דברים שאמא אמרה לי

[דרך_עפר_שם_זמני*]

חכמת חיים. על נישואין: "בחיים צריך להתפשר".
טקט. <רקע קצר: כשנפרדתי מבעלי-דאז (הנה, אמא, התפשרתי, יופי לך?), הייתי בהריון.> בחודש תשיעי, ואני ענקית ונפוחה, הלכתי למסיבה אחרי ארוע משפחתי, וכשיצאתי הסברתי לה בצחוק שאני הולכת כי יהיו שם allegible bechelors. תגובתה: "אז תלבשי משהו אחר".
(מרירות, כן. אני אוהבת את אמא שלי והיא אישה נהדרת, אבל לא משהו בעניין הזה של חכמת חיים. או של טקט.)
ואיזה דף נפלא זה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אבא: איתך זה חור בראש, בלעדייך חור בלב

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אמא: למה את לא מסתרקת?, למה את לא מתלבשת יפה?

כמה מריבות היו בנושא הזה...כמה דווקא מצידי. ואני רואה פה שהמון אמהות עסוקות במראה ביתן...מה יהיה??

אח"כ מתפלאים למה יש בעולם אנורקסיה? קידוש החומר? ועוד ועוד. ולמה למען השם זה מתקשר רק לבנות
שביננו?

[אחת*]

אמא שלי אמרה לי להיות שקטה ואחראית. אמא שלי אמרה לי להיות "ילדה טובה". היא אמרה לי שאני צריכה להתאפק, לחייך בנימוס, להיות נחמדה. היא לימדה אותי שלבעלי סמכות צריך להקשיב. היא לא אמרה לי שאני יפה (את זה שמעתי מאחרים, אבל זה לא הותיר עליי רושם) כדי שלא אהיה יהירה. היא אמרה לי שחשוב שאתנהג כמו שצריך, שאוותר, שאנסה לפייס, שאשתדל.
עצוב לי, אבל אני יודעת שהיא אוהבת אותי, למרות שאני לא מרגישה את זה.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

דברים שלעולם לא אגיד לבת שלי (דף חדש?): "השמנת", "אם תמשיכי לאכול ככה, תשמיני", "את צריכה להוריד שערות ב<איפשהו>" או איזושהי וריאציה על הרעיון: "את צריכה לשנות <משהו> כדי ש<מישהו> ירצה אותך"!

[שמחה_ומאושרת*]

היום אמא שלי אמרה לי "את שווה עשרה גברים" , זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל מהאשה הכי כנועה שייש.
זה פשוט מדהים כמה שאנחנו זקוקים לאישורים מההורים שלנו אפילו כשאני אמא בעצמי וקרובה ל40,וזה אף פעם לא יעבור.

[אמא*]

אחרי שקראתי את הדף הזה והתעצבתי, על כל הדברים שלא היו צריכים להאמר, על מה שהיה צריך להאמר ולא נאמר... קיבלתי קצת פרופורציות.

אחותי חזרה מטיול בחו"ל עם אבא שלנו והתלוננה בלי סוף - ובצדק לחלוטין, הוא אוטיסט לחלוטין ולא שם לב מה קורה סביבו, הנימוסים שלו היו מביכים אפילו את ההודים - נפיחות, גרעפסים - הכל בפומבי, משתלט על כל שיחה באירוע חברתי ומשעמם את כולם, לוקח שעה לצאת איתו מהחדר כי הוא לא מוצא מפתחות, ארנק, משקפיים... ועוד כהנה וכהנה דברים מרגיזים נורא. בלי להכנס לזה שפעם בכמה שנים הוא מתעצבן על מישהו ומרביץ איזה מכה או שתיים (לא לנו).

אבל אז חשבתי, בהשראת הדף הזה, על כל המסרים החיוביים שהוא העביר לנו במשך כל השנים. על כמה שאנחנו נהדרות ומוכשרות. אמון ללא סוף. אהבה ללא סוף. תמיכה מכל סוג (פיזית, כספית, להסיע, לברר, ללמד) בנדיבות, תמיד. הקשבה - גם אם לא מסוגל לבצע את מה שאנחנו רוצות, תמיד מקשיב ומתיחס, מנסה להבין. קרדיט אינסופי - לא שומר טינה. משקיע בנכדים - ללא סוף, בעיקר אם מבקשים דברים ספציפיים - הוא מיד קופץ לעשות, וגם כאן, בנדיבות. נניח אם מבקשים לקרוא סיפור - הוא מוכן לקרוא גם שעה ויותר.

זה אבא שלי. כמה מסרים טובים קיבלתי.
אני חושבת שהדבר הכי שלילי שהוא הנחיל לי זה הרבה מאוד ביקורתיות - כלפי אחרים, וכלפי עצמי.

