דיון על הפלה יזומה

אני מתנגדת לרעיון לעשות הפלה בגלל מצב כלכלי.
אין לשכוח שמדובר בבן אדם של ממש כמו שאמרתי יש אגודות שישמחו לעזור בבחינה כלכלית. ואם ממש אי אפשר אז למסור לאימוץ. מכאן ועד הפלה, הדרך ארוכה.
היה פעם סיפור על אשה אחת שהיה לה תינוק, ואז נכנסה להיריון לא מתוכנן. היא הלכה לרב לשאול מה לעשות ואמרה שהיא לא יכולה לעמוד מבחינה כלכלית בטיפול בעוד ילד. הרב אמר, אין בעיה, והוציא סכין. והאשה שאלה: מה אתה עושה? הרב אמר: אמרת שאת לא יכולה לעמוד בזה מבחינה כלכלית, אני הולך להרוג את הילד שבעגלה. האשה צעקה לאאאא!. הרב שאל, אז מה זה משנה אם זה ילד שהמיקום שלו עדיין ברחמך ועדיין לא יצא כדי לשבת בעגלה?
הרב בירך אותה שתצליח, והוא ארגן בשבילה עזרה כלכלית.

שרה, זה קצת חסר רגישות לטעמי.

דקל נור
מישהי כתבה משהו שעשה לי הרגשה ממש רעה בבטן:
_אני חושבת אחרת. גיל 19 היא גיל צעיר מאד . לגדל ילד היא אחריות גדולה ומורכבת. 10000 שקל שחסכתם זה סכום נחמד אבל לא גדול.שניכם צעירים ועוד הרבה לפניכם. ממליצה לך להתייעץ עם אגודת דלת פתוחה , להבין אם אתם מעוניינים בגידול ילד משותף על כל המשתמע מכך , או לחכות עם זה עד ששניכם תהיו בשלים ומוכנים יותר לכך.
ילד משותף יכול להיות מתנה נפלאה או עונש נורא. אין לשכוח שמדובר בבן אדם של ממש. מה זה יהיה בשבילכם? כדאי לבדוק את זה לעומק._ לרמוז על הרעיון להפיל?

אנונימי

^{מדור הריון}

דף וכחני
דיון האם לתת מידע על אפשרויות נוספות פרט להפלה למי שמעוניינת במידע על הפלות בלבד , או מי שאינה שואלת על אפשרויות נוספות פרט להפלה.

קטע מתוך הריון בגיל צעיר וללא אמצעים כלכליים

מדובר באנשים קיצוניים משהו שמדביקים מדבקות כגון "הפלה היא רצח" ועוד.
והפלה היא אינה רצח היא רק ביטול הריון . חשוב לזכור את זה

לכל המצדדים בהפלה: יש אפשרות למסור את הילד לאימוץ. זה ילד חי ובריא שעדיין לא נולד וזה כן רצח.

שרה ק , הדף נפתח ע"י בחורה צעירה בהתלבטות שאני מניחה אחת הקשות שהיו בחייה .
אני חושבת שלבוא ולהטיח פה אמירות כמו הפלה זה כן רצח ,הן אינן רגישות ואינן במקומו של דף כזה .
כלומר אני בטוחה שתוכלי לנסח את התנגדותך להפלה באופן הרבה יותר נעים ורגיש , גם כלפי הקוראות האחרות שאולי בעברן יש מקרה דומה .

שלום
אני ואישתי מעוניינים להפסיק את ההריון באמצעות מיפג'ין, עלינו לקבל אישור מועדה רפואית , אנו זוג צעיר נשוי , נאמר לי כי אנו צריכים
להגיד כי אנו משתמשים בתרופה שאסורה לנשים בהריון ולכן יש סכנה לעובר, אם מישהו מכיר איזו תרופה או היה במצב הזה אודה לו
אם יספר לי.}

הפלה בגלל כסף? מזכיר לי את הסיפור של רפול שנולד כי להוריו היה חסר כסף לביצוע ההפלה והרופא דרש את כל הכסף מראש.
אפשר לדון בהפלת ולד פגום כן/לא אבל ולד בריא לא ללדת כי אי אפשר לקנות בגדים בפוקס?

לא מדובר רק בכסף לעניות טעמי .
מדובר גם בחוסר תמיכה מכל סוג שהוא משני הצדדים ואפילו תלות מצד אחד של ההורים .
מדובר בשני אנשים מאוד אבל מאוד צעירים .
שניהם חסרי מקצוע .
אהבה מאוד צעירה ואולי אף ראשונה
המון גורמים שרובם נקראים רק בין השורות .
על כן לא מדובר כאן "בבגדים בפוקס".
מראש האתר הזה לא מדבר על בגדים בפוקס.
איכות חיים, בעיני רבים מאיתנו, אינה מתבטאת בכסף או בבגדים חדשים. מה שנקרא פשטות מרצון

רקוטן- תרופה שאסורה לנשים בהריון ומסוכנת מאוד מאוד לעוברים (התרופה משמשת לטיפול נגד אקנה במצב חריף)

נו, ואי אפשר לראות אם לאשה יש אקנה במצב חריף או לא?

נאמר לי כי אנו צריכים להגיד כי אנו משתמשים בתרופה שאסורה לנשים בהריון ולכן יש סכנה לעובר,
מוזר. לא יותר פשוט לומר כי ההריון מסכן אתכם כלכלית ונפשית?

אפשר להגיד שההריון לא מהבעל. במדינתינו סיבה כלכלית או נפשית לא מספיק טובה.

אפשר לעשות הפלה פרטית ואז לא צריך להגיד כלום, הרופא אומר הכל במקומך.

תמסרו את התינוק לאימוץ. אם עברו 40 יום מאז ההתעברות, לדעתי, התינוק מרגיש וזז תנועות רצוניות. כל פעולה לביצוע ההפלה תגרום כאבים לתינוק. התינוק ינסה בכל הכוח להלחם על חייו. יבעט, יצרח בלי קול עד הפרפור האחרון למוות. ראיתי פעם את הסרט 'זעקה אילמת' ושם ראו בבירור באולטרה סאונד את התינוק פוער את פיו בהבעת צעקה כאשר הרופא תחב את המחט לשאוב ולפרק את העובר שהיה בן 12 שבועות.

לפני 40 יום הוא עדיין בדרגת צומח ואין גלי מוח. אם זה כך, ואתם רוצים להפיל בכל מקרה, אז אל תחכו יותר. תרוצו מהר. לא ש'מותר' להפיל אבל זה עדיין רע במיעוטו ובשלב 'הפסקת היריון' ולא בשלב הריגת עובר חי ומרגיש.

ולמי שדעתו שונה, אבקש לא למחוק. כאן זה דיון על הפלה יזומה. מותר להביע דעות שונות. כשם שמותר לכם להמליץ על הפלה ולייעץ לעשות הפלה פרטית, מותר להתנגד.

שרה, ברור שמותר ורצוי להביע דעה. העניין שכאן בני הזוג כבר החליטו לעשות הפלה.

פתחתי בתפוז קומונה על הפלות בעד ונגד

כמה מילים לזוג-

מכירה מקרוב את נושא ההפלות היזומות. יכולה לייעץ לכם כך-

אין תרופה שתוכלו לספר עליה על מנת שיאפשרו לכם להפיל,
אם האשה תאמר שהתינוק לא מהבעל, אזי יסכימו להפלה (מצד שני, כמה נורא, כבר שמעתי על מקרים בהם אח"כ זה הועלה כטיעון במשפט גירושין)- זה טיעון שהוא מאד בעייתי עבור האשה
בעיות כלכליות זה לא תופס, את זה אתם כבר בטח יודעים.
אפשר להביא טיעון כלשהו על הבריאות הנפשית של האישה / הבעל כתוצאה מהלידה הצפויה. תצטרכו להגיע לבדיקה פסיכיאטרית
יש מקומות בהם הועדה מעט יותר מקלה- אני מכירה מקומות כאלה בירושלים, אם תרצו, אשמח לפרט באזניכם.

מילה אחת אלייך, שרה:
עמדתך הובהרה היטב. בבקשה הימנעי מלהישמע כמטיפה. ככה קשה להקשיב.
יום טוב לך ולבני ביתך.

ויש כאלה שילדו ומצטערים מאוד (רוב אוכלוסיית העולם).
מזעזע בעיני לתת למי שמחפשת לעשות הפלה הפנייה לאגודת אפרת שמשתמשים בכל טקטיקה אפשרית למנוע הפלות במקום לעשות חסד לנשים ולעזור.

אולי בגלל שהיא לא שאלה על אפשרות אחרת?
זכותה של אישה לקבל את החלטותיה וחובת הציבור לקבלן, הבחורה פנתה עם בעיה לא פשוטה ואני שמחה שמצאה עזרה כאן באתר. להיות פתוח וחופשי זה גם להיות פתוח וחופשי מדעות קדומות (ולא רק מחיתולים). אני אישית לא בעד הפלות (אם כי איני יכולה להתחייב כיצד הייתי נוהגת במצב זה או אחר), אך אני כן בעד זכותה של אישה על גופה, ונגד הבאה לעולם של תינוק לא רצוי שעלול להיות גם לא אהוב או בן לאם מתוסכלת.
בכל אופן, הפלה זה הרג של יצור חי ומרגיש לכל דבר
מירבי ביקשה עזרה ולא ביקורת ולדעתי אין מקום לאימרה שכזו בדף שכזה, מי שאינו תומך בבקשתה שלא יתערב, אם יש לך דעות בנושא את יכולה לפתוח דיון בדף אחר מתאים יותר.

