[u]אני רוצה להיות 'אמא'[/u]

בדיוק גם אני רציתי להיות אמא כזאת, ומסיבה דומה. הילדים שלי יגידו, שאני באמת האמא הזאת שתיארת שאת רוצה להיות, אבל יש בי גם שרידים מאמא שלי, שעליהם הילדים נוזפים בי P-: . גם אני צועקת כשאני כועסת. זה לא בשביל לפתור שום דבר, זה כי לפעמים אני ממש מתעצבנת.

((-))
@}

אני רוצה להיות 'אמא'
מלטפת ומרגיעה,
כזו שבאים אליה כשעצוב והיא משמחת ומרנינה,
כזו שאפשר לספר לה דברים, והיא מקשיבה ומבינה בלי הרבה הסברים.
אמא שמעודדת, שיודעת לתת עיצות
אמא שמפנקת במאכלים ומתנות.
אמא שכיף לבוא אליה, שכיף לשמוע את קולה
אמא שעושה לך טוב בלב ובנשמה...
אמא שרואה בילדיה את הטוב
אמא שנותנת ואוהבת בלי סוף
אני מתפללת ומבקשת, אלוקים הכל יכול
עשה שאדע להיות 'אמא'
למרות שלא כך זכיתי לגדול...

אמא שלי אישה אנטלגנטית וחכמה
יודעת בדיוק איך צריך לעשות ומה
אמא שכועסת כי דברים לא קורים איך שהיא רוצה
אמא שצועקת שאני לא ילדה טובה
אמא שטורקת, שנוזפת, מתעלמת,
אמא מתלוננת, מאשימה, ומזלזלת
אמא שבאימה ואיומים היא שולטת
אמא שממנה אני עדיין מפחדת

אמא שככ הרבה אותי היא לימדה
איך אסור לי להתנהג בשום אופן ומידה
למדתי שהכעס רק יוצר בעיות
ושצעקות שום דבר לא פותרות
הבנתי שלראות את הרע זה לא מקדם
שהדרך הזו רק תרחיק ולא תקרב
שכך אמא בשום אופן לא מתנהגת
שלא זו הדרך של אמא שאוהבת
אמא יקרה שלי, אומללה שלי- רחמיי
איך אותך לא לימדו אמהות אנטלגנטיות וחכמות
שטוב לב, חיבוק, סליחה ומחילה- זוהי דרכן של אמהות

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הילדים שלי הרגיזו אותי כל כך היום ואמרתי להם...לפעמים אני מתחרטת שנהייתי אמא... מרגישה נורא ....

שמחה לשמוע! בטוחה שהטוב והצדק ינצחו.
בעזרת השם והסיוע המשפטי ;-)

יש לנו סיוע משפטי. אני נלחמת עד שאנצח בעזרת השם. לא אוותר על אף אחד מהילדים. אנו בעזרת השם ננצח.

[po]שרה ק[/po] שתי עצות לי אליך:
[list=1]
[*] להשקיע בעורך/ת דין טוב/ה ולעשות בדיוק מה היא אומרת
[*] לפעמים עדיף להיות חכם, מאשר צודק. תזכרי שהמטרה חשובה יותר מאשר להגיד בדיוק את כל מה שאת חושבת.
[/list]
אני יודעת עד כמה המקום הנכון של הילדים הוא אצלך/ם. את פשוט אמא מהאגדות (את בעלך אני לא כל כך מכירה, אבל מרגישה שגם הוא בסדר ;-) ).
מתפללת לשלום משפחתכם.

OMG [po]שרה ק[/po] , זה בכלל חוקי דבר כזה? הילדים הם שלכם, איך אפשר לתבוע אתכם או לעכב יציאתכם והם בכלל לא האפוטרופסים של הילדים? זה מזעזע. יש לכם סיוע משפטי?

באתי לבקר בארה"ב, לשמח את ההורים שלי ואז הורי ניצלו את שעת הכושר והם עכשיו מגישים נגדי ונגד בעלי תביעת משמורת בבית משפט. הם מנסים לקחת לנו את הילדים. אנו תקועים בארה"ב עם צו עיכוב יציאה. ניסינו לצאת מהארה"ב עם הילדים, ואז תפסו אותנו בגרמניה בדרך לארץ והביאו אותנו חזרה לארה"ב ושמו אותי ואת בעלי בכלא ליום אחד.

הם לא אוהבים שאנו נתנו חינוך ביתי וגם לא היינו דתיים מספיק לטעמם. הם לא יספרו את זה בבית המשפט כי לא יקבלו את זה, אבל הם משקרים שאני אמא מתעללת.
נזכרתי שכאשר הייתי ילדה קטנה אמא שלי הייתה תמיד אומרת: בבית ש ל י את תעשי מה שאני אומרת לך. כשתהיי גדולה בבית שלך את תעשי מה שאת רוצה.
נו...
גדלתי ועשיתי מה שרציתי בבית שלי ועכשיו אמא שלי ואבא שלי לא אוהבים את זה, ומנסים לחטוף לי את הילדים בחסות החוק.

דברים שאבא אמר לי :
[list]
[*] מגעילה קטנה (כשחזרתי מחבר הראשון שהיה לי)
[*] תהיי יפה ותשתקי
[*] מאפס ועוד אפס לא יוצא אחד (על אותו חבר שהיה לי והוא לא אהב אותו.)
[*] מה את רוצה ממנו רק יחסי מין?
[*] מקווה שתהיה לך בת כמוך (בקטע שלילי)
[*] פשש איזה גוף (כשרואה בטלויזיה משמר המפרץ)
[/list]
זה היה קומץ פנינים שנזכרתי בהם והחלטתי להעזר בקמום הזה כדי לשחרר מעלי .. מקווה שהשטויות שהיה אומר לא השפיעו עלי. למרות שמרגישה שכן...

פעם לא הבנתי מה הפואנטה של הדף הזה. מה, סתם להתלונן?
אז כן, גם. מתחשק לי היום לתת לי רשות להתלונן ולהוציא ולא להזכיר את הדברים הטובים (קיימים, בטח קיימים, בטונות).
"אני לא כועסת עלייך, זו אשמתי שנכשלתי בחינוך שלך"
"אני צריכה לעשות חשבון נפש על הכשלון בחינוך שלכם"
"מה עשיתי שמגיע לי ילדים כאלה"
"אני הולכת לאשפז את עצמי בגללכם"
"אם לא עשית עד הסוף זה לא שווה כלום" (על עזרה לא מושלמת בבית)
"אם לא עשית מהלב זה לא שווה כלום" (על עזרה מושלמת אבל כנראה בלי חיוך מספיק)
על כל ניסיון לשוחח על משהו שמפריע לי -
"את כפוית תודה" "את חושבת שאני אלך על ביצים לידך כל הזמן?"
"אני לא יכולה להבין כלום כשאת בוכה, תדברי איתי כשתירגעי" (מגיל שנה ועד שהפסקתי לבכות. עד היום לא ממש זוכרת איך עושים את זה)

נאמר מיליון פעם: "אל תלבשי את זה... עדיף שתשימי מכנס ארוך" (מאז אני בתסביך קשה מאוד כל פעם שמעזה לצאת עם חצאית או מכנס שחושפים את השוקיים. ואני בסה"כ בחורה די ממוצעת במבנה גופי)
"חבל שתירשמי למקום הזה הרי את לא תתמידי" ואבא: "נכון נכון" ואח: "נכון נכון!!" (עדיין מתקשה מאוד להתחיל בדברים חדשים עם המשפט הזה שמהדהד לי בראש)
"בבית שלך תעשי מה שאת רוצה. כשאת באה לבקר פה בחדר שלך תדאגי שהוא יהיה מסודר" (טוב אמא אז אני אבוא פחות הביתה כדי שהבית ישאר נקי ומסודר כמו במוזיאון. אמא:"בסדר גמור"[ברצינות])
"את נורא עצלנית ודחיינית. מתי תעשי כבר משהו?"
יום ראשון. "נו, הכרת מישהו מעניין?"
יום שני. "מה קורה? יש לך משהו חדש לספר לי? (אהמ אהמ)
יום שלישי. " הבן של רותי התחתן. הוא בן 26 וכבר נשוי. איזה יופי? גם הבת של שרה מתחתנת, היא צעירה ממך בשנתיים"
יום רביעי. שומעת רעשי סרק נוספים ברקע.

