי סיבה תוצאה[/u] זה לא יהיה נכון לצפות לתוצאה מסוימת במועד מסוים. סוג של לפזר זרעים ברוח.
אני חושבת שאפשר גם לרצות תוצאות טובות ממקומות נפשיים מאוד שונים. כלומר, זה ששני אנשים רוצים אותו דבר לא אומר שהרצון שלהם הוא בעל איכות דומה. אז זו לא רק שאלה של מה רוצים אלא גם איך רוצים.

_על כך שדרכים טובות פחות לא בהכרח מביאות לתוצאות טובות פחות בטווח המדיד.
יש לי אמונה שזה משפיע בטווח הלא מדיד, אבל זה לא מדיד._
זה משפט כל כך נכון לדעתי, בכלל בגידול ילדים. ומצד אחד, הטווח הלא מדיד הוא עצום וענק ומצד שני דווקא בגלל שבתחום המדיד נמדדים ההבדלים היותר גסים, אז יש לו חשיבות משל עצמו.

נראה לי שהנקודה שלי התפספסה...
לא טענתי שבגלל שכולם נראים לי בריאים כמו הילדים שלי אז לא צריך לתת את הדעת על התזונה.
הפואנטה היתה שלפעמים כשברור מה נכון, אז התוצאות נהיות לא רלבנטיות.

בדוגמה קיצונית - אני מחבקת המון את הילדים שלי ומרעיפה עליהם שפע אהבה בצורה מאוד אקטיבית. הם בינתיים נראים לי נורמליים ומאושרים כמו הילדים של הורים שבוחרים קצת או הרבה אחרת.
זה לא ישנה את היחס שלי להרעפת אהבה כי אני פשוט... עושה את זה. זה טוב לי ונכון בעיניי לנהוג בהם ככה.
התוצאה של זה לא רלבנטית לדעתי.

נדמה לי שכאשר הבחירות שלי לא יושבות היטב [b]אצלי[/b] אז מתחיל להיות לי אכפת מהתוצאות. כי המערכת שלי מחפשת נימוקים להחליט כך או אחרת.
למשל, אם להזין ככה את הילדים שלי היה נתפש אצלי כקושי או מועקה או טירחה, אז אולי היה מתחיל להיות לי חשוב לוודא את התוצאות. הייתי צריכה משהו שיניע אותי.
אבל אם הכל במקום ובסדר גמור, אז התוצאות לא ממש מעניינות. פשוט עושים את מה שמרגיש נכון וזהו.

מזכיר לי את הדיון על גידול ילדים בלי חיתולים והקשר האפשרי שלו לגמילה מוקדמת. או הבחירה להניק כי יש לה תועלת כזו או אחרת שמקווים להשיג.
לצד זה, אם פשוט מגדלים ככה ילדים כי זה מה שמרגיש נכון, או מניקים מאותה סיבה, אז אין לתוצאות האפשריות שום ערך. הן לא חלק מהדיון.

פתאום עשיתי חושבים לאחור ונזכרתי מה אכלנו בבית לפני הרבה שנים וכבר איננו בבית והופתעתי מהזכרונות :)
תהליך מאד איטי ולאו דווקא ידוע מראש.
אז מה איננו? בורקסים וטבעול, דגני בוקר, שתיה קלה (למעט לימונדה תוצרת בית לעיתים רחוקות), פסטרמה, רטבים מוכנים, גלידות, שימורי חמוצים.
מה התמעט? עוגיות ועוגות תעשייתיות, חטיפים, חלווה, שמן מזוכך.
מה התגבר? אגוזים, עשבי תבלין מהגינה, שמן זית, טחינה, עוגות שלנו, גלידות שלנו, חמוצים וזייתים שלנו, ריבות שלנו.

עכשיו הילדים בוגרים וגרים לבד. אחד רזה (תמיד היה), אחת שמנמנה (תמיד היתה). הוא מקפיד פחות מאיתנו אבל הרבה יותר מחבריו. היא יותר אדוקה מאיתנו.
[u]חברות של הבכורה שהשמינו - כאלה שאכלו ממתקים כל השנים.[/u]
עוד פעם החיבור בין תזונה בריאה לצורת גוף? לא חראם על החיבור הזה ועל המצוקות הנפשיות שהוא מוביל אליהן?