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

אמא ,
מאד ריגש אותי מה שכתבת על אביך ,
כל כך קשה לי לפעמים לזכור את הטוב בתוך כל הביקורת והטענות הפנימיות
אז היה יפה לראות את הדברים שכתבת , איך הם נכנסו לפרופורציה ,
יש דברים שנראו כמעט מזעזעים :מה שכתבת על אביך בעיני אחותך ,
ואז כתבת את הדברים הנפלאים האלה עליו,
ואני אומרת שאני/אנחנו צריכה לזכור שזה אותו אדם , ולזכור בעיקר את המעלות !
אז תודה

[ילדת_טבע*]

אל תהיא מי שאת!
כל קוף בעיני אימו צבי (אבל אני אמא ריאלית, יודעת שאת קוף וזהו)
בשביל מה עוד נשיקה? (כשביקשתי נשיקת לילה טוב)
את שוב עושה הצגות/קונצים? (כשבאתי למיטה שלה בלילה מרגישה לא טוב או חולמת חלום רע)
בסוף את עוד תהיא בן אדם (קוף כבר אמרנו?)
איך אמרו עליך שאת ילדת פלא, הלך הפלא נשאר הילד...
איך אמרו עליך שהיית תינוקת יפה, תינוקות מכוערים הופכים למבוגרים יפים ותינוקות יפים הופכים למבוגרים מכוערים...
ועוד... ועוד...

[אמא*]

מיכל,

מדהים התהליכים שעוברים כשמתבגרים. איך שדברים שהרתיחו אותי רק לפני כמה שנים (כל התלונות של אחותי על אבי - נכונות לחלוטין!), היום, זה פשוט לא מקפיץ אותי באותה צורה. זה נראה אחרת - בפרופורציה. לפעמים אני חושבת שזה התפקיד של קשרים טובים שיש לנו, לעזור לנו ולתת לנו מקום להתפתח, להתבגר, להשתנות, להרגע, לשנות זוית מבט. זה לוקח זמן ועבודה.

[אמא*]

וילדת טבע - רק את המסרים האלה? או גם חיוביים? באמת מסרים קשים מאוד.

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

אמא ,
אכן ! כל מילה !
כשמשהו לא מוצא חן בעיני היום אצל הורי , אני אומרת לעצמי בלב שאני מודה להם שהם בחיים , ומסתפקת בזה ושמחה על זה . זה גם משהו , היה חסר לי וכואב לי יותר אחרת !
מיכל

[באופן_לייט*]

_אמא: למה את לא מסתרקת?, למה את לא מתלבשת יפה?
כמה מריבות היו בנושא הזה_
יש לנו אותה אמא?

פעם סבא שלי שאל את אמא שלי למה אבא שלי (בנו) כל כך מתנגד לטקסים דתיים, אימי ענתה לו "מה שלוחצים חזק מידי מתקפל לצד השני" מדהים לראות כמה היא צודקת אני פנאטית בעניני האוטונומיה הפיזית של ביתי (בת 2.5) אם היא לא רוצה אני לא מסרקת אותה, אני לא בוחרת לה בגדים (היא כבר הפציע במקומות שונים לבושה בבגד ים + כובע צמר / שמלה + חצאית + גרבי פסים + סנדלים), אני לא מקנחת לה את האף בלי הסכמה (גם אם זה אומר שהיא קצת מסמורקצ'ת [טוב האמת זה יחסית קל כי היא מסכימה לקנל אף ולצחצח שיניים] אבל בגדול הבת שלי נראת כמו ילדת טבע (או ילדת רחוב הודית - תלוי את מי שואלים ) .


בסוף היא תגדל להיות קלולס - ולאמא שלי תהיה נחת שיש מי שמתאפרת.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

LOL, באופן לייט{{}}, גם אצלנו ככה: היא כבר יצאה בבגד ים, בתחפושת של פיה וכנפיים שגזרה מקרטון, בחצאית שהיא לבשה כמו שמלה "סטרפלס", בשמלה שהיא לובשת כמו חצאית ארוכה, בגופיה בחורף, בחולצה ארוכה בקיץ, חצאית-על-חצאית, חצאית-על-חצאית-על-חצאית, ובטח יש עוד דברים שאני לא זוכרת כרגע. הוא - בחצאית, בסוודר בקיץ, בנעליים בקיץ, בכובע צמר בקיץ (הוא לא סובל מקור, הוא פשוט אוהב את הבגדים האלה), בחולצה הפוכה כי הוא אוהב את הציור שעל הגב, בסנדלים הפוכים כי "נוח לו"... ועכשיו כשאני חושבת על זה, גם אני בריאקציה מוחלטת לנדנודי הטיפוח של אמא שלי, ותמיד הייתי עקשנית גדולה בענייני לבוש (למשל, לא הסכמתי ללבוש מכנסיים; אחר-כך לא הסכמתי ללבוש חצאיות או שמלות; היתה תקופה שהייתי לובשת את הכיסים הפוכים עם הבטנה בחוץ) ותמיד אמא שלי התווכחה איתי אך לשוא! אולי גם אני העברתי את הריאקציה לדור הבא, ובסוף יצאו לי ילדים מחוייטים ומסורקים!
הממם, טוב, אולי לא.