שליחה על ידי נעים* » 24 מאי 2005, 23:16

את מאוד צעירה ותמימה, כנראה שלא ממש עברת בחיים את קשיי היומיום של מבוגר.
עם תהיות אמיתיות של מה נכון מתוך בחירה בוגרת.
יש לך דרך ארוכה..... ( את יכולה להעביר לדף עם הביקורת עלייך! ) תגדלי, תחווי על אמת ואז תדברי.

אין הבדל מתינוק שכבר נולד

הגזמת

לפעמים עדיף לעשות הפלה מאשר להביא ילד לעולם. אני מאמינה שכל אישה שבוחרת לעשות הפלה, לא עושה את זה בקלות ראש. יש כל כך הרבה סיבות לא לרצות להביא ילד לעולם. זו החלטה ממש לא קלה. אני לא מאמינה שיש משהי שמשתמשת בהפלה כאמצעי הגנה. ובקשר למשפטך:
תינוק בבטן לא נחשב בעיניי אנשים מסוימים לבן אדם. לכן מרשים לעצמם לדבר על 'זכויות האמא'.
האנשים המסוימים האלה הם חלק ממדינה דמוקרטית נאורה ומתפתחת

הדיון הזה לא ממש מתאים לדף הזה.
ובקטן - : גם אמא שעברה הפלה יזומה מבחירה שלה צריכה להתמודד עם ההשלכות ועם כל הרגשות שדבר כזה מעלה, להוסיף לה רגשי אשמה על אלה שיש לה בכל מקרה, זה ממש לא לעניין.

למרות שאת אומרת, הדברים שלך כ"כ שיפוטיים! מקווה בשבילך שלא תאלצי לעולם לעמוד בסיטואציה שבה תצטרכי להחליט לוותר על פרי בטנך. כמו שאמרתי, הן יודעות את כל מה שאת אומרת, הן לא צריכות מישהו נוסף שידרוך להן על היבלות.

לאן נעלמה כל הרגישות לה את כל כך מצפה מאחרים? איפה הרגישות שלך למצבם של הזולת. איך את יכולה לבקש עובדות ועוד מתלוננת על הביקורת שאת סופגת כאן? דעתך, נכונה או לא ככל שתהיה, אינה רלוונטית כאן וגם לא התבקשה. כאן התבקשה עזרה. אם אין ביכולתך או אם מצפונך אינו מאפשר לך זאת, אנא דלגי על דף זה. לא תמיד צריך לצאת בראש חוצות עם דעותינו האישיות (גם אם אנו סבורים שהן מבוססות).
מפליא אותי שבחורה שמבקשת כל כך הרבה אמפתיה מאחרים לא מוצאת בליבה ולו פירור של אמפתיה כלפי בחורה שנמצאת במצב קשה, מצב בו את לא היית ואינך במעמד לשפוט אותה.

למה בכל זאת לא חשבתם לבדוק אתה קודם מה הבעיה, ואולי אפשר לעזור לה לפתור את הבעיה בדרך אחרת?
כי זה לא ענייננו ולא ממקומנו לחקור.
למה אף אחד עדיין לא ענה לי לפי מה קבעתם שעד הלידה מותר לאמא לעשות עם התינוק מה שהיא רוצה ואחרי הלידה כבר לא, כאילו שרגע הלידה הוא זה שקובע את זכות התינוק על חייו?
כי זה לא הדיון בדף זה, וכמו שכבר כתבתי אני וכמו שעוד כתבו לך

אם יש לך דעות בנושא את יכולה לפתוח דיון בדף אחר מתאים יותר.

, להוסיף לה רגשי אשמה על אלה שיש לה בכל מקרה, זה ממש לא לעניין.

הן לא צריכות מישהו נוסף שידרוך להן על היבלות.
אני מקווה שבזה נסיים את הדיון האומלל הזה.

<אחרי שקראתי את דבריך ב חוסר התייחסות ותגובות באתר (דף שנמחק) קשה לי שלא לתהות האם את מנסה לעשות פרובוקציות? מקווה מאוד שלא>

בדף הפלת עובר פגוע כבר נדונו כל ההיבטים המוסריים שאת מעלה. כך שמי שאומר כאן, ב-באופן טבעי, כל מה שיש לאנשים לענות לה, זה לכוון אותה איך לעשות הפלה. ולא היה אף אחד שניסה לחשוב על אפשרות אחרת. ואם בכלל צריך את זה. ומה המשמעות של 'להפיל'. אינו מדייק, בלשון המעטה.

האם מישהו מוכן לכוון אותי באופן מדויק למקום שבו מופיעה תשובה על שאלתי לעיל:
מפנה שוב לדף הפלת עובר פגוע. תשובה אולי לא תמצאי שם, אבל דיון מרתק בסוגייה הזו, כולל דברים יפים של עוף החול ואחרים בעניין זה – כן.
לכוון באופן מדוייק לגמרי אני לא יכולה, יש לי תינוק קטן בבית. תצטרכי להתאמץ ולקרוא את הדף כולו.

אלא משום שהנושא רגיש מדי. ואין ברצונה לפגוע.
נראה לי שברגע שהדיון עבר למקום מתאים (אני העברתי אחרי שהבנתי מדברייך שזה בסדר הוא כבר לא כ"כ פוגע.
לעורר כזה דיון אצל מישהי במצוקה נפשית, שהחליטה מה שהחליטה, אחרי התלבטויות קשות (אני מניחה) - נשמע לי קצת יותר מדי.
אני נוטה לסמוך על אנשים שיש להם מערכת שיקולים משלהם, ושלא נוהגים לקחת החלטות כלאחר יד.
לבוא ולומר "רגע, ההחלטה שלך אולי לא נכונה", אחרי שכבר גמלה בליבה ההחלטה, זה מנהג קצת פטרוני אפעס.
יצאתי כנגד זה גם כשירדו על אותה אחת שפתחה את הדף ששאל לאיזה גן לשלוח.
לצאת מנקודת הנחה שהאדם העומד מולך לא שקל אלף פעם והגיע להחלטה הטובה לו - זה קצת מעליב.
לבוא ולכתוב מלים קשות שעושות מניפולציה רגשית על אדם שגם כך נמצא בסערת רגשות - זה אפילו מקומם.
לו היתה מירבי באה ואומרת "אני מתלבטת אם להפיל, אנא עזרו לי" אז כל הענין היה נראה אחרת.
היא ביקשה עזרה טכנית. זה הכל.
אין בליבי פינה חמה לשליחות של "אפרת" שצדות נערות הממתינות לועדות בבתי חולים תוך ניצול מצבן הרגשי המעורער באותו זמן.

ושוב אני חוזרת ואומרת:
כאן, בדף הזה, נראה לי לגיטימי להתדיין בנושא.
בדף ההוא - לא.

אף אחד כאן לא אמר שיש הבדל בין תינוק שנולד היום לתינוק שעתיד להיוולד מחר. ככלל, הפלה בשליש השלישי אסורה בישראל (למעט מסיבות רפואיות קיצוניות ביותר, וגם אז זה לא 'הפלה' אלא לידה מוקדמת). לגבי מתי בדיוק התינוק הופך ל"יצור חי" - זה וויכוח שאין לו סוף (הלא גם את תסכימי שצבר תאים בן מס' ימים לא עומד בהגדרה של תינוק חי). כך שעל הרגע המדויק נוכל לשער השערות עד שנכחיל.
אני חוזרת על ההפניה של סמדר (הפלת עובר פגוע) ומפצירה בך מאד, מאד, מאד, להשאיר אמירות קשות ופרובוקטיביות מחוץ לדיון הזה: יש הרבה אנשים ונשים כאן שזה כואב להן מאד. אפשר ורצוי להתחשב. גם אם את חושבת שיש מקום לומר "את האמת" ולא לחסוך בתיאורים קשים, אולי כדאי לחשוב שנית. אנשים אכן נפגעים ואני מבינה שלא זו כוונתך - אבל לכך גרמו דברייך.

שליחה על ידי יעלת* » 28 מאי 2005, 19:20

אני דוקא מסכימה במלוא מאת האחוזים עם -
צריך וחשוב לשים דברים "על השולחן", גם דברים קשים וכואבים.
למה תינוק חולה בן שמונה חודשים במחלה כמעט חשוכת מרפא נלחמים על חייו,
ועובר בן 4-5 חודשים "מפילים", מונח מאד נוח אגב.
וזו, כלומר הגישה שצריך לשמור על פוליטיקלי קורקט, נראית לי הסיבה שחלק מותיקי האתר חדלו להשתתף.
התנסחה באופן ממש לא כוחני/ מתלהם/טרולי, וכפי שנדמה לי שבשמת כתבה באחד מהדיונים על ההנקה (להבדיל) תמיד יהיה מישהו שיפגע מהבאת דעה המנוגדת לשלו.
חבל ש"עורפים ראש" של מי שמביע דיעות לא מסברות אוזן.

שליחה על ידי קלי* » 28 מאי 2005, 23:25

יכול היות שהדברים לא היו מקוממים כל-כך אילו היו לה ילדים, והיה מקום לחשוב שיש לה מושג על מה היא מדברת.

קצת קשה לשמוע דעות נחרצות ומילים קשות ממישהי שלא ממש עברה את החוויה של היריון/אימהות.

די תפסיקו להשוות ילדים ברחם לילדים שכבר נולדו. אתם לא חושבים שהגזמתם קצת?