[u]בל אני חושבת שכשמדובר בבריאות וגם בהרגלי אכילה, אלו דברים שנעשים חשובים יותר ככל שמתבגרים. כלומר את אולי לא רואה כרגע הבדל אבל קודם כל אין ספק שזה שאת מקנה לילדייך הרגלי אכילה טובים והבחנה בין מה שבאמת מזין ומה שלא, זה משהו שיילך איתם לכל החיים וזה חשוב מאין כמוהו. לגבי עניין הבריאות, אני מאמינה ממה שראיתי סביבי שבגיל צעיר יש יותר עמידות ופחות השלכות לאכילה פחות טובה, אבל בהמשך החיים הדברים משתנים ואדם שממשיך בהרגלים לא טובים מהילדות יכול בהחלט לסבול מבעיות בריאות ו/או השמנה בגיל מבוגר יותר, גם אם כילד לא ניתן היה לראות הבדל בינו לבין ילד שאוכל בריא.[/u]
בדיוק מה שחשבתי.תודה.

מצאתי סילאן אורגני שנראה ממה שהם מתארים מוצר איכותי, של קיבוץ סמר- אפשר לראות בדף פייסבוק שלהם.

ומחזור מוקדם, ובעיות ריכוז (הרבה הרבה ילדים עם תרופות ואבחונים- לא יודעת אם זה לגמרי מנותק מתזונה)

אני חושבת שכן מרגישים את האפקטים של התזונה. גוגוס - את פשוט כבר לא שמה לב (: זה לא שאין מחלות בכלל, אבל יש דברים שאין. למשל, עליות וירידות מטורפות של מצבי רוח ואנרגיה. אני רואה אצל חברים וחברות שמתארחים כאן.
חוץ מזה, ההשפעה ניכרת יותר עם השנים. חברות של הבכורה שהשמינו - כאלה שאכלו ממתקים כל השנים, ופתאום הגוף שלהן השתנה. גם אצל בנים רואים שינוי ים השנים.

גם אני מסכימה עם המסקנה שלך
[u]אלו המקומות שבהם אני מרגישה שזה הכי מתאים לעשות את הדבר הנכון בלי לצפות לאיזו תוצאה מסוימת או ייחודית.[/u]

אבל אני חושבת שכשמדובר בבריאות וגם בהרגלי אכילה, אלו דברים שנעשים חשובים יותר ככל שמתבגרים. כלומר את אולי לא רואה כרגע הבדל אבל קודם כל אין ספק שזה שאת מקנה לילדייך הרגלי אכילה טובים והבחנה בין מה שבאמת מזין ומה שלא, זה משהו שיילך איתם לכל החיים וזה חשוב מאין כמוהו. לגבי עניין הבריאות, אני מאמינה ממה שראיתי סביבי שבגיל צעיר יש יותר עמידות ופחות השלכות לאכילה פחות טובה, אבל בהמשך החיים הדברים משתנים ואדם שממשיך בהרגלים לא טובים מהילדות יכול בהחלט לסבול מבעיות בריאות ו/או השמנה בגיל מבוגר יותר, גם אם כילד לא ניתן היה לראות הבדל בינו לבין ילד שאוכל בריא.

וואלה?? איזה מסקרן בעיני שזו המסקנה שלך. כי בדרך כלל מה שלי קופץ מתיאורים כאלה הוא סוג אחר של מסקנות, פילוסופיות יותר. על המורכבות של קשרי סיבה תוצאה, ועל כך שגם איפה שקיים מנגנון סיבתי שאנחנו מזהים אף פעם אין מפתח אחד שמתאים לכל המצבים מהסוג הזה גם אם מבחוץ הם היו יכולים להיראות אותו הדבר בדיוק, כי במציאות הממשית להבדיל מהתיאוריה תמיד ישנו אלמנט של אי ניתנות לצפייה מראש. (כפי שמנסחים זאת הרופאים - "רפואה זה לא מדע מדוייק"). וגם ובעיקר ובעיקר על מוגבלות הנזק שהורים יכולים לגרום לילדיהם בדרכי גידול לא נכונות (לא כולל מעבר לטווח מסויים של פגיעות, כמו שלא כולל מעבר לטווח מסויים של הרגלי אכילה מאוד לא מסודרים, חסרי שגרה בסיסית, נניח, כאוס מוחלט) וממש לאו דווקא רק בתחום התזונה.
על כך שדרכים טובות פחות לא בהכרח מביאות לתוצאות טובות פחות בטווח המדיד.
יש לי אמונה שזה משפיע בטווח הלא מדיד, אבל זה לא מדיד.

