מה עושים עם רגשי נחיתות כרוניים

כבר שנים שאני מסתובבת עם ההרגשה שכמעט כל מי שסביבי חכם וחריף יותר ממני
עכשיו התחלתי לימודים אקדמאיים לראשונה בחיי והתחושה התעצמה. אני כל הזמן מרגישה שהתלמידים האחרים חכמים יותר, מבינים יותר את החומר, מנתחים יותר לעומק את הסוגיות שאני בקושי מצליחה להבין. כל טקסט שאני קוראת גורם לי להרגיש נחותה לעומת כותב/ת הטקסט, המרצים והמרצות שלי אף הם תמיד מעוררים בי אותן תחושות.

אני מנסה להתחזק עם כל מיני "לאהוב את עצמי כמו שאני" וכדומה, אבל לא מצליחה לאהוב את עצמי
יודעת שאני באמת לא אינטילגנטית כמו שאני מנסה להראות מבחוץ.
כל אחד יכול לנצח אותי בוויכוח כי אני לא יודעת "לשלוף" תשובות ואין לי ידע מעמיק בשום נושא כמעט
אין לי ידע כללי על שום דבר וכל האנשים האלה שיודעים היסטוריה, אקטואליה, גאוגרפיה וכו תמיד מעוררים את קנאתי.
כשאני קוראת על איזשהו תחום (גם משהו שממש מעניין אותי!) אני מיד שוכחת את כל מה שקראתי אחרי דקה וה"חומר" לא נשאר לי במוח

בקיצור, מה עושים עם התחושות הקשות האלו?
לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד, אפילו לא עם בן זוגי...

אין לי עצות מעשיות כרגע.
גם אני מרגישה כך המון פעמים ליד המון אנשים. לא לומדת לעומק, לא זוכרת כלום ממה שקראתי (גם סתם ספר קריאה), אפילו ספרים לילדים כמו אנציקלופדיות ראשונות אני לא זוכרת מהן הרבה.
@} מקווה שיצא פרח....

ישנו ספר מדהים שנקרא "ללמוד כיצד ללמוד", והוא יכול לתת לך מענה מדוע את שוכחת את מה שאת קוראת. לי הוא מאד עזר. אם את מעוניינת, אוכל לתת לך טלפון של בחורה שמוכרת אותו.

תודה סיון אשמח אם תתני לי פרטים על הספר ו/או הבחורה שמוכרת אותו

איך את מרגישה מחוץ למסגרת האקדמית?

נשמע קשה מה שאת מתארת

לטעמי העלת פה שני ענינים
האחד קשור למיומנויות למידה -יש כאלו שיודעים ללמוד ויש דרכים ללמוד את זה.
האחר קשור לתפיסה העצמית שלך את עצמך.

אני יכולה לומר לך רק משהו מהחוויה שלי.
אני נתפסת כ"יודעת כל" לא פעם שאלו אותי "אין משהו שאת לא יודעת?" והאמת? יש המון!!!!!!!!!!!!!!!!!! דברים שאני לא יודעת.
כל פעם שאני מרגישה כמו שאת מתארת - שמישהו חכם ממני מבין יותר מהר יודעת יותר וכו' אני מזכירה לעצמי שאנשים חושבים עלי אותו דבר (שאני יודעת יותר מהם) גם כשאני ממש לא.
יותר תרגול של "המלך עירום" מאשר של "לאהוב את עצמי כמו שאני" (לאהוב את עצמנו זה כמובן חשוב בלי קשר.

האם יש מקומות שבהם את רואה שאנשים חושבים עליך שאת "יותר טובה" ואת רואה את הפער בין מה שהם חושבים למה שאת מרגישה? אם כן (ואני מניחה שיש) אז כדאי לך להרחיב את החוויה

מקווה שהועלתי
והשאלה של תבשיל היא שאלה טובה, האם זה רק בהקשר של לימודים או גם בענינים אחרים?

איך את מרגישה מחוץ למסגרת האקדמית?
אני מרגישה פחות נחיתות "שכלית" מחוץ לאקדמיה ועדיין - פעם התווכחתי וויכוח פוליטי עם ילד בן 16 והוא פשוט "כיסח" אותי מבחינת ידע היסטורי ו"שליפות" של תשובות. אני מרגישה ממש בורה לגבי רוב התחומים בעולם. והבעיה היא שגם בתחומים שאני כביכול יותר מתמצאת בהם, קשה לי לבטא את עצמי בצורה ברורה ולהציג טיעון קוהרנטי והגיוני.
המסגרת האקדמית רק החריפה את רגשי הנחיתות, אך הם היו קיימים כבר קודם וניכרים באינטראקציה היומיומית שלי עם אנשים.