שליחה על ידי גלה* » 29 מאי 2005, 01:30

ברצוני לשתף במשהו: אני את ילדתי המתוקה הריתי בהפריה (IVF), את הטיפולים עברתי בבי"ח בחדרי הניתוח של אישפוז יום, הייתי יושבת במסדרון ומחכה לתורי ויחד עימי ישבו בנות שהמתינו לעבור הפלה יזומה (חוסר רגישות נוראי מצד המערכת), המחשבה הייתה לי קשה מאוד, הנה אני עוברת טלאות וקשיים בשביל הסיכוי שאצליח להרות בעוד אלו מוותרות כך על פרי בטנן (כמו שנאמר- אלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים).
יחד עם כל זאת מעולם לא שפטתי את אותן בנות ולא כעסתי עליהן (אל בורא עולם כן היו כמה שאלות קשות), האמת שפשוט ריחמתי עליהן, זה ניראה לי כל כך קשה וכל כך עצוב

זה משהו שאני אמרתי?
ב-אסור לומר כבר ביקרת?

זה לא משהו שאמרת, זה פשוט רוח הדברים בדף. יש כאלה בעלי דעות כל כך נחרצות כאן, שהם כמעט ולא מוכנים לקבל מקרים יוצאי דופן, ובכל דבר בחיים יש יוצא דופן, כמו שאומרים חכמינו: "לעולם אל תאמר לעולם", החיים יכולים להביא אותנו למצבים שבהם נצטרך לבחור בהחלטות כל כך קשות, שלבסוף נבחר באפשרות שעליה אמרנו "לעולם".

יש כאלה בעלי דעות כל כך נחרצות כאן, שהם כמעט ולא מוכנים לקבל מקרים יוצאי דופן, ובכל דבר בחיים יש יוצא דופן, כמו שאומרים חכמינו: "לעולם אל תאמר לעולם",
מאד התלבטתי אם לכתוב בדף הזה, כי אני טיפוס רודף שלום מטבעי ובעניין הזה יש לי דיעות נחרצות P-:
אולי צריך לקחת את האמירה שלך אמא לשלושה, כדי לשים דברים בפרופורציה. יש מקרים יוצאי דופן, יש טרגדיות, ישנם בני אדם שלהם נסיבות מיוחדות. אבל אם כך - מהי הנורמה? מהו הדבר שממנו אפשר לצאת ולחרוג? שהרי כיום, אישה שמחליטה להשאיר את עוברה הפגוע - היא נחשבת ליוצאת דופן וחריגה. היא זו, שכשתנסה לקבל מידע ואת ההחלטה שלה תקבל אמירות מצד הרופאים והמערכת שיצדדו חד וחלק בהפלה, בלי להציג אפילו את הצד שכנגד.
אמרתי כבר בעבר ואני חוזרת שב על כך - הלוואי ואת המשאבים שמשקיעים בהפלות, היו משקיעים במניעת הריון, כדי שלא נצטרך לקבל החלטות מסוג כזה, שמשמעותן קשה ורודפת לפעמים את האישה חיים שלמים. הלוואי ועל כל אישה שיש לה נסיבות מיוחדות כלשהן, הייתה מוקמת מערכת תמיכה שתאפשר לה להתמודד עם נסיבות אלו ככל הניתן. מערכת חברתית שמקבלת לתוכה ילדים עם צרכים מיוחדים, שתומכת בחלשים ובלא בריאים ורואה בהם חלק חיוני ממרקם החברתי שלנו ולא חריגים שצריך רק לדאוג שלא יבואו לעולם. כמובן שבמקביל צריך לשאוף לבריאות ולתנאים מיטיבים להריון כדי שלא יוולדו ילדים כאלו. אבל הפלה? כן, אני אגיד את זה, ואני דווקא אמא ולא כל כך צעירה - הפלה זהו מעשה של לקיחת חיים מישות אחרת. זוהי התערבות בגורלו של אדם אחר ולכך יש תמיד מחיר, שאיננו יכולים לראות או לצפות מראש.

נועה, קראתי את מה שכתבת וכבר 10 דקות אני יושבת וחושבת מה לכתוב לך בחזרה.
מה שיש לי לומר הוא שיש הורים שלא יכולים/מסוגלים/רוצים להתמודד עם ילד חריג, ואז מה? הילד נזרק נופל בן הכסאות של הבירוקרטיה המקוללת בארץ, עובר ממקום למקום בלי שום תחושת שייכות בלי אהבה או עתיד כלשהוא. אני לא אומרת שהוא לא היה צריך להיוולד, אבל שוב אני אומרת: לכל מטבע יש שני צדדים, את לא יכולה "לכפות" על הורים להביא במודע ילד חריג לעולם. כמו שאומרים "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו".

נועה רציתי לשאול אותך אם יש לך היבט דתי על כל העניין?.

נועה, מעניין להעמיד את מה שכתבת פה לצד הדיון על החיים כערך.

שליחה על ידי זוכרת* » 31 מאי 2005, 08:00

http://www.snunit.k12.il/shireshet/laor17.html

ואז מה? הילד נזרק נופל בן הכסאות של הבירוקרטיה המקוללת בארץ, עובר ממקום למקום בלי שום תחושת שייכות בלי אהבה או עתיד כלשהוא
לכן אני מחדדת ואומרת - מערכת תמיכה, מערכת תמיכה, מערכת תמיכה....
ואם להתייחס לדף החיים כערך, הרי שיש שם בעצם שני נושאים: איך למות (או איך לא להאריך חיים) ותיאור הסבל כתוצאה ממחלות מסוימות, שהיה יכול להמנע, אם הילד לא היה בא לעולם.
כתבתי די הרבה על הנושא בדף למות בבית ואיך אפשר לעזור לאדם בתהליך המיתה. בנושא המחלות הגנטיות האיומות, הרי שבדיוק לזה התכוונתי ביוצאי דופן. וגם אז, אני מסופקת אם זה יחסוך גרם של סבל בעולם. עדיין ילדים יחלו וימותו, ואנשים צעירים יהרגו או ימותו סתם ככה, או זקנים יגססו זמן ארוך (וזה בלי להכניס למשוואה מלחמות ופיגועים). ובכלל, כל העניין הוא לא להרחיק את הסבל מעל פנינו, אלא ללמוד איך לשאת אותו ואיך להתמודד איתו בצורה אנושית.

אם יש לך היבט דתי על כל העניין?.
אם את מתכוונת להיבט רוחני - אז בהחלט יש לי. לחיים יש היבט רוחני, היבט שהוא מעל ההיבט הפיזי שלהם, ולכן בעל חוקיות אחרת. בהיבט הפיזי - מחלה, סבל ומוות הם "רעים" ומביאים כלייה על הגוף ועל החיים שאנו מכירים, כמו גם נכות ואובדן מכל סוג שהוא. בהיבט הרוחני - ישנו קיום שלא תלוי בגוף, שלא התחיל עם הגוף הזה ולא ייעצר עם הגוף הזה. מנקודת המבט של היבט זה מתגלות משמעויות אחרות במחלה, סבל ומוות.
מנקודת מבט פיזית - זוהי החלטה לגיטימית, חוקית (בנסיבות מסויימות) להפיל. וגם אם היא חורגת מהחוק, עדיין בתפיסה שלנו כבעלי הגוף הזה, זה הגיוני לקבל החלטה כזו, כמו שאנו מקבלים כל החלטה אחרת הקשורה בנו. בהיבט הזה - הארצי של קיומנו אנו חשים כבעלי הבית וזוהי גם זכותנו וחובתנו.
בהיבט הרוחני - אנו מביאים אל חיינו, מתוך החלטות שאיננו זוכרים או מודעים אליהן - התנסויות שיש בהן גם מהסבל. אנו בוחרים גם בסבל. למעשה, אפשר לאמר אפילו שהסבל שאנו מקבלים בעולם הוא שלנו בדין. הוא הדבר שהכי שייך לנו והיינו צריכים לזהות אותו מיידית ככזה. דווקא השמחה, האושר, הנוחות - הם מעשה של חסד, שלא שייך לנו, אלא ניתן לנו ועליו אנו צריכים להיות אסירי תודה.
אם כך, מה תעשה אישה, שצריכה להחליט החלטה כל כך קשה? לבחור בסבל - לה, למשפחתה, לילדה? בחברה שבה אנו חיים, הסבל הוא "מחלה" שצריך להרחיקה רחוק רחוק. הסובלים יוצאים אם כך לגלות ארוכה וקשה, עד שיסתיים עונשם - בחדרים של בית חולים, מנותקים מהחיים שלהם. מובן לי לגמרי, מדוע אישה בת זמננו, תעדיף להפיל מאשר לצאת לגלות כל כך נוראה. מה עוד, שכמו שציינתי, כל מה שיאמר לה מצד הצוות הרפואי , החברים שלה, משפחתה וכו'..יתמוך בה להסיר מעליה את רוע הגזירה. במלים אחרות, יתמוך בהיבט הפיזי של העניין, שמטרתו היא להרחיק את הסבל, לחיות חיי אושר. ההיבט הרוחני - מי ידבר עליו? מי יזכיר אותו? מי יאמר לאמא שהתינוק שלה הוא יותר ממחלה מסויימת? הוא בן אנוש ייחודי שיביא לחייה משהו ייחודי, שלא יהיה לו תחליף?

ווי ווי נועה, הרגת אותי הבנתי אולי שתיים שלוש מילים ממה שכתבת, פשוט יותר מדי מסובך בשבילי כל העניין הזה. אצלי זה מסתכם בכמה מילים בודדות כמו, האם הבאת תינוק פגוע לעולם מועיל במשהו למישהו במקרה הטוב, או פוגע בהרבה אחרים {חוץ מהאמא} במקרה הרע זהו.