אמא אמרה לי גם הרבה דברים טובים. אבל אותם, אני לא כל כך זוכרת. אני בעיקר לא האמנתי להם. זה הרגיש הרבה פעמים כאילו היא אומרת כי היא [b]צריכה[/b] מתוקף תפקידה לומר דברים. לא הרגשתי זאת בצורה עוטפת וכנה במרבית הפעמים. אולי זה חוסר הביטחון שלי שדיבר.

נראה לי שהגיע הזמן לסלוח, לשחרר. זה נורא קל ונוח להאשים את אמא בדברים. בסה"כ, היא אחד מהאנשים שאני יותר אוהבת ושיותר רוצים בטובתי. אז מה אם הדרך שלה לא מובנת לי או מקובלת עליי ב90% אחוז מהפעמים?

_לאבא שלך יש עוד אישה, יש לו ילדים איתה"
"דודה שלך שמה לי פיפי בכוס תה כשהתארחנו אצלה"
"אמא שלי שנאה אותי"
"כולם משקרים לי"
פעם לא יכולתי כבר לשאת את הדיבורים האלה וצרחתי עליה ממצוקה , והיא אמרה לי " אה, הם לימדו אותך איך לצעוק עלי כדי להפחיד אותי"_

זה משהו חדש?
יכול להעיד גם על התחלה של דמנציה - פארנויות - אלצהיימר. לא יודעת את ההגדרה הרפואית המדויקת, אבל מכירה כמה חברים שנאלצו להתמודד עם מצב של אמא מבוגרת רדופת פארנויות והזיות בדיוק מהסוג הזה.

מיכל,
לא מצאתי דף בית
אז שולחת לך ((-)) כאן.
להתיתם מאמא, נראה לי עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב-עצוב
בכל גיל.

דוקא בגלל שאת אמא,
אני מניחה שאת יודעת, שעצם זה שהיית לה לבת, היתה בשבילה , המתנה הטובה ביותר בחיים.
אני מרשה לעצמי להניח, שהיא לא באמת היתה זקוקה לתיקון.

אולי הידיעה הזו, תעזור לך קצת, לעשות לעצמך תיקון?

[po]אמא של טוסיק דבש[/po]
כמה שאני מזדהה עם דברייך. גם לי [u]יוצא לי לומר לבתי משפטים שאפילו בזמן אמת נשמעים לי כמו קלישאות מזעזעות שאסור לומר[/u]
הרבה ממה שחשבתי על אמי ועל הורי בכלל השתנה מאז שנעשתי אמא. לצערי אמא נפטרה לפני שהפכתי לאמא כך שהזדמנות לתיקון לא היתה לי.

כשקראתי את שם הדף ,
והפוסטים הראשונים בו
מיד עברה בי כהד, מחשבה שכל פעם עולה בי,
כשחברות מקטרות על אמהות:
ככה ידברו גם עלינו.
יוצא לי לומר לבתי משפטים שאפילו בזמן אמת נשמעים לי כמו קלישאות מזעזעות שאסור לומר.
ואני מלאה בצער חרטה ואשמה.
נכון שהרשימה של הדברים המעצימים שאומרת הרבה יותר ארוכה.
וגם, אני יודעת וזוכרת לבקש סליחה.

כמה חמלה יש לי אל דור הילדות שלנו ששומעות.
אל דור האמהות שגידלו בצער בנות שנצרבו בנפשן, מהחולשה של אותן אמהות.
אל הדור שלנו, שבנותינו יכאבו בבגרותן את הצריבה בנשמה שאנו עושות להן.
כמה חבל שאנחנו (אמהות העולם לדורותיו)
לא יכולות להיות אמהות מושלמות.
וכמה חבל, שיש (לי) ולרבים מהמין האנושי את הנטייה לזכור ולהאמין דוקא לדברים הרעים שנאמרים. (לא רק ע״י ההורים..)

קשה לי לפסוח על הדף הזה הבוקר, זה צריך לצאת:

"לאבא שלך יש עוד אישה, יש לו ילדים איתה"
"דודה שלך שמה לי פיפי בכוס תה כשהתארחנו אצלה"
"אמא שלי שנאה אותי"
"כולם משקרים לי"
פעם לא יכולתי כבר לשאת את הדיבורים האלה וצרחתי עליה ממצוקה , והיא אמרה לי " אה, הם לימדו אותך איך לצעוק עלי כדי להפחיד אותי" :-(

הילדים שלי לא בבית ספר אבל תמיד חשבתי שלומר" אני גאה בך כי עשית כמיטב יכולתך" כתגובה לציון נמוך יכולה להיות אופציה לא רעה.
למה מי שמתנגד (נחרצות!) אכן מתנגד?
אתה משבח מאמץ של ילד ולאו דווקא תוצאה.

אולי אפשר לשאול אותו אם היה רוצה לשפר את הציון ואיך ניתן לעזור לו אבל זה כבר סיפור אחר

דווקא דברים שאמרה לי בשנים האחרונות, למשל:

בתגובה על העבודה שלי, בה אני עוסקת באהבה לא מעט שנים (בתחום של אומנות וקהילה), אך היא אולי לא עונה לפנטזיה שיש לה בראש לגבי: "מתי תמצאי עבודה רצינית שממש תתאים לך?"

וממש מייד אחרי לידת בתי ונכדתה הראשונה, בתגובה להשתפכות שלי עד כמה הקטנטונת מקסימה:
"נכון. אז את אל תקלקלי אותה."

זה לא כל כך קשור לדף כי זה לא דברים מהילדות, זה מהסופשבוע האחרון שאירחתי אותה אצלי
והשאלה היא איך לא מתעצבנים על הערות כאלה-
"אני רוצה שתאכלי משהו לפני שנצא" (גם אכלתי, וגם אני רוצה כבר לצאת)
"תמצאי לך תעסוקה נחמדה ליום יום" (יש לי [b]מספיק[/b] מה לעשות ביום יום)
"מה השכנה שלך עושה? מהיכן היא? אין לה בן זוג?" (היא עברה לגור כאן רק לפני שבוע)
"מה? על יום עבודה רק 200? תדרשי לפחות 400" (אני מרוצה מהשכר שלי)
ועוד ועוד כאלה, ואני באמת לא רוצה לריב, היא אמא נפלאה, אבל עם שאלות כל כך [b]מעצבנות[/b] לפעמים אהההההה!

:-)

על המראה, המון:
"זה מוציא לך..." (חולצה צמודה)
"זו כבר לא כרס של ילדה קטנה" (הייתי בת 10!)
"את חייבת ללכת עם זה?"
"שמלות לא יפות לך..."
"את נראית כמו ליצן/הומלס"
"את לא יכולה לצאת ככה מהבית."

