האם לפרק

אנונימי

אנונימי

דף זה נפתח ע"י דמות בכינוי 'תהל' שחשודה בטרוליות.
לכן הוא נמחק.
לאחר מכן הוחזר ללא ההודעות הקודמות ע"י 'ענת' לשם דיון מחודש בנושא.
מכיוון שלמרות בעיית הטרוליות, הנושא שהועלה חשוב מאין כמותו, ומכיוון שענו בו ל'תהל' רבות וטובות דברים חשובים וחכמים כמו גם שיתופים אישיים רבי משמעות -
ראיתי לנכון להחזיר לכאן את ההודעות הקודמות ללא ההודעות של תהל, למעט תיאור קצר של הסיפור שהועלה כאן ע"י 'תהל' כדי שיובן על מה התגובות.

_{<אהבת עולם>}

תיאור המקרה בקצרה
(המקרה הספציפי כנראה לא אמיתי, אך לצערנו לא נדיר בווריאציות כאלה או אחרות):

בעל שסובל מ'התקפות עצבנות' באופן קבוע.
שובר דברים בבית, צועק, מקלל. התקפות שבאות בפתאומיות ללא שום התראה וללא שום סיבה נראית לעין.
אינו מרים יד, אך אלים בהמון צורות אחרות. החיים איתו הם בפחד מתמיד.
הבעל לא מוכן לקבל טיפול בשום צורה.
האישה דואגת להשפעה על ילדתה.
היא בדילמה אם להתגרש - כי בכל זאת היא אוהבת אותו, וגם פוחדת לפרק את הכל.

יכול להיות שהוא רוצה להתגרש והתנהגותו היא פרובוקציה להעלות את הנושא?

אחת_שפרקה*

ייעוץ זוגי. דחוף.

שליחה על ידי נינה* » 27 יוני 2010, 16:02

נשמע קשה,.
תדברו, לפני זה תחזקי את עצמך ותהיי מוכנה לכל האפשרויות, תשאלי את עצמך בכנות מה את רוצה וגם אותו, בלי כעס , פשוט לשים הכל על השולחן, שאלת אותו אם הוא רוצה להתגרש? אם הוא רוצה ללכת לטיפול זוגי? מה הסיבה לזעם שלו?למה הוא רוצה להביא עוד ילד?

כולם כבר בילד השלישי בסביבה שלנו והוא מתבייש
יעוץ או טיפול יעזרו להבהיר את הדברים הללו. זו לא סיבה, כביכול, להתקפי זעם. הבושה יושבת על דברים עמוקים - וזו הזדמנות פז עבורו לבירור.

הוא אומר שהוא ישתנה בלי זה
באמת שאני לא רואה את זה קורה. ומניסיון - כדי להשתנות אנשים צריכים לרצות את זה מספיק חזק, ושתהיה להם מספיק מוטיבציה. לא נשמע כלכך שזה המצב כאן.
בשום אופן לא הייתי מכניסה עוד ילד במצב הנוכחי.

שליחה על ידי נינה* » 27 יוני 2010, 17:17

מה את רוצה?

מציעה לשוטט ב מדור התמודדות עם אלימות
בעיקר בדף סימני התעללות בזוגיות
בהצלחה

אחת_שפרקה*

אז לכי לייעוץ לבד. זה כבד מידי לעבור את זה לבד. ולדבר איתו עדיף בנוכחות אדם שלישי. אם הוא לא רוצה לכי לבד. זה יעזור. לכי לייעוץ זוגי. או מאמנת. פסיכולוגית. מישהו מבחוץ שישמע אותך. אל תקחי החלטות כל כך גורליות לבד !!
אם תרצי טלפון של מאמנת מומלצת רק תגידי.

אפשר בבקשה שם דף מתאים?
תודה.

לפעמים יש תשובה ברורה לשאלה האם לפרק או לא, ואדם רק מפחד ממנה. מבין השורות שלך, אני לא שומע תשובה חד משמעית כזו

הייתי מציע (בסדר הזה):

להתיצב, להרגע, לקבל אויר לחשוב בצלילות. נשמע שבשביל זה את צריכה עזרה מאדם מבחוץ (עזרה בשבילך בשלב זה). ואולי להפרד לזמן קצר, חופשה ממנו?
לתקשר לבן זוגך שהמצב הנוכחי לא יימשך. מה שלא יהיה הפתרון - יעוץ זוגי, גירושין, שינוי בדרך שהוא ימצא - בטווח הזמן הנראה צריך לחול צעד כלשהו קדימה.

הוא אומר שהוא ישתנה בלי זה
זאת אומרת שהוא מבין שיש בעיה. לא בהכרח מספיק, אבל זאת התחלה

היי בטוב,

דני

ילדה_שגדלה*

אבא שלי כזה. "בזכותו" יש לי הרבה התמודדויות.
הוא ניסה לטפל כמה פעמים, ולא הצליח (אבל אולי הוא לא באמת ניסה, או שהוא הגיע למטפלים לא טובים מספיק).
אם נתעלם מזכויותיך, ונתמקד בילדה - לפרק. אבל קטונתי מלומר לאישה להיפרד מבן זוגה.

ילדה_שגדלה*

יש לי זיכרון מגיל נורא צעיר (3? 4?). אני עסוקה במשהו על הריצפה, ומאחורי אבא מרכיב שעון במסגרת פלסטיק. פתאום

בום!

רעש גדול, ורסיסי שעון ופלסטיק סביבי. הוא לא הצליח לעשות את מה שהוא רצה, תסכול, התקפת עצבים, הטיח את כל העסק על הרצפה.

אני זוכרת גם דברים עפים מהחלון, אני זוכרת אותו מטיח את הראש בקיר, שורט את עצמו במצח, אני זוכרת בושה גדולה (שלי) מהשכנים, מהמשפחה.

אני זוכרת שחזרתי פעם הביתה מבית הספר, ולא ראיתי את האחיות הקטנות שלי, אבל ראיתי מריחה גדולה של קפה על הקיר במטבח. מיד הבנתי מה קרה (אבל לא ידעתי איפה האחיות שלי וחששתי).
(בשתי הפעמים שכתבתי כאן "אחיות" יצא לי "אחריות" והייתי צריכה למחוק את ה-ר')

ילדה_שגדלה*

והיום, בכל פעם שאני חווה תסכול או כעס עם הילדים, אני מרגישה שאני רוצה לעשות דברים איומים. איומים.

שליחה על ידי נינה* » 28 יוני 2010, 09:53

_ילדה שגדלה מהצד זה נשמע לי כמו סרט אימה ואז נזכרתי שהיתה לי גם ילדות כזאת עם אבא עצבני, (לא מצליח לפתוח צינצנת ומקלל כוס אוחטוק, צורח עלי כשאני לא קולטת תרגיל בחשבון, מריבות עם אימי , הפיכת שולחן וכאלה... מאוד לא נעים. ) וגם מרגישה מאוד דומה לו במקרים מסויימים כשאני חסרת סבלנות.
אני לא בעד לפרק משפחה אף פעם, הגעתם עד כאן, יש ילדה... צריך לדעת לתקן,
אני מסכימה עם דני זובין לגמרי, משהו צריך לעשות- לא לתת למצב הזה להיות כל כך הרבה זמן, אולי תחליטי עם עצמך (ואולי גם איתו) איזשהו גבול, שאם מגיעה עוד התפרצות זעם אחת - את עוזבת, (לא גירושים עדיין- אבל שיבין שאת לא מוכנה לחיות ככה)

לא היה זכר לזה כיצאנו ההפך חשבתי שהוא ממש נדיר בעדינותו והכל הפך לסיוט
אני מכירה סיפור דומה שסופו בכך שהיה חוסר איזון קיצוני בפעילות בלוטת התריס.
תרופות והעניין נפתר.
אולי שווה לבדוק עניין גופני?

שליחה על ידי יעל* » 28 יוני 2010, 21:19

לאף אחד לא מגיע לחיות תחת התקפות או כל סוג אחר של טרור.
מדובר באדם בוגר, מדובר בילדה ומדובר בך ובכל זאת למצוא את הכוח וללכת לעשות כל כך הרבה וויתורים לא הייתי ממהרת לרוץ לשם ישנה אפשרות לקבל עזרה, יעוץ בגופים העוסקים באלימות, כן גם אם אף אחד לא מרים יד על אף אחד אחר, הכאב והפחד נמצאים שם ומכלים כל חלקה טובה ואני כמוך חיכיתי והאמנתי וקיוויתי ויום אחד הצעקות לא הספיקו ויד התעופפה ורק פעם אחת ואז הלכתי ואני עדיין מצטערת שלא דיברתי קודם עם אלו שיכלו ללמד אותי איך לשנות ואיך לא להרשות לכעוס ככה לידנו.
לפני ההחלטות שאי אפשר לתקן לכי לדבר עם מישהו שמכיר בעיות מהסוג הזה, אני יודעת שקשה לקרוא לבעיות מהסוג הזה בשם, אני עד היום לא יכולה, אבל אל תמהרי לפרק לפני שאת מנסה לתקן כי המחיר קשה ואם הצעדים לתהליך לא נעשים ממקום שלם באמת, אז הוא קשה עוד יותר.
אני איתך ובשבילך.

אני עד היום לא יכולה, אבל אל תמהרי לפרק לפני שאת מנסה לתקן כי המחיר קשה
אני מצטרפת לעדויות של ילדוּת שהיתה הרבה אלימות מילולית ופיזית, וחיכיתי שנים (7 שנים מודעות, מגיל 12 ועד 19) כדי שסוף סוף הגיהנום הזה יסתיים.
אני מאמנת. את מוזמנת לדף בית שלי, אם מתאים לך. בהצלחה!

אחת_שפרקה*

אני אשמח לקבל שם של מאמנת
0505667204 קוראים לה איריס.
היא גרה בצפון אבל מאמנת נפלא גם בשיחות טלפון.
בהצלחה.

