איזו פנינה!
קראתי עד:
חמו מה (21.08.2007 11:51):
נ' התעוררה וכואב לה הראש.
מפסיקה לעת עתה...

אבל היי, אני לא נהנת מזה, אני רק עושה את עבודתי - קוראת להם לאכול, להתלבש, לרחוץ פנים.

מצאתי, כאשר אני קוראת לגדול לאכול והוא לא מגיב, אני מפטירה בנימה של חוסר איכפתיות: "טוב, מצידי אתה יכול ללכת לישון בלי לאכול..." - עובד!

כאבי ראש, לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה

טיפול על מיטת סרג'ם מאסטר יכול לעזור לך בעזרת ה'.
ניסרג'ם _ונפלאות

איפה את חמו מה?

לא מלכת המה אלה מלכת מה כי בטוח את מלכה אבל לא ידעתי של מה

מה זת'ומרת שאני מלכת המה?
מה? אני כל הזמן שואלת מה או מה?

היום הייתי בדואר עם ילד אח דוהייתה שם אישה עם שיער סגול שהתחילה לדבר איתו
ואז באה עוד ילדה ושאלה אותה איך קוראים לה והיא ענתה לה חמוטל והילדה אמרה לה אז מה זה אומרת היא אמרה לה מלכת הטל
חמו זה מלכה בארמית וישר חשבתי עליך שאת מלכת המה?

לאליעזר (והגזר) בן יהודה, מה פתאום נפגענו, הכנסת המון צבע ושעשוע לבלוג והבאת הרבה אור ותבונה, אלמלא באת, עוד היינו מסתובבות כאן ומהגגות בשפה קלוקלת ורפה (-:
לחמומית, הצ'יטה האהובה עלי מכל, שבת שלומות ואהבה ומחיקה נעימה של כל שטויותנו @}

מצטער שההומור שלי לא הובן, אבקש סליחת כל מי שנפגעה ממני.
על החתום א.ב. יהודה.

הצ'יטה התובעת את קולה - יכולה כל כך להכביד שאפילו רק בשביל זה היא חייבת לייצר אוגר קטן שיישא את הכובד מדי פעם... כ"כ כ"כ נכון.

אוי גינגית קודם שלחתי ורק עכשיו אני רואה שהמשכת לכתוב...
מפאת השבת המתקרבת, אוכל להיכנס יותר לעומק הדברים רק במוצ"ש והלאה
שבת שלום, ג'ינ ג'ית,
חמומה.

תודה לגבירה שזיכתנו באמרי שפר, ובעברית של שבת, ותודה לג'ינ ג'ית על רגישותה.
אותי זה דווקא משעשע - התפנית הזו בבלוג - ומאוד משעשע אותי שמכל השגיעים שיש כאן בבלוג, בן יהודה, ייבדל לחיים ארוכים, התמקד דווקא בלשון זכר ונקבה. בכולופן, נראה שעוד יום יומיים אמחק ברשותכם את הפולמוס המילולי , ונמשיך ימינו כקדם
שבת שלום לכל חברותי הנהדרות, ולכל שאר קוראי הבלוג : בן יהודה, בן גוריון, בן ארצי...

_דוגמה : כל החמומיות שאני מתארת אותה כלפי הסביבה היא משהו מאוד חדש אצלי, כי גם אני ברוב שנותי הייתי חמומה מבפנים ומעט יצא החוצה.
ועם השנים שחולפות, פתאום הכל יוצא החוצה - ומאוגר אני יכולה להפוך לצ'יטה, ואח"כ לחזור להיות אוגר וכ'ו_
הכי טוב בחוץ. אבל רציתי להוסיף משהו נכון לגבי הצ'יטה והאוגר שמופיעים לסירוגין. אז נכון שיש תקופות/ אנשים שלרוב נדמה לנו שהם אוגר או צ'יטה רוב הזמן וזה מה שמאפיין אותם. או שזה עניין של תקופות, אפילו שנים. אבל הדיאלוג הזה בין אוגר לצ'יטה הוא הדדי ברמה הכי יומיומיתש יכולה להיות. אבל לרוב זה כל כך רחוב מהמציאות... יש אנשים מופנמים בחוץ ובבית מלחמת עולם. יש מופנמים בהמון, אבל שדים משחת אחד על אחד. יש שאחד על אחד נבוכים, אבל תנו להם בנות לשלהב בזעם ותשוקה גדולה מאזינים.

והכי מצחיק, משהו שהתחוור לי לאחרונה. מכירים את אלה שנושאים ממש תפקידים של צ'יטות עם דרגות והכל? אז להם, גם להם ובייחודלהם יש הרבה ימים/רגעים של אוגר. לכל צ'יטה יש משהו שיכול לאיים עליו בכל רגע, כמו שלכל אוגריש קטליזטור שיכול להפוך אותו בכל רגע לצ'יטה. ראו את סמלי הצ'יטות - בוגי הרמטכ"ל, השני ההוא שהתפטר בגלל המלחמה (נו ברח לי מהראש השם) - אנשים שעשורים רגילים כחלק מסדר היום להנחית פקודות, לעיתים קטלניות במודע, לפטרל במערכת מושחתת בצורה חסרת רסן לרוב, והיא כזו כמו כל מערכת פוליטיקאית, לתקוע סכינים בגב ולהדוף סכינים חזיתיים, להילחם במלחמות גדולות כקטנות. וגם הם, חווים יום יום תחושות של אוגרים רכים בישיבות ממשלה, בקריאת ידיעות תקשורתיות, בחתימה על פעולה מורכבת, בהטלת ספק ביחס לעצמם, בשתיקה היכן שלא היה צריך, והבלגה היכן שהיה נדמה שכדאי אחרת ומה לא.

