על ידי פפריקה_הונגרית* » 17 דצמבר 2006, 12:31
>פפרי רוצה לציין מראש שהאמהות של כולם נראות לה כמו פיס אוף קייק ליד האמא שלה הפרטית...<
זה לא מה שהיא אומרת- זה בעיקר איך- זריקת הראש קדימה ואחורה (איך להסביר את זה בכלל??) והטון המתנשא והמבט הכועס / מזלזל כשהייתה (ועדיין) אומרת:
אל תדברי שטויות, בסדר?? כשהייתי צריכה יישור שיניים/חזיה/משקפיים/שתגן עליי מאח שלי הגדול ממני ב-11 שנה/רציתי לעבור לבי"ס אחר/היה לי חום ולא יכולתי להתעורר.....
הבנת בטח לא נכון כשהייתי מספרת איך הילדים בביה"ס התעללו בי/קיללו אותי/עמדו כל הכיתה ושרו לי שיר [ולא שיר אהבה...] (מכות וזה, אתם יודעים. לא מזמן היתה כתבה על ילדה בירושליים שעברה יום אחד את מה שאני עברתי במשך שנים ואיך שהיא לא מוכנה לחזור לביה"ס ונתנו לה להשאר בבית..... איך שלי לא האמינו לי אףפעם, עד שיום אחד חזרתי עם סימנים, וההורים וביה"ס עשו מעט מדי ומאוחר מדי (כיתה ג') ואמא שלי הגיבה כמובן ב אל תדברי שטויות המפורסם שלה כשביקשתי לעבור בי"ס...)
כשהיא אומרת נתנו לך הכל והכוונה זה שיעורים בפסנתר/שח/באלט/כו' , כשמה שבאמת הייתי צריכה זה אהבה אליי כמו שאני....
למה את לא יכולה להיות כמו אח/ותך ו... (לנקות/לעשות שיעורים/ללכת לחברים) כי אני הביצית הפחות מוצלחת שלך (בהשראת מי שהיתה הביצית הכן מוצלחת של אמא שלה...). כי יש לי ADD ואני לא מסוגלת להתרכז? כי אין לי חברים בכלל? כי כשהייתי מציעה לתלות כביסה זה לא איך שאת אוהבת, ועדיף שאני לא אגע בכלים כי אני שוברת אותם ואוי ווי, ואני לא יודעת איך לשטוף את הרצפה אז את שוטפת אחרי? כי אני זה אני, ותפסיקי להשוות אותי?
לא מעניין אותי כמה אחרים קיבלו, את המאה אחוז שלי - לעומת המשפט הקודם- מה זה לא אמביוולנטי...... אבל באותה נשימה- 94? אם היית לומדת יותר היית מקבלת 100 שבעיניה זה אולי מראה כמה היא סומכת עליי שאני יכולה הכל, אבל בשבילי זה כזאת סטירה- תראי, כמה שאת מנסה- זה לא מספיק..... אז פשוט הפסקתי לנסות.
כשכולם אשמים בזה שאני לא מסתדרת איתם (כמו האחים שלי, כמובן!) - יוסי חבר שלי מזה כמה שנים (בתקופה אחרת של חיי) , החברה שלי מהצבא, המורים ליוגה, הרבנים/רבניות, ה"חברות האלה שלך" - כולם משפיעים עליי לרעה.... במיוחד הרבנים האלה, שרוצים שיחזרו בתשובה כדי שיהיו להם כלות לבחורים שלהם...... (?????? הם בד"כ לא מתחתנים עם בעלות תשובה, אבל מילא...)
מה עשיתי לך רע??? - את באמת רוצה לשמוע? או שאת שואלת את זה כי את בטוחה שאת מושלמת, ואף פעם לא טעית, ובגלל זה את כל-כך תוהה ולא מבינה על מה אני כועסת?? (רמז, התשובה השניה היא הנכונה.)
אני יודעת שאת רוצה שנמות כבר, אבל מה לעשות, אנחנו עוד חיים. (ולא בנימה פולנית, אלא רצינית, כאילו אני באמת חושבת ככה... ע"ע משפט הבא.)