גם אני גדלתי עם אבא עצבני
בלי אלימות, אבל עם צרחות רבות וקללות (לא כלפינו) ושבירת דברים.
אין ספק שזה השפיע - היום גם אני חווה התקפי זעם.

אבל...
אבא שלי הוא האדם הכי יקר לי בעולם (אחרי הבנזוג והילדים)
אני מבינה אותו לחלוטין, הוא לא שולט בעצבים שלו במידה מסוימת
(הוא אף-פעם לא הפנה את העצבים כלפי הילדים, אף-פעם לא קילל אותנו, ולא הרים יד)
הוא היה אבא מדהים ותרם לי המון לא מושלם, אבל אבא שלי

אני כ"כ שמחה שגדלתי איתו.

מה שאני מנסה לומר זה
שילדים הם יצורים סתגלנים
ומה שאת באמת צריכה לחשוב זה - האם את רוצה לחיות איתו, ככה, כמו שהוא.
כי אני (באופן אישי, בתור בנאדם עם התקפי זעם שיודעת שזה לא טוב) לא חושבת שזה יכול להשתנות.

שליחה על ידי נינה* » 28 יוני 2010, 23:26

_לי רק חסר האומץ להגיד לו.
והוא מתכנן את הילד הרביעי..._
זה ממש נשמע כמו הסיפור של תהל בעוד כמה שנים.... לא יודעת אם יגיע האומץ ...
זה מאוד מזכיר לי את הזוגיות של ההורים שלי, וברוך השם, הם עד היום ביחד ..
ואבא שלי, עדיין יש לו יציאות לא במקום, ואני רואה את אמא שלי מתבאסת ומעירה לו כבר שלושים ומשהו שנה, את אותן ההערות. אבל יש ביניהם אהבה והרבה טוב, והוא איש נפלא, למרות הקריזות (כמובן לא ברמה של פגיעות פיזיות, סתם הוצאות תיסכולים באגרסיביות,) ואנחנו משפחה גדולה ומקסימה.
רק את יודעת מה בינכם.

רק_רציתי_להגיד*

_אבל...
אבא שלי הוא האדם הכי יקר לי בעולם (אחרי הבנזוג והילדים)
אני מבינה אותו לחלוטין, הוא לא שולט בעצבים שלו במידה מסוימת
(הוא אף-פעם לא הפנה את העצבים כלפי הילדים, אף-פעם לא קילל אותנו, ולא הרים יד)
הוא היה אבא מדהים ותרם לי המון לא מושלם, אבל אבא שלי_

אני לא יודעת מאיפה להתחיל להסביר את עצמי, אבל האמירה הזו שלך מצמררת אותי.
קודם כל איך את אומרת שהוא לא אלים אלא רק עצבני? צעקות, קללות ושבירת חפצים זה בהחלט אלימות.
קודם כל את באמת מבינה אותו לחלוטין? זה שאת חושבת שהוא באמת לא שולט בעצמו מראה לי שאת לא ממש מבינה. אם הוא אף פעם לא הפנה את העצבים כלפי הילדים אלא רק אל אמא שלך אז ברור שיש לו שליטה ובחירה.

ורציתי להוסיף שבתור מי שילדה עם אבא בדיוק כזה, שצעק, ורב ושבר והעליב... אני דוקא מאוד ניזוקתי.
מצד אחד יש לי חוויות ילדות טובות ממנו, הינו הולכים לטיולים (אחרי שהיה רב עם אמא שלי ומשאיר אותה בבית עצבנית ופגועה) אבל מצד שני אני גדלתי להיות קורבן.
רק אחרי הרבה שנים כשיצאתי ממערכת יחסים מעווטת כזו (בלי אלימות פיזית בכלל) התחלתי להבין את הנזק שנעשה בי.
את הרדאר הדפוק שמנע ממני לברוח כבר מזמן.
את החולשה לשטלתנות
את מה שלמדתי במערכת יחסים של ההורים שלי לצערי הרב אף אחד כבר לא יקח ממני.

ולפותחת השירשור - אין לי עצה חכמה בשבילך, כמו שאמרה מצטערת על האנונימיות אף אחד לא ישכנע אותך. זה צריך לבוא ממך מבפנים עם המון הבנה למה שבאמת קורה מסביבך.

מחזקת את ידיך ומאחלת לך בהצלחה!

שליחה על ידי נינה* » 29 יוני 2010, 17:16

חכי לרגע של אופטימיות ( הוא תמיד בא) ומתוך זה תתקשרי איתו, תבחנו לאן אתם מתקדמים- אבל מתוך שקט-לא כעס,
עד שהרגע המתאים לא מגיע אל תעשי כלום, כלומר תהיי עם עצמך, ועם אחרים, תנתקי את עצמך קצת מזה ופשוט סתם ככה תהיי שמחה , אולי לכו לים לשקיעה רק את והילדה ותהנו?
ואם אתם בנפרד זה לא נורא בעיני לבטל הליכה לארוע ביחד, אתם לא צריכים להציג הצגות מול אנשים,
אני ממש מרגישה את הקושי שלך, ושולחת לך מכאן אנרגיות חיוביות ואהבה מכל הלב.

שליחה על ידי יעל* » 29 יוני 2010, 22:18

אני מכירה את הכאב שלך והכי מקרוב, אני ידעתי שתזדהי עם המשפט שלי לגבי הברור עם עצמך ולכן ברור לי כמה את סובלת.
רציתי לכתוב לך מוקדם יותר ופחדתי, מישהי שמכירה את הבעיה מקרוב יודעת כמה אלימות מתעתעת, איך אפשר למזער אותה ולהפוך את התגובות הכי שלו לשלך ולכן ברור לי שאת אמיתית ואני רוצה לחזק אותך במקום הקשה הזה, אני יחד איתך בתוכו ולכן ממליצה לך תקשיבי ללב שלך, הלב שאומר שאת לא רוצה להוליד עוד ילד ליחסים מהסוג הזה, גם אני וויתרתי על המשך כי כואב מדי לראות את הפחד והכאב על הפנים של ילדה אחת והכי כואב לדעת שאת לא באמת יכולה להגן ואולי גם כמוני מחפה, מחליקה ומחפה ולמרות זאת גם אם תרצי ללכת טפלי קודם בך דברי עם אנשי מקצוע העוסקים באופן ממוקד בתחום, אם תחליטי ללכת ואולי כשתחליטי ללכת הלוואי ותעשי את הצעד הזה ממקום בו את מבינה שפחות זה הרבה יותר, ממקום שלם ובעזרת אנשים שידעו להבין מה את עוברת.
אני מאמינה שאת אוהבת חלקים שלו ואני עדיין אוהבת, אבל החלקים שהורסים הורסים את הילדה באופן שאי אפשר לתקן והם גם הורסים את תהל.
תהיי אמיצה, תהיי שקולה, תחזיקי מעמד.
ישנו גוף העונה לשיחות חירום לאלימות במשפחה הם עזרו לי לראות את האמת ושוב אני יודעת שאין מכות שיגדירו לך ביתר ברור את המצב ובכל זאת איך את מרגישה בכלא הפנימי שלך? הכי לבד שבעולם, אל תשארי שם לבד השנים חולפות והילדה גדלה ומבינה יותר.

ישנו גוף העונה לשיחות חירום לאלימות במשפחה
איזה גוף?
האם הם מכירים גם באלימות לא פיזית?

התקפות_זעם*

האם מישהו מכיר אנשים שנרפאו מהתקפות זעם בתוך המשפחה?

כשזה קורה, זה נראה כמו מחלה. אין קשר למה שקרה קודם, כל דבר יכול לשמש כטריגר, ובד"כ הסובבים שמצויים בקשרי אהבה ושיתוף עם החולה מנסים לפתור את הבעיה בדרכים לא רלוונטיות (טיפול זוגי, או לקיחת האשמה על עצמם..) כשבעצם נראה שפעמים רבות מדובר במחלה, או חוסר איזון חמור כלשהו בכימיה או במערך הנפשי של אותו אדם.

ואז, שאלת השאלות היא באמת האם לפרק או לא.

האם זה עובר?

שליחה על ידי יעל* » 29 יוני 2010, 23:00

בקופות החולים בדרך כלל ואפילו בפרסומות בטלוויזיה ישנו מספר טלפון של מוקד חרום לבעיות של אלימות במשפחה.
הם מתייחסים בהמון כובד ראש לאלימות מילולית ורואים אותה כבעיה חמורה ביותר, מקשיבים לך עוזרים לך להתאפס ולהתמקד ולפעמים אפילו לקרוא לבעיה בשם.
בזמן מלחמה האזעקות בלבד מעוררות את הפחד, בזמן השתוללות, צעקות והרס, לא תמיד אפשר לדעת מה תהיה התוצאה ולכן אלימות היא אלימות היא אלימות.
מדובר בגוף המעניק רקעזרה ראשונה, מישהו לדבר איתו, והם מכוונים הלאה למי אפשר לפנות.

רק_רציתי_להגיד*

_האם מישהו מכיר אנשים שנרפאו מהתקפות זעם בתוך המשפחה?

כשזה קורה, זה נראה כמו מחלה. אין קשר למה שקרה קודם, כל דבר יכול לשמש כטריגר, ובד"כ הסובבים שמצויים בקשרי אהבה ושיתוף עם החולה מנסים לפתור את הבעיה בדרכים לא רלוונטיות (טיפול זוגי, או לקיחת האשמה על עצמם..) כשבעצם נראה שפעמים רבות מדובר במחלה, או חוסר איזון חמור כלשהו בכימיה או במערך הנפשי של אותו אדם.