אותי מדאיגים אלו שלא נותנים באופן סיסטמתי למי מהשניים במה - אותו רופא בכיר שלא נותן לעצמו לאוגר שבו לנקר את הצ'יטה המוחצנת והיודעת כל לנוכח \ערעור של אבחנה מבדלת של סטאז'ר עליו, למשל. או אדם שנדבק לכללים הדוקים בכל מצב כי בילתם האוגר מנקר בו.
גם המצב ההפוך מפחיד - אותם אלו שדוחקים את הצ'יטה עמוק עמוק עד כדי שהיא תוקפת אותם מבפנים. לרוב זה נשאר ברמה האישית, אבל לא מעט פסיכוזות נוצרו מכעס שמופנה פנימה. שלא לדבר על דכאון טרוויאלי.

ומה יותר מסכם את האמירה שלי מאשר המרגיעון :הכבוד מכביד. הצ'יטה התובעת את קולה - יכולה כל כך להכביד שאפילו רק בשביל זה היא חייבת לייצר אוגר קטן שיישא את הכובד מדי פעם...

_צרות של עשירים הן גם צרות.
ב ב ר כ ה,
א. ב. יהודה_
מאחר וא.ב. יהודה חרד ליחס לצרות - האם צרות המחשבה וצרות אופקים תספקנה לתאר את האופן בו בחרת לתקן את השגיאה, או שמה גם צרות הלב והעין?
הגזמתי, אה? ישנם צרות גדולות יותר - תרתי משמע.

הבנתי שאפשר (ואפילו היו שהמליצו) לתקן שגיאות כתיב/הקלדה תוך כדי קריאה -מי שמעוניין בכך.
לא צריך לעשות מזה כזה עניין... פשוט נכנסים ל - עריכת כל הדף שבצד שמאל למטה.

צרות של עשירים הן גם צרות.
לפלוני/ת האלמוני/ת והן למר בן יהודה היקר עד מאוד, שלום.
צרות של עשירים הן אכן צרות, אבל אז - הציטוט לא היה מדוייק
ומוטב שצרותינו הבאות עלינו לטובה, תהיינה כולן צרותיהם של עשירים אף על פי ש צרותיהן של עשירות גם הן תתקבלנה בברכה.
ליבי הומה ומפעם בי ואני כולי תקווה שהדקדוק שבפי הפעם יניח את דעתך הסוערת ומוחך היוקד
בברכת ערב זך
הג. בחום

(ונשיקות לחמומי, כפרה עליה @})

"צרות של עשירים, הם גם צרות לא?"
לא.
צרות של עשירים הן גם צרות.

ב ב ר כ ה,

א. ב. יהודה

שרוב חייך אתה יכול להיות צב, ופתאום לרגע מסוים או מתקופה מסוימת אתה הופך לנמר.
מה שמאפיין אותי זה ההתכנסות אל תוך עצמי - תמיד.
לקיפוד יש קוצים - גם אני לעיתים מפנה את הקוצים שלי.
לשבלול קונכיה דקה - גם אני לעיתים שברירית.
לסרטן קונכייה וצבטות - גם אני לעיתים ממש לא נראית חברותית.
לצב שריון קשה - גם אני לעיתים קשה מבחוץ.
אני מזדהה עם השריון הקשה של הצב והרכות הפנימית, האיטיות שלו והאופי האינדיווידואלי שלו (ומזדהה פחות עם הקוצים והצבטות של האחרים).
אני לא מזדהה עם הצבה שמטילה את ביציה בתוך האדמה והולכת לדרכה (אבל זו דרכה הטבעית).
ו...אולי בעצם נולדתי נמר שהתפתח לצב....(-:

הגרעין החזק של האישיות
כל כך הרבה טמון בגרעין החזק הזה, שמכיל בתוכו הרבה זרעים שמושפעים ותלויים מאוד בתנאי הסביבה,
לכן - חלקם ינבטו, חלקם ימשיכו לצמוח, חלקם יפרחו - וחלקם לא.
חלקם מחכים לתנאים המתאימים כדי לנבוט, לצמוח ולפרוח @}

לב , צב היא חיה חכמה. יודע לשמור על עצמו, לוקח את החיים בקצב שמתאים לו, ולכן גם מנצח במרתונים לטווח ארוך.
לגבי האופי - זה מה שלפעמים משונה ומדהים : שרוב חייך אתה יכול להיות צב, ופתאום לרגע מסוים או מתקופה מסוימת אתה הופך לנמר.
כלומר למרות הגרעין החזק של האישיות - השינויים יכוליים להיות מהקצה לקצה - ועם זה לא תמיד קל להתמודד - ואולי לכן יש אנשים שישארו תמיד באותו תפקיד כדי לא לבלבל את הסביבה ובעיקר, לא לבלבל את עצמם.
דוגמה : כל החמומיות שאני מתארת אותה כלפי הסביבה היא משהו מאוד חדש אצלי, כי גם אני ברוב שנותי הייתי חמומה מבפנים ומעט יצא החוצה.
ועם השנים שחולפות, פתאום הכל יוצא החוצה - ומאוגר אני יכולה להפוך לצ'יטה, ואח"כ לחזור להיות אוגר וכ'ו
וכמו כל דבר, יש לזה את היתרונות והחסרונות.

כשמודעים למודעות אז היא כל הזמן מתפתחת.
ויש עוד נתון אחד מאוד משמעותי שאותו כל הזמן לומדים להכיר - האופי.
אני למשל כמו צב - נכנסת מהר מאוד אל תוך השריון ויוצאת לאט,
לעיתים רחוקות קורה שאני חמומה כלפי הסביבה - אצלי הכל מתחמם בבטן - ואצלי נישמר הרבה P-:
כשיוצא לי להיות חמומה במידה זו או אחרת - גם אז לא אשכח את זה לעצמי להרבה מאוד זמן (איך יכולתי? מה עשיתי? לא טוב לשמור בבטן....).
עם כל המודעות שאפתח - תמיד אשאר צב,
צב מלומד (-:

אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת מפתיעה את עצמי, איך זה הולך ביחד?

דווקא המודעות היא זאת שמאפשרת לנו התבוננות במקומות בהם התרגלנו ליפול,
הרי לא היית אפילו מבחינה שיש משהו לצריך לתקן בלי להתבונן,נכון?