"תעשי בדיוק מה שאת רוצה!" (כשאני לא עושה מה שהיא רוצה.)
"אני לא אעשה בשבילך כלום יותר!" (על כל סירוב שלי לבקשה שלה)
"את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?"

מרוכזת בעצמך, עצלנית, יש לך המון פוטנציאל! (והפרעת קשב וריכוז, בדיוק כמו לה)

ומנגד:

"הו! איך שאת יפה!"
"אין שום דבר שאת לא יכולה לעשות".
"איך אפשר לא לאהוב אותך? את כל כך מתוקה."
"את רוח חיה."
"איזה פרצוף מתוק."
"איך אני שמחה שאת באה! איזה כיף!"
"את הילדה הכי חכמה שלי."
"אני אוהבת אותך מאוד".
"אוי! העור הכי נעים בעולם!"

ובסתר ליבנו כל ארבעתנו בטוחים שאנחנו המועדפים עליה. והיא אשה נפלאה וגיבורה שגידלה אותנו כמעט לגמרי לבד עם סיפור חיים אחד הקשים שיש.
אני כל כך אוהבת את אמא שלי.

לפני שלושים שנה: את תהיי אמא כמו X (שזה אומר חסרת סבלנות, לא מטפלת, מזניחה)
היום: את פשוט אמא לתפארת!

(יש דברים שבשבילם שווה לחכות ולפתח פרספקטיבה...)

[po]באופן טבעי דברים שאמא אמרה לי[/po]

את כל הזמן נגדי. כשאת תתגרשי, תביני אותי...

השקר הכי טוב זו האמת .

תמיד תגידי את המילה האחרונה
את תמיד נחמדה כל כך לאחרים
את צריכה אלף משרתים שיסדרו אחריך

אמא שלי משתמשת במשפט
[u]'הילדים שלך יעשו לך בדיוק מה שאת עושה לי'[/u]
כאיחול חיובי.

'אל תרימי כבד! את עוד צריכה ללדת' (והולכת להרים בעצמה)
'את תראי, כשיהיו לך ילדים' (הווה אומר, את לא יודעת כמה אני אוהבת אתכם ילדי)
'הילדים שלך יעשו לך בדיוק מה שאת עושה לי' (הווה אומר, את לא יודעת כמה את מצערת אותי)
'תחזרי מתי שאת רוצה. קחי בחשבון שאני לא נרדמת מדאגה ויושבת בסלון לחכות לך עד שאת חוזרת' D-:

"בנות זה טוב" (כשלמישהו נולדת תינוקת)
"תנסי, אולי זה יהיה לך טעים?"
"לא הפסדתי אף יום עבודה. למרות שכאב לי (הגרון/הראש/הגב וכו'). לקחתי אספירין ועבדתי כרגיל."

"בבית שלך תעשי מה שאת רוצה" (כשרציתי לצייר על קיר למשל... משפט רע כי אז זה היה הבית שלי ונתנה לי הרגשה שאני בינתיים גרה אצלה)
"מאחלת לך שתהיה לך בת כמוך"..(כשהדאגתי אותה... )
"קחי סנדוויץ כי לכי תדעי מתי תאכלי בפעם הבאה" (כשיצאתי לטיול או לת'א)
"זה כתם לכל החיים" (כתם של רימון למשל)

"זה לא יקר אבל זה הרבה כסף"

"כל אחד רוצה שיאהבו אותו"

"יש לו\לה את חכמת הלב"

"אם את באמבטיה\שרותים לא בבית, תמיד תשאירי אותם יותר נקיים משהיו כשנכנסת אליהם. כל ליכלוך שהיה שם לפנייך ייחסו לך..."

"כשאת יוצאת איתי תתלבשי כמו שאני מבקשת"

"את מריחה כמו חשיש" (מאיפה היא ידעה מה הריח של חשיש)

"אני אוהבת את כל מי שאוהב אותך"

ויש עוד הרבה...עד היום...

בטח התכוונת [url=http://www.youtube.com/watch?v=KMhuAtyFCrw]לזה[/url]
([po]טליה אלמתן[/po] שגם קיבלה במייל וגם רצתה לשתף! באמת חמוד!)

קבלתי בדוא"ל ומייד נזכרתי בדף הזה...
מקסים!!!
http://www.youtube.com/watch?v=KMhuAtyFCrw
בברכת הנאה מרובה! ושנה טובה.
ובטוחה!!
ץ

[u](שהיא בכלל אמרה לך מה היא חושבת בנושא הזה, ובכזה פרוט)[/u]
כל אמא מדברת על דברים שונים, זה מה שאמא שלי דיברה עליו הכי טוב והכי הרבה!
לצערי רק הרגשתי חובה ליישם את ההורעות שלה כל ימי כנערה מתבגרת... זה לא היה הכי כיף :-P

אה, נזכרתי, : "אין לי כוח לשמור על התינוק שלך אפילו שעה. בשביל זה יש מטפלת".

הדף הזה מעלה משקעים....
כל צורך שלי במתוק אבא שלי היה אומר תאכלי פרות יבשים, יחד עם ההסבר על העלות המופקעת של ממתקים [אם במבה עולה 2.5 שקל ל25 גרם אז 100 גרם עולה 10 שקל
וקילו עולה 100 שקל וכו] וגם על זה שאני גם משמינה גם יושבת על התחת ורואה טלווזיה וגם זה פוגע בשיניים [וזה גם מייקר את העלויות של הממתק]
אמנם יש מאחורי זה כוונה טובה, אבל הטון שבו זה נאמר, והטיעונים העלובים נטעו בי תחושה עמוקה שאף אחד לא מבין אותי בעולם ואף אחד גם לא דואג לי
עכשיו אני גם מקשרת את זה לכך שתקופה ארוכה הייתי גונבת מאמי כסף כדאי לקנות ממתקים, תמיד הרגשתי עם עצמי רע על כך, למרות שברור שזה נבע מכך שהם לא היו קשובים אלי כלל

עדינה - ואללה!
(שהיא בכלל אמרה לך מה היא חושבת בנושא הזה, ובכזה פרוט)
(לא משנה אם מה שהיא חושבת נכון או לא)

אמא שלי אמרה שמאד חשוב לבלוע כשמוצצים לגבר כי זה משלים את החוויה עבורם ונותן להם להרגיש את גבריותם!
ואם לא עושים את זה הם חווים אכזבה וחוסר ביטחון...:-P
(לאמא שלי לא היה הרבה ביטחון במין השני!)

כשאת חוצה עם הילד את הכביש, את עוברת במעבר חצייה?

הכי מגמד בעולם.

כשאני קוראת את הדף הזה, אני לא ממש מצליחה להיזכר בדברים שאמא אמרה לי, אבל מתוך מה שאני אומרת לבתי, אני מבינה מה אמא שלי אמרה לי ובמיוחד מה היא לא אמרה לי.
אני אומרת לבתי כל הזמן שהיא יפה ומקסימה ומוכשרת ונפלאה ושאני אוהבת אותה.
כשהיא לא מתנהגת יפה, אני אומרת לה שאני לא אוהבת את ההתנהגות שלה (אמא שלי היתה פשוט אומרת לי שאני ילדה רעה).
וגם אחרי ביקורת, אני אומרת לה שאני אוהבת אותה, שלרגע לא תפקפק בזה.
אז יש גם דברים שאמא לא אמרה לי וחסרים לי.