אומרים שישנה דרך לשנות אבל דרך לא פשוטה בכלל.
מדובר על שילוב של בתי משפט, משטרה, בת זוג עקשת ותוכנית מיוחדת לאלימות במשפחה. בארה"ב משקיעים תקציב גדול מאוד בגישה הזו של שינוי, לצערי התוצאות רחוקות מלהצדיק את התקציבים אבל באחוז מאוד נמוך שבאמת רוצה להשתנות ומוכן לוותר על השליטה יש הצלחה.
הבעיה עם ההצלחה הזו היא שברגע שנותנים לאדם כזה לדבר למשל עם כלי התקשורת, כדי לפרסם את העניין.. ישנה נסיגה מיידת לשתלטנות והאלימות שקדמו.
לא ברור לגמרי למה. אבל זה מראה בברור שהשינוי הוא לא אמיתי פנימי אבל משחקי כוחות פנימים אצל התוקף.

ואז, שאלת השאלות היא באמת האם לפרק או לא.
אם לפרק או לא זו שאלה שרק הקורבן עצמו יכול לענות. להשתנות? הם כן משתנים: הם מתיעלים ומקצינים.
הבעיה היא שכל מערכת היחסים משתנה איתם, אבל לאט לאט כך שהקורבן לא שם לב איך דברים הגיעו לאן שהגיעו.
מה התחיל במערכת יחסים אוהבת ורגועה מגיע למצבים הזויים שהקורבן כבר כל כך התרגל אליהם שהוא לא מזהה כמה שהם חולים ולא מצליח לתפוס את עוצמת הנזק.
רק אחרי שיוצאים ממערכת יחסים כזו ומתחילים להחלים קולטים איפה הינו... וזה מאוד מפחיד!

שליחה על ידי יעל* » 30 יוני 2010, 23:34

במשך הרבה שנים גם אני הייתי תהל אבודה והלוואי והיה לי הדף הזה אמיתי או שיקרי לתמוך בי, לפתוח לי כיוון חשיבה אחר ולעודד.
מקווה שהדיון ימשך, לי הוא עדין עוזר בפיסות האמת שלו, בלשמוע מה הרגישה אותה ילדה כשהבום התפוצץ לה באוזנים ובעדות הקורעת לב הזו יכולתי להתקדם עוד צעד אחד בלהבין אלימות בלשמוח על פרידה מאלימות, בלהיתנקות מרגשי האשם של איך עזבתי ומהבלבול לגבי הזהות של הקורבן האמיתי.
בבקשה תנו לדיון הזה להמשיך ותעזרו איתו לכל אותן תהל, שלא מסוגלות אפילו להשמיע את קולן.

שליחה על ידי ענת* » 01 יולי 2010, 22:19

מספר ימים היה באתר דף עם השם הזה.
יכול להיות שהוא נכתב מכל הסיבות הלא נכונות ויכול להיות שלהיפך, אבל בשבילי בשלושת הימים האחרונים הוא היה פריצת דרך ממצוקה בה אני נתונה כבר תקופה ארוכה.
אני לא יכולה כבר להתלבט בשאלה הזו כי בלילה אחד אני פרקתי הכל והלכתי, אני כן יכולה ורוצה לשתף בכך שלמעשה עד היום אני לא מצליחה לצאת.
היה לי סוג של כלא ואפילו לא כלוב של זהב, בחרתי בכל בחירה שגויה שאפשר לבחור והמחיר שנאלצתי לשלם קשה מנשוא, אני מבקשת מכם תנו לדף הזה להיות, אני צריכה אותו ואולי יש עוד כמוני, תוך כדי כתיבה הדמעות מציפות והתעוקה בלב היא אמיתית, הייתי רוצה לספר שהלכתי כי אני אישה חזקה, אמיצה ויודעת שאסור להסכים לחיות באלימות אבל האמת היא שהלכתי כי הבנתי שבאופן הזה לילדה שלי יהיה אבא בלבד, כן כל כך היה לי רע.
לא היו שם מכות רק חרדה בלתי פוסקת רק ידיעה שאני האמא הגרועה ביותר והנה איך הילדה מתחילה להיות בדיוק כמוני.
הכאב מוחץ לי את הלב והדף שנעלם ממש חסר לי, אני צריכה לשמוע איך מרגיש ילד כשהצעקות והאיומים מרחפים כמו מבול מעל הראש שלו ולמה הוא פשוט הולך לחדר כדי לשחק לבד ומשאיר את אבא לצעוק על אמא, הסיפורים האלו עזרו לי לדעת שאני לא אשמה פה לבד, שאני לא לבד, שיש לי זכות.
עד היום אני לא מצליחה לכעוס עליו עד היום אני שבורה מאובדן הקשר ועד היום אני יודעת שאי אפשר היה להמשיך, ברור שניסיתי, התחננתי שנבקש עזרה, בשנים הראשונות עוד ניסיתי לבקש שנדבר בכבוד ואחרת לא היה לי ועד היום אין לי עם מי לדבר, הלב שלו נעלם משם כבר מזמן.
הלוואי והדף שאני פותחת היום לא יהרס, הלוואי שתעזרו לי לשמור עליו אמיתי ונקי.

גם לי חבל על הדף שנמחק.
אני כבר לא מתלבטת. רק פוחדת.
לא יודעת איך הוא יגיב כשישמע שאני רוצה לעזוב.
אשמח לשמוע על סיפורי פרידות מבעלים אלימים גם אם רק אלימות מילולית.

אשמח לעזור. אתן מוזמנות להיכנס לדף שלי: עזרה בזוגיות בעייתית
שם תארתי בפירוט רב את כל מה שעבר עלי בזוגיות הקלוקלת והאלימה ואיך לבסוף יצאתי מזה.
הפחד - הוא רק אשליה. צריך להבין שהוא פוחד יותר.
נכון שיש בעלים אלימים עד כדי רצח וזה מסוכן. כל אשה יודעת עם מי היא חיה ולכן צריך לבדוק האם הפחד הוא ריאלי או רק דמיון.

אבל דבר ראשון, אני ממליצה לכל מי שנמצאת בזוגיות אלימה, שתלך למרכז טיפול באלימות במשפחה. שם עוזרים הכי הרבה להבין היכן אנו נמצאות ומה עלינו לעשות.
אישית, אני ממשיכה ללכת כבר כמעט שנה למרכז ותמיד יוצאת מרוצה.
עם העו"סית אני מתלבטת ביחד לגבי כל מה שאני עושה ומה שעובר לי בראש. למשל, איך להתייחס לזוגיות חדשה, מה מונע ממני להתחיל זוגיות חדשה ועוד.
זה מאוד מאוד עוזר ומומלץ!

ותעשו לי טובה, אל תתחילו לפחד לי מעובדות סוציאליות.

ודף ההמשך כמובן: מתחילה להיבנות דף חדש

מוסיפה שיש גם את הדף מלים הורגות יומן קריאה

ויש גם את הילדה שאיבדה את אבא שלה

ענת יקרה, בפרידה הילדים לא בהכרח מאבדים את אבא שלהם. עכשיו הכאב והבילבול גדולים וטריים אבל זה ממש לא יישאר ככה. הפרידה התרחשה רק בינכם ולא בינו ובין הילדה- אלא אם כן הוא מסוכן לה, וגם אז, יש שפע של דרכים לשמור על קשר עם עזרה.

לא מצילחה לגרום לי להאמין שבהמשך יכאב לי פחות
תקשיבי: בהמשך יכאב לך פחות. תשאלי כל גרושה שכאב לה נורא. בהמשך כואב פחות. ככה זה. אולי אפילו תהיי מאושרת (-:

שליחה על ידי ענת* » 01 יולי 2010, 23:26

אני גם לא האמנתי שזה יקרה אבל היא איבדה אותו העו"סית שלי אורת שזו הדרך שלו להמשיך ולפגוע והוא בהחלט מצליח לפגוע במקום הכואב ביותר.

ענת בדיוק כתבתי קצת בדף מילים הורגות
אין הפסד שלא הופסד זה כבר,
אם הוא ,נעלם לו הלב מזמן אז הילדה כבר הפסידה אבא,
ואם הוא אלים אליך והילדה חווה את זה אז הילדה כבר חוותה חוויות שמורידות את ערכה העצמי כאישה לעתיד לבא,
צריך לחתוך כאן את שרשרת ההתעללות ולמנוע ממנה להפנים שזה בסדר לחיות ככה או שככה נראית אהבה,
לא ככה לא נראית אהבה,
גם לא עבורך , וזה קשה מאד מאד,
הייתי בדיוק שם, ביתי היתה בת עשר כששאלה אותי: אמא למה את לא נפרדת מאבא?
זה נתן לי בעיטה בתחת!
וזה היה מאוחר מידי הלוואי והיו לי תעצומות הנפש והאומץ לעשות את זה קודם ולחסוך לילדי את הקולות האלה שהוטבעו הנפשם,
הכאב כרגע הוא אמיתי (במובן שאת חוה אותו) אבל הוא נשען על השליה שביחד יכול היה להיות יותר טוב
יותר קשה להפרד ממה שלא הוגשם ומשאיר תחושת החמצה אבל
זה לא תלוי בך, ואי אפשר לאלץ את המציאות,
חזקי ואמצי וחפשי את חייך הם כאן בתוכך מחכים לך שתראי אותם!

מוזר. כתבתי כאן עכשיו בשם עוד ענת ומישהו שינה ל קן לציפור והוסיף משפט בפתיחה.
יתכן שזו טעות תמימה בעריכה ושתי הודעות חוברו יחדיו. אם כן אין צורך להחזיר העיקר שהמסר יגיע לפותחת הדף.