אל תצחקו, ואל תגידו צרות של עשירים
ועוד משהו ששמעתי ממישהי מקסימה כאן באתר: "צרות של עשירים, הם גם צרות לא?"

אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת מפתיעה את עצמי, איך זה הולך ביחד?
לכולנו יש שדות עיוורים, שדה ראיה מת (כמו זה במראה הימנית של הרכב (-:) - האמת הולך מצויין יחד.
גם כשאנחנו מודעים לעצמינו, זה בד"כ מעורבב עם ההכרה שלנו שנגועה ברגשות ומחשבות ותפיסות.... והאמת שכשחווים רגעים נדירים שבהם יש מודעות טהורה אמיתית, שבהם הכל בהיר וצלול, אי אפשר לפספס את זה - ואני בטוחה שחווית כמה כאלה @}
(בלומה, כרגיל מדברת בקלות על מה שקשה לה להשיג לאחרונה לעצמה )-:)

הי ג'ינ ג'ית, כתבת לי כ"כ בזמן הנכון.
יש מקומות שלא משנה מה יגידו לך לרעה את בכל זאת תאמיני בעצמך? לא יאמן כמה במקום השאלה הזאת פוגשת אותי...
אני מאמינה בעצמי, אבל אני לא בטוחה שקל לי להתמודד עם ביקורת. אני מסוגלת לתקוף (מילולית, מילולית) את מי שביקר אותי, שהוא לא יידע איזה עץ נפל עליו. וזה כולל מורים, שאמורים לתת לי ציון אח"כ...
חמומה, אתם זוכרים?
אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת מפתיעה את עצמי, איך זה הולך ביחד?

אל תצחקו, ואל תגידו צרות של עשירים כי האגו שלי צמוק ומבולגן, ולא טוב לו להתערער.

לגבי השאר זה נשמע כל כך מרגיז (שאת מרגישה ככה כלפי עצמך, למרות שכולנו בנקודות החלשות לא ממהרות להאמין למחמאות וכו', השאלה כמה עמוק ובכמה נקודות...), שאין לי מה לומר (כרגע). מה שכן - יש מקומות שלא משנה מה יגידו לך לרעה את בכל זאת תאמיני בעצמך? לא בדרך שלך, אלא בזה שאת עושה נכון/מוכשרת מספיק/ מחליטה נכון וכו'? כי אצלי זה מה שמאזן- יש מקומות שאני כ"כ בטוחה בעצמי שטנקים, תותחים, המון רב וקולני ועוד כמה פלאי עולם ניסו לערער ולא הצליחו בס"מ. לעומת מקומות שהביקורת העצמית בהם גדולה מדי כך שמחמאה וחצי לא ממש מחלחלות, אם כי תמיד נעים לשמוע.

מכירה את התחושה,לא מאמינה למחמאות מבחוץ,רגילה לבקר את עצמי.
אולי אם תעשי לעצמך רשימה של המקומות בהם את יודעת שאת טובה תוכלי להתחבר למחמאות ממקום אמיתי.
כמובן שהמטרה אינה גאווה ,אלא לדעת את הנקודות הטובות מהן אנחנו יכולות להמשיך ולצמוח.
ותפרגני לעצמך,את הרי יודעת שיש בך המון טוב.
ואם נשאר עוד מה לתקן,סימן שיש עוד מה לעשות בחיים האלה,בגוף הזה,בגלגול הזה.@}

ואני אחלה אחלה של בחורה.
קוראים לזה מדיטציית אני אל- ה -כיפאק.גם בביתנו היא נפוצה מאוד אבל לא לגמרי עוזרת אבל ממשיכים לנסות .

אוי חמומי
אולי זה קשור להרגשה (שאנחנו שותפות כ"כ הרבה פעמים) שלא מגיע לנו?
שאם נודה בזה שאנחנו נהדרות, ממש ממש מצויינות, זה ייחשב כהתנשאות, כגאווה, כחוסר צניעות...
אני פוגשת יותר ויותר נשים בסיטואציות כאלה. יש לי למשל, חברה טובה, מהפנטת ביופיה- (עור בהיר חיוור, עיניים אפורות גדולות ושיער עבות שחור וארוך), קורנת אור וצניעות מפנימיותה ושופעת חוכמה, שבכל פעם שאנחנו החברות מחמיאות לה עד כמה היא יפה בעינינו, היא מוצאת דרך כזו או אחרת לבטל את זה, או להקטין מחשיבותה (טוב, היא עם דפקט קיבוצי)

אז בואי נגיד ביחד: אני חמומי, ואני אחלה אחלה של בחורה. אני טובת לב, ומוכשרת, ומצחיקה, ו חברותית , וחכמה - אחלה בחורה!

---

_{אני רושמת לך 10 פעמים ביום לפני השינה}
@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}

בשבועיים האחרונים, בעיקר במסגרת סוף סמסטר, אבל לא רק, אני שומעת על עצמי כל מיני מחמאות, שאני מודה, שאין לי כ"כ מושג איך להתמודד איתם.
אל תצחקו, ואל תגידו צרות של עשירים כי האגו שלי צמוק ומבולגן, ולא טוב לו להתערער.
אני תמיד מוצאת מה לא בסדר, ומורידה את עצמי, ויש אנשים שלא מבינים את זה, לעומת זאת, יש מי שאמרה לי, שאם לא הייתי מורידה את עצמי, היא היתה מקנאה בי. (וזו לא פעם ראשונה שאני בסיטואציה הזאת)
בי? בי לקנא? בי? שכולי תסבוך אחד גדול ?
הנה, אני שוב מורידה את עצמי.
למה את מנמיכה את עצמך?
שואלים אותי
ומאז אין לי מנוחה.
לא יודעת איך לחיות אחרת
זאת לצערי, התשובה.

דיברת על קושי _...לשלב בין שני הסוגים?
והרי זה לא תלוי רק בך אלא גם במי שנמצא בחברתך (עד כמה הוא מודע למגרעותיו, עד כמה הוא סובלני, אמפטי ומכיל).