אני יודעת שאת חושבת ש.... בעיקר בגיל ההתבגרות- מאיפה את יודעת מה אני חושבת.... אה, שכחתי זה כתוב בספרי הפסיכולוגיה של החינוך.... אז את בטוח צודקת...
כשסיפרנו (יוסי ואני לפני 100 שנה בערך.) שאנחנו רוצים להתחתן, והם הגיבו בזלזול- והושיבו אותנו לשיחה על- כמה עולה להתחתן, והאם הוא באמת בטוח שהוא רוצה להתחתן איתי, כי אני תמיד הפסקתי כל דבר שהתחלתי ובטח אני אעזוב גם אותו, והאם הוא רוצה באמת להיות איתי? (תוהים על בחירתו.....) והוא יצא בשוק ואמר- אני לא מבין, למה הם לא שמחים בשבילך, ולמה הם שואלים אותי למה, ואם אני בטוח שאני רוצה אותך? מה, הם לא אוהבים אותך? [לא התחתנו אמנם, אבל זה לא משנה!]
כשעסקתי ביוגה- אז זה כת שסוחפת ומבלבלת אותי, כשרציתי לשפר בגרות- את בטוחה? שלא נוציא עלייך עוד פעם כספים ועוד פעם לא תצליחי. (וואי איזה מוטיבציה, תודה!), כשחזרתי בתשובה אז זה סתם שגעון, כי אני מטורפת.....
ומה, עכשיו - אני כל הזמן אהיה בבית ורק אעשה ילדים ואוכל? מה, אני לא אעשה כלום עם עצמי? מה עם כל מה שהם נתנו לי (חוסר בטחון, וחוסר בטחון, וגם קצת חוסר בטחון?), מה, אני לא אלך עכשיו לאוניברסיטה, ומה אני אעשה בחיים שלי??
בחתונה שלי- חברה שלה באה לצעוק עליי איך אני מתנהגת אליה (תלינו תמונות שלא מצאו חן בעיניה....).
בהריון שלי היא כל הזמן איחלה לי שיהיו לי ילדים כמוני ושאני אסבול מהם כמו שהיא סובלת ממני.
לפני כמה ימים עברתי על פניה, ונגעתי בה בטעות, היא הסתובבה וצרחה עליי- תגידי לי, את מטורפת!!??
מצד אחד "כל הילדים שלנו גרו אצלם אחרי החתונה" בשלב זה או אחר (אחותי במשך 6 שנים..... ואח"כ בקראוון, ולא שילמו להם חשמל אבל עשו חשבונות של אלפי שקלים...) אבל אני עלוקה, וזה שיש לי כיסוי ראש לא עושה אותי ליותר טובה... אבל מצד שלישי הם לא מוכנים לקבל כסף כדי שיסתמו את הפה על העליקות שלי.
היא אומרת לאחותה שאני מתפרזטת, ו "את יודעת איך זה היום, הכל בעזרת השם" בעוקצנות מגעילה.
שמתי תמונה של הבן שלי על המחשב, מהברית- היא צרחה עליי להוריד אותה, כי יש שם קצה של פרצוף של גבר מתפלל והיא לא מוכנה כאלה דברים אצלה במחשב!!!!
לא חשוב איזה ציון קיבלתי בעבודה או מבחן (לא הייתי תלמידה טובה במיוחד), אמא שלי תמיד אמרה לי שהיא גאה בי כי עשיתי כמיטב יכולתי. |אייקון חיוך מריר|
והיא מתפלאת למה הבת שלה שונאת אותה.
אני רוצה לאהוב את הילדים שלי איך שהם צריכים שאוהב אותם.... אני רוצה לזכור להגיד להם שאני אוהבת אותם ושהם טובים ומוצלחים- הרבה פעמים, ושידעו את זה.