שליחה על ידי מישהי* » 31 מאי 2005, 12:22

כל זמן שזה דיון עקרוני, ולא מקרה ממשי פרטי, אני מסוגלת לשמוע כל מיני דעות. כשמדובר במקרה אמיתי, מישהי שכבר החליטה מה היא רוצה, להרגשתי ומנסיוני, יש לתת מענה רק בנושא איפה ניתן לקבל מידע מסוג א', ולמי לפנות כדי לקבל מידע מסוג ב' (כפי שהופיע בדף שאלות על הפלה ).

בדף רוצה ילדים אבל חושש כתבה סיגל ב ש-בשמת א כתבה פעם: אנשים מתמקדים ברצון לילד, איזה ילד אני רוצה? ולא בשאלה האם אני רוצה להיות הורה? איזה הורה אהיה? האם אני מסוגל להיות הורה?
כשידוע שהעובר פגוע, מותר למי שנושאת אותו לחשוב, האם אני מסוגלת לגדל אותו?

ול-, שהתרעמה על כך שמבדילים בין עובר לבין תינוק שכבר נולד: כשנולד לי פג, שסבל כל רגע שחי כאן, ביקשתי שינתקו אותו מהמכשירים שהחזיקו אותו בחיים. הסבירו לי שזה לא חוקי. צפיתי בו גוסס. אם יש משהו שאני מצטערת עליו, זה שלא ניתקתי את המכשירים בעצמי.

יש כאן מישהי שהדיון הוא לא תאורטי בשבילה, אלא בחרה בידיעה, להביא ילד פגוע לעולם?

הפלה זהו מעשה של לקיחת חיים מישות אחרת.

התהוות העובר, צמיחתו ולידתו לחיים עולות מתוך רצון ההורים ומתוך רצונו של העובר בו זמנית.
הקשר הזה בין העובר וההורים קיים עוד בטרם נפגשו ביצית וזרע ויצאו במחול.

לעולם הריון נוצר מתוך רצון והסכמה. שאחרת לא היתה התעברות.
כאשר עולה התלבטות לגבי המשך ההריון או שנמצאת הנפש מבקשת אחר פריון שאינו גופני, בהבשלתה, או שעולה ספק לגבי הרצון ליצירת חיים נוספים מכל סבה שהיא, ניתן להקיש מכך שהעובר עצמו, בתואם מושלם, "מתלבט".

העובר עצמו, בהתהוותו הגופנית, לובש על עצמו את החומר ומתכונן לעצמאותו היחסית בעולם היחסי.
נרחיב, ברחם אימו נמצא העובר בעולם דומה למקורו, אותו אין, מאידך מוענקים לו תנאים דומים להפליא לתנאי חייו לאחר לידתו, במובן הזה ניתן לדמות את הרחם לאטמוספירת כדור הארץ, ואת העובר לכדור הארץ עצמו, זה שמתקיימים בו חיים, או זה שחי.

מכאן, שרגל אחת של העובר נוגעת באין, או נוגהת באין, צומחת מתוך הכוח הגנוז, מאירה את עצמה ממקורה, והרגל השניה כבר טובלת בתנאי העולם היחסי, עולם החומר.

כאשר עולם החומר מזמין את העובר ומקבל אותו במחיאות כפיים ללא כל קשר למי הוא, מה הוא, ומה תכליתו, כאשר האטמוספירה מעניקה לו את האקלים הנכון ברמת החומר, והאווירה מעניקה לו חיים, הרי שאין כל שאלה.

כאשר עולם החומר מאותת לעובר על האפשרות לחזור כלעומת שבא, נמצא העובר, כשליח הבריאה מכוון את ההורים מתוך ההחלטה שהוא מקבל.

כאן, נרחיב שוב.
לעולם החלטה מתקבלת. אנחנו מקבלים החלטות. כל אפשרות, כל החלטה אפשרית טומנת בחובה אוצר. בחירה לקבל אוצר זה על פני זה היא קבלת ההחלטה. במובן הזה לעולם החלטה מתקבלת.

אוצר זה מובטח בכל דרך שהיא.

כאשר נאמר מחליטים ההורים להפסיק את ההריון ברמה הזאת הפיזית, אם על ידי גרידה ואם כמנהג נשים באפריקה לקפוץ מעץ על עצם הזנב, מגוון האוצרות העומדים בפני העובר לבחירה מצטמצם, ועדיין מתוך כך שכל החלטה או כל תולדה היא אוצר, נמצא העובר אוצר את אוצרותיו וממשיך הלאה.

כאן, לעתים קרובות הילד שלא חי את לידתו ולא נולד אל תוך חייו, מעניק להורים ולעצמו אוצרות לא פחות מהילד שנולד.

במילים אחרות: הכל בתואם והתואם מושלם.

לכן, על פני מעשה של לקיחת חיים. מעשה.
על פני לקיחת חיים מישות אחרת. לקיחת חיים.
שהחיים האלה שלא מתממשים נלקחים מהעובר, מאימו, מאביו ומכל היש.

על פני לתת שם ערך. להתבונן ולהכיל את הנסיבות כהוויתן.

זוהי התערבות בגורלו של אדם אחר
הענקת החיים גם היא התערבות בגורל של אדם אחר. כל מעשה, כל פעולה היא התערבות בגורל של העולם כולו, התערבות זו היא עצם הקיום בחומר. כל חומר משפיע ומושפע, כך הוא העולם היחסי. במובן הזה יחסי גומלין.

ולכך יש תמיד מחיר, שאיננו יכולים לראות או לצפות מראש.
כל מעשה או חוויה אינטימית מייצגת בהכרח סוג של התערבות. כאן עולה האמונה שקירבה מחייבת מחיר. על מנת לזכות בקירבה יש לשלם מחיר. זוהי קירבה מתוך הקרבה. תפישת הקורבן.
עם זאת, קירבה איננה מחייבת כל הקרבה, נהפוך הוא, קירבה שעולה מתוך קירוב הלבבות נמצאת מעניקה את המחר על פני גובה מחיר.
ובכל מקרה את המחר איננו יכולים לצפות מראש ולכן אין כאן עניין של צפיה. מכאן הציפיות הן שגובות את המחיר.

כאשר העובר איננו רצוי, מתוך נסיבות החיים, וכל סיבה לגיטמית, יש לעודד דיון או שיחה או קשר בין האם והעובר, בין האב והעובר וכמובן בין האב והאם.
אז, נוצר קשר בין כל הישיות הרלוונטיות.
שיחה עם העובר עשויה בהחלט להניב הפלה. אם בעזרת החלוקים הלבנים, או באמצעים אחרים, או כדרך הטבע.
לעתים קרובות, קרובות מכפי שניתן לדמיין כך מתרחשות הפלות טבעיות באזור השליש הראשון של ההריון. עם זאת, שיחות אלה בין העובר האם והאב אינן מילוליות או מודעות בהכרח.
מאידך, שיחה עם העובר מייצרת קשר נפשי שעשוי לדחות מכל וכל את רעיון ההפלה בלי כל קשר למחיר שידרש בעתיד, בלי כל ידיעה מה טומן העתיד בחובו.
כל החלטה אוצרת בתוכה אוצר.
כל החלטה לגיטימית כאשר היא שלמה.

שלום פנימי הוא המפתח. למען שלום פנימי אין צורך לשעבד את המחר. כאשר בהווה האדם שלם עם עצמו ופועל מתוך רצונו החופשי - לא ניתן להעמיס שם ערך או משמעות. שכן ההוויה עצמה פועלת. וכל פעולה של המציאות - כאמור -
אוצר.

תודה.

<שלם>

_כאשר העובר איננו רצוי, מתוך נסיבות החיים, וכל סיבה לגיטמית, יש לעודד דיון או שיחה או קשר בין האם והעובר, בין האב והעובר וכמובן בין האב והאם.
אז, נוצר קשר בין כל הישיות הרלוונטיות.
שיחה עם העובר עשויה בהחלט להניב הפלה. אם בעזרת החלוקים הלבנים, או באמצעים אחרים, או כדרך הטבע_

מאידך, שיחה עם העובר מייצרת קשר נפשי שעשוי לדחות מכל וכל את רעיון ההפלה בלי כל קשר למחיר שידרש בעתיד, בלי כל ידיעה מה טומן העתיד בחובו.

צפריר, שוב היטבת לנסח (אהבתי את הכל, ציטטתי רק חלק...) ואני מסירה את הכובע בפני האבחנות שעשית. יקח כל אחד את המתאים לו מן המעין ויתקיים התואם המושלם, כפי שאתה מכנה אותו. ועדיין, המקום שנגיש לך כל כך, שמתוכו עולים הדברים האלו ועולה הקשר אל העובר, הריהו מקום שממנו באמת כל החלטה מבורכת ואל המקום הזה הייתי רוצה לכוון. ואת הדברים האלו הייתי רוצה לשמוע, וכמובן לא את התירוצים והצידוקים המוסרניים של מתנדבות אפרת.

נועה,
ואת הדברים האלו הייתי רוצה לשמוע, וכמובן לא את התירוצים והצידוקים המוסרניים של מתנדבות אפרת.
אז תקשיבי לדברים האלה והניחי למתנדבות אפרת. גם הן בשליחות הבריאה.
אין באמת סתירה, אם תתבונני היטב תוכלי לראות מבעד לתכנים כיצד אידיאולוגיה היא לב העניין. כאן, כאשר אידאולוגיה אחרת מעלה את תגובתך, התבונני על יחסייך עם אידאות באופן המקיף.
אז, מתנדבות אפרת יוכלו להמשיך להטריד אותך. עם זאת לא יוכלו להוציאך משוויון הנפש. מקום בו באמת הכל בתואם מושלם. גם סלידתך, גם קרבתך.