[משהוא*]

• אתה תמיד רוצה להיות מיוחד
• מאז ההריון שלך החלו אצלי בעיות גב (אולי זה רק נדמה לי שהיא מצפה שאתנצל על כך, או לפחות ארגיש לא נעים

[תומיקה_מיק_שועל*]

למזלינו (ולרוע מזלם) היתה לנו שכנה שקראו לה סימה, ואנחנו קראנו לה סימה הפרה, ותמיד שמענו דרך החלון את כל הצעקות שלה על הבת המסכנה שלה. "מטומטמת", "את ילדה רעה", "מי עשה אותך בכלל?!" (הכי נורא) ואמא שלי תמיד אמרה שככה היא בחיים לא תדבר אלינו ושהיא אוהבת אותנו. [טוב, אמא כמו אמא- גם היא שרטה אותי בדרכים שלה, אבל כולן ככה, לא? (-: ]

[אום_שלום*]

הדף הזה בעיקר גרם לי לאהוב את אמא שלי שאמנם לא כל כך יודעת לפרגן ובאופן כללי כל חיי נותנת לי את התחושה שהיא לא סומכת אבל אם מישהי אמרה למישהי משפטים קשים זו אני לה, אולי יום אחד אצליח להתנצל

[פלוני_אלמונית*]

את כולירה
אתאבד בגללך
שמנה
פרה
את לא הבת שלי
תפסיקי לבכות ,אם אמות תהיה לך סיבה טובה לבכות
שקרנית
ואני כזאת ילדה טובה האמנתי לה למדי והפנמתי. כל כך קשה לי למצוא מחילה בתוכי. 2 חלקים בי החלק האוהב הילדה הקטנה שאוהבת את אמא שלה הכי בעולם. הלק שלא שוכח את המילים ,הפחד,אובדן השליטה ,השריטות,המכות,הבדידדות והניכור

[אנילי*]

כזאת ילדה טובה האמנתי לה למדי והפנמתי. כל כך קשה לי למצוא מחילה בתוכי. 2 חלקים בי החלק האוהב הילדה הקטנה שאוהבת את אמא שלה הכי בעולם. הלק שלא שוכח את המילים ,הפחד,אובדן השליטה ,השריטות,המכות,הבדידדות והניכור

[רוזה_לי*]

הנה קישור לשיר, שהתוכן שלו זה בערך תוכן הדף. זה היה יכול להיות מצחיק, אילו לא שמעתי חלק מהמשפטים האלה כילדה.

http://blogs.northlandchurch.net/2008/0 ... -mom-song/

[פלוני_אלמונית*]

be beautiful and suffer quietly
while permanently dying my eyelashes because they're so blond you can't see them

get used to it, there are a lot of unpleasant things like that waiting for a woman
during a rectal exam at age 10

[ש_י_ר_י*]

ניסיתי להיזכר בדברים שאמא אמרה לי, ולא הצלחתי. היא לא הייתה שם מספיק (בנפשה) בשביל להגיד דברים שיפגעו בו או ירוממו אותי.
אבא לעומת זאת - איזה פלאשבק!
אני בת 10, אבא שלי לוקח אותי להצטלם לתמונת פספורט.
לא הרגשתי טוב באותו יום, גם רבנו בדרך.
התמונה לא יצאה משהו, וכעסתי, אמרתי משהו כמו "לא יצאתי יפה בכלל".
המוכר בחנות אמר שהוא מצטער.
אבא שלי אמר- "זה לא אשמתך, נכון?"
אין לי מילים לתאר כמה ההרגשה הזאת מחורבנת, וכמה שנים לקח לי להשתחרר מזה (בעצם, חשבתי שהשתחררתי אבל עצם זה שאני בוכה עכשיו מוכיח לי שלא, לעזאזל).
כשבן זוגי המדהים שאל אותי בפליאה אמיתית "תגידי, איך לא אמרו לך שאת יפיפיה?" ישר חשבתי על המקרה הזה. אין פלא שאני לא מדברת עם אבא שלי ולעולם לא אדבר.

