לזרום עם החיים

[מחשבות*]

לזרום עם החיים. להרפות, לשחרר, לנוע לאן שהחיים לוקחים. כמו עלה שלכת שצף על הפלג.
לקבל את שניתן מעצמו. להודות על ההויה. להיות מובלים.
אבל מה אם יש מקום טוב יותר,
כזה שלא מגיע מעצמו?

[לוונדר_סגול*]

ההזדמנות להגיע למקום אחר גם היא תופיע בזרימה הזאת...
הזרימה הזאת לא אומרת סטלבט ואי עשיה,
היא אומרת חיים על כל מה שכלול בהם, כולל מאמצים
מה שמופיע בזרימה הזאת זה הידיעה מה לעשות עכשיו
ואם בכלל...

[ציפ_ציף*]

וחשוב להקשיב למסרים שנשלחים אלינו,
כאן כבר נקבל גם הצעות להשתנות,
אם יהיה לנו את האומץ הראוי נוכל באמת להגיע רחוק.

[רסיסים_של_אור*]

ואני חושבת על הרבה מהמילים שנכתבו כאן וכמה קל לכתוב אותן ולהגות אותן וכמה קשה (לי לפחות) לאפשר להן להתקיים, לחיות אותן:
לזרום עם החיים. להרפות, לשחרר, לנוע לאן שהחיים לוקחים יש פה כל-כך הרבה סוגיות של רצון לשלוט ולו בקצת במהלך החיים שלנו, וכמה קשה לוותר על הרצון ולקבל שבעצם, אין לנו שליטה ואז גם לנסות:
לקבל את שניתן מעצמו. להודות על ההויה. אפילו כשהיא טומנת בחבוה כאבים, קשיים, התמודדויות לא פשוטות והכי קשה אולי זה לדעת שבמובן מסויים, למרות הכל:
להיות מובלים
לפעמים, כשקוראים את זה, זה משדר פאסיביות. אבל אני מרגישה הרבה פעמים להיפך: יש פה הרבה אקטיביות, הרבה עבודה פנימית, הרבה אנרגיה שמנותבת לאני שלי, לנשמה שלי, לעבודה ולקבלה שלה כמו שהיא, ולעבודה על מערכות היחסים שלה (שלי) למול הנשמות האחרות והיקרות שסביבינו...

[חוה_ש*]

לזרום עם החיים ויש כאן גם

להקשיב למסרים שנשלחים אלינו, ולפעמים זה ניראה לי סותר. לפעמים אני מרגישה שכשאנחנו מסמנים את הזרימה כערך, כנקודת התייחסות שלפיה אנחנו פועלים, כסוג של מרכז או הוייה - זה דורש כל כך הרבה מאמץ ותשומת לב שזה מפריע להקשבה. הקשבה לעצמי, הקשבה לילדיי, לבן זוגי לסביבה.
ההקשבה היא לא תמיד הרמונית, לא תמיד זורמת. לא תמיד הכל משתלב זה בזה כראוי כי ההקשבה מעלה צרכים שונים ולעיתים סותרים, עדיין ניראה לי שהנסיון להקשיב ולתת למה שעולה לכוון אותנו הוא הדבר הנכון ביותר.

[נועה_בר*]

_להיות מובלים
לפעמים, כשקוראים את זה, זה משדר פאסיביות. אבל אני מרגישה הרבה פעמים להיפך: יש פה הרבה אקטיביות, הרבה עבודה פנימית, הרבה אנרגיה שמנותבת לאני שלי, לנשמה שלי, לעבודה ולקבלה שלה כמו שהיא,_
אני חוויתי את זה מאוד חזק כשהייתי חולה לא מזמן. המחלה שלי היתה מאוד לא אופיינית ( לעולם לא חליתי יותר מיום אחד ) ולאחר מספר ימים של קיטורים ונסיונות להעלים אותה בכל דרך אפשרית כמעט הבנתי למה היא כ"כ יקרה לי.
דרך הגוף החלש יכולתי להתחבר פנימה, להניח לכל מה שאין לי יכולת כרגע להתעסק איתו ולהיות עם עצמי נטו. להיות עם מה שעולה ולתת אמון שמה שבא הוא נכון לי וחשוב לי.
לקבל את עצמי 'בחולשתי' היה השיעור הכי חשוב שלי באותו זמן. להניח, לאפשר, לעזוב, לקבל ומתוך כך למצוא את ההודיה ואת האהבה למי שאני - עכשיו.
זה תהליך 'מומלץ' מכל הלב, שלצערי עד שלא נחלשתי לא יכולתי להניח לו לקרות. או בעצם, הצורך שלי לעבור את התהליך הזה דרש מכולי מחלה - 'התארגנות מחדש במינימום דרישות'.
( מה שאומר שאנחנו מאפשרים לעצמנו מנוחה כמעט רק בזמן מחלה , ואז כ"כ עסוקים בחלק הפיזי שלה עד שלא פנויים להתחבר לזרימה הגבוהה יותר שיכולה להוביל אותנו קדימה, זו האקטיבית עליה דיברה רסיסים של אור )

_לקבל את שניתן מעצמו. להודות על ההויה. להיות מובלים.
אבל מה אם יש מקום טוב יותר,
כזה שלא מגיע מעצמו?_
להסכים עם מה שיש, ועל זה להודות - את 'הטוב' ואת 'הרע' לחבק יחד - לאהוב.
גם אני חושבת שיש בזה המון אקטיביות. כזו שאמנם באה ללא מאמץ פיזי, אבל בהחלט גם יכולה לקחת כוחות ( כמו שהרגשתי במחלה שלי למשל ) מכיוון שתחילתו של התהליך דורש מאיתנו הסתכלות מחודשת, RESET. איזון מחודש.
ומהו מקום טוב יותר? אם אני מודה על מה שיש ובאמת מסכימה איתו אין כל צורך לחפש אחר טוב יותר. אין טוב יותר מזה, ואין זה אומר שאנחנו עומדים במקום ומפסיקים לחיות - להיפך, אנרגיית האהבה והתודה עושה פלאים ומביאה איתה הזדמנויות ומתנות מהיקום זה החיבור לשפע שהוא לא דווקא חומרי, אבל גם.