חשוב לי להגיד שמהמקום שהתזונה של הבית ושל הילדים תופסת בחיים שלך והדרך שבה היא נעשית, מאוד יכול להיות מובן לי איך זו המסקנה שלך.

ואגב, אני ממש מסכימה עם המסקנה כשלעצמה. כמו שכל המסקנות שקופצות לי לעיניים מהדהדות לי מאוד חזק עם תפיסות שאת ביטאת כאן ובמקומות אחרים.

יעני, אין סתירה. לדעתי לפחות. (-;

סתם מחשבה, על תזונה של ילדים, בעקבות שיחה שניהלתי היום.
הילדים שלי אוכלים פצצה, ממש רוב הזמן, ובכל זאת אני לא מתרשמת שהם בריאים יותר מילדים אחרים.
חברים שלהם שאוכלים סטנדרטי, או אפילו ממש רע, בריאים על פי המראה שלהם ורמת הפעילות שלהם ממש אותו דבר.
אלו המקומות שבהם אני מרגישה שזה הכי מתאים לעשות את הדבר הנכון בלי לצפות לאיזו תוצאה מסוימת או ייחודית.

כן, בדיעבד אני יכולה לזהות שכשהולך לי טוב אז אני מרגישה בדיוק ככה -
[u]תחושה שאת פשוט עושה דבר נכון, ותחושה פיזית טובה עכשיו, לא באיזה עתיד קרוב או רחוק.[/u]
אבל אחרי כמה זמן מתחילות להתגנב להן מחשבות על תוצאות עתידיות.

מזל שבדיוק אני בונה לי עכשיו לו"ז של החודשים הקרובים ונראה שכל בעיותיי ייפתרו בזה שכנראה פשוט לא יהיה לי זמן לאכול D-:

_תזונה לא אמורה לתת תוצאה כלשהי. היא אמורה להיות סך כלל הדברים המעולים שאת אוכלת כי זה מה שאת אוכלת.
ונדמה לי שהמחשבה השנייה, שאמורה בכלל להיות תוצאה או משהו שמשיגים, לא משנה באיזה קצב, היא פשוט נגזרת של עולמות הדיאטה שהעולם שלנו שקוע בהן עד צוואר._
מחשבה ממש יפה.

[u]מה עוד הופך תזונה מעולה ל"דבר הנכון"?[/u]
לדעתי, תחושת הבטן שלך תרתי משמע.
תחושה שאת פשוט עושה דבר נכון, ותחושה פיזית טובה עכשיו, לא באיזה עתיד קרוב או רחוק.

רציתי לכתוב שזה נשמע לי כמו הלך רוח מועיל אבל זה בעצם קצת סתירה פנימית, לא?
ברצינות, אני חושבת שהיה לי קל הרבה יותר אם הייתי מרגישה כך לגבי תזונה, אבל אני לא... אם משהו לא בא לי בקלות ובטבעיות ואין לי איזו תחושת בטן חזקה מאוד לגביו, אני צריכה סיבה בשביל לעשות אותו.
ותזונה היא בסוף עניין פונקציונלי, לא? כלומר, מה עוד הופך תזונה מעולה ל"דבר הנכון"?

[u]לי יש רצון לראות תוצאות מהירות - אולי פידבק מהיר, וזה מאוד מתסכל.[/u]
אני חושבת שאולי אחד הדברים לעשות עם זה הוא לשחרר את מבחן התוצאה בכלל.
לעשות את הדבר הנכון כי הוא הדבר הנכון. בתקווה שאת גם מוצאת בו עונג בפני עצמו. למשל, שהאוכל המזין גם טעים לך.