לרוב מתחברת דווקא עם כאלה שהם לא מהתרבות שלי.
יש שמאמינים שהנשמה בוחרת את הוריה ונובע מכך שגם הנשמה בוחרת את תרבותה - אני לא מאמינה בכך, ייתכן שזה אכן כך וייתכן שלא...
אני יודעת שתרבות משפיעה על הנשמה, מעצבת את ההורים ואת הצאצאים.
חיבור בין אנשים מאותה התרבות או מתרבות אחרת הוא מפגש בין נשמות.
חיבור מוצלח בין נשמות הוא חיבור פורה ומכיל שבאמצעותו חשים אהבה או קרבה נעימה שהיא די מספקת ואז השוני לא מהווה מחסום.

הבנתי אותך לב,
פשוט ניסיתי להבין איזה סיבוך שלי : לא תמיד מסתדרת עם אנשים מהתרבות שלי, ואפילו לרוב מתחברת דווקא עם כאלה שהם לא מהתרבות שלי.

מוצאת אהבה בעיקר בקשר עם בן זוגי וילדיי וזה באמת מספיק?
(כתבתי בעיקר לא רק)
אהבה נותנת כוח - וודאי שהייתי שמחה לכמה שיותר (-:
בעקבות הקונפליקט - או שלא מתפתחת אהבה או שהיא חד צדדית או שהיא לא מחזיקה לאורך זמן,
אם הקשר מבוסס על סימפטיה, עניין, כנות מסויימת, אינטרס משותף..- הקשר יימשך.

הקונפליקט קיים גם בתוך אותה חברה עצמה עם אותה התרבות
לדעתי להיות בקשר זה מצב מסובך ומורכב. הרי גם לאנשים, אשר משתייכים לאותה תרבות ושבסך הכל יש להם הרבה מן המשותף עם אחרים, קשה להם להיות בקשר חברי. .

<יש לי תחושה שאולי לא הבנתי את השאלה הכללית שלך.>

מוצאת אהבה בעיקר בקשר עם בן זוגי וילדיי וזה באמת מספיק? @}

ועוד משהו - _הקונפליקט קיים גם בתוך אותה חברה עצמה עם אותה התרבות
אשמח אם תוכלי יותר להרחיב למה התכוונת.

ועוד משהו - הקונפליקט קיים גם בתוך אותה חברה עצמה עם אותה התרבות.

ולמה כ"כ קשה לי לשלב בין שני הסוגים?
על פי נקודת המבט שלי, על חיי, ועל אלה שקרובים אלי, ובכלל בעקבות תובנות מקריאה וסרטים שונים -
הסיבה לדעתי נובעת בכל אותם יצרים ותכונות, של ביקורתיות, שיפוטיות, אגוצנטריות, קנאה, חוסר סובלנות, דעות קדומות, בורות, וכ'ו שקיימים בנו במידה מסויימת כלפי עצמנו וכלפי אחרים..
לכולם קשה, כל אחד בדרכו, להתמודד עם הקונפליקט - מה שמעסיק ומפרנס הרבה פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מטפלים רוחניים, סופרים, משוררים, אומנים וכדומה..
אני כל הזמן לומדת,
טועה, תוהה, תועה,
מתקנת, מנסה להיות מודעת יותר...
מוצאת אהבה בעיקר בקשר עם בן זוגי וילדיי@}

)':
אם לא הבנתם, אז הבכי הוא מתוך אושר והתרגשות.

בלומיל'ה - תקחי בחשבון שאני עוד עלולה לענות על ההצעה בחיוב...

רסיסים - זה נשמע נורא קיטשי, אבל הצעתך מתקבלת בשמחה.

ציף - את דוגמא חיה למושג חברותיות, ואני בטוחה שאת בדיוק ככה גם בעולם האמיתי, אי שם מחוץ למחשב.

ג'ינ ג'ית - זה היה כל כך חחחחחאעךך עוצמתי, שאני בטוחה שהגרון שלך עכשיו צלול, וקולך ערב. ותודה על הפרגון.

לב - יש חברותיות שמתבטאת על פי הכללים של חברה או תרבות מסויימת ויש חברותיות פנימית שמחפשת קשר של חיבור, קשר של הקשבה, הערכה, האהבה, קשר הדדי.
זה נושא שהייתי שמחה לפתח. הקונפליקט הזה בין חברות באותה תרבות לעומת חברות שהיא רב תרבותית כי היא קשורה לקשר - אלה בד"כ החברויות שאני נמצאת בהם.
ולמה כ"כ קשה לי לשלב בין שני הסוגים?

אומרים שהאדם הוא יצור חברותי - הוא זקוק לחברה, ולכן על מנת שיהיה איזון החברה מורכבת ממגוון רב של טיפוסים.
לאדם יש נטייה למדוד/להעריך/להתרשם מדברים לפי מה שנראה כלפי חוץ (נטייה השרדותית נחוצה).
יש הנחה שמי שאלוף בסמול טוק, מי שמספר הכי טוב בדיחות, מי שמדבר בקול בטוח יותר, מי שנחמד יותר, מחייך/צוחק יותר, מי שמדבר יותר - הוא חברותי יותר. (לדעתי, לא בהכרח נעים יותר או מעניין יותר או אמיתי יותר להיות בחברתו.)
יש חברותיות שמתבטאת על פי הכללים של חברה או תרבות מסויימת ויש חברותיות פנימית שמחפשת קשר של חיבור, קשר של הקשבה, הערכה, האהבה, קשר הדדי.
וכאן, כמו בהרבה תחומים יש קונפליקט P-:

קראתי את רשימת מעלותייך והחלטתי להציע לך חברות
אני קראתי את רשימת מגרעותייך והחלטתי להציע לך נישואין (-:

ותודה לג'ינג'ית שתרמה חחחחחאעךך מקורי וחסכה ממני את הפאדיחה (-:

קראתי את רשימת מעלותייך והחלטתי להציע לך חברות

_אם הייתי מרוקאית, הייתי אומרת לך חחחחחאעךך, בליווי תנועת יד
מה לא חברותית מה?_

אני מרוקאית אז חחחחחאעךך ...
יש הבדל בין להרגיש בתוכך פנימה לא משהו בחברה, אולי לא לרצות להיות חלק ממשהו חברתי או חברה - לבין מה שקורה בחוץ. את חברותית לאללה, יא אוחתי.