[גם_אמא*]

כשאני קוראת את הדף הזה, אני לא ממש מצליחה להיזכר בדברים שאמא אמרה לי, אבל מתוך מה שאני אומרת לבתי, אני מבינה מה אמא שלי אמרה לי ובמיוחד מה היא לא אמרה לי.
אני אומרת לבתי כל הזמן שהיא יפה ומקסימה ומוכשרת ונפלאה ושאני אוהבת אותה.
כשהיא לא מתנהגת יפה, אני אומרת לה שאני לא אוהבת את ההתנהגות שלה (אמא שלי היתה פשוט אומרת לי שאני ילדה רעה).
וגם אחרי ביקורת, אני אומרת לה שאני אוהבת אותה, שלרגע לא תפקפק בזה.
אז יש גם דברים שאמא לא אמרה לי וחסרים לי.

[או_רורה*]

כשאת חוצה עם הילד את הכביש, את עוברת במעבר חצייה?

הכי מגמד בעולם.

[עדינה_ניפו*]

אמא שלי אמרה שמאד חשוב לבלוע כשמוצצים לגבר כי זה משלים את החוויה עבורם ונותן להם להרגיש את גבריותם!
ואם לא עושים את זה הם חווים אכזבה וחוסר ביטחון...
(לאמא שלי לא היה הרבה ביטחון במין השני!)

[שמש_בחורף*]

עדינה - ואללה!
(שהיא בכלל אמרה לך מה היא חושבת בנושא הזה, ובכזה פרוט)
(לא משנה אם מה שהיא חושבת נכון או לא)

[שרה*]

הדף הזה מעלה משקעים....
כל צורך שלי במתוק אבא שלי היה אומר תאכלי פרות יבשים, יחד עם ההסבר על העלות המופקעת של ממתקים [אם במבה עולה 2.5 שקל ל25 גרם אז 100 גרם עולה 10 שקל
וקילו עולה 100 שקל וכו] וגם על זה שאני גם משמינה גם יושבת על התחת ורואה טלווזיה וגם זה פוגע בשיניים [וזה גם מייקר את העלויות של הממתק]
אמנם יש מאחורי זה כוונה טובה, אבל הטון שבו זה נאמר, והטיעונים העלובים נטעו בי תחושה עמוקה שאף אחד לא מבין אותי בעולם ואף אחד גם לא דואג לי
עכשיו אני גם מקשרת את זה לכך שתקופה ארוכה הייתי גונבת מאמי כסף כדאי לקנות ממתקים, תמיד הרגשתי עם עצמי רע על כך, למרות שברור שזה נבע מכך שהם לא היו קשובים אלי כלל

[או_רורה*]

אה, נזכרתי, : "אין לי כוח לשמור על התינוק שלך אפילו שעה. בשביל זה יש מטפלת".

[עדינה_ניפו*]

(שהיא בכלל אמרה לך מה היא חושבת בנושא הזה, ובכזה פרוט)
כל אמא מדברת על דברים שונים, זה מה שאמא שלי דיברה עליו הכי טוב והכי הרבה!
לצערי רק הרגשתי חובה ליישם את ההורעות שלה כל ימי כנערה מתבגרת... זה לא היה הכי כיף

[צפרדע_ית]

קבלתי בדוא"ל ומייד נזכרתי בדף הזה...
מקסים!!!
http://www.youtube.com/watch?v=KMhuAtyFCrw
בברכת הנאה מרובה! ושנה טובה.
ובטוחה!!
ץ

[פלוני_אלמונית*]

בטח התכוונת לזה
(טליה אלמתן שגם קיבלה במייל וגם רצתה לשתף! באמת חמוד!)

[תמר_מסיני*]

"זה לא יקר אבל זה הרבה כסף"

"כל אחד רוצה שיאהבו אותו"

"יש לו\לה את חכמת הלב"

"אם את באמבטיה\שרותים לא בבית, תמיד תשאירי אותם יותר נקיים משהיו כשנכנסת אליהם. כל ליכלוך שהיה שם לפנייך ייחסו לך..."

"כשאת יוצאת איתי תתלבשי כמו שאני מבקשת"

"את מריחה כמו חשיש" (מאיפה היא ידעה מה הריח של חשיש)

"אני אוהבת את כל מי שאוהב אותך"

ויש עוד הרבה...עד היום...