קצת כמו בגידול של ילדים. יש המון דברים שנשקיע בהם בלי לראות תוצאות בכלל, או עם איזו ציפייה כללית שבאיזשהו עתיד של הבגרות שלהם זה יביא למשהו טוב. וזה נכון לדברים שאנחנו עושים אקטיבית (נותנים להם אוכל מצוין למרות שאם היינו נותנים אוכל לא משהו סביר שהם היו מסתגלים אליו) וגם לדברים שאנחנו נמנעים מהם (לא מכים אותם או צורחים עליהם פשוט כי זה הדבר הנכון).
אז תהיי קצת הילדה של עצמך.

תזונה לא אמורה לתת תוצאה כלשהי. היא אמורה להיות סך כלל הדברים המעולים שאת אוכלת כי זה מה שאת אוכלת.
ונדמה לי שהמחשבה השנייה, שאמורה בכלל להיות תוצאה או משהו שמשיגים, לא משנה באיזה קצב, היא פשוט נגזרת של עולמות הדיאטה שהעולם שלנו שקוע בהן עד צוואר.

ובפינת החדשות הטובות: בגן (הציבורי!) של הבן שלי הסכימו לבקשתנו לנסות מעבר ללחם מלא. הניסיון היה מוצלח ומעתה זה מה שיקבלו כמעט כל הילדים (למעט בודדים שממש מסרבים) |יש|

אף פעם לא יצא לי להכין בעצמי, אבל גהי זה גם פשוט טעים מאוד. הריח די דומיננטי, אבל להרבה אנשים הוא נעים מאוד.

ממשיכה לעדכן לגבי עצמי...
תזונתית, על הפנים וזה כמעט מוציא לי את החשק לכתוב אבל נראה לי שבכל זאת כדאי.
לאחרונה חושבת על הקבלה מעניינת בין הגוף לנפש - יש משהו בשינוי שלהם שיכול להיות מאוד מהיר ומאוד איטי בו זמנית.
זה כמו שמקבלים איזו תובנה נהדרת לגבי עצמנו וממש ברגע אחד אנחנו מיד שונים, אבל מצד שני ההרגלים והדפוסים הישנים לא נעלמים ב- פןף! ועד שהשינוי מקבל ביטוי ממשי זה לוקח זמן (וסבלנות. ומבחינתי, זו גם עבודה לפעמים).
ואותו הדבר עם התזונה. את התזונה אפשר כאילו לשנות בשניה הרי. מחליטים, מבצעים, וזהו. אבל עד שהגוף מתחיל להראות תוצאות לוקח זמן וכמובן גם כאן לוקח זמן עד שהרגלים ישנים נכחדים וכו'.
אותי השלב השני הזה מתסכל מאוד, ומתחבר למה שגוגוס כתבה פה איפשהו על אנשים שמצליחים לרזות כל פעם מחדש - שיש להם אמונה מאוד שקטה ובטוחה שזה יקרה אם הם רק יתמידו בתזונה שהם החליטו עליה.
לי יש רצון לראות תוצאות מהירות - אולי פידבק מהיר, וזה מאוד מתסכל.

[u]חמאת גהי[/u]
תודה על ההצעה. פחות רלוונטי לי עבור שניצלים :-) , אבל אולי אנסה אי פעם כשיהיה לי זמן לנסות פאצ'קעריי חדש.
בחיפוש אחר אופן ההכנה קראתי שטמפ' הרתיחה של שמן כותנה אמורה להיות גם היא גבוהה, אז אולי אצטייד לפני פסח. :-)

תפילה, מה עם חמאת גהי? למיטב הבנתי יש לה נקודת שריפה גבוהה, ונראה לי שהיא פחות איכסה מהשמנים הצמחיים. והיא קלה להכנה.
למרות שלגהי יש טעם דומיננטי לדעתי, אז אולי הבררנים לא יאהבו...

אצלי אוהבים ש{{}}[u]החביתה תהיה חומה ממש.[/u] וגם השניצל. :-0
בקיצור, הולכת לחסוך פה על שמן אפילו יותר מהחיסכון בסוכר. אם כי חייבת להודות שארגיש מ-ו-ז-ר להסתובב בסופר ובעגלתי סוכר לבן ושמן קנולה מזוכך. אם כבר - אז כבר: אולי שמן סויה...


[u]אני רואה שהצליח לי, אבל אולי קצת למעלה מהמשוער אם את מתעמקת בזה עד כדי כך...[/u]
D-:
חשבתי שצרפת אותה כדי לחפש בה טמפרטורה גבוהה ככל אפשר ולצרוך את השמן הזה.