מה לא חברותית מה? ממש...
חוץ מהמהירה כמעט הכל הייתי יכולה לכתוב על עצמי .
(רציתי לכתוב גם שאני לא תוקפנית,אבל עצרתי...לפעמים גם אם אני לא תוקפנית יש בי איזו אגרסיביות שהייתי שמחה לעדן)

אני לא חברותית, אבל יש בי הרבה אהבה.
אם הייתי מרוקאית, הייתי אומרת לך חחחחחאעךך, בליווי תנועת יד (-:
מה לא חברותית מה? @}

אז מה בסופו של דבר אני יודעת על עצמי? (אבל באמת, בלי להוריד ובלי להעלות)
אני יודעת שביטוי מלא של עצמי דורש ממני מאמץ גדול. יש הרבה מקומות שאין לאנשים מושג מי אני באמת.
אנשים שמכירים את היצירתיות שבי, הם האנשים שמכירים אותי קצת יותר. אבל רק קצת יותר...
אני הולכת לאיבוד במקום שקובע לי כללי התנהגות. אני קובעת לעצמי את הכללים - מחפשת תמיד בתוך הגבולות איפה אפשר לפרוץ.
במקום שלא מאפשר אינדיוידואליות, אני אהיה פסיבית לגמרי. (משותקת)
אני איומה בסמול טוק.
אני יותר צופה מפועלת.
אני לא חברותית, אבל יש בי הרבה אהבה.
אני לא יודעת טוב לשקר, וצדק מאוד חשוב לי.
חשובה לי הצלחה
כסף לא כ"כ חשוב לי. חשוב לי לעבוד מכל הלב.
אני מהירה, חסרת סבלנות, תוקפנית לעתים, צוחקת על עצמי, וגם לפעמים על אחרים, ומשתמשת במוסיקה כמו במורפיום.

וזה גם כשר לפסח אולי לזה התכוונתי

מהו אותו קוקוס שיוצאות ממנו שערות,
אצלנו לשערות שיוצאות מהקוקס/קוקו קוראים "בן גוריונים"

אתן טובות אלי, תודה @}
כבר שבועיים אני מסתובבת עם הרצון למשו עם קוקוס, אז המון תודה. (יש לי שקית עאאנקית ואפילו פחית של קרם קוקוס)
ברוכות תהיו, חברותי הוירטואליות. @}
לילה טוב.

טוב עוד אחת שמבינה בכשרות
התכוונתי שאפשר להגיש את אחרי האוכל הבשרי זה מה שנקרא כשר אצלי

להחליף את החמאה במרגרינה אז גם כשר. זה כשר גם עם חמאה,התכוונת בודאי פרווה.

http://www.ynet.co.il/ency/1,7340,L-6107,00.html
http://www.couscous.co.il/food/default.asp?id=69&mnu=69
http://www.kipa.co.il/community/show.as ... eid=880414
http://www.mivzakon.co.il/Recipe/[po]choice chocolate[/po]/index16.html?%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%AA%20%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%A1
http://www.bishulim.co.il/RecipeDetails.asp?id=%2012410

יש עוד מתכונים בגוגל 9-:

אה זה קל
מערבבים כמות שווה של קוקוס עם אבקת סוכר (אפשר חום ) מוסיפים תמצית וניל וכמה כפות מים וחמאה שתאחד את הכל ביחד (אפשר גם חלבון למי שמסכים ביצה לא מבושלת) יוצא מרציפן קוקוס את הכדורים שיוצרים ממנו (או צורה אחרת)אפשר לעטוף בשוקולד מומס. אחלה קינוח וכשאני חושבת עלזה אם למישהו נעים להחליף את החמאה במרגרינה אז גם כשר.
עוד משהו שטעים לעשות בקוקוס זה להוסיף אותו לסלט כרוב

p-:
אכן כתבתי קוקוס (ואפילו פעמיים), אבל זה כל כך הצחיק אותי לחזור אחורה ולקרוא הכל עם המילה קוקוס במקום קוקס, שאני אשאיר את זה ככה...
תודה, אילה.
אגב, מעניין שבאותו יום חפשתי ללא הצלחה מתכון מוצלח ל קוקוס. |

D-:

LOL
אני הבנתי שזה קוקוס לא קוקס או בלשון קצת פחות עממית שניון
אמרתי לעצמי איזה קוקוס יש לה על הראש מה ממש אגוז קוקוס ?
בדקתי שנית אכן כתוב קוקוס ולא קוקס
בכל אופן מצחיק מאוד ושבת שלום

יכולה להתקבל ללהקת החבובות ואני אהיה גונזו!

D-:

נשאלה פה שאלה ע"י אילה א : מהו אותו קוקוס שיוצאות ממנו שערות, ואיך הוא קשור להזנחה כללית ?
אז הכל מתחיל באותו רגע נמהר בו אני נכנסת למספרה יוקרתית, ומתעקשת למרות השכנועים לשמור על שיער ארוך. "יותר מתאים לך קצר" לא משכנע אותי, לעומת זאת אני מאוד משתכנעת מזה שמהיום אני אשים כל חפיפה מסכה וקרם לחות , אנפנף את שערי למטה ואניף אותו בבת אחת למעלה, והכל יסתדר לי בחיים. בתכלס, לפעמים אפילו למרכך אין לי סבלנות, ולכופף את הראש עם כל השיער למטה, זה מעבר לכושר האישי שלי.
לאט ובהתמדה, השיער נראה כמו תספורת של מתופף (כדי להבין, אפשר לצפות בקליפ הנחמד שציף שלחה לי...).
ואז, כשאני יכולה להתקבל ללהקת החבובות, מגיע אותו קוקס.
קוקס = קוקו+ליפוף של הקוקו לכדור ,יכול להיות מוחזק ע"י פלסטיקים שונים או קוקיה נוספת.
קוקס שיוצאות ממנו שערות = קוקס שנעשה אחרי תספורת שעולה כמה מאות שקלים, ושאחריה אין שום סיכוי לאסוף את כל השיער במקשה אחת, ולכן יוצאות ממנו שערות
תודה, ושבת שלום.