[פלוני_אלמונית*]

"בבית שלך תעשי מה שאת רוצה" (כשרציתי לצייר על קיר למשל... משפט רע כי אז זה היה הבית שלי ונתנה לי הרגשה שאני בינתיים גרה אצלה)
"מאחלת לך שתהיה לך בת כמוך"..(כשהדאגתי אותה... )
"קחי סנדוויץ כי לכי תדעי מתי תאכלי בפעם הבאה" (כשיצאתי לטיול או לת'א)
"זה כתם לכל החיים" (כתם של רימון למשל)

[אמא*]

"בנות זה טוב" (כשלמישהו נולדת תינוקת)
"תנסי, אולי זה יהיה לך טעים?"
"לא הפסדתי אף יום עבודה. למרות שכאב לי (הגרון/הראש/הגב וכו'). לקחתי אספירין ועבדתי כרגיל."

[גברת_פלפלת*]

'אל תרימי כבד! את עוד צריכה ללדת' (והולכת להרים בעצמה)
'את תראי, כשיהיו לך ילדים' (הווה אומר, את לא יודעת כמה אני אוהבת אתכם ילדי)
'הילדים שלך יעשו לך בדיוק מה שאת עושה לי' (הווה אומר, את לא יודעת כמה את מצערת אותי)
'תחזרי מתי שאת רוצה. קחי בחשבון שאני לא נרדמת מדאגה ויושבת בסלון לחכות לך עד שאת חוזרת' D-:

[אמא_של_שפן*]

אמא שלי משתמשת במשפט
'הילדים שלך יעשו לך בדיוק מה שאת עושה לי'
כאיחול חיובי.

[דלינקה*]

תמיד תגידי את המילה האחרונה
את תמיד נחמדה כל כך לאחרים
את צריכה אלף משרתים שיסדרו אחריך

[tאמא*]

השקר הכי טוב זו האמת .

[Tallli*]

את כל הזמן נגדי. כשאת תתגרשי, תביני אותי...

[פלונית_אלמונית*]

באופן טבעי דברים שאמא אמרה לי

[פלונית_מחפר*]

לפני שלושים שנה: את תהיי אמא כמו X (שזה אומר חסרת סבלנות, לא מטפלת, מזניחה)
היום: את פשוט אמא לתפארת!

(יש דברים שבשבילם שווה לחכות ולפתח פרספקטיבה...)

[מיכל_בז*]

על המראה, המון:
"זה מוציא לך..." (חולצה צמודה)
"זו כבר לא כרס של ילדה קטנה" (הייתי בת 10!)
"את חייבת ללכת עם זה?"
"שמלות לא יפות לך..."
"את נראית כמו ליצן/הומלס"
"את לא יכולה לצאת ככה מהבית."

"תעשי בדיוק מה שאת רוצה!" (כשאני לא עושה מה שהיא רוצה.)
"אני לא אעשה בשבילך כלום יותר!" (על כל סירוב שלי לבקשה שלה)
"את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?"

מרוכזת בעצמך, עצלנית, יש לך המון פוטנציאל! (והפרעת קשב וריכוז, בדיוק כמו לה)

ומנגד:

"הו! איך שאת יפה!"
"אין שום דבר שאת לא יכולה לעשות".
"איך אפשר לא לאהוב אותך? את כל כך מתוקה."
"את רוח חיה."
"איזה פרצוף מתוק."
"איך אני שמחה שאת באה! איזה כיף!"
"את הילדה הכי חכמה שלי."
"אני אוהבת אותך מאוד".
"אוי! העור הכי נעים בעולם!"

ובסתר ליבנו כל ארבעתנו בטוחים שאנחנו המועדפים עליה. והיא אשה נפלאה וגיבורה שגידלה אותנו כמעט לגמרי לבד עם סיפור חיים אחד הקשים שיש.
אני כל כך אוהבת את אמא שלי.

[רויטל_S*]

[אחינועם*]

זה לא כל כך קשור לדף כי זה לא דברים מהילדות, זה מהסופשבוע האחרון שאירחתי אותה אצלי
והשאלה היא איך לא מתעצבנים על הערות כאלה-
"אני רוצה שתאכלי משהו לפני שנצא" (גם אכלתי, וגם אני רוצה כבר לצאת)
"תמצאי לך תעסוקה נחמדה ליום יום" (יש לי מספיק מה לעשות ביום יום)
"מה השכנה שלך עושה? מהיכן היא? אין לה בן זוג?" (היא עברה לגור כאן רק לפני שבוע)
"מה? על יום עבודה רק 200? תדרשי לפחות 400" (אני מרוצה מהשכר שלי)
ועוד ועוד כאלה, ואני באמת לא רוצה לריב, היא אמא נפלאה, אבל עם שאלות כל כך מעצבנות לפעמים אהההההה!