ניסיתי להיזכר בדברים שאמא אמרה לי, ולא הצלחתי. היא לא הייתה שם מספיק (בנפשה) בשביל להגיד דברים שיפגעו בו או ירוממו אותי.
אבא לעומת זאת - איזה פלאשבק!
אני בת 10, אבא שלי לוקח אותי להצטלם לתמונת פספורט.
לא הרגשתי טוב באותו יום, גם רבנו בדרך.
התמונה לא יצאה משהו, וכעסתי, אמרתי משהו כמו "לא יצאתי יפה בכלל".
המוכר בחנות אמר שהוא מצטער.
אבא שלי אמר- "זה לא אשמתך, נכון?"
אין לי מילים לתאר כמה ההרגשה הזאת מחורבנת, וכמה שנים לקח לי להשתחרר מזה (בעצם, חשבתי שהשתחררתי אבל עצם זה שאני בוכה עכשיו מוכיח לי שלא, לעזאזל).
כשבן זוגי המדהים שאל אותי בפליאה אמיתית "תגידי, איך לא אמרו לך שאת יפיפיה?" ישר חשבתי על המקרה הזה. אין פלא שאני לא מדברת עם אבא שלי ולעולם לא אדבר.

be beautiful and suffer quietly
while permanently dying my eyelashes because they're so blond you can't see them

get used to it, there are a lot of unpleasant things like that waiting for a woman
during a rectal exam at age 10

הנה קישור לשיר, שהתוכן שלו זה בערך תוכן הדף. זה היה יכול להיות מצחיק, אילו לא שמעתי חלק מהמשפטים האלה כילדה.

http://blogs.northlandchurch.net/2008/08/11/the-mom-song/

[u]כזאת ילדה טובה האמנתי לה למדי והפנמתי. כל כך קשה לי למצוא מחילה בתוכי. 2 חלקים בי החלק האוהב הילדה הקטנה שאוהבת את אמא שלה הכי בעולם. הלק שלא שוכח את המילים ,הפחד,אובדן השליטה ,השריטות,המכות,הבדידדות והניכור[/u]

את כולירה
אתאבד בגללך
שמנה
פרה
את לא הבת שלי
תפסיקי לבכות ,אם אמות תהיה לך סיבה טובה לבכות
שקרנית
ואני כזאת ילדה טובה האמנתי לה למדי והפנמתי. כל כך קשה לי למצוא מחילה בתוכי. 2 חלקים בי החלק האוהב הילדה הקטנה שאוהבת את אמא שלה הכי בעולם. הלק שלא שוכח את המילים ,הפחד,אובדן השליטה ,השריטות,המכות,הבדידדות והניכור

הדף הזה בעיקר גרם לי לאהוב את אמא שלי שאמנם לא כל כך יודעת לפרגן ובאופן כללי כל חיי נותנת לי את התחושה שהיא לא סומכת אבל אם מישהי אמרה למישהי משפטים קשים זו אני לה, אולי יום אחד אצליח להתנצל

למזלינו (ולרוע מזלם) היתה לנו שכנה שקראו לה סימה, ואנחנו קראנו לה סימה הפרה, ותמיד שמענו דרך החלון את כל הצעקות שלה על הבת המסכנה שלה. "מטומטמת", "את ילדה רעה", "מי עשה אותך בכלל?!" (הכי נורא) ואמא שלי תמיד אמרה שככה היא בחיים לא תדבר אלינו ושהיא אוהבת אותנו. [טוב, אמא כמו אמא- גם היא שרטה אותי בדרכים שלה, אבל כולן ככה, לא? (-: ]

[list]
[*] אתה תמיד רוצה להיות מיוחד
[*] מאז ההריון שלך החלו אצלי בעיות גב (אולי זה רק נדמה לי שהיא מצפה שאתנצל על כך, או לפחות ארגיש לא נעים :)
[/list]

LOL, [po]באופן לייט[/po]{{}}, גם אצלנו ככה: היא כבר יצאה בבגד ים, בתחפושת של פיה וכנפיים שגזרה מקרטון, בחצאית שהיא לבשה כמו שמלה "סטרפלס", בשמלה שהיא לובשת כמו חצאית ארוכה, בגופיה בחורף, בחולצה ארוכה בקיץ, חצאית-על-חצאית, חצאית-על-חצאית-על-חצאית, ובטח יש עוד דברים שאני לא זוכרת כרגע. הוא - בחצאית, בסוודר בקיץ, בנעליים בקיץ, בכובע צמר בקיץ (הוא לא סובל מקור, הוא פשוט אוהב את הבגדים האלה), בחולצה הפוכה כי הוא אוהב את הציור שעל הגב, בסנדלים הפוכים כי "נוח לו"... ועכשיו כשאני חושבת על זה, גם אני בריאקציה מוחלטת לנדנודי הטיפוח של אמא שלי, ותמיד הייתי עקשנית גדולה בענייני לבוש (למשל, לא הסכמתי ללבוש מכנסיים; אחר-כך לא הסכמתי ללבוש חצאיות או שמלות; היתה תקופה שהייתי לובשת את הכיסים הפוכים עם הבטנה בחוץ) ותמיד אמא שלי התווכחה איתי אך לשוא! אולי גם אני העברתי את הריאקציה לדור הבא, ובסוף יצאו לי ילדים מחוייטים ומסורקים!
הממם, טוב, אולי לא.

_אמא: למה את לא מסתרקת?, למה את לא מתלבשת יפה?
כמה מריבות היו בנושא הזה_
יש לנו אותה אמא? :-0

פעם סבא שלי שאל את אמא שלי למה אבא שלי (בנו) כל כך מתנגד לטקסים דתיים, אימי ענתה לו "מה שלוחצים חזק מידי מתקפל לצד השני" מדהים לראות כמה היא צודקת אני [b]פנאטית[/b] בעניני האוטונומיה הפיזית של ביתי (בת 2.5) אם היא לא רוצה אני לא מסרקת אותה, אני לא בוחרת לה בגדים (היא כבר הפציע במקומות שונים לבושה בבגד ים + כובע צמר / שמלה + חצאית + גרבי פסים + סנדלים), אני לא מקנחת לה את האף בלי הסכמה (גם אם זה אומר שהיא קצת מסמורקצ'ת [טוב האמת זה יחסית קל כי היא מסכימה לקנל אף ולצחצח שיניים] אבל בגדול הבת שלי נראת כמו ילדת טבע (או ילדת רחוב הודית - תלוי את מי שואלים :-D) .


בסוף היא תגדל להיות קלולס - ולאמא שלי תהיה נחת שיש מי שמתאפרת.

אמא ,
אכן ! כל מילה !
כשמשהו לא מוצא חן בעיני היום אצל הורי , אני אומרת לעצמי בלב שאני מודה להם שהם בחיים , ומסתפקת בזה ושמחה על זה . זה גם משהו , היה חסר לי וכואב לי יותר אחרת !
מיכל

וילדת טבע - רק את המסרים האלה? או גם חיוביים? באמת מסרים קשים מאוד.

מיכל,

מדהים התהליכים שעוברים כשמתבגרים. איך שדברים שהרתיחו אותי רק לפני כמה שנים (כל התלונות של אחותי על אבי - נכונות לחלוטין!), היום, זה פשוט לא מקפיץ אותי באותה צורה. זה נראה אחרת - בפרופורציה. לפעמים אני חושבת שזה התפקיד של קשרים טובים שיש לנו, לעזור לנו ולתת לנו מקום להתפתח, להתבגר, להשתנות, להרגע, לשנות זוית מבט. זה לוקח זמן ועבודה.