וכן אני מרגישה שיש הרבה אנשים שתופסים אותי כאישה חכמה שכן מבינה בהרבה דברים, ואני מרגישה שאני חייה בשקר. שאי סתם מתחזה למבינה אבל אם מישהו יתחקר אותי לעומק הור יגלה שאני סתם חלולה

גל גל שלום,
את כותבת יפה, ומהדרך שאת כותבת, אין לי ספק שטיפשה את לא... לכל אחד יש תכונות אחרות שהוא חזק בהן ואני בטוחה שאכן יש אנשים יותר חכמים או בעלי ידע ממני וממך. אז מה? בדברים אחרים הם אולי פחות טובים...אני זוכרת שבגיל העשרה, ידע של אנשים היה מאוד מרשים אותי ואם הייתי מזהה משהו עם ידע שנראה לי חכם, הייתי מיד מתאהבת בו. ברבות השנים הבנתי שזה לא הדבר החשוב ביותר באנשים ויש בעיני תכונות הרבה יותר חשובות שגורמות לי שיהיה לי נעים וטוב ליד אנשים. בקיצור, לדעתי, ברגע שתצליחי לגרום לעצמך להשוות את עצמך לאנשים על בסיס אחר ולא על בסיס ידע רחב, רגשי הנחיתות יפחתו... בהצלחה.

אני מרצה. יש לי שלושה תארים. ערכתי ספרים בעברי, כתבתי מאמרים ולמרות כל זה עדיין יש מצבים שבהם אני מרגישה ש קשה לי לבטא את עצמי בצורה ברורה ולהציג טיעון קוהרנטי גם פה בדיונים לפעמים זה קורה.
אני לא מקטינה את תחושתך אלא מנסה להראות לך שאת לא לבד בתחושה הזו.
אצלי היא כמובן כבר פחות מערערת - בכ"ז יצא לי להתמודד הרבה עם... לדבר.

צברתי נסיון, ועדיין יש פעמים שאני "נתקעת" שיש לי רעיון חצי אפוי חושבת לאט או סתם מפגינה בורות (אגב לאחרונה זה היה באמת עם נער בן 16

ביחס לאיזה קבוצה נרדפת בסין)

ברגע שתצליחי לגרום לעצמך להשוות את עצמך לאנשים על בסיס אחר ולא על בסיס ידע רחב, רגשי הנחיתות יפחתו...
דווקא הייתי אומר שברגע שתצליחי לא להשוות את עצמך לאחרים, המצב ישתפר.

מזדהההההה
יודעת שבתוכי דווקא יש הרבה - לאו דווקא ידע. יש טוב לב. הרבה אהבה. חוש הומור..
איך שהוא בקבוצות מסוימות אני מרגישה מלכה. אהובה שווה פלוס.
ובקבוצות אחרות משהו קטן שאף אחד לא שם לב. דעתי לא נחשבת ואני ממש אבל ממש לא מה"מקובלות"
הרגשה איומה ואם תמצאי פיתרון ספרי גם לי.

מה עושים עם התחושות הקשות האלו?
נעזרים במאמן או במטפל רגשי

זה שם כי יש לזה בסיס בעברך
השינוי יבוא מזיהוי הבעיה הקיימת וממתן מענה לה,
ומלמידת דפוסים חדשים

ועוד עיצה טובה במרגיעון: שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו.

כאילו כתבת את ההמשך של מה שהתחלתי בבלוג הנסיוני שלי... כמה הזדהות.
אני למדתי עם הזמן שזה מאוד מטעה, והתחושה הזאת של רגשי הנחיתות, הבינוניות, חוסר היכולת לבטא את עצמי (למרות שהמונולוגים בראשי נשמעים יופי, זה לא יוצא ככה מהפה) - היא בעיקר בגלל שהצד השני (או שאר הצדדים שהם לא אני) לא באמת מכירים אותי.
וכשלומדים להכיר מקרוב, זה מתפוגג, בהדרגה.