<אין לי שום רטרו לשנות בתי הספר השונים בחיי ...>
מזדהה עם הכמיהה עם האחריות ועם הקונפליקט שבהזדקקות.
זמנים טובים שיהיו@}

את הסוודר הטרנינג ופצעי הבגרות הבנתי והזדהתי אבל מה זה הקוקוס שיוצאות ממנו שערות ?
יש סימן הזנחה שאין לי ?
חייבת לדעת מה הוא

סוודר סגול, עליו טרנינג כחול של פעם, קוקוס שיוצאות ממנו שערות. פצעי בגרות, פיזור כללי, לא מכינה שיעורי בית, יופי, ממש אני ברטרו לתיכון.
כל כך מתגעגעת לחוסר אחריות, ושמישהו ידאג לי ויתן לי, בכלל בלי תמורה, בלי שאני אפילו צריכה להגיד תודה.
במקום זה, אני מחזירה כל הזמן את ידובכל חזרה למיטה, מקשיבה לטענות של הפרופ' שאבא שלו מציק לו עושה בכוונה דברים לרעתו, (הוא בשלב האדיפלי), ומנסה לנחש אם המחלה שפקדה אתמול את בכורה היא פסיכוסומטית או פסיכופתולוגית.
האנרגיות שלי בגובה הכנרת, ואם אני אוספת את עצמי זה מחזיק כמו אקמול - 4 שעות וזהו.
הילדים שלי צריכים את אמא שלהם עד הסוף, וגם אני צריכה את אמא שלי עד הסוף,
ותמיד ההזדקקות יותר גדולה מהפועל. ולפעמים החלומות הם כל כך קטנים ובכל זאת לא מתממשים :
בכורה רוצה שאני אשב לידה לפעמים בשקט רק שתינו ונראה סרט יחד.
הפרופסור כבר מבקש ממני שבועיים להזמין לו חבר, ולא יצא לי
ידובכל כל כך רוצה שאני אשחק איתו לבד, וזה מצליח לי כמעט רק בשבת.
ודמומי צריך שאני אהיה איתו, ולא עם המחשב.
זמנים טובים שיהיו,
חמומה.

כמה טוב ופשוט זה שחוקי הפסיכולוגיה לא עובדים עליך
כמה טוב שיש חוקים אחרים שעובדים עליך מצויין,
שיש לכל מטבע שני פנים,
שדברים שנראים לנו באופן מסויים, הם לא באמת מה שהם נראים לנו, הם רק נראים לנו ככה,
שההתייחסות שלנו, הפרשנות שלנו לדבר יכולה לשנות לחלוטין את האופן שבו אנחנו חווים אותו,
באמת מרגש......@}

_מסתבר שאבא שלי יצא במצב רוח מרומם מכל העסק.
בכורה השוויצה איתו בהפסקה, נתנו לו כבוד, הילדים היו מרותקים, והזמינו אותו לדבר ביום השואה לפני כל בית ספר._
מרגש.

טוב, בשמת כרגיל צודקת.
מסתבר שאבא שלי יצא במצב רוח מרומם מכל העסק.
בכורה השוויצה איתו בהפסקה, נתנו לו כבוד, הילדים היו מרותקים, והזמינו אותו לדבר ביום השואה לפני כל בית ספר.
כמה טוב ופשוט זה שחוקי הפסיכולוגיה לא עובדים עליך.

מאוד מפחדת עליו. הוא לא ממש רגיל לדבר בכיתות, אבל מה לא עושים בשביל בכורה...
איך שציטטת אותו, לא נראה שצריך לפחד עליו

מדהים איך הפכת תפקידים ועכשיו את מרגישה צורך לגונן עליו שלא יפגע.

"התדמית" העצבנית זה מהצד של אמא שלי.

כן, על אבא שלי אין לי מה להתלונן, וזה באמת יוצא דופן.
עכשיו הוא בכיתה של בכורה מספר להם על השואה. (הוא היה תינוק בשואה).
מאוד מפחדת עליו. הוא לא ממש רגיל לדבר בכיתות, אבל מה לא עושים בשביל בכורה...
אני מאוד התנגדתי, אבל בכורה ואבא שלי כבר סידרו הכל עם המורה בלעדי.
לא מסוגלת לראות אותו עצוב או רועד או חלש כי רק פעם אחת ראיתי אותו כזה(בלוויה של אבא שלו), וזה היה לי מספיק.
מקווה שהוא יחזור מהכיתה כמו שהוא יצא ממנה, שלא יכנס לזה יותר מידי, ושלא ישגעו לו את השכל... @}

עם אבא כזה,פלא שיצאת כ"כ חיובית? (למרות התדמית העצבנית שניסית להדביק לעצמך...)

נשמע גנוב לאללה אבא שלך, איזה כייף לך!