שליחה על ידי ענת* » 02 יולי 2010, 00:00

פתאם פחדתי שמישהו יזהה אותי אז מחקתי קטע חושפני , אני מוצפת עדין בפחדים, בפנים אני אומרת לעצמי כל הזמן אם רק היית מדברת, אם אפילו עכשיו תתחילי לדבר ופשוט לא מסוגלת, יש לי נאמנויות בלתי נסבלות לקשר ההרוס הזה ואני לא מצליחה לשחרר אותן, אני מבכה חיים שלמים שהרסתי בהחלטות שגויות, מתפעלת בהשתאות ממתחילה להיבנות- ויודעת שאני לא, אין לי מושג איך עשית את זה המלים שלך קולחות כל כך ואני לא מבינה איך התגברת על האימה, אני פשוט מעריכה אותך המון, בעייני את אישה גיבורה.
לפעמים אני חושבת שמכות בגוף אולי היו עוזרות לי ללכת מהר יותר, כל הזמן חשבתי לעצמי הלוואי והפעם הוא לא יגיד "תזהרי ממני תיכף אני מכניס לך כזאת סטירה", הלוואי והיה פועל ואז אולי הייתי יוצאת מהלופ של האשמה ואולי לא אולי הייתי מתחבאת וממזערת את עצמי עוד יותר.
אל תכעסו עלי שאני אוהבת מישהו שדיבר אלי ככה זה חלק מהאסון הפרטי שלי ואני ממש מקווה שלא אצטרך להתנצל על זה האמירות הקשות שזורות בתוך חיים שלמים שמכילים עוד חוויות ולכן הרבה פעמים הצלחתי לטשטש אותן, למעשה את רוב האפיזודות שהיו אני בכלל לא זוכרת, מחקתי ודחקתי.

שליחה על ידי ענת* » 02 יולי 2010, 00:09

עוד ענת סליחה על המחיקה פשוט נלחצתי מקטע שהרגשתי חשופה מדי ומחקתי בטעות יותר ממה שהייתי צריכה ,כן תיקנתי כי המלים שלך מקסימות ואני מודה לך עליהן מאד.

שליחה על ידי ענת* » 02 יולי 2010, 00:20

קראתי את מלים הורגות אינספור פעמים וזה עוזר לי כל פעם מחדש לברר עם עצמי את הנושא, למרות שנים של מלים ומקרה פיזי אחד בלבד, לא קראתי למצב הזה אלימות, דפים כמו מלים הורגות אפשרו לי לא להצליח לשקר לעצמי יותר, הם עצרו אתנתיב הבריחה שסללתי לעצמי ונאלצתי לעמוד מול האמת ולדעת שאלימות היא אלימות היא אימות ולא משנה מה האופן שבו היא פורצת.
בשביל להאמין יותר ובאמת בשביל שיכאב פחות אני צריכה אתכן, לא הבנתי את זה לפני שנתקלתי בדף הזה בפעם הראשונה וקראתי כמה מנחמים ובונים הקוראים באתר.

אם את יכולה הלסביר איך מגיעים למרכז לאלימות במשפחה?
האם הם מתייחסים גם לאלימות מילולית, לשליטה כלכלית כאלימות?
האם יש סניפים בכל עיר?
האם השירות הוא בתשלום?
איזה סוג שירות הם נותנים שם?
אני בטיפול המון שנים, אני יודעת איפה אני נמצאת.
אבל יש פחד ממשי, גם ממני וגם של האנשים מסביב שמכירים את בעלי שברגע שלקחו ממנו את השליטה, לקחו ממנו את המשפחה היחידה שיש לו, לקחו לו בעצם את כל מה שיש לו, אז יש סיכון משמעותי שהוא ינסה לפגוע או בו או בי או בילדים. בי או בילדים אולי לא פיזית, אבל כן על ידי זה שינסה לקחת ממני את הילדים או שישאיר אותי ללא אגורה.
וכרגע, זה הדבר המשמעותי שעוצר אותי.
האמת היא שגם את זה אני מפחדת לכתוב, כי הוא כבר פרץ לי למחשב כמה פעמים. האמת היא שכבר לא היתה לי בעיה להזדהות, אני בעיקר חוששת ממנו.

ושוב תודה לענת על פתיחת הדף מחדש.

קו חירום ארצי לנשים מוכות - 1-800-220-000 בשעות 8:00-20:00

התקשרי למספר הזה ויפנו אותך למרכז באיזור מגורייך (אגב, גם אם את לא מוכה, זה לא משנה, זה אותו הדבר).

רגע, לא עניתי לך על הכל.
במרכז לאלימות מתייחסים לאלימות מילולית, שליטה כלכלית וכו' כאלימות לכל דבר!
אמורים להיות סניפים בכל עיר.
השירות הוא בתשלום מאוד סמלי. אני משלמת 10 ש"ח לפגישה.
סוג השירות מגוון - שיחות, עזרה ממשית (למשל, שלחו איתי מתנדבת לבית המשפט כדי להוציא צו הרחקה), מזמינים את הבעל לשיחות ועוד.

ברגע שאת מתלוננת על אלימות מצד בעלך, הוא לא יכול לקחת ממך את הילדים. באיזה אופן הוא יכול לקחת אותם בדיוק?
ישאיר אותך ללא אגורה?
יש חיוב במזונות. אם את פרודה ממנו, הוא חייב במזונות אשה. לא משלם? את תובעת אותו דרך ביטוח לאומי והם כבר דואגים לרדוף אחריו ובינתיים את מקבלת כסף.
הוא פורץ לך למחשב? גם זו אלימות. את חייבת ללמוד לשים לו גבולות ברורים ולהבהיר לו שזה לא מקובל עלייך. חוץ מזה, עזבי, שחררי, אם את בטוחה שהוא לא יפגע בך פיזית, אז פשוט תאזרי אומץ ותביני שהוא פוחד יותר ממך וגם אם יקרא מה שכתבת, אז מה? הוא לא יוכל להזיק לך בשום מקרה.
אני יודעת שאת ממש פוחדת, אבל עכשיו זו עבודה שלך עם עצמך וכמובן שתנסי להשיג עזרה מקצועית לכך, אבל את יכולה להתגבר על הפחד.
חוץ מזה, יש לי עוד טיפ להתגבר על הפחד - תתחילי לספר! תתחילי לספר לחברות טובות מה שקורה, תשאבי מהן עידוד. בשלב מסויים, ספרי גם למשפחה, ספרי גם לחברים שלו!!!!! כן!!!! זה הכי טוב!!
אני הצלחתי להתגבר על הפחד ממנו כאשר החברים שלו היו מעורבים ודווקא הם עזרו לי יותר מכולם.
מה גם שהבושה תעצור אותו. ברגע שהוא יבין שכל מעשיו הנלוזים גלויים לכל (הרי מתעלל נורא רוצה להיראות יפה בחברה, מנומס ובעל מידות טובות, ופתאום כאלה בושות), הוא ימות מהבושה ויעשה הכל כדי לא להרגיז אותך.
שבת שלום בינתיים ובהצלחה!

שליחה על ידי ענת* » 02 יולי 2010, 14:52

מתחילה להבנות יקרה, איך אני יכולה בעצם לדעת אם הוא יפגע בי פיזית?
אחד הפחדים שמרחפים מעלי כל הזמן הוא בדיוק הפחד הזה שיום אחד הפגיעה בי תהיה דרך פגיעה בילדה אין לי איך לבטא כמה אני פוחדת מזה למרות ששומרת על פסון עצמי ואומרת לעצמי כל הזמן מה פתאם הוא בכלל לא מסוגל לזה, ולאורך כל הדרך יש קול קטן שמהדהד ואומר - מאיפה את יודעת למה הוא בכלל מסוגל, אין לך שום מושג.
במקום הזה אני נעצרת ולא מספרת ולא משתפת ואפילו בחרדה רגעית מוחקת קטע שלם שכתבתי ולו רק בגלל הפחד ולא משנה כמה אין סכנה אמיתי ומכיוון שלא הייתה ממש אלימות פיזית אלא סוג אחר לגמרי אני כל הזמן תוהה אם בכלל יש לי ממה לפחד, אז מה אם הוא אמר הוא לא עשה כלום באמת רק פעם אחת ואולי לא באמת אולי סתם לקחתי תנועה מסוימת בפגיעות יתר.
כמה פעמים אפשר לקרוא לך מטומטמת וזה בסדר, האם זו בכלל אלימות?
אם הוא היה מרביץ באמת אני יודעת שהכל היה ממשי יותר, או שאולי גם את המכות הייתי מכסה בסיפורים?
מתחילה להיבנות את נהדרת, הסיפור שלך מרגש.
עוד ענת אני יודעת שתמיד אומרים שאחרי תקופה הכל הופך קל יותר ואני לא מצליחה להאמין לזה עכשיו, איך יכול להיות יותר קל מאיפה זה יגיע, אני עוד לא פעלתי בכלום אני אפילו לא רוצה כלום ממנו רק תקשורת שאדע שהכול בסדר ואני לא בסכנה אמיתית.
תודה לכולכן וגם לך שתקועה יחד איתי באותו - לא יודעת איך לקרוא לזה.

מתחילה להיבנות
במרכז לאלימות מתייחסים לאלימות מילולית, שליטה כלכלית וכו' כאלימות לכל דבר!

האם מקבלים שם גם בני זוג לא נשואים?

החזרתי בראש הדף את כל ההודעות שנכתבו בו קודם, למעט ההודעות של תהל.
אני חושבת שזה רק הוגן כלפי כל הנשים המדהימות ששיתפו כאן לפני מחיקת הדף, וגם חשוב שקולן יישמע.

כמו כן, יש לשנות את שם הדף לשם ברור.

אולי
בן זוג והתקפי זעם אלימים?

או רעיונות אחרים?

לא חושבת.
אני מתחברת ממש עם השם.
בבקשה. אל תשני.

שליחה על ידי ענת* » 02 יולי 2010, 20:52

תודה לך אהבת עולם שהחזרת את הכל אני ממש זקוקה לסיפור של ילדה שגדלה כדי להצליח להתקדם הלאה ושוב רק תודה.