הדיון פה נותן לי המון חומר למחשבה. תודה על הדף והתזמון

תודה על כל התגובות
אני חושבת שתחושת הנחיתות באמת לא קשורה רק למשהו רציונלי אלא בעיקר נפשי
הייתי רוצה להפסיק באמת להשוות את עצמי לאחרים כל הזמן ולקנא באחרים כל הזמן. אבל אני לא יודעת איך
יש ליתחושה שבאמת
זה שם כי יש לזה בסיס בעברך

אבל אין לי את האמצעים הכלכליים או הזמן לנבור בזה בשלב זה של חיי. (אני אמא חד הורית + סטודנטית + עבודה חלקית)

עוזר לי לשמוע שעוד אנשים מרגישים כמוני, תודה על התמיכה הזו... אייקון של חיבוק (איך עושי אייקונים??) (זה משהו שממש אין לי רגשי נחיתות לגביו - אני גרועה בכל מה שקשור למחשבים ובכלל לא אכפת לי ואני לא מקנאה באלה שכן טובים עם מחשבים. כנראה רגשי הנחיתות קשורים ברמת ההערכה שיש לי ל"התמחות" המדוברת, כלומר אני מעריכה אנשים שיודעים היסטוריה ופוליטיקה, ופחות מעריכה אנשים עם ידע במחשבים או פיזיקה, כי הם בכלל לא מהווים "תחרות" עבורי)

אני אמא חד הורית + סטודנטית + עבודה חלקית
ואת חושבת שיש הרבה אנשים שיכולים לעשות את שלושת הדברים האלה בו-זמנית??
אפילו רק על זה את יכולה להרגיש גאווה גדולה!

ללא ספק! (להודעתו של עודד....

מעורר השתאות והערכה אמיתית.

ןבנוסף לכך- אם אין לך כרגע כסף לטיפול/הדרכה צמודה אפשר להתחיל עם ספר. יש את לואיז היי ,ביירון קיטי,ג'יימס אלן, ובטח עוד רבים ומומלצים. כל אחת מתחברת למשהו אחר...

זאת לא עבודה קלה וזה לא קורה בן יום, לא נראה לי שפת אום תהיי מוצפת אך ורק במחשבות חיוביות לגבי עצמך. אני חושבת שיש מקום לעשות מדי יום בחירה מודעת באילו תכנים את רוצה למלא את תודעתך ואת חייך. ועם כל החלטה כזו,לאט לאט את פותחת פתח לאהבה ולשפע.

ועוד הצעה- אולי תנסי במודע להניח מדי פעם ל"תחרות" ולשמוח באמת מקרב לב על כך שיש לך הזדמנות ללמוד מהסובבים אותך, שעם כל אדם שאת פוגשת השפע רק גדל....(את לא חייבת להסכים עם כל אחד,אבל את יכולה להקשיב.ואם אחר כך באמת לא נראה לך את יכולה להניח...)

האם אנחנו כאן כדי לבנות דימוי שישתקף בעיני אחרים, או כדי לשכנע אחרים בצדקתנו?

יכול להיות גם שהמידע ש'נשכח' ממך כל כך מהר,נשכח מפני שאת מנסה לאחוז בו כל כך חזק?

כדאי לך לבדוק מה בך לא פנוי. לפעמים כשמשחררים דווקא דברים רגשיים למידע יש יותר מקום.

והכי חשוב (לדעתי

מי שאת באמת זה הלב שלך הבחירות שלך והמעשים שלך, לא כמות הידע שצברת.

ותודה לך על פתיחת הדף...אני חושבת שלרובנו יש את התחושות הללו במידה זו או אחרת.

יש לי המון מחשבות על מה שכתבתם אבל אין זמן כרגע
אנסה לכתוב מאוחר יותר או מחר
תודה לכולכם בינתיים...

נראה לי שתהיי חייבת להקדיש לזה זמן ומקום, אין דרך אחרת. זה עמוק ושום נימוק הגיוני לא יעשה את העבודה. צריך תרפיה, צריך להביא רפואה למקום כואב, לצערי נראה לי שתצטרכי להמשיך לסבול עד שתימצאי את הזמן והדרך לתת לעצמך קצת יותר קרדיט, תרתי משמע, כלומר לשים את עצמך ולו לרגע בראש סדר העדיפויות.
אין זה במקרה שאת לא מצליחה למצוא לעצמך את הזמן או הכסף, זו הרי הבעיה ,אינך מעריכה את עצמך מספיק כדי להבין עד כמה את חשובה!

