על ידי גם* » 18 פברואר 2010, 15:59
פעם נכנסתי להריון מגבר שלא רציתי להיות איתו. הייתי בדיוק בתחילתן של שלוש שנות לימודים שמאוד מאוד רציתי ומאוד שמחתי בהן. לפני כן, תמיד ידעתי שאהיה אמא צעירה, הייתי מציירת לעצמי נשים בהריון, והרגשתי שזו המהות שלי. לכן, כשגיליתי שאני בהריון בו לא רציתי, לא אז, לא איתו, זה היה זעזוע נורא. רציתי ללמוד, פחדתי שאאשים את הילד על אבדן הלימודים האלה בעיר רחוקה עם הרבה חברה צעירים ומוכשרים. ההתלבטות היתה נוראה, בסוף הפלתי. לקח לי המון זמן לעשות שלום עם עצמי אבל תמיד ידעתי שזה היה נכון עבורי אז. אני לא יודעת סודם של גלגולים אך אני יודעת שאם אנחנו יודעים שכך צריך להיות, אז זה מה שצריך שנעשה.
יש משהו מטורף בפשטות לעשות הפלה, אני מסכימה איתך. אני יודעת שהרגתי את הילד שלי, שהרגתי עתיד אפשרי, וזה באמת הביא אותי לשאלות של מהו מוסרי ומה לא. בגלל שהוא עוד היה עובר, ויש אישור לעשות את זה מטעם המדינה ומטעם החברה, זה מקל על העשיה של זה אבל זה בהחלט חושף את הנשמה לכאב נורא, כי יש שם דם, כי אצל מי שמעיד על עצמו, כמוך, שמעשה כזה מנוגד למהות שלו, זה מערער יסודות. אז, הרגשתי שהייתי צריכה להגיע אל בור תחתית כדי להתחיל לעלות מעלה. הרגשתי שהיסודות האלה טוב היה להם שנתערערו. מצטערת אם אני נשמעת מפלצתית אבל הייתי אז צריכה להבין שאני אחרת ממי שדימיתי עצמי להיות, ושזאת היתה האמת והייתי צריכה לקבל עצמי כך, וקיבלתי. וזה היה תהליך ארוך.
אני לא יודעת היכן נשמתו של העובר שלי היום, אני מניחה שהיא ממשיכה בהתפתחותה. אני עדיין אוהבת אותה. לא מצטערת שהפלתי כי יודעת שזה היה נכון וסומכת על הנשמה שעברה בי שמצאה דרכה אל הורים טובים אחרים.
פעם נכנסתי להריון מגבר שלא רציתי להיות איתו. הייתי בדיוק בתחילתן של שלוש שנות לימודים שמאוד מאוד רציתי ומאוד שמחתי בהן. לפני כן, תמיד ידעתי שאהיה אמא צעירה, הייתי מציירת לעצמי נשים בהריון, והרגשתי שזו המהות שלי. לכן, כשגיליתי שאני בהריון בו לא רציתי, לא אז, לא איתו, זה היה זעזוע נורא. רציתי ללמוד, פחדתי שאאשים את הילד על אבדן הלימודים האלה בעיר רחוקה עם הרבה חברה צעירים ומוכשרים. ההתלבטות היתה נוראה, בסוף הפלתי. לקח לי המון זמן לעשות שלום עם עצמי אבל תמיד ידעתי שזה היה נכון עבורי אז. אני לא יודעת סודם של גלגולים אך אני יודעת שאם אנחנו יודעים שכך צריך להיות, אז זה מה שצריך שנעשה.
יש משהו מטורף בפשטות לעשות הפלה, אני מסכימה איתך. אני יודעת שהרגתי את הילד שלי, שהרגתי עתיד אפשרי, וזה באמת הביא אותי לשאלות של מהו מוסרי ומה לא. בגלל שהוא עוד היה עובר, ויש אישור לעשות את זה מטעם המדינה ומטעם החברה, זה מקל על העשיה של זה אבל זה בהחלט חושף את הנשמה לכאב נורא, כי יש שם דם, כי אצל מי שמעיד על עצמו, כמוך, שמעשה כזה מנוגד למהות שלו, זה מערער יסודות. אז, הרגשתי שהייתי צריכה להגיע אל בור תחתית כדי להתחיל לעלות מעלה. הרגשתי שהיסודות האלה טוב היה להם שנתערערו. מצטערת אם אני נשמעת מפלצתית אבל הייתי אז צריכה להבין שאני אחרת ממי שדימיתי עצמי להיות, ושזאת היתה האמת והייתי צריכה לקבל עצמי כך, וקיבלתי. וזה היה תהליך ארוך.
אני לא יודעת היכן נשמתו של העובר שלי היום, אני מניחה שהיא ממשיכה בהתפתחותה. אני עדיין אוהבת אותה. לא מצטערת שהפלתי כי יודעת שזה היה נכון וסומכת על הנשמה שעברה בי שמצאה דרכה אל הורים טובים אחרים.