תודה לך. תודה רבה.

<שלם>

שליחה על ידי ידזהב* » 31 מאי 2005, 17:18

בני האדם נוטים לרומם המציאות, להרחיב החיים מתפישתם הצרה, להעלאתם מתופשני הרגע.
נטיה זו ברת שכלול ועידון, עד אינקץ, ובבסיסה טמונה גם ציפייה.
ציפייה אל התיקון, אל הנועם השלם.

שכן, בלא ציפייה, נסתם זרם החיים, עפר מנותק מנשמה, גוף מנותק מנשימה.
וציפייה זו, ציפיית ישועה, עין צופייה, היא זו שמחברת עבר-הווה-עתיד,

ואנו, בחיינו היחסיים, בוחרים בחפשיות מעשים, מחליטים,
ובחיינו הנשמתיים, האינסופיים המוחלטים הנקיים מכל מעשה יחסי, מצפים.

וכך בין יחסיות ובין אינסופיות נעים רצוא ושוב, ומגלים אוצר,
אוצר השיבה אל אינסופיותנו, אוצר יכולתנו לחולל יחסיות רצופה באינסופיות.

ולאן שייך עובר זה ומה מהווה עובר זה
במעברו בין ציפיית הוריו לקיומו, לישותו, מחבר עבר-הווה-עתיד, נע לעבר יעודו.

עובר זה שאושרו חייו - אוצר לשמחים בשמחת הנגיעה בנצח, נצחון החיים, אור גדול מאיר.
עובר זה שניטלו חייו - אוצר לשבים אל מקור חייהם, מחזקים אמונתם, מגדילים תהודתם.

ידזהב,
על פני ציפיה - צפיה. במובן הזה של התבוננות. צפי.
עולה הצפי מתוך אותו הקשר בין סבה לתוצאה. אלא שהסבה והתוצאה הן יחסיות. כלומר, תלויות מבט או מכוונות מזווית המתבונן הסובייקטיבי.
מכאן שאותו צפי, אותה עין לציון צופיה, מאשר את הצפי המובן מאליו ברובד הזה של תולדות. אישור זה הוא הכוח המניע לחיים עצמם.

מכאן, שבתוך ההתרבות האנושית מתייצגת התרבות האנושית. כך גם לגבי הטבע כולו. שנמצא מתורבת תחת שרביט האדם - לפי תפישת האדם עצמו.

אוצר החיים ואוצר המוות בהיכל הנצח. במובן הזה של רגע ההווה, זה המונצח מעצם קיומו, ובמובן הזה של תולדות.

אלה, התולדות כמו גם סיבה ותוצאה הם כלי הנפש בעולמה היחסי. שכן תפישת הרצף והזכרון מוגבלת למדי. עם זאת, מאוחדת הנפש בכיסופיה אל האחדות ואל הייחודיות בו זמנית. משלימה את הנמשל למשל ומקיימת חיים.

תודה לך.

<שלם>

אני בעד זכותה של האישה לבחור.

ול-, שהתרעמה על כך שמבדילים בין עובר לבין תינוק שכבר נולד: כשנולד לי פג, שסבל כל רגע שחי כאן, ביקשתי שינתקו אותו מהמכשירים שהחזיקו אותו בחיים. הסבירו לי שזה לא חוקי. צפיתי בו גוסס. אם יש משהו שאני מצטערת עליו, זה שלא ניתקתי את המכשירים בעצמי.
גמני

על פי החוק היהודי אין ילד עד הברית, כך שאם הוא מת בשבוע הראשון של חייו - אין הלוויה, אין שבעה, אין כלום.
לא מדוייק. ע"פ החוק היהודי אין ילד עד גיל 30 יום ועד אז אין הלוויה, אין שבעה, אין כלום. מה שינוי הסטטוס בגיל 8 ימים אני לא יודעת. והנורא מכל - תינוק שנפטר לפני גיל 30 יום, מכונה גם הוא "נפל".

אני בעד זכותה של האישה לבחור.
גם אני! ורציתי להוסיף - למרות שהעובר הוא "חי" ויש לו זכויות והכל, עדיין הוא חי בתוך הגוף של אמא שלו, וגם לה יש זכויות, ואולי לא מתאים לה להיות אמא? אולי היא לא מסוגלת לתת לו להשתמש בה בצורה הזאת, בדיוק בשלב הזה של חייה? מה? לא אין זכויות? הרחם שלנו שייך לנו. לא למדינה, לא לדת ולא לאף אחד אחר. זכותנו לעשות בו שימוש כראות עייננו!

שליחה על ידי מישהי* » 31 מאי 2005, 21:58

מיכל, תודה.
אמא לשלושה דעתי כדעתך.
לא אוהבת שאנשים מסבירים מה "נכון" "כדאי" "צריך" ו"מוסרי" לעשות באופן מוחלט ונחרץ.

רק עכשיו אני רואה את הדיון הזה, ולא קראתי את הכל בפירוט, אבל אני חושבת שההתנפלות הייתה מוגזמת. ראשית, מותר לה להביע את עמדתה. הטענה שהיא צריכה להיות אם או לעבור הפלה בעצמה כדי להיות זכאית להביע עמדה, מזכירה לי את הטענה שפוליטיקאיות לא יכולות להביע עמדה בענייני ביטחון, כי הן לא היו רמטכ"ל בצבא.
שנית, במקרה ספציפי זה, היא צודקת לגבי ההתייחסות לה זכתה מירבי. זה מזכיר לי את הדיון שהיה בקשר לשאלות על הנקה (לא זוכרת באיזה דף), שהשואלת שאלה דבר אחד, אך התכוונה לאחר, וגירוד פני השטח חושף את מה שמאחורי השאלה. במקרה של מירבי, אני חושבת שאולי באמת צריך היה לשאול אותה אם יש דרכים נוספות לעזור לה או משהו בסגנון, במקום ישר לשלוח אותה לוועדת הפלות ולחילופין לאפרת.

זו הבעיה בנושאים רגישים כאלה: לכאורה מדברים על מישהו מסוים, אבל בעצם כל אחד חושב קודם כל על המקרה הפרטי שלו.

לצערי עברתי את ה"חוויה" הזאת גם באופן טבעי וגם באופן מלאכותי {אירוני לא?} לכן אני באמת יודעת על מה אני מדברת.
לא אוהבת שאנשים שלא עברו את ה"חוויה" הזאת מסבירים מה "נכון" "כדאי" "צריך" ו"מוסרי" לעשות.

שליחה על ידי קלי* » 01 יוני 2005, 21:22

לא אוהבת שאנשים שלא עברו את ה"חוויה" הזאת מסבירים מה "נכון" "כדאי" "צריך" ו"מוסרי" לעשות.

גמני.

נכון שלא צריך להיות זונה כדי לעזור לזונות, אבל יש נושאים שכן צריך להיות רגישים במיוחד, ולפעמים הרגישות נרכשת עם החוויה עצמה, או לפחות בסיטואציה מאד קרובה. במקרה של הפלות (לכל סוגיהן) זה לא סתם דיון תיאורטי ודעות לכאן או לכאן, אלו שאלות של חיים ומוות, שאנשים מתמודדים אתן כל חייהם.
שוב,
קצת כבוד לאחר, וקצת צניעות.

אני חושבת שההתנפלות הייתה מוגזמת
גמני. לגמרי לגמרי.
תמיד כשאנו מתנפלים ראוי שנתבונן רגע בעצמנו. מה קרה ? מה הקפיץ אותנו כל-כך? מה בדברים שלה נגע בנו כל-כך, ובעיקר, כדאי שנתמקד בתוכנו: איפה זה פגע בנו ולמה.
באופן כללי (וטבעי כמובן

) אני בעד זה שכל אחד יקח אחריות על עצמו, על התהליכים שהוא עובר בזכות או בגלל דברים שהאחר אומר או כותב וכו' וכו'.

במקום התנפלות - התדיינות. במקום רתיחה - פתיחה של הראש והלב.

ולגבי חוסר הנסיון - מה זה הדמגוגיה הזאת ? באיזו זכות ומתוך איזה מקום כואב ומושפל זה מגיע לכאן ?
האם עלינו להשרף על מנת להזהיר את ילדינו שלא ישחקו באש ? וכו'.

נכון "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" אבל מותר לכל אחד להכין את עצמו למקרה שחס וחלילה יגיע וכן לחשוב על הנושא לכאן או לכאן.

והלוואי שלא יעמידו אף אחד מאתנו בניסיון.

איפה זה פגע בנו ולמה
אני אגיד לך בדיוק איפה זה פגע בי ולמה.
זה פגע בי כי עברתי הפלה מבחירה והרגשתי ששופטים אותי, זה פגע בי כי זה העלה לי מחדש את כל תחושות האשמה שלי, כן כן תחושת אשמה, מה חושבים לעצמם כולם? שאשה הולכת לעשות הפלה ויוצאת ממנה שמחה ומאושרת כאילו כלום לא קרה?
כל חודש אני מחשבת באיזה חודש הייתי צריכה להיות או בן כמה הילד היה צריך להיות היום. כן מודה זו הייתה ההחלטה שלי, קשה ככל שתהיה אבל אני לא צריכה כל מיני יפי נפש שיגידו לי ויזכירו לי שהרגתי את התינוק שלי, גם ככה קשה לי/לנו. בלמ"זית, כל הנ"ל לא מופנה אלייך באופן אישי אלא לכל האנשים בעלי הדעות הכל כך מוצקות.