D-:
נעים להכיר @}
<איזה כיף לך>

אתם מכירים את הסיטואציה של אדם, יוצא מטיפול פסיכולוגי, מגיע להורים שלו, ומוציא עלהם את כל התובנות שקרו בטיפול.
הכי מצחיק (או עצוב), זה שמוציאים את זה על אדם שרחוק לגמרי מעולם הטיפול. אחד כזה שגם פרויד בכבודו ובעצמו, לא היה מסוגל לשנות אותו בפסיק.
וזהו בדיוק אבא שלי.
בלימודים שלי יש התנסויות בשיטות פסיכולוגיות שונות ומגוונות. ואני שמה לב, שאבא שלי צץ בזיכרון שוב ושוב, כמשהו מאוד חיובי בילדות ובכלל.
אחרי הלימודים אני מנסה לשתף אותו דרך הטלפון :
חמומה : אבא, היום הזכרתי אותךבלימודים.
אבא : בשביל מה ?
חמומה : אני שמה לב שכל פעם שאני חושבת על משהו חיובי בילדות, אתה קשור לזה. היום עברנו מעין חזרה לרחם, וחשבתי כמה שהיית מכיל וקשוב.
אבא : וגם הוציאו אותך מהרחם? כי את נשמעת כאילו השאירו אותך שם. טוב, אני לומד עם בכורה אנגלית, אין לי זמן.
חמומה : מה ? אחרי שאני מספרת כמה שאתה קשוב?
אבא : נו, כבר 35 שנה אני קשוב, זהו ,מספיק. עכשיו אני לומד עם בכורה.
חמומה : אני רוצה רק שתדע, שבאמת, היית אבא נפלא.
אבא : טוב, טוב, רק שתחזרי מהלימודים האלה כמו שיצאת אלהם, שלא תכנסי לזה יותר מידי, ושלא ישגעו לך את השכל...

נעים מאוד, אבא של חמומה נכנס לבלוג.

_איזה יופי שהפרופ' שלך יצא מזה טוב. החזקתי אצבעות מרחוק
נשמע כזה ילד מקסים. הייתי מתה להכיר אותו_

שבת שלום חמומוציק @}

שבת שלום ומבורך@}

לאחר שבוע של דאגות מסוגים שונים, ואחרי שהתכנסתי לי כמו שבלול בבית, ובכל זאת חטפתי צינון כבד. יכולתי, אם היה תלוי הדבר בי, להשאר כמו שבלול עד סוף החורף. אתמול נלקחה ממני הבחירה להיות שבלול, כי העבודה מחייבת לצאת, העבודה מחייבת להתלבש, העבודה מחייבת לחשוב על אנשים אחרים ו.... זה הוציא אותי מהקונכייה, וזה היופי האמיתי בעבודה מחוץ לבית.
והיום:
פתחתי את כל התריסים
הוצאתי ציפות, ושמתי שמיכות על אדן החלון
כיבסתי כל מה שזז
(אפילו יצאו כמה מטבעות שוקולד-דמי חנוכה נקיים מהמכונה)
מיינתי כל מה שניתן למיון. נגיד : גופיות חמות מס' 4 מגופיות מס' 6 . כמובן כך גיליתי שיש לי איזה 10 גופיות מס' 2 שמזמן כבר קטנות על כולם...
וכולי וכולי וכולי וכולי
ועכשיו אני מרגישה רעננה כאילו הייתי בחנוכה באילת, ולא בקונכייה.
ומיום ראשון - דיאטה.
שבת שלום.

שמחה לקרוא שאתם אחרי ובסדר, תודה לאל.

איזה מתוק!
הרבה שלוה, זמן פנוי והחלמה מהירה לכולכם!

איזה גנוב הפרופסור הזה, וגם אני בדיוק רציתי לומר:
_איזה יופי שהפרופ' שלך יצא מזה טוב. החזקתי אצבעות מרחוק
נשמע כזה ילד מקסים. הייתי מתה להכיר אותו._

ג'ינ ג'ית ממחשב אחר>

תודה אחיות שלי
בשמת, עשית לי חשק לכתוב מפניני הפרופ' לערב זה :
הפרופ' מהמיטה :" ידובכל, תביא לי ספר מהכוננית"
ידובכל רץ ומביא לו ספר
פרופ' : " תגיד תודה"
ידובכל : "תודה"
פרופ' : "יופי, ידובכל".

פרופ' : "אמא, כואב לי."
אמא : "מה כואב לך חמוד, איפה כואב? "
פרופ' : "כואב לי הלב לראות שידובכל בוכה" (אחרי שהפרופ' לא הרשה לידובכל לגעת במתנות שלו.)

ב"ה,גם אני קיויתי מרחוק שהכל יעבור בטוב.
מקווה שגם תמצאו עוד כמה רגעים להיות בשבילו בשלווה...
וגם לך שתהיה עוד קצת הרפיה,בטח לא פשוט לעבור את כל זה,ישר כוח לאמא הנהדרת!@}

בכורה מקטרת ומגלגלת עיניים, (כשהעיניים שלה לא תקועות בתוך הארי פוטר החדש)
הו הו גם שלי! גמרה אותו תוך פחות מיום ושוב קוראת מההתחלה...
איזה יופי שהפרופ' שלך יצא מזה טוב. החזקתי אצבעות מרחוק
נשמע כזה ילד מקסים. הייתי מתה להכיר אותו.

תודה רבה לציף,לב, בלומי, אחת שמאחלת רק טוב, רסיסים, ואמא של בוטן.
אנחנו אחרי הכל. עוד מסע \משא נגמר לו. (טפו טפו טפו, ברוך השם, תודה לאל...)
ואיך יודעים שהשגרה חוזרת ?
הפרופ' וידובכל רבים כל 2 שניות (אמנם עדיין לא בעוצמות הרגילות)
בכורה מקטרת ומגלגלת עיניים, (כשהעיניים שלה לא תקועות בתוך הארי פוטר החדש)
דמומי ואני חוזרים מחר לעבודה,
ואני באנרגיות נמוכות, וכאבי ראש חוזרים מפנטזת על שנה-שנתיים בהימלאייה.

הפרופ' הפתיע לטובה. מדהים איך שהכינוי שנתתי לו מתאים לו. הוא נשאר באופיו פרופ' לאורך כל הניתוח וההתאוששות.
זאת קצת הרגשה שנולד ילד, אבל שהוא כבר מוכר ואהוב.
יש לי חשק רק להתכנס ולהיות איתו בשקט
אבל מסביב הדרישות... העבודות....
אין הנחות
רק אנחות...

