בעלי רוצה הפלה ואני לא

[ניקית*]

תודה!

בהתחלה בעלי אמר שהמשפחה תתפרק
אבל כנראה שהמשפחה שלנו חזקה דיה להתגבר על הקשיים שבדרך
כנראה שהקשר שלנו וארבעת הילדים - פירות אהבתנו הם כח חיובי
אבל עדיין התחושות במשבר הנוכחי - הן לא פשוטות

מבקשת כוחות מבפנים להמשיך בדרך

זה ממש לא מתאים לו להתנגד למציאות. הוא טיפוס סתגלן, טיפוס שורד שמפנים מהר שינויים.
כנראה שהפעם הוא ממש חרד
כנראה שהפעם הוא ממש עייף.

ואני שואלת: מדוע העובר הזה אשם?

[אמא_ללי*]

ואני שואלת: מדוע העובר הזה אשם?
האם זה מה שהוא מרגיש? שהעובר אשם? או שאולי פשוט קשה לו להתמודד עם מציאות חייו הנוכחית?

יכול להיות שאם את תמצאי את הכוחות ללכת לקראתו ולתמוך בו בשעת הקושי, זה יעזור לשניכם למצוא את הדרך בחזרה אל הזוגיות הטובה והאוהבת שלכם.

בכל מקרה, מאחלת לך הריון קל ובריא והסתגלות מהירה למצב החדש....

[אוהבת4*]

ניקית,
תוכלי לעדכן?

לצערי אני במצב דומה. אבל קצת שונה.
ההריון הזה תפס אותי לא מוכנה, ומצד שני לא ממש הפתיע אותי.
חשבתי בהתחלה לעודד הפלה טבעית, אם אחליט שזה הכיוון, ועכשיו אני לא יודעת. כי אם אני מחליטה לוותר, נסיונות להפלה טבעית יכולים להכשל והעובר עלול להיות חזק מהם ואז להגיע לגרידה ולהעביר אותנו 7 מדורי גיהנום. מצד שני אני עוד לא מחליטה דבר. אני מפחדת להתחרט אחר כך. ובו זמנית בכלל לא בטוחה שאוכל להתמודד עם ארבעה ילדים ללא עזרה, ועם מצב כלכלי לא מדהים.

והוא - לא רוצה. פשוט לא רוצה. הוא אומר שהוא לא רוצה ללחוץ עלי ושזה הגוף שלי והחלטה שלי, אבל חוסר הרצון שלו משפיע עלי. ואני קרועה באמצע. עוד לא מצליחה לראות ברור.
שבוע ויום מאז שגיליתי (ובעצם כבר ידעתי קצת קודם) את ההריון. ואני לא יודעת מה אני רוצה.

[ניקית*]

בעלי מתרגל לרעיון
זו המציאות
הוא אמנם מאופק
אבל עם הילד תבוא השימחה
משפחה גדולה - זה כייף, זה כוח.
אני לא מייחסת למצב הכלכלי שום משקל. אפשר להסתדר. אני לא חושבת שכסף צריך למנוע חיים. מסתדרים.
ולגבי עזרה - גם מסתדרים. הכוחות שלנו גדלים. הילדים הגדולים נעשים יותר ויותר עצמאיים.

אני מאמינה שבהחלט אפשר לעודד הפלה
אבל עם את לא שלמה עם זה זה לא יצלח.

אני מאמינה שחוויות האם משפיעות על העובר
תנסי לדייק עם עצמך
בדיעבד אני יודעת שאין מצב שהייתי עושה הפלה

זה מצב לא פשוט
ואני בהחלט מבינה אותך

מה שהכריע אצלי זה האמונה שאין מוצא
וצריך לקחת אחריות על מעשנו
מבחינתי מרגע ההתעברות אין דרך חזרה
אדם חדש נולד

כל אחת ואמונתה
תנסי לבדוק עם עצמך איפה יותר שקט לך
כנראה השקט הוא בכל אופן לא מושלם בהתחלה
אבל לפחות תדעי שיש להחלטה שלך סיכוי גדול יותר להביא אותך לשקט גדול יותר

שתפי....

