לשכב עם גבר יפהפה

[להטוטים*]

זה הדף הראשון שאני כותבת באתר ולמעשה לא כתבתי פה הרבה בכלל.
אבל קוראת, בשקט, ונהנית מהאווירה של קהילה ושל הקשבה, שאני מאד מתגעגעת אליה.
רוצה לשתף במשהו שקורה לי בזמן האחרון.
לא מזמן שכבתי עם גבר בפעם הראשונה. הוא מבוגר ממני בהרבה (כמעט 20 שנה), ובמקום הקטן שחיינו בו נחשב לסקסי וחתיך להדהים.
(ברור לי שהוא יחשב לכזה בכל מקום שילך אליו)
באמת אדם בולט בגבריות שלו, במיניות שהוא משדר, וגם בחום ובהומור

אחרי שנגמר כל הרומן הזה (שנמשך קרוב לחצי שנה אבל בהפסקות) אני מוצאת את עצמי קצת אבודה
מרגישה כל-כך קטנה לעומתו, כאילו כל הכוח והסקס והיופי נמצאים אצלו
שואלת את עצמי למה הוא רצה אותי, מה הוא מצא בי
גבר שיכול להשיג כל אחת - למה הוא בזבז כל-כך הרבה זמן עליי...
לא יודעת מאיפה מגיעות המחשבות האלה
אני יודעת שאני בחורה יפה ויש לי גוף מאד נשי
ואני מרגישה דיסוננס עצום בין הגוף הזה שצמח לי בשנים האחרונות, לבין הילדה שאני מרגישה מבפנים, שקועה בעולם שלה, מתבודדת וחסרת ביטחון...
אני שואלת את עצמי מה הוא רואה כשהוא שוכב איתי. ואיזה דימוי אני אמורה להציג מולו. ומי אני באמת...
לאט-לאט מאבדת אמון בעצמי

אני מוקסמת מהעולם הזה של מין, של גוף, יופי ותשוקה, ומרגישה שיש בי חלק גדול שנמשך לשם, ושמשדר את זה, משדר חופש ופתיחות וסקסיות
אבל יש בי גם חלק שמפחד לגעת, מפחד לאבד את עצמו ואומר: זה לא בשבילי, אני לא אדם מיני, אני רק ילדה מכוערת
אני מקנאה בגבר הזה שיש לו את הכוח הזה לפתות ולהתפתות, לגרום לאישה להרגיש טוב, להרגיש טוב עם עצמו במיטה, לא לחשוב: איך אני נראה? לא לחשוב: זה ממש מגוחך לא לחשוב: מי אני בכלל בתוך כל סבך האיברים הזה?
ולעומתו אני מרגישה חלשה, אפילו חסרת אונים
לא דיברנו מאז שעזבתי (לפני כמעט שבועיים)
אני מתגעגעת וחושבת עליו הרבה מאד
לפעמים בתור אהוב, לפעמים בתור מישהו שפגע בי, לפעמים בתור בן-תחרות שלי, לפעמים בתור ידיד, לפעמים פשוט בתור גוף יפה שאני חושקת בו
ובתוך כל הדימויים וההקשרים כבר שכחתי מי זה הוא-עצמו ומי זו אני-עצמי
רק שיש לו, או למחשבות שלי עליו, הרבה מאד כוח עליי
ואני מרגישה שאני צריכה שהוא יאשר אותי ויסמן אותי לשווה לו כדי שיהיה לי הכוח הזה. הכוח של המין ושל המבוגרים.

[פלוני_אלמונית*]

לא מזמן שכבתי עם גבר בפעם הראשונה. הוא מבוגר ממני בהרבה (כמעט 20 שנה),

אני מקנאה בגבר הזה שיש לו את הכוח הזה לפתות ולהתפתות, לגרום לאישה להרגיש טוב, להרגיש טוב עם עצמו במיטה, לא לחשוב: איך אני נראה? לא לחשוב: זה ממש מגוחך לא לחשוב: מי אני בכלל בתוך כל סבך האיברים הזה?

