נפש פצועה לאחר הפלה

לכל הבנות אני ממליצה לא לעבור הפלה בשום אופן אני חוויתי הפלה יזומה ואני לא ממליצה עליה כי לאחר מכן הרגשתי כן את הצורך להיות אמא תמיד אפשר למצוא פתרונות ולא להיתייאש ולהמשיך קדימה אל האושר היום אני מוצאת את עצמי שבורה פצועה וכואבת אבדתי את החיים לי ואת היקר לי מכל וויתרתי מהר מאוד כי נכנסתי לפחדים וחששות מהעתיד ללא תמיכה אל תוותרו על חוויית החיים ומתנת האלוהים לעולם

שליחה על ידי קוראת* » 19 מאי 2011, 02:55

תרגישי טוב, יקרה.

בתור מי שעברה הפלה יזומה לפני שנים,זה לוקח זמן,להרפא ולסלוח לעצמך.
היום אני אמא ל-2 ברוך השם,ובין ההריונות היו גם כמה הפלות טבעיות,לצערי.
אחרי התבונננות בצער הזה,הבנתי,שהתינוקות שלא ילדתי הפכו אותי לאמא לא פחות מאלו שכן.

שליחה על ידי שרה* » 19 מאי 2011, 23:53

הבנתי,שהתינוקות שלא ילדתי הפכו אותי לאמא לא פחות מאלו שכן.
מעניין, יכולה להזדהות ולראות איך כל הפלה שעברתי אני מוצאת עוד נקודות אור באמהות בת הקיימא ובהחלט מעשירה אותה. תודה על התובנה.

בין ההריונות היו גם כמה הפלות טבעיות
איך צלחת את המעבר בין רצף הפלות להריון שמוביל ללידה? אשמח לשמוע אם תרצי לשתף.

איך צלחתי?....קודם כל אני אישה מאמינה,וזה עזר לי מאוד.
דבר שני,זה לא היה בדיוק רצף הפלות ,היתה היזומה לפני שנים,ואחת טבעית מיד אחרי החתונה שלנו.
אחר כך לידה,ב"ה,הריון חוץ רחמי(שכמעט הרג אותי...),לידה ואחריה 2 הפלות.
אני עדיין מחכה להריון שמוביל ללידה_
בהריון הראשון יצאתי עם הבדיקה הביתית מהשרותים אל בעלי בסלון ופשוט בכיתי,בכי משוחרר של כל התסכול והפחד שהיה לי.
ההריון מחוץ לרחם היה טראומה רצינית שממנה צמחתי,גיליתי בתוכי כוחות טמירים שלא הכרתי,ובעיקר-בחרתי בחיים.
ההריון השני היה התרגשות מאוד גדולה,מהולה בחשש,לידה מדהימה שהייתה תיקון לראשונה(שהייתה יחסית טובה ללידה ראשונה אבל כמו שקורה לפעמים בלידות ראשונות,לא באתי מוכנה,לא היה לי האומץ להגיד מה אני באמת רוצה ומה לא,אבל זה לדף אחר

)
שתי ההפלות האחרונות....הראשונה,הייתה מחזור לא ברור שבמשך כ-3 שבועות בא והלך.
בסוף עשיתי בדיקת דם שגילתה שהיה הריון.
שמחתי שזה היה ככה ולא ידעתי קודם שזה הריון,(זה היה תוך כדי הנקה ככה שהמחזור היה לא סדיר,בדיקה ביתית שעשיתי הראתה תשובה שלילית.)
ההפלה השניה,הייתה קשה.בדיוק הפסקתי להניק,אחרי שנתיים,וחשבתי שבטח יקח למחזור זמן להסתדר.כשהוא לא הופיע באיחור די רציני,עשיתי שוב בדיקה ביתית,ויצא שלילי.עבר עוד קצת זמן,בדקתי שוב-שלילי.
יום אחרי שהסתיימה השבעה על אדם מאוד יקר לליבי התחיל דימום,שהפך לכאב בטן מטורף...ונגמר בשק הריון שנפל לשרותים. לקח לי זמן להתגבר,בעיקר כי הכל התערבב יחד.
עכשיו אני לקראת תהליך של ברור למה זה קורה.
אני מאמינה שזה הכי טוב שיכול להיות,אני רואה את הקושי שיש לי היום באמהות במרווח לא גדול(שנתיים),אני יודעת שגם הייתי צריכה את הזמן הזה לרצות,לנוח(עד כמה שאפשר עם בת שנתיים אנרגטית ויונקת),לגדול,להאמין...
אני יודעת שיש לנשמות את הזמן והסדר שלהן לרדת לעולם,אני מחכה בסבלנות לשלי,משתדלת להתפלל ולהזכיר לאחראי שם למעלה שאני ממש רוצה ומחכה,אבל בטוחה שהוא יודע מה הוא עושה