אל תהיא מי שאת!
כל קוף בעיני אימו צבי (אבל אני אמא ריאלית, יודעת שאת קוף וזהו)
בשביל מה עוד נשיקה? (כשביקשתי נשיקת לילה טוב)
את שוב עושה הצגות/קונצים? (כשבאתי למיטה שלה בלילה מרגישה לא טוב או חולמת חלום רע)
בסוף את עוד תהיא בן אדם (קוף כבר אמרנו?)
איך אמרו עליך שאת ילדת פלא, הלך הפלא נשאר הילד...
איך אמרו עליך שהיית תינוקת יפה, תינוקות מכוערים הופכים למבוגרים יפים ותינוקות יפים הופכים למבוגרים מכוערים...
ועוד... ועוד...

אמא ,
מאד ריגש אותי מה שכתבת על אביך ,
כל כך קשה לי לפעמים לזכור את הטוב בתוך כל הביקורת והטענות הפנימיות
אז היה יפה לראות את הדברים שכתבת , איך הם נכנסו לפרופורציה ,
יש דברים שנראו כמעט מזעזעים :מה שכתבת על אביך בעיני אחותך ,
ואז כתבת את הדברים הנפלאים האלה עליו,
ואני אומרת שאני/אנחנו צריכה לזכור שזה אותו אדם , ולזכור בעיקר את המעלות !
אז תודה

אחרי שקראתי את הדף הזה והתעצבתי, על כל הדברים שלא היו צריכים להאמר, על מה שהיה צריך להאמר ולא נאמר... קיבלתי קצת פרופורציות.

אחותי חזרה מטיול בחו"ל עם אבא שלנו והתלוננה בלי סוף - ובצדק לחלוטין, הוא אוטיסט לחלוטין ולא שם לב מה קורה סביבו, הנימוסים שלו היו מביכים אפילו את ההודים - נפיחות, גרעפסים - הכל בפומבי, משתלט על כל שיחה באירוע חברתי ומשעמם את כולם, לוקח שעה לצאת איתו מהחדר כי הוא לא מוצא מפתחות, ארנק, משקפיים... ועוד כהנה וכהנה דברים מרגיזים נורא. בלי להכנס לזה שפעם בכמה שנים הוא מתעצבן על מישהו ומרביץ איזה מכה או שתיים (לא לנו).

אבל אז חשבתי, בהשראת הדף הזה, על כל המסרים החיוביים שהוא העביר לנו במשך כל השנים. על כמה שאנחנו נהדרות ומוכשרות. אמון ללא סוף. אהבה ללא סוף. תמיכה מכל סוג (פיזית, כספית, להסיע, לברר, ללמד) בנדיבות, תמיד. הקשבה - גם אם לא מסוגל לבצע את מה שאנחנו רוצות, תמיד מקשיב ומתיחס, מנסה להבין. קרדיט אינסופי - לא שומר טינה. משקיע בנכדים - ללא סוף, בעיקר אם מבקשים דברים ספציפיים - הוא מיד קופץ לעשות, וגם כאן, בנדיבות. נניח אם מבקשים לקרוא סיפור - הוא מוכן לקרוא גם שעה ויותר.

זה אבא שלי. כמה מסרים טובים קיבלתי.
אני חושבת שהדבר הכי שלילי שהוא הנחיל לי זה הרבה מאוד ביקורתיות - כלפי אחרים, וכלפי עצמי.

היום אמא שלי אמרה לי "את שווה עשרה גברים" , זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל מהאשה הכי כנועה שייש.
זה פשוט מדהים כמה שאנחנו זקוקים לאישורים מההורים שלנו אפילו כשאני אמא בעצמי וקרובה ל40,וזה אף פעם לא יעבור.

דברים שלעולם לא אגיד לבת שלי (דף חדש?): "השמנת", "אם תמשיכי לאכול ככה, תשמיני", "את צריכה להוריד שערות ב<איפשהו>" או איזושהי וריאציה על הרעיון: "את צריכה לשנות <משהו> כדי ש<מישהו> ירצה אותך"!

אמא שלי אמרה לי להיות שקטה ואחראית. אמא שלי אמרה לי להיות "ילדה טובה". היא אמרה לי שאני צריכה להתאפק, לחייך בנימוס, להיות נחמדה. היא לימדה אותי שלבעלי סמכות צריך להקשיב. היא לא אמרה לי שאני יפה (את זה שמעתי מאחרים, אבל זה לא הותיר עליי רושם) כדי שלא אהיה יהירה. היא אמרה לי שחשוב שאתנהג כמו שצריך, שאוותר, שאנסה לפייס, שאשתדל.
עצוב לי, אבל אני יודעת שהיא אוהבת אותי, למרות שאני לא מרגישה את זה.

אמא: למה את לא מסתרקת?, למה את לא מתלבשת יפה?

כמה מריבות היו בנושא הזה...כמה דווקא מצידי. ואני רואה פה שהמון אמהות עסוקות במראה ביתן...מה יהיה??

אח"כ מתפלאים למה יש בעולם אנורקסיה? קידוש החומר? ועוד ועוד. ולמה למען השם זה מתקשר רק לבנות
שביננו?

אבא: איתך זה חור בראש, בלעדייך חור בלב

[b]חכמת חיים.[/b] על נישואין: "בחיים צריך להתפשר".
[b]טקט.[/b] <רקע קצר: כשנפרדתי מבעלי-דאז (הנה, אמא, התפשרתי, יופי לך?), הייתי בהריון.> בחודש תשיעי, ואני ענקית ונפוחה, הלכתי למסיבה אחרי ארוע משפחתי, וכשיצאתי הסברתי לה בצחוק שאני הולכת כי יהיו שם allegible bechelors. תגובתה: "אז תלבשי משהו אחר".
(מרירות, כן. אני אוהבת את אמא שלי והיא אישה נהדרת, אבל לא משהו בעניין הזה של חכמת חיים. או של טקט.)
ואיזה דף נפלא זה.

אמא: "דם סמיך ממיים"
החיים הם לא גן של שושנים
אבא: איך שתציעי את המיטה ככה תשני עליה

משפט אחד שאמא אמרה לי מאז הילדות כמה פעמים ונחרט עמוק בראש וגם הוכיח את עצמו כנכון ביותר - "מה שאת מרגישה כלפי מיישהו, זה גם מה שהוא מרגיש כלפייך"
תודה, אמא |L|

זכרונות מהילדות המוקדמת (עד גיל 5 נניח) -
בכל פעם שאמא שלי ראתה אותה בוכה (לא משנה ממה) היא מייד אמרה לי: "תיכף אני אתן לך סיבה לבכות" (באנגלית זה נשמע לי יותר גרוע...).
די מוקדם הבנתי את הרמז, והלכתי לחפש ניחומים במקומות אחרים.
איכס.

לא זוכרת מי המחברות, אבל תציצו בספר [b]שלא תגידי שלא אמרתי לך[/b] ותראו איך בסוף כולנו שמענו אותם משפטים...

אמא שלי גם נהדרת. נתנה לי הרבה חופש, לא הציקה אלא ייעצה ותמיד בעדינות בלי להכתיב.
Manthy קלעה בול עם התאור מ"הנביא" - ילדכם כחץ שלוח" - זה המוטו של אמא שלי! מאז שאני קטנה אני מכירה את הקטע הזה כי היא כלכך הזדהתה איתו תמיד.
כן הפריע לי שבכל פעם שהיה לי רע או קשה היא תמיד אמרה לי לקחת הכל בפרופורציות, והיתה מראה לי שיש ילדים /אנשים אחרים שקשה להם יותר. נכון, זה לא דבר רע להסתכל על החיים בפרופורציות, אבל בעצם לא נתן לי לגיטימציה להרגיש רע ולא הכילה את הקושי שלי.
אבל רוב מה שאני לוקחת ממנה הוא טוב.
איזה דף מקסים!