[אוהבת4*]

יום ככה ויום ככה.
וגם הוא אמר שלא. אבל אמר גם דברים אחרים. ביום הגילוי אמר שלא, ובאותה נשימה אמר שאולי עוד שנתיים שלוש. ולפני יומיים אמר שלא ודיבר על המצב הכלכלי. והעניין של הכסף הלחיץ אותי והתחלתי לשקול ברצינות לוותר על ההריון. לגמרי. היה לי לילה מזעזע.
ואתמול כשדיברתי איתו על כסף הוא אמר שזה לא קשור לכסף. שנסתדר. ושהוא פשוט לא רוצה.

וקשה לי עם חוסר רצון חזק כמו שלו. ויש בי חלק שלא רוצה גם. אבל יודעת שארצה בעתיד. ואם אוותר על מה שכבר פה, אולי העתיד כבר לא יקרה.

מן לופ כזה במחשבות.

[אוהבת4*]

ושהוא פשוט לא רוצה ושגם לא ירצה. ואולי זה החלק שהכי קשה לי פה.

מצד שני העדכון שלך לגבי בעלך, ניקית, קצת מעודד. תודה שבאת כשקראתי לך @}

[אוהבת4*]

ממשיכה. טוב לי לשפוך פה את המחשבות הספורדיות שמתרוצצות במוחי.

יש לי תחושה שלמרות העייפות שכבר התחילה, וגם הבחילות שמרימות את ראשן מדי פעם כדי להזכיר לי מה קורה בתוכי, אני משתדלת להיות מאוד low maintenance בהריון הזה. ונדמה לי שגם ניקית כתבה את זה איפהשהוא במעלה הדף. ההריונות שלי בדר"כ לא קשים, אבל שליש ראשון תמיד מתיש ומובחל... למרות שעוד מוקדם ונראה לי שאני ממש עוד לא בשיא הקושי, ובכ"ז מאוד משתדלת לשדר עסקים כרגיל. לא רק אליו אלא גם אל עצמי ובתוך עצמי.

והמרגיעון "הכל יחסי/ם". נו. תמיד מתאים.

[ניקית*]

אני זוכרת את המערבולת הזאת
הכל מתהפך/מתערער
ונראה כאילו אין יציבות
ואת חייבת לגייס בתוכך כוחות להמשיך
לצאת מזה איכשהו
ואין פה פשרה : זה או כן או לא
ואיך פותרים את זה?

הזמן חשוב פה
צריך את הזמן לעכל ולעבד
חשוב לתת לכל הצדדים לבוא לידי ביטוי
כך מוצאים את השביל
תני לו גם לגיטמציה
יחד עם זאת על תוותרי על המקום שלך הוא מאוד חשוב

[אוהבת4*]

ואין פה פשרה : זה או כן או לא
בדיוק ככה.
והיום שוב דיברנו. אחרי שאמרתי לו שאני מרגישה שקשה לי לדבר איתו ושיתן מקום לקושי שלי. והסברתי לו איך אני מרגישה. והוא כמעט בטוח שהחלטתי להמשיך הלאה עם ההריון. ואני מנסה להסביר לו שכלום לא סגור. הוא אמר שלא רוצה יותר חיתולים, ושכמו בפעמים הקודמות, שוב תהיה תקופה (ארוכה מדי לטעמו) בה השלושה הגדולים יהיו "עליו". כלומר בתחום אחריותו, מבחינת טיפול וכו', כי קטנצ'יק יהיה אצלי. זה גרם לי לחשוב. והלואי ואוכל לדעת שאהיה מסוגלת ליישם את זה הפעם אחרת. ולהכיל ארבעה ילדים בלי להפיל עליו את רובם (לא כולל כמה שבועות ראשונים. אני לא מנסה להחמיר עם עצמי ולהבטיח לו הבטחות שוא כדי לשמור על ההריון ולהיות גיבורה).


_הזמן חשוב פה
צריך את הזמן לעכל ולעבד_
מצד שני צריך להזדרז ולהחליט לפני שיהיה מאוחר מדי. ולא סתם למשוך את זה כדי ליצור עובדות בשטח. אני מרגישה שהוא מפחד מזה. "מתי את מתכוונת להחליט?". שאלה טובה. מקווה שתוך שבוע. ככה גם קיויתי לפני שבוע ויומיים כשגיליתי...