(שאלת אז עניתי וזה ארוך...האם את פותחת הדף?בכל אופן גם אם כן וגם אם לא אפשר למחוק אח"כ)

שליחה על ידי שרה* » 22 מאי 2011, 00:34

תודה, אני ממש שמחה על כל שיתוף, זה עוזר לי להרגיש אשה "נורמלית", ופשוט נעים לעלות את העליה בחברותא. מוזר מה שאכתוב אבל: מאמינה בכח האמונה, ומנסה לאפשר לה מקום להיכנס לחיי, מקווה להיפגש עם הדרך שמתאימה לי, בלברך את הדברים הטובים הקיימים, ולמצוא את הטוב שאני מאמינה שבהחלט קיים בכל דבר. די מטלטל כל הסיפור ומורכב מכל כך הרבה דברים, גם פיזיים והרבה נפשיים, אז גם להרפות מצד אחד וגם להשתדל במקום אחר, אני קצת פה וקצת שם. אצלי: אחרי שתי לידות מלוות בהנקות ארוכות, שלוש הפלות: אחת דרמטית מאד: איבוד המון דם שהסיימה בגרידא, שניה גם בגרידא והרגשה לא נעימה וממש לאחרונה שלישית שממנה אני הכי גדלה. עכשיו במחזור רק מעט אחרי שהסתיימה ההפלה, והוא שונה ואחר. מנסה לבטוח בגופי ולהאמין שיש בי היכולת להתנקות ולהרפא ולהתחזק. מעניין אותי לגבי שנוי תזונתי והפלות, אם את יכולה להצביע על קשר כזה? או שזה "רק" עייפות תמידית שבלהיות אמא בלי הפסקה... תוהה. (כתבתי גם בדף : ממקורותי אשאב אמון, אם מתחשק למישהי להציץ ולהשתתף)

לגבי שנוי תזונתי והפלות אני לא יודעת,אבל תבקשי ברור של קרישיות יתר.
לפעמים זה יכול להתפתח אם יש נטיה כזו,בדרך כלל נותנים הפניה לבדיקות (דם) אחרי 3 הפלות,אצלי יש הסטוריה במשפחה והרופאה שלי העלתה בעצמה את האופציה.
זו בדיקה יקרה,אבל פשוטה.
לא מוזר בכלל גם להרפות מצד אחד וגם להשתדל במקום אחר (וכל השאר),שהרי אם לא היה לנו צורך לשאת הפכים כ"כ מנוגדים,לא היינו זקוקים לאמונה...הכל היה מוחלט.
וכן,זה קשה,ומטלטל,וגם מאיר ומעיר.
פתאום מבינים עד כמה שום דבר אינו מובן מאליו.שום דבר ממש.
שהרופאה שלי נתנה לי את ההפניה לבדיקות היא אמרה-בדרך כלל נותנים אחרי 3 הפלות,אבל אני לא רואה סיבה לעגמת נפש נוספת,זה שהיה לך מזל עד עכשיו......... אז זהו,שזה לא "מזל",זה נס,היו לי 2 לידות,אני אמא ל2,וזה נס עצום!ואני מאמינה שיהיו עוד כאלה.
גם לך

היום זה היום של רבי שמעון,יום טוב להתחיל להאמין בניסים
(והצהוב פה למעלה-...קחו זמן לפנמה...)