גם ככה קשה לי/לנו
אני חושבת שזו בדיוק הסיבה לכתוב את כל הדברים שנכתבו. בדיוק כדי שנשים השוקלות הפלה יזומה יקחו בחשבון ש
כן כן תחושת אשמה, מה חושבים לעצמם כולם? שאשה הולכת לעשות הפלה ויוצאת ממנה שמחה ומאושרת כאילו כלום לא קרה?
ויתכן וזה ישנה את דעתם.
יש נשים שהפלה יזומה, שהן עצמן החליטו עליה, משאירה אותן בדכאון והורסת להן את המשך החיים הרבה יותר מאשר לידת התינוק. זה לא נעים לשמוע, אבל זה לא סיבה לא להגיד את זה
לפני כשנתיים נכנסתי להריון שהיה מאד לא מתאים מכל בחינה. שקלנו הפלה. עוד לפני שהגענו להחלטה ההריון לא התפתח והתפתחה הפלה עצמונית. הייתי מאד מאד עצובה, והדבר היחיד ששימח אותי הוא שלא אני זאת שעשיתי את ההפלה. אני חושבת שאם הייתי עושה הפלה יזומה זה היה מוביל לדכאון עמוק וממושך. ולכן - אני חושבת שחשוב ביותר לכתוב ולהגיד גם דברים שלא נעימים למי שביצעה הפלה, כי אלו בדיוק הדברים ששאשה שששוקלת הפלה יזומה עלולה להגיד לעצמה לאחר מכן. ואם נראה לה שזה יגרום לה ריגשי אשמה קשים - אולי תחליט לשנות את החלטתה. אם זה לא מזיז לה - אולי לא צפויה בעיה.

אמא ל 5 תאמיני לי שהדברים נאמרים, כולם, כולל על רגשות האשמה, דיכאון ועוד ועוד. השאלה היא איך נאמרים, איזו מוסיקה נלווית לנאמר, ו..כן, מי האומר. גם כשהפג שלי מת אנשים אמרו לי שזו אשמתי כי לא עשיתי כך וכך או כך ואחרת, למה לא התעקשתי על פגייה מאד מסויימת שבה כביכול היו יכולים להציל אותו, ועוד. אני לא יודעת למה זה קרה, ואני גם לא מחפשת תשובה. אני לא מתעסקת בזה כמעט בכלל. העובדה היא שהיה לי תינוק, הוא איננו. מתוך מה שעברתי אז, ובתינוק לפניו שמת גם הוא, אני מנסה לחשוב מה להגיד ומה לא להגיד במצבים שונים.
להרגשתי, חשוב לתת את כל המידע, אבל הכי חשוב זה איך לתת את המידע הזה.

אבל אני לא צריכה כל מיני יפי נפש שיגידו לי ויזכירו לי שהרגתי את התינוק שלי
האם זה מה שהרגשת כשכתבתי את מה שכתבתי?

אני גולשת הרבה בפורום הנקה בוואינט. קורה לא מעט שנכנסת אמא ושואלת משהו בסגנון: "אני חוזרת בעוד שבועיים לעבודה - איך גומלים מהנקה?".
אני מקפידה תמיד לענות על השאלה שנשאלה, בעוד חברותי לפורום, ברובן, תשאלנה: "למה את רוצה לגמול לחלוטין?" או: "למה שלא תנסי לשאוב?".
אני מבינה למה הן עןשות את זה, ומזל שיש להן את האומץ שלי חסר, כי אחת לכמה אמהות באמת תשאובנה בעבודה, או לפחות ישמרו על הנקות הערב והלילה, נאמר (גם אם אולי תהיינה כמה אמהות שיתעצבנו על החיטוט, ועל הרמיזה כאילו קיבלו החלטה שגויה או וויתרו מהר מדי על ההנקה - שזה המקור להמנעות שלי).
האם מי שחושבת שאסור לחטט בנושא של בקשת מידע שנוגע להפלה, תמנע מלהתנדב להציע מידע גם במקרה שאני הצגתי? ואם לא - מה עושה את ההבדל?

לי דווקא יהיה יותר קל להציע מידע בנוגע לאפשרויות חוץ מהפלה, כי יותר חשוב לי להציל תינוק, מאשר להציל הנקה (מה גם שמדובר על הנקה בגיל "מתקדם", שהאמא כבר יודעת אם היא נהנית באמת מההנקה או לא).

נועה, תאמת לא הבנתי מילה ממה שאמרת, מסובך מדי בשבילי. אז לא , לא התכוונתי אלייך במשפט הנ"ל.

האם מי שחושבת שאסור לחטט בנושא של בקשת מידע שנוגע להפלה
כמו שנאמר רוב ההתנגדות פה לא היתה לעצם הצגת המידע, אלא לדרך הצגתו.
כשבאים למישהי בהריון שרוצה להפיל בגישה פטרונית, "יודעת כל". זה לא עוזר לאף אחד, בטח לא למי שזקוקה לעצה.
וזה מה שכ"כ מקומם.
וכך גם בהנקה, חשוב לשאול, חשוב לתת את כל המידע. אבל חשוב גם לעשות את זה ברגישות ועדינות. כי גם להפסקת הנקה מתלווים לא מעט רגשות אשם. (גם כשזה מבחירה מלאה של האמא)
ואם נראה לה שזה יגרום לה ריגשי אשמה קשים - אולי תחליט לשנות את החלטתה.
לא נראה לי שזה יכול לשנות החלטה של מישהיא, אבל אם זה יכול לעזור לה להתכונן, ולקבל את העזרה להתמודד עם מה שעברה לאחר מכן, דיינו.

השאלה היא איך נאמרים, איזו מוסיקה נלווית לנאמר, ו..כן, מי האומר
מסכימה לחלוטין. זה ברור. זה צריך להאמר בהכי הרבה רגישות שאפשר, ובאמת רק לאספקת מידע, לא בשום אופן כאיום, הפחדה, שיפוט, ביקורתיות, אלא פשוט כדי לתת את המידע. אני מודה שלא קראתי את דבריה, אלא התייחסתי לעצם העיניין שלדעתי צריך כן להעלות את הבעיתיות שבהפלה. יש נשים, בעיקר אולי צעירות ולא מנוסות, שאולי נוטות לחשוב שהפלה זה בדיוק מה שאמא לשלושה הדגישה שהיא לא -

שאשה הולכת לעשות הפלה ויוצאת ממנה שמחה ומאושרת כאילו כלום לא קרה?

כולם כבר מכירים את דיעותי הנחרצות נגד הפלות.. יכול היות שהדברים לא היו מקוממים כל-כך אילו היו לה ילדים, והיה מקום לחשוב שיש לה מושג על מה היא מדברת. זה לא קשור. לי יש ילדים .

לגבי דעתה של יהדות שכל תינוק שנפטר לפני גיל 30 יום נחשב לנפל ואין אחריו לוויה ואבלות, זה לא אומר שהיהדות מתירה להפיל תינוק.
אפילו בפרשת נח מרומז על הפלה:
חומש בראשית פרק ט' פסוק ו' "שׂפך דם האדם באדם דמו ישפך" יש מפרשים שמסבירים למה אומרים 'דם אדם באדם הכוונה לעובר שנמצא בתוך בנאדם אחר, וזה שפיכות דמים.

שרה שלום,
אני מכבדת את דעתך. זה נכון, יותר נוח לי שנשים שעברו הפלה יזומה יגידו לי מה הן חושבות/מרגישות.
זכותך לחשוב, להאמין, לנסות לשכנע בין אם יש לך ילדים או לא, בין אם עברת הפלה או לא.
חשוב לי שמי שמדבר איתי יכבד אותי כאדם, גם אם דעתי שונה.
אני קשובה יותר כאשר דברים נאמרים לי בשקט, בצורה שקולה, המכבדת אותי כאדם,
ומאפשרת לי לבחור את בחירתי מתוך ידע. (כן, כולל להקשיב למה שאתן אומרות ולהחליט אם
מתאים לי או לא ). קשה לי מאד עם דעות נחרצות שגורמות לי להרגיש נשפטת/נשללת/לא הגיונית/לא סבירה/לא מוצדקת
בקיצור - לא לגיטימית (השתדלתי לא להשתמש במילה לועזית, אבל אני רוצה להיות ברורה

)

תודה

אני לא מאחלת לאף אחת מבעלות ה"דעות הנחרצות" לעמוד במצב שכל אישה שעשתה הפלה עמדה בו לפני שהחליטה. יש לכן מושג מזה להיות בהיריון לא רצוי כשהמצב עם הבעל לא יציב, המצב הכלכלי לא יציב, ואין לך מושג במה תאכילי את הילדים שלך בשבוע הבא? או אשה רווקה עם הורים פרימיטיבים שלא יודעת מה לעשות ואין לה עם מי להתייעץ או למי לפנות ומסתכנת בנידוי משפחתי אם תמשיך את ההיריון?
שוב אני אומרת אי אפשר לשפוט אדם לפני שעומדים במקומו {זה לא משפט שלי, חכמים וגדולים מאיתנו אמרו זאת} מתי תבינו שכמעט אין מקרים של שחור ולבן, כמעט בכל מקרה יש שטח אפור והוא כל כך גדול.

אני רואה שיש שטח עיוור בדיעות של תומכי ההפלה: אימוץ אימוץ אימוץ! תגידו מה שתגידו על אגודת אפרת, אבל הם עוזרים למצוא משפחות טובות לאימוץ.. ועוד שטח עיוור: אלפי זוגות מחכים לאימוץ ו מייבאים ילדים מחו"ל!