ענת, ובכלל
אני מצטרפת לטיפ שמתחילה להבנות נתנה לך
כל עוד את לא משתפת בגלוי אחרים במה שקורה ובתחושת הסכנה שאת נתונה בה את בעצם משתפת פעולה עם ההתעללות, כמובן שלא מבחירה מודעת , אבל אחד המאפיינים הבולטים של התעללות זה ההסתרה,
זה לא אשמתך ואת לא זו שצריכה להתבייש במה שקורה,הרגש הזה שאת לא בסדר כשפוגעים בך ואלימים אליך גם היא מוכרת
ועל זה הוא מסתמך וממשיך לפגוע
קחי נשימה עמוקה ותפתחי את הדלת הזו ותתפלאי כמה אנשים טובים יעמדו שם ויעזרו לך
את לא לבד
מאד רחוק מזה
גברים מתעללים בכל חברה , בכל מעמד, בכל גיל, ואין זה אומר דבר עליך
אלימות יכולה להיות מופנית למי שזה מוכר לה וגם למי שמעולם לא חוותה כזו חוויה נוראית , זה משתק ועל זה הוא בונה
אזרי אומץ והתחילי לחשוף
זו דעתי

שליחה על ידי ענת* » 02 יולי 2010, 23:44

אני קוראת הכל מחדש, אני מחניקה דמעות ומתחרטת בכל ליבי שלא נעזרתי בכן לפני שהלכתי, איזו טעות זאת הייתה לצאת משם לפני שסגרתי את כל הקצוות לפני שהעזתי לבדוק והגיד כל מה שאני חושבת, אז אולי הייתי מסתכנת אבל לפחות לא היה עלי עומס כזה ענק של סימני שאלה.
אני רוצה להגיד שהוא היה אבא מדהים ונאלצת לחזור בי, כי אמנם היו לו קטעים מדהימים אבל הם תובלו בכל כך הרבה חוסר יכולת וצעקות חסרות טעם בחוקים לא ברורים בהגדרות קשוחות ואני לא דיברתי אף פעם עם אף אחד על כלום, כולם הרגישו שמשהו לא בסדר כולם התרחקו ממני היו כאלו שהפסיקו לדבר איתי בכלל, ועוד יותר הסתגרתי, מול החברים המצומצמים שלו ולא שלי לי לא היו לא היה אפשר התנהגתי כאילו הכל בסדר וגם עכשיו אין לי מושג אם מישהו יודע מהם לאן נעלמנו, אני מאמינה שאף אחד גם לא שואל אותו.
איך לא דיברתי קודם איך אני לא מדברת היום, איך מתחילים בכלל, רק העוסית שלי יודעת מה היה שם באמת לפחות חלקים.
לדעתי חלקים גדולים ממני לא מאמינים שזה באמת , שאכן היתה ועדין קיימת אלימות, ויש גם חלקים אפופים בבושה עמוקה ותחושת כישלון צורבת, עכשיו אני פחות לבד למה לא פניתי קודם, אני מסובכת עם ענינים פרוצדורלים שלא יודעת אפילו איך להתחיל לטפל בהם ועדין מנסה שלא לפגוע בו ואז יודעת שבמגננות האלו חוטאת לילדה המקסימה שלי, לא מצליחה לכעוס, לא מצליחה להאמין שהוא עשה לי עוול ומותר לי לשנות, הפער בין הידיעה לרגש לא ניתפס וברור לי שזאת הסיבה בגללה מראש הייתי בזוגיות המעוותת הזאת.

ענת,
את שואלת הרבה שאלות שמתוכן ניכר הבלבול שלך והפחד. בעיקר הפחד. גם הפחד מאלו שעוזרים. את לא בטוחה שמתייחסים למילים כמו "מטומטמת" כאלימות, את לא בטוחה שיתייחסו אלייך אם את לא נשואה למתעלל, את לא בטוחה ששליטה כלכלית היא גם אלימות.

ובכן, כל זה מראה שאת בפירוש חיה באוירה אלימה. ואין לי צל של ספק שבן זוגך הלא יקר הכניס לך לראש כמה פעמים שאם תנסי לעזוב אותו אז לא ילך לך, כי אף אחד לא יתיחס אלייך, ואת בכלל לא נשואה וכו'.

אני זוכרת איך שבעלי לשעבר היה זורק לי מדי פעם מילים על כך שאם ארצה להתגרש ממנו, אז אין לי סיכוי בגלל כל מיני סיבות.
לשמחתי, כבר אז ידעתי שהוא הזוי לחלוטין וכל מה שהוא אומר איננו נכון. אבל זה סיפור אחר.

את שואלת איך מתחילים לדבר ובד בבד מספרת שיש לך עו"סית שכבר יודעת הכל. אז אני לא מבינה כלום. אם את מטופלת, אז בהכרח יש לך את כל המידע, לא? אז מה בעצם חסר לך לדעת?
העו"סית אמורה לתת לך תשובות לכל השאלות שאת מעלה כאן.

לגבי שיתוף אחרים במצב. לאט לאט.
אני למשל, שיתפתי בצורה מאוד איטית. גם לי היה קשה מאוד, מאוד!
אבל לתדהמתי הרבה, ברגע שהתחלתי לשתף, התבררו לי כמה דברים.
ראשית, לפחות שתיים מחברותיי חוו אלימות דרך אביהן ולכן מאוד מבינות את המצב שלי.
שנית, כמעט כל מי שסיפרתי לו מה קורה, בכלל לא נפל מהכיסא, להיפך, היו כאלה שהיכירו אותנו רק קצת, ממש טיפה ואמרו לי "אני לא מבין איך היית איתו עד עכשיו".
מסתבר, שמה שאת מנסה להסתיר, כבר גלוי לכל.

אבא שלי מהתחלה ראה שמשהו לא בסדר. יום אחד אמר לי - "מתחילה, י' מתנהג אלייך מאוד לא יפה".
אמא שלי גם לא אהבה אותו אף פעם.

חברות שלי שראו אותו פעם אחת (חברות ילדות שנפגשות פעם ב..) ושמעו על הגירושין, אמרו לי כל הכבוד. הוא לא היה בשבילך.
ועוד תגובות כאלה.

אז שתביני שלא רק שרואים מבחוץ, אלא גם יודעים שאת לא אשמה!!!
רק קשה להם להגיע אלייך, כי את נסגרת ולא מאפשרת תקשורת בנושא.

אשה אחת שאני לא מכירה בכלל, באה אלי ושאלה אותי בפחד אם הגבר הזה הוא בעלי. אמרתי לה שכן. אז היא התחילה לספר לי איך הוא התנהג מוזר...

אשה אחרת סיפרה לי שיום אחד ראתה איך הוא מביט עלי וממש נבהלה. היה זה אחד מאותם מבטים מזרי אימה שנועדו לדרבן אותי לפעולה מסויימת שהוא רצה בה באותו רגע. מבטים מאיימים. אני הייתי בטוחה שרק אני רואה אותם ואף אחד אחר לא. מסתבר שטעיתי.

אז מה שעלייך לעשות הוא ללכת לחברה טובה, לשבת אצלה ולספר לה לאט לאט. קודם ספרי לה שיש לכם בעיות. אחר כך תפרטי טיפה את הבעיות.
את תגלי מהר מאוד שהיא יודעת הרבה יותר ממך.

אני למשל, בשלב מסויים, ביקשתי מחברה טובה שלי שתספר לשאר החברות שלי, כי אין לי כוח נפשי לספר שוב ושוב לכל חברה בנפרד.
אחר כך היה לי יותר קל.

בהצלחה! ואנחנו פה בשבילך!

שליחה על ידי ענת* » 04 יולי 2010, 22:03

מתחילה להיבנות את פשוט מדהימה, יכול להיות שלא הייתי ברורה אז אני רוצה להסביר את הבית עזבתי בעזרת תמיכה חזקה מאד של שרותי החירום ובליווי צמוד של עוסית מדהימה.
אבל גדול הוא מה שקרה מאז מצד אחד החיים שלי השתפרו באופן חסר תקדים מכל הבחינות אך לאט עם הזמן בעקבות ההתנהגות של בעלי, המצב שלי הפך לבלתי נסבל, אני שרוייה בסוג של אפלה שאני לא מצליחה להחלץ ממנה, פתאם ולמרות הטיפול יש לי כל הזמן ספק קשה של אולי עיוותתי את האמת אולי אם הייתי מתנהגת, אומרת, מגיבה, עושה, בקיצור הכל אחרת אולי הוא לא היה כועס.
בשכל אני יודעת שזוהי התנהגות קלאסית, באמת שאני יודעת אבל בלב אני לא מתחילה אפילו להשתחרר, בנוסף הצלחתי באופן מרגש לגמרי למחוק קטעי זכרונות שלמים וכל פעם שאני מדברת עם העוסית שלי אני לא זוכרת בכלל מה היה שם, היא קוראת לזה מצב של טראומה, מלבד כמה מקרים יותר קיצונים אין לי נקודת אחיזה שתזכיר לי כמה הקשר היה רווי באלימות ולכן רגשי האשמה בלתי פוסקים ועוד יותר גרוע אני לא עושה כלום ביינתים כדי לא לפגוע בו, כאילו שיש סיכוי שנחזור, למרות שזו לא אפשרות אמיתית.
אני הלכתי מהבית ומתנהגת בהרבה מובנים כאילו אני עוד שם, למשל לא מעיזה לעשות דברים שהוא אסר לעשות.
ונמאס לי להיות במצב הזה, נמאס לי לפחד, להסתיר, לכסות, נמאס לי להרגיש שאני בוגדת באמון שהיה לו בי הרי גם הוא בגד באמון שלי.
אם מישהי יכולה להתייחס גם לעניין שבירת האמון, תחושת הכישלון, והבושה אני אודה מאד.

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 15:36

אני כל כך פגועה במה אני חשודה?ומי מחק את הדף הזה שנועד לתת לי כוח במשבר הכי גדול בחיי,אני לא ממש מתמצאת באתר הזה לפני כמה ימים אני נכנסת ואין אין את הדף שלי ,לא היו לי כוחות לרשום הכל מחדש והיום החלטתי לכתוב שוב לעדכן ולקבל תמיכה נאנשים מקסימים כאן שנתנו לי כוחות ועצות ,אבל היי המשכתן בלעדיי..אשפר להבין מה קרה פה???

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 15:44

אני מבקשת תחזירו את הדף לאלתר!