>פפרי רוצה לציין מראש שהאמהות של כולם נראות לה כמו פיס אוף קייק ליד האמא שלה הפרטית...<
זה לא מה שהיא אומרת- זה בעיקר איך- זריקת הראש קדימה ואחורה (איך להסביר את זה בכלל??) והטון המתנשא והמבט הכועס / מזלזל כשהייתה (ועדיין) אומרת:
[b]אל תדברי שטויות, בסדר??[/b] כשהייתי צריכה יישור שיניים/חזיה/משקפיים/שתגן עליי מאח שלי הגדול ממני ב-11 שנה/רציתי לעבור לבי"ס אחר/היה לי חום ולא יכולתי להתעורר.....
[b]הבנת בטח לא נכון[/b] כשהייתי מספרת איך הילדים בביה"ס התעללו בי/קיללו אותי/עמדו כל הכיתה ושרו לי שיר [ולא שיר אהבה...] (מכות וזה, אתם יודעים. לא מזמן היתה כתבה על ילדה בירושליים שעברה יום אחד את מה שאני עברתי במשך שנים ואיך שהיא לא מוכנה לחזור לביה"ס ונתנו לה להשאר בבית..... איך שלי לא האמינו לי אףפעם, עד שיום אחד חזרתי עם סימנים, וההורים וביה"ס עשו מעט מדי ומאוחר מדי (כיתה ג') ואמא שלי הגיבה כמובן ב [b]אל תדברי שטויות[/b] המפורסם שלה כשביקשתי לעבור בי"ס...)
כשהיא אומרת [b]נתנו לך הכל[/b] והכוונה זה שיעורים בפסנתר/שח/באלט/כו' , כשמה שבאמת הייתי צריכה זה אהבה אליי כמו שאני....
[b]למה את לא יכולה להיות כמו אח/ותך ו...[/b] (לנקות/לעשות שיעורים/ללכת לחברים) כי אני הביצית הפחות מוצלחת שלך (בהשראת מי שהיתה הביצית הכן מוצלחת של אמא שלה...). כי יש לי ADD ואני לא מסוגלת להתרכז? כי אין לי חברים בכלל? כי כשהייתי מציעה לתלות כביסה זה לא איך שאת אוהבת, ועדיף שאני לא אגע בכלים כי אני שוברת אותם ואוי ווי, ואני לא יודעת איך לשטוף את הרצפה אז את שוטפת אחרי? כי אני זה אני, ותפסיקי להשוות אותי?
[b]לא מעניין אותי כמה אחרים קיבלו, את המאה אחוז שלי[/b] - לעומת המשפט הקודם- מה זה לא אמביוולנטי...... אבל באותה נשימה- [b]94? אם היית לומדת יותר היית מקבלת 100[/b] שבעיניה זה אולי מראה כמה היא סומכת עליי שאני יכולה הכל, אבל בשבילי זה כזאת סטירה- תראי, כמה שאת מנסה- זה לא מספיק..... אז פשוט הפסקתי לנסות.
כשכולם אשמים בזה שאני לא מסתדרת איתם (כמו האחים שלי, כמובן!) - יוסי חבר שלי מזה כמה שנים (בתקופה אחרת של חיי) , החברה שלי מהצבא, המורים ליוגה, הרבנים/רבניות, ה"חברות האלה שלך" - כולם משפיעים עליי לרעה.... במיוחד הרבנים האלה, שרוצים שיחזרו בתשובה כדי שיהיו להם כלות לבחורים שלהם...... (?????? הם בד"כ לא מתחתנים עם בעלות תשובה, אבל מילא...)
[b]מה עשיתי לך רע???[/b] - את באמת רוצה לשמוע? או שאת שואלת את זה כי את בטוחה שאת מושלמת, ואף פעם לא טעית, ובגלל זה את כל-כך תוהה ולא מבינה על מה אני כועסת?? (רמז, התשובה השניה היא הנכונה.)
[b]אני יודעת שאת רוצה שנמות כבר, אבל מה לעשות, אנחנו עוד חיים.[/b] (ולא בנימה פולנית, אלא רצינית, כאילו אני באמת חושבת ככה... ע"ע משפט הבא.)