ועוד משהו: ומה אם המשפחה תבקש ממישהו לרצוח מישהו ויאיימו עליו בנידוי אם לא ירצח? מה השתנו פה הכללים כאשר מדובר בתינוק שעדיין לא יצא מהבטן או בתינוק בן דקה?
כמו שאומרים: יש תינוקות שמה שמבדיל ביניהם ובין העריסה או הקבר הוא המיקום שלהם.

לא קראתי הכל, אבל רציתי להגיב על הסיפור הזה של שרה ק:
_היה פעם סיפור על אשה אחת שהיה לה תינוק, ואז נכנסה להיריון לא מתוכנן. היא הלכה לרב לשאול מה לעשות ואמרה שהיא לא יכולה לעמוד מבחינה כלכלית בטיפול בעוד ילד. הרב אמר, אין בעיה, והוציא סכין. והאשה שאלה: מה אתה עושה? הרב אמר: אמרת שאת לא יכולה לעמוד בזה מבחינה כלכלית, אני הולך להרוג את הילד שבעגלה. האשה צעקה לאאאא!. הרב שאל, אז מה זה משנה אם זה ילד שהמיקום שלו עדיין ברחמך ועדיין לא יצא כדי לשבת בעגלה?
הרב בירך אותה שתצליח, והוא ארגן בשבילה עזרה כלכלית._

למעשה, לפי ההלכה היהודית (התלמוד, הרמב"ם...) עובר אינו אדם. אם בנצרות מימה"ב צידדו תמיד (ומאוד בחוזקה) שאין לוותר על עובר באף מצב ורק התדיינו על השאלה מאיזה שלב נחשב עובר-חי, הרי שביהדות תמיד הבינו אותו כאיבר (כן, איבר) בגוף של האישה. רבנים יהודים קבעו כי במצב שבו אישה יולדת ויש מצוקה לאישה אין לקרוא לרב ולהמתין לפסיקתו (חד-משמעית) אלא שיש להציל את האישה בכל אופן שהוא, כולל הוצאת העובר בחלקים (יש ציורים...). הסכמה כללית בנצרות באירופה היתה שיש לוותר על חיי האישה במצב כזה.
(ככה יש, אגב, עדויות מפוסלות בגבס של כל מיני צורות שבהן התינוק לא יכול לצאת מן הרחם - במוזיאון בבולוניה (נדמה לי בולוניה) - פשוט התינוק לא יצא מהרחם והאישה מתה)
אז אולי מתאים כומר לסיפור הזה, אבל לא רב.

אז תגידו - אבל בסיפור מדובר במצוקה כלכלית, בגחמתיות, לא בסכנת חיים.
אז אני אספר לכם שהרמב"ם כותב בפירוש (כלומר, גם מפרש אחרים וגם כותב בבהירות) שיש למלא כל גחמה של אם הריונית, גם אם מדובר בסכנה לתינוק. אפילו אם היא רוצה לאכול משהו שידוע שיכול להזיק לתינוק עד כדי גרימת הפלה - יש לאפשר לה זאת!
הלך הרוח של האם ההריונית חשוב מחיי העובר.

כתבה מהארץ
מתוך הכתבה: "רוב פוסקי דורנו התירו הפלת עובר גם כשאין סכנה לאם"
<מא>

ועוד משהו: ומה אם המשפחה תבקש ממישהו לרצוח מישהו ויאיימו עליו בנידוי אם לא ירצח? מה השתנו פה הכללים כאשר מדובר בתינוק שעדיין לא יצא מהבטן או בתינוק בן דקה?
שרה, קחי דברים בפרופורציה.

שליחה על ידי Talila* » 12 יוני 2005, 11:45

יש כאן מישהי שהדיון הוא לא תאורטי בשבילה, אלא בחרה בידיעה, להביא ילד פגוע לעולם?

אף אחת לא ענתה על זה. טוב, אז לא הייתי שם בדיוק, אבל בעלי ואני התדיינו בנושא. החלטנו שגם בהריוני הבא לא אעשה בדיקת מי שפיר (אני בת 36) משום שגם אם תתגלה תסמונת דאון לא נפיל (ותסמונות טריזומיות אחרות הרבה יותר נדירות). נכון לעכשיו שנינו במצב נפשי וכלכלי שמאפשר לנו (לחשוב שאנו יכולים) להתמודד עם גידול ילד "פגוע". זה המקום האישי שלנו.
מה שכן, סביר ביותר שכן הייתי מפילה עובר שנכפה עלי באונס (הלוואי שלא אצטרך לעולם לעמוד בפני הבחירה הנוראית הזאת). נכון לעכשיו, אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להתמודד עם השנאה והעוינות שלי במקרה כזה. אפילו בהרחקה ע"י שליחה לאימוץ.
שלא נדע מצרות.

וכמה לדעתכם התפיסה לגבי הפלות משפיעה על מידת הזהירות?
כנראה משפיעה. עד כמה שאני זוכרת, זה נצפה במחקרים, אבל אין לי רפרנסים כרגע.
אני מניחה שהכעס על מה שכתבת אז לא היה על תוכן הדברים -- תתפלאי, אבל אני לא מכירה אחת באתר הזה שהיא פריקית של הפלות -- אלא על סגנונם, וגרוע מזה, על הקשרם.
זה היה אחרת לגמרי לו אותם דברים עצמם היו נכתבים בתוך דיון תיאורטי-עקרוני.
בתוך דיון כזה, אני בהחלט חושבת כמו מה שכתבת למעלה.

אני רואה הפלות בדיוק כמוך

וגם מאוד מזדהה עם
כאשר אני יודעת שהפלה מבחינתי לא באה בחשבון, ומצד שני הריון ממש לא מתאים לי עכשיו - אני משתדלת מאוד מאוד להיזהר מהריון.

לדעתי הבעיה היא (שוב) חברתית.
מצד אחד, היום זה ממש בסדר לנשים לשכב עם הרבה גברים (סקר לנשים מעל גיל שלושים), מצד שני החינוך והמודעות לאמצעי מניעה לוקים בחסר. בכלל היחס למין בחברה הוא מעוות מיסודו (בעיני).
אז קודם "אומרים" לנשים "זה בסדר, תשכבו עם מי שאתן בוחרות" ואח"כ כשהן נכנסות להריון מכל המין הלא בטוח, מגנים אותן שהן רוצות לעשות הפלה.
החברה מורידה כל אחריות מהגברים להריון של אותן נשים. ורק הן מגונות ע"י החברה בשל העובדה שהן אלו שגופן נושא את התוצאות.
אני לא מגנה אף אישה שרוצה לעשות הפלה, אני חושבת שזה עוד פינה בה יש חוסר כבוד לחיי האישה וגופה והרבה הרבה חוסר תמיכה לאישה בסיטואציה קשה מאין כמוהה.
המקום להשקיע בו (לדעתי) הוא בחינוך מיני וחברתי, בכל הקשור ליחסי מין. נשים הרי נפגעות בהמון דרכים מהמדיניות המקובלת היום, לא רק בשל הריונות לא רצויים.
ברגע שהמעשה נעשה, אני חושבת שצריך לתת לאישה את מלוא התמיכה כדי שתוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בשבילה כרגע.

אם אף אחד לא מגיב על מה שכתבתי לעיל, אז כנראה שהפעם אף אחד לא 'נגד'
את ממש טועה, הסיבה היחידה שלא הגבתי היא כי לא רציתי להתעצבן שוב.

שליחה על ידי טלי* » 18 דצמבר 2005, 19:23

לגבי השאלה שלך מתי מחליטים שעובר זה נפש בפני עצמה?
אז יש לי שתי תשובות 1.לפי היהדות הנשמה נכנסת ברגע הלידה ולכן סופרים את חיו מהזמן שהוא נולד ולא מהזמן שהוא נוצר בבטן,יש תינוקות שנולדים לפני
הזמן או אחרי ,אבל הספירה מתחילה בלידה.

תינוק לא יכול לחיות מחוץ לרחם לפני שבוע 37 כך שטכנית הוא לא ישות שעומדת בפני עצמה.

כל הדיון כאן מאוד מלחמתי וכל אחד והשיח חרשים שהוא מנהל אם אחרים,זה שהפלות קימות זאת עובדה מי אנחנו שנגיד לכאן או לכאן מה נכון בסיטואציה מסוימת?מה שצריך לקרות קורה .ולמה נתיימר לחשוב שאנחנו רואים את כל התמונה?