[אמא'לה*]

דווקא דברים שאמרה לי בשנים האחרונות, למשל:

בתגובה על העבודה שלי, בה אני עוסקת באהבה לא מעט שנים (בתחום של אומנות וקהילה), אך היא אולי לא עונה לפנטזיה שיש לה בראש לגבי: "מתי תמצאי עבודה רצינית שממש תתאים לך?"

וממש מייד אחרי לידת בתי ונכדתה הראשונה, בתגובה להשתפכות שלי עד כמה הקטנטונת מקסימה:
"נכון. אז את אל תקלקלי אותה."

[ניקי_ניים*]

הילדים שלי לא בבית ספר אבל תמיד חשבתי שלומר" אני גאה בך כי עשית כמיטב יכולתך" כתגובה לציון נמוך יכולה להיות אופציה לא רעה.
למה מי שמתנגד (נחרצות!) אכן מתנגד?
אתה משבח מאמץ של ילד ולאו דווקא תוצאה.

אולי אפשר לשאול אותו אם היה רוצה לשפר את הציון ואיך ניתן לעזור לו אבל זה כבר סיפור אחר

[לא_ילדה*]

קשה לי לפסוח על הדף הזה הבוקר, זה צריך לצאת:

"לאבא שלך יש עוד אישה, יש לו ילדים איתה"
"דודה שלך שמה לי פיפי בכוס תה כשהתארחנו אצלה"
"אמא שלי שנאה אותי"
"כולם משקרים לי"
פעם לא יכולתי כבר לשאת את הדיבורים האלה וצרחתי עליה ממצוקה , והיא אמרה לי " אה, הם לימדו אותך איך לצעוק עלי כדי להפחיד אותי"

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

כשקראתי את שם הדף ,
והפוסטים הראשונים בו
מיד עברה בי כהד, מחשבה שכל פעם עולה בי,
כשחברות מקטרות על אמהות:
ככה ידברו גם עלינו.
יוצא לי לומר לבתי משפטים שאפילו בזמן אמת נשמעים לי כמו קלישאות מזעזעות שאסור לומר.
ואני מלאה בצער חרטה ואשמה.
נכון שהרשימה של הדברים המעצימים שאומרת הרבה יותר ארוכה.
וגם, אני יודעת וזוכרת לבקש סליחה.

כמה חמלה יש לי אל דור הילדות שלנו ששומעות.
אל דור האמהות שגידלו בצער בנות שנצרבו בנפשן, מהחולשה של אותן אמהות.
אל הדור שלנו, שבנותינו יכאבו בבגרותן את הצריבה בנשמה שאנו עושות להן.
כמה חבל שאנחנו (אמהות העולם לדורותיו)
לא יכולות להיות אמהות מושלמות.
וכמה חבל, שיש (לי) ולרבים מהמין האנושי את הנטייה לזכור ולהאמין דוקא לדברים הרעים שנאמרים. (לא רק ע״י ההורים..)

[מיכל*]

אמא של טוסיק דבש
כמה שאני מזדהה עם דברייך. גם לי יוצא לי לומר לבתי משפטים שאפילו בזמן אמת נשמעים לי כמו קלישאות מזעזעות שאסור לומר
הרבה ממה שחשבתי על אמי ועל הורי בכלל השתנה מאז שנעשתי אמא. לצערי אמא נפטרה לפני שהפכתי לאמא כך שהזדמנות לתיקון לא היתה לי.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מיכל,
לא מצאתי דף בית
אז שולחת לך כאן.
להתיתם מאמא, נראה לי עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב
בכל גיל.

דוקא בגלל שאת אמא,
אני מניחה שאת יודעת, שעצם זה שהיית לה לבת, היתה בשבילה , המתנה הטובה ביותר בחיים.
אני מרשה לעצמי להניח, שהיא לא באמת היתה זקוקה לתיקון.

אולי הידיעה הזו, תעזור לך קצת, לעשות לעצמך תיקון?

[טרה_רוסה*]

_לאבא שלך יש עוד אישה, יש לו ילדים איתה"
"דודה שלך שמה לי פיפי בכוס תה כשהתארחנו אצלה"
"אמא שלי שנאה אותי"
"כולם משקרים לי"
פעם לא יכולתי כבר לשאת את הדיבורים האלה וצרחתי עליה ממצוקה , והיא אמרה לי " אה, הם לימדו אותך איך לצעוק עלי כדי להפחיד אותי"_

זה משהו חדש?
יכול להעיד גם על התחלה של דמנציה - פארנויות - אלצהיימר. לא יודעת את ההגדרה הרפואית המדויקת, אבל מכירה כמה חברים שנאלצו להתמודד עם מצב של אמא מבוגרת רדופת פארנויות והזיות בדיוק מהסוג הזה.