[b]אני יודעת שאת חושבת ש....[/b] בעיקר בגיל ההתבגרות- מאיפה את יודעת מה [b]אני[/b] חושבת.... אה, שכחתי זה כתוב בספרי הפסיכולוגיה של החינוך.... אז את בטוח צודקת...
כשסיפרנו (יוסי ואני לפני 100 שנה בערך.) שאנחנו רוצים להתחתן, והם הגיבו בזלזול- והושיבו אותנו לשיחה על- כמה עולה להתחתן, והאם הוא באמת בטוח שהוא רוצה להתחתן איתי, כי אני תמיד הפסקתי כל דבר שהתחלתי ובטח אני אעזוב גם אותו, והאם הוא רוצה באמת להיות [b]איתי[/b]? (תוהים על בחירתו.....) והוא יצא בשוק ואמר- אני לא מבין, למה הם לא שמחים בשבילך, ולמה הם שואלים אותי למה, ואם אני בטוח שאני רוצה אותך? מה, הם לא אוהבים אותך? [לא התחתנו אמנם, אבל זה לא משנה!]
כשעסקתי ביוגה- אז זה כת שסוחפת ומבלבלת אותי, כשרציתי לשפר בגרות- את בטוחה? שלא נוציא עלייך עוד פעם כספים ועוד פעם לא תצליחי. (וואי איזה מוטיבציה, תודה!), כשחזרתי בתשובה אז זה סתם שגעון, כי אני מטורפת.....
ומה, עכשיו - אני כל הזמן אהיה בבית ורק אעשה ילדים ואוכל? מה, אני לא אעשה כלום עם עצמי? מה עם כל מה שהם נתנו לי (חוסר בטחון, וחוסר בטחון, וגם קצת חוסר בטחון?), מה, אני לא אלך עכשיו לאוניברסיטה, ומה אני אעשה בחיים שלי??
[hr]
בחתונה שלי- חברה שלה באה לצעוק עליי איך אני מתנהגת אליה (תלינו תמונות שלא מצאו חן בעיניה....).
בהריון שלי היא כל הזמן איחלה לי שיהיו לי ילדים כמוני ושאני אסבול מהם כמו שהיא סובלת ממני.
לפני כמה ימים עברתי על פניה, ונגעתי בה בטעות, היא הסתובבה וצרחה עליי- [b]תגידי לי, את מטורפת!!??[/b]
מצד אחד "כל הילדים שלנו גרו אצלם אחרי החתונה" בשלב זה או אחר (אחותי במשך 6 שנים..... ואח"כ בקראוון, ולא שילמו להם חשמל אבל עשו חשבונות של אלפי שקלים...) אבל אני עלוקה, וזה שיש לי כיסוי ראש לא עושה אותי ליותר טובה... אבל מצד שלישי הם לא מוכנים לקבל כסף כדי שיסתמו את הפה על העליקות שלי.
היא אומרת לאחותה שאני מתפרזטת, ו [b]"את יודעת איך זה היום, הכל בעזרת השם"[/b] בעוקצנות מגעילה.
שמתי תמונה של הבן שלי על המחשב, מהברית- היא צרחה עליי להוריד אותה, כי יש שם קצה של פרצוף של גבר מתפלל והיא לא מוכנה כאלה דברים אצלה במחשב!!!!
[hr]
[u]לא חשוב איזה ציון קיבלתי בעבודה או מבחן (לא הייתי תלמידה טובה במיוחד), אמא שלי תמיד אמרה לי שהיא גאה בי כי עשיתי כמיטב יכולתי.[/u] |אייקון חיוך מריר|
[u]והיא מתפלאת למה הבת שלה שונאת אותה.[/u]
[hr]
אני רוצה לאהוב את הילדים שלי איך שהם צריכים שאוהב אותם.... אני רוצה לזכור להגיד להם שאני אוהבת אותם ושהם טובים ומוצלחים- הרבה פעמים, ושידעו את זה.