_איך זה שהיא היחידה שמתקשרת ולא שואלת קודם כל על שפן (כמו כולם) אלא מגיעה אליו אחרי 20 דקות שיחה בערך
שכה אחיה, את מדברת בטלפון עם אמא שלך (החמודה) יותר מ-20 דקות אין פלא שהכנסת פה נושא לדף חדש_
LOL!!!!!


_כשלך יהיו ילדים תעשי אותו דבר (ממש לא. כ"כ מפחיד אותי שזה יקרה שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי כדי למנוע זאת. הפסיכולוגית כל פעם צריכה להרגיע אותי שאני לא)
עשה לי טוב ולא- טוב הדף הזה. הפסיכולוגית שלי טוענת שבמהות שלי אני מפחדת להיות כמו אמא שלי. איזו שריטה._ כן..... (מסכימה עם [b]כל מה שכתבת!![/b])

זה משמין אותך
השמנת
(היא שוקלת מעל למאה קילו)
אני לא הייתי עושה את זה
היא אוכלת מספיק? את מלבישה אותה מספיק חם?
את בטח לא דואגת לאכול ולשתות מסודר.. אני מכירה אותך.
היא מצפה שתמיד אהיה זמינה בשבילה.
היא מתקשרת אינספור פעמים עד שעונים לה ואז אומרת :כמה זמן לוקח להשיג אתכם???? כשבסה"כ מה שרצתה להגיד זה על מה יהיה בשבת בעוד שבוע, מה לקחת, מתי נוסעים....
פעם היא התקשרה המון ולא עניתי כי בדיוק הייתי במקווה (עד איפה תרדפי אחרי אמא???)
כשעונים לה בטון של 'תעזבי אותי' היא עונה ב: 'אה אני מציקה לך נכון?' עם טון של לעורר רגשות אשם פולניים ומנתקת בפרצוף.
בוגר נכון?

"בעולם הזה אין מקום לבינוניים"
"אישה זה דבר מסריח"
"מה את צריכה את הכאב ראש הזה" (לגבי יחסי מין כשהייתי בת 17).
"אח שלך חוזר כל יום בלילה רצוץ מעבודה ואת עצלה" (אנחנו בחינוך ביתי).
"הילד שלך מטונף" (בגלל שאנחנו לא חופפים עם סבון).
" כשתהיי בת 17 אני אממן לך פלסטי באף" (נאמר כשהייתי בת 14 ויש לי אף חמוד מאוד דרך אגב).
ועוד ועוד פנינים....

זוית אישית שלי.
פעם היו לי המון כעסים על אמא שלי. על דברים שאמרה לי ולא אמרה לי.
המון פעמים רציתי שלא תהיה בחיי. רציתי שתהיה לי אמא אחרת. דמיינתי איך להיות בלעדיה וחשבתי שזה עדיף מאשר לשמוע ממנה דיבורים מרגיזים.
אבל למרות זאת, כל בוקר היינו מדברות. בדרך כלל רק פעם אחת ביום. אבל כל יום !
כבר יותר מ 11 שנים אני לא מדברת איתה. היא איננה.
אחרי שנפטרה, התגעגעתי אליה מאוד. לפני כמה שנים עברתי תהליך שבמהלכו הבנתי שאמא שלי, למרות מה שאמרה לי , אהבה אותי מאוד. וזה הקל עלי.
ומאז שנעשיתי אמא, הבנתי שאמהות אומרות לפעמים דברים שהבנות שלהן לא רוצות לשמוע. (וגם הן, האמהות, לפעמים לא רוצות להגיד :-) )
ובדרך כלל, הכל מאהבה.
עכשיו אני מאוד מתגעגעת לאמא שלי, ולשיחות שלנו. היום הייתי בטח מדברת אתה
[u]כל בוקר, לפחות חצי שעה, ועוד כל פעם שיש לנו משהו להגיד אחת לשניה במשך היום. סך הכל כ20 שיחות[/u]

[u]בבית הזה אני מחליטה!![/u]
זה הבית שלי. בבית שלך...

[u]בשביל להיות יפה צריך לסבול.[/u]
בבית הזה אני מחליטה!!

[u]הפסיכולוגית שלי טוענת שבמהות שלי אני מפחדת להיות כמו אמא שלי.[/u] - גם אני. ויותר גרוע, לפעמים אני שומעת את אמא שלי מתוך גרוני. בררררר.

"מי היה מאמין שאת ...?" - המחמאה הכי גדולה שקיבלתי מאמא שלי וגם זה כשהייתי בת כמעט 40. בכ"ז כאב.

משהו שאני זוכרת מגיל 4! אמא שלי רוחצת אותי ואומרת לי לסבן טוב טוב למטה אחרת כשאני אהיה גדולה בנים לא יאהבו אותי...
אין דבר כזה לא רוצה
אבא: בנים רוצים רק דבר אחד
בשביל להיות יפה צריך לסבול.
ועם זאת הרבה חום,אהבה ,חיבוקים וטירוף מוחלט.

[u]לא כולם ככה?[/u]
ררררררררר....

[u]את מדברת בטלפון עם אמא שלך (החמודה) יותר מ-20 דקות[/u]

מה, כל בוקר, לפחות חצי שעה, ועוד כל פעם שיש לנו משהו להגיד אחת לשניה במשך היום. סך הכל כ20 שיחות. לא כולם ככה?

[u]איך זה שהיא היחידה שמתקשרת ולא שואלת קודם כל על שפן (כמו כולם) אלא מגיעה אליו אחרי 20 דקות שיחה בערך[/u]
שכה אחיה, את מדברת בטלפון עם אמא שלך (החמודה) יותר מ-20 דקות :-0 אין פלא שהכנסת פה נושא לדף חדש :-D

[u]" הוא הנכד שלי ואני אוהבת אותו נורא. אבל אל תשכחי שאת התינוקת שלי."[/u]
|דמעה, חיוך ולב נמס|

אה, והכי חשוב: כל פעם שהיא באה אלי: יש משהו לעשות? כביסה לקפל? אני אעשה כלים. תביאי לי כביסה ואני אחזיר לך נקיה ומקופלת.
ואמא שלי לא אשה בריאה. ולי יש מכונה, ומיבש, וילד שאוהב לכבס. אבל לא נוח לה "להתארח".
והיא קונה אותי כשהיא מקשיבה לנו משוחחים או משחקים, ויום יומיים אחר כך מתקשרת להגיד שזה היה מאד יפה/נחמד/נבון איך שאמרתי לו/שכנעתי אותו/הסברתי לו.
ושהיא גידלה שני ילדים מקופחים (כלומר שכל אחד מאיתנו חושב שהשני מועדף). מה שממש לא נכון, אגב. גם אחי וגם אני משוכנעים כל אחד עד מעמקי נשמתו שהוא המועדף.

אמא שלי
לא שאין לה קטעים מעצבנים, אבל בד"כ אני מבינה מאיפה הם באים.
למשל: היא כנראה עוד לא התאוששה מהטראומה של "הנשמות הטובות" כשהיא גידלה אותי ואת אחי, אז כששפן היה פצפון לא הצלחתי להוציא ממנה דעה על שום דבר שהתיעצתי איתה. היא כל כך פחדה להגיד לי ההפך ממה שהאנסטינקטים שלי אומרים ולשבש לי משהו... היום זה מקסים בעיני, אבל אז יכולתי לחנוק אותה. לקח לה כמעט חצי שנה להגיד משהו... וגם היום קשה לי להוציא ממנה דעה, חוץ מהתובנה הנחרצת שאני צריכה לתת לילד ויטמין סי. לא תפוזים או ברוקולי (שהוא אוכל המון), ויטמין סי בכדורים. לא משנה שהרופאה אמרה שאין כזה דבר בגילו, לא משנה שהילד נמס לי בידיים מברונכיט בלתי נפסקת וממש לא היתי צריכה לשמוע מה אני לא עושה נכון. ויטמין סי.