לא הצלחתי למצוא את
ממקורותי אשאב אמון

שליחה על ידי שרה* » 23 מאי 2011, 00:01

סליחה, זה: מבאר מקורותי אשאב אמון.
כן, את עניין הניסים הבנתי אחרי ההפלה השניה, כשהמרדימה היסבירה לי את הסטטיסטיקות והבנתי כמה זה מפליא שהריון מסתיים בלידה לנפש בריאה בגוף בריא, והתחלתי להתבונן, להתפעם ולהעריך יותר את קיומן של הנפשות שנולדו לי, את חיי, בן זוגי, המשפחה שממנה אני באה ו... יש כל כך הרבה על מה להודות.
את יכולה לפרט קצת יותר על ההזדקקות לאמונה בהקשר נשיאת ההפכים והניגודים? מעניין אותי. באיזה אופן אנחנו נתמכות באמונה, ועל נשיאת הניגודים כ- צורך.
אני מודה שאני יודעת מעט לגבי קרישיות יתר,מעניין אותי לדעת, אם זה משהו שמתפתח, מה גורם להתפתחות בכיוון הזה, ואז אולי אפשר שם לבדוק דברים?

ואני מאמינה שיהיו עוד כאלה.
אני ממש מודה לך על הקרנת האמונה שבך ונפעמת לגלות כמה היא איתנה.
מצידי יכולה לומר שאני מאמינה שכל מה שיהיה, יהיה לטובה ויצמחו ממנו דברים נפלאים, ואני אוהב את מה שיבוא. מרגישה מוגנת בעולם הזה ומאמינה שעוד יתהוו הדברים הנוספים שלשמם אני כאן.

וליקרה שפתחה את הדף: גם לנפש כוחות עצומים להרפא ולסלוח, דמייני שאת אוחזת בידך בנפשך כבציפור פצועה ומלטפת את כנפיה ברוך, מלטפת באהבה ומלטפת עד שהיא פוקחת את עיניה ועפה . חמלה.

את יכולה לפרט קצת יותר על ההזדקקות לאמונה בהקשר נשיאת ההפכים והניגודים? מעניין אותי. באיזה אופן אנחנו נתמכות באמונה, ועל נשיאת הניגודים כ- צורך.
מוסבר בחסידות שיהודי הוא מטבעו נושא הפכים,בעצם בריאתו טבע בו הקב"ה נשמה אלוקית,חלק אלקה ממעל ממש,ז"א,אפשר לקרוא לזה-חלקיק בורא,בתוך גוף גשמי לחלוטין,בשר ודם.
הנפש הזו האלוקית,אין לה עיניין או צורך בעינייני העולם הזה,היא שואפת לגלות את האלוקות שבכל דבר.
הצד הגשמי,ש"מיוצג" ע"י חלק בנפש שנקרא הנפש הטבעית,לא מתענין כ"כ באלוקות,הוא החלק שאחראי לדאוג לקיום שלנו-אוכל,שתיה,שינה פרו ורבו וכו',וכמובן גם להנאות הגוף שהן לאו דווקא צורך קיומי.
התפקיד שלנו זה לרתום את הנפש הטבעית,לעבודת השם-לאמונה.
בלעדיה לא נוכל לעשות הרי שום דבר,אבל גם אם ניתן לה לעשות מה שהיא רוצה,לא נוכל לגלות את האלוקות בחיינו.
האמונה נותנת לנו את הכוח לשאת את שני ההפכים האלה בתוכנו,ובחיים.
(אני אשמח להמשיך אבל חייבת לסיים כרגע)

שליחה על ידי שרה* » 24 מאי 2011, 23:10

תודה, את מסבירה באופן כל כך מדויק ומעניין, אשמח להמשך. סליחה על הבורות, אני ממשיכה לשאול, תעצרי כשמתאים לך.מוסבר בחסידות מה זו בדיוק החסידות ומתוך מה הדברים מוסברים? ושאלה נוספת:

לעבודת השם-לאמונה.האם הם היינו הך?
אני שואלת בנקודות בסיסיות מבחינתי כדי להבין ולאט להתיר את המניעה שיש לי מ"אמונה שלמה". אני מאמינה באופן אחר, לפי החוויות והמפגשים שחוויתי וספגתי במשך הזמן. מרגישה מוגנת ומרגישה את ההקשרים הבלתי נראים שקיימים בעולמנו בכל רגע. אבל אולי עוד לא מתמסרת, לא רותמת את נפשי.
מצד אחד חושבת האמונה יכולה לנסוך בי הרבה רוגע ( להאמין במקום להתחבט) מצד שני לא קל לשמוט את הדהודי ההרגל. אין בדעתי חישובי כדאיות, רק להסביר שאשמח להכיר את היופי שבאומנה, ובהסברייך אני מוצאת קצה חוט, תודה.

ראשית אני מתנצלת שלוקח לי זמן לי לענות.קראתי את מה שכתבת ואני הולכת עם זה מאז,פשוט אין לי כ"כ זמן פנוי בימים האחרונים,גם עכשיו אני בין לבין,אבל כנראה שזה הקצב שהשיחה בינינו צריכה.

מה זו בדיוק החסידות ומתוך מה הדברים מוסברים?
החסידות היא רובד בתורה שמוגדר כ פנימיות התורה,אם להשתמש במילה אחרת-הנשמה של התורה.
הדברים שאני מביאה שאובים ממעיינות חסידות חב"ד,ובעיקר מספר התניא,שנכתב ע"י אדמור הזקן,רבי שניאור זלמן מליאדי,מייסד חסידות חב"ד וממשיך דרכו של הבעל שם טוב.

אולי לפני שנמשיך,אני רק רוצה לומר לך,ואם יש עוד מי שקורא,שאני בעלת תשובה,ואת המסע שלי עשיתי ועושה בחב"ד.
אני אומרת את זה כי כל השקפת העולם שלי עוברת דרך הפילטר הזה,אני לא באה לפתוח דיון,לפחות לא בדף הזה,על הדרך.אני מביאה את הדברים מהמקום שלי,כמו שאני חיה אותם,ובפילטר הזה יושבים חיים שלמים של חיפוש ותהיה,במחוזות קרובים ורחוקים,ומציאה,של דרך ותשובה,ומציאה בעיקר של עצמי,של השורשים שלי,של הנשמה שלי שהתקלפה מתבניות ומסכות אינספור ברגע שפגשה בדבר המופלא הזה שנקרא חסידות.
ועכשיו לשאלתך-
לעבודת השם-לאמונה._האם הם היינו הך?
הרבי מליובאוויטש תמיד אומר שהמעשה הוא העיקר,ז"א,אם יש בי אמונה כ"כ חזקה בבורא עולם,בוודאי שבסוף זה אמור להוביל אותי לעבודת השם,עבודה מלשון עיבוד,זיכוך עצמי עד שאותם חלקים שבי שלא מאפשרים לי גילוי אלוקות בנפשי ובחלקי בעולם,יאפשרו יתעוררו ויאירו.
זה קצת כמו לומר לילד-אני מאמינה בך שאתה יכול,אני יודעת שאתה יכול,נגיד-לרדת לבד במדרגות,ואז שמגיעים לרגע האמת אני מחזיקה לו ביד ואומרת לו,אני מפחדת שתיפול...אם אני באמת מאמינה בו,אני יאפשר לו להתנסות ולרדת לבד.
וזה תהליך,בהתחלה אני יעמוד קרוב אליו,אני אתן לי יד,אשחרר לאט לאט עד שזה יקרה באמת.
ככה גם האמונה שמובילה לידי מעשה,זה מתחיל מ
מרגישה מוגנת ומרגישה את ההקשרים הבלתי נראים שקיימים בעולמנו בכל רגע. אבל אולי עוד לא מתמסרת, לא רותמת את נפשי.
ואצלי לפחות לאט לאט התפתח לרצון לחיות חיי אמונה הלכה למעשה,ולא כדי לא להתלבט,האדם המאמין לא מתבטל מעצמיותו,היא פשוט מתבהרת ומתגלה עוד יותר,וכשיש התלבטות,יש מקום ברור לפתור אותה,כל אחד בדרגתו,לא סתם יש שבעים פנים לתורה,כדי שכל יהודי יוכל למצוא את החלק,את הפנים-הפנימיות,של נשמתו שלו.
אישית,מהניסיון שלי,ושל הרבה אנשים שפגשתי בדרך,בחסידות מוצאים.וזה לא חייב להיות באופן של עכשיו תרוצי לקנות חצאיות ולהכשיר את המטבח,רוב חברותיי הן לא שומרות תורה ומצוות,ואנחנו לומדות תניא ביחד,יש בזה משהו מאוד מדויק,שכל אחד במקום שלו יכול לקבל משם.
כששמעתי שעור תניא פעם ראשונה,בהודו,ישבתי שם ולא הבנתי איך,איך האיש הזה מלפני איזה מאתיים שנה מכיר אותי,את הנפש שלי?....ומצאתי שם כלים להבין את הנפש לי על כל חלקיה,כוחותיה ויכולתיה,לא אומר לך שאני מייסמת הכל אבל בהחלט משתדלת