[נותנת_אור*]

נאמר מיליון פעם: "אל תלבשי את זה... עדיף שתשימי מכנס ארוך" (מאז אני בתסביך קשה מאוד כל פעם שמעזה לצאת עם חצאית או מכנס שחושפים את השוקיים. ואני בסה"כ בחורה די ממוצעת במבנה גופי)
"חבל שתירשמי למקום הזה הרי את לא תתמידי" ואבא: "נכון נכון" ואח: "נכון נכון!!" (עדיין מתקשה מאוד להתחיל בדברים חדשים עם המשפט הזה שמהדהד לי בראש)
"בבית שלך תעשי מה שאת רוצה. כשאת באה לבקר פה בחדר שלך תדאגי שהוא יהיה מסודר" (טוב אמא אז אני אבוא פחות הביתה כדי שהבית ישאר נקי ומסודר כמו במוזיאון. אמא:"בסדר גמור"[ברצינות])
"את נורא עצלנית ודחיינית. מתי תעשי כבר משהו?"
יום ראשון. "נו, הכרת מישהו מעניין?"
יום שני. "מה קורה? יש לך משהו חדש לספר לי? (אהמ אהמ)
יום שלישי. " הבן של רותי התחתן. הוא בן 26 וכבר נשוי. איזה יופי? גם הבת של שרה מתחתנת, היא צעירה ממך בשנתיים"
יום רביעי. שומעת רעשי סרק נוספים ברקע.

אמא אמרה לי גם הרבה דברים טובים. אבל אותם, אני לא כל כך זוכרת. אני בעיקר לא האמנתי להם. זה הרגיש הרבה פעמים כאילו היא אומרת כי היא צריכה מתוקף תפקידה לומר דברים. לא הרגשתי זאת בצורה עוטפת וכנה במרבית הפעמים. אולי זה חוסר הביטחון שלי שדיבר.

נראה לי שהגיע הזמן לסלוח, לשחרר. זה נורא קל ונוח להאשים את אמא בדברים. בסה"כ, היא אחד מהאנשים שאני יותר אוהבת ושיותר רוצים בטובתי. אז מה אם הדרך שלה לא מובנת לי או מקובלת עליי ב90% אחוז מהפעמים?

[קוקו*]

פעם לא הבנתי מה הפואנטה של הדף הזה. מה, סתם להתלונן?
אז כן, גם. מתחשק לי היום לתת לי רשות להתלונן ולהוציא ולא להזכיר את הדברים הטובים (קיימים, בטח קיימים, בטונות).
"אני לא כועסת עלייך, זו אשמתי שנכשלתי בחינוך שלך"
"אני צריכה לעשות חשבון נפש על הכשלון בחינוך שלכם"
"מה עשיתי שמגיע לי ילדים כאלה"
"אני הולכת לאשפז את עצמי בגללכם"
"אם לא עשית עד הסוף זה לא שווה כלום" (על עזרה לא מושלמת בבית)
"אם לא עשית מהלב זה לא שווה כלום" (על עזרה מושלמת אבל כנראה בלי חיוך מספיק)
על כל ניסיון לשוחח על משהו שמפריע לי -
"את כפוית תודה" "את חושבת שאני אלך על ביצים לידך כל הזמן?"
"אני לא יכולה להבין כלום כשאת בוכה, תדברי איתי כשתירגעי" (מגיל שנה ועד שהפסקתי לבכות. עד היום לא ממש זוכרת איך עושים את זה)

[מנסה_לשכוח*]

דברים שאבא אמר לי :

• מגעילה קטנה (כשחזרתי מחבר הראשון שהיה לי)
• תהיי יפה ותשתקי
• מאפס ועוד אפס לא יוצא אחד (על אותו חבר שהיה לי והוא לא אהב אותו.)
• מה את רוצה ממנו רק יחסי מין?
• מקווה שתהיה לך בת כמוך (בקטע שלילי)
• פשש איזה גוף (כשרואה בטלויזיה משמר המפרץ)

זה היה קומץ פנינים שנזכרתי בהם והחלטתי להעזר בקמום הזה כדי לשחרר מעלי .. מקווה שהשטויות שהיה אומר לא השפיעו עלי. למרות שמרגישה שכן...

[שרה_ק*]

באתי לבקר בארה"ב, לשמח את ההורים שלי ואז הורי ניצלו את שעת הכושר והם עכשיו מגישים נגדי ונגד בעלי תביעת משמורת בבית משפט. הם מנסים לקחת לנו את הילדים. אנו תקועים בארה"ב עם צו עיכוב יציאה. ניסינו לצאת מהארה"ב עם הילדים, ואז תפסו אותנו בגרמניה בדרך לארץ והביאו אותנו חזרה לארה"ב ושמו אותי ואת בעלי בכלא ליום אחד.