היא כן טוענת ששפן הוא בדיוק כמוני בגילו, בפרחחות הבלתי נלאית והמתישה שלו והקסם האישי העצום. היא אומרת "את רואה? הוא בדיוק כמוך. בגלל זה אמרתי לך לא למהר לעשות ילדים. ילד כזה מעריכים רק אם הוא בא בזמן, כי הוא מצריך כל כך הרבה אנרגיה. אבל כמה אושר!" וגם "מזל שעשיתי אותך ראשונה, כשהיתי צעירה והיה לי כח. כמה הינו מבלות ומתרוצצות!"
כששאלתי אותה איך זה שהיא היחידה שמתקשרת ולא שואלת קודם כל על שפן (כמו כולם) אלא מגיעה אליו אחרי 20 דקות שיחה בערך :" הוא הנכד שלי ואני אוהבת אותו נורא. אבל אל תשכחי שאת התינוקת שלי."

יודע איכר נפש בהמתו.
תמיד עיצבן אותי- מה היא חושבת שהיא יודעת עלי משהו?
היום זה מצחיק אותי.

והנה דברים שאמא שלי אמרה לי:

זה יגמר בבכי
בהמה
לך לא יהיו בנות (יש לי שני בנים)
לא נכון (על כל דבר)
את הפראיירית של עינת (חברת הילדות שלי)
יש ילדים שהאבות החורגים מרביצים להם (כשהתלוננתי על בן זוגה שמירר את חיינו בילדות
יש לך יותר מזל משכל
אני אעשה הכל בשבילכן (מעולם לא קיימה)
תקני לי סגריות (באמצע בילוי עם חברים / תוכנית טלויזיה / לימודים לבגרויות / שינה)
דנההההההההההההההה (צרחות מהחנייה)
כשלך יהיו ילדים תעשי אותו דבר (ממש לא. כ"כ מפחיד אותי שזה יקרה שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי כדי למנוע זאת. הפסיכולוגית כל פעם צריכה להרגיע אותי שאני לא)

עשה לי טוב ולא-טוב הדף הזה. הפסיכולוגית שלי טוענת שבמהות שלי אני מפחדת להיות כמו אמא שלי. איזו שריטה.

רציתי לכתוב ובדיוק אמא שלי התקשרה ונזכרתי כמה היא נהדרת.
היא באמת אשה טובה. היא באה מבית קשה מאוד, עם הורים שהיו לי סבא וסבתא נפלאים אבל כהורים שלה היו לא קלים בכלל. אמא פולניה אורגינל ואבא סוער. היא למדה לגדל את ילדיה אחרת ממה שגידלו אותה.
[list]
[*] הכל לטובה (על כל פספוס, קושי, כאב)
[*] מעז ייצא מתוק (כנ"ל)
[*] עזבי, זה באמת לא נורא, זה בסדר (כשאיחרתי אליה, הברזתי לה, או עשיתי דברים שבעיני אמהות אחרות הם סוף העולם. היא לא יודעת לנטור טינה)
[*] היא מעולם לא לחצה עלי למצוא חבר, או להתחתן. גם היום, כשאני רווקה בסוף שנות ה-20, זה לא משהו שמהווה עניין מבחינתה.
[*] ציונים מעולם לא היו מדד לשפוט אם אני טובה או לא.
[*] כשהייתי צריכה עזרה בשיעורים או בכל תחום אחר, תמיד קיבלתי אותה.
[/list]

ומצד שני:
[list]
[*] איך את לא יודעת לגזור ישר? לא לימדו אתכם בשיעורי מלאכה? (אמירה ששילמתי עליה בייסורים איומים ובהבנה המופרכת שאני פשוט לא מוכשרת)
[*] אם את לא שוטפת כלים, איך תנהלי משק בית? (דווקא יפה מאוד, תודה)
[*] אז תתחילי לעבוד בתור מזכירה, ואז תתקדמי בחברה (בשנים שלא מצאתי עבודה במשרה מלאה במקצוע שלי, האהוב עלי מאוד. מבחינתה הסבה מקצועית זה עניין של מה בכך, העיקר שיהיה כסף. הייתי אז בתחילת שנות ה-20 לחיי)
[*] לא שוחחנו מעולם על אהבה, סקס, יחסים. לא לימדו אותי לאהוב את עצמי ואת הגוף שלי.
[/list]

היום היא משגעת אותי, ומצד שני אני שמחה שיש לי אותה. היא באמת אשה טובה.

ר' שלמה קרליבך אמר שצריך להגיד לילדים כל יום כמה הם יפים,כמה הם חכמים,כמה הם מתוקים...
ואפילו יש שיר כזה(של גלאנץ)