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 16:07

לא מספיק הצרות שיש לי והבהלה שזה גרם לי שהדף נמחק כי חשבתי שבעלי עלה עליי והוא זה שמחק ,גם פה אני אשמה....טרוליות??הלוואי!!זה הזוי להאשים אותי בדבר שכזה באמצע משבר גדול שלי שאני רק מבקשת עזרה ןתמיכה,כנראה שעיצבנתי מישהו אולי זה גבר אלים שקרא כאן את הדף הזה שאני התחלתי בו ונתן להמון נשים כוח ,נושא שהוא לצערי בוער בהרבה נשים שחיות כמוני בפחד מתמיד מההתקפה הבאה,הכי כואב לי שמישהי נתנה לי פה טלפון של מאמנת פרטית איריס שמה ולא העתקתי תטלפון שלה ,אני מרגישה נבגדת וכואבת נעלבתי נורא ,יעל ונינה וכל מי שכתב לי אוהבת אותכן כנראה לא הייתי צריכה לכתוב...

שליחה על ידי נינה* » 05 יולי 2010, 16:12

תרגעי, זה לא אישי.
איך אפשר להוכיח שאת לא מתחזה?

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 16:23

כמה טוב לשמוע ממך!תודה תודה על תגובתך.לא ידעתי שכתבת לי פלורה .לא ראיתי,זה כל כך פוגע אני ממש המומה ,מה היה דיון עלי אם אני טרול או לא??איפו?וכל הימים האלה שאני פותחת תמחשב ומצפה וזה מה שמחזק אותי והדף פשוט נעלם!הייתי קוראת אותו גם ככה סתם שוב ושוב הרבה בנות כאן חיזקו את ידי.ובעצמן קיבלו פתאום כוח בעיקבות הסיפור האישי שלי ,היו בנות שכתבו לי שהן בנות לאבות אלימים מה אני אגיד לך זה כואב,כואב לי העוול שעשו לי פה

שליחה על ידי ענת* » 05 יולי 2010, 16:32

אני מבינה את הכאב שלך והפגיעה ולפי דעתי הדף הזה חשוב מאין כמותו ואני מקווה שתחזרי לכתוב בו , בכל אופן אל תדאגי הטלפון של המאמנת נמצא התחילת הדף אז רק תעלי להתחלה ותמצאי אותו שם.
אני איתך ובשבילך והלוואי שתחזרי להשמיע את קולך ונעזוב כבר את כל הענינים האחרים כי גם ככה מספיק קשה.
אני קראתי כל מה שכתבת ואת מה שכתבו לך וזה נותן לי המון ולכן רוצה להודות לך שפתחת את הדף הזה אני לא חושבת שהייתי מעיזה בלעדיך.

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 16:49

ענת היקרה,לא ציפיתי שמתוך המשבר הזה של חיי ..אני אתן עוד כוח לנשים אחרות ,
אז ראשית אני שמחתי לשמוע ממך מחזקת את ידייך ואני איתך,אני עדיין לא החלטתי מה לעשות בחיי אבל המצב לא נראה טוב ,כרגע אנחנו חיים כמו שותפים לדירה שמאוד כועסים,קשה לי הבדידות בכל זאת לפני המשבר האחרון לפחות היו חיי זוגיות אבל עכשיו...אני יודעת ענת שהוא לעולם לא ישתנה,ואין לי את הכח לקום אני לא שלמה אם זה ,ומצד שני אני לא רוצה להביא עוד ילד והוא ממש דורש זאת זה ממש תנאי להמשך דרכנו

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 16:53

פלורה...תודה!התרגשתי לקרוא שאת מייעצת לי לעשות כל מאמץ לשמר את נישואיי ,(כנראה שעמוק בפנים אני לא רוצה לפרק?)איך אני עושה את זה?הכל נראה כל כך כבר אבוד,למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי
ומה יהיה על הילדה?

חברים וחברות, הטרול חזר לדף (ומופיע ביותר מדמות אחת)

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 17:15

כן את צודקת אני כרגע בסערת רגשות ,אמא שלי היא האדם הכי לא נכון להתייעץ איתו כי יש לה דעה נחרצת לגביי נישואיי,לדעתה אני מבזבזת את שנותיי הטובות לדעתה אני חייבת לשקם את חיי ולהקים משפחה עם מישהו אחר לחלוטין ולהוליד עוד ילדים עם מישהו אחר....
לפעמים אני בוגדת במחשבותיי וחושבת איך זה יכול להיות שמישהו עדין וחבר אמיתי יחזר אחריי ונתחתן הוא יקבל את הבת שלי ושוב אני אהיה כלה...ואני אהיה בהריון ממישהו אחר בבית אחר ...זה כואב לי עכשיו שאני בכלל מעלה את זה על הכתוב...

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 17:27

בכל מקרה מה שלא יקרה אני תמיד אהיה פה תחת שם הדף הזה ,

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 17:35

תודה!!!זה נתן לי כוון רציני לחשוב,כי תמיד אני חושבת שטוב שם בחוץ,ולא פעם אנשים מתנהגים אליי יפה ואני חושבת רגע אם הייתי גרושה והוא היה מתחיל איתי הוא בטח היה אחלה בעל,ואני כמובן רואה רק את הטוב ומציירת יפה יפה הכל,זה נורמלי?

שליחה על ידי תהל* » 05 יולי 2010, 18:11

כן את צודקת...הם לא מחוייבים.....אבל אוקיי אני אנחל הרבה אכזבות אבל בסופן אולי תהיה אהבה בוגרת אהבת אמת?
אני לא יודעת אבל חשוב לי לחשוב על הכל כדי להיות שלמה

שליחה על ידי ענת* » 05 יולי 2010, 19:19

אני מרגישה שהענין הוסט אני לא מאמינה שהמחשבה אם ללכת או להישאר כשאת בתוך כל הבלבול יכולה להיות סביב עניני כדאיות והמשך, אני מאמינה שלכל זמן וכרגע הבחירה או ההחלטה אינה מוחרכה להיות המוקד שלך.
תהל גם אם הוא אוהב גם אם את אוהבת עשי למענך תגשי לאותה מאמנת, עוסית או לא חשוב מי תבני אותך למענך כי הצעקות הן חזקות וקשות מנשוא ומלים נחרטות בגוף ובנפש אני לא מדברת על להישאר או ללכת אני מדברת על לבחור מה יעזור לתהל להיות אדם שלם שווה זכויות שלא חי בטרור, קשה לי להאמין שאת ההחלטה שלך איך לחיות תבחרי על סמך היכולת שלך לעבור לזוגיות הבאה, אני לרגע לא יכולה עדין לחשוב על זוגיות אחרת ובכל זאת בכל רגעי הפחד איך אפשר לעשות שיקולים כאלו בכלל.

זהירות, הטרול שוב פה (תהל, פלורה ושאר ה"נשים" שהוא בונה פה).

תודה פלונית לרגע גם אני חשדתי,
כפי שכתבתי בדף אחר מתחננת לעזרה.
רוצה הוכחות שזה אמיתי. אחרת אשאר בדעתי שזה טרול

שליחה על ידי ענת* » 05 יולי 2010, 21:50

איך זה קורה הבאלאגן הזה? איך הוא יכול לרצות עוד ילד כשאתם בכלל לא מתקשרים וחיים באותו בית בכזה כעס.
אני מכירה את המצב הזה היטב וגם אני עד היום לא מבינה למה בעצם הוא רצה להישאר איתי? איך זה קורה שמישהו מסכים בעצמו לכעוס כל כך הרבה ולא מחליט בעצמו לטפל או לעזוב וללכת, אני מבולבלת ואפילו מדאיג אותי לקרוא כמה את מרגישה בתוכך את האולי הגדול הזה אפילו אחרי שאני יודעת שאין לי דרך חזרה הספק, התקווה , הנואשות האלו קימות בי באופן חזק אני לא מצליחה להחליש אותם ולהגיד לעצמי מה באמת.
לפעמים אני חושבת שאת לא תדעי לעולם מה כדאי כי לכל בחירה שתעשי יהיה מחיר.
ובסוף שוב אותה מחשבה שחשוב לעבור תהליך של הבנה מעמיקה יותר על מנת להצליח לחשוב בכלל.
איך זה אצלך את מצליחה באמת לחשוב בבהירות על הדברים? את מצליחה לעבור יום בלי פחד, בלבול, האם את צלולה לגמרי?
מה אם לשתף את מצליחה לדבר עם מישהו פנים אל פנים?
האם הצעקות נמשכות או מדובר עכשיו בכעס שקט ומדאיג?
אני מקווה שאת בסדר ומחזיקה שם מעמד.

שליחה על ידי ענת* » 05 יולי 2010, 22:35

השבוע אישה אחת בעבודה בלי לדעת כלום עלי סיפרה לי שבעלה יצא משליטה, שתה והיה אלים במיוחד, אני יודעת שיש לה כבר הרבה זמן בעיות איתו ולכן שאלתי אותה למה היא ממשיכה ככה.
ואז היא אמרה שעד היום היא לא רצתה לפגוע בילדים ולכן המשיכה לחיות איתו ואז בדמעות חנוקות היא הוסיפה משפט שפגע אצלי ישר כמו חץ בלב, "לפעמים אני מסתכלת על המשפחות של החברות שלי ואני ממש מקנאת בהם".
לא יכולתי לדבר אני פשוט מבינה אותה , איך יכולתי לטעות כל כך?