אני משערת שתהיי עם בחור בגילך שניכם תרגישו את אותו חוסר בטחון ואותה התרגשות של ההתחלה וגילוי המיניות
ברור שיהיה לו בטחון וקלילות, הוא עשה סקס כבר מאות פעמים

[רוח_סתיו*]

_שיש בי חלק גדול שנמשך לשם, ושמשדר את זה, משדר חופש ופתיחות וסקסיות
אבל יש בי גם חלק שמפחד לגעת, מפחד לאבד את עצמו ואומר: זה לא בשבילי, אני לא אדם מיני, אני רק ילדה מכוערת_
לא לחשוב: איך אני נראה? לא לחשוב: זה ממש מגוחך לא לחשוב: מי אני בכלל בתוך כל סבך האיברים הזה?
מזדהה איתך.
מה שפלוני אלמונית כתבה לגבי להיות עם בחור בגילך הוא נכון וחלק מזה, אבל ממש לא הכל.
עברו כמה שנים מאז הפעם הראשונה שלי (וכמה בני זוג), ואני מרגישה שאלו חקירה וגילוי מתמשכים. לפעמים יש חוסר ביטחון, לפעמים יש ביטחון, לפעמים שניהם, אפילו עם אותו בן זוג..
ונדמה לי שחוסר הנוחות נובע יותר מעצמך, כמו שכתבת ואני מרגישה דיסוננס עצום בין הגוף הזה שצמח לי בשנים האחרונות, לבין הילדה שאני מרגישה מבפנים - גם אני הרגשתי ככה פעם. ועם השנים הפער מצטמצם. ואת תרגישי יותר בטוחה בעצמך ובמי שאת, בלי ועם קשר למיניות.
מה שאני בעצם רוצה להגיד - מזל טוב יקרה, זוהי רק ההתחלה של דרך חדשה ומעניינת

[פולט*]

שתי התגובות הראשונות התייחסו לחשובות לגילו וניסיונו של בן זוג כללי. אבל אני רוצה להגיד שזה לא קשור.
הפער שאת מגדירה הוא פער מוכר, כולן עברו אותו, אבל בכדי לגשר עליו את לא צריכה בן זוג, לא צעיר ולא מבוגר. יש לך את הכח לבד להיות אדם-אישה שלמה.
בן זוג יכול לדחוף אותך, לעודד אותך, לתמוך בך במסע הזה, הוא אפילו עשוי לדחוק אותך למצב שבו את מבינה שזו הדרך היחידה.
זה מה שקרה לי.
האמונה שבתוכי השתנתה פלאים לאחר הכרה עם בן הזוג. היה בנינו חיבור מדהים והיקום שלח אותנו להיות יחד. אבל היו לנו הרבה חיכוכים.
אני באמת האמנתי שבן הזוג הוא שם בשבילי ושאני שם בשבילו, ברמה הכי טוטאלית, האמנתי שזוהי מערכת יחסים אידאלית.
משהו בתוכי תמיד הבין שיש לי יותר מוטיבציה לעשות דברים בשביל אחרים מאשר בשבילי, שקשה לי לעמוד על שלי ואני צריכה מישהו שיאבק את המאבקים שלי, וכו'.
זו הייתה תאוריה שלמה. לבן הזוג היה כיוון אחר, הוא תמיד הגדיר מערכת יחסים כ 1+1=3 יש אותו, אותי ואותנו. הישויות האלה הן נפרדות. הוא תמיד אמר שהוא מאד עצמאי ושהוא שלם עם עצמו.
הרבה מאד זמן היו לנו חיכוכים והתנגחויות אנרגטיות בגלל זה. ככל שהעברנו זמן ביחד נהייתי יותר ויותר תלותית בו, ממש כמו ילדה באבא שלה. וכמובן שזה הוביל אותו להתנהג אלי כאילו אני ילדה קטנה, להסביר לי דברים ברורים מאליו, לעשות דברים בשבילי, לא לתת לי לעשות דברים בעצמי, או "קודם להראות לי איך עושים" כדי שאני אלמד. בטח כולם יכולים להבין מה הוביל לכל החיכוכים. בנוסף הפריע לי מאד שהוא עצמאי, שהוא עושה דברים בלי לשתף אותי.