[ניקית*]

תחפשי היכן הגבולות שלך
וכך תשדרי דיוק
ויהיה לכולם יותר קל להתמודד עם המצב
אני ידעתי שלא אוכל להתמודד עם הפלה
אמרתי לו דברים קשים
הוא גם אמר לי דברים קשים (אני מוכנה לפרט יותר אם תרצי)
וכנראה שאמונתי הייתה חזקה יותר. היא הכריעה.

חוצמזה שכל החלטה טומנת בחובה קשיים. בכל מקרה צריך להתמודד
ובהקשר של הגדולים "עליו". זה נכון. אני מזדהה עם זה.
אני יודעת שבסופו של דבר המציאות תכתיב זאת.
אחותי אמרה לי שבמקאה הכי גרוע עזרה אפשר לקבל....

ברור שעדיף לקבל החלטה ביחד
אנחנו לא הצלחנו
ואני דרשתי שיקח אחריות על מעשיו
ושאין לי דרך לפטור אותו ממנה

[אוהבת4*]

כל החלטה טומנת בחובה קשיים. בכל מקרה צריך להתמודד
זה הפחד שלי. שאעשה טעות. לכאן או לכאן.

אני מוכנה לפרט יותר אם תרצי כן, בבקשה אם לא קשה לך.

אנחנו בינתיים משאירים את זה בין שנינו בלבד (חוץ ממה שאני כותבת פה), הוא לא רוצה להתייעץ עם משפחה או חברים או בכלל לדבר על זה עם גורם חיצוני. הוא גם אמר שאם אמא שלו או אמא שלי תדע מזה, יהיה עליו מכבש לחצים מטורף לשנות את דעתו.

[פלונית*]

סליחה מראש חייבת לקצר.
המחיר של הפלה מלימודי המערכה התת מודעת המשפחתית מאד יקר!
הזוגיות אף היא עשויה מאד להפגע מאחר ובעצם אין קבלה של הפרי המשותף.
זה עשוי ללוות אותך כל חייך והכאב מולו עשוי לפתוח קרע עמוק.
לא מנסה כלל להפחיד אבל זו בחירה כל כך עמוקה של הנשמה
ואם את לא שלמה ותפילי בגללו זה עשוי להיות מאד הרסני גם ליחסים ביניכם ולהשפיע על כל המשפחה.
חשוב גם יהי במידה ותחליטי לתת לילד להמשיך לחיות להגיד לו כל הזמן שהוא-היא מאד רצויים על ידך ושאבא מתלבט בלי קשר אליו-
כדי לשמר בתת מודע של העובר את הבטחון שהוא שייך ורצוי ואהוב..
כל זה במידה והחלטתם לאפשר לחיות ולהתפתח..
מאחלת לך החלטה שלוה שלמה והמון סבלנות ובטחון .

[אוהבת4*]

תודה פלונית. כל מה שכתבת עובר לי בראש כל הזמן, מרגע הגילוי. אני כל כך מפחדת להתחרט. ואחרי שכבר עברתי פעם אחת גרידה של הריון מאוד רצוי שהשאיר בי חור ענק, אני ממש לא רוצה לעבור את זה שוב. למרות ששוקלת כי בעצמי לא בטוחה במוכנות שלי לקבל את ההריון הזה. ובעיקר את תוצאותיו.

מה שלא הזכרתי לגבי ההריון עם מס' 3, הוא שהוא גם לא היה מאוד מתוכנן. הגיע שנה לפי שרצינו ילד שלישי. והגיע בהפתעה גמורה בלי לקבל מחזור מאז הלידה הקודמת. והגילוי, בזמנו, טלטל אותי הרבה יותר מהפעם. הפעם ידעתי כשזה קרה. האישור בדמות הבדיקה הביתית התקבל בשלווה. לא בהכלה או הסכמה או שמחה, אלא פשוט ידיעה שזה שם ועכשיו מה עושים. בגילוי הקודם ממש תפסתי את הראש מרוב בלבול. ובכלל לא היה ספק שההריון ההוא נשאר, למרות שמוקדם לנו. הפעם זה לא רק עניין של תזמון, אלא גם עניין של עקרון של ילד רביעי. קשה לי לכפות עליו משהו שהוא כל כך לא רוצה. מצד שני זה כבר כאן.

אני חוזרת על עצמי. גם במחשבות אני חוזרת על עצמי ולא מוצאת שום דבר חדש חוץ ממה שכבר יש. כלום לא ברור. הכל מטושטש.