[נועה_בר*]

_אבל מה אם יש מקום טוב יותר,
כזה שלא מגיע מעצמו?_
פתאום עולה לי שאולי במשפט הזה בעצם התכוונת לשאלה - ומה עם השאיפות? זה אומר שהרצון מתבטל ?
< לא שההתייחסות שלי תשתנה, אבל זו תוספת מעניינת לדיון >

[חני_בונה*]

לזרום עם החיים. להרפות, לשחרר, לנוע לאן שהחיים לוקחים. כמו עלה שלכת שצף על הפלג.

חשוב לשים לב שבזרימה הזאת עם החיים אנו מחוברים טוב טוב לאדמה. החיבור הזה מאפשר נוכחות בכאן ועכשיו ומשם הדרך לשלם שהננו ברורה, וזהו בעיני המקום הטוב ביותר

[מחשבות*]

להסכים עם מה שיש, ועל זה להודות - את 'הטוב' ואת 'הרע' לחבק יחד - לאהוב.

מתוך ההסכמה, עולה הקבלה. מתוך הקבלה, עולה הויתור. לקבל את מה שיש, אפילו להתאמץ - באופן פעיל - לקבל את מה שיש. להיות קשובים להזדמנויות שנקרות בפנינו מעצמן, לזרום אתן ולהודות עליהן. מכאן לוותר על החיפוש העצמי של המקום האחר. האם כך?

יש פה כל-כך הרבה סוגיות של רצון לשלוט ולו בקצת במהלך החיים שלנו, וכמה קשה לוותר על הרצון ולקבל שבעצם, אין לנו שליטה

מה עם השליטה על הטיפולים שמקבל ילד נכה, האם גם כאן לא מתבקשים חיפוש וחתירה אל שעדין איננו?

ואם כן, כיצד ניתן בד בבד לקבל ולברך על הקיים, והרי כשהעיניים נשואות למחוזות חדשים, והמהות עסוקה בבחינה ובשיפוט, מתעננת ומתעכרת הקבלה כולה.

[חני_בונה*]

אולי
לקבל ולברך על הקיים_ שהוא בין השאר גם _כשהעיניים נשואות למחוזות חדשים, והמהות עסוקה בבחינה ובשיפוט, ?

[מחשבות*]

איך? איך אפשר לקבל את הקיים בה בעת שפועלים לשינויו?

[חני_בונה*]

מבחינתי לקבל את הקיים_ אינו הניגוד של _פועלים לשינויו
הקיים הוא כל מה שיש לי עכשיו. ואם מה שיש לי עכשיו הוא גם צורך לשינוי אז זה מה שקיים.
ועל זה אני מודה ובכך אני מקבלת את הקיים .

[בועז_חן*]

הקיצוניות המערבית - הרצון ליותר יוצר חוסר סיפוק מהקיים.
הקיצוניות המזרחית - קבלת הקיים יוצרת חוסר מוטיבציה לשינוי.
הפשרה הנוראה (אך הנפוצה) - להשאר עם הרצון ליותר אך לקבל את חוסר הסיפוק ולאבד את המוטיבציה לשינוי. כלומר גם לא להיות מרוצה וגם לא לעשות כלום בעניין.
החוכמה היא ההבחנה בזמנים - להיות מרוצה מהקיים לעכשיו_, ולפעול ליותר _בעתיד_. אז העובדה שאני פועל למען העתיד גורמת לי להיות מאושר _עכשיו. והידיעה שאהיה מסופק ממה שיהיה לי בעתיד (כמו שאני מסופק מפחות כבר עכשיו) מחזקת את המוטיביציה.

[חני_בונה*]

החוכמה היא ההבחנה בזמנים
נכון מאוד. זה באמת מאד חכם. אבל כשלא מצליחים לעשות את ה נכון והחכם יש ביקורת עצמית מאד גבוהה
והביקורת הזו לא מקדמת לקראת המטרה הרצוייה. מה שכן מקדם אותנו היא קבלה עצמית ואיזון שהם תנאי הכרחי לקראת להיות מרוצה מהקיים לעכשיו, ולפעול ליותר בעתיד.

[סבטקסט_כפול*]

האם להתאמץ נוגד את הזרימה?

[יעלי_לה]

לא בהכרח.
להיאבק - בדר"כ נוגד. להתאמץ - בדר"כ לא נוגד.
(להיאבק = לא לקבל, להתנגד, להילחם.
להתאמץ = להשקיע, להתמודד, להתגבר.)

[פלוני_אלמונית*]

תוכנית או יעד חשוב מאוד, לא בהכרח משהו מוחשי אפילו אם יש הרגשה או תחושה נדרשת בתור מטרה, חשוב מאוד לבנות את הדרך על היעד, כל בוקר לקום ולכוון לצעוד לכוון המטרה, המהירות והקצב לא חשובים כל עוד יש יעד.