>פפרי רוצה לציין מראש שהאמהות של כולם נראות לה כמו פיס אוף קייק ליד האמא שלה הפרטית...<
זה לא מה שהיא אומרת- זה בעיקר איך- זריקת הראש קדימה ואחורה (איך להסביר את זה בכלל??) והטון המתנשא והמבט הכועס / מזלזל כשהייתה (ועדיין) אומרת:
[b]אל תדברי שטויות, בסדר??[/b] כשהייתי צריכה יישור שיניים/חזיה/משקפיים/שתגן עליי מאח שלי הגדול ממני ב-11 שנה/רציתי לעבור לבי"ס אחר/היה לי חום ולא יכולתי להתעורר.....
[b]הבנת בטח לא נכון[/b] כשהייתי מספרת איך הילדים בביה"ס התעללו בי/קיללו אותי/עמדו כל הכיתה ושרו לי שיר [ולא שיר אהבה...] (מכות וזה, אתם יודעים. לא מזמן היתה כתבה על ילדה בירושליים שעברה יום אחד את מה שאני עברתי במשך שנים ואיך שהיא לא מוכנה לחזור לביה"ס ונתנו לה להשאר בבית..... איך שלי לא האמינו לי אףפעם, עד שיום אחד חזרתי עם סימנים, וההורים וביה"ס עשו מעט מדי ומאוחר מדי (כיתה ג') ואמא שלי הגיבה כמובן ב [b]אל תדברי שטויות[/b] המפורסם שלה כשביקשתי לעבור בי"ס...)
כשהיא אומרת [b]נתנו לך הכל[/b] והכוונה זה שיעורים בפסנתר/שח/באלט/כו' , כשמה שבאמת הייתי צריכה זה אהבה אליי כמו שאני....
[b]למה את לא יכולה להיות כמו אח/ותך ו...[/b] (לנקות/לעשות שיעורים/ללכת לחברים) כי אני הביצית הפחות מוצלחת שלך (בהשראת מי שהיתה הביצית הכן מוצלחת של אמא שלה...). כי יש לי ADD ואני לא מסוגלת להתרכז? כי אין לי חברים בכלל? כי כשהייתי מציעה לתלות כביסה זה לא איך שאת אוהבת, ועדיף שאני לא אגע בכלים כי אני שוברת אותם ואוי ווי, ואני לא יודעת איך לשטוף את הרצפה אז את שוטפת אחרי? כי אני זה אני, ותפסיקי להשוות אותי?
[b]לא מעניין אותי כמה אחרים קיבלו, את המאה אחוז שלי[/b] - לעומת המשפט הקודם- מה זה לא אמביוולנטי...... אבל באותה נשימה- [b]94? אם היית לומדת יותר היית מקבלת 100[/b] שבעיניה זה אולי מראה כמה היא סומכת עליי שאני יכולה הכל, אבל בשבילי זה כזאת סטירה- תראי, כמה שאת מנסה- זה לא מספיק..... אז פשוט הפסקתי לנסות.
כשכולם אשמים בזה שאני לא מסתדרת איתם (כמו האחים שלי, כמובן!) - יוסי חבר שלי מזה כמה שנים (בתקופה אחרת של חיי) , החברה שלי מהצבא, המורים ליוגה, הרבנים/רבניות, ה"חברות האלה שלך" - כולם משפיעים עליי לרעה.... במיוחד הרבנים האלה, שרוצים שיחזרו בתשובה כדי שיהיו להם כלות לבחורים שלהם...... (?????? הם בד"כ לא מתחתנים עם בעלות תשובה, אבל מילא...)
[b]מה עשיתי לך רע???[/b] - את באמת רוצה לשמוע? או שאת שואלת את זה כי את בטוחה שאת מושלמת, ואף פעם לא טעית, ובגלל זה את כל-כך תוהה ולא מבינה על מה אני כועסת?? (רמז, התשובה השניה היא הנכונה.)
[b]אני יודעת שאת רוצה שנמות כבר, אבל מה לעשות, אנחנו עוד חיים.[/b] (ולא בנימה פולנית, אלא רצינית, כאילו אני באמת חושבת ככה... ע"ע משפט הבא.)
[b]אני יודעת שאת חושבת ש....[/b] בעיקר בגיל ההתבגרות- מאיפה את יודעת מה [b]אני[/b] חושבת.... אה, שכחתי זה כתוב בספרי הפסיכולוגיה של החינוך.... אז את בטוח צודקת...
כשסיפרנו (יוסי ואני לפני 100 שנה בערך.) שאנחנו רוצים להתחתן, והם הגיבו בזלזול- והושיבו אותנו לשיחה על- כמה עולה להתחתן, והאם הוא באמת בטוח שהוא רוצה להתחתן איתי, כי אני תמיד הפסקתי כל דבר שהתחלתי ובטח אני אעזוב גם אותו, והאם הוא רוצה באמת להיות [b]איתי[/b]? (תוהים על בחירתו.....) והוא יצא בשוק ואמר- אני לא מבין, למה הם לא שמחים בשבילך, ולמה הם שואלים אותי למה, ואם אני בטוח שאני רוצה אותך? מה, הם לא אוהבים אותך? [לא התחתנו אמנם, אבל זה לא משנה!]
כשעסקתי ביוגה- אז זה כת שסוחפת ומבלבלת אותי, כשרציתי לשפר בגרות- את בטוחה? שלא נוציא עלייך עוד פעם כספים ועוד פעם לא תצליחי. (וואי איזה מוטיבציה, תודה!), כשחזרתי בתשובה אז זה סתם שגעון, כי אני מטורפת.....
ומה, עכשיו - אני כל הזמן אהיה בבית ורק אעשה ילדים ואוכל? מה, אני לא אעשה כלום עם עצמי? מה עם כל מה שהם נתנו לי (חוסר בטחון, וחוסר בטחון, וגם קצת חוסר בטחון?), מה, אני לא אלך עכשיו לאוניברסיטה, ומה אני אעשה בחיים שלי??
[hr]
בחתונה שלי- חברה שלה באה לצעוק עליי איך אני מתנהגת אליה (תלינו תמונות שלא מצאו חן בעיניה....).
בהריון שלי היא כל הזמן איחלה לי שיהיו לי ילדים כמוני ושאני אסבול מהם כמו שהיא סובלת ממני.
לפני כמה ימים עברתי על פניה, ונגעתי בה בטעות, היא הסתובבה וצרחה עליי- [b]תגידי לי, את מטורפת!!??[/b]
מצד אחד "כל הילדים שלנו גרו אצלם אחרי החתונה" בשלב זה או אחר (אחותי במשך 6 שנים..... ואח"כ בקראוון, ולא שילמו להם חשמל אבל עשו חשבונות של אלפי שקלים...) אבל אני עלוקה, וזה שיש לי כיסוי ראש לא עושה אותי ליותר טובה... אבל מצד שלישי הם לא מוכנים לקבל כסף כדי שיסתמו את הפה על העליקות שלי.
היא אומרת לאחותה שאני מתפרזטת, ו [b]"את יודעת איך זה היום, הכל בעזרת השם"[/b] בעוקצנות מגעילה.
שמתי תמונה של הבן שלי על המחשב, מהברית- היא צרחה עליי להוריד אותה, כי יש שם קצה של פרצוף של גבר מתפלל והיא לא מוכנה כאלה דברים אצלה במחשב!!!!
[hr]
[u]לא חשוב איזה ציון קיבלתי בעבודה או מבחן (לא הייתי תלמידה טובה במיוחד), אמא שלי תמיד אמרה לי שהיא גאה בי כי עשיתי כמיטב יכולתי.[/u] |אייקון חיוך מריר|

[u]והיא מתפלאת למה הבת שלה שונאת אותה.[/u]
[hr]
אני רוצה לאהוב את הילדים שלי איך שהם צריכים שאוהב אותם.... אני רוצה לזכור להגיד להם שאני אוהבת אותם ושהם טובים ומוצלחים- הרבה פעמים, ושידעו את זה.

נזכרתי בעוד משהו - כששאלתי אותה איך יודעים אם רוצים להתחתן עם מישהו או לא... היא ענתה - 'כשאת מרגישה שאת רוצה להיות איתו כל הזמן.' |L|

נזכרתי אחרון בהחלט - כל ציון על עבודה או מבחן מתחת למאה (הרוב היו כאלה...) שהייתי מספיק טיפשה לספר לה עליו, היא היתה שואלת - למה לא מאה? :-(

את יודעת למי מראים חצי עבודה? (התשובה הנכונה: לחמור!) ... במקרה ששואלים שאלה על מתי זה יהיה מוכן, או למה זה בלי משהו, או מה עם ה... וכו'.

[list]
[*] תכניסי את הבטן!
[*] תתחילי לרזות.... (לא, אני לא סובלת מעודף משקל קיצוני)
[*] יש לך רגליים ארוכות ויפות.... (מאידך גיסא)
[*] בשנים האחרונות, כשאומרים לנו יותר ויותר שאני דומה לה, היא מוסיפה - 'אל תדאגי, את יותר יפה ממני.' לא בכעס, באמת באהבה למראי.
[*] כשלא התקבלתי (בניסיון הראשון) למגמה ריאלית בתיכון, חשבתי ללכת למגמת ערבית. היא אמרה: 'אין לך כישרון לשפות'. אני חושבת שעד עכשיו לא השתחררתי מזה לחלוטין. רק אחותי (שבעצם, בגלל ההשואה אליה אימא שלי אמרה שאין לי כישרון לשפות, כי אחותי באמת תותחית בשפות) טורחת להשמיע באוזניי מדי פעם שיש לי! יש לי כישרון לשפות! אני טובה גם בזה! כפרה.
[*] יש עוד כמה זניחים, כמו - אם מסתכלים על מים שרוצים שירתחו, לוקח להם יותר זמן! :-D
[/list]

אפשר משפט על אבא?
אם את לא רוצה להכאיב לבן שלך יומיים (יעני.. לא עושה לו ברית ) אני אמות ויכאב לך כל החיים