הם לא אוהבים שאנו נתנו חינוך ביתי וגם לא היינו דתיים מספיק לטעמם. הם לא יספרו את זה בבית המשפט כי לא יקבלו את זה, אבל הם משקרים שאני אמא מתעללת.
נזכרתי שכאשר הייתי ילדה קטנה אמא שלי הייתה תמיד אומרת: בבית ש ל י את תעשי מה שאני אומרת לך. כשתהיי גדולה בבית שלך את תעשי מה שאת רוצה.
נו...
גדלתי ועשיתי מה שרציתי בבית שלי ועכשיו אמא שלי ואבא שלי לא אוהבים את זה, ומנסים לחטוף לי את הילדים בחסות החוק.

[שמנדובה*]

OMG שרה ק , זה בכלל חוקי דבר כזה? הילדים הם שלכם, איך אפשר לתבוע אתכם או לעכב יציאתכם והם בכלל לא האפוטרופסים של הילדים? זה מזעזע. יש לכם סיוע משפטי?

[טליה_אלמתן*]

שרה ק שתי עצות לי אליך:

1. להשקיע בעורך/ת דין טוב/ה ולעשות בדיוק מה היא אומרת
2. לפעמים עדיף להיות חכם, מאשר צודק. תזכרי שהמטרה חשובה יותר מאשר להגיד בדיוק את כל מה שאת חושבת.

אני יודעת עד כמה המקום הנכון של הילדים הוא אצלך/ם. את פשוט אמא מהאגדות (את בעלך אני לא כל כך מכירה, אבל מרגישה שגם הוא בסדר ).
מתפללת לשלום משפחתכם.

[שרה_ק*]

יש לנו סיוע משפטי. אני נלחמת עד שאנצח בעזרת השם. לא אוותר על אף אחד מהילדים. אנו בעזרת השם ננצח.

[טליה_אלמתן*]

שמחה לשמוע! בטוחה שהטוב והצדק ינצחו.
בעזרת השם והסיוע המשפטי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילדים שלי הרגיזו אותי כל כך היום ואמרתי להם...לפעמים אני מתחרטת שנהייתי אמא... מרגישה נורא ....

[פלוני_אלמונית*]

אני רוצה להיות 'אמא'
מלטפת ומרגיעה,
כזו שבאים אליה כשעצוב והיא משמחת ומרנינה,
כזו שאפשר לספר לה דברים, והיא מקשיבה ומבינה בלי הרבה הסברים.
אמא שמעודדת, שיודעת לתת עיצות
אמא שמפנקת במאכלים ומתנות.
אמא שכיף לבוא אליה, שכיף לשמוע את קולה
אמא שעושה לך טוב בלב ובנשמה...
אמא שרואה בילדיה את הטוב
אמא שנותנת ואוהבת בלי סוף
אני מתפללת ומבקשת, אלוקים הכל יכול
עשה שאדע להיות 'אמא'
למרות שלא כך זכיתי לגדול...

אמא שלי אישה אנטלגנטית וחכמה
יודעת בדיוק איך צריך לעשות ומה
אמא שכועסת כי דברים לא קורים איך שהיא רוצה
אמא שצועקת שאני לא ילדה טובה
אמא שטורקת, שנוזפת, מתעלמת,
אמא מתלוננת, מאשימה, ומזלזלת
אמא שבאימה ואיומים היא שולטת
אמא שממנה אני עדיין מפחדת

אמא שככ הרבה אותי היא לימדה
איך אסור לי להתנהג בשום אופן ומידה
למדתי שהכעס רק יוצר בעיות
ושצעקות שום דבר לא פותרות
הבנתי שלראות את הרע זה לא מקדם
שהדרך הזו רק תרחיק ולא תקרב
שכך אמא בשום אופן לא מתנהגת
שלא זו הדרך של אמא שאוהבת
אמא יקרה שלי, אומללה שלי- רחמיי
איך אותך לא לימדו אמהות אנטלגנטיות וחכמות
שטוב לב, חיבוק, סליחה ומחילה- זוהי דרכן של אמהות

[דו_כיפת*]

@}

[בשמת_א*]

אני רוצה להיות 'אמא'

בדיוק גם אני רציתי להיות אמא כזאת, ומסיבה דומה. הילדים שלי יגידו, שאני באמת האמא הזאת שתיארת שאת רוצה להיות, אבל יש בי גם שרידים מאמא שלי, שעליהם הילדים נוזפים בי P-: . גם אני צועקת כשאני כועסת. זה לא בשביל לפתור שום דבר, זה כי לפעמים אני ממש מתעצבנת.