והכי חשוב (לדעתי

מי שאת באמת זה הלב שלך הבחירות שלך והמעשים שלך, לא כמות הידע שצברת

המשפט הזה ממש עשה לי טוב, תודה על זה.

התחלתי לנתח את העניין יותר לעומק בעקבות פתיחת הדף הזה, ופתאום הבנתי שהבעיה היא מן תחושה עמוקה כזאת של לא ראויה או לא מגיע לי
לדוגמא, לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולפתוח בכלל את הדף, כי הרי מי בכלל יתייחס אליו? הרי לא מגיע לי דף שלם לעצמי ולבעיות המפגרות שלי ואני לא ראויה להתייחסות מצד אחרים בחברה.
אני ממש הופתעתי שמישהו ענה והתייחס לדף!

כלומר יש כאן מעין חוסר הערכה בסיסי לעצמי

ויעל, את כנראה צודקת שזאת הבעיה, אבל אני לא מצליחה לראות איך אני מפנה עכשיו את המקום, הזמן והמשאבים האלה. אני גם ככה נאבקת על כל דקה פנויה
אפילו מרגישה סוג של "אשמה" כשאני כותבת כאן במקום לעבוד על העבודה לאוניברסיטה שאני צריכה להגיש עוד כמה ימים.

כל דבר בזמנו.
אם את רוצה ושמה לך את זה כיעד, יבוא הרגע שיפתח חלון היזדמנויות ותוכלי להיכנס בו.

הי,

לבחורה שמוכרת את הספר "ללמוד כיצד ללמוד" קוראים איריס: 052-5582121.
זה ספר שמלמד כלים (מאד קלים ליישום אגב) ללמידה קלה ומהנה יותר, עם הרבה יותר הבנה של החומר.

תודה סיון, אני אתקשר אליה בשבוע הבא.
נשמע מעניין, אם כי כמובן כמו שאנשים אחרים העלו כאן, הבעיה היא יותר עמוקה מ"לדעת איך ללמוד"
יעל
את צודקת, כנראה שזה פשוט לא הזמן שלי כרגע. אולי כשאסיים את הלימודים יהיה לי יותר קל.
מדהים אותי איך אנחנו יכולים בתור בני אדם להסתובב כל היום וכל הלילה עם מין פצע מדמם כזה בתוך הנפש, ובכל זאת לתפקד, לחייך ושאחרים יחשבו שהכל בסדר רוב הזמן. אנחנו לא באמת מדברים אחד עם השני, אולי רק עם מישהו אחד או שניים קרובים באמת - אם התמזל מזלנו להתקרב באמת למישהו.

מדהים אותי איך אנחנו יכולים בתור בני אדם להסתובב כל היום וכל הלילה עם מין פצע מדמם כזה בתוך הנפש, ובכל זאת לתפקד, לחייך ושאחרים יחשבו שהכל בסדר רוב הזמן
גל גל מה שלומך?
קראתי אותך וזה מה שעלה-
איזה ילדה היית? האם היית ילדה שכל הזמן הייתה "בסדר", כזו חזקה ושאין לה דרישות?
אם יש לך אחים ואחיות- מה המיקום שלך בתוך כולם? איזה יחס קיבלת כילדה? האם היית 'מובנת מאליה'? למי מהאחים/יות היה תפקיד שמשך יותר תשומת לב, שנחשב אולי למבריק של המשפחה.
כמו אחרים שכתבו פה בדף- אין לי ספק שאת חכמה. זו ההשוואה שמחלישה. כי מי שבבסיס מרגיש "לא ראוי" תמיד ירגיש שהפסיד בתחרות...
אם כרגע את לא יכולה ללכת לטיפול אז אני מציעה שתיכנסי לאתר הרבה ע"מ להתחזק. אני מאמינה שדווקא עכשיו כבן אדם מבוגר הפצעים מהילדות מתחילים לעשות סדקים, וכנראה שטוב שכך. בהווה זה אמנם כואב, אבל זה מבטיח ששינוי יבוא.
שנה טובה

באופן טבעי

באופן טבעי