שליחה על ידי תהל* » 06 יולי 2010, 14:51

ענת היקרה כל כך
מה אני אגיד לך את פשוט מחזקת אותי,אני גם כמוך לא מבינה למה הם ממשיכים בחיים כאלו(אולי כי הם לא יודעים לחיות אחרת?והם בוודאות יודעים שזה יחזור גם אם אחרת,ובעיקר הם רוצים להישאר אם הקורבן והילדים שלהם לא?)רוצים עוד ילד וכו.. לדעתי זה הרבה עניין של כבוד האנשים האלה לא ממש רוצים להיכשל ולהיות גרושים?(בשבילם זה הכשלות),לפני שבוע בעלי שאל אותי אם אני רוצה להתגרש בעבר הוא לא רצה ולמד שזה קטע שקצת מלחיץ אותי,מה אני אגיד לך מזה נעלבתי הוא עוד הוא רוצה???זה הרג אותי ,אצלנו כרגע שקט ומדאיג יםה תארת את זה ,יש לנו יום נשואין בקרוב ואתמול הוא ביקש ממני להזמין חופשה......אני יודעתשאת מבינה אותי לך זה לא מוזר כל הקיצוניות הזו ,אלו הם חיינו איתם
אני רואה שהוא מתחיל להישבר ואולי נשלים אבל ההתקפה הבאה תהיה גם תהיה
דיברת על מחירים אני שוקלת אותם בכובד ראש,אני לא רוצה להתחרט עוד כמה שנים(ויש לי הרגשה שזה מה שיקרה?)ואז אני כבר יהיה בסיטואציה שונה לגמריי
בטח אם עוד ילד,מבוגרת יותר בלי שום הכשרה מקצועית ,
גם אני מקנאה במשפחות אחרות ואפילו שבחיים לא חשבתי שזה יקרה לי,אם היית מכירה אותי לא היית מאמינה שמדובר בי,אבל אני מקנאה ביציבות שלהן בחיים שקטים בלי דרמות בלי הקללות ההתקפות ההצקות והפחד
קחי כוח אני כאן

שליחה על ידי ענת* » 06 יולי 2010, 21:09

איך את מרגישה מבחינה נפשית עם כל מה שאת עוברת, האם יש חברה או מישהי קרובה שאת מספרת לה על המצב?
האם בכלל נשארו לך חברים ומשפחה קרובה או שהקשר שלך הרחיק את כולם?
כתבת שעם אמא שלך אי אפשר להתיעץ כי כבר יש לה דעה ואני מבינה איך את מרגישה אני מבינה את החלום שלך שמישהו יגיד כמה את טועה ואיך כן הכל יכול להיות אחרת, אני עד היום לא יכולה לדבר עם אף אחד עליו כי אני לא יכולה לסבול לראות את חוסר האהבה שלהם אליו כשאני עדין אוהבת.
אני ממש לא מציעה לך לרוץ ולפרק, ובכל זאת אני מרגישה שבורה מהענין כי אני מרגישה הכי מבפנים שלא היתה לי באמת ברירה ומצד שני הכאב על הפרידה עמוק באופן בלתי נסבל והכי טפשי בכל הענין שאפשר לחשוב ממה נפרדתי הרי ממילא לא יכולתי כבר לסבול לחיות איתו וממילא חוץ מצעקות כבר לא היה שם כלום.
לפעמים נראה לי שמשהו אצלי פשוט הרוס ומחפש להיות קורבן בכל מחיר, אני מתחילה לבכות עכשיו ונראה לי שמדובר בתובנה אמיתית.

שליחה על ידי תהל* » 07 יולי 2010, 13:57

ענת היקרה
למרות הכאב למרות הקושי ,אני שמחה שהגעת לתובנה הזו ,לא כל יום מגיעים לתובנה ועוד תובנה שכזו!קחי עכשיו אוויר תנסי להרגע,תביני עם עצמך שכבר לא נעים ולא משתלם לך להיות קורבן ,מפה כבר אפשר לשנות חייםשלמים כי החלטותייך יהיו שונות מהיום אני בטוחה בזה
את יודעת גם אני כמוך אנחנו פוחדות מהכח שלנו לכן אנחנו מתחבאות רוצות שידאגו לנו להיות הנשים הקטנות ,אין בזה רע ,אבל יש כאלו שלוקחים את זה לרעתנו ורואים בזה חולשה(התלות הזו שהם כל כך אוהבים בנו ושאם השנים הם כבר יודעים להטיח אותה על פרצופינו בכל ויכוח )בעלי למשל נורא אהב שאני חסרת ניסיון כמעט בכל הוא ממש מצא לו מכרה זהב....והיום שהוא כבר בטוח בעצמו ויודע שאני תלוייה בו הוא מטיח בי הרבה פעמיים לכי לעבוד.תוציאי רשיון וכו....
כן יש מישהי שאני קצת משוחחת איתה אבל לא הרבה לצערי בזמן האחרון ,אני מרגישה לא נעים זה כאילו שתמיד יש אצלי בעיות ואנשים מסביבי כאילו התעייפו
זו הרגשה ממש רעה
ענת את פרודה גרושה ? לא הבנתי את מצבך העכשווי,
למה את מייעצתלי לא להיפרד?מאיזה סיבות?
אני למדתי משהו על עצמי בימיים האחרונים אני לא נפרדת כי אני לא יכולה לסבול את הכאב שפרידה,רק מגיע הערב אני כבר מתגעגעת ,את מבינה אותי?אבל לפעמים אני כל כך שונאת לא זו לא המילה הנכונה כועסת ולא שוכחת
כועסת מאוד

שליחה על ידי ענת* » 07 יולי 2010, 15:34

בזמן האחרון ,אני מרגישה לא נעים זה כאילו שתמיד יש אצלי בעיות ואנשים מסביבי כאילו התעייפו

זו הרגשה ממש רעה*
בדיוק היום חשבתי לעצמי אם יש באמת אנשים שמסוגלים להכיל את המצוקה שלי והנה אני קוראת אותך עם אותן המלים בדיוק, תהל אני לא גרושה עדיין לא התחלתי שום תהליך פשוט עזבתי את הבית והלכתי, אני לא מייעצת לך לשום כיוון ברור אין לי לא את היכולת ובטח לא את הזכות, אני כן משתפת אותך במחשבה שלי שאם הייתי יותר מדברת משתפת, פונה לעזרה כמה שנים קודם ולא אחרי שהגיעו מים עד נפש יכול להיות שאולי הייתי אפילו מצליחה להישאר, אני לא בטוחה בזה, אבל אני כן בטוחה שהייתי עוברת את כל התהליך ממקום הרבה יותר שלם, חזק ובלי כל יסורי המצפון והאשמה, בלי הגעגועים לחלום שנהרס ובלי אם, אולי ואילו.
נשארו לי המון חורים בלי תשובות והיום מכיוון שאני כבר לא בקשר אני כבר לא אוכל לקבל אותן ומנגד אולי זה סתם קשקוש כי ממילא לא היה לי עם מי לנהל שום דיאלוג כי אני הקטנה והוא אין סיכוי שיסכים בכלל לשמוע אותי.
החורים האלו, האשליות, הפחד, יכול להיות שאם הייתי עוברת תהליך בשלב ההתלבטות הייתי מלכתחילה חזקה יותר ושלמה עם עצמי לגמרי.
אני לגמרי מבינה איך את לא שונאת , באמת שאני מבינה אותך גם היום אחרי תקופה שהוא פוגע בנו באופן קשה ביתר בדרכו האכזרית אני עדיין לא שונאת, יותר גרוע אני אוהבת אותו וזה מרגיש כאילו אני ממש מבזה את עצמי, האם הייתי נשארת לחיות איתו כמו לפני שעזבתי? אין שום סיכוי שהייתי מצליחה ולכן אני אומרת לך כל הזמן תעזרי, כדי שתדעי כדי שתרגישי כדי שתוכלי להחלים כדי שתצליחי לדעת לרצות ולהחליט.
כמוך גם לי לא מרגיש נוח לדבר אם חברות על הנושא בכל פעם שאני כבר מצליחה להוציא משהו אני מתחרטת וברור לי שאחת המטרות שלי היא לשנות את ההסתגרות הזו, כשפתחת את הדף הזה באתר פתאם הרגשתי שיש לי עם מי לדבר, שלא יגידו לי פה בדיוק מה אני צריכה לעשות, לא ישנאו אותו בשבילי ולא יוכלו לדעת מה הכי טוב בשבילי אלא אזכה לשמוע אחרות באותו המצב, כאלו שחוו את המצב הקשה הזה כילדים ויתנו לי את הפרספקטיבה החשובה כל כך איך ילד שורד במצב הזה.
ואני מאד מודה לך על האומץ להחשף ולחשוף את הנושא.

שליחה על ידי תהל* » 07 יולי 2010, 15:57

אני עכשיו מבינה את מצבך.יש מי שתומך בך עכשיו שאת הכי זקוקה לזה?האם את מצפה שהוא ירגיש בחסרונך יבוא ויבקש שתחזרי?איך מתנהל הניתוק ביניכם האם גם הוא אלים?מצטערת שהצפתי אותך...אני כמעט הייתי במצבך לפני שבוע,אמי ביקשה שאשר אצלה ואשאיר אותו לבד לסוף השבוע,אבל לא הייתי מוכנה לזה בכלל וחזרתי הביתה,
איזה עזרה את ממליצה לי לקבל?כי הוא לא מעוניין למרות שכרגע הוא חושב(בגלל שממש אני מתעקשת איתו)על יועץ נישואין

שליחה על ידי ענת* » 07 יולי 2010, 21:31

הניתוק ביננו אלים מאד אני לא יכולה לפרט כדי לא להחשף,העוסית שלי אומרת שזה סוג האלימות קשה במיוחד והעזרה היחידה שלי היא באמת השיחות איתה וכרגע גם השיחות באתר, במקרה שלי הוא לא העלה על הדעת ללכת איתי ליעוץ זה רק גרם לא לזלזל בי יותר אבל באופן כללי אני יותר נאמינה בעזרה לעצמך כמו שהיום אני מקבלת מהעוסית שליבכל ליבי אני מאמינה שלהזנת מערכת מהסוג הזה דרושים שניים ואם אחד יפסיק אותה היא לא תוכל להימשך ולכן לדעתי אפילו אם רק עוברת טיפול המצב יכול להשתנות.
אני לא מצפה שהוא יבקש ממני לחזור אבל אני גם לא רואה את עצמי יוצרת קשר נוסף בהמשך או מצליחה להתגבר להיפך בזמן האחרון יש לי ממש התקפים של כעסים אני מרגישה את הכעס בתוכי מתפוצץ על כל העולם ורק לא עליו, אני בוכה עכשיו ולא מצליחה לעצור למה לכל הרוחות אני כועסת על כל העולם ורק עליו אני לא מסוגלת לכעוס? מה הטפשות הזאת מה עובר עלי? אני כועסת המון ולא מצליחה לעצור את הזעם אבל הוא שעשה ועדין עושה המון רע אותו אני משאירה מחוץ לתמונה.
ממש נמאס לי והעוסית שלי הסבירה לי שטיפול מהסוג הזה נמאס כ- 4 שנים אני לא יודעת איך אני אתגבר, אני לא יודעת מה יעזור לי להתגבר, ובכל זאת ולמרות הכל לרגע לא הייתי חוזרת לחיות איתו כי יותר גרוע מזה לא היה יכול להיות, זה היה ממש סוג של מוות איטי חיים ללא חיים בלי אפילו מעט אוויר לנשימה אי אפשר היה כלום.