[נינה*]

מצד שני זה כבר כאן
מאחלת לך שלא תעשו הפלה.
אבל מי אני ומה אני יודעת?
התשובה בתוכך, בהצלחה רבה, מחזקת את ידייך דרך הוירטואליה,
יצא "הספק מבורך"... במקרה הזה לא יודעת...
הכל לטובה.

[פלונית*]

אולי אני נשמעת מוזר ולכן מעדיפה להיות פלונית
אני מאמינה שבחרת כן!כי נקלטת!
אני מאמינה ואולי הרבה יחלקו עלי שבאיזשהוא מקום עמוק ורחב יותר ממה שאת מודעת אליו עכשיו בחרת כן כי את כן בהריון!!!
אני מאמינה שאנחנו איכשהו בוחרות.
כרגע מאד מאד רוצה ילד בעצמי כבר זמן ומבינה תוך כדי שכותבת לך שכדאי שאעשה עבודת עומק כדי לישם לעצמי מה שכל כך קל לי להבין לגבייך.תודה
אולי כדאי לך לברר מה בך רוצה וגם לחקור את החלק שבך קטן כל שיהיה שמפחד.חושש .אם אכן יש בך חשש.ואם זה"הוא" לא רוצה אם זו לא השתקפות איזושהיא שבך שתטפלי בה תראי מה באמת קורה אולי יפתח משהו לו.

מאחלת לך שמחה.ושוב שלות נפש ואמון.

[פלונית_אלמונית*]

מאחלת לחיים לחיות!מי אנחנו לשפוט
בהצלחה מכל הלב

[אוהבת4*]

ואם זה"הוא" לא רוצה אם זו לא השתקפות איזושהיא שבך
בודאי שהוא משתקף בי. אני משתקפת בו. אם לא היה לי חלק שמזדהה איתו, לא הייתי בדילמה הזאת עכשיו.

[אוהבת4*]

מתחיל להתבהר. אבל מדי פעם מטשטש מחדש.
אולי זה הפחד שגורם לא להחליט שכבר החלטתי. אולי זה שוב הוא, שקשה לי לפעול לגמרי נגד דעתו.
אולי זה בעיקר ההורמונים שעושים את שלהם ומבלבלים לי את המוח.
והדאגה לעתיד, שלא מרפה. (והצינון המעצבן שתפס עלי טרמפ ומזכיר לי להקשיב לגוף וקצת לנשום).

[גמבה*]

גם אנחנו היינו בסיטואציה דומה (אמנם רק הריון מספר 3 ) לפני כמה חודשים, והחלטנו/תי להמשיך בהריון.
אחד הדברים שקצת עזרו לי להתמודד עם חוסר הרצון שלו להריון היא ההבנה שהוא בעצם מבטא קושי שקשור לכאן ועכשיו ולא באמת קשור לעובר הבלתי מוחשי באותו השלב.
אז במקום להעלב בשם אותו "ילד לא רצוי", אני מנסה קצת יותר להתחשב ולעזור עם הקשיים שיש לו כרגע בהורות, בזוגיות ובכלל.
אצלנו בסקירה המוקדמת חל מהפך והעובר הפך לנוכחות ממשית ורצויה במשפחתנו.
עזר לכך גם בכורנו שחימם לנו את הלב עם ההתרגשות והשמחה שבה הוא קיבל את הידיעה על אח נוסף בדרך.

[אוהבת4*]

תודה על השיתוף גמבה.
אני בטוחה שהשלושה שלנו ישמחו מאוד (אולי מס' 3 עוד לא תבין) לאח קטן או אחות קטנה.

אני מנסה קצת יותר להתחשב ולעזור עם הקשיים שיש לו כרגע בהורות, בזוגיות ובכלל.
תוכלי לפרט קצת?

[פלונית*]

נראה לי שאת מסתמנת להחלטה נכון?
לא יודעת למה יש לי הרגשה כזו כמו מן הקלה כשקוראת.
חוששת ותוהה בטח העובר כל כך מפחד מחכה לגורל עתידו....
אני חושבת שמזדהה כי הייתי לא מתוכננת ונראה לי שאמא שלי לא היתה מודעת ולא העיזה לחשוב על הפלה שניה...
וואו ...נושמת עמוק...מתפללת שתבחרי את המדויק ביותר עבורך
וכן...אמונה ואהבה בלי תנאים.