שליחה על ידי טלי* » 18 דצמבר 2005, 21:28

עוד סיפור קטן ששכחתי להוסיף:
מסופר על מלך שנקרא סאנטאנו .סאנטאנו אהב לצוד.יום אחד טייל על גדות הגנגס ופגש באישה היפה ביותר .מסנוור מיופיה ונטוע על עומדו לא היה יכול להתיק את עיניו ממנה.לבסןף הרימה היא את ראשה אליו וסאנטאנו ידע כי גם ליבה פועם אליו.
סאנטאנו ביקש את ידה והיא הסכימה להיות מלכתו בתנאי אחד שאף פעם לא יביע ולא יתנגד למעשיה,ואם יקרה שיעשה כך לא יראה אותה שוב לעולם.
המלך הסכים לתנאי בגלל אהבתו והוביל אותה לעירו.
היא היתה אישה מושלמת המלך אהב לבלות איתה היא הקסימה אותו בכל והיתה גם חברה נאמנה שמה היה גנגה.
ברבות הימים גנגה כרעה ללדת המלך היה מאושר עד אין קץ,סוף סוף יורש עצר בן למלך שימלוך אחריו.
הוא בא לבקרה בחדרה אך נאמר לו כי היא הלכה אל גדות הנהר הוא הלך אל הנהר ושם ראה את גנגה אוחזת ברך הנולד ומשליכה אותו אל הנהר.
סאנטאנו היה המום הוא לא האמין למראה עיניו .גנגה אהובתו ,והוא לא יכל לאמר מילה.
בימים הבאים היה נראה לו שמבטה של גנגה סונט בו ,כאשר הביט בה היה נדמה לו שעול כבד ירד ממנה.
הוא רצה לשאול אותה על כך אבל זכר את הבטחתו,שלעולם לא יחלוק עליה או יביאה לידי חוסר שביעות רצון.
זה קרה שוב שנה אחר שנה,שבעה מילדי סאנטאנו הושלכו לנהר באותו אופן ,המלך לא אמר מאום,אהבה נאמר היא עיוורת
או שמה האהבה פותחת את עיני האוהב כדי לראות את מעלות האהוב ולא את חסרונותיו?גנגה היתה הכל בשביל המלך אך גם התשוקה ליורש היתה
חזקה באותה מידה.,חלפה שנה וכשהילד השמיני נולד גנגה מיהרה לנהר אך המלך בעיקבותיה,צער וכעס מילאו אותו
הוא תפס אותה בידה ובפעם הראשונה דיבר בתוכחה."איזה מעשה לא אנושי ?איני יכול לסבול זאת עוד,איני יכול לראות את כל בני מושלכים לנהר
למה את עושה זאת?איך יכולה אם או לצורך העניין כל בן אנוש לקטום את הפרח שעוד לא פרח?בבקשה תני לי ילד יחיד זה איני יכול לשתוק עוד."

חיוך מוזר היה נסוך על פני גנגה,היתה בהם עצבות אך גם שמחה.היא דיברה ברכות אל המלך."הגיע היום שבו עלי לעזבך,שברת את נידרך
ילד זה יחיה אך אני לוקחת אותו עימי והוא יוחזר לך ביום מן הימים.שמו יהיה דווראטה ושמו השני גנגיה.
המלך היה נטוע על עומדו כל מה שראה היה שהאישה אהובה זן הולכת לעזבו ורק משום שמנע ממנה להרוג את ילדו השמיני.
"למה את עושה לי זאת ,חיי קשורים בשלך לא תוכלי לנטוש אותי וללכת.

כאב עבר על פני גנגה והיא אמרה"הו מלכי האינך רואה שאני הולכת כי אני חייבת אני היא גנגה אני שייכת לאלים למעלה בגלל קללה שקוללתי נאלצתי
לחיות חיים של בת תמותה .בגלגול קודם היית המלך הגדול מהבישיהק היית פעם עם אינדרה בחצרו ושם ראית אותי וחשקת בי ואני רציתי להיות שלך
בני השמים לא אהבו זאת ושלחו אותי להיות אישתו של מהבישינהק. כך התאפשרה אהבתנו היינו שמחים ,
חיינו חיים של אהבה אל נא תקלקל את אהבתנו.לא אני ולא כל אלי השמים יכולים לשנות את הגורל .

המלך היה מבולבל,עדיין איני מבין מדוע השלכת את ילדנו לנהר?את שבעת ילדינו ?האם גם לזה קשר אם הקללה?"
כן" אמרה גנגה,שמונת הילדים היו שמונה ואסוס(קדושים)שקוללו להיולד על האדמה,הבטחתי להם שברגע שיוולדו אחון אותם ואשחרר אותם
אבל השמיני קולל לחיות חיים ארוכים על אדמה זו.לכן הותר לו לחיות .אל תתעצב מלכי אתן לך את ילדך .אחנך אותו ואגדל אותו כך שיהיה
ראוי לתפקיד אותו ישא.

כאשר מסך האשלייה מוסר והאמת ניגלית לעיו העיינים מגלות שאינם חזקות דיין להביט באמת.כך היה אם המלך.

מתוך סיפורי המהברטה תירגום חופשי

טלי
רק שתדעי שתינוק כן יכול לחיות מחוץ לרחם הרבה לפני שבוע 37 (אינקובטור)
וחוץ מזה שבמדינות עולם שלישי כשנולד תינוק לפני הזמן האמא מחזיקה אותו קרוב אליה כל הזמן
ולפעמים הוא גם שורד.

אלא גם גרימת כאב וסבל. כי העובר, כידוע, סובל בעת ההפלה.
כידוע...
כידוע למי? לך כמובן ולמעייני הידע המופלא שלך.

ושוב, מתחת לכל מילותיך היפות, מאחורי לשונך המצוחצחת, התנצלויותיך, נימוקייך האינטליגנטים ומעל הכול "הרגישים" את שבה וכותבת משפט שבמחי יד מבטל הכל. כבר כמעט הצלחתי להאמין לך. אופס...

אז יקרה, לפני מספר חודשים עברתי הפלה. כן, כן, יזומה. וכן אני אישה נשואה, וכן נישואי מאושרים אבל היו שיקולים למעשה ואיני מתכוונת לפרטם כאן, רציתי רק להודות לך על לילות של סיוטים לפני ביצוע ההפלה ועל מראות בעיני רוחי של עוברים צורחים מעונים למוות.

אני בטוחה שגם על תגובתי זו תוכלי למלא עמודים שלמים בהגיגייך הנפלאים שממלאים את חייך.

לילה טוב וחלומות פז לך

שליחה על ידי אנה* » 20 ינואר 2006, 01:48

מהדף צילומים מתוך הרחם:
צילומים מתוך הרחם - פרוייקט של נשיונל ג'אוגרפיק.

ההצגה של אותו הסרט באתר של נשיונל ג'יאוגרפיק

טל, חשבת מה היה קורה אם אמא שלך היתה עושה הפלה???

טל, חשבת מה היה קורה אם אמא שלך היתה עושה הפלה???
טיעון שמשתמשים בו כאשר אין טיעון טוב.
חשוב מאוד ללמד מגיל צעיר ביותר שימוש באמצעי מניעה ולהימנע מן הצורך בהפלות. בברית המועצות כמעט לא היו אמצעי מניעה טובים וההפלות היו חוקיות ונשים עברו בלי סוף הפלות. אפילו אם נתעלם מהצד המוסרי שבדיון - הרי בריאותן של הנשים נהרסה ולעיתים קרובות כאשר כבר רצו בילדים לא הצליחו להיכנס להריון.
ההפלה מזיקה לא רק לעובר אלא גם לאם אפילו אם היא נעשית בתנאים הטובים ביותר. עם זאת, קיימת זכותה של אשה על גופה ורק היא רשאית להחליט על הפסקת הריון, אבל חשוב שתקבל הדרכה מלאה על כל הסיכונים.
ההצעה ללדת ולמסור את הילד לאימוץ אכן טובה למאמצים אבל האם המוסרת ילד לאימוץ סובלת נפשית כל ימי חייה.
אז אולי מתאים כומר לסיפור הזה, אבל לא רב.
מדוע?

בשבוע הבא הייתי אמורה ללדת - אם העובר הפגוע שלי היה מחזיק מעמד עד לסוף ההריון.
אני אכן מרגישה כרוצחת וארגיש כך עד סוף חיי. בהחלט עולה בי חרטה על המעשה שעשיתי ואין להשיב את הגלגל לאחור.

בהחלט עולה בי חרטה על המעשה שעשיתי ואין להשיב את הגלגל לאחור
((_))
תחושה קשה.
הלואי ותצליחי להגיע לשלווה בנושא זה, לקבל אותך עם החלטותיך.

כמי שעשתה הפלה בעבר הרחוק, בגלל חוסר אמצעי קיום, וכיום אם לילדים, יש לי רעיון לכל הנשים המודאגות מהסבל שהעובר סובל במהלך ההפלה ולדעתן עדיף ללדת ולתת לאימוץ - למה שלא תשימו את הכסף איפה שהפה הגדול שלכן ותעשו אתן ילד ותתנו אותו לאימוץ? אולי אז תבינו מה אומרת המילה סבל.

אי אפשר לתאר את הקושי בהחלטה כזאת! מה שלא עושים זה לא טוב ורק הייתי רוצה שמישהו אחר יגיד לי מה צריך לעשות - אבל אז הייתי כועסת עליו ועכשיו אני כועסת על עצמי. אבל החיים ממשיכים. למי יש בכלל זמן לחשוב על משהו.

_בשבוע הבא הייתי אמורה ללדת - אם העובר הפגוע שלי היה מחזיק מעמד עד לסוף ההריון.
אני אכן מרגישה כרוצחת וארגיש כך עד סוף חיי. בהחלט עולה בי חרטה על המעשה שעשיתי ואין להשיב את הגלגל לאחור_
האם חשבת כיצד היו חייו של תינוקך אם היה נולד? אינך צריכה להתחרט, זה הוא אחד המקרים בהם צריך להיות אמיצים ולהפסיק את ההריון.

בכניסה להריון יש אחריות.
את לא יודעת מה יצא - אבל את אמורה לקחת את האחריות לגידולו.
מעבר לזה ש'ויתרתי' - בלשון עדינה - על אחריותי, גם גרמתי לרצח שאולי הכאיב.
אני מרגישה שעשיתי מעשה איום שלא היה צריך להיעשות, והוא נעשה בהחלט מתוך מחשבה על עצמי והמשפחה ולא במחשבה על העובר.