שליחה על ידי תהל* » 08 יולי 2010, 14:26

אני גאה בך ענת אני רוצה שתדעי שאת כאן השראה וכוח ,אין אין הרבה כמוך שהיו קמות ועושות את מה שאת היום עוברת ,אפילו לא אני...אני לא כזו חזקה אני ממש פחדנית בזמן האחרון,איך את מסתדרת מבחינה כלכלית?
אצלי המצב רגוע יותר אנחנו בימים יותר מפוייסים אבל עדיין לא השלמנו אני שומרת על מרחק בטוח ,כי נעים לי ככה ,לפחות יש תגעגוע תכבוד (למרות שכל רגע זה יכול להיתפוצצ)התברר לי השבוע שהוא הסתכסך עם איש מפתח בחיינו(אני לא אפרט כדי לא להיחשף סליחה)וזה ממש מילא אותי רגשות אשמה ,הרגשתי שבגלל שלא ויתרתי לו הפעם הוא הלך והוציא את זה שם,לקחתי את האשמה עליי,ואני מקווה שזה יסתדר בכל מקרה זה כתם ,הכעס שלו הורס את חיינו,אף אחד לא מסתדר איתו,בשבילי זה קצת הקלה שיראו שזה הוא אשם וקשה ולא אני
זה סוג של הוכחה לגבי משפחה וכו....
תהי חזקה,בסוף תראי את האור אני יודעת ובטוחה בכך

שליחה על ידי תהל* » 12 יולי 2010, 12:32

היי ענת
לא שמעתי ממך ,אני דואגת לך ,רק תרשמי שאת בסדר,
גם אני לא בקרתי כאן בימים האחרונים לא היתה לי גישה למחשב,המצב אצלי ממש גרוע,במיוחד אחרי השבת האחרונה...

שליחה על ידי ענת* » 18 יולי 2010, 20:53

בזמן האחרון הכעס משתלט עלי הוא מעוור אותי ויוצר אצלי התפרצויות לא נשלטות, יחד איתו גם הדמעות.
אחת מתופעות הלוואי אצלנו בגלל צורת הפרידה היא ילדה מלאת פחד ותלותית למדי.
אני לא מצליחה להכיל את הנסיונות שלה לשמח אותי ולהצחיק אותי וזה הופך אותי לכעוסה.
אני צריכה תגובה שאולי תכוון אותי איך להכיל, אני מרגישה ממש נואשת לשיחה ואני כל כך מתגעגעת אליו שזה פטאתי השבוע אני מתחילה להתמודד עם הענינים המשפטים כי כבר אין מנוס והילדה מרגישה את חוסר השקט נדבקת יותר ואני לא מצליחה להשתלט על הכעס, עברתי בראש לחשוב עם מי אני יכולה לדבר ואני לא מצליחה למצוא אף אחד לא מסוגלת להאמין שיש מישהו מהחברות שלי שיכולה להכיל את התהום שלי, כולן בזוגיות מצוינת ולאף אחת לא הצלחתי לספר מה היה אצלי באמת, אני כל כך לבד שזה בלתי אפשרי, הטיפול הוא פעם בשבוע והבכי הוא כל הזמן המצוקה של הילדה פשוט הורסת אותי אני כל הזמן רוצה להיות שם בשבילה , אני קוראת את כל הדפים שעוסקים בלתת כמה שיותר ובלהתמודד עם כעסים, אבל הזעם עולה ממני בלי הפסקה ואני לא מצליחה להעביר תחושת בטחון אמיתית, בגלל כל ההתפרצויות שלי, אז אני עוד יותר הרוסה מרגשי האשמה ועוד יותר כועסת על עצמי הלופ שלי לא משתחרר ואין לי עם מי לדבר.

ענת ענת הנפלאה
אני כל כך מצטערת שלא הייתי כאן ,כשאני באתר אני לא בבית אני כותבת מאצל אחותי והמחשב אצלה התקלקל
תהיתי אם אשמע ממך שוב
את בשלב כך קראתי די קריטי מתקדם וככה גם הרגשות מתפוצצים
אני מבינה תגעגוע שלך אליו גם אני חולה בזה זה מדהים
אתמול הוא התנהג אליי כזה זוועה אבל אני מתגעגעת אלי עכשיו שהוא מאחר מהעבודה
מה שקורה לך אם הילדה כל כל טבעי
קחי נשימה אל תשתדלי מדי לא יקרה לה כלום אני מבטיחה לך תהיי שם וזהו איך שאת עצבנית עצובה ואחר כך בהמשך גם שמחה בעזרת השם הכל יסתתדר את תראי
המון כןח
אוהבת המון
תהל

ענת, ניסית לשאול כאן באתר לגבי יעוץ ועזרה?
נשמע לי שזה המקום לבקש הכוונה לאשת מקצוע מתאימה (כי יש כל כך הרבה סוגים), ויש גם נשים בעמודים מסוימים עם עצות נבונות וטובות כל כך. רק מהזכרון עולה לי עירית לוי, אבל בוודאי יש עוד המון.

אני רציתי את הקול של האנשים המדהימים שפגשתי בדפים שונים באתר והרגשתי בהתחלה כמה הקול הזה מחזק אותי ונותן לי אפשרות להתבונן על המצב שלי באמת ואז הדף הזה נקטע והפך להיות כמו סוג של התכתבות וזה עצר אותי כי תהל אם את ואני חיות או חיינו אלימות אז הלוואי ואת הזווית השונה הייתי מקבלת מאנשים עם פרספקטיבה רחבה יותר.
מסיבה כלשהי ולא חשוב נכונה או לא (אני לצערי הרב באמת נמצאת בחיים שאני כותבת) אין הענות לדף וזה רק מעצים אצלי את תחושת הבדידות, לכן אני קוראת עוד ועוד דפים בנושא וממשיכה את הטיפול האישי.

ענת,
מאוד הצטערתי לקרוא את דברייך.
אני לא יודעת מה קרה עם הדף הזה, וזו עדיין תעלומה בשבילי, אבל חבל לי מאוד אם נשים שבאמת צריכות עזרה לא יקבלו אותה.

בכל מקרה נראה שלדף הזה אין קארמה טובה, ואיכשהו אחרי ההתחלה הלא מוצלחת - לאנשים קשה להמשיך כאן.
זה לא קשור אלייך. איכשהו במקרה 'נפלת' לדף בדיוק בזמן לא טוב.
אני ממש מציעה לך לפתוח דף אחר, ולהתחיל מהתחלה. אני בטוחה שתקבלי תגובות.
את ראויה לתגובות ולתמיכה, וחבל שתפספסי אותן.
בבקשה.... אל תוותרי.

<עצוב לי לחשוב שאת צריכה תמיכה ולא מקבלת אותה בגלל איזו התגלגלות עניינים שטותית>

תהל, גם לך אני מציעה לפתוח דף אחר, בכינוי אחר.

משהו התחרבש כאן עם הדף מהתחלה,
ועכשיו כשנרגעו ענייני הטרול הפחדים והחששות, אני משערת שאנשים יהיו יותר פנויים להקשיב ולתמוך.
רק שנראה שבדף הנוכחי זה כבר אבוד.
אני מציעה לך להתחיל שוב בדף חדש.
סליחה אם פגענו בך.

אהבת עולם מאד התרגשתי היום לראות את המלים שלך, אני ממש מודה לך על החיזוק הזה כי הוא בדיוק מסוג המלים שעוזרות לי להתגבר, יכול להיות שדף חדש הוא רעיון נכון יותר.
את חיזקת אותי עכשיו בדיוק ביום בו שאלה אותי העוסית רגע לפני שהיא יוצאת לחופשה השנתית אילו כלים אני אבחר כדי לעבור את התקופה הזו בשלום ואני אמרתי לה שאני אקרא את התכנים של באופן.

תודה, מתוקה.

אני מחכה לך....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חברות יקרות. מרגש לקרוא את כל ההתכתבות שלכם. מוזר כל כך הרבה זמן אחרי ההתכתבות האחרונה שלכן והנה אני מדפדפת כאן באתר קוראת על נשים במצבי. זה מדהים איך דרכים מקבילות יש לנו... מאוד מחזק לקרוא ובעצם להרגיש את התחושות שלכן שמאוד דומות לאלו שאני חוויתי ואני מאמינה שיש עוד נשים רבות שיכלו למצוא כוח מהכוח שלכן לשתף לבקש עזרה לפתוח את הלב. המילים שכתבתו כאן מהדהדות למרחקים כמו אדוות במי האגם. הייתי שמחה להצטרף לרישומי הבלוג הזה ולשתף קצת ממעמקי ליבי,אך להנציחם אסיים כעת. נרשמתי בשם פרפר משום שזוהי המורפיום של חיי. עד היום הייתי הפרפר שנמצא כגולם והיום הקליפה מתחילה להיבקע...מסקרן אותי לראות כמה יפה יהיה הפרפר שיתגלה....