[גמבה*]

אני מניחה שבכל זוגיות או הורות יש את הלחצים והרגישויות הייחודיים להם.
אבל אם יעזור יכולה להרחיב בנוגע למקרה הפרטי שלנו -
אצלנו אני המפרנסת העיקרית ועליו נופלות רוב מטלות הבית והוא גם זה שנשאר בבית עם כל אחד מהילדים בשנתיים הראשונות.
אז מבחינתו רק לאחרונה הקטן נכנס לגן והתפנה לו זמן לעיסוקיו וזמן זה כעת בסכנה - אז ההשתדלות שלי כרגע היא לאפשר לו יותר מרחב לעיסוקיו ולקחת עלי יותר ממשימות הבית, כך שלא יגיע לסוף ההריון בתחושת מחנק.

[אוהבת4*]

תודה על המילים, פלונית וגמבה.

כן נראה לי שאני מתקרבת להחלטה אבל עדיין לא ברור לי אם הפחד לא ישתלט. מחכה לראות קצת יותר ברור. אבל לא רוצה לחכות יותר מדי.

[פלונית*]

מאחלת שהאהבה תשתלט ..
שהאמונה תשתלט....
שהשמחה תשתלט....
ואת הרי זו שמאפשרת למה שמשתלט להשתלט!?
בכל מקרה
ממש ממש מציעה מכל הלב
דברי עם העובר-עוברית ששם היי איתו-איתה בקשר בכל מקרה .
כי הוא-היא כבר שם ותספרי מה עובר עליך בכנות ואהבה
שלא יפחדו ויקחו את זה אישית -זה עלול להפריע להם להמשך הדרך...
נשימה ועוד ועוד.כדאי אולי לנשוף החוצה את הפחד ולאפשר לאהבה למלא הכל
ולדעת .פשוט לדעת מה הקשר הזה בא להביא לחיים שלך -שלכם
היי ברוכה

[אוהבת4*]

תודה רבה.

דיברתי איתו אתמול. הייתי בטוחה שבינתיים הוא כבר יודע מה החלטתי, והסתבר שלא. אז אמרתי לו. והסברתי לו שנורא היה קשה לי להגיע להחלטה אבל מה שהכריע זו התחושה החזקה שאני יודעת שאתחרט ואכעס אם אפיל. ואני לא יכולה לעשות את זה. ומפחיד אותי נורא גם להיות אמא ל-4 בתזמון הזה, אבל זה עדיף לי.
הוא נראה כועס. בקשתי ממנו לא לכעוס כי כעס לא מתאים פה. הוא אמר שהוא כועס כי זה לא מה שהוא רוצה.

אני כל כך מקווה שהוא יתקרב להריון הזה ויתחבר וגם ישמח.

[אוהבת4*]

מעדכנת.

אני כל כך מקווה שהוא יתקרב להריון הזה ויתחבר וגם ישמח.
וזה בהחלט קורה. הוא מקבל את ההריון, ומלטף את הבטן. הכעס חלף, והתחלף בקבלה ואהבה.

ניקית - את כבר אחרי?

[ניקית*]

איזה יופי!!!
מאחלת לך המשך דיוקים עם עצמך

אני אחרי והכל בסדר

[טינטן*]

ניקית, קראתי את הדף שפתחת בתחילת ההריון של הילד החמישי. אני באותו מצב בדיוק. אמא לארבעה בתחילת הריון לא מתוכנן. תודה ששיתפת בתחושות שלך. יש בדברים הרבה נחמה ותשובה לתחושות אין את מי לשתף בהן בשלב הזה.

[ניני*]

הי בנות, נמצאת במצב שבו הייתן ואני יודעת מה אני רוצה! עברתי בעבר הפלה בגיל 17, והיום אני אמא לשלושה מדהימים: 6,4,2.מבחינתי אין בכלל אופציה להפלה אבל הוא אומר״ תחשבי עליי שזה יגמור אותי״. המצב הכלכלי די סביר בעיניי, ובבית אני האופטימית והוא השקול אפשר להגיד. הבעיה שאני באמת מפחדת שזה יצור קרע בזוגיות...

[ניני*]

מה מצב הזוגיות שלכן היום?

[בטן*]

ניני בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי בשקיקה את כל מה שנכתב כאן לפני הרבה שנים...מעניין איך הכל נראה אצלכן ממרחק הזמן.