על ידי מי_פה* » 07 פברואר 2008, 21:24
אני רוצה להציע משהו.
את האפשרות שהשיח הזה הוא לא בר פתרון או הסכמה.
יש לי קושי עם ויכוח אידאולוגי שנסמך על טיעונים ריטוריים.
הרי מאחורי האידאולוגיה של כל אחד משני הצדדים עומדת תפיסת מוסר מאד מסויימת, לא ניתנת לשינוי.
וכשזה המצב, נראה לי שלרטוריקה יש מעט מאד מקום פה.
או במילים אחרות-
ציפ ציף (לצורך העניין, כמייצגת מגזר) בראיית העולם המוסרית שלה, לא תופסת את הפלשתינאים כשווי ערך לה. מבחינתה, ראיית העולם שלה, שאיפותיה, חלומותיה, השפה שבה היא מדברת, התרבות ממנה היא מגיעה, השלג שירד על עירה הם חשובים יותר מאלה של שכניה.
למה?
הטיעונים החזקים ביותר הם אלה שתופסים את הפלשתינאים כ"רעים". אנחנו הטובים. אלה טיעונים חזקים לא כי הם באמת חזקים, אדם מבחוץ יחשוב למען האמת שמדובר בטיעון מאד רדוד, הכוח של הטיעון הזה בא מעוצמת היכולת להתעלם מאמיתותיו, עמדותיו, כאביו, שנאותיו ואהבותיו של האחר. יש לי מכרים רבים שהם מתנחלים, חלק גדול מהם מגיע מגוש עציון, מצחיק. יש בתוכם אנשים שאני אוהבת מאד. אני חושבת שבכל הקשור לראיית עולם מוסרית, הם סובלים מליקוי מאורות עמוק. או במילים אחרות, הם כיבו את הצד האחר, וככה, יותר קל להם לראות.
אני לא חושבת שיש מקום להתווכח עם זה באמצעות רטוריקה. זה פשוט לא שם. לא תוכל לשכנע אדם שחונך בצורה כל כך הרמטית להתעלם מכאבי האחר ומזכותו לחיים שווי ערך, לפקוח את עיניו. אצל האנשים האלה, האכזריות, האלימות, הרצחנות של הצבא שלנו נתפסות בעיניהם כפעילות צבאית לגיטימית. רק האכזריות, האלימות והרצחנות (שבהחלט קיימות גם) בצד הפלשתיני, נספרות. הופכות אותם, את כולם, לטרוריסטים. נו, יש לזה שם, רגע..
אה.
דה הומניזציה. איפה שמעתי את זה קודם?
אז הנה, חוק גודווין שמח לכולנו, נראה לי שאפשר להמשיך הלאה בחיינו.
ולמי שעיניו פקוחות ורוצה להעמיק ראות, אני ממליצה בחום רב על הקבוצה שהיא בעיני האנושית ביותר, הכנה ביותר והנכונה ביותר לתקופה הזו.
לוחמים לשלום, זה שמם. אתם מוזמנים לגגל.
אני רוצה להציע משהו.
את האפשרות שהשיח הזה הוא לא בר פתרון או הסכמה.
יש לי קושי עם ויכוח אידאולוגי שנסמך על טיעונים ריטוריים.
הרי מאחורי האידאולוגיה של כל אחד משני הצדדים עומדת תפיסת מוסר מאד מסויימת, לא ניתנת לשינוי.
וכשזה המצב, נראה לי שלרטוריקה יש מעט מאד מקום פה.
או במילים אחרות-
ציפ ציף (לצורך העניין, כמייצגת מגזר) בראיית העולם המוסרית שלה, לא תופסת את הפלשתינאים כשווי ערך לה. מבחינתה, ראיית העולם שלה, שאיפותיה, חלומותיה, השפה שבה היא מדברת, התרבות ממנה היא מגיעה, השלג שירד על עירה הם חשובים יותר מאלה של שכניה.
למה?
הטיעונים החזקים ביותר הם אלה שתופסים את הפלשתינאים כ"רעים". אנחנו הטובים. אלה טיעונים חזקים לא כי הם באמת חזקים, אדם מבחוץ יחשוב למען האמת שמדובר בטיעון מאד רדוד, הכוח של הטיעון הזה בא מעוצמת היכולת להתעלם מאמיתותיו, עמדותיו, כאביו, שנאותיו ואהבותיו של האחר. יש לי מכרים רבים שהם מתנחלים, חלק גדול מהם מגיע מגוש עציון, מצחיק. יש בתוכם אנשים שאני אוהבת מאד. אני חושבת שבכל הקשור לראיית עולם מוסרית, הם סובלים מליקוי מאורות עמוק. או במילים אחרות, הם כיבו את הצד האחר, וככה, יותר קל להם לראות.
אני לא חושבת שיש מקום להתווכח עם זה באמצעות רטוריקה. זה פשוט לא שם. לא תוכל לשכנע אדם שחונך בצורה כל כך הרמטית להתעלם מכאבי האחר ומזכותו לחיים שווי ערך, לפקוח את עיניו. אצל האנשים האלה, האכזריות, האלימות, הרצחנות של הצבא שלנו נתפסות בעיניהם כפעילות צבאית לגיטימית. רק האכזריות, האלימות והרצחנות (שבהחלט קיימות גם) בצד הפלשתיני, נספרות. הופכות אותם, את כולם, לטרוריסטים. נו, יש לזה שם, רגע..
אה.
דה הומניזציה. איפה שמעתי את זה קודם?
אז הנה, חוק גודווין שמח לכולנו, נראה לי שאפשר להמשיך הלאה בחיינו.
ולמי שעיניו פקוחות ורוצה להעמיק ראות, אני ממליצה בחום רב על הקבוצה שהיא בעיני האנושית ביותר, הכנה ביותר והנכונה ביותר לתקופה הזו.
[b]לוחמים לשלום[/b], זה שמם. אתם מוזמנים לגגל.