רק לאחרונה נפלה עלי התובנה, מהו בן אדם שלם או אישה שלמה, מה הטעם במערכת היחסים שלנו. אני לא צריכה אותו בשבילי, אני בשביל עצמי, אם אני צריכה עזרה במשהו אני יכולה לבקש ממנו, אבל הוא לא יכול למלא לי את החלל האנרגטי שיש בי, החלל שנשאר פעור כי תמיד חשבתי שבן הזו אמור למלא אותו. את הפער הזה שאת מדברת עליו, את החוסר ביטחון.
כי באמת היו לי הרבה צרכים וציפיות מבן הזוג כי הייתי צריכה לכסות ולטייח את חוסר הביטחון שלי. שהוא יהיה רשת הביטחון שלי.
היום אני רואה דברים באופן אחר. אני עדיין לא שלמה אבל מהרגע שנפלה עלי התובנה הזו אני משלימה את עצמי לאט לאט. מתחברת לעוד ועוד יכולות שלי ולעוד ועוד כוחות נמצאים כולם מסביבי ובי. אני לא בטוחה איך להסביר את זה ואני גם לא בטוחה שאם מישהו היה אומר לי את זה לפני שנתיים לא הייתי שוללת או פשוט לא מבינה את זה. אבל היום זה פשוט ככה.
רצה גם הגורל ואני ואותו בן זוג נאלצנו לצאת בדרכים נפרדות לחצי שנה בארצות שונות, והתובנה הזו נפלה עלי בדיוק שעה אחרי שעליתי על האוטובוס שלקח אותי הבייתה.
אז מפרדה קשה והרבה דמעות פתאום הבנתי למה כל זה קורה. זה היה הזמן שלי בשביל עצמי, להיות חזרה בארץ עם בן זוג וירטואלי שיכול רק להיות אוזן קשבת ולא יותר, וכמובן ללא היכולת (או הרצון כי אני אוהבת את בן הזוג שלי וכל אחד אחר לא לוקח את ליבי) לתלות את עצמי במישהו אחר. בזמן הזה מילאתי את הפערים, בטחתי בעצמי והרגשתי את העוצמה.
כשחזרנו להיות יחד הכל השתנה, אין יותר מאבקי כוחות, אין אנרגיות שליליות. יש יותר הרמוניה ומה שעוד שמתי לב זה שהוא עכשיו מעריץ אותי יותר. קצת כמו שהוא העריץ כשרק הכיר אותי ובדיוק סיימתי מערכת יחסים עם גבר שהייתי אמא שלו, גבר שהוציא ממני את האמהות, זו לא מערכת יחסים טובה בכלל אבל בגלל שהוא היה כל כך מוגבל בהרבה מישורים הרגשתי כשאני איתו שאני בעצם מחזיקה את העולם, שאני הדומיננטית במערכת היחסים, ובאותה תקופה גם הרגשתי איזושהי עוצמה פנימית שכנראה משכה את בן הזוג הנוכחי.

אני לא בטוחה איך להסביר את המסע הזה, וגם לא איך לעזור לך. אבל אולי זה יתן לך כיוון למחשבה וביום מן הימים את תזכרי בזה ותקשרי את זה למשהו יותר קונקרטי ותלכי על זה.

[שלולית_י*]

אולי כדאי לך להשתתף במערת החשק של מיכל-מעיין

[פלוני_אלמונית*]

במקום הקטן שחיינו בו נחשב לסקסי וחתיך להדהים
מרשם בדוק לגבר שלמד שהוא לא צריך להתאמץ הרבה

_אני מוקסמת מהעולם הזה של מין, של גוף, יופי ותשוקה, ומרגישה שיש בי חלק גדול שנמשך לשם, ושמשדר את זה, משדר חופש ופתיחות וסקסיות
אבל יש בי גם חלק שמפחד לגעת, מפחד לאבד את עצמו ואומר: זה לא בשבילי, אני לא אדם מיני, אני רק ילדה מכוערת_
מין, גוף ותשוקה לא קשורים בהכרח ליופי. הפרטנרים הטובים והנעימים ביותר שהיו לי, היו לא כל כך יפים. גם לא מכוערים, פשוט "רגילים" לגמרי. הם ידעו איך להתחבר לאישה ברמה הרבה יותר עמוקה מרמת המראה החיצוני. וגם להחמיא - האם ייתכן שהוא מצא בך מישהי שמעריצה אותו? אולי מנשים יפות הוא מפחד, הן התרגלו שמשקיעים בהן המון ושכרוכים לרגליהן. ואת צעירה, חסרת ניסיון, בוהה בו בהערצה, אין פלא שזה רומם לו את האוג.
אני חושבת שקצת הסתחררת מהיופי שלו, הגיל שלו ובנוסף מהפעם הראשונה שלך. ההמלצה שלי היא למהר ולהתנסות שוב והפעם לא איתו, וגם לא עם מישהו יפה... ייתכן שתגלי דברים חדשים על עצמך.

[רוח_סתיו*]

פולט

[לאב_יור_סלף*]

מחזקת את דבריה הנכונים של פולט,
ורוצה להוסיף ממרום שנותיי וניסיוני
שכל פרטנר שהיה לי, לא רק מבחינה מינית
שעורר בי הערצה לתכונות מסויימות אצלו, לא רק פיזיות
התגלו בדיעבד
כתכונות נסתרות שיש בי , שכמהתי לראות ולחיות כבר.