הרבה בריאות!
שהכל יעבור בקלות,

_מוזר, אבל הפרופ' ממש נרגש הבוקר, כולו מרוצה ושואל בחיוך רחב אם היום הניתוח. אחרי התשובה החיובית הוא קורא יש, יש ! ומקפץ לאורך המטבח.
(יכול להיות שהסברתי לא נכון??? ) . הוא נורא מבסוט מזה שאבא ואמא יהיו רק איתו כל הזמן. (ממש חינוך בייתי...)
לא יודעת, או שזה הדחקה, או שזה הכחשה, או שזה תגובת היפוך לסיטואציה או שהוא בכלל לא הבין אותי נכון, אבל הילד מאושר._
D-:

שהכל יעבור על הצד הטוב ביותר, <שייתפנן על ההורים שלו, הגיבור.>

החלמה מהירה ושבוע טוב @}

הלו??
מישהו בבית???
חמומצ'יק... כ"כ הרבה דברים קורים פה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל....
מזל טוב, קודם כל.... בלעדיו אי אפשר. המון המון מזל טוב!
דבר שני, בהצלחה עם הניתוח. הרבה כוחות להתמודדות והרבה הרבה בריאות - שגם בלעדיה, איך לומר שומדבר לא שווה (משהו צריך לזקוף לזכות הפולניות שתמיד אמרו- העיקר הבריאות(-:)
ודבר אחרון, התגעגעתי. מקווה לשוב ולהתראות תכופות יותר (-:
נשיקות

ארניקה בגלובלים. (גלובלים= אותם כדורי סוכר קטנים שעליהם מטפטפים את התמצית ההומאופטית) קונים בכל בית מרקחת הומאופטי. לניתוח כדאי לקחת ארניקה במינון 200.
הארניקה מתמחה באיסוף האנרגיה, הפיזית והנפשית, לאחר טראומה.
כדאי לתת לגיבור כדור קטן בפה כבר בחדר התאוששות ולאחר מכן ביום הראשון כל שעתיים, שלוש שעות. ביום השני לרווח קצת. בעיקרון נותנים לפי צורך, כלומר- אם יש כאבים- נותנים ואם לא- לא צריך. נכון שמשככי כאבים מערפלים את המידע הזה לכן נתתי את ההמלצה הכללית.
נעזרתי בארניקה בניתוח קיסרי ושני הורי נעזרו בה בניתוחי בטן. דווחה הצלחה!
שיעבור בקלות. שייתפנן על ההורים שלו, הגיבור.

וואי, רסיסים, אני היום בבקר מתכוונת ללכת להביא לו ספרים מהספרייה לקחת היום לניתוח, אז זה ממש מתאים, תודה @}

מוזר, אבל הפרופ' ממש נרגש הבוקר, כולו מרוצה ושואל בחיוך רחב אם היום הניתוח. אחרי התשובה החיובית הוא קורא יש, יש ! ומקפץ לאורך המטבח.
(יכול להיות שהסברתי לא נכון??? ) . הוא נורא מבסוט מזה שאבא ואמא יהיו רק איתו כל הזמן. (ממש חינוך בייתי...)
לא יודעת, או שזה הדחקה, או שזה הכחשה, או שזה תגובת היפוך לסיטואציה או שהוא בכלל לא הבין אותי נכון, אבל הילד מאושר.

המתנות הארוזות
הכרית האהובה של פו הדב
הדינוזאור
איש העכביש
האריה
mp3 עם שירי הילדים שהוא אוהב
ספרים
טאקי
קלפים
מה עוד?
מה עוד?

אתם בקטע של ספרי ג'ינג'י (של גלילה רון פדר) ?? כי אם כן יש את הספר שנקרא "מפקד גיבור בבית חולים" שבו ג'ינג'י עובר ניתוח שבר (גם אנחנו עברנו אבל בגיל שנתיים וחצי ולכן נראה לי פחות תורם לך מבחינת הכנות וכו'). בקיצור נראה לי שהספר יכול לעזור גם בקטע של העלאת שאלות וגם בקטע של מתן תשובות לדברים שאולי לא חשבתם עליהם ובכלל, נוגע בפחד ובהתמודדות בסך הכל נחמד.

שיהיה בהצלחה והמון בריאות{@

<גם בתוך פינוקיו שוכנת פיה טובה , וגם בתוך הפיה הטובה שוכן לו פינוקיו קטן...(-; >

שבת שלום ומבורך@}

לב היקרה, תודה.
אם אני פינוקיו, אז את הפייה הכחולה והטובה...

קודם כל -
מזל טוב!!!
מאחלת לך בריאות, עניין, סיפוק, אהבה ושמחה בחיים.

מבינה אותך,
<משברונים, חלק מהחיים, חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה.>

_השבוע לפרופסור צריך להיות ניתוח, ואין לי בכלל מושג איך להכין אותו, (ואת עצמי).
אז אם מישהו מכם עבר ניתוח עם ילד, אשמח לשמוע איך עוברים את זה בשלום_
כפי שאמא של בוטן כתבה ועם הרבה מחשבות טובות והסברים אופטימיים.

חנוכה שמח ובהצלחה לכולכם.

הי, לנו היה ניתוח לפני חודש עם בן 6 חכם, בוגר ונבון. יום לפני שהגענו למרפאת טרום ניתוח, העלינו ביחד המון שאלות על הניתוח (כמה זמן, מי נכנס איתו לחדר ניתוח, האם ההרדמה במסכה וכו') ואת הכל כתבתי. באנו מוכנים,אני שאלתי את השאלות, ואח"כ בבית דיברנו על זה עם האחים, והוא הסביר להם הכל.
(אח גדול: אתה יכול למות? בן 6:מה פתאום! אני: אתם יודעים, כולם מתים בסוף. בן 6: כככככן, אבל לא מהניתוח, רק כשאני אהיה זקן.)
אם זה בשניידר, ללכת לבקר לפני גם במשחקיה למטה- שלי ממש התאמץ לקום מהמיטה כדי להגיע לשם.(בכלל שניידר אלופים).
לדאוג לצ'ופרים שווים אחרי.
ולך- אין כמו כמה תפילות טובות...
שיהיה לכם בהצלחה, וחנוכה שמח.
אם תרצי עוד חוויות ותובנות משם, אני בדפבית.
@}