[u]אם כבר מטגנים - לטגן דווקא בשמן קנולה ולא בשמן זית/ שמן קוקוס/ חמאה?[/u]
זה תלוי בטמפרטורת הטיגון שלך ובמשך הזמן.
אם את מטגנת משהו שדרושות לו טמפרטורות גבוהה, ולהרבה זמן, אז לדעתי עדיף שמנים צמחיים כמו קנולה ודומותיה, כי את שמן הזית את תשרפי לגמרי במצב כזה ושכרך יוצא בהפסדך.
אבל אם זו כו-לה חביתה, אז אני מטגנת בשמן זית. לא מחכה שהוא יפצפץ לי נורא, ולא מחכה שהחביתה תהיה חומה ממש.

לדעתי שמנים מזוקקים ומזוככים זה אותו דבר.
צירפתי את הטבלה לא ממש לשימוש, אלא יותר להמחשה של הנקודה שזה... מסובך :-)
אני רואה שהצליח לי, אבל אולי קצת למעלה מהמשוער אם את מתעמקת בזה עד כדי כך...

טוב, סליחה על קשיי ההבנה ועל ההטרחה, אבל מבקשת לוודא:

עדיף להמעיט בטיגון, אבל אם כבר מטגנים - לטגן דווקא בשמן קנולה ולא בשמן זית/ שמן קוקוס/ חמאה?

מה שמוזכר בקישור בוויקיפדיה כשמנים "מזוקקים" הוא מה שמוכר לנו מהסופר כשמנים מזוככים? התקשיתי להבין לאיזה שמן להתייחס.

תודה רבה !

זה המתכון המקורי, ואחריו הסבר מה [b]אני[/b] עושה:
250 גרם תותים/ פטל/ אוכמניות (קופסה של קפוא זה 250)
2 כפות מייפל טהור/ אגבה/ סוכר חום דק

כף גדולה גרעיני צ'יה

תיבול (לא חובה) :
גרידת לימון/ גרידת תפוז/ כמה טיפול של מי זהר/ כמה טיפות של מי ורדים / טיפה פלפל שחור/ טימין טרי
ניסיתי את כולם. אלה השילובים המנצחים: גרידת לימון+מי זהר, תימין+פלפל שחור.

בסיר שמים את הפירות, מועכים אותם עם מועך של פירה (אם משתמשים בפרי קפוא, מוסיפים קצת מים ומועכים מעל האש,
זה יקח 2 דקות והם יפשירו ויכנעו למעיכה).
מוסיפים מייפל ותיבול (אם רוצים) ומערבבים ומבשלים 5 דקות על אש בינונית.
מוסיפים את הצ'יה, מערבבים ומבשלים על אש קטנה 10-15 דקות עד שיסמיך.
מעבירים לצנצנת.

למי שעצלה כמוני, ולא ממש מתעניינת בבישול או בהמתקה - פשוט לוקחים תותים או פטל בשיאם, ממש מתוקים, טוחנים בכל בלנדר פשוט ומוסיפים את הצ'יה אחר כך לספוג נוזלים ולהסמיך. זהו :-)

רעיון נוסף לחובבות צ'יה - להכין איתה פודינג כמו שעושים עם טפיוקה (שהיא בקושי מוצר מזון בעיניי. אף פעם לא הבנתי למה לאכול פתיתי עמילן טפשיים כאלה וחסרי ערך תזונתי).

שליש כוס צ'יה
כוס חלב (אפשר גם צמחי כמו שקדים או לוז)
ולהשכיב את זה לילה במקרר

אחר כך אפשר להוסיף לזה מה שרוצים. אם רוצים להמתיק אז אפשר עוד לפני שנת הלילה. מוסיפים פירות או אגוזים או מה שזה לא יהיה. אפשר גם להוסיף לזה את ריבת הצ'יה :-)

למה צ'יה? כי סידן, זרחן, מנגן וסיבים תזונתיים. ממש הרבה...

גוגוס, אפשר מתכון לריבת הצ'יה? תודה

[po]אמא של בן[/po] אני בדיוק בודקת את זה בשביל עצמי, המוצרים הם של Nordic Naturals. תבדקי את האתר שלהם.