אני ממש חייבת לסיים,אשמח לשמוע את דעתך,
שבת שלום ומנוחה אמיתית

שליחה על ידי שרה* » 29 מאי 2011, 00:13

שלום , עונה לך ב: מבאר מקורותי אשאב אמון, כי אני זקוקה לשם דף מעורר תקווה כשאני מחפשת אותך במה חדש...

הולכת לקרוא,בדיוק חשבתי על זה שהדף תופס כיוון חדש...

עברתי אתמול הפלה יזומה. אני מרגישה בדיוק כמו שהאשה הראשונה כתבה. זקוקה לעזרתכן!!

אם משהי עברה הפלה יזומה, הרגישה נורא ויכולה לשתף כיצד התגברה - אשמח

יש כמה נשים שמטפלות בנשים שעברו חוויה קשה וצריכות עזרה. אם תכתבי מאיזה אזור את בארץ נוכל לכוון אותך.

אני מאזור באר שבע

אולי חני טופר תוכל לעזור לך 0547366307

עברתי הפלה.
הרגשתי נורא? לא יודעת.
אבל אין ספק שזה קשה.
את יכולה לספר מה גורם להרגיש נורא?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני הייתי עסוקה בכן או לא באובססיביות. פחות חשבתי על אחרי. או אולי חשבתי שאני פשוט יעבור את זה וימשיך בחיי (אני מקווה שבסופו של דבר כך יהיה). עכשיו אני מדמיינת איך הייתי יכולה להגיד לא, איך הייתי יכולה להציל את המצב. אני משתדלת להכניס לתוכי אור ואהבה. החרטה היא כל כך עצומה, למורות שעשרה ימים לפני ההפלה הייתי בכניסה לחדר ניתוח, ויתרתי וחזרתי שוב, כך שאני לא מבינה מה היה לי...אולי יש את העניין של להתחבר לכוחות טובים או לא טובים בתוכי....כמובן שהיו סיבות להפלה - מצב כלכלי מסויים, ילדים שצריך לתת להם...זה היה ניראה מהלך "אחראי" , אבל ...נושמת עמוק לפני ששוב מדמיינת איך הייתי יכולה להחזיר את הגלגל.....מרגישה טיפשה, מרגישה מבוזבזת, מרגישה נורא וצריך להמשיך הלאה

אם יש משהי שעברה חוויה דומה ויכולה לספר איך התגברה.........

אויש.
17 שנה עברו מאז.
מה עזר לי?
לא לשתוק מול הקלות של ההפלה.
לספר
לדבר
לקרוא לכל אחת לשקול את צעדיה בזהירות יתרה.
וגם
להאמין שכך צריך היה להיות וזו הדרך בה הייתי צריכה ללכת.
עצוב
גם אחרי 17 שנים.

באופן